תא [פאהר הויז] יציע צלא והתא כבר פי' בערך אפתא ובערך יציע. (מדות לד יומא נב) כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא שש:
תא [קאממען ברענגען] (ערובין נג) תאי דאוכליך חל באפי' בואי (אמר בנימין העיקר הוא אתה והוא לשון פסוק ואתה מרבבות קודש):
תאטר [שויא פלאטץ. טעאטער] (כתובות ע) הולכין לטאטריות ולקרקסאיות לפקח על עסקי רבים בשבת. (מגלה ה) ועקרון היבוסי אלו תיאטריות וקרקסיות שלהן (ע"ז יח) ת"ר אין הולכין לתיאטריות ולקרקסיות (בריש מגילת איכה ובהייתי שחוק) ישיחו בייושבי שער אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי קרקסיות ובבתי תיאטריות (ב"ר פ' פז) ויהי כהיום הזה רבי נחמיה אומר יום תיאטרון היה והלכו הכל לראות פי' בל"ר קורין לנבילה תיאטרן קרקסיות בתי כסאות בל' גרמטקא קורין תיאטרון למקום שיושבין בה בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם בין בחיות רעות ועד היום קורין לקוליס' או תיאטרי כי באותן המעלות היו יושבין שם בני אדם זה על גב זה ולא היו מונעין הראייה אחד מחברו והיו רואין השחוק שעושין למטה בתי קרקסיות בתי משתאות של יין בל"י קורין ליין קרסי ונגינות שותי שכר תרגום וזמריהון דאזלין למשתי מרית בתי קרקסיהון (אמר בנימין פי' בליו"ר בנין מיוחד לראות צחוק הלצנים וכן קרקוס בנין עגול וגם הוא מיוחד למיני צחוק ובזמן קדמון היו בעיר רומי ג' בניינים מפוארים אשר נקראו כן): [הפלאה שבערכין]תאטר כתיבות דף ה'. שבת דף ק"נ. הולכין לטאטריות ולקרקסאיות לפקח על עסקי רבים בשבת. מגלה דף ו'. ועקרון (היבוסי צ"ל) כיבוסי אלו תיאטריו' וקרקסיות שלהן שעתידין ישראל ללמוד תורה בהם. ע"ז דף י"ח: אין הולכין לתיאטריות ולקרקסיות. במגלת איכה רבתי ישיחו בי יושבי שער אלו אומות העולם יושבין בבתי תיאטריות ובבתי קרקסיות. בבראשית רבה פרשה פ"ה ויהי כהיום הזה רבי נחמי' אומר יום תיאטרון הי' והלכו הכל לראות. פירוש בלשון רומי קורין לנבלה תיאטרון קרקסיות בתי כסאות בלשון גרמטקא קורין תיאטרון למקום שיושבין שם בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם ובין בחיות רעות ועד היום קורין לקוליסיא"ו תיאטרו כי באותן המעלות היו בני אדם זה על גב זה ולא הי' מונעין הראי' אחד מחבירו והיו רואין השחוק שעושין למטה. בתי קרקסיות בתי משתאות של יין בלשון יון קורין ליין קרסי ונגינות שותי שכר תרגום וזמריהון דאזלין למישתי מרית בתי קרקסיהון עכ"ל. (א"ב פירוש בלשון יוני ורומיי בנין מיוחד לראות צחוק הלצים וכן קרקוס בנין עגול וגם הוא מיוחד למיני צחוק ובזמן קדמון היו בעיר רומי שלשה בניינים מפוארים אשר נקראו כן) עכ"ל. בכתובות דף ה'. פי' רש"י טרטיאות פלטי מלכים ושלטונים. בשבת דף ק"נ. ז"ל רש"י תרטייאות וקרקסאות ובסילקאות מיני פלטין הם ששם נאספו לבית הוועד. אכן במגילה דף ו'. ובעבודה זרה דף י"ח: לא פי' רש"י כלום. אמנם תוס' במגלה דף ו'. כתבו טארטריות וקרקסיאות יש מפרשים בתי עבודת אלילים ומכנין אותן טרטאנה לשון חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד תורה אלא וכו' ור"ל בתים שמתאספים שם לוועד של עובדי עבודת אלילים עכ"ל. [וקצת חידוש שלא הזכירו תוס' את פירוש רבינו הערוך]:
תאל [יונגער דייטעל בוים] (ב"ק צד) רב חסדא חזא תאלי דקיימי כי גופני (ב"ב כג בגמ' מרחיקין את הסולם) רב יוסף הוה ליה הנך תאלי. קני דיקלין ותאלין הוצין וציצין עיין בערך הוצין:
תאלם לוקה ארבע וסימנין תאלם כבר פירשנו בערך פוטיתא:
תאם [דאפפעלצאהן] (בכורות מח) אין בודקין מן התאימות ולפנים פי' כגון שינים הגדולים שעומדין בסוף הלחיים ששם אינו נראה המום. (ב"ר פ' פה) והנה תאומים בבטנ' מלא הוא ששניהם צדיקים ולהלן חסר שאחד היה צדיק ואחד רשע (אמר בנימין שני הלחיים נראים כאלו הם כפולים לכן נקראו תאומים):
תאן [פייגע] (ב"ר פ' יט) ויתפרו עלה תאנ' שהביאה תואנה לעולם (עירובין ד סוכה ו) תאנה כגרוגרת להוצאת שבת פי' שאם הוציא כגרוגרת בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת בשלא התרו בו ונסקל כשהתרו בו:
תב [זעטצען] (שבת סד) שן תותבת פי' שנפל מענה שן ולוקחת שן שנפל מאדם אחר ומושיבה במקומה. שן של כסף דברי הכל מותר רבי מתיר בשן של זהב וישב יעקב תרגום ויתיב:
תב [בעדעקען] (חולין מח) תותב וקרום ונקלף פי' תותב העשוי ככובע ומכסה כשמנה היא שמלתו לעורו תרגומו היא תותביה. (שבת קמה) במתאי שמאי בלא מתאי תותבאי. (כתובות סו) ואמר רב פפא הני תותבאי דבי מכסי פ' שמלות:
תב [זעטצען] (מ"ק ב) מאי משמע דהאי בעל לישנא דמיתבותא הוא דכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמא דמתותב עלם עם בתולתא יתיתבון בגויך בנייך וארצך תבעל תרגומו וארעך תתיתב זה שייך בערך ראשון:
תב [פערדערבען] על שמונה מאות חלל תרגומו ומתבב ע"י חרב תרגומו ותביבינון ע"י קטולין:
תב [אוים ווארף] כהתעות שכור בקיאו תרגומו כמא דטרי רוייא ומדשדש בתוביה ככלב שב על קיאו תרגומו היך כלבא דהפיך על תיוביה. (בויקרא רבה פרשת רפאני בזאת תהיה) הדר תוביה לתוביה הד"א ככלב שב על קיאו:
תב [צוריק קעהרען] (סוטה י) דקריב רישיה לגבי גופיה פי' חזר ראשו לגופו:
תב [קיסטע. לאדע] (כתובות קה) אפ"ה מבעית ליה פי' דעכשיו נגלה לו בדמות מלאך והיה מפחידו עבד תיבה ואיתותב בגויה כי היכי דלא ליחזי ליה ולא לבעית מיניה (מנחות צ) אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה פי' שנוטל הקיר העליון ושתי קירות של אורכה מיכן ומיכן ולא נשאר בה כי אם התחתונה ושתי קירות של רחבה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעל' בראשו מכאן ומכאן ספינה רוקדת פי' שהיא חדה מלמט' וראשיה משופעין ועול' למעל' ובאמצע נמוכה:
תב [ווארט] (שבת קטו) תרגמה רב חסדא אליבא דרב הונא בתיבות (אמר בנימין פי' מלות):
תבטש [ראבינער צייכען] (מנחות נא ובספרי בריש צו) מפורש זולתי הב' של תב"טש בשמן להוסיף לה שמן פי' נאמר בחביתי כהן גדול (בריש צו) על מחבת בשמן ונאמר במנחת נסכים שמן (בפרשת שלח לך) והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן והיינו שלשה לוגין. ס"א נאמר במנחות כבשים שמן פירוש בואתה תצוה וזה אשר תעשה על המזבח כבשים והיינו תמידין וכתי' עשרון סלת בלול בשמן כתית רבע ההין דהיינו ג' לוגין נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן פי' שתי מדות בלוג היה מודד לכל המנחות (גמר') ת"ר עשרון בלול ולוג לימד על עשרון שטעון לוג דברי חכמים וזו הבריתא בת"כ במצורע עני דנין תב"שט מתב"שט פי' חביתי כהן גדול ותמיד שניהן תדירין באים חובה ודוחין טומאה ושבת דרין י"גל מי"גל חביתי כהן ומנחת נדבה מביאין יחיד וגלל עצמה וטעונין לבונה (אמר בנימין תבשט כתוב):
תבל [ווירצען. מענגען] (חולין נט) והתנן ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיץ מין במינו וכו' פי' נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין (שבת פט) תבלין כדי לתבל ביצה קלה ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק שני בערלה כגון פילפל ופלפל ארוך ופלפל לבן (חולין קיא) ואי מתבל בה בתבלין כוליה אסור (פסחים קטז) בואו וקחו לכם תבלין למצוה פי' קנמון ונמצא בו זכר לתבן שבטיט (בב"ב טז) ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין (נדרים נא) תבל היא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פי' יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות של היתר ותפשה בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פי' תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחתה כל ביאות של היתר וכולי. (ערכין יג) לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי' לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השיר' כמו התבלין המנעימים את המאכל: [הפלאה שבערכין]תבל א' חולין דף צ"ט. והתנן ערלה פ"ב ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע (להחמיץ צ"ל) להחמיר מין במינו וכו'. פירוש נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין. שבת דף פ"ט. תבלין כדי לתבל ביצה קלה תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק ב' בערלה. פירוש כגון פילפול ארוך ופילפול לבן. חולין דף קי"ב: בר גוזלא ואי מתבל בה בתבלי' כוליה אסור. פסחים דף קי"ו. בואו וקחו לכם תבלין למצוה. בבא בתרא דף י"ו. ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין. נדרים דף נ"א. תבל הוא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פירוש יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות היתר הנחת ותפשת בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פירוש תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחת כל ביאות של היתר וכו'. ערכין דף י"ג: לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה. פירוש לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השירה כמו התבלין המנעימים את המאכל עכ"ל. ענין איזה נקרא תבלין עיין תוס' שבת דף קמא. ותוס' י"ט משנה ה' פדק ט' דשבת. וז"ל תוס במועד קטן דף י"ג: ד"ה ובתבלין וכו' ובערוך פירוש מיני בשמים:
תבל [זאנגע] תרגום ירושלמי והנה שבע שבלים צנומות והא שבע תובלין לקיין:
תבלול [בלענדונג] (בכורות לח) והרי בעינו דק תבלול חלזון (גמרא) איזהו תבלול הפוסק בסירה ונכנס בשחור ומסקנא מאי ל' תבלול שהוא מבלבל את העין:
תבליא [זייל. ליינע. מאטטע. קארב] רהיט בגפא ותובליא כבר פירשנו בערך גפא (שבועות לו) אמר רב נחמן האי מאן דנקיט מגלא ותובליא עיין בערך גזם (ב"ב לו) אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובליא פי' בתשובות מיהא דגרסינן (שם פא) אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור בשמכר לו שדהו היכא דאמר לו חוץ מאילנות והיו בה גדולים ובינונים וקטנים רב אמר כל אילן שהוא גבוה ואין עולין לו אלא בחבל כמו דקלים שבבבל שעולין להם בחבל ושמם תובלייא כדאמרינן האי מאי דחזיוה דנקיט מגלא ותובליא כי ההוא אילן הוי שיור אבל בינונים וקטנים לא הוי שיור ונקנין על גבי קרקע כל שעול של מחרישה כובשן שהן אילנות קטנים לא הוי שיור אבל בינונים הוי שיור וכל שכן גדולין פ"א כלי גודרי תמרים פ"א בלע"ז תובליא כמשמעה תובליא שהוא בגד שפורשין תחת הדקל כדי שיפלו עליה תמרים ולא יטנפו בעפר פי' אחר מן חכמי מגנצא לפי שדקלין הן גבוהין כשרוצין ללקוט התמרים מביאין מגל ארוך ומשימין תובליא שהוא סל בראש עץ ארוך ומגביהין הסל כנגד התמרין וחותכין אותן במגל ונופלין בסל כדי שלא יפלו התמרים לארץ ויתבקעו ויתפלחו:
תבן [מיט שטרויא בעשטרייען] (ב"מ קג) בעינא דתיתבן ארעאי פי' יהא לי התבן שמשתייר בה לזבל תבן אתה מכניס לעפרים עיין בערך יוחני ובערך כרז (ב"ב יט) תבן והא חזי לבהמתו בתיבנא סריא פירוש שהובאש והפסיד ריחו:
תבן [עבענבילד] (סנהדרין סג) בתבונם עצבים פי' בתבניתם בדמותם דמות צלם היו עושין בדיוקני של בעל:
תבס [אייטער, פלוס מיט בלוט] (בפרק ב' דאהלות) רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד רבי עקיבא אומר משני מתים (נזיר סד ובפרק טז דאהלות ב"ב קא) נוטלו ואת תבוסתו (גמרא) מניין לתבוסה אמר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה רבי אליעזר אומר נוטל עפר תחוח (ב"ק קא) בבתולה ג' אצבעות (נדה סב) מקולי רביעיות שנו דם תבוסה דרבנן פי' דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצא בו (נדה עא) תנו רבנן איזהו דם תבוסה רבי אליעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם וכולי רבי שמעון אומר צלוב שהיה צלוב על העץ ודמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא (אמר בנימין פירוש בלשון רומי דם ובשר מעופש הזב מן המתים ונבלע בקרקע): [הפלאה שבערכין]תבס אהלות פרק ב' רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד ר"ע אומר משני מתים. נזיר דף ס"ה. בבא בתרא דף ק"א: אהלות פרק י"ו נוטלו ואת תבוסתו גמרא מניין לתבוסה אמר רבי יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה (ר' אליער) (רבי אלעזר צ"ל (והוא ר' אליעזר בן פדת דהוא אמורא) א' אומר נוטל עפר תוחח וחופר בבתולה שלש אצבעות. בבבא קמא דף ק"א: ובנדה דף ס"ב: מקולי רביעיות שנו דם תבוסה דרבנן. פירוש דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצאה בו: נדה דף ע"א. תנו רבנן איזהו דם תבוסה רבי אליעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם וכו' רבי שמעון צלוב שהי' צלוב על העץ ודמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש בלשון רומי דם ובשר מעופש הזב מן המתים ונבלע בקרקע עכ"ל. לפנינו איתא תפוסתו וכן במשנה וגמרא דנזיר איתא כך איברא במשנה שבמשניות וכן בפירוש הר"ב איתא תבוסתו [כגרסת רבינו] וגם הרמב"ם בפירוש המשנה על נזיר זה לשונו ופירוש תבוסה המקום שמתגלגל בו נגזר מלשון מתבוססת בדמיך וביארו זה שמאסף עם המת העפר הלח וכו' ואז יטהר זה המקום וסמך לזה למה שאמר ונשאתני ממצרים וידוע שהם ישאוהו משם אבל הכוונה טול עמי מעפר מצרים שאני שוכב בו עכ"ל. וכלשון הזה כתב הר"ב במשנה דנזיר פרק ט' דכתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שאין צריך לומר ממצרים אלא הכי קאמר מעפר של מצרים טול עמי וז"ל התוס' י"ט ומה שכתב הרב דכתיב וכו' מעפר של מצרים לא נמצא בכתוב שנקבר במצרים. הרמב"ס כתב דאסמכתא בעלמא הוא עד כאן לשונו. ולכאורה דברי התוס' יום טוב שכתב ולא נמצא וכו' דאסמכתא הוא צריך לעיין דא"כ הקושיא במקומה עומדת שאין צריך לומר ממצרים ולכן מהנראה לומר דממה דאמר יעקב ונשאתני ממצרים אף דצוה ונשאתני וקברתני בקבורתם והשביע ליוסף על כך שהי' יכולת בידו לעשות אפילו הכי הי' מתיירא שמא יעכב פרעה או יתהוו שארי סיבות הנעלמים מיני אדם שעל ידיהם יעוכב הדבר זמן רב עד צאת בני ישראל ממצרים [ותדע בזה לכוון מה דכתב סוף צוואת פסוק כ"ט ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותו אל אבותי אל המערה וגומר לכאורה תמוה דלעיל בתחלת הפרשה ביקש זאת מיד יוסף והשביעהו על ככה אלא הוא הדבר אשר דברנו דלכל בניו צוה על ככה אם יעוכב הדבר מאיזה סיבה שיהיה שלא יכול יוסף לשמור ההבטחה אז מוטל הדבר לכל בניו לעשות כן] לכן על ההזדמנות כזו שאז בהכרח ינתן לקבורה אמר יעקב ונשאתני ממצרים שיטול עמו מעפר מצרים. אמנם מצד שהדיבור וכל מעשה דיעקב הי' קודם מתן תורה [והי' להם דין בני נח עיין תוס' בבא קמא דף ל"ח. סנהדרין דף נ"ט. עבודה זרה דף ג'. ובתוס' בבא בתרא דף נ"ח.] לכך כתב הרמב"ם וסמך לזה למה שאמר וכו' אבל יעקב גופי' וודאי שפיר צוה ממצרים טול מעפר מצרים משום דהאבות קיימו כל התורה וגבי ישראל דינא הכי א"כ ידעינן שפיר דהדין אחר מתן תורה לישראל כך הוא. ועיין בנזיר דף נ"ד. או בקבר זה קבר שלפני הדיבור ובתוס' שם בד"ה או וכו'. זהו הכוונה שכתב הרמב"ם סמך לזה [ובמחילה מכבוד תורתו של דודי זקני הגאון תוס' י"ט שהבין בדברי הרמב"ם דאסמכתא בעלמא היא]. והוי יודע דהנוסחא שכתב רבינו הערוך מניין לתבוסה אמר רב יהודה דכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה רבי אליעזר [וצ"ל ר' אלעזר כי זהו בן פדת שהוא אמורא מדמסיק הש"ס הוא דאמר כי האי תנא וכו' וכן משמע בתוס'] היא אמת ודלא כמו שנדפס לפנינו בגמ' היכי דמי תפוסה אמר רב יהודה אמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תפוסה פירש רבי אלעזר ברבי צדוק וכו'. הנה הטעות נראה בעליל ועל גליון הש"ס כתבתי נוסחת רבינו הערוך. ויצא לנו התועליות ממה דאמר הש"ס מניין לתבוסה ועלה אומר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים וכו' משמע דמביא רב יהודה ראי' מפורשת איברא ממה דלא אמר הש"ס מנא הני מילי [עיין בר"ן דפסחים דמשמע מנא לן או מנא הני מילי היא מדאורייתא ממש] משמע דעכ"פ ליתא מדאורייתא ולזה השכיל הרמב"ם לכתוב וסמך לו למה שאמר וכו':
תבע [פאדערן. אונטערזוכען] תרגום דרש דרש משה מתבע תבעיה משם תרגום מי בקש זאת מידכם מן תבע הא מידכון:
תבקיון [מאאס דער ארכי]. (בב"ר פרשה לא) וזה אשר תעשה אותה אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הה"ד אורך הבנין במדה הראשונה אמות עשרים ורחב עשרים ולמה הוא תבקיון (אמר בנימין פי' שואל למה אומר הראשונה ומתרץ הוא תבקיון כלומר אמתו של בנין בית שלישי תהיה באמת תיבת נח ותבקיון פירושו דבר של תבה):
תבר [צערברעכען] (ביצה יא) מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דברי הכל מותר (תענית לא) וקרו ליה יום תבר מגל פי' מעתה אין אנו צריכין מגל לחתוך בו עצים שמיום ט"ו באב תשש כח השמש וכשכורתין עצים מן היער אינן מתיבשין ונשארת בהן לחלוחית ומדליעין וכל עץ שיש בו תולעת פסול לגבי מזבח מכאן ואילך מן ט"ו באב כל המוסיף במשנתו לשנות מוסיף מן הלילה ליום ששונה גם בלילה יוסיף לו הקב"ה אורך ימים ועושר וכבוד דלא מוסיף אלא ישן כל הלילה יאסף כלומר מתרשל ואינו מבקש חיים התורה כתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך (ב"ק מז) תברא מי ששנה זו לא שנה זו פי' רב חננאל ז"ל שבועה היא שנשבע כדגרסינן (מ"ק יז) מאי תברא אמר רבי צחק בריה דרב יהודה תברי בתי. פירוש אחר בוודאי שוברת זו את זו ומי ששנה זו לא שנה זו (בבראשית רבה בריש אלה תולדות נח) אף היא לא תברה פי' אינה קושיא ולמה תניאון תרגום ירושלמי ולמה כען תתברון (אמר בנימין תרגום עץ השדה שבר אילני תקלא תבר):
תבר [שלייפען] (פ' כ בכלים) בית שמאי אומרים משישתבר פי' משיעשה לו ענובין ובית הלל אומרים משיקשור רבי עקיבא אומר משיקבע פירוש קובעו על הדלת (בפרק כה) ר"מ אומר כל שיש צו תוברות פי' לולאות הן כגון שעושים למכנסים והוא בית כניסת המיין וכן יש לשקים הרבה ולמרצופין ושמם בטיית חוזה ובלע"ז אשו"לי כדאמרי' ביריעות ועושה בהד' תוברין ותולה אותה באונקלי ואמר הגאון אנו קורין אותן תופרות מלשון תפירה:
תג [קראנא] (אבות פ"א) ודאשתמש בתגא חלף (מגילה כח) תנן התם ודאשתמש בתגא חלף אמר ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכה כלומר שהוא מוכתר בכתר של תורה והמשתמש בו ראוי להריגה (מגלה ו) מלכי קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום (מנחות כט) מאי טעמא קטר ליה תגא אמר הקב"ה אם עושה תשובה אני קושר לך כתר וישם כתר מלכות בראשה תרגומו ושדי תגת דמלכותא ברישה (אמר בנימין פי' בלשון רומי כתר):
תעדא [צעפטער שטאב] תרגום ויושט לו המלך את שרביט הזהב ויושיט ליה מלכא ית תיגדא דדהבא באות דל"ת ותרגום שבטך ומשענתך תגרך תריצא ואוריתך באות רי"ש (ב"מ כא) אזלי אתיגרא עיין ערך גד שלישי:
תגר [קויפמאן] אשורים ולטושים ולאומים תרגום ירושלמי תגרין ואמפורין ורישי אומין וכן בב"ר (אמר בנימין תרגום סוחריה שרים תגרהא רברבין):
תגר [שטרייט זאכע. צאנק] (נדרים סב)שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי תיגראי ברישא (קדושין ע) שרי ליה תיגרא דלא לשוויך עם הארץ (סנהדרין ה) האי תיגרא דמי לצינורא דבידקא (יבמות סג) מגריא ליה ארעא ומרמיא להתיגריה פי' משכיבתו בשדה על הקרקע ומביאה לו עסקין דברי ריבות מדנים ישלח תרגומו תיגרי דמי ת' אינה יסוד ויש מהן בערך גר:
תגר [בעקען] (בכורות ח) הנהו מיא דאיתו מבי בלועי שדינהו בתיגרא פי' כלי כעין אגנא: [הפלאה שבערכין]תגר ג' הנהו מיא דאייתו מבי בלועי שדינהו בתיגרא בכורות דף ט'. פירוש תיגרא כעין כלי אגנא עכ"ל. עיין שם ובפירוש רש"י:
תר [ברוסט] ונקרב את קרבן ה' תרגום ירושלמי מעוכין מבי תדיהון על שדים סופדים תרגומו על תדין ספדין ושדים צומקים תרגומו ותדין יבשין:
תדר [בעשענדיג] תרגום דורש אותה תמיד תבע יתה תדירא:
תדורא [לאנגזאם. פויעל] (ב"ק קה) אמר ליה תדורא עיין ערך תרדא:
תה [זיך פערוואנדערן] (ערובין סג) תהו בה נהרדעאי תהי בה רבי אלעזר אמר רבי זירא מאי תיוהא דרבי אלעזר (ב"ק טו) תהי בה רבי אליעזר (שם קיב) תהי בה רבי יוחנן ומי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין פי' תימה: [הפלאה שבערכין]תה א' עירובין דף ס"ו. תהו בה נהרדעאי. תהי בה ר' אלעזר אמר רבי זירא מאי תיוהא דרבי אלעזר (ע"ש). בבא קמא דף ע"ו: תהי בה ר' אלעזר עכ"ל בן איתא שם בסוגי' תהי בה ר' אלעזר לר' יוחנן שחיט' מתרת והלא זריקה מתרת פי' רש"י תהי לשון מריח כמו תהי לי' בקנקני' (ב"ב דף כ"ב.) כלומר דייק לה רבי אלעזר ופריך: שם בבא קמא דף קי"ב: תהי בה רבי יוחנן ומי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין פירוש תהי תימה עכ"ל. וז"ל רש"י עירובין דף ס"ו. תהי בה רבי אלעזר בהא מילתא דאמרן לעיל וכו' ותהי לשון מריח כמו בת תיהא (בעבודה זרה דף ס"ו:) כלומר מעיין ומחשב לדעת טעמו של דבר עד כאן. וקצת יש לדקדק שלא כתב רש"י דברים הללו במוקדם אהא דאיתא התם באותו עמור תהו בה נהרדעאי. ואולי דלעיל ניחא לי' לרש"י דפירושו תימה לפי הענין דסתרו דברי רבי יוחנן אהדדי ולכן שפיר יש לפרש בלשון תימה משא"כ דאין תימא כל כך אלא מדשמואל ומכח דיוקא הילכך ניחא לי' לרש"י לפרש לשון מריח וכו' כלומר וכו':
תה [ציטטערן. פירכטען. בערייען] (נדרים ט) היינו טעמא כשהן תוהין נודרין כשהן מטמאין ורבים עליהון ימי נזירות מתחרטין (שם כא) ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי אמר להו כדו תהית א"ל לא ושרייה (קדושין מ) אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות פי' מתחרט על הזכיות כדכתיב וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ תרגום ירושלמי והוה תהי מן קדם ה' נחמתי כי עשיתים והנחם על הרעה (בילמדנו בריש אחרי מות) תהות לפני הקב"ה שמתו וכו':
תה [לעער שרייען] (בריש ב"ר) תהו ובהו ישבה לה הארץ תוהא ובוהה (תענית ו) דיקא נמי דכתיב תמטר תהא מקום מטר (אמר בנימין פי' בלשון יוני פעל הצועק בקול גדול וכן בוהא פעל הקורא בקול גדול עיין ערך בהה):
תה [ריכען גערוך] (כתובות קה) גזילות קרנא בטלא דמוכח הוה שקיל תהי בחמרא פי' טועם היין ויודע אם יחמיץ ואם לאו פי' גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בל' ארמי ובת תיהא נקב הוא שנוקבין במגופ' החבית ומניחין שיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא (ב"כ כב) א"ל רבא לרב אדא בר אהבה פיק תהי ליה בקנקניה והא דגרסינן (שבת קי) כבר פירשנו בערך דל: [הפלאה שבערכין]תה ד' כתובות דף ק"ה. קרנא בטילה דמוכח הוה שקיל תהי בחמרא. פירוש טועם היין ויודע אם יחמיץ או לאו. פירוש גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בלשון ארמי ובת תיהא נקב הוא שנוקבין במגופת החבית ומניחין פיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא עכ"ל. ההיא בת תיהא סוגיא היא בעבודה זרה דף ס"ו: ועיין שם פי' רש"י ומה שכתבו תוס' שם בד"ה בת תיהא בשם ר"ת ועיין בית יוסף ביורה דעה סימן ק"ח העתיק פירוש הערוך דהכא ושכן הסכימו הרשב"א והרמב"ן נגד פי' רש"י ופסק כן בשולחן ערוך סעיף ה':
תהב [איין שטעקען] (פסחים עד) כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון ותוהבו מתוך פיו (כריתו' טו ובספרי בפ' כהן משיח) וחותכו עד שהוא מניח כשעורה ותוהבו בסירה (פסחים סו) מי שפסחו טלה תוהב לו בצמרו. (חגיגה כד) ונמצא מת תהוב בקרקעיתה של ספינה פי' דעוץ (בריש כלאים) אין תהבין זמורה של גפן לתוך האבטיח (אמר בנימין תחב כתוב בנוסחאות בכולהו):
תהום [אבגרונד] (פסחים פ) ניטמא טומאת התהום הרי זה מרצה (נזיר סג) ואם טומאת התהום היא אינו סות' (גמ') מנהני מילי א"ר אלעזר דאמר קרא וכי ימות מת עליו במחוור' עליו ורולי עד אלא הא דתנן איזו הוא טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם וכו':
תו [גליסטען] תרגום ועלי תשוקתו ועלי מתוויה:
תוא [קאממער] תרגום ובין התאים ובין תויא תרגום וחלונות אטמו' אל התאום וכיון סתימן לחויא עיין ערך תוון:
תוב [ווידער קעהרען] תרגום לא ישוב עוד לביתו לא יתוב תוב לביתיה ובל' תלמוד תו בחסרון אות בי"ת ובל' גמ' אומרים שוב היה מעשה פי' עוד:
תוה [ערשרעקען] (שבת קנב) וחתחתים בדרך בשע' שהולך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים (בויקרא רבה פ' וזכור את בוראך) וחתחתים בדרך רבי אבא בר כהנא אמר חיתתו של דרך נפלה עליו רבי לוי אמר התתיל מתווה תווהים בדרך אמר עד אתר פלן אית ביה מהלך עד אחר פלן לית ביה מהלך (פסחים נא) מ"ט דתהו ביה אנשי ויחרד יצחק חרדה תרגומו ותוה יצחק תיוהא:
תווי [איין פלוס אין בבל] (בב"ר פ' יג) כיצד הארץ שותה רבי נחמיא אומר כמין תוביה כהדין קבריא דמרבי וקבר רבנן אמרי כמין תווי נהר הוא בבבל ושמו תווי:
תווך [ארטס נאמע] (ב"ב עז שם קנ) אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך פי' כי היכי דליקדום וליקבלינהו לזוזי עד דלא אתי ויחזיק בההיא אסקופה דאקני ליה דק"ל אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי כלומר כיון שגבה הקרקע זכה במטלטלין ואין יכול לחזור בו ופי' תווך כדגרסינן (נדה לח) רב פפא איקלע לתווך אמר איכא צורבא מדרבנן הכא דניזיל ניקבל אפיה רבני מגנצא שונין אגב אסיפא דבייתיה פי' אגב חצרו שהיה לו לסוף ביתו כי אתא רב שמואל נפק רב פפא לאפיה יצא לקראתו מרוב השמחה שהביא לו מעותיו עד אותו מקום:
תוון [געמאך] (שם ל) יהודאי בתווני דליבא פי' בחדרי הלב יושבין כלומר יודעין הנסתרות חדר בחדר תרגומו תוון בגו תוון:
תזז [בעזע דעמאנים] (בפסקא דפרה) רוח תזזית פירוש רוח רעה:
תזקיטא [לאקערן] (מדרש קהלת פסקא ומוצא אני מר ממות) נפק ליסטא ותקן תזקיטא פירשו ענין מארב:
תחב עיין ערך תהב כי כן גרם בעל הערוך:
תחבול [שלאכט פארשטעללונג] (ע"ז יט) ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות פירוש שמתקבצין ויושבין ברחוב העיר ועומדין שנים שנים מהן ועושין מלחמה לשחוק דתחבולות:
תחח [ווייך. לאקער] (בסוף אהלות) ב"ש אומרים אף האשפות ועפר תיחוח פי' מקום שאינו בתולה אלא כגון ארץ חרושה שעפרה מודבקת ברגלו וכשמניח רגלו עליה עושה גומא כמהלך על החול כדאמרינן אין מי רגלים כלין אלא בישיבה ובעפר תחוח אפילו בעמידה:
תחל [אנפאנגן] (ב"מ נא) מה בהמ' טמא' שתחילתה הקדש וכולה לשמים (נזיר לא) מ"ט דב"ש דילפי תחילת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפי' בטעות אף הקדש אפילו בטעות (סוכה ו) בדורשין תחילו' קא מיפלגי פי' האי גרע חד דאוקימתא לגופיה:
תחל [אומצייטיגע דייטלען] (מ"ק יא) כוורא תחלי וחלבא פי' תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי' אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי' שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (ב"מ קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו' כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
תחלס [ארט פפלאנצע] (במגלת איכהיעיב)ולמה קורין אותה כפר שחליים דהוו מרבין בניהון כאילין תחלסיא:
תחם [גרעניץ] (ב"ק כ) א"ל רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא פי' בבהמ"ד שהוא תחומה של תורה (סוטה ל) במאי קא מיפלגי ר"ע סבר תחומין דאוריית' ור"א סבר תחומין דרבנן ינקי תחומין מהדדי כבר פירוש בערך נק (אמר בנימין תרגום וירד הגבול ויחות תחומא): [הפלאה שבערכין]תחם בבא קמא דף כ'. אמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומה. פירוש בבית המדרש שהוא תחומה של תורה עכ"ל. וז"ל רש"י בתחומא לא היית קרוב אצלינו שתוכל לבא לישנא אחרינא בתחומא בבית המדרש ראשון שמעתי:
תחר [ענטצינדען רייטצען] הן לריב ומצה תרגומו הא לתחרו (אמר בנימין ל' מקרא זה אל תתחר במרעים):
תחש [פאנטער קאטצע] (שבת כח) תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה וכו':
תחת [אונטער] (נדה לא) הכותין מטמאין משכב תחתון כעליון (גמ') מאי משכב תחתון כעליון אי לימא דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו ויתיב עליהו מטמ' להו פשיט' דהא דריס לכולהו אלא שתהא תתתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מנא לן וכו' ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאין אדם וכלים לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה וזכר למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים והכל (חולין מה) פסוקת הגרגרת תחתונ' שהיא עליונ' פי' תחתונה במעי בהמה כשהיא תלויה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח לנפחה (כלים פי"ז) תחתית הצורפין טמא פי' כלי שיש לצורף תחתיו כשנופל ממנו פסקא של זהב הוא נופל לתוכו ואותו כלי שמו תחתית ואותן חתיכות שמם גרוטי (סנהד' קח) תחתיים שניים ושלישים תחתיים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם (בפסקא דפרה אדומה ובויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נענש אבנר ע"י שהקדיש שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ:
תחתא [ארט פרגעל] (חולין סג) קיקיתא שריא במערבא מלקי עלה וקרו לה תחותא:
תיובתא [אבפרעגונג] דפלוני תיובת' אמרו הרבנים ז"ל כל היכא דאמור בתלמוד תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מישהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמר לא הוה ברורה להון דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעת' ותליא וקיימא והיכא דקשיין תרוויהו אהדדי בטענה ולא מפרק קשיא עבדינן כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן אלא שכיחי בהו טעמא לפרוקינהו כגון הא דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה שאלו האלנות והשטרות מן הממון של אמצע הן אלא בהא מלתא עבדינן כשמואל זה פי' ר"ח ז"ל (ב"ב נא יבמות קיח) פי' פעם שני אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימריה דאמרי' עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא (אמר בנימין תרגום אשר לא מצאו מענה דלא אשכתא תיובתא תרגום על תשבות באנשי און מטול תיובתא באנשי שקרא ובגמ' אמרינן מתיבי פי' משיבים איתיביה השיבו ולשון תיובתא בתרגום לפעמים נופל על השב מחטאיו כמו תשובה תרגום השיבנו ה' אליך ונשובה וניתוב בתיובתא שלימתא): [הפלאה שבערכין]תיובתא אמרו הרבנים ז"ל כל היכא דאמור בתלמוד תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמר לא הוה ברורה להון דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעתה ותליא וקיימא והיכא דקשיין תרווייהו אהדדי בטענה ולא מפריק קשיא עבדינן כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן אלא שכוחי בהו טעמא לפרוקינהו כגון הא דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראי' שאלו האונות והשטרות מן הממון של אמצע הן אלא בהא מילתא עבדינן כשמואל זה פירוש ר"ח ז"ל בפרק חזקת הבתים דף נ"ב. וביבמות דף קי"ח. פירש פעם שני אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימרי' דאמרינן עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא עכ"ל. כל הדברים האלו כתב הרשב"ם בבא בתרא דף נ"ב: וכתב הרשב"ם ואינו נראה אלא לא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמורא חדא היא ולא הוי עיקר אלא לגבי תיובתא ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא וכו' וכן בפי' ר"ח כתב מרי"ש גאון כי זה שאמר שמואל וכו' אין הלכה כמותו עכ"ל. ומפני היות שהלכות רבות תליות בזה והיא מקצוע שבתורה. עמדתי בשנת תקמ"ב לפ"ק בעזרת החונן לאדם דעת לחבר קונטרוס מיוחד על המקומות דאיתא בכל הש"ס קשיא. וענפי הלכותיהן ברי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור ושלחן ערוך:
תייה [ציטראנען בוים] והתייה וחלתית עיין בערך חלתית (אמר בנימין פי' בל"י מין עץ של ריח טוב אבל לא יוכלו לפרש מה הוא י"א שהוא מין שטה ואחרים אומרים שהוא מין אחר ומדברי המשנה נראה שהוא מין בשם הנתן באוכלים):
תיוהא [ריץ, ברוך] (ב"ב ג) תיוהא חזא בי' פי' רעוע:
תיים [דאפפעל בלאט] (סוכה לב) נחלקה התיומת פסול וישנו (ב"ק צו) פי' תיומת גבא דהוצא דמתיים להו לשני צדי העלה ומשר להו כי כל אחת כפולה לשתיים והאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלק התיומת הרי הן כאלו נפרצו העלין ופסול (שם ל) וי"א אף התיום ר' האי ז"ל אמר התיום שאמרו שני פנים הם שני דבוקים בברייתן ואחד שהוא שני חצאין חלוקין מלמעלן ומחוברין מלמטן כל שהוא כך ראינו קדמונינו אומרים בראותם זה תיום: [הפלאה שבערכין]תיים סוכה דף ל"ב. ובב"ק דף צ"ו. נחלקה התיומת פסול. פירוש תיומת גבא דהוצא דמסיים להו לשני צדי העלה ומשוי להו כי כל אחת כפולה לשתים והאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלקה התיומת הרי הן כאלו נפרצו העלין ופסול. ובגמרא דף ל"ו נסדק ויש אומרים אף התיום רב האי ז"ל אמר התיום שאמרו שני פנים הן שנים דבוקין בברייתן ואחת שהוא שני חצאין חלוקין מלמעלן ומחוברן מלמטן כל שהוא כך ראינו קדמונינו אומרים בראותם זהו תיום עכ"ל. פירוש הראשון כתבו תוס' בבבא קמא ובסוכה בשם בעל הלכות גדולות:
תייקא [איינע פפלאנצע] (חולין נח) הלעיטה חלתית או שאכלה הרדיפני או תייקא היינו תייא שלמעלה:
תייד [פיהרער, שפיאן] (ב"ק קיו) שכרו תייר לפניהם מחשבין אף לפי נפשות פי' מלשון ויתורו ארץ ומלשון מן התרים (בפסקא דאנכי ובמגלת איכה שמעו כי נאנחה אני) כי באו ישראל דרך האתרים אל תקרי האתרים אלא התרים אמרו מת התייר הגדול שהיה מהלך לפניהם (בפסקא דהחדש) תייר טוב קול התור עינים הייתי לעור תרגומו תייר הויתי למסכינא דדמי לסמיא:
תיירא [פאאר יאך] (ב"ב נד) א"ר פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר פי' כמו שהולך צמד בקר של מחרישה בתלם אחד וחוזר ועושה תלם אחר כשיעור אותן שני תלמים קנה ולא יותר:
תך [צערשמעלצען] (זבחים קד) נתך הבשר אין השורף מטמא בגדים (מעילה ט) ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר פי' מלשון כהתוך כסף בתוך כור ויתכו כמים שאגתי (נזיר נא) נצלה שלם והתיכו נמי ליטהר (שבת פא) חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו פי' חלב מבושל (אמר בנימין עיקר הערך הוא נתך): [הפלאה שבערכין]תך א' שבת דף כ"א. חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו. פירוש חלב מבושל עכ"ל. לפנינו איתא מהותך: עשוית דמתרגמינן תכברא עכ"ל. לפנינו איתא קוריהו תוך תוך וכן גרס רש"י וכתב רש"י עוד לישנא אחרינא כתוב בספרים ישנים תכבר לשון תוך ובר וכו' בשם רבינו קלונימוס חמש צאן עשויות מתרגמינן חמש ענן תכברנין:
תך [מיטע היעניין] (פסחים עד) תני ר' ישמעאל קורהו תוך בר פי' נותן כרעיו מבחוץ לתוכו ריש ששונים תוכבר ומדמין לו וחמש צאן עשויות דמתרגמ' תכברא (גיטין כ) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פי' האי דתני שהחקיקה כתיבה כדחקק יריכות והן מקום הדיו רשימת הכתב שמושך הלבלר עליו הדיו והא דתני שהחקיקה אינה כתיבה כשחקק מקום החלק ונשאר מקום הדיו בולט ועומד כמו שהיה ואקשינן וחקיקה תוכות אינה כתיבה ורמינהי לא היה כתבו של ציץ שקוע וי"א פרש' סוטה אלא בולט והא דינרי זהב כשטובע אותם במטבע החלק שבתוך האות שוקע והאות בולט ופרקינן בדינרי זהב דבולטות היריכות ולא בדינרי זהב דהאי שלא היה שוקע אלא בולט שהיה מכה בטס מאחוריו ודוחה מקום הכתב ביריכות בולטות מלפניו ודינר זהב היריכות בולטות ותוכן חקוקות כללא דמילתא כל דבר שנעשה מעשה ביריכות עצמן בין בחקיקה מלפניו כגון האות מקום הדיו בין בחקיקה מאחריו ובליטה מלפניו כתיבה היא (ב"ב קל) כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מאלילים וקידושין (נדרים פו) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד אלילים ומקדש ומגרש פי' לענין מיהדר קאמרי' דאיבעי למהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע"פ שעסוקין באותו עניין ואע"ג דקיימן עדים. ותקרובת אלילים נמי כיון דאתפיש דבר לאלילים מאלתר איחייב ליה ואסור בהנאה וכן דין מברך את השם ודין הנותן גט לאשתו אע"פ שחזר בתוך כדי ריבור אסורה לכהן (ב"ק עג) תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו חד כדי שאילת הרב לתלמיד שלום וחד כדי שאילת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי (נדה מו) איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי' תוך זמן שנת י"ב לתינוקת ושנת י"ג לתינוק (כלים פכ"ז) כלי חרש מטמא משום כלי קיבול וכל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחורים פי' כלי חרש שאין לו תוך אינו מטמא מאחוריו:
תך [נאכאהמע דעם טאהנס] (ברכות לט) אמר אביי והוא דיתיב אבי טפי ועביד תוך תוך פי' כשמתבשל הקדירה בטוב זועקת תוך תוך: [הפלאה שבערכין]תך ג' ברכות דף ל"ט. אמר אביי והוא דיתיב אבי טפי ועביד תוך תוך. פירוש כשמתבשלת הקדירה בטוב זועקת תוך תוך עכ"ל. וכן איתא בעירובין דף כ"ט:
תך [שטראפען] תרגום גם ענוש לצדיק לא טוב למתך לצדיקא לא שפיר:
תכא [טיש זיטץ] (פסחים קי) דכולי עלמא תרי אתכא וחד בתר תכא לא מצטרפי מההוא מעשה דרבה רב נחמני פי' זה המעשה מפורש (ב"מ פו) קריבו תכא קמיה ויהבו ליה תרי כסי ודלויה תכא מקמיה והדר פרצופיה לאחוריה (ברכו' נב) אנן אתכא דריש גלותא סמכינן (יבמות פג) היכי דמי אשה רעה אמר רב אשי מקשטא ליה תכא ומקשט' ליה פומא רב' אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא פי' תכא שלחן (אמר בנימין פי' בל"י מושב וכסא):
תכבר [פאן איננען אונד אויסען] תרגום חמש צאן עשויות חמש אען תכברא פי' תוך ובר כלומר שלמות ובני מעים צלוים עמהן עיין ערך תך שני.
תכטך עיין ערך טכטך:
תכי [קעטטע] (ב"ק קיט) מאי אריג תיכי חלילתי כבר פי' בערך חל י"ב (אמר בנימין תרגום שרשרות גבלות תיבין מרמנן): [הפלאה שבערכין]תכי בבא קמא דף קי"ט. מאי אריג תיכי חלילתא עכ"ל. לפנינו לא נזכר חלילתא:
תכך [זייד ווארם] (שבת צ) א"ר יהודה מקק דסיפרי תכך דשיראי פי' תולעת שנוצרת מן השיראין כשהן יושבין בקופסא ימים רבים:
תכל [קינדר לאז זיין דיא עמפפעגניס הינדערן] (פסחים עא) אמר אבין תכלא לימא כי הא מילתא (כתובות סב) אמרי אינשי דמלפא תכלא לא בהתא פי' המלומדת להיות שכולה אין לה בשת: [הפלאה שבערכין]תכל ב' כתובות דף ס"ב. אמרי אינשי דמלפא תכלא לא בהתא. פירוש המלומדת להיות שכולה אין לה בשת עכ"ל. וז"ל רש"י אשה המלומדת לשכל בניה לקוברם אינה תמוהא ומפחדת במות אחד מהם שכבר לימודת. והנה לפירוש רש"י הוה לי' למימר בעית אבל לפירש רבינו אתי שפיר עיין לעיל ערך בחת:
תכל [שמערץ] (ב"ק קנג) שיתין וחד תכלא מטיוה לככא דקל חבריה שמע פירוש ס"א מכאובות משיגין לאיש ששומע קול אכילה שחברו אוכל והוא אינו אוכל:
תכלת [פארפער וואלל] (ברכות יח) הוה קא גררא תכילתיה דרבי יונתן עילוי קברי (יבמות ד) תכלת עמרא הוא וממאי דתכלת עמרא הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא (ברכות ה) תנא בין תכלת שבה ללבן שבה פי' שיש בה ו' חוטין של צמר לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז' ואין ניכר אלא ביום (ירוש') כיני מתני' בין תכל' שבה ללבן שבה מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומאי טעמא דר"א וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעין ותכלת וכרתן שניהן צמר צבוע בשני מינין (כלאים פ"ט) תנן אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים שמע מינה תכלת וארגמן תונעת שני שלשתן צמר הן וצבוע באלו ג' מינים זה פי' רבינו חננאל ז"ל (קדושין עא ב"ר פ' צח) חביל ימא תכילתא בבבל פי' תכלת כלומר מה תכלת מובחר שבגלימא כך זו מובחרת של ארצות של בבל פי' אחר אחרית בבל: [הפלאה שבערכין]תכלת ברכות דף י"ח. הוה קא גררה תכלתא דרבי יונתן עלוי קיברי עכ"ל. לפנינו איתא קשדיא: שם באות הנ"ל ברכות דף ט': תנא בין תכלת שבה ללבן שבה. פירוש שיש בה ו' חוטין של צמר לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז' ואין ניכר אלא ביום ירושלמי כיני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה מאי טעמא דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומאי טעמא דרבי אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעין ותכלת וכרתן שניהם צמר צבוע בשני מינין עכ"ל. ז"ל רש"י בין תכלת שבה ללבן שבה גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה. ותוס' הקשו עליו וכתבו אח"כ בזה הל' על כן יש לפרש בין תכלת שבה בציצית שהי' קבוע בו תכלת וגם שני חוטין לבן ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של לבן והוי יודע זה שכתב רבינו שיש בה חוטין של לבן וב' חוטין של תכלת דלא כהרמב"ם שכתב בפרק א' מהלכות ציצית הלכה ו' מכניס שם ד' חוטין וכופלן באמצע נמצא שמנה חוטין וכו' ויהי' א' מהשמנה חוטין חוט תכלת והשבעה לבנים וכו'. אלא ס"ל לרבינו הערוך כמו שכתב הראב"ד בהשגות בזה הלשון טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבן עכ"ל. וע"ש בכסף משנה טעמו של הרמב"ם וכמו שהשיב לחכמי לוני"ל מדכתיב פתיל תכלת פתיל חד משמע. וכן משמע בספרי עכ"ל. וכתב הכ"מ עוד שם הלכה ח' שהשיב הרמב"ם שיש לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן דפתיל חד משמע ע"ש. וסמ"ג עשין כתב בזה הלשון אמר רב פפא הלכתא ארבע וכו' פי' רש"י חוטין נותנן בכנף וכו' שתים של לבן ושתים של תכלת או שלשה של לבן ואחת של תכלת וכו' וכפולו לשמנה. אמנם תוס' במנחות דף ל"ח סוף ד"ה התכלת וכו' כתבו דספרי פליג אגמרא דילן. ובגמרא דילן משמע דצריך שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן דוקא ע"ש. כתבו התוס' בברכות הנ"ל וגם שני חוטי לבן: ודע דאהך ירושלמי שהביא רבינו ביני מתניתין וכו' ז"ל המפרש בין תכלת שבה היינו שני חוטי לבן שעם שני חוטי תכלת לאפוקי בין צמר לבן לבין צמר צבוע תכלת שזה בלילה נמי יכול להכיר ודריש ליה הכי מן הקרא מן הסמוך לו היינו לבן שעם התכלת שאצלו. ולכאורה צריך עיון גדול לפירש רש"י מהך ירושלמי שדרש הת"ק מן הסמוך לו. וגם מה שלא הביא תוס' ראיה לפירושם מהך ירושלמי צריך עיון. ואתן הודאה אם אוכל להציל רש"י מהשגת התוספות שהקשו עליו בזה הלשון וקשה דאמרינן במנחות דף מ"ג: ראה מצוה זו שתלוי בה מצוה אחרת ואיזו זו קריאת שמע כדתנן עד שיכיר בין תכלת ללבן ואי קאי אגזת צמר אינה תלוי' בציצית ואפשר לומר דמה דקאמר הש"ס במנחות היינו אהא דמקשה ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי ליה [פירוש דרבנן ס"ל דכסות לילה חייב] על זה משני מבעי' להו וכו' ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו קריאת שמע כדתנן וכו' אמנם לדידן דקיימא לן כרבי שמעון בסוגיא דהתם [וכמ"ש גם כן תוס' שם דכסות לילה פטור והוכיחו זה לעיל דף מ': ד"ה משום וכו' מכמה סוגיות הש"ס ע"ש] וראיתי אותו פרט לכסות לילה להכי לא ניחא ליה לרש"י המשנה דתנא קמא דברכות שלא אליבא דהלכתא. והנה הירושלמי שנתן טעם מוראיתם אותו דאין ענין ציצית לזמן ק"ש שייכות כלל אלא מכח מה דאתמר וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת וכו' אמנם לשיטת רבי שמעון אין זה מוכרח כלל כדאמרן. ומעתה הירושלמי נתן טעם לשיטת רבנן. ברם לפי מה שזכרתי דרש"י פירש אליבא דהלכתא אתי הכל שפיר. וראיתי להרב מברטנורה בפירושו כתב בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית פירוש אחר גזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות וכו' והיינו כפירוש רש"י הרי שלא נדחה פי' רש"י מן הפירושים [וחידוש שלא העיר התוספות י"ט כלום בזה שהרב הביא פירש רש"י שהתוס' השיגו למאוד על פירוש רש"י] ודע דבמנחות פירש רש"י זו קריאת שמע דכשתכיר מניין של ציצית קרא את קריאת שמע. וכתב הברכת הזבח שזהו סוף הדיבור. והצאן קדשים הגיה דצריך להיות כשתכיר צבע וכו' ועיין קונטרוס סימן ל"ב:
תכס [שארען, רייבען] תרגום מולל ברגליו תכס ברגלוי:
תכסיס עיין ערך טכסים:
תכף [פערקטפען פערשנירען גלייך שנעלל] (בסוף כלאים) התוכף תכיפה אחת וישנו (יבמות ה שבת נד מנחות לט) פי' קשר הוא והקושר קשר אחד בשבת אינו חייב ולענין חיבור אינו מתחבר עד שישנה (ברכות מב) ג' תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכ' תכף לגאולה תפלה תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה וגו' (פסחים ג) תיכף לאכילה שריפה (מנחות צג מ"ק יח) תכפוהו אבליו זא"ז פי' קודם שישלים ימי אבל זה מת לו מת אחר וכן עוד בתוך ימי אבל זה מת לו מת אחר (אמר בנימין תרגום בפתע פתאום בתכיף אתרגשותא ותרגום אפפו עלי רעות תכפו עלי בישן): [הפלאה שבערכין]תכף פסחים דף ה' תכף לאכילה שריפה עכ"ל. לפנינו ליתא ולא מצאתיה ונוסחת רבינו היה כמו שכתב:
תכשיט [ציהרונג] תרגום ושמת שמלותיך ותשוי תכשיטך:
תכתק [זעססעל] תכתקא דשגא עיין בערך שגא (שבת קיח בסוף מימרות דרבי יוסי) רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשגא ומשייף נורא (בכורות לא) שמע דקאתו קעיר להו ארבע מאה תכתקי (אמר בנימין פי' כמו תכא דלעיל ונכפלה המלה ונקרא גם טכטך עיין שם): [הפלאה שבערכין]תכתק שבת דף קי"ט. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשאגא ומשייף נורא עכ"ל. לפנינו איתא דשינה. של שן ורבינו הלוי גרס דשאגא תדהר. עיין רש"י:
תל [נאגעל] (שבת קמ) א"ר חייא בר אשי האי תלא דבישרא שרי לטלטולי דכוורי אסיר פי' יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור תלא לחמא קשי לעניותא עיין בערך סלת (עדיות פ"ג) טני של מתכת של בעלי בתים ותלוי המגרירות וישנו (כלים פי"ב) פי' אלו אבנים או טסי ברזל או נחשת שהן בשביל המרחץ לאוליירין העומדין לשרת את בני אדם וגוררין בהן את רגליהן כדגרסי' (שבת עח) מגררתא דכספא גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה (כלים פט"ו) כל התלויין טמאין חוץ התלוי נפה וכברה (גיטין לז) אמר רבא ותלי ליה עד דאמר הכי פי' מכהו ותולהו המלוה ללוה עד דאמר הכי אע"פ (נדה ס) אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כמו זה יש בשבת לפי שאין מדליקין וכבר פירשנו בערך לפי: [הפלאה שבערכין]תל א' שבת דף ק"מ: אמר רב חייא בר אשי האי תלא דבשרא שרי לטולטולי דכרווא אסיר. פירוש יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור עכ"ל. הביאו תוס' והסכימו עמו לדחות פירש רש"י שפירש משום דחזי לאומצא וכו' (עיין לעיל דף קל"ט: ד"ה תלא דבשרא וכו') ומה שהקשו דרב במוקצה לטלטל ס"ל (כרבי יהודה צ"ל) כר' שמעון ע"ש. ואם נאמר דרש"י היה גורס כמו הערוך אמר רב חייא בר אשי האי תלא וכו' לא קשה מידי:
תל [היעגעל הויפען] (כתובות כ) תנן התם (אהלות פי"ו) התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך פי' כמין הר קטן מן והיתה תל עולם (מנחות סט) אמר לו אדם אחד ועקיבא בן יוסף שמו עתיד לדרוש עליהם תילי תילים של הלכה ערי מסכנות תרגום ירוש' קרוין תלולין וכן תרגום ערי מבצר הבמחנים אם במבצרים ערים גדולות ובצורות ופן תשא עיניך השמים תרגום ירוש' תלתלי עיניכון קול רם קול תיל ובתבונתו נטה שמים תרגומו תלא שמיא (קדושין עא) ואלה העולין מתל מלח אלו בני אדם הדומין מעשיהם למעשיהם סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה הקורא לו אביו ואמו משתקתו ולא יכלו להגיד בית אבותם זה אסופי שנאסף מן השוק:
תל [שטאלציערען] (בב"ר הלא אם תטיב שאת) אין יצה"ר מהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא ובשעה שרואה אדם ממשמש בעיריו מתלו בעקביו מתקן בשערו אמר הדין דילי (אמר בנימין פי' מגביה עצמו ואינו נוגע בעקבו לארץ):
תלא [ארט, קאטצע] (שבת כח) ר' עקיבא אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא פירוש מתשובות חיה קטנה כדמות חתול ומרוקם הוא ויש בו גוונין הרבה וטמא הוא ושמענו שמצויין הן במקומכם שצדין בהן שפנים ובלשון ארמי שמן שפקא ובלשון ערבי זבזיב ובלשון יון תלא אילן:
תלביש [שטאדס נאמע] (יומא י) תלמי בנה תלביש:
תלג [פיעבער שנעע] (גיטין סט) לתלגא בשרא שמינא (אמר בנימין פי' חמימות הבא אחר קור מדי יום ביומו או מדי יום שלישי או מדי יום רביעי תרגום שלג תלגא):
תולדות [געשלעכט פאלגע] (ב"ר פי"ב) אלה תולדות השמים והארץ כל תולדות שבמקר' חסר בר מן תרין אלה תולדות פרץ והדין למה אינן חסרין ו' כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון ואינם חוזרין לתיקונן עד שיבא בן פרץ לפיכך מלא ואלו הן חייו וזיוו קומתו פרי הארץ ופרי האילן ומאורות:
תלה [גליד שטיק] (חולין נג שם נט) מיתלהא ונפלה תילהי תילהי פי' מתרעת ונופלת איברים איברי' (מנחות צד) סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה ושסע אותו ת"י ויתלה יתיה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרגום ויתלע יתיה): [הפלאה שבערכין]תלה חולין דף נ"ג: אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אייתו קמן ההיא ריאה דכי הוו מיתבא לה יתבא שפיר וכי הווי מדלו לה הוה תלחא ונפלה תילחי תילחי וכו'. שם דף נ"ט. אותביה בתנורא וכו' נפל תילהי תילהי. פי' מתרעת ונופלת איברים. מנחות דף צ"ד: סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה. ושסע אותו תרגום יונתן ויתלה יתיה עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרגום כתוב ויתלע יתיה) עכ"ל. אמנם בילקוט פרשת תרומה רמז שס"ט איתא תלה:
תלם [בערגליך] (פ"ב דכלאים) בית שמאי אומרים עושה שלשה תלמים של פתוח פירוש תלמים כמו בתלם עבותו פתוח כמו פתוח תפתח:
תלם [שטאנדהאפט] תרגום ירושלמי שמעון ולוי אחים אין תלמין גברין פי' בל"י חצופים ומרי נפש עיין ערך טלם:
תלמוד [לעהרונג] (ב"ב קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי' רבי חננאל ז"ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז) רבי אליעזר אומר ד' נשים דיין שעתן וכו' עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (שם לו) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר' אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו' עד והלכה כדבריו א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד' והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ' כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש') אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי' לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי' רבינו חננאל ז"ל קיי"ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר"א אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודין שאין ממזר וכו' ותנן (קדושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפ' החולץ) בר מנדה מ"ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת"ל ולהורות פי' רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת"ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר' יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי' כיון שהיה שותה יין ביו"ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו"ט שני וכ"ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (ב"מ לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (ב"ק קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש"מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א"ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא: [הפלאה שבערכין]תלמוד יבמות דף מ"ט. איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו. פירוש רבינו חננאל ז"ל קיימא לן הלכתא כוותי' ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למידין הלכה מפי תלמוד וזהו מפי תלמיד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הלכתא פסיקתא עכ"ל. יועיין תוס' בד"ה שמעון התימני וכו' אע"ג דאין למידין הלכה וכו':
תלמיד [שיהלער] (קדושין לג) כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע וכו':
תלמיותא [שטוק קונסט] (ברכות סג קדושין פח) לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מאי היא מחטא דתלמיותא פי' מחט של סדקות שאינה של תפירה אלא שמאחין בה את הקרעים ודקה היא ביותר ונקב שלה צר והיא מחטא דתלמיותא ולמה ילמוד אותו שהיא נקיה וקלה נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:
תלן [ראטה שארלאך] (ע"ז כח) שב ביני אהלא תולנא פי' אהלא מין עץ של בשם דומה לאהנות של מקרא ואיננו ויש באהלא שלשה מינים לבן ירוק ואדום וזה נקרא תולנא מלשון תולעת שני ויש לו סגולה להוביש הלחות:
תלסר [שטאדס נאמע]. (ב"ר פ' לה) ואת רסן זו תלסר:
תלע [ווארס] (בילמדנו ופרעה הקריב) אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל בתולעת לומר לך מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא תפלה שהאומות נמשלו כארזים שנאמר אשור ארז בלבנון (כלאים פ"ב) ימתין לה עד שהתליע פי' התבואה כשזורעין אותה מרקבת בתחלה ומתלעת ואח"כ צומחה מלשון וירם תולעים:
תלע [שפאלטען] תרגום ירושלמי ושסע אותו בכנפיו ויתלע יתיה בכנפוי בעל הערוך גרס תלה עיין לעיל:
תלף תלפיות תל שכל פיות מתפללים עליו בברכות בונה ירושלים (ברכות ל) ירושלים היא ההיכל לפני ההיכל שכל הפנים פונות לו:
תלש [אברייסען] (נגעים פ"ז) התולש סימני טומאה והכוה את המחיה פי' שער לבן שהפך בשאת והכוה את המחיה להעשירה ביד עובר בלא תעשה דכתיב השמר בנגע הנרעת אלמא אל תעביר' ביד (אמר בנימין תרגום ובכל תבואתי תשרש ובכל אנבי תלשא פי' בל"י פעל העוקר):
תלשמי [ארט פויגעל] (סנהד' קה) דור המבול כולן חזרו בתשובה חוץ מתושלמי פי' עוף ולא חזר בתשובה אלא רבע הכל כדגרסינן (חולין סב) ח' ספיקות חוגה חותה סוגה והרנוגה ותלשומי ומואדא (אמר בנימין בנוסח' כתוב תשלמי עיין ערך הרנוגא):
תלת [דרייא] תלת מילי אשתנו שמייהו כבר פי' בערך חצוצרות (יבמות לו) הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת ושם מפורש (חולין קלז) א"ר נחמן בר יצחק והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אילעאי בראשית הגז דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר' יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קשיא ליה לר' ניסים בר' יעקב ז"ל מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב דתנן (כלאים ת"ק) הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ר' יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וכו' ואפי' לר' יהודה חטין ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר לא תזרע כרמך כלאים והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ"ט א"ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא עוד אפי' אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד כדגרסינן א"ל לא צהריתו מי לא קיימא לן כרבי יאשיה וכו' ואני מצאתי טעם מפורש בגמרא דבני מערבא כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רב יונתן רבי יאשיה אמר אפילו מין חד על דעתיה דרב יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרו להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה וקסבר רבי יאשיה מדכתי' קרא לא תזרע כרמך כלאים דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם (פסחים סח) רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תולתא פי' שלישי לבטן שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן (סנהד' סה בגמ' בעל אוב) איברי לההוא עיגלא תולתא פי' רך וטוב כמו עגל שלישי לבטן (קידושין עב) ותלת עילעין בפומה א"ר יוחנן זו חלזון והדייב ונציבין פעמים בולעתן שמושלין ומשעבדין בהן פרסיים היינו בפומה ובין שינה היינו דפעמים פולטתן שאין משעבדין בם דדבר שבין שיניו עומד לפולטו (בויקר' רב' ויהי ביום השמיני פ' ר' עזריה) כל האילנות נקראו על שם פירותיהן תאנה על שם תאנה רמון על שם רמון חיזור מתקרי חזירו הדא גופנא אית ליה תלת שמהן מתקרי גופנא דנפיק מן גופנא ענבים דנפיק מן ענבים חמר לומר לך מה ענבים הללו אם אין אתה ממרסן ביד אין אתה מוציא מהן כלום כך כל השותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו (אמר בנימין תרגום שלשה אלה תלתא אילין תרגום מלשני בסתר רעהו דמשתען לישן תליתאי על חבריה נקרא לה"ר בלשון חכמים שלישי שהורג שלשה):
תלתן [ארט קרויט] (כלאים פ"ב) וכן תלתן שהעלת מיני עשבים (ר"ה יב) תנן התם בריש מעשרו' התלתן משתנמח (ירושלמי) כדי שתזרע ותצמח פי' חשוב פרי משתצמח לזרעים שאם יזרע יצמח כיצד בודק נוטל מלוא קומצו ומטיל לתוך ספל של מים שקע רובע חייבת ואוקימנא ברוב כל פרידה ופרידה כלומר כיון ששקעה יש בה עיקר פרי על כן היא כבדה התבואה והזתים משיביאו שליש פי' כגון הפרי כשיגמור יש בו משקל ג' סלעים כיון שהביא משקל סלע חייב במעשר מנלן א"ר זירא עשר תעשר כלומר עשר מדבר שאם תזרע אותו תעשר ממנו כגון דבר שזורע וצומח פרט לעחות משליש שאינו צומח פי' תלתן חולבא בלשון ישמעאל והוא מן הזירעונין כמין עדשים והוא מר בתחילתו כששורין אותו במים נמתק (אמר בנימין וכן שמו בל"י תילודן ובלשון גמ' שבלוליתא):
תם [קנאבעל] (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה פי' שום שאין לו בן אלא הוא יחידי (אמר בנימין תרגום ואת הבצלים ואת השומים ובוצלי ותומי):
תם [דארט. פאלאסטינע] שלחו מתם פי' מארץ ישראל לבבל (אמר בנימין שלחו מתם פי' משם כלומר מארץ ישראל ובעזרא די שכן שמיה חמה ותרגום אשר שם הזהב די תמן דהבא ובלשון גמרא התם וכן מן כא אמרו מהכא):
תם [צו ענדע געהן]. (עירובין פח) התם תיימי פחות מארבע אמו' הכא לא תיימי (ב"מ קיז) מודה רבי יוסי בגירי דידיה פי' אע"ג דאמר רבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו מודה היכא דממש עביד ליה איהו היזק דעל המזיק להרחיק את עצמו והכא נמי דכי משי האי ידיה נפלי מיא על התחתון איהו ממש עביד ליה הזיקא ועל העליון לתקן דתיימי והדר נפלי ס"א דמפסקי והדר נפלי פי' דלא נפלי בהדיא מידו על התחתון אלא איהו משי ידיה היכא דלא אפחיתא מעזיבה ואזלי מיא עד דמטו מקום הפתח ונפלו עליה:
תמא [איין געוויסער פויגעל] (חולין קמא) תמא מה ואמר רבא לא ידע האי גברא דעוף טהור מיחייב לשלוחיה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב חמה):
תמא [לאאז. גורל] הפיל פור הוא הגורל תרגום תמא הוא עדבא:
תמד [טרעסטר וויין] (בסוף מעשרות) המתמד ונתן מים במדה עיין בערך חרצן (אמר בנימין גם זה לעד כי לא שלם ספרו בעל הערך כי בערך חרצן לא פי' מהו תמד פי' בל"ר תמד יין ובלשון חכמים נקרא כן מין יין מחרצנים וזגים מעורבים במים):
תמה [פערוואנדער] (מנחות מ) המטיל תכלת לסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין פי' תמהין עליו בני אדם אותן שאין יודעין שמותר תימהה איכא איסורא ליכא:
תמה [וויסט] שמה ושערורה תרגומו תימה ושנו:
תמהתא [בלאט] (חולין נא) נפלה תמהתא חיישינן פי' עלין (אמר בנימין בנוסח' כתוב תמחתא פי' בל' יוני חתיכות): [הפלאה שבערכין]תמהתא חולין דף נ"א: תמהתא לא חיישינן פי' עלין עכ"ל. (במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב תמהתא פירוש בלשון יוני חתיכות) עכ"ל. ועיין ברש"י שם:
תמווין [מאדדער] תרגום ורבצו שם ציים וישרון תמן תמוון:
תמחוי [עם וואזע] (כלים פי"ז) כל כלי עץ שנחלק לשנים טהור חוץ משלחן הכפול ותמחוי המזמן פי' קערה גדולה שהיא לאכילת מזון יש לבני אדם חשובין קערה גדולה ויש בגופה של קערה מגורות מגורות ודומין לקערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון מינין מינין והוא זני כדכתיב וכל זר זמרא וכתיב בשמים וזנים ותרגום למינהו לזנוכי מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי תמחוי נגבת בג' ומתתלקת בג' כבר פי' בערך קפה (כלים פי"ד) הסומך והמחגר והתמחייות פי' תמחיות כמין קערות קטנות יש לעול והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים (שבת עא כריתות ד) כגון שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין (שם יב ובספרי בפ' כהן משיח) א"ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת (נדרים פ"ד) ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר (גמ') א"ר יוסי ברבי חנינא מתמחוי החוזר לבעל הבית פירוש קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין ואם שמו אותן לפניהן אין אוכלין בה ביחד שבשביל שניהן מרבים בה מאכל ונמצא נהנה זה מזה וזה מזה אבל מן התמחוי החוזר לבעל הבית מותר שכך היה מנהגם שאחר שסדרו לפני האורחין מביאין תמחוי אחרת לצורך בעה"ב ובני ביתו ומחזירין אותו בשביל כבוד לפני כל אחד ואחד אם רוצה לאכול יותר ואח"כ מחזירין אותו לפני בעל הבית ואם רוצין לאכול ביחד המודר והמדיר מאותו תמחוי יכולין לאכול שלא הושם בו בתחילה המאכל לצורכם (ביצה יב) ואפילו בקנין ואפילו בתמחוי:
תמכה [איין פפלאנצע] (פסחי' לט) בעולשין ובתמכה (גמ') א"ר בר בר חנה תמכתא שמה פירוש קרד"ו וי"א מרוי"ו (אמר בנימין תרגום בפסוק דומה דודי לצבי טוי טרא על תמכאי ועולשין ופטרין):
תמליוס [גרונד] (ב"ר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור) הדליק נרות ופנס לידע היאך הוא קובע תמליוס (בילמדנו כי מראש צורים) היה חופר ויורד ומבקש ליתן תמליוס פי' הן השיתין והן השתות והן היסודות (אמר בנימין פי' בל"י יסוד ונקרא גם תמליוסיס (ירושלמי דסוטה פ' מי שקינא) מלה דלית בה תמליוסיס):
תמן [אכט] (ב"ב צ) קב וחצי קב ורובע וחצי רובע תומן ועוכלא (סוטה ח) תומן וחצי תומן ואפילו עוכלא פי' תומן קב שהיא חצי רובע שמונה תרגו' תמני:
תמנתא [איין מאסס] (פסחים קט) אמר רבי יוחנן תמנתא קדמיא דהות בציפורי דהות יתירא על רובע ובה משערין רביעית לפסח פי' מדה ובה משערין רביעית כלומר מה שיתר על דא הוי רביעית בפסח:
תמר [דייטלען] תמר מקמי נהמא כי נרגא לדקלא לבתר נהמא כעברא לדשא פי' האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברין הגוף כגרזן לאילן והאוכלן אחר הסעודה מחזיקין הגוף כמו הבריח לדלת עיין בערך נגר תומרתא דחיננותא פי' בערך חן פי' תחילת ביכורין של כל פירות כשמתחילין לבשל פירות מהן קורין אותן בלשון ארמי חינניתא בין לתמרים בין לשאר פירות (מכות כ) מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי פי' דרך בני אדם לאכול תמרי כשהן בארבלא ואם אוכלן אדם שם ואינם מעושרין מי שיודע שהתרה בו ויהא חייב מלקות זית שמן ודבש תרגום ירושלמי תעריא תליין בדובשא תמר תמרות אביונות וקפריסין (ברכות לו) פי' תמרות הן לולבי נצפה ואוכצין אותן כשהן רכין משום דאדעתא דהכי נטעי להו מברך עלייהו בורא פרי האדמה אבל לולבי גפנים דלאו אדעתא למיכל לולבי נטעי להו מברכין עליו שהכל וכבר פירשנו פי' מבואר בערך צלף (שביעית פ"ב) התמרות שלהן אסורות פי' הציץ קודם שהוא פתוח דומה לתמרה כדאמרינן נקטם ראשה ועלתה בו תמרה (מעשרות פ"ד) רג"א תמרות של תלתן וחרדל ושל פול המצרי חייב במעשר (פרה פי"א) אין מזין לא בינקיות ולא בתמרות פי' כמין גרגרים קטנים שיש בראש האזוב: [הפלאה שבערכין]תמר א' (כתובות דף יו"ד:) תמרי מקמא נהמא כי נרגא לדיקלא. פי' האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברין הגוף כגרזן לאילן והאוכלן אחר הסעודה מחזיקין הגוף כבריח לדלת עיין בערך (נגר) עכ"ל. צ"ל. בערך נרג:
תמר [רויכען] (ברכות מג) מאימרי מברכין על המוגמר משתעלה תמרתו פי' עשנו (חולין קיב) אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא משתעלה תמרתו פי' כיון שיעלה מן הבשר עשן נצלה והולך וזה ששותת שומן הוא (יומא לח) בית אבטינס היו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותם של הללו מתמר ועולה כמקל ושל הללו מפצע לכאן ולכאן (אמר בנימין לשון מקרא זה כתמרות עשן):
תמר (יומא כח) רמ"א אינו דומה תימור של חמה לתימור של לבנה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל של חמה מפצע לכאן ולכאן (אמר בנימין פירש"י עלות השחר שנבקע נראה כתמר זקיף):
תמר [אויגען ווימפער] (שבת עז) מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דמידלי לעיל משום דדאיר אבי תפי פי' גלגל עין פ"א מפני מה עפעפים של מטה של תרנגולין עולין על העין ומכסין העין מפר שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך היה העשן מעוורם ואל יראה בעפעפי שחר תרגום בתימורי קריצתא ועל עפעפי צלמות תרגום ועל תימורי טולי מותא:
תמר [ברעמען לאז] (בכורות מג) תנא הזריר והלפין והתמיר שתמו זיפיו בעל הערוך גרס והתימן: [הפלאה שבערכין]תמר ה' שבת דף ע"ז. מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דקאי לעיל משום דדאיר אבי תפי. פירוש גלגל עין פירוש אחר מפני מה עפעפים של מטה של תרנגולין עולים על העין ומכסין העין מפני שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך הי' העשן מעורם עכ"ל. עיין לקמן בערך תפי:
תן [לערנען שטידורען] (זבחים מג) א"ל אי תניא תניא (ב"ב י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם פי' גם בהיותם בגוים אם אראה אותם כי יתנו תנויי התלמיד עתה אקבצם ואם לא יתעסקו אלא המעט ויחלו ממשא מלך ושרים כלומר יעלו ממשא מלך ושרים פ"א יחלו יבטלו כמו לא יחל דברו תרגום לא יבטל (סוכה יח) מקרא ומשנה במטללתא ותנויי בר ממטללתא (ב"ב צג) כל תנא ברא לטפויי מילתא קאתי ותנא תונא פי' והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה ושננתם תרגום ותתנינון ויגד לשני אחיו תרגום ירושלמי ותני וגם אתה לא הגדת לי וענתה שמה כימי נעוריה תרגום ויתנהון תמן למימרי תקראי אישי תרגום תתנהון לפולחני: תן [בעדינגען] להתנות על השערים כבר פי' בערך סע (כתובות יט) תנאי היו דברינו מהו:
תן [געבען] (קדישין מח) מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. (ב"ב קמד) הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא וכו' עד מנה לי בידך תנהו לפלוני:
תנן [פערדאפפלען] תרגום יום שני יום תנין תרגו' ויאמר שנו וישנו ואמר תנו ויתנו:
תנן [רויך] והר סיני עשן וטורא דסיני תנן:
תנב [בעטייבונג] (יומא פג) אימור תינבא בעלמא נקיט ליה וספק נפשות להקל (נדה לח) והא תונבא בעלמא הוא דנקיט להפי' כעין טרידות דעת בעלמא דנקיט לה קמ"ל כיון דשפת מן הצער טמאה זיבה וזהמתו חיתו לחם תרגומו ומן תונבא דנקיט ליה מרחקא נשמתיה מזונא: [הפלאה שבערכין]תנב יומא דף פ"ג. (וכן בעירוביי דף ס"ח.) אימור תונבא בעלמא נקיט ליה וספק נפשות להקל. נדה דף ל"ז: שפירש מן הצער ולא מן הדם אימר כי היכי דמדם לא פסקה מקושי נמי לא פסקה והא תינבא בעלמא הוא דנקיא לה פירוש כעין טרידות דעת בעלמא הוא דנקיט לה קמשמע לן כיון דשפתה מן הצער טמאה זיבה. וזיהמתו חיתו לחם תרגומו ומן תונבא דנקט לי מרחקא נשמתיה מזונא עכ"ל. (ביומא ז"ל רש"י תונבא. שטות אשטורדישו"ן מחמת חליו: בעירובין דף ס"ח. ז"ל רש"י תונבא. אשדורדישו"ן ואכלה ואינה יודעת מה: בנדה דף ל"ז: ז"ל רש"י תובנא. אשטורדישו"ן שאינה מרגשת בצערה מחמת שעמומית החולי:
תניק [קינד] (בויקרא רבה בריש צו) אמר רבי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ולא יתחילו להם מבראשית אמר הקב"ה הואיל והקרבנות טהורין והתינוקות טהורין יבאו טהורין ויתעסקו בטהורין:
תנור [אבען] (כלים פ"ה) תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק שלא לדעתו פי' תנור שהסיקו בו אש מאחוריו כדי להתנגב או שהוסק שלא לדעת אדם מוסף התנור פי' תוספתן שעושין על התנור שאם ישאר מן הלחם שלא יכילו התנור אופין אותו שם:
תסוור [שאטץ] (ב"ר פ' סא) הנה משמני הארץ כגון תסוורתא חסירון מה נעביד ונמלי יתהון (בפרש' פג) ואלוף עירם למה נקר' שמו עירם שעתיד לערם תיסווריות למלך המשיח (בילמ' בריש ואתחנן) והיו למלך תסווריות בכל מדינה (בפסקא דבחדש השלישי) פתחו ליה תסווריות וחברותיה בירקרק חריץ תרגום ותסוורהא מליין אובריוון סגין מזוינו מלאים תרגום תיסוורתא מליין (אמר בנימין פי' בליו"ר אוצר וסגלת מלכים עיין ערך טסבר):
תסיל (חולין סג) תסיל פסול בתורין וכשר בבני יונה שמע מינה מין יונה הוא (שם קמ) בעי ר' ירמיה יונה על גבי ביצי תסיל מהו (גיטין פח) כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מיונה ותסיל (אמר בנימין תרגום ירושלמי בקצת נוסחאות ותור וגוזל ושפנינא ותסילא בר יון): [הפלאה שבערכין]תסיל חולין דף ק"מ: בעי ר' ירמיה יונה על גבי ביצי תסיל מהו עכ"ל לפנינו איתא בעי ר' זירא:
תיסומן [שאטץ מייסטער] (שמות רבה פ' כתב לך את הדברים האלה) שהיה אוהב לתיסימן לפי דעתי יש לגרוס תיסוורן פי' פקיד על האוצרות:
תסס [מאסירען] (תענית ל סנהדרין ע ע"ז ל) ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסותו ג' ימים (בילמ' אז יבדיל משה) אמר לו הקב"ה היאך אתה כופר ודמו תוסס שנא' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (מגילה ה) והעצמות יחרו אתה מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא (אמר בנימין פי' דבר מחמיץ ורותח): [הפלאה שבערכין]תסס בריש מגילה (נרשם על הגליון) (דף ה') והעצמות יחרו אתה מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש דבר מחמיץ ורותח) עכ"ל. בש"ס דילן ליתא:
תעב תועבה תועה אתה בה כבר פי' בערך תבל:
תעלא [פיקס] תרגום שלש מאות שועלים תלת מאה תעלין:
תף [שפייען] (נדה מב) אתא שייליה לרב יוסף א"ל רואה הויא הדר אתא שייליה לרב יוסף אמר רואה הויא הדר אתא לקמיה דאביי א"ל ברוקא דהדדי תפיתו פי' כלכם ברוקא א' תרוקו (כתובות סא) כל מיא דצערי לך תוף שדי פירוש תרוק רוקך ותשליכהו מפיך: [הפלאה שבערכין]תף נדה דף מ"ב. אתא שיילי' לרבא אמר ליה רואה הויא הדר אתא שייליה לרב יוסף אמר רואה הויא הדר אתא לקמיה דאביי אמר להו ברוקא דהדדי תפיתו. פירש כולכם ברוק אחד תרוקו. עכ"ל וכן איתא בשבת דף צ"ט:
תפח (ב"מ נט) אף בצק שבידי אשה תפח בירוש' לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאילו בלא שאור נילוש כדגרסינן במצה תפח תלטוש בצונן וכבר פי' בערך לטש:
תפח [קראנקער] (שבת יב) כי הוינן אזלין בתריה דר' יוחנן לשיולי בתפיחה פי' חולה:
תפח [צוקרעפטען קאממען] (ברכות מו) איתפח ר' זירא (בפ' השוכר את הפועלין בב"מ בגמרא בסמך עד שלא יתחילו במלאכה) עד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח פי' קם מחליו (בכורות ז) דלי ברובא דקניא וכי מטת התם זיקפה דמתחזיה דקא מתפח (ב"מ ל) ההוא גברא דקא דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מתפח פי' יגע והניח משאו לארץ כדי לפוש:
תפוח [הויפען אין פארס איינעס אפפעל] תפוח היה באמצע המזבח עיין בערך גומא (מעילה ט) אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו' פי' אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח"כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ורבי יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב ולבש בגדים אחרים אע"פ שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועילין בו (ע"ז נה) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע"פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח פי' קבוץ ענבים נקרא תפוח (מנחות כה) כפתורין למה היו דומין לתפוחי הברתיים פי' כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין (מנחות סז) וכשהבצק נתון לתוכו דומה לתפוחי הברתיים פי' כמין תפיחי הברתיים עגול כולו חוץ מן מקום כינוס: [הפלאה שבערכין]תפוח מנחות דף כ"ט: כפתורים למה היו דומין לתפוחי הברתיים. פירוש כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין עכ"ל. אולי צ"ל הכרסיים וכן איתא בגמרא שלפנינו:
תפי על פכו ועל תפיו ספר אחר טפיו וכבר פירשנו בערך טפי:
תפי [פייער הער] (ברכות לט) דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך (שבת עז) משום דדאיר אבי תפי (בב"ר פ יח ובויקרא רבה וכי ימוך ובילמדנו בסוף ויקהל) צפה ההיא קדירה על תפייה תנור וכירים תרגום ירושלמי תפיין שפות הסיר תרגומותפי דודא ועצמותי כמוקד נחרו תרגומו ואברי היך תפיא חררו: [הפלאה שבערכין]תפי ב' ברכות דף ל"ט. והוא דיתיב אבי חפי ועביד תוך תוך. שבת דף ע"ז: משום דדאיר אבי תפי בבראשית רבה פרשה י"ח ובויקרא רבה וכי ימוך ובילמדנו סוף ויקהל צפה ההיא קדרה על תפייה תנור וכירים תרגום ירושלמי תפיין. שפות הסיר תרגומו תפי דודא. ועצמותי כמוקד נחרו תרגומו ואברי היך תפיא חררו עכ"ל לפנינו בשבת דף ע"ז: איתא דדיירי אדפא. ועיין פירש רש"י (וז"ל שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו עכ"ל) וגרסת רבינו מכוונת יותר דאבי תפי שם העשן וכן כתב רבינו לעיל בערך תמור החמישי:
תפל [אונגעזאלצען] (שבת קכח) ת"ר דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין מליח בין חי מותר לטלטלו (אמר בנימין לשון מקרא זה היא כל תפל מבלי מלח פי' דג תפל חי ואינו מליח כי יש דג מליח נאכל כמות שהוא חי ותרגום בפסוק בין תפל ולבן דאיתפלו על מנא פי' שאמרו שהוא תפל ואין בו טעם): [הפלאה שבערכין]תפל א' שבת דף קכ"א: תנו רבנן דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין מליח ובין חי אסור לטלטלו עכ"ל. במוסף (א"ב לשון מקרא זה (איוב ו' פסוק ו) היאכל תפל מבלי מלח פירוש דג תפל חי ואינו מליח כי יש דג מליח נאכל כמות שהוא חי ותרגום בפסוק בין תפל ולבי דאיתפלו על מנא. פי' שאמרו שהוא תפל ואין בו טעם) עכ"ל. לפנינו בגמרא דשבת איתא בשר בין חי ובין תפל וכו':
תפל [באהלערייא] (סוטה כא) המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות (פסחים צא) נשים ועבדים משום תכלות פירוש עבירה כמו קב ותפלות:
תפל (שקלים פ"ג) לא בתפלה ולא בקמיע (בסוף מקואות) ותפלה של ראש בזמן שאינו חוצה פי' תפלה היא האחת של ראש או של יד תפילין הן השתים של ראש ושל יד (מגילה כד) העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה פי' תפלתו עגולה כאגוז סכנה ואין בה מצוה פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו וזו היא סכנה ואין מצותן אלא מרובעות (מנחות מז) אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה. כתב ר"ח ז"ל בפרק אלו נאמרין בהלכות ברכת כהנים ומצאנו שאמר רב נחשון גאון הא דאמור רבנן תפילין בראשו ספר תורה בזרועו זה ספר תורה שאמר כגון שכתב בו מן אנכי עד אשר לרעך שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה ורב משה גאון אמר מאן דעייל לכנישתא ואשכח צבורא דקרו פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר וחותם מהולל בתושבחות ואומר תהלה לדוד ארוממך ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפלה לא דקודם נתקנו: [הפלאה שבערכין]תפל ג' שקלים דף ו' בפרק ג' אין התורה נכנס וכו' ולא בתפלה ולא בקמיע. מקואות פרק יו"ד משנה ד' ותפלה של יד בזמן שאינה חוצה. (ועיין פירוש חוצה לעיל בערך חץ א' בסופו) פירוש תפלה היא האחת של ראש או של יד תפילין הן השתים של ראש ושל יד. כלים פרק י"ח תפלה ארבעה כלים. מגלה דף כ"ד: העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. פירוש תפלתו עגולה כאגוז סכנה ואין בה מצוה פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו וזו היא סכנה ואין מצותן אלא מרובעות. מנחות דף מ"ד. (במשנה התכלת דף ל"ח תפלה של יד אינה מעכבת של ראש וכו') אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה עכ"ל. לשון התשבי תמהתי מאוד הביא תפילין בשורש תפל ואין שרשו אלא פלל והת"יו נוספת כתי"ו תפלה ותהלה וענין תפילין מבואר בפוסקים ובלשון יחיד קראו תפלה באמרם תפלה של יד ותפלה של ראש עד כאן לשונו ועיין בטור אורח חיים סימן כ"ה והביאו התוספות י"ט פרק ד' דמנחות משנה א' דבור המתחיל תפלה. שם באות הנ"ל כתב ר"ח ז"ל בפרק אלו נאמרין בהלכות ברכת כהנים ומצאנו שאמר רב נחשון גאון הא דאמור רבנן תפילין בראשו וספר תורה בזרועו זהו ספר תורה שאמר מן אנכי עד אשר לרעך שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה עכ"ל. המונה וסופר ימצא כי תר"ך אותיות וסימנה כתר תורה. ואיך כתב גאון הכא תרי"ג אותיות. אולם תן עיניך בבעל הטורים פרשת יתרו. גם בשל"ה שער האותיות ריש אות ב' האריכו ברמזים ענין שבע אותיות העודפים על מנין תרי"ג אותיות:
תפל [געבעטה] (ברכות ה) תפלתי סמוך למטתי פי' שלא ישאר לי דבר מלאכה לעשות ויהא לבי טרוד עלי אלא מאחרי תפלתי אסוב על מטתי לאכול ד"א שתהא תפלתי קודמת למטתי שאם אקדים מטתי לתפלתי אני מתיירא שמא תחטפני שינה וארדם ונמצאתי ישן בלא תפלה ד"א שיהא מקום תפלתי סמוך למקום מטתי כדי שיהו עניים מצויים שם אגב התפלה: [הפלאה שבערכין]תפל ד' ברכות דף ה': תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי וכו' עד אלא אימא סמוך למטתי. פירוש שלא ישאר לי דבר מלאכה לעשות ויהא לבי טרוד עלי אלא מאחרי תפלתי אסוב על מטתי לאכול. דבר אחר שתהא תפלתי קודמת למטתי שאם אקדים מטתי לתפלתי אני מתיירא שמא תחטפני שינה וארדם ונמצאתי ישן בלא תפלה. דבר אחר שיהא מקום תפלתי סמוך למקום מטתי כדי שיהיו עניים מצוים שם אגב התפלה עכ"ל. ורש"י פירש בזה הלשון סמוך למטתי כלומר נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל. וגם תוס' פירשו כך רק התירו ללמוד קודם ע"ש. וחידוש שלא הביאו אחד מן הפירושים שכתב רבינו:
תפיני [געבאקען] (מנחות מב בריש צו בתורת כהנים) תופיני תיאפה נא רבי אומר תאפינה רבה ר' דוסא אומר תיאפה נאה פי' תאפה נא האי נא אפוי ולא אפוי כל צרכו כלומר כשהוא מטגנה אינה אפויה כל צרכה וכשהוא מכניסה לתנור היא נא היינו תיאפה נא תאפינה רבה כלומר תיאפה הרבה אפיות איכא דאמר שעושה חלה דקה ורחבה הרבה תיאפה נאה כשהיא נאה כלומר בלא שמן שאם היה מטגנה תחילה ואח"כ אוכה היתה שחורה מחמת השמן ולא היתה נאה:
תפס [טרגרייפען] (עירובין פה) רבי יהודה אומר אם יש תפיסה של יד בעל הבית אינו אוסר עליו פי' דאית ליה לבעל הבית מקצת כלי תשמיש באותן בתים דכיון דלא עקר דעתיה מנהון ההוא איניש דדר שם לא אסר מאן דאחית עירוב. (נדרים מו) אם יש לו בהן תפוסת יד אסור (גמרא) כמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בבצים מותר פי' שייר לעצמו הבצים שגובין במרחץ פי' אחר אם שייר לעצמו מקום במרחץ כדי ליבש שם בצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרס (פסחים סה) תפיסה בעלמא פי' היה מתפישו ד"א כגון צרור וכיוצא בו כנגד הכוליא לעמוד על המנין (ב"ב קלו) האחין שקנו אתרוג מתפוסת הבית פי' קודם שיחלוקו האחין בנכסי האב קנו אתרוג מן הערבון של אביהן קנו מתפוסת הבית חייבין כבר פירשנו בערך קלבון (ע"ז מה) מפני מה האשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פ' בגמ' כל שיש בה תפיסת ידי אדם לאיתויי מאי לאו לאיתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו (סנהדרין מה) והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו פי' בד' אמות דיליה כדגרסינן מת תופש ד' אמות דיליה (כתובות מו) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת פי' לא נתפשה באונס אלא ברצונה מסרה עצמה לביאה אסורה. (שבת ז) ותופשת עד עשר' פי' דעד עשר' הויא כרמלית אבל למעלה רשות היחיד וי"מ מקום פטור הוא (אמר בנימין לשון פסוק אבי כל תופש):
תפר [בעהעפטען] (בפ' ג' כלים) מפרי שהתפר מחברו (אמר בנימין לשון מקרא ועת לתפור):
תפת ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום כבר פירשם בערך גיא:
תפתה [אומגיאקערט פעלד] (ב"ב לו) אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה פי' שדה שלא חרש אותם אלא הוגשמה ונשבה הרוח וזרח השמש ונתבקעה כגון פתחי חרישה זרע בה כגון זה אינה תזקה פתח יסוד:
תפית [דעקע] (כלים בפ' כג) תפית של חמור שהוא יושב עליה פי' בלע"ז בר"דא והיא של צמר שעושין ממנו פילטור"י ששמו בל' ישמעאל לבד ויש מפרשים עצים העשויין על גב החמור למשאוי (אמר בנימין פי' בל"י ורומי מכסה של סוס או חמור מצוייר או מרוקם בצורות עיין ערך טפיט):
תפת [העאר]. בדניאל דתבריא תפתיא ענין שרים:
תק [פאטעראל] (שבת קטז) מצילין תיק הספר עם הספר(כלים בפ' טז) תיק כלים וכולי שלף ויצא מגוה תרגומו שלף ונפק מן תיקא פי' נרתק כלי זמר (אמר בנימין פי' בלשון יוני בית הכלים נדן ומכסה): [הפלאה שבערכין]תק (בבא בתרא דף ס"ב:) בסירוגין מהו תיקו. פירוש כמו דבר העומד בתוך התיק ואין ידוע מה בתוכו ודין תיקו כבר פירשנו בערך גם עכ"ל. במוסף (א"ב לפי דעתי כמו אישתיקו ומפי הרב מהור"ר יעקב ששפורטש נרו מעיר אוראן שמעתי פירוש אחר של תיקו והיא תיקום כלומר תיקום בבעיא ואני הוספתי סמך לדבריו כי בפועל קם מצינו בלשון גמרא שאות מ"ם חסרה פעמים הרבה כי מצינו קאי אוקי מוקי במקום קאים אוקים מוקים וזה פי' הוא נכון אבל מה שאמרו שמלת תיקו בנוטריקון תשבי יתרן קושיות והויות סימן הוא ואינו פירוש) עכ"ל. ועיין תוס' י"ט סוף עדיות דיבור המתחיל שנאמר וכו':
תק [אים בשיידעט] בסירוגין מהו תיקו פי' כמו דבר שעומד בתוך התיק ואין יודע מה בתוכו ודין תיקו כבר פי' בערך גם (אמר בנימין לפי דעתי כמו אשתיקו ומפי הרב יעקב ששפירטש מעיר אזראן נר"ו שמעתי פ"א של תיקו והוא תיקום כלומר תיקום בבעיא ואני הוספתי סמך לדבריו כי בפועל קם מצינו בל' גמרא שאות מ"ם חסרה פעמים הרבה מצינו קאי מוקי אוקי במקום קאים מוקים אוקים וזה פי' הוא נכון אבל מה שאמרו שמלת תיקו בנוטריקון תשבי יתרץ קושיות והווית סימן הוא ואינו פירוש):
תיק [געלענדער] תרגום ועשית מעקה ותעביד תיקא ויבן את היציע ובנא ית תיקא:
תקב [אוים זויגען] (כריתות יג) אמר רבה בר אבוה בתיקבה אחת פי' כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד: [הפלאה שבערכין]תקב כריתות דף י"ג. אמר רבה בר אבוה בתיקבא אחת. פירוש כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד. עכ"ל לפנינו איתא בתקיפה ופי' רש"י בכח:
תקל [וועגען. נעמען] (ב"ק קיט) שכר אשתו מתקולתא כבר פי' בערך צף רב חסדא הוה ליה אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל פי' כשעור שהיה נותן לרב חסדא היה שוקל לעצמו ונוטל ואינו פוחת לעצמו כלל אע"ג דרב חסדא מריה דארעא הוה לא היה נותן לו יותר כלום זה פי' חכמי מגנצא בפי' ר"ח כתיב אריסיה דרב חסדא הוה תקיל יהיב תקיל שקיל והוה שקיל אגרא ופחתא סלקיה ושקל מה דאית ליה אמר ונפין לצדיק חיל חוטא (ב"מ ע) ההוא דורא דבי מר עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל יהיב תקיל שקל ושקל אגרא ושקיל פחתא (כתובות קיב) רבי חנינא מתקיל מתקלא פי' היה שוקל האבנים והיה מוצאן קלות כיון ששקל ונמצאו כבדות אמר נכנסתי בגבול ארץ ישראל כדכתיב ארץ אשר אבניה ברזל תקלין חדתין תקלין עתיקין עיין בערך כפרת (אמר בנימין בדניאל תקל ופרסין ותרגום לו שקיל ישקל כעסי מאים תקל יתקל רוגזי): [הפלאה שבערכין]תקל א' כתובות דף קי"ב. רבי חנינא מתקל מתקליה. פירוש היה שוקל האבנים והיה מוצאן קלות כיון ששקל ונמצא כבדות אמר נכנסתי בגבול ארץ ישראל כדכתיב ארץ אשר אבניה ברזל עכ"ל. לפנינו איתא ר' חנינא מתקן מתקליה וז"ל רש"י מתקן מתקליה משוה ומתקן מכשולים העיר מחמת חיבת הארץ וכו'. אבל בתוס' איתא ר' חנינא הוה מתקל מתקלה פירוש שוקל האבנים וכו' וכן מפורש בתנחומא פרשת שלח לך כשעלה רבי חנינא הגדול מבבל וכו' היה שוקל אבנים וכו':
תקל [גלעטין. דיא ערד גלייך מאכען] (מ"ק י ב"ב נד) האי מאן דתקיל תיקלא פי' חופר הקרקע ומשווה פניה כדכתיב הלא אם שוה פניה:
תקל [שטרויכלען] (סנהדרין נ) כגון הבא על הזכור תקלה וקלון פי' תקלה מפורש במתניתין לפי שבא לאדם תקלה על ידיה שחטא ושנהרג קלון שדבר מאוס הוא וחרפה לבוא על הבהמה וכל זמן שעוברת בשוק אומרים זו היא שנסקל פלוני על ידיה בשביל כך וכך היינו קלון (חולין קמ) לא אמרה תורה שלח לתקלה (אמר בנימין תרגום כשל בעוני כחי תקל בחובי חילי):
תקן [אנארדנען. פעסט זעטצן] עזרא תיקן כתובה לאשה כבר פי' בערך שולחן שלי אינו מתוקי כבר פי' בערך חדש (תענית יז סנהדרין כב) אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו פי' כיון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלא הותר שאפי' יבנה הבית הינו משמש עד שישב בבית דין של כהונה ויקבעוהו באי זה יום ישמש (אמר בנימין לשון מקרא זה מעוות לא יוכל לתקון):
תקע [זיך פעסטזעצען] (שבת קכג) גזירה שמא יתקע בה מסמר או יתד (יבמות נד) והאמר רבה (ב"ק כו) נפל מראש הגג ונתקע חייב בד' דברים פי' נזדמן לו שנפל על כריסה ובא עליה חייב בד' דברים בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בבושת אינו חייב עד שיתכוין כדבעינן למימר לקמן בזה (יבמות קכו) התוקע עצמו לדבר הלכה אין לו תורה פי' כל האומר אין לי אלא תורה שאומר אין לי עסק בכל המצות אלא בקריאת תורה בלבד אין לו תורה כלו' אפילו שכר קריאת התורה אין לו דכתיב ולמדתם ועשיתם וכו' כלומר כל המתעתק בעשיית המצות יש לו שכר המצות שכר לימוד תורה אבל המתעסק בקריאה בלבד אף על גב דמגמר לאחריני ואלו עבדי מנות איהו לית ליה אגרא (ב"מ פה) אמר לו אצל מי אתה תוקע:
תקע [אנשלאגען] (ב"ק יח קידושין כז) תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו וכו' עד תקע באזנו וחורשו פטור אחזו ותקע באזנו וחירשו (בכורות נ ב"ק לו שם צ) התוקע לחברו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא פלגא דזוזא וקרו אינשי לסלע פלגא דזוזא חנין בישא תקע לההוא גברא פי' תקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד כדאמר המבעית את חברו פטור מדיני אדם כיצד תקע לו באזנו וחירשו פטור אחזו ותקע בו וחירשו חייב והכא כשאחזו ותקע ולא הזיקו:
תקף [אובער וועלטיגען] (פ' עקביא בן מהללאל מנחות צט) יכול אפילו תקפה עליו משנתו (ב"מ סד) ואי איניש תקפא הוא דלא יהיב מתנה פי' אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה הילך ד' זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה פי' אם החמיצה (ב"מ ו) בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו (אמר בנימין לשון מקרא זה עם שתקיף ממנו פי' ענין חזקה ותרגום למה חרה לך למא תקיף לך):
תקף [אומלויף] (פ' עקביא סוכה כח) גזירות שוות תקופות וגימטריאות (אמר בנימין יקף הוא העיקר בלשון פסוק "א"ה ול"נ שהוא מנע"ו ע"מ תשובה"):
תר [אוים שפעהען]. (שבועות מז) ותרגנו באהליכם תרתם וגיניתם באהלו של מקום (אמר בנימין פירוש תרתם את הארץ וגיניתם באהלו של מקום שהשכין שכינתו בינינו):
תר [ענטבידען פרייא מאכען] (מגילה י) קדושת שילו יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחרים היתר (אמר בנימין מלשון התר חרצבות רשע והפכו אסור): תר המוותר על דברי נביא עיין בערך וותר:
תר היתה בו יתרת עיין בערך יתר:
תר [פראינערן ווארנען] (פסחים סג שבועות ב חולין פב) התראת ספק לאו שמה התראה פירוש אזהרה:
תר [וואכען, ערוועקען] (מגלה יח) בגמ' ומתנמנם (יבמות נד פסחים קב) היכי דמי מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר. (ע"ז לד) תור מינך שעתך פי' תתעורר לך שעתך באומר בגמר זביחה היא עובדה. פ"א תור מינך שעתך תשא אותך שעתך שמועה זו באומר בגמר זביחה היא עובדה וישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף:
תר [דינע צווייגע] (שבת צ) תירי דקל חד פי' בנברא בר קורא למטה ממנו יש בו כמין גדרים ותופרין בהן וראוי אחד מהן לתפור בו פי דלעת יבישה קטנה ששותין בה יין לפי ששנינו לענין הוצאת שבת תורי דקל אחת ואפילו אחת ראוייה לתפור בה פי דלעת והיינו ריתא דקאסר רב הונא בר נתן:
תר [אוקס] (סנהדרין יט) אי תורבצפר בתלג ימות פי' אם השור בשחר בשלג ימות מרוב הקור ובטיהרא בחצי היום בצהרים ידמוך שישן בצל התאנה מרוב החמימות עד שנמרט עורו הוא אדר גמור ואי לאו דאינו חם לכל היום הוי צנה לית דין אדר וצריך לעבר אותה שנה (אמר בנימין תרגום שור נגח תור נגח):
תר [ראנד ציילע] (בכורות לח) חרוץ של עין (גמ') אר"פ תורא ברא דעינא פי' שורה שחוץ מן העין שפתו שניקבה (גמרא) אמר רב פפא תורא ברא דשפותיה פי' עור החיצון שפה לפיו תרגומו תורא מקף לפומיה תקות חוט השני תרגום תורא דחוטא דזהוריתא (אמר בנימין ובלשון פסוק תורי זהב):
תר (כלאים פ"ג) היה ראש תור נכנס פי' בל"י חד ונכנס לפנים עיין ערך ראש:
תר [צווייא] תרגום שנים תרין שתים תרתין:
תרב [פעטט] תרבא דאייתרא עיין בערך ספח ופירשנו בערך יתר (אמר בנימין תרגום חלב נבלה וחלב טרפה תרב נבלה ותרב תבירא):
תרבלא [ווילדער אוקס]. (חולין עט) עד כאן לא פליגו רבנן ורבי יוסי אלא בשור הבר וכו' עד דרבנן סברי מדתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ורבי יוסי סבר כיון דחשיב ליה להדי חיות מינא דחיה הוא:
תוריבוס [אויף ריהער] (ירושלמי ע"ז פ"ב) ומאן דאמר תרבות תוריבוס פי' בל' יוני המון ושאון עמים ואסיפתם לרעה:
תרבץ [פאר האף]. (ב"ב ז)וחד מטייה תרביצא. (שם נט בגמ' טרקלין) תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני. (עירובין פח) פעמים לאיסור והיכי דמי כגון דעבדא להדי תרביצא דביתיה דאמרינן לנטורי תרביצא הוא דעבד (תענית ו) טבח לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי ביה תרביצי פי' חצרות מפורש (ב"ב סז) כי פליגי דא"ל דרתא ר' אלעזר סבר תרביצא משמע שבן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירה של חצר וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהגשם בעל לארץ שנא' והולידה והצמיחה לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תשם תרגומו לא תבור פי' אחר דלא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה פ"א תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לבן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסליו והשדה מתרבצת ותתיבם בטבת חורשין אוחה וזורעין אותה אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי פי' אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידין לבא שאין מעכבין להן הגשמים ובטבת יש להן פנאי יותר מכל ימות השנה איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלו' לא נסתלק החום אלא ישנים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום (מנחות פב) בתרבינא אמרי וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכלה לא איתמר (חולין מג) איזהו תרבץ הוושט א"ר זירא מבלעתא: [הפלאה שבערכין]תרבץ בבא בתרא דף צ"ח: תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני עכ"ל. קנתר כך איתא לפנינו וכן כתב רבינו לעיל בערכו: שם באות הנ"ל תענית דף ו': (אמר רב יהודה) טבא לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי תרביצי. פירוש חצירות וכן מפורש בבבא בתרא בפרק המוכר פירות דף ס"ז. כי פליגי דאמר לי' דרתא רבי אליעזר סבר תרביצא משמע שכן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירא של חצר. וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהמטר בעל לארץ שהמטר בעל לארץ לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תרם מתרגמינן לא תבור. פירוש אחר לא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה: פירוש אחר תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לכן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסלו והשדות מתרבצות ומתייבשות בטבת חורשין אותן וזורעין אותן אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי. פירוש אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידים לבא שאין מעכבין להם הגשמים ובטבת יש להם פנאי יותר מכל ימות השנה. איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלומר לא נסתלק החום אלא ישלים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום עכ"ל כלשון האחרון בפירוש תרביצי כן כתב רש"י בתענית דף ו'. בלשון הראשון. ועין עוד רש"י ברכות דף נ"ז. ד"ה תרביצא (דלא שקיל שודפנא. ז"ל רש"י אין השדפון נאחז ומתדבק בתבואה): שם בסוף האות חולין דף מ"ג. איזהו תורבץ הושט רבי זירא אמר מבלעתא עכ"ל. עיין לעיל בערך בלע מה שכתבתי שם על הגליון:
תרבקנא [ארטם נאמע] (ב"ר פ' יז) עד מקום שהנהר הולך שם היא ארץ ישראל ואי זו זו זו תרבקנא:
תרבות [ערציהונג. צוכט] (ב"ק נג) בזמן שהן בני תרבו' אינן מועדין (נדה עב) טבלה ביום של אחריו ושימשה הרי זה תרבות רעה (אמר בנימין ל' מקרא תרבו' אנשים חטאים ענין גידול ולמד כמו אשר טפחתי ורביתי ותרגו' ישא האומן דמסובר תורבינא):
תרבתר [ארט קרויט] (בריש כלאים) הכרוב והתרבתר פי' מין של כרוב הוא ונקרא בלשון ישמעאל אלרקנביט ומתגדל ועושה זרעונין והוא קבוץ ואין העלין נפרדין ובתלמוד ירושלמי פי' כרוב דקיק:
תרג התריגו לפחמין הרקיעו לזהבין עיין בערך רקע (אמר בנימין פירוש התרגני בל"י מן עץ אשר גחליו משובחים כלו' תנו מן עץ זה על האש)
תרג תרגום ירושלמי פרי עץ הדר תרוגין פי' אתרוגין:
תרגם [איבערזעטצער] (פסחים נ) בשלמא שכר מתרגמינן דמחזי כשכר שבת פי' הדרשנין שדורשין בשבת לציבור ועושין להן פיסקא נראה כאלו שכר שבת (קידושין מט) המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי פי' כגון ויראו את אלהי ישראל וחזו אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקב"ה נראה והמוסיף עליו ומתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו יתיקר אלהא דישראל (אמר בנימין פירושי ענין העתקה מלשון אל לשון וביאור הענין תרגום כי המליץ בינותם ארי מתורגמן ביניהון): [הפלאה שבערכין]תרגם קידושין דף מ"ט. המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי. פירוש כגון ויראו את אלקי ישראל וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקדוש ברוך הוא נראה והמוסיף עליו ומתרגם וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו ית יקר אלהא דישראל עכ"ל. כל הפירוש הזה כתבו תוס' בשם רבינו חננאל:
תרגימא [נאש ווערק] (פסחים קטו) אבל מטבל במיני תרגימא (סוכה כז) ישלים במיני תרגימא פי' מיני כיסנין דתניא בתוספתא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני מזונות (יומא עה) מאי מיני תרגימא באתר' דלא שכיחי פירי ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי ננהו (אמר בנימין עיין ערך טרגימא): [הפלאה שבערכין]תרגימא יומא דף ע"ט: מאי מיני תרגימא באתרא דלא שכיחי פירי ואי בעית אימא מאי מיני תרגומא פירות נינהו עכ"ל. לפנינו מאי מיני תרגימא פירות ואי בעית באתרא דלא שכיחי פירא:
תרגם [שוף רודער] דוברות בים תרגומו תורגסין:
תרדא [לאנגזאם. פויעל] (ב"מ כ) א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן (כריתות יח פרק ספק אכל) א"ל תרדא ופי' רש"י שוטה ל' אחר אין לב. אבל (בב"ק קה) א"ל תרודא פי' תרדא בל' רומי טפש ועצל בעלה ערוך גרס תררא עיין למטה: [הפלאה שבערכין]תרדא בבא מציעה דף כ'. אמר לי' תרדא שטר חליצה ומיאונין תנן. כריתות דף י"ח: אמר לי' תרדא ופירש רש"י שוטה לשון אחר אין לב. אבל בבבא קמא דף ק"ה. אמר לי' תרודא פירוש תרדא בלשון רומי טפש ועצל. בעל הערוך גרס תררא עיין למטה עכ"ל. לפנינו בבבא קמא איתא תדודא וכן ברש"י ופי' רש"י אין לב. ועל הגליון נדפס ספרים אחרים תרדא משועמם. בבבא מציעא דף כ"ה. תרדא פי' רש"י משועמם. ובכריתות דף י"ח: תרדא פי' רש"י שוטה לשון אחר עצל. ובזבחים דף כ"ה: תרדא ופי' רש"י שוטה בהול:
תרדין ומי סיסין עיין בערך הרת:
תרה [זוימען. רוהע האלטין] (שבת קלד) ליתרהו ליה עד דמבלע ביה דמיה (מ"ק כח) איתרה לי תלתין יומין (ב"ק פ) אמרי מאן נתרה שמואל ונתרה רב או רב אסי (ע"ז יח) קא מתהרנא ואי אמרה ליה ומאי נפקא מינה (גיטין ע) תרהייה גביה עד דבנייה לבית מקדשא (ערכין ט) קא מתרהא סיהרא תרי יומי. ס"א מתאחר (אמר בנימין בנוסחאות כתוב מייתרא וכלם ענין עכוב ואחיר ונראה שבעל הערוך גרס תרה באות ה"א ובנוסחאות כתובים תרח באות חי"ת): [הפלאה שבערכין]תרה עבודה זרה דף י"ח. קא מתרהנא (ואי אמרה לי' ומאי נפקא מינה) עכ"ל. כל זה ליתא לפנינו שם דף י"ח. אלא בנוסחא אחרת ועיין שם:
תרווד [לעפעל] (כנים פ' יו) רש שאמרו מדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול של רופאים (חולין קכז) רבי שמעון אמר ג' טמאות פורשות מן המת ב' בכל אחת והג' אין בהן ואלו הן מלוא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע והיכן מגעו עם אחד מהן וכו' (נזיר מט) וסל מלא תרווד רקב כמה שיעורו חזקיה אמר מלא פסת היד ורבי יוחנן אמר מלא חפנו וכו' תנו רבנן אי זהו מת שיש לו רקב שנקבר ערום בשיש או על גבי רצפת אבנים אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות (בסוף כלים) תרווד שהוא נתון על שלחן (בסוף ידים) שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות (אמר בנימין פי' בל"י כף ויש מדה מיוחדת לרופאים הנקראת כף כמו שיודעים הבקיאים בחכמת הרפוא'):
תרז [איינען ווינד לאססען] (ב"ק נג) אכל חטים והתריז ומת פטור (ב"מ צ) היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעיל לה והא לא מעלו לה פי' משום שדוחקת הרוחות בבטנה משלחת זמוריה (חולין לח) כאן בשותת כאן במתרזת פי' שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח (סוטה לו) ועומד בפניהן מיד נתרז פי' מיד מתחלחל ומתמלא בטנו רוח ומשלח זמורה. מתריזין מתוך פנקטיהון עיין ערך פנקט:
תרט ולא היו תרוטות ס"א טרוטות ע' בערך טרט:
תרט [איין קליין געוויכט] תריטא ופלגו תריטא כבר פירשנו בערך אזיא. (ב"ק צז. חולין קמד) אפילו כי תריטא אמר ליה אין אפילו כי נפיא אמר ליה אין פי' תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו ואפילו עשאוהו כי נפה משלם לו (אמר בנימין פי' בל"י שלישית): [הפלאה שבערכין]תרט ב' ביצה כ"ט. תריטא ופליגי תריטא כבר פירשנו לעיל בערך (אזיא) צ"ל אזא: שם באות הנ"ל בבא קמא דף צ"ז: חולין דף קכ"ד. אפילו כי תריטא אמר לי' אין אפילו כי נפיא אמר לי אין. פירוש תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו ואפילו עשאוהו כי נפה משלם לו עכ"ל. ז"ל רש"י בחולין דף קכ"ד. אפילו כי תרטא רובע הקב לשון מורי לישנא אחרינא כף מאזנים. ובבבא קמא דף צ"ז: ז"ל רש"י כי תרטיא. סלע גדול במדה מחזקת רובע. הרי דמסוגיא דבבא קמא מוכח כלשון הראשון שכתב רש"י בחולין והיא פירוש רבינו:
תריק [אין מעדיצין מיטעל] (שבת פט) אנגרון כנגר ותריקי פי' סממנין שמערבין אותן ומשקין אותן למי שאחזתו חמה ושם אותו סם תרייקי (נדרים מא) חד לתלתין כי תרייקא לגופא וכי חיזרא לדיקלא פי' כקוצים הגדלין סביב לדקל שיפין לו שמשמרין פירותיו כך יפין לגוף שנעשה בריא יותר (אמר בנימין פי' בליו"ר רפואה מתוקנת מן בשר נחש עם בשמים וסמים נגד סם המות ותיעלתי' רבו מלספור):
תרך [פערפאלגען] תרגום ויגר שאת האדם ותרך ית אדם תרגום בן מאה שנה יקלל בר מאה שנין יתרך:
תרכוס [קיסטע] (כלים פכ"ד) שלשה תרכוסין הן פי' ענין ארגז הן מן עץ. וי"א מן עור הם ובלע"ז מא"לו (אמר בנימין פי' תרבוס בל"ר עור בהמה בשערו כמות שהוא שלם):
תרם [אבשיידען] (בריש משנה דתרומות) חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ענין הפרש' תרומה ומן תרומה אשר שרש המלה רום בנו חז"ל פעל תרם:
תרם [באלקען טראם] תרגום קרשך עשו שן תירומה תרעך דפק דאשכרועין פי' בלשון יוני מזוזה סף ומשקוף:
תרמד [שפאהן קלויבער] (שבת כג) עד דכליא רגלא דתרמודאי פי' עניים שמלקטין עצים וזו היא פרנסתן והן שוהין מאד בשוק כדי לראות אם יבואו להם אנשים לקנותן. בתשובות פי' תרמודאי עניים הן שנקראין כך:
תורמיות עיין ערך טורמיות:
תרמל [זאק. טאשע. הילזע] (שם לא) גר זה שבא במקלו ותרמילו (יבמות קכב) שהוציאה להן מקלו מנעלו ותרמילו (כלים פכ"ד) והתרמל חמשת קבין ג' תרמילין הן (ובפכ"ח) חמת שעשאה תרמל (נגעים פי"א) כל הבגדים והחמת והתרמל נראין כדרכן פי' כלים של עור ומוליכין בהן מיני מזונות וכל דבר. ובילקוט תרגום ובתורמיליה (שביעית פ"ב) אפינין הגמלונין שתרמילו פי' שהקשו ועשו כמין כיס כמו תרמיל ירושלמי עבדינן קנקוליא (אמר בנימין פי' בל"ר כים גדול של רועים):
תרמוס [ביטערע באהנען] (שבת קנה) ואת התורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים (ביצה כה) תרמוסא מקטע רגליהון דשונאי ישראל שנאמר ויוסיפו עוד בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' פירוש שבעה תועבות כתובות בפסוק זה אפילו כתרמוס הזה שלאחר ז' שליקות הוא יפה לא עשאוני בני אלא לאחר שבעה תועבות לא עבדוהו עדיין (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ובלשון ישמעאל מין קטנית מר):
תורמוסר [בעדער] (פ"א דמעשר שני דירושלמי) הכל מודים שאין מחללין אותו על מעות הנתונות לאולייר הדא דתימר כדרך שהן יפין אצל האולייר אבל כדרך שהן יפין על התורמוסר מחלל פי' בעל המרחץ שמלת תרמי בל"י מרחץ של מים חמים ופי' אולייר שמש של בית המרחץ והוא אינו מקפיד על המעות הנתונות לו כמו שמקפיד בעל המרחץ על שכרו:
תרנגול [האהן] (ברכות כו) על התרנגול שנסקל ברושלים פי' שלא תאמר שאין מין הבהמה נסקל כשיהרוג אדם אלא שור בלבד שפרט הכתוב השור יסקל אלא כל בהמה ואפילו עוף שהרי תרנגול בירושלים הרג תינוק שנקר מוחו והרגו ונסקל (עי רובין קד) ראה ראשו רופף הלך וניקרו (גיטין עב) ילא יהיב ליה אלא לתרנגול ברא דמהימן אשבועתיה (חולין סב נדה נ) תרנגולא דאגמא אסיר תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית (שבת עו) דמא דתרנגולא ברא פי' דוכיפת כוחלין מדמו לבריקתא שהוא חולי שיש בעין ובולט וסימניך ברא לברא פי' כאב שמחוץ לעין בעציון גבר תרגום ירושלמי בכרך תרנגולא (אמר בנימין תרגום לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא):
תירוגיא עיין ערך טירוניא:
תרנס [זעסעל] (ב"ר פ' סט) אותן אבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעש' כמטה וכתרנוס תרגום של ג' רגלים הראה לו רבי יהושע בשם רב לוי את הוא רגל שלישי (בהגדת ילמדנו ויקחו לי תרומה) עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרנום של שתי רגלים משבנה נתבסס העולם ועמד על יישובו וכו' עד ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ונטעתם לא נאמר אלא ונטעתיו לעולם פי' כסא (אמר בנימין וכן נקרא בלשון יון):
תרניתא שיטה תרניתא בערך שגא (גיטין נז) דכי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא וינוקתא שתלי תורניתא (ע"ז יד) אצטרובילין גמרא מאי איצטרובילין תורניתא:
תרנתק [הייל מיטטעל בהעלטנים] (כלים פ' יז) תיק מכתב ותורנתק פי' תיק ההמנק שצריך תרין תיקות (אמר בנימין פי' בלשון יון תיק רפיאות):
תריס [פענסטר, טהיער] (שבת לה) ועדיין חניות פתוחות ותריסין מונחין (ביצה יא) בית שמאי אומר אין מסלקין את התריסין בי"ט פי' קרשים שנועלין בהן פתחי החניות בלילה וביום מסלקין אותן ומניחין עליהן אוכל נפש למכור. ובית הלל מתירין לסלקם ולפתוח ולהחזירם כדי לסגור (אמר בנימין פי' בל"י ארובה ודלת):
תריס [שילד פאנצר] (בפ' בן זומא) תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורענות (ברכות כז בכורות לו) המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי' בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ"א תלמידי חכמים שנושאין ונותנין במלחמת של תורה כבעל התריס הזה (כלים פ' כד) שלשה תריסין הן הכפוף טמא מדרס פי' תריס כפוף כאלו של בני אדם (יבמות קכא) לא כך היה מעשה בר' אושעי' בירושלם שהתריס עם פ"ה קנים. מאתים צנה תרגום מאתן תריסין לאויקדמנה מגן כמי כן (אמר בנימין פי' בל"י מגן וצנה): [הפלאה שבערכין]תריס ב' יבמות דף קכ"א לא כך הי' מעשה באושעיא בירושלם שהתריס עם פ"ה זקנים עכ"ל. בגמרא שלפנינו איתא שהתירם וכו' וטעות גדול הוא אלא גרסת רבינו עיקר ועיין בבא בתרא דף קי"א. השתא כי נח נפשיה דרב הונא איתריסת לקיבלי:
תרסית [לעדעררינג שלייף] (שבת ס) סנדל מסומר שתים מכאן ושתים מכאן ואח' בתרסיותיו (שם קיב) תהא משנתינו כסנדל שיש לו ד' אזנים וד' תרסיותים שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן (יבמות קב) הוא של עור ותרסיותיו של שיער מהו פי' רצועות של סנדל הן ששמן בלשון ערבי שראך:
תרע [טהיער, איינגאנג] (בילמדנו בריש וישמע יתרו ובסוף ויקהל) תרעתי' שמעתים סוכתים תרעתים שהן יושבין בתרע לשכת הגזית שמעתים שהיי כל ישראל שומעין הלכה מפיהם סוכתים שנסתככו ברוה"ק ומי הם המה הקנים הבאים מבני קיני חותן משה ד"א תרעתים בשעה שישראל נכנסין בצרה היו מתריעין והקב"ה שומעם שמעתים שהיו שומעין ולומדין מיושבי לשכת הגזית סוכתים שהיו מסכין להם פי' התרעה בענינו. שמעתי שיש מקומות שאומרין כל הציבור ברכת ענינו ביחד בקול לאחר שגומרה החזן והיינו התרעה פי' רבי חננאל ז"ל קיימא לן דאית לן לאורוכי בתרועות כל מאי דבעי וכך מנהג כל ישראל עיין בערך עזר (אמר בנימין תרגום פתח האהל תרע משכנא):
תרע [איינרייסען איינדרינגען] (ב"ר פ' ע) ופרצת ימה וקדמה את הוא תרועיא דימא כמה דאת אמר עלה הפורץ לפניהם (אמר בנימין תרגום פרץ ה' פרץ בעזא תרע ה' תריעתא):
תרע [אנשלאג פלאן]. תרגום דעת ומזימה ידיעתא ותרעיתא:
תרעומות [מאררען] (ברכות יב) ומפני מה ביטלום מפני תרעומת האפיקו' פי' שלא יאמרו אין עיקר התורה אלא עשר הדברות (ירושלמי) מפני טינת האפיקו' שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו למשה בסיני (אמר בנימין תרגום לא עלינו תלונותיכם לא עלנא תורעמותיכון שייך לערך רעם):
תרף [וויללענס מיינונג]. אחד אדוק בתורף ואחד אדוק בטופס עיין בערך טפס (נזיר י) מן הגרוגרות בית שמאי סברי תורפיה דהאי גברא פי' עיקר דעתו של זה האיש כמו תורף של כתב שהוא עיקר פי' אחר גלוי דעתו של אדם אם לא עמדה (אמר בנימין פי' תרופי בל' יוני רצון דעת וגם שנוי והטופס בכל הכתבים אחד הוא אבל התורף משונה כרצון ודעת איש ואיש):
תרף [שענדליך שאהמטייל] (פסחים כ בכורות לג ובפרק ח' בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי' מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו)הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי' מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו' אמר ר"ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי' כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלע"ז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור"פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (ע"ז כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי' אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל"ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בב"ב יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי' הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (אמר בנימין פי' בל' רומי מכוער נבזה ומטונף): [הפלאה שבערכין]תרף ב' פסחים דף כ': (ודף ט"ו.) בכורות דף ל"ג: תרומות פרק ח' משנה ח' חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע. פירוש מקום מבוזה שאינו מוצנע. נדה דף נ"ז: הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה. פירוש מבית ערוה ולמטה טמאה שחזקתו מן המקור בא. נדרים דף כ'. כל המסתכל בעקיבה של אשה וכו' אמר ריש לקיש עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב. פירוש כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלע"ז נמי לדבר שאינו הגון קורין תורפ"י. שבת דף ס"ד: (ובברכות דף כ"ד. כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף. עבודה זרה דף כ"ט: ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן. פירוש אלילים קרי לה תרפות לשון גנאי כמו חורפה של אשה מקום הטנופת. לעג וקלס תרגומו ממקנותא ותרפותא עכ"ל. וז"ל תוס' דף ל"ב: ההולך לתרפות פירש ה"ר שמעיה מקום טנופת כמו בית התורפה ובירושלמי פירש לשון תרפים עכ"ל: שם ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל"ו ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנו אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהם ומניין שמדברים שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה עכ"ל. כל הענין הזה נמצא ג"כ בתרגום יונתן בראשית ל"א פסוק י"ט. ושמעתי מפי אחותי המלומדת מופלגת מאוד ביראה וחכמה מרת קרינדל תחי' הרבנית בק"ק פיורדא. זה הדבר אשר אמרה רחל לאביה לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי לפי מה דאיתא בסנהדרין דף ס"ז. מכשפה אחד האיש ואחד האשה א"כ מה תלמוד לומר מכשפה מפני שרוב נשים מצויות בכשפים נמצא כי התרפים שהיו מעשה כשפים עליהן אמרה דרך נשים לי באמת שרוב נשים מצויות. ואמרתי לאחותי חכמה את כי חכמתה עמדה לה שכיוונה אל הדבר שראיתי נדפם אח"כ בשם גדול אחד. עוד שמעתי על דרך דאיתא בשבת דף פ"ב. שעבודה זרה מטמאה במשא כנדה לכן אמרה כי דרך נשים לי ומתרגמינן אורח נשין. וזה מכוון מה שכתב כאן ועוד להכרית אלילים מבית אביה:
תרף [היילונג] (כתובות לט) כי תרפתא דסיכורי פי' כהקזת דם מן הצואר (אמר בנימין פי' תרפיון בלשון יוני רפואה): [הפלאה שבערכין]תרף ג' כתובות דף ל"ט: תרפתא דסיכורי. פירוש כהקזת דם מן הצואר עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש תרפיון בלשון יוני רפואה) עכ"ל. לפנינו איתא כי ריבדא דכסוליתא וז"ל רש"י ריבדא. ניקור: כוסילתא. כלי אומן מקיז ואית דגרסינן כי תרפתא דסיכורי והיא היא:
תרף ועלהו לתרופה כבר פירשנו בערך פה:
תרץ [רעכטען] (חולין ח) אי הכי כי תרצי נמי. בשלום ובמישור תרגומו בשלמא ובתרצותא. כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר תרגו' בקשיטות לבא ובתרצותא:
תרק נראין כמין תרקיא כבר פירשנו בערך בלם:
תרק [לאנדס נאמע] ומשך ותירס תרגום ירושלמי תרקא כבר פירשנו בערך טרקי תירס רבנן אמרי תרקי (אמר בנימין כן נקרא בליו"ר מדינת תירס ושם גדלה אבן תרקיא אשר גוונה כעין תכלת דמשנת תמיד):
תרקב [געטריידע מאס] (בפרק ה' דמשנת תמיד) והכף דומה לתרקב גדול (תענית ז) מתמצית בית כור שותה תרקב פי' תרי וקב הנה ג' קבין והן חצי סאה (אמר בנימין פי' בל"י מדה של ג' קבין):
תרקילין עי' ערך טרקלין:
תרקוש [קרוג]. (בתוספת' שבת בפ' בראשונה) תרקוש שנשבר הוא ושבריו ניטלין בשבת פי' שם כלי:
תרר (ב"ק קז) אמר ליה תררא כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך (ב"מ כ) א"ל תררא שטרי חליצה ומיאונין תנן. (כריתות יח) אמר ליה רבא תררא הודע ולא הודע תנן פי' שוטה מוריד ריר (אמר בנימין בנוסחאות כתוב תרדא ע"ש): [הפלאה שבערכין]תרר בב"ק דף ק"ה: אמר לי' תרדא כי תניא ההיא דקאמר לי' (הילכך צ"ל) הילך בבא מציעא דף כ': אמר לי' ת רדא שטרי חליצה ומיאונין תנן עכ"ל. עיין לעיל במוסף ערך תרדא:
תרת [פארם געשטאלט] (בילמדנו ואתחנן) ותימורו' תוריי תמרים (ברכות לז ב"מ לא) והא דאיכא עליה תוריתא דנהמא פי' שיש עליו תואר לחם וניכר וידוע כי לחם הוא אבל אם נימות וליכא עליה תוריתא דנהמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו ורבנן שטפי וגרסא במקום תואריתא תוריתא דנהמא ומבליעין את האל"ף כי כן דרכם באחה"ע להבליען במקומות הרבה: [הפלאה שבערכין]תרת ברכות דף ל"ז. ובסוף גמרא דפרק (אלו מציאות בב"מ) [צ"ל אלו מנחות דף ע"ה:] והוא דאיכא עלי' תוריתא דנהמא. פירוש שיש עליו תואר לחם וידוע וניכר לכל כי לחם הוא אבל אם נימוח וליכא עלי' תוריתא דנהמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו ורבנן שטפי וגרסי במקום תואריתא תוריתא דנהמא ומבליעין את האל"ף כי דרכן באחע"ה להבליען במקומות הרבה עכ"ל:
תרתק [עזעל] (סנה' סג) את נבחן ואת תרתק ומאי ננהו כלב וחמור:
תש [שוואך] (בפסקא ויהי בשלח) ר"א תשש פי' חלה:
תשואות [געשרייא, לארס] (בריש מגלת איכה) תשואות מלאה אמר רבי אליעזר בן יעקב הלשון הזה משמש ג' לשונות צרות מרוגשות אפלה:
תשע [ניין] (ירושלמי בפ' תפלת השחר) בתשעה באב מתפללין רחם ה' אלהינו עלינו וכו' תשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. והגאון ז"ל אמר יהא בנידוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט' באב (נדה נה) תשעה משקין הן זב וכו':
תשרי [מאנאטס נאמע] (בפסקא דראש השנה ובויקרא רבה אמר אל הכהנים) לעולם ה' דברך תשרי כתיב שתשרי ותשבוק לחובינן:
תת [איין ארט פריכט] ת"ר נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדידה בשביל שתתבשל (שם קמד) תותים ורימונים דלאו בני סחיטה נינהו (נדרים נג) כל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל כגון תותים ומי תותים (בכורות ח) חתול לנ' יום וכנגדו באילן תות פי' בלע"ז מורי:
תת [אונטען] (חולין צב) ורובייהו משתכחי בי כנישתא תותי אפתא פי' תחותי ח' מובלעת (אמר בנימין (שבת סז) וכי פסק ליה ליתיתיה וליפסקיה (זבחים יט) והווה מדלי המייניה ותתייה ניהליה פי' והשפיל למטה ותרגום ירושלמי ויהי מבדיל בין מים למים ויהי מפריש ביני מוי עלאי לביני מוי תתאי):
תותב תרגום תושב עיין ערך תב קמא:
תותב תרגום שלמה עיין ערך תב שני:
תתיה [זוגלינג, קליין, גרינג] (ב"ר פ' ל בריש אלה תולדות נח) ימלט אי נקי אמר רבי חנינא אין תתיה אונקיא אחת ביד נח פי' פחות מאינקיאה אחת היתה ביד נח מזכיות תתיה תחת כלומר למטה מאונקיא וח' מובלעת ורבי משה כלפו ז"ל היה אומר אוון תתניה אונקיא אחת היתה ביד נח פי' ב' אונקיו' אוון היה ביד נח (אמר בנימין פי' בלשון יוני יונק ועויל ופי' און אחד כלומר ימלט יונק וילד אחד ומפרש בנוטריקון אינקי אחד יונק וחוזר ומפרש אינקי מלשון אונקיא):
תתר [קנופפרימען] (שבת נג) זכרים יוצאין לבובין (גמרא) מאי לבובין אמר רבי הונא תותרי פי' רב האיז"ל תותרי חמור שעושין לו חבלין וקושרין אל רגליו זו מזו כדי שיתקרבו פסיעותיו זו לזו ולא יתרחקו יבא לידי ריצה ומן הכי מפיק ליה מלשון קירוב פ"א תותרי סמרטוטין של רקמי ושל משי שמייפין בה את הבהמה פי' אחר תותרי קשורין שנים שנים בלע"ז אקופייט"י: [הפלאה שבערכין]תתר א' בבשנה שבת דף נ"ב. זכרים יוצאין לבובין. גמרא דף נ"ג: מאי לבובין אמר רב הונא תותרי. פירש רב האי ז"ל תותרי אמר שעושין לו חבלים וקושרין אל רגליו זו מזו כדי שיתקרבו פסיעותיו זו לזו ולא יתרחקו ויבא לידי ריצה ומן הכי מפיק לי' מלשון קירוב. פירוש אחר תותרי סמרטוטין של רקמה ושל משי שמייפין בה את הבהמה פי' אחר תותרי קשורין שנים שנים בלע"ז אקופיי"טו עכ"ל. ורש"י פירש קופל"א שמחברין אותן בקשר שנים שנים שלא יברחו:
תתר [שויים וואללע) (ב"מ סח) כי פליגי בנסיובי ותותרי פי' הצמר שעל הירכים שגללי הצאן מסתבכין בו בשעה שיוצא הרעי מן החלחלית והרועין גוזזין אותו הצמר כדי שלא יהו הגללין תלויין בו:
תתר [נאזען פערשטאפונג] (ב"ב קמ) מעשה באדם שאמרו לו אשתו תתרנית היא פי' חולי החוטם יש לה שאינה יכולה להריח:
תתר [בריקע] (בב"ב כב) וכי איכא תיתורא ממטינן (נדרים מא) מטא תיתורא אסטיוט (מנחות לה) אמר רב חננאל אמר רב תיתורא דתפילן הלכה למשה מסיני פי' לאחר שהניח ארבע פרשיות בארבע בתים כדי שלא יפלו לחוץ עושה תפירה אחת מלמטה על פני כל הבתים כעין גשר: