ר (יבמות סה) היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ (נדרים לו) הכא נמי היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע בעלה ביורה כחץ מי ידע משום הכי משקרא (אמר בנימין ירה הוא העיקר והוא לשון פסוק או ירה יירה):
ר [דער בוכשטאב] (בויקרא רבה פ' ראשו) אם אתה עושה ר' ד' אתה מחריב את כל העולם כגון לא תשתחוה לאל אחר אם עשית ד' ר' אתה מחריב את כל העולם כגון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכן אם עשית כ' ב' ב' כ' ה' ח' ח' ה':
ר [איין זעהען] (חולין ו) התם מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא. (עירובין סג) המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה (אמר בנימין למה הביאו כאן ואין זה מקום העיקר וכבר הביאו בערך מוריא וגם אין מקומו שם):
רא [זעהן] (בריש פיאה) הפיאה והביכורים והראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה מפורש (חגיגה ז) עד אבל אמרו חכמים הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף ועוד מפורש בערך חג. מראות נגעים כבר פי' בערך דע. בשילה אוכלין קדשים קלים בכל הרואה פי' העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו אוכל קדשים קלים ומעשר שני ולמה בכל הרואה מפורש בערך קלע (כתובות נ) וראה בנים לבניך שלום על ישראל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום (בילמדנו בסוף פ' אלה תולדות) אמר איוב ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה והוא אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אלא ללמד לבריות שלא יאמרו עדות אא"כ ראו שנא' והוא עד או ראה (ברכות ז) אמרה לאה ראו מה בן בני לבן חמי: [הפלאה שבערכין]רא ברכות דף ז': אמרה לאה (ראוי) מה בין בני לבן חמי עכ"ל צ"ל ראו:
רא [פירכטען] (בילמדנו בפ' קדושים תהיו) ירא את ה' בני ומלך אמר הקב"ה ירא את השם בני ואח"כ מלך שנא' ירא את השם בני ומלך ועם שונים אל תתערב עם אותן שאומרים שני אלוהות (הם הפרסיים) הן אל תתערב ד"א עם אותן שהם משונים במעשיהם ונעשין אפיקורסים אל תתערב:
ראיה [נאמע] (בילמדנו בכי תשא) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי בצלאל שם שקראה לו אמו והקב"ה קרא לו ה' שמות על שמושל משכן ראיה שהקב"ה הראה לישראל שהוא מתוקן מבראשית לעשות את המשכן שיבל שהוא בא להעמידו יחת שנתן חתיתו של הקב"ה על ישראל אחומי שאיחה ישראל להקב"ה להד שהעמיד הוד והדר שהיה הדרן של ישראל ור' חייא בר אבא אמר להד שהדל שבשבטים נזדווג לו שנא' ואתו אהליאב:
ראש [אנפאנג, הויפט, שפיטצע] תני דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחילה כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר רבא ועון עצמו אין נמחק אלא תלוי הוא ועומד עד שעת מיתתו ואם נמצאו זכיותיו מרובין עונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם ויהיה במחיצתן של צדיקים ואם נמצאו עומתיו מרובין מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אח"כ וקיימא לן דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו שנא' ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו פ"א והיא המדה היא המדה השביעית בויעבר שנקראו י"ג מדות והא ורב חסד ב"ה אומרים מטה כלפי חסד ופי' רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון ומתרבה החסד. החמם וראשי בשמים עיין בערך חמם פי' ראשי בשמים בלע"ז מוסקא"טא (אמר בנימין כמו בל' מקרא בשמים ראש ענין חשיבות) (סנהד' לה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו א"ר יהודה אמר רב אמר לו הקב"ה למשה חלק להם בתי דינין מ"ט אילימא שאין דנין שנים ביום אחד והא א"ר חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין אלא כדי שישוב חרון אף מישראל. ר"ה אסור בתענית מהכא (ירוש' תענית יט) ר' עקיבא אמר מתריעין אבל לא מתענין שכן מצינו בר"ה מתריעין אבל לא מתענין (ר"ה יט) תיפוק לי' דהוה יום שלאחר ראש חדש בתשובות הגאון רב שר שלום כתיב בר"ה בשני ימים אומר בין בתפלה בין בקדוש היום מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון (שבת פה) מי לא תנן (כלאים פ"ג) היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר (כלים פי"ח) כיצד מודדין אותו ראש תור (סוכה ו)אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא פי' סוכה זו יש לה שתי דפנות מערבית ודרומית ורוח מזרחית ורוח צפונית פנויין וזה הטפח יעמוד בקרן מזרחית כנגד היוצא מסוף דופן דרומית כדי שיהא לדופן מזרחית כצורת פתח ויהיה היכר לפתחה ויעמידנו כנגד ראש תור בזוית של רוח צפונית מערבי' כדי שימתח חוט מזוית צפונית מערבית לסוף דופן דרומית באלכסון שתק רב. פ"א כנגד היוצא כנגד אותו קצה הדופן יוצא והוא ודאי מקום הפתח אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקאמרת לאוקומי בקצה כלפי חוץ במקום הפתח כדי שיהא כנגד היוצא אפשר דמוקים ליה גוואי והוא כנגד היוצא בראש תור דאע"ג דבריבועא אינו כנגדו באלכסונא ישנו כנגדו וברירא מילת' דהכי הוי ראש תור באלכסונא עדקאמרינן (ב"ב סב) מצר לו מצד א' ארוך ומצד א' קצר אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור והכן אמרו לענין סוכה כד הויא דופן אריכה ודופן קצרה זו לזו כנגד ראש תור וכיון דפרושה כנגד ראש תור ולפנים וכנגד היוצא לחוץ אשתכח דרבי יהושע בן לוי לא פליג על מאן דאמר יעמידנו כנגד ראש תור אלא הכי קאמר אע"פ שמעמידו כננד ראש תור ירחיק מן הזוית פחות משלשה לפני שהוא כלבוד דמי וכמו שישנו בזוית דמי וקא הוי בה נמי היכרא טפי ואתי מיניה הכשר סוכה דהוא ז"ט הואיל ופחות מן שלשה הזויות וטפח שוחק שמעמידו ועד פחות משלש מאחוריו נמי כלפי הפתח כלבוד דמי נמצאו ז' טפחים (אמר בנימין פי' תור בל"י חד ונכנס לפנים) (נגעים פי"ג) בית הבנוי ראש ופתין כבר פי' בערך פתין. [הפלאה שבערכין]ראש ראש השנה דף י"ז תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פירוש אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחלה כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי הוא ועומד עד שעת מיתתו ואם נמצאו זכיותינו מרובין עונותיו עברו ראשון והלכו להם ויהיה במחיצתן של צדיקים ואם נמצאו עונותיו מרובין מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אחר כן וקיימא לן דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו עכ"ל. כן פירש רב אלפס והביאו הרא"ש: שם פירוש אחר והיא המדה היא המדה השביעית בויעבור שנקראו י"ג מדות והוא ורב חסד בית הלל אומרים מטה כלפי חסד ופירש רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון ומתרבה החסד עכ"ל. ברא"ש שם כתב פירוש אחר לגאון וששאלתם וכו' ושם כל הפירוש הזה: שם באות הנ"ל ראש השנה אסור בתענית מהכא ירושלמי בריש גמרא דפרק סדר תעניות האלו רבי עקיבא מתריעין אבל לא מתענין שכן מצינו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין עכ"ל. עיין בזה בהרא"ש שילהי מסכת ראש השנה וכן כתב הטור אורח חיים סימן תקצ"ז עיין שם:
ראתן [רינען כון דעם קערפער] (גיטין ע) (נדה יז) הקיזו שריהן ושימשו הוויין להן בנים בעלי ראתן (ב"ר פ' מא וינגע ה' את פרעה ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) אמר רשב"ג מצאתי זקן אחד מוכה שחין בציפורי ואמר לי כ"ד מוכי שחין הן ואין לך מכולן רע לתשמיש אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע (אמר בנימין פי' בל"י כל מין נזילה וגם זוב דם ושכבת זרעו שלשול): [הפלאה שבערכין]ראתן גיטין דף ע'. (שייך לעיל אות רבא) נדה דף י"ז. הקיזו שניהם ושימשו הויין להן בנים בעלי ראתן. בבראשית רבה פרשה מ"ח וינגע ה' את פרעה ובויקרא רבה פרשת זאת תהי' אמר רבן שמעון בן גמליאל מצאתי זקן אחד מוכה שחין בציפורי ואמר לי כ"ד מוכי שחין הן ואין לך מכולן רע לתשמיש אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני כל מין נזילה וגם זוב דם שכבת זרע ושלשול) עכ"ל. עיין כתובות דף ע"ז: (שם איתא בהא לישנא תניא אמר ר' יוסי סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים עשרים וארבעה מוכי שחין הן וכולין תשמיש קשה להן ובעלי ראתן קשה מכולן ממאי הוה דתניא וכו' הקיזו שניהן ושימשו הוין להו בנים בעלי ראתן וכו' ומאי סימני' דלפן עיני ודייבי נחירי' ואתא לי' רירא מפומיה ורמו דידבי עילוי'. פי' רש"י בעלי ראתן. שרץ יש לו במוחו):
רב [פיעל מער] (רבי) [אלס טיטעל] (ירושלמי בפ"ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב' שבלשונו כבר פי' בערך לשון (יומא ד) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי' רבוי ז' מה שלובש כ"ג ח' בגדים שבעה ימים משיחה ז' פי' שמושחין אותו ז' ימים משמן המשחה ואח"כ הוא כ"ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי' בערך משח (ב"ב יא) אין חולקין את החצר א"ר הונא א' מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי' אם ביקש לסתום אותן ד"א שיש לו בחצ' ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ"א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (שם ס) מ"ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי' לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (שם קמד) מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי' בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי' דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (ב"מ ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (ע"ז יט סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי' אם רובה דהן כ"א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י"ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ"א הוא מדבר ע"י עצמו שנא' וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ' יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פ"ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע"פ שאין בהן רובע טמאי' וכמה רוב מניינו קכ"ה (נזיר נב) וב"ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג סוכה מה) אמר רחבא א"נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי' הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא"ל זצ"ל ולפי' הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א"ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו' (גיטין לט חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי' רב האי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג' מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלב) רב אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי' בערך אביי. פ"א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב"ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי' שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב"ד חצוף (סנהד' יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא"י ר' אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי' בערך צריך (אמר בנימין ת' כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא): [הפלאה שבערכין]רב א' מכות דף מ': רבי מאיר אומר הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומר יותר מועיל דבור שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי הרוצח עכ"ל. ודע דבמשנה דף ט': איתא רבי מאיר אומר אף הוא מדבר וכו' וכתבתי שם מלת אף הוא בטעות אלא דלרבי מאיר צריך דוקא לדבר בעצמו כמשמעות בברייתא. ושוב מצאתי בתוס' י"ט שמוחק מלת אף: שם באות הנ"ל בפסחים דף י"ג: ובסוכה דף מ"ה. אמר רחבא אמר רבי יהודה הר הבית סטיו כפול הי'. פירוש הי' מספקא לי' אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והי' מדקדק שלא יחליף השמועות והי' שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אילו הי' אומר רבי ולא הי' אומר לא רב ולא רבי ואינו מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה את רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אלו דברי חננאל זצ"ל ולפירוש הראשון מצאנו סיוע בפרק מקום שנהגו בפסחים דף נ"ב: אמר רב ספרא נקוט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמיר שמעתתא מפומי' דרבי' כרחבא דפומבדיתא וכו' עכ"ל. בפסחים דף י"ג: ז"ל תוס' אמר רחבה אמר רבי יהודה לפי שהי' רבו מובהק קרי לי' רבי עכ"ל: ובפסחים דף נ"ב: אמר רב נקוט הא כללא דרב הונא בידך דדייק וגמיר שמעתתא מפומי' ררבי' כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה אמר רבי יהודה הר הבית סטיו כפול הי' סטיו לפנים מסטיו [וזה הסוגיא שהביא רבינו בסמוך ולפירוש הראשון מצאנו וכו' בפסחים וכו'] וז"ל רש"י ד"ה דקים לי' דאיהו דייק שמעתא מפומי' דרבי' כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שניי' ומבחין הימיני הן או לאו: כרחבא דפומבדיתא שהיה מדקדק בשמועתו לדעת ממי קבלה: רבי יהודה. ספק שמעה מרב יהודה או מרבי יהודה נשיאה דהוה נמי בההוא דרא עכ"ל. ובברכות דף ל"ג: (רבי זירא הוה רכיב חמרא היה שקיל ר' חייא בר אבין בתרי' אמר לי' ודאי דאמריתו משמי' דר' יוחנן הלכה כרבי אליעזר ביום טוב שחל להיות בשבת (פי' רש"י שאין מתפללין אתה חונן) (שאמר הבדלה בהודאה) אומר לי' אין וכו' אמר לי' לאו הלכה איתמר אלא מטין איתמר רב יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו הלכה ואמרי לה מטין ר' יוחנן אמר מודים ורבי חייא בר אבא אמר נראין אמר רבי זירא נקוט דר' חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמריא שפיר כרחבא דפומבדיתא דאמר רחבא אמר רבי יהודה הר הבית סטיו כפול הי' סטיו לפנים מסטיו. וז"ל רש"י נקוט דרבי חייא בר אבא בידך. שהוא מקדק בלשון רבו וקובע בו סמנים שלא יתחלף לו מטין במודים או בנראין: כרחבא. שהי' מדקדק בלשון רבו ואומר סטיו כפול הי' ואע"פ שבלשון משנה קורהו אצטבא בפסחים ובסוכה על גב האצטבא הוא דקדק בלשון רבו ולא אמר אצטבא כפולה היתה ויש פותרין הא דרחבא מדאמר רבי יהודה דדייק ספיקי דרבוותי' אי מדרבי יהודה או מדרב יהודה וקשיא לי' בגווה טובה חדא דרחבה לא ראה רבי יהודה מימיו לא רבי יהודה בר' אלעאי ולא רבי יהודה נשיאה ועוד כולהו אמוראי נמי דייקי לומר דבר בשם אומרו ועוד ליכא למימר מהא דדייק לישנא דשמעתא אלא ספיקי דרבוותא עכ"ל.) עיין קונטרס סימן ך"ו:
רב [יונגליג] (תמיד כה) הרובין שומרין שם (סוכה ה) שכן בבבל קורין לינוקא רביא (אמר בנימין נאמרו רובים פרחי כהונה מורי ורובי קשת) (סוטה כו) והרובא שנשא עקרה והנערה טובת מראה תרגום רביתא שפירת חיזו. בחורים טחין נשאו תרגום רוביא ריחיא נטלו:
רב [ליגין] דלא מקום רבותא פי' רבועת' ע' מובלעת וכבר פי' בערך קרם (אמר בנימין ענין רביצה):
רב [פיעל] (גיטין ט ב"ב קמט) דתנן (פיאה פ"ג) חוץ מאחד מריבוא שבהן פי' אחד מריבוא אמר לאו כל כך דווקא דצריך למימר הכי אלא אפילו אמר אחד מריבוא אמר לא יצא בן חורין דמסתברא דאותו אחד מריבוא אדידיה קאי יש ששונין חוץ מאחד מרובו ופי' חוץ מדבר אחד שהוא הרוב (חולין צ תמיד כט) פרוכת דתנן (שקלים יב) ומשמנים ושתי רבוא נעשת פירוש פ"ב כיכרין פ"א ומשמנים ושתי רובא כלומר פ"ב בתולות ארוגוה: [הפלאה שבערכין]רב ד' חולין דף צ': תמיד דף כ"ט פרוכת דתנן בסוף שקלים דף י"ב ומשמנים ושתים רבוא נעשית. פירוש פ"ב כיכרין פירוש אחר ומשמנים ושתי ריבוא כלומר פ"ב בתולות ארגוה עכ"ל. וז"ל רש"י בחולין משמנים ושתים רבוא חוטין לישנא אחרינא ריבות נערות העוסקות בה. וז"ל הרמב"ם בפירוש המשניות שמונים ושתי רבוא שמנה מאות אלף ועשרים אלף דינר וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי וכן ביארו בש"ס. וז"ל הרב מברט' פ"ב רבוא כך הי' מנין החוטין שהיא נעשית מהן פירוש אחר מנין דינרי זהב שהיו מוציאין עלי' ויש ספרים שכתו' בהם ובשמנים ושתים ריבות כלומר בפ"ב נערות בתולות היו מתעסקות בעשייתה. ואמנם מדברי רבינו נראה שאינו משנה הגרסא מרבוא אל ריבות אלא הניח הגרסא כמות שהיא בתוספת יו"ד בין רי"ש לבי"ת: שם גיטין דף ל"ח: (שייך לאות רב א' דבור ג') רב תנא הוא ופליג. פירש רב האיי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבוואתא מצאנו רב אבא בג' מקומות חד בפרק שלשה שאכלו בברכות דף מ"ט. רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחלה וסוף. ואידך בכתובות דף פ"א. רב אבא אמר שאלתי את סומכוס. ובשבת דף קל"ב רב אבא אמר הטבילה ואח"כ. ילדה ואבא הוא רב כאשר פירוש בערך אביי. פירוש אחר רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון בר רבי ורבן גמליאל בר רבי ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא עכ"ל. לפנינו בשבת דף קל"ה. [ולא כמו שמציין בצד הגליון קל"ב] איתא להך עניינא רב חמא אמר ילדה ואח"כ הטבילה וכו' הטבילה ואח"כ ילדה וכו' וכן משמע לעיל בערך אביי שכתב הערוך ויש בתנאים שקורין רב במקומות ידועים כגון רב חמא אמר בשבת עכ"ל. והנה לדעתי באשר לא מצאתי זולת רב חמא הנזכר בשבת דף קל"ה: הנ"ל כיון להך רב חמא וצ"ע:
רב [זאלבען, ערהעבען] תרגום ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ונסיב משה ית משחא דרבותא ורבי ית משכנא:
רבב [פעט, פעך] (שבת כ) של זפת ושל גפת של רבב ושל גבינה (שם עח) רבב כדי לשום תחת אספוגית קטנה (שם קיד) כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו פי' רבב שומן וקירא ונפטא וזפת וכיוצא בהן אם נמצא על בגדו של חכם חשוב ממשניאי התורה שאין בני אדם דבקין בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו פי' רבב דם יבש כמו ריבדא דכוסילתא אמר רמי בר חמא האי רובדא דכוסילתא עד ג' ימים לא חייץ מכאן ואילך חייץ ותלמיד חכם שנמצא דם על בגדו העליון הרי זה מכוער (אמר בנימין לפי דעת התוספת רבב ורבד מענין אחד והביאו בפרק אין מעמידין דע"ז ראיה מסוגיא זו לבריתא דנודות העכו"ם עכו"ם רבבן זפתן ועיבדן ובתוספתא גריס רובדן שהכל אחד ולפי הראיות צדקו דברי התוספות חדא משום גרסת התוספתא ושם אין שייך לפרש ריבדן מלשון דם ותו שריבדא אינו דם אלא שריטה הנשארת אחר הקזת דם (ב"ב כ) אמר רב בכל עושים מחיצה חוץ ממלח ורבב (ע"ז לג) עכו"ם רובבן יעובדן וישראל נותן לתוכן יין פי' רובבן זופתן בזפת רובבן כמו רבב עכו"ם רובבן וישראל נותן לתוכן יין שנותנין מעט יין בזפת כשנדלקה זפת כדי לצננו (סוטה מט) א"ר אילעא ב"ר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנא' שיתה ה' מורה להם פי' רבב פסולת שעוה הוא ומפני שהזכיר שבטל נופת צופים בא להודיע שלא נשאר להם אלא פסולת של שעוה. פ"א מוכרי דבר מאוס מרוב עניות. שיתה ה' מורה להם התפלל להקב"ה שיעשירם שיראו בני אדם מהם ומאדם עשיר מתייראין): [הפלאה שבערכין]רבב שבת דף כ': (שייך קודם אות רב"ג) של זפת ושל גפת ושל רבב ושל גבינה. שם דף ע"ח: רבב כדי לשום תחת אספוגית קטנה. שם דף קי"ד. כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר ולמשניאי אהבו מות. פירוש רבב שומן וקירא ונפטא וזפת וכיוצא בהן אם נמצא על בגדו של חכם חשוב ממשניאי התורה שאין בני אדם דבקין בו שלא יתלכלך מלבושם בו. ופירוש (רב"ב) (צ"ל רבד) דם יבש כמו ריבדא דכסוליתא וכו' ותלמיד חכם שנמצא דם על בגדי העליון הרי זה מכוער עכ"ל. ובמוסף (א"ב לפי דעת התוספות רבב ורבד מענינן אחד וכו') לשון רש"י שבת דף כ': רבב שומן ושעוה וכל דבר הניתך. ובדף ע"ח: פי' רש"י רבב שומן או שמן. ובדף קי"ד. פי' רש"י רבב שומן וחלב. ובזבחים דף צ"ח: פי' רש"י כל דבר הניתך כגון שומן וחלב ושעוה. עיין קונטרוס סימן נ"ג:
רבובה [טויק] עביד ליה רבובה לברי' כבר פי' בערך ארוס (אמר בנימין בנוסחאות כתוב רכובה):
רבובה [פיער עקיק פענסטער] (מדות פ"ג) וכבש היה בדרומו של מזבח ל"ב על רוחב י"ב ורבובה היתה במערבו ושם היו נותנין פסולי חטאת העוף (אמר בנימין פי' גמא או מקום נבוב מרובע שהיה בכבש וטעם רבובה כמו רבוע ואולי רבובה כמו ארובה ובא אות הכפל במקום הדגש):
רבג [שיכטע] (אהלות פ"ב סוכה כ) וכן מרבג של אבנים וכן סוור של קורות (שבת קכה) פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא מרבג של אבנים ס"א מרבך פי' מרבג כמו בניין של אבנים זה על גבי זה כדתניא בריש תורת כהנים לענין זריקה יכול יהא זורק ורובג ופי' שיתן אחד על אחד כמו מרבג של אבנים: [הפלאה שבערכין]רבג אהלות פרק (ב) (צ"ל ג משנה ז') ובסוכה דף כ': וכן מרבג של אבנים וכן סוור של קורות שבת דף קכ"ה: פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא מדבג של אבנים. ס"א מרבך. פירוש מרבג כמו בנין של אבנים זה על גבי זה כדתניא בריש תורת כהנים לענין זריקה יכול יהא זורק ורובג ופירוש שיתן אחד כמו מרבג של אבנים עכ"ל. לפנינו בשבת איתא נדבך. פי' רש"י אבנים סדורות ומוקצות לבנין. (ובסוכה דף כ': איתא לפנינו מדבך ולדעתי קרוב לשון זה ללשון נדבך כי מ"ם ונו"ן מתחלפים) עיין פירוש רש"י:
רבד [ריטש, איינשניט] ריבדא דכוסילתא כבר פי' בערך כסיל ובערך פגר (אמר בנימין פי' בל' יוני שריטה עשויה בדבר מה):
רבד [פלאסטר] (יומא מג) על הרובד הרביעי שבהיכל (מדות פ"א) בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובידין של אבן (ובפרק ד') התחתונה חמש ורובד שש האמצעית ו' ורובד ז' העליונה ז' (ובפ' ג') רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה ורובד ג' אמות פי' מצבות (אמר בנימין פי' בל"י מין עמוד מרובע):
רוביא [ריאבען] (חולין נב) כל מיני קטניותא אין בהם משום רסוקי איברים לבר מן רוביא (כריתות ו הוריות יב) למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי פי' רש"י תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בל' תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש"י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסח' כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק: [הפלאה שבערכין]רוביא כריתות דף ו'. ובהוריות דף י"ב אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל אינש למחזי בריש שתא קרא. רוביא. כרתייסילקא. ותמרי. פירש רש"י (רוביא.) תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בלשון תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש"י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסחאות כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק עכ"ל המוסף. בכריתות דף ו'. איתא למיכל אבל בהוריות איתא למחזי ועיין ערך קר ו' כתב רבינו גמרא דכריתות וגרס למחזי וכתבתי שם דבטור אורח חיים סימן תקפ"ג גריס למיכל וכן בשולחן ערוך אורח חיים שם סעיף א' כתב יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן וכו' הרי אף לפירש תלתן גריס למיכל וס"ל דלא כסברת הרב המוסף. דלעיל כתב רבינו סימן ק"ר כס"ת היינו לאפוקי מטור שכתב אתרוגא. ובמ"ש הרב המוסף דיש לגרוס למיחזי ולא למיכל כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק. אמת שכך כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות תרומות דין ט' ובפרק י"ב דין ז' שהתלתן אינו למאכל אדם ופירש הכסף משנה אלא על ידי הדחק. אבל בפרק ב' דין ח' כתב התלתן אע"פ שאינו אוכל אדם כשיקשו הואיל ורוב האדם אוכלין אותן בתחלתן הרי הן חייבין בתרומה ובמעשר עכ"ל הרי דבתחלתן נאכלין התלתן לדוב בני אדם. וכן מוכח ממה שפירש הרב מברטנורה ריש פרק קמא דמעשרות כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל למעוטי סטים וכו' שאלו אינם אוכל אעפ"י שהן נאכלין ע"י הדחק אינם חייבים במעשרות. ואלו בתלתן תנן שם במשנה ג' התלתן משתצמח חייב במעשר שמע מיניה דנאכל לרוב בני אדם אפילו שלא על ידי הדחק. וכן מוכח מבבא קמא דף פ"א. כאן לאדם כאן לבהמה שאריה משארי לאדם לא שאריה משארי לבהמה ע"ש. הרי שזורעין התלתן למאכל אדם. אמור מעתה אין דבריו מוכרחין למחוק גרסת למיכל. ודע דבב"ק שם בריש הענין פי' רש"י תלתן מין קטניות ושמה פנגרי"א. ובר"ה דף י"ב: פי' רש"י תלתן מין תבלין ושמה פינגר"י. ובמ"ש עוד הרב המוסף על פירוש רש"י רוביא תלתן דלא נהירא כי תלתן נקרא בלשון תלמוד שבלוליתא. אמת שכך נקרא בגיטין דף ס"ט: ופי' רש"י תבלוליתא תלתן פינוגר"י. אבל וכי לא נראה פעמים הרבה דדבר אחד נקרא בשמות הרבה ואדרבה מדפירש רש"י בשניהם פינגור"י חזינן דדבר אחד הוא וכן בעבודה זרה דף ל"ח: פי' רש"י שבלילתא פנגריי"א והוא תלתא. הרי דתלתן ושבלוליתא אחד הוא. וכן במנחות דף מ"ב: מיא דשבלילתא. מים היוצאין מין התלתן שקורין פנגרי"א:
רבך [גערייש, ארט געבעקס] (תמיד כט) א"ר ירמיה לחם חמץ לרבוכה פי' מן מורבכת תביאנה (במגלת איכה בכו תבכה בלילה) למה בלילה שלא היה קולן הולך ביום מקול תרבוכות היום (אמר בנימין בנוסחאות כתוב לפי שאין קול הולך אלא בלילה):
רבל [דורך זיפען] (חולין מט) מירבל היא דרבלה ביה כבר פירשנו בערך ארבל:
רבע [פיערטהיילען] (פסחים יח) רביעי בקודש פסול פי' הן ישא איש בשר קדש בכנף בגד שנגע בו שרץ ונגע בשר בכנף בגדו של טמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו המאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ראשון והבשר שנגע בכנף ולד ב' והלחם והנזיד שנגעו בבשר ולד ג' ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד' ושאלם היקדש כלומר היפסל פי' זה בסוף סוטה ירושלמי. פ"א בערך בשר (שבת לא) רביעית דם נתתי בכם וכו' (סוטה ה) ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ"ו פי' הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ"ה כספים שהוא רביעית לוג (ירושלמי בריש פ' המוציא יין) רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רביעי בקרקע ורביע במעות כבר פי' בערך ויתר (גיטין כה) ב"ד של אחריהם אמר הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע (גמ') א"ר הונא רביעי בקרקע שהוא רביע במעות פי' כגון שקנה סקריקון שדה ארוכה ת' אמה בש' דינרין מחזיר לבעלים פ' אמה נשאר ביד הקונה ש"כ אמה רביעים פ' אמה דמי כל פ' אמה ממנה ע"ה דינר נמצאו פ' אמה בע"ה דינר רביע בקרקע הנשאר בידו של קונה שהן רביע נמי במעות שקנה בהן כל השדה ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות פי' כשמחזיר הלוקח לבעלים ק' אמה שהם רביע של כל השדה נשארו ביד הקונה ש' אמה בש' דינר דמיהם לפי מה שקנה מאה דינר בכל מאה אמה נמצאו ק' אמה שלוקח בעל השדה דמיהן ק' דינר שהם שליש המעות שקנה בהם השדה במאי פליגי רב הונא סבר נכי חומשא זבין כלומר מוזיל ומזבין מה ששוה חמשה בארבעה אותו שהוזיל הסקרוקין מחזירו לבעליו ושמואל אמר נכי ריבעא זבין וכן הפי' אחד הוא שכבר ביארנו חשבון אחד רב הוא סבר מחזיר חומש בקרקע או רביע במעות קסבר נכי חומשא וכן פי' מה ששוה מנה קנה בפ' כשנתן לו עשרים נמצא שנותן לו רביע הפ' שקנה בהן קרקע שהן רביע הקרקע שנשאר בידו ושמואל סבר נכי ריבעא זבין פי' שקנה בע"ה מה ששוה מנה הלכך נותן לבעל השדה כ"ה שהן דמי רביע כל השדה שקנה ושליש המעות שנתן לסקריקון ומותבינן על שמואל זו משנה הראשונה ב"ד של אחריהן אמרו וכו' עד ר' הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני סיקריקון י"ב חדש כל הקודם בהן זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע ורביע במעות קשיא לשמואל שאמר שהן שליש במעות ופריק רב אשי כי תניא ההוא מתניתא רביע במעות לאחר שבאו מעות לידו של בעל השדה כגון שקנה ת' אמה בש' דינר ונתן גם לבעלים ק' דינרים נמצאו ק' דינרים רביע במעות שנתן הלוקח לסיקריקון ולבעלים דדמי שדה זו שהוא גבי דמי רביע הקרקע כל ק' אמה בק' דינרים. והלכתא כרב אשי דהוא בתרא ומתרץ מתניתא אליבא דשמואל דהוא רביע בקרקע ושליש המעות שלקח הסיקריקון (ב"ב קסו כריתות ח) אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו' עד עמדו קינין בו ביום ברבעתין פי' היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי רבעתין דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתין דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמר ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה פ"א רבעתים ברביעים של סלע שיבאו בדינר כמו שנשבע (עירובין כג) איכא בינייהו רביע דרבנן פי' ריבעא דרבנן דמפר' באידך פירקין עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות לר' אליעזר דאמר אם היה אורכה יותר על ב' ברחבה אפי' אמה אחת אם הוא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי משחת לה באלכסונא מזרות לזוית אשתכח טפי משנים כרחבה כרבי חנינא בן אנטיגנס דאמר זה יהיה לכם גבול לזה אתה נותן פאות ואין אתה נותן פאות לשובתי שבת ואילו ר' יוסי דאמר אפי' ארכה כב' ברחבה מרובע דיליף ממשכן דהוה ארכו ק' ורחבו נ' שנמצא ארכו מרובע כב' ברחבו אע"ג דאלכסינן טפי מן ב' ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וא"ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' מי בעינן הן ואלכסונן או לא ופשטינא מיהא דתני רב חנציה כזה יהו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכה בר' עקיבא והלכתא כר' יוסי ותרריהו לקולא דאפילו אריך וקטין ואפילו לא יש בה לא שומרה ולא בית דירה שרי (אהלות פ"ב) רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה (נזיר נג) חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמיא אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי' משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי (כלים פכ"ה) הרובע וחצי רובע בטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע פי' חתיכת עץ יש בה שני מדות בחפירה האחד מחזיק רובע הקב והשני חצי רובע אם נטמא אחד מהם לא נטמא האחר. (ברכו' יד) רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעתא פי' גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתייה הוא דקביל עליה והא לא קא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עליה אע"ג דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעית אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא ש"מ שאין טועמין ביום תענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כנוס. (קדושין כו) לקח בית רובע סמוך לירושלם פי' הלך וקנה שדה בית זריעת רובע הקב: [הפלאה שבערכין]רבע א' סוטה דף ל"א: ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קמעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת על אחת כמה וכמה. פי' הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתיית הלב אין בו אלא משקל כ"ה כספים שהוא רביעית לוג עכ"ל. תוס' כתבו פירוש זה בשם ר"ח בד"ה אדם: שם באותו אות הנ"ל ר' אמי ור' אסי טעמו עד רביעתא. פירש גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתי' הוא דקביל עלי' והא לא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עלי' אף על גב דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורבי אמי ורבי אסי דהוו טעמי עד רביעית אם תאמר כך הי' מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאוד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא שמע מינה שאין טועמין ביום התענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוון מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כלום עכ"ל. כתבו התוס' והרא"ש והטור ומבואר בבית יוסף אורח חיים סימן ר"י ותקס"ז באריכות עיין שם בשם רבינו חננאל:
רבע [ליגען, נידערשטרעקען] (ב"ב עג) וחזינן כי מרביעתא דכוכבא וכי מרבעת דרישיה פרסא ופלגא ויברך הגמלים תרגום ירושלמי וארבע גמליא ברכות שדים ורחם תרגום ירושלמי ומעיא דרבעא בגויהן:
רבע [זיך בגעאטטען] (סנהד' ב) הרובע והנרבע בריש גמ' רובע בהמה זכר הבא על האשה כדכתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבע' נרבע בהמה שרבעה אדם (פאה פ"ח תענית ו ב"מ כא) ובזיתים משתרד רביעה שניה (תענית ו) רשב"ג או' גשמים שירדו שבעת ימים זה אחר זה ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שנייה (נדרים סג) גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה קורא בהן רביעה ראשונ' שנייה ושלישי כמאן כר' יוסי פי' כל הגשמים שיורדין במרחשון עד יום י"ז נחשבין רביעה ראשונה למה אם רביעה שתרד ביום י"ז היא ראשונה כל שכן קודם לכן מי"ח ועד כ"ג היא בינונית מכאן ועד ר"ח כסליו היא אפילו עכשיו כשהתחילו הגשמים מחצי יום י"ז נגמרו בחצי יום כ"ד שהן שבעה ימים מיום ליום אתה מונה בהן רביעה ראשונה שנייה ושלישית אמר רבי אבהו מה לשון רביעה שרובע את הקרקע כדרב יהודה דאמר רב יהודה מטרא בעלה דארעא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג עד והולידה וגו': [הפלאה שבערכין]רבע ג' בפרק אין עומדין (ברכות דף ל"ג) רשב"ג אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה יש בהן כדי רביעה שניי' עכ"ל. צ"ל בפרק מאימתי מזכירין במסכת תענית דף ו':
רבע [טאפעל] (מדות פ"ו) ורביעין של ארז על גביהן פי' לוחות של ארז:
רביעית [אין פירעקעדיגע אינסטערמענט]. של אליית כבר פי' בערך אילית ובנענעים ובצלצלים תרגומו וברביעין ובצלצלים:
רבץ [אויף שפריצען] (מכשירין פ"ג) המרבץ את ביתו פי' הזורק מים בתוך ביתו וכן לענין שבת אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת:
רבצל [געווירץ זעקעל] (כלים פ"כ) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה כל שהן הרי אילו טמאין פי' כמין חמת קטן ביותר שיש לבשמים ליתן בו הבשמים:
רבק [פעטט שטאלל] (עירובין יז) וביניהן כמלא ב' ב' רבקות של ג' ג' בקר (פסחים כו ב"מ ל) הכניסה לרבקה ודשה כשירה (גיטין נג) פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש פי' רבקה צמד בקר שעומדות ביחד ג' או ד' לדוש. פ"א לרבקה לפטומה מלשון עגלי מרבק ודשה כשרה בשביל שתינק ותדוש פסולה הנה כיון שנתכוון לדוש פסולה ועגלים מתוך מרבק תרגום מגו רבקה:
רג [גליסטען] לא תתאוה תרגום לא תירוג וכל מחמדינו וכל בית ריגוגונא:
רגב [ארטס נאמע] (מנחות פ"ו) שניה לה רגב בעבר הירדן:
רגיא [וואגע, גלייך געוויכט] (בכורות יב) עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא אמר רבא הלכתא ברגיא רגיל הכא רגיל הכא והיינו פי' רגיא דרגיל הכא ורגיל הכא כלומר קרוב לזה וקרוב לזה שג' זוזין לא נחסר מסלע אלא זוז ואינו יותר משקל אלא זוז (אמר בנימין תרגום פלס ומאזני משפט רגיא ומסחתא דתירוצתא ופי' בינונית ברגיא במשקל פלס כלומ' אם תשים בכף מאזנים סלע ובכף אחרת שקל יכריע לצד הסלע אבל אם תסיר מהסלע זוז ותתן אותו בכף אשר שם השקל יהיה המשקל ברגיא ופלס ויהיו שלשה זוזים בכף זה ושלשה זוזים בכף אחרת):
רגל [געוועהנען] (ברכות כב) אבל הוא שונה ברגליות פי' דבר שהוא רגיל לשנות בו לא שנו אלא חולה לאונסו פי' שראה קרי באונס שלא בתשמיש אבל חולה המרגיל שראה קרי מחמת תשמישו אינו נטהר אלא במ' סאה של מקוה (יבמות פה) זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו פי' אלמנה לכ"ג גרושה ותליצה לכהן הדיוט הואיל והוא פוסלה הוא מחזר אחריה והיא אינה מחזרת אחריו והוא מרגילה שתינשא לו לפיכך נותן לה כתובה אבל שניות מדברי סופרים הואיל והוא לא פסלה וולדה לא פסיל היא מחזרת אחריו ומרגילתו שתינשא לו לפיכך אבדה כתובתה:
רגל [בינדען] לא עקוד ולא רגול כבר פי' בערך עקד (חולין קכג) המרגיל כולו חיבור לטומאה פי' אם הפשיטו כדי לעשותו נוד שלם צריך להוציא רגליו מצוארו (בכורות לג תמורה יב) תנו רבנן אין מרגילין ביו"ט כיוצא בו אין מרגילין בחול וכו' עד מה שמשביח בעור פוגם בבשרה כרעיו תרגום ירוש' רגלוי וכן תרגום והקרב והכרעים:
רגל [צווערגעל בוים] (פיאה פ"ז) וברגליות משיעביר ממנה (מנחות עו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות פי' גפנים נמוכים:
רגל [קראמיסלע] (ביצה ל) דדרו בדחקא לדרו בריגלא פי' מין עץ שיש בראשו כמו שרי ענפים עיין ערך גד שלישי:
רגילא [פורטולאק איינע פפלאנצע] (שביעית פ"ז) הרגילה ונץ החלב (שם פרק ט') אוכלין ברגלה עד שיכלו סגריור (ובסוף עוקצין) חוץ מכרישה שדה והרגילה ונך החלב פי' עשב הנקרא פור"קקלא ובלשון ערבי שמו רגלא:
רגל [אוים שפעהן אויס פארשטען] תרגום ירוש' וירגלו אותה ותרגינו יתה תרגום ויחפרו לנו את הארץ ויתרגנון לנא ית ארעא נראה שהשרש הוא תרגן:
רגף [ערציטערן] ותגעש ותרעש תרגום ואיתרגיפת ואיתרגשת יגוששו עם תרגום בפלגות ליליא מתרגפין מצראי:
רגש [פיהלען עמפפינרען] (ב"ר פ' לג) בעצם היום הזה בא נח היום הזה נימול אברהם (פ' מ"ז) ורגישה ליה ימליל (אמר בנימין פי' מי שמרגיש ויודע (מגילה טו) אוני ירגיש המקום ויעשה לנו נס):
רד [אויסדעהנען] (עירובין קד) כשהוא מרדה מרדה בשולי הקופ' (בסוף תמיד) צבר את הגחלי' ע"ג המזבח ורדדן בשולי המחתה. (מקואות פ"ז) מקוה שמימיו מרודדין (אהלות פ"ז) מקצתו מרודר על הארץ פי' שהאהל מרוקע על הארץ כדכתיב לרוקע הארץ ואומר וירד על הכרובים ותרגום וירקעו ורדידו (שבת קג) שכן מרדדי טסי משכן עושין כן (חולין קכד) כדאמר רב פפא במרודד הכא נמי במרודד פי' דק פשוט דבר שלא יצלח לגרדו מעל עור ולאוכלו כמו תרגום וירקעו ורדידו וכן פי' הא דבעי רב אשי מרידד מהו (שם נה) כלומר אם היה דקה ופשוטה אם תתחבר זו על גב זו והיה בכללה כזית ועלתה בתיקו (נדרים סא) ענבים נמי בכלל תאנים כי מירדדן מקצתן בידא פי' כשהן דקין העוקצין של אשכולות מקצצן ביד בלא סכין: [הפלאה שבערכין]רד א' בבא קמא דף פ"א. כדקיימא ביני עשבים מירככא לשון ריכוך. לישנא אחרינא מירבבא שוטחת עצמה על גבי עשבים וגדילה באורך עכ"ל לפנינו איתא מירכבא ופי' רש"י מתפשטת וגודלת על העשבים ונעשין לה סמיכה כעין דלת של כרם:
רד [שלייער] (כלים פכ"ט) נומי הסגוס והרדיד פי' רדיד בלשון ישמעאל רדא והוא צעיף דק שמכסה האשה על ראשה וצעיף תרגום ירושלמי רדידא ותכס בצעיף ותתעלף ויש מדמין לו נשאו את רדידי והצניפות והרדידים תרגום ורדידיא וכבינתיא וזה פי' תנתן כבינתי לבתי: [הפלאה שבערכין]רד ב' כלים פרק כ"ט נומי הסגוס והרדיד. פירוש רדידי בלשון ישמעאל רדא והוא צעיף דק שמכסה האשה על ראשה וצעיף תרגום ירושלמי רדידא ותכס בצעיף ותתעלף ויש מדמין לו נשאו את רדידי והצניפות והרדידים תרגום ורדידיא וכבינתיא וזה פירוש תנתן כבינתי לבתי עכ"ל בבבא בתרא דף קנ"ו: והביאו תוס' שם ד"ה כבינתי:
רד אסא רדא עיין בערך אסא (אמר בנימין בנוסחאות כתיב אסא דרא):
רד [אויסציהען] (שבת ד) הדביק פת בתנור בשבת במזיד התירו לרדותה קודם שתאפה שיבא לידי איסור סקילה שהאופה בשבת מאבות מלאכות הוא ולא אפשיטא וקשיא לן מכדי רדיית פת חכמה ואינה מלאכה (שם קיז) תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכיון שאינה מלאכה אמאי לא פשטו לה להיתירא ואמר רבי חננאל ז"ל קבלו מרבותינו כי בעיא זו להיתר בפטור ומותר הוא לפי' לא אפשיטא וי"א כי רדיית הפת והאפייה היא חכמה ואינה מלאכה אבל רדייתה בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה מלאכה היא תראה הפת אפויה אפשר לרדותה בסכין וכיוצא בה אבל העיסה א"א לרדותה אלא בידים שנמצא כמו לש ועורך ומתקן הוא ואינו מקלקל ולפיכך לא הזכירו במקום הזה הא דתנא דבי שמואל כלל ללמד שאינו דומה זה לזה (חלה פ"ב) רא"א אף הרודה ונותן בסל הסל מצרפין לחלה (מכשירין פ"ג) הרודה פת חמה ונותנה ע"פ חבית של יין וכו' (תמיד סה) והרודה דבש בשבת בשוגג חייב חטאת (בסוף שביעית ובסוף עוקצין) והרודה ממנה בשבת חייב פי' הרודה שנוסח הדבש כדכתיב כי מגוית האריה רדה הדבש ואומר וירדהו אל כפיו ומתרגמינן ונסחיה ומשום הכי קורין לספר שכותבים ממנו לספר אחר נוסחא ואמר (ב"ב סו) אר"א מ"ט דר"א דכתי' ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חטאת: [הפלאה שבערכין]רד ד' שבת דף ג.: הדביק פת בתנור בשבת במזיד התירו לו לרדותה קודם שתאפה שיבא לידי איסור סקילה. שהאופה בשבת מאבות מלאכות הוא ולא איפשיטא וקשיא לן מכדי רדיית פת חכמה ואינה מלאכה דגרסינן בפ' כל כתבי בשבת דף קי"ז: תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהן חכמה ואינן מלאכה וכיון שאינה מלאכה אמאי לא פשטו לה להיתירא ואומר רבינו חננאל זכרונו לברכה קבלנו מרבותינו כי בעיא זו להיתר יכפטור ומותר הוא לפיכך לא איפשיטא. וי"א כי רדיית הפת האפוי' היא חכמה ואינה מלאכה אבל רדייתא בעודה עיסה קודם שיקרמו פני' מלאכה היא הלא תראה הפת האפויה אפשר לרדותה בסכין וכיוצא בה אבל העיסה אי אפשר לרדותה אלא בידים שנמצא כמו לש ועורך ומתקן הוא ואינו מקלקל ולפיכך לא הזכירו במקום הזה הא דתני דבי שמואל כלל ללמד שאין שאין דומה זה לזה עכ"ל. ועיין תוס' בשבת דף ג': ד"ה התירו לו לא הזכירו מדברי רבינו חננאל כלום. אמנם בתוס' ראש השנה דף כ"ט: ד"ה רדיית הפת. הביאו וע"ש מה שהשיגו עליו. וכדאי לעיין בדברי ההעתקות דברי רבינו הערוך דהכא לעת הכושר:
רד [ציכטיגען] (פרה פ"ג) ר' יוסי אומר אל תתנו מקום לאפיקו' לרדות אלא הוא נוטל ומקדש (יומא מ) עלה בשמאל מהו שיחזירו לימין אמר להן אל תתנו מקום לאפיקו' לרדות פי' לרדות אותנו נמצא תשובה להשיב לנו לומר כיון שתעשו כך וכך יאמרו עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהיא משובחת והן אינן יודעין כי גזירת הקב"ה היא ואין להרהר אחריו (אמר בנימין פי' ליסר אותנו תרגום אבי יסר אתכם בשוטים אבא רדא יתכון בשרביטין תרגום מסר מרדותא ופי' מכת מרדות מכת של מוסר פ"א לרדות לשלוט עלינו מלשון מקרא וירדו בדגת הים): [הפלאה שבערכין]רד ה' פרה פרק ג' רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לאפיקורס לרדות אלא הוא נוטל ומקדש. יומא דף מ': עלה בשמאל מהו שיחזירו לימין אמר אל תתנו מקום לאפיקורוס לרדות. פירוש לרדות אותנו למצוא תשובה להשיב אותנו לומר כיון שתעשו כך וכך יאמרו עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהוא משובחת והן אינן יודעין כי גזרת הקדוש ברוך הוא ואין להרהר אחריו עכ"ל. במוסף (א"ב לרדות פירוש ליסר אותנו וכו' תרגום מוסר מרדותא וכו' פירוש אחר לרדות לשלוט עלינו מלשון מקרא וירדו בדגת הים) עכ"ל: ז"ל רש"י אל תתנו מקום לצדוקים. תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים שיאמרו לפי רצונם הם עושים:
רד [קלייען] (שבת קיז) ת"ר הציל פת נקיה אינו מציל פת הרדאה (פסחים לח) ת"ר יוצאין בפת נקייה ובהרדאה פי' לחם עב ובלשון לע"ז הוא אר"דו (אמר בנימין בנוסחאות כתוב הדראה): [הפלאה שבערכין]רד ו' שבת דף קי"ז: תנו רבנן הציל פת נקי' אינו מציל פת הרדאה. פסחים דף ל"ז. תנו רבנן יוצאין בפת נקיי' ובהרדאה. פירוש לחם עב ובלשון לעז הוא ארד"ו עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב הדראה) עכ"ל. ופי' רש"י בשבת הדראה. פת קיבר שניטל הדרי'. ובפסחים דף ל"ו: פי' רש"י הדראה שניטל כל הדרה דהיינו פת קיבר וכן כתב הרי"ף בפרק כל שעה תנו רבנן לחם עוני וכו' יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הדראה וכו' פירוש פת סובין ע"כ וכתב הר"ן פת הדראה פירש הרי"ף פת סובין ונקרא פת הדראה שנטלה כל הדרתו [וכן פי' רש"י] ולא נהירא דהא אמרינן לקמן יוצאין בפת נקיי' ובהדראה ובוודאי שאין יוצאין ידי מצה אלא בלחם שחייב בחלה [ופת סובין אינו חייב בחלה] כדתנן במסכת חלה וכו' לפיכך כתב הרמב"ן ז"ל שהדראה מלשון הכנה והדירה שבתבואה שאמרו במסכת פרה והיא התולעת הנעשית בתבואה והתבואה הנאכלת ממנה נקראת דראה עכ"ל. והרא"ש כתב בזה הלשון פת הדראה פת סובין וכן פי' רש"י שניטל ממנה הדרה והרמב"ם ז"ל כתב אין יוצאין בפת סובין ולא בפת מורסן אבל לש הוא את העיסה בסובין ובמורסן שבו ויוצא בו וכן דעת הרב אלפס שכתב פת סובין כלומר שלא הוציא ממנו הסובין דאלו פת סובין לא מיקרי לחם ופטור מחלה עכ"ל. הנה מדברי שניהם. הר"ן והרא"ש נלמד דדברי רש"י שפירש שניטל הדרה. נשאר בתמי' רבה דהא אין יוצאין בפת סובין מטעם שאין בו דין חלה. וצריך עיון גדול. והרב המגיד בפרק ו' מהלכות מצה כתב אדברי הרמב"ם שאין יוצאין בפת מורסן. זה יצא לרבינו ממה שאמרו במסכת חלה נטל מורסנן וכו' ומוכח משם שאין המורסן והסובין חשובין פת ומה שאמרו בפרק כל שעה דף ל"ו: יכול לא יצא אדם אלא בפת הדראה ת"ל מצות מצות ריבה וכו' הדראה כתב בהלכות פירוש פת סובין ומשמע דיוצא בפת סובין כבר כתב הרא"ה דלאו למימרא פת סובין לחודייהו דההוא לא חשיב פת כלל אלא לומר שלא נטלו סובין עכ"ל. ולדעתי מאן דקמותיב ה"ה הר"ן על הר"יף שפיר קמותיב ולהכי האריך הר"ן והקדים לכתוב ונקרא פת הדראה שנטלה כל הדראתו אשר לכאורה הוא מיותר והוה לי' להקשות על הרי"ף בלאו הך הקדמה ונקרא וכו'. אמנם דלא נימא דהרי"ף מיירי כסברת הרא"ה והרא"ש הנ"ל דהיינו שלא נטלו סובין לכך הקדים הר"ן וכתב ונקרא פת הדרא' שניטל כל הדרה ואי אמרינן כסברת הרא"ה והרא"ש יקשה למה נקרא הדראה ועל כרחיך ממה דנקראת הדראה פירושו שהיא פת סובין בלבד מקשה שפיר על הרי"ף ולפי זה גם על הרמב"ם איננו מספיק מה שתירץ הרא"ה ז"ל ולכך איפשר לומר דגרסת הרמב"ם ז"ל היה כגרסת רבינו הערוך הדראה פירוש לחם עב ותו לא קשה מידי. ועיין קונטרוס סימן ז':
רד [נידרען] הקורא לחברו רשע יורד עמו לחייו עיין בערך חי (כתובות נ) האב מגלגל עם בנו עד י"ב שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו פי' מגלגל אדם עם בנו ומלמדו שלא בצער מכאן ואילך מלמדו הרבה ומכה אותו בשבט עד שילמוד פ"א למקרא מבן ו' וספי ליה כי תורא ולמתני הרבה במשנה ובתלמוד עד י"ב שנה מכאן ואילך מקצת היום מלמדו אומנות כדי שיחיה ממנה (שבת צט) בעגלות כי היכי דלא לירדו קרשים פי' אם הן שתי אמות ומחצה אפשר שישמט הקרש וירד ולא יכון: [הפלאה שבערכין]רד ז' שבת דף צ"ט. וכמה רוחב עגלה שתי אמות ומחצה למה לי באמתא ופלגא סגיא כי היכי דלא לירדו קרשים פירוש אם הם שתי אמות ומחצה אפשר שישמט הקרש וירד ולא יכון עכ"ל. ע"ש (ולפנינו איתא כי היכי דלא לדדו הקרשים. וז"ל רש"י שלא הוי הקרשים המוטלין לארכן על דפנותיהן לרחבן מידדין ונוטין לכאן ולכאן שאם מושבות הקרשים קצר מתוך שהן ארוכות ויוצאות לחוץ הרבה יכבד אחד מן הראשין כשהן מידדין בהליכתן ויפלו עכ"ל רש"י:)
רד [שטראם וואסער] (יומא כא) ג' קולן הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' עד וי"א אף רדיא פי' זה דומה לרידיא דתענית (תענית כד) ושם מפורש דדמי לעגלא תולתא והיינו קול התור נשמע בארצנו ופי' תור היינו עגל שהוא עגלא תולתא בן ג' שנים (אמר בנימין תרגום ונוזלים מתוך בארך ורדיא מן בירך ויהיה פי' רדיא זרם מים והמלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת נקרא כן שהוא ממונה על הנוזלים ורש"י פי' שנקרא רידיא לשון שור חורש שהיא דומה לעגלא ותרגום לא תחרוש לא תרדי): [הפלאה שבערכין]רד ח' יומא דף כ': ג' קולן הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' עד וי"א אף רדיא. פירוש זה דומה לרידיא דתעניו' בסוף גמרא דסדר תעניות דף כ"ה: ושם מפורש דדמי. לעגלא תילתא והיינו קול התור נשמע בארצנו. ופירוש תור היינו עגל שהוא עגלא תילתא בן ג' שנים עכ"ל. ז"ל רש"י דמי לעגלא. ולא גרסינן תלתא. ואולי דרש"י לשיטתיה שפירש עגלא תלתא שהוא שלישי לבטן [ועיין תוס' בכורות דף י"ט. בד"ה דהך שלא וכו'] ולכך מוחק תלתא. אבל רבינו שהוא גורס תילתא ופירוש בן ג' שנים שפיר יש לגרוס דנתן סימן דדמי לעגלא תולתא בגודלו [ועיין תוס' גיטין דף נ"ו ד"ה עגלא תלתא]:
רד [אקקערען] (ב"ק לג) למה מכור לרדיא פירוש שחורש בו הלוקח כל זמן שהוא אצלו ואין מעלה שכר לניזק (שם צא) אי הכי תם נמי נידיינה דיני ממונות ברישא ונשתלם מרדיא וכו' עד זאת אומרת רדייה עליה דמרה היא כלומר כי משתלם מדדיה היינו מעליה ולא מגופו היא (ב"ב צב) בתר רובא אזלינן ורובא לרדייא זבני ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא לאיסורא בממונא לא אזלינן בתר רובא (שם יב) בבבל מאי א"ר יוסף כי רדי יומא פי' כשיעור מה שחורש הפועל ומקשינן עליה שדה שחורש בה יום אחד אין בה כשיעור זריעה ביום אחד משלים זריעתה בחצי יום מה יעשה הפועל בשאר היום ישב בטל אי יומא זרעא לא הוי ב' יומי כרבא. ופרקינן אי בעית אימא יומא זרעא והאי דאמרת לא הוי ב' יומי כרבא כרוב יומא ופלגא והדר תני וכריב עד דשלם יומי' אי בעית אימא יומא כרבא וכשיבוא לזורעם חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וזהו פי' דזרעי לה כי רודי והוא חורש תרגום והוא רדי אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושים להן היו מרביצין להן בפלטיות ומכירין רודין עליהם עיין בערך מג: [הפלאה שבערכין]רד ט' בבא בתרא דף י"ב. בבבל מאי אמר רב יוסף כי רדי יומא. ומקשינן עלה שדה שחורש בה יום אחד אין בה כשיעור זריעה ביום אחד משלים זריעתה בחצי היום מה יעשה הפועל בשאר היום ישב בטל או יומא זרעה לא הוו ב' יומי כרבא. ופרקינן אי בעית אימא יומא זרעא והאי דאמרת לא הוו ב' יומי כרבא. כרוב יומא ופלגא והדר תני וכרוב עד דשלים יומא. אי בעית אימא יומא כרבא וכשיבא לזורעה חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וזהו פירוש דזרעי לה כי רודי והוא חורש תרגום והוא רדי וכו' עכ"ל. גירסת רבינו הוא כלשון רש"י בפי' הראשון ובפי' השני כתב רש"י כגרסא שהיא לפנינו איבעית אימא יומא דכרבא דכריב ותני ועיין שם דהסכים רש"י לגרסא השנייה. ועיין בתוס' מה שכתבתי בשם ר"ח הגרסא ודע דבגמרא ורש"י איתא בי רדו יומא וגרסת רבינו כי רדי יומא:
רדוות [וואגען] תרגום ויסר את אופן מרכבותיו תרגום ירושלמי רדוותיה (אמר בנימין פי' בלשון רומי מין עגלה):
רדם [מעער פאהרען] (סוטה לז) צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים שבט בנימין ירד ראשון לים:
רדס [ענטשליממערן] נרדמו עיין ערך נם:
רדס יוני רודוסיות עיין בערך יון:
רדף [פערפאלגען נאך יאגען] וילכו בלא כח לפני רודף עיין בערך גאל. (סנהדרין עג) אלו שמצילים בנפשם הרודף אחר חבירו להורגו וכו'. (יבמות מב) הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס מבעלה וכו' (פסחים פז כתובות עא) כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה וכו' עד ורדופה לילך להגיד שבחה פי' כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלמה רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ושאר הרגלים אינה רדופה. (ירוש') איזהו רגל רדופה א"ר יוסי ברבי בון רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה:
רדתא [פפאננע] תרגום מנחת מרחשת מנחת רדתא:
רהט [לויפען] (שבת עח) רהוטי מכסא איכא בינייהו פי' לא מוכס עצמו אלא שמש שעומד לפניו כדכתיב וחמשים איש רצים לפניו ומחפשין מי נתן המכס ומי נטל הקשר ומי שלא נתן אע"פ שהראוהו למוכס עדיין צריך לו (מעיל' כ) מאי איריא רהיט ותני הדר בבית מערה רהיט בגפא ותובליא עיין בערך גפא (אמר בנימין תרגום רץ אברהם רהט אברהם):
רהט [באלקן] (תענית יא חגיגה יו) אבני ביתו ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וגו' (אמר בנימין לשון מקרא זה רהיטינו ברותים): [הפלאה שבערכין]רהט ב' תענית דף י"א. חגיגה דף י"ו. אבני ביתו ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וגומר עכ"ל במוסף (א"ב לשון מקרא זה רהטינו ברותים) עכ"ל. וכן פירש רש"י בשיר השירים סימן א':
רהטא [עהל קוחין] (ברכות לט) רהטא דחקלא פירוש מאכל שעושין בקדירה משמן ודבש וקמח במחוזא שהן עשירים מרבים הדבש בחקלא שהן אנשי כפר והן עניים מרבים קמח:
רהטון [אנפיהדער] (ברכות לב) על כל רהטון ורהטון בו ל' ליגיון פי' ענין שרים: [הפלאה שבערכין]רהטון ברכות ל"ב: על כל רהטון ורהטון בו ל' לגיון. פירוש ענין שרים עכ"ל. לפנינו איתא שלשים לגיון ועל כל לגיון שלשים רהטון ועל כל רהטון שלשים קרטון ועל כל קרטון שלשים גסטרא. ועיין לעיל בערך גסטרא ובערך קרטון תראה כי נוסחא אחרת היה לרבינו. ודע דרש"י כתב לגיון וגסטרא וקרטון שמות של שררה הם כגון שלטון והגמון ודוכס ופחה עכ"ל. נראה בעליל דבטעות הדפוס חסר רהטון. וצ"ל לגיון ורהטון וקרטון וגסטרא ולזה המשיל רש"י אותן ארבע שררות נגד ד' כגון שלטון והגמון וכו':
רהטני [הוביל] (שבת לז) לפי שא"א לר"ה שתלקט במלקט וברהיטרי (ב"ק קיט) והיוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני פי' בלע"ז רדי"טורא ויש עוד מהם בערך מלקט ויש פ"א בערך גנוסטר:
רהן [פפענדען] (בראש תוספות מעשר שני) ואין מרהינים אותו כיצד אין מרהינים אותו לא יאמר לו הילך מעשר זה יהא בידך ותן לי עליו חולין ויש מהן בערך הרהין ואין צריכין להכתב כאן:
רו [זויפען] (שבת לב) שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל (אמר בנימין תרגום שותה שכור שתי רוויא והוא לשון מקרא למען ספות הרוה):
רוא [אנבליק] תרגום יפת תאר שפיר' בריוא:
רוז [פרייען] תרגום ותעלוזנה כליותי ונרווזן כליותי:
רוח [גייסט] (שם כט) מפני רוח רעה פי' שידה ר"א מחשבות רעות שמעלה לו מרירה שחורה רוח צפונית מנשבת בחצי הלילה עיין בערך כנור (כתובות ק) אי לא טעו אמאי יכולין למחות יכולין למחות ברוחות (ב"ב יא) נשקנו מידן ברוחות פי' קנו מידן להיות חצר זו במזרח חציל פלוני וחצי חצר זו במערב לפלוני (בילמדנו הנה אביך חולה) רוח איש יכלכל מחלהו כל ימים שאדם משומש בנערותו כלומר שמשמשין לו ועושין לו הנאות אע"פ שמזקין ובא לו חולי אין בו כח לקבל החולי אבל אם היה מטורף בנערותו אם יזקין ובא לידי חולי יש בו כח לקבל החולי כן אתה מוצא יעקב אבינו לפי שהיה מטורף וכו':
רוח [וויללען] כי רוח מלפני יעטף פי' רצון וכבר פי' בערך גוף:
רווח [געווינען] (מ"ק יד) כי פליגי להרויחא פי' להתעשר כלומר לסחור ולהרויח:
רוח [פרייער פלאטץ] תרגום למושב ולמגרש למותב ולרוח:
רווק [לעדיגער] (פסחים קיג) על רווק הדר בכרך ואינו חוטא (קדושין פא) ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ובחורים כשול יכשלו תרגום ורווקי רשיעיא תקלא יתקלון:
רוק [וויינהעווען] הא בדרוקא הא בדפורצני כבר פי' בערך פרצן:
רומא [שטאט רום] (ברכו' נג) הוריתי ברומא לאיסו':
רוס [איינע שטראסען מאם] (ב"מ לג) אחד מז' ומחצה במיל זהו רוס פי' מהו רוס כמטחוי קשת ולמה נקרא מטחוי קשת לשון רוס זה הרוס חשבון הוא מאתים וששים ושש לפי שמאתים וששים ושש הוי מטחוי קשת ותמנהו ותמצאהו ז' פעמים ר' הרי אלף וארבע מאות וז' פעמים ס' הרי ת"כ סך אלף תת"כ וז' פעמים ו' מ"ב וחצי רום קל"ג סך הכל אלף תתקצ"ה הרי אלפים פחות ה' אמה וזה חסרון הה' אל יקשה בעיניך לפי שלא היה יכול לעשות רו"ס שהיה עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברום (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ריס): [הפלאה שבערכין]רוס בבא מציעא דף ל"ג. א' ומחצה במיל זהו רוס פי' מהו רוס כמטחוי קשת ולמה נקרא מטחוי קשת לשון רוס זה הרוס חשבון הוא מאתים וששים ושש לפי שמאתים וששים ושש הוי מטחוי קשת ותמנהו ותמצא ז' פעמים ר' הרי אלף וארבע מאות וז' פעמים ס' הרי ארבע מאות ועשרים סך אלף ושמנה מאות ועשרים וז' פעמים ו' ארבעים ושתים וחצי רוס קל"ג סך הכל אלף תשע מאות ותשעים וחמש הרי אלפים פחות ה' אמה וזה חסרון הה"א אל יקשה בעיניך לפי שלא היה יכול לעשות רוס. (צ"ל ריס) שהי' עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברוס עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב ריס) עכ"ל. ז"ל תוס' בד"ה וזהו ריס אית דגרסי רוס דזי"ן ומחצה רוס עולה אלפים דהוי שיעור מיל וכו' ובלתי ספק שעיקר כוונת התוספות כפירוש רבינו אלא שקצרו הרבה ועיין מהר"ם ומהרש"א:
רות [נאהמע] (ברכות ז) מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ובתשבחות (אמר בנימין מלשון כוסי רויה):
רז [העפטיקייט, שטרענג] (תענית כד) הא דאתיא ריחא הא דאתיא רזיאי (סנהד' מה מכות ז) כי היכי דתיתי מרזאי פי' בכח (אמר בנימין פי' מלשון יוני דבר הבא בכח גדול ובזעף כמו זרם ושטף מים):
רז [געהיימניס] (ב"ב צא) וקרי ליה רוז פפא פי' מדת רב פפא שחישב ברזי לבו. פ"א למידה היו קורין בלשונו רוז. חרש לחמר תרגומו ברז למימר ותבא אליו בלט תרגום ועלת רות ברז: [הפלאה שבערכין]רז ב' בבא בתרא דף צ': וקרי ליה רוז פפא. פירוש מדות רב פפא שחישב ברזי לבו. פי' אחר למידה היו קורין בלשונו רוז. חרש לאמר תרגומו ברז למימר. ותבא אליו בלט תרגום ועלת רות ברז עכ"ל. ז"ל הרשב"ם רוז פפא לשון מדה הוא באותה המלכות ואית דגרסי רז פפא כלומר עצת רב פפא ולא נהירא דאינו לשון גמרא. ובתוס' יבמות דף ע"ט גרסי דון פפא ועיין מה שאכתוב לקמן בערך רונגר:
רזבונית [היישעריק]. (חולין סה) הערצוביה והרזבונית פי' מין חגב:
רזניקא [איין גוויסע מאאס] (תענית כד) איזול ואיזבון לכו רוזינקא ס"א איזול ואיתי בזוזא עיבורא בר עדי טייעא נחיתא ליה רוזניקא בחיטי דתלתא פרסיי כבר פי' בערך עדי:
רחב [ברייטער פלאטץ] ברכת רחבה כבר פי' בערך ברך:
ריחים [מיהלע] (ביצה כב) הריחים של פלפלין טמאין משום ג' כלים וכו' פי' כלי עץ חקוק ובאמצעיתו טס של ברזל קבוע במסמרים עומדים מלמטה והיא נקוב נקבים דקים כמין כברה והעליון משופה ליכנס בתוך התחתון ומצופה ראשו של עליון ברזל עשוי כמין פטפוטים בלוטין קטנים קטנים ונותן הפלפלין באותו ברזל המתוח באמצע החקוק לארכו הנקוב ככברה ושוחקין בעליון שראשו מצופה ברזל כמין פטפוטין קטנים גסין יותר מעט מן הנקבין ונותן הפלפלין על הברזל העשוי ככברה וטוחן בעליין וכשישחק יורד מן הנקבים למטה רש בקרקעית התחתון נקב גדול סתום כשרוצה פותח ונוטל הפלפלין השחוקין ומפורש בגמ' שלנו וגם כך פי' בירושלמי התחתון כלי קבול העליון משום כלי מתכות אמצעי משום כברה. ריחים בצוארו ועוסק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו (קדושין כט) פי' הא לן לבני בבל דאית להון נכסים ושדות וספק בידן לעשות תרווייהו נושא ואחר כן לומד הא להו לבני ארץ ישראל דלית להו שדות ומזונות מרווחים ודאי אשה ריחים בצוארה:
רחץ [וואשען] וטעונין רחיצת ידים כבר פירשנו בערך טען:
רחץ [פערזעכערן] תרגום מה הבטחון הזה אשר בטחת מה רוחצנא הדין דרחצת: [הפלאה שבערכין]רחץ ב' מה הבטחון הזה אשר בטחת (מלכים ב י״ח:י״ט) מה רוחצנא הדין דרחצת עכ"ל המוסף ולשון גמרא סנהדרין דף ז'. גברא דרחצנא עלי'. וכתבתי בתיקוני כלי שרת תרגום בטח דכתיב בראשית ל"ד ודברים י"ב ול"ג. לרוחצן ולא ידעתי מדוע הביא הרב המוסיף מן המאוחר מלכים ב' י"ח:
רחק [דער וואטערן] השכם ושב כדי שלא תתרחק כבר פי' בערך חשך (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי הנה רחיקיך יאבדו מי שרוחק מן הקב"ה שלא לעשות תשובה אבד מן העולם ואני קרבת אלהים לי טוב מי שמתקרב לאל אשריו תדע יתרו על ידי שנתקרב להקדוש ברוך הוא זכה להורות שנאמר ואתה תחזה מכל העם וכו':
רחש [אנגעציפער, ווירמע] (שבת קמו) אוסיפו בלול של תרנגולין לא אתי לאוסופי משום רחשא פי' שלא יכנס שם רחש ויאכל התרנגולין (תרומות פ"ח חולין י) כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה תרגום שרץ ריתשא כגון הנחש והלטאה וכיוצא בהן: [הפלאה שבערכין]רחש א' תרומות פרק ח' חולין דף י'. כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה. תרגום שרץ ריחשא כגון הנחש והלטאה וכיוצא בהן עכ"ל. הכי מוכרח לפי גמרא דילן דמקשה ישתה הא קחזוי ליה ומשני אלא ישתה ויחזור לחורו [וכ"כ רש"י הרחש נחש רחש תרגום של שרץ] לאפוקי מירושלמי שכתבו תוס' דשפיפון שמו ע"ש:
רחש [בעוועגען] (סנהדרין סז) חזייה לאתתא דהווה קא מרחשי שפוותה מרחשת דאתיא ארחשישי הפה כבר פי' בערך חבת (אמר בנימין ל' מקרא זה רחש לבי דבר טוב): [הפלאה שבערכין]רחש ב' מנחות דף ס"ג. מרחשת דאתיא (ארחשושי הפה) צ"ל ארחושי הלב. כבר פירשנו בערך חבת עכ"ל במוסף (א"ב לשון מקרא זה רחש לבי דבר טוב) עכ"ל וכן מייתי הש"ס שם מקרא זה:
רחש [וואלד] (ב"ר פ' יב) אלה תולדות השמים לרחישת הקנים שלא היה אדם יכול ליכנס בתוכה פי' יער תרגום חורשא ויבא דוד חורשא (אמר בנימין בנוסחא כתוב לחרישת הקנים תרגום על גל שרשיו יסבכו די על איגר שרשיו חרשין אבל תרגום ירושלמי נאחז בסבך בקרניו אחד ברחישות' דאילנא בקרנוי): דהת [ווארף שויפעל] (שבת קכב) את הרחת ואת המזלג (כלים פט"ו) רחת של גרוסות טמאה כדכתיב אשר זורה ברחת ויש לו שם אחר בת"ת:
רטב [יואך] (פסחים עה) נטף מרוטבו הרוטבו והקופה עיין בערך קף הג' ומרק פיגולי' כליהם תרגום ורטב ס"א ורטב פיגול במאניהו על כן מפרשין רוטב מרק נהפך לשדי תרגום איתהפיך רוטבי היך שרבא דקייט לעלמא (חולין קכ) מפרש חלב דקרוש (אמר בנימין פי' ליחות יוצא מן הבשר מלשון רטוב הוא לפני שמש שפירושו לח): [הפלאה שבערכין]רטב א' פסחים דף ע"ה: נטף מרוטבו. חולין דף ק"כ. העור והרוטב עיין בערך קף השלישי וכו' ובגמרא העור והרוטב בחולין דף ק"כ. מפרש חלב דקרוש עכ"ל. לעיל בערך חל גרס חלא:
רטב [פייכט] (סנהדרין קה ע"ז ד) מ"ט לא רכיבת אסוסיא אמר להו אשדאי ברטיבא פי' כשהעשב לח דרך להשליך שם הסוסים:
רטב [פריש, אונצייטונג] (טבול יום פ"ג) תמרים רטובות כל שהוא רוצה למוץ (עוקצין פ"ב) גרעינה של רוטב אע"פ שיצא מצטרפ' פי' לתמרים שאינן מבושלות קורין בלשון ישמעאל רוטב:
ריטגנית [צארניג]. (במדבר רבה פ' ויהי ביום כלות משה) למלך שהיתה לו מטרונה רוטגנית פי' בל"י הומיה מקללת עולבת:
רטט [ציטערן] תרגום קול ה' יחיל מדבר קול ה' מרטט מדברא:
רטייה [פלאסטער] (עירובין קב) מחזירין רטייה במקדש הלכתא מותר לצאת בה בשבת אמר מר רב אשי פי' בלע"ז פרי"נטא:
רטל [געורכט] (ירוש' כתובות פ"ה) א"ר מנא מנה ד' ריטלין פי' מין משקל וכן בלשון ישמעאל:
רטן [לויפער] (שבת קמו) הרטנין יוצאין בסודר שעל כתיפן פי' הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן מקובץ ולא משולשל בשביל שלא יעכבו לרוץ: [הפלאה שבערכין]רטן א' שבת דף קמ"ז. הרטנין יוצאין בסודר שעל כתפן. פי' הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן מקובץ ולא משולשל בשביל שלא יעכבו לרוץ עכ"ל. ורש"י פירש והרטנים על שם מקום. וז"ל תוס' הרטנים כמו הרהטים (הערוך פי' הרצים) עכ"ל. ודע דז"ל הבר יתא סוחרי כסות היוצאין בטלית מקופלת ומנוחת על כתפיהן בשבת חייביו חטאת ולא סוחרי כסות בלבד אמרו וכו' וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב חטאת ולא חנוני בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכו של חנוני לצאת כך והרטנין יוצאין בסודרין שעל כתפן ולא רטנים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך וכן הוא באשר"י וכן באלפסי וכן כתב הבית יוסף בסי' ש"א בד"ה יוצא אדם וכו'. ומצאתי בתושבת הרשב"א וז"ל כתב מר וכו' תשובה כל ארץ ספרד נהגו לצאת וכו' ודרך מלבוש הוא להם והרי זה כאותן שאמרו הרטנין יוצאין בסודר שעל כתפיהן ולא רטנים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך. צא ולמד הסכמת כל הגדולים כגרסא שהיא לפנינו. והנה בגליון הש"ס נדפס בזה הלשון ס"א היוצאת וכן גירסת ר"ח עכ"ל. והנה לפי ס"א חסר ענין שלם במימרא זו חייב חטאת או אסור והדבר צריך תלמוד שלא הערו בזה אחד מכל הפוסקים ואדרבא החליטו שהוא מותר מפני שדרכם בכך ומדברי כלם נלמד שלא היתה הגירסא של ר"ח לפניהם. ודע דבתוספתא סוף פרק ח' דשבת איתא יוצאין:
רטן [צויבער שפריכע] (סוטה כב) מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמר מי שלא שימש תלמידי חכמים הרי זה מגוש דאמר רטין מגושא ולא ידע מאי אמר פי' כמא דאמגושא רטין ולא ידיע מאי רטין תני תנא ולא ידע מאי אמר בשביל שלא שימש תלמידי חכמים ולא פי' תלמודו ולא סבר סברא וחובר חבר תרגום ורטין רטין: [הפלאה שבערכין]רטן ב' סוטה דף כ"ב. מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמר מי שלא שמש תלמידי חכמים הרי זה מגוש דאמר רטין מגושא ולא ידע מאי אמר. פירש כמא דאמגושא רטין ולא ידיע מאי רטין תני תנא ולא ידע מאי אמר בשביל שלא שמש תלמידי חכמים ולא פירש תלמודו ולא סבר סברא. וחובר חבר תרגום ורטין רטן עכ"ל. וז"ל רש"י רטין. תרגום של חובר חבר (דברים י"ג) רטין רטן: מגוש. מכשף האוחז את העינים וגונב את הלבבות:
רטע [שרייען] (בריש ילמדנו) אין צור כאלהינו עד שלא יגמור צורת הוולד יפה היא מרטפת וצווחת פי' היא כמו מקרטע שפי' בערך קרטע:
רטף [זופפע] תרגום ומרק פגולים ורטף פגול הביאו בעל הערוך בערך רטב:
רטש [פרייאוויליג. פערלאססען] (ב"מ לח ערכין כה) נכנסו רטושין (אמר בנימין תרגום ויטש דוד ורטיש דוד): [הפלאה שבערכין]רטש בבא מציעא דף ל"ח: ערכין דף כ"ה: נקראת שדה רטושין עכ"ל. במוסף א"ב תרגום ויטש דוד ורטיש דוד) עכ"ל. בבבא מציעא דף ל"ט. מייתי הש"ס קרא אם על בנים רוטשה:
ריאה [לינגע] (חולין מב) הריאה שניקבה או שחסרה פי' מעים שבתוך החזה אשר בהם הסמפונות והם כמו מפוחים להקר חום הלב:
רך [ווייך] (ב"ק פא) כדקיימא ביני עשבים מירככא לשון ריכוך ל"א מרבבא שוטחות עצמה על גבי עשבים וגדילה באורך:
רך [קעניג] לא ריכא ולא בר ריכא כבר פירשנו בערך זין:
רכב [רייטען, פראפפען] (בריש כלים) למעלה מן המרכב מושב ששוה מגעו למשאו (שם פכ"ג) מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו פי' שמשאו מטמא בגדים ומגעו אין מטמא בגדים ומושב לא חלק מגעו ממשאו פי' אלא אפי' מגעו מטמא בגדים והכי תניא בסיפרא והנושא אותם מה ת"ל שיכול אין לי שמטמא במשא אלא מרכב בלבד משכב ומושב מניין ודין הוא ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים משאו מטמא בגדים משכב ומושב שמגעו מטמא בגדים אינו דין שיהא משאן מטמא בגדים ת"ל והנושא אותם לרבות המשכב והמושב וכדומה לו מי חטאת שחלק נמי מגען ממשאן שמי חטאת שאין בהן כדי הזייה מטמאין במגע ולא במשא כדמפרש ביומא ובנדה טומאה נמי חלק מגעה ממשאה ועשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים שהבהמה הטמאה הנוגע בה אינו מטמא בגדים והנושא מטמא בגדים זה פי' רבי ניסים ז"ל (פסחים ג) בזכר קראו מרכב ובאשה קראו מושב פי' מרכב פיסוק רגלים ודרך גנאי באשה להזכירו אבל ברכיבת גמל וכיוצא בו שהוא משום פחד שמתירא שלא תפול אי אפשר שלא להזכיר רוכבת רכבת כתיב ואם תאמר לכתוב ישבת חסר ו' לא אשכחן ישבת חסר אלא למדרש או לרמוז שכל יושבת מלא יושבת בארץ עוץ יושבת תחת תומר לפיכך רכבת בלשון קצרה. (ב"ב יז) שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב פירוש שכב רחים התחתון ויש בנין מכל סביבותיה טפח רכב העליונ' המורכבת עליה (עירובין נד) רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וכו' צחורות שעושין אותן כצהרים וכו'. מרכיבין דקלים כל יום כבר פי' בערך נסן (ב"ב סב) לה אמרן אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלי והוי ט' קבין (שם עג שם קד) ריכבא דדיקלא מאי תיקו פירוש משימין אילן בתוך אילן פ"א דקלים רצופין: [הפלאה שבערכין]רכב א' פסחים דף ג': בזכר קראו מרכב ובאשה קראו מושב. פירוש מרכב פיסוק רגלים ודרך גנאי באשה להזכירו אבל ברכיבת גמל וכיוצא בו שהוא משום פחד שמתייראת שלא תפול א"א שלא להזכיר רוכבת. רכבת כתיב ואם תאמר לכתוב ישבת חסר ו' לא אשכחן ישבת חסר ו' אלא למדרש או לרמז שכל יושבת מלא יושבת בארץ עוץ יושבת תחת תומי לפיכך רכבת בלשון קצרה עכ"ל. אהא דאמר הש"ס שם לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו מקשה ובאורייתא מי לא כתיב טמא ומשני אלא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון נקיי' כל היכא דנפישין מילי' משתעי בלשון קצרה כדרב הונא אמר רב דאמר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ומקשה וכל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר רכבת כתיב ועל זה מקשה רבינו וא"ת לכתוב ישבת חסר וי"ו ויהא כי הדדי [וכן מקשו רש"י ותוס'] ועל זה מתרץ רבינו שכל יושבת מלא בוי"ו לבר היכא דאיכא למדרש כתיב חסר וכן כתבו תוס' בתירוץ קושיא זו והביאו לראי' מבראשית רבה דדריש ולוט ישב בשער סדום חסר כתיב אותו היום מנוהו שופט עליהם. [ולא ידעתי למה לא הביא ומהמוקדם תחלת פרשת וירא והוא ישב פתח האהל חסר כתב ביקש לעמוד וכו' והוא בבראשית רבה הביאו רש"י בפירוש החומש] והוי יודע בויקרא ט"ו פסוק כ"ג בזבה כתיב אשר ישֶבֶת עליו ונמסר עליו ט' חסרים. מעתה לפירוש רבינו ותוס' בכל התשעה דכתיבי חסר לדרשה בא. ורש"י כתב בזה הלשון רכבת כתיב ואע"ג דמצו למיכתב נמי ישבת חסר מיהו כל חסרים שבתורה לדרוש הן באים וכאן למדך בחסרון זה שתתפוס לשון קצרה ואפילו הוא מגונה שהרי כאן תפס לשון מגונה וקצרו עכ"ל והנה לידע לתפוס לשון קצרה ואפילו מגונה זה כבר ידעינן מדכתיב באורייתא טמא ובכן דברי רש"י צריכין ביאור וכן הקשה הרש"ל ועל תירוצו כבר השיגו המהרש"א ומה שתירץ המהרש"א ע"ש גם זה הי' נראה בעיני רבינו דחוק ולכך פירש בביאור מה שנראה לו בדרך רחבה וכמ"ש ג"כ תוס':
רכב [קניא] תרגו' על הברכים על רכיבין והוא כמו ארכובתיה דא לדא נקשן ובל' חכמים ארכובה:
רכב עבד ליה רכובא לבריה בעל הערוך גרס רבובה עיין שם:
רכל [געווירץ הענדלער] (מעשרות פ"ב) הרוכלין המחזירין בעיירות. (שבת צ) המוצא קופת הרוכלין (יבמות סג) רבים היו פצעי רוכל פי' מוכר בשמים מלשון מכל אבקת רוכל:
רכן [נייגען אויף דיא זייטע] (בסוף תרומה) הרכינה ומיצה הרי זו תרומה נטוי על ראשיהם תרגום מרכן על רישיהון: [הפלאה שבערכין]רכן תרומות פרק י"א משנה ח' הרכינה ומיצה הרי זו תרומה. נטוי על ראשיהם תרגום מרכין על רישיהון עכ"ל. חידוש קצת שלא הביא תרגום פי' חיי שרה הטי נא כדך ארכיני כען קולתיך:
רכס [דרעשען] (ב"מ צ) ת"ר פרות המרכסות בתבואה בכוסמת לקלפה שאינה נידושת כשאר תבואה: [הפלאה שבערכין]רכס א' בבא מציעא דף פ"ט: תנו רבנן פירות המרכסות בתבואה לקלפה שאינה נידושת כשאר תבואה עכ"ל וז"ל המרכסות בתבואה. ששורין שעורים במים ומייבשין אותן בתנור ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן והוא חושלא:
רכס [קליינע שטיינער] (ב"ב ג) ה"מ בטינא אבל ברוכסא בעיא טפי פי' בצרורות קטנים ובטיט לקשור האריחים בטיט שלא יבעטו בכותל:
רכס [פערלוסט געהן]. (שם יד) נכתביה באנפיה נפשיה איידי דזוטר מירכס (שם סב שם קעה) א"ל הב לי שטרי וא"ל אירכס לי (כתובות נו) אחתיה דרמי בר פפא הוות נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה וכו' עד אי הכי זיל כתיב לה (יבמות קיג) ר' יצחק בר ביסנא אירכסי ליה מפתחות דבי מדרשא פי' נאבדו לו מפתחות בה"מ בר"ה בשבת אמר לו ר' פדת זיל דבר טלי וטליה וכו' ופי' לך הולך באותו מקום תינוקות שישחקו שם ואם ימצאו יביאום:
רכס [בעפעסטיגען] (בריש יצמדנו) אימתי רכס הקב"ה עליותיו במים ביום השני פי' ענין חיזוק כמו וירכסו את החשן:
רכף [גערייש]. עבי שחקים תרגום מריכפת עננין קלילין. המון מים בשמים תרגום ריכפת דמיין בשמיא כי אערוץ המון רבה:
רכפה [איין ארט צוויבעל] (שביעית פ"ז) וממין הצובעין הפואה והרכפה פי' בלשון ישמעאל שגד מרים והן עיקרין שחופרין מן הארץ ושולקין אותן ושותן המים ומי שיש לו תולעים בבטנו ימיתם (בסוף מעשרות תוספתא) איזהו בצל של רכפה כל שעקצו מעוך לתוכו כבר פי' בערך קילקי. וי"מ בצל של רכפה פי' בצל קשה שהאוכלו מדמע:
רכש [שנעללס פפערד] (כתובות עט ב"ב קנ) בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי פי' על שני סוסים הרכיבוהו כלומר ב' כוחות וחזוקין מחזקינן ליה:
רם [הויך, שטאלץ] אכסדרה רומיתא כבר פי' בערך אכסדרה. פ"א אע"ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד' אמות. (ע"ז כד ב"ר פ' נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי' זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל' הגבהה ס"א רוני ל' רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי' משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שם קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (ע"ז עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי' מ"ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי' ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי' זה המשנה בערך טען (שם צ) ת"ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו' עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו' מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי' בימי טומאתו וכו' (גיטין נג) אי מטמא תרומ' משום דקא מפסיד לה לגמרי פי' דאסרה באכיל' לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי' דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומה פ"ד) רא"א תרומה עולה במאה ואחד פי' אם נפלה סאה אחת של תרומה בק' חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק' אסור הכל. (חולין קיז) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי' בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי' תרומת ת"ל ותרומת א"י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי' בערך דמאי ובערך חזר: [הפלאה שבערכין]רם א' שבת דף ק"י: רמות רוחא הוא דנקיטא לי'. פירוש משום הכי מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרס אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא נטלה ממנו אבל לעולם אם הי' אפילו ממילא הוה אסיר והא דקאמר דמיעקר שמותר הוא שכבר סרים הוא עכ"ל. הרוצה לעמוד על עיקרן דברי רבינו יעיין שם בסוגיא ואז יבין: שם נדרים דף י"ח: האומר תרומה ביהודה אסור ובגליל מותר. פירוש ביהודה היינו ירושלם דהויא בחלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלישכא הויא בארץ יהודה דהויא כדבר הנדיר ובגליל מותר דאם אמר (כתרומת הלשכה) הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלישכה לפי שאינה ביניהן עכ"ל. ובגליל מותר כו' כתרומת הלשכה. צ"ל כתרומה סתם (דאם אמר בפירוש תרומת הלישכה אף בגלול אסור דהרי מכירה והרי נדר לשמה אלא וודאי צ"ל סתם תרומה וע"כ בגליל מותר דסתמא לאו לשמה נדר דאינם רגילין בה):
רם [ווערפען] רמו קראו אהדדי פירוש משליכים ומקשים פסוקים זה על זה ורמינהי כמשליך המקשן משניות וברייתות הסותרות זו לזו ועיקר לשון הוא בלשון רמה בים:
רם [קאממען, געלאנגען] תרגום לך אל נמלה עצל אתרמי לשומשנא עטלא ובלשון גמרא אליעזר עבד אברהם אתרמי התם:
רמז [ווינקען] חרש רומז ונרמז כבר פי' בערך קפץ (ב"ק כד) דקא מרמזי פי' דאיכא סהדי דחזו להו בהתקבצם בב"ד מרמזי רמוזי אהדדי כלומר זאת אומרת לכת האחרת הגישו והעידו והנה אנו מעידים אחריכם. (כתובות לג) ניתרי בהו מעיקרא קודם שהתחילו העדות ונרמזינהו רמוזי בשעה שמעידין ולא מצו למימר אשתלין קורץ עין תרגום דרמיז בעיניה שלח אצבע תרגום מרמיז באצבע:
רמח [שפיז] לצנינים בצדיכם תרגום ירושלמי לרמחין בסטריכון:
רמי [בראמבעערן איין פרוכט] (ברכות מ ובריש דמאי) כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה (בריש כלאים) השופין והרימון פי' פילצאר"אקי בלע"ז לכן הקלו עליהם לענין דמאי דלאו פירי מעלי' ננהו:
רמך [שטאטטע] (כלאים פ"ח) והרמך מותר פי' סוס כמו בני הרמכים:
רמס [נאמע] (מדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) רמוס ורומולוס מתה אמם הזאבה נזדמנה והניקתן הם היו בוני עיר רומי כמו שכותבים סופרי דברי הימים של רומי:
רמץ [הייס אש] (חולין ח) איזו הוא מכוה נכוה מגחלת ומרמץ (נדה מט) שופתה על גבי הרמץ אם רמץ מעמידה (בריש כלאים) דלעת יונים עם המצרית והרמוצה (נדרים מט) ומדלעת הרמוצה (גמ') רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ (ירושלמי בריש כלאים) א"ר חנינא כמין דלעת מרה והן ממתקין אותה ברמץ פי' בלע"ז צני"סה פי' אפר חם:
רמץ [נאגעל] (שבת קג) כגון דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגויה עיין בערך אשלג פי' חתיכה של ברזל שהוא עגיל וחד כמסמר גדול:
רמ [פלעכטען] תרגו' וכתונת תשבץ כתונא מרמצא:
רמש [אבענד] תרגום ויהי ערב והוה רמש:
רמתיקס [קאטאריש] עיין בערך קטריטון (ובסוף זאת תהיה) ימך המקרה נעשה ריומתוקוס (אמר בנימין פי' בל"י בעל חולי הנזילה):
רן [זינגען] (ברכות י) רני עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו (שם כט) הני כ"ד דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קודש הקדשים (ירושלמי) כ"ד תעניות כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפ' שלמה רנה תפלה תחנה (שבת ל מ"ק ט). אמר כ"ד רננות ולא נענה (ברכות ת) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי' במקום קיבוץ עם שמשיחין ומרננין שם תהא תפלה:
רן [מארמעלן] (יבמות כה) ברננה לא מפקינן על שפת לשון ודבת עם תרגום ורננת עמא (אמר בנימין וענין קרוב לזה תרגום יהגו ריק מרננין סריקותא ובתורתו יהגה ובאורייתיה מרנן וטעם המלה קלא דלא פסיק הן קול טוב הן רע):
רנגר [טאג לעהנער] (יבמות עז) ודילמא רונגר בעלמא (ב"ב קכב) א"ל רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא פי' לשון פרסי רון יום גר שכיר כלומר שמא שכיר יום הוא: [הפלאה שבערכין]רנגר יבמות דף ע"ט. ודלמא רונגר בעלמא. בב"ב דף קכ"ב. אמר לי' רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא. פירוש לשון פרסי רון יום גר שכיר כלומר שמא שכיר יום הוא עכ"ל. וז"ל הרשב"ם בבבא בתרא דף קכ"ב. רונגר. שכירים בעלמא לעבוד לו כתלמידים לרב ורבינו חננאל פירש רון גר רון בלשון פרסי יום וגר שכיר כלומר שכיר יום. ודע דביבמות דף ע"ט. איתא לפנינו ודלמא דוגזר בעלמא פי' רש"י דוגזר. שכירים. וז"ל תוס' דונגר גרסינן מדת שכירות דדון לשון מדה כדאמר בבבא בתרא דף צ'. וקרי לי' דון פפא [ועיין ערך רז ב' מה שכתבתי שם] וחדוש גדול שלא כתבו תוס' גירסת ר"ח כי בלתי ספק לגרסת ר"ח שגורס בבבא בתרא דון גר כמו שכתב הרשב"ם משמו וודאי גם ביבמות עיקר הגירסא רונגר:
רנק [דאס געבריהטע זאפט] (כלים פ"ב) מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי. ס"א רומקי פי' הירקות כשמאסף אותם לצד אחד להמצות מהם מים נקרא רומקי. איכ' דאמרי כשהן שולקין את הירקות ומוציאין אותן מן הקדירה ונותנין אותן לציר שמן רונקי:
רנק (כלים פי"ג) והרונקי בפני עצמה טהורה (אמר בנימין מביאו בערך רקן ופירשו שם):
רנק [מאנטעל] (בספרי במדבר סיני שהוא כעין מדרש וישלחו) אין הרונקין חייב בציצית:
רס [בפייכטען, בעשפרענגען] ושחקים יערפו טל תרגום וענני רס טלא (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ושמיא צעי מעליא) וימנעו רביבים תרגום ואתמנע רססיא רסיסי לילה הדין ריסא לית מיניה אלא ריסיס פי' הדין ריעוע של גג לית מיניה אלא רסיסא לילה עיין בערך בז:
רס [צערשלאגען] (שבת פ) אם היה עב או מרוסס (בפ"ב בעוקצין) האגוזין והשקדים חיבור משירסס (חולין עז) מתרוסס מהו פי' כמו קנה רציץ המפיס מורסא בשבת עיין בערך מפיס. (גיטין סט) למורסא אנפקא דחמרא באהלא תולענא מכה טרייה תרגום במחא מרסא: [הפלאה שבערכין]רס ב' גיטין דף ס"ט. למורסא אנפקא דחמרא באהלה תולענא עכ"ל. לפנינו איתא תולאנא. אבל לפי' רש"י ע"ש מה טוב גירסת רבינו בעי"ן:
רס [אויגען ברוינער] (בכורו' מד) ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין (שם לח) ריס של עין שניקב. ס"א חריץ של עין שניקב פי' בגמ' תורא ברא בעיניה והיינו עור של העין (קדושין לא) אמר לו מבין ריסי עיניך אתה ניכר שבן אלמנה אתה (נגעים פ"ח) בשתי ריסי עיניו אע"פ שמדביקין זה לזה טהור (ב"ב כג) עד שנשרו ריסי עיניו (אמר בנימין תרגום ושבו העבים אחר הגשם ריסי עינך יהון זלגין דמעין כעננין):
רס [רייטשוהלע] עד פנת שער הסוסים מזרחה תרגו' עד זוית תרע ביה ריסא דמלכא מדינחא. הוא עמק המלך תרגום הוא בית ריסא דמלכא:
רס [געריססענע הילזען פרוכט] (ביצה ה חולין ו) עדשין לעשות מהן רסיסין שייך זה בערך שני:
רסן רוסנין קב חיטי כבר פי' בערך עדי:
רסק [צערברעכען, צערשטאסען] (תרומות פ"י) תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה (שבת קמג) חלות דבש שריסקן פי' כשמבקשין לרדות הדבש מן הכוורת חותכין בסכין ומוציאין חלות חלות ושמן ריסוק כזה שאמרנו תפות שריסקו (שם קנה) אין מרסקין לא את השחת (בסוף עוקצין) חלות דבש מאימתי מטמאות משקה וכו' עד שירסק (שבת נא) אין מרסקין לא את השלג (מכות טז) ריסק ט' נמלים והביאו אחד והשלימו לכזית לוקה פי' ענין כתישה וכתיתה. משליך קרחו כפתים תרגום מטלק קרחיה פליג היך ריסוקין (אמר בנימין פי' בלשון רומי פעל החותך דבר לחתיכות קטנות): [הפלאה שבערכין]רסק שבת דף נ"א: אין מרסקין את השלג עכ"ל. לפנינו איתא ואין מרזקין לא את השלג וכו' וז"ל רש"י ואין מרזקין כמו מרסקין משברין לחתיכות דקות עכ"ל. וכתבתי שם על הגליון דבתוספתא דשבת פרק ד' [וכל הברייתא כולה שהביא הש"ס טמן וכיסה בדבר הניטל בשבת וכו' עד סופו הוא מתוספתא הנזכר] איתא מרסקין וגם תוס' ציינו בדיבור ואין מרסקין וכו' אשר על כן הואיל ובלתי ספק מאור עינינו רש"י ז"ל עיניו ראו גוף התוספתא. לולא דמסתפינא הוה אמינא דכל דבור הזה ואין מרזקין כמו וכו' גליון הוא ועיקר הגרסא לפנינו כמו שהיא בתוספתא ובערוך בסמ"ך וכדאי הוא אפילו שלא בשעת הדוחק עליו לסמוך: שם מכות דף ט"ז: ריסק ט' נמלים והביא אחד והשלימו לכזית לוקה. פירוש ענין כתישה וכתיתה עכ"ל. לפנינו איתא אחד חי ועיין שם בתוס' שפירשו שלם:
רסק [גירטעל] רסוקא אית לית מפרחיתא כבר פי' בערך נסך:
רסקא [בעצירק] תרגום בפסוק מהר קח את הלבוש ואת הסוס מני יתיה על מדינתא חדא או על רסקא חדא פי' מחוז:
רסטנא עיין ערך דסתנא:
רסתק [מארק] (ב"מ סג) ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אנשי פי' שוק:
רע [ווילען, פערלאנגען] על אשר יהיה שמה הרוח ללכת תרגום לאתר דיהיה תמן רעוא למיזל לא חפצתי לקחתה תרגום לא רעינא למסבה (אמר בנימין לשון פסוק זה ורעות רוח):
רע [פריינד] (תענית כה) תהום אמר לחברו אבע מימך קול שני רעים אני שומע פי' קול שני צינורין ניסוך המים וניסוך היין הנמשכים מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך:
רע [שעפער] (ב"ק צד) מיתיבי הרועין והגבאין והמוכסין תשובתן קשה פי' רועי בהמה דקה: רע [צערשמעטערט] (כלים פ"ג) חבית שנתרועעה כמו תרועם בשבט ברזל (אמר בנימין תרגום עשוק ורצוץ עשיק ורעיע):
רע [מיסט] ואת פרשם תרגום ירושלמי ריעיהון וכן וקרבו ופרשו:
רע [אונטער] תרגום מתחת לרקיע מלרע לרקיעא פי' מלמטה כמו מלארעא:
רע [מיסט, דינגער] תרגום בפסוק ותלבש אסתר מלכות הות מקלקלא בריעא אציצא פי' באציץ של רעי כמו אציצא דבית הכסא נקרא בל' גמ' גרף של רעי והמתורגמן בספרו לא יכול להולמו:
רעד [טראפען] (פרה פי"א) הרעדות טמאות לחטאת פי' מים שיוצאין מן הקרקע טיפה טיפה בחלישה בלא כח:
רעד [שיטטלען] (בריש מכשירין) המרעיד את האילן להשיר ממנו זרעים (אמר בנימין פי' מנענע):
רעל [פערשלייערן] ערביות רעולות כפר פירשנו בערך ערב:
רעל [שלאף] וברכים כושלות תרגום ורכובין דרעלן:
רעם [דאננער] (ב"ר פ' יב) ורעם גבורותיו מי יתבונן א"ר הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא בתיקונו אין כל בריה יכולין לעמוד עליו מתבונן אין כתיב כאן אלא מי יתבונן:
רעם [מאררען] תרגום וילן העם ואתרעם עמא:
רעם [ערהעבען] תרגום ירוש' ואתה הרם את מטך ואנת ערע' ית חוטרך:
רעף [דאך ציגעל] (ביצה לג) אין מלבנין את הרעפים (מנחות ו) מאפה כופח מאפה רעפים פי' כלי חרש שעל התקרה (ב"ר פ' יא) זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור ובירך עליה וכו' עד מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחילת ברייתו:
רעץ [בארבאריש] (סנהד' כב) אלא שנהפך להן לרעץ כיון שחטאו פי' צער להפך ס"א לרעץ תרגום ויצג ודעת כלומר בקושי כמו דקר נעוץ דעוץ: [הפלאה שבערכין]רעץ סנהדרין דף כ"ב. אלא שנהפך להם לרעץ כיון שחטאו. פירוש צער להיפוך ספר אחר לדעץ תרגום ויצג ודעץ. כלומר בקושי כמו דבר נעוץ ודעוץ עכ"ל. ורש"י פירש לשון תרעץ אויב ששכחהו:
רף [בראד] תליסר ריפי כעכי כבר פי' בערך כעך (ברכות מה) כרכו ריפתא בהדי הדדי פירוש היינו פת והיינו נהמא:
רף [גראטע] (אהלות פי"ג) הסריגות והרפפות מצטרפות פי' רפפות אלו של אלקטיות כדאמר בתוספת' סריגות אלו הן של אוצרות רפפות אלקטייות:
רף [זימפ] (פרה פי"א) הרפפות טהורות לקדש ולתרומ' ולחטא' פי' מקום ביצה מים שיש בו רפש:
רף תרגום ועמודיה יתפלצון ועמודיה תתרופפין:
רפא [היילען, גענעזען] (ברכות נג) של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בביהמ"ד פי' לא היו אומרים למתעטש מרפא מפני ביטול ביהמ"ד (ע"ז כו) מתרפאין מהי רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות מפרש בגמ' ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה וכו' עד ריפוי ממון בהמתו ריפוי נפשות גופו (נדרים מא) ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון (גמ') רפואת נפש גופו רפואת ממון בהמתו:
רפידים [נאכלעססיגקייט] (בכורות ה) מה לשון רפידים ר' אליעזר בן יעקב אומר רפידים שמה ר' יהושע אומר על שרפן ידיהם מד"ת וכן הוא אומר לא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים: [הפלאה שבערכין]רפידים בכורות דף ה': (וסנהדרין דף ק"ו: מה לשון רפידים רבי אליעזר ב"ן יע"קב אומר רפידים שמה רבי יהושע אומר על שרפו ידיהם מדברי תורה וכן הוא אומר לא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים עכ"ל לפנינו לא נזכר בן יעקב:
רפח [אנגעבלאזען] ותהיין מורת רוח תרגום ירושלמי סרבנין ורפחן רוח (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ואפחת רוח):
רפט [צערשפאלטען] (שבת קמא) לא תצא אשה במנעל המרופט (שם קנא) שפתותיהן של צדיקים מתרפטות כבר פי' בערך מרפט (מגלה כו) האי תיבותא דאירפט פי' תיבה שנתחלחלה: [הפלאה שבערכין]רפט שבת דף קנ"ב. שבתותיהם של (צדיקים) מתרפטות עכ"ל. צריך להיות של זקנים:
רפט [ווייעך געבראטען אייא] (ירוש' נדרים פרק הנודר) מותר בביצה טרומיטא רופיטון פי' בל"י ביצה ראויה לגמוע כשהיא מגולגלת וגם קוראי' אותה טרומיטא עיין שם:
רפילא [פעלד הערר] אלקפטא ורופיל' כבר פי' בערך אלקפטא ויבאו שדה מואב ויהיו שם תרגום והוו תמן רופילין (אמר בנימין פי' בלשון רומי שר החיל):
רפן [לופט] (ב"ר פ' כ"ג ובפ' ל"ב ומחיתי את כל היקום) ר' לוי בשם ריש לקיש אומר זה קין שהיה תלוי ברפיון ובא מבול ושטפו וימח את כל היקום (בילמדנו ומטר לא נתך ארצה) תלויין ברפיון ואימתי ירדו בימי יהושע על האמורי כי' אויר בלע"ז רי"פא:
רפס [פערבערגען] (ערובין ח) דלויה לרטיבא רפסא ליה ביה דוכתי פי' מי שרואה חברו מתפש על עץ לח אומ' בדעתו שמא בדעתו להכות אותי מה עסקו לכך שואל אותו מה עסקך והוא מדקדק אחריו. פ"א רפסא לי בי' דוכתיה שמא במקומו דבר טמון:
רפס [ברעכען. שאדעהאפט ווערדען] (ב"מ עט) משום רפסתא דספינתא פי' מתרועעת הספינה בהוצאת חבילות ובהכנסת חבילות (קדושין סג) הא שמעת' דידי מרפסן איגרי פי' מרעין הגנות:
רפס [ווריך] (מנחות לו) מקום שמוחו של תינוק רופס (ירוש') תפילין במקום שראש התינוק רופס פי' מתרכך (אמר בנימין תרגום ורקע ברגלך ורפסברגלך):
רפס [זיך בערייט פונדען צו צאהלען] (ב"ב קעג) לך התרפס ורהב ריעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת ידך: [הפלאה שבערכין]רפס ד' בבא בתרא דף קע"ג: לך התרפס ורהב רעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת ידיך עכ"ל. וכן איתא גם בבבא מציעא דף קט"ו:
רפס [פעלד הערר] (שמו' רב' פ' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך' משל לאוהבו של מלך קומים רפוסא פי' בל"ר שר החיל כמו רופילין דלעיל:
רפע [דיא העכסטע בערגע] (בפסקא דרני עקרה) (אמר בנימין (במדרש שיר השירים פסקא צוארך כמגדל) ר' זכאי רבה אמר עד שיחי ריפע עד היקבים שייקבן מלך מלכי המלכים פי' בליו"ר שם הרים גבוהים במחוז טטר וי"א שנקראים כן על שם ריפת בן גמר):
רפק [גראבען] (תענית כג) אשכחיה דקא רחיק רפקא (עירובין כה) ואתא ישראל אחרינא ורפיק ביה פי' חופר (סוטה י) קמי רפוקא גריוא דחלפי פי' בפני חופרי שדות גדישי דשאים: [הפלאה שבערכין]רפק תענית דף כ"ג. אשכחי' דקא דחיק רפקא עכ"ל. לפנינו איתא דהוה קא רפיק. ודע דבב"מ דף ק"ג. איתא למידפק וכו' וכן איתא ברש"י ותוס' אמנם טעות נפל בכל הדפוסין וצ"ל רפיק למירפק בי' ברי"ש. וכן איתא לפנינו בבבא בתרא דף נ"ה. רפיק ברי"ש וכן ברשב"ם שם:
רפרף [בעוועגען] (חולין לח) ובעוף אפי' לא ריפרף אלא בגפו. ס"א אלא בעינו מענין כהרף עין (ב"ר פ' כ) לפי שרפרפה בלבה ואמרה אינה נזקקת לביתי עוד לפיכך תביא קרבנה מרופרף ולקחה שתי תורים (אמר בנימין פי' בלשון ישמעאל תנועה תמידית כמו שהתורי' והיונים עושי' והמילדת מתנענעת במחשבתה ומהרהרת אם תזקק עוד לבעלה אם לא):
רפף [ציטטערן] תרגום ועמודיה יתפלצון ועמודיה מתרופפין וכבר הבאתיו בערך רף וענין שני ערכים אלו אחד הוא:
רפש [קאטה] (ב"ק ל) ולא יהא אלא רופשו פי' מלשון רפש וטיט:
רפש [אויף לוקערן] (ב"מ צה) אע"ג דקא מרפיש ואזיל קמח קמא פי' מרפק ומפתח הארץ לפני החורש ומתחיח הקשה כדי שיהא נוח לחרישה (ב"ר פ' ויגש אליו) רמז למנשה ורפש חד רפיש וזעת כל פלטין ויטוש על המחנה תרגום ירושלמי רפש במשריתא:
רפת [בראד] תרגום ירוש' סלי חרי סלין דרפתא קקבטון פי' פת בלשון גמרא:
רץ [וועקסלען צעהלע] (שבת כב) אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה (ב"ב מח) וזבין זביניה זביני וכו' עד דלא ארצי זוזי (סנ' סח) הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן פי' זה אמר מטעמי תורה כלו' ספיקות יש לי ואין מי לפרשן (אמר בנימין ענין מנין וחלף מעות שהמונה או מחלף זורק במרוצה המעות): [הפלאה שבערכין]רץ א' בבא בתרא דף מ"ח: תליהו וזבין זביני' זבינא עד דלא ארצי זוזי עכ"ל. הורה רבינו בזה דלא גרסינן ארצי לי' עיין תוס' דלא גרסינן לי' בד"ה ואפילו בשדה:
רץ [וואללען, גענייגט זיין] (שבת קמד) שהמשקין היוצאין מהן לרצון טמאין ושלא לרצון טהורין מאי לאו לרצון דניחא ליה פי' מקבלי טומאה מפרי שהן משקין והמשקין אין צריכין הכשר כדאמרינן שהן עלולין לקבל טומאה. (קדושין יד) ההוא להרצאת אדון הוא דאתא פי' להרצות על הענקים כדכתיב לא יקשה בעיניך. ס"א להרצעת אדון הוא דאתא פי' שנרצע אינו עובד ליורש (חגיגה יד) ג' הרצאות הן חנניה בן חכינאי הרצה דברים לפני ר"ע פי' כמו תריץ ואימא הכי אלו ארבעה רץ קרובי ענין הן:
רץ [צערשלאגען] (חולין נו) או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מע"ל ושחטה כשרה פי' מן קנה רצוץ וירעצו וירוצצו (טהרו' פ"ח)אם מסר לו תיבה מלאה בגדים בזמן שהיא רוצצת טמאה פי' דוחקת:
רצח [מארדען] (פסחים כה סנהד' עג) רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו לרוצח מעתה פי' מה נלמד לרוצח מן הנערה וכי י"ל אם יקום איש על רעהו ורצחו אין לו דין מות כמו זו הנערה שכתוב בה אין לנערה חטא מות אלא זו נער' באה ללמד לאחרים ונמצאת היא למדה והוקשה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור כך הנערה המאורסה אם יאמר לה השמיעי לי ואם לאו אני הורגך תהרג ואל תשמע לו ואם תפשה ונתחזק עליה אין לה חטא מות וזהו דשאלתות ובריש זו ההלכה אלא ניתן להצילו בנפשו מנ"ל אתיא בק"ו וכו' עד דבי רבי תנא הקישא הוא כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו לרוצח מעתה הר"ז בא ללמד ונמצא למד פי' מה יליף נערה מאורסה שהיא אנוסה ופטורה מן רוצח שהוא מזיד וחייב בא ללמד הרוצח לנערה ונמצא למד ממנה מה נער' המאורס' ניתן להצילה בנפשו שהרואה מי שרודף אחריה לבועלה ואינו יכול להצילה בענין אחר אלא בנפשו של רודף יהרוג הרודף להצילה דכתיב ואין מושיע לה הא יש לה מושיע מושיע בכל מה שיכול אף רוצח ניתן להצילו לנרדף בנפשו וזה שבראש ההלכה מה למדנו לרוצח בשתי ענינים דרשו הפסוק רבי ותנא דבי רבי:
רצם [שטאמפף ווערדען, פערדארבען] (ביצה כח) שפוד שנרצם אסור לתקנו ביו"ט (נדה כה) ת"ר סנדל דומה לדג שלים ולד הוא מתחילתו אלא שנרצם פי' סנדל ולד שנתמעך ואין נכר אם זכר אם נקבה כשיעברתו אמו עיברה שוב ולד אחר ובא שני וקילקל צורת הראשון ולהכי קרוי סנדל סנואי ודל מפני שנתקלקל ואע"ג דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת קודם שתלד הני מילי למיהוי תרווייהו בני קיימא אבל חוזרת ומתעברת ונתקלקל שני מן הראשון וכן המפלת שיליא אע"ג דאין בה שפיר תשב לזכר ולנקבה דחיישינן שמא היה דומה לדג של ים שהוא רחב ודק וחד כלפי ראשו שנרצם שנתקלקל כגון שפוד שנרצם (אמר בנימין בנוסחאות כתוב שנרצף): [הפלאה שבערכין]רצם ביצה דף כ"ח: שפוד שנרצם אסור לתקנו ביום טוב. נדה דף כ"ה: תנו רבנן סנדל דומה לדג של ים ולד הוא מתחלתו אלא שנרצם. פירוש סנדל ולד שנתמעך ואין ניכר אם זכר אם נקבה שכשעיברתו אמו עיברה שוב ולד אחר ובא שני וקלקל צורת הראשון ולהכי קרוי סנדל סנאוי ודל מפני שנתקלקל ואף על גב דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת קודם שתלד הני מילי למיהוי תרווייהו בלי קיימא אבל חוזרת ומתעברת ונתקלקל שני מן הראשון (לדעתי צ"ל נתקלקל ראשון מן השני) וכן המפלת שיליא אף על גב דאין בה שפיר חשב לזכר ולנקבה דחיישינן שמא הי' עמו. לדג (על) צ"ל של ים פהוא רחב ודק וחד כלפי ראשו. שנרצם שנתקלקל כגון שפוד שנרצם עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב שנרצף) עכ"ל. עיין קונטרוס סי'...:
רצן [ווארם] (ב"ב צא)רב נחמן אמר בלא רצינתא פי' שלא יאכלוה תולעים: [הפלאה שבערכין]רצן בבא בתרא דף צ"א: רב נחמן אמר בלא רצינתא. פירוש שלא יאכלוה תולעים עכ"ל עיין לעיל ערך דר גרס בלא רציתא ופירש תבואה שנרקבה מלחלוחית הארץ. וצע"ג:
רצע [ריעמען] (שבת נד) ולא ברצועה שברגלה (שם נז) ולא ברצועה שבראשה:
רצע [שוסטער] (פסחים נה) רבי יוסי אומר אף הרצענין (שבת ס) בעא מיניה ההוא רוצענא מר' אמי פי' האושכף לפי שמלאכתו במרצע נקרא רצען וי"א לפי שמלאכתו ברצועות של עור נקרא רצען:
רצף [געפלאסטערטער באדען. דורך אנאנדער] (יומא יט) עמד והפג אחת על הרצפה (שקלים פ"ו) מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה משונה (בריש תמיד) הגיע לרצפה והפך פניו לצפון (מגילה כב) רצפה של אבנים הואי וכדתניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תור' אלא רצפה של אבנים ואמר עולא לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים ולמה נקרא שמה רצפה שהיה עשוי קרקע העזרה מאבני שיש חשובים קטנים מגוונים הרבה והיו רצופין ונראין כאחד (בפ' אחרון דאהלות) הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן פי' שוטח שם אבני שיש כדכתי' ואת הים הוריד מעל הבקר הנתשת אשר תחתיה ויתן אותו על מרצפת אבנים ואומר נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה בכל הבגדים (נגעים פי"א) שתי אם הוה רצוף מטמא פי' לאלתר כשמסיך המסכת מאספו ומגלגלו על מנור אורגי' (נדה מג) דאשתכח מאכולת רצופה אימור שמש רצפה פי' דחקה (ב"ב לז) אכלן רצופין אין לו חזקה מכרן רצופין אין לו קרקע פי' קרובין בטועין זה בצד זה בלי הפרש בינתים כלו' מעורבין זה לזה (שבת טז) איכא ביניייהו דרצפינהו מרצף פי' כגון שפוד שנרצף ששוקע כתלי הכלי בתוכו ונעשה כאלו נשברו כתליו לאביי דחייש שמא יקבנו בכדי טהרתו אע"ג דרצפיה חייש ועדיין טומא' ישנה עליו לרבא פרחה טומאתו דהא רצוף ולאו כלי הוא פ"א דרצפינהו מירצף ששיברו מהכל למאן דאמר שלא יקבנו בכדי טהרתו ליכא למחן דאמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה איכא דרצפינהו כמו מאכולת רצופה (זבחים צג) פותחו והא כלי אמר רחמנא ולא כלי הוא דרציף ליה מירצף (ב"ר פ"ז) רצוף רצפך דהיא טבא באולפנא כלומר רבוע לך ושטח עצמך כארץ: [הפלאה שבערכין]רצף שקלים דף י"ט: מעשה בכהן אחד שהי' מתעסק וראה את הרצפה משונה מחברתה עכ"ל וכן איתא גם ביומא דף נ"ד: שם באות הנ"ל שבת דף ט"ז: איכא ביניהו דרצפינהו מרצ"ף. פירוש כגון שפוד שנרצף ששוקע כותלי הכלי בתוכו ונעשה כאלו נשברו כותליו לאביי דחייש שמא (יקבנו) צ"ל שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אף על גב דרצפי' חייש ועדיין טומאתו ישנה עליו לרבא פרחה טומאתו ממנו דהא רצוף הוא ולאו כלי הוא. פירוש אחר דרצפינהו מרציף ששיברן מהכל למאן דאמר (שלא יקבנו) צ"ל שמא לא יקבנו בכדי טהרתו ליכא למאן דאמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה לה איכא. דרצפינהו כמו מאכולת רצופה עכ"ל. גם רש"י כתב שני הפירושים האלו וכתב על הפירוש שמא לא יקבנו איכא שמא יאמרו ליכא דזה נראה בעינים: שם זבחים דף צ"ה. כלי נחושת פוחתו והא כלי אמר רחמנא ולאו (כלי) צ"ל כלי הוא דרציף לי' מירצוף עכ"ל. ע"ש ברש"י דלפניו לא היתה הגירסא כתובה כלל אלא שחכמתו עמדה לו לאקומי הגירסא בכך. וז"ל רש"י נראה שחסר מן הספרים וכו' ע"ש. וחכם עדיף מנביא שהסכימה דעתו לגירסא אמיתית כפי מה שהעיד רבינו ודע שלפנינו איתא כלי נחשת פוחתו והא לאו כלי הוא וכו' אבל וודאי דשגגת הדפוס הוא וצריך לומר כלי אמר רחמנא והא לאו כלי הוא כי כך איתא בגמרא לעיל בסמוך כלי חרס שיצא וכו' כלי אמר רחמנא ולא כלי הוא וכו' וכן ברש"י ותוספות איתא הכא כגירסת רבינו. והוי יודע דבמה דמשני הש"ס דרציף ליה מירצף [ולפנינו נדפס בטעות דרציף מרצף הוא אבל העיקר כגירסת רבינו וכך איתא ברש"י ותוספות ע"ש:] חלקו התוס' אפירושא דרש"י שפירש דרציף ליה מירצף. אחר שפיחתו מכין עליו בקורנס ומחברו וחוזר שם כלי עליו. והקשו עליו ולכך פירשו דרציף ליה היינו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו ותוכו גבו ובכך מיטהר מטומאת. ע"ש ודברי רבינו בזה סתומים ולא ביאר מה שהוא פירש בסוגיא דזבחים:
רציצא [הינדעל אין אייא] (בכורות ז) רציצה דמית בביעתא בהי נפקא רוחיה אמר להו בהיכי דעל פי' אפרוח של ביצה:
רק [שליים, שפייעכטץ] (יבמות כד) רוק שהוא למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא פי' שנמצא רוק בכילה למעלה איכא למימר ששכבה פורקדנית בשעת תשמיש רקקה למעלה מן הכילה זה פי' מגנצא ואבא מרי רבינו יחיאל ז"ל פי' רוק שהוא זרוק בכח ועלה למעלה מן הכילה שזה ודאי כח איש הוא ולא כח האשה והיה מספר במשל סוחר אחד היתה לו אשה יפה וזינתה עליו ובשעת תשמיש רק אותו האיש למעלה בשמי הקורה העליונה והיתה הקורה מצופה זהב כולה אח"כ בא בעלה לשכב עמה ולשמוח עמה נשא עיניו למעלה וראה רוק למעלה בקורה אמר לאשתו מי רק שם ואמרה אני אמר לה עשה כן לפני ואראה זה הכח שיש ליך ולא יכלה והרגיש מה שעשתה וכן מצינו בפי' ר"ח ז"ל (סנהד' קא בגלי') הלוחש דוקא דחמת קא חזינא הכא פי' שידה ששמה חמת ושורה על אותו כלי של שמן שלוחשין עליו (נדה יג) ב"ש אומרים צריכה עד שהרוק בתוך הפה נימוק והולך לו פי' עד שהלחלוחית של תשמיש בתוך הפה נימוקה אותם טיפה והלכה לה: [הפלאה שבערכין]רק א' יבמות דף כ"ד: רוק שהוא למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא פירוש שנמצא רוק בכילה איכא למימר ששכבה פרוקדנית בשעת תשמיש רקקה למעלה מן הכילה זה פירוש מגנצ"א ואבא מורי רבינו יחיאל ז"ל פי' רוק שהוא זרוק בכח ועלה למעלה מן הכילה שזה וודאי כח איש הוא ולא כח אשה והיה מספר במשל סוחר א' היתה לו אשה יפה וזינתה עליו ובשעת תשמיש רק אותו האיש למעלה בשמי הקורה העליונה והיתה הקור' מצופה זהב כולה אח"כ בא בעלה לשכב עמה ולשמוח עמה נתן עיניו בקורה וראה רוק למעלה בקורה אמר לאשתו מי רק שם ואמרה אני אמר לה עשה כן לפני ואראה זה הכח שיש לך ולא יכלה והרגיש מה שעשה וכן מיינו בפירוש רבינו ז"ל חננאל כפי' הראשון כך פירש רש"י ז"ל:
רק [געל, בלייך] (נדרי' נח) אם היו עלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין פי' אם היו העלים שחורים שמחמת בריאות שיש להן כח אין נוטין לצד שחרות אסורין דגדול מבטל העיקר הוריקו שהן כמו כמושין ומוכספין מותרין דאינן חשובין גידולין: [הפלאה שבערכין]רק ב' נדרים דף נ"ח. אם היו עלין שלהן שחורין אסורים הוריקו מותרין פירוש אם היו העלין שחורים שמחמת בריאות שיש להן כח (הן) (צ"ל) אין נוטין לצד שחרית אסורין דגרול מבטל העיקר הוריקו שהן כמושין ומוכספין מותרין דאינן חשובין גדולין עכ"ל. לשון הר"ן לאו שחורים ממש אלא נוטים לשחרות.
רק [זומפ] (שבת ח שם ק) אם היה רקק מים ורה"ר מהלכת בו וכו' (חולין כז) עוף שנברא מן הרקק הכשירי בסי' אחד אמר שמואל קפוטקא' תדע שהרי עופות יש להן קשקשין ברגליהן כדגים פי' רקק מים שהיה קרובה לארץ פ"א של ר"ח רקק מים שאין בהם י' טפחים כדתנן (שבת ק) רקק מים פחות מעשרה טפחים ואע"פ שיש שם מים פחות מי' טפחים הן חשובין כיבשה:
רק [פלודען, קוחין] (ב"ב יט) רקיק אינו ממעט בחלון פי קיי"ל דחלון טפח מביא את הטומא' לבית חברו כשהמת בבית אחר וחלון טפח על טפח פתוח לבית חברו מביא לשם הטומאה ומטמא כל מה שבתוכו ואם בחלון נתן רקיק שהוא כגון רקיקין וכ"ש פת עבה הואיל וצריך ליטלו ולאכול אותו אינו ממעט בחלון מטפח אלא רואין אותו כמי שאינו אע"פ שנילוש במי פירות כגון שמן וכיוצא בו שאין מכשירין את האוכלין וכן כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה:
רק [בעוואפענט] (ב"ר פ' מג) וירק את חניכיו בכלי זיין הוריקן כדכתיב והרק חנית וסגור ריש לקיש אמר באבנים טובות ומרגליות הוריקן הה"ד בירקרק חרוץ ילידי ביתו בעלי חניכתו שמם אברם כשמו. (נדרים לב) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח שנא' וירק את חניכיו ילידי ביתו וירק את חניכיו רב ושמואל חד אמר שהריקן בתורה וחד אמר שהריקן בזהב:
רקב [שלייף בייטעל] (ע"ז מג) והרוקבאות של גוים תרגום וחמת מים ורוקבא דמיא:
רקד [שפרינגען, טאנצען] (נדרי' נא) למחר שתינא חמרא ברקידי דאביך א"ל לרבי לך קום רקוד (בריש מגלת איכה ושר בשירים על לב רע) כל דזמר זמרא לא עאיל באידנא דרקדא כל דזמר ברא דטפשא לא שמע (אמר בנימין לשון מקרא זה וירקידם כמו עגל):
רקד [זיפען] (שבת עג) הטוחן והמרקד פי' מטיל אוכל ופסולת בכבר' אם הפסולת כמין עפרורית היא יוצא מכבר' ונשאר האוכל ואם האוכל דק והפסולת עבה כמין תבן יוצא האוכל ונשאר הפסולת:
רקד [קרוג] (שם קכז) הא דמשתקלי ג' ג' בקופה כרקידי דהרפנאי פי' כדות שעושין בהרפנא והן קטנות ונטלות ג' ג' בקופה (ב"מ סד) אבריה דרב פפא גופיה כרקודי דהרפנאי (אמר בנימין בנוסח' כתוב דקורי עיין ערך דקר): [הפלאה שבערכין]רקד ג' שבת דף קכ"ז. הא דמשתלקי ג' ג' בקופה כרקודי דהרפרנאי פירוש כדות שעושין בהרפנא והן קטנות ונוטלות ג' ג' בקופה. בבא מציעא דף פ"ד. איבריה דרב פפא כי רקודי דהרפנאי עכ"ל. (במוסף א"ב בנסחאות כתוב דקורי עיין ערך דקר) עכ"ל. עיין מה שכתבתי שם שדבריו צריך עיון:
רקם [ארטם נאמע] (גיטין ב) אף המביא מן הרקם ומן החגר (נדה נו) כל הכתמים הבאים מרקם טהורין פי' קדש ברנע תרגום רקם גיאה: [הפלאה שבערכין]רקם א' גיטין דף ב'. רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר. דף נ"ו: כל הכתמים הבאין מרקם טהורין. פירוש קדש ברנע תרגום רקם גיאה עכ"ל. לאפוקי מגרסת ר"ת שכתבו תוספות שגורס רקס בסמ"ך וע"ש:
רקם [געבילדעט] (חולין סד) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (שם קכו) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי' אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (שם לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי' לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי' בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב' פרצופין: [הפלאה שבערכין]רקם ב' נדה דף ל"א. רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי. פירוש לא נגמרה הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ עכ"ל. לפנינו איתא דרתי לא נאמר אלא וכו':
רקן (כלים פי"ג) הרוקנא בפני עצמה טהורה פי' ברזל הוא בתוך העץ והוא עשוי לשוע ולהחליק הנסרים והוא מכלי הנגרים ובלשון ישמעאל שמו רוקן ובלע"ז דריטור"א (אמר בנימין בל"י כן שמו ובערך רנק כבר הביאו):
רקע [פלעקינג] (ב"ק קיח) מודה רב ברוקעתא פי' מטולאים מקצתם שחורים ומקצתן לבנים (אמר בנימין תרגום נקד וטלוא נמור ורקוע):
רקע [גיפליקט] (בחלומות דמגלת איכה) קמיץ שחיק אית לך ואית בה כ"ד מרקיעין אתחיית מן הכא מתקטע מן הכא פי' חלוק בלוי יש לך ובו כ"ד טילואין אתה תופר מצד אחד ומתקרע מצד אחר ונעלות בלות ומטולאות תרגום בלן ומרקען הוי ומתפרות כסתות תרגום דמחטטן רקעי חשוך פי' ל' ישמעאל חתיכת בגד התפורה על הקרע שמו רוקעא (ב"ב כ) מטלניות הוו למרקע לבושא: [הפלאה שבערכין]רקע ב' בבא בתרא דף כ'. מטלניות הוו למרקע לבושא עכ"ל. לפנינו איתא חזי ליה לקריעה דלבושא. פירוש רש"י לעשות טלאי:
רקע גרב מרוקעין כבר פירשנו בערך גרב:
רקע [בלעך שייבע] (שקלים פ"ד סוף כתובות) מותר התרומה מה היו עושין בה ריקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים (ע"ז מו תמורה ל) ת"ר בית ה' אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי ר"א וחכ"א לרבות את הרקועין מאן חכמים ר' יוסי בר יהודה היא דתניא נתן לה זהב ר' יוסי בר' יהודה אומר אין עושין אותו רקועין אפי' אחורי בית הכפרת פי' אפילו אחורי בית הכפרת מבחוץ לטוח הקיר דהתם נמי קרינא בית ה':
רקע [ברייטמאכען. אנזעהען שאפען] (מ"ק כח) מאן חשיב מאן רקוע מאן ספן כלומר מי יכול להתפשט ולהתגבר באותה שעה: [הפלאה שבערכין]רקע ה' מועד קטן דף כ"ח. מאן חשיב מאן ספין מאן רקוע. כלומר מי יכול להת פשט ולהתגבר באותה שעה עכ"ל. וז"ל רש"י מאן ספין רקיע מתוקן לאיבעא מיני' עכ"ל וז"ל תוס' במועד קטן מאן רקיע מתוקן ותפור. ונעלות בלות ומטולאות תרגום בלן ומרקען למתפרות כסתות תרגום דמחנוטין רקעי חשוך והוא לשון ישמעאל חתיכת בגד תפורה על הקרע בערוך ועוד הביא דאמרינן בפרק לא יחפור חזו למרקע לבושא מיהו יש ספרים כתוב שם לקרעא עכ"ל. הרואה יראה כי נוסחא אחרת נזדמנה להתוס' וזה שהעתיקו התוס' בשם הערוך הוא לפנינו ברקע ב' בענין אחרת. ואהך דמועד קטן פי' רבינו בענין נאה. ורוקע וודאי דהוא לשון התפשטות:
רקע [אויסדעהנען] (עירובין נג) התריגו לפחמין הרקיעו לזהבין פי' הכו הפחמין שברו אותה מנ' טטרוגי להו הרקיעו לזהבין בערו אותן להיות לוחשות כמראה הזהב ועשו לי בהן שני עופות והן שכוי נקרא כן שהן מגידין בעלטה העתות איזו עת הוא מן הלילה פ"א התריגו האדימו כאתרוג הגחלים הרקיעו הוציאו הגחלים לחוץ ענין וירקעו:
רקת [אפער, ראנד] (סוכה כו) גנו ארקתא דסורא (ביצה לב) אנן ארקתא דפרת סמכינן (מגלה ו) רקת זו צפורי ולמה נקר' שמה רקת דמדליא ברקתא דנהרא פי' גבוהה בשפת הנהר פ"א גדותיו של נהר כגון והירדן מלא על גדותיו והוא כמין טיט על שפת הנהר מקום דלא בר תשמיש הוא (ב"מ כג) רקתא דנהרא לא הוי סי' דאמרין ליה כי היכי דאת אנחת' חברך נמי אנח (אמר בנימין פי' בל"י גבעת סלע וחומה):
רר [שפייחעל. גייפער. פייכטיגקייט]. (חולין עז) דלמא התם דקני משכא ריריה פי' במקום שנמשך בעצם ריר ומילא מקום השבר שהריר בתוך העצם חשוב כבשר אבל העצם שלא נמשך אליו ריר והוא הלחלוחית אין העור חשוב כבשר נקדר כמין טבעת וכו' בערך קד (אמר בנימין בנוסחאות כתיב דקרי משכא דידיה ופרש"י שהחזיק העור (עוקצין פ"ב) בשלו עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר פי' בני בצלים בצלים קטני' ריר כמו וירד רירו רירא דיצא כבר פי' בערך דץ (כתובות עז) ואתו ליה ריר מפומיה): [הפלאה שבערכין]רר חולין דף ע"ז. דילמא התם דקני משכא ריריה. פירוש במקום שנמשך בעצם ריר וממלא מקום השבר שהריר בתוך העצם חשוב כבשר אבל העצם שלא נמשך אליו ריר והיא הלחוחית אין העור חשוב כבשר עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב דקני משכא דידי'. ופירש רש"י שהחזיק העור בשלו) עכ"ל אבל תוספות כתבו בשם ר"ת ור"ח דגרסו רירי' ברי"ש ועיין שם:
רש [ערבען] (ב"ב קטז) ויאמרו ירושת פליטה לבנימין פי' התנו על שבט בנימן על עסק ירושה ואח"כ נתנו להם פליטה וכך התנו שאותן הנשים שיחטפו כל בת שהיא יורשת אביה שלא היה לה אח לא תירש נחלת אביה אלא תשאר ליורשי אבי אביה שלא תסוב נחלה משבט אחר לשבט בנימין: [הפלאה שבערכין]רש א' בבא בתרא דף קט"ו. ויאמרו ירושת פליטה לבנימן. פי' התנו על שבט בנימין מל עסק ירושה ואחר כך נתנו להם פליטה וכך התנו שאותן הנשים שיחטפו כל בת שהיא יורשת אביה שלא היה לה אח לא תירש נחלת אביה (אלה) צ"ל אלא תשאר ליורשי (אביה אבי) צ"ל אבי שלא תסוב נח לה משבט אחר לשבט בנימין. עכ"ל פירוש של רבינו דלא כפי' הרשב"ם עיין שם שהאריך:
רש [אנפאנג, הויפט, שפיץ] (תענית יז מנחות סה) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו' (ב"ב נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהד' כו) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה) ריש קטיעא ממלל פי' להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ' ראש שמו קטוע לפי שהיו"ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי' אסיר ואי לא א"ל רישיך והרי פי' אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (שם צג) א"ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי' הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי"א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי' כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה: [הפלאה שבערכין]רש ב' סוטה דף ל"ה. דין ראש קטיעה ימלל. להכי קרו ליה ריש קטיעה לפי שקראו משה יהושע כלומר שמי קטוע לפי שהיו"ד אות קטיעה היא עכ"ל. (ורש"י פירש ראש הקטיעה ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלקו בארץ ידבר עכ"ל.) עיין קונטרוס סימן...: שם אות הנ"ל בסופו חולין דף צ"ג: רישא בכבשן חליה אבית השחיטה שריא אצרדין אסור אנחירי' אי דף ביה מידי ופתחיה כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה עכ"ל. לפנינו איתא רישא בכבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי אצדדין מקפא קפי ואסיר אותביה אנחיריה אי דן ביה מידי שרי ואי לא אסיר. וז"ל רש"י כבשה. הטמנה: ובברכות דף יו"ד ז"ל רש"י כבשי דרחמנא סתרים של הקדוש ברוך הוא כמו רישא בכבשא (חולין דף צ"ד) בהטמנת האפר:
רש [ארם] (תמורה יו ובויקרא רבה וכי ימוך פ' אשרי משכיל) רש זה שרש בתורה איש תככים זה ששונה סדר אחד וכו' עשיר ורש נפגשו עשיר זהו שעשיר בתורה וכו' ד"א רש זה שרש בנכסים איש תככים זה שהוא עושה בפועל וכו' ד"א עשיר ורש נפגשו עשיר זהו שעשיר בנכסים וכו':
רש [ערלויבען, בעפיגטזיין] ורשו אינש ליה עלוהי פירוש ורשות אדם אחר אין עליו כמו אנא נטל רשותא וי"א ענין ואל תתודע לרשות ס"א ורשים אנש כבר פי' בערך טצהר (ב"ב ח) רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי:
רש [צינש נעהמען וואכער] תרגום בעל משה אשר ישה מרי רשו די רשי:
רשאי [נאמע] (חולין עט) של בית רשאי היו מגדלין מהם עדרים עדרים (אמר בנימין בנוסחא כתוב בית דושאי שם משפחה נקרית על שם אבוה):
רשבא [פאמיליען הויפט] (תענית ג) מכי מעיילי ציבי דבי טבות רישבא פירוש הגאון כאשר כתוב נשיא בית אב תרגומו רב בית אבא זה ראש בית אב (ב"ב קכו) מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא דפלפלי בהדי דאחוה: [הפלאה שבערכין]רשבא א' תענית דף יו"ד: מכי מעיילי ציבי טבות רישבא. פירש הגאון כאשר כתוב נשיא בית אב תרגומו רב בית אבא בא זה ראש בית אב עכ"ל. לפי גירסת רבינו לעיל ערך נשב אי אפשר לפרש כפי' רש"י בתענית ולפיכך פירוש הגאון מוכרח ועיין מה שאכתוב בסייעתא דשמיא לקמן בסמוך באות רשבא ב' בביאור היטב:
רשבא [פאגעל פענגער] (חולין קיז שבת קל) לוי איקלע לבי יוסף רישבא פירש"י צייד עופות לשון אין פורשין רישבין ליונים ובנוסחאות כתוב פורסין נישבין ואין כתוב רישבין: [הפלאה שבערכין]רשבא ב' שבת דף ק"ל. חולין דף קט"ז. לוי איקלע לבי יוסף רישבא. פי' רש"י צייד עופות לשון אין פורשין רישבין ליונים ובנוסחאות כתוב פורסין (רשבין ואין כתוב רישבין) עכ"ל המוסף. אהא דכתב רש"י חולין דף קט"ז צייד עופות רישבא לשון אין פורסין רישבין ליונים כתבתי בגליון הש"ס בזה הלשון בבבא קמא דף ע"ט: ובבבא בתרא דף כ"ג. איתא אין פורסין נישבין ליונים וכן ברש"י שם נישובין וכן במשנה שבמשניות ובפירוש המשניות להרמב"ם והרב ותי"ט איתא נישובין. ועיין עוד רש"י בתענית יו"ד בזה הלשון רישבא צייד עופות כמו אין פורשין רישבים ליונים. והוי יודע דרש"י בשבת ק"ל. לא כתב שום ראי' אלא כתב רישבא צייד עופות. ובחולין דף נ"ד. ז"ל רש"י רישבא. צייד. ובשבת דף קמ"ו: לא פירש רש"י כלום. ובשבת דף י"ז: ז"ל רש"י רישבא פורס נישבין לצוד חיה ועוף. נמצא דגירסת רש"י היתה אין פורסין רישבין ליונים. אמנם בכתובות דף ק"ג: ד"ה ומגדלנא נשבים קלע אני מכמורת ודומה לו אין פורסין נישבין ליונים ובכן דברי רש"י צריכין תלמוד. וכתבתי בגליון המשניות ב"ק סוף פ"ז דאין לומר דגרסת רש"י בבבא קמא דף ע"ט: במשנה. היתה רישבין. ובבבא בתרא דף כ"ג: היתה גרסתו נישבין או אפכא דאם כן צריך אני לומר דמה דמייתי בבבא בתרא דף כ"ג. היא ברייתא ולא המשנה בבבא קמא דף ע"ט: והוא תמוה דהיא גופה קשיא למה לא מייתי המשנה וצ"ע:
רשל [נאך געלאסט] (זבחים יח) ת"ר היו מרושלין מסולקין משוחקין ועבד עבודתו כשירה כל ידים תרפינה תרגומו וכל ידיא יתרשלן וכן חזקו ידים רפות:
רשם [פערשטאפט. צייחין] (ב"מ כג) מתניתין ברשום פי' מסוכרי' דנזיית' כסוי הקנקנים כשהוא מהודק וטחוי בטיט נקרא רשום כשהוא מרופרף נקרא מצוף מל' צפוי פ"א בארך צף תשיעי הרשום בכתב אמת כבר פי' בערך נבל (ביצה לד) עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן (שבת קג) לא חייבו שתי אותיות אלא משום רשום. (חולין לב) והמשתתף עמהם צריך שירשום פי' שעל הרושם מכיר שהוא לכהן (ב"ק פב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא דברי תורה (סנהד' קה) דורשי רשומות אמרו לי גלעד (ברכות כד) דורשי רשומות אמרו לי והיו חייך תלויים לך מנגד זה התולה תפילין פ' פסוקים הרשומים. (גיטין כ) רושמא מחרץ חרץ או כנופי מכניף פי' כגון הרושם בחותם על השעוה חורץ מקום החקיקה והמקום הבולט נשאר כמו שהיה או דוחה בחריצתו מהנה ומהנה ומקבץ כמין גבשושית וזהו הבולט המקובץ מהנה ומהנה השיבו מחרץ חריץ (סוטה יט) שאם רשומו ניכר לא עשה ולא כלום פ"א שימחק המגלה יפה יפה ולא ישאיר בה רישום לכתיבה כל עיקר (סנהד' נב) מה מיתה האמורה בידי שמים אין בה רושם פי' שהרי כשמת אדם שלם בגופו ואין בו חבלה ותחת חגורה נקפה תרגומו רושמיי דמחא חבורה תחת חבורה ת"י תשלומי רשם לא יקרחו קרחה והתוית תיו על מצחית האנשים הוי החוקקים חקקי און תרגום ויי דרשמין רישומין: רשון [היישריק] (חולין סה) סלעם זה רשון נדה נה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו כרשון ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב וכו' (אמר בנימין בנוס' כתוב תחלת ברייתו מראשו (בויקרא רבה בריש אשה כי תזריע) בשומי ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליה): [הפלאה שבערכין]רשם בבא קמא דף פ"ב. וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה (פי' רש"י דורשי רשומות מקראות) סנהדרין דף צ'. במשנה שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא וכו' גמרא דף ק"ד: דורשי רשומות אמרו כולן באין לעולם הבא שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקאתי מיהודה מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי וכו' (פי' רש"י רורשי רשומות. דורשי פסוקים כדכתיב את הרשום בכתב אמת). ברכות דף כ"ד. דורשי רשומות אמרו והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפילין. פירוש פסוקים הרשומים עכ"ל. לפנינו בברכות איתא דורשי חמורות אמרו וכו' ורש"י ציין דורשי רשומות קשרים וסתומים הכלולים בתורה דורשי חמורות גרסינן והיא היא עכ"ל: שם באות הנ"ל סנהדרין דף נ"ב. מה מיתה האמורה בידי שמים אין בה רושם. פירש שהרי כשמת אדם שלם בגופו הוא ואין בו חבורה עכ"ל. וז"ל רש"י נאמר מיתה בידי שמים וימת גם אותו (בראשית ל"ח) ונאמר מיתה סתם בידי אדם: אין בה רושם. אין בה חבורה וסימן עכ"ל. ובסמ"ג לא תעשה ק"ג נאמרה מיתה בידי שמים ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו (במדבר י״ח:ל״ב):
רשנא [אייבער צובערן] תרגום יפתה קצין ישתרגג רשאנא (פסחים קי) אמרה לי רישתינהי דנשים כשפניות פי' גברת השולטת עליהן:
רשע [בעזיוויכט] (כתובות צה ב"ב קלז שם קעד ערכין כג) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסיו כרשב"ג ביש נוחלין העיקר ושם מפורש דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון (סנהד' עז) אין לך עני בישראל אלא רשע ערום וכו' עד איזהו עני ורשע ערום זה המשהא בתו בוגרת עני דאין לו ממה לשכור שפחה ורשע שמעכבה מי השיאה שמא תלך ותזנה וערום שמתפרנסת ממלאכת ידיה (שם נב) א"ר אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא דאמר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שזה יצא מחלציו (כריתות טו) אר"ע משכחת לה ברשע בן רשע וכו':
רשף [פלאמע. בליץ. בייזער גייסט] (ברכות ה) א"ר יצחק כל הקורא קרית שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו דכתיב ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא דברי תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא מזיקין שנא' מזי רעב ולחומי רשף אר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולתמי רשף ואין עוף אלא תורה (פסחים קיא) ודבי ניגרי רשפי (אמר בנימין בנוסח' כתב דבי איגרי פרש"י שדים המצרם בגגות שמם רשפים וגרסת בעל ערוך נכונה שבבית נפחים יש רשפי אש):
רשש [שראללען] (נדה ח) ת"ר איזו היא בתולת קרקע כל שמעלה רששין פי' כשחורשין אותה מעלה המחרישה חתיכות חתיכות אדמה ואין עפרה תיחוח בידוע שלא נעבדה: [הפלאה שבערכין]רשש א' נדה דף ח': ת"ר איזה היא בתולת קרקע כל שמעלה רששין. פירוש כשחורשין אותה מעלה המחרישה חתיכות חתיכות אדמה ואין עפרה תיחוח בידוע שלא נעבדה עכ"ל. לפנינו איתא רשושין פי' רש"י רשושין. אבנים דקות שקורין פרדוי"א לשון אחר רגבי אדמה קשין שאין עפרה מתפזר:
רשש [צערשטויסען] (מ"ק יג) רשישי חילקא טרגים וטיסני פי׳ המשברין הבואה חדא לתרתי דהיינו חילקא (א״ב פי׳ כמו רסס אבל בנוסח׳ כחוב דשושי חלקא ופרש״י דשי תבואה או משברים חדא לשנים ומסייע גרסת רש״י (שם) והדשושית ומוכרי גרוסות) ׃
רשות [מאכט האבער] (אבות פ״א) ואל תתודע לרשות (שם פ׳׳ב) הוו זהירין ברשות חללה של רשות (שבת ה) ׃ [הפלאה שבערכין]רשות א' אבות פרק א' ואל תתודע לרשות. שם פרק ב' הוו זהירין ברשות. שבת דף י"א. חללה של רשות. פירוש שמעללין עלילות על בני אדם עכ"ל. נראה דזה הפירוש שייך אחר הוו זהירון ברשות. פירוש שמעללין עלילות על בני אדם. אמנם על הא דחללה של רשות אין ענין פירוש זה חל עליו. אלא יתכן פירוש רש"י חללה של רשות. עומק לבם שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים והכל ביום אחד עכ"ל: שם יומא דף פ"ז: והרשות מקרבת בעליה עכ"ל. צ"ל מקברת: שם עירובין דף מ"א: תנו רבנן שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואלו הן כותיים ורוח רעה ודקדוקי עניות למאי נפקא מיני' למיבעא רחמי עלייהו מלפני הקב"ה שיצילהו מהן דלא לייתי לעבור על דעתו ועל דעת קונו גוים ורוח רעה מילתא ידיעא היא דמעבירין אותו על דעתו ועל דעת קונו שאונסין אותו על כרחו לעשות מה שאינו רשאי ולעבור על המצות וגם דקדוקי עניות מביאין את האדם לידי גזל וגניבה וכזב כדכתיב פן אורש וגנבתי ותפשתי את שם וכו' והרשות שהן משרתי השלטונים שהן תמיד בפחד ואימה ומתייראין על נפשם וחייהן תלוין לנגדן ואלו ג' יסורין קשין אפשר שיש להן כפרה דקדוקי עניות וחולי מעים והרשות עד כאן לשונו. במוסף (א"ב פי' ענין ממשלה ושררה לשון ראש) עד כאן לשונו. בגמרא דעירובין דף מ"א: תנו רבנן שלשה דברים וכו' אלו הן כותיים ורוח רעה ודקדוקי עניות למאי נפקא למיבעא רחמא עלייהו. שלשה אין רואין פני גיהנם דקדוקי עניות וחולי מעיים והרשות וכו' למאי נפקא מינה לקבולי מאהבה פי' רש"י והרשות מי שיש לו נושין. וז"ל תוס' והרשות פירש רבינו חננאל עול מלכות כדאיתא במסכת אבות הוו זהירין ברשות ורש"י פירש נושה עכ"ל. הנה הא דרבינו חננאל והערוך מיאנו לפרש והרשות מי שיש לו נושין כדפירש רש"י [ומצינו בברכות דף ו': כאלו נדון באש ובמים שנאמר הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ופי' רש"י להיות נושה בנו כדמתרגמינן כנושה כרשיא] משום דהי' קשה להם ממה נפשך אם ידו משגת לצאת ידי חובתו לפרוע לבעלי חובו מצוה וחובה לפרוע ואם אינו בהשג יד היינו בכלל דקדוקי עניות. ועוד אם אין לו אטו ברשיעי עסקינן שיתבעו לו ועוברים על לא תהי' לו כנושה ומאי לקבולי מאהבה דקאמר. ואמנם גם בפי' ר"ח יש לדקדק דהיינו בכלל דאמר לעיל דמעבירין על דעתו וקחשיב כותיים וכן הקשה הרי"ף ותירץ עיין שם. אבל לפי מאי דאסברי' הערוך פירש רבינו חננאל דהיינו רשות שהוא משרת השלטון ומחמת חמת מלך מלאכי מות חייו תלויין לו מנגד אתי שפיר וזה עיקר הכוונה של רבינו חננאל שהביאו תוס' עול מלכות. [וזהו לשון התי"ט הוו זהירין ברשות כתב הר"ב אף על פי' שאתם צריכין להתוודע לרשות כדין לפקח על עסקי רבים דעל כיוצא בזה לא אמר שמעי' לעיל אל תתוודע לרשות כי זה הוא מצוה רבה להתוודע להם לפקח על עסקי ציבור ומרדכי ורבינו הקדש יוכיחו] כתב הרב מברטנורה בפרק א' משנה יו"ד דאבות המלכות קרוי' רשות שהרשות בידה לעשות כרצונה:
רשות [ערלויבניo] והרשו' נתונה כבר פי בערך סעד (עירובין מ) אנא אקרא חדתי אמינא זמן אמר ליה רשות לא קא מבעיא לי כי קא מבעיא לי חובה פי' זה שאתה מברך שהחיינו על קישות ודילוע רשות הוא ואינו חובה אני שאלתי על החובה (אמר בנימין לשון מקרא כרשיון כרשיון כרש):
רשת [נעץ] (כלים פ' כג) הרשתות והמכמורות:
רת [געבער מוטטער] (ברכות נז) קיבה והרת ויותרת הכבד פי' קיבה לא הקיבה שבבהמה גדולה היא אלא שבבהמה קטנה שמעמידין בה את הגבינה היינו חתיכה רכה ולבנה של בשר שיש בכבשים קטנים שעדיין יונקין החלב הוויא על לובן כלפי צואר חתיכה יתירה וזו היא הרת וקורין אותה בלשון לע"ז אנמ"לי יותרת הכבד כמשמעה מרפאין בה את בעלי שברירין שבעין זה פי' רב האי גאון ז"ל פ"א בערך הרת מסתפקא לן אי ה"א יסוד אי לא (אמר בנימין כבר הביאו בערך הרת ופירשו רחם): [הפלאה שבערכין]רת א' ששה דברים מרפאין את החולה מחוליו ורפואתו רפואה ואלו הן כרוב ותרדין וסיסין יבשים וקבה והרתת (צ"ל והרת) ויותרת הכבד, פירש קבה לא הקיבה שבבהמה גדולה היא אלא שבבהמה קטנה שמעמידין בה את הגבינה היינו חתיכה רכה ולבנה של בשר שיש בכבשים הקטנים שעדיין יונקין החלב הויא על לובן כלפי צואר חתיכה יתרה וזו היא הרת וקורין אותה בלשון לעז אנמ"ילי' יותרת הכבד כמשמעה מרפאין בה שברירין שבעין זה פירוש רב האי גאון ז"ל פירוש אחר בערך הרת מסתפקא לן אי ה"א יסוד אי לא עכ"ל. במוסף כבר הביאו בערך הרת ופירשו רחם) עכ"ל. וכן פי' רש"י והרת וידלייר"א שהשליל בתוכה:
רת [איבער לאססען ווערטה] (בספרא הנותרים לאמר) ראויים היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן (בב"ר פרש' עשרים) לרוח היום ועל דעתיה דזבדי ריתה עליה פי' הניח לו כדאמרינן רתוי לו פי' נוח לו (קדושין מ חגיגה יא) כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לא כאילו לא בא לעולם ספר אחר ראוי לו כי טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם (ר"ה כה) ראוי לו שיטול שנים עשר חדש במטה. [הפלאה שבערכין]רת ב' חגיגה דף י"א. ומייתי לה בקידושין דף מ'. ושם איתא ראוי וכו') כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאלו לא בא לעולם מה למעלה ומה למטה ומה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראו לו כאלו לא בא לעולם. ספר אחר ראוי לו כי טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם עכ"ל. וז"ל רתוי הוא לו טוב ויפה הי' לו אם לא בא לעולם ואומר אני שהוא לשון רחמנות כלומר מרוחם היא אם לא היה בא לעולם ודוגמתו בתורת כהנים אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים ראויין היו לשרף אלא שריתה הכתוב לאהרן עכ"ל:
רת [ציטטערן] (סוטה ח בגמ' משקין) רותתת מי משקינן (ב"ב קסז) דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי זייפת (חולין כד) אמר ר' חנינא עד שירתת פירוש אינו יכול לעמוד בחזקה אלא ברתת וברעד אברים מלשון רתת (ערובין סז) רב ששת מרתת כוליה גופיה (א"ה לפני' הגיר' מרתע עיי"ש): [הפלאה שבערכין]רת ג' עירובין דף ס"ר: רב ששת מרתת כולי גופה מפלפולו של רב חסדא עכ"ל. לפנינו איתא רב חסדא מרתען שפוותי' ממתנייתא דרב ששת מרתע כולי גופי' מפלפולי' דרב חסדא. והנה רבינו שהוא רב ששת מרתת על כרחך דגם בדרב חסדא גרס מרתת ויש לדקדק מעתה מאי טעמא הניח רבינו המוקדם. ויותר צריך עיין דלקמן בערך רתע הביא רבינו מאמר זה כמו שהוא לפנינו מרתע:
רת [גראז]. רב חיננא בר נתן הוה אסר ריתא עי' בערך תור ס"א דיתאה וכבר פי' במקומו [הפלאה שבערכין]רת ד' רב חיננא בר נתן הוה אסר ריתא פירשנו בערך תור ספר אחר דיתאה וכבר פירשנו במקומי עכ"ל. לפנינו במגלה דף כ"ז. איתא רב הונא וכן הוא לעיל בערך רתאה:
רתוות [ראט וואגען]. תרגום ירושלמי אופן מרכבותיו גלגל ירתוותיהון ובנוסחאו' אחרו' כתוב רדוותיהון עיין ערך רדוות:
רתח [אויף זידען, צירנען, שויען]. אדרתחא קודרך שפוך כבר פי' בערך כפן (שבת מב) האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין (פסחים קיג) תנו רבנן שלשה חייהן אינן חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת אמר רב יוסף וכלהו איתנהו בי ועוזב חמה תרגומו ושביק רתחא (ב"מ סא) ובמשורה שלא ירתיח פי' מסורת קבלה בידם שהמרתיח ומודד כל דבר לח מוספת המידה שלו כשמרתיח על המדה בצונן חלק אחד משלשים וששה בלוג זה פי' רבי חננאל ויש מפרשים כשממלא המדה מדבר לח בכח עולה הקצף למעלה ונראית מלאה וכשתנוח נחסרת. (ברכות כט) לא תרתח ולא תחטי מרבכת תביאנה תרגום ירושלמי מרתח ייתינה וכן מרחשת (בריש טבול יום) רתיחת גריסין של פול ראשונה ורתיחת יין חדש פי' רתיחה בלשון משנה ותרגומו כקצף על פני מים כרתיחא על אפי מיא וכן הא דאמר במשורה שלא ירתיח ובלישנא דרבנן אופיא:
רתך [שמעלצען, צוזאממען לייטען]. (שבת נב) וטובלן במקומן (גמרא) אמאי והא איכא חציצה יפריק רבי אמי כשריתכן פירוש ריתכן באור ובעוד השירין כמו גחלים לוחשו' הטבילן והמים באין אליהן מכל צד וליכא חציצה ואמר רב האי פירוקא דרבי אמי דלא כרבי יצחק נפחא היא דאי אליבא דרבי יצחק נפחא טבעת של בהמה יורד לקבל טומאה אפילו אם יחשב עליה להיות טבעת של אדם וטבעת של אדם אינה עולה מידי טומאה להבטל מעליה תורת כלי אלא בשינוי מעשה כדתנן כל הכלים יורדין וכו' ואי כשריתכן הנה עשה בהן מעשה ונסתלקה תור' כלי מעליהן ואין צריכין לא הזאה ולא טבילה כי בעינן מעשה לסלק תור' כלי מעליה מעשה לקלקל כגון שבירה וכיוצא בה אבל ריתוך ותיקון שהיא חוזק לכלי מתכו' אינו מעשה לטהר ולא לבטל הטומאה מעל הטבעת לעולם פ"א ריתכן באור והשיר קליפתן ונדקדקו ואחר כך הטבילן והמים באים אליהם מכל צד וליכא חציצה ולפי זה הפי' אפילו לאחר שמצטנן יכול להטבילו (שם יו) נטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף וריתכן עשאן מיד כלים פי' ריתכן זה כמו התיכן וכן הא דגרסינן (ע"ז נב) בעי רב המנונא ריתך כלי לאלילים מהו פי' שברו והתיכו ועשאו כלי לכתחילה: [הפלאה שבערכין]רתך שבת דף נ"ב: וטובלן במקומן אמאי והאיכא חציצה ופריק רבי אמי כשריתכן. פירוש ריתכן באור ובעוד השירים כמו גחלים לוחשות הטביליון והמים באין אליהן מכל צד וליכא חציצה ואמר רב (צ"ל רבא. אמנם לפנינו סתמא דש"ס קאמר הכי ע"ש) האי פריקא דרבי אמי רלא כרב יצחק נפחא היא דאי אליבא דרב יצחק נפחא טבעת של בהמה יורד לקבל טומאה אפילו אם יחשוב עלי' להיות טבעת אדם וטבעת של אדם אינה עולה מידי טומאה להביטל מתורת כלי אלא בשנוי מעשה כדתנן כל הכלים יורדין וכו' ואי כשריתכן הנה עשה בהן מעשה ונסתלקה תורת כלי מעליהן ואין צריכין לא הזאה ולא טבילה כי בעינן מעשה לסלק תורת כלים מעליה לקלקל כגון שבירה וכיוצא בה אבל ריתוך ותיקון שהוא חוזק לכלי מתכות אינו מעשה לטהר ולא לבטל הטומאה מעל הטבעת לעולם (זהו תירוץ בגמרא דרבי אמי מצי סברי כר' יצחק בבאין מנוי אדם וכו' ואפילו הכי מעשה דריתך לא מבטל טומאתו משום דהוי מעשה לתקן ע"ש) פירוש אחר ריתכן באור והשיר קליפתן ונדקדקו וא"כ הטבילין והמים באין אליהן מכל צד וליכא חציצה. ולפי זה הפירוש אפילו לאחר שמצטנן יכול להטבילו עכ"ל. אחר העיון בגמרא תבין דברי ופירוש רבינו: שם שבת דף ט"ז: מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה ונתנתן לצורף וריתכן ועשאן מיד כלים פירוש ריתכן זה התיכן עכ"ל. וז"ל רש"י וריתכן שולד"י בלע"ז שמחבר כסף במקום שבר:
רתך [וואגען] תרגום וראה רכב ויחזי רתך:
רתם [אייכען קוילען] (ב"ב עד) עשב סמתרי הוו גומרי ריחמי הוו פי' גחלים של רותם שאינן נכבין מהרה (אמר בנימין לשון מקרא זה גחלי רתמים):
רתע [צוריק בעבען] (עירובין סז) רב חסדא מרתע ממתניתיה דר' ששת ורב ששת מרתע מפלפוליה דרב חסדא (פרה פ' ג') מכה את הזכר ונרתע לאחוריו ותשב אחור תרגום ורתעת לאחור' השיבני אחור תרגומי ורתעני קדל קדם בעלי דבבי: [הפלאה שבערכין]רתע עירובין דף ס"ז. רב חסדא מרתע ממתניתי' דרב ששת ורב ששת מרתע מפלפולי' דרב חסדא עכ"ל. ועיין לעיל ערך רת ג':
רתף [קעללער] ופסחים ב) במה אמרו שתי שורות במרתף (בתוספ' ב"מ נג) השוכ' בית מחברו מעמיד בו ריחים של חמור אבל ריחים של יד לא ירחף על גביו יין מפני שטוען את הכתלים (אמר בנימין פי' אוצר של יין או של שמן ובלשון יוני קוראים מרתף לאוצר של בשמים או של שמן):
רתק [צוים]. (שם קז) הא דעביד לה שורה וריתקה פי' שורה חומה וריתקה סייג שעל החומה:
רתק [פערשליסען]. (בפיסקא דאחרי מות ובויקרא רבה אחרי מות פרשה לדוד כי בתחבולות תעשה לך מלחמה) ר' בנאה אמר צריך אדם לשקע עצמו במשניות שאם ירחיק יפתחו לו ר"א בשם רב יהושע בן לוי עמוד ברזל משנה (אמר בנימין ענין סגירה והוא לשון מקרא רתקו בזקים):