קא [צו געזעצצעס ווארט] (כתובות כא) מאי דקא מסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא ואיכא בכמה דוכתי קא משמע לן מלה זו נוספת וזולתה יובן הדב' והיא נחברת עם תבות אחרות ובפרט עם מלת אמר קאמר קאמינא קאמרינן קאמריתו:
קאי [זיך פיספן] (ריש ברכות) תנא היכא קאי ובפרקא קמא וקאי אחד כרעא פי' כמו קאים ועומד עיין ערך אוקי וכן מוקי כמו מוקים:
קאלוחסין [שעהן אונד גוט] (שמות רבה פ' ויחל משה) העבד הזה שאת' מוכר קא קגריסין הוא או קאלוחסין פי' בל"י טוב מאוד קאלו טוב חסין גם כן טוב ופי' קאקגריסין בל"י רע מעללים:
קאת [קראה] (חולין סג) קאת זה הקיק רחם זה שרקרק (מ"ק כה) קאת ותפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער פי' אפילו עופות רעות באות לראות כשמתו: [הפלאה שבערכין]קאת חולין דף ס"ג. קאת זה הקיק עכ"ל הקוק איתא לפנינו:
קב [איין מאסס] (עירובין סב יבמות מט גיטין סז בכורות כג) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי פי' מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי' לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שם סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי' עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי"ח כלים פי"א) הקב שלה ר' טרפון מטמא גם זה פי' נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי' ר"ח ז"ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות פי' כיצד המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מב' קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת וג' דינרין עושין י"ח קבין לפי חשבון ד' סאין בסלע כיצד הסלע ד' דינר והולכין ד' סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג' דינרין ג' סאין וג' סאין הם י"ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י"ח קבין וכשמשמש עמה ב' קבין הרי ט' קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישו' פי' אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע"פ שמביא לה בשבת ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב' את רגלו ואת שוקו פי' משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר: [הפלאה שבערכין]קב א' עירובין דף ס"ב: יבמות דף מ"ט: גיטין דף ס"ז. בכורות דף כ"ג: משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. פירוש מעט וברור מכל ספק שהיא (פסלת) צ"ל כסלת נקייה עכ"ל. עוד ביבמות דף ס'. ורא"ש פרק מי שהוציאוהו סימן ב' כתב ר"ח מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא: שם שבת דף י"א: אלא מעתה הדיוט שחקק קב בבקעת בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מחייב. פירוש לקח חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקוטע שוקו כדתנן שבת דף ס"ה: הקיטע יוצא בקב שלו ופירוש עושה דמות רגל מן העץ וחוקק בו ומשיב בו כדי שלא יראה רגל קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהוא מקיש עכ"ל עיין פי' רש"י שם: שם באות הנ"ל כתובות דף ס"ב: סוטה דף כ"א: רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות. פירוש כיצר המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות משני קבין חיטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת וג' דינרין עושין י"ח קבין לפי חשבון ר' סאין בסלע כיצד הסלע ד' דינר והולכין ד' סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג' דינרין ג' סאין וג' סאין הם י"ח קבין נמצאו כשאינו משמש עמה י"ח קבין וכשמשמש עמה ב' קבין הרי ט' קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. פירוש אחר רוצה אישה שיהא בעלה (חסר) צ"ל חמר ויהא מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יהא גמל שהולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואף על פי שמביא לה בשבת ט' קבין חביבה לה העונה בשבת וקב אחד מט' קבין ופרישות לשלשים יום עכ"ל. כתבו תוס' בשם הערוך הפירוש ע"ש הראשון שכתב רבינו כאן. ובסוטה כתבו תוס' בשם ר"ח רוצה אשה שיהא בעלה חמר וכו' [והיינו כפירוש השני שכתב רבינו כאן ע"ש] ורבי' פי' בשם רב האי המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביין חיטין מן שבת לשבת כדמוכח בפרק אע"פ (דף ס"ד:) ועונתה מצוי לה ואלו המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת ושער בינוני הוא ד' סאין בסלע וכו' ע"ש. נראה שהפירוש הראשון שכתב רבינו הוא פירוש רב האי. ודע מ"ש רבינו [וכן איתא ג"כ בתוס' דכתובות] והמורד על אשתו וכו' צ"ל והמודר [כמ"ש תוס' בסוטה] שהרי במודר אין מוסיפין על כתובתה והטעם כתבו תוס' בכתובות דף ס"ג: ד"ה אינו דומה וכו' ע"ש:
קב [דורך לעכערן] (שבת כט) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה. (סנהד' ד יבמות צב) יקוב הדין את ההר כלומר אם יש דין לנקוב את ההר על כרחו יקבנו אע"פ שדבר גדול הוא פ"א יפרש הדיין את הדין כלו' יפסוק הדין בלא פשרה וההר הוא הדיין (אמר בנימין העיקר נקב):
קבה [שלאף ציממער] (מנחות לב) לא יעשנה כקובה פי' קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כאהל (ע"ז יו) ועל בתו שלא לישב בקובה פירוש אהל שמושיבין בו זונות כדכתיב ויבא אחר איש ישראל אל הקובה:
קבה [וואסר בעהעלטער] פלג אלהים מלא מים תרגום קובתא דאלהא:
קבטיות [קרייטער וואססער] (פסחים דירושלמי פ"ג) תני קובטיות בורתיות צריך לבער (פי' המפרש מי עשבים שמפררין בהם פירורי לחם):
קבטין [פאטער זעססעל] (בויקרא רבה בריש צו ובפרשת דצו את קרבני) למלך שהיה מיסב על קובטין שלו פי' קטאק"ומבא בלע"ז והוא כסא שיש לו סמוכות מכל צד כמו כתלי' ואינו פתוח אלא מצד אחד (אמר בנימין עיין ערך אקוביטון):
קבטרא [שטירען בינדעל] (ירושלמי שבת פ"ו) קובטרא דבר שהוא נותן במקום טוטפת:
קבאי [ווירפעל שפיעל] (שבת קמח) ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. (ר"ה כב) אלו הן הפסולין המשחק בקוביא פי' מתנין ביניהן תנאי אם אנצחך תתן לי כך וכך אם תנצחני אתן לך כך וכך כי האי גוונא אסמכתא היא ונמצאו כגזלגין לפיכך פסולין וישוב העולם כגון אומות ועבודת הארץ (אמר בנימין פי' בל"י גוף מרובע בעל ששה שטחים ועליו נקודות מן אחת עד שש עשוי לצחק וגם הצחוק עצמו נאמר כן וכל הדברים העשוים בצורת קוביא (מדרש אסתר בסוף פסקא ויהי בימי אחשורוש) ורבי אבין אמר כאפי קבאי כלומר שהארץ היא כצורת קוביא):
קבייסטס [ווערפעל שפילער] (חולין צא) ויאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קבייסטס שאתה מתיירא משחר. (בכורות ה') וכי משה רבכם גנב היה או קבייסטוס. (קדושין יא ב"ב לב). המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קביסטוס הגיעו פי' גנב גונב ממון קביסטוס גונב נפשות (בילמדנו בריש והיה עקב) אבל זה קוביוסטוס היא עכשיו הוא הולך ומאבד את כליו (אמר בנימין עי' בל"י זולל וסובא): [הפלאה שבערכין]קבייסטס חולין דף צ"א: ויאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קבייסטס שאתה מתיירא משחר. בכורות דף ה'. וכי משה רבכם גנב היה או קביסטוס. קידושין דף י"א. בבא בתרא דף צ"ב: ונמצא גנב או קביסטוס הגיעו. פירוש גנב גונב ממון קביסטוס גונב נפשות. בילמדנו בריש והיה עקב אבל זה קוביוסטוס הוא עכשיו הוא הולך ומאבד את כליו עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש בלשון יוני זולל וסובא) עכ"ל. בכל המקומות פי' רש"י קביוסטוס גונב נפשות וכן פירש רשב"ם אבל תוס' הקשו עליו מהא דאמר בגמרא סתם עבדים הכי איתנהו וכי סתם עבדים גונבי נפשות הם לכך פירש רבינו חננאל קביוסטוס משחק בקוביא ובקידושין ובבכורות הקשה תוס' על פירוש רבינו חננאל מדאמר בבראשית רבה שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קביוסטוס אתה וכו' וכתבתי על הגליון דצריך עיון דמייתו תוס' מב"ר ולא הביאו מגמרא דילן חולין דף צ"א: ובאמת בב"ב ובחולין (וכן בכתובות דף נ') הקשו על ר"ח מגמרא דילן בחולין דף צ"א. ועיי לקמן בערך קבסתן מ"ש רבינו בשם ר"ח ז"ל:
קבל [עמפפאנגען, פינסטער, בעשיידען, קלאגען] (שבת פד) אם יש בה בית קיבול רימונים טמאה כבר פי' בערך עגל. הבא במדה טהורה פי' העשוייה למדוד בה ככייל (מ"ק יב) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור פי' גוים שקיבלו שדה מישראל בדמים קצובין לתקנה כל זמן שירצו בתוך התחום בשבת וי"ט אסור חוץ לתחום מותר (כתובות נח. קדושין יא) איכא ביניהו קיבל ומסר והלך פי' קיבל כגון שקיבל עליו הבעל בשעת ארוסין כל מומים שיש בה לעולא אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה לרב שמואל כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה אוכלת לרב שמואל אינה אוכלת שמא ימצא בה מום. והלך פירוש אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל לעולא אכלה דליכ' אחיה ואחותה לרב שמואל לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה (תענית יא) אימת מקבלת רב אמר במנחה פירוש משעה שיתכוון לתפלת המנחה ואפילו מתעסק במלאכתו אומר מחר אהא בתענית יהי רצון שתהא תפלתו ביום תעניתי מקובלת ושמואל אמר בתפלת המנחה כלומר צריך להיות כולל אלו הדברים בשומע תפלה א"ר נסים ברבי יעקב ז"ל ראיתי בפירושי רבותינו הגאונים ז"ל ובתשובות שאמרו אין אומרים ענינו אלא במנחה בלבד אבל בערבית ובשחרית של תענית לא וקשיא להו הא דתני רבי הושעיא ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח כדרכו ואומר מעין המאורע בשומע תפלה דאלמא צריך המתענה שיאמר ענינו בערבית בשחרית ובמנחה ואיתא להא ברייתא (בפ' במה מדליקין ובגמרא דבני מערבא בברכות בפ"ד ובתענית בפ"ב) א"ר זעירא בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מהו אומר ענינו אבינו ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו ואל תתעלם מתחינתנו כי אתה עונה בעת צרה וצוקה כאמור ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ויושיעם בא"י העונה בעת צרה רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם ר' ינאי אומר אומרה בשומע תפלה רבי יונה בשם רב אומר ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בלילי שבת וביומו פי' ערבית ושחרית ומנחה ולקמן בהאי פירקא נמי גרסינן א"ר שמעון מה ת"ל בהן בהן שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כי הא דתני להו כל אנש דייתי עלוהי ייסר בצלו א"ר יוסי בר' בון שהוא צריך להזכירן מבערב ואתיא כדאמ' רבי זעירא בשם רב הונא אומרה בליל שבת ואיתא נמי בגמרא דמגלה דבני מערבא בפ"ק (נזיר נו) כל שמעתתא דמתאמרא מבי תלתא קבלני קמאי ובתראי אמרינן מיצעי לא אמרינן וכו' עד שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו' עד ואלו יהושע וכלב לא קאמר שמע מינה:
קבל [פינסטער] (סנהד' יד שם צב) לעולם הוי קבל וקיים א"ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו פי' קבל כמו חושך תרגום חשך קבלא. כלומר שיהא עני ויהי קיים:
קבל [געגען געגענאיבער] (סנהד' קד) לוא אליכם כל עוברי דרך אמר רבה א"ר יוחנן מכאן לקבלנא מן התורה פי' שמרגילין העולם לומר איני אומר כנגדך הרעה שהוקרה לו דקאמר לא אליכם כלומר לא יבא אליכם כפורענותי (אמר בנימין תרגום עזר כנגדו סמך לקבליה לנוכח אשתו לקבל איתתיה מגמת פניהם מקבל אפיהון):
קבל [שרייען, קלאגען] (בסוף ידים) קובלין אנו עליכון פרושין מן והיה כי יצעק אלי ומתרגמינן ארי יקבל קדמי ואקבל קבילותיה. (קדושין נט) צא וקדש לי אזל רב גידל קבלה לרבי זירא אזל רבי זירא קבלה לרבי יצחק:
קבל [לעהרע] (ברכות סב) אנא קבלא (גמ') מאי היא קבלא דבית הכסא צניעותא ושתיקותא פי' אם אדם צנוע ושותק בבית הכסא היא קמיעתו שיצילנו מהמזיקין קבלא דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי כלומר מי שמיוסר קמיעתו המצילתו מאותן הייסורין לשתוק ולהתפלל:
קבל [אויף בעוואהרער] (בסוף ויקהל בילמדנו) והוה לה קבלנא בחיי בעלה פי' אהוב שהיה מקבל פקדונם ומשמרם:
קבנאה [זיילע] (ב"ב עג) דהוה נקיטה אקובנאה דשורא דמחוזא פי' עמוד בלשון פרסי פי' אתר אקובאו' ובפאות של חומה ושמן מיי"רולי (אמר בנימין כי קא רהיט אקופי' כתוב בנוסחאות ופי' רש"י שני החומה):
קבסתן [בעליידיגען קרענקען] (קדושין כו) א"ל רבי יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמועינן מחט (סנהד' נה) בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת המערה בעצמו מהו אמר ליה קבסתן פי' מכעיס ר"ח ז"ל פי' גנבת דעתינו כדאמרינן נמצא גנב או קיבויסטוס והוא בלשון יון מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו פ"א בתשובות קבסתן בלשון ישמעאל גיתתנו ברפה ולא בדגש כאדם שמראה את חבירו דבר מטונף והוא אומר הפכת כל האוכלין במעי עד שהגעתני להקיא ומשל זה אומרים למי שאומר ומדבר דברים רחוקים ודחוקים כלומר היאך יוכל אדם להערה את עצמו ועיקר לשון זה האדם המרבה במאכל ואוכל אכילה גסה ומצטער ומגיע לו שלשול מלמטה וקיא מלמעלה נקרא בלשון ארמי קיבסא: [הפלאה שבערכין]קבסתן קידושין דף כ"ו: א"ל רב יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמועינן מחט. סנהדרין דף נ"ה. בעא מיני' רב אחדבוי בר אמי מרב ששת המערה בעצמו מהו אויר ליה קבסתן. פי' מכעיס (ורש"י פי' קבסתן צערתני) ר"ח ז"ל פירש גנבת דעתינו כדאמרינן נמצא גנב או קוביוסטוס והוא בלשון יון מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו. פירוש אחר בתשובות קבסתן בלשון ישמעאל גיתתנו ברפה ולא בדגש כאדם שמראה את חבירו דבר מטונף והוא אומר הפכת כל מעי עד שהגעתני להקיא ומשל זה אומרים למי שאומר ומדבר דברים רחוקים ודחוקים. כלומר היאך יוכל אדם להערה את עצמו ועיקר לשון האדם המרבה במאכל ואוכל אכילה גסה ומצטער ומגיע לו שילשול מלמטה וקיא מלמעלה נקרא בלשון ארמי קיבסא עכ"ל. בפירוש קוביוסטוס שכתב רבינו כאן בשם ר"ח עיין לעיל בערך קוביוסטוס מה שכתבתי בשם תוס' פירוש ר"ח:
קבע [פעסטזעטצען בעשטיממען] (ברכות כז) תפלת הערב אין לה קבע (גמ') מאי אין לה קבע אינ' קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות שהלכה כר' יהושע פי' רב האי גאון ור"ח ז"ל מי שלא נהג להתפלל אבל אם נהג להתפלל נעשה עליו חובה ואסור לבטלה ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנוני' (גמ') כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. (זבחים סח כריתות כב) ורבי עקיבא מי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפי מה להלן בקביעה אף כאן בקביעה לאפוקי טומא' מקדש וקדשיו דעולה ויורד הוא פי' חטאת חלב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ הוא בקביעה שלא נאמר בה ואם לא תגיע ידו אלא חייב כשבה ושעירה אבל טומאת מקדש וקדשיו נאמר בהן ואם לא תגיע ידו והן בעולה ויורד כדפרישית בערך מל וחטא' חלב מביאין על ל"ו כריתות כדפרשינן בערך חלב (פיאה פ' ב) ושביל היחיד הקבוע פי' שדורכין אותה בקיץ שקבועה לעולם. (שבת סז) המקבעת בצים בכותל פי' לאחר שיצאו האפרוחין מן הקליפה לוקחין קליפי בצים ונוקבין אותה ונועצין אותן במקל בכותל כדי שיתקיימו האפרוחים (אמר בנימין תרגום ויתקעה בבטני וקבעה במעוהי): [הפלאה שבערכין]קבע א' שבת דף ס"ז: המקבעת ביצים בכותל פי' לאחר שיצאו האפרוחין מן הקליפה לוקחין קליפי ביצים ונוקבין אותן ונועצין אותן במקל בכותל כדי שיתקיימו האפרוחין עכ"ל. וכן איתא ברש"י לאית דגרסי המקבע אבל גירסא ראשונה המקבעת:
קבע [רויבען, בעטריגען] (ר"ה כו) קבען פלניא פי' גזלני פלוני כדכתיב היקבע אדם אלהים: [הפלאה שבערכין]קבע ב' ראש השנה דף כ"ו: קבען פלניא. פירוש גזלני פלוני כדכתיב היקבע אדם אלקים עכ"ל. פירוש זה איתא להדיא בגמרא:
קבר [מוטטערשיידע] (שבת קכט) מאמתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר (נדה כא) באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא מיפלגי פי' בית הרחם:
קבר [גראב] (פרה פ"ג סוכה כא) ותחתיהן חלול מפני קבר התהום פ' קבר התהום שאין אדם מכיר בו כל עקר כדתניא איזו היא טומאת התהום שלא הכיר בה אדם כלומר דבר זה כאלו משוקע בתהום ואין דרך לעמוד עליו (בפ"ק במעשר שני) תיקבר על ידי עורה פירוש לפי שעור הבהמה המקודשת אם מתה אסורה בהנאה ותקבר בעורה שלא יפשיטנה אדם ויקח העור ויבא לידי מעילה:
קבר [קנויל] קיבורי דאזלי עיין בערך אזל אייתו ליה תרי קיבורי ע' בערך טרסי (חולין צה בגמ' שולח אדם) איתבר ליה קבורה דתכלתא (אמר בנימין פי' פקעת כל מטוה):
קבר [צווייגען בעזעהם] (שם עח). כמאן תלינן קיבורא בדיקלא כי האי דתנא (סנהדרין כו) וחד גנב קיבורא ופסליה (שבת קנו) סליק פסק קיבורא בשינה פי' סנסרי תמרה מכבדות של תמרה: [הפלאה שבערכין]קבר ד' חולין דף ע"ח. כמאן תלינן קיבורא בדילקא כי האי תנא וכו' עכ"ל. לפנינו איתא כובסא: שם סנהדרין דף כ"ו: חד גנב קיבורא ופסלי' עכ"ל. לפנינו איתא קיבורא דאהיני:
קבר [שלעכט גרינג] (כתובות קיב) סאה סובין סאה קיבורא (מכשירין פ"ב) הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר פי' לחם שאינו נקי (אמר בנימין פירוש בלשון רומי פת עולה על שלחן עניים): [הפלאה שבערכין]קבר וי"ו עבודה זרה דף ל"ט. קבר נונא שרי וסימנך קברי גוים עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתוב קבר נונא אסור עיין התוספות) עכ"ל. גירסת רבינו הערוך זהו גירסת ר"ח הביאו תוס' ד"ה ה"ג רש"י וכו' ע"ש ועיין מה שכתבתי לקמן בערך קדש וי"ו:
קבר [איין ארט פיש] נונא שרי וסימן קברי גוים. (עבודה זרה לט) פי' שם דג (אמר בנימין בנוסחאות כתוב קבר נונא אסור עיין התוספות):
קברנט [גיבארנאטער שיף מיינסטער] (ב"ב צא) ביום שנפטר אברהם אבינו ספדו לו כל אומות העולם אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה (בויקרא רבה אחרי מות פרשת לדוד ה' אורי ובפסקא דאחרי מות) כי בתחבולות ר' אחא פתר קריא בקברניטין היך מה דתימא ויקרא אליו רב החובל דאמר רבי יוחנן לעולם יעשה אדם את עצמו קברנט היאך לעשות מצות פי' לע"ז ממש הוא גובה נטורי (אמר בנימין פירוש בל"י נוהג הספינה רב החובל):
קברנט [גראפט ווי דיא קעניגען ליגען] (סוטה יג) ר' נתן אומר בקברנטו של מלכים היה קבור פי' בבית הקברות של מלכים והיו שם ארונות הרבה. ולא היה יודע משה איזהו עד שנזדעזע מעצמו:
קבורת [דאם דיקע פלייש איבר דען עלנבויגען] (מנחות לז עירובין נה) תנא דבי מנשיא על ידכה זו קיבורת פי' על הזרוע כנגד לבו והוא גובה של יד:
קבת [קריג, פאם] (כלים פי"ח) וכן קבותים של מוריים פי' קנקנים שדומין לקב (אמר בנימין פי' בל"י כלי כמו חבית):
קד [דורך באהרען] (עירובין נח) שמעתי שמקדדין בהרים פי' לא צריך לממשחי' לגוב' ההר אלא חזינא ליה כאילו קדוד ונקיב (בפרק קמא בעבודה) ועורות לבובין (גמרא) ת"ר איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדוד כמין ארובה פי' ענין נקיבה וחתיכה וכן קודד בקופיץ וכן נמי קודד כל אזכרות שבו. (חולין נ) אמר רב אסי נקדדה כסלע טרפה פירוש נוקבה נקב עגול כסלע (שם פז) נקדד כמין טבעת מהו פירוש נפתח בעצם כמין טבעת ופשט משרטו מחתכו בעצם ומעלה ארוכה והוא דקרא אותו העצם דידה והוא לחלוחית וכשתיבש סותם הפתח ודוקא בעצם שמשרטו אבל ברזל שורף ואינו מעלה ארוכה. (קדושין כב) קודד ויורד עד שמגיע אצל דלת (אמר בנימין בנוסחאות כל אלו כתובים קדר): [הפלאה שבערכין]קד א' עבודה זרה דף ל"ב. איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדוד כמין ארובה פי' ענין נקיבה וחתיכה. וכן קודד בקופץ עכ"ל. לא ידעתי את מקומו: שם באות הנ"ל קידושין בפרק קמא בגמרא והנרצע באזנו ובדלת קודד ויורד עד שמגיע אצל דלת עכ"ל. לא מצאתי שם אלא בדף כ"ב. איתא דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת ועיין בפירש רש"י שם:
קד [ברעננען. אנצינדען] (סנהדרין לג) טעה בנואף ונואפת מהו א"ל אדמוקדי קרי קוץ קרך וצלי פי' כגון שאמרו על הנואף התמירה תורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לנואפת לא הזהירה מהו א"ל אדמוקדי קרי קוץ קרך וצלי עד שהאש יוקדת לצליות קרי ראה כמו שצולין אותו ורוץ חתוך צלה גם אתה כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצלייתם רוץ ראה ולמד כך איני יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת ילך. וילמוד (שבת יט) ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד פי' מקום היה בעזרה שמדליקין בו האש תמיד ומשם מוליכים אש על גבי המזבח פי' בתלמוד אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט מן לחתות אש מיקוד (אמר בנימין בנוסחאות כתוב אדמוקדך יקיד): [הפלאה שבערכין]קד ב' סנהדרין דף ל"ג. טעה בנואף ונואפת מהו אמר ליה אדמוקדי קרי קוץ קריך וצלי. פירוש כגון שאמרו על הנואף החמירה תורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לנואפת לא הזהירה מהו אמר לי' אדמוקדי קרי קיץ קריך וצלי עד שהאש יוקדת לצליות קרי ראה כמו שצולין אותו ורוץ חתוך צלה גם אתה כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצלייתם רוץ ראה ולמד כך אינך יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת ילך וילמוד עכ"ל. לפנינו איתא יקיד. ועיין פירושי רש"י ותוס'. ופירושו של רבינו לא הזכירו: שם שבת דף י"ט: ומאחזין את האור במדורת בית המוקד. פירוש מקום היה בעזרה שמדליקין בו האש תמיד ומשם מוליכין אש על גבי המזבח. פירש בתלמוד עירובין דף ס"ג. יומא דף כ"א: אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט עכ"ל. ורש"י פי' לישכה גדולה היא שהכהנים מתחממין שם במדורות אש הניסקת שם תמיד מפני שמהלכים יחפים על רצפת שיש בעזרה וכו':
קד [שיסעל] (כלים פי"ו) רבי יהודה אומר אף המגיס וקוד הבבלי (גיטין סח סנהדרין כ ובויקרא רבה בריש אחרי מות) וזה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קודו פי' מקלו מקלו שסומך עליו והולך ממקום למקום קודו קערה של חרש שאוכל עליה בכל מקום שהולך כמו מקידה של חרש והוא מכלי גולה המפורשין בערך שטח. (שבת קנז) קשרו את המקידה בגמי. (סוטה לב) ובמה היתה שותה במקידה של חרש (שם יו) היה מביא פיילי של חרש חדשה שמע מיניה דבר אחד הן: [הפלאה שבערכין]קד ג' סנהדרין דף כ': גיטין דף ס"ח: ויקרא רבה פרשת אחרי מות וזה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קודו. פירוש מקלו מקלו שסומך עליו והולך ממקום למקום קודו קערה של חרס שאוכל עליה בכל מקום שהולך כמו מקידה של חרס והוא מכלי גולה המפורשין בערך שטח עכ"ל. לפנינו איתא גונדו וז"ל רש"י בגיטין גונדו לבושו ובביאור טהרות דרב האיי ראיתי קודו מקידה של חרס לשתות מים (סוטה דף ל"ב:) ובסנהדרין דף כ'. ז"ל רש"י גונדו טליתו ובסדר טהרות (כלים פרק י"ו) פירש רב האיי מקודה הוא מקודה של חרש ודומה לו חד אמר קודו וחד אמרו מקלו (ויקרא רבה פרשת אחרי מות) והוא מקידה ששותה בה מים. ודע דהרמב"ם והר"ש ורבינו אשר בפירושם למשנה א' פדק ט"ז דכלים אייתו ראיה מהא דרב ושמואל חד אמר קודו. ולא ידעתי מעתה למה זה טרח המדפיס להראות מקום ברש"י ויקרא רבה פרשת אחרי מות הלא כל עיקר כוונת רש"י להורות דגירסת רב האי הוא בפלוגתא דרב ושמואל הנזכרים בסנהדרין חד אמר קודו ולא כגירסא שלפנינו גונדו וזה שכתב רב האיי ודומה לו חד אמר קודו וחד אמר מקלו אסוגיא דגיטין וסנהדרין עיקר כוונתו ולא כמו שהבין המדפיס:
קדה [איין ארט געווירץ] (בריש כלאים) אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה מפני שהוא ירק באילן וזו קידה לבנה מין אילן אבל קידה סתם מין ירק פי' קידה לבנה קושט"ו בלע"ז יש לו ריח טוב מן וקדה חמש מאות והיא קציעה:
קדח [לעכערן באהרען] (שבת קב) הקודח כל שהוא (כלים פי"ג) המפסלת והמקדח שנפגמו טמאין (ב"ק קיט) היוצא מתחת המקדח וכו' הסול והסירה והמקדח עיין בערך סל. (אהלות פ"ב חולין מה) ובגולגולת ב"ש אומר מלא מקדח באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאין דברי ר"מ וחכמים אומרים בגדול של לשכה. (ר"ה כז) קדחו ותקע בו יצא פשיטא כולהו נמי מקדח קדחו אמר רב אשי שקדחו בזכרותו פי' נקבו במקדח בזכרותו שבתוך הקרן. (בסוף פרה) כל ידות הכלים הקדוחות חבור פי' יש בידות הכלים שהן קדוחות במקדח ובמרצע ומנוקבות והכלי נכנס בהן ושמן קדוחות ופעמים שהנצב שהוא קתא משופע ביותר ונכנס בכלי. (מ"ק ד) שרא לאקדוחי נהר בורצנין פי' לפנות שרטון שבאמצע הנהר ששמו בורצנין (אמר בנימין תרגום ובחבל תשקיע לשונו ובאשלא תקדח לישניה):
קדח [אנברעננען] (עירובין נב) שלישית הקדיחתו במלח (ביצה כט) נחתום מודד תבלין לקדירתו שלא יקדיח תבשילו (ברכות יד) אם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחו מלח (שם יז) אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה. כבר פי' בערך פרץ ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון מנשה פי' שהיה מעמיד אלילים בשווקים וברחובות (סנהדרין קג) ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ירבעם (ב"ק צו) נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה פי' ענין השחתה הוא כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו: (חגיגה ח) אנחתיה אגבה דכרעה קדח פי' נשרפה רגלה ב"ק סא) לא שנו אלא בקודחת אבל בנכפפת פי' כגון אש נוקבת ושורפת מל' קדחה באטי אבל אם היא נכפפת כמו קופצת יש ששונין קולחת ופי' עומדת כמו קלח של כרוב נכפפת הולכת ובאה (ע"ז כח) קדחא ותחלא אוכלא:
קדח [שעפפין](שם נח) אגרדמים גוי שקדח במינקת והעלה פי' ענין שאיבה (זבחים לא) ואם קדח ממנו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות:
קדח [הערפארשיסען, וואקסען] (ב"מ קט) רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי (ב"ב כח) היכי דמי דקדח ואכלה פי' כיון שצמחה חתך ואכל ועוד צמחה ליה י' ימים חתכה ואכלה (סנהדרין קט) נקטיה גבך עד דקדחה פי' עד שיגדילו אזניו (ב"מ כג חולין פח) דקדחי בהו חילפי פי' צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלו' ישנים היו מזמן רב:
קדיא [ארט פויגיל] (ברכות נז) כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מקדיא וקיפופא (נדה כג) והרי עוף שאין עיניו הולכת לפניו כשל אדם קדיא וקיפופא דעיניהן הולכת לפניהם כשל אדם הכוס וינשוף תרגום קדיא וקיפופא פי' עיניהם לפניהם כשל אדם אבל שאר עופות עיניהם בצידי הראש. (א"ה לפנינו קריא ברי"ש): [הפלאה שבערכין]קדיא ברכות דף נ"ז: כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מקדיא וקיפופיא. נדה דף כ"ד. והרי עוף שאין עיניו הולכות לפניהם כשל אדם קדיא וקיפף דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. הכוס והינשוף תרגום קדיא וקיפופא. פירוש עיניהם הולכות לפניהם כשל אדם אבל שאר עופות עיניהם בצידי הראש עכ"ל. לפנינו איתא קריא ופי' רש"י קריא. ייבנץ: וקיפיפא. צואיט"א בלע"ז ויש לה לסתות כלחיי אדם. ובנדה ז"ל רש"י קריא וקיפופא. עוף הצועק בלילה ופניו דומות לחתול ועיניו לפניו. [וצ"ע דפתח בתרתי קריא וקיפופא. וסיים בחדא דמפרש הצועק בלילה. ותו למה שינה כאן ולא פירש כמו שפירש בברכות] וז"ל תוס' בברכות ד"ה קריא וקפופא ג' מיני קיפוף יש הכוס והינשוף מתרגמינן קריא וקיפופא [ומזה תראה כי טעות נפל בגמרא ובתוס' וצ"ל קדיא כי כן הוא לפנינו בכל החומשים בתרגום אונקלוס שלפנינו בפרשת שמיני ובפרשת ראה כמ"ש רבינו וכן הוא במתורגמן קדיא וקיפופא] והתנשמת נמי אמר וכו' באות שבעופות קיפוף ועוד קיפוף מין חיה כדאמר בהרואה (דף נ"ז:) כל מיני חיה יפין לחלום חוץ מן הקוף והקיפוף עכ"ל. וכתבתי על הגליון דהרואה בהרואה יראה דלפנינו ליתא כן אלא כך איתא כל מיני חיה וכו' והקיפוד. [ופירש רש"י קיפוד חיה שדומה לקוף ושמה מרטינ"א] כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מן קריא וקיפופא. ודע דרש"י בפירוש החומש כתב כוס וינשוף הם צואיטו"ש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם ועוד אחד דומה לו ושמו ייב"ן עכ"ל. ומזה תראה דגם בפי' רש"י שזכרתי לעיל צריך להיות עופות הצועקים בלילה:
קדל [גניק] תרגום עורף:
קדם [פאר פסיהר] חשוך תקון נפשך קדים תקין כבר פי' בערך חשך (ירושלמי בפ"ק בדמאי) קדמאי בני מלכים אנן בני אנש (בכורות לא) מעשר מזדבן והא תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו במכר הא מלתא קשיא ליה לרב ששת באורתא ושני' בקדמיתא מברייתא במעשר בהמה של יתומה עסקיק ומשום השב אבידה ליתומין נגעו בה:
קדקד [שייטעל, עקע] (בכורות מג) קדקדא דבשרא בעלמא הוא פי' תלתול (ב"ר פ' סב) ואלה שני חיי ישמעאל מה ראה הכתוב לייחס שמו של רשע כאן ע"י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו (בויקרא רבה בצו פ' זובח) אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעולם הזה הקב"ה תולה בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא הה"ד אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו וכל עמא יימרון ייזיל ההוא גברא בחוביה: [הפלאה שבערכין]קדקד בכורות דף מ"ג: קדקדא דבשרא בעלמא. פי' תלתול עכ"ל. לפנינו איתא קרקורא פי' רש"י חתיכה:
קדר [אונראטה] נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן (שבת לב) פי' קדר רעי שמשהין עצמן ואין נפנין: [הפלאה שבערכין]קדר א' שבת דף ל"ג. נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן. פירוש קדר רעי שמשהין עצמן ואין נפנין עכ"ל. וכזה פי' רש"י נפישי קטילי קדר. רבים הרוגי נקבים וכו' קדר לשון קדרה על שם ששופך כקדרה:
קדר [ערדענער טאפף] (ב"ק יט) קידרא דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא פי' כל חד וחד סמיך אחבריה ולא התבשיל מתבשל ולא צונן ישאר קדרא בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא עיין בערך פגם ובערך נבל (חולין עה) כמין שני פולין מונחין על פי הקדרה פו' מקום שמות מווח שם נקרא קדרה ועוד נקרא חייתא דמתנח ביה מוחא (אמר בנימין תרגום ובשלו בפרור ובשלו בקדירה ונקרא פרור הסיר מפני תחתיתו שהוא שחור מלשין קבצו פארור ונקרא קדרה מלשון קדר הלכתי):
קדר (עיין קד קמא):
קדרון [טענין בוים] (בב"ר בריש אלה תולדות נח) עצי גפר ר' נתן אומר אעין דקדרינן וכן ת"י (בילמדנו ויורהו ה' עץ) רבי יהושע בן קרחה אמר קדרינון (אמר בנימין פי' בל"י ורומי שם כולל לדבר העשוי מעץ גפר שהוא עץ שטים וכן תרגום עצי גפר דאעין דקרדום):
קודרנטים [איין מינצע] (ירושלמי קדושין פ"א שני קודרנטים מסימס שני פרוטות קדרנטים פי' בל"ר מין מטבע רביעית איסר:
קדש [הייליגען. טרויען] (ירושלמי בפרק הרואה) כי אלהים קדושים הוא קדוש בכל מיני קדושות (בסוף גמ' דסוטה) אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא פי' החובה ק"ש בברכותיה והתפלה מפני שמוסיפין האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמיד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופי' צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא (יבמות מו כתובות נט נדרים פו ב"ק פט) כדרבא דאמר רבא הקדש החמץ ושיחרור מפקיעין מיד שעבוד פירוש כגון ישראל דשעבוד חמצו של נכרי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לנכרי והגיע שעת הביעור דנכרי הוא אלא חייל עליה איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור (יבמות מה) א"ר חמא הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו' קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (מכות יט מגילה י חגיגה ג ערכין לב זבחים קיב) קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל על שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב (כתובות כה) כמה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול. עשר בגבולין כבר פי' בערך עשר (ערכין יט) ביד עד האציל ורמינהי קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו'. (קדושין ג) מעיקרא תני לישנא דאורייתא והיא האשה נקנית ולבסוף תני לישנא דרבנן האיש מקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ובזו ההלכה נותן הבעל קדושין ואומר הרי את מקודשת לי נתנה היא ואמרה היא הריני מקודשת לך אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא חוששין מדרבנן (ובגמ') בביאה כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין עוד (שם נב) עוד (שם יג) קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת עוד (שם סה) המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודין: [הפלאה שבערכין]קדש א' סוטה דף מ"ט. אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסדרא ואיהא שמיא רבא דאגדתא. פירוש החובה קריאת שמע בברכותיה והתפלה. מפני שמוסיפין האידנא ארוממך אלקי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמוד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופירוש צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוה בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא עכ"ל. וז"ל רש"י. אקדושה דסידרא. סדר קדושה שלא תיקנוה אלא שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה דבר מועט שאומר קרייתו ותרגומו והן כעוסקי בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמיד תורה חביב הוא וכן יהא שמיה רבא שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם: שם יבמות דף מ"ו. כתובות דף נ"ט: נדרים דף פ"ו: בבא קמא דף פ"ט: וכדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין שיעבוד. פירוש חמץ כגון ישראל דשיעבד חמצו (של גוי) צ"ל לגוי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לגוי והגיע שעת הביעור דגוי הוא אלא חל עלי' איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא דעיילא אאיצטלא דמילתא ופרסוה יתמי אמיתנא ואמר רבא קניי' מיתנא ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדיי' אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף נינהו וכדרבא אבל הקדש מידי דלא הוה קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שיעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה משוינן לה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד כתובתה. שיחרור כמפורש בפרק החולץ ביבמות דף מ"ה: אמר רב חמא הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו' עכ"ל. וכן פי' רש"י בכל דוכתי והסכים ר"י על ידו בגיטין דף מ': ד"ה הקדש וכו' דדוקא קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד אבל קדושת דמים לא מפקיע. ולזה כיון רבינו מידי דהוה כלומר דבר שהוא קדושת הגוף וכו':
קדש מלמטה כבר פירשנו בערך ה' קדש וחצור ואתנן כל המקדש עצמו בדברי תורה וחוזר עליהן זוכה לפענח דברי תורה הנתונה בעשן שהוא תרגום תנן חצור כמו חזור כמו עלץ עלז (פרה טו) המקדש ונפל קידוש על ידו פי' הנותן אפר הפרה על גבי המים ומקדש למי חטאת: [הפלאה שבערכין]קדש וי"ו ע"ז דף ל"ט. קדש נונא אסיר עכ"ל. לפנינו בע"ז דף ל"ט. אמר רב אשי שפר נונא שרי קדש נונא אסיר וסימנך קדש לה' איכא דאמרי קבר נונא אסיר וסימנך קברי נכרים. וכתבו תוס' כך היא גירסת רש"י אבל ר"ח גורס איפכא שפר נונא אסור קדש נונא שרי ואיכא דאמרי קבר נונא שרי וכו' ע"ש. והנה רבינו שכתב לעיל בערך קבר וי"ו קבר נונא שרי משמע דגרסתו כגרסת ר"ח ואפ"ה גרס בקדש נונא אסיר כגרסת רש"י והוא חדוש:
קדש [פערברעננען] (כלאים פ"ה) הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש מ"ה גפנים פירוש שורף פן תקדש פן תוקד אש:
קדש [מענליכע האר] (סנהד' נד) אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש פי' שלא יטמא גופו שלא יהא נשכב כמו אשה ומנא לן דהאי קדש בזכור מיירי דכתיב וגם קדש היה בארץ ויליף תועבה מתועבה מן ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא מה להלן זכור אף תועבות דהכא זכור:
קה [זויער ווערדען] (ברכות מ) קוה חמרא ברומנא (פסחים קיז) צריך להקהויה וצריך לסמוכיה (ב"ב לו) מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא (כתובות סא) יושבת בקתידרא כללא דמלתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא (בויקרא רבה בסוף זאת תהיה) אמר לה הקהיתה אזל לי' חמרא (אמר בנימין אולי מלשון ושני בנים תקהינה פי' שיש בה טעם חומץ):
קה [בדענקליך זיין] (יבמות קי) יתבי וקא מקהו קהייתא פי' מדקדק בשמועה זו עד אחריתא כאדם המדקדק הרבה בדבר כדגרסינן רבי יהושע אמר כיהה עיין בערך כה כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו כדגרסינן (ב"מ נג) האי מאן דקהי אזוזי מקרי נפש רעה וכן הברזל כשתחתוך בו הרבה קה הברזל זה פי' ר"ח ז"ל (אמר בנימין וקמקוו אקותא כתוב בנוסחאות מאן דמוקי אזוזי כתוב בנוסחאות): [הפלאה שבערכין]קה ב' יבמות דף ק"י: יתבי וקא מקהי קהייתא. פירוש מדקדק בשמועה זו עד אחריתה כאדם המדקדק הרבה בדבר כדגרסינן רבי יהושע אומר כהה עיין בערך כה (ג') כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו כדגרסינן בפרק הזהב בבא מציעא דף נ"ב: האי מאן דקהי אזוזי מיקרי נפש רעה וכן הברזל כשתחתוך בו הרבה קהה הברזל זה פירוש ר"ח ז"ל עכ"ל. וז"ל רש"י ומקוו אקוותא. מקהילים תלמידים הרבה סביבם שהיו באים לשמוע דבריהם לישנא אחרינא דמקהו אקהתא משיבין קושיות זה לזה. וז"ל תוס'. וקמקוו אקוותא פירש בקונטרוס מקשין קושית זה לזה וכן פירש ר"ח והביא ראיה מר' יהושע קיהה וטיהר (נגעים פ"ד) דקדק בדבר הרבה וטיהר. ועפ"י הדברים האלה נראה דמ"ש רבינו כדרגסינן ר' יהושע אמר כהה צריך להיות קיהה. וכן בתוס' שציינו דמקוהו אקוותא פי' בקונטריס צ"ל דמקהו אקהתא פי' בקונטרוס וכו' דהא לפי הגירסא דמקוו אקוותא פי' רש"י מקהילים תלמידים וכו' אלא דלפי הגירסא דמקוהו אקהתא כתב לישנא אחרינא משיבין קושיות זה לזה. [ועיין היטיב בתוס' דף ע"ה. ובנדה דף י"ט. ויותר מבואר בדבריהם בסנהדרין דף פ"ז: בזה"ל ונראה כגירסת ר"ח קיהה בקו"ף ול"ג אומר כלומר ר' יהושע הקשה ודקדק בדבר כמו הקהה את שיניו וכן מקהו אקהייתא בשוקא (יבמו' דף ק"ה: מאספים אסיפות של בני אדם כלו' עמדו למנין וכו') ודע דרש"י בפי' החומש פ' ויחי מ"ט פי' ולו יקהת עמים אסיפת עמים וכן עין תבוז לאב ותבוז ליקהת אם (משלי ל׳:י״ז) לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה ובגמרא דיתבי ומקהו אקהתא בשוקא דנהרדעא במסכת יבמות ויכול היה לומר קהיית עמים עכ"ל. הרי מבואר דס"ל לרש"י בחומש כפירוש הראשון שכתב ביבמות דהיינו מקהילים ומאספים תלמידים וגורס מקהו אקהתא והיינו כגירסת רבינו הערוך ור"ח שכתבו תוס' בסנהדרין דף פ"ז: ובפירושיהם: שם במוסף (א"ב דמקוו אקוותא כתוב בנוסחאות. מאן דמוקי אזוזי כתוב בנוסחאות.) עכ"ל. בגמ' שלפנינו איתא דמוקים. פי' רש"י דמוקי אזוזי מעמיד עצמו מלקבלה כשמוצא בהם פגם. אכן הרמב"ן בפירוש החומש ויחי מ"ט פירוש ולו יקהת עמים העיד על הגירסא דקהי אזוזי וכו' וע"ש:
קהל [געמיינדע] (ברכות ט) העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלם (בגמ' ביצה כז) אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלם ר' שמעון בן מנסיא וחביריו אמרו הלכה כר"מ (ירוש' מעשר שני בסוף פ"ב) עדה קדושה ר' יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא (בהגד' קהלת) ראה חיים עם אשה אשר אהבת ר' בשם עדה קדושה אמר קנה לך דברי אומנות עם דברי תורה מ"ט כדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת ולמה קורין אותה עדה קדושה שהיו משלשין את היום שליש לתפלה שליש לתורה שליש למלאכה ר"א שהן יגעין בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ:
קהרמנא [פערוואלטער] (ב"ב מו) מ"ט אימור קהרמנא שוויה פי' אפוטרופא (ערובין נט) כיון דשכיחי גבי קהרמנא מדכרי אהדדי פי' השלטון של מקום (אמר בנימין בנוסחאות כתוב הרמנא ופי' רש"י הרמנא שוויה רשות נתנו לו אבל דשכיחי גבי הרמנא פי' מושל): [הפלאה שבערכין]קהרמנא בבא בתרא דף מ"ו: עדים מאי טעמא אימר קהרמנא שווי'. פירוש אפיטרופא עכ"ל. לפנינו איתא אימור הרמנא בעלמא שויוה. ופירוש הרשב"ם רשות נתנו לו להוריד אריסין עמו אם טורח הוא לעשות לבדו. ומיהו רבינו לא גריס בעלמא וגם לפירוש הרשב"ם מלת שויוה אינו מכוון ועדיפא לומר הרמנא הוא נקיטי או הרמנא נתן לו. אבל לפירוש רבינו עולה יפה אימר אפיטרופא שווי'.
קהת [פעררענקען] ותקע כף ירך יעקב תרגום ירושלמי וקהת כף ירכיה דיעקב:
קהת [שלייפע באנד] (כלים פי"ו) התרמל משיחסום וינקב ויעשה את קהותיו ויש שקורין קיחותיו פי' מסגרותיו ובלע"ז שמו אסול"י שבהן סוגרין כלי עור. אזניו כמו אזנים קטנות סביבות התרמל כאזנים של דיסקיות שיתן זו לתוך זו וסביבות השטיח מכניסין וסביבות הקטבליא ומכניסן באותן אזנים חבלים וסוגרין אותן בהן ומצין שזה קחותיו לשון סגירה שנאמר ולאסורים פקח קוח:
קו [ליניע, גירטיל] (חגיגה יב) תהו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם:
קו [האפפען] (ברכות לב) אם ראה אדם שמתפלל ואינו נענה יחזור ויתפלל שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה:
קוואי [וועבער] (שבת קיג) כלי קוואי מותר לטלטלן בשבת פי' כלי אומנות האורג כגון האכסן והכבד שהיריעה תלויה בו מלמעלה והכבד שפשוטה עליו מלמטה מותר לטלטלן בשבת (שם קמ) אמר רבה ואם היה כלי קוואי מותר פי' אם היה הבגד שטוח בכלי האורג מותר וכלי האורג נקראין כלי קוואי: [הפלאה שבערכין]קוואי שבת דף ק"מ: אמר רבה ואם היה כלי קוואי מותר. פירוש אם היה הבגד שטוח בכלי האורג מותר וכלי האורג נקראין כלי קוואי עכ"ל. לפנינו איתא אמר רבא:
קווסר [קערנליך] (ב"ר פ' עד) צאן לבן הנותרות נותרות כתיב מנהון בישין מנהון עקרין מנהון קווסרן (אמר בנימין פי' בל"ר חלשים מפני חולי פנימי והולכים ודלים):
קווער [ריהען] תרגום ורשעים לא ישכנו ארץ ורשיעין לא יקווערון בארעא:
קווץ [איינגעשרימפען] (סוכה כג) זמנין דמיתא קווצא (כווצא) ולאו אדעתיה (שם לב) כפוף קווץ סדוק (חולין מג) איזהו וושט עצמו כל שחותכו וקווץ (וכווץ) פי' ענין צמיתה וכבר פי' ענין הזה בערך כווץ: [הפלאה שבערכין]קווץ א' סוכה דף כ"ג. זימנין דמייתי קווצא (כווצא) ולאו אדעתי'. שם דף ל"ב. לולב כפוף קווץ סדוק. חולין דף מ"ג. איזהו וושט עצמו כל שחותכו וקווץ (וכווץ). פירוש ענין צמיתה וכבר פירש ענין זה בערך כווץ עכ"ל. הביאו תוס' ד"ה קווץ פירש בקונ' שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצים. ובערוך פירש ענין צמותה:
קווץ [לאקינג האריג] (נדרים ט) וקווצותיו סדורות לו תלתלים (בב"ר פ' סד ואנכי איש חלק) ר' לוי אמר לקווץ וקרוץ מן קווצותיו תלתלים שייך זה בערך הראשון:
קווק [פייערצייג, פייערשטורץ](סנהד' עד) הני קוקי ורימוניקי היכי יהבינן להו פי' מיני מחתות שמוציאין בהן אש והולכים לאלילים ביום חג שלהן אלמא הנאת עצמו שאני פ"א קווק כלי של טיט ודומה לעציץ וכשמתחמם אדם כנגד המדורה ורוצ' לישן כופה אותו על הגחלים כדי שלא תצא האש בבית. רימוניקי כלי עשוי לחתות בו גחלים ממקום למקום ובמלכות טרם היו חברין שלהן מחזרין בכל בתי ישראל ומכבין הנרות וחותין הגחלים ומוליכין לבית האור שלהן שהיא ע"ז ולא היו עוזבין לא אש ולא גחלים שילינו בלילה חוץ לעבודה שלהן שהוא בית האור כדאמרינן (גיטין יז) אתא ההוא חברא שקלא לשרגא מן קמייהו והיו מוליכין אותן בקווקי ורימונקי דהוו להו משמשי אלילים ואע"ג דמשמשי ע"ז הן כיון דלא לעבודי אסורא לישראל קא מיכווני אלא להנאת עצמן מותר לנו ליתן להם: [הפלאה שבערכין]קווק א' סנהדרין דף ע"ד: הני קוקי ורממונקי היכי יהיבינן להו. פירוש מיני מחתות שמוציאין בהן אש ומוליכין לאלילים ביום חג שלהם אלמא הנאת עצמו שאני. פירוש אחר קווק כלי של טיט ודומה לעציץ וכשמתחמם אדם כנגד המדורה ורוצה לישן כופה אותו על הגחלים כדי שלא תצת אש בבית. רימונקי כלי עשוי לחתות בו גחלים ממקום למקום ובמלכות פרס היו חברין שלהן מחזרין בכל בתי ישראל ומכבין הנרות וחותין הגחלים ומוליכין לבית האור שלהן שהיא עבודה זרה ולא היו עוזבין לא אש ולא גחלים שילינו בלילה חוץ לעבודה שלהן שהוא בית האור כדאמרינן בגיטין דף י"ז. אתא ההוא חברא שקלה לשרגא מן קמייהו והי' מוליכין אותו בקווקי ורימונקי דהוו להו משמשי אלילים ואע"ג דמשמשי ע"ז הן כיון דלאו לעבודי איסורא לישראל קא מכיווני אלא להנאת עצמן מותר לנו ליתן להם עכ"ל. ודימוניקי איתא לפנינו. ועיין לעיל מה מה שכתב הרב המוסף בערך דימונקי:
קוק [העערדע] (ב"ר פ' סא) לך מעמנו כי עצמת אמרו לו כל עצמות שעצמת לא היו אלא ממנו לשעבר הוה לך חד קוקייא כדון אית לך קוקייא סגין (ובפ' עד הלא נכריות וגו') אפשר כן אלא אם הוה חמי חד קוקייא טבא הוה נסיב. שית לבך לעדרים תרגומו שוי לבך על קווקייך (אמר בנימין בנוס' כתוב שוי לבך על קוטין):
קוותא [נאגעל] (מ"ק י) כמאן מדלינן האידנא קיותא דדשי בחולא דמועדא כמאן כרבי יוסי ס"א כוואת. פי' כשיוצאין מסמרין דעץ של קורה שעל הפתח בחולו של מועד לחוץ ונופלות הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרין בחורין דהיינו כרבי יוסי דשרי למיעבד בלא שינוי (אמר בנימין פי' בל"י עומק ודבר צפון בארץ): [הפלאה שבערכין]קוותא מועד קטן דף י"א: כמאן מדלינן האידנא קוותא דדשא בחולא דמועדא כמאן כרבי יוסי. ס"א כוואת. פירוש כשיוצאין מסמרין דעץ של קורה שעל הפתח בחולו של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרין בחורין דהיינו כרבי יוסי דשרי למיעבד בלא שינוי עכ"ל. לפנינו איתא קביותא דדשא. וז"ל רש"י כשיוצאין מסמרין של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי:
קז [אדער לאססען] (בכורות לג) בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזים לו את הדם וכו' (כריתות כ) דם הקזה שהנשמה יוצאה בו פי' בגמ' כל זמן שמקלת. פי' קיזאי כבר פי' בערך פרש:
קזא [בוים אייל אויס דיא קערנער פון בוים וואלל] (שבת כא) מאי שמן קיק רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקזא פי' הוא שמן של גרעינין שיש בצמר גפן שעושים בגדים ממנו:
קזדור ס"א קסדור ומפרש במקומו:
קזז [ראטע שטיינע] כרם רבעי מציינים אותו בקיזזות אדמה פי' עפר אדום ובלע"ז בו"לו וכבר פי' בערך חרש (בב"ר מב) היה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע (בפסקא דויהי בשלח) מקוזזי מן קדמוי מקוזזי מן בתרוי:
קזם [שמוק] (בילמדנו ויהי העם כמתאוננים) בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת תלך לכשפים (ובוהיה עקב תשמעון פסל לך) לזהבי שאיבד חתנו קוזמין של בתו אמר לו אני נתתי קוזמין ואבדת אותן (בב"ר פ' כ) אמר לה כל קוזמין שלי בתוכו והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה פירוש תכשיטין ועדיים שמן בלשון יון קוזמין ובברייתא דרבי אליעזר פרק יג:
קוזמיקון [דורך דיא וועלט פערב ייטעט] (ב"ר פ' כה ירושלמי בפ' הרואה בהלכה על הרוחות) אין לך קוזמיקון בהן אלא של אליהו שנא' והנה ה' עובר ורוח גדולה וכו' (ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) פי' חזק (אמר בנימין פי' בל"י דבר של העולם כולו):
קזמקרטור [וועלט בעהערשטער] (בב"ר פ' נח) ורדף ד' מלכים קיזמקרטורין (בפסקא דכי תשא) ג' מלכים קוזמקרטורין שולטין מסוף העולם ועד סופו פי' בל"י קוזמו עולם קרטור תופש:
קט [ערצירנען] (ב"מ סד) לא תגנוב ע"מ למקט פי' להכעיסו ולהקניטו ואחר כן יחזיר לו (אמר בנימין ל' מקרא זה ארבעים שנה אקוט בדור תרגום נצו גם נעו אתקוטטו אף אתטלטלו): [הפלאה שבערכין]קט א' בבא מציעא דף ס"א. לא תגנוב על מנת למיקט. פי' להכעיסו ולהקניטו ואחר כן יחזיר לו עכ"ל. עיין מה שכתבתי לעיל בערך:
קט [גירקען] תרגום ירושלמי את הקשאים ואת האבטיחים ית קטיא וית מלפופניא ובלשון משנה אבטיח ומלפפון שני מינים שונים:
קט [ארם] (בירושלמי סוף מסכת תענית) טור שמעון הוה מפיק שלש מאות גרבין דמרקוע לקטיא בכל ערובא דשבא פי' בעל הערוך בערך גרב לעניים והביא מאמר דמגילת איכה יעיב (פסקא בלע ה') והוא משונה קצת בנוסחאות:
קטב [פעסטווינד] (פסחים קיא) תרי קטבי הוה חד מקמי טיהר' וחד בתר טיהר' וכו' פי' רוחות הן (אמר בנימין ל' מקרא קטב מרירי ונקראים כן שהם קוטבים וחוטבים האדם לשון קטבך שאול):
קטב [שפאלטין] לחטוב עצים ת"י למקטב קיסין:
קטב [פרעססען] (שביעית פ"ח) אין עושין זיתים בבד ובקטב פי' משימין עץ גדול הכבד על הזיתים שבבית הבד ונקרא קטב ובראשו תלוי אבן גדול פ"א קפיפות שעוצרין בהן הזיתים:
קטבא [שטייג ארונטער] (בילמדנו פ' צו) אהי קטבך שאול לשון אלניסטי קטבך קטבאה שאול פי' בל"י שהוא אלניסטי קטבא רד למטה:
קטבל [פאלסטער] (שקלים פ"ג) תרם את הראשון וחופה בקטבליות בסנדל (כלים פכ"ו) עור סקורטיא ועור קטבליא (אהלות פ"ח) סקורטיא וקטבליא פורס קטבליא על גבי רישיה פירוש עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בל' יון שמו אנבולי ושהוא מוצע למטה קורין אותן קטבולי ובטיית שמו נטע ובלע"ז נטה ושוכבין עליו: [הפלאה שבערכין]קטבל שקלים פ"ג תרם את הראשון וחפה בקטבליות. כלים פרק כ"ו עור סקורטיא ועור קטבליא. אהלות פרק ח' סקורטיא וקטבליא. בבא מציעא דף ל': פורס קטבליא על גבי (רישי') צ"ל דישה. פירוש עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בלשון יון שמו אנבולי ושהוא מוצע מלמטה קורין אותו קטבולי ובטיית שמו נטע ובלע"ז נטה ושוכבין עליו עכ"ל. בב"מ פי' רש"י עור שלוק... וכו'. ובמנחות דף נ"ז: כגון שלש על גבי קטבליא וז"ל רש"י קטיבלא. עור: בכלים פרק כ"ו מ"ה עור קטבוליא פירש הר"ב עור שמציעין אותו ע"ג המטה ושוכבין עליו. וכ"כ הר"ש. במשנה ד' פרק ט"ז דכלים קטבוליא ז"ל הר"ב קטבוליא עור שמציעים. ע"ג המטה וקורין לו בערבי נט"ע וכו'. במשנה א' פ"ח דאהלות קטבוליא ז"ל הרב קטבלא עור שמציעין למטה ושוכבין עליו וקורין לו בערבי נט"ע. ובמשנה ד' פרק ג' דשקלים פירש הר"ב עור שלוק. בחגיגה דף כ"ד. קרטבלא. פי' רש"י קרטבלא עור שלוק. ואולי צריך להיות בלא רי"ש קטבלא. ועיין תוס' יו"ט רפ"ח דאהלות סתירת פירוש הרמב"ם:
קטבליטון [שולדיגקייט] (מדרש במדבר רבה פ' פקוד כל זכר) נמצא אותו שלחני חייב קטבליטון פי' בל"י תשלום ופרעון:
קטיגור [אניוואלד אנקלאגע] (בפרק בן זומא) העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד (ראש השנה כו) אין קטיגור נעשה סניגור פירוש מלשון רכיל (סוף כתובות) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מליץ רע מלמד חובה ופירוש קטיגוריא רכילות וחובה):
קטדיק [פעראורטהיילונג]. (בויקרא רבה זאת תהיה) בשר ודם גובה קטדיקי והקדוש ברוך הוא גובה קטדיקי פי' בלשון יוני עונש קטדיקי (בילמדנו ויצא בן אשה ישראלית ובאל תצר את מואב) ה' שמשכו להן ערלה כמפורש בערך מל ולכולם נתתי קטדיקי על מצרים נתתי קטדיקי ויקם מלך חדש שחידש עליהם שיעבוד וליהויקים נתתי קטדיקי והגלתי אותו לבבל ועל אדום נתתי קטדיקי כי אני חשפתי את עשו ולבני עמון נתתי קטדיקי לא יבא עמוני (בסוטה ובילמדנו) ואח"כ יצא קטדיקי על אותה מדינה:
קטדיקוס [פאללציהער דאס אורט היילם] (במדבר רבה פ' איש איש כי תשטה אשתו) משל לארכיטקטון קטדיקוס על אותה מדינה פי' גובה עונש ומס:
קטה [טורהאנג] (נגעים פי"א) חטה שיש בה פספסין (בילמדנו בריש בהעלותך) קיטאות של בוץ קיטיות של פופירן (בספר וידבר בפנים אחרים של וישלחו לענין ציצית) פרט לפרפורין ולקוטיות (בפסקא דשור או כשב ובויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת צדקתך) רבי יהושע בן לוי סלק לרומי חזא עמודיא דשישא מכסן בטפיטיא מן הצנה כדי שלא יקרשו ומן השרב כדי שלא יבקעו ס"א עמודין של שיש מכורכין בקיטיות בשרב שלא יפקעו ס"א מכורכין במחצלות פי' היינו וילון וי"מ קיטא ליצא:
קטו [שטאב] (במגלת איכה גלתה יהודה) חד פרי בתר חבריה ובידיה חד קטו בעי מימחיניה בא חמא מזיקיא פרו בתריה ובידיה חד קטו דפרזלא פי' מטה של עץ ומטה של ברזל (אמר בנימין בנוס' כתוב קטיתא):
קטיזמא [דאס ערשאפפענע] (ב"ר פ"א) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואח"כ קטיזמא שלו פלן אגיסטלא פנן פרוטאטא ס"א ואח"כ מזכיר שבחו (אמר בנימין פי' בל"י בנין ופעל):
קטל [שניידען]. (שבת עג) האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים (יבמות קכא) ההוא גוי דאמר ליה לבר ישראל קטלי אספסתא ושדי ליה לחיותא בשבתא וכו' (סנהדרין לג) אטו אנן קטלי קני אגמא אנן כלומר חוטבי עצים אנו:
קטל [שמוק קעטטע] (שבת נז) לא בקטלא ולא בנזמים (סוטה ו) היו עליה כלי זהב קטלאות נזמים וטבעות (כלים פי"א) כל תכשיטי האשה טמאין עיר של זהב וקטלאות ונזמים וטבעות שירי קטלא מלא צואר קטנה חח ונזם תרגום ירוש' קטלין וקדישין בתרגום יונתן ונקרב את קרבן ה' קטלין מן אדרעיהון (מעילה יח). קטלא בצוארה טבעת בידה פי' תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר ובל' חכמים בא"י פתיכאתא ובלע"ז מורי"נא ויש מפרש מלשון הן יקטלני (א" פי' בל"ר שרשרת זהב): [הפלאה שבערכין]קטל ב' מעילה דף י"ח. קטלה בצוארה טבעת בידה. פירוש תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקות עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראית כבעלת בשר ובלשון חכמים בא"י פתיכאתא ובלע"ז מורינ"א ויש מפרש מן הן יקטלני עכ"ל. בשבת דף נ"ט: מאי קטלא מנקטא פארי. וז"ל רש"י משוטניצ"א והוא בגד שיש לו שנצים כעין מכנסי' ומכנסת בו רצוע' רחבה וקושרה סביב צוארה והבגד תלוי על לבה והוא חשוב ומצוייר בזהב וי"מ כמין חצי עגול עשוי ואוחזת בו מפתח חלוקה והפגם בולע צוארה והוא של זהב. בסוטה דף ז': וקטליאות פירש רש"י תכשיט הוא כמין חצי עגול פתוח וסוגרת בו חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדים. במעילה דף י"ח פי' רש"י קטלה ענק של זהב וכו'. ותוס' כתבו קטלה היא רביד ובירושלמי אצעדה מתורגם קטלה [ועיין מ"ש לעיל בערך פתרא]:
קטליזה [פערקויף פלאץ]. (עבודה זרה לט) הנמכר לפני חנווני בקטליז אסורין פי' שוק כמו אטליסא:
קטלפטא [קליין, וועניג] (במגילת איכה העיר רבתי) אשכח חד חייט יתיב על פיילי אמר ליה את מזבן קטלפטא אמר ליה לא אלא כולי כחדא פירוש מעט (אמר בנימין פירוש בלשון יוני בחלקים קטנים ומעט מעט ובנוסחאות כתוב לוקטא לוקטא):
קטלת [העלונג, דעם היפט ביין] (אהלות פ' שלשה בקטלת פי' למעלה מן הירך (אמר בנימין פי' קוטלא בלשון יוני אטמא של ירך אשר בו נתקע הבוקא וחבור אלו עצמות):
קטם [אבברעכען] (שביעית פ"ב) וכורכין אותן וקוטמין אותן פירשנו בערך זבל (סוכה לב) נקטם ראשו אפילו שנים קטומין (ביצה לג) קוטמו ומריח בו טרף בפיה ת"י קטים בפומה פי' ענין שבירה:
קטם [אש] (חולין נא) קטימא נהילא חיישינן פי' עפר מנופה פיח הכבשן תרגום ירושלמי קטם דאתון (בב"ר פ' צא) ויקבוץ את כל אכל עירב בהן עפר וקוטמיות דברים שמעמידין את הפירות ברודים אמוצים תרגום פצחין קטמין:
קטן [יונגלינג] (סוטה כב) מאי קטן שלא כלו לו חדשיו זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ומקשינן והא רבה אורי פחות מכ' שנה ופרקי' שאני רבה דלית דכוותיה פירוש רבה מבני עלי הכהן היה וחיה מ' שנה ומפורש ביבמות בר"ה וישב ראש ישיבה כ"ב שנה נמצא שהורה מבן י"ח שנה ולמעלה ומשנינן בדורו לא היה כמותו. קטן היודע למי מברכין מזמנין עלין כבר פירשנו בערך פרח (סוכה מב. ערכין ב) קטן היודע לנענע חייב בלולב ויודע להתעטף חייב בציצית וכו' (גיטין סה) אמר רב ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתקדשת במיאון וכו' (יבמות צח) אי זו היא קטנה מבת י"א שנה ויום אחד עד בת י"ב שנה ויום א' קטנות נערות ובגרות כבר פירשנו בערך בגר (גיטין כט) אמר מר בר רב אשי הא דאבא קטינותא היא פירוש זו שאמר מדעת קטנה פ"א בימי קטניתו אמרה מקיטנא לאולמא פירשתי בערך אלם: [הפלאה שבערכין]קטן א' סוטה דף כ"ב: מאי קטן שלא כלו לו חדשיו זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ומקשינן והא רבה אורי פחות מכ' שגה ופרקינן שאני רבה דלית כוותי'. פירוש מבני עלי הכהן היה וחי' מ' שנה ומפורש ביבמות דף ק"ה. ובראש השנה דף י"ח. וישב ראש ישיבה כ"ב שנה נמצא שהורה מבן י"ח ולמעלה ומשנינן בדורו לא היה כמותו עכ"ל. לפנינו איתא והא רבה אורי בשוין. ובעבודה זרה דף י"ט: איתא התם בשוין. וז"ל רש"י והא רבה אורי. וכל שנותיו אינן אלא ארבעים כדאיתא בר"ה (דף י"ח) רבה ואביי מבית עלי קאתו רבה דעסיק בתורה חיה ארבעין שנין וכו' בשוין. אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר לו להורות או שאין זקן ממנו בעיר. ותוס' כתבו דיותר מסתבר לפרש הא דמשני הש"ס בשוין קאי אמה דקאמר שאין להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע למ' שנין. והוא לא הגיע לכך אין לו להורות אבל אם הוא גדול בחכמה אע"פ שלא הגיע למ' שנין מותר ורבה גדול העיר בחכמה היה ע"ש שהאריכו עוד. והנה פירוש התוס' ופירוש של רבינו עולים בקנה אחד אבל הגרסאות מחולקות ולפירוש רבינו מוכח להדיא דדוקא רבה דלית דכוותיה שאין בדורו גדול ממנו שרי אבל לאחרים אסור מעתה נסתלקה תמיהת הר"ן על הרי"ף שהביא כל הסוגיא ולא הביא והא רבא (נראה דצ"ל רבה) אורי התם בשוין והבית יוסף ביורה דעה סימן רמ"ב וכן בכסף משנה פרק ה' מהלכות תלמוד תורה דין ד' רוצה ליישב ע"ש וגם בלחם משנה דחק את עצמו ע"ש. אמת שקושית הר"ן חזקה לפי הגרסא שלפנינו אבל אין ספק שהיה לו לרב אלפס כגרסת (הרי"ף) [רבינו] ולא הותר בו כי אם לרבה אבל לאחרים חוקם חוק נתן עד ארבעין שנין לכ"ע ושפיר עביד הרי"ף לפי גרסתו. ודע דהרמב"ם השמיט שיעורא דמ' שנין וגם הא דרבה אורי בשוין ועיין על זה בכסף משנה. ובלחם משנה כתב ליישב דעת הרמב"ם דבזמן הזה שלומדים בספר ומורים מתוך הספר לא שייך זמן דמ' שנין אבל הרי"ף כתב זמן דמ' שנין הניח בצ"ע עיין קונטרוס סימן ע"ג: שם באות הנ"ל בסופו גיטין דף כ"ט: אמר מר בר רב אשי הא דאבא קטינותא (לפנינו איתא דקטנותא) היא. פירוש זו שאמר מדעת קטנה. פירוש אחר בימי קטנותו אמרה עכ"ל. וכזה פירש רש"י דקטנותו היא. בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליו. ויש לכוון מאמר זה עפ"י גמרא דבבא בתרא דף קנ"ז. מהדורא קמא דרב אשי אמר לן קנה מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן יחלוקו. ועיין שם פירוש הרשב"ם העתקתי לשונו לעיל בערך הדר ג':
קטן [לינזע] (בסוף מעשרות) רבי יוסי אומר אף הקוטנין פטורין מן המעשר פי' ממיני קטניות הוא ושמו בל' ישמעאל נגיר אלאדנב (אמר בנימין המפרשים כתבו שהוא מין ממיני עדשים):
קטן (בסוף מעשרות) רבי מאיר אומר אף הקולקס אלו שעוקציהן קטנים והלקטיהן מרובין רב יוסי אומר אף הקוטנין של מטה מהן והיינו קוטין היינו קיטנין ופירוש של מטה דאמר ר' יוסי היינו דעוקציהן יותר קטנים מעוקצי הקולקס ולכך נקראין סגיד אלאדנאב ולא נקרא הקולקס קוטנין שפירושו קטני זנב אע"פ שעוקציהם קטנים לפי שהקוטנין למטה מהן בזנב כלומר יותר קטני זנב מהקולקס ולכך נקראין קוטנין (ביצה יד) משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות פי' הן זרעונין ובלע"ז לגומ"י ובלשון ערבי קטריא:
קטן [שוואנץ]. ואחוז בזנבו תרגום ירושלמי בקיטנא:
קטן [קליינעם אקקער פעלד] (ב"ק נט) רב פפא ורב הונא בריה דרב שום דיקלא אגב קטינא דארעא (גיטין ל) ריש לקיש אמר אפילו הניח מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי פי' קטינא דאביי (כתובות צא) ההוא גברא דהוו מסקו ביה מאה זוזי הוו ליה תרי קטיני וכו' אמר רב ששת בריה דרב אידי בקטיני פירוש שדות קטנות (בגמרא דסמך שום הדיינין) אלו ששה קטנין כולן קרובי ענין אחד הן:
קטן [שלאף געמאך] (סוכה ג) בסוכה העשויה קיטונות קיטונות (יומא טו) ורמינהי (מדות לד) ארבע לשכות היה בבית המוקד פתוחות לטרקלין. (ב"ר פרשה כה) זה ספר לארכון טיקטונים שבנה המדינה חדרין ובובין ומערות ויבא החדרה תרגום ירושלמי ועל לקיטונה וכן ובחדר משכבך ומחדרים אימה (אמר בנימין פי' בל"י חדר ובפרט אשר שוכבים בתוכו אבל טקטון בלשון יוני חרש עצים ואבנים וארכיטקטון ראש האומנים והחרשים):
קטנטין [רויבער, מערדער] (מדרש תהלים מזמור בבא הזיפים) קטנטין שהיה רודף אחר חבירו פי' בל"י איש דמים ורוצח:
קטספון [וירטס נאמע] (ב"ר פ' לח) ארך ואכד וכלנה הדס ונציבין וקטספון וכן בתרגום ירושלמי (יומא י) רסן זה קטספון: [הפלאה שבערכין]קטספון יומא י'. רסן זה קטספון עכ"ל. לפנינו איתא זה אקטיספון:
קטע [האנקען, פערשטוממלען] (שבת סה) הקטע יוצא בקב שלו וקצץ פתילים תרגום ירושלמי וקטע יתהון (ב"ר פ' מה) היה אברהם יושב ותמיה כל היום במה אברך אמר לו הקב"ה קטיע חד פטטיא מן כדו (ובפסקא דהחדש) פסק הדא מיליא מן לבך קטעין (בריש מעשרות) נוטל את הקטעין מן הצדדין ממה שבתוך התבן ואוכל כלומר נוטל את המשוברין מן הצדדין שבמירוח ואוכל בלא מעשר:
קטף [הארץ דאס וואם רינד ארוס פין דעם בוים] הכופר והקטף עיין בערך כפר פי' בלע"ז בלסמ"ו והוא תרגום צרי והוא אפרסמון כמו שפירשנו במקומו (ע"ז לה) ע"כ לא פליג רבי יהושע עילויה אלא בקיטפא דגוזא אבל בקיטפא דפירא מודה ליה דתניא אמר רבי יהושע שמעתי שמעמידין אותה בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי (אמר בנימין כל המיצים העבים הנוזלים מהעצים נקראו קטף בשם כללי אבל בשם פרטי העץ שממנו נוזל הצרי נקרא כן והצרי עצמו):
קטף [אבברעכען] (פסחים יא) מתוך שלא התרת' לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא פי' קודם העומר אין קוצרין החיטין במגל אלא מקטפין ביד (שם לו) וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין פי' האשה מקטפת מן העיסה ועורכת הלחם (ב"מ פט) יצא הלש והמקטף והאיפה (ע"ז עב) כי זבניתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. אמר קטופה כבר פירשנו בערך אמן הקוטפים מלוח עלי שיח (שם ג):
קטף [צוזאממען קלעבען] (נדה סה) נתר מקטף מיא אהל מסרך מיא פי' קטוף וסרוח כגון דבוק השער זה עם זה ואין המים באין ביניהן:
קטף [איין ווייך אין דין טיך] (במדרש ספר וידבר בפנים אחרים של וישלחו) קטיפות אינן חייבות בציצית פי' לשון ישמעאל קטיפה ולשון משנה סכום ובלע"ז לצול"ה והיא דקה ורכה:
קטפרס [אבלויף] (אהלות פ"ג) נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס הנצוק והקטפרס ומשקה טופח כבר פירשנו בערף טפח (גיטין עח) אמר רב יהודה היתה ידו עשויה קטפרס פי' כגון שהעמידה ידה משופעת ולא זקופה כמחיצה ולא פשוטה לקבל אלא עשויה כמין מדרון (מעילה יז) נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מקום משופע נטוי מלמעלה למטה כמין מדרון):
קטפרס [שטארקע שלעק] (בפסק' ויהי בשלח) עשר קטפרס אתה לוקה אלו י' מכות. (בויקרא רבה זאת תהיה בסמוך פרשת ראשו) בשר ודם נותן קטפרס והקב"ה נותן קטפרס הה"ד ארבעי' יכנו לא יוסיף (אמר בנימין פי' בל"י מכות גדולות ועצומות):
קטפרקטוס [בעפאנצערט] (מדרש שיר השירים פסקא לססתי) יצא פרעה קטפרקטוס פי' בל"י ורומי מזוין בלבוש ברזל:
קטר [קניפ] (פסחים עד) אית בהו קטרי פירוש מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרין וכשחותכין אותן אותו החתך מפיק מיא והוה ליה כמבושל (יבמות סא) מינהו אין נתמנה לא אמר רב יוסף קטיר קא חזינא הכא כלומר קשר (בריש גמרא דראש השנה) בניסן נמי משכח שכיחי קיטרא פירוש שמתקשרין שמים בעבים וחשוב כמו ימות הגשמים ולא אגדי לשלשים יום (אמר בנימין תרגום ותקשור על ידו וקטרת על ידיה):
קטר [דינפט, רייכערן] (כריתות ד) מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקוטר ועולה (ביצה כג מ"ק י) אי קטורא בידא פי' לקטר את הבושם מבית יד של חלוק כשהוא מונח על הכלי פי' אחר מכניסין ומלקטין ומכווצין בית יד של חלוקיהן ונראה כווץ ומעשה אומן היא ואסור (מנחות קי) בכל מקום מוקטר מוגש לשמי בכל מקום סלקא דעתך אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקין בתורה בכל מקום אני מעלה עליהם כאלו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה (בב"ר פ' מ"ב) ושמה קטורה שקטרה מצות ומעשים טובים אמר רבי ברכיא אע"פ דכתיב ותלך ותתע במדבר תאמר שנחשד עליה בריה תלמוד לומר ושמה קטורה כזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה: [הפלאה שבערכין]קטר ב' ביצה דף כ"ג: מועד קטן דף י': מאי קיטורא אי קטורא בידא פירוש לקטר את הבושם מבית יד של חלוק כשהוא מונח על הכלי פירוש אחר מכניסין ומלקטין ומכווצין בית יד של חלוקיהון ונראה כווץ ומעשה אומן הוא ואסור עכ"ל. ז"ל הש"ס בביצה קטורא שרי אמר ליה אמימר מאי קטורא אי קטורא בידי מעשה אומן הוא ואי לעשן אסור דהא קא מכבה וכו' פי' אי קטורא בידי. שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים שקושרין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים וקורין לו אופרונציי"ר מעשה אומן הוא ואסור וקטורא לשון קשר הוא. ואי קטורא. לשון קיטור הכבשן דהיינו לעשן וכו'. במועד קטן [לענין מלאכה בחולו של מועד] אמר רב חסדא קטורא בידי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. וז"ל רש"י קטורא בידי אסור. למיעבד במועד שכך היו עושין שהיו נוטלין כלים חלוקין והיו מחליקין עליהם בית יד של חלוקיהן מעשה אומן הוא ואסור לישנא אחרינא לכולן קמטין שאדם עושה בבית יד שממלאין אותה בקנה של שבלים חלקים ומקמטין פרוונצי"א בלע"ז. וז"ל תוס' קטורי בירי גרסינן ברי"ש ולא בידי בדלית והוי מענין בירית טהורה בפרק במה אשה (דף ס"ג.) ובפרק חזקת הבתים (דף נ"ד) עכ"ל. הנה בפרק חזקת הבתים לא נזכר מאומה ולא ידעתי על איזה מקום רמזה תוס'. וגם פירש רש"י על בידי דאיתא בביצה ועל בידי דאיתא במועד קטן מטין לכוונה אחת ועל כורחין דטעות נפל באחד המקומות. והנראה מרבינו דבשני המקומות צריך להיות בידי בדלי"ת. ולפי פירוש התוס' צ"ל בשני המקומות בירי ברי"ש ואולי מאי דאיתא בתוס' ובפרק חזקת הבתים צ"ל ובפרק משקין במועד קטן ודע דהפירוש שכתבו תוס' בירי ברי"ש כתבו ההגהות מיימוני בפרק י"ו מהלכת י"ט בשם רבינו חננאל ובשם הערוך ורש"י גריס קטרי בי ידי ע"ש. וגם בבית יוסף אורח חיים תקמ"א כתב בזה"ל ומה שכתב ואסור לעשות הקמטים שבבתי ידים והשוקים גם זה שם קטורי בי ידי אסור מ"ט מעשה אומן הוא ופירש רש"י קטורי בי ידי לכווץ הקמטים שאדם עושה בבית יד שממלאין אותן בקנה של שבלין חלקות ומקמטין וכו' ועוד פי' רש"י קטורי בי ידי שהיו נוטלין כלים חלוקות וכו' ורבינו ירוחם כתב שההחלקה זו נקראת כסכוסי קרמא דשרי רבא והרמב"ם פירש קטורי בי ידי היינו לעשות קשרי בתי הידים עכ"ל הב"י מכל זה תראה דלפי' רש"י עיקר הגרסא בי ידי ולפיכך טעות גפל בכל הספרים שגרסו בפי' רש"י בירי וגם בפי' רש"י שבאלפסי ובהר"ן שם שפירש כפי' רש"י ע"ש כתוב בירי אבל צריך אני להגיה וצ"ל בי ידי:
קטר [אונבעדעקט] (מדות ל"ד) חצרות קטורות אלא שאינן מקורות (אמר בנימין רבי דוד קמחי פי' קשורות ומפרשי המשנה מלשון קטורת ובעל הערוך פירש כאן מלשון ציורים וצירות) (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) הרי אני צר אותו בכל קטורי' של אביו שידעו הכל שהוא בנו של אברהם (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) וצר כל קטורין של וולד בדמות הנואף (בילמדנו אל תצר) היתה מוציאה כל קטירין של פעור מתוך פונדתה ואומרת השתחוה לזה:
קטרב [יאך. גאבעלשטאנגע] (כלים פי"ד) העול של מתכת והקטרב פירוש העול שבראשי השוורים פ"א שני עצים יש מצד זה של עול ומצד זה של עול והם נקובין ומכניסן בתוך אותו נקב שעץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר בראש העול נקוב שני נקבין ושמן כנפים ומהן יצא הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי קנה העול ולא העול לבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב בכנף בגדו וי"מ הרצועה שקושרין בה צואר הבהמה ובלע"ז פליי"רא ועוד מפורש בערך כנף:
קטרג [אנקלאגען] תרגום אם אמר איש כי יבלע אם ימלל בר נש ארוס יקטרג פירוש בל"י פעל המנגד:
קטרטון [קאטאר קראנקהייט] (בויקרא רבה סמוך לפ' זאת תהיה) יום שנתנה בו רוח קטריטון נעשה רומאטיקין (אמר בנימין קטריטון פי' בליו"ר שם פרטי לחולי הנזילה הנוטפת מן הראש אל הפה ורומטיקון שם כללי לחולי הנזילה הנוטפת מן הראש אל האברים ופי' רוח בלשון חכמים הוא חולי והגרסא משונה בנוסחה ומשגה הוא):
קטרטון [אבפיהר מיטטעל] (ירושלמי דשביעית פ"ט קטרוטן שרי מורסינטון שרי פירוש בל"י רפואה עשויה לשלשל ולכן שרי אף שנעשה מפירות ועקריים):
קטרקטין [איין צוג פאלטיהר] (ב"ר פ' ל) כיצד הוא עושה אלא כמין קטרקטין היה לו כו' (אמר בנימין פי' בליו"ר אשנב או דלת פתוחה מלמעלה למטה במקום משופע):
קיט [זאממער] (שבת קיט) בקיטא מותיב להו בשימשא (אמר בנימין תרגום וקיץ וחורף וקיטא וסיתוא):
קיים [אייד. בונדעס צייכן] תחת ירך אברהם תרגום ירושלמי תחות קיימיה דאברהם ואת בריתי תרגומו דין קיימי:
קיון [געוועבע] קורי עכביש תרגומו ובקיון דעכובית' קוריהם לא יהיו לבגד תרגומו הא בקיון (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ובקוין דעוכבותא הא בקיון):
קיין [אויס וואקס] (בכורות מד) תנא מאושכן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק קיין בבצים גרבתן בגיד פי' מי שבציו משוכים. כן כתוב בנוסח' (אבל בעל הערוך גרם בעל קיק בבצים עיין ערך קיק):
קייסטור [אונטער זוכער] (במגילה איכה יעיב) ואיש אחד בתוכם לבוש בדים שלשה דברים היה אותו מלאך משמש ספקלטור וכ"ג וקייסטור ספקלטר המד"ת החרימם נתנ' לטבח כ"ג המד"א ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים קייסטור המד"א וקסת הסופר במתניו (אמר בנימין פי' בל"ר חוקר ושופט של אנשים פושעים והוא נקרא ג"כ קסדור וקסטינר ע"ש ובנוס' כתוב קסנטור והוא טעות):
קייף [נאמע] (פרה פ"ג) עליועניי בן הקייף (א"ב בנוס' כתוב בן הקוף):
קל [לייכט. לייכטזינניג, גרינג] לא יקל אדם את ראשו (ברכות נד) פי' נטיית גרון כלומר לא יהלך בהרמת ראש בקומה זקופה אלא בכפיפת קומה ובהרכנת ראש (נדרים יח) שלא ינהגו קלות ראש (בפ' עקביא) הוי קל לראש (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שהקלו חכמים על פירות הללו הזכירים במשנה זו שהלוקח אותם מעם הארץ א"צ לעשר (מעילה יא) הדם קל בתחילתו וחמור בסופו בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו (ברכות כד) זה קל וחומר שאין עליו תשובה (חגיגה טו) בענין אחר (סנהדרין מז) אר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (גמ') מאי משמע אביי כמ"ד קל לית כלומר שאין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו כבד עלי ראשי מבעי ליה אלא רבא כמ"ד קליל לי עלמא ופי' תששה הרוח ונעשית מעוטה כלומר רוחו של אדם נכאב בזמן שנכאב אחד מן האברים (חולין צח ערכין כג) ת"ר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא שאפילו מרגלית בקלים אין לך אלא מקומה ושעתה הכי כתב בתורת כהנים פי' אם הקדיש אדם מרגלית ורוצה לפדותה בזה המקום ונמכרת בזול ובמקום אחר נמכרת ביותר אין משלחין אותה לשם אלא מוכרין אותה בשוה במקומה בזול וכן אם ממתינין אותה מתייקרת אין ממתינין אותה אלא מוכרין אותה בשוויה כשעתה בזול. פ"א ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא מרגלית לקלים פי' אם העריך עצמו והוא אדם קל וערי ויש לו מרגלית ואינה שוה בידו ובמקומו אלא שקל מחשבין אותה בשקל ונידון בהשג יד ופטור ואין אומרים ישהה עד שתמכר ביוקר ולא יהא נידון בהשג יד ת"ל ביום ההוא: [הפלאה שבערכין]קל א' נדרים דף י"ג: שלא ינהגו קלות ראש עכ"ל. לפנינו איתא שלא יקל ראשו לכך: שם אות הנ"ל חולין דף צ"ח ערכין דף כ"ד. ת"ר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא שאפילו מרגלית בקלים אין לך אלא מקומה ושעתה הכי כתב בתורת כהנים פירוש אם הקדיש אדם מרגלית ורוצה לפדותה בזה המקום ונמכרת בזול ובמקום אחר נמכרת ביותר אין משלחין אותה לשם אלא מוכרין אותה בשוה ובמקומה בזול וכן אם ממתינין אותה מתייקרת אין ממתינן אותא אלא מוכרין אותה בשווייה כשעתה בזול. פירוש אחר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא מרגלית לקלים. פירוש אם העריך עצמו והוא אדם קל ועני ויש לו מרגלית ואינה שוה בידו ובמקומו אלא שקל מחשבין אותה בשקל ונידון בהשג יד ופטור ואין אומרים ישהא עד שתמכר ביוקר ולא יהא נידון בהשג יד תלמוד לומר ביום ההוא עכ"ל. כך היא הגירסא לפנינו (כלשון אחר) ופי' רש"י כמו שפירש רבינו הכא (בלשון השני):
קל [קורץ, וועגיג] (ב"ק ו) האי תנא ירושלמאה הוא דתני לישנא קלילאה טוב מעט בצדקה תרגום טוב קליל בצדקתא יוקח נא מעט מים תרגום ירושלמי קליל מיא מעט צרי ומעט דבש ואכלה אותם כרגע: [הפלאה שבערכין]קל ב' (בעירובין דף ל"ב: אפי' איסורה קלילא לא ניחא ליה לחבר דליעבד עם הארץ על ידו וכו'. כתובות דף ס"ז: אמר זוודאי קלילא ואורחין רחיקא (פי' רש"י צדה קלה הכינותי לדרך רחוקה שאני יוצא לה) בבא קמא דף ו': האי תנא ירושלמאה הוא דתני לישנא קלילא. טוב מעט בצדקה (תהלים ל"ז פסוק י"ו) תרגום טוב קליל בצדקתא. יוקח נא נא מעט מים (בראשית י"ח פסוק י"ד) תרגום ירושלמי קליל מיא עכ"ל. דע חידוש נפלא כי יגעתי בהרבה חומשים מהרבה דפוסים חדשים גם ישנים ולא מצאתי שום תרגום ירושלמי על פסוק זה יוקח נא מעט מים והוא פסוק ד' בפרשת וירא וע"ש בתרגום ירושלמי בפסוק ג' הרכיב לתרגם על מה שנאמר בפסוק ד' הנ"ל והשענו תחת העץ עד דאכניס עיבוריא תחות אלנא וז"ל המפרש עיבוריא פירוש עוברים ושבים ודעתו כפירוש רש"י שאמר להקב"ה וכו' עד עד שאכניס את האורחים עכ"ל. וצע"ג וחיפוש מחיפוש למצוא מציאת התרגום ירושלמי. ואמנם מדברי רבינו למדנו כי היה לפניו הת"י על פסוק זה: שם ואכלה אותם כרגע עכ"ל. פסוק על ואכלה אותם כרגע והוא (במדבר ט"ז פסוק כ"א) ת"י ואשיצי יתהון בשעה זעירא ולכן נראה דצ"ל רגע אחר אעלה בקרבך (שמות ל"ג פסוק ה') ת"י שעה חדא קלילא. ודע דבשבת דף ק"ג. דוקא רץ אבל קלי קלי לא. פירוש קלי קלי מעט מעט כלומר בנחת: שם מעט דבש עכ"ל ת"י קליל שרף וקליל דבש כצ"ל:
קל [פערברעננען] (פסחים כו ב"מ ל) נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא ע"ג מטה ולא ע"ג מגוד בין לצורכה בין לצורכו שאני התם דקא קאלי לה אי משום גנבי אי משום עינא פי' כיון שרואין אותה האורחין באין בלילה וגונבין אותה נמצא כששוטחה כאלו שורפה באש. (סנהדרין צו) אשר קלם מלך בבל שרפם לא נאמר אלא קלם מלמד שעשאן כקליות (בכורות כט)הנוטל שכרו לדון וכו' עד לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה שאינו תשוב אפר פרה אדומה (כתובות טו) ר' יוחנן בן ברוקה אמר אף חילוק קליות ראיה (שבת קנה) אין גובנין את הקלי פי' לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותו ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי. אבוב של קליות כבר פירשו בערך אבוב:
קל [פערדערבען. צוגרינדריכטען] (שבת עח) אפילו תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו אית ביה תרי פירושי חד דלענין שופריה דסיד קיימא ההיא ברייתא לאו לענין שרורותיה וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע"פ שהוא מתחזק הלך יפיו ומותר בגולה והוא משום שרירותא קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופי' שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערה בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון. והלכך משערינן חול גם כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו (הוריות יב) בזמן ששניהן עומדין לקלקלה האיש קודם פי' האיש במשכב זכור והאשה בקובה (גיטין נז) מעשה בת' ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין וכו' (מכות כג) נתקלקל בין ברעי בין במים (גמ') קלה בין בראשונה בין בשניה פי' נתקלקל ברעי בין בהכאה ראשונא בין בהכאה שניה (חולין ח) סכין של ע"א מותר לשחוט בה מקלקל הוא פי' שחיטה מפסדת הבהמה כי דמיה בחייה יותר מן השחוטה (דמאי פ"ג חולין ו) מפני שחשודה לחלוף המתקלקל (שבת קה) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר מתניתא רבי יהודה ברייתא ר' שמעון ובהלכה של מעלה מזו אימור דשמעת ליה לר' יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה (כתובות ו)במקלקל הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון (פסחים עג) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור פי' העושה חבורה בשבת מקלקל היא (אמר בנימין תרגום ויסלף דברי צדיקים ויקלקל פתגמין תריצין): [הפלאה שבערכין]קל ד' שבת דף פ': אפילו תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו. אית ביה תרי פירושו חד דלעניין שופריה דסיד קיימא האי ברייתא לאו לעניין שררותי' וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע"פ שהוא מתחזק הלך יופיו ומותר בגולה והוא שריותא קאמרי חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופירוש שני כיון דלא שרי למיסד בי' בגולה עד שיערב בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון והילכך משערינן חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו עכ"ל. ועיין מה שכתב רש"י בשם רבותינו וע"ש מה שמקשה על רבותינו והסכים לפירוש הזה ודע דגם כפי פירוש הראשון שכתב הערוך ניחא לא שייך קושית רש"י ז"ל עיין היטיב:
קל [שטיממע] (פסחים כו) קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה פי' קול דשירה מראה דהיכל ריח דקטרת פי' מראה שבוררת חיטים לאור בית השואבה כמפורש בסוכה ובירושלמי תני יכולה אשה לבור חוטים לאור המערכה ולא היו מועלת דאמר רבי סימון ריח מראה וקול אין בהן משום מעילה ששה קולות נשמעין מיריחו וכו' (כתובות עב) ר"ט אומר אף הקולנית (תוספ') איזו היא קולנית כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין את קולה פי' שמואל מספרת עמו בעסקי תשמיש כדרכה שלא בלחש שהשכנין שומעין ואינה ביישנית ומתניתא פירשה שבשעת תשמיש יש לה נחרה ואינה יכולה לכלוא את נשמתה מהשמע ובשביל כך מקשינן הא מילתא מומא הוא לפי שלא ברצון האשה נשימתה נשמעת כדי שתמנה עם העוברת על דת אלא מום הוא ככל המומין ומסקינן מחוורא מתניתא כשמואל (יבמות ס) אמר רבי אליעזר איזהו סריס חמה וכו' עד כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאישה. (בויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת רפאני) אילין צפריא קלנין אמר הקב"ה יבוא הקול ויכפר על הקול (בפס' ויהי בחצי הלילה) ואח"כ הביא עליהן קולנין צפרדעיא אמר רבי יוסי בר' חנינא קרקורן היה קשה עליהן יותר מהן:
קל [האלץ] (בויקרא רבה בסמוך פ' רפאני) מתלא אמר מאן דאכיל בהדא קורא ילקי בהדי קילא (אמר בנימין פי' בלשון יוני עצים ורמחי' ובעל הערוך גרס בערך קר רביעי ילקי בהדי קירא):
קל [קריג] (עדיות פ"ז) העיד רבי יהושע ור' יקום איש הדר על קלל חטאת (פרה פ"ג) ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת (פ"י) קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור. (בריש טבול יום) וקולית של מים המחולחלת וכדה על שכמה תרגום וקולתה על כתפה וספות כלי יוצר תרגום קולין ומן דחסף. הספות והמזמרות דשלמה ודיהואש ואת הספים דירמיה תרגום וית קוליא (אמר בנימין פי' קולול בלשון רומי כלי חרש מיוחד לדבר של קדושה ופי' קוליא בל"ר נבלים ובפרט של עור):
קל [בעהעלטניס] (בב"ר פ' ל) ואל אמה תכלנה מלמעלה רי"א ש"ל קילין היו בה הקילא עשר אמות על עשר אמות וב' פלטיות של ד"ד קילא מכאן וקילא מכאן וב' אמות לצדדין פי' רוחב התיבה נ' אמות וד' קילין היו בה ברוחב והן מ' אמות ב' קולין שהיו באמצע אחורי הקולין היו מודבקין ולפניהן היו ב' פלטיות אחת מכאן ואחת מכאן כל אחת רחבה ד' אמות ומצד אחד של פלטיא קיל אחד וכן קיל אחד מצד פלטיא האחרת יעלו בין הקילין לפלטיות מ"ח אמות וב' אמות לצדדין עולין נ' אמות פירנסתה רוחב התיבה אורך התיבה ש' אמות תעלה שורה אחת של שלש מאות אמה ל' קילין שהרצועה של קיטינות באורך התיבה מראשה לסופה זו בצד זו ואין ביניהן הפרש כלום כבר פירשנו ד' קילין היו ברחבה וכל שורה היתה ל' קילין ד' פעמים ל' יעלו ק"ך קילין תחתיי' וק"ך קילין השניים יעלו ר"מ שלישים העליונים לא היו אלא שלש שורות שהיה מיצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות וג' שורות עולין צ' ור"מ הנה ש"ל קילין לדברי רבי יהודה רבי מאיר אומר תת"ק קילין היו בה קיל שש אמות על שש אמות וג' פלטיות של ד"ד קיל מכאן וקיל מכאן וב' אמות לצדדין פי' רוחב התיבה נ' אמות ושש שורות של קילין היו שם וכל קיל ו' אמות עולין ל"ו אמות וג' פלטיות של ד"ד וב' אמות לצדדין עולין חמשים וכיצד נעשין אלו ו' קילין ברוחב התיבה ד' חדרים באמצע התיבה שני' לבד מדובקין מאחוריהן ושנים לבד מדובקין מאחוריהן וביניהן פלטיא של ד' אמות וחדר מכאן מצד הב' וביניהן פלטיא של ד' אמות וחדר מצד ב' האחרות וביניהן ד' אמות רוחב הפלטיא וב' אמות מצידי קילין היחידים פירנסתה רוחב התיבה ארך התיבה ש' אמות וכל קיל ו' אמה ו' פעמים נ' עולין ש' נמצאת השורה של קילין נ' קילין זה בצד זה מדובקים אין ביניהן הפרש והיו ו' שורות בתיבה כל אחת נ' עולים ש' וכן שניים וכן שלישים עולין תת"ק והקשינו אליבא דר' יהודה שהיה פותח שורה מן השלישים ניחא הא דכתב אל אמה תכלנה מלמעלה רבי נחמיה אומר כמין קמרוטין היתה מלמעלה משל מטה היאך ואל אמה תכלנה מלמעלה פירוש היאך היו י"ב חדש בתיבה המתורץ בבראשית רבה. תנן משפט. דור המבול י"ב חדש כיצד בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה והשאר מרחשון וכסליו שנשארו מהם מ"ב וכתיב ויגברו המים על הארץ מקצה חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר ניסן ואייר ואי אפשר להיות ה' חדשים שלמים זה בצד זה אלא מכ"ח בכסלו מיום השלמת מ' יום של גשמים היו ק"נ ימים ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז בחדש על הרי אררט זה סיון שהוא שביעי לירידת גשמים פירוש מי"ז במרחשון עד י"ז בסיון שבעה חדשים מכוונין ומראש חדש סיון התחילו המים לחסר דכתיב וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב פי' הולכים ושבים ולא חסרו ולא הותירו אלא עמדו בגבורתם ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום כלומר מהשלמת ק"נ יום שהוא סוף אייר התחילו לחסר מתחלת סיון ובסיון ותמוז חסרו המים אותן ט"ו אמה שהיו גבוהין על ההרים שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה ראש חדש אב שהוא עשירי לירידת גשמים באלו ס' יום שמראש חדש סיון עד ראש חדש אב חסרו ט"ו אמות אמה לד' ימים טפח ומחצה לכל יום מכאן אתה למד שהתיבה היתה משוקעת במים י"א אמה מדכתיב ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז וכו' אותן ד' אמות שהיתה התיבה גבוהה על ההר פחתו בי"ז יום ונחה התיבה על ההר ועדיין היו המים על ההר י"א אמות גובה והתיבה משוקעת בתוכן ואלו י"א אמה פחתו מי"ז בסיון עד ראש חדש אב שהן מ"ד ימים דכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה והמתין עוד ג' שבועים בשילוח העורב ובשילוח היונה פעמים הרי ס' יום נשלמו אב ואלול ויגיע החשבון עד תשרי דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש זה ראש חדש תשרי חרבו המים מעל הארץ נעשה כמטפח ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד לא היה צריך קרא למימר אלא בששה עשר יום לחדש השני יבשה הארץ ומה ת"ל בעשרים ושבעה לחדש השני יבשה הארץ אלו אחד עשר יום שימות החמה יתרין על ימות הלבנ'. (אמר בנימין פי' בל"ר שם כללי לחדר קטון ובפרט המיוחד לשמור דבר מאכל או משתה):
קלא [שטיין] (פסחים סב). שקל קלא פתק ביה. (ר"ה כה תענית ד) לפרצידא דתותי קלא מהרי. (בבא קמא צב) בירא דשתית מיניה לא תשרי ביה קלא (ע"ז יח) הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא שדא בהו פי' אבן: [הפלאה שבערכין]קלא א' פסחים דף ס"ב: שקלקלא פתק ביה. ראש השנה דף כ"ה: תענית דף ד'. לפרצודא דתותי קלא מהני. בבא קמא דף צ"ב. בירא דשתית ביה מיא חזי קלא לא תשדי ביה. עבודה זרה דף י"ח: הנה כלבי דאכלי אינשי שקל קלא שדי בהו פירוש קלא אבן עכ"ל. לפנינו בבבא קמא איתא בירא דשתית מיני' לא תשדי בי' קלא. ואכן בכל המקומות פירש רש"י קלא פיסת רגבים שקורין מוט"א:
קלא [געפענגנים קעטטע] יהי שלחנם לפניהם לפח תרגום קומיהון לקלא (אמר בנימין פי' קליא בל"י סהר קולר וסד אשר בו נאסר המחויב):
קלא אילן [קארן בלרא פארבע] (מנחות מא) טלית שכול' תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בהן חוץ מקלא אילן (ב"ק צד) בקלא אילן דלא הדר (ב"מ ס"א) וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא פירוש אי"נדקו (אמר בנימין פירוש בל"י מין צבע דומה לתכלת):
קלב [טראג, שטאנגע, גלאקען] (שבת ס) בקולב הלך אחר רוב מסמרותיו פי' עץ הוא וקובעין בו אונקליות של ברזל ותולין בו הקצבים הבשר. פי' אחר ממיני תכשיט הוא להשמיע קול כדורך גת ימחזקו במסמרים ומשמיעין קול. הערביים עושין תכשיטין בצוארי גמלים חתיכות של כסף או של זהב וקובעין אותן במסמרים ומשמיעין קול. (בסוף ויקרא רבה) הב ידך עמנא בחדא מצותא למזבן לחדא יתמא הדא קולב ת"א למזבן הדא איסתביניתה להדא יתמתא (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי כתונת בלתי בתי זרועות וזה ענין למזבן לחדא יתמא הדא קולב (ובירושלמי פרק במה יוצאה דשבת) המחלצות פריזומטא המעטפות קוליבין): [הפלאה שבערכין]קלב א' שבת דף ס'. בקולב הלך אחר מסמרותיו. פירוש עץ הוא וקובעין בו אונקליות של ברזל ותולין בו הקצבים הבשר פירוש אחר ממיני תכשיט הוא להשמיע קול כדורך בגת ומחזיק במסמרים להשמיע קול. פירוש אחר הערביים עושין תכשיטין בצוארי גמלים חתיכות חתיכות של כסף או של זהב וקובעין במסמרים ומשמעין קול עכ"ל. וז"ל רש"י קולב הוא כמין עמוד רחב מלמטה ומטלטל וחנווני מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין קבועין בו ותולין אבנטים ורצועות למכור:
קלב [צוואנג] (ב"ר פ' לח) ונבלה שם שפתם אייתי לי קולב בעל הערוך גריס כולב ופי' צבת:
קלבא [פיטער. פעט] (שבת קלג. אם לא הביא בגמ' מוצצין) רב אמר קירא וקלבא. עיין בערך אהלא פי' חמאה (אמר בנימין בתרגום ירושלמי לבא הוא חמאה):
קלבאי [פאסטיך] (ב"מ פד). תמן אמרי באתר דמרי תלא ליה זיינא קולבאי רעיא קולתי' תלא. (סנהדרין קג. ובריש ויקרא רבה בפרשת עוד ראיתי) מאי שער התוך ששם חותכין את ההלכה במתלא אמרי זיינה הנדי תלא מרא קילבאי קולתיה פי' הדיוט רועה קולתיה תלא (אמר בנימין כתוב בנוס' של ב"מ כולבא רעיא (ובמדרש ויקרא רבה פ' נפש כי תחטא) כתוב הן די תלא מרא זייניה כולבא רעיא תלא קולתיה:
קלבון [איבער וועקסעל לאהן] (ביצה לט חולין כו) (בכורות נו שקלים פ"א). האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון וכמה הוא קולבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי פי' האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה והן שכבר חלקו כדתנן (בכורות נו) חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה פי' חייבין בקולבון דכיון דחלקו נעשו כרחוקין ותנן השוקל על ידו על יד חברו חייב בקולבון ופטורין ממעשר בהמה דכיון דחלקו נעשו כלקוחות ותנן הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה שעדיין לא חלקו וירשו בהמה או קנו ועדיין לא חלקו חייבין במעשר בהמה דתנן קנו מתפושת הבית חייבין ואם לאו פטורין ופטורין מן הקולבון כי ממין אחד הביאו הסלע כי עדיין לא חלקו כך היתה חובת קולבון ואם היו אחין לא חלקו וקנו מתפושת הבית אם הביאו שניהם סלע פטורין מן הקולבון ואמרינן התם בבכורות בזה ובזה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספין ואע"פ שחלקו בבהמה גלו דעתייהו דלמפלגי קיימו וליחייבו בקולבון קמ"ל (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי שכר הנתן לשלחני לפרוט או לצרוף או להחליף מעות):
קלבן [פערשטיממעלט]. (בכורות מה) הקישן והעיקלן והקלבן ת"ל או שבר רגל (אמר בנימין פי' בל"י מחוסר או שבור אבר):
קליבגטירין [רוהע שטאהל] (ירושלמי ברכות פ"ג) ר"ש בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו פי' קלינטרין בל"י מין כסא לפני המטה ובו יושב השוכב וראשו נטוי על המטה (ובירושלמי נדרים פ"ז) גרם בהדיא שומט קלנטירין שלה ודיו:
קלבס [בעפעהל] (בריש מגילת איכה) מהו לא נפל עליה גורל אמר הקב"ה בשעה שהפלתי קלבסים על אומות העולם להגליתם לא גלו ואתם למה גליתם כי דמה בתוכה היה (אמר בנימין פי' בלשון יוני ציוי כמו קלווסין):
קליבוסת [היפט ביין] (שבת קנב) וינץ השקד זו קליבוסת פי' קליבוסת בין הפקקלות כמו תרבא דאקליבוסתא דגרסינן (חולין צג) אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסור וזהו חלב שעל הכסלים: [הפלאה שבערכין]קליבוסת שבת דף קנ"ב. (וינץ) צ"ל וינאץ השקדה זו קליבוסת פי' קליבוסת בין הפקקלות כמו תרב"א דאקליבוסתא דגרסינ' בפרק גיד הנשה בחולין דף צ"ג. אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסור וזהו חלב שעל הכסלים עכ"ל. וז"ל רש"י זו קליבוסת עצם של הנק"א שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב תשות כחו. ובחולין ז"ל רש"י תרב"א דקילבוסתא. עצם קטן והוא מונח על עצם שקורין הנק"א ומחובר לחולית האלי' מלמעלה וכו':
קלבקר [ליינטוך] (כלים פכ"ט) טלית אחת וקלבקרין אחד פי' שמיכה ס"א גלופקרין וכבר פירשנו בערך גלופקר:
קלגס [געשרייא] (סוטה מב) אל תירא מפני הגפת תריסין ושיפעת הקלגסין כמו המון החיילות (אמר בנימין פי' בל"י קול תרועה):
קלגרפון [שויפעל] (כלים פי"ג) קליגרפון שניטלה כפה טמאה מפני שינה פי' כלי שיש לה שני ראשים האחד משימין בו הלחם בתנור ורודין בו ושמו מסא בלשון חכמים ובלע"ז פל"א ואחד גורפין בו הגחלים מן הפורני ושמו רישול"ו:
קלד [שליסעל] (פסחים קט סנהדרין קי) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס"א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי' קלידי מפתחות קופלי בלע"ז קנטר"ו גילדא עור. (שם קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד' (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א"ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי' מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי' מפתח בל"י קלידי: [הפלאה שבערכין]קלד שבת דף פ"ט: אבל עצים חזו לבבא דאקלידא עכ"ל. צ"ל לככא עיין לעיל ערך ככא וכן איתא ברש"י ובגמרא דשבת:
קלדהי [פאלקס נאמע] (בב"ר פ' לה) אדמה וצבוים עד לשע עד קלדהי וכן תרגום ירוש' (אמר בנימין פי' בל' הנכרים ארץ כשדים והם היו בקיאים בהבטת הכוכבים והם הוברי שמים הנקראים בדניאל כשדים ובגמ' כלדאין עיין שם):
קלוון [בעפעהל] (בב"ר פ' ויצא הראשון) אנא קלוון דתאזון בני (ובפרש' ה' יקוו המים) היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קלווסין של הקב"ה (בסוף מגילת איכה על צוארינו) אדריינוס שחיק עצמו' אפיק קלווסין. ס"א קליפסין פירוש ציווי בלשון יון (אמר בנימין פי' קלוון בל"י מצוה אני):
קלוון [דאטעל בוים] (בסוף פסקא דויהי בשלח פרעה) אעליה אחד קילוון ואותביה תחות חד אילן. ס"א אחד דקל:
קלה [שטרענגעל] (פסחים לט) יוצאין בהן ובקלח שלהן (פרה פי"א) מצות אזוב ג' קלחין ובהן ג' גבעולין פי' כשיצאו ב' וג' קנים משורש אחד שמן קלחין (נדרים כ) שמואל הוה בדיק נפשיה בקלחא פי' היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מעיו (ערובין יו) בשליפין בקנים ובקלחות פי' כמו קלח של כרוב קלחים של ירקות שנתעבו ונתקשו ונעשו יבשין. (חולין קכא) בקלחא ומשום יד פירוש הקנה שלהן כגון קלח של כרוב ומשום יד של כלים שרוצה להשתמש בקלחים הללו. (יומא מא ב"ק סא) כאן בקולחת כאן בנכפפת. ס"א קולטת ס"א קודחת וכבר פי' בערך קדח (חולין קלח) אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתנן (פיאה פ"ג) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה וכו':
קלח [פליסן שטראם] (טהרות פ"ח) ספק מן הקדירה נתזו וספק שהקלח נגע בידה פירוש כמו מים מקלחין (חולין לו) תנא דבי רבי ישמעאל ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים פי' אם דם הנהרג חשוב כמשקה להכשיר את הזרעים כדכתיב וכי יתן מים על זרע אלא בעת שנעשה חלל בעת יציאת נשמה כדכתיב ודם חללים ישתה אבל המקלח במרזב ועוד נשמתו בו אינו מכשיר: [הפלאה שבערכין]קלח א' נדרים דף ג': שמואל הוה בדיק נפשי' בקלחא. פירוש היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מיעיו עכ"ל. זה לשון הר"ן בקולחא לא ידעתי מה היא וכו'. חידוש שלא ראה מה שפירש הערוך ועל הרא"ש שפירש בקולחא היינו ביצה טרמיטא וכו' יש להפליא טפי שלא פירוש כפירוש רבינו הערוך:
קלחת [טאפף. קעסעל] (ב"ב פ) כל ל' יום מהפך להו גיהנם כבשר בקלחת:
קלט [אננעהמען] (ר"ה יב) דתנן (שביעית פ"ב) ר"י אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת וכו' פי' לדברי האומר ל' צריך ל' ול'. ל' לקליטה ול' לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ג' שלשה נקליטה ול' לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ט"ו. (שבת קיז בגמ' מצילין) ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט (גיטין עט) כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונח' תפוסה באויר אע"פ שלא הונחם כמו שהונחה דמיא (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי' שחוטף בידו ושותה אבל נוטל מן המזחילה כשהוא מצרף ידו למזחילה אסור. (סוכה מט מעילה יא) אפילו תימא רבי אליעזר ברבי צדוק דאיקלט איכא דאמרי לימא מתניתא רבי אליעזר בר צדוק ודאיקלט וכו' (פסחים נב) לרבי יהודה גברא דחמרא קלטינהו פירוש לפי שהולכין למקום שכלו על גבי החמור קלטן גבו של חמור לחייבה ביעור והיא החזירן למקומו ועדיין לא כלו שם: [הפלאה שבערכין]קלט ראש השנה דף י'. ובפרק ב' דשביעית אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין פחות משלשים יום לפני ראש השנה וכו' דברי ר' אלעזר רבו יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת רבי יוסי ורבי שמעון אומרים שתי שבתות. פירוש לדברי האומר שלשים יום צריך שלשים ושלשים שלשים לקליטה ושלשים לעלות לו שנה וכן לדברי האומר שלשה לקליטה ושלשים לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ט"ו עכ"ל. דברי רבינו כמו שפי' ר"ת. הביאו תוס' בר"ה דף יו"ד: וכן ביבמות דף פ"ג דלא כפי' רש"י דלענין שביעית קאי ע"ש:
קלוט [גאנץ האפיג, דיכט פעסט] (ב"ק עז) טהורה מטמאה מי מעברא דאעבר מקלוט דר"ש פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה כמו החמור (חולין סח) חד למקום חתך וחד לקלוט במעי פרה ואליבא דר"ש ואע"ג דאמר ר"ש קלוט במעי פרה אסור ה"מ היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי. (בכורות ו) ת"ר רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייבת ר"ש אומר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו איבעיא להו לאכילה מי בעי ר"ש ראשו ורובו או לא וכו' עד ר"ש אומר גמל גמל שני פעמים וכו' (שם מג) לקלוט וחטין דליתנהו באדם ובבהמה נמי לא פסלי פי' חטין דאדם לא הוו בגלוי כשל בהמה ולא פסלי באדם ולא קלוט דלא בעינן באדם פרסות סדוקות:
קליטין [וואססער שטראם] (ב"ר פ' יקוו המים) הבאת עד נבכי ים עד קליטין דימא פי' בל"י מים רבים נגרים למקום מדרון:
קליטור [געריכטם דיענער] (ויקרא רבה פרשת והבאתם את עומר) מאן דעביד קומס קלטור פי' בל"י שליח ב"ד עיין ערך קומיס:
קליא [איין ארט גראז וואס ווערט פערמענגט אין זייף] (ערובין כט) מערבין בקליא פירוש קליא הוא עשב שורפין אותו ונותנין אותו בבורית ורוחצין ידיהם כמו קלם מלך בבל ואלו הירקות ירקות שדה הנאכלים הן ולפיכך אמרו מערבין בהן וכמה מלא היד (אמר בנימין כן נקרא בלשון ישמעאל עיין ערך נתר): [הפלאה שבערכין]קליא א' עירובין דף כ"ח: מערבין בקליא. פירוש קליא הוא עשב שורפין אותו וכותנין אותו בבורית ורוחצין ידיהם כמו קלם מלך בבל ואלו הירקות ירקות שדה הנאכלים הם ולפיכך אמרו מערבין בהם וכמה מלא היד עכ"ל. ורש"י פירוש קלח של עשב וקשה כעץ:
קליא [וואקס] פנג ודבש ושמן תרגום קיליא ודבש (אמר בנימין כמו קירא ופירושו שעוה):
קליאס [איין ארט פאגעל] (בילמדנו בסוף תשא) היה משה מהלך ברקיע כקוליאס הזה עד שעלה אצל הקב"ה (אמר בנימין פי' בל"י מין עוף צועק ומצפצף י"א שהוא סוס עגור וי"א שהוא מין אחר):
קלינון [צעלט] (בפסקא ויהי ביום כלות משה) הוא דמלכ' שרא טומקין דומות לקוליינין פירוש טינדי אל הקובה תרגום ירושלמי לגוי קלא:
קוליס האספנין [ארט פיש]. כבר פירשנו בערך אספנן (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין דג אשר נמלח ונכבש בציר):
קוליס באבני בית קוליס כבר פי' בערך מרקוליס:
קלית [איבער שענקעל ביין] (חולין קכה) קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין נקובין בין סתומין טמא קולית הנבלה וקולית השרץ הנוגע בהו סתומין טהור (ב"ר פ' י' וכל צבאם) ראה שם קוליא אחת הוה מצנע לה והיא מתגלגלא (ובפ' כו) הנפילים היו בארץ רפאים גבורים מוח קוליתו של אחד מהן י"ח אמה (פסחים פג) נמנין על מוח שבקולית פי' קולית העצם החלול וסתום משני צדדים הוא מלא מוח והוא עצם של ירך שיש בו מוח הרבה:
קולמוס [שרייב פעדער] (שבת יא) לא יצא הלבלר בקולמוסו (פסחים נז) או לי מקולמוסן פי' שהיו חוקקין חקקי און. (חולין ל) שחיטה העשויה כקולמוס פי' כגון ששחט במקום אחד ושפייה לסכין ואתא לצואר דהוה ליה כקולמוס פ"א שחט הושט למטה ועקם הסכין שבידו וחתך העור ועלה ושחט הקנה שהוא כקולמוס הסופר (פסחים קיח) גער באומה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד פי' שלעולם אינה כותבת טוב אלא רע. פי' אחר בקולמוס אחד כמו שכותבין כך עושין שאין יכולין לעשות עמהן שום פשרה עט שקר סופרים תרגום קולמוס דשקר למזייפא (בפסקא ויהי בשלח פרעה) שהיו נותנין בדודיות של אש תחת שחיהן וקולמיות של קנה תחת צפרניהן (אמר בנימין פי' בליו"ר עט סופר. וגם שם כללי הוא לכל קנה):
קלמזמס [האאר נאדל] תרגום והקשורין קלמזמסיא הפארים והצעדות והקשורין (אמר בנימין פירוש קלמיס בלשון יוני תכשיט השער ופי' מזיא בלשון גמרא שער):
קלמר [פעדער ביקסעל] (כלים פ"ב) קלמרין המתאמת פי' לשון לעז הוא קלמר"י. ובל' ישמעאל מחברא והיא של זכוכית ופיה שוקע לתוכה ואם תטה לצד אחד לא ישפך הדיו ואחד פה יש לה שמשים בו הדיו ואחד נקב מצדה ומנין שכן דאמר (בסוף מקואות) צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה קלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה ועושין לה תיק של עץ ומניחין הקסת בתוכו ואותו התיק נקרא קלמרין המתאמת. (בריש ב"ר) מילנין קלמין וקונדילין כבר פי' בערך מל (אמר בנימין פי' בליו"ר בית הקולמוסים וקני הכתיבה):
קלמין [עדעל עהרבאר] עד שלא הגיע למדינ' היה מהלך כפגן משהגיע למדינה היה מהלך כקלמין פי' אדם חשוב וכבר פי' בערך פגן (אמר בנימין פי' בלשון יוני אדם חשוב ומכובד):
קלמין [לויז] תרגום להוציא את הכנים לאפקא ית קלמין תרגום ותהי הכנס והות קלמתא ובל' גמ' כלמין:
קלן [ליים קלייסטער] (פסחים מב) וקולן של סופרים פי' מים וקמח מעורבין ומדבקין בו הסופרים ניירותיהן וכן שמה בלע"ז קול"א ואם אין בו אלא מי פירות קיימא לן מי פירות אין מחמיצין (ירושלמי) א"ר מני וכולהו על ידי מנויי (אמר בנימין פי' בליו"ר מין דבק יש נעשה מקמח ומים ויש נעשה מעור בהמות או דגים):
קלן [מעמע, פיל] (בילמדנו בואתה תצוה) מהו וירם תולעים היתה קלנין של תולעים יוצאין מתוך אהליהם של דתן ואבירם ונכנסין לתוך אהליהן של ישראל הוי אומר וכסילים מרים קלון (אמר בנימין פירוש המון הבא בבהלה ובחפזון):
קלן [פראש] (בילמדנו בסוף וארא) לא חזרו הביא עליהן קלנין אלו הצפרדעים כבר פי' בערך קל בריש זה הפרק:
קלן [שאנדע. בלעסע] (מגילה כה) תני רב יוסף בקלון אביו ובקלון אמו כבר פי' בערך בן (כתובות עא) א"ר יהודה אמר שמואל דברים של קלון פי' דבר ערוה. וחשיפי שת ערות מצרים תרגום וגלן עריה קלן מצראי (בילמדנו ואל שדי) אמרו זה לזה נלך אצל הקולנית שמא שם נמכר. (במגילת איכה פסקא סלה). (גיטין כו) אספיינוס שחיק עצמות מלא שלש ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים להעמידן בקלון וכו' וכבר כתבנו מזה בקל בראש זה הפרק:
קלון [וואסער פאמפע] (מ"ק ב) אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון בא"י (מקואות פ"ח) אפילו נתמלאו בקילון (מכשירין פרק ד') הממלא בקילון עד ג' ימים טמאים פי' כשהמים מקובצים במקום אחד ומבקשין להביא אותן אל שדה אחר עושין לו דרך שיבואו בו המים ושם אותו הדרך שנמשכין בו המים נקרא קילון. פ"א מי קילון גומא עמוקה שיש בה מים ואינה מליאה וטרחא למדלא מינה מי גשמים אתו לידי מי קילון כלו' כי מדלו מינה נחסרת וממילא נעשת מי קילון וטריחא מילתא (אמר בנימין פי' בל"י עץ ארוך שואבים בו מים מן בורות עמוקים): [הפלאה שבערכין]קלון מועד קטן דף ב'. אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון בארץ ישראל. מקואות פרק ח' אפילו נתמלאו בקילון. מכשירין פרק ד' הממלא בקילון עד ג' ימים טמאין פירוש כשהמים מקובצין במקום אחד ומבקשין להביא אותן אל שדה אחר עושין לו דרך שיבואו לו המים ושם אותו דרך שנמשכין בו המים נקרא קילון פירוש אחר מי קילון גומא עמוקה שיש בה מים ואינה מלאה וטרחא למדלא מינה מי גשמים אתו לידי מי קילון. כלומר כי מדלו מינה נחסרת וממילא נעשית מי קילון וטריחא מילתא עכ"ל. במ"ק הני שתי תיבות בארץ ישראל לישא במשנה אלא משום דמסיק הש"ס דס"ד אגמים דבבל כמיא דלא פסקי דמו א"כ מה דתני במשנה אבל לא ממי הקילון בארץ ישראל מיירי:
קלין [קעטטע] ופחים טמנו לרגלי תרגום קולין צלו לפרסת רגלי נביא פת יקוש על כל דרכיו תרגום לנביאיהון קולין צלן (אמר בנימין הביאו בעל הערוך בערך קלא):
קלגיא [קאליניע] (סוכה מה) מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא (גמ') תניא מקום קלניא היה ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא דמפיק מאכרגא דמלכא הורודוס קלניא מתעביד כבר פי' בערך זין. (ע"ז ו) בעינא דאתעביד טבריא קלניא פי' במדרש שלא יתנו הדרים שם מס (אמר בנימין (דברים רבה פ' האזינו) לאסטרטגין ששמש בשתי מדינות פורום וקולוניא פי' שם כללי לערים בנויות מאנשי רומי ויושביה נחשבים כתושבי רומי ונקיים ממס אבל פורום היא עיר כמו קולוניא אשר בה היו ירידים קבועים):
קלנדא [נייעס יאהר טאג] (ריש ע"ז) ואלו אידיהן קלנדא וסטורנלי' פי' בל"ר שם כללי לראש חדש ובפרט היו אומרים כן לראש שנתם אז היו שולחים מנות איש לרעהו וראשית שנתם הוא כמו שבעת יום אחר תקופת החורף בזמן שהימים מתחילים להתארך וכן בהדיא בירוש' כיון דחמא איממא ארך אמר קלנדס קלון דיאס פי' קלון בל"י טוב דיאס בל"ר יום:
קלונטורין עיין ערך קליבנטירין:
קלניתא [איין מאגערער פאגעל] (ב"ב כ) שחיט ליה בטמא זבין ליה לגוי בקלניתא (חולין קב) ומי איכא מידי דבכולה לית בה כזית בשר ובחד אבר אית בה משהו בשר גידים ועצמות א"ר שרביא בקלניתא פירוש עוף שכולו עצמות ואין בו אלא בשר מועט:
קלניתא [פאלירט] (יומ' לח) ר"א בן יעקב אמר נחשת קלניתא פירש"י מזוקקת ומין נחשת קלל:
קלס דקולסא גברא (יבמות קו) כבר פי' בערך נפס חלפות תרדין וקילסי כרוב עיין בערך חלף (אמר בנימין פי' בליו"ר גזע ועמוד בירקות אשר ממנו העלים נפרדים ומפני שיש לכרוב גזע וקלח גדול נאמר הכרוב קולס דקולסא גברא טלפחי נקדר' לא בעיא עיין ערך נפס): [הפלאה שבערכין]קלס זי"ן ברכות י"ט. פסחים דף נ"ג. תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להאכיל גדיים מקולסין. ביצה דף כ"ג. ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. פסחים דף ע"ד. רבי טרפון קוריהו גדי מקולס. פירוש גדי חקולס שתולין בני מיעיו חוצה כדרך שתולין המגן לאדם שם. תנו רבנן איזהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחת נחתך או בשל ממנו אבר אין זה גדי מקולוס עד כאן לשונו. ז"ל רש"י בברכות דף י"ט. מקולסים. צליים כשהן שלמים ותולין כרעיהן וקרסוליהם וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קוריהן מקולס שהיא לשון מזוין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו (שמואל א י״ז:ה׳) וקולסא דנחשא. בפסחים דף נ"ג. ז"ל רש"י מקולסין. צלויין על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו כצליית הפסח דתניא בכיצד צולין (דף ע"ב.) (ר' עקיבא צ"ל) רבי טרפון קורהו מקולס לפי שתולה כרעיו חוצה לו בצדו כנושא כלי זיינו בצדו וכובע נחושת דגליות תרגום קולסא דנחשת עכ"ל. וכן פירש רש"י בביצה דף כ"ב: מקולס לשון גבור מזוין שכלי זיינו תלויין לו בצדו כדתרגמינן וכובע נחושת וקולסא נחשא עכ"ל. אמנם בפסחים דף ע"ד פ' רש"י בענין יותר מכוון [אהא דרבי טרפון קוריהו מקולס] מקולס. לשון כובע נחושת דמתרגמינן קולסא דנחשת דסבירא לי' תולין למעלה מראשו ונראין ככובע נחושת על ראש גבור עכ"ל. וצ"ע קצת שלא פירוש כך בכל המקומות שזכרתי דהא וודאי על שם הכובע נקרא מקולס והכובע בראש הוא מקומו עיין קונטרוה כ"ה:
קלס [שטאמפפען] טיפוח ביד קילוס ברגל עיין בערך טפח:
קלס (זבחים קה) ר"א הכי בעי לה כגון דנקטי לה בקולסי (אמר בנימין בבקולסי כתוב בנוסחאות עיין ערך בקלס):
קלוס [שעהן ליבליך] (שבת קח) התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו אמרו ליה קאלוס פי' יפה וכן בלשון יון:
קלס [לויבען: פרייזען] בתרגום ירושלמי ויקראו לפניו אברך מקלסין קומוי:
קלס [שעהנהייט] (ב"ר פ' פה). ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו רבי אלעזר אומר בקילוס היה (אמר בנימין בשבח והידור מלשון מקרא לקלס אתנן):
קלס [בעוואפענעט] (ברכות כ. ובפסחים נג) תודוס איש רומי הנהיג בני רומי להאכילן גדיים מקולסין. (ביצה כג) ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. (פסחים עד) רבי טרפון קורהו גדי מקולס פירוש גדי מקולס שתולין חוצה לו כדרך שתולה המגן לאדם תנו רבנן איזהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחת נחתך או בשל ממנו אבר אין זה גדי מקולס:
קלס [העלם] וכובע נחשת תרגום וקולס דנחש וכן והתיצבו בקובעים צנה ומגן וכובע (בב"ר פרשה כ) צוללין קלוסין סבכין (אמר בנימין פירוש בל"ר מין לבוש):
קלוס [געדערעס אנצינדען] (ע"ז פב) הוה ליה קולוס פירוש בל"ר קוליס כאב דקים של בני מעים העבים:
קלסטרא [שארף ריכטער] (סנהד' קה) כמדומין אנו שאדונינו בן קלסטרא של מלך הוא פי' הוא קוסטינר שבערך קסר והוא שר הטבחים. (ע"ז יח) יצתה בת קול ואמרה ר' חנניה בן תרדיון וקלסטירו מזומנין לחיי העולם הבא (אמר בנימין פי' בל' יוני שליח בית דין ממונה להרוג ולייסר): [הפלאה שבערכין]קלסטרא א' סנהדרין דף ק"ד. כמדומין אני שאדונינו בן קלסטרא של מלך הוא. פירוש הוא קוסטינר שבמרך קס' והוא שר הטבחים עכ"ל. לפנינו ליתא לזה מיהו מתוך פי' רש"י ד"ה רדף וכו' ואמרו וכו' שהוא בן קלסתר [של] מלך שהי' דיוקנו דומה וכו' מוכח שהיה לפנינו כגירסת רבינו: שם עבודה זרה דף י"ח. יצתה בת קול ואמרה רבי חנני' בן תרדיון וקלסטורו מזומנין לחיי' העולם הבא עכ"ל. וקלצטורנירו כתוב בנוסחאות. פירש רש"י ממונה עליו:
קלסטר [קארב] (כלים פ"ב) קלסטר בת ארבעת קבין אית דאמרי קרסטל פי' כדגרסינן ולא סייחין בקרסטלין שבפיהם והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה בששה קבין הסאה (אמר בנימין פי בנ"י כלי רועים):
קלסטר [געזיכט, געשטאלט] (ב"מ פז) מיד נהפך קלסטר פנים של יצחק ונדמה לאברהם (נדה לא) והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסטר פנים פי' תאר פנים ואור פרי לא יפילון תרגום קלסטר אפוי: [הפלאה שבערכין]קלסטר ב' כלים פרק כ' קלסטר בת ארבעת קבין. אית דאמרי קרסטל פירוש כדגרסינן שבת דף נ"ג. ולא סייחין בקרסטלין שבפיהם והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה שששה קבין סאה עכ"ל. בטרסקלין איתא לפנינו:
קלסטרא [ריגעל שלאס] (שבת קכג) קנים ומקלות וקלסטרא פירוש קלוסטרא היא משנה (כלים פרק יא) שאסר רבי יהושע לטלטלה בשבת (תוספתא בכלים בתחלת בבא מציעא) קלוסטרא רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין ברוריה אמרה שומטה מפתח ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דבריה לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריה פירוש קלוסטרא קטינצ"ו בלע"ז והוא מרובע כמעשה קסת הסופר מחופה כדאמרינן דלוסקוס הנעול וקלוסטרא הנעולה וי"מ קלוסטרא נגרא ששנינו (בסוף עירובין) נגר שיש בראשו קלוסטרא הוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח ב' דלתות עושין טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסין באותן טבעות היתד (אמר בנימין פי' בליו"ר שם כללי למנעול ודבר הסוגר כמו נגר ובפרט נקרא כן חלק נגר הזז ומתנועע בעת סגירה ופתיחה):
קלסק [איין ארט געבעקס] קלוסקא יפיפיה ס"א גלוסקא וכבר פי' בערך ג' ויש מפרשין פת בג ויש מפרשין לחם גדול (אמר בנימין פי' קוליקס בל"י מין פת עגול ועוגה ובפרט מין פת קטן והוחלפו מקומות האותיות וכן בספסל):
קלסקא [ווייכליך] (ע"ז לט) זיתי קלוסקא המגולגלין פי' רכין ולחין ורפויין (ירוש') הן סככות הן פרעות הן רפפות הן רעלות הן אגסטרות הן ספיות הן כוסות הן גומות היא מקום הנחת כוסות הן זיתי קלוסקא הן זתי מגולגלין והשלוקין אסורין ר' חייא בשם רבי יוחנן אמר מין זיתים הוא והן נותנין לתוכן חומץ שיהו חולצין את גרעיניהן:
קלוסקוס (אהלות פ"ט). כמין קלוסקוס הנוגע בה מ"מ טהור ס"א גלוסקוס וכבר פי' בערך ג':
קלסרקין [עלדע רייזענדע] (מדרש אסתר פסקא קצף בגתן ותרש) מעביר שני קלסריקין מושיב הברברי פי' בל"ר קלסרין אנשים אורחים נכבדי ארץ אבל בתרגים אסתר כתוב לסלקא תרין קלוסנתרין פירוש קלו בל"י טובים פירוש סנתרין בל"ר אנשי עצה נכבדים:
קלע [צעלט. פירהאנג]. (מגילה ט) קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים (זבחים פו) זבחי שלמי צבור ואשמות נאכלין לפנים מן הקלעים ומפורש (שם קה) קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים והמעשר שני בכל הרואה (גמרא) רבי אבהו אומר אמר קרא בן פרת יוסף וגו' עין שלא רצתה ליהנות ממה שאינו שלו תזכה ותאכל קדשים כמלא עיניה באו לירושלם וכו' עד קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה. פי' חומה חומת ירושלם קלעים חומת עזרה ואמאי קרו לה קלעים שהיא במקום קלעי המשכן ועוד כשהיו בונין היו פורסין קלעים במקום חומת עזרה ואוכלין וכתיב במנחה ובחטאת במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד בל פרשו נס תרגומו ולא אפשר למפרס עלוהי קלע:
קלע [שליידערן] (יומא סז) קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה (גמרא) א"ר יוחנן כמין קליעה פי' היה תולה במוטות כמו קלע כדכתיב ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. (עדיות פ' ג') כל הקליעות טהורות הקלע שבית קיבול שלה אריג טמאה ויתקעהו ימה סוף תרגום ירושלמי ואקלע. (סוכה לב) ת"ר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדם (ברכו' סא נדה מה) קורין לקלעיתא בניתא מעשה עבות תרגום עובד קליעה:
קלע [צעלט] (ברכות כב) כי אתא רבין אומר באושא הוה בקילעא דרב אושעיה. (יבמות מח ע"ז כד) יתיב רב אמי ורב חנינא בר פפי ורב יצחק נפחא אקלעא דרב יצחק נפחא (נדרים כב) אמר ליה זיל לקילעיך פירוש לך לאהלך שייך זה בקלע הראשון: [הפלאה שבערכין]קלע ג' ברכות דף כ"ב. כי אתא רבין אמר באושא הוה בקיליעא דרב אושעיא. יבמות דף מ"ח: עבודה זרה דף כ"ר. יתיב רב אמי ורב חנניא בר פפא ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא. נדרים דף כ"ב אמר ליה זיל לקילעך פירוש לך לאוהלך וכו' עכ"ל. עיין לעיל ערך באש. בברכות פי' רש"י כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"י בלע"ז. בע"ז פי' רש"י פנרק"א לפני הטרקלין. בפסחים דף ע"ב פי' רש"י לפני הבית כעין בית שער שקורין פורי"א:
קלע [זיך בעגעגענען] (ברכות מב) רבא ורב זירא איקלעו לבי ריש גלותא (שבת קלו) לוי איקלע לבי יוסף רישבא פירוש נתארח ובת ענין קרוב לזה פדיון שבוים איקלע לרבנן כלומר בא לידי רבנן ועיקר זה קרוב פירושו לעיקר שקדם נכנס ובא לאהל בעל הבית:
קלעילון [איינע הילזען פרוכט]. (מעילה יג) הדש קלעילון בשדה הקדש מעל בפירוש מגנצא כתוב הדש מלעין ופירוש מין קטנית: [הפלאה שבערכין]קלעילון מעילה דף י"ג. הדש קלעילון בשדה הקדש מעל בפי' מגנצ"א כתוב הדש מלעין ופירוש מין קטנית עכ"ל. ורש"י פירש קלעילון מין קטנית וכ"כ הר"ש:
קלף [שאלע] קליפי אגוזין וקליפי רימונין (אהלות פ"ו) ותחתיה כקליפת השום. (סנהדרין צה) לבושי שריון קליפה פי' באמצע כל טבעת של שריון תולה קליפה אחת של ברזל כדי שלא יכנס חץ בטבעת (אמר בנימין פירוש בל"י שם כללי לשומר דבר בעת גדולו כמו שומר הביצה והוא השפופרת ושומר גוף הדגים והיא הקשקשת וגם קליפה הבא בקטורת היא קליפת עץ וריחה נודף ועל דרך השאלה יש קליפות בשריון שהן שומרות הגוף וחז"ל בנו פעל מן השם להסרת הקליפות ותרגום סנפיר וקשקשת ציצין וקליפין):
קלף [שעלען]. (פסחים עה) יקלוף את מקומו יקלוף את החיצון. (מעשרות פ"ד. ביצה יג). המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל פי' חושף הקליפה. (בסוף ביכורים). סלי נצרים של ערבה קלופה. (ע"ז עד). יקלוף את הזפת חשוף חשופה והשליך תרגום מקלף קלפא ורמא שייך זה בקלף הראשון (ב"ר פ' פג) כי אני חשפתי את עשו קלפית בצליא כל כך למה גיליתי מסתריו:
קלף [פארבעמענט. פארמיט] כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין כבר פירשה בערך דוכסוסטוס. (מנחות לה). האי קליפא צריך למבדקיה: [הפלאה שבערכין]קלף ג' שבת דף ע"ט: קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין כבר פירשנו בערך דכסוסטוס. מנחות דף ל"ה. האי קליפא צדיך למיבדקי' עכ"ל. לפנינו איתא האי קילפא דתפילין צריך למיבדקי'. ופי' רש"י בזה הלשון קולפא קלף:
קלף [גרינד] שאת או ספחת תרגום שומא או קלפא וכן לשאת ולספחת מספחת היא (אמר בנימין פי' בל"י מין נגע עמוקה וקשה רפואתה):
קלפי [בעכער]. (יומא לט). טרף בקלפי והעלה ב' גורלות (גמרא) אמר רבא קלפי של עץ ושל חול היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים (אמר בנימין פי' בל"י גביע וסף):
קלף [פויסט שלאג] (ברכות נו) תרי קילפי בלעת (שם נח) הבו ליה קולפא וידון דינא ס"א קופלא (מנחות ז ערכין כב) אר"ח קולפי טבי בלעי בימי דאבימי עלה דהא שמעתא פירוש שבט שמכין בו בני אדם וראשו עב ובלשון ישמעאל היא אלמקרע (כתובות סד) נפקא אבתריה מחייה בקולפא דשיראי כלומר ומחייה בשיראי שראשו קשור (אמר בנימין תרגום ירושלמי ואת הבהמה תהרגו וית בעירא תקטלון בקולפי ויש קולפא שענינו שבט כמו שפירוש בעל הערוך ויש קולפא שענינו המכה עצמה וכן בלשון רומי):
קלפנדר [זעעלען פערקייפר] (ב"ר פרשת נא) ה' דייני סדום קושקר רב שקר רב נבל מסטה דין וקלאפנדר (אמר בנימין פי' בל"י גונב אדם):
קלפס [גרויסע אליווען] (בתוספות. תרומות פ"ב). מודין בקולפסין שתורם על האוכלין חוץ מגרעיניהן והן זיתים גדולים ראויין לאכילה ואינן עושים שמן דתניא (בריש פר"ג דתוספת' תרומות) אין תורמין קלופסי' על זיתי שמן ולא זיתי שמן על הקלופסי' והיינו כלופסי' דגרסינן בגמרא דבני מערבא.
קלק [ווערפען] (בפסקא ויהי בשלח) ומקלק בשוקא קליל גרמן ואי לא אנא מקלקלך פי' מקלק היינו מטלק שפירשנו במקומו (אמר בנימין תרגום ירושלמי וישלך אל המים וקלק לגו מיא):
קלקי [גראבעס טוך] (שבת סד) ת"ר שק אין לי אלא שק מנין לרבות את הקלקי ואת החבק (ב"ב עח) מכר חמור מכר את המרדעת ואת הקלקי ואת החבק פי' קלקי שתחת הזנב חבק שתחת הבטן פ"א קלקי וחבק דפ' במה אשה אומר לשון יון הוא. קיליקי בגד עשוי משער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת כרים וכסתות חבק כסוי הבהמות (כלים פכ"ט) הגמדין של ערביים הקלקין והפונדא פי' חלוק של צמר ויש לו נימין והוא שק שלובשין אותו מבית מי שמצער עצמו ובלע"ז כמשמעו ציליצ"ו ופי' בלע"ז אשתמי"ניי"א ועוד (מקואות פ"ט) אלו באינן חוצצין קלקי הראש פי' הצואר שעל הראש שדבק בו השער כקלקי. (ננעים פ"ו) גופא של שהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט' עדשות וכו' קלקי הלב והזקן ובית הסתרים פי' כל איש שאינו חלק ויש לו שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה על גרונו ויתמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקילקי שפירשנו צילי"צי. (כלים פ' י"ז) גריס נגעים כגריס הקילקי. (בסוף מעשר) ושום בעל בכי ובצל של רכפה והגריסין הקלקין פי' כן שמם קליקין וי"א על שם מקומן נקראו. (ירושלמי) שום בעל בכי כל שאין לו חלא דור אחד מקיף את העמוד רשב"ג אומר כל שאין לו אלא קליפה אחת בלבד אלו הן גריסין הקילקין אלו גריסין המרובעין רשב"ג אומר אין לך מרובע כו' וזה בסוף (תוספתא מעשרות) אלו הן גריסין הקילקין אלו המרובעין תני רשב"ג אין מרובע מששת ימי בראשית התיב רבי ברכיה והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע וכולי (אמר בנימין פי' בליו"ר מין בגד ולבוש עשוי משער תישים ועזים והיה נעשה במחוז קילוקיא ועל שם שער זה נאמרו אנשים בעלי שער עב ומסובך קיניקי ויש אנשים בעלי שער עב ומסובך בלב שהוא החזה ובזקן ובבית הסתרים ואולי במחוז קיליקיא היה גרים מיוחד הנאמר גריס הקלקי): [הפלאה שבערכין]קלקי שבת דף ס"ד. ת"ר שק אין לי אלא שק מניין לרבות את הקילקי ואת החבק. לפנינו איתא קלקלי פירש רש"י קלקלי מסרק של סוס שוקרין פייטרא"ל. חבק. צינגלא של סרגא ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג:
קלקלון [פיהר הענגע] (ע"ז נא) כל שהוא לפנים מן הקלקלון אפילו מים ומלח אסור חוץ לקלקלון וכו' פי' כינוי לקלעים הוא לא רצה לומר קלעים כאותן של בית המקדש שהיה גנאי אלא כינה לשון אחר:
קלקנתום [קופער וואסר] (שבת קד מגילה יח) בסם בסיקרא בקימום ובקלקנתום (פרה פ"ט) דיו וקימוס וקלקנתום (עירובין יג) דבר אחד יש לי וקלקנתוס שמו (סוטה כ) פי' בלע"ז ויטרי"אולו ובלשון ישמעאל אלזאג (אמר בנימין פי' בליו"ר מין דומם זך כמו זכוכית ויפה פירוש בעל הערוך וקראוהו הרומיים בלשונם דיו הצבעים כי בו יוצבעו עורות שחורים וזה מאמר רבא בר שמואל במס' גטין חרתא דאושכפי):
קלקס [ארט באהנען] בערך קרקס ובערך הלקט (אמר בנימין פי' בליו"ר וישמעאל שרש של מין נטע הגדל במצרים ונאכל וי"א שהוא שרש פול המצרי ויש חולקים):
קלר [זאלבע] (שבת עו) מים כדי לשוף בהן את הקילורית (שם קח) טובה טיפת צונן בשחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. (נדה כ) מעשה ותלה רבי מאיר בקילור ור' תלה בשרף של שקמה (בויקרא רבה זאת תהיה ובפסקא דותאמר ציון) ומסקרות עינים ריש לקיש אמר בקילורית אדומה פי' כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע (אמר בנימין פי' בל"י ורומי שם כללי לרפואה אשר צורתה ארוכה ועגולה ובפרט אם היא מתוקנת לחולי עינים אבל קילורית בל"י מין אדמה לבנה הבאה מאיסמיא ונקראת בלשון משנה סם ומתערבת ברפואות לעינים לכן תהיה הגרסא קילורית אדמה וזה פי' ומסקרות עינים כי בל"י סקירא מין אדמה לבנה עיין ערך סם וערך סקירא):
קלר [שאטץ. פארראהטס קאממער] (בב"ר פ' יא) ויברך וכי הקילירין של מלך חסר כלום (ובפרשת נ"ג ויסע משם ובפ' נה) לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילרין שלו כלום (ובפרש' ס' וה' ברך את אברהם בכל) רבי לוי אמר שלשה שהשליטו ביצרן ועשה ישמעאל תשובה ולא חיסר קילרין שלו כלום פי' אוצר בלשון יון קילרי ובלע"ז ציליי"רו:
קלר [קיחין] (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפסקא דאחרי מות) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכי קילורית עלת עמהן לסיני פי' שמעו שיש מקום שקורין לעוגה קליר על כן נקרא רבי אליעזר הקליר שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח (אמר בנימין פי' בל"י ורומי עוגה ומין פת): [הפלאה שבערכין]קלר ג' ביוקרא רבה בראש אחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכי קילורית עלת עמהם לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר על כן נקרא רבי אליעזר הקליר שאכל עוגה שהי' כתוב בה קמיעה ונתפקח עכ"ל. המעדני יום טוב שלהי פרק אין עומדין אהא שכתב הרא"ש שם וכן ר"א הקליר וכו' כדאיתא בפסיקתא כד דמך ר' אלעזר בר' שמעון קראו עליו וכו' [העתקתי דבריו בערוך קרוב ע"ש] כתב בזה הלשון תמיהא לי דבכמה פיוטים בד' פרשיות ובפורים ובטל ובמוסף ראש השנה חתם בראשי חרוזות אלעזר בירבי קליר מקרית ספר. וגם תמהתי מזה על בעל הערוך שכתב שנקרא ר"א קליר שאכל עוגה אחת שהי' כתוב בה קמיעא ונתפקח ויש מקומות שקורין לעוגה לקיר. ודוחק לומר דבעל הערוך משום הפסיקתא שקראו ר"א בר"ש דחק את עצמו לפרש דקליר לאו אביו הוה אלא על שם העוגה דא"כ צריך לומר דבריבי אעצמו מהדר וידומ שרש"י מפרש שהוא לשון גדול הדור ואי אפשר לומר שהוא יחתום את עצמו גדול הדור אבל נראה לי לקיים הפסיקתא בענין זה דאביו רבי שמעון ואבי אביו נקרא קליר והי' יותר מפורסם מאביו וכו' אלא שראיתי בהגהת מיימוני פרק ז' מה"ת שכתבו דמהפסיקתא משמע שהי' ר"א בר' שמעון נראה שרצה לומר בן רבי שמעון בן יוחאי וא"כ וודאי שר' שמעון היה יותר מפורסם וגדול מיוחאי אביו וגם לא נמצא שנקרא קליר אבל י"ל שאינו מוכרח שהי' בן ר' שמעון בן יוחאי דדלמא בן ר' שמעון אחר שאביו של אותו ר' שמעון הי' נקרא קליר וכדפרשתי עכ"ל המעדני י"ט. וראיתי באלי' רבה שהעתיק דברי המעי"ט ודחק לתרץ את הקושיא על בעל הערוך דאיך יחתום את עצמו גדול הדור ע"ש בסימן י"ב ס"ק א'. ולא הבינותי ולכאורה דברי רבינו עולה יפה דהא במכות דף ה': תנא בריבי אומר פי' רש"י בריבי כך היה שמו. וכן איתא בסנהדרין דף י"ז: רמי בר בריבי [אכן גירסת העריך בעדך נהר בר ברוכי] וכן איתא ברש"י ביצה דף ח': בד"ה נהרבלאי אמרו בסנהדרין (דף י"ז:) אמרו דהוא רמי בר בריבי. ובע"ז דף מ"ד: רב חמא בר יוסף בריבי מעתה לפירוש רבינו היה לו שני שמות אלו אלעזר בריבי. ובזה ניחא שלכאורה קשה למאוד על רבינו שלא זכר בשום ערך מלת בריבי עיון קונטרוס סימן ל"ז:
קלר [האלז קעטטע] (גיטין סה ובסוף טבול יום) יצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. (פי"ב דכלים) הקולר טמא. (סנהדרין ז) י' שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן. (יבמות קכב) מעשה בקולר של שני בני אדם. (שבת לב) חש בראשו דומה כמי שנתנוהו בקולר. נתן בניו פלטים תרגום ירושלמי שלילין בקולריא ויתנוהו בסוגר תרגום ויהבוהו בקולרין (אמר בנימין פי' בל"ר סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים ובנוסחאות כתוב כפיתין בקולריא):
קלר [געזעלל שאפט] (יבמות קכב) מעשר בקולר של שני בני אדם פי' רש"י חבורה:
קלש [דין. שוואך] (ערובין ג) ומאי שנא בסוכה כשירה דאמרן קלוש מבוי נמי נימא קלוש פי' ראה הקורה כאלו היא קלושה ושהוא פלגא דסומכא העליון כאלו ננסר במסור ונחתך וכאילו אינו והויא קורה כולה שהיא חצי טפח דעוביה התחתון כולו בתוך עשרים ולפיכך המבוי כשר (מ"ק יג) מחפין את הקציעות בקש ר"י אומר אף מעבין (גמרא) מחפין אקלושי פי' מכסין בענפין מרוחקין זה מזה מעבין אסמוכי סומך הענפין זה לזה. (יבמות קיג) פשיטא דחרש דעתא קלישתא היא. (נדרים סח) בעל מיגז גייז או מיקלש קליש (אמר בנימין תרגום רטפט בשרו איתקליש בסריה ענין חלשות ודקות):
קלת [אויבסט קארב] (בסוף בכורים) בקלתות של כסף ושל זהב. (ב"ק צב) מנא הא מילתא דאמור רבנן בתר עניא אזלא עניותא דתנן עשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף וכו'. (כתובות פב) עשירות עושות אותן קלתות של כסף ושל זהב. (סוטה יד) אדם מביא מנחה בתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב. (כתובות עב) דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסיר פי' אעפ"י שבשוק כפה של ראש' לבדה שרי מדאורייתא דת יהודית אסרה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת הראש. (ב"מ ט) קלתה מינח נייח (גיטין עח) הזורק גט לחיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת. (פ' י"ז דכלים) הקלתות משיחסום פי' קופות קטנות דומה לקלתה דגט. קילתיה תלא עיין בקלבאי (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין סל עשוי מגמא או מנצרים וגם אם הוא של כסף וזהב):
קלת [פוסטעמענט] (זבין פ"ד) על המשוט ועל הקלת (כלים פ"ז) הקלתות של בעלי בתים שנפחתה עיין בערך איסטרוביל פי' בניין סביב שהוא כמין בית קטן ובסיס הוא לכירה כמו שאמרו לענין ריחים אבל לא את הקלת ופי' קלת בסיס לריחים התחתונה:
קם [קעז וואססער, מאלקען] (נדרים נא) הנודר מן החלב מותר בקם פי' היינו נסיובי דחלבא שלועזין סו"רו והוא אלטיץ רבי יוסי אוסר דקא סבר יש בהן צחצוחי חלב (אמר בנימין חלב מקושר ונקפא ובהדיא כתוב בירושלמי מהו בקם חלבא מקטרא (ובגמרא דידן ע"ז לה) בענין אסור גבינות הכא כיון דאוקמי קא מוקים חשיב ליה כמאן דאיתיה לאסורא בעיניה ונקרא קם החלב מקושר שהוא קם ועומד ואינו נגר בלשון גמרא נקרא קומא אבל מה שנקרא מי חלב בלשון משנה נקרא נסיובי דחלבא בלשון גמרא):
קס [ערהאלטען] (ב"מ מא) שאני הכי כיון דקם קם פירוש כיון שמחמיץ כך יעמוד בחימוצו לעולם. (ב"ב קנו) בני רוכל מקיימי קוצים היו ורבי אליעזר לטעמיה דתנן (פ' ה דכלאים) המקיים קוצים בכרם ר' אליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש (מכות כא מ"ק ב) המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים פי' שרואה כלאים זרוע ואינו עוקרן (מכו' טז חולין קמא) הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאויה פי' קיימו קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב היינו דאיכא למימר לתקוניה לאויה הוא דאתי אלא למאן דתני ביטלו חייב כיון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למשרפיה אבל הכא אם הנותר כמו שהוא אע"פ שלא שרפו אינו חייב מאי איכא למימר פי' התראת ספק כגון שלקח האם על הבנים ומתרין בו לא תקחנה ריש לקיש אמר כגון זו התראת ספק הוא שיתכן לומר אחרי שיקחנה ישלחנה והיכי הוי התראה ודאי כגון שבא לשוחטה והתרו בו אם תשחוט אותה תלקה ושחטה ורבי יוחנן אמר אפי' התראה בלקיחה שמה התראה. הקם להן בציץ בין עיניך (קדושין סו) צא וקדש לי פי' שים הציץ בין עיניך והעמידם שכך היו עושין כשהיה כהן גדול מניח הציץ היו עומדין הכל בעמידה מפני שם שהיה כתוב בו היינו דתנו בלשון עמידה הקם להן בציץ. במקויי' כולי עלמא לא פליגי כבר פירשנו בערך אשר ובערך הנפק. (ברכות מג קדושין לג) אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה ד' אמות משום שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי (ברכות לה) קמה תוכיח פירוש קמה היא התבואה דכתיב וחרמש לא תניף על קמת רעך וחייבת בברכה לאחריה שנא' ואכלת ושבעת וברכת. פ"א קמה היינו לחם דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וברכת (בריש והיה עקב תשמעון חולין קלד) אמר קמה אקמה דאמר ריש לקיש לרבי יוחנן חורי נמלים וכו' עד ספק לקט לקט משום דבחזקת חיוב חייב אבל דבחזקת פטור פטורה ורמינהו גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו' על ספק חייב אף על גב דבחזקת פטורה קיימא מצינו דעיסה ולחם איקרי קמה: [הפלאה שבערכין]קס א' סנהדרין דף צ"ג. היינו דאמרי אינשי תרי קיסי יבישי וחד רטיבי אוקדוה יבישי לרטיבא. עצי עולה תרגום ירושלמי קיסי עכ"ל. אודי איתא בנוסחאות:
קמא [צופאר] (פסחים ג) מאי דקמא פי' מאי קאמר (ב"ב קמ) אדמון אמר בשביל שאני זכר הפסדתי מאי דקמא ס"א מאי דקאמר (כתובות סז) אמר מאי דקאמא אמר ליה נעניתי לך קום אכול פי' מאי שנא שהביאה לו עכשיו זו התרנגולת ולא קודם (אמר בנימין פי' לפני קודם ואות דל"ת מובלעת (גיטין ו) ומי איכא ספיקא קמי שמיא תרגום ירושלמי בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת מבתר יומא קמא דפסחא כמו קדמאה): [הפלאה שבערכין]קמא א' פסחים דף ג': מאי דקמא. פירוש מאי קאמר עכ"ל. לפנינו איתא מאי האי דקמן. וז"ל רש"י מאי דקמן. מה הדבר הזה שבא לפנינו:
קמא [גוממי] (שבת קי) מאי כוס עיקרין א"ר יוחנן ליתי מתקל קומא אלכסנדרית קימוס קומא עיין בערך קומוס (אמר בנימין פי' בל"י מין שרף ואלכסנדרית מובחרת שבכולם):
קמא [אובערשטער] (ע"ז יא) ויום גנוסיא קומא מינקיט קמי איניש כלומר הוא על כל השרים: קמה [מעהל] (נזיר נג) אלא דאקמח אקמוחי פי' טחנן בריחים ועשאן כקמח. (מנחות פו) ואינו מביא מפיה מפני הקמחין פי' קמחין בלע"ז קנוט"י כלומר לבנים כמו קמח. (פסחים עד) אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה הדר ביה וכו' (יומא מו) אמר רבא האי מאן דלא חש לקמחיה (יבמות מב) אחד בתולות דרמא לך הא לא חש לקמחיה סתם ואח"כ מחלוקת וכו' פירוש אכילתו להפסד הולכת שאינו מתעסק בתורה כראוי לה. וי"א לא שימש כל צורכו ולא ידע שמועה זו ואתא לפרוקי לן ס"א לא חש לקמחיה כלומר לא חשש לפניו הקושיא שתבא לו:
קמט [רינצעל. פאלט]. (נגעים פ"ו) הקמטין שבצואר (שם פ"ז) בקטן ונולד בקמט ונגלה (מקואות פ"ח) בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי' בגברא תותי שיחיה ואתתא תותי שיחיה ותותי דדה שמן קמטין כדתנן (נדה מז) משיעלה הקמט תחת הדד (ב"מ פז ב"ב קב) אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין. (ע"ז ס נדה מג) אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור וכו' (אמר בנימין פי' חדודי הבשר מתכווץ וצומת והוא לשון פסוק ותקמטני לעד היה):
קמט [בונדען] (סנהד' צה) בענין ישבי בנוב תפשיה וקמטיה ויהביה תותי בי סדיא (חגיגה יג) אלו תתקע"ד דורות שקומטו בעצמן ליבראות קודם שנבר' העולם (גיטין מז) בעינא מקמטינכו ואותבינכו פי' אקשור ידיכם ורגליכם עונותיו ילכדונו את הרשע תרגום חובוי דרשיעא קמטין ליה:
קומיטטון [קעניג זאל] (מדרש אסתר פסק' ובמלאת הימים) שושן הבירה כבית קומיטטון היה מאכל ומשתה מצוי בהפי' בל"ר בית גדול אשר בו המלך ועבדיו יושבים תרגום ירושלמי בכל ביתי נאמן הוא בכל קומיטטון דידי מהימן הוא:
קמטר [הולצערנער קאסטען] (כלים פי"ו) כסוי קמטרה טהור (אהלות פ"ט) עשרה כמין קמטרה (ברכות כו) אמר רבא גלימא אתמטרא ככלי בתוך כלי דמי לאשר על המלתחה תרגום לדממנא על קמטריא פי' לשון ערבי רומי ואדומי:
קמי [הויפט. האארע] (ב"ק סב סוטה מט) אבטול בר' ראובן התירו לו לספר קומי מפני שקרוב למלכות היה פי' כגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השער שכנגד העורף נוטה ומתפזר לאחוריהן (מעיל' יז) הלך רב ראובן בן איצטרובילי וסיפר קומי והלך וישב לו ביניהן וכו'. (הוריות יב מ"ק כב) על כל המתים רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל פי' מבדיל קמי שפה שקורע בית צואר ממש אינו מבדיל שקורע למטה משפה (אמר בנימין פי' בל"י ורומי צמה ותלתלי שער וקמי שפה כמו לפני עיין ערך קמא):
קמליא [ווייסע ערד] נתר ובורית קימוליא ואשלג ס"א קימוניא כבר פי' בערך אשלג (אמר בנימין בליו"ר מין אדמה לבנה המובאת מאי קימוליא ובה היו מכבסים הבגדים ודע כי סם וסיקרא קימוליא וגרתקון מיני אדמה לבנה הם וקילורית מין סם):
קמליא [קאסטברקייטין] (ב"ר פ' ויבא יעקב שלם) במאה קשיטה אמר רבי סימון קו"ף קימליא (פי' בל"י ורומי כלים חמודים ותכשיטי זהב וכסף):
קמון [קוימען]. (ירושלמי בריש כירה) בראשונה היו סותמין הקמין מערב שבת ורוחצין בשבת (בויקרא רבה בריש אשה כי תזריע) אם ישהה אדם בקמין שעה אחת אינו מת לשון לע"ז הוא קמינ"ו:
קמניא [שייטער האלץ] (ע"ז י) כל דזכי למלכא אשדו ליה לקימוניא חליליא פי' חפירה מליאה אפר מנופה שמשליכין בו חייבי מיתה פי' אחר לכבשן האש (אמר בנימין פי' בנ"י ורומי ארובת העשן וכבשן): [הפלאה שבערכין]קמניא בעבודה זרה דף יו"ד: כל דזכי למלכא אשדי לי' לקימוניא חליליא. פירוש חפירה מליאה אפר מנופה שמשליכין בו חייבי מיתה. פירוש אחר לכבשן האש עכ"ל. וז"ל רש"י לקימוניא חלילא. בית מלא עפר:
קמנטריס [פערצייכניס] (גיטין כח) א"ר אליעזר מקומנטריסין של אומות העולם איש פלוני נהרג פי' אע"ג דקיימא לן גוי מסיח לפי תומו מהימן מילתא דשייכי בגוה כגון דאמרי בב"ד שלנו נהרג לא מהימן דעבידי לאחזוקי שקרייהו (אמר בנימין פי' בל"ר ספר המורה הדברים בקצור וגם נאמר כן מפרש הן הספר עצמו הן בעל הספר לכן רש"י ע"ה עד היום נקרא בין הנכרים קומנטריס שהוא פי' המקרא ואנחנו בחסרון אות קוראים לו קונטריס):
קומניתא דאומא כבר פי' בערך כפת:
קומוס [גומע] קומוס וקלקנתו' עיין בערך קלקנתו' (גמ') קומוס קומא פי' הוא השרף כמו שאמרנו כל השרפים יפין לדיו ובלע"ז גומ"א:
קמוס [ארט פלעדערמויז] (ב"ק יו) ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימום (אמר בנימין בנוסחאות כתוב קימוש):
קמיס [מיניסטער] (בריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט) רבי ברכיה אמר מן הדא סכנין היה ועלה ונתמנה קומים אספוסוריאון. (בירושלמי ובאמור אל הכהנים פ' מה יתרון) וויי ליה לההוא גברא מאן עביד קומיס קלאטור אנא עביד בלנא וספרא (ובפסקא דהעומר) וויי ליה לההוא גברא דהוה עביד קומים פנטון קוזמוקלטור עביד בלנא וספר פי' קומפלציאו של מלך (ירושלמי בפ' הרואה בגמרא על הרוחות) כיון שראה דוד שממון חביב עליו מינהו קומיס תיסברין שלו על בית המקדש שנאמר נגיד על האוצרות (אמר בנימין פי' בליו"ר ופירוש קומיס פנטון בל"י נגיד על כל הדברים (ובמדרש אסתר פסקא ותמאן המלכה) קומים אסטבולי פי' בל"ר נגיד על ארוות הסוסים קומיס קלטוס פירוש בל"י ממונה על שלוחי ב"ד ולא תתכן גרסת קוזמו קלטור כי אם קומיזקלטור כמו שפירשתי או קוזמוקרטור פי' בל"י אדון עולם):
קמע [בינדעל אויף געשריבענע שפראכן] (שבת ס) ולא בקמיע (כלים פכ"ג) הכדור והקמיע והאמום (ע"ז לט בכורות ל) מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין על ידו נישאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מכס על ידו (אמר בנימין פי' ענין קשר ויש רפואה נקשרת בגרון או באבר מן האברים וגם כתבים נקשרים לרפואה):
קמע [וועניק] (פסחים קיב) אוכל הרבה ומוציא קימעא פי' מעט:
קמפון [פרייא, פעלד] (כלים פכ"ג) טפיטן של סוס טמא מושב מפני שעומדין עליו בקומפון פי' שדה ששוחקין בו המלכים שמו בל"י קמפון וגם בל' לע"ז והוא קמפ"ו. (בפסקא דויהי בשלח) הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקמפון. (בויקר' רבה פ' אל תהי עד חנם והוא עד) הוצי' כרוז במדינה ואמר כל עמא יפקון לקמפון הבי' תולדות וכו' (ובאמור אל הכהנים פ' וצדקתך אלהים) כל נר שילקוט ויאכל מפני שביעית תיה' מחזירין אותו בקמפון. ס"א קנפון (אמר בנימין פי' בל"ר שדה מרווח הן לטייל הן לצחוק):
קומפרומסין [קומפרומוס] (ירושלמי מ"ק פ"ג) ושטרי ברורין קומפרומסין זה בורר לו אחד כן נקראו בלשון רומי:
קמץ [נעמן מיט פאללער האנד] (קדושין סו) ושמואל אמר מקמצין פי' כל אחד מוציא קומץ מן החלק שהגיעו והוא שליש ממה שהגיע בידו עיין בערך ותר. קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לס' עשרון (בסיפרא והביאה אל בני אהרן) זו קמיצה וזו אצבע כבר פי' בערך אצבע:
קמץ [איינזאממלען] (כתובות עז) המקמץ והמצרף נחשת (גמ') מאי מקמץ א"ר יהודה זה המקמץ צואת כלבים ותניא מקמץ זה בורסי קטן: [הפלאה שבערכין]קמץ ב' כתובות דף ע"ז. המקמץ והמצרף נחשת מאי מקמץ אמר רב יהודה זה המקמץ צואת כלבים ותניא מקמץ זה בורסי קטן עכ"ל. בגמ' שלפנינו איתא זה המקבץ וכו' אמנם רש"י מציין מקמץ צואת כלבים [אכן בברייתא דמייתי הס"ס איתא ויש אומרים זה המקמץ וכו'] לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהן הבגדים יום או יומים לפני כבוסן עכ"ל רש"י והדברים תמוהין דהא רש"י גופי' כתב בחגיגה דף ד'. המקמץ מפרש במסכת כתובות (דף ע"ד.) המקמן בידו צואת כלבים ואומר אני [כי צ"ל] כדי לתקן בהן עורות שקורין קרדוו"ן שמעבדין אותן בצואות כלבים עכ"ל. וכן מבואר בברכות דף ך"ה. בגמרא וברש"י ד"ש בזמן שיש בהן עורות כתב בזה"ל אצואות כלבים וחזירים קאי שדרכן לתתן בעבוד העורות כו' [ולולי דמסתפינא הייתי אומר דמה דאיתא בכתובות לא ידעתי מה צורך וכו' עד סוף הדבר גליון הוא ואינם מפי' רש"י. וכדי שלא לשבש כל הנוסחאות] צריך אני לומר דזה דכתב לא ידעתי מה צורך בה וכו' היינו משום דממשמעות הש"ס מקמץ הזה שמקבץ צואות הכלבים לאו היינו בורסי [שמעבד העושות כמ"ש הערוך בערך ברסי פירוש אומן המעבד עורות וע"ש במוסף דבורסי הוא עיקר השם של המעבד עורות] אלא אף דלאו בורסי הוא שמעבד העורות אפ"ה כופין אותו להוציא מצד שמקבץ צואות הכלבים ולכך מקשה הש"ס שפיר על ר' יהודה דוקא ממה דתני בברייתא איזהו מקמץ זה בורסי והיינו על כרחיך בורסי קטן [ממה דתני במשנה והבורסי והוא בורסי גדול ע"ש בסוגיא] ואי רב יהודה בבורסי מיירי קשה מאי איריא שמקבץ צואות כלבים אפילו בבורסי אף שהוא קטן כופין אותו אלא ע"כ דרב יהודה דאמר זה המקבץ צואות כלבים ע"כ נקיט באיש דלאו בורסי הוא להכי מקשה הש"ס דברייתא לא תני הכי אלא תני איזהו מקמץ זה בורסי ולפיכך הוצרך הש"ס לומר תנאי היא דתני מקמץ זה בורסי [היינו בורסי קטן] ויש אומרים זה המקמץ צואות כלבים ר"ל דמקמץ צואות כלבים כופין אותו להוציא גם דאינו בורסי. והשתא שהמקמץ הזה אינו בורסי שפיר כתב רש"י לא ידעתי מה צורך בה [דאין לומר דמקבץ כדי למוכרו עיין קונטרוס סימן כ"א]:
קמץ [גראבען] באחת הפחתים ארגו' בחד קומציא וכן תרגום חופר קומץ:
קמץ [היישעריק] (ברכות נד) שדר הקב"ה קומצא ונקביה ונחתיה לצואריה (סוטה לה) חזינן אנשי דדמו לקמצי באילנ' פי' חגבים (יבמות קכא) ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו דאסיקו ליה שמא פלגי (אמר בנימין תרגום ונהי בעינינו כחגבים והוינא בעיני נפשנא כקמצין):
קמקום [קעססעל] (שבת מט) ואתנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (כלים פ"ג) קומקום שניקבו עשאו בזפת וכו' פי' לשון יון הוא ולשון לע"ז קוקומ"א ואינו יכול לקבל את החמין כצונן שמים חמים ממיסין הזפת (אמר בנימין תרגום בפסוק והשתיה כדת והוו תמן קומקמי וכסי):
קמקמא [שלאנג] (ירושלמי שבת פ"א) קמקמא מתעביד או פי' המפרש מין נחש:
קמר [בעדעקען] (ערובין פח) מבחוץ צריך לקמור (אהלות פ"ג) ביב שהוא קמור תחת הבית (ובפ' ה') תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ פי' סגורה:
קמר [געוועלבט] (כלים פי"ו) כסא שתחת התיבה וקמרון שלה. (ובפ' יח) הקמרון שלה בזמן שהוא קבוע חיבור לה פי' הקובה של מעלה בראש התיבה שהוא כסוי שלה שמה קמרון כדאמרינן צב דומות לקמרוסתא לענין שש עגלות צב. ואמרו רבותינו שבפי' צב קמרוסתא שהוא קובה שלא ישלוט בו העין והוא בצבים (ב"ר פ' ל) רבי נחמיה אומר כמין קמרוטין היתה (אמר בנימין פי' בל"ר פעל הבונה בנין מקומר כעין קובה ופי' קמרון בליו"ר מכסה מקומר ובפרט אומרים כן היונים לעגלת צב ואומרים קמרוטון לכל דבר שהוא כמין קובה):
קמר [גירטעל] (הוריות יד) א"נ רשב"ג לרבי נתן נהי דאהני לך קמרא דאביך למהוי אב בית דין למהוי נשיא מי אהני לך פירש קמרא חגורה שחוגרין אותה באבנט אלא שהיא רחבה יותר מאבנט וקובעין עליה כסף וזהב ומשמשי מלכים לובשין אותה וזהו דגרסינן (שבת נט) א"ר יהודה קמרא שרי א"ד ארוקת' וא"ר ספרא מדי דהוה אטלית מוזהבת א"ד אנסכא וא"ר ספרא מדי דהוה אאבנט של מלכים ופי' רוקתא מטלית שעושין מעשה אורג וקובעין עליה חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לטלית מוזהבת ומותר בשבת ופי' נסכא חוטין שעושין אותן מעשה עבות כשרשרת וכאבנט וקובעין עליו חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לאבנט של מלכים ומותר בשבת וזה מעשה דרשב"ג כשביקש רבי נתן לחלוק עליו להיות נשיא שהיה רבי נתן בבלי ובכמה מקומות אמרינן רבי נתן בבלאה הוא והיה אביו ראש גולה בבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות דאינון קמרי ולעמוד לפני מלכי פרסיים עד סוף מלכות פרס ועלה רבי נתן לארץ ישראל והיה אב בית דין לפיכך אמר לו אם הועילה לך חגורי של ראש גלות שלבש אביך להיות אב בית דין הלא דיי לך זאת ובקשת להיות גם נשיא זה פירוש רב שרירא גאון וכעין זה הפירוש פירשנו בערך נסך. חגרו שקים תרגום קמרו שקים על בשריהון (אמר בנימין פירוש בל"י, חגורה וגם מין תכשיט של נשים): [הפלאה שבערכין]קמר ג' הוריות דף י"ג: אמר לי' רשב"ג לר' נתן נהי דאהני לך קמרא דאבוך למיהוי את בית דין למיהוי נשיא מי אהני לך. פירוש קמרא חגורה שחוגרין אותה באבנט אלא שהיא רחבה יותר מאבנט וקובעין עליה כסף וזהב ומשמשי מלכים לובשין אותם וזהו דגרסינן בפרק במה אשה בשבת דף כ"ט: אמר רב יהודה קמרא שרי איכא דאמרי ארוקתא ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת ואיכא דאמרי אנסכא מידי דהוה אאבנט של מלכים ופירוש רוקתא מטלית שעושין אותה מעשה אורג וקובעין עליה חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותה לטלית מוזהבת ומותרת בשבת ופירוש נסכא חוטין שעושין אותן מעשה עבות כשרשרת וכאבנט וקובעין עלי' חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לאבנט של מלכים ומותר בשבת. וזה מעשה דרבן שמעון בן גמליאל כשבקש רבי נתן לחלוק עליו להיות נשיא שהיה רבי נתן בבלי ובכמה מקומות אמרינן רבי נתן בבלאה הוא והי' אביו ראש גולה בבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות דאינון קמרי ולעמוד לפני מלכי פרסיים עד סוף מלכות פרס ועלה רבי נתן לארץ ישראל והי' אב בית דין לפיכך אמר לו אם הועילה לך חגורה של ראש גלות שלבש אביך להיות אב בית דין הלא די לך זאת ובקשת להית גם נשיא זהו פירוש רב שרירא גאון וכעין זה הפירוש פירשנו בערך נסך. חגרו שקים תרגום קמרו שקים על בשרהון עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני חגורי וגם מין תכשיט של נשים) עכ"ל. ותרגום יונתן בכל מקום דכתיב אבנט מתרגם קמרא וצ"ע:
קמרין [פעדער ביקסעל]. (שבת פ) אות אחת בקולמוס ואות אחת בקומרון פירוש כמו קלמרין שפירשנו במקומו: [הפלאה שבערכין]קמרין שבת דף פ'. אות אחת בקולמוס ואות אחת בקומרין. פירוש כמו קלומרין שפירשנו במקומו) עכ"ל. המוסף לפנינו איתא בקלמריץ:
קמתין [ציגעבינדען] (ב"ר פ' צד) וקרהו אסון אמר לו אעפ"כ כולן עומדין חוץ לזיקה אבל אני מעיי קמתין עלי בחבל (אמר בנימין בנוסחאות חסרים דברים אלו ונמצאין בפרקי ר"א והביאם בעל הילקוט אבל כתוב קמטין עלי וכן תתכן הגרסא עיין ערך קמט שפירושו לכד):
קן [טאן שניט צוברייטונג] (גיטין ו) שמע קן קולמוסא יקן מגילתא פירוש אפילו שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פלונית שאני מגרשה וראה הסופר שלקח הקולמוס והמגילה לכתוב בו הגט לשמה דיו ורב האי פירש שמע קל קלמוס שמע חיתוך הקולמוס וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט שכן בלשון ערבי חיתוך הקולמוס קורין קטע אלקנם וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט קטע אלרק. פ"א קן קלמוסא דשמע דא"ל לסופר תקן קלמוסך לצורך הגט ותקן מגלתך שהוא הקלף. פ"א שמע קול תיקון הקולמוס וקול תיקון המגילה: [הפלאה שבערכין]קן א' גיטין דף וי"ו. שמע קן קולמוסא וקן מגלתא. פירש אפילו שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פלונית שאני מגרשה וראה שהסופר לקח הקולמוס והמגילה לכתוב בה הגט לשמה דיו ורב האי פירש שמע קל קולמוס שמע חיתוך הקולמוס וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט שכן בלשון ערבי קורין חיתוך הקולמוס קטע אלקנם וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט קטע אלרק. פירופ אחר קן קולמתא דשמע דאמר לי' לסופר תקן קולמוסך לכתוב בה הגט ותקן מגלתך שהוא הקלף. פירוש אחר שמע קל תיקון הקולמוס וקול תיקון המגלה עכ"ל. ז"ל רש"י תיקון הקולמוס והקלף לשמה כשתיקנוהו לשמה כשחותכין אותו ומחליקין אותו ולי נראה קן קולמוסא קול הקולמוס כשהוא כותב וקול היריעה שהוא נשמע כמי שאומר קן קן ואית דגרסי קל קולמוסא:
קן [ראהר מיטטע פון לייכטער]. (שבועות לט) לאפוקי מקציא דרבא. (נדרים כה) ההוא גברא דאתא לקמיה דרבא וכו' עד אייתי קנייא ומליא הנהו זוזי וכו' (שבת מז) הקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור פירוש רב שר שלום קנה של ציידים ולא של סיידין ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהים בדבק כדאמרינן (חולין נא) דבקא אמימר אסר משום ריסוק איברים כשגבוה שלשים אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד' או ה' ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קן הוא מקני המנורה אף על פי שאסור. לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ואמרינן, (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשף קנה של ציידין וי"מ של סיידין האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גב זה כדי שיהו מגיעין למעלה (כלים פי"ז) קנה של עני שיש בו בית קיבול מים פירוש קנה חלול שותה בו המים בכלי מתכות (שם פי"א) קני מנורה טהורה (שם פי"ב) קנה מאזנים של סרוקות טמא (עוקצין פ"א) קנה של שיבולת שלשה טפחים (חולין פא) ג' קני הוו חד פריש לריאה וחד פריש לליבת וחד פריש לכבדא: [הפלאה שבערכין]קן ב' קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור. פירש רב שר שלום קנה של ציידין הוא ולא של סיידין ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהים בדבק כדאמרינן בפרק אלו טרפות בחולין דף נ"ב. דבקא אמימר אסר משום ריסוק איברים כשגבוה שלשים אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד' או ה' ומתקנין אותן כדי שיכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קל הוא מקני מנורה אף על פי שאסור לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת קנה של (סיידין) (נראה לפי הענין דצ"ל כאן של ציידין) לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור. ואמרינן באידך פירקין דף ע"ח: דבק כדי ליתן בראש השפשף. ויש מפרשים של סיידין האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גבי זה כדי שיהו מגיעין למעלה עכ"ל. כעין זה פי' רש"י ע"ש:
קן [נעסט] (נדרים לה) מקריב עליו קיני זבים וקיני זבות וקירי יולדת פי' זב בעל שלש ראיות חייב להקריב ב' תורין או ב' בני יונה ועל כן נקראו קינים שנוהגין לעשות ב' ב' בבריכה דכתיב כי יקרא קן צפור. (אבות פ"ג) קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות פי' מסכת קינים (נדה לט) נדה ופתחה מכ"ז מנינן כלומר אלו הדברים הן גופי הלכות וקשין תקיפות וגימטריא' פרפראות לחכמה כלומר עדי הן לחכמה כמו פורפורא לאדם (יומא מא כריתות כח) אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן: [הפלאה שבערכין]קן וי"ו בבא מציעא דף ע"ה: והקונה אדון לעצמו ומאי ניהו זהו שתולה נכסיו בגוי. פירוש דהשתא אתי גוי ושקיל להו מיני' וקאמר כיון דקמודית לי דדידי נינהו לא שביקנא להו לך. ולא אזיל למתא אחריתא. דהיינו קונה אדון לעצמו כאלו קנאו שר העיר ואינו רשאו לזוז משם עכ"ל. כתב מהרש"א בחידושי אגדות בזה הלשון בהאי מתא לא ידעתי אמאי קרי לי' קונה אדון לעצמו ויש לפרש דקאי אצועקין ואינן נענין דאפשר דבמקום אחר יהי' נענה כדאמרינן בראש השנה דף ט"ז. שינוי מקום מקרע גזר דינו של אדם שנאמר לך לך מארצך וק"ל עכ"ל. הן אמת שדברי הגאון מהרש"א ז"ל טוב להשכיל ומצוחצחין המה. אבל פשטא דהש"ס איננו סובלתו דהא אהך דקונה אדון לעצמו לפרשו מאי היא אסיק הש"ס איכא דאמרי התולה נכסיו בנכרי [ופי' רש"י והערוך מסכימים יחד שנעשה הנכרי לו לאדון ליקח ממנו בדין] איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש לי' בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי הרי דכל הני א"ד לפרש כוונת הקונה אדון לעצמו. ותו לפירוש מהרש"א אין שייכים א"ד והכי הו"ל למימר ויש אומרים אף דביש לי' וכו' דהא הנך יש אומרים מוסיפין על התנא קמא דחשיב רק שלשה צועקים וכו' ועוד דלמה נקטו דוקא שינוי מקום הא גם צדקה ושינוי השם ושינוי מעשה מקרעין גזר דינו כדחשיב בראש השנה שם. ולדעתי אלו ראה המהרש"א דבריו ופירוש נכון של רבינו הי' מונע את עצמו וחדל מלעשות פתח פירוש אחר:
קן [בעניידען] (גיטין ז'). וקינה ודימונ' ועדעדה כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין (סוטה ב) מאי לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינו לבין אחרי' א"ר נחמן אין קינוי אלא ל' התראה וכן הוא אומר ויקנא ה' לארצו וגו' (מגילה י) קנאה את מעוררת עלינו פירוש כיון שתיכתב ותיקבע לדורות יהו האומות שומעים הדבר הזה ומתקנאים ואומרים נשלם גמולכם. (סנהדרין קג) מאן דפרע קנאיה מחריב קיניה פי' מי שפורע קנאתו וחמתו מחריב ביתו כמו נבות היזרעאלי שגורש ממחיצתו (ב"ר פ' מב) ויבא הפליט אמר אברהם זה קוניון הוא כלומר קנאי (סנהדר' פא) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו פי' מי שמקנא לשם שמים כמו פנחס דכתיב ביה בקנאו את קנאתי:
קן [בעזוטצען, ערווערבען, קויפין] סדום קנין ומקנה כבר פי' בערך סדום על שם שקנה והקנה כבר פי' בערך פרק (ב"מ צו ב"ב קלו גטין מו) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בקנין פירות כקנין הגוף ר' יוחנן אמר כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר לא (ב"מ עה) והקונה אדון לעצמו ומאי ניהו זה שתולה נכסיו בגוי פי' דהשתא אתי גוי ושקיל להו מיניה וקאמר כיון דקא מודית לי דידי נינהו לא שביקנא להו לך ולא אזיל למתא אחריתי דהיינו קונה אדון לעצמו דהוי כאלו קנאו שר העיר אינו רשאי לזוז משם (קדושין טו) קניי קניין עולם פי' זה הנרצע. (גיטין מד) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונין מכם ולא הן קונין זה את זה וכו':
קינאות [העלם שפיטצע] (זבחים פח) וכמין קונאות של קולסות שבראשי תינוקות פי' בלשון יוני דודי הכובעים:
קנב [אבשניידען]. (שבת עד) האי מן דקנב סלקא חייב שתים פי' מי שחותך תרדין המחובר בקרקע (שם קיד) יוה"כ שחל להיות בשבת מותר בקניבת ירק (כלים פי"ז) כלכלה משיחסום ויקנב פי' לאחר שחוסם חסימת הכלי ונשארו קיסמין קטנים שם ופוסקן וקוטמן שמו קניבה כדגרסינן (בינה כב) קניבא שרי פי' לחתוך ראש הפתילה שנעשית גחלת ויש מי שאומר כגון אבוקה שהיא עשויה כחתיכות עצים קטנים אם ניטל בשבת מאותן העצים שלא אחזה בהם האור שרי: [הפלאה שבערכין]קנב שבת דף ע"ג. האי מאן דקניב סילקא חייב שתים. פירוש מי שחותך תרדין המחוברין בקרקע. שם דף קי"ד: יום הכפורים שחל להיות שבת מותר בקניבת ירק. כלים פרק י"ז כלכלה משיחסים ויקנב. פירוש לאחר שחוסם חסימת הכלי ונשארו קסמין קטנים שם פוסקן וקוטמן שמו קניבה כדגרסינן בביצה דף כ"ב. בגמרא דפרק יום טוב קניבא שרי פירוש לחתוך ראש הפתילה שנעשית גחלת ויש מי שאומר כגון אבוקה שהיא עשוי בחתיכת עצים קטנים אם ניטל ביום טוב מאותן העצים שלא אחזה בהן האור שרי עכ"ל. לפנינו איתא אמר רב קנבא שרי וז"ל רש"י קנבא. למחוט ראש הפתילה שנעשה פחם שקורין מוקיי"ר בלע"ז. וז"ל תוס' קנבא שרי פי' רש"י וכו' ולא נהירא דלקמן (דף ל"ב:) קרי לי' מוחטין את הנר ולא קרי הכא כי ההיא לישנא דהתם לכן נראה רתרי חטויי יש אחד בשעה שדולק והיינו ההיא דלקמן ויש אחד לאחר שכלה שמתקנין אותה כדי שידליק מהר ומסיר הפֶחם שבראש הפתילה ובכך נוחה כשידליק אותה והיינו ההיא דהכא דשרי עכ"ל והנה לקמן דף ל"ב: איתא אמר רב נתן בר אבא אמר רב מוחטין את הפתילה ביום טוב וכו' ולפ"ז עדיפא הוה לי' להתוס' להקשות תרתי דאמר רב למה וגם אפילו למסקנתם קושיא זו במקומה עומדת אחרי דאמר רב לקמן מוחטין והיינו עדויי חושכא אין צורך לרב לומר הך דהכא דאתי' בקל וחומר דשרי ולפיכך כתבתי שם על הגליון גירסת הרי"ף והרא"ש אמר רב יהודה וכו' ומעתה נראה דגם לפני התוס' הי' כתוב כך וכצ"ל גם לפי מסקנת התוס' הגירסא אמר רב יהודה קנבא שרי כדי שלא יהיו דברי רב כפולים וכדאמרן [ועיין מה שכתבתי לקמן בסוף הענין] גם הרא"ש מקשה על פי' רש"י כקושיית התוס' בזה הלשון וקשה דלקמן בפרק המביא מפיק לה בלישנא אחרינא מוחטין את הפתילה ומפרש לי' לעדויי חושכא ונראה כמו שפירש הערוך אחר שכבה הנר חותכין ראש הפתילה הנשרף וקמשמע לן דאין כאן משום תיקון כלי שמתקן הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק ודוקא שרוצה להדליק באותה לילה ולשון קינבא כמו קניבת ירק ועוד פירש מדורה העשוי' בעצים דקים שמותר להסיר מהם קודם שאחז בהן האור עכ"ל הרא"ש. הנה הרא"ש פרושי קמפרש לה בשם רבינו מה שאין לפנינו דלזה שכתב רבינו לחתוך ראש הפתילה שנעשית גחלת ע"כ אין הכרע דאפשר לומר דסובל כפי' רש"י דהיינו חטוי בשעה שדולק [ואולי נוסחא אחרת הי' להרא"ש בדברי רבינו] ופשטא דלשון של רבינו משמע כפי' רש"י וכן משמע בהגהת מיימוני להדיא אהא דכתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יום טוב הלכה ג' אגודה של עצים שהודלקו במדורה כל עץ שלא אחז בו האור מותר לשומטו ואינו דומה למסמר שמן מן הנר ע"כ כתבו ההגהות בזה"ל כך פירש האלפסי הא דאמר רב יהודה (פי) קינבא שרי וכ"כ ס"ה משמו וכן בערוך יש מי שאומר כן ור"ח פירש קסמים דקין יש באור ועדיין לא הוסק האור ברובן ופירוש הראשון פירש הערוך בעצמו לקוץ ראש הפתילה הנעשית פחם וכן פי' רש"י ולא נראה לר"י דהיינו מוחטין בפרק המביא ואומר ר"י דמיירי לאחר שכבתה הפתילה ויש שם פחם מותר לחותכו דלאו מתקן מנא הוא דניחא לי' להדליק בפעם אחרת עיין קונטרוס סימן כ"ב,
קנבס [האנף] (כלאים פ"ב) היתה שדהו זרועה קנבוס אולוף (ובפ' ח) הקנבס ר"ט אומר אינו כלאים י"מ ממיני תבלין הוא כמו כמון שמשימים בקדירה. (נגעים פי"א) וכן הפשתן והקנבס שטרפן זה בזה פי' מין פשתן ובלע"ז קנב"י (שבת קב) הקנבס של פשתן פי' היא חלוק התחתון שלובשין אותו לא על בשרו אלא על אונקלי ובלע"ז גונ"א והוא תחת החלוק של מעלה (אמר בנימין פ' בליו"ר מין עשב אשר מחוטיו עושים בגדים ומיתרים עבים): [הפלאה שבערכין]קנבס שבת דף ק"כ. הקנבס של פשתן. פירוש הוא החלוק התחתון שלובשין אותו לא על בשרו אלא על אונקלי ובלע"ז גונ"א והוא תחת החלוק שלמעלה. עכ"ל לפנינו איתא קלבוס.
קנבק [פפעפער קוחין] (חלה פ"א) תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה וכן הקנבאות חייבות פי' בלע"ז מושטצו"לי (אמר בנימין פי' קונביקא בל"ר מין רקיקים עשוים כמו קערות ובתלמוד ירושלמי כתוב קנוקעות):
קגג [יעגער] (ב"ב פה) עתיד גבריאל לעשות קינוגיא עם לויתן שנא' תמשוך לויתן בחכה (חולין ס) וכי משה רבכם קיניגי היה או בלסטרי היה. (ע"ז יט) ובדרך חטאים לא עמד שלא עמד בקיניגיון פי' כשהולכין ביערים לרדוף חיות והוא שחוק להם (ב"ר פ' לג) והבאים זכר ונקבה אמר נו קיניגי אנא א"ל אי איכפת לך מובאין אין כתיב כאן אלא הבאים מאליהן. (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ' ר' פנחס) בהמות ולויתן הן קיניגין של צדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא ראה קיניגי של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותן לעתיד לבא (אמר בנימין פי' קיניגיא בל"י צידת חיות מדבריות פי' קיניגי הצד אותם):
קניגיא [מאסיניסט] תרגום בפסוק בימים ההם כשבת המלך אחשורוש ואתון כל אומני עלמא וכל קניגיא למתקנא ית כרעיה דכורסא פי' חרשים:
קנדא [קורץ, שארף שפיטצג] קונדא מכוראה עיין בערך מכר פי' קינדא בל"י קצור:
קנדו (יומא פד) מי שנשכו קנדי קנדי קלידוס:
קנדיטון [געווירצט] (בפסקא בחדש השלישי) דברי תורה נמשלו כקונדיטון מה קונדיטון יש בו דבש יין ופלפלין כך דברי תורה וכו' (אמר בנימין פי' בליו"ר יין הרקח ומבושם):
קנדיל [זיגעל רינג] קונדילין עיין בערך מל (אמר בנימין מלה זו אינה נמצאת בנוסח' שלנו ופירושה בל"י טבעת ובה חותמים האגרות):
קנדלא [ליכט, לייכטער] (מדבר רבה פ' ויהי ביום כלות משה) כהדא שאשיתא דקנדילא רמיא ומשחא מעורבין כחדא והיא דלקא מן גביהון פי' בל"ר נר עיין ערך צמד:
קונדס עיין ערך קונטס:
קונדריקון בעל הערוך גרס קרדיקן ע"ש:
קנז [נאמע]. (תמורה יז) אמר רבא חורגיה דקנז הוה דיקא נמי דכתיב הקנזי כלומר שנקרא על שם בעל אמו כמו שיקרא אדם על שם עירו שאינו אביו דיקא נמי דקתני אל תקרי בניה אלא בוניה פי' הוא כלב בעלה: [הפלאה שבערכין]קנז תמורה דף י"ו. אמר רבה חורגיה דקנז הוה דיקא נמי דקתני הקנזי. כלומר שנקרא על שם בעל אמו כמו אדם על שם עירו שאינו אביו דיקא נמי דקתני אל תיקרי בני' אלא בוני' עכ"ל. לפנינו בגמרא ליתא דיקא נמי וכו' וגם אל תיקרי בניה אלא בוניה ליתא אלא בסוטה דף י"א: איתא לכל זה ע"ש. ועיין רש"י בתמורה משמע דהי' גורס נמי דיקא דכתיב הקנזי וכו' ע"ש.
קנח [אבווישען] (ברכות נא) מקנח ידו במפה ומניחה על השלחן (כלים פכ"ח) לקנח בו הריחים פי' בגד שמקנח בו הריחים:
קנח בריש (נדרים ב) קונם קונח:
קנט [ערצירענען] (ידים פ"ד) שמא אקניטנו וילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב נשלם (ב"ק ד) אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו וילך וכו' עצמו מצמיתי תרגום תקפו מקניטי (אמר בנימין פי' בל"י פעל עקיצה ודקירה ובענין שאלה פעל המנגד):
קינטורין [שלעכט גיצוגין] (ב"ר פ' וידע קין) עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטורין פי' בליו"ר מין אנשים בלי תרבות ובדו הפייטנים שמחציים ולמעלה היו אנשים מחציים ולמטה סוסים לרמוז שהיו כסוס כפרד אין הבין ובעל הערוך הביאו בערך קנתר:
קנטס [שטאנגע] (עירובין נד) נתנו בראש הקנה או בראש הקנטס (סוכה ד) נעץ ארבעה קונטסין (בפסק' ויהי ביום כלות' היה לו להביא ד' קונטסין למתוח עליהם את המשכן פי' קורות של עץ כגון עמודים הן ובלע"ז שמו קונט"ו ס"א קונדס (אמר בנימין פי' בל"י ורומי עץ ארוך וראשו חד):
קנטר [שפיץ אייזען] (כלים פי"ד) הקנטר של בנאים פי' כמין מטה ושבט של ברזל שהווא של בנאים לחתוך בו את הכותל (אמר בנימין פי' בל"י עוקץ ודרבן ודבר חד מדקר וסותר):
קנטר [צענטענער] (בכורות נ) א"ר חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלעין דנביאים ליטרין דכתובים קינטרין חוץ מכסף עפרן וכו' (ב"מ פז) וישקל אברהם לעפרן דלא שקל מיניה אלא קנטרי ככר זהב טהור תרגום ירושנמי קנטר דהב דכי (אמר בנימין פי' קינטרין בל"ר שם כללי לכל דבר שמניינו מאה כמו מאה ליטרין):
קנטרינק [איינע מינצע] (קדושק יב) מסמס שרי קונטרינקין מנאן זוגות קונטריסין קונטריסין ס"א קונטירין קונטירין פי' שמנה מאה ונוטלין י' ממאה למנין שלו הוא קדוש כמו שהוא מונאן (אמר בנימין פי' קדרנטיס בל"ר רביעית תיסר עיין ערך קדרנטיס ועניין זוגות קנטירין שייך בערך קנטר שקדם):
קונטרקום [נאמע] (בכורות ה) שאל קונטרקום הגמון את רבן יוחנן בן זכאי בכללן של לוים אתה מוצא וכו':
קני [ארט נאמע] (בסוף אהלות) רבי ובית דינו נמנו על קיני וטהרוה פי' שם מקום:
קניא [פליס זאנד] (פסחים ל ע"ז לג) בעו מיניה ממרימר מאני דקוניא מאי (בסוף כתובות) והלכתא כוותיה דרב זביד בקוניא. (חולין מח) מייתינן צעה דקוניא פי' קוניא תחילתו חרס וסופו טחין אותו בזכוכית כדגרסינן בע"ז קוניא פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בתחילתו וחד אמר בסופו חד אמר בתחילתו כלי חרס הוא ואין צריך טבילה וחד אמר בסופו זכוכית הוא וצריך טבילה: [הפלאה שבערכין]קניא פסחים דף ל': עבודה זרה דף ל"ג. בעו מיני' ממרימר הני מאני דקוניא מאי. כתובות דף ק"ז. והלכתא כוותי' דרב זביד בקוניא. חולין דף מ"ז: מייתינן צעא דקוניא: פירוש קוניא תחלתו חרש וסופו טחין אותו בזכוכית כדגרסינן בע"ז דף ע"ה: קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחלתו וחד אמר כסופו חד אמר כתחלתו חרש הוא ואין צריך טבילה וחד אמר כסופו זכוכית הוא וצריך טבילה עכ"ל. בכתובות דף ע"ה: הסכים תוס' לפירוש הערוך ע"ש ד"ה הני:
קנכי [עהל געפעס] (בב"ר פ' סא) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב רב הונא אמר קונכי כלי מטוה שטווה בו האשה רבנן אמרין קליות ואגוזין (בילמדנו בריש בהעלותך) מנורה של ברזל קונכי של נחשת (אמר בנימין פי' בל"י ורומי שם כללי לכלי מקוער ובפרט אם הוא ארוך וצר):
קנכר [עדעל שטיין] תרגום לשם שבו ואחלמה קנכירא טרקיא ועין עגלא פי' בל"י ורומי מין אבן טובה ואומרים שהיא על הרוב קטנה כמו זרע דותן ואחרים אמרו שנראין בתוך האבן נקודות כמו דוחן כי כן שמו בלשון יוני:
קנכיתר [מאהלען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' סביב) קרא הקב"ה למלאך הממונה על ההריון אמר לו צא וצור את אלו בקנכיתירין של אבותיהן הה"ד ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (אמר בנימין בנוסחאות הדברים אלו חסרים):
קנמיה [צוריק האלטונג] דמרי ביתא במגלת איכה:
קנון [געפלאכטענער קארב] (שבת עד ביצה יד) בקנון ובתמחוי לא יברור (מ"ק כו) ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלה ולא באסקטלא ולא בקנון (כלים פי"ו) הקנונים הקטנים הקנונים הגדולי' (אמר בנימין פי' בל"י סל וזה ענין הקנונים הגדולים וגם פירושו קערה וזה ענין ולא בקנון אלא בסלים):
קנוניא [געמיינשאפט] (ב"מ יג) דחיישינן לפירעון ולקנוניא (ב"ב קעג ערכין כג) כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו' עד שמא יעשו קינוניא פי' רמאות בשביל שתקח כתובתה מן הערב וחוזרת ועושה פשרה עם בעלה (אמר בנימין פי' בל"י חברה ושיתוף לעשות דבר רע וכל הסכמה לעשות רמאות):
קננטרופוס [וואהר זינניג] (ירושלמי תרומות פ"ה) היוצא בלילה קוננטרופוס הלן בבית הקברות פי' בל"י חולי שטות עיין ערך גנדרופוס:
קנס [בעשטאדפונג] (ב"ק טו) והלכתא פלגו ניזקא קנסא כלומר דכל ממון שאינו משתלם בראש קנס הוא (קדושין מו) אלא א"ר נחמן בר יצחק לומר שמשלם קנס כמפותה פי' אלא אמר רב נחמן בר יצחק לעולם אימא אביה יכול למאן ולא היא כי נתקדשה שלא לדעתו ולמאי הלכתא כתיב הכא אם מאן ימאן דמשמע בין אביה בין היא לאו למיפק מיניה במיאון דילה חלא לשלם קנס כמפתה דמשלם קנס המפתה במיאון דידה לאביה כמו במיאון אביה האב עצמו והכי קתני אם מאן ימאן אין לי אלא אביה שאם מיאן אביה משלם קנס לפי שאינה אשתו מיאנה היא אע"פ דלא הוי מיאון דהא פיתה לשם אישות והיא אשתו מנין שמשלם קנס ת"ל מאי ימאן מ"מ (אמר בנימין פי' בל"ר עונש של ממון):
קנס [שפאען] (שבת כב) והא הכא כיון דקביעי נרות לא אפשר דלא למשקל בקנסא ואדלוקי פי' כמו קיסם (ערוביו ק) והא קא נתרי קנסי (חולין קה) איכא בינייהו קינסא פירוש חתיכות קרשים שאינן כלים כדאמרינן (ע"ז לד) קינסא פליגו בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי ולדברי הכל מים אחרונים על גבי קרקע לא משום רוח רעה ששורה עליהן פי' קינסא דאלילים מדליקין חתיכות עץ ונותנין בתוך הכלי להרתיח הזפת:
קנסידס [רייט שטיוועל] (ירושלמי יבמות פי"ב) תמן אמרינן כגון אילין קנסידם תתכן הגרסא קנמדם פי' בל"י מנעלים מחוברים עם בתי שוקים כמו מנעלי הפרשים:
קנע [ווייב] הסיר קונעתו ועשאו זיטוטוס עיין בערך זיטוטוס:
קנוף [איין בעט מיט דינע פירהאנגען] (סנהד' סח) נכנסו חכמים אצלו והוא בקינוף שלו ויטו לאבשלום האהל על הגג תרגומו קינופין על איגרא וכבר פי' בערך נקלט (אמר בנימין פי' בליו"ר וילון כמו אהל סביב המטה שלא יכנסו היתושים):
קנפון [פעלד] (כלים פכ"ג) מפני שעומדין עליו בקנפון (שם פכ"ד) ומשחקין בו בקנפין ס"א קמפון וכבר פי' במקומו:
קנקל [פלעכטווערק] (בויקרא רבה בסוף זאת תהיה ובפסקא דשובה) דרך קנקלון שלשלו אותה לו (בפסקא ויהי בשלח) כיצד המים עשויין לישראל כאילין קנקליא פי' בלע"ז קנצי"לי פי' אבן שיש בה חלונות הרבה ותהיה קבועה בכותל להאיר הבית (כלים פכ"ב) קנקילן שיש בה בית קבלת כסות טמאה פי' כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית לעשן הבגדים שעליו (בפסקא דשמעו) אמר רבי לוי האוזן לגוף כקנקל לכלים מה הקנקל הזה כשהוא מלא כלים אתה מעשן תחתיו וכולן מרגישין כך הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים מכבר מעשה רשת תרגום ירושלמי קנקל עובד מצדא וכן מכבר דויקהל (אמר בנימין פי' בליו"ר שבכה (ובירושלמי דשבת פרק כלל גדול) קנקלטין משום עושה בתים פי' מעשה שבכה):
קנקל [טאפעל ציממער] (בילמדנו קדושים תהיו) המולך כיצד הוא עשוי היה צלם והיו לפנים מז' קנקלים מי שמקריב עוף היה נכנס לקנקל הראשון וכו' פי' חדרים (אמר בנימין פי' בל"ר חדר):
קנקן [קרוג, קאן] (פ"ג דמעשר שני) המשאיל קנקניו למעשר שני (ב"ב נג) קנקנים בשרון (בפרק בן זומא) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן אפי' חדש אין בו (אהלות פ"ו) בית שחצצו בקנקנים (אמר בנימין בל"ר כלי מוכן ליין או לשמן נאמר קן וחכמים כפלו המלה):
קנקן [אקקער שעיל] (ב"מ פ) נשבר הקנקן פטור פי' דנקיט פרשא מרדע הואיל והוא מכוין את הפרה לתלמיה ועיות את השורה ונשבר הקנקן הוא משלם דנקיט מנא אותו שמהלך לאחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו וקנקן הוא המנא והוא את דכתיב את אתו את קרדומו (במגילת איכה כי רחק ממני ובירוש' בפ"ב בברכות) שרי תורך שרי קנקנך (פדנך) (ערובין קא) ורמינהי דלת הנגררת וקנקן הנגרר פי' קנקן אותו יתד שבמחרישה וסוגרין בו נמי פתחים ונועלין בהן אע"פ שאין גבוהין מן הקרקע ומבעי מתניתא שיהו גבוהין מן הארץ (אמר בנימין פי' בנ"י עץ קשה ויבש):
קינוקוס [הונדסוויטהיג] (ירושלמי גיטין פרק ז) קינוקיס פי' בל"י עושה עצמו ככלב והוא מין שטות:
קנוקנת (חולין צב) קנוקאות שבה אלו ריקנין שבא"י פי' הן ענקיקלות שפירשנו במקומו:
קנקנות [דינע אדערן] (חולין צב) לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו ופי' רש"י גידין דקין ההולכין באורך הירך מגיד החיצון לגיד הפנימי:
קנקנתום (עיין ערך קלקנתום):
קגרס [ארטישאקע איינע פפלאנצע] (כלאים פ"ה) הקונרס כלאי' בכרם (עוקצין פ"ד) עוקץ קנרס טפח עיין בערך עכביות (אמר בנימין פי' בליו"ר דרדרים הנזרעי' בגנות וראשם עשוי דרים דרים והם למאכל):
קנשברן [גישוועסטער קינדר] (בילמדנו וארבע מאות איש עמו) א"ר ישמעאל ת' מלכים ויש אומרים ת' סנקליטין רבי ינאי אומר ת' קונשיברינין (אמר בנימין פי' בל"ר שם כללי לקרובים הנולדים מהאחים ובניהם):
קנישקין [בעכער מיט צווייא רייערן] (שבת סב) השותים במזרקי יין ר' אמי ור' אסי חד אמר קנישקין (ע"ז עב) ריש גלותא שרא למשתי חמרא בקנישקין פי' כוס של זהב וי"א של זכוכית או של כסף ויוצאין ממנו כשני קנים דקים משני צדי הכוס וחלולין הן ושואבין בו שנים כל היין שבכוס ואם שתו ישראל וגוי ופסק ישראל קודם וחזר עמוד של יין שנמשך בפיו של ישראל ונופל לתוך הכוס ושואבו גוי מותר:
קנת [שטיעל] (מכות ז) נשמט הברזל מקנתו והרג (בריש קדושים תהיו בילמדנו) עתידין ישראל להיות מדליקין בקנתות של רמחים ושל חרבות שבע שנים שנאמר ובערו והשיקו וגו' (אמר בנימין פי' בל"ר קנה של חץ או של רומח ובנוסחאות כתוב הברזל מקתו). "א"ה אולי מורה הדגש לחסרון הנו"ן: [הפלאה שבערכין]קנת מכות דף ז': נשמט הברזל מקנתו עכ"ל. לפנינו איתא מקתו:
קנתל [פרוכט קארב] (בסוף פרה) הסלים שבקנתל פי' סלים עשויין להוליך בהן על גבי החמור פירות או זבלים והם קשורים זה בזה ולחמור קורין בל' ישמעאל נקאל (אמר בנימין פי' בל"י מין מרדעת אשר בשני צדיה שקים לתת כלים על החמור):
קנתנית [ריידערן] (ב"ר פרשת יט ויבן ה' ובפרשת מו ותאמר שרי) ולא מן הלב והרי הוא קנתנית שנאמר ותקנא רחל:
קנתר [צאנק] (פסחים סו) התחיל מקנתרן בדברים (נדרים מח) אנשי גליל קנתרין הן (נזיר מט) אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן פי' מכעיסין הן (בב"ר פ' כה) עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קינן קנתורין (בפסק' דשמעי) וזה שהיה מבני המדינה היה אומר לה דברים של קנתורין פי' דברי כעס (אמר בנימין פי' בל"י פעל העוקץ והמפריש): [הפלאה שבערכין]קנתר פסחים דף ס"ו. התחיל מקנתרן בדברים. נדרים דף מ"ח: אנשי גליל קנתרנין הם. נזיר דף מ"ט: קידושין דף נ"ב: אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן. פירוש מכעיסין הן עכ"ל. לפנינו איתא התחיל מקנטרן אבל בנזיר ובקידושין איתא בתי"ו וברש"י איתא בטי"ת וכן במשנה איתא בטי"ת:
קנתנר [הוז פלאר] (בפסק' דשמעו ב"ב קא) תנא קנתינר י"ב על י"ב מאי קנתינר תרבץ אפדניה (אמר בנימין פי' חצר ההיכל):
קס [שפאן] (סנהד' צג) היינו דאמרי אנשי תרי קיסי יבישי וחד רטיבא אוקדוה יבישי לרטיבא עצי עולה תרגום ירושלמי קיסי וכן בעצים ובאבנים משיתא קייסי סולתא כבר פירשנו בערך גלגל פי' מבואר וי"מ ששה תרוודים של עץ מלאין סלת (אמר בנימין כאן גרס בעל הערוך קייסי סולתא ובערך גלגל גרס אוקיי סולתא):
קס [עסערס בייא פרעמדע] (במגלת איכה תקרא כיום מועד מגורי) בני אדם שהם קוסי טרפיזין הבאתם עלי פי' אוכלי שולחני בירושלמי כתוב הקוסם את החטה בק' (אמר בנימין פי' בל"י נצים אשר מדי יום ויום הולכים לאכול על שלחן אחרים):
קסד [העלם] (שבת ס) ולא בקסדא (כלים פי"א) קסידא טמאה (בריש ילמדנו) הן האדם כרבלתהון י"א אלו הקסידין שבראשיהן כמין כובעין וי"א אלו הטליות שהן עטופין (אמר בנימין פי' בל"ר מין כובעין של אנשי מלחמה):
קסדור [הויפטמאן]. (שבת מט) ראהו קסדור אחד פי' שליש ובלע"ז קשטלד"ו (אמר בנימין עיין ערך קייסטור): [הפלאה שבערכין]קסדור שבת דף מ"ט. ראהו קסדור אחד. פירוש שליש ובלע"ז קשטלדו עכ"ל ורש"י פירש מנישטרא"ל שהיה ממונה על כך.
קסוה [שאלע] (סנהד' פא) הגונב את הקסוה פי' כלי שרת כדכתיב ואת קשות הנסך: [הפלאה שבערכין]קסוה סנהדרין דף פ"א: הגונב את הקסוה. פירוש כלי שרת כדכתיב ואת קשות הנסך עכ"ל לפנינו בסנהדרין דף פ"א: במשנה הגונב את הקסוה וכו' גמרא מאי קסוה אמר רב יהודה כלי שרת וכן הוא אומר ואת קשות הנסך. וז"ל הרמב"ם קסוה כלי שרת נגזר מן קסות הנסך. וז"ל הרב ברטנורה הגונב את הקסוה מכלי שרת מלשון קשות הנסך וז"ל התי"ט הגונב את הקסוה כתב הרב וכו' מלשון קשות הנסך גמרא כלומר שקסוה הוא שם מושאל ומצאתי לו חבר במשנה ג' פרק ד' דכלים. והנה כשנדקדק במה שכתב רבינו פירוש כלי שרת כדכתיב ואת קשות הנסך לא ידענא מה הוסיף בזה הלא כתובה היא להדיא בגמרא. ואולי לפי הגירסא שלפנינו דומה קצת ליהודה ועוד לקרא דמייתי הש"ס וכן הוא אומר ואת קשות הנסך לפרש מתורה אלשון חכמים ולא נמצא כזה אלא במקום דמפרש הש"ס פי' בפסוק מייתי ראיה על זה הפסוק מקרא אחרינא וכן הוא אומר וכו' כדי לחזק הפירוש ההוא. [עיין בכורות דף ה': וסנהדרין דף ק"נ. ומעילה דף י"ח. ובשאר דוכתי טובא] ובכן גירסת רבינו כדכתיב וכו' היא יותר נכונה. אמנם לכל הגירסות קשה קצת דמייתי קרא ואת קשות הנסך שהוא במדבר ד' פסוק ז' וז"ל רש"י שם קערות וכפות וקשות ומנקיות כבר פירשתי במלאכת המשכן. ולמה לא הביא הש"ס ראיה מן המוקדם במלאכת המשכן שמות כ"ה פסוק כ"ט ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו וגו' ופירש רש"י כל דבר החלול קרוי בלשון ערבי קסו"א וע"ש. והוי יודע דכל המפרשים שפירשו שהוא מלשון ואת קשות אף דהתם בשי"ן והכא בסמ"ך ואם כוונתם דשי"ן וסמ"ך מתחלפים הוי להו לפרושי כך אלא דעיקר כוונתם על המתרגם שמתרגם ואת קסות. ודע דמה שהשיג הראב"ע בפרשת תרומה הביאו המזרחי בזה הלשון והחכם ראב"ע טען על ר' נתן בערוך בעבור שאמר כי הקשות הן דמות קנים כי כן יקראו בלשון ישמעאל. ואמר שהמגיד לו לא ידע לשון ערבי ונלעג היה וכו' וע"ש מה שהתנצל המזרחי להצדיק את בעל הערוך קחנו משם:
קסט [שאלע. קרוג] קוסטר דמוריסא בלומא עיין בערך לם (פסחים קט) א"ר יצחק קיסטא דמוריסא דהוות בצפורי היא הוות לוגא דמקדשא (בפסקא דאיכה) הוה אזיל למזבן קיסע דחמר (ב"ר פ' נ) כי ידעתיו א"ל חד קוסט דחמר ביה פולדי (כלים פט"ו) דדרור עגלה וקסטות מלכים פי' הוא לגין ובלשון ישמעאל הוא קסט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית: [הפלאה שבערכין]קסט קוסטא דמוריסא בלומא עיין ערך לם. פסחים דף ק"ט אמר ר' יצחק קיסטא דמורסיא דהוות בציפורי היא הות לוגא דמקדשא עכ"ל. בעבודה זרה דף ל"ד: איתא קיסתא וכן איתא בפסחים קסתא. מיהו ברש"י איתא קיסטא שם המדה וכן איתא בהרא"ש:
קסטל [וואסר קאסטין] (בויקרא רבה זאת תהיה פ' ראשו) א"ר לוי לקסטל מלכים ששכרו בעליו פועלין למלאכתן מה הטפש אומר מה אני מועיל כשאני מכניס בזו ומוציא בזו (אמר בנימין פירוש בלשון רומי בריכה לפני מעין):
קסטל [שאננע] (ירושלמי ע"ז פ"ג) נפל קסטלין דטבריה פי' בל"ר מגדל עוז:
קסטינר [שארף ריכטער] (בפסק' דשובה) לליסטים שהיה נדון לפני קסטינר (בריש אלם הדברים בילמדנו) לפרעה חרש ולקסטינרין פסחין (אמר בנימין פי' בל"ר דיין החוקר ושוטר החוקר ביסורים את המחויבים):
קסטרה [פעסטונג] (ב"מ צח) היו לו מעות בקסטרה או בהר המלך או שנפל כיסו לים (בילמדנו בריש ויקחו לי ובריש ויקרא רבה) אילו היו אומות העולם יודעין מה המקדש והמשכן יפין להן היו אהילות וקסטריות אותן מקיפין פי' היינו גזוזטרא שפירשנו במקומו (אמר בנימין פי' בל"ר מבצר ומחנה של אנשי המלחמה (ובמדרש ויקרא רבה פ' בחקתי) הושיב בו קסטריינוס פי' אנשי מערכה ושני ערכים אלו מענין אחד תרגום ירושלמי בחצריהם ובטירותם בכפרניהון ובקסטרוותהון):
קסטר [צין] תרגום ירוש' את הבדיל ואת העופרת ית קסטרא וית אברא פי' בל"י בדיל עיין ערך גסטרון:
קסיא [געשיהכט] (כלים פי"ו) קסיא של זורי גרנות ושל הולכי דרכים וכו'. פי' בל"י כירומניקא (מכשירין פרק ה) קסיא שלחנות פירוש קערות של שולחנות ויש מדמין לו קשותיו ומנקיותיו ואע"ג דגרסינן (מנחות כח) קשותיו אלו סניפין והוא צלוחית של יין הוא כמו קשות הנסך וכתיב וקסת הסוער והוא כלי של דיו:
קסלפנס [גרויסער לייכטער] (בפסק' דקומי אורי) עתידה ירושלים ליעשות קסילפנס לכל אומות העולם והן הולכין לאורה מ"ט והלכו גוים לאורך (בהגדת קהלת) מעשה ששלחה מלכות כותיים אצל רבותינו שגרו לנו קסילופנס אחד אמרו כמה נרות כמה פנסין יש מאירין למלכות רומי שאין מבקשין אלא שמאיר להם פנים בתורה שלחו להן את רבי מאיר וכו' פי' גדול שבפניסין:
קסם [שפאען] (שבת יא) ולא נגר בקיסם שבאזניו (שם סב) ואפי' בקיסמין שבאזניהם (ערכין יז) א"ר טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח טול קיסם מבין שיניך טול קורה מבין עיניך כלומר יותר תועבות עושה השופט יותר משאר העם. [הפלאה שבערכין]קסם עירוכין דף ט"ז: אמר רבי טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח טול קיסם מבין שיניך טול קורה מבין עיניך. כלומר יותר תועבות עשה השופט משאר העם עכ"ל. לפנינו איתא עיניך. אכן בעין יעקב איתא שיניך כגרסת רבינו:
קסם [צויבערער] (סנהדרין פא) המקלל בקוסם (גמרא) תאני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו פירוש מקלל בקוסם שלו שם המיוחד וכינה שם בקיסמו כמו כי מקללים להם בניו ובזה הפרק לפנינו כהן ששימש והוא מקלל בקוסם. הא תאני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו דמחזי כמברך את השם רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי יכה קיסם לו ולמקנו ולקונו פירוש מחשב הקסם באלוהו ומקלל בו חברו:
קסם [ארטם נאמע] ועבר עצמונ' תרגום ירושלמי מזיי בקסם:
קסם [שטייער. צובערגייסט] ואין בקר ברפתים תרגומו ולא יגבון קיסומא בירושלם:
קסם [בעכער] (כלים פרק ד) שולי הקוסים הצידונין פירוש כוסות ממש הן כ' בק' מתחלפין ונקראו על שם מקומן על צידון רבה שנעשו שם ודומים לבזיכין ששנינו לא היו לבזיכין שולים שמא יניחו ויקרש הדם:
קסן [דארי צווייגען] (עירובין ק) והא קא נתרי קוסני פי' עלי האילן ספר אחר קינסי וכבר כתבנוהו במקומו פי' ענפים יבשים:
קסן [קליינר הונד] קסניתא ונרדשיר עיין בערך נרדשיר ספר אחר קסנייתא זוטרתי ופירוש כלבים קטנים כמיני שגל ששוחקין בהן:
קסס [שארף, זויער] (מעשר שניפ"ד) כגון היין שקסס. (ב"ב צג) מקבל עליו י' קסוסאות למאה (בריש אלה תולדות נח בב"ר) לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית אחת ומצאה חומץ ב' ומצאה חומץ ג' ומצאה קוסס א"ל קוסס הוא א"ל אית הכא טב מיניה א"ל לא פי' בל"י קיוהא הוא קוסס והוא קרוב להחמיץ:
קסוס [פפלאנצע] (כלאים פ"ה) הארוס וקיסוס ושושנת המלך (פ"א דאהלות) הארוס והקיסוס וירקות החמור (סוכה יא) הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס מפרשין אותה בלע"ז אי"לרא (אמר בנימין פי' בליו"ר וערב מין נטע הנסבך בעצים ובכותל ועלהו לא יבול בחורף וזה ענין הדלה את הקיסום אבל ענין הארוס והקיסוס לפי דעתי אחר הוא והוא פרח הנקרא בלשון יון ורומי נרקיסוס ותרגום חבצלת נרקס): [הפלאה שבערכין]קסוס כלאים פרק ה' האירוס והקיסוס ושושנת המלך. אהלות פרק ח' הארוס והקיסוס וירקות החמור. סוכה דף ל'. הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס מפרשים אותה בלע"ז אילר"א עכ"ל. לפנינו איתא הקיסום פי' רש"י קיסום איר"א בלע"ז והוא נדלה כגפן. וז"ל הרב ברטנורא קיסום אידר"א בלע"ז והוא נדלה כגפן וכדלעת:
קסיס [ריטטער העלם] (ב"ר סדר ויחי פרשת למה תרצדון) ואלו לובשי קסים פירוש בלשון רומי כובע מיוחד לאנשי המלחמה ובפרט של ברזל עיין ערך קסד:
קסוסטבן [איינע מאס] (ירושלמי ב"מ ט"ה) מתרתין קסוסטבן או משלש קסוסטבן אין זו רבית אלא טרשא פי' מין מדה:
קסר [קייזער] (סנהדרין צח) עתיד הקב"ה להקים לישראל דוד אחר וכו' עד כגון קיסר ופלגו קיסר פירוש מלך ומשנה למלך בן דוד בן ישי מלך ודוד אחר שני לו (בילמדנו ראה נתתיך אלהים לפרעה) מלך בשר ודם אינו נקראין בשמו קיסר אגוסטו וכו' (אמר בנימין שם המושל הראשון אשר בחזקה כבש הרומיים תחת ידו ואחריו נקרא כן על שמו מושלי הרומיים ואווגוסטוס בן אחותו היה ומשל תחתיו אחר הריגתו ועל שמו נקראו המושלים אחריו וזה ענין קיסר אווגוסטוס): [הפלאה שבערכין]קסר סנהדרין דף צ"ח בענין משיח עתיד הקב"ה להעמיד להם לישראל דוד אחר וכו' עד כגון קיסר ופלגו קיסר פירוש מלך ומשנה למלך בן דוד בן ישי מלך ודוד אחר שני לו וכו' עכ"ל. במוסף (א"ב שם המושל הראשון אשר בחזקה כבש הרומיים תחת ידו ואחריו נקראו כן מושלי הרומיים על שמו ואווגוסטוס בן אחותו משל תחתיו אחר הריגתו ועל שמו נקראו המושלים אחריו וזה ענין קיסר אווגוסטוס) עכ"ל עיין בתוספות דע"ז דף יו"ד: ד"ה כל נשיאיה על שם הראשון שמתה אמו בלדתה וקיסר הוא לשון כרות בעברי:
קיסריון [ארטס נאמע] (בסוף אהלות) מזרח קסריון מערב קסריון וירדוף עד דן תרגום ירושלמי עד קסריון (אמר בנימין שם עיר על שם קיסר):
קסרקיט [רעזידענט שטאדט] (במגילת איכ') קרית חנה דוד קריה שעשאה דוד לקסרקיטון שלו (אמר בנימין פי' בל"ר צבא וחיל ומחנה (ובמדרש שיר השירים פסקא היושבת בגנים) נטל כל קצרקיטון):
קעילה [שלאף ציממער] (עירובין סג) הישן בקעילם שאיש ואשתו ישנין בה פי' בקעה גלויה ויש אומרים עליה ויש אומרים קובה כגון הא דגרסינן (סנה' קו) בוא ואשיאך עצה עשה להן קעילין והושב להן זונות. ספר אחר קלעים: [הפלאה שבערכין]קעילה עירובין דף ס"ג: הישן בקעילה שאיש ואיש ישנין. פי' בקעה גלויה. ויש אומרים עליה. ויש אומרים קובה כגון הא דגרסינן בסנהדרין דף ק"ו. בוא ואשיאך עצה להם קעילין והושב להם זונות. ספר אחר קלעים. לפנינו בעירובין איתא הישן בקילעא פירש רש"י בחדר:
קעילת [שטאדט נאמע] (נזיר ד סנהדרין ע בכורות מה) אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש חייב פירוש קעילה מקום כדכתיב היסגרוני בעלי קעילה:
קעקע [איינברעננען] (מכות כא) הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב (גמרא) אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה כתובות קעקע פירוש מנהג היוונים שישרטו בבשרם וכותבין שם (תענית יו) כיצד מקעקע כל הבירה לקעקע ביצתן עיין בריש פרק הן פי' ענין חתוך הבירה: [הפלאה שבערכין]קעקע א' מכות דף כ"א. הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב. גמרא אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה ע"ג מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע. פירוש מנהג היוונים שישרטו בבשרם ויכתבו שם עכ"ל. עיין קונטרוס סימן:
קעקע [קרייען וויא איין האן] (קדושין לא) הטיל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין: (אמר בנימין פי' בל"י פעל קריאת התרנגול):
קער [שיססעל פארם] (מנחות צו) קערותיו אלו דפוסיו:
קף [בארגען פערגלייכען] (שביעית פ"י) הקפות החנות אינה משמטת (בפ' עקביא) והחנוני מקיף (ב"ק עט) גנב והקיף גגב והחליף (קדושין לה) אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד פי' אין ממתינין לו עד שיעשה זכות כנגד אותה העבירה שיש בה חילול השם כדי לדחותה כמו הנוטל מן החנוני היום ומחר פורע (חולין מו) אקפך אנא (בב"ר פ' מא) וילך למסעיו במסעות שהלך בהן חזר אר"א הלך לפרוע הקפותיו פירוש לפרוע מה שנטל באשראי ובאמנה (שם מה) אין מקיפין בבועי פי' ריאה שיש בה צמחים ונמצאת אחת מהן נקובה ואין ידוע אם קודם שחיטה נקבה או אחר שחיטה אין אומרים ננקוב לזה האחרת ונראה נקב זה אם דומה לנקב זה אלא כיון שנמצאת נקובה טרפה אבל בבני מעים מקיפין אם נמצא נקב בבני מעים ואין ידוע אם ניקב קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין נקב אחר בבני מעים ומדמין: [הפלאה שבערכין]קף א' קידושין דף מ' א' אין מקיפין בחילול השם. פירוש אין ממתינין לו עד שיעשה זכות כנגד אותה העבירה שיש בה חילול השם כדי לדחותה כמו הנוטל מן החנווני היום ומחר פורע עכ"ל. בגמרא מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא אין עושין לו כחנווני [המקיף כך איתא בעין יעקב] וז"ל רש"י אין עושין לו כחנווני המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו בפעם אחד. אין עושין כך למעלה למחללי השם אלא נפרעין מיד. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות בזה הלשון וקשה לפירושי דטבא ליה עבדי ליה למחללי השם כדאמרינן בפ"ק בעבודה זרה דף ד'. אפסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את עונותיכם משל מאוהבו נפרע ממנו מעט מעט ומשונאו נפרע ממנו בבת אחת. ובערוך פירש פירוש אחר אין ממתין לו עד שיעשה זכות כנגד אותה העבירה כדי לדחותה כמו הנוטל מן החנווני היום ומחר פורע עכ"ל. ותו לא קשה מידי עכ"ל המהרש"א. ולכאורה יש ליישב דברי רש"י המצודקין דבמה דסיים רש"י אלא נפרעין ממנו מיד דהיינו כל ההקפה ביחד ומיד משא"כ בשאר עבירות אף בערך המשל כשנפרע משונאו עכ"פ מקיף לו לזמן מרובה ונקיט רש"י אף בענין החמור יש חלוק דהיינו בשאר עבירות מקיפין לזמן אף לשונא שנפרעין ממנו בבת אחת אבל בחילול השם אותו הפירעון אין מקיפין לו אלא מיד נפרעין ממנו באותו הערך שנפרעין בשער עבירות לאחר זמן. ואמנם בפי' רבינו מצוה לבאר. עפ"י מה שכתב הרא"ם בפסוק ולא יקח שוחד בפרשת עקב דברים יו"ד פסוק י"ז בזה הלשון ולא יקח שוחד המצוה במקום עבירה שיותר לו עונש העבירה בעבור המצוה שעשה אלא יתן לו שכרו בעבור המצוה שעשה ועונשו בעבור העבירה שעשה עד כאן לשונו. וכן כתוב הרמב"ם בפירוש החומש. והענין הזה בעצמו [אף שרש"י פי' ולא יקח שוחד לפייסו בממון] מוסכם בספרי מוסר ובמפרשים וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף פרק ד' באבות ולא מקח שוחד ע"ש וכן פירשו הר"ב ותוי"ט. ואם כן למה זה כתב רבינו הערוך וגם המהרש"א בהסכמה דבחילול השם אין ממתינן לו וכו' כדי לדחותה וכו' משמע להדיא דבשאר עבירות עושין כך והדבר צריך תלמוד. ואולי להצדיק דברי רבינו דזה שכתב פי' אין ממתינין לו עד שיעשה זכות [ולא כתב שיעשה מצוה] על דרך כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו והיינו שיקודש השם על ידו ובאופן זה הוה אמינא שיתקן את המעוות לגמרי באשר יקדש השם ויתוקן החילול שנעשה על ידו. לפיכך צריך להודיע דאפילו באופן זה אין מקיפין. ובזה כל דברי רבינו עולים יפין: שם בסוף האות הנ"ל חולין דף מ"ו: אין מקיפין בבועי. פירוש ריאה שיש בה צמחים ונמצאת אחת מהן נקובה ואין ידוע אם קודם שחיטה נקבה או אחר שחיטה אין אומרים ננקוב לזה האחרת ונראה נקב זה אם דומה לנקב זה אלא כיון שנמצאת נקובה טרפה. אבל בבני מעים מקיפין (לקמן בחולין דף נ'.) אם נמצא נקב בבני מעים ואין ידוע אם ניקב קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין נקב אחר בבני מעים ומדמין עכ"ל. וכתב רש"י בדף מ"ו. גבי ריאה דכיון שנעשית בה בועי אין מראה ניכר בה ועשוי להשתנו' כל שעה וכו' עכ"ל:
קף [בנאכבארען] (נדה עא) וקוצה לה חלה ומקפת וקורא לה שם (תרומות פ"ד) רבי יהודה אומר אף לא מן המוקף (חולין ו) לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף פי' אי אפשר לחבר שיעשר מדבר שהוא בשני מקומות מזה על זה כי צריך לתרום מן המוקף מאותו דבר עצמו או מדבר שסמוך לו ומוקף כולו כאחד כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב (ביצה לב) אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה פי' חבית אחת מכאן וחבית אחת מכאן נשפות עליהן את הקדיר' (ירושלמי) חייב משום בונ' (ב"מ י) איכא בינייהו איש דאמר לה לאשה אקף לי קטן (יבמות ה) קא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה (נזיר כט) קסבר הקפת כל הראש מדרבנן:
קף [באדען, זאטץ] (חולין קכ) והקופה (גמ') מאי קופה אמר רבא פירמא וכבר פירשנו במקומו (זבחים לו) השוחט את הזבח לאכול כזית מן עור מן הרוטב ומן הקופה וכו' (נדרים נב) הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה (גמ') א"ל אביי לרבא לדידך דאמרת פירמא הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא א"ר פפא תבלין (טבול יום פ"ב) בשר הקודש שקרש עליהן הקופה חחיכות מותרות (חולין קכ) תנן התם הקפה את החלב וגמעו פי' קרשו כגבינה כדכתיב וכגבינה תקפיאני:
קף [אויף שויממען] (תרומות פ"ד) סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה וקפאה ר"א אומר אם יש בקיפוי תעלה באחד ומאה פי' קפאה שנטל מעל גבי מגורה כדמתרגמי' ויצף הברזל וקפא פרזלא אם יש באותו קפוי ק"א לבד מתחתוניות תעלה סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה פי' צבור תבואה יקיפנה פי' יטלנה מלמעלה ויאמר הרי זו תרומה שנפלה ואם כן יכול לעשות למה אמרו תרומה עולה בק"א כשאינו יודע אם בלולות הן התרומה והחולין או שאינו יודע להיכן נפלה אבל בזו שיודע להיכן נפלה ויודע שאינן בלולות יקיפנה והשאר מותר ב' קופות וב' מגורות בזו נ' חולין ובזו נ' חולין ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאי זו מהן נפלה נוטל סאה מאחת מהן והשאר מותר אפילו הן בשתי עיירות יש להן דין זה שהיו שם מאה ושני חצאי אגודות ירק כשתחלק כל נ' של חולין והאחד שנפלה לתוכה וחציה היתה תרומה בין טהורה בין טמאה ירקבו דכיון דנפלה לפחות דמאה דמעתן וכיון דטמאה היתה הרי הטומאה לא חזיא לכהן לא בימי טהרתו ולא בימי טומאתו ואין לו בהן היתר הסק דבחטים לא התירו להסיק אלא בשמן דכתיב למשחה למשחה ואפילו להדלקה ימכרו לכהנים בדמי תרומה דדמי תרומה מועטין דבזול הן דאין לך אוכלין כל כך כמו לחולין יקרא שם לתרומת מעשר וימכר ג"כ לכהנים בדמי תרומה יפדו וימכרו נמי יאכלו לכהנים נקודים פי' חצאי ביצה כדי שלא יהא במקום אחד כביצה דכביצה אוכל חולין טמאים אסור רבי אלעזר אומר תירום ותשרף שהוא כל הטמאין עולין בידו וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים פי' שאינה אוכלה לשם תרומה והוי כמי שנולד לה ספק טומאה ואינו יכול לשורפה לאחר שהודו בית שמאי דאוסרין לבית הלל דמתירין ואמרו תעלה רבי אליעזר אומר תירום ותישרף שסאה טמאה שנפלה היא שעלתה מדמעת כתרומה ודאי שסאה תרומה שנפלה היא שעלתה אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי' שאחד מק' שבה תרומה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון תרומה שיש בו ואין מחמץ פי' משאור של תרומה מחמץ אלא לפי חשבון תרומה שיש בו זו המשנה (תרומה פ"ה) איכא דאמרי כדתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ וכו' עד כדי לחמץ אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כדתניא שלש לוגין מים שאובין שנפלו לתוך המקוה בין בב' וג' בין בד' וה' כלים פסלו המקוה יוסי בן חוני אמר בב' וג' פסלי בד' וה' לא פסלי והא מני ר' יוסי היא עד שתרבה תרומה לחולין שתפול שם תרומה יותר ממאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר רבנן סברי הרמתה מקדשתה וכיון שלא הרימה עד שנהיו שתים אסור' ורבי שמעון סבר ידיעתה מקדשתה וכיון דהוה ידיעה בינתים אע"ג דלא הרים מותר וכשם שפחתו חולין כך פחתה תרומה מותר שקליפת אסור מצטרפת להיתר וטנופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה (בריש מעשרות במשנה ובתוספתא) היין משיקפה אע"פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (ב"מ צב ע"ז נו) והתני רב זביד בר רב אושעיא יין משירד לבור ויקפה רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי' קפוי הנושל מן החרצנין והזגין והקיסמין וכיוצא בהן שמעלה היין ברתיחתו והן צפין על פי הבור או על פי החבית רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי' גם זה קפוי הוא והוא מלשון שילוי מלשון השולה דגים ופי' משיעלה משיסיר הקצף שעל היין וחרצנין וזגין מפי החביות פ"א משיקפה משירתיח ויקח רתיחה שלו באתרא דההוא ינגיד איהו מקפה במקום שהפועל מושך היין ויריק אותו לחביות איהו לוקח רתיחות שלו מעליו משיעלה בחביות משישאב היין מן החביות ויריק אותו מחבית לחבית (חולין קיא) דמא דבשרא שכן דמא דכבדא קפי פי' קפי צף כדגרסינן (שם כו) איידי דיקירי מיא שכני לתתאי ופירא קפי מלמעלה (חגיגה יו) אמרי להו לנשים אקפאי ידייכו פי' הקלו ידיכם (חגיגה כב) דמיא דקיפי מקפי ליה למנא (סוכה נג מכות יא) קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא (פסחים כ) מאי יקרות וקיפאון אור שיקר בעוה"ז קפוי הוא לעוה"ב פי' אור שיקר כלומר התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכתיב ודבר ה' היה יקר קפוי הוא מצוי הוא לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד רבים כדכתיב והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר בזול הוא: [הפלאה שבערכין]קף ד' בבא מציעא דף צ"ב: עבודה זרה דף נ"ו. והתני רב זביד בר אושיא יין משירד לבור ויקפה רבי עקיבא אומר משיעלה. פירוש קפוי הנושל מן החרצנים והזגין והקיסמין וכיוצא בהן שמעלה היין ברתיחתו והן צפין על פי הבור או על פי החבית רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות גם זה לשון קפוי הוא והוא מלשון שילוי מלשון השולה דגים ופי' מסיעלה משיסיר הקצף שעל היין והחרצנין והזגין מפי החביות פירוש אחר מסיקפה משירתיח ויקח הרתיחה שלו וכו' עכ"ל. לפנינו איתא משישלה וז"ל רש"י משישלה בחביות לשון השולה דגים מן הים (חולין דף ס"ג.) משישלה היין מן הבור להנתן בחביות וכו':
קף [פערזאממלען] (ב"מ יב) כגון דאקפאי אגמא בכוורי פי' גדל הנהר ויצא חוץ לתחומו ובאו לאגם עם הדגים ולבסוף נתמעט הנהר ונתייבש האגם ונותרו בו הדגים (קדושין ע) דאקפי פירא דכוורא פי' שהיתה חפירה סמוך לנהר וגדל הנהר נתמלאת החפירה מים ודגים וחזרו המים למקומן בשבת ונשתיירו דגים בחפירה וצדום בשבת פירוש אחר דאקפי פירא דכוורי לבאי פי' קפיצה שקופצין הדגים ועולין ליבשה פי' פירא חפירה גדולה שקופצים בה הדגים וצדין אותם מתוכה דאקפי פירא קפאו תהומות ויש אומרים שהקיפו רשתות וצדו הדגים בשבת וכיוצא בו גרסינן בדיתא לבאי: [הפלאה שבערכין]קף ה' פסחים דף נ'. מאי אור ירקות וקיפאון אור שיקר הוא בעולם הזה קפוי הוא לעולם הבא. פירוש אור שיקר כלומר התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכתיב ודבר ה' היה יקר קפוי הוא מצוי הוא לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד רבים כדכתיב והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר בזול הוא עכ"ל. הפירוש שכתב רבינו היינו אליבא דרבי יוחנן דאמר אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעולם הזה וקפוין הן לעולם הבא:
קף [שלאג] (שבת סב) ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חוגרין בצלצול נעשה נקבים כבר פירשנו בערך נקף וגם זה הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין:
קף [באלקען] קפא כשורא עיין בערך דיקא:
קף [דיק מאכען] (שבת כא) אבל להקפות מותר פי' להעבות ראש הפתילה כדי שירבה האור:
קף [וויין שטאק] (חולין קיא) קופא סבא הואי (ב"מ קט) בקורת קופה סבא פלגא פי' גפן זקן כיון שהזמורות הזקינו צריך לעקרם ולשתול חדשים לפיכך נוטל פלגא: [הפלאה שבערכין]קף ט' שבת דף כ"א. אבל להקפות מותר. פירוש להעבות ראש הפתילה כדי שירבה האור עכ"ל. ורש"י פירש סומך עליו הפתילה להציפה שלא תטבע בשמן ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא:
קף [שוועבעל. אבהענגען] (זבחים ה יומא נ) אחיו הכהנים בקביעותא או בקפיא מתכפרי פי' אין לאחיו הכהנים (שם עא) עד שעת הקפת הוידוי וכשמתקבצין ביום הכפורים להאזין הוידוי באותה שעה מתכפרין ואם המיר קודם לכן תמורתו תמורה או לא ספר אחר כנופיא: [הפלאה שבערכין]קף יו"ד ב"מ דף ק"ט: קופא סבא פלגא. פירוש גפן זקן כיון שהזמורות הזקינו צריך לעקרם ולשתול חדשים לפיכך נוטל פלגא עכ"ל. עיין קונטרוס סימן:
קף [צוגעהער] (חולין קיא) קריבו ליה קניא בקפיה ואכלינן פי' קריבו לו הכבד עם הריאה והקנה והלב דנשלק כולו ביחד: [הפלאה שבערכין]קף י"א יומא דף נ'. זבחים דף ז'. אחיו הכהנים בקביעותא או בקפיא מתכפרים. פירוש אין כפרה לאחיו הכהנים בפר כהן גדול ביום הכפורים עד שעת הקפת הוידוי וכשתמקבצין ביום הכפורים להאזין הוידוי באותה שעה מתכפרין ואם המיר קודם לכן תמורתו תמורה או לאיספר אחר כנופיא עכ"ל. עיין קונטרס סימן:
קף [צאך] (ברכות נו) ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (ב"מ לח) דלמא מפומבדיתא את דמעיילי פילא בקופא דמחטא כלומר שאומרין דבר שאינו היה (חולין מח) חזינ' אי קופא לבר נקובי נקב ואתאי פי' נקב של מחט (כלים פי"ג) נשבר מקופו טהור פי' מקום שנכנס בו הקתא והיא הנקב (אמר בנימין פי' בל"י נקב): [הפלאה שבערכין]קף י"ב חולין דף קי"א. קריבו לן קניא בקפיה ואכלינן פירוש קריבו לו הכבד והריאה והקנה והלב דנשלק כולו ביחד עכ"ל. לפנינו איתא בקופיה. ופירש רש"י הקנה עם כל המחובר לו הריאה והלב והכבוד וכולן נתבשלו יחד:
קף [אפפע] (ידים פ"א) והקוף נותן לידים (יומא כט מנחות סט) נעשה כמי שסדרו הקוף (ב"ק צז) אי נמי דצבע בהו קופא פי' כגון דאתא קוף וצבע האי צמר בהני סממנים שאין צבוע יפה ולא שבח לענין דמי וי"א דצבע בהו קופא של נצרים שגזל סממניו וקופתן של נצרים וצבע קופתו בסממניו וקא מהדר ליה קופתו צבוע דלא שבח ענין דמי וי"א דצבע בהו הגזלן קוף של נגזל דקוף הוה מעיקרא וקוף לבסוף ולא שבח לענין דמי רבינא אמר הכא במאי עסקינן דלא גזל כלום אלא כגון דקיימי סממנין דחד גברא וצמר דחד גברא ואתא קוף ונסב צמר דהאי וצבעיה בסממנין דהאיך (בכורות ח) הפיל והקוף והקיפוף לג' שרים וכנגדו בנות שוח (בסוף כלאים פ"ח) הפיל והקוף מין חיה פי' בלע"ז שימי"א: [הפלאה שבערכין]קף י"ג בבא מציעא דף ל"ח. דלמא מפומבדיתא את דמייעלי פילא בקופא דמחטא. פירוש שאומרים דבר שאינו הווה עכ"ל. וז"ל רש"י דמעיילין פילא וכו' ומשני שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל שהוא חי' גדולה בנקב מחט:
קף [שוועהר מאכען] (שבת קכח) משום דמקפיא נפשה פי' מכבדת עצמה: [הפלאה שבערכין]קף י"ד בבא קמא דף ק'. אי נמי דצבע בהו קופא. פירוש כגון דאתא קוף וצבע האי צמר בהני סממנים שאין צבוע יפה ולא שבח לענין דמי ויש אומרים דצבע בהו קופא של נצרים וצבע קופתו בסממניו וקא מהדר לי' קופתו צבוע דלא שבח ענין דמי ויש אומרים דצבע בהו הגזלן קוף של הנגזל דקוף הוה מעיקרא וקוף לבסוף ולא שבח לענין דמי עכ"ל לפנינו איתא ואי בעית אימא כגון שבציר בהו קופא אבל הדיבור המתחיל ברש"י איתא אי נמי דצבע בהו קופא וכו' ע"ש מה שפירש וכן תוס' שם פירשו בענין אחר ע"ש בד"ה דצבע בהו קופא וכו':
קף [ווינד, ווירמע] (פסחים קיו בגמרא הביאו לפניו מרור) צריך לשקועיה משום קפא פי' רב האי גאון עקר קיפה בלשון ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה והרוח שאוחז במעיים מן המאכלות נקראת קפא מפני שמנפחת והחרוסת סם הוא שטורדת אותה הרוח ולא היה שונה מריחא דחלא מיית אלא מריחא דחלא פקע ופי' קפא דחסא חמה הרוח והניפוח שיש בחזרת פוקעת ונטרדת בצנון וקפא דחמא אסותיה כרתי הרוח שבצנון נטרדת בכרישין קפא דכרתי חמימי הרוח שבכרשין נטרדת במים חמין אדהכי והכי פירוש עד כה יעד כה עד שיביאו לו מים חטים נימא הכי קפא קפא דכירנא ליכי ולז' בנתיך ולח' כלותיך דברים אלו אין לפרשם וקבלה הם כגון לחש שאין לו פי' ובלחש ובקמיעין אתה מוצא דברים כאלו אדם מדבר אם האבן או עם הארץ וביותר רוחות שיש באוכלין כי כן רואים כי רוחות מן השדים קשורין בהן וזה הלחש וכן כל דברי לחש וקמיעין אין אנו יודעין טעמיהם ומאין נאמרו עיין בערך פס ורבי גרשם פי' משום קפא למיקטל ארס שבירקות ואבינו רבי יחיאל פי' קפא תולעת כדי שתמות הקפא שבירקות מן החומץ שבחרוסת וכן פי' ר"ח קפא תולעת דתנא בתרומות האוכל תולעים שבעקרי אילנות ואת הקפא שבירק (אמר בנימין פי' בל"י נפיחה ורוח): [הפלאה שבערכין]קף ט"ו שבת דף קט"ו. משום דמקפיא נפשה. פירוש מכבדת עצמה עכ"ל וז"ל רש"י מקפיא נפשה מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל וכו' מקפיא כגון אקפו ידיכו דחגיגה עכ"ל. ופירוש הערוך לא אוכל לכוונו וצ"ע:
קף [ארטס נאמע] (בב"ב כד) הנהו זיקי דחמרא דאשתכח בי קיפאי (ברכות לב) רב מרדכי אלוייה ל רב שימי בר אשי מהגרוניא עד בי קיפאי פירוש מקום ס"א עד בי כיפי פי' גשר וי"מ דאשתכח בי קפאי בין הגפנים כמו קיפא סבא דלעיל: [הפלאה שבערכין]קף ט"ז פסחים דף קט"ו: מרור צריך לשקועי' משום קפא. פירש רב האי גאון עיקר חיפה בלשון ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה והרוח שאוחזת בבני מעים מן המאכולת נקראת קפא מפני שמנפחת והחרוסת סם הוא שטורדת אותה הרוח ולא הי' שונה מריחה דחלא מיית אלא מריחא דחלא פקע. ופירוש קפא דחסא חמה הרוח והניפוח שיש בחזרת פוקעת בצנון וקפא דחמא אסותי' כרתי שבצנון נטרדת בכרישין קפא דכריתי חמימי הרוח שבכרישין נטרדת במים חמין אדהכי והכי פירוש עד כה וכה שיביאו לו מים חמין נימא הכי קפא קפא דכירנא לך ולז' בנתיך ולתמני כלותיך. דברים אלו אין לפרשם וקבלה הם כגון לחש שאין לו פירוש ובלחש ובקמיעין אתה מוצא דברים כאלו אדם מדבר עם האבן או עם הארץ וביותר רוחות שיש באוכלין כי כן רואים כי רוחות מן השדים קשורים בהם וזה הלחש וכן כל דברי לחש וקמיעין אין אנו יודעין טעמיהם ומאין נאמרו עיין בערך פס. ורבינו גרשום פירש משום קפא למיקטל ארס שבירקות עכ"ל. וז"ל רש"י משום קפא ארס שבחזרת שהשרף בחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים: שם ואבי רבי יחיאל פירש קפא תולעת כדי שתמות התולעת שבירקות מן החומץ שבחרוסת וכן פי' ר"ח קפא תולעת דתניא בתרומות האוכל תולעים שבעיקרי אילנות ואת הקפא שבירק עכ"ל וכן הביא הרשב"ם פירוש ר"ח זה דקפא היינו תולעת. וכתבו תוס' אחר שכתבו פירוש ר"ח וא"ת תיקשה מינה לשמואל עיין קונטרוס סימן ך"ג:
קף [שטאנגע] וישאוהו במוט תרגום ירוש' קופא (אמר בנימין פי' בל"י מין מוט כפוף): [הפלאה שבערכין]קף י"ז ברכות דף ל"א. רב מרדכי אלוויי' לרב שימי בר אשי מהגרוניא עד בי קיפאי. פירש מקום. ספרים אחרי' עד בי כיפי. פירוש גשר וי"מ דאישתכח בי קפאי בין הגפנים כמו קיפא סבא דלעיל עכ"ל. ז"ל רש"י בי קופאי בין גפנים של כרס והיא של ישראל. וז"ל תוס' בי קופאי פירש בערוך מקום כדאמרינן (סוטה דף מ"ז) רב מרדכי אלוויי' לרב שימי בר אשי לבי קופאי ובכי האי גוונא הי' דהוה קורבא דמוכח עכ"ל. הנה המורה דרך מראה מקום לא לבד שנדפס בטעות סוטה דף מ"ז וצ"ל דף מ"ו. אלא שנשמט ממנו להורות דרך מן המוקדם דהך עובדא איתא נמי בברכות וגרם לו העלמה זו שלא הסתכל בדברי הערוך עצמו. ודע דבברכות איתא רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי מהגרוני ועד בי כיפי [והיינו כגירסת רבינו בשם ס"א] אבל בסוטה איתא רב מרדכי אלוי' לרב אשי וכו':
קפד [פלייש] (ברכות מד) על הביעה ועל מיני קיפדא בתאלה מברך עליהן שהכל נהיה בדברו (ב"ר פ' יט) והנחש היה ערום ח"א אייתי קופד צלי (ובפ' שלישית וחמישית) אמר חד ליטרא דקופד בעשרה סולדין (ובפ' סד) כי צייד בפיו קופדא טבא כסא טבא לפומיה דאבא (אמר בנימין פי' בל"י חתיכה כמו חתיכת של בשר): [הפלאה שבערכין]קפד א' ברכות דף מ"ד: על הביעה ועל מיני קופרא בתחלה מברך עליהם שהכל נהי' בדברו עכ"ל. לפנינו איתא קופרא. וז"ל רש"י קופרא. כל מיני בשר:
קפד [גאללזיכטיג זיין] (שבת לא) ולא יהא קפדן כשמאי (בפ"ב דאבות) לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד (פ"ט דמקואות) כל המקפיד עליו חוצץ פי' כל דבר שיש על בשרו או על בגדו ומקפיד להסירו חוצץ ואם אינו מקפיד אינו חוצץ (חולין קז) קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא א"ל אין פי' קפדיתו אמנא דאי נקוב בכונס משקה לא נטלתו מיניה אחזותא שיהא להן מראה יפה אשיעורא שיהא בו רביעית:
קפד [בעשרענקט זיין] הקצר קצרה ידי מפדות תרגום האתקפדת איתקפדא גבורתי וכן הן לא קצרה יד ה' מהושיע:
קפד [איגעל] (שבת נד) ולא פרה בעור הקופד (כלאים פ"ח) הקופד וחולדת הסנאין (ב"ק ע) אין מגדלין חתולות וקופדין קאת וקפוד שמה קננה קפוד תרגום קיפדא בלשון ישמעאל קנפד ובלע"ז רי"צו: [הפלאה שבערכין]קפד ד' שבת דף נ"ד. ולא פרה בעור הקופד (לפנינו איתא הקופר אבל במשנה שבגמרא איתא הקופד) כלאים פרק ח' הקופד וחולדת הסנאין בבא קמא דף פ'. חתולות וקופרין (לפנינו איתא וקופין) ישעי' ל"ד שמה קננה קפוד וכו' עכ"ל. בישעי' ל"ד פסוק ט"ו איתא קפוז ופי' רש"י קפוז היא קפוז:
קפודקיא [ארטס נאמע] (כתובות י) שמעינן ליה לרשב"ג דאמר כתובות אשה דאורייתא (שם קי) רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפודקיא (אמר בנימין שם מחוז בארץ אסיא בליו"ר אבל בלשון ארמי נקרא קפוטקיא):
קפה [קיפע. בעהעלטניס] (שבת עט) קופה מטה על צדה ונוטל וכו' (בגמ') הכל מודים שאם נתקלקלה הגומא שאסור להחזיר פי' קופה מלאה נעורת של פשתן או נסורת של חרשים ועשה גומא בתוכן וטמן שם את הקדירה ואם נוטלה בשבת חיישינן שמא מתקלקל הגומא ואינו יכול להחזיר עד שיעשה גומא מתחלה בשבת (בסוף פיאה) הקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה (ב"ב ע) ת"ר קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה פי' קופה שיש בה מעות של צדקה ידוע סכום כל אחד ואחד כמה יתן אבל בחילוק צריכין נחלק ונעיין לפי העני כל אחד כראוי ואינה נגבית אלא מערב שבת לערב שבת והיא לעניי העיר תמחוי הוא כגון קערה שמתקבצין בה לחם ומיני תבשיל להאכיל לעניי עולם ונגבית בכל יום בג' ומתחלקת בג' מפני שגבויה וחילוקה שווין (גיטין סז) רבי יוחנן בן נורי אומר קופת הרוכלים ר"א בן עזריה אומר קופה של בשמים (אמר בנימין פי' בלשון רומי שם פרטי לכלי גדול של יין ובלשון חכמים שם כללי לכל כלי גדול עשוי ליתן בתוכו דבר מה): [הפלאה שבערכין]קפה בבא בתרא דף ח'. תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. פירוש קופה שיש בה מעות של צדקה ידוע סכום כל אחד ואחד כמה יתן אבל בחילוק צריך לחלק ולעיין לפי העני כל אחד כראוי לו ואינה נגבית אלא מערב שבת לערב שבת והוא לעניי העיר תמחוי הוא כגון קערה שמתקבצין בה לחם ומיני תבשיל להאכיל לעניי עולם ונגבית בכל יום בג' ומתחלקת בג' מפני שגיבוי וחילוקה שוין עכ"ל. וכך כתבו תוס' בשם ר"ח ליישב בזה למה קופה אינה נגבית בשלש' דהוא כדיני ממונות ע"ש בד"ה ומתחלקת:
קפז [שפרינגען] (ב"ר פ' סט) עולים ויורדים בו מעלים בו מורידין בו אופזין בו קופזין בו. (ובפ' פז ויהי איש מצליח) גבר קפוז הה"ד וצלחו הירדן לפני המלך (ובפ' פח) וינס ויצא החוצה קפז בזכות אבות כד"א ויוצא אותו החוצה. מדלג על ההרים תרגום וקפז על קיצא בגין זכותא דאבהתהון דמתילו לטוריא:
קפז [איינע מאס] (שבת קי) תלתא קפזי שמכי. (פסחים מח) הני נשיא דידן נהגו למיפא קפיזא קפיזא פי' כלי שאינו מחזיק מ"ג ביצים שיעור שחייב בחלה (ב"ב נ) רב פפא בר שמואל תקין קבא בר תולתא קפיזי (אמר בנימין פי' בל"י ורומי מין מדה וכלי): [הפלאה שבערכין]קפז ב' בבא בתרא דף צ'. רב פפא בר שמואל תקין קבא (לפנינו איתא כיילא פי' רשב"ם מדה) בר תולתא קפיזו עכ"ל. לפנינו איתא תלתא קפיזא. ט' לוגין דקפיזא הוא קב חסר לוג דהיינו ג' לוגין כדאיתא במסכת שבת דף כ"ג. דחק קפיזא בקבא:
קפח [אויס ראטטען] (שבת יז) ואידך דתנן (פי"ז באהלות) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת (ב"מ פה) ר' איקלע לאתריה דר"ט אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו (שבת קיו) אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת אזכרותיהן תרגום וערפתו ותקפיח (סוטה מד) ורשות היה לו לקפח את שוקיו (שבת קמז) קפחו י' שבטים (פסחים פז) אין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (שם קיא) אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה (ב"ק לח) אין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה דאילו בכירה וכו' (גיטין כט) אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן (נזיר מט קדושין נב)ולקפחנו בדבר הלכה הן באין (כריתות ה ובויקרא בצו) כיצד עשו הביאו עיקרים ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו. (בריש ויקרא רבה פ' ועוד ראיתי) נפש כי תחטא למה קיפח על הנפש (ב"ר פ' כז) ויהי כי החל האדם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עליו (אמר בנימין תרגום פשט גדוד בחוץ ובמדברא ביממא קפחין פי' ענין קפיחה מכה והרג): [הפלאה שבערכין]קפח א' שבת דף ט"ז. ואידך מאי היא דתנן באהלות פרק י"ז אמר רבי טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת. בבבא מציעא דף פ"ה. רבי אקלע לאתרי' דרבי טרפון אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו. שבת דף קי"ו אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אתהן ואת אזכרותיהן עכ"ל. בשבת ז"ל רש"י אקפח את בני מצטער הי' על תורה המשתכחת מישראל ומקלל את עצמו. וז"ל תוס' אקפח לשון שבועה הוא כלומר אם אין דבר זה אמת שהלכה זו מקופחת וכענין זה מצינו במקרא חי פרעה אם תצאו מזה כלומר לא תצאו מזה עכ"ל ופירוש התוס' כן פירש הרב ברטנורה באהלות פרק ט"ז משנה א'. ובב"מ ז"ל רש"י שמקפח את בניו. שהי' רגיל לומר אקפח את בני כשנשבע עכ"ל (וכן איתא בזבחים דף י"ג. אהא דאמר רבי טרפון אקפח כו' ולא פירש"י כלום). אין הכוונה של רש"י בב"מ אהא דשבת דף ט"ז: דהא איהו גופי' פירש שם שמצטער הי' וגם אין זה שבחו דמתוך כך בא לידי גנותו שהי' רבי טרפון שכח דבר אחד ממשנתו. אלא דמפני כך כיון רש"י לומר כשנשבע היינו בעובדא דשבת דף קט"ז. דשם וודאי לשון שבועה הוא ולא שייך מצטער הי'. ועדיין צ"ע קצת אחרי דגם רש"י עכ"פ מודה בהך דשבת דף קט"ז. דהפירוש הוא לשון שבועה מאי טעמא לא פי' רש"י בריש שבת דף י"ז. ג"כ כך: שם תרגום וערפתו ותקפיח עכ"ל. בתרגום אונקלוס וכן בתרגום יונתן שלפני איתא וְתִנְקְפֵיה:
קפח (בכורות מה) והקיפח והננס פי' בעל קומה ובעל הערוך גרס כיפח:
קפל [צוזאממען לעגען] (שבת כח) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה לשון כפילה הוא. וכן (שם קיג) מקפלים את הכלים (שם קמז) היוצא בטלית מקופלת פי' כגון מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפיהן חייב חטאת וכו' וכן הלכה (אהלות פי"א) קפילין זו על גב זו. ס"א כופלין. ואחד הן וכן בפרק ט"ו ויש ששונין כפויות ומפרש סגוס ויש לו מוכין הנקראים בל' ישמעאל איתקא ושמו ביטית ברנוס וכופת דומה לברנוס ואין לו איתקא ושמו בל"י קפיל ומי שמונה כפויות מלשון כופת (שבת קב) כאן בבא לקפל כאן בבא להציל פי' בבא לקפל כגון שמקבץ ונוטל מתוך הבית ממקומות הרבה בכמה כלים אין לו להציל אלא שלשה סעודות בכלי אחד שנוטל כולו אפילו יש שם מאה סעודות שרי (נדרים סב) עד שיעבר הקיץ עד שיקפלו המקצועות פירוש עד שיקפלו הסכינין שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן. ס"א שחורזין הקצועות בקיסמון שקורין סי"רטי: [הפלאה שבערכין]קפל א' נדרים דף ס"ב. עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות. פירוש שיקפלו הסכינים שקצצו בהן התאינים ומצניעין אותן. ס"א שחורזין הקציעות בקיסמון שקורין סירט"י עכ"ל. כפירוש הראשון כן כתב רש"י והר"ן מסיים דהכי אשכחן דקרי קרא סכיני מקצועות ויעשהו במקצועות ואף העיגולין עצמן נקראין כן על שמן:
קפל [שפיטצע] אלף קפל עמודים כבר פי' בערך טפף (בויקרא רבה פ' קדושים תהיו) בסיס מלמטה וקפלון מלמעלה כך התורה נדרשת לפניה ולאחריה (בילמדנו והיה עקב פ' כי תאמר) והיה עם אנטונינוס לגיון אחד נאה כארזים ראשיהן מגיעין לקיפלין של עמודים (אמר בנימין פי' בל"י כותרת העמוד (ילמדנו פ' וישב) ראה רבי שמעון שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפלידס של עמודים):
קפל [אבשיילען] (ב"ב ג) קיפולא מידע ידיע (פסחים כז) ומקפל ליה לטינא (חולין מד) התם לאיקפל אקפולי פי' שניקבו ונקפלו הכא נדלדלו והן מעורין בבשר אלא דאיפרוק איפרוקי הוושט מן הקנה כדאמרן והוא דאפרוק מהדדי ועומדין: [הפלאה שבערכין]קפל ג' בבא בתרא דף ד'. קיפולא מידע ידיע עכ"ל. לפנינו איתא קילופא וכו' אבל המעיין שם יראה דצריך להיות כגירסת רבינו: שם (פסחים דף כ"ז) ומקפל לי' לטינא עכ"ל. בגמרא ליתא. ואולי דגירסת רבינו הערוך הי' כך בסוגיא דפסחים דף ל': דאיתא אמר לי' אנא כעין חדתא קאמינא קתייהו בטינא ופרדלייהו בנורא והדר מעלינא לקתייהו ברותחין. והי' גירסת רבינו אנא כעין וכו' ופרדלייהו בנורא ומקפיל לי' לטינא והדר מעלינא לקתיהו ברותחין. והאמת עד לעצמו כי וודאי קודם דמעייל לקתייהו ברותחין צריך לקלוף ולהסיד הטינא [אשר שם על הקתא להגן עליו שלא ישרפהו האור כל זמן דפרזלייהו בנורא] ואח"כ מעייל ברותחין כי כל הטינא עליו מעכבו מלפלוט שפיר:
קפל מאי אלה קופל כבר פי' בערך אלה: [הפלאה שבערכין]קפל וי"ו גמרא דפרק (השואל בבבא מציעא) (דף צ"ט) הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק. פירוש חופרים עכ"ל. שם ליתא ולכך נראה דצ"ל פרק שואל בשבת דף קנ"ב: [ואף דשם ליתא בר יצחק אלא רב נחמן סתם מוכרח דגירסת הערוך הי' כך]. ופי' רש"י קפולאי חופרים כמו שפירש רבינו הכא:
קפל [קעטטע] (ב"ר פ' מח היפלא מה') לאחד שהיו בידו ב' קופליות והוליכין אצל נפח וכו' (בויקרא רבה אחרי מות פ' לדוד ובפסק' אחרי מות) מלמד שנתן הקב"ה רמ"ח קופליות של ברזל על רמ"ח אברים שבו פי' בלשון ערבי קורין לקטינד"ו קפל:
קפל [גראבען] (ב"מ צט) הנהו קפולהי דהוו קא קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק פי' חופרים:
קפל [קעכער, גאסט געבר] (חולין קי) הכא נמי לטעמיה קפילא נכרי פי' מבשל. (ב"ר פ' יט והנחש) שני בני אדם נכנסין לקפילין פי' שם מקום ששם מבשלים ומוכרין כל תבשיל (אמר בנימין פי' בל"י חנוני מוכר מאכל או יין או מיני תבשיל ופירוש קפילין החנות כמו שפי' יפה בעל הערוך):
קפלא דגיא [רעפליק] (בילמדנו בריש ויהי ביום השמיני) אינו עשוי לקופלא דגיא הוו לא איש דברים אנכי (אמר בנימין בנוסחאות אין דברים אלו נמצאים):
קפלט [פארע] (מעשר שני פ"ב) דגים שנתבשלו עם הקפלוטות. (נדרים נג) מן הכרישין מותר בקפלוטות. (בריש עוקצין) שרשי השום והבצלים והקפלוטות פי' כרישין שיש להן ראש שמן קפלואות בלשון יון קורין לראש קיפאל (אמר בנימין פי' בל"י מין כרישין ולהם ראש):
קפליטא [הויפטשמוק] (ירושלמי שבת פ"ו) הורי לאיתתא דריש גלותא מיתן ליבדא דדהבא על קפליטא פי' בל"י כובע וכפה של ראש:
קפליטין [האאר שייטל, פריקע] (ירושלמי כתובות פ"ז) היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום ראשה פרוע פי' בל"ר שער ותלתלים ופיאה נכרית:
קופון [שטאמפע] (ירוש' שבת פ"ז) אהן כותניא בקופנא משום דש פי' בל"י מקל עץ ומכבש כפוף לדחק דבר מה:
קפינא [לאך] (שבת קב) עייל שופתא בקופינא דמרא (ב"ק כז) לפדא דמרא ולקופינא דמרא מאי כבר פי' בערך פדא:
קפנדר [אבגעקירצטער וועג] (ברכות נד) לא יעשנו קפנדריא. (מגילה כח) אין עושין אותו קפנדריא פי' בית שיש בו ב' פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה וכן מפורש בתלמודא דמיקפנא בהא איעול אידרי בהא ואומרים לשון יון היא (אמר בנימין פי' בל"ר שביל המקצר את הדרך). (בילמדנו בריש קדושים תהיו) ואם פירשת ממני לקופנדר תהא יודע שאני מניחך כענין ראשון:
קפניס [נאמע איינעס טהארם]. (בריש מדות) קיפונות הר הבית המערבי משמש כניסה ויציאה פי' שם שער הר הבית המערבי משמש כניסה ויציאה כלומר נכנס ויוצא ממנו:
קפיס עיין ערך כפים:
קפסא [קליינער קיסטען] (כלים פי"ז) כסוי קפסא טמא (שבת סב) בגמ' ולא בטבעת ומנחתה בידה עד שמגעת לקופסא (מנחות מא) כלי קופסא חייבין בניצית פי' כלי שמשימין שם תכשיטין ומכסין אותו (אמר בנימין פי' בליו"ר ארגז ותיבה קטנה): [הפלאה שבערכין]קפסא שבת דף ס"ב. ומנחתה בידה עד שמגעת לקופסא. מנחות דף מ"א. כלי קופסא חייבין בציצית. פירוש כלי שמשימין שם תכשיטין (ובגדים) ומכסין אותו עכ"ל. וז"ל רש"י לקופסא אישקריינ"ה בלע"ז כדי להצניעם שם. וי"מ שהקופסא וכו' ולא נהירא וכו':
קפיפה [קארב] (שבת קלט) בסודרין ובקפיפה מצרית (כלים פרק כו) רבי יהודה אומר אף קפיפה מצרית. (מנחות סט) פיל שבלע קפיפה מצרית כבר פי' בערך פיל (אמר בנימין בנוסחאות כתוב כפיפה): [הפלאה שבערכין]קפיפה שבת דף קל"ט: ומסונין את היין בסודרין ובקפיפה מצרית כלים פרק כ"ו רבי יהודה אומר אף קפיפה מצרית. מנחות דף ס"ט. פיל שבלע קפיפה מצרית. כבר פירשנו בערך פיל עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב כפיפה) עכ"ל. ועיין בערוך לעיל ערך כפפה פירושי וסיים עוד דקפיפה בקוף וכפיפה בכ"ף אחד בפירושא דמילתא:
קיפוף [בלאסהאן] הפיל והקוף והקיפוף עיין בקוף בזה הפרק. חוץ מקדיא וקיפוף עיין בערך קדיא (אמר בנימין פי' בל"י מין עוף יושבת בימים והיא קלה וברוח קטן הולך סביב תרגום ואת הינשוף וית קיפופא ונקרא ינשוף מלשון נשפת ברוחך):
קפיפיות [רונצעל אין דער מוטטער שיידע] (בכורות כב) רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיראו קפופיות וכו' עד כך היו מפרש בירושלמי כפרה זו שכורעת להטיל מימיה ונראת פיקה מתוך פיקה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב טפיפיות): [הפלאה שבערכין]קפיפיות בכורות דף כ"ב. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיראו קפופיות וכו' עד כך הי' (מפרש בירושלמי בפרה) צ"ל כך היו מפרשים בירושלמי כפרידה זו שכורעת להטיל מימיה ונראית פיקה מתוך פיקה עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב טפיפיות) עכ"ל. פירש"י כפרידה זו שכורעת יותר מבהמה וחיה ומתוך כריעה נפתח רחמה מאוד ונראים קמטים ברחם:
קפץ [דאלח] (פסחים פה) ובמוקדשין קוצץ בקופיץ (ביצה כח) שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ (סוטה מה) ועורפין אותה בקופיץ מאחריה (בכורות כד) השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן (פסחים ע) קופיץ נמי הח חזי לחגיגה פי' קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומפצלת דיוסטר (אמר בנימין וכן בלשון יוני): [הפלאה שבערכין]קפץ א' בכורות דף כ"ד: במשנה השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מכאן ומכאן עכ"ל. במשנה איתא עושה מקום בקופיץ. אכן בגמרא דף כ"ה. אמר תני לקופיץ:
קפץ [צוזאממען ציהען דעם מונד] (גיטין כט) בן בתירה אומר קופץ ונקפץ. (שם לא) חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו פי' חרש רומז ונרמז ביד או בעין שיכול לישא וליתן ברמיזה קופץ ונקפץ שיבול ליתן ולישא ברמיזות הפה (אמר בנימין פירוש עקימת וסגירת שפתים והוא לשון מקרא קפצה פיה): [הפלאה שבערכין]קפץ ב' גיטין דף נ"ט. במשנה חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ: שם דף ע"א. חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו. פירוש חרש רומז ונרמז ביד או בעין שיוכל לישא וליתן ברמיזה קופץ ונקפץ שיכול לישא וליתן ברמיזת הפה עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש עקימת וסגירת שפתים והוא לשון מקרא קפצה פיה) עכ"ל. וכן פירש"י קפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה (איוב ה'):
קפץ [שפרינגען] (עירובין מג יבמות קיו) אי נמי דקא אזיל בקפיצה פירוש על ידי קמיע פ"א כדאמר (סנהדרין צה) ג' קפצה להן הדרך וזה הדבר בנס נעשה. ויש לפרש כגון אדם גבור שיכול לקפוץ למעלה מי' טפחים ויוצא חוץ לתחום בקפיצה (נדה יא) א"ר הונא קפצה וראת קפצה וראת קבעה לה וסת. (בכורות מא) תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון כבר פירשנו בערך ערקוב וכנגדו בגמל ניכר ערקוב שלו לפי שהוא עב הרבה. (ב"ר פ' סו) אין להם קפיצין קרבת על חד מן קאמיא כלו' אין להם פרקים (אמר בנימין לשון מקרא זה מקפץ על הגבעות קפץ וקפז ענין אחד הוא):
קפוקליטור [פאהר שטעהר] (מדרש שיר השירים פסקא שימני כחותם) אע"פ שמניתיך קפוקליטור קוזמוקרטור אולי יש לגרוס קומסקלטור (פי' בל"י ממונה על שלוחי בית דין עיין ערך קומס):
קפרמסאות [איין פערבינדינג] (בריש ויקרא רבה פ' אל תהי עד) א"ר יוחנן קופרמסאות נתנו ביניהן שאינו כופר בהן והן אינן כופרין בו א"ר יוחנן המשביע לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף לומר כל העובר על התנאים הללו תהא הסייף הזה עוב' צוארו (אמר בנימין עיין ערך קומפרומסין):
קפרן [פליישיג, פעט] (בויקרא רבה וכי ימוך פ' אשרי) חמי שקין חמי כרעין חמי קפרן כלומר ראה כמה ראשו שמן (אמר בנימין פי' בלשון רומי תלתלי שער יורדים מי הראש על הפנים ובנוס' כתוב קפדן פי' בעל בשר כמו קיפד בשר):
קפרס [קאפפער איין בוים] (כריתות ה) יין קפריסין עיין בערך אביונות (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי וישמעאל עץ צלף ונץ שלו כמו זית או תמרה קטנה ואחר הפתחו יציץ פרח לבן ולו ריח טוב אשר שמו קפריס כשם העץ ואחר נפילת הפרח יגמול פרי מלא, גרעינין אשר שמו אביונה ולפי דעתי יין קפריסין אולי אינו נקרא על שם קפריסין הנתונים בו אע"פ שיש להם סגולה לרכך דבר קשה אלא על שם מקום ידוע ושמו קפרוס בנאו הורדוס לכבוד אמו אשר כן שמה):
קפש [ערגרייפען] (חלה פ"ב) אמרו לו מעשה יקפשה זקן זר אמר להן אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים פי' חטפה ישראל ולא כהן (ירושלמי) קלקל לעצמו דאכלה ואיענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין ותלו ביה אית תנא תני תיקן לעצמו וקלקל לאחרים תיקן לעצמו אכלה מכל מקוה קלקל לאחרים דאינון סברי שהיא פטורה והיא חייבת:
קץ [אבשניידען] (שביעית פ"ח) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה (ב"מ כא מעשרות פ"ג). מצא קציצות בדרך אפילו צד שדה קציצות. (מעשרות פ"ב. ב"מ צב) לקצות בתאנים וכו' (ביצה לד מעשרות פ"ב) זה לאכול וזה לקצות חייב כבר פי' בערך מוקצה. (מקואות פ"ט) ר' יהודה אומר אף של קייצין כיוצא בהן פי' סודר שמשימין לפניהן קוצצי תאנים ליבשן כדי לשמור הבגדים (פרה פ"ז) האוכל על מנת לקצות כשר ואם קצה פסול היה אוכל והותיר זורק מה שבידו לתחת התאנה או לתחת המוקצה בשביל וכו' (ב"ב ס) כנס את קייצו (כלים פכ"ו) וכל בית אצבעות טהורות חוץ משל קייצין:
קץ [זאממער פריכט] (שביעית פ"ה) וכן בצלים הקיצונים פירוש הנאכלים בקיץ. (ירושלמי) קיטנאי. קיץ וחורף תרגומו קיטא וסיתוא (נדרים סב). עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות (גמרא) כלכלה של תאנים ולא כלכלה של ענבים:
קץ (כתובות קו) מותר תרומה מה עושין בה וכו' עד ומקיצין בהן את המזבח וזהו ששנינו (שקלים פ"ד) מותר פירות קיץ למזבח. (סוכה נו) ומקריב את הכל (גמ') לאתויי קיץ המזבח (שבועות יב) א"ר יוחנן מקיצין בהן את המזבח תניא נמי הכי מהן מביאין מן המותרות קיץ כבנות שבע למזבח והכתיב כי כל שאור וכל דבש וכו' תאני רב חנניה בבנות שבע לאדם פירוש מקריבין אותן שלא לשם תמידין אלא כמו מיני מגדים שאינם מעיקר הסעודה אלא לקינוח סעודה כך ענין קיץ למזבח תניא נמי הכי מה הן מביאין מביאין מן המותרות קיץ למזבח כבנות שבע שהן תאני חיוארתא לאדם שאוכל אותן בקינות סעודה (מנחות צ) ואם לאו מקיצין בהם את המזבח וקיץ זה עולות בשר לשם ועורות לכהנים (אמר בנימין פי' כמו פירות קיץ הבאים בקינוח סעודה): [הפלאה שבערכין]קץ ג' שבועות דף י"ב. אמר רבי יוחנן מקיצין בהן את המזבח תניא נמי הכי מה הן מביאין מן המותרות קיץ כבנות שבע למזבח והכתיב כי כל שאור וכל דבש וכו' תני רב חנניה כבנות שבע לאדם. פירוש מקריבין אותם שלא לשם תמידין אלא כמו מיני מגדים שאינם מעיקר הסעודה אלא לקינוח סעודה כך ענין קיץ למזבח תניא נמי הכי מה הן מביאין מן המותרות קיץ למזבח כבנות שבע שהן תאיני חיורתא לאדם שאוכל אותם בקינוח סעודה עכ"ל. לפנינו איתא קיץ כבנות שוח למזבח והכתוב כי כל שאור וכל דבש וגו' תני רב חנינא כבנות שוח לאדם. וז"ל רש"י קיץ כבנות שוח למזבח. כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה וכו'. וז"ל תוס' כבנות שוח לאדם משמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג׳:ו׳) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדאמר בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם אי נמי בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וכו'. ודע דהתוס' בעבודה זרה דף י"ד. הי' גרסתם כמו גירסת רבינו. שכתבו בזה הלשון בד"ה בנות שוח. לכאורה משמע דפירא גרוע הוא וכו' וקשיא דבפרק קמא דשבועות אמר גבי מותרות לקיץ המזבח כבנות שבע לאדם שאוכלין אותן בקינוח סעודה ובנות שבע הם בנות שוח כדאיתא בבראשית רבה תאנים שאכל אדם הראשון איכא דקרו להו בנות שוח לפי שגרמו שוח לאדם ואיכא דקרי להו בנות שבע שגרמו שבע אבילות לאדם. ובפרק ד' דנדרים (דף כ"ז.) נמי גבי הנודר מן הכלכלה והיו בה בנות שבע [ודע דבסוגיא דנדרים איתא כמה פעמים בנות שוח] וכו' ע"ש:
קץ [דערנער] (שביעית פ"ד) שדה שנתקווצה תיזרע למוצאי שביעית. (בכורות לד גיטין מד) פירוש נטלו ממנה הקוצים (מ"ק ו) ויוצאין לקווץ את הדרכים טי' לפנות הקוצים שבדרכים (ב"ר פ' מה ויבא אל הגר) א"ר חנינא הקוצין הללו אינן לא ניכושין ולא נזרעין ומאליהן הן מתמרין ועולין פי' הקוצין הללו אין אדם חופר הקרקע שלהן ולא זורען ומאליהן נצמחין כך הגר אבל שרה כחטה הזו וכו' מן הקוצין ומן הגרדין כבר פירשנו בערך גרד (קדושין עה) ויעשו להם מקצתם כהני במות מן הקוצים שבעם כלו' מן הרשעים (בפסקא דסליחות) שמת משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ (ב"מ סג) יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו: [הפלאה שבערכין]קץ וי"ו מגילה דף ל"א: ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים. פירש ענין חתיכות כלומר אל תתחכם אלא כלם ביחד עכ"ל. נראה שגירסם רבינו כך הי' בגמרא. אבל לפנינו ליתא אלא כך איתא אין מפסיקין בקללות מנא הני מילי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס. וז"ל רש"י אל תמאס. והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרותן ובמסכת סופרים (פרק י"ב) מפיק לה מסיפה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשום קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה:
קץ [קראנע דער בוכשטאבען] (מנחות כט) לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד לדרוש על כל קוץ וקוץ עי' על כל כתר וכתר (בויקרא רבה זאת תהיה פ' ראשו) קוצי ר"א ור' יהושע פי' דורשין כתרי אותיות:
קץ [שטיקער] (מגילה לא) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים פי' ענין חתיכות כלומר אל תחתרם אלא כולן ביחד (חלה פ"ב נדה עא) האשה יושבת וקוצת לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה (חגיגה יד) אחר קיצץ בנטיעה פי' כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה כלומר דבר כלפי למעלה (מדות פ"ד סנהד' נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו וכו' עד רב הונא קץ ידא (מכות כג) וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת (כתובות פח) שאכלנו בקצצה של בית פלוני כיצד קצצה וכו' מה שיבא חולץ וקוצה וטח כבר פי' בערך בא (ב"מ סח) אלא במאי ניכול בקיצותא היכי דמיקיצות אוכו' (יומא טו) האי לשכה אקצוי מקציא פי' מוקצה היתה מקרנים ולא היה במקצוע צפונית מערבית ולא במקצוע מערבית דרומית אלא באמצע רוח מערבית מאן דאתי מצפון כיון שלא היה מוצאה בצפון מיחזיא בדרום ומאן דאתי מדרום כיון שלא מצאה בדרום מיחזיא בצפון ומסתרא אע"פ שלא היתה בקרנים ממש ולא היתה בכוון בחצי רוח מערבי אלא יותר מקורבת למערבי דרומי ממאי מדמינן וכו' זה הפי' קבלתי מר' משה הדרשן מעיר נרבונא (כלים פי"א) ר' יוחנן בן נורי אומר מן הקוצצות פי' מל' וקצץ פתולי' פתות אותה פתים תרגום ירושלמי מקציא תיקצי יתה קציין:
קץ [בעשטיממטע צייט] (ע"ז סא) ממונה הבא לקיצים פי' עתים קבועים לישראל זה הבא לשמור כגון לשחרית או לערבית או לצהרים גריעותא היא דכיון דיש לו זמן קבוע יודע לשמור את עצמו אלא שאינו בא לקיצים.
קץ [דיא שאלען וואס דיא באהנען ליגען דארונין] (בתוספת' שביעית בפרק מרבצין שדה) אם עשה קציצין גומרין לפרי ר"ה פי' תרמילין (ובריש גמרא דכלאים דבני מערב) וקצצוים דמיין לה:
קץ [פערציהען דעם מונד] (סנהד' סה) מאי מעשה איכא הקצת שפתיו הוי מעשה. ס"א עקימת שפתיו הוי מעשה פירוש שמעקה ומנענע שפתיו: [הפלאה שבערכין]קץ י"ב כלים פרק י"ח משנה ח' תפלה ד' כלים התיר קציצה ראשונה ותיקנה טמאה טומאת מת וכן שניי' וכן שלישית וכו' פירוש יש לתפלה של ראש ד' בתים ומכונסין לתוכה ד' פרשיות שמע והיה אם שמוע. קדש לי. והיה כי יביאך וכל בית שמו קציצה לפי שהיא קצוצה מחברתה. פי' אחר קציצה היא הטבלא עכ"ל. וז"ל התוס' י"ט כל בית נקראת קציצה לפי שהיא קצוצה מחבירתה ועיין עוד בערוך פירוש אחר קציצה היא הטבלא. ונ"ל שהוא ג"כ כמו הפירוש הראשון במשמעות שם קציצה אבל איכא בינייהו דלפי' הראשון על שם שקצוצה ונפרדת מחבירתה נקראת כן ולפירוש השני על שם שקצוצה ונפרדת מן התיתורא שהוא העור המכסה פי הבתים וכו' ע"ש ולפע"ד נ"מ טובה דלפי' אחר לא ס"ל כרש"י עי' תוס' מנחות דף ל"ה ד"ה תיתורא וכו' מתוך פי' הקונטרוס משמע שהבתים והתיתורא [שמכסה פי הבתי'] הכל מעור אחד ואין נוהגים כן עכ"ל [מיהו רש"י יש לו פירוש בקציצה כמו שאכתוב לקמן בשמו ולכאורה עוד איכא בינייהו דלפירוש הראשון לא שייך לקרות תפילין של יד בשם קציצה. משא"כ לפירוש האחר דקציצה היא דטבלא על שם שקצוצה ונפרדת מן התיתורא שייך לפי זה גם אצל יד והנה סייעתא לפירוש האחר מהא דגיטין דף נ"ז: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראש הרוגי ביתר רבי ינאי בר' ישמעאל אמר שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא ארבעים קופות של שלש שלש סאין ולא פליגי הא דרישא הא דדרעא ופי' רש"י דדרעא ארבעים סאה ודרישא שהם גדולים ד' בתים בכל קציצה הוו ג' זימני מ' סאה ואם תאמר ד' לא היא שבית אחד של זרוע גדול מאחד מבתי הראש לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית אחד וכו' ע"ש. והרי דרבב"ח אמר ר' יוחנן מיירי דדרעא וקאמר קצוצי א"כ חזינן להדיא דגם תפילין של יד מיקרי קצוצי. אמנם י"ל דמזה לא הוי תיובתא לפירוש הראשון שכתב רבינו. דוודאי רש"י פי' שפיר לשיטתו שכתב שם בד"ה קצוצי תפילין דפוס תפילין חוץ מן הרצועה קרוי קציצה כדאמרינן במסכת סוכה: (דף כ"ו) אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצתה עכ"ל. נמצא לפי' רש"י עיקר שם קציצה היינו לדפוס תפילין חוץ מן הרצועה ע"כ וודאי דגם לשל יד אין הפרש בזה. אמנם לפירוש הראשון איננו מפרש כך [משום דדחיקא ליה דלפי' רש"י יש לדקדק דאם הפירוש קציצי דנקט רבב"ח אמר רבי יוחנן משום דבלא רצועי הוי א"כ הוה מצי הש"ס לפרש דלא פליגי דרבב"ח אמר ר"י להדיא אמר בלא רצועות אבל ר' ינאי בר' ישמעאל ומתניתא מיירו עם הרצועות. תו יש לדקדק דאיך איפשר לומר דרבב"ח אמר ר"י דדרעא כלומר בתפילין של יד הא קאמר נמצאו בראשי משמע להדיא דאשל ראש קאמר וראיתי בספר של מורי דודי זקני הגאון מהר"מ שיף שדחק את עצמו לפרש מלשון ראשים ושרים. הנה מלבד שפירוש הזה דחיק טובא יש לדקדק דאי הכי פירושו של נמצאו בראשי א"כ למה דחיק הש"ס לומר ולא פליגי הא דרישא והא דדראע עדיפא הו"ל לומר דרבב"ח אמר התפילין של השרים ורבי ינאי ומתניתא אמרו בתפילין של עמא דארעא. עוד כתב דודי זקני הגאון מהרמ"ש בזה"ל וכדומה לי שראיתי כתוב משום שהדין הנושא משאוי בזרוע מניחו לא על ראשו משום דמקום יש בראש להניח בו שני תפילין ובשעת מלחמה שנושאין כלי זיינן על זרוען ומחזיקים ברמחים ונתנו תפילין של יד ג"כ בראש עכ"ל. ולא זכיתי להבין לדבריו שהיו להם תפילין של ראש וגם של יד מונח על הראש וקחשיב רבב"ח אמר ר"י שנמצאו ארבעים סאה. א"כ וודאי דר' ינאי ומתניתא פליגי דאמרו ג' פעמים מרובה ואין לומר כתירוצו של רש"י שכתבתי לעיל. ועיין מה שאכתוב לקמן בסייעתא דשמיא בסוף הדיבור. ולבד מן כל דין קשה היכי תעלה על דעתין דפליגי הא שפיר נאמ דרבב"ח סיפר שנמצאו אראשי הרוגי ביתר כלומר שמצאו התפילין מונחין על ראשיהן אחר שהרגו אבל ר' ינאי ומתניתא שלא אמרו בראשי ספרו ותפילין שנמצאו מפוזרין אשר אבדו שם] אלא ניחא לפרש דמה דאמר הש"ס ולא פליגי קאי אהא דר' ינאי דאמר שלש קופות של ארבעים וכו' לא פליג אמתניתא דתני ארבעים קופות של שלש וכו' א"כ חסר לר' ינאי ל"ז קופות וכן למתניתא דתני ארבעים קופות עודפות עלי' דר' ינאי ל"ז קופות. וע"ז קאמר הש"ס דלא פליגי כלומר דשניהם אמת הך דתני שלש קופות והך דתני ארבעים קופות זה וזה הוו מספר אחת בתפילין של ראש ומספר האחרת בשל יד היינו דדרעא. אבל לא נחית הש"ס לפרש דרבב"ח אמר רבי יוחנן לא פליג אמתניתא ורבי ינאי משום דבלא"ה ידענא דלא פליגי מטעמים שכתבתי לעיל. ומדויק בזה היטיב דלא אמר הש"ס ולא פליגי מיד אחר דברי ר' ינאי. אבל לפירוש הראשון שכתב רבינו קאי הך דולא פליגי דוקא אמתניתא וכדאמרן. מיהו לכאורה יש לפקפק הא וודאי זה דמיירי בשל ראש היו אותן כ"ך סאין [דהיינו שלשה פעמים ארבעים] מחזיק פחות מכדי שיעור תפילין של יד דהא וודאי דשל ראש גדול משל יד וא"כ איך אפשר דלא פליגי הלא אם נמצאו ק"ך סאין של יד וק"ך סאין של ראש א"כ הוו של ראש במספרן לכל תפילין ותפילין בפני עצמן פחותין במספר לכל של יד בפני עצמן. אך תדע מה שידוע כי כן הרבה מהן נאבדו והרבה מהן נטבעו במהומת המלחמה ואין לתמוה על חסרונן בכמה וכמה וזה מבואר ונגלה שבבהלות המלחמה יאבדו כמה דברים. ועפ"ז אפשר ליישב קצת דעת מר דודי זקני מהרמ"ש שהיה קשה מה דוחקיה לרש"י להאריך כל כך ואם תאמר ד' וכו' בקיצור היה יכול ליישב דכמה וכמה של יד נאבדו ולכך כתב דודי זקני מהרמ"ש וכמדומה לי שראיתי וכו' כלומר דכל התפילין שנמצאו היו על ראש הרוגי ביתר הן של ראש וגם של יד ורבב"ח סיפר מאותן של יד שנמצאו על ראשי ההרוגים היו ארבעים סאה. ורבי ינאי ומתניתא ספרו מתפילין של ראש שנמצאו על ראשי ההרוגים היו ג' פעמים מ' סאה והשתא מקשה רש"י שפיר וא"ת ד' והאריך לתרץ וכתב לא היא שבית אחד של זרוע וכו':
קץ [עקעלהאפט] (בכורות נז) דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן הדמין כגון נבלות וטריפות שקצים ורמשים דברים שהנפש אין קצה בהן בשר בכור וכו' (אמר בנימין לשון מקרא זה ויקצו מפני בני ישראל):
קץ [אבגעזונדרט] (ברכות כד) לא קשיא כאן ברצועה כאן בקציצה (סוכה כו) ת"ר שכח ושימש מטתו בתפילין אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו (כלים פי"ח) תפילה ד' כלים התיר קציצה ראשונה ותיקנה טמאה טומאת מת וכן שנייה וכן שלישית וכו' עי' יש לתפילה של ראש ד' בתים ומכונסין לתוכה ד' פרשיות שמע והיה אם שמע קדש לי והיה כי יביאך וכל בית שמו קצוצה לפי שהיא קצוצה מחברתה פ"א קציצה היא הטבלה (במגילת איכה יעיב גיטין נו) מ' סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר:
קץ הדלת שבמוקצה כבר פי' בערך מוקצה:
קץ [שנעקקע] תרגום ירושלמי והחמט והתנשמת וקיצוצא וסלמנדרא:
קצב [שניידע בעשטיהמען] (גיטין צ) ר' חנינא אמר לפי שאין קצובין (ביצה יא) ב"ש אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר (אמר בנימין ונקרא קצב מוכר הבשר מפני שהוא קוצב הבשר):
קצד [גאבעל מיט דרייא שפיטצען] תרגום ולשלש קלשון ולתלת קצדיא:
קצה [איין פלאנצע] ספיחי חסטס וקיצה עיין בערך אסטים וקוצה היא פואה ומפורש במקומו ובלע"ז רויי"א:
קצה [קיממעל] (טבול יום פ"א) הקצח השמשום והפלפל (בסוף עוקצין) הקצח ב"ש מטמאין ובית הלל מטהרין (מנחות כג) ת"ש טיבלה בקצח ובשומשמין ובכל מיני תבלין כשירה (ברכות לט) הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב וכו' עד ריחא קשי וטעמא מעלי הפיץ קצח וכמון יזרוק פי' קצח דומה לכמון אלא שהקצח שחור ובלע"ז ניילו:
קצע [טראקענע פייגען] (מעשרות פ"ב) על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה פירוש תאנים שעושין מהן קציעות מניתין אותן במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות (תרומות פ"ד) הדורס ליטרא קציעות על פי בית הבד (מ"ק יג) ומחפין את הקציעות בקש (ביצה ג) ליטרא קציעות שדרסה על פי העיגול ובני קוצעי קציעות כבר פי' בערך גנב:
קצע [שניידען] (כלים פכ"ז) המקצע מכולם טפח על טפח טמא (חולין קכג) במקצע ובא דרך סביבותיו (ב"מ סה) הכא במאי עסקינן שקיצען פי' שחתכן:
קצע [אבשובען] (נגעים פי"ב) שניהן קוצעין שניהם חולצין פי' מקפלין הסיד או הטיט שהוא טוח על הקיר שנ' יקציע הבית ומתרגמינן יקלפון מלגיו:
קצע [ארט צימרונג] (ב"ב טז) קצועה שהיה ריחה נודף כקציעה (כריתות ה) מור וקציעה שבלת נרד וכרכום מר ואהלות קציעות בלשון יון קסיעה ובלשון קדש קידה (בתוספתא טבול יום) עגולי דבלה שנפל משקה על מקצתן הרי זה נוטל עובי שלש עצבעות על רוחב מלא קציעה: [הפלאה שבערכין]קצע ד' בבא בתרא דף ט"ז. קציעה שהו' ריחה נודף כקציעה. כריתות דף ו'. מר וקציעה שבלת נרד וכרכום. מר ואהלות קציעות. בלשון ערבי קסיעה ובלשון קודש קדה עכ"ל. בבבא בתרא פי' רש"י על קציעה מין בשם. (ובתורה ס' שמות ל' פסוק כ"ד קדה תרגום אונקלוס ויונתן וקציעתא. וכן פי' רש"י בתהלים מ"ה על קציעות. מתרגמינן קדה קציעתא):
קצף [צערנין] (מגילה יג ב"ר פ' פט) הקציף הקב"ה מלך על עבדיו לעשות רצון צדיק:
קצר [אבשניידען] (פסחים נה) קוצרין וגודשין (בסיפרא ובקצרכם את קציר ארצכם) א"ר ורדימוס ב"ר יוכי וכי מה ראה הכתוב ליתן באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה וי"ה מכאן אלא לומר לך שכל המוציא לקט שכחה ופיאה מעשר עני מעלין עליו כאלו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכו' (בויקרא רבה זאת תהיה פ' וזכור) נד קציר נדדתם עליכם קציר של מלכיות קצירו של מלאך המות קצירן של יסורין:
קצר [שוואך זיין] (ברכות ס) אמר שמואל שוי אבא לכולי עלמא קצירי. (שבת יב) אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בקצירא. ס"א חלשא. ס"א תפיחא. (ר"ה טז) א"ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כמאן כר' יוסי (נדרים מט) רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי קצירי ממש מריעי רבנן (אמר בנימין פירוש חולים וחלשים כי רוחם קצר): [הפלאה שבערכין]קצר ב' שבת דף י"ג. כי הוה אזלינן בתרי' דר' אלעזר לשיולי בקצירא. ס"א חלשא. ס"א תפיחא עכ"ל. לפנינו איתא בתפיחה. פי' רש"י בחולה.
קצר [זא איין קראנקהייט] (בכורות מד) רוח קצרית באה עליו פירוש בלע"ז דימונ"ס: [הפלאה שבערכין]קצר ג' בכורות דף מ"ד: רוח קצרית באה עליו. פירש בלע"ז דימונ"ס עכ"ל. ורש"י פירש רוח שד:
קצר [דעם קאפף זייטע פון בעט] (כלים פי"ח) ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה פירוש ראשי המטה הן הקצרות ונידי המטה הן ארוכות:
קצר [שטאדס נאמע] (ערכין לב) כגון קצרה הישנה של ציפורי פירוש מדינה היא המוקפת חומה מימות יהושע בן נון והיא ישנה (אמר בנימין תתכן גרסת קצטרא עיין ערך גסטר):
קצר [וועשערין] (שבת יט) הרי מאן דיהיב מנא לקצר' נימשח וניתיב לה נימשח ונישקול מיניה אי טפי אפסדיה דמתחיה אי בציר אפסדיה דכווציה ס"א בצר לא גדם מיניה כלומר לא חתך ממנו מלשון גידם טפי אפסיד ביה כלומר דמתחיה והוא קרוב לישבר (מנחות מא) רב יהודה מסר ליה לקצרא פי' מסר ליה גלימיה עם התכלת לקצרא ומפייסו שיזהר שלא יקלקל מראה התכלת עביד ליה סיסא היה כורך התכלת בחוטין אחרים כדי שלא ישנה מראהו חייט מיחט תופרו בטליתו (ב"ק קיט) קצרא שמיה וקצרא שחיל ליה פי' הני שני חוטין או שלשה שחורים שהן על גבי לבן קצרא שמיה שכן קורין להן בשביל שהן דבר קצור ומעט וקצרא שהיא כובס שקיל להו והכל עולין למנין תכלת פי' רב ענן לשלשולי התכלת בכנף הטלית כמלא קשר גודל ואמר רב יהודה ואלו חוטין דשמיהו קצרא עולין למנין מלא קשר גודל ויצחק בריה הוה קפיד ולא היה מכניסן בחשבון מלא קשר גודל זה פירוש ר"ח ז"ל ור' משה הדרשן מנרבונא שנה לנו בקצרא שוויה וקצרא שקיל ליה פי' הוא הכובס ששם אותן החוטין לשמור חוטי הבגד שלא יצאו והוא לוקחן אחר כביסתו והיו תוצאותיו אל עין רוגל תרגום לעין קצרא שדה כובס תרגום חקל משטח קצרא: [הפלאה שבערכין]קצר ו' שבת דף י"ט. האי מאן דיהיב מנא לקצרא נימשח וניתיב לי' נמשח ונשקל מיני' אי' טפי אפסדי' דמתחי' איבציר אפסדי' דכווצי'. ס"א בצר לא גדם מיני' כלומר לא חתך ממנו מלשון גידם טפי אפסדי בי' כלומר דמתחי' והוא קריב לישבר. במנחות דף מ"א. רב יהודה מסר לי' לקצרא. פירוש מסר לי' גלימי' עם התכלת לקצרא ומפייסו שיזהר שלא יקלקל מראה התכלת וכו'. בבא קמא דף קי"ט: קצרא שמיה וקצרא שקיל לי'. פירוש הני שני חוטין או שלשה שחורים שהן על גבי הלבן קצרא שמי' שכן קורין להן בשביל שהן דבר קצור ומעט וקצרא שהוא כובס שקיל להו והכל עולין למנין תכלת. פירוש רב ענן לשלשולי התכלת בכנף הטלית מלא קשר גודל ואמר רב יהודה ואלו חוטין דשמייהו קצרא עולין למנין מלא קשר גודל ויצחק ברי' הוה קפיד ולא הי' מכניסין בחשבון מלא קשר גודל זה פי' ר"ח ז"ל. ור' משה הדרשן מנרבונא שנה לנו בקצרה שויה וקצרא שקיל לי'. פירוש הוא הכובס ששם אותן החוטין לשמור חוטי הבגד שלא יצאו והוא לוקח אותן אחר כביסתו עכ"ל. בשבת דף י"ט. ז"ל רש"י לקצרא. כובס: ובמנחות דף מ"א: לא פירש"י כולם. ובב"ק דף קי"ט: ז"ל רש"י קצרא שמי' וקצרא שקיל לי' הכובס נקרא קצרא בלשון ארמי וקצרא שהוא מקצר מן הבגד שקול לי' ודידי' הוא. ובתענית דף כ"ט: ז"ל רש"י ד"ה קצרי כך שמם בלשון ישמעאל והם כובסים שמעתי אומרים על שם שמקצרין בגדי הצמר כשדורסין אותן ברגליהן במים. והיינו דמתרגמינן עין רוגל (שמואל ב' י"ז) עינא דקצרי. הנה הטעם ששמע רש"י על שם שמקצרין בגדי הצמר וכו' [ועיין בתוס' ד"ה קצריו] שייך שפיר אם הוא לשון ארמי דהוא תרגום וקרוב ללשון הקודש אבל אם הוא לשון ישמעאל אין טעם זה נכון. וגם שלא יהיו דברי רש"י סותרים טוב להגיה [בתענית] כך שמם בלשון ארמי וכו' כן צריך להיות:
קצרקיטון עיין ערך קסרקיטון:
קק [וואסער גאנז] (שבת כא) ולא בשמן קיק (גמ') עוף יש בכרכי הים וקיק שמו (ירושלמי) תנא רבי ישמעאל קאת זה קיק ותרגו' ירוש' קקא (חולין סג) קאת זה הקיק ריש לקיש אמר קיקיון דיונה פי' יש לו פרי שעושין ממנו שמן (אמר בנימין פי' קיק בל"י מין עוף ואומרים שיושב בימים וגם קיק בלשונם מין נטע אשר מגרעיניו עוצרים שמן ונרות ולרפואה): [הפלאה שבערכין]קק א' חולין דף ס"ג. קאת זה הקיק עכ"ל. לפנינו איתא זה הקוק:
קק [גאנז] (ברכות כ) דמיין עלי כקקי חיורי פי' אווזין לבנים (כתובות פה גיטין עג) קקי חיורי משלחי גלימי דאנשי פי' אווזים לבנים כלומר אנשים קשים זקנים מלשון קש ליה שנין בעלי שיבה מפשיטין בגדי אנשים נראים הדברים שגם אלו עופות טמאין כעופות של מעלה וכלן שוין: [הפלאה שבערכין]קק ב' ברכות דף כ'. דמיין באפאי כקרי חיורי. פי' אוזין לבנים. כתובות דף פ"ה. גיטין דף ע"ג. קקי חיורי משלחי גלימי דאינשי. פירוש אווזין לבנים כלומר אנשים קשים זקנים מלשון קש לי' שנין בעלי שיבה מפשיטין בגדי אנשים. נראין הדברים שגם אלו עופות טמאין כעופות של מעלה וכולן שוין עכ"ל. לפנינו איתא קאקי חיורא. פי' רש"י אווזין לבנים וכן פי' רש"י בהכותב ובגיטין:
קק (בכורות מד) בעל גבר הקוק והגרבתן בעל קיק בבצים כלומר מי שביציו משוכין ביותר (אמר בנימין בנוסחאות גרסא אחרת עיין ערך קיק):
קק [האלז] (תענית כד) אתו עבדי שדו ליה סודרא בקקיא (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בצוואריה). והוו קא מצערן ליה (ב"ק נה) דהאי אריך קיעיה והאי גוצא קועיה אלא מעתה גמלא טייעא וגמלא פרסא דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה הכי נמי דכלאים זה בזה פי' קועי והוח הצואר ור"ח פירש שוקיו (אמר בנימין מסתברא שבעל הערוך גרס בכל אלו קקיה דאם לא כי היה לו להביאן בערך קע):
קקבטין [ווארם בראד] (בפסקא את קרבני לחמי) מה לחם הפחה הונא בר יקי אמר קקביטין פי' לחם חם (אמר בנימין תרגום ירושלמי סלי חורי סלי דרפתא קקבטון):
קקגריסין [שלעכטע זיטטען] (שמות רבה פ' ויחל משה) העבד הזה שאתה מורה קקגריסין פי' בל"י איש מקלל ורע מעללים:
קקל [פפלאנצע] (פסחים קיד) דאכיל אליתא טשי בעיליתא דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב פירוש מי שמנהגו לקנות בשר שמן באשראי ואוכל מתחבא בעליות מפחד הקצב שתובעו זה פי' דאכיל אליתא טשי בעיליתא והנהוג לאכול קקולי שהן ירקות השדה שמביאין בלא דמים ואם קונה אותן דמיהן מועט יושב על אשפה שבשוק ואינו חושש שאין מי שנושה בו (אמר בנימין מין ירק בל"י ורומי ונקרא פעפועיו (ירושלמי פיאה פ"ח) פעפועים גדגדניות חלוגלוגות קוקלין הנדקוקי פרפחיניה ועליהן כמו עלה כרפס ובראשו אגן של פרחים לבנים וירק זה נאכל לח ומבושל וכבוש): [הפלאה שבערכין]קקל א' פסחים דף קי"ד. דאכיל אליתא טשי בעליתא דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב. פירוש מי שמנהגו לקנות בשר שמן באשראי ואוכל מתחבא בעליות מפחד הקצב שתובעו זה פי' דאכיל אליתא טשי בעליתא והנהוג לאכול קקולי שהן ירקות השדה שמביאין בלא דמים ואם קונה אותן דמיהן מועט יושב על אשפה שבשוק ואינו חושש שאין מי שנושה בו עכ"ל. וכן פי' רש"י. ודע דבעבודה זרה דף ס"א. איתא ואשפה כרשות הרבים דמי פירש"י דרך אשפה לעמוד בני אדם עליה:
קקל [מיסט. דינגער] אקיקלא דמתא שכיב (גיטין סט) וניכלינהי אקיקלי דמתא (כריתות ה) על קיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא אפדני פומבדיתא שער החרסית תרגומו תרע קוקליתא חבקו אשפתות תרגום גפיפו קיקלתן (בפסקא דשמעו) בר תירוס קיקלא קיקלא שמה הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה: [הפלאה שבערכין]קקל ב' פסחים דף קי"ד. אקיקלי דמתא שכיב. גיטין דף ס"ט. ונזכלינהו אקיקלי דמתא. כריתות דף ו'. (וכן בהוריות דף י"ב.) אקיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני דפומבדיתא. שער החרסית תרגומו תרע קוקליתא. חבקו אשפתות תרגום גפיפו קיקלתן עכ"ל ודע דרש"י בב"ק דף כ"א. ובעבודה זרה דף נ"ח. כתב תרגום של מאשפות ירים אביון (תהילים קי״ג:ז׳) מתרגם מקילקלתא מרים חשוכא עכ"ל. גבה מן המוקדם בתהלים:
קוקלא [זייד ווירמע] (מדרש איכה פסק' האמונים עלי תולע) טריפין בקוקלא פי' בל"י טריפון אמונים וגדלים קוקלא שני תולעת:
קקני [ווירמע] (שבת קט) למאי אכלי ליה לקוקאני (ברכו' לו) אכל קמחא דשערי כיון דקשי לקוקאני לא עבידי אינשי דשדי לפומייהו (חולין סז) א"ר שישא בריה דרב אידי קוקיאני אסירי וכו' פי' תולעת: [הפלאה שבערכין]קקני שבת דף ק"ט: איזוב יון למאי אכלי לי' לקוקאני. ברכות דף ל"ו. אבל קמחא דשערי כיון דקשו לקוקיאני לא עבידי אינשי דשדו לפומייהו. חולין דף ס"ז: אמר שישא ברי' דרב אידי קוקיאני אסירי. פי' תולעות עכ"ל. בשבת פי' רש"י קוקיאני. תולעים שבבני מעים ע"כ. וקאמר הש"ס ממאי הוי מקימחא דשערי ולזה אמר הש"ס בברכות אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני פי' רש"י תולעים שבמיעים. ובחולין ז"ל רש"י לקוקייני תועלים שבכבד ושבריאה ועיין תוס' דרבינו תם משיג על פי' רש"י ולכן פירש דבדגים איירי ע"ש וכן פירש רב אלפס והסכים עמו בעל המאור ע"ש. והנה מה שפי' רש"י קוקייני תולעים שבכבד צריך עיון גדול דהא ממה דאמר הש"ס בשבת דף ק"ט: מאי יועזר וכו' למאי אכלי לי' לארקתא ממאי הוי מאומצא וכו' ופי' רש"י ארקתא תולעים שבכבד וא"כ ע"כ אין זה קוקייני דמזכיר הש"ס שם רהוי מקימחא דשערי ורפואתו על ידי איזוב יון ע"ש:
קקים [שלעכט] (מדרש שיר השירים פסק' כמעט שעברתי) קקיס כאמי מחי עיין ערך כאמי:
קקוזדפטי [טויגע ניכטס] (ירושלמי ב"ב פ"ח) כגון אתון קקופדפטי הבו לי מה דיהבית לכון פי' בל"י טפשים בני תרבות רעה:
קקרי [פישרייזע] (שבת יח גיטין ס) באיזלי ואוהרי כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בלוחי וקיקרי פירוש מסגרות שעושין מן לוחות לתפוש הדגים ושמן בלשון ערבי קיקלא:
קקת [קראה] תרגום לקאת מדבר לקקתא דמדברא עיין ערך קק קמא:
קר [לעזען] (מגילה כט) הני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא פי' קרא או שנה אבל דמתני שמעתא לית ליה שיעורא:
קר [וואקס] (שבת כ) שעוא קיריתא פסולתא דדובשא (שם קי) תלתא קפיזי קירא דנשתרופי פי' שעוה שנעשת מאותו דבש שזב מן הכוורת כשהיא מלאה (אמר בנימין פי' בליו"ר שעוה תרגום ירושלמי בפסוק ישנו עם אחד מנהון מזבנין קירא):
קר [קאלט] ממלאין מבור הקר כבר פי' בערך בר (שבת סד) רישך בקרירי ורישי דרישך בחמימי: [הפלאה שבערכין]קר ב' שבת דף ך': שעוה קיריתא פסולתא דדובשא. שם דף ק"י: תלתא קפיזי קירא דנישתרופי. פירוש שעוה שנעשה מאותו דבש שזב מן הכוורת כשהיא מלאה עכ"ל. עוד איתא בסנהדרין דף ך"ט. אטו בקבא דקירי:
קר [פאלם שטענגעל] (ברכות לו עירובין כח) קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שנ"ב (ברכות מג) תלא ליה קורא לדבר אחר והוא לדידיה אזיל פי' תלא ליה קורא לד"א דליכול והוא לדידיה אזיל ואכיל הצואה פי' קורא ראש הדקל כשהוא רך (בויקרא רבה זאת תהיה בסמך פרשת רפאני) מאן דאכיל בהדא קורא ילקי בהדא קורא פי' מי שאוכל קור של דקל אם אינו שומרו כראוי לוקה בקורתו של דקל (אמר בנימין עיין ערך קל):
קר [בישיק] (בב"ר פ' סה) רק טוב אתא הדין קרא מצראה דמקוריה אריך ויהיב מקוריה ואפקיה פי' עוף היא ופיו שמנקר בו ארוך ביותר: [הפלאה שבערכין]קר ד' ברכות דף ל"ו. עירובין דף כ"ח: קורא רב יהודה אומר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהי' בדברו. שם דף מ"ג: תלא לי' קורא לדבר אחר והוא לדידי' אזיל. פירוש תלא לי' קורא לדבר אחר דליכול והוא לדידי' אזיל ואכיל הצואה. פירוש קורא ראש הדקל כשהוא רך עכ"ל. לפנינו איתא ואיהו דידי' עביד. פי' רש"י קורא רך הגדל בדקל תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו:
קר [קירביז] (מגלה יב סוטה י) אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקי ותמרי סימן קרכ"סת:
קר [צופאלל] (ר"ה יו) תבואה שאירע בה קריאו אונס פי' קרי בידי שמים כמו מקרה לילה אונס בידי אדם: [הפלאה שבערכין]קר ו' כריתות דף ז' אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל אינש למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי סימן קרכס"ט עכ"ל: לפנינו איתא למיכל וכן הוא בטור א"ח סימן תקפ"ג אמנם בהוריות איתא למחזי. ועיין לקמן בערך רוביא:
קר [וואנד] (שם יו) שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי פי' נטוי ליפול כלומר רעוע והולך זה ויושב תחתיו סומך בזכיותיו להנצל וכן המעיין בתפלתו שתתקבל ותבוא שאלתו וסומך בצדקתו וכן המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה שאומר לפניו מה זכיותיו של זה שעושה כך והלא יש בידו כך וכך עון: [הפלאה שבערכין]קר ז' ראש השנה דף י"ז. תבואה שאירע בה קרי או אונס. פירוש קרי בידי שמים כמו מקרה לילה אונס בידי אדם עכ"ל וז"ל קרי כגון ברד או שדפון. וז"ל קרי. מקרה לשון אולי יקרה אי נמי לשון קושיא כמו ואם תלכו עמי בקרי:
קר [אונטער שטטיצען מיט באלקען] (מ"ק ז) ומקרין את הפרצה במועד (גמרא) כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט: [הפלאה שבערכין]קר ח' ראש השנה דף י"ו. (ובברכות דף נ"ה. שלשה מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה והמוסר דין על חבירו. פירוש קיר נטוי ליפול והולך זה ויושב תחתיו סומך בזכיותיו להנצל וכן המעיין בתפלתו שתתקבל ותבא שאלתו וסומך בצדקתו וכן המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה שאומר לפניו מה הן זכיותיו של זה שעושה כך והלא יש בידו כך וכך עון עכ"ל. ככל השיטה בפירוש הזה מסקו בתוס' דר"א דף ט"ז. בד"ה ועיון תפלה וחלקו על ר"ת ע"ש שרוצה לפרש דעיון תפלה היינו שאינו מכוין לבו בתפלתו:
קר [געבעלקט] (ב"מ קיז) התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה פירוש הקנים או הקרשים שמקרה בהם את הבית נקראין תקרה והטיט שנותן בהן ומעגל במעגלה נקראת מעזיבה פ"א בערך מעזב (אמר בנימין הפי' הראשון קשה לגרסת בעל הערוך כי הוא גרס בערך מעזב מאי מעזיבה רבי יוסי בר' חנינא אמר קנים וסנאין וטינא ריש לקיש אמר לוחאי א"כ לא לדעתא דמר ולא לדעתא דמר שייך מה שאמר הכא אבל לגירסא דידן ניחא שהיא מאי תיקרה רבי יוסי ברבי חנינא אמר קנים וסנאין וכו' והפי' אחר אתיא שפיר לגרסת בעל הערוך ונראה שהיא גרסת אמיתיית כי אין דרך הגמ' לאסברא המלות ידועות אלא המלות שאינן ידועות ומלת תקרה ידועה שהיא מלשון קורה אבל מלת מעזיבה אינה מורגלת ולכן שואל מאי מעזיבה והשתא דאתינא להכי נאמר שיפה גרס בעל הערוך קנים וסנאין וטינא ולא כגרסאות דידן וסטיני אמר ר"ל ופרש"י שם חכם כי לא מצינו שם זה בשיתא סדרי ולא יתכן שבשם סטיני והוא מלשון שטן יכנה תלמיד חכם ואף אם נניח הגירסא במקומה מאי תקרה רבי יוסי אמר קנים וסנאין אתיא שפיר וטינא כי יש טיט שמחבר הקנים והסנאין והוא מן התקרה ויש טיט אחר שטוחין על התקרה והוא נקרא מעזיבה (אהלות פ"ח) מוכח בהדיא שהמעזיבה היא שעל הקורות עיין שם): [הפלאה שבערכין]קר ט"ו עבודה זרה דף מ'. מתרי ותלת קיראי שמיע לי. פירוש אדונים עכ"ל. וז"ל רש"י אתלתא קראי מג' חכמים גדולים שהם כדי לסמוך עליהם שהם בעלי המקרא:
קד [באליק] (שבת קמא) ולמר בריה דרבינא במאי מקנחו ליה בקורה (בילמדנו בריש ואלה שמות) למה אין שוין שמותיהן של שבטים בכל מקום אלא שפעמים מקדים זה לזה וזה מקדים לזה לפי שהן תקרתו של עולם והמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של זו ומניין שהן תקרה של עולם שנא' שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:
קר [שאטטען. קיהלען] (כלאים פ"א) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצב שתהא מקורו פי' לשון צל וי"א לשון קור הוא אלו ד' קר קרובי ענין הן:
קר [פפיילען, שייטעל] (כלים פי"ב) קורת החצים טמאה ושל אסירים טהורה פי' מלשון מקרא כמטרה לחץ וכן במגלת איכה דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ רבנן דתמן אמרי לאספריסא רבנן דהכא אמרי כקורת חצים שהכל מקושטים בה והיא עומדת (אמר בנימין פי' בל"ר אשפה שהחצים מונחים בה ויצטדק הערוך קרת):
קר [צו פעלליג] (ר"ה כט) איכא בינייהו בי דינא דאקראי פי' מקום שאין שם חכמים קבועים לב"ד ועכשיו נזדמנו שם אורחים:
קר [הערר]. סך קירי פלסטר כבר פי' בערך סך. (חולין קלט) ואמרין קירי קירי כבר פירשנו בערך מל. (ע"ז מ) מתרי ותלת קיראי שמיעא לי פירוש אדונים. (ב"ר פ' עא) והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' קרויים פי' ג' אדונים של בית הכנסת (אמר בנימין פירוש בלשון יוני אדון):
קר [וועהרט] (שבת קנא) עושין כל צרכי המת כל לאיתויי מאי לאיתויי הא דת"ר מביאי לי מיקר פי' גללתא יקירתא (אמר בנימין פרש"י כלים שמביאים קרירות כגון זכוכית):
קר [איין שטוק פון וועבער מאשין] (ב"ר פ' נ) שמותן של רשעים דומין לכלי קורייס מה כלי קורייס כל מה שאתה משתמש בהן הן עומדין הנחתם הן מתרפין (ובפ' ע"ב) אף הנשים מאחורי קורייס היו סוטנות בה. (בפסקא ויהי בשלח) מה דין דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך שמא כלי קורייס היו מהלכין עם ישראל במדבר (ירוש' שבת פי"ז) מהו לטלטל כלי קורייס בשבת (אמר בנימין פי' בל"י חוט הערב ונקראו כן כלי אריגה עיין ערך קירוס):
קרא [איין ארט פייגיל] (חולין קלח) קורא זכר ר"א מחייב (אמר בנימין שם עוף טהור והוא לשון מקרא קורא דגר והוא עוף טהור כדמוכח בהדיא בגמ' שם הוא טהור וטהור חייב דלמא בקירא וכן פי' שם הקונטריס וכן בפירושו על המקרא כאשר ירדף הקורא מפרש שהוא העוף הנקרא פרדיץ ולכן יש לומר שיש טעות בגרסאות בפי' הקונטריס במשנה קורא זכר טמא הוא ולא נהירא אלא יש לגרוס טהור הוא אך יש לתמוה שרש"י פי' בפסוק קורא דגר שהוא קיקו והוא עוף טמא): [הפלאה שבערכין]קרא חולין דף קל"ח: קורא זכר רבי אליעזר מחייב עכ"ל (ובמוסף א"ב שם עוף טהור והוא לשון מקרא קורא דגר והוא עוף טהור כדמוכח בהדיא בגמרא שם (הוא) צ"ל הא טהור וטהור חייב דלמא בקורא וכן פירש שם בקונטרס וכן בפירשו על המקרא כאשר ירדוף הקורא (שמואל א כ״ו:כ׳) מפרש שהוא העוף הנקרא פרדי"ץ ולכן יש לומר שיש טעות בגרסאות בפירוש הקונטרס במשנה קורא זכר טמא הוא ולא נהירא אלא יש לגרוס טהור הוא אך יש לתמוה שרש"י פירש בפסוק (ירמיה י"ג) קורא דגר שהוא קוקו והוא עוף טמא) עכ"ל המוסף. בש"ס שלפני נדפס בצד גליון רש"י צריך להיות טהור. ודע דבפירוש המשניות להרמב"ם איתא קורא עוף ידוע פרדי"ץ בלע"ז. והרב ברטנורה כתב קורא בערבי קורין לו שונא"ר ובלע"ז פרדי"ז. ומסיים בה התוי"ט וז"ל רש"י עוף טהור הוא ולא זה שקורין קוקא ע"כ [הנה התוי"ט כתב בשם רש"י מה שלא נמצא לפנינו] ובשמואל א' כ"ו כאשר ירדוף הקורא בהרים כתב רש"י עוף ששמו קורא ובלע"ז פירדיץ וכן קורא דגר ולא ילד (ירמיהו י״ז:י״א) ומרדף אחר קני שאר עופות ויושב על ביציהם. ובכן פי' רש"י בירמי' סותר דברי עצמו והוא פלאי. ועיין תוס' חולין דף ס"ג. ד"ה נץ פי' בקונ' וכו' וכן אמר דקירא הוא קוק"ו בלע"ז ואינו דאותו קוק"ו בחזקת טמא מחזיקינן וקורא טהור הוא כדמוכח בפרק שולח הקן דרבי אליעזר מחייב בשלוח מפני שהוא טהור וכו':
קרב [אייננגעוויידע] (תמיד פ"ד) נוטל את הקרבים:
קרב [נאהע. פערוואנדעט] (ב"ב ז) לפי קרוב בתים הן גובין פי' החצר הסמוכה לחומת העיר נותנת יותר (מעילה י) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בכל הקדשים הכתוב מדבר יכול יהו חייבין עליו מיד ת"ל אשר יקרב אר"א וכי יש נוגע שהוא חייב הא כיצד כל דבר שיש לו מתירין אינו חייב עד שיקרבו מתירין וכו'. (שבת קנב) קרובים נעשו רחוקים. (ובויקרא רבה פ' זאת תהיה פ' וזכור) רחוקות נעשו קרובות אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו את מקריב לית אינון חמיין קרובות נעשו רחוקות אילין אודניא דהוו שמעין בחד זמן כדו את מקריב במאה זימנין לית אינון שמעין (יבמות כה) אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע פי' אלו העיד על אחיו שהוא רצחן לא היה פוסלו ק"ו על עצמו (ירושלמי בריש גמ' דפ' הרואה) אשר לו אלהים קרובים אליו קרוב בכל מיני קריבות. (סנהד' מג) וכרוז יוצא לפניו מ' יום וכו' פי' היה ידוע למלך שהיה באותה שעה אית דאמרי קרוב לינאי המלך ממש הוה:
קרוב [רעדנער] קריי ותניי קרוב ופייטן עיין בערך פייט פי' בעל מקרא בעל משנה דרשן ופייט (אמר בנימין פי' בל"י איש בקי בדינים ובעל הלכות): [הפלאה שבערכין]קרוב קריי ותניי קרוב ופייטן עיין בערך פייט. פירוש בעל מקרא בעל משנה דרשן ופייט ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני איש בקי בדינין ובעל הלכות עכ"ל). בתוס' חגיגה דף י"ג. ד"ה ורגלי החיות יש מגיהין בקדושתא שיסד הקליר וחיות וכו' ומיהו בחנם מחקוהו שיסד דבריו על פי הירושלמו וכו' וכן הוא דרכו שבכמה מקומות הי' מניח שיטת הש"ס שלנו כדי לאחוז שיטת הש"ס ירושלמי והוא היה תנא והוא היה רבי אליעזר בר' שמעון דקרי עלי' מכל אבקת רוכל תנא קרא קרובץ ופייטן. ובימיו היו מקדשין. ע"פ הראי' שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום א' עכ"ל וכן איתא בהרא"ש פרק אין עומדין דף ל"ד. אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות וכו' ומטעם זה נהגו לומר קרובץ בשלש ראשונות וכן רבי אליעזר הקליר ז"ל שהי' מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדישין עפ"י הראי' שהרי לא תיקן שום קרובץ ליום שני ויש אומרים שתנא הוא כדאמר בפסיקתא כד דמיך רבי אליעזר בר' שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוה תנא קרובץ דרשן ופייטן והוא תיקן קרובץ לאמרו בשלשה ראשונות עכ"ל. וכן בטור אורח חיים סימן ס"ח איתא כמה פעמים קרובץ וכתב הב"י שמעתי שהוא ראשי תיבות ק"ול ר"נה ו"ישועה ב"אהלי צ"דיקים. והנה לכל הגדולים הנזכרים שהעתיקו קרובץ א"כ יהי' כמעט שני תוארים פייטני [שפירושו משורר ומחבר השירים עיין לעיל ערך פייט] וקרובץ הכל אחד ולמה זה קלסוהו שני פעמים בתואר האחד. אמנם לגירסת רבינו קרוב [ופירושו דרשן] ניחא שקלסוהו שהיה דרשן ושהי' פייטן. וכן מוכח להדיא ממדרש רבה ויקרא פרשה למ"ד דאיתא שם בזה הלשון כד דמיך ר' אליעזר בר' שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתמורות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל מהו מכל אבקת רוכל אלא דהוה קריי ותניי פייטן ודרשן. עוד במדרש רבה שיר השירים איתא בזה הלשון כד דמך ר' אליעזר היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר וגומר מכל אבקת רוכל מהו מכל אבקת רוכל שהיה ר' אליעזר בר' שמעון קראוי ותנוי וקריבוי ופייטוי. הרי לך לפניך דקריבוי ודרשן אחד הוא לפי פירושו. שוב ראיתי במעדני י"ט שלהי פרק אין עומדין ד"ה קרובץ וכו' ובערוך העתיק קרוב ונראה שכוונתו לפרש לשון קריבה כלומר שמקריבין אל השם יתברך בשבח והודיות כך נ"ל לפי עניינו שהביאו וכו' עכ"ל המעדני י"ט. ולא זכיתי להבין דברי המעדני י"ט הלא דברי רבינו הערוך מבואר שפירושו דרשן כאשר פירש להדיא וגם נאמן הרב המוסף בעדותו שבלשון יוני [שהרבה השתמשו בו חז"ל] נקרא איש בקי וכו' וכן מוכחין דברי המדרש רבה וצ"ע. ובהגהות שולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ב איתא קרובות פירוש קרובות ליוצר הביאו המעדני י"ט הנ"ל וכתב עליו עשה המלה מורכבת מן קרוב ויוצר. ובריב"ש סימן ע"ה מצאתי קרובות ומזכירו שם כמה פעמים. וגם התשב"י האריך לקיים מלת קרובות לפי שמקרבין אותם אל התפלה וכן זכרם הדד"ק בשורש עתר ודוחה מכמה טעמים מלת קרובץ ע"ש: ועיין מה שכתבתי לעיל בערך קלר:
קרבט [ריעמען] דרגש מתיר קרביטיו פי' רצועותיו עיין בערך גד:
קרבן [אפפער] (נדרים כ) נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. (ע"ז סה) רב יהודה שדר קרבנא לאבידרנא ביום חגם (חולין ה) באטמי דקיימן בקרבנא פירוש בסכין של אלילים יריכות שלימות שרוצה לשלח מנחה הפסידן ומנען מלשלח ולא נהנה. (מעשר שני פ"ד) המוצא כלי וכתוב עליו קמד"ט"ת ק' קרבן מ' מעשר ד' דמאי ט' טבל ת' תרומה וכו' עד רבי יוסי אומר וכולן שמות אנשים הן ק' קרח קין מ' משה ד' דוד ט' טוביה ת' תרח כלומר שלהן הן וחולין הן:
קרד [קראטצין] (ביצה כג עדיות פ"ג פסחים כו) אין מקרדין את הבהמה מפני שעושה חבורה אבל מקרצפין פי' קירוד במגרדת ששיניה דקים ונכנסין בבשרה ועושין חבורה קרצוף במגרדת ששיניה עבים ואין עושה חבורה ויקח לו חרש להתגרר בו תרגום לאיתקרצפא ביה פ"א קירוד כמין תולעין והוא רמש כגון אינבא שנושכין בבשר הבהמה והם קטנים ואין נפרדים מבהמה אלא בעשיית חבורה כגון האינבא שאין שולפין אותה מן השיער אלא בקושי והפרדת הגדולים נקראת קרצוף בלשון ערבי קורין לתולעת קרד:
קרדיינא [ארטס נאמע] (חולין נד) ובעא מינאי דינרא קורדיינא לשעורי ביה טריפתא פי' מאותו מקום (אמר בנימין מין דינרים של גורדיין קיסר עיין ערך גרדיין):
קרדייקוס [הערץ קלאפען] (גיטין סז) מי שאחזו קרדייקוס פי' רוח הדופקת בלב נקראת קרדייקוס והוא ל"י (אמר בנימין ובחולי זה הלב נפוג וזיעה קשה נגרת מהגוף): [הפלאה שבערכין]קרדייקוס גיטין דף ס"ז: מי שאחדו קרדייקוס. פירוש רוח הדופקת בלב נקרא קרדייקוס והוא לשון יון עכ"ל. ובמוסף (א"ב ובחולי זה הלב נפוג וזיעה קרה ניגרת מהגוף) עכ"ל. וז"ל רש"י קורדייקות שם שידה השולטת בשותה הרבה יין מגיתו. ואמר בגמרא וליתני מי שנשכו יין חדש ומשני דהא קמשמע לן דהא רוחא קורדייקוס שמה למאי נפקא מיניה לקמיעא פי' רש"י שמביעין בה את הרוח בשמו. ומעתה דברי רבינו צריכין עיון קצת. וכן בפירוש המשניות להרמב"ם קודרייקוס חולי המתחדש ממילוי חדרי המוח ומתבלבל הדעת מפני כך והוא מין ממיני חולי הנופל. צריכין עיון קצת:
קרדום [האק] (ביצה לא) לא בקרדום ולא במגל (אמר בנימין לשון מקרא זה ואת קרדמו):
קרדן [ארטס נאמע] (פסחים ז) המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קירדנייתא אין חוששין לקידושיו פי' חיטין שגדילין בהרים שהן קשין אע"ג דאיכא למימר אין מחמיצין כיון דלתתן ולא שמרן בשעת לתיתתן שמא החמיצו ואינן ברשותו לקדש בו האשה:
קרדייקס [ארט פאנטאפעל] (פסחים נא) יוצאין בקרדקייסין בשבת ובבירי אין יוצאין (יבמות קב) לא יטייל אדם בקורדקייסין בתוך ביתו (בילמדנו והיה עקב פרשת כי יכרית) מקום שנהגו לצאת בקרדקייסים מותר מקום שלא נהגו אסור. אמר ריש לקיש נמצאו עוברין משום לא תתגודדו. (בויקרא רבה בריש זאת תהיה ובמגלת איכה סורו טמא ובפסקא ותאמר ציון) הלוך וטפוף תלכנה כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן וא' מכאן כדי שתראה טפח על גביהן וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קורדיקין עבין שתראה ארוכה פי' בלע"ז פטיטין וכבר פי' בערך עכס (אמר בנימין מין סנדל):
קרדנטס עיין ערך קרדנטיס:
קרויה [קירביס] (שבת קכה) האבן שבקרויה. (פרה פ"ה) קרויה שהטבילוה במים (חולין נז) והטיל בה הרופא הידוק של קרויה פי' אבן שבקרויה מביאין קרא יבשה ומוציאין בני מיעיה ועושין אותה חלולה ועושין אותה כעין זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא צפה ואין יכולין למלאות בה מים מן הבור וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת בדפנותיה שלא תהא מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבור וכיון דאינה נופלת מתבטלת האבן והוי דופן קרויה (אמר בנימין תרגום ירושלמי ויקח לחם וחמת מים ונסיב לחמא וקרויא דמיא):
קרונין עיין ערך סבקין:
קרז [ראפען] (ב"ר פ' פו) וירא אדניו א"ל מה יוסף תבן בעפרים קרוזין בכפר חנניה גוזין בדמשק חרשים במצרים באתר דחרשין אתמהא (אמר בנימין כמו כרוז עיין שם ובנוסח' כתוב קדרים):
קרח [קאהל ווערדען] קרח קרחייכו כבר פירשנו בערך חר (כלאים פ"ד עירובין ג) קרחת הכרם פי' מקום שאין בו זרע מלשון בקרחתו (אמר בנימין גם היונים והרומיים קוראים בלשונם לכרם של גפנים מעטים ונפרדים זה מזה כרם קרח) (בריש מעשרות) העוזרדין משיקרחו (ירושלמי) כל הלבנים כגון אילין מרפייתא משיקרחו רבי חנינא בר פפא אמר משיעשו קרחות קרחות לבנות. וי"מ כשישליך הנץ שלו כעין קרח שאין לו שיער. קרחת וגבחת כבר פירשנו בערך גבח (בכורות מג) הקרח פסול איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שיער מקפת מאזן לאזן מפורש (שם כח) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר' עקיבא בן יוסף ור' יהושע בן קרחה הוא בן ר"ע הקרח כדגרסי' החם אמר לו ר' יהושע בנו של רבי עקיבא לר' עקיבא: [הפלאה שבערכין]קרח בכורות דף מ"ג. הקרח פסול איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שער מקפת מאזן לאזן. מפורש בגמרא בסוף בכורות דף נ"ח. אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר' עקיבא בן יוסף ורבי יהושע בן קרחה הוא בן רבי עקיבא הקרח כרגרסינן (התם) (צ"ל בשבועות דף ו'.) אמר לו רבי יהושע בנו של רבי עקיבא לרבי עקיבא. עיין קונטרס סימן (וע"ש בתוס'):
קרט [גרובע, לאך] הממלאים בתיהם כסף דימליין קורטיהן סימא. הבאת אל אוצרות שלו תרגומו האפשר דעלתא לקורטי תלגא (אמר בנימין בנוס' כתוב קורטוריהון סימא לקורטירי תלגא ופי' קורטי בל"י חפירה תחת הארץ):
קרט [קערנער] (ע"ז לה) וקורט של חלתית (שבת מז) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי' גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור (סנהד' מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו. (סוטה יד' כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (ערובין יז חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא. (ע"ז לב) אם יש עליו קורט דם אסור (חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא (שם כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין (שם עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה. (נדה כ) ר' חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי' קורטא מלשון קורט של לבונה: [הפלאה שבערכין]קרט ב' סוטה דף י"ד: כדתנן בפרה ובסיפרא והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול עכ"ל כן הוא משנה מנחות דף ו':
קרט [קליין. קורץ] (ב"ר פ' יו שם האחד פישון ובויקרא רבה בסוף ויהי ביום השמיני) על וכסא קרטא קטיע פושכא (במגלת איכה) דרכי ציון אבילות מעשה בכלבא אחת קורטית שעלתה לראש הסלע ושמשה עם זכרה (אמר בנימין פי' בל"י גבן קטן וקצר ובנוסחאות כתוב כופרית שעלתה):
קרט [רוהען] (מדרש ויקרא רבה פרשת אשר ישחט שור או כשב או עז) יתבין למקרטא באורחא פי' לנוח:
קרטב [איין קליינע מאס] (מנחות קג ר"ה יג כתובות קד) כל מדות חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא טובל חסר קורטוב אינו טובל (מקואות פ"ג) מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו בו שלשה לוגין אפי' חסר קורטוב כשר (חולין בו מכות ג) דתנן שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין ומראהו כמראה יין (ב"ב צ) אחד משמונה בשמינית זהו קורטוב פי' אחד משמונה בשמינית בלוג:
קרטבל [אום פערפערטוגטער פארמיט] (שבת עט) ההוא בקרטבלא פי' עור שאינו עשוי לכתיבה והיינו קטבליא שפירשנו במקומו:
קרטל [קארב] (ב"מ מב) אותבינהו בקרטליתא ואגניבו. (ב"ב עד) מאי בעיתון בהאי קרטליתא פי' טנא בל"י קרטילי ובלע"ז קריטילי"א: [הפלאה שבערכין]קרטל בבא מציעא דף מ"ב. אותבינהו בקרטליתא ואיגניבו. בבא בתרא דף ע"ד. מאי בעיתון בהאי קרטליתא. פירוש טנא בלשון יון קרטילי ובלע"ז קרטילי"א. בב"מ ז"ל רש"י קרטליתא. ארגז אשקר"א בלע"ז. ובבבא בתרא פירש רשב"ם קרטליתא. ארגז:
קרטם [אברייסען] (מעשרות פ"ג) כסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל (בילמ' כלחוך השור) למה לא אמר בהמה אחרת אלא כל בהמה כשהיא רועה היא מקרטמת אחד אחד שור סופת הכל פי' מחתך כמו נקטם ראשו:
קרטם [וואלד זאפרן] דקורטמי קא אמרת כבר פירשנו בערך טרימא (פסחים מב) תולתא שערי תולתא קורטמי (אמר בנימין פי' בלשון ערב ורומי מין נטע אשר פרחו כמו כרכום ונקרא כרכום יערי וזרעו כמו שעורה ויש לו סגולות ברפואה):
קרטמן עיין בערך זלדקן:
קרטון [העלד] כל גסטרא בראתי בו ל' קרטון עיין בערך גסטרא (אמר בנימין פירוש בלשון יון גבור ומנצח): [הפלאה שבערכין]קרטון כל גסטרא בראתי לו שלשים קרטון עיין בערך גסטרא עכ"ל. במוסף (א"ב גסטרא פירוש בלשון יון גבור ומנצח) עכ"ל. האי לישנא איתא בברכות דף ל"ב: ועיין לקמן בערך רהטון מ"ש שם.
קרטין [צו צייטען] (בפסקא ויהי ביום כלות משם ב"ר עב) נתן אלהים שכרי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מהו לעתים ר' תנחומא אומר לקירטין ס"א לקירסין פי' עת קירוס מועדים בל' יון גרמטיקין (אמר בנימין פי' בל"י עת וזמן וזה דעת בעל הערוך באמרו בלשון גרמיטיקין כי יש לשון יוני המוני ויש לשון יוני אשר בו נכתבו דברי חכמה והוא מיוסד על הדקדוק הנקרא גרמטיקין):
קרטס [בעפעל] (בפסקא דבחדש השלישי) למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסים בים ואמר בני רומי לא יחתין לסוריא ובני סוריא לא יסקון לרומי וכו' (אמר בנימין פי' בל"י גל ומצבה): [הפלאה שבערכין]קרטס פסחי' דף מ"ב תולתא שערי תולתא קורטמי עכ"ל במוסף (א"ב פי' בלשון ערב ורומיי מן נטע אשר פרחו כמו כרכום ונקרא כרכום יערי וזרעו כמו שעורה ויש לו סגולה ברפואות) עכ"ל. ז"ל רש"י קורטמי מוריקא קרוג:
קרטיס [איין פעסט טאג ווען דיא רעמיר האבין דיא רעגירונג איבער גענימען] (ע"ז ח) וסטרנליא וקרטיסים (גמרא) מאי קרטיסים אמר שמואל יום שתפשה בו רומי מלכות והוא לשון יון:
קרטיס [ריכטער] (ב"ר פ' נ) ולוט היה ארכי קריטיס שלהן פי' ראש דיינים (אמר בנימין עיין ערך ידק (ובמדרש שמות רבה פ' ואלה המשפטים) נתן קטטדיקי לקריטיס פי' בל"י דיין):
קרטס [ליינטוך] הגליונים והסדינים תרגום ומחזייתא וקרטסיא:
קרטס [פאפיר] (בויקרא רבה וכי ימוך) אתא רבן יוחנן בן זכאי לגביהון ואמר להון כמה אפקתון אמרו ליה הא קרטסיא קדמך אזיל קרי וחשב. (ירוש' בפ' האומר לחברו צא וקדש) ק' דינרין אינון בקרטיס פי' שטר ולשון לעז ממש הוא קרטא (אמר בנימין פי' בל"י ורומיי נייר ואגרת):
קרטס (גיטין סט) וקירטסא ומוריקא פי' נייר של עשב (אמר בנימין גם זה שייך בערך שקדם):
קרטס [פאלירען] (בסוף כלים) קירטסן ושפן בשופין טמאין פי' תיקנם ועשאן חלקין השוליים בקרטן טמאים (אמר בנימין פי' קרטא בל"י מין אדמה לבנה ובה מלבנים כלי כסף ומנקים כלי זכוכית (ובירוש' ביצה פ"ד) שפין את הכסף בקרטיקון כן נקרא בליו"ר עיין ערך גרתיקון): [הפלאה שבערכין]קרטס ד' גיטין דף ס"ט וקירטסא ומוריקיא. פירוש נייר של עשב. עכ"ל וז"ל רש"י נייר של מוכין.
קרטע [שפרינגען] (חולין עה) המתקרטע איכא בינייהו. (בפסקא דרני עקרה) ולפניו תדוץ דאבה מקרטעא כהדא ריפתא. (ב"ר פ' לח וישבו שם) א"ר לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה ארכילסטיס מקרטע (בילמדנו בריש בהעלותך) וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא שמח ומקרטע פי' ענין דילוג: [הפלאה שבערכין]קרטע חולין דף ע"ה. דג המתקרטע איכא בינייהו. בפסקא דרני עקרה ולפניו תדוץ דאבה מקרטעא כהדא ריפתא בבראשית רבה פרשה ל"ט וישבו שם אמר רבי לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתייה ארכילסטיס מקרטע. בילמדנו פרשת בהעלותך וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא שמח ומקרטע פירוש ענין דילוג עכ"ל. תוס' ד"ה מאי בנייהו וכו' כתבו פירוש הערוך ע"ש בקיצור נמרץ. ודע דשם ציינו ולפניו תדוץ דאבה מתרגמינן קדמיה מקרטע [ישעיה נ"א] וטעות הוא וצ"ל איוב מ"א. ועיין מה שכתבתי בחיבורי יש סדר למשנה ריש משנה ח' פרק ג' דעוקצין.
קרטפן [שפאלטע, ביילע] (ב"ק פו) דאית ליה קרטופני ברישיה ושקלנוהו וניחי ליה בעו אחווי גוני ארישיה ולא מצי מחווי מהנהו קרטופני הני מאני דקוניא דאית בהו קרטופני כולהו אסירי עיין בערך קוניא פי' בקעים וחבורות (אמר בנימין בנוסחאות כתוב קרטפני ברישיה וצווחי אבל לגרסת הערך נוח היה לאיש זה שלא יסורו החבורות כי הם מצילים האיש מיד חולאים פנימיים של ראש): [הפלאה שבערכין]קרטפן בבא קמא דף פ"ו. צער דאית לי קרטופני ברישיה ושקלנוהו ונייחי ליה בעו אחווי גוני ארישי' ולא מצי מחוו' מהנהו קרטופני עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב קרטפני ברישיה וצווחי אבל לגרסת הערוך נוח היה לאיש זה שלא יסורו החבורות כי הם מצילים לאיש מיד חולאים פנימיים של ראש) עכ"ל. לפנינו איתא צער דאית לי' קרטופני ברישי' וצווחי מהנהן קרטיפני. שבת דהוה מרקיד בי כובי דבעי מחוי גוני ארישא ולא מחוי מהנהו קרטופני ועיין פי' רש"י:
קריאסות [געשרייא] (בויקר' רבה אמור אל הכהנים פ' סביב) יש קול קריאסות לטובה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי עד הטיבו אשר דברו. יש קול קריאסות לרעה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר (אמר בנימין פי' אקרואסים בל"י שמועה ובנוס' כתוב קרסיות):
קרייה [ווארם] (סוטה ג) זנייתא בבייתא כי קריא לשומשמי פי' כמו התולעת והרקב בשומשמין שמבלין אותן בזמן קרוב כך הזנות מכלה הבית ומחרבת אותו פי' תקפא מחלוקת ואידי ואידי באיתתא מנאפת או אשה רעה (אמר בנימין פי' בל"ר רקב):
קריה [דארף] (ב"ר פ' יח) ויביאה אל האדם א"ר אבין טבוי לקריה דמלכא שושביניה פי' כבר בל"י כיריאו והוא קרתני שבסוף זה הפרק: [הפלאה שבערכין]קריה א' בבראשית רבה פרשה י"ט ויביאה אל האדם אמר רבי אבון טבוי לקריה דמלכא שושביני. פי' כפר בלשון יון כוריאו והוא קרתני שבסוף זה הפרק עכ"ל. ועל דרך זה יש לפרש בברכות דף י"ח בני רבי חייא נפיק לקרייתא. ופי' רש"י להתעסק בעבודת אחוזתם. וכן בביצה דף ט': בני רבן גמליאל נפוק לקרייתא פירש רש"י לכפרים לראות שדותיהם. אבל בבא מציעא דף פ"ה: פי' רש"י לקרייתי. לעירי: ועיין עוד מה שאכתוב לקמן ערך קרתן בסייתא דשמיא. ועיין עוד רש"י פסחים דף ג':
קריה [גרויסע נים] פרסיקא (ירוש' בריש כלאים) מה נפיק מנהון קריה פרסיקא פי' בל"י מין אגוזים גדולים עיין ערך שיזפין:
קריוט [גרויסע דייטלען] (ברכות נ) לרבנן דאמרי כי לא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי האדמה למאי חזי א"ר זירא חזי לקורייטו פי' פוציני פ"א לערבו בבשמים ולעשות טריק"א. וי"א גואריסן ואמרו קורייטי הוא נקלווס האמור (ע"ז יד) כי אתא רב דימי א"ר נחמן בר יוסף קירייטי (אמר בנימין פי' בל"י ורומי מין תמרה וכותבת חשובה גדלה בא"י וכסוריא):
קרינא [געקאכטער וויין] (שסל) א"ר לקיש קרינא אין בו משום גילוי מאי קרינא א"ר אבהו חמרא דאתיא מבי עסיא (אמר בנימין פי' בליו"ר תירוש מבושל עד שיעמוד על שליש והיא בארץ עסיא מחוז הנקרא קריא ויין הגדל שם קרינא בנוסחאות כתוב חליא דאתיא מעסיא):
קריס [העער] (בתרגום ירושלמי דהאזינו) בכנוי דקיריס שומר נפשות חסידיו תרגום מטול דקיריס נטר נפשות חסדיו מלפני אדון כל הארץ תרגומו מן קדם קיריס (אמר בנימין פי' בלשון יוני אדון עיין ערך קר):
קרכין [וואגען] (ב"ר פ' ח) למלך ואיפרכוס שהיו בקרוכין (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) והיתה מוציאה דם עד שמלאה את כל הקרוכין (ובאמור אל הכהנים פ' וצדקתך אלהים) למלך שהיה מהלך הוא ובנו על הקרוכין פי' לשון לע"ז הוא קרו"כא (אמר בנימין פי' בל"ר מין עגלה):
קורלין [קיראלען] (ירושלמי שבת פ"ז) ההן דגזז ספוגא גומא וקולרין פי' בליו"ר מין הגדל בים ויש אדום לבן ושחור ומן האדום עושים כדורים קטנים וחשובים והם ענקים לגרון ונקרא בל' ארמי כסיתא:
קרם [איבערצאגען זיין] (שבת יט) ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה רבי אליעזר אמר כדי שיקרם התחתון שלה פי' שעלה על פני הלחם קלף מחמת האש. (יבמות עו) זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר שלא מקום רבותא פי' אם היתה מכה בריאה ומחמת המכה עלה שם קליפה וסתם הנקב לא הועיל כלום כנקובה דמיא והני מילי על הדופן ושם מקום צר אם עלה שם קרום מחמת מכה ונסתבך בדופן כשירה. וכן מפורש (חולין מז מקואות פ"ט) קרום שעלה מחמת מכה טמא ומטמא פי' כשתתרפא המכה מעלת קרום כדאמרינן חמשה קרמי איכא בחיותא וכתיב ויקרם עליהם עור: [הפלאה שבערכין]קרס א' שבת דף ק"ה. העושה שתי בתי נירין בנירין ובקירוס כלים. פרק כ"א בקירוס ובחוט. גמרא (שבת דף קפ"ה.) מאי קירוס אמר רבי יהודה מצובייתא. פירוש כלי שאורגין אותן מן הסיב או מן זולתו ומסננין בו ודומה לו דצבתא מנגבן וקורין אותו מסננת. פירוש אחר אומנות שעושין מן קנים דקים חלקים שבו האורגין אורגין בידים וברגלים והוא קלוט בשתי כמו הנירין עצמן ודומה לו וקא מבלבל מצבייתא עכ"ל עיין לעיל ערך מצבייתא:
קרם [טייער צייג] (שבת כב סוכה י) בגמ' פרס ועטרה בקרמין. שרא לכסכוסי קרמי פירוש בגדים חשובים דקים כקרום ביצה וכקרום של מעלה:
קרם [ברוך שטיק, אבפאלל] (שבת ח) אי אפשר לקרומיו של קנה שלא יעלו למעלה מי' טפחים פי' מה שמשתייר מן המחצלת כשמתקנין אותה. (שם קכה) אמר שמואל קרומית של מחצלת מותר לטלטלה בשבת פי' שירי מחצלות שבלו. (חולין טו קדושין נו) בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה (ירושלמי בפרק המוציא יין) ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה וכו' עד מפני שרוח רעה שורה עליו (חולין נז) רחל היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו קרומית של קנה וחיתה:
קרם [ארט שילף] (עירובין כב) מי שלימו להו קרמי דאגמא (פסחים לה) רבי יוחנן אמר קרמית חייבת בחלה פירוש עשב כדאמרינן קרמי דאגמא (אמר בנימין מין עשב אשר מזרעה עושים פת עיין שיצניתא):
קרומה [דעקע] (ירושלמי שבת פי"ג) בקירוס קירומה פי' בלשון יוני הוא קירוס הוא קירומה עיין ערך קירוס תרגום חטובות אטון מצרים ובקרמא מצראה קרמתא:
קרמיד [דאך ציגעל] (ב"ר פ' יג ובירוש' בפ' הרואה בגמ' על הגשמים) וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך רבי חייא בשם רבי יוחנן בתחילה כדי רביעית ובסוף כדי שידיחו פני הקרמיד (בסיפרא בפ' נגעים) ולקחו אבנים אחרות יכול אפי' קרמידין ואפילו לבנים פי' בלע"ז קנלי"קלי (אמר בנימין פי' בל"י רעפים של חרס לכסות הגגות):
קרמיון [נאהמע איינעס פליס] מי קרמיון ומי פיגה עיין בערך בץ ובערך פגי פ"א קרמיון נהר הוא בדרך דמשק והוא אמנה פיגה הוא פרפר מי בצים מלשון בצותיו ירמוך נהר הוא בדרך דמשק:
קרמולין [ווילדע מינצע] (ירושלמי שביעית פי"ג ובירושלמי נדרים פ"ז) קרמולין פטורין מן המעשר פירוש מין דומה לירק ולא יכלתי להבין פי' אמיתי:
קרמן [שטאדטס נאמע] (שבת קלח) אף מטה אסורה בקרמנאי פי' הוא מטה של פרסיים דאמר (שם מז) לא יתכן להחזירה אא"כ יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהון וכיון שתוקע בהן חייב (ב"ק כג) הרחבה קרמנאי הוו דיירי בה פי' מדקדקי ומנפצי פשתן ובלע"ז קרמנטור"י. (נזיר לא) כי אמר בתוראי דקרמנאי פי' הם אנשים שהיו באותן השנים בבבל בארץ קורמאן שהיא אחורי פרס והיתה מלאכתן שיש להן שוורים שמשכירין אותן לחרישה ולא היו בודקין אלא שורים לבנים שהן לבנים ביותר ולא היו בהן בהרות שחורות כי הלבן יפה לחרישה אבל לעורו השחור עדיף ולעולם אוכמא בחיורא מעלי חוץ מלחרישה בלבד: [הפלאה שבערכין]קרמן שבת דף קל"ח. אף מטה אסורה בקרמנאי. פירוש היא מטה של פרסיים דאמר שם דף מ"ז: לא יתכן להחזירה אלא אם כן יתקע לפי שבלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבים אלא אם כן יתקע בהון וכיון שתוקע בהן חייב עכ"ל. וז"ל כדקרמנאי היינו גללניתא שפורקה ומחזירה והוא שם מקום לשון אחר קרמנאי מוכרי בגדי פשתן: שם בבא קמא דף כ"א. קרמונאי הוו דיירי בה. פירוש מדקדקי ומנפצי פשתן ובלע"ז קרמנטורי עכ"ל. וז"ל רש"י קרמנאי שם אומה לישנא אחרינא קדמונאי קדמונים היו יושבין בה וכו': עוד שם נזיר דף ל"א: בתורא דקרמנאי. פירוש הם אנשים שהיו באותן השנים בכל בארץ קירמאן שהיא אחורי פרס והיתה מלאכתן שיש להם שוורים שמשכירין אותן לחרישה ולא היו בודקין אלא שוורים לבנים שהם לבנים ביותר ולא היו בהן בהרות שחורות כי הלבן יפה לחרישה אבל לעורו השחור עדיף ולעולם אוכמא בחיורי מעלי חוץ מלחרישה בלבד עכ"ל. וז"ל רש"י בתורא דקרמנא. של חרישה:
קרן [הארן, בלאזהארען, האקען] (שבת מז) קרן פשוטה פטור פי' רב שר שלום קרן זו מכלי שיר היא והיא של קרן ממש והוא של חוליות ויש בהן פשוטות ויש בהן עגולות והן נדבקות זו בזו כשמזמרין בה כדכתיב קל קרנא משרוקיתא והעגולה קשה להדביקה יותר מן הפשוטה והוא כלי ויש בו מלאכה להחזירה לפיכך המחזיר קרן עגולה בשבת חייב וקרן פשוטה פטור אבל אסור ותנן (כלים פי"א) הכוש והאימה וכו' עד קרן עגולה טמאה ופשוטה טהורה (בסוף פרה) קרן של כליבה וקרנים של יוצאי דרכים פי קרן של כליבה מטה של מתים עושין לה קרן של ברזל נקשר המת שלא יפול וקרנים של יוצאי דרכים קרני בהמה או חיה שמוליכין עמהן יוצאי דרכים למלאות בהן מים ולשתות בשביל שלא תשבר (ברכות סב) קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני וכו' פי רגילין ברומי להכריז בקל קרנא משרוקיתא ולומר כן בן מוכר תאנים מכור תאנים כאביך ואל תשנה מאומנותו כי כן טוב לך (שבת קח) נפקא ליה קרנא בעיניה פי' קרן של בשר יצא בעינו (ב"ב טז). קרן הפוך אמרי דבי רבי שילא קרנא דקרש פי' קרן של חיה ששמה קרש לקותא היא כלומר אינו יפה מפני שיש בו גוונים אלא כי כורכמא רישקא במיניה כלומר קרן כרכום שהוא חשוב במינו מכל שאר מיני כרכום בברור שבו כבר פי' בערך בר (בב"ר פ' עו הצילני נא) מסתכל הוית בקרניא וארו קרן אחרי זעירא זו מלכות הכותיים ותלת מן קרניא קדמייתא אלו שלש מלכיות הראשונות וארו עיינין כעיני אינשא בקרנא דא זו מלכות הכותיים שמכנסת עין רעה בממונו של אדם וכו' שבעה שופרות היובלים תרגומו קרן דכריא: [הפלאה שבערכין]קרן א' ברכות דף ס"ב. קרניא קריא ברומי בר מזבין תאיני זבון תאיני דאבוך. פירוש רגילין ברומי להכריז בקל קרנא משרוקיתא ולומר כי בן מוכר תאנים כאביך ואל תשנה מאמונתו כי כן יפה לך עכ"ל. ורש"י פי' בענין אחר עיין שם: שם שבת דף ק"ח. נפקא ליה קרנא בעיניה. פירוש קרן של בשר יצא בעינו עכ"ל. לפנינו בשבת ליתא אמנם בבבא בתרא דף פ"ט. איתא וכתב הרשב"ם ד"ה נפקא ליה קרנא בעיני' ואע"ג דאמרינן בשבת דרב לטיי' כשבא מבבל ותהא ליה בקנקני' איכא למימר דגרמא ליה הא והא עכ"ל. וראיתי בגליון שלפני נדפס בזההלשון ס"א לא גרס נפקא ליה קרנא בעיני' דלא הוה ליה הכי ע"כ. ולא ידעתי מניין לו לחלוק על הרשב"ם והערוך ומי נתן לבעל הגהה זו כח וחיל לחלוק על שני עמודי עולם הללו וכבר אמרו בברכות דף נ"ו. וסנהדרין דף צ': ומכות דף י"א. קללת חכם אפילו על חנם היא באה ומכל שכן קללות שני חכמים כרב ושמואל ושלא על חנם שהיא באה ומה מאוד נכון לפי גרסת הערוך דגם בשבת איתא נפקא ליה קרנא בעיניה א"כ קללת כל חכם עשה רושם קללת רב בשבת בעינו האחת וקללת שמואל בבא בתרא בעינו השנית מעתה אין צורך לדוחק שכתב הרשב"ם: עוד שם בבא בתרא דף ט"ז: קרן הפוך אמרי דבי רבי שליא קרניא דקרש פירוש קרן חיה ששמה קרש לקותא היא כלומר אינה יפה מפני שיש בו גוונים אלא כי כורכמא רישקא במיני' כלומר קרן כרכום שהוא חשוב במינו מכל שאר מיני כרכום עכ"ל. וכן גירסת רש"י ככורכמא רישקא. ופי' ככרכום של גן הגדל בגינה: במינה. שהוא מעולה ממין שאר בשמים. אכן תוס' הקשה על גירסא זו. ולכן גרסו ככוחלא דרישקא במינה.
קרן [קירבזס. הארן] מאה קרני בזוזא כבר פי' בערך חגר (שבת קיד) כי קאמר רב הונא בקרני דאומני דלא חזיא ליה פי' שמוצצין בו הדם ואפילו לטלטלו בשבת (מכות טז בגמ' אכל נבלות) האי מאן דשתי בקרנא דאומצא קא עבר משום אל תשקצו (נדה כ) שקלו ליה קרנא קדמייתא לאמימר חזיי' אמר אדום דתנן כי האי גוונא:
קרן [ווינקעל] (פסחים יב) שית בקרנתא קאי פי' בשעה ו' באמצע הרקיע עומדות חמה אינה נוטה לא למזרח ולא למערב אלא עומדת בין קרן מזרחית לקרן מערבית ואי אכיל בו' זמנין דסבר שעדיין היא נוטה למזרח וכבר נוטה למערב הוי שעה ז' (כתובות קיא) אמר אביי בבבל לא חזו חבלי דמשיח' תרגום אהוצל דבנימין וקרי ליה קרנא דשיזבותא פי' קרן זוית ששם ניצולין מחבלי של משיח (ב"ק ל) ור' יוחנן אמר בקרן זוית פי' כגון דקיימא חבית במקצוע רשות הרבים דלא מצי לעייני ומיזל ואנוס הוא (שם פב) שיהו קורין במנחה בשבת משום יושבי קרנות (סנהד' קיב) אלא משום יושבי קרנות פי' אנשי דלא עיילי לבי מדרשא אלא רגילין שיושבין בקרנות העיר ועוסקין בדברי שיחה (ברכות כח) דמצלי רבי נחוניא ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שעמלין בדברי שיחה. ישוחו בי יושבי שער תרגום ימללון עלי יתבי תרע) בי קרנאתא ועוד יש מהן (פסחים ה) ובערך פרצם:
קרן [שטראהל] (שם ח) וקרנים מידו לו פי' אורה מידו של הקב"ה לו לצדיק כמו כי קרן עור פני משה ושם חביון עוזו אעפ"כ שם אצל המקום עוזו כלומר תוקף האור הגדול אצל הקדוש ברוך הוא יותר מאצל הצדיקים:
קרן [הויפט] (בריש פיאה) והקרן קיימת לו לעולם הבא ראש תרגום ירושלמי קרן והשיב את אשמו בראשו:
קרון [וואגען] (כלאים פ"ח) היושב בקרון סופג את הארבעי' (כתובות טו) נבעלת בקרונות בקרונות סלקא דעתך אלא נבעלה בשעת קרונות כשרה לכהונה (גיטין נה) אלו פ' קרוני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר (קדושין עו) ויושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות פי' עגלות של זהב ובלע"ז קר"ו (אמר בנימין פי' בלשון רומי מין עגלה):
קרונה [קוועללע] (מגלה ה) ורחץ בקרונה של ציפורי פי' מים נובעים וקרים (אמר בנימין פי' בל"י מעין נובע ומתגבר): [הפלאה שבערכין]קרונה מגלה דף ה'. ורחץ בקרנוה של צפורי. פירוש מים נובעים וקרים עכ"ל. וזה לשון רש"י בקרונה של ציפורי ביום השוק בפרהסיא בשעת הילוך קרונות. וכתבו תוס' לאו דוקא בקרונה אלא כלומר בפרהסיא:
קרנזול [ווינקעל ליניע] (ב"מ קח) פלגי לה בקרנזול (ב"ב יב) מושך עליהן נגרא חולקין זו השדה בקרנזול פי' שדה אשר מזרחה וצפונה מושך עליהם נהר ומערבה ודרומה מושך עליהם נגרא חולקין זו השדה בקרנזול נוטל האחד חצי' מזרח' ודרומה והאחד מערבה וצפונ' נמצאת שנחלקת באלכסון לשני חצאין וכל אחד מהן טריגונא כלומר יש להן ג' זויות לכל אחד מהן ויש לכל אחד מהן נהרא ונגרא שאם ייבש הנגרא ישקה מן הנהר והאי דקאמר חד גיסא לאו כחד גיסא דשדה קאי אלא כל היכא דמשיך נהרא חד גיסא קרי ליה וכיוצא בו נגרא:
קירינטון [וואסע בלומע] (ירוש' דכלאי' פ"ה) ושושנת המלך קירינטון פי' בל"י מין פרח לבן:
קרנית [איינע פפלאנצע] הסאה והאזוב והקרנית עיין בערך סאה (אמר בנימין פי' בל"ר כתר והוא מין עשב הנקרא בל"י אסטפני פירושו כתר כי מן העשב היו עושים עטרות לשום בראשי המסובים בבתי משתאות כי ריחו נודף ועשב זה מין ממיני תבלי קדרה ונקרא בלשון ישמעאל חשאי ובגמרא בהדיא מאי קורנית חשאי עיין ערך אסטפני):
קרנס [האממער] (שבת קב) אף המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה (שם קכב) קורנס לפצוע בו אגוזים דמחייא בקורנסא וטרסיה עיין בערך טרש פי' קורנס מקבת קטנה של ברזל פטיש גדול (אמר בנימין פי' בל"י קרדום ופטיש תרגום את הולם פעם דמטפח בקורנסא):
קרנס [הארן] (חולין נז) מאני דפרזלא תלו לבקא בקורנסיה פי' בקרנו (כלים פ"א) שלהן לפי משהן קטנים כך כליהם קטנים וכך שנותיהן רגעין הן: [הפלאה שבערכין]קרנס ב' חולין דף נ"ח: מאני דפרזלא תלו לבקא בקורנסי'. פירוש בקרנו. ופרק קמא בכלים שלהן לפי משהן קטנים כך כליהם קטנים וכך שנותיהן רגעין הן עכ"ל. טעות גדול נזדמן הכא ובכל הדפוסין כי אין ענין מסכת כלים שייך הכא כלל. אלא כך צריך להיות ופירוש בכלים שלהן לפי שהן קטנים וכו' וזה פירוש למאי דאיתא שם בחולין דף נ"ח במיני דידהו ועיין שם פירוש רש"י ותמצא הכל ברור:
קרנסא [איינע אפפער אוסדרוק] (נדרי' י) קורנסא לא אמר כלום כלומר אינו כינוי לקרבן: [הפלאה שבערכין]קרנסא נדרים דף י': קורנסא לא אמר כלום. כלומר אינו כינוי לקרבן עכ"ל. לפנינו איתא קורנשא אמנם גרסת רבינו נראית עיקרית ויפה ע"ש במשנה ובגמרא:
קרנס [לאאז] (ב"ר פ' נט) בקרית ארבע שהיא עולה בקורנסין של ארבעה (אמר בנימין פירוש קירוניס בל"י מעלה ושררה) טעמו גורל:
קרונת [קרונע] כרותות ארזים תרגומו קרנותיהן דארזיא והכותרות אשר על העמודים תרגומו קרונותרן (אמר בנימין פי' בל"י ורומי כותרת העמוד):
קרס [וועבער] (שבת קה) העושה שני בתי נירין בנירים ובקירוס (כליס פכ"א) בנירים בקירוס ובחוט (גמ') מאי קירוס א"ר יהודה מצובייתא פי' כלי שאורגים אותו מין הסיב או מן זולתו ומסננין בו ודומה לו דצבתא מנגבן וקורין אותו מסננת. פ"א אומנות שעושין מן קנים דקים חלקין שבו אורגין אורגים בידים וברגלים והוא קלוט בשתי כמו המרים עצמן ודומה לו וקא מבלבל מצבייתא (אמר בנימין פי' בל"י חוט הערב אשר גם שמו מיתון בל"י וקוראים כן חבור הערב עם השתי באריגה):
קרס [זויער] (ברכות ס ב"ב צה) על הפת שעפשה ועל היין שהקריס ועל תבשיל שעברה צורתו אומר שהכל נהיה בדברו (ע"ז ל) האי חמרא דאקרים ל' יום קמאי יש בו משום גילוי פירושו בערך פרצם (אמר בנימין וכן בלשון רומי חומץ חזק אקריס): [הפלאה שבערכין]קרס ב' ברכות דף מ': בבא בתרא דף צ"ה: על הפת שעיפשה ועל היין שהקריס ועל תבשיל שעברה צורתו אומר שהכל נהי' בדברו. עבודה זרה דף ל'. האי חמרא דאקריס ל' יום קמאי יש בו משום גילוי. פירושו בערך פרצם עכ"ל. ובמוסף (א"ב וכן בלשון רומיי חומץ חזק אקריס) עכ"ל. לפנינו אימא שהקרים. פי' רש"י בוטי"ר בלע"ז. ובבבא בתרא פי' רשב"ם אייגר"א והיינו קוסס. ובע"ז פי' רש"י דאקרים. החמיץ ולא חומץ הגון: וז"ל תוס' האי חמרא דאקדים עד תלתא יומין ולא גריס תלתין יומין דהכי נמי מצינו בו חילוק בשלשה ימים הראשונים בפרק המוכר פירות (דף צ"ו.) רקאמר כל ג' ימים וודאי מכאן ואילך ספק וכו' עכ"ל. ונראה דראיית תוס' אלימתא הוא ולכך מה שכתוב כאן האי חמרא דאקריס ל' יום טעות נפל בספר והי' כתוב מתחלה תלתא ונדפס אח"כ תלתין ונשתרבב הטעות אחר זה ונדפס ל' אבל האמת צריך להיות תלתא וכגירסא שהוכיחו התוס'. עכ"פ לכל הפירושים מוכח או דאקרים כגרסא שלפנינו או דאקריס לפי הגרסא של רבינו היינו שאיננו עדיין חומץ חזק וכן בסוגיא דבבא בתרא דף צ"ו. חלא סיפקתא ע"ש וכן פירש הרשב"ם להדיא. ולכן כתב רבינו עיין לעיל בערך פרצם. שהוא כגון חומץ תקיף וכו' אבל לא חומץ חזק ממש. ולכן אינני מבין עדות שכתב הרב המוסף וכן בלשון רומי חומץ חזק אקריס הלא העדות הזה מתנגד להמכוון. ועל כרחיך דאקריס שאנו עסוקין בו הוא מלשון ארמי או זולתו ולא מלשון רומיי. והוי יודע דמה שכתב רבינו פירושו בערך פרצם כוונתו אדלעיל שהביא בבבא בתרא על היין שהקריס וכו':
קרס [ריסין] (ב"ר פ' יב) למלך שהיה לו שני כוסות דקים אמר אם אתן בהן חמין נבקעין צונן נקרסין (אמר בנימין תרגו' אם בשרי נחוש אין בשרי קריס כנחשא):
קרס [צייטען] מהו לעתים ר' תנחומא אמר לקירסין ס"א לקילסין. ס"א לעיבורין. ס"א לקירטין וכבר פי' בערך קרטין (אמר בנימין פי' בל"י עת וזמן בנוסחאות כתוב רבי יוסי בן קוצרי אמר לעיבורין):
קרסטל [קארב] (שבת נג) תולין קרסטל לבהמה (ב"מ פ) מביא פול מאותו מין ותולה לה בקרסטל שבפיה (ב"ר פ' סא) ר' ירמיה שלח לר' זעירא חד קרסטל דתאנים היינו טרסקל פי' סל: [הפלאה שבערכין]קרסטל שבת דף נ"ג. תולין קרסטל לבהמה בשבת. בבא מציעא דף צ'. מביא פיל מאותו המין ותולה לה בקרסטל שבפיה. בבראשית רבה פרשה י"א רבי ירמי' שלח לרבי זעירא חד קרסטל דתאנים. היינו טרסקל פירוש סל עכ"ל. לפנינו איתא טרסקל וכן ברש"י ורא"ש. אבל באלפסי איתא קרסטל וכן בהר"ש כלים ריש פרק כ':
קרסטילין [קרישטאל] תרגום על רצפת בהט ושש קרוסטלינין ומרמרין פי' בליו"ר זכוכית ואבן זכה כלבנת הקרח:
קרסטמל [גאלד אפפעל] (בריש כלאים ובריש מעשרות ובריש עוקצין). האגסין והקרוסטמלין פי' ג"רוסומילי פ"א אגסין ובלע"ז פורימ"ילי פי' תפוחים קטנים שדומין לעפצים הנקראים מיל"י ((אמר בנימין פי' כרסומלין בל"י מין פרי ונסתפקו הכותבים בפירושו י"א שהוא המכונה ברקיק בלשון ישמעאל והוא פרי כמו אגס):
קרסי [עססיג] תרגום הוות לאביו בן כסיל בר סכלא קשה הוא לאבוי היך קרסי:
קרסל [קנעכעל] (חולין נט) וארבע כנפים וקרסולים (בריש אהלות) עשרה בקרסול פי' גב"ולא מן ולא מעדו קרסולי:
קרסם [אבפרייסען]. (פיאה פ"ב מנחות עב) קירסמוה נמלים שיברתה הרוח עיין בערך זרד פי' חותכין שבולת לבדה וישאר התבן עומד. וי"א שנוטל הענפים שייבשו והוא כמו זימור אבל זימור לכרם וקירסום בשאר אילנות. כי יאכלנו הארבה תרגום ירושלמי ארום יקרסם יתיה גובא (אמר בנימין כמו יכרסמנה חזיר מיער):
קרסם [שלעק] (ירושלמי בפ' היה קורא) דלא ילקי בר נש קורסס לא אכיל ליטרא דקופד פי' היינו ברדל שפירשנו במקומו:
קרף [איין ארט געשיהר] (כלים פ"ד) שולי קירפיות פי' כלי חרם שאין להן שולים לשבת אלא יביאו כלי חרס אחר כמין גביע ומושיבין הקרף הזה עליו וי"א כלים הן ונקראין בלשון תלמוד קורפי:
קרפדאי [פלעדער מויז] (חולין סג) אמר אביי בואת שבעופות קיפוף בואת שבשרצים קרפדאי ספר אחר אשכרתי:
קרפטא [באנק] (קדושין ע) ליתיב מר אקריפתא א"ל מיסני ליה למר למימר ספסל כדאמור רבנן או אסטווה כדאמרי אנשי: [הפלאה שבערכין]קרפטא קידושין דף ע'. ליתיב מר אקרפיטא אמר לי' מיסני (לפנינו מי סני) למר למימר ספסל כדאמור רבנן או אסטווה כדאמרי אינשי עכ"ל. לפנינו איתא איצטבא:
קרפסא [קערפער] (בילמדנו בריש בהעלותך) מנור' של זהב קורפסה של זהב פי' קונקי של זהב (אמר בנימין פי' בל"ר גוף):
קרפסינון עיין ערך איירינון:
קרפף [פערצוימטער ארט] (עירובין נז) נותנין קרפף לעיר. (ביצה לא) מן הקרפף ואפילו מן המפוזר פירוש מקום שמיקף מחיצות בלא קירוי כמו חצר:
קרץ [אב בייסען, אב שניידען] (יומא לב חולין כט) קרצו ומירק אחר שחיטה (גמרא) מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטל כדכתיב קרץ מצפון בא (נדה בפרק בא סימן) שתי שערות וכו' עד רבי אליעזר אומר כדי לקרוץ בצפורן רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג פירוש ענין תפישה (מקואות פ"ח) קירצה שפתותיה כאילו לא טבלה כדאמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו אבל אם היה הפה פתוח ויכול ליכנס בו המים אינו חושש אם לא נכנס כדאמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו (פיאה פ"ז) אם נקרצת עם האשכול פי' אם מתאחזת ומדבקת (עירובין סה) אי קרצתן כינה לא גרסינן: [הפלאה שבערכין]קרץ א' עירובין דף ס"ה. אי קרצתן כינה לא גרסינן עכ"ל. לפנינו איתא לא תנאי:
קרץ [קאליכדיג בראד] (כלי' פ"ח) שרץ בתוכו והקרץ בנתיים פי' ככר עגול שמו קרץ. חלות מצות תרגום גריצין פטירין (בתוספות חלה בסוף פ' ר' יוחנן) משתעשה מקרצות (בריש טהרות ובריש טבול יום) מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכים זה בזה והאופה חמיטה על גבי חמיטה (כלים פי"ו) התקינו להיות קורץ עליו פירוש לערוך עליו הלחם וי"א לחתוך עליו הבצק מלשון מחומר קורצתי:
קרץ [אנשווערצען] (ברכות נח) אכל קורציה בי מלכא פי' קרא עליו מלשינות וכן תרגום קרא בגרון אכלי קורצין לא תלך רכיל לא תיכול קירצין:
קרץ [זיך פריאה אויף מאכען] (ויקרא רבה פ' קדושים תהיו) אי קרצת לא אחשכת פי' אלו הגעת לשחר לא הגעת לערב (ובאמור אל הכהנים פ' סביב) חד זמן קרץ מגש אצל שוטר ותקם בטרם יכיר איש תרגום וקמת בקרציתא עד לא אישתמודע גבר ית חבריה ותבא אל חמותה תרגומו ואתת לות חמותה בקרציתא (במגלת איכה ספקו עליך כפים קרץ וזבניה ובגדר דרכי) לא הוה בר נש קרי' לתאנה פירוש דצפרי קדמאי מנהון:
קרץ [לאקען] (דברים רבה פרשת ואתחנן) מהו המספר קומי זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסת קורצין פירוש בל"י תלתלי שער ובפרט אצל המצח ופיאותיו:
קרצובין [ארט דיסטעל] תרגום כמשוכת חדק קרצובי וכובי:
קרצטיונא עיין ערך כרסטיותא:
קרצל [קניא, קנעכל]. (ב"ב עג) דקאי עד קרציליה במיא תרגום ויעבירני במים מי אכסיס מי קרצולין:
קרצף [קראטצען, רייבען] אבל מקרצפין כבר פי' בערך קרד (אמר בנימין תרגום חרש להתגרד בו פחר לאיתקרצפא ביה):
קרצית [פליג] (גיטין פז) מאי קרצית אביי אמר דידבתא דביני כיפי פי' בערך דדב (אמר בנימין זבוב בין אבנים): [הפלאה שבערכין]קרצית גיטין דף פ"ו: מאי קרצית אביי אמר (דירבתא) צ"ל דידבתא דביני כיפי. פירשתי בערך (דרב) צ"ל דדב עכ"ל. במוסף (א"ב זבוב בין האבנים) עכ"ל. נעלם ממני מה שכתב הרב המוסף הלא רבינו פירש לעיל דדב שהוא זבוב שבין העומרים [וכן פי' רש"י בגיטין שם]:
קרקא [פאנטאפעל] (יבמות קב) ההוא קורקא מקרי פי' מנעל של עור והוא עב ופעמי' יעשנו מן שרי עורות מדובקים בקולן ולמטה עור עב והוא כעין מוק תחתיו מעץ וקורקא תחתיתו עור עב:
קרקבן [קראפפ] (חולין נו) ניקב הקרקבן (ובגמ' סימני העוף) כולהו עופות טהורין קרקבנן נקלף (ברכות סא) קרקבן טוחן (אמר בנימין תרגום ירוש' והסיר את מראתה ויעדי ית קורקבניה):
קרקז [ארטס נאמע] (נדרים נא) מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל קרי קרקוזאי פי' דלועין עגולין: [הפלאה שבערכין]קרקז נדרים דף נ"א. מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל קרי קרקוזאי. פי' דילועין עגולין עכ"ל. רש"י והר"ן והרא"ש כתבו קרי קרקוזאי. על שם מקומן וסיים רש"י שאינם מתבשלים לעולם יפה:
קרקומניקין [קייטין] (מדרש שיר השירים פסקא אתי מלבנון) אחריך ילכו בזיקים קריקומניקין פי' בל"י טבעות הכבלים ובמקומות אחרים כתוב כירומניקיס ע"ש:
קרקן [איינגיסונג] (נדרים נא) בקורקני דאמך פי' במזיגת אמך: [הפלאה שבערכין]קרקן נדרים דף נ"א. בקורקני דאימך פירוש במזיגת עמך עכ"ל. וכן פי' רש"י בקירקנו דאמך. במזיגתא שאמך תמזוג לי הכוס. אבל הר"ן פירש שתהא אמך מקרקת ומזמרת. לכאורה מתוך עובדא דאמר לי' בר קפרא לרבי תיתי דביתכי תרמי לי' נטלא אחת רמיא לי' ולרבי אמר קום רקוד לי' ע"ש מוכרח כפירוש רבינו ורש"י ע"ש היטוב וקצת צריך עיון על הר"ן. והר"ש והרא"ש גריס איפכא ע"ש גם עליון צריך עיון קצת ועיין לקמן ערך רקד:
קרקס [ארט באהנע] (בסוף מעשרות) רמ"א אף הקרקס (ירוש') אלו הן הקרקס כל שעוקציהן מעוטין והלקטיהן מרובין מה דמי לה א"ר יוסי כגון אילין קונייתא פירוש כמשמעו בלשון ערבי קלקס והוא ממין הלוף שפירשנו במקומו:
קרקס [רינג] (בריש ברייתא דר"א) קורקסי השמים במימי אונקינוס אחוזין ועשית קרסי נחשת (ב"ר פ' יט) אפי' קורקסין של זהב עשה לו (אמר בנימין פי' בל"י טבעת):
קרקס עינא דקורקסא כבר פירש' בערך סרבן:
קרקס [טעאטער] בתי קרקסאות ובתי תיאטריות פי' בערך תיאטריות (אמר בנימין תרגום ונגינות שותי שכר וזמריהון דאזלין למשתי מרוות בבית קרקסון): [הפלאה שבערכין]קרקס ד' בתי קרקסאות ובתי תיאטריות פירשנו בערך תיאטריות. עכ"ל. במוסף (א"ב תרגום ונגינות שויתי וזמריהון דאזלין למישתי מרוות בבית קרקסון) עד כאן לשונו. וכ"כ הערוך בעצמן לקמן ערך תאטר:
קרקס [קיסטען] (ירושלמי נדרים פ"ט) אין אתון כל גמליא דערביא לא טענין קרקסייה דאפותיקי דידי פירש המפרש ארגזים ותיבות:
קרקע [גרונד, באדען, פעלד] (סנהדרין עד) אסתר קרקע עולם היתה פי' אסתר היתה צדקת ולא שמה דעתה לעבירה וכקרקע זו לא זזה ממקומה אלא כאבן שאין לה הופכין:
קרקף [קאפף] (שבת סז) אקרקף דארי ואאוסי דגוריתא פירוש אקרקף דארי אראש דארי ואאוסי דגוריתא אחוטם של כפיר במשרא דכרתי בערוגה של כרישין חבטתיה כגון חובטין בלועא דחמרא חטרתיה בלחי החמור הכיתיו כבחוטרא (ר"ה יז) פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין (יבמות עמ עירובין כב) קרקפתא חזיתיה לרישך ביני עמודי כי א"ר יוחנן להא שמעתא פירוש אדם גדול ראיתי ראשך בין העמודים של בית המדרש פ"א בעל גלגולת גדולה נקראת קרקפנא (ב"ב נה) כרגא אקרקפא דגברי מנח: [הפלאה שבערכין]קרקף יבמות דף ע"ח. עירובין דף כ"ב: קרקפתא חזיתי' לרישך ביני עמודי כי אמר רבי יוחנן להא שמעינא פירוש אדם גדול ראיתי ראשך בין העמודים של בית המדרש עכ"ל. ביבמות פי' ר"ש קרקפנא. אדם חשוב. ובעירובין ז"ל רש"י קרקפנא. בעל הגולגלות כלומר אדם חשוב: שם פירוש אחר בעל גולגות גדולה נקראת קרקפנא עכ"ל. ותוס' כתבו בעירובין בזה הלשון קרקפנא חזיתיה לרישך רישך היינו רבה שהיה רבו של אביי והוי כמו רישך בקרירי (שבת דף נ"ה.) ומצינו שהלך רבה לארץ ישראל ללמוד תורה לפני רבי יוחנן בסוף פרק שני דיינו גזירות (דף קי"א.) אבל אביי עצמו לא מצינו שהלך ללמוד תורה שם [ועוד שלא ראה אביי את רבי יוחנן כך גירסת הרש"ל] אבל רבה תלמידו של רבי יוחנן הוה עכ"ל. וכן כתבו תוס' ביבמות בזה הלשון חזיתיה לרישא ביני עמודי רבך דמצינו שהלך רבה ללמוד תורה לפני ר' יוחנן בשילהי כתובות (דף קי"א.) הנה מה הכתבו תוס' ראיה מכתובות לא זכיתי להבין דהתם ליתא שהלך רבה שם אלא ששלחו אבוהי לרבה יודע היה יעקב וכו' אע"פ שחכם גדול אתה וכו' יש לך רב ומנו ר' יוחנן ואם אין אתה הזהר בשלשה דברים. הרי שנתנו לו הבחירה לעלות או לאו ומנא להו להתוס' לאתויי ראיה משם שהלך [וכמעט ראי' במקצת דאי למד לפני רבי יוחנן לא היה שב לחוצה לארץ כמו רב אסי בקידושין דף ל"א: ע"ש] (ראיה גמורה אינה לכאורה דאפשר משום דקיימא ליה שעתא שם שהיה ראש ישיבה ומרביץ תורה בפומבדיתא כמו שמצינו רב שהלך מא"י לח"ל ואי משום דחזא ליה ר' חנינא חלמא והכריחו לצאת משם עיין סוף יומא דף פ"ז: אפשר דהכריחו לרבה ענין אחר לרדת לבבל) ולכאורה הוה אמינא הא דכתבו תוס' בבבא בתרא דף קנ"ה. ד"ה אתמר קטן וכו' כמו האי דסוף פרק המצניע (דף צ"ה:) דחמש מדות בכלי חרס גרס התם רבה מדאמר לי' רב אסי רבה אתה אומר כן דאלו רבא עלה לארץ ישראל כמו רבה ע"ש ביאור דבריהם באמת כך הוא מאחר דמסוגיא דפרק המצניע הנזכר מוכח להדיא דאחד מהם רבה או רבא עכ"פ היה בארץ ישראל מוטב לבחור המסתבר ולומר דרבה הוא שעלה לארץ ישראל דברבה נמצא סבה בפרק שני דייני גזירות אבל ברבא לא נמצא בשום מקום איזה סיבה ועליה שעלה [זהו הפירוש הטוב והישר והיפה בדברי תוס' במה שכתבו דאלו רבא לא עלה לארץ ישראל כמו רבה אשר לכאורה מחוסרין הבנה] והנה דהגירסא בהמצניע דף צ"ה: הוא רבה. חזינן שעלה רב אסי. לארץ ישראל ממה דאמר ליה רב אסי. וכדי שלא נימא רלמא הגירסא בהמצניע הוא רבה להכי מייתו תוספות לראיה גמרא סוף שני דייני גזירות וכדאמרן. מיהו עיקרא דמלתא מה שהוכיחו ממה דאמר ליה רב אסי רבי אתה אומר בגירסא זו לא נמצא לפנינו והיתה כתובה לפני תוס' וחידוש שלא הרגישו בזה המפרשים] דרבה עלה לארץ ישראל מנא להו דלמא רב אסי היה בבבל קודם שעלה לארץ ישראל או אחר כך באחד הזמנים היה בבבל. וראיה קצת ששמו מוכיח עליו כנודע דכל רב מבבל ועיין רש"י כתובות דף מ"ג: ד"ה רבי זירא. עוד ראיה גדולה שאין עליה תשובה מסוגיא קידושין דף ל"א: רב אסי הוה ליה אימא זקינה וכו' שבקה ואזיל לארעא דישראל וכו' הרי דרב אסי היה בבבל. ועיין עוד במועד קטן דף כ"ה. כי הוינן התם וצריך עיון גדול. ומעתה סבירא להו לרש"י והערוך לשני הפירושים שאין שום ראיה שהלך רבה לארץ ישראל עדיפא להו דהפירוש חזיתי' לראשך קאי אאביי גופי' והוא הלך לארץ ישראל וודאי התוס' לסברתם דנמצא דרבה הלך לארץ ישראל ניחא להו לומר דקאי ארבה מלומר דקאי אאביי שלא נמצא עליו וכדאמרן למעלה אמנם הערוך ורש"י דלא סבירא להו כך פירושו דעדיפא לומר דרישך קאי אאביי גופי': איברא ראיה גדולה יש בשבועות דף יו"ד: אמר ליה רב חסדא לרבה מאן ציית לך לר' יוחנן רבך משמע להדיא שלמד רבה לפני רבי יוחנן:
קרקפל [שעדעל] (ע"ז יא) ומניחין קרקפלו של ר' ישמעאל בראשו (חולין קכג) ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח ברומי פירוש עורות שהפשיטו מן הראש של בני אדם נקראין קרקפלין בלשון יוני (אמר בנימין פי' בלשון יוני עצם הראש אשר בתוכו המוח):
קרקר [קרעכטצען. שרייען] (ב"ב פג) אפיקו ליה קורקור מהכא פי' צפצוף העורבין וזעקתם (תענית כט) מקרקר עליהן כתרנגולת שמקרקרת על בנים פי' מקרקר קיר ושוע אל ההר (חולין נג) אינהו נמי מקרקרן פי' מתרעדין וצועקין (בילמדנו ויהי חשך ובפסקא ויהי בחצי הלילה) צפרדעים קרקורן היה קשה נהן יותר מהשחתתן כלומר זעקתם (אמר בנימין פי' בל"י פועל הצועק וההומה). [הפלאה שבערכין]קרקר א' בבא בתרא דף כ"ג. אפיקו לי' קרקור מהכא. פירוש צפצוף העורבים וזעקתם עכ"ל. ז"ל רש"י עורבין שדומין בצעקתם כקורין קורקור: שם תענית דף כ"ט. מקרקר עליהן כתרנגולת שמקרקת על בני'. פירוש מקרקר קיר ושוע אל ההר עכ"ל. לפנינו איתא אף בהקב"ה נאמר מקרקיר קיר ושוע אל ההר. וז"ל מקרקר. לשון יללה. קיר ושוע. מקונן וזועק לשון הנה קול שועת בת עמי (ירמי' א') קיר כמו קירי דבשחיטת חולין (דף קל"ט) ע"כ. וצ"ע דבחולין דף קל"ט: איתא קירי קירי ופי' רש"י לפי עניינו קירי. אדוני קירי הוא לשון אדון וכו' ע"ש. ואפשר דכך צריך להיות ברש"י קיר כמו מקרקרן. דבשחיטת חולין דף נ"ג:
קרקר [פערוויסטען] (ב"ר פ' עה) וישב לבן למקומו חזר לדיוויו מלמד שנכנסו לסטים לביתו והיו מקרקרין כל הלילה כמו מקרקר קיר:
קרקר [באדען] (חולין נד) ת"ש מהא דתנן (כלים פרק כ) הדקין שבכלי חרס קרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן כדי סיכת קטן ועד לוג פירוש הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן שהן קרקרותיהן והיינו קרקרותיהן או בדפנותיהן שהן הצדדים שיעור שיש בו במקום שלא מסומכין ויכולין לקבל אפילו כל שהוא עדיין מקבל טומאה ולא נאמר בפי' כמה שיעור קבלתו ושיעור של אותו כלי כשהיה שלם למטה כדי סיכת קטן, למעלה עד לוג מלוג עד סאה ברביעית פי' הכלי כשהיה שלם היה מחזיק למטה לוג למעלה עד סאה ונפחת ונשתייר ממנו כדי רביעית עדיין עומד במקומו כדי לקבל טומאה בזה נתן שיעור בכלי כשהיא שלם למטה ולמעלה ובשיור כשנשתב' וכן מסאה ועד סאתים בחצי לוג אם היה כלי שהיה מחזיק בתחלה למטה סאה למעלה עד סאתים ונשבר ונשתייר ממנו שמחזיק חצי לוג מקבל טומאה וזה שבראש המשנה יושבין שלא מסומכין ולא פי' כמה מחזיק יש לומר הואיל כשהיה שלם שיעורו כדי סיכת קטן שיורו כשנשתבר כדי סיכת אבר קטן של קטן בן יומו כמפורש (שבת ע) לענין הוצאת שבת וי"ל וילמד סתום מן המפורש חצי לוג בסאתים חלק א' מצ"ו חלקים בה וכך רביעית בסאה חלק אחד מצ"ו חלקים בה גם אלו הדקין אם ישאר להן תוך והן יכולין לקבל חלק אחד מצ"ו בלוג מקבל טומאה כדאמרינן בכל מקום סמכו ענין לו ותו אמרינן קתני בסיפא והוא הדין ברישא (כלים פכ"ח) התחיל בה מפיה טהורה עד שיגמור את קורקרותיה (אהלות פ"ט) קרקרתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת פי' קרקעיתה:
קרקש [שלאגען, קלינגטי] (ברכות סב) מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני (פסחים קיא) ואי לא נקרקיש נכתמא אחצבא (כתובות פה) אי פקח הוא מקרקיש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה (גיטין מ) מוקמינן ליה אפיטרופא ומקרקיש ליה זוזי וכתב ליה גיטא דחרותא על שמיה (אמר בנימין ענין מותר נקישה וקשקוש):
קרקשיא [קוואסטען, האקיל] (ירושלמי שבת פ"ו) הקשורים קרקושיא פי' קורקוסין וקרסים:
קרר [קוטשער] (ב"מ עה) השוכר את החמר ואת הקרר להביא פרייפרין פי' בל"ר מנהיג הקרון:
קרירטון [קרייטער וויין] (ירוש' שבת פי"ח) מהו מישתי קרירטון בשבתא פי' קלריטון בל"ר יין מעורב במיני רפואות לכן משיב אם לתענוג מותר אם לרפואה אסור:
קרש [פערדיכטען, פערגליווירען] (פסחי' סד) שמא יניחום ויקרש הדם (טהרות פ"ג) קרשו הרי אלו שנים חזרו ונמחו (סוכה יב) זה הכלל ואימא יין קרוש הבא משניר שדומה לעיגולי דבלה פי' הוא כדגרסינן (שבת עח) תאנא יבש כזית רבי משה כלפו מן בארי אמר יש לו ראיה בתרגום ירושלמי וקרח בלילה וקרישא בליליא:
קרש [איינהארן] (חולין נט) קרש טביא דבי עילאי פי' יש בחיות בריות גדולות כמו הענקים בבני אדם והם במקום פלוני (אמר בנימין (ב"ב טז) קרן הפוך שדומה לקרנא דקרשא (חולין נט) קרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחד פי' בל"י קרן ויש חיה אשר לה קרן אחד במצחה ולקרן סגולית הרבה ברפואה):
קרשן קרשיני בבלייתא ס"א כרשיני עיין בערך פייס:
קורת החצים הביא בעל הערוך בערך קר:
קרתן [לאנדמאן] (דמאי פ"ו) קרתני שקבל שדה מירושלמי פי' בלשון ערבי קורין לכפר אלקריא: [הפלאה שבערכין]קרתן דמאי פרק ו' משנה ד' קרתני שקבל שדה מירושלמי. פירוש בלשון ערבי קורין לכפר אלקריא"ה עכ"ל. התי"ט כתב שמצא כן בפירוש אחת. ואשתמיטתי' שכן ממש כתב רבינו הכא. ועיין מה שכתבתי בסייעתא דשמיא בחבורי יש סדר למשנה ומה שכתבתי לעיל ערך קרי' א':
קש [צוזאממען שלאגען] (בכורות מד) המקיש בקרסוליו פי' כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא ועיקרו מן דא לדא נקשן (זבין פ"ד) זב שהקיש על כציצטרא פי' הכה כאותה ששנינו הקיש בקנה (מנחות פז סנהד' כה) בנקישא תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון אמר אנא ידענא למנקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו בזו אמינא גמר ומקני קמ"ל (ב"מ נח) במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא פי' בהפנות התבואה מן הכלי כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון דופקת המריבה ובאה (מגילה יב) בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו פי' דפק (ב"ק נב) מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ"ל פי' לדפוק (עירובין ג) ואי נקש ביה סיכת וחבריה ביה חבריה. ותתקע את היתד תרגומו ונקשת ית סיכתא וכן ותתקע ביתד דדלילה (סנהד' סה כריתות ג) הקשת זרועותיו הוי מעשה פי' שמקשקש בזרועותיו:
קש (סוטה ד) ברכיכא או באקושא כבר פירשנו בערך. אקש:
קש [פערזייערן] (פסחים מו מנחות כה) נהי דחמץ גמור לא הוי נוקשא הוי פי' נוקשא כגון עמילן של טבחין וזומן של צבעין וקולן של סופרים שנתחמץ מאליו בלי שאור: [הפלאה שבערכין]קש ג' פסחים דף מ"ג. מנחות דף נ"ד. נהי דחמץ גמור לא הוי נוקשא הוי פי' כגון עמולין של טבחים וזומן של צבעים וקולן של סופרים שנתחמץ מאליו בלי שאור עכ"ל. בפסחים דף מ"ג פי' רש"י וז"ל כגון שיאור דננקשה הוא דאינו ראוי לאכילה הואיל והחמיץ קצת ולא גמר ולהחמיץ עיסות אחרות כשאור נמי לא חזיא במנחות דף נ"ד. ז"ל נוקשה לשון רעוע כלומר חמץ שפל:
קשקש [גראבען] (סוכה מד) תרי קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי פילי כבר פירשנו בערך אבר יש מפרשין קשקוש היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזתים: [הפלאה שבערכין]קשקש וי"ו מועד קטן דף ג'. תרי קשקושי הוו חד אברויי אילנא וחד סתומי פילא. כבר פירשתי בערך אבר יש מפרשים קשקוש היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזתים עכ"ל. וכן פי' רש"י במועד קטן ובעבודה זרה דף נ': פי' רש"י קשקוש חפירה תחת הזתים:
קשקש [קלינגען, אנשלאגן] (חולין עד) נעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו (שם צד) תנו רבנן לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש (שם קכה) כיון דאיכא כזית מת המתקשקש:
קש [הארט ווערדען] (נדה מז) ת"ר אלו הן סימני בגרות ר' אליעזר בר' צדוק אומר משיתקשקשו הדדין פי' נטו ונתקשו הדדין וגם צמחו לה שערות פ"א נתגדלו כל כך שנוקשת זו בזו. נראים הדברים שזה וערך של מעלה והראשון שייכי בהדי הדדי:
קש [שטרויא] (כתובות ס) צינור שעלו בו קשקשים (בסוף תוספתא עירובין) צנור שעלו בו קוצים וקשקשיות דורסן ברגליו בצנעה כדי שיצאו המים (ב"ב פ) כגון שזב על גבי קשקשית פי' כגון שנפל עצ גבי הקש ועל התבן דמטושטש הוא ומוקצה הוא (שבת נג) ובקשקשין שעל גבי השבר פי' עשב שמשים על גבי המכה פ"א דפין של עץ שנותנים על השבר שלא תתחכך (אמר בנימין ובקשישין כתוב בנוסחאות):
קשקש [שיפין] (חולין כז) עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד תדע שיש ברגליו קשקשין כדגים (שם סו) ובדגים תנן התם (נדה נו) כל שיש קשקשים ויש לו סנפיר אלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירין שהוא פורח בהן (גמ') ממאי דקשקשת לבוש הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש:
קשבא חצב קשבא כבר פירשנו בערך חצב:
קשב [ארט בוים] (ב"ק נח) ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה פי' קשבא ציני והוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן ודקלא ארמאה הוא קל וכחוש. ס"א דקץ תלתא מחבריה פירוש תלתא דקלי קץ מיניה לדידי חזו לי הנהו דקלים דקץ וג' ג' בקינא חדא הוו קיימי שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא:
קשב [מערקען] (גיטין נז) וליעלין בך תלמידך דאנהו קשבי דחייא קליל פי' ישכבון עמך חד מן תלמידך במטה דליהוי משוי משום שהם יודעין שהחי קל: [הפלאה שבערכין]קשב ב' בבא קמא דף נ"א: ההוא גברא דף צ' קשבא מחברי'. פירוש קשבא ציני והוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן ודיקלא ארמאה הוא קל וכחוש עכ"ל. ספר אחר דקץ תלתא מחבריה פירוש דקץ מיני' תלתא דיקלין לדידי חזי לי הנהו דיקלי דקץ וג' ג' בחדא קינא הוו קיימי שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא עכ"ל. גרסא ראשונה ופירושה הביאו תוס' ד"ה קשבא:
קשווה [געשיהר] (סוכה מר' רבי יהודה אומר שני קשוואית היו שם פירוש כלים כעין קשות שפירשנו בערך קס:
קשט [איין געווירץ] (כריתות ו) הקושט שנים עשר הקושט והחמם עיין בערך חמם פי' כשרתא בלישנא דרבנן ובלע"ז קושט"ו (אמר בנימין פי' בל"י ורומי וערבי מין בשם והוא עץ קטן וריחו טוב וטעמו מר אבל חריף מאד והלבן אשר הוא קל הוא נבחר):
קשט [באגען, צילען, ווערפען] (כלים פכ"א) במכבש של חרס ובקשטנית טהור פי' כמין קשת העשוי על המשור הקטן שמו קשטנית פ"א קשת שעל גבי כלי הנכבד וחד שבו נוקבין המלחים נסרים נקרא קשטנית (בתוספתא שבת בפ' אע"פ) ולא יקדיח בקשטנית (אמר בנימין (מדרש במדבר רבה) יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ פי' מורה בקשת תרגום ירושלמי או ירה יירה או גירי דאשא יתקשטון ביה):
קשט [ציהרען, פוטצען] (כלים פ"א) מה הקב"ה מקשט כלות (אמר בנימין תרגום וככלה תעדה כליה וככלתא דמתקשטא בתיקונהא):
קשיטה [איינע מונצע] (ר"ה כו) בכרכי הים קורין למעה קשיטה (ב"ר פ' פ) אשאל לי מרגלותיך אשאל לי קשיטיך הדא אמרתא למרעיא אפיק הדא קשיטה למרעיא ויתנו לו איש קשיטה אחת תרגום ויהבו ליה אינש מעה ואית דאמרי מרגליתא ואית דאמרי חורפא:
קשייתא [קערנער פאן אליוען] (יומא עט) היינו דאמרי אנשי תרי קבי תמרי תרי קבי קשייתא וסרוח (חולין מח) ההיא קשייתא דאשתכח במרירתא פי' גרעינים של תמרים או של זיתים:
קשן הקישן והקלבן כבר פי' בריש זה הפ':
קשק [שלאס, טהארם] בקשקי ואברוארי כבר פי' בערך אברוארי (אמר בנימין קשקושי כתוב בנוסח'):
קשר [בינדען, קוואסטען] (שבת מו) רבה בר פפא אמר קישרי כבר פי' בערך אנקטמין. קשרי פיאה כבר פי' בערך פיאה (שביעית פ"ג) רבי יוסי אמר משיקשר פי' משיעשה קשרים קשרים שכיון שנתקשר קשר העליון מיד הוא יבש (בפ' אחרון במקואות) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים קשרי העני פי' הקשרית שבבגדי העני אינו צריך להתירם בשעה שטובל הבגד פ"א קשרים שיש לבגדי אנשי המלכות בגדים נפתחים ונסגרים ויש לנשים עדי כדכתיב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה וכתיב והצעדות והקשורים ומתרגמינן וקילמומסיא (נדה נב) אחת על קשרי אצבעותיה של ידו אחת על קשרי אצבעותיה של רגל (סנהד' קח) ת"ר שלשה שימשו בתיבה וכולן לקו ואלו הן עורב וחם וכלב כלב נקשר עורב רק חם יצא ממנו כוש שלקה בעורו וישנו בערך פחם: [הפלאה שבערכין]קשר א' סנהדרין דף ק"ח: תנו רבנן שלשה שימשו בתיבה וכולן לקו ואלו הן עורב וחם וכלב כלב נקשר עורב רק חם יצא ממנו כוש שלקה בעורו וישנו בערך פחם עכ"ל. לפנינו איתא חם לקה בעורו. פי' רש"י שיצא ממנו כוש. וגרסת רבינו יותר נכונה:
קשר [גירטעל] (בפסקא דאחרי מות ובויקרא רבה בריש אחרי מות ובכי ימוך פ' אשרי משכיל) וזה חלקי מכל עמלי איכא דאמרי קידיה איכא דאמרי קניה ואיכא דאמרי קושרתיה.
קשת [רעגען בויגען] (ברכות נט) על הקשת כשרואה אותו מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו (קדושין מ) והא תנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם רבה אמר זה המסתכל בקשת פי' מהרהר בלבו שיש דמות כדכתיב כמראה הקשת וגו' והרואה בקשת אסור לו להסתכל בו היינו הבטה ביותר כדי שלא יראה דמות כבוד ה' אלא יהפוך פניו ממנו ויברך וכדכתיב בסופיה דקרא ואפול על פני וגו' (סנהד' צב) כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר עריה תעור קשתך פי' ערוה של אשה קשת שלו ננערת אבר שלו מתחסרת להזריע שנא' עריה משמע ערוה כלומר אם מסתכל אתה בערוה נעור קשתך (יבמות יז) מתרמוד מאי טעמא לא וכו' עד שיתא אלפי קשתוי שנפנו על בנות ירושלים שנאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה (בב"ר פ' נו) ויירש זרעך את שער אויביו זה תרמוד וכו' עד בחרבן ראשון העמידה פ' אלפים קשתים וכו'. ס"א כשטים. ס"א קשטים. לא יורה שם חץ תרגומו לא יקשות תמן גיר:
קשתא [ארטס נאמע] (בב"ב פח) ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא פי' קשתא שם מקום בעיליתא בעלייה:
קף [גראף. האנד] (פסחים ל) קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא (יומא לז) בקתהא דנרגא חציני (ביצה לג) ואע"פ דחזו לקתהא דנרגא וחציני (ב"מ כו) אמר רב אשי סכינא בתר קתיה (שם פב) בדשמואל קא מפלגי דאמר שמואל (שבועות מג) האי מאן דאוזפי אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עילויהו וכו' (ב"מ קג) ומהדר ליה קתא פירוש יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא:
קתא [ארט פויגיל] תרגו' קאת וקפוד קתין וקפידין:
קתדרה [שטיהל, זעססעל] (כתובות נט) ארבע יושבת בקתדר' (כלים פ"ז) היתה מוטה על צדה כמין קתידרה (ובפ' כד) שלש עגלות הן העשויה כקתידרה טמאה מדרס פי' עגלה עשויה כספסל והוא כורסא והוא כסא והוא גוהרק (סוכה נא) וע"א קתדריות היו שם כנגד ע"א זקנים (ברכות מג) אורחין נכנסין ויושבים על גבי ספסלים ועל גבי קתדריות (ב"ר פ' עה) ויקח לו את כל אלה על דעתיה דרבי יהודה קתדרין דדין כל קביל דדין (אמר בנימין פי' בל"י ורומי מין כסא מוכן לאדם חשוב):
קתל [שינקע] (מגלה יב) וישנה ואת נערותיה לטוב ושמואל אמר קותלי דחזירי (חולין יז) ובתים מלאים כל טוב קותלי דחזירי פי' בלע"ז פכי"ש פ"א של גאון חתיכות של בשר שמן מבשר חזיר שעושין אותו מקמח וסולת ונקרא קתל ובטיית כותל ויש ששונין הא דמגלה קדלי דחזירי ומפרשין עורף של חזרת כלומר ראש של חסא: [הפלאה שבערכין]קתל מגלה דף י"ג. וישנה ואת נערותיה לטוב רב אמר שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר קותלי דחזידי. חולין דף י"ז. ובתים מלאים כל טוב קותלי דחזירי. פירוש בלע"ז פכי"ש. פירוש אחר של גאון חתיכות בשר שמן מבשר חזיר שעושין אותו מקמח וסולת ונקרא קתל ובטיית כותל ויש ששונין הא דמגילה קדלי דחזירי ומפרש עורף של חזרת כלומר ראש של חסא עכ"ל. לפנינו בחולין אית' כתלי ובמגלה בגמרא איתא קדלי. אמנם ברש"י איתא כתלי דחיזרי בקוני"ש שמינים ומתוך אונסה לא נענשה. וז"ל תוס' קדלי דחיזרי וחס ושלום היא לא היתה אוכלת. וכן נראה עפ"י הערוך. שינוי לדעת בחולין איתא כתלי ובמגלה איתא קדלי. משום דבחולין הסוגיא איתא שם דהותר להם בשבע שכבשו דבר טמא משא"כ במגלה דחס ושלום היא לא היתה אוכלת ולכך הוכרח לגרוס קדלי דחיזרי דהיינו עורף של חזרת. והנה לכאורה דברי תוס' שכתבו שהיא לא היתה אוכלת צריכין ביאור דהא בהדיא איתא בגמרא ושמואל אמר שהאכילה קדלי וכו' כמו רב דאמר שהאכילה מאכל יהודי וכן לר' יוחנן שהאכילה זרעונים וכן איתא בעין יעקב בכל הנך מאן דאמר שהאכילה הרי להדיא כפירוש רש"י דאכלה. וראיתי ברי"ף שרצה לדחוק אנפשי' ממה דגבי שמואל לא נאמר שהאכילה עיין שם. ולדבריו צריך אני למחוק בכל הספרים תיבת שהאכילה. הגם בילקוט ראיתי שמואל אמר כתלי דחזירי אמנם שם גם בדברי ר' יוחנן לא נזכר שהאכילה אלא ר' יוחנן אמר זרעונים. ובכן דברי תוס' מצוה להבינם. ועל פי האמור יש לדקדק עוד טובא הא דהעתיקו התוס' קדלי דחיזרי ועיקר השם כתלי או קותלי כמו דאיתא בחולין דף י"ז. ולפיכך כראה דרפואה מתוכו הוי דזה הוא כל עיקר כוונתם דח"ו הוא לא היתה אוכלת אם היה זה כתלי דחזירי ולכך על כרחם לגרוס קדלי דחיזירי. וזהו המשך דבריהם קדלי דחיזירי. ויהי' קשה למה זה שינה כאן ולא כתוב ואמר כתלי או קותלי דחזירי ולכך סיימו התוס' ח"ו דהיא לא היתה אוכלת אבל קדלי דחיזרי והיינו ראש של חסא שפיר אכלה ומתיישבו דברי שמואל שאכלה קדלי דחיזרי וכפירוש הערוך:
קתליכוס [גענעראל, שאטץ מיינסטער] (בילמדנו ויקרא יעקב) למלך שעשה לאוהבו קתוליכוס שלו האמינו על אוצרות שלו (ירוש' בשקלים בפ' אלו הן הממונין) תנא משני קתולוקין (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי איש ממונה על כל דבר בית וביד לעשות מה שירצה):
קתון [בעכער] (יומא מג) והיות מן קיתון של זהב (סוכה כט) ושפך הקיתון על פניו (סנהד' נב) למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחילה דומה לקיתון של זהב וכו' (אמר בנימין פי' בל' יוני מין צלוחית וכוס):
קתר [דיסטיל. דארן] (בילמדנו) והרי הארץ מתקנת לכם קתרין ונתנה הארץ יבולה ואין הארץ מתקנת לכם קתרין ואת ארצכם כנחושה ענין קוץ ודרדר:
קתרוס [בייא נאמע פאן איין אבגאטט] אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקלמוסין עיין בערך קולמוס (אמר בנימין פי' בל"י אליל ואשת הזמה הנקראת גם בלשונם אפרודיטי):
קתרוס [עדער בוים] אדרא עיין בערך תדר (אמר בנימין פי' בל"י ורומי עץ גפר ושטים ונקראו גם בלשונם קדרוס):
קתרוס [שפיעל אינסטרעמענט] תוף וחליל ויין משתיהם תרגומו קתרוס ואבובא קתרום סבכא פסנתרין וסומפוניא (אמר בנימין ארבעה אלו כלי נגון של יוני' הם ונעתקו אל הכשדי' ושמותם לעד ופסנתרין הוא פסלתרין בל"י וקתרוס סבכא וסימפוניא כן נקראים ושרשם יוני אבל כנור ונבל נעתקו עם שמותם מן היהודים ליונים):