עב [וואלקען נעפעל] (יומא טז) יומא דעיבא כוליה שמשא פי' הואיל וביום המעונן שהשמש מפציע לכאן וכאן יכול לשטוח עורות ממקום שלא זרח השמש למקום שזורחת ומתייבשין (תענית ג) העבים והרוחות שניות למטר פי' מטרא בתריה זיקא בניחותא או עיבא מעלו כאילו מטרא תניינא:
עב [דיקע] (שבת טז) (אהלות פ' יו) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע (סוכה מח) אחד מעובה ואחד דק פי' ספל אחד קילוחו עבה שמוציא הרבה ואחד דק שמוציא מעט מעט (חולין מט) מאי שנא ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות (כלים פ"ט) עב כסות ותכריך כסות מדרס עב ארגמן ותכריך ארגמן פי' לבד שעושין ממנו כסות והוא עב כסות פי' עב ארגמן לבד חשוב צבוע ארגמן תכריך כסות בגד עב ואין ראוי לעשותו מלבוש ועושה ממנו בגד שלא כמנהג העולם (שם פכ"ח) העבים הרכים אין בהם משום ג' על ג' תוספתא אלו הן העבים כגון הסגוסים והלבדים הרכים הברסין הברדסין והפומלאות של ראש (אמר בנימין פי' פילימא בלשון יוני כובע של ראש עשוי מצמר שוע וכן נראה לי הגרסא ולא פומלאות) (מ"ק יג) רבי יהודה אמר אף מעבים רבי חייא ורבי אסי ח"א מחפין אקלושי מעבין אסמכי וכו':
עב [דיקעס האלץ פאן אקקער] (כלים פכ"א) הנוגע בעול ובקטרב בעין ובעבותות פי' הרצועה הקבועה בכלי ותופשה הרוכב בידו פי' כעין אלו שחורשין עם החמור או סוס או פרד יביאו בגדים של צמר או של עור או של שק ויעשו מהן כמין כליל ודומה לעין ונותנין איתו לצוארו ועליו העול וכן בריחים. ויש מפרשים שיש מחרישות שהעץ נכנס בתוך המוכתא ויש החרישה שהיא נדבקת עם העץ ועין שהיא טבעת ונתון על גביהן ומדביקן ומניין שכן דתניא העין במעצד והעין שבמחריש' ושמו בטיית חלקה פי' בעבות ומנין שהעין והעבות בגדי' הם או עור או שק דתניא בתורת כהני' או יכול שאני מרבה את העין ואת העבות ת"ל אשר יעשה מלאכה בהם ולא העושה מלאכה באחרים עץ הארוך של מחרישה שהוא נכנס בתוך העול שמו מ"ישאנא בלישנא דרבנן והוא עץ עב כמו שפירשנו והעבים אלו המחרישות (אמר בנימין מרישות כתוב בנוסחאות ובעל הערוך עצמו גרים כן בערך מרים):
עב [וועהטהיען בעשולדיגען] (במגילת איכה) ר' חמא בר' חנינא אמר איך עייב ברוגזיה ה' ית בת ציון אית אתרא דצווחין לחייבא עייבא ר' שמואל בר נחמני אמר איך כאיב ברוגזיה ית בת ציון:
עבא [שאם] תרגום חיק נכריה עובא דאחרייתא ובעל הערוך גרס חובא בערך חב בתרא:
עבד [בעארבייטען. דינער] (כלאים פ"ג) היתה שדהו זרועה תבואה וביקש ליטע בתוכה שורה של דילועין נותנין לה עבודתה ו' טפחים ר' יוסי אומר נותנין לה עבודתה ד' אמות (שם פ"ז) חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' נותנין לו עבודתו ד' אמות וכמה היא עבודת הכרם ו' טפחים לכל רוח רבי עקיבא אומר שלשה. (ב"ב סג) בגמ' קנה שלשה ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם. עבדא דנורא כבר פירשנו בערך נר (תמורה כח) המוקצה והנעבד איזהו נעבד כל שעובדין אותו הוא ומה שעליו אסור וזה וזה מותרין באכילה פי' בהמה נעבדת ונעשית עבודה (ב"ק קט) נותנה לכהן שבאותו משמר עבודתה ועורה שלו פי' עבודתה מתנותיה שנאמר עבודת מתנה (ב"ר פרשת נז) אמר לשני נעריו רואין אתם מה שאני רואה אמרו לו לא אמר הואיל ואינכם רואין כחמור שנאמר שבו לכם פה עם החמור שאתם דומין לחמור מיכן שהעבדים דומין לחמור (בילמדנו) פרשת ושרי אשת אברם למדונו רבותינו בשם ר' ירמיה שאמר בשם רב העבד עולה למנין ז' בשעה שישראל קורין בתורה בשבת. (קדושין כב) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. (ערכין כה) עבד עברי מהאי פירכא הוא דקיימא ליה לתנא כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן:
עבד [ווירקען. מאכען] (ב"מ קז) עבד מאי דעבד אמרי צ"ט בעין ואחד בדרך ארץ פי' עשה כגון שאלת חלום ואמרו לו בחלומו צ"ט מתו בעין ואחד בדרך ארץ וי"א נטע אילנות על הקברים והשביען שלא ישרשו ושלא יפרחו אלא אותן הנטועין על המתים שמתו בזמנן ולא יצאו אלא אחד למאה (שבת לד) עבד מאי דעבד כל היכא דהוה קמיט טהריה פי' הביא סדינין ושראן במים כמעשה (נדה יב) שפירשנו בערך סדן. ספר אחר כאן ריצץ בן עזאי תורמוסי תרומה אזל איהו ועבד הכי נמי אייתי תורמוסין רציץ פי' הביא תורמוסין ונעץ בכל מקום שהיה שם קבר היה רפה והיה יורד ובמקום שלא היה שם קבר היה חזק והיה יודע שלא היה שם קבר (ב"ר פ' פ) א"ל בריה כל הדא טבחא עבדת לן טבריה ולית אנן מדכיין יתה מן קטוליא מה עבד נסב תרמוסין והוא קציץ תירמוס ושרי קצצתיה וקטילא סליק (בויקרא רבה) פרשת והוא ישקיט אפיה טבין אזל לגבי מריה דעבידתא. לרגל המלאכה תרגום ירושלמי עבידתא דבידי: [הפלאה שבערכין]עבד ב' שבת דף ל"ד. עבד מאי דעבד כל היכא דהוה קמיט טהריה. פירוש הביא סדינין ושראן במים כמעשה דמסכת נדה שפירשנו בערך סדן. ספר אחר כאן ריצץ בן עזאי תורמוסי תרומה אזיל איהו ועבד הכי נמי אייתי תורמוסין רציץ. פירוש הביא טורמוסין ונעץ בכל מקום שהיה שם קבר היה רפה והיה יורד ובמקום שלא היה שם קבר הי' חזק והיה יודע שלא הי' שם קבר עכ"ל. לפנינו איתא כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה ופי' רש"י ע"ש שהביא ראיה שרבן יוחנן בן זכאי היה כהן [ועיין מה שכתבתי שם על הגליון] והנה ממה דאמר כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה הוכיח רש"י לפרש דהי' ר"י בן זכאי כהן. אמנם ממה דאמר רבן יוחנן בן זכאי בשקלים דף ב. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן הוכיחו התוס' במנחות דף כ"א: ד"ה שהכהנים וכו' דר"י בן זכאי לאו כהן היה ע"ש ואם כן קשה סוגיא דהכא בשבת דאם בן זכאי זר היה תרומה מאי בעי גבי' אולם לנוסחת רבינו דגרס בן עזאי אתי שפיר. ובעינן הפירוש שכתב רבינו עיין פירוש רש"י ותוס' שפירושו כל אחד באופן אחר ולא הזכירו כלום מפירושו:
עבד [בעארבייטען, דינען, ווירקען, גערבען] (שבת יט) אין נותנין עורות לעבדן (שם עג) המולחו והמעבדו (אמר בנימין בל' גמ' בורסי):
עבדקן [דיקבארט] כבר פירשנו בערך זלדקן:
עבט [פפאנד] (ב"ק קיד) זיל שדי עביטיך פי' א"ל רב הונא לההוא שגנב לו תן הדמים ופדה המשכון שלך מכלל דסבר עשו בו תקנת השוק מן לעבוט עבוטו: [הפלאה שבערכין]עבט א' בבא קמא דף קט"ו. זיל (שדי) עביטך. פירוש אמר ליה רב הונא לההיא שגנב לו תן הדמים ופדה המשכון שלך מכלל דסבר עשו בו תקנת השוק מן לעבוט עבוטו עכ"ל. שדי צ"ל שרי פירוש רש"י התר משכונך כלומר פדה משכונך שבידו:
עבט [קאפע זאטטעל] (ב"מ עב) ועל העביט של ענבים פי' כגון עריבה גדולה (סוף טהרות) מן העבט ומן המשטח של עלין (כלים פכ"ג) והעביט של גמל (ערובין יו) בעבוטין פי' כמו בכר הגמל ותרגומו בעביטא דגמלא:
עבט [נאכט גישעהר] (ב"ב פט) ואפילו עביט של מימי רגלים פי' פעמים שרוחצו ומעביר טינופו ומודד בו:
עבוף [גרין פיהל בלעטער] (תרגום עץ רענן אילן עבוף ואולי טעות הוא כי תרגום תחת כל אלה עבותה כל בוטמא מעפיא עיין ערך עף בתרא):
עבץ [פערטרוירען] ופניהם אל יחפרו תרגומו ואפיהון לא עבצו:
עבר [ריעגעל] (עירובין קב) חזייה לההוא דהוה תלי בעברא דדשא (פסחים סח) רב ששת כל שלשים יום מהדר תלמודיה ותלי בעברא דדשא ואמר חדי נפשי (סוכה נב) תלא נפשיה בעברא דדשא והוה מצער טובא (ביצה מ) איתלי ליה בישרא בעברא דדשא (חגיגה טו) אשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה קא תלי בעברא פירוש בבריח הדלת (גיטין לב) רבינא אשכחיה לרבא בר יצחק דתלי וקאי בעברא דדשא (שם פט) התם דדמו כי עברא פירוש עורות הללו כמין בריח מבריח מזה לזה ואין נגן כלפי אחד מהן (אמר בנימין תרגום והבריח התיכון ועבראה מציעאה):
עבר [איבערפאהרען, איבערטרעטען, פערניכטען] (ב"ב צא) עברא זעירא דכותי זהו אור כשדים פי' אותו מעבר קטן שבכותה (ברכות כח) כל פרשת העיבור יהיו צרכיהן מלפניך פירוש בתלמוד אפילו כשישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהן (אמר בנימין תרגום ערות דבר עברת פתגמא) ואיכא דאמרי אפילו כשאתה מלא עליהם עברה יהיו צרכיהן לפניך (יומא לג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור פי' להעביר תפילין שביד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלו בידו תפילין של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש (מנחות לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים של תפילין למטה ואח"כ חולץ של יד ומניח בכיס הלכך חולץ בתחילה של ראש כמצוותה ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תחילה של זרוע שהן למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח"כ נוטל הטוטפת שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהו שתים (חולין ס) ואת העם העביר אותו לערים מאי נפקא מינה כי היכי דלא לקרו לאחוהי גלותא בני גלותא (ברכות ד) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (זבחים עח) תעובר צרתו ויצא לבית השריפה. (פסחים לד) בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה פי' פסולו בגופו כגון פגול בדם ובבעלים שאירע בו פסול מחמת הדם שנשפך או מחמת הבעלים שמתו דפסול טומאה הוי משום הכי בעי צורה וממתין עד שתעובר צורתו ואח"כ מוציאו לבית השריפה: [הפלאה שבערכין]עבר ב' יומא דף ל"ג: עבורי דרעא אטוטפתא אסיר פירוש להעביר תפילין של יד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלה בידו של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש במנחות דף ל"ו. תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיה לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים הלכך חולץ תחלה של ראש כמצותה ומניח בכיס של תפילין למטה ואח"כ חולץ של ראש ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תפלה של זרוע שהיא למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח"כ נוטל הטוטפות שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהיו שתים עכ"ל. כל הפירוש הזה הביאו התוס' דאומר ר"ת בשם רב האי גאון ועל פירוש רש"י להניח תפילין בראש וכו' הקשו עליו ע"ש ובשם רבינו אליהו פירשו שימשמש בשל יד תחלה ואחר כך בשל ראש:[הפלאה שבערכין]עבר ב' בבא בתרא דף ס"ז: לא מכר את העכירין ולא את הגלגל. פי' בתשובות עכירין בנו"ן תנן והן כבשי שכובשין את הזתים בבית הבד והיא קורה. פירוש אחר עכירין הן העגילין דתנן בכלים פרק י"ב משנה ח' הכירים ופירוש כבשי והן גלגלי אבנים נקובות באמצע וטוחנין וכובשין בהן הזתים עכ"ל. לפנינו איתא העבירין אבל במשנה שבמשניות העכירין וז"ל תוס' י"ט העכירים הכי גרסינן וכן גרסת הרי"ף בכ"ף עכ"ל.
עבר [יענער זייטץ. עבראעיר] (בב"ר פ' מב) ויגד לאברם העברי רבי יהודה אומר כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר רבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ומשיח בלשון עברי (שבת קטו) עיברית עלמית פי' לשון דעבר הנהר:
עבר [צו פארקאממען] (פסחים ז סוכה לט נדה סג) מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי כלומר רץ אחימעץ והקדים את הכושי:
עבר [פערמעהרען. שוואנגער]. (פסחים ג) מאימתי משיאין משואות לאור עיבורו כבר פי' בערך אור (עירובין נה) כיצד מעברין כבר פי' בערך אבר (בילמדנו) בריש וידבר השובת במדינה אפי' היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה ועיבורה וחוץ לעיבורה אלפים אמה ומהו עיבורה החניות ופונדקין שחוץ למדינה שעל הדרך ומערת צדקיהו שהיו בה י"ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה סביב (בב"ר פ' נא) ועברתו לא כן בדיו לא כן עשו תחילת עיבורו של מואב לא היתה לשם זנות אלא לשם שמים בדיו לא כן עשו אלא לשם זנות וישב ישראל בשטים. רבי סימון אמר מתחילת עיבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות בדיו לא כן עשו ותרד הגרן וכו':
עבר [צווייג] מצמרת הארז תרגומו עברתא דארזא רמא. ויך שרשיו כלבנון תרגומו ויתבון על תקוף ארעיהון כאילו ליבנן דמשלח עוברתיה. כי תאמר אלי שאהו בחקך תרגום ירושלמי ארום תימר לי טיל יתהון כעיבר (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב סבול יתהון בחובך וגרסת בעל הערוך לא תתכן ויש לגרוס בחובך או בעובך עיין ערך חב וערך עב):
עבר [ראכע] (ב"ר פ' סח) עד אשר תשוב חמת אחיך והוא לא עשה כן ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח ריש לקיש אמר עוברתיה ונחרתיה לא זעיא מפומיה:
עג [איין קרייז מאכען] (תענית כו) עג עוגה ועמד בתוכה פי' השים הקפה בארץ (מ"ק ב) ואין עושין עוגיות לגפנים כבר פי' בערך בדד (אמר בנימין תרגום ערוגת צמחה עוגית נצבתה): [הפלאה שבערכין]עג א' תענית דף י"ט. עג עוגה ועמד בתוכה. פירוש השים הקפה בארץ עכ"ל. עיין פירוש רש"י ברות אקרא הלהן תעגנה וכו' (וז"ל רש"י שם תעגנה לשון איסור כלא לשון עג עוגה וכו'):
עג [נאהמע] (ב"ר) ויבא הפליט הוא עוג ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות:
עגה [שטומפונג] בגבולין ובלשון עגה כבר פירש בערך אגא:
עגל [רינדע זאך] העיגול משיחליקנו כבר פירשנו בערך חלק (ב"מ כא) מצא עיגול ובתוכו חרס פי' עיגול של דבילה (ביצה ג) ואין יודע באיזה עיגול דרסה כבר פי' בערך דרס (קדושין ח) עגל זה בחמש סלעין לפדיון בני בנו פדוי (אמר בנימין כן נקרא בשביל שהוא עגול כדאמרינן במשנה דתרומה העגולים מעלים את המלבנית שעושים פלס דבלה עגול או בצורת מלבן רבוע גם יש ככרות וכלים של גת ומגינים עגולים אם כן כל הענינים קרובים זה לזה. (ב"ר פ' נא)) כי ידעתיו חד עיגולא דפיתא בעשרה פולרין. במגילת איכה ותזנח משלום נפשי תמנין עיגולין דפיתא פיתא מן פיתא (אמר בנימין תמנין פטליקין כתוב בנוסחאות) (סוטה יב) ומלקט להן ב' עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש: [הפלאה שבערכין]עגל א' קידושין דף ח'. עגול זה בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי עכ"ל לפנינו איתא עגל וכן בתוספתא פרק ו' דבכורות איתא עגל:
עגל [רייף] (שבת יז) בקורת בית הבד ובעיגולי הגת (בסוף טהרות) בין העיגולין ולזגין רשות הרבים כבר פי' בערך טלפח:
עגל [צירקעל פערמוגע] (נזיר ח ב"ב קסד) בית עיגול דיגון פירוש סגלגל ככבשין שאין לו פינות:
עגל [ברוסט שניר] (שבת סז) עגול זה דפוס של דדין ירושלמי עגול קדשיא כמה דתימא ועגילים על אזניך:
עגל [שילד. אוערגעהענק] ערכו מגן וצנה תרגום סדרו עגולין ותריסין צנה ומגן וכובע ישימו עליך:
עגל [בעקקען] שוחט הוא לתוך עוגל של מים. ספר אחר לתוך אוגן וכבר פי' בערך אגן:
עגל [וואגען] (שבת סו ביצה כג) עגלה של קטן טמאה מדרס מאי טעמא דקא דריס עילויה וכל מידי דסמכין עליה מטמא מדרס שלש עגלות הן כבר פי' בערך דרס. של אבנים טהורה מכלום פי' עגלה של אבנים עצים מסובכין שתי וערב עשויין חלונות חלונות מניחין שם אבנים ומושכין אותן ואם אותן החלונות דבוקות שמקבלות רימונין ואין נופלין משם טמאה ואם לאו טהורה אלו עגלות קרובי עניין הם ודברים עגולין מסובכין (עירובין כג) היו שם גדודיות (פסחים צד) עגלה בצפון ועקרב בדרום:
עגל [קאלב] עגלא תילמא בערך תלת: [הפלאה שבערכין]עגל ח' שוחט הוא לתוך עוגל של מים. ספר אחר לתוך אוגן וכבר פירשנו בערך אגן עכ"ל. חולין דף מ"א. ועיין לעיל ערך אגן ב':
עגל [באלד, שנעלל] (סנהדרין כב) מצות הנשרפין היכי דלישתריף לעגל פי' הוא עגל הוא הייא הוא מהרה כי רננת רשעים מקרוב תרגום ארום בזעת רשיעי שצייא בעגל: [הפלאה שבערכין]עגל ט' פסחים דף צ"ד: עגלה בצפון ועקרב בדרום עכ"ל. לפנינו איתא מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון אבל המכוון היא (דאפכא מצינו עגלה בצפון ועקרב בדרום):
עגם [טרוררגי בעקיממערט זיין] (מגילה כח) לא יתלוש מפני עגמת נפש (אמר בנימין מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך אגם):
עגן [אנקערס] (ב"ב עג) מכר את הנס ואת העוגין תני רבי חייא אילו עגינין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה פי' הן הברזלים הגדולים שקושרין אותן בחבלים ומשליכין אותן לים להעמיד הספינה וסגרו על מסגר תרגום ויעגנון על עגנא ובבתי כלאים החבאו תרגום ובבתי ייסורין עגנהון לאשר בחשך הגלות רגו' לדעגינין: [הפלאה שבערכין]עגן בבא בתרא דף ע"ג. מכר את הנס ואת העוגין תני רבי חייא אלו העגינין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה: פירוש הן הברזלים הגדולים שקושרין אותן בחבלים ומשליכין אותם אלהים להעמיד הספינה וסגרו על מסגר תרגום ויעגנון על עגנא ובבתי כלאים החבאו תרגום ובבתי יסורין עגנהון ולאשר בחשך הגלו תרגום ולדעגינין עכ"ל. וז"ל הרשב"ם עיגונא. אנקר"ש של ברז"ל ומשליכין במים להעמיד הספינה במקום אחד עכ"ל. וברות א' פסוק יו"ד כתב רש"י בזה הלשון תעגנה לשון איסור כמו עג עוגה ועמד בתוכה ויש פותרין לשון עיגון ולא יתכן שאם כן היה לו לינקוד הנו"ן או ליכתוב שני נוני"ן עכ"ל. וצריך עיון גדול מה שכתב ויש פותרין לשון עיגון הלא פירוש זה הוא דתני רבי חייא וכן הוא אומר הלהן תעגנה ומעתה יותר תמוה איך כתב רש"י דלא יתכן. ואולי דודאי צריך אני לומר דבספרים שהיה לפני בעלי הש"ס ולפני רבי חייא היה הנו"ן נקד [ועיין מה שכתבתי לעיל בערך מאה] אמנם לפי המסורות שלנו דפליג כתב רש"י [ויש פותרין בלשון עיגון גם כפי מה שכתוב לפנינו] דלא יתכן שא"כ הי' לו לינקד הנו"ן [גם הגימל היה לו לנקד לפי זה בסגו"ל ולא בציר"י שהיא תנועה ולא יתכן אחריו דגש חזק כנודע] ועדיין צ"ע:
עגעג [איין געטינקט] ובדם ענבים סותה תרגום ירושלמי מעגעגין בדמא (בויקרא רבה) בריש אחרי מות ובפיסקא דאחרי מות ואפרוחיו יעלעו דם חמי גוזליה מעגעגין בדמא ושתיק:
עגש [שטאסען] (ב"ר פ' פא) ותצא דינה לית תורא עגישא עד דברחא בעיטא (אמר בנימין פי' נוגחת ויש גורסים נגישה ומפרשים ג"כ נוגחת):
עד [טוך צום רייניגען] (נדה ב) המשמשת בעדים (שם נח) עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם פירוש מטלית וסמרטוט של בגד שהאשה בודקת עצמה בהן לאחר תשמיש ואם היתה נדה בשעת תשמיש נראה בהן דם ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכבגד עדים כל צדקותינו ויש ששונים המשמשת בעדים (שבת מא) צרור אבן אם יש עליה עד מותר פי' גאון כגון סמרטוט או פקולין כדתנן המשמשת בעדים והן הן תיקוניה ועיוותיה והכי קאמר אע"פ שנתקנח בה כבר הרי הוא מותר לטלטלה ולהתקנח בה. ס"א אם יש עליה עד שניכר שכבר נתקנח בה מותר להתקנח בה בשבת:
עד [רויב אאס] (ב"ק יא) יביאהו עד עודה לב"ד ס"א ארורה כברפי' בערך אדר וי"א עדודה ופירושו מלשון יאכל עד:
עד זומם [איבערווייזען פאלשע עדות] (שם עב) אביי אמר למפרע הוא נפסל פי' ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן בשנת תשצ"ח שלוה ממנו כן וכן ממון וזמן השטר באחד בניסן שנת תשצ"ז ועדים הכתובים בשטר לוי ויהודה ובאו בניסן שנת תשצ"ח וקיימו חתימתן ובאו עדים באלול שנת תשצ"ח והזימום נפסלין למפרע משעה שהעידו בב"ד ולא מזמן כתיבת השטר שאפשר שבו ביום שהעידו נכתב הזיוף וקודם כשרים הוו זה פי' ר"ח זצ"ל (מכות כד) ובסוף מגלת איכה ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה וכו'. (ב"ר פ' נב) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן א"ר תנחומא שלטו בעצמן והוציאו עדותן ועיברו כמביאה שנייה (ובפ' ס"א) לפי שיש בנות שמשמרות עצמן ממקום עדותן וממקום אחר מפקירות וכו' עדותן היינו בתולים (אמר בנימין ערותן כתוב בנוסחאות): [הפלאה שבערכין]עד ג' בבא קמא דף ע"ב וסנהדרין דף כ"ז. עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל. פי' ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן בשנת תשצ"ח שלוה ממנו כן וכן ממון וזמן השטר בא' בניסן שנת תשצ"ז ועדים הכתובים בשטר לוי ויהודה ובאו בניסן שנת תשצ"ח וקיימו חתימתן ובאו עדים באלול שנת תשצ"ח והזימום נפסלין למפרע משעה שהעידו בב"ד ולא מזמן כתיבת השטר (שאי אפשר) (צ"ל שאפשר) שבו ביום שהעידו נכתב הזיוף וקודם כשרין היו. זה פי' ר"ח ז"ל עכ"ל. לא היה צריך להאריך בפירוש הזהוהיה מצי לפרש כפירוש רש"י בב"ק בזה"ל למפרע הוא נפסל העיד בניסן והוזמם על עדות זו באייר כל עדיות שהעיד בנתיים פסולות דמשעה שהעיד עדות זו נפסל. ובסנהדרין דף כ"ז ז"ל רש"י עד זומם. העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו לפרע כל עדיות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע אלא דרבינו חננאל השמיענו חידוש נאה דאף דקיימא לן כאביי למפרע הוא נפסל אפילו הכי כל כמה דאפשר להפוך בזכות תלינן דכשרים היו באותה שעה ולא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו אלא אמרינן שבאותו היום שהעידו (לפני ב"ד) נכתב הזיוף (אלא שהקדימו הזמן לכתבו על תשצ"ז) ונעשו רשעים אבל עד אותו הזמן מוקמינן להו בחזקת כשרות:
עד [דיעזעם דיעזער] (פסחים נג) עדא תהא פי' הדא כדגרסינן (גיטין לד) עדי גברין נהרדעאי גברין כלו' אלה אנשים ואלה אנשים כדגרסינן (שם כט) עדי מסורא דדייקי קראי פי' א"ר אחא בר יעקב הני וודאי מסורא נינהו דדייקי קראי וכן פי' עדי כפנא בערך כפן ובערך כעך (מנחות לד) ב' פרשיות א"ר אמי האי פיתחא דאקרנאי חייב במזוזה א"ל רב אשי לאמימר והא לית ליה פצימין א"ר עדי פצימיו פי' פיתחא דאקרנא פתח העומד בזויות הבית והא לית ליה פצימין כשאר פתחים א"ל עדי פצימיו כלומר אע"פ שמשונין הן נחשבין פנימין: [הפלאה שבערכין]עד ד' פסחים דף נ"ג: עדא תהא. פי' חדא כדגרסינן בגיטין פ' השולח דף מ"ה. עדי גוברין ונהרדעי גוברין כלומר אלה אנשים ואלה אנשים וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י עדא תהא. זאת תהיה וכו:
עד [ביז] (חולין קז) עד כאן לחולין פי' היה מראה רב לתלמידו עד הפרק לחולין והן אצבעותיו זולתי הכף עד כאן לתרומה הכף של יד והאצבעות מקום הזרוע המחובר בכף היד (ברכות יג) עד על לבבך בעמידה פי' בירושלמי צריך לקבל מלכות שמים מעומד כיצד היה מהלך בדרך והגיע זמן ק"ש לא יקרא כשהוא מהלך בדרך אלא יעמוד ויכוון לבו כהוגן ויקבל עליו עול מלכות שמים ואח"כ יחזור לדרך אבל האומר שאם היה יושב יעמוד טעות הוא בידו: [הפלאה שבערכין]עד ה' חולין דף ק"ו: אמר רב עד כאן לחולין עד כאן לתרומה. פירוש היה מראה רב לתלמידיו עד הפרק לחולין והן האצבעות זולתי הכף עד כאן לתרומה הכף של יד והאצבעות מקום הזרוע המחובר בכף היד עכ"ל. ע"ש ברש"י ותוס' מה שהקשו על פירוש זה שכתבו בשם ה"ר רבי אברהם: שם באות הנ"ל ברכות דף י"ג: עד על לבבך בעמידה. פירוש בירושלמי צריך לקבל מלכות מעומד כיצד היה מהלך בדרך והגיע זמן קריאת שמע לא יקרא כשהוא מהלך אלא יעמוד ויכוון לבו כהוגן ויקבל עליו עול מלכות ואח"כ יחזור לדרך אבל האומר שאם היו יושב יעמוד טעות הוא בידו עכ"ל. ירושלמי זה הביאו תוס' וסיימו בשם התנחומא יעמוד ויקרא וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו:
עד [רויב] היו לבז ואין מציל תרגומו הוו לעדי מי נתן למשסה יעקב תרגום מאן מסר לעדי יעקב בבקר יאכל עד:
עד [שוואנגער ווערדען] עצבונך והרונך תרגום צערייכי ועדוייכי ת"י ועידונייכי (ב"ר פ' מט) אחרי בלותי היתה לי עדנה אמרה האשה כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה תכשיטין הה"ד ואעדך עדי כל זמן שהאשה ילדה יש לה ווסת ואני אחרי בלותי היתה לי עדנם תרגום ירושלמי עידיין:
עד [פאראיבער געהן] וכחיץ לעוברים תרגומו כשוק לעדן (אמר בנימין ענין קרוב לזה תרגום לא יסורו ממנו לא יעידון מניה):
עד [בינדעל] (סוטה מו) (ע"ז כג) הניח עליה עודה של שקין פסולה פי' בתשובות מאחר שמניחין אוכף על הפר' אוגדין אותה באגד שלה ושמו בלשון ערבי חזאם ומניחין שקין של משאוי עליה מביאין כמות חיזוק אחד וארוך הרבה ואוגדין השקין עם הפרה וכן פי' גאון מר למה קורין אותה עודה של שקין על שם מעודד עמים ה' ואפילו הניח על פרה אדומה עודה בלא שקי' פסולה ואיני קורא בה אשר לא עלה עליה עול שאפילו בזה קרוי עול:
עדב [לאאז] (תרגום גורל אחד עדבא חד):
עדי [נאמע] מרדכי מוכתר בנימוסו היה כעדי כבר פירשנו בערך נמס. (מנחות סט) כדעדי טייעא נחתא דוסנין קב חיטי בתלתא פרסי. ס"א ריזינק' וחיטי בפי' מגנצא כתוב רוסינכא חיטי (רום כיזבא) ופירש טפח גובה על הארץ בארץ ג' פרסאות שם אדם: [הפלאה שבערכין]עדי מנחות דף ס"ט: כדעדי טייעא נחתא דוסנין קב חיטי בתלתא פרס ס"א רוזינקא וחיטי (עיין לקמן בערך רזניקא ובערך רסן) בפירוש מגנצא כתיב רוסינרא חיטי (רום כיזבא) פי' טפח גובה על הארץ בערך ג' פרסאות שם אדם עכ"ל הנך שני תיבות רום כיזבא ששמו בין שני חצאי עיגולים הוספה הן משום דהכי איתא בגמרא שלפנינו לפיכך הוסיף הרב המוסף כדרכו. אמנם בגרסת הערוך עצמו ליתא אלא הנך שכתב הכא וכן בשארי דפוסי הערוך [בלתי מוסף הערוך ובלתי מראה מקומות] לא נזכרו כלל רום כיזבא בענין דהכא אלא איתא בזה"ל במנחות פרק רבי ישמעאל וכו' כד עדי טייעא ניחתא ליה רוסנין קב חיטי בתלתא פרסי ס"א רוזינקא וחיטי בפירוש מגנצא כתוב רוסינכא חיטי פירוש טפח גובה על הארץ בארך ג' פרסאות עד כאן העתקתי כל זה למען תדע כי גם סיומא דהכא שם אדם הם הוספה מהמוסף וכונתו עדי הוא שם אדם אבל הערוך עצמו לא כתבו ודע דבסוגיא שלפנינו במנחות דף ס"ט: כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי וז"ל רש"י ד"ה רום כיזבא בתלתא פרסי. שהיה אורך קרקעו ג' פרסאות רום כיזבא שני טפח בזקיפת גודל עכ"ל וכתבתי בתיקוני כלי שרת דתיבת טפח צריך להיות טפחים לדסמיך לי תיבת שני ובכן מהראוי להיות שני טפחים בזקיפת גודל וראיתי בצאן קדשים שמוחק תיבת שני וכתב דצ"ל רום כיזבא טפח וכו' כצ"ל וכן הוא בערוך עכ"ל. ואולם לא ידעתי אנה מצא בערוך נך וכאשר בררתי והעתקתי לעיל דלא פירוש טפח גובה אלא לפי נסחאות שלו אבל על ענין כיזבא לא כתב כלום ותדע שהרי מ"ש רש"י בזקיפת גודל ודאי לא נזכר בערוך ובעל כרחיך דהיה מקובל ביד רש"י פירושו של כיזבא דהכי הוא וא"כ מנ"ל לצאן קדשים למחוק תיבת שני עדיפא לקיים את הכתוב שני טפחים. ודע עוד דבערך רזינקא ובערך רסן הראה הערוך לעיין מקומם שכבר פירוש בערך עדי אמנם ממלת כיזבא ולא זכר שום ערך בערכו:
עדיא [געשוואלסט] תרגום שאת או ספחת עמקא או עדיא:
עדל [ארט צווויבעל] בסוף עוקצים לולבי זרדים ושל עדל פי' עדל דומה לצנון וי"א שהיא שדוריא (אמר בנימין פי' רומי מין חסית כמו בצל ונקרא בולבוס עדל):
עדלר [זאקען] (ביצה יו) עדילרין אין בהן משום כלאים פי' כלים של צמר כגון מנעלין ונועלין אותן תחת מנעלין ושמן בלשון ערבי גורב בלעז פי"דאלי (אמר בנימין ערדלין כתוב בנוסחאות):
עדן [צארט] (מ"ק טז) עדינו העצני בשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת פירוש כשהיה מתעסק בתורה מעדן עצמו עד שמתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ כל מידה עושה בשעת הצורך:
עדן [צייט] (פסחים ד) צורבא מרבנן לא ליפתח בעידנא (ברכות נג) אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידנא קא אזיל (שבת לג) שאני רבא דאנסו ליה עידניה בעל כרחו (חולין קלג) ולפרוס ידיה אנסו ליה עידניה פי' לא היו מניחין אותו לעמוד לפי שהיה לומדם (גיטין ס) רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי אמר ליה לותבן מר בעידנא אמר ליה אית לי עידנא לדידי פי' עת ללמד כמו קבעת עתים לתורה (נדה יב)וזהו עידן של צנועות (אמר בנימין בדניאל שבע עדנין ענין עת וזמן): [הפלאה שבערכין]עדן ב' חולין דף קל"ג. ולפרוס ידי' אנסא ליה עידני'. פירוש לא היו מניחין אותו לעמוד מפני שהיה לומדם עכ"ל. ועיין לעיל ערך אנס פירש הערוך בענין אחר וצ"ע.
עדף [איבריג] (ב"ק פג) לא נצרכה אלא להעדפה פי' כל מה שישאר מדמי החבלה אחרי סיפוק מזונותיה היא שנוטל האב:
עדק [וואל שוואעם] (שבת נד) טומנין לה עדק בשמן טומנין לה ספוג בשמן עשיתה מר עוקבא שהוא עשיר ולא עושין דבר יקר כזה לבהמה (אמר בנימין בנוסחאות עזק כתוב):
עדר [גערטנר] (נדה סז) אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדתנן (נגעים פ"ב) האיש נראה כעודר וכמוסק זתים פי' ריש לקיש מצריכה שתטבול דרך גדילתה עומדת והא לא בעינן אלא לטהרות כדתנן גבי כהן שרואה נגעי אדם האיש עומד ערום לפני כהן ומחזיר פניו לכהן ומגביה זרועותיו למעלה כדרך שמגביה המעדר בשעה שעודר בשדה כדי שיראה בית השחי שלו ובטנו שלפניו והופך גבו לכהן וכופף קומתו כדרך שכופף בשעה שמוסק זתים כשמפילן מן הזית ולוקטן מן הארץ ומה שיכול לראות בכך מבית הסתרים רואה יותר על כן אינו צריך וכן האשה כשרואה נגעה נראית כאורגת שפושטת זרועותיה למעלה ומכה הערב וחוזרת גבה וכופפת קומתה כאותה שמניקה את בנה ששוכב על הארץ וכי היכי דבעינן דרך גדילתה כשהיא בודקת לטהרה מנגעה הכי בעינן שתטבול דרך גדילתה לטהרות אבל לבעלה לא צריכה ועוד פי' זה בערך מסק (יבמות נב) הא לא דמי אלא לעודר בנכסי הגר הזה וכסבור של גר אחר הן דקני. (פאה פרק ב) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון (ב"ק קיט). זרעין ועודרי ירקות פי' חופרי ירקות:
עדר [הערדע] (יומא סא) וכי עדרו משלח פי' כל השעירים הללו אם נשפך הדם יביא אחר ואם הן ג' וד' כולן נשרפין בבית הדשן הנשחטין כשהן המשתלחין כנגד הנשחטין כמה מהן משלח אמר לו וכי עדרו משלח כלומר אינו משלח אלא אחרון אמר לו וכי עדרו שורף שאמרת ששורף את כולן:
עדר [וואללע] ירושלמי דשבת בפרק במה אשה נפל עודריה דאודניה פי' המוך שבאזן כמו אודרא עיין שם:
עדש [וואגע] (שבת ס) בעדשה הלך אחר שלשלותיו פי' בלעז אישתדי"רא בסוף תוספת עירובין אין ממלאין בעדשה בשבת (אמר בנימין בנוסחאות כתוב בערסה): [הפלאה שבערכין]עדש א' שבת דף ס'. בעדשה הלך אחר שלשלתיו. פי' בלע"ז אישתדר"א ובסוף תוספתא עירובין אין ממלאין בעדשה בשבת עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב בערסה) וז"ל רש"י בערסה אישתריי"א בלע"ז והן מאזנים גדולות לשקול צמר ושעוה ונחשה והן של עץ:
עדש העדשין והלולבין כבר פירשנו בערך טלפחא בערך לולב:
עדש [ווארס פלאש] (ב"ר פ' פא) בהיותם כואבים ולא יטול עדשה מלאה חמין ויתן על גבי כרסו בשבת (אמר בנימין פי' שס כלי צירתו כעדשה וכן בלשון רומי כלי אשר היא בצורת עדשה נקרא כמו שנקראת עדשה בלשונם ובנוסחאות דידן כתוב לא יטול עריבה):
עדש [לינזן] (בסוף מעשרות) העדשין המצריות פירוש הבאין ממצרים כעדשה מובת פי' קצוב ומצומצם שאינו חסר ולא יתר מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שעורות נמצאו ל"ו שעורות (בב"ר פ' סב) ונזיד עדשים מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה אבל אסור לדבר: [הפלאה שבערכין]עדש ד' בבראשית רבה פרשה ס"ב ונזיד עדשים מה עדשה זו עשוי' כגלגל כך העולם עשו כגלגל עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה אסור לדבר עכ"ל כן הוא ג"כ בגמרא דילן בבבא בתרא דף ט"ז: וצריך עיון קצת:
עשתרות [הערדע] צאנך תרגום עדרי ענך:
עדית [וואנהינג טעמפעל] את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב נאות אלהים תרגום עידית אלהים (אמר בנימין פירוש בלשין ורומי מקדש ומקום מיוחד לכהנים לבדם): [הפלאה שבערכין]עדית את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית דבית יעקב נאות אלקים תרגום עדית אלהים עכ"ל. בש"ע חושן משפט סימן ק"א סעיף ה' כתב בהג"הה עידית פירוש המשובח שבקרקע שראוי לקבוע עליו דירה תרגום נאות יעקב עידית דבית יעקב עכ"ל:
עו [זינדיג] בויקרא רבה כי תזריע הן בעוון חוללתי בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהא בו צד של תועבה:
עווה [שרייען] האי ינוקא דלא מעוי עיין ערך ערך מעוי:
עויל [יונגע] (ב"ר פ' לז) ובריש (ויקרא רבה) פ' והוא ישקיט ישלחו כצאן עויליהם אמר ר' לוי בערביא קורין למינוקא עוילא:
עוים [פאלקס נאמע. קרום] (חולין ס) והעקרונים והעוים עוים מתימן באו ולמה נקראו שמם עוים שעיוו את מקומן. דבר אחר שעיוו לאלהות הרבה דבר אחר שכל הרואה אותן אוחזתן עוית (ב"ר פ' סז) עוים שהצדו את העולם והוצדו מן העולם וגרמו לעולם שיציד הד"א עוה עוה אשימנ' רבי אליעזר ברבי שמעון אמר שהיו בקיאין בעפרות כנחש בגלילא צווחין לחויא עוויא וכן פירוש בחוי (גיטין סט) ת"ר המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית (ברכות יד) א"ר יהושע רב שלוחיה הוא דעוית פי' השליח לא הלך בדרך ישר ואיחר והביא תפילין לאחר שקרא ק"ש: [הפלאה שבערכין]עוים חולין דף ס': והעקרונים והעוים מתימן באו ולמה נקרא שמו עוים שעיוו את מקומם דבר אחר שעיוו לאלוהות הרבה דבר אחר שכל הרואה אותן אוחזתו עוית עכ"ל. לפנינו כתוב שאיוו לאלוהות וכו': שם באות הנ"ל גיטין דף ע'. ת"ר המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית עכ"ל פירוש רש"י קרנפ"א בלע"ז וכן כתב רש"י עוד בחולין דף ס': עוית קראנפ"א:
עויק [קריממען] (גיטין עח) דעויק ליה בחרציה ושקלתיה פי' שעקם מתניו ומצלוי ליתן לה הגט והיא שולפתו ממתניו דכיון דמדעתיה הוא ונתן קרינא ביה בפי' חננאל ז"ל כתיב דאדיק ליה חרציה ופי' כגון שהיה הגט דבוק במתניו בחוזק וצמצם מתניו ונתחלחלו כאילו הוא נותנו לה לפיכך הרי זה גט (אמר בנימין דעדיק כתוב בנוסחאות דידן): [הפלאה שבערכין]עויק גיטין דף ע"ח. דעויק ליה בחרציה (ושלקתי) (צ"ל ושקלתי) פי' שעקר מתניו ומצלה ליתן לה הגט והיא שולפתו ממתניו דכיון דמדעתי' הוא ונתן קרינא ביה בפירוש רבינו חננאל כתוב דאדיק לי' חרציה ופירוש כגון שהיה הגט דבוק במתניו בחוזק וצמצם מתניו ונתחלחלו כאלו הוא נותנו לה לפיכך הרי זה גט עכ"ל. במוסף (א"ב דעדיק כתוב בנוסחאות דידן) עכ"ל. ועיין לקמן בערך שלף ב' איתא דעייק:
עור [בלינד] בברייתא דר' אליעז' (פרשה ל"ז) אמרו אנשי יבוס לאברהם כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוסי ואנו מוכרין לך מערת המכפלה ועשה כן ואנשי יבוס עשוי צלמי נחשת והעמידו ברחוב וכתוב עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להיכנס שם מפני השבועה שנאמר ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וכשמלך דוד רצה להיכנס שם ולא הניחוהו שנאמר ויאמרו אנשי יבוס אל דוד לא תבא הנה אמרו אין אתה יכול להיכנס שם עד שתסיר צלמים הללו שכתוב בהם ברית השבועה שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו רגלים להם ולא יהלכו שנואי נפש דוד שונא מלשמוע ומלעבוד עבודת אלילים:
עור [שפרייא] בדניאל כעור מן אדרי קיט פירושו מוץ:
עז [ציגע] (בכורות יט) עז בת שנתה ודאי לכהן פי' אם יש לעז שנה וילדה אותו הוולד בכור ודאי שעדיין לא ילדה אחר ואם עברה שנתה תמימה ספק אס הוא בכור אם לאו פרה וחמור בני ג' ודאי לכהן שקודם ג' לא יולידי (ב"ק כג) הני עיזי דשוקא פי' העומדים לטביחה (חולין פ) הני עיזי דבאלא כשרות לגבי מזבח פי' של בר הנמצאות במדבר ס"א דברא. עיזא דקרקסא כבר פי' בערך טרבן (אמר בנימין פי' באלא יער וכן תורבלא שור יערי): [הפלאה שבערכין]עז א' בבא קמא דף כ"ג: הנהו עיזי דשוקא פירוש העומדים לטביחה עכ"ל. וע"ש פי' רש"י:
עז [איין פאגעל] (כלים פי"ז). חוץ מכנף העז פי' עז עזניה וי"א אווז (אמר בנימין תרגום ירושלמי ואת העזניה וית עזה):
עז [שטארק]. כד הוה רחימתין עזיזא כרב פי' בערך ספסר (בריש נגעים) בהרת עזה כשלג פי' לבנה בתוקף כשלג (ברכות טז) שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים פי' עזי פנים שלא יקניטני אדם שיש בו עזות פנים ומעזות פנים שלא יהא בי עזות פנים: [הפלאה שבערכין]עז ג' שבת דף ל': שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים פירוש עזי פנים שלא יקניטני אדם שיש בו עזות פנים ומעזות פנים שלא יהא בי עזות פנים עכ"ל. בברכות דף ט"ז: רבי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' או"א שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע וכו' פירוש רש"י מעזי פנים. שלא יתגרו בי. ומעזות פנים שלא יוציאו עלי לעז ממזרות ע"כ. ובגמרא דשבת ל': ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אמך אשתי ואתה בני אמר ליה רצונך שתשתה וכו' אמר ר' חייא אהני ליה צלותיה לרבי דלא לשווי' (בני) ממזרא דרבי כי הוה מצלי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים פירוש רש"י מעזי פנים שלא יזיקוני: ומעזות פנים. שלא יצא עלי שם ממזרות דהוא עז פנים ע"כ לכאורה ממה דאמר ר' חייא אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשוויי' ממזרא דהוה מצלי וכו' דתפלת רבי הוה מעזות פנים שלא יצא עליו שם ממזרות וכן פירוש רש"י אבל לפירוש הערוך אין התחברות צלותיה דרבי לחשב ממזרות. אולם גם הערוך לפירוש זה נתכוון דהאי וודאי גם פסול ממזרות הוא בכלל עזי פנים כדמשמע בקידושין דף ע': והיה קשה לו על פירוש רש"י כפל המאמר ומעזות פנים אחר שכבר בקש שלא יתגרו בו הרי בכללו שלא יוציאו עליו שום לעז אבל לפי' הערוך אתי שפיר דהן הנה שני ענינים נפרדים שלא יקטינהו שום מיי אדם בשום מין קטטה ושגם הוא לא יקניט לאדם אחר. וזה לשון המהרש"א בחידושי אגדות ההוא דאתא לקמי' דר' חייא וכו' בעין יעקב גרס בההוא עובדא נמי רבי וכן משמע קצת מדאמר ר' חייא אהניא ליה צלותיה דרבי דלא לישוויי' ממזרא ויש לקיים כאן גרסת כל הספרים ולקמן גרס דלא לשוויה בני ממזרא ר"ל דסמוך אמאי דאמרו בבא מציעא דף פ"ה: גדולים מעשי חייא ודו"ק עכ"ל. והנה בש"ס שלפנינו דאיתא לקמי' דר' חייא וכו' וגם תיבת (בני) שמוהו בין שני חצאי עגולה להורות שאינו מן הגרסא לכאורה טעו לפי דברי מהרש"א הנ"ל. איברא גם לגרסת המהרש"א דגרס בני עדיין קשה למה לא אמר רבי חייא אהניא ליה צלותיה מיד בעובדא הראשונה ויותר תמוה דעל רבי אמר אהניא לי' צלותיה ועל עצמו שנעשה לו ג"כ כזה לא תלה בשום דבר והעיקר חסר שגדולים מעשיו ובפרט דר' חייא יתלה בזכות עצמו ועל רבי בזכות רבי לא יתלה וודאי פליאה כזו עצומה להכי נראה דהגרסא דאתא לקמיה דרבי חייא כמו שכתובה בכל הספרים היא עיקר רק דההבדל דזה דאתא לקמי' דר' חייא החציף פניו לומר אמך אשתי ואתה [בני] ועשאו לו בעצמו לממזר אמנם הך דקמיה דרבי דאמר אשתך אשתי לא החציף פניו ברבי עצמו והניח לו בחזקת כשרות על זה הטיב אשר דבר ר' חייא על רבי דאהניא לי' צלותיה דלא לשוויי' ממזרא ר"ל דתפלתו של רבי הועילה לו דלא היה מצי האי גברא להחציף פניו בפסולו של רבו עצמו כמו שהחציף האי גברא בר' חייא לפוסלו לו לעצמו. ולפ"ז יפה עשה ויישר כחו על שלא גרס תיבת בני בש"ס שלפנינו:
עזא [עזא] (יומא עב). בא לכפר מעשה עזא ועזאל בברייתא דרבי אליעזר (פרק מ"ו) לפיכך היו נותנין שוחד ביום הכפורים לסמאל שלא יבטל קרבנם שנאמר גורל אחד לה' לקרבן וגורלו של עזאזל שעיר חטאת כל עומתיהם של ישראל עליו:
עזב [אונקייש זיין] (נדרים כב) אי לא חמת בה מילין דעזיבה פי' דבר זימה: [הפלאה שבערכין]עזב נדרים דף כ"ב. אי לא חמת בה מילין דעזיבה. פירוש דבר זמה עכ"ל. ז"ל רש"י מילין דעזיבה דברים שיפין להניחן כלומר דבר זמה עכ"ל. ואפשר דעיקר כוונת הערוך ג"כ כך הוא:
עזגד [באטהע] קליל תרגום ירושלמי אילה שלוחה (אמר בנימין כמו אזגד שפירושו שליח ומלאך):
עזם [אבקנייפען] ומלק את ראשו ממול ערפו תרגום ויעזים ית רישיה (אמר בנימין כן כתוב בקצת נוסחאות ויש אחרות שכתוב בהם ויחזום):
עזק [אומגראבען] (יבמות קכב) פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן פי' אינם מנטע בחור שהן כחושין אלא כבר הן של שנה שלישית שהן יפין ושמנין כדי להשביחן של עזקה פירות שביעית שנחרשו בשביעית כלומר לא תהא סבור דבשדה בור גדלו אלא נתחרש יפה ונעזק כמו שנאמר ויעזקהו ויסקלהו של נטע רבעי דהן מובחרות ואף על פי שכל אלו אסורין לא אמר כלום ולא חיישינן לדבריו דלהשביח מקחו אמר (מנחות פה) הלך בשדה ומצא יושב ועוזק תחת הזיתים פי' חופר ומשליך את האבנים (ר"ה כג) ובית יעזק היתה נקראת איבעי' להו בית יעזק תנן לישנא מעליא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית יזק תנן לישנא דצערא דכתיב והוא אסור בזיקים. (בסוף אהלות) אף העוזק בית הפרס טהור פי' משליך אבנים ר"מ שעשה לו גדר מן האבנים מן ויעזקהו ויסקלהו ומפרש ויעזקהו מסביב וגדר כטבעת תרגום טבעת עיזקא: [הפלאה שבערכין]עזק א' מנחות דף פ"ה. הלך בשדה ומצאו יושב ועוזק תחת הזיתים. פירוש חופר משליך האבנים עכ"ל. עיין תוספות הוכיחו כפירוש הערוך: שם באות הנ"ל ראש השנה דף כ"ג: ובית יעזק היתה נקראת איבעי להו בית יעזק תנן לשנא מעליא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו וכו' אהלות פרק י"ח אף העוזק בית הפרס טהור פירוש משליך האבנים ויש מפרשים שעשה לו גדר מן האבנים מן ויעזקהו ויסקלהו ומפרש ויעזקהו הסביב וגדר כטבעת תרגום טבעת עיזקא עכ"ל. וז"ל רש"י שחופר סביב הזית כעין טבעת כמו עזקתא:
עזר [העלפען] (תענית יד) תנאי היא דתנן (שם כב) על אלו מתריעין בשבת וכו' עד רבי יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה פי' לעזרה כל אחד מהן מתפלל לפני עצמו אבל אין עושין כינופיא פי' אח' לצעקה אין אומרים ענינו כל הצבור ביחד בקול. פי' אחר לעזרה מתפללים להקב"ה כדי לעזרן ולהצילן אבל לא לצעקה אין מתפללין להקב"ה שלא להראותן צרה כמו שראו אנשי אותה ספינה פי' אחר לעזרה מתריעין שיבא להן עזרה: [הפלאה שבערכין]עזר תענית דף י"ד. תנאי היא דתנן בפרק סדר תענית אלו דף י"ט. על אלו מתריעון בשבת וכו' רבי יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה. פירוש לעזרה כל אחד מתפלל לפני עצמו אבל אין עושין כינופיא פירוש אחר לצעקה אין אומרים עניני כל הציבור ביחד בקול. פירוש אחר לעזרה מתפללין לפני הקדוש ברוך הוא כדי לעזרן ולהצילן אבל אין מתפללין להקדוש ברוך הוא שלא להראותן צרה כמו שראו אנשי אותה ספינה פירוש אחר לעזרה מתריעין שיבא להן עזרה עכ"ל. ורש"י פירוש לעזרה צועקין לבני אדם שיבאו לעזרם ולא לצעקה תפלה שאין אנו בטוחים כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת ועיין לקמן ערך תרע א':
עזרד [שפיירלונג] (בריש דמאי) העוזרדין (בריש כלאים) הפרישים והעוזרדים (שבת קמד) סוחטין בפגעין ובעוזרדין (ברכות מ) עוזרדין עולשי פי' עולשי פירות אילן ובל' ערבי גינרי ואדומין הן וי"א אלזערוד ובלע"ז שורב"א וי"א אליביסרי (שבת לט) בצי' מצומקות כעוזרדין (עירובין לד) כאן בעזרדין כאן כשאינן עזרדין פי' מתניתא בקנים עזרדין שהן חזקים מין אילן ואם יבא להשתמש בהן כיון שהן חזקין ואין יכול לנטותן וליטול העירוב שעל ראשו גזירה שמא יקטום כי קאמינא בקנים דקים שאינן עזרדין שהן כמין ירק ונוחין להרכיבם ולנטותן ולא אתי לקטמן דהני לאו מין אילן הוא ולא גזרו בהו רבנן:
עזרה [פארהאף דעם טעמפעל] עזרת הכהנים י"מ בשביל כן נקראת עזרה מן עזרה בצרות כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן (אמר בנימין ל' פסוק העזרה התחתונה): [הפלאה שבערכין]עזרה עזרת הכהנים יש מפרשים בשביל כן נקראת עזרה מן עזרה בצרות כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן עכ"ל. והתי"ט בפרק ב' דמדות כתב בשם ירושלמי שמשם עזרה באה לעולם שנאמר ישלח עזרך מקודש. ובמוסף (א"ב לשון פסוק העזרה התחתונה) עכ"ל.
עט [ראטה. פעדער] (שבת כה) (בב"ב יז) ד' מתו בעטיו של נחש פי' קולמוסו שנכת' בו המות כמו עט סופר פי' אחר בעצתו כמו עטה וטעם ועובד הוליד את ישי תרגום חיה יומין סגיאין עד דאידכר קדם ה' עיטה דיהב חויא לחוה: [הפלאה שבערכין]עט בשבת דף נ"ה: ובבבא בתרא דף י"ז. ארבעה מתו בעוטיו של נחש פירוש קולמסו שנכתב בו המות כמו עט סופר. פירוש אחר בעצתו כמו עטה וטעם עכ"ל (דניאל ב') פירוש הזה כתב רש"י ז"ל.
עטל [פוילער] (תרגום עד מתי עצל לאימת עטלא):
עטלז [שלאכט באנק] עטליזה של עזה היינו אטלס שכבר פירשנו:
עטם [פערשטאפונג] עטמתא דשורה כבר פירשנו בערך אטם:
עטן [זעטצען. וויין גישעהר] (מנחות פו) הזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה פי' לוקט אותן שתחת הזית לפי שאין השמש זורח עליהן הרבה ואינן מתבשלין יפה משום הכי עוטנו בבית הבד כלומר משימו בבית הבד בכלי המעטן עד שילקה עד שירכך קליפתה וישתנה מראיהן ומעלן ומנגבן בראש הגג לפי שכשהיו ביחד בכלי אגב הדחק יצא מהן מוהל ונשרו ונתעפשו (אמר בנימין הכלי נקרא מעטן מל' עטיניו מלאו חלב):
עטף [שאאס] הבא נא ידך בחיקך תרגום אעיל כען ידך בעיטפך שאתי בחיקי כל רבים עמים תרגום סוברית על עטפי כל גידופיהון דסגיאין עמין:
עטף על דעטפת עטפיך כבר פירשנו בערך טף: [הפלאה שבערכין]עטף ב' אבות פרק ב' על דעטפת עטפוך כבר פירשנו בערך טף עכ"ל. עיין לעיל ערך טף ד' גריס אטפת אטפוך (וכן הוא בגמרא שלפנינו):
עטף [בעדעקען] (מ"ק כד) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאל פי' מכסה שפמו זקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו ועוד מפורש בערך גבי עטוף וכסו טורו דבר רברבי ובר רומי הוה (מ"ק כח) פי' כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים הנאים כי זה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא ויש אומרים לבני אדם אמר התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. פי' אחר טורי הם השרים ותכס בצעיף ותתעלף תרגום ירושלמי ואתכסיאת ברדידא ואיתעטפת (אמר בנימין ל' מקרא זה ועמקים יעטפו בר): [הפלאה שבערכין]עטף ג' מועד קטן דף כ"ח: עטוף וכסו טורי דבר רברבי ובר רמי הוה. פירוש כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים הנאים כי זה האיש הבא להקבר אצליכם בן לגדולים הוא ויש אומרים לבני אדם אמר התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. פירוש אחר טורי הם השרים עכ"ל. ורש"י פירוש עיטוף חושך:
עטף [זיימען. אוף האלטען. פערשמאכטען] כי רוח מלפני יעטוף פי' ל' איחור וכבר פירשנו בערך גף פ"א ל' לאות (בב"ר פרשת זה ספ' תואוות אדם) כי רוח מלפני יעטוף אמר רב הונא הרוח הזו בשעה שיוצאת בעולם מכשל' בהרים ומשברה בגבעות ואומר לה הזהרי שלא תזיקי לבריות מה טעם כי רוח מלפני יעטוף מהו יעטוף משלהי היך דאת אמר בהתעטף עלי נפשי:
עטר [קראנע, ראנד] (ברכות נא) עיטור ועיטוף פירשנו בערך עטר. (כלים פ"ה). עטרת כירה טהורה פי' בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש (אהלות פ' יד) העטרות והפיתוחין פי' בנין למעלה מן החלון ויש בו חורין עגולים כמין עטרות כדכתיב והעטרות תהיינה (מדות פ' ג) עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיינה (שבת קלז) בשר החופה את העטרה פי' מקום שמל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד (נדה יד) גבול יש לה מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור פי' למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז (סנהד' סח) תני רבי חייא עד שתקיף העטרה כי אתי ר' דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים (נדה מו) ר' יוסי אומר משתקיף עטרה פי' שיער. (סוטה מח) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים גמ' אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית פי' ר' גרשם זכרונו לברכה מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדם שהעטרה עצמה של וורד ושל הדם ור"ח ז"ל פי' קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדם ובין וורד ובין קנים ובין חילית אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותי מהלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן (בגיטין ז) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו' עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימ' לן הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמוד' בר ממיפך שבועה וחיורא תניא אי זו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פי' לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא. דהא ר"ע עבד לדביתהו עיר של זהב (יומא סט) למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה: [הפלאה שבערכין]עטר א' סוטה דף מ"ט. בפלומוס של אספיאנוס גזרו על עטרות של חתנים אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית. פירוש רבינו גרשם ז"ל מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדס מותר פי' שהעטרה עצמה של וורד ושל הדס. ור"ח ז"ל פירוש בין מלח ובין גפרית ובין וורד ובין הדס ובין קנים ובין חילת אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותינו שבת דף נ"ט: הלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן בגיטין דף ז' רבינא אשכחי' למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו' עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימא לי בכולה הש"ס הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה. וחיורא תניא בסוטה דף מ"ט. איזו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פירוש לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא דהא אמרינן בנדרים דף נ'. ר"ע עבד לדביתהו עיר של זהב עכ"ל. ועיין תוס' גיטין דף ז'. ד"ה עטרות:
עטר [וועקריימען]. (נדרים לז). עיטור סופרים פי' לשון עטירה הוא תרגום לא סרו לא עטרו וכן הא (גיטין פו) בגמרא גופו של גט ופטור ועטיר כלומר פטור ומסולק ונראין הדברים שבתחלה אנשי כפרים לא הוו דייקי במקרא והוו קרי וסעדו לבכם ואחר תעברו. קדמו שרים ואחר נוגנים צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה והוו משתבשי באלו מילי בההוא זמן וסברי דהכי דקדוק משום דהכי מסתבר ואתו סופרים וסלקו להני ווי והוו קרי אחר תעברו אחר נוגנים משפטיך תהום רבה וכד חזו סופרים קא עטרי להו להלין ווי הוו קרי להו להלין מילי עיטור סופרים ואתא ר' יצחק ואורי דקבלה אינון הלכה למשה מסיני ועד דורות קרובים להשתא הוו משתבשי וקראו ולא ישמע על פיך וסופרי מגמרי דלא מקרי בוי"ו: [הפלאה שבערכין]עטר ב' נדרים דף ל"ז: עיטור סופרים פירוש לשון עטירה הוא תרגום לא סרו (מלכים א' פסוק מ"ד) לא עטרו עכ"ל. עיין מה שכתבתי בסמוך בשם רש"י בבבא מציעא דף ל"ט:
עטר [קאנטראקט] (ב"מ לה). בגמ' רשב"ג (ב"ב כט) הני מילי דלא עביד עטרא אבל עביד עטרא קלא אית לה פי' שטרא: [הפלאה שבערכין]עטר ג' בבא מציעא דף ל"ט: ובבא בתרא דף כ"ט: הני מילי דלא עביד עיטרא אבל עביד עיטרא קלא אית לה. פירוש עטרא שטרא. (וכן פירוש הרשב"ם בב"ב עיטרא שטר חלוקא ובב"מ לפנינו כתוב עטדא ופי' רש"י ג"כ שטר חלוקה רק הבמות לא סרו (מלכים ב י״ב:ד׳) מתרגמינן לא עטדו) ולא הפליגו מהם עכ"ל. ועיין קונטרוס:
עטר [רויכען] תרגום ירושלמי והר סיני עשן כולו עטר כוליה ואולי נגזר ממלה זו עטרן כי מלא עשן הוא ומעלה עשן הרבה:
עטש [ניעסען] (ברכות כד) עיטוש אעיטוש לא קשיא הא מלמעלה הא מלמטה פי' מלמעלה יפה הוא כגון זה דגרסינן (ברכות נז) עיטוש יפה לחולה דכתיב עטישותיו תהל אור והוא מחוטמו ובפיו ובלע"ז אישטר"נוטרי (נדה סג) אלו הן הווסתות מפהקת ומעטשת מלמטה כגון זה דגרסי' (ברכות נז) ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חברו שומעו. (בילמדנו ויהי כי זקן יצחק) עד ימי יעקב היה אדם עוטש ומת תדע לך שכך הוא אדם עוטש והוא אומר לו חיים טובים מכלל שהיה מת מעיקרא עמד לו יעקב ובקש עליה רחמים וכו': [הפלאה שבערכין]עטש נדה דף ס"ג. אלו הן הווסתות מפהקת ומעטשת מלמטה. כגון זה דגרסינן בברכות פרק הרואה דף ס"ב. ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חבירו שומעו עכ"ל. לפנינו ליתא מלת מלמטה ונראה דהערוך הוסיף זה כדי לפרש הכוונה של מתעטשת דהיינו עיטוש מלמטה. אמנם לא ידעתי מי הכריחו לכך דוודאי גם בעיטוש למעלה מיקרי וסתות דגופא וצ"ע ועמ"ש לקמן בס"ד. ואפשר לומר דגרסת הערוך במשנה היה כך ומעטשת מלמטה. והא דדייקא המשנה ליתנו מלמטה ולא קני סתמא. יש לומר לפי מה שאמר שמואל שם דף ס"ג: לוסתות אחת [פירוש רש"י לוסתות דגופא כגון הני דמתניתין משקבעתן פעם אחת הוי וסת] למה שלא מנו חכמים שלשה ע"ש והשתא אי הוה תני סתמא ומעטשת אזי הויין תרווייהו דהיינו עיטוש למעלה ולמטה בכלל מה שמנו חכמים לכך הוכרח למיתני ומעטשת מלמטה וא"כ עיטוש מלמעלה הוא בכלל מה שלא מנו חכמים [והא דשאל שמואל לאתויי מאי ולא ניחא ליה דאתי לאתויי עיטוש מלמעלה אפשר משום דהרי אמרו למה שלא מנו ולא אמרו למה שלא מנהו על כרחיך דאתי לאתויי יותר מאחת ויש עוד דרכים אחרים בישובו של זה ואין כאן מקום להאריך] והוי יודע בטור יורה דעה ובש"ע סי' קפ"ט סעיף ל"ט וכתב יש קובעת וסת וכו' וכן אם מתעטשת דרך מטה וכתב הש"ך ס"ק נ"ג מתעטשת דרך מטה ומדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דמתעטש היינו מלעלה וכ"כ התוספות אשטני"ר והיינו מלמעלה כמ"ש [הערוך] בערך [עטש] עטישותיו תהל אור מחוטמו ובפיו אשטורינט"ר ע"כ. ונראה דלענין דינא שניהם אמת עכ"ל הש"ך. ולפי מה שכתבתי אפשר דגם הטור היתה גרסתו כגרסת הערוך ולכך כתב מלמטה משום שיגרת לשון המשנה. אמנם מה שנסתייע הש"ך מהערוך קצת קשה שלא הערה הש"ך דעת הערוך גופי' דס"ל דהך דנדה מיירי בעיטוש מלמטה. וכן מה שהביא הש"ך מהרמב"ם לא אתברר לי כי ז"ל הר"מ בפירוש המשנה מפהקת פיהוק: ומעטשת עיטוש עכ"ל:
עויל [שטויב] תרגום וכשחק מאזנים וכעויל מאזניא:
עין [אויג. בעאויבארטען] (יבמות כב) ובן אין לו עיין עליו (קדושין ד) מפורש מדכתיב קרא אין מלא ביוד ולא כתיב אן חסר דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה עיין עליה. הנה דרש כיוצא בו לאו והן אין לה זרע כשר אם יש לה אפי' זרע פסול זה פי' ר"ח ז"ל (ב"ב קטו) תנו רבנן בן אין לו אין לי אלא דלהוי קודם לנחלה בן הבן דלהוי קודם לאבי אביו והכי נמי בת הבן ובן בת הבת של בן שיהא יורש אבי אבי אמו מנין ת"ל אין לו כלומר מהאי אמר דאין עשה בו עין כלומר עיין עליו ומכל צדדין הבאים מכח כחו לו ירושתו והכי נמי דרשינן בת והוא הדין נמי לכל הני דקודמין לנחלה צריך לפשפש ולחקור ולעיין אחריהם אם יש להם יורשין הבאים מכח כחן וליתן להן ירושתו זה פי' רבי גרשם ז"ל (אמר בנימין ובערך איין הביא מימרות אלו וגרס אין ותרגום בית אבנים יחזה בית אבניא יעוין) ת"ר מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין פי' גבי משקל אין מוכרין עין בעין כלומר שוה בשוה במקום שמנהג ליתן הכרע. (שם קסד) ג' עבירת אין אדם נצול מהם בכל יום קיר נטוי הרהור עבירה ועיון תפלה כלומר שמחשב בדעתו אכוין דעתי בתפלתי כדי שיעשו לי רצוני והיינו שדומה כמו מנטה לבוראו עין תלעג לאב (בפ' קמא בפיאה ירושלמי) עין תלעג על כיבוד אב וביזת על לא תקח האם על הבנים יבוא עורב שהוא אכזר ויקרנה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמני ויאכלנה ויהנה ממנה (כלים פ"ח) שרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופה פי' חלון של מטה עם הקרקע בתנור ליכנס בו הרוח כדי שיוסק שמו עין ולמה לא מפני שתמיד פתוח אלא פעמים סתום פעמים פתוח (שם פכ"א) בעין ובעבות פי' טבעת של עץ בעול דתניא העין שבעץ והעין שבמחרישה ובעבות כמה וכעבות העגלה חטאה כבר פירשנו פ"א בערך עב. ועוד (שם פכ"א) ובעין של מתכת פי' טבעת יש בה החבל שמושך הבהמה (חגיגה כה) ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן פי' שמראה לו שלא נסחטו ואינן מקבלין טומאה אבל אם נסחטו אין נאמנין לומר טהורים אלמא דבשעת הגתות אין נאמנין הא דתני יתננה לעיני הכהן באפלי דהיינו בשאר ימות השנה אבל מתניתין דתני נאמנין בחרפי דבזמנן (כתובות סא) והוו ליה בני עינני פי' בנים גדולי עינים (מנחות סד) מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר ומפרש בגמ' שם (ב"ק פב) ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין וכו' (ברכות כח) רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה פי' מזכיר ג' ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו מאתך דיעה ובינה והשכל בא"י חונן הדעת. החזירנו בתשובה שלימה ברוך הרוצה בתשובה מחול לנו כי פשענו ברוך חנון המרבה לסלוח וגאלנו מלכנו למען שמך ברוך גואל ישראל וכן כל ברכה וברכה עד מלא רחמים רבים אתה בא"י שומע תפלה ואומר שלש אחרונות כתקנן אלו דברי רב ושמואל אמר הביננו פי' אומר ג' ברכות ראשונות כתקנן ואומר הביננו וכו' עד ברוך אתה ה' שומע תפלה ושלש האחרונות כתקנן ומצאנו טעם רב ושמואל מפורש בירושלמי בזה הענין שכתבנו רב אמר סוף כל ברכה וברכה ושמואל אמר ראש כל ברכה אית תנא תני ז' מעין י"ח ואית תנא תני י"ח מעין י"ח מאן דתני ז' מעין י"ח מסייע ליה לשמואל ג' ראשונות וג' אחרונות הרי שש הביננו ברכה אחרת שחתם בה בא"י שומע תפלה הרי ז' מעין י"ח מאן דתני י"ח מעין י"ח מסייע ליה לרב דאמר חתימה מעין כל ברכה וברכה כאשר פי' למעלה (סוטה י) ותשב בפתח עינים א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה בפתח אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו שכל אורח ושב באין אצל פתח אברהם רבי חנין אמר מקום ששמו עינים כדכתיב תפוח והעינם ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה וכו'.
עין כל עין קוץ בערך בית גליא:
עין [עדעל שטיין] עגלא (תרגום שבו ואחלמה טרקיא ועין עגלא מן אבן טובה):
עכב [הינדרן] (מנחות כז) הקומץ מיעוטו מעכב את רובו פי' אם נחסר ממנו כל שהוא בין קמיצה להקטרה פסול וכן אם נחסר מן העשרון כל שהוא קודם הקטרה פסול וכן כולם ומפו' בגמ' מאי טעמא:
עכביות [ביטערע קרייטער] (בפ' אחרון בעוקצין) ר' שמעון אומר חוץ מן העכביות (ביצה לד) אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות פי' ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין דאע"פ שקודם שמתקן אינן ראויין לאכילה יכול לטלטלן כדי למתקן לאכילה (בב"ר פ' כא) קוץ זו עכביות דרדר זו קונדס שהיא עשויה דרים דרים והיה כערער בערבה תרגום ויהא כעכובתי' במישרא ויש לומר עכביות בלע"ז רוסי שהן ממין מטאטא קונדס בלעז קר"די:
עכבר [דארף] (ב"מ פד) לא שבקו ליה בני עכבריא (בויקרא רבה זאת תהיה) על לההיא עכברא והוה מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי פי' שכונה: [הפלאה שבערכין]עכבר א' בבא מציעא דף פ"ד: לא שבקו בני עכבריא. בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה על לההיא עכבריא והוה מכרז מאן בעי למיזבן סמא דחיי פירוש שכונה עכ"ל. ורש"י פי' עכבוריא שם מקום:
עכבר [מאויז] (סנהדרין ל) ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי כלומר כעכבר זה שגונז דינרים כל שמוצא בחורים ושוכב עליהו כך זה עצרן אינו נותן מכל נכסיו כלום לעניים:
עכוזו [אינטער לייב] (בכורות מ) מושיבו על עכוזו וממעך פי' בל' יוני כוזו עגבות (ע' ערך הרגוזו):
עכל [איין מאאס] (ערובין כט) ליטרא ירק בעוכלא תבלין (בב"ב צ) מפורש כמה עוכלא אחד מחמשה ברובע הקב והקב ששה ביצים והוא ביצה וחומשא דביצה (סוטה ט) מניין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן וחצי תומן ואפי' עוכלא ת"ל כי כל סאון סואן ברעש. (ב"ב פה) אמאי פשטת ליה מהאי דמחויי מאה עוכלי בעוכלא פי' כמה מדות מדדו כאן כלומר תמהו עליה ותרצו אותה. תירוצין הרבה (כתובות נג) ואע"ג דאיכא למימר זוזי אנסוה דאמינא כמאן דמחי ליה מאה עוכלי בעוכלא פי' מאה מכות (אמר בנימין פי' רש"י בההיא דכתובות רצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא ובשנוי מעט פי' רשב"ם בההיא דב"ב ולא נהירא כי עוכלא שם מדה ולא שם משקל הוא אלא משל היה מורגל בזמנם כלומר הכוהו מאה מדות תחת מדה אחת): [הפלאה שבערכין]עכל א' בבא בתרא דף צ'. מפרש כמה עוכלא אחד מחמשה ברובע הקב והקב חמשה ביצים והוא ביצה וחומש ביצה עכ"ל. וכ"כ הרשב"ם בשם רבינו חננאל בזה"ל ועוכלא אחד מחמשה ברובע הקב כלומר אחד מחמשה בלוג היינו ביצה וחומש ביצה שהלוג ו' ביצים ע"כ וע"ש. ודברי רבינו הערוך בזה צריכין תיקון והגה"ה:
עכל [פערצעהרען]. (יומא מה זבחים עו) אשר תאכל האש את העולה על המזבח עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי חטאת (חולין צ) עיכולי בשר אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות פי' כמו כדי שיתאכל ודבר מכוער הוא ולא לגמרי:
עכן [שלאנג] זהו תנורו של עכנאי שהקיפוהו הלכות כעכנא זו וברכוהו על אשר חלק על דברי רבים שנמצא כאלו זלזלם ואסיקנא ר' יהושע לא בעי לשון נידוי מפורש במשנתינו אלא מדמי מלתא למלתא ומשכח כ"ד ר' אליעזר לא מדמי אלא בעי נידוי מפורש במשנתינו ולא אשכח אלא תלתא ועוד מפורש בערך חכן. (ב"ק קח ב"מ פד) עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו (סנהדרין מד) וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהן של ישראל כעכנא שמסבבת ומעקמת שהיו כל ישראל בכלל החטא (אמר בנימין פי' בל' יוני נחש ואפעה אך לי נראה שפירושו כאן בל' יוני ורומי מין חיה אשר שמה קפוד ולפעמים מסבבת עצמה ככידור ויזרה קוציה לחוץ כמו חצים): [הפלאה שבערכין]עכן סנהדרין דף מ"ד: וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עוונותיהם של ישראל. כעכנא שמסבבת ומעקמת שהיו כל ישראל בכלל החטא עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש בלשון יוני נחש ואפעה אך לי נראה כאן בלשון יוני ורומיי מין חיה אשר שמה קיפוד ולפעמים מסבבת עצמה ככידור ויורה קוציה לחוץ כמו חצים עכ"ל. ואולי שלזה כיוון רש"י בסנהדרין דף מ"ד. שכתב בזה"ל עיכן גילגל עליהם פקידות עוונותיהם כעכנא זו שמתגלגלת בהיקף עגול:
עכס [ארט שוחא] (בפ' במה אשה ירושלמי) עכסיסי קורדוקיא כמה דתימא וברגליהם תעכסנה (אמר בנימין מין מנעלים ע' ערך קרדקיים):
עכסה [צירנען, גיפטען] (תמורה יז) מאי עכסה א"ר יוחנן כל הרואה אותה כועס על אשתו בשביל שלא היתה יפה כמותה:
עכר [טריב איינשרומפען] (מנחות צ) אלא שהלח נעכר והיבש אינו נעכר פי' שהלח נעכר מלמטה ומתערב ומתבלבל ואינו צלול וממה שנתקרש בכלי יוצא לחוץ בגמ' כתיב נעקר בק' דלת נעקר ומגויה דמנא קא אתי כלומר מתוך הכלי צפין הבירוצין ועולין למעלה והיבש אינו נעקר מתוך הכלי הבירוץ ואינו צף ולא נכנס בתוך הכלי לפי חול (ברכות כה) וי"א עוכרן ברגליו (חולין מא) אמר רבא בעכורין שנו. (נדה יא) אימר שמש עכרן. (ב"ק צט) אמר ליה ליעכר מוחך פי' קללו כלומר יתבלבל מוחו. ס"א לעכל מוחך ובגמ' דגזל מטבע הני מילי בצלולין דקא חזו ליה אבל בעכירין דלא קא חזו ליה לא:
עכר [פרעס ברעט] (בב"ב סז) לא מכר את העכירין ולא את הגלגל פי' בתשובות עכירין בנון תנן והן כבשי שכובשין את הזתים בבית הבד והיא קורה פ"א מכירין הן העגילין דתנן (כלים פ' יא) הכירים ופי' כבשי והם גלגלי אבנים נקובות באמצע וטוחנין וכובשין בהן הזתים:
עכשיו [אצונד] משנה אבות פרקא קמא ואם לא עכשיו אימתי פי' עתה: [הפלאה שבערכין]עכשיו משנת אבות פרק קמא ואם לא עכשיו אימתי פירוש עתה עכ"ל. בתשבי שורש עכשיו כתב בזה"ל ויש כותבין עכשיו ביו"ד ואינו צריך עכ"ל. וכתבתי על צידו ובכל המקומות שלפנינו נדפס עכשיו מלא יו"ד לבד ראה זה מצאתי בברכות דף ס"ג: ובסנהדרין דף צ"א. נדפס [בש"ס שלפני דפוס פ"פ דמיין] עכשיו בלא יו"ד:
על [ערהרען] (תמורה לב) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי' א' קדשי מזבח וא' קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי' שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל' שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי' חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קדושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי' בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי' במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי' שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ"ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי' מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי' אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי' שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א"ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו' עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א"ר חסדא על יד על יד פי' מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי' אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי' שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא ב"ב קיח סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי' כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ"ל פי' שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז"ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי' שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב' בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס' כלאחר ס' (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי' רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ"א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי' ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (ב"ק יו) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (פיאה פ"ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע"ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת: [הפלאה שבערכין]על א' יבמות דף ד': ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסור רחמנא (ואפילו מוכרי כסות) פירוש שנושאין הכלאים בידיהן להראותן קמשמע לן לא תלבש. שם דף פ"א. אני שונה עגול בעגולין עולה פירוש מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל עכ"ל. ע"ש פי' רש"י שמוסיף בה דברים כיון שהוא דאורייתא לא היה עגול בעגולין בטל כיון דדבר חשוב הוא ובאלף לא בטיל: שם באות הנ"ל כתובות דף ק' איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד עכ"ל. לפנינו ליתא אלא בריש פרק שום היתומים בערכין דף כ"א: איתא. עוד שם באות הנ"ל תענית דף יו"ד. וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא. פירוש שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת שמואל ונהרדעא הם עלאי בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתים נקוים המים אליהן ומתקיימים אצלם והלכך יום ששים כלאחר ששים עכ"ל. בגמרא שלפנינו איבעי' להו יום ששים כלפני ששים או כל אחר ששים ת"ש רב אמר יום ס' כלאחר ס' ושמואל אמר יום ס' כלפני ס' אמר ר"נ ב"י וסימנך עלאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס' וז"ל רש"י כלפני ס' ולא מדכרינן. כלאחר ס' ומדכרינן. עלאי בעו מיא העומדין בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלין ויורדין למטה. תתאי לא במו מיא. שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה ה"נ רב שהיה מארץ ישראל וכו' וארץ ישראל גבוה מכל הארצות ובבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד (ס') [צ"ל ס"א] לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל עכ"ל רש"י [ולפי הג"הה שלי דצ"ל ס"א לתקופת תשרי לא זכיתי להבין מה שסיים רש"י וכן אנו נוהגים וכו' וכי יהיה המנהג נגד פסק הלכה מרב פפא] ברם מפירוש רבינו נראה שגירסא היה לו רב אמר יום ס' כלפני ס' ושמואל אמר יום ס' כלאחר ס' ולכך אי אפשר לו כפירוש רש"י אלא מפרש דשמואל שהיה יושב בנהרדעא ובעו מיא אמר יום ס' כלאחר ס' ורב ישיבתו בסורא לא בעו מיא ואמר יום ס' כלפני ס' וזה שסיים רבינו והלכך יום ס' כלאחר ס' קאי אדשמואל דעסיק ביה מתחלה או אולי צריך תיקון וצ"ל והלכך יום ס' כלפני ס' וקאי שפיר במה דמסיים. ועל פי גירסת ופירוש רבינו יבואר מה שיש לדקדק לכאורה דאמר הש"ס ת"ש רב אמר וכו' ושמואל וכו' ומה פעל בזה דאכתי לא נפשוט הספק ששאל [ואין לומר דפשיט דהלכה לגבי שמואל זה אינו חדא דכשם דהלכה כרב באיסורי כן הלכה כשמואל בדינא והכא אינו לא איסורא ולא דינא ותו דהוה ליה להש"ס שרוצה לפשוט האיבעי' להביא רק דעת מי שהלכה כמותו] ועוד מאי בעי ר"נ ב"י בהך סימנא הלא פלוגתא דרב ושמאל נשנית לאין מספר ולא אתנח בה סימנא ולמה דוקא הכא נותן בהן סימן ותו בהא דאמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס' כאילו חידש דבר חדתא ולא אמר הלכה כרב [לגירסת רש"י] אמנם רבינו האיר עינינו בתורתו דתכלית הפשיטות הוא מר"נ ב"י דאמר וסימנך כו' כלומר דרב ושמואל לא פליגי אלא דמר כי אתרי' ומר כי אתרי' דהיינו במקומו של רב היא סורא דלא בעו מיא נהגו שלא להזכיר ביום ס' והוי כלפני ס' אבל במקומו של שמואל נהרדעא דהיא עלאה ובעו מיא היו מקדמין במים להזכיר ביום ס' והוי יום ס' כלאחר ס' והשתא שפיר נפשטה האיבעיא דתלוי בבבל במנהג המקומות [ועין בהרא"ש בסוגיא זו ובתשובתו שהביא הב"י סי' קי"ז שתמה למה אנו נוהגים וכו' ומסכים למנהג פרובינצא וכו'] אכן רב פפא לא ס"ל כך ופסק הלכתא יום ס' כלאחר ס וכל המקומות שבבל שוין ולכך הוכרח לומר כל הפסק דיום ס' כלאחר ס' לאפוקי אף מדשמואל [לגירסת רבינו] ג"כ [דגם שמואל מודה למנהג רב בסורא דלא בעו מיא דיום ס' כלפני ס'] ורב פפא חולק וכדאי רבינו לסמוך:
על [בלאט] (שבת קח) אמר שמואל עלין אין בהן משום רפואה פי' עלי ירק לצנן בהן העין אין בהן משום רפואה ושרי: [הפלאה שבערכין]על ב' שבת דף ק"ט. אמר שמואל עלין אין בהן משום רפואה פירוש עלי ירק לצנן בהם העין אין בהן משום רפואה ושרי עכ"ל. וז"ל [רש"י] עלין. כך שם העשב: אין בהן משום רפואה באכילתו להאיר העינים דלא מסו:
על [אורזאך, פארוואנד] (ב"ק יג) כל שכן שעילה מצא פי' עלילה (אמר בנימין בדניאל הוו בעין עלה) (כתובות כ) והאמר ריש לקיש (נזיר כ) עילה מצאו וטיהרו כל ארץ ישראל. (ס"א עלעא פי' צלע מצאו ואמר הטומאה שהיו מחזיקים זו הצלע היתה וטיהרו כל ארץ ישראל (אמר בנימין בדניאל ותלת עלעין בפומה). (אמר בנימין לא יצטדק שיהיה פי' עלה צלע):
על [יאך] (כלאים פ"ב). וב"ה אומר מלא העול השרוני:
עלי [מערזר, קיילע] (ביצה יא) אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר פי' עלי בוכנא שכותש בה הדייס' והפואה וכיוצא בה באסיתא מלאכת החול ואינו עומד לכתוש בו מיני מאכל לפיכך זה עלי דבר שמלאכתו לאיסור (אמר בנימין ל' מקרא זה בתוך הריפות בעלי):
על [יונגע עזעל] (שבת קנה) בגמרא מתירין אספסתא בעלי זוטרי. ועירים עשרה תרגום ועילי עשרא:
על [קאממאן, פרוכט] תרגום באלפני על קדמי תרגום תבואת השדה עללת חקלא:
עלל [עפענטליך] (ר"ה כא) בין שנראה בעליל גמרא מאי משמע דהאי עליל לישנא דמגלי הוא דכתיב בעליל לארץ. (סנהדרין יח) שאפילו נמצא בעליל קרוב לעיר מצוה לעסוק במדידה (בב"ר פ' ד' בעליות):
עליל [געאייגניט] (פסחים יח) יטמא לטמא את המשקין שהן עלולין לקבל טומאה. מן חרורין ומן עלולי כבר פי' בערך טצהר. זה מערך על שלישי:
עליל [טרויבען] (פיאה פ"ז) כרם שכולו עוללות:
עלעל [אומהערטרייבען, ברעכן] (כלאים פ"ז). הרוח שעלעלה את הגפן על גבי תבואה פי' סיערה תרגום רוח סערה רוח עלעולא (חולין כב) מאימתי בני יונה כשרין משיעלעלו הוא תני לה והוא אמר לה ואפרוחיו יעלעו דם אימתי אמר אביי מכי שמיט גדפא ואתי מיניה דמא:
עלב [שעמהען. פלאגען, שפאססן] (תענית טז) צדיק ורשע עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי (גיטין לז) האי פרוזבל עולבנא דדייני הוא פי' חוצפא דדייני דמפקעי שמיטה, עלובה בלה שמזנה בתוך חופתה פי' חצופה כלה. ת"ר הנעלבים ואינם עולבין שומעין חרפתן וכו' ואביונים מאדם תרגום ולעליבין מבני אנשא. אם היום תהיה עבד תרגום תתעלב (בצפניה) עם עני ודל תרגום עם ענותן ומקבל עולבן. (בפר' והוא ישקיט בויקרא רבה וכהן משיח יחטא) אמר רבי לוי עלובה מדינתא דאסיא פטגריטוס (אמר בנימין פי' לב בל' יוני פועל מלבין פני חברו מחרפו ומבזהו):
עלם [וועלט] (ברכות יז) עולמך תראה בחייך פי' מעין טובות שעתיד הקב"ה לשלם לך לעולם הבא תראה כשאתה בחיים (סנהד' צד) בענין סנחריב כי מטו עלמין אמרי בעלמין פי' מקום ששמו עלמין כלומר ירושלים שהיא בית העולמים. (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) הוא ינהגנו עלמות עלמות בעולמות עלמות בזריזות עלמות כאילין עולמתא הד"א בתוך עלמות תופפות עלמות ת"ע אתנסיאה עלמות בשני עולמות: [הפלאה שבערכין]עלם ברכות דף י"ז. עולמך תראה בחייך. פירוש מעין אותן הטובות שעתיד הקדוש ברוך הוא לשלם לך לעולם הבא תראה כשאתה בחיים עכ"ל. וז"ל רש"י עולמך תראה בחייך. כל צרכך תמצא.
עלם [שטארק] חזק ואמץ תרגומו תקף ועלם (אמר בנימין כמו אלם):
עלס [פריילך] כנף רננים נעלסה נושא עולה (מנחות פו, בכורות נז). ע' בערך שא (אמר בנימין שם לא הביא ואולי נשמט): [הפלאה שבערכין]עלס מנחות דף ס"ו: ובכורות דף נ"ז: כנף רננים נעלסה נושא עולה ונתחטא עכ"ל. ע"ש ובפירוש רש"י:
עלף [אנמעכטיג זיין] (חולין ג) שמא יתעלף (שבת ט) ולכתחילה אמאי לא גזירה שמא יתעלף פי' ל' עייפות כמו על ראש יונה ויתעלף: [הפלאה שבערכין]עלף חולין דף ג': אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים לא ישחוט שמא יתעלף (פי' רש"י לשון עייפות וחלישות הלב שאינו יכול לראות מכת חרב אפי' בבהמה לשון ותתעלפנה הבתולות) שבת דף ט': לא יכנס סמוך למנחה למרחץ להזיע שמא יתעלף פירוש לשון עייפות כמו על ראש יונה ויתעלף עכ"ל. לפנינו איתא יתעלפה פי' רש"י פשמי"ם בלע"ז:
עלץ [פרייען] (ערובין נג) הצפיננו היכן ר' אלעא צפון אמר להן עלץ בנערה אהרונית פי' הצפיננו הראה לנו ענין צופה ורואה צפון ענין צפנת פענח כלומר היכן טמון עלץ בנערה יש מי שאומר שמא נשא אשה כהנת מזרע אהרן והיא אחרונית עירנית מבנות הכפרים כדגרסינן (ביצה לב) כדי יין מאי חירנת א"ר יהודה עירנית אמר אביי צעי חקלייתא אחורנית היא אשתו אחרונה שכבר נשא אחרת וי"א שמש ששנה מסכתא מתורת כהנים כגון שחיטת קדשים וכיוצא בהן עירנית כלומר משנה חיצונה אחורנית שגרסה באחרית ימיו. [הפלאה שבערכין]עלץ עירובין דף נ"ג: אמרי לי' לרבי אבהו הצפיננו היכן רבי אלעאי צפון אמר להן עלץ בנער' אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו. פי' הצפיננו הראה לנו ענין צופה ורואה צפון עניין צפנת פענח כלומר היכן טמון עלץ בנערה יש מי שאומר אשה שמא שנשא אשה כהנת מזרע אהרן והיא אחרונית עירנית מבנות הכפרים כדגרסינן בביצה דף ל"ב. אלפסין חירניות מאי חירניות אמר רב יהודה עירניות מאי עירניות אמר אביי צעי חקלייתא. אחרונית היא אשתו אחרונה שכבר נשא אחרת ויש אומרים שמש ששנה מסכתא מתורת כהנים כגון שחיטת קדשים וכיוצא בהן. עירנית כלומר משנה חיצונה. אחרונית שגרסה באחרית ימיו עכ"ל: ורש"י פירוש עירנית בעלת חן וחריפה כאדם ער:
עלש [ענדיווי איין פרויכט] (בריש כלאים) עולשין ועולשי שדה ירושלמי עולשין טרקסימון ועולשי שדה עולתי כרשין כרתין כרישי שדה קפלוטין פי' עולשין שבפרדס דמישטיקי עולשי שדה שבשדות פורשטקי ובלע"ז סינצ"וני ר"א כריספנ"יו (אמר בנימין תרגום בפסוק דומה דודי לצבי על תמכה ועולשין ופטירין ופי' טרוקסימון בל' יוני עשב הנקרא הנדיבי בל' ישמעאל ואינטובין גם בל' יוני ורומי ופי' קפלוטק בל' יוני כרשים שיש להם ראש (ע' כל אחד בערך שלו)):
עלת (במגלת איכה נחנו פשענו) אין דעולתיא מרירן בסימא חמיע עולשי שדה עולתי (אמר בנימין כרנבי כתוב בנוסחאות): [הפלאה שבערכין]עלת שבת דף קי"ט. אשכח ביה מרגניתא זבנה בי"ב עליתא דדינרי עכ"ל. לפנינו איתא בתליסר וע"ש ברש"י וז"ל תריסר עיליתא דינרי עליות מלאות דינרי זהב וגוזמא בעלמא הוא כלומר הון עתק מאוד וכו'. ורבינו פי' עילתדדינרי פירוש כלי קטן כמו אנטל:
עלת [בעכער] (ערובין נג) עלת נקפת בכד פי' עלת אנטל שמעלה בו היין נקפת כמו דם ניקוף מכה לכד כלומר הגיע לשולי הכד שאין בו יין. ובעון נשרייא ספר אחר ידאון פי' ילכו התלמידים לביתם או תעדי כתר היינו מגופה של חבית כלומר פותחין כד אחרת לשתות התלמידים (שבת קיט) אשכח ביה מרגניתא זבנה בי"ג עיליתא דדינרי (ב"ב קלג) אזל זבין בוניתא קרעה אשכח בה מרגניתא כו' עד שמוה ניהליה בי"ג עיליתא דדינרי פי' כלי קטן כמו אנטל:
עליתא (סנהדרין קט) יש לנו מין אחד ועיליתא שמו בעל הערוך גרס אליתא ע"ש:
עם [פערדונקען] (ברכות נג) איבעיא להו אוממות או עוממות ארזים לא עממוהו פי' עממוהו כהה אורם תרגום כהה הנגע עמיא מכתשא וכהתה כל רוח תרגומו ויתעמי כל רוחא:
עמד [שאפירי זיילע] (תמיד פ"ה) ראש המעמד היה מעמיד את טמאים פי' היו עומדין ישראל על הקרבנות בירושלים. ויש להם ראש להעמידם לתפלה ורואין התמיד כדתנן (תענית כו) אלו הן המעמדות וכבר פי' בערך אנש. (כתובות כח) מעמד ומושב היה לפלוני במקום הזה (ב"ק ק) ת"ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים וכבר פי' בערך ברך (ב"ר פ' פו) ויהי בהקשותה כתוב אחד אומר נצב לריב ה' ועומד לדין עמים וכתוב אחד אומר כי שם אשב לשפוט את כל הגוים כשדן את ישראל מעומד מקצר הדין ומפשר הדין ולאומות דן מיושב מאריך ומדקדק בו (יבמות קו) ישיבתה זו היא עמידתה פי' ישיבתם בלא יבום זו היא עמידתה וכן תתקיים יפה אמר לה והא ידעה כלום יודעת זו כלום שאינו מתכוין לשם יבום (נגעים פ"א) להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון כדכתיב ואם בעיניו עמד הנגע (זבחים עד) נפילה נמי ניבדקה קסבר עמדה צריכה מעל"ע הלכך צריכה בדיקה. עמוד החוזר פי' הרעי היוצא משפת החלחולת ולח ובהיותו יבש יוצא כמין עמוד סילון הוא קלוח השתן שיוצא כמו הסילון כבר פי' בערך הדרוקן וירקון (ברכות כח) נר ישראל עמוד סימיני פי' שני עמודים היו במקדש ועליהן כל הבנין (ערלה פ"א) המעמיד בשרף העלין פי' המדבק שברי כלים בקומום של ערלה וי"א המעמיד בו חלב ומקפהו (אמר בנימין לא דקדק המפרש מדבק שברי כלים כי בפי' איתמר (ע"ז לה) מפני מה אסרו גבינות של עכו"ם רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף של ערלה) (ידים פ"ב) ר' יהודה אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה עמוד (בריש עוקצים) העמוד שהוא מכוון כנגד האוכל פי' כשיזקינו הכרישים והקפלוטות והבצלים יעשו באמצעיתם מין עמוד ובראשו תרמל ובו הזרע: [הפלאה שבערכין]עמד א' כתובות דף כ"ח. מעמד ומושב היה לפלוני במקום הזה עכ"ל. לפנינו איתא מעמד ומספד ועיין פירוש רש"י מקום היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכין לבית הקברות שלו לעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת: שם באות הנ"ל יבמות דף ק"ו. ישיבתה זו היא עמידתה פירוש ישיבתה בלא יבום זו היא עמידתה וכן תתקיים יפה אמר לה והא ידעה כלום יודעת זו כלום שאינו מתכווין לשם יבום עכ"ל. לפנינו איתא אמר לה ידעתי לי' אמרה ליה אין ממונא הוא דחזי לה וכו' וע"ש פירוש רש"י וכאן דברי רבינו צריך תיקון קצת: עוד שם באות הנ"ל ברכות דף כ"ח. נר ישראל עמוד הימיני. פירוש שני עמודים היו במקדש ועליהם כל הבנין עכ"ל. וז"ל רש"י שני עמודים העמיד שלמה באולם שם הימיני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א' ז') והימיני לעולם חשוב:
עמד [וואהלשטאנד] ירושלמי בפ' א"ר עקיבא לא רצה לקרות עמידה וקורין אותה עמידה (ובב"ר) עמלא ככתוב בערך הרהון (אמר בנימין פי' בל' יוני עביט של מי רגלים):
עמה בצמר שעל גבי העימה ס"א אימא וכבר פי' במקומו:
עמל [זיך ערמידען] (שבת קמז) אבל לא מתעמלין פי' פושטין ומקפלין זרועותיהן לפניהם ולאחריהם וכן רגליהן על גבי יריכותיהן ומתחממין ומזיעין והוא כמין מעשה רפואה ואסור (פסחים) אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינה עמילה פי' פת עמלה לחם הפנים שהיו בה ש' דחיפות ביד ות"ק בעיטות ברגל פת עמילה (שבת סב) כבר פי' בערך יין:
עמל [שטארץ אויס טייג] (פסחים מב) ועמילן של טבחים (ב"מ פו) מעשה הללו לעמילן של טבחים פי' הפת שעושין לשאוב הזוהמה של קדירה (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי חטה או מין דגן השרוי במים עד היותו רך ונכתש עד הפרד המורסן וסנו על פני המים וכאשר יושפכו המים והוסר המורסן יושם בכלי חרס חדשים הדגן תחת השמש עד יבושת כל הליחות ועושים המבשלים ממנו מאכלים שונים אבל בירושלמי א"ר חייא בר אבא לעמילן מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן פי' עמלן בל' יוני באופן אחר מלילות או עומר שבלים ובזה תדע כי הלכו חז"ל בפי' מלות הרבה אחר ל' יוני):
עמלק [נאמע] בפסקא דזכור עם ילק פרח כהדין זחלא עם לק שבא ללוק דמן של ישראל.
עממי [היידען] אפשר בעממי כבר פי' בערך מת:
עמון [פאלקס נאמע] (יבמות יו) שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית (חגיגה ג) הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית כרי שיהו עניים סומכין עליהן שיהו מתפרנסין מהן פי' קדושה ראשונה מה שקדשו עולי מצרים שיהא בה קדושת שביעית קדשוה לשעתה כל זמן שדרו ישראל בה ולא קדשוה לעתיד לבא לאחר שנתחרבה ועולי בבל כשעלו לא קדשוה והניחום שלא יהא בהן קדושת שביעית:
עמוס [שטימפיג רעדען] (בויקרא רבה פ' צו) אהבת צדק שלחתי את עמוס היו קורין אותו פסילוסא אמרין הקב"ה לא הוה ליה לאשרויי שכינתיה אלא על הדין פסולוסא פי' קטיע לישנא דא"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס על שם שהיה עמוס בלשונו (אמר בנימין פסולום בל' יוני נלעק לשון):
עמעם [פערזעהען] ירושלמי בפ"ק בשבת עמעמו עליה והתירו פת של גוים במקום שאין פת ישראל מצוי מפני חיי נפש (אמר בנימין תרגום ועיניו השע ועינוהי עמעם):
עמץ [פערשליסען] (סנדה' קי) כל דחמי לה דהוא שלחה ערטיל עמיץ עינוי ואזיל פי' כמו עוצם עיניו (אמר בנימין ומזה ענין אין מעמצין את המת (שבת קנא) ובעל הערוך גרס מאמצין בערך אמץ ובנוסחאות נשמטה כל הגרסא): [הפלאה שבערכין]עמץ סנהדרין דף ק"י. כל דחמי לה דהוא שלחה ערטיל עמיץ עינוי ואזיל פירוש כמו עוצם עיניו עכ"ל. לפנינו איתא נוסחא אחרת והתחלתו בדף ק"ט: און בן פלת אשתו הצילתו וכו' אותבה על בבא וסתרתי' למזיה כל דאתא חזייה הדר וכו':
עמק [טאהל] (ב"ר פ' מב' עמק השדים ג' שמות נקראו לו. עמק שדים שהיה מגדל סדנין שהיה עשוי שדים שדים שמניק את בניו כשדים עמק שוה ששם הושוו כל אומות העולם וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומר שמענו אדני סוכות שהיה מסוכך באילנות וכו'. (ובפ' פ"א וישלחהו מעמק חברון) והלא אין חברון אלא בהר ואתה אמרת מעמק אמר רבי אחא הלך להשלים העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבירו הנאה הקבור בחברון ועבדום וענו אותם וגו' (סוטה י) את מצבת אשר בעמק המלך בעצה עמוקה של מלכו של עולם שנאמר הנני מקים עלך רעה מביתך כיוצא בדבר אתה אומר וישלחהו מעמק חברון וכו' בילמדנו וה' הולך לפניהם יומם וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי אתם על ע"ז ועל ג"ע ועל שפיכות דמים לא כתיב אלא על עמי ונחלתי ישראל:
עמק [טיף] (חולין סג) את כל עורב למינו זה עורב העמקי והוא עורב לבן וכן הוא אומר ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל:
עמק [ארטם נאמע] (כלים פ"ט) סנדל עמקי פי' על שם מקומו כדכתיב שארית עמקם גרסינן (תענית כא) עיר המוציא ת"ק רגלי כגון כפר עמקי:
עמק [טיף] תרגום שאת או ספחת עמקא או עדיא:
עומקין [דעהנען] על ערסתהון תרגום וסרוחים על ערסותם:
עמר [וואל] (שבת כ) עמרניתא דביני ביני פי' מר שיש בין קליפה ובין האילן רך כעין צמר בארז שמו לכש עמרניתא דערבא שמו פתילת האילן (חגיגה טו) כל עמר דנחית ליורה סליק פי' כל אותו צמר הנותנין ליורה גדולה לצבוע עולה בכולה הצבע יפה א"ל דעל גב אימיה נקי כלומר כל אותו הצמר שהוא נקי ואינו מלוכלך בטיט קולט הצבע יפה כך ר' עקיבא מתחילה היה יפה עלה בשלום וירד בשלום אחר שמתחלה לא היה הגון לא ירד בשלום (אמר בנימין תרגום בבגד צמר בלבוש עמר): [הפלאה שבערכין]עמר א' שבת דף כ'. עמרניתא דביני ביני. פירוש לשון צמר שיש בין קליפה ובין האילן רך כעין צמר בארז שמו לכש עמרניתא דערבא שמו פתילת האידן עכ"ל. לפנינו איתא בעמרניתא דאית ביה: שם באות הנ"ל חגיגה דף ט"ו: שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר כל עמרי' דנחית ליורה סליקי פירוש כל אותו הצמר שנותנין ליורה גדולה לצבוע עולה בכולה הצבע יפה אמר ליה כל דהוה נקי על גב אמו סליק דלא הוה נקי אגב אמו לא סליק כלומר כל אותן הצמר שהוא נקי ואינו מלוכלך בטיט קולט הצבע יפה כך רבי עקיבא בתחילה היה יפה עלה בשלום וירד בשלום אחר שמתחלה לא הי' הגון לא ירד בשלום עכ"ל. עיין שם בפי' רש"י ותוספות:
עמר [גארב] (שבת עו) עמיר כמלא פי טלה כמו וכעמיר מאחרי הקוצר (ובתורת כהנים בפרשת קדושים תהיו) תעזוב הנח לפניהם. תבואה בקשיה תלתן בעמיר תמרים במכבדות מכלל דעמיר קש של תלתן ופי' התבואה בקשיה כלומר הנח לפניהם התבואה עם הקש שלא תשיר הפרי מן הקש שלו ותתן לו הפרי ותטול לעצמך הקש:
עמר [שלאקווש, בעהאנדלען] הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו ברשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו פי' ענין שימוש: [הפלאה שבערכין]עמר ג' סנהדרין דף פ"ה: הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו ברשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו. פירוש ענין שמוש עכ"ל. ז"ל רש"י פרשת תצא כ"א פסוק י"ד לא תתעמר בה לא תשמש בה בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש עימראה מיסודו של רבי משה הדרשן למדתי כן:
עמר [גארב] רבי ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת משלש סאין:
ען [אנטווארטען] (ב"ק מט) עני מרי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך (סנהד' כו) ואמר רב נחמן החשוד כשר לעדות א"ל רב ששת עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר (מנחות פא) א"ל רב נחמן עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר פי' עני אדוני הוא חייב מלקות אף על גב דלא ידעינן אי בעל ודאי נקיטינן מלקין על לא טובה השמועה (מנחות יז) א"ל עני מרי משמיה דרבי. ס"א ענה מרי פי' א"ל אביי לרב מנשיא אימא לי מרי אי אמרה רב חסדא משמיה דרבי: [הפלאה שבערכין]ען א' סנהדרין דף כ"ו: ואמר רב נחמן החשוד כשר לעדות אמר לי' רב ששת עני מרי ארבעים בכתפי' וכשר ובמנחות דף פ"א. איהך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תיהוי תמורה אמר ליה רב נחמן עני מרי ארבעים בכתפיה וכשר. פירוש ענני אדוני הוא חייב מלקות. אף על גב דלא ידעיה אי בעל וודאי נקיטינן מלקין על לא טובה השמועה עכ"ל. הך אע"ג וכו' קאי אדלעיל היינו בסנהדרין וכן כתבו רש"י ותוס' שם ע"ש:
ען [שטראפען] (שבת לג] על עינוי הדין פי' הדיינין שמענין את הדין לאחר שיודעין הדין מאחרין אותו. עיוות הדין הדיינין שמעוותין הדין קלקול הדין בעלי הדין שמקלקלין את הדין: [הפלאה שבערכין]ען ב' שבת ל"ג. על עינוי הדין פירוש הדיינין שמענין את הדין לאחר שיודעין הדין מאחרין אותו. עיוות הדין הדיינין שמעוותין את הדין. קלקול הדין בעלי הדין שמקלקלין את הדין עכ"ל. וז"ל רש"י עינוי הדין שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר הדין משהין אותו. עיוות הדין. שמעוותין אותו מזידין: קלקול הדין שלא היו מתונים בדין לעיין בו כל צרכן ונתקלקל מאליו:
ען [צופיהל גערעד] נעניתי לך שאול בן קיש מלך ישראל (כתובות סז) נעניתי לך קום אכול אלו ב' עניינים שייכי (פי' דברתי יותר מדאי): [הפלאה שבערכין]ען וי"ו יבמות דף מ"ד. ארבעה אחין נשואין ד' נשים ומתו אם רוצה הגדול שבאחין ליבם את כלן הרשות בידו גמרא אימא ארבעה מאחין הרשות בידו ושבקינן ליה והתניא ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת וכו' לא צריכא דאפשר לי' אי הכי אפילו טובא נמי עצה טובה קמשמע לן ד' אין טפי לא כי היכי דנימטינהו עונה בחדש. פירוש רבינו חננאל ז"ל אדם הראשון בערב שבת שימש תחלה. בכתובות דף ס"ב עונה של תלמידי חכמים אימת מערב שבת לערב שבת. אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. וגם על זה פירוש שבו נברא אדם הראשון וקשיא הא דתנן בסוף פרק אע"פ ואוכלת עמו מערב שבת לע"ש ומפרש רבי יוסי ברבי חנינא (לפינו איתא רב אשי) אמר תשמיש עכ"ל. לא איתברר מה קא קשיא לי' אמנם דע שטעות נפל וצ"ל מלילי שבת כי כך נשנית המשנה שם דף ס"ד: ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת מאי אוכלת רב נחמן אמר אוכלת ממש רב אשי אמר תשמיש תנן אוכלת עמו לילי שבת בשלמא וכו' והנה לפירוש ר"ח שקבעו זמן בע"ש על סמך שאדם הראשון שימש תחלה ושבו נברא [כדאיתא בסנהדרין דף ל"ח: שמינית עלו למטה שנים וכו'] ומשום דנקט בע"ש ס"ל לר"ח דע"ש ממש קאמר ולפיכך כתב רבינו הערוך וקשיא הא דתנן בסוף פרק אע"פ בכתובות ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ומפרש רב אשי תשמיש הרי דמוכח דחיוב עונה דנקיט בכל מקום היינו בליל שבת דוקא וכן פירוש רש"י דף ס"ב בזה"ל מערב שבת וכו' שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף עכ"ל. עי' קונטרס:
ען [קלאגען] (מ"ק כח) נשים במועד מענות אבל לא מטפחות וכו' עד עינוי שעונות כולן כאחת קינה אחת אומרת וכולן עונות שנאמר ואשה רעותה קינה תרגום ואתתא לחברתה עינויא:
ען [מאנגעל אן איינזיכט] (יבמות צב) ושמואל אמר בעניותינו צריכה גט פי' עניות חכמה שאין בנו כח לברר הספק:
ען [צייט] (מקואות פ"ח) (שבת פט) רבי ישמעאל אומר פעמים שהם ד' עונות כמה הוי עונה אמר רבי יוחנן או יום או לילה וכו' (נדה עו) כל שעברו עליה ג' עונות דייה שעתה (פאה פרק ד) המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות (ב"ר פרש' ל"ד) מן ענתה דיהבת ידך עלה אינשמית פי' זמן ועת (יבמות מד) עצה טובה קא משמע לן ד' אין טפי לא כי היכי דנימטינהו עונה בחדש פי' ר"ח ז"ל אדם הראשון בערב שבת שימש תחילה (בפרק אף על פי) עונה של תלמידי חכמים אימת מערב שבת לערב שבת אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת וגם על זה פירש שבו נברא אדם הראשון וקשיא הא דתנן (כתובות סד) ואוכלת עמו מערב שבת לערב שבת ומפרש רבי יוסי ברבי חנינא אמר תשמיש:
ען [רינדער] תרגום צאן ובקר ען ותורין:
ענב [טרויבען] (סוכה לב) היו ענביו מרובין מעליו פי' פרצידין:
ענב [קארען] (פיאה פרק ו) רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורים פי' קמה של שעורים דאמרינן בסנהדרין ירושלמי בפרק כהן גדול רבי עקיבא דכפר חנן אומר עדשים היו אלא שהיתה ענבה שלהן כשל שעורין יפה וכו':
ענב [בלאטער] (ע"ז כח)האי עינבתא פרוונקא דמיתותא פי' מורסא אי הכי ליתי ענבתא בת מינה פי' ענבים שהיו מראיהן כאותה מורסא אם היא לבנה יעביר ענבים לבנים ואם היא שחורה יעביר עליה שחורים (בכורות לח) חלזון נחש וענב פי' שיש בעינו כענבה:
ענב [שלייף] (פסחים יא) עניבה קשירה מעלייתא היא וירכסו את החשן תרגום ירושלמי ויענבון:
ענבל [קלעפפעל] (כלים פרק י"ד) העינבול והצינורא (שבת נח) מתיב רבא מהא דתנן (בסוף פרה) הזוג והעינבול חיבור פי' הברזל שבתוך הזוג המקיש בדפני הזוג ומשמיע הקול ועוד מפורש בערך זוג (אמר בנימין פי' בלשון יוני שם כולל לדבר הנתון תוך ד"א ובפרט בעגלה נקרא כן גם בלשון רומי מין מסמר הקבוע אצל האופנים שלא ימוטו ויפלו לארץ):
ענג (לוסט] באבות דרבי נתן בפרק רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה רבי יהודה אומר כל המקבל עליו תענוג העולם הזה (אין) נותנין לו תענוג העולם הבא:
ענג [זיך פערשפעטן] (ב"ק פ) ובלבד שלא ישהא את הענוגה שבהן שלשים יום פי' אחרונה כמו הלהן תעגנה כלומר תתאחרו: [הפלאה שבערכין]ענג ב' בבא קמא דף פ' ובלבד שלא ישהא את הענוגה שבהן שלשים יום. פירוש אחרונה כמו הלהן תעגנה כלומר תתאחרנה עכ"ל. לפנינו איתא העגונה וז"ל רש"י העגונה מאוחרת כמו הלהן תעגנה (רות א') תאחרנה מלהנשא: וגירסת רבינו צ"ע שמביא ראיה מן תעגנה על ענג ולולא דמסתפינא הייתי אומר דערך זה צריך להיות לעיל בערך עגן וטעות נפל בספרים:
עגה [נאהמע]. (ב"ב קטו) מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. פי' לפי שאמר לו הצדוקי ומה בת בנו הבאה מכח כחו תירשנו בתו הבאה מכחו לא כל שכן והיו הצדוקין בשטותן אומרים כי הממזר אינו יורש במקום בת אביו וביקש רבן יוחנן בן זכאי להשיבו מתוך דבריו ולא רצה להתמשל בראובן ושמעון ונתמשל בצבעון וענה וכך אמר לו מה אתה מוצא בצבעון שמת והניח בן איה בנו שהוא בן כשר אלא נמצא בן בנו שהוא כשר הלא נמצא בן איה שהוא מכח כחו יורש אותו וענה עצמו שהוא בא מכחו אינו יורש אותו מתוך שהותרה אגודה זו בצד זה נתפרדה החבילה זו בצד זו זה פי' רב סעדיה גאון ז"ל פ"א של ר"ח ז"ל בא וראה שאע"פ שענה בן בנו של שעיר קראו בנו של שעיר כמו לוטן ושובל וצבעון ללמדך שבן הבן הרי הוא כבן וכולן כחו הן ואין הפרש ביניהן לומר שזה כחו וזה כח כחו השיבו הצדוקי אין לך ראייה אלא זו ובכך אתה פוטרני השיבו לא יהא מקרא שהבאתי מן התורה כשיחה שלכם כלומר אינכם באים מכח קבלה ולא מכח הלכה אלא דברים מדעתכם שהיא כשיחה בטילה ורבינו גרשם ז"ל פי' כרב סעדיה ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם א"ל אותו קל וחומר שאתם אומרים מופרך הוא דומה לבת בנו שכן ייפה כחו וכו':
ענו [דעהמיטיג] עם עני ודל (בצפניה) תרגום עם ענוותן עני ורוכב על חמור ענוותן רכיב על חמור עניי הצאן:
ענוה [קארן] (בריש פיאה) ולפי הענוה פי' קמה כדפרשינן לעיל בענב פ"א קשירת הדבר הפרוד בלשון הקדש קרוי עניבת תרגום לולאות ענובין וכמו עניבה בקשירה ותנא שאמר הענוה בוא"ו שוה במקום ב' וי"א לפי ענוותו של בעל השדה מן וענותך תרבני פי' לפי גודל השדה ולפי רוב העניים שדהו מרובה ועניים מעוטין נותן לפי שדהו שדהו מעוטה ועניים מרובין נותן לפי עניים: [הפלאה שבערכין]ענוה פאה פרק א' אע"פ שאמרו אין פותחין לפאה מששים הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי הענוה. פירוש קמה כדפרשינן לעיל בענב. פירוש אחר קשירת הדבר הפרוד בלשון הקודש קרוי עניבה תרגום לולאות ענובין וכמו עניבה בקשירה ותנא שאמר ענוה בוי"ו אפשר שהוא במקום בי"ת וי"א לפי ענותו של בעל השדה מן וענותך תרבינו פירוש לפי גודל השדה ולפי רוב העניים שדהו מרובה ועניים מועטין נותן לפי שדהו שדהו מועטת ועניים מרובין נותן לפי עניים עכ"ל. עיין מה שכתבתי בסייעתא דשמיא בגליון המשניות:
ענו [לאגע] שכבת הטל תרגום ירושלמי ענות טלא:
ענטב [ארטס נאמע] (ר"ה כח) זיל לענטב וקדשיה לירחא פי' מקום (אמר בנימין בנוסחאות עין טב כתוב):
עני [ארימער] (קדושין נט) עני המהפך בחררה ובא חבירו ונטלה מהו אמר ליה נקרא רשע:
ענמלך [נאהמע] (מדות פרק ב' מנחות צב) ענמלך דעני למריה בקרבא פי' סוס שעונה לרבו כלומר שמסייע לו ורץ כשרוצה לברוח:
ענץ [בונדל] עניצי פשתן כבר פי' בערך השני (אמר בנימין עיין ערך אנץ):
עגק [האלזשטיק] (ברכות מד שבת קח)במימרות דרב חסדא האי בר בי רב דזבין בשרא לזבן עונקא דאית ביה תלתא מיני בשרא פי' מן הצואר בל' ערבי קורין לצואר ענק והוא מקום שחיטה ויש בו שלשה מיני בשר שמן וכחוש ולבן. נחר גרוני תרגום אתחרחר עונקין רוממות אל בגרונם תושבחן דאלהא בעונקהון עוקיא ושירי ידא תרגום הנטיפות והשירות:
ענקלין [האקען] תרגום והשפתים טפח אחד וענקלין נפקין פשך חד (ראה ערך אנקל):
ענקמון [שטארקר מענש] (ב"ר פ' סו) ויקרא את עשו למדינה שהיתה מכתבת ענקמון למלך (אמר בנימין פי' בלשון יוני איש חזק ובריא):
ענקוקלות [אונרייפע טרויבען] והחרצנין והזגין (ערלה פ"א) פי' הרכים שבראשי הגפנים כמו שפי' רב אחא משבח' בשאילתות והי נינהו קנוקנתא כדאמר קנוקנות גפנים: [הפלאה שבערכין]ענקוקלות ערלה סוף פרק א' ענקוקלות והחרצנים והזגין וכו' אסורים בערלה וכו'. פירוש ענקוקלות הרכים שבראשי הגפנים כמו שפירוש רב אחא משבחא בשאילתות והי נינהו קנוקנתא כדאמר קנוקנות גפנים עכ"ל. כמו שפירוש רב אחא משבחא בשאילתות ריש פרשת וישלח סימן כ"ד שאילתא וכו לא אסרה תורה קנוקנית שבו [חולין דף צ"ב.] וכו' כי היכי דאמרינן קנוקנות גפנים עכ"ל. (אמר המעתיק עיין בפירושי הרמב"ם והר"ש במשניות שבגמרא ובפירוש הרב מברטנורה לפירוש המשנה שבמשניות וכולם פירשו שהן ענבים שלקו קודם גמר בשולן ונפלאתי על הגאון מהר"י בערלין שלא הערה בהם ומפירושם כלום וגם במשניות לא הערה מפירוש הערוך כלל והמה רחוקים מאוד לפענ"ד כי רבינו הערוך לא הזכיר בהם לקותה כלל רק רכים שבראשי הגפנים וצע"ק):
ענתה [צייט] (מסכת ברכות דירושלמי פי' מי שמתו) אתת ענתא דנשיאות כפים ולא שאלון ליה אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה פי' עת וי"מ ענש עבר נהרא וכענת מענין זה:
עסה [טייג שפייז] (ברכות מב) אף לא מעשה קדרה (נדרים דף מט) הנודר ממעשה קדרה אינו אסור ממעשה רותחת (גמרא) אמר אביי תנא כל מידי דמתבשלא ביה רפתא תבשיל קרי ליה. פי' חטים מבושלים ואלו הן חילקא טרגיס זריד ערסן:
עסה [טייג] (קדושין עא) כל הארצות עסה לארץ ישראל (כתובות קיא) דאמר מר כל הארצות עסה לארץ ישראל שהן חולין לגבי ארץ ישראל וארץ ישראל חולין היא לגבי בבל. אלמנת עסה כבר פי' בערך אלמן (מכשירין פ"ב) אם היתה פת עיסה פי' לחם נקי (מעשר שני פ"ב) כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים ונכנסין לירושלים ויוצאין נטמאו ר' טרפון אומר יתחלקו לעסיות פי' חטין המבושלין נקראין עסיות (אמר בנימין לעסות כתיב בנוסחאות ופירשו המפרשים לעסות טהורות שישימו בכל עסה ועסה מן הכרשינים טמאים פחות מכביצה):
עסה [קנירשען] תרגום חרק עלי שנימו מעסן עלי ככיהון:
עסוס [ביטער קרייטיכעץ] וטורא ומר ירואד (פסחים לט) (אמר בנימין בנוסחאות כתוב סווס וטורא ומר יולא והם מיני ירקות מרים):
עססיות [הילזען פרוכט] (שבת יח) לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין פי' בתשובות אחד ממיני קטנית שגדלין בארץ ישראל ובבבל אין מצויין לא עססיות ולא תורמוסין (אמר בנימין יש אשישים ויש אסיסי' ויש עססיות ולא ידעתי אם כלם מן קטנית או מן קטנית אחד או מינים שונים):
עסק [שטרייט] (ב"ק ח כתובות צב) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין. (שבועות לא) ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש לה עסיקין פי' ערעורין (אמר בנימין לשון מקרא תרגום כי התעשקו עמו ארי אתעסקו עמיה):
עסק [בעשעפטיגען] (פסחים מא) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך מן המחובר שפטור תאמר במעילה וכו' (סנהדרין נה) המתעסק בחלבים ובעריו' חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה פי' חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה (שבת עב) כדאמרן נתכוון להגבים את התלוש וכו' (שבא קנז) א"ל מתעסק בעלמא אנא (כריתות יט) א"כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (שם) מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה (סוטה מד) מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות נפקא מיניה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה עת לכל חפץ תרגום עידן לכל עיסקא (אמר בנימין פי' בל' יוני פעל המשתדל לעשות דבר מה). (מ"ק כב) רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט פי' לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו על ידי אחרים (ב"מ קד) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרוויהו פי' ניחא למלוה דאי נאנסה כולה למפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותא דמריה קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה וניחא ליה ללוה דאי מתניסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד ואי מטא רווחא שקיל מיהא פלגא (ב"ב ע) עד דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא וכו' (כתובות סו) תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא (קדושין ל) איכא בינייהו לאגמורי עיסקא:
עשר [צעהן] (ברכות כא) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו' הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ בחי כרב אשי דאמר על הארץ ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי דקיימא לן בברכת הארץ נותנין לתוכו מים אם הוא חי דהא אמרינן מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים מלא כמשמעו עיטור בתלמידים רב חסדא מעטר בנטלי פי' היה נותן ליושב לימין המברך וליושב לשמאלו כוסות וכשאמר המברך ברכת הארץ מוסיף מאחד מאלו הכוסות בכוס שביד המברך עכשיו כל יין ששותין מזוג הוא במים. עיטוף דמעטף או פרים סודרא ארישיה מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ור' יוחנן אפי' לסייע בשמאלו ומגביהו מן הקרקע טפח פי' בתלמוד ארץ ישראל צריך להגביהו מן השולחן טפח ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו (ר"ה יב) שנה שאין בה אלא מעשר אחד פי' תורת מעשרות כך היא שנה ראשונה של שבוע מפריש מעשר ראשון ללוי כדכתיב ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה ועוד מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלים וכן בשנה שנייה אבל בשנה שלישית מפריש מעשר ראשון ותמורת מעשר שני מפריש מעשר עני ונותנו לעניים והיינו דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא מעשר אחד והיינו מעשר ראשון לפי שמעשר עני אין בו שום קדושה לפי שזר אוכלו בכל מקום בלא פדייה ובלא קדושה וכמו כן מפריש בשנה ד' ה' ו' מעשר ראשון ואסור לזרים. (יבמות פו) האוכל טבל שנשאר שלא הופרש ממנו שום דבר אפי' מעשר עני חייבין עליהן מיתה וחומש דתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא מורם ממנו כל עיקר וכו'. אבל מעשר ראשון עצמו לאחר שהופרש ונתנו לכהן אם הכהן נותנו במכירה או במתנה מותר לו ואפי' קודם שנתנו לכהן לרבי מאיר שאוסרו לזר אין חייבין עליו מיתה וחומש. (זבחים מד) הבכור והמעשר והפסח קדשים קלי' וכו' עד הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם (בבורות נג) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו' בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכו'. תוספת' במסכת שחיטת קדשים יפה כח כהנים מכח ישראל בקדשי קדשים ובבכור שאין לישראל בהן כלום ויפה כח ישראל מכח כהנים בפסח ובמעשר בהמה שאין לכהנים בהן כלום. עשרה תנאים התנה יהושע עשר תקנות תיקן עזרא עשרה דברים נאמרו בירושלים וכולם מפורשים בסוף גמרא דפרק מרובה. (שבת פז) ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן תנא עשר עטרות נטל אותו היום וכו' עשר נטיעיות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. (סוכה מד מ"ק ד תענית ג) פי' עשר נטיעות כדתנן (שביעית פ"א) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה ואע"ג דאסור לחרוש קודם ראש השנה דשביעית שדה הלבן ושדה האילן מפסח ועד עצרת כמפורש בריש (שביעית פ"ב) ר' שמעון אומר וכו'. אלו נטיעות שהן ילדות מותר לחרוש בשבילן עד ר"ה כדגרסינן בריש משקין אתאי הלכתא למשרי ילדה. (כתובות נב) בגמרא לא כתב ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרווייהי עד עישור נכסי. עשורייתא דבי רבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת ניזונת מנכסי אחי' ונוטלת עישור נכסים אומר לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד וכו'. (ב"ר פ' נב) מניין לעשרה נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה עד מתי לעדה מה עדה שנאמרה כאן וכו' (ב"ק קי חולין קלג) עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וברית מלח וכו'. כולן מנויין בתוספתא חלה פי' בכלל וברית מלח שנאמר כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך בפרט חטאת שנאמר כל זכר בכהנים יאכל אותה קודש קדשים היא חטאת העוף אשם תלוי ואשם ודאי שנאמר כחטאת כאשם תורה אתת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה זבחי שלמי ציבור שנאמר על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן. לוג שמן של מצורע שנאמר ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן וגו' הקיש לוג שמן לאשם מותר העומר שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים לה' זו מנחת העומר וכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. שתי הלחם שנאמר והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן שירי מנחות דכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ארבע בירושלים בכורה שנאמר כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך ביכורים שנא' ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה והמורם מן התודה ואיל נזיר שנא' והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן וגו'. איל נזיר שנא' והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קודש הוא לה' על חזה התנופה. עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה עשר בגבולין תרומה וראשית הגז שנא' ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו תרומת מעשר שנא' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן חלה שנא' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה ותרומת גרן לכהן היא פדיון הבן לכהן שנאמר ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת וגו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם פטר חמור שנאמר ופטר חמור תפדה בשה וגו' שדה אחיזה ושדה החרם שנא' והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו וכתיב כל חרם בישראל לך יהיה גזל הגר שנאמר האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכיפורים וגו' אלו כ"ד מתנות כהונה כל המקיימן כאלו קיים כלל ופרט וברית מלח וכו'. (חלה פ"ב) שיעור החלה אחד מכ"ד וכו' עד ונחתום אחד ממ"ח ירושלמי נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן (ב"ב צח) כתיב שלשים אמה קומתו וכתיב עשרים אמה קומתו ומשרי כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה פי' אלו כ' אמות מראשי כרובים עד שמי קורה כי הכרובים קומתן עשר אמות שנא' ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו וקמ"ל האי קרא דהני עשר אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכרובים של מעלה מה הכרובים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם השאר והכרובים בנס היו עומדין עשרין ותרתי שביקא להו בריש גמ' דתעניות פי' הלא הם מפורשין מהדין קרא ולקמיה כ"ד ואמאי חשיב ב' ושביק כ"ב ואילו הן א' אותי עזבו ב' לחצוב להם ג' עזבך את ה' אלהיך ד' רעתך ה' ומשובותיך ו' ולא פחדתי ז' ולא אעבור ח' צועה ט' זונה י' נהפכת י"א נכתם עונך י"ב לא נטמאתי י"ג דרכך בגיא י"ד כי אהבתי זרים ט"ו ואחריהם אלך י"ו הובישו י"ז מלכיהם י"ח שריהם י"ט כהניהם כ' נביאים כ"א אומרים לעץ אבי אתה כ"ב ולאבן את ילדתני כ"ג כי פנו אלי עורף כ"ד כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ואמרינן נמי דהני דאמרינן הכא כ"ד רעות דכתיב בעניין התשפט התשפט ודמי דהכי הוא בודאי ואלו הן א' עיר שופכת דם ב' ועשתה גילולים ג' טמאת השם ד' רבת המהומה ה' איש לזרועו היו בך למען שפך דם ו' ז' אב ואם הקלו בך ח' לגר עשו בעושק ט' יתום י' ואלמנה י"א קדשי בזית י"ב ואת שבתותי חללת י"ג אנשי רכיל י"ד אל ההרים אכלו בך ט"ו זמה עשו בתוכן י"ו ערות אב גלה בך י"ז טמאת הנדה ענו בך י"ח ואיש את אשת רעהו י"ט ואיש את כלתו כ' ואיש את אחותו כ"א שחד לקחו בך כ"ב נשך ותרבית כ"ג ותבצעי כ"ד ואותי שכחת הרי אלו כ"ד בספר אחד כתיב ותרתי הויין והא כ"ד הויין. ס"א תרתי הוא דעביד כ"ד שביקא א"ל הכי א"ר יוחנן כל אחת ואחת שקולה כשתים שנא' כי שתים רעות עשה עמי וגו' בתרה שמעתא אחריתי כי עברו וגו' ותו לא וגו' זאת אגדה היא ויש שאומרים בפירושה דהני כ"ד דקאמר לאו דווקא האי מניינא אלא לרעות נפשיה קא מכוין דקאמר כ"ד בלשון הבאי וגוזמא כדכתיב מהכות כסיל מאה כי שבע יפול צדיק וקם כי שבע תועבות בלבו ולמך שבעים ושבעה וכיוצא בהם ואי אמרת היכי כ"ד אמרי רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ"ד כי ההיא דהשוכר את הפועלים א"ל דין כבר לקישא דאי הוה כבר לקישא הוה מקשי לי כ"ד קושיי ומפריקנא ליה כ"ד פירוקי וממילא רווחא שמעתתא וכן אמרינן (כתובות עז) כ"ד מוכי שחין היו בירושלים כל אלו פירושים מן רב האי גאון ומנין של יחזקאל היא העיקר בענינו שכן מצינו מפורש (ובויקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים) ר' יודן בשם ר' יוחנן כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא על הגזל עשר קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות שאלו מרב האי גאון י' קדושות שנינו בריש כלים כשתחשוב אותן יבואו י"א והשיב כך א"י אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעין ממנו מקצת טומאה או שמונעין מקצת בני אדם להיכנס אליו ואין בסתם א"י קדושה זו והבאת ביכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינן בקדושות הללו וי' קדושות בא"י הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה: [הפלאה שבערכין]עשר (רבינו כתב כאן ערך עשר כאילו היא כתובה בסמ"ך באשר שהיא נקראת בשמאלי אבל עשר בשי"ן הימני כתב רבינו במקומו הראוי) ברכות דף נ"א: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו' הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ בחי כרב אשי דאמר על הארץ. ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי דקיימא לן בברכת הארץ נותנין עליו מים אם הוא חי דהא אמרינן בברכות דף נ': מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכת המזון שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים עכ"ל. לפנינו איתא אמר רב ששת ובברכת הארץ ועיין תוס' בפסחים דף ק"ח: ד"ה שתאן וכו' כתבו זה בשם הערוך: שם באות הנ"ל מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ורבי יוחנן אפילו לסייע בשמאלו עכ"ל. לפנינו איתא אמר רבי יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אמר רב אשי הואיל וראשונים שאלו ולא איפשיטא להו אנן נעביד לחומרא: עוד שם באות הנ"ל תענית דף ה'. (כי שתים רעות עשה עמי) עשרין ותרתי שביקא להו. פירוש הלא הם מפורשים מהדין קרא ולקמי' כ"ד ואמאי חשיב ב' ושביק כ"ב ואלו הן א' אותי עזבו ב' לחצוב להם ג' עזבך את ה' אלקיך ד' רעתך ה' ומשובותיך ו' ולא פחדתי ז' ולא אעבור ח' צועה ט' זונה י' נהפכת י"א נכתם עוונך י"ב לא נטמאתי י"ג דרכך בגיא י"ד כי אהבתי זרים ט"ו ואחריהם אלך י"ו הובישו י"ז מלכיהם י"ח שריהם י"ט כהניהם כ' נביאהם כ"א אומרים אבי אתה כ"ב ולאבן את ילדתני כ"ג כי פנו אלי עורף כ"ד כי מספר עריך היו אלקיך יהודה ואמרינן נמי דהני דאמרן הכא כ"ד רעות דכתיבי בענין התשפוט ודמי דהכי הוא בוודאי ואלו הן א' עיר שופכת דם ב' ועשתה גלולים ג' טמאת השם ד' רבת המהומה ה' איש לזרועו היו בך למען שפך דם ו' ז' אב ואם הקלו בך ח' לגר עשו בעשק ט' יתום י' ואלמנה י"א את קדשי בזית י"ב ואת שבתותי חללת י"ג אנשי רכיל י"ד אל ההרים אכלו בך ט"ו זמה עשו בתוכך י"ו ערות אב גלו בך י"ז טמאת הנדה ענו בך י"ח ואיש את אשת רעהו י"ט ואיש את כלתו כ' ואיש את אחותו כ"א שוחד לקחו בך כ"ב נשך ותרבית כ"ג ותבצעי כ"ד ואותי שכחת בספר אחד כתוב תרתי הווין והא כ"ד הווין. ס"א תרתי הוא דעבוד כ"ד שביקא אמר לי' הכי אמר ר' יוחנן כל אחת ואחת שקולה כשתים שנאמר כי שתים רעות וגומר ובתרה שמעתא אחריתי כי עברו וגומר ותו לא וגומר זאת אגדה היא ויש שאומרים בפירושא דהני כ"ד דקאמר לאו דווקא האי מניינא אלא לרעות נפשי' קא מיכוין ודקאמר כ"ד ובלשון הבאי וגוזמא כדכתיב מהכות כסיל מאה כי שבע יפול צדיק וקם כי שבע תועבות בלבו ולמך שבעים ושבעה וכיוצא בהם ואי אמרת היכי כ"ד אמרי רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ"ד כי ההיא דב"מ פרק הפועלים דף פ"ד. אמר לי' דין כבר לקישא דאי הוה בר לקישא הוה מקשי לי כ"ד קושיי ומפריקנא לי' כ"ד פירוקי וממילא רווחא שמעתא וכן אמרי בסוף המדיר בכתובות דף ע"ז: כ"ד מוכי שחין היו בירושלים. כל אלו פירושים מן רב האיי גאון. ומניין של יחזקאל הוא העיקר בעניינו שכן מצינו מפורש בויקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים ר' יודן בשם ר' יוחנן כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא על הגזל עכ"ל. וז"ל רש"י בתענית שם עשרים (וארבע וצ"ל) ותרתי שביקא להו בתמי' בפרשת התשפוט כ"ד עבירות שעברו לישנא אחרינא על כ"ד ספרים: עוד שם באות הנ"ל כלים פרק א' עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שאלו את רב האיי עשר קדושות ששנינו בריש כלים כשתחשוב אותן יבוא י"א והשיב כך ארץ ישראל אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעין ממנו מקצת טומאה או שמונעין מקצת בני אדם להיכנס אליו ואין בסתם ארץ ישראל קדושה זו והבאת ביכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינן בקדושות הללו וי' קדושות בארץ ישראל הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה עכ"ל. הרב מברטנורה כתב כן בשם הגאונים ואית דמפרשי דתנא קמא דחשיב עשר קדושות רבי יוסי היא וכו' ע"ש וכ"כ הר"ש:[הפלאה שבערכין]עשר כתובות דף מ"ח. רבי יהודה אומר האומר אם מת לא תקברוהו מנכסי אין שומעין לו לאכל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור עכ"ל לפנינו איתא רב מתנה:
עף [ווען פליהען] (שבת כו) אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף (סוטה מה) בגמ' נמצא טמון עפו עמריו לתוך שדה חברו פי' כמו ויעף אלי שהפריחם הרוח ונתלו באילן:
עף [ערמידען] (סנהדרין צד) כי לא מועף לאשר מוצק לה אין עם עייף בתורה נמסר ביד המציק לו כעת הראשון הקל לא כראשונים שהקלו מעליהן עול תורה אבל האחרונים הכבידו עליהם עול תורה וראויין לעשית להם נס כדורכי הים וכעוברי הירדן אם אינו חוזר בו אעשה אותו גלילא בגוים (חגיגה טו) אין למעלה לא עורף ולא עיפו ענין עייפות:
עף [פערדאפפלען] (ערובין סא). מגילה עפה תרגום כפול עיף (כתובות סז) אמרה מפנק כולי ההי עיפינהו ניהליה ושדר ליה (חולין נז) גלימא עיף מיעף: [הפלאה שבערכין]עף ג' כתובות דף ס"ז:אמר מפיק כולי האי עייפינהו ניהליה ושדר לי' עכ"ל. בגמרא כך איתא מר עוקבא הוה עניא בשבבותי' דהוה רגיל לשדורי לי' ארבע מאה זוזי וכו' יומא חד שדרינהו ניהלי' ביד ברי' אתא אמר לי' לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דקא מזלפי לי' יין ישן אמר מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהלי' וז"ל המהרש"א בד"ה ד' מאה זוזי וכו' ואע"ג דבשני מאות זוז לא מיקרי שוב עני ואסור לקבל צדקה מ"מ ד' מאה זוזי בפעם אחת שרי לעני לקבל כדתנן במתני' דפאה [אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול] ומיהו כי עייפינהו ושדרינהו ניהלי' בו ביום קשה האיך קבל הכפל והלא כבר קבל ד' מאות זוז ונעשה עשיר ודוחק לומר שכבר הוציא בו ביום יותר מב' מאות זוז עד שלא נשארו לו ב' מאות זוז עכ"ל. והנה עוד יש לדקדק למה אמר עייפינהו ושדרינהו הכי הוה לי' למימר הדר שדר לי' עוד ד' מאות זוז ותו כי חזא דקא מזלפי לי' יין ישן ועלה בדעתו שאין צריך [כמו שהגיד אח"כ לאביו] מה ראה לדבר זה שנתן לו ד' מאות זוז ששלח לו אביו כזאת לפי שהוא סבור שהוא עני אבל לפי מה דחזי השליח דקמזלפי לי' והחזיק להאי גברא דקמזלפי לי' לעשיר ואסור לקבל צדקה וא"כ למה הפסיד מעות אביו שלא על מנת כן שלח לו. ולכך נראה וודאי דהאמת כן דמר עוקבא שלח ביד פיקח וברי' דמר עוקבא כד הוי חזי מעשה דקמזלפי לי' יין ישן לא נתן לו כלום וחזר אל אביו בצרור כספו להשיבו אל אביו וא"ל לא צריך אמנם מר עוקבא השיב לבנו מפנק כולי האי עייפינהו [ופירש"י כפלינהו וכן לפי התרגום שהביא רבינו וכן גלימא עיף קמיעף שפירושו הדבר בעצמו כפולה] דהיינו לאותן ת' זוזי שהחזיר לו הניח עוד ת' זוזי וזהו עייפינהו ושדרינהו ניהלי' והשתא שפיר הי' מותר לקבלן דאפילו אלף נותנין לו כאחת [ולא אכחד כי מצאתי בילקוט פרשת וישב תוך רמז קמ"ה העתיק מר עוקבא וכו' דהוה רגיל וכו' לשדורי לי' מאה זוזי וכו' ולגירסת הילקוט ליכא להקשות מידי]: שם באות הנ"ל חולין דף נ"א: גלימא עיף מיעף עכ"ל. לפנינו איתא עוף ומעופף ופירש"י כפולה הטלית וכו' [וקצת יש לדקדק דלא נקט גלימא כמו דאמר בגמרא]:
עפר [שטויב] (שבת נ) עפר לבונתא שרי פירוש עפרורית של לבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתא ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות ואהילא גופיה כדאמרינן (נדה סז) דרש רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל ועשוי לכבס בו את הכלים וכשמערבין בו אסא שהוא הדם וסיגלי קורין אותו ברדא וסיגלא עצמן עיקרין של עשבים הן וריחס יפה והוא אחד מג' דברים שפירשו חכמים בדודאים ובלשון ערבי שמן שערי וי"מ עפר שעושין ממנו לבנים מותר לחוף ראשו בו עפר פלפלי מותר לשוף ידיו (חולין סח) מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל ומלינן עיינין כלומר מרוב החביבות היינו ממנאים עינינו מעפר קברן אבל מזה הדבר לר' יוחנן אנו שומעין: [הפלאה שבערכין]עפר א' שבת דף נ'. עפר לבונתא שרי. פירש עפרורית שללבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתה ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות ואהילא גופי' כדאמרינן בתינוקות בנדה דף ס"ו: דרש רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל וכו' עכ"ל. לפנינו איתא בחול ורש"י לא פירש כלום:
עפר [יונג] (בילמדנו מימנה עפר יעקב) מימנה עפרים שיש בהן שהגיע ולעונת אשה וכובשין את יצרן ואין עוברין עבירה פי' בחורים:
עפרן [נאמע] (ב"ר פ' נט) וישמע אברהם לעפרן וישקול אברהם לעפרן בפסקא דעשר תעשר עפרן תניינא חסר וי"ו בשביל שהכנים עין רע בממון של אברהם חסרו וי"ו כדכתיב נבהל להון איש רע עין וגו':
עפרן [עדעל שטיין] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב לוי גליף על ברקן ועפרן מין אבן טובה:
עץ [האלץ, בוים] (מ"ק ח) עצים ואבנים בעלמא לא מטמו והכא מטמו פי' מטומאה דביתו לא ילפינן דהוי חידוש וכל היכא דאיכא חידוש אין לך אלא חידושו דהא עצים פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה (חולין קכט) למה לי הבשר הרי מטמא טומאה חמורה על גבי אביו כלומר שהאבר מטמא במשא והבשר אעפ"י דלעצמו הוא טהור הרי מטמא ביישא על גב האבר וא"ל כששימש כלומר כיון דהבשר בלא אבר אינו מטמא דהאי אבר משמש הבשר לא חשבינן ליה אלא כמו שמונח הבשר על גבי עץ והאבר מטמא במשא אבל לא הבשר. כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה פירוש כיפת שאור שהיא קשה ויחדה לישיבה בטילה מתורת האוכלין ומטמאה במושב הזב כשאר מושב כששימש מעשה עץ שימש. פי' לא יאמרו מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה דזה שאור אינו חשוב אלא כחתיכה של עץ וחתיכה של עץ שישב עליו הזב מטמא מושב (תמיד פ"ב) כל העצים כשרים חוץ משל זית וכו' עד ושל עץ שמן פי' לשון ישמעאל גנס מן אלצנובר והן איצטרובילין ובלע"ז פיני"י (פסחים לא) עץ פרור מגעילו ברותחין פי' כף של עץ ששופכין בו המרק מן הקדירה ומנער בו הקדירה (סוטה מב) כתי' חץ חניתו וקרינן עץ חניתו עדיין לא הגיעו לחצי שבחו מיכן שאסור לספר בשבחן של רשעי' אי הכי לא לפתח ביה כלל לאודועי שבחיה דדוד:
עצב [דיא גלידער רעכט מאכען] (שבת קמז) אין מעצבין את הקטן פי' מיישבין איבריו של קטן מיישב בידו חוליות של שדרה אחת על חברתה וזה עיצוב מלשון עצבון (ברכות ל) חזייה דקא בדח טובא אמר ליה בכל עצב יהיה מותר פי' בכל שמחה העצב יהיה מותר. (בילמדנו) אספה לי שבעים איש אספו לי חסידי לעתיד לבא אמר הקב"ה אספו לי דורו של שמד היאך היו עושין מעמידין ישראל לפני הדיין ואומר לו כפור באלהיך ואומר איני כופר לעולם מיד מרבין עליו צערין. שנאמר ירבו עצבותם אחר מהרו ואעפ"כ אינו שומע וממהרין עוד להוסיף אחר שנאמר אחר מהרו אומר לו נסך והוא אומר בל אסיך נסכיהם מדם אומר לו השבע באלילים ואתה נפנה ואומר ובל אשא את שמותם על שפתי הללו סוחקות והללו עצבות פירשנו בערך סחק: [הפלאה שבערכין]עצב א' שבת דף קמ"ז. אין מעצבין את הקטן. פירוש מיישבין איבריו של קטן ומיישב בידו חוליות של שדרה אחת על חברתה וזה עיצוב מלשון עצבון עכ"ל. וז"ל רש"י אין מעצבין לשון ידיך עצבוני (איוב י') וכו'.
עצב [דעקע] עוצבא אינה צריכה קיצוע (ב"ק סו) כבר פירשנו בערך אברזין:
עצב [דארן] (ב"ר פ' סד) ויגדלו הנערים משל להדם ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה וכו' מיני קוצים הם:
עצה [שטראה] כמלא פי גמל. (שבת עו) בסוף אהלות ושורף את הקש ואת העצה גמ' מאי עצה אמר רב יהודה תבן של מיני קטנית:
עצה [בעדריקען] תרגום ירושלמי או עצה יח חבריה על פסוק או עשק את עמיתו:
עצוה [טייג] תרגום עריסה כמו אצוה:
עצל [פויעל] וחד אמר משום עצלי כהונה כבר פירשנו בערך חשד:
עצם [זעלבסט] (כתובות עז) עשה בשביל כבוד עצמך פי' דלא מנחי לך ואזלי:
עציץ [מילטער] (פסחים כה) מתיב רב שמעיה בר זירא מהא דתנן (כלאים פ"ז) המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור (כתובות לט) אונס שותה בעציצו פיר' גסטרא בל' ישמעאל נקרא אציץ וכבר פי' בערך גסטר (אמר בנימין תרגום בפסוק ותלבש אסתר מלכות הוה מקלקלא בריע עציצא):
עקב [פערשטע] (יבמות קא) בסנדל שיש לו עקב כשר (כלים פכ"ו) סנדל שנפסקה אחת מאזניו וכו' עד נפסק עקבו (נזיר נא) בעי ר' ירמיה רקב הבא מן העקב פי' ממתני' ולמטה מחציו של צד העקב. (נדרים כ) המסתכל בעקיבה של אשה הווין ליה בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר ריש לקיש עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב. (בויקרא רבה פרש' י"ד) למאחרים על היין אילין דעללין לחנות' קדמין ונפקין עקבין. ס"א ויוצאין אחרונים אזהרה לעוקב אחר מנאף מניין לא תנאף קרי ביה לא תנאיף פי' שמרדף והולך על עקביו ומזמן לחבירו ניאוף. פי' אחר מכין לו מקום ונשים לניאוף מניין שחייב ת"ל לא תנאף לא תגרום ניאוף:
עקב [בעטריגעריש] (מכות י) מאי עקובה מדם א"ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות פי' מערימין ועוקב אחר מנאף נראה כענין זה. (סוטה טז) בג' מקומות עוקבת מקרא פי' מל' ויעקבני זה פעמים כלומר עוקרת לשון אחר עוקמת ל' אחר עוקפת. (ע"ז עב) אם יש עקבת יין אסור. ס"א עכבת פי' בתוך המשפך יש מקום שמעכב את היין ואינו יורד כולו:
עקוב [שוואם] (סנהדרין קח) יש לנו מין אחד ועקוב שמו ואמרי לה עקוש שמו פי' שהוא מין ספוג ושואב את המים ואנו מניחין אותו על ראשינו לבלוע המים פי' אחר עקוב שמו שמעקב את הגשמים:
עקובה [קלאע] כעקובה דכלבא פי' בערך בן יכבד אב:
עקיבא [נאמע]. (קדושין כה) עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ועישור אחר נתון לעקיבא פי' רבי יהושע היה לוי ורבי עקיבא פרנס לעניים ומקומו של אותו מעשר מושכר לו:
עקד [בינדן] (שבת צד) לא עקוד ולא רגול (תמיד פ"ד) לא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו גמ' אמר רב יהודה עקוד עקידת יד ורגל רגול שלא יכוף ידו על זרועו ויקשור וכולי (אמר בנימין תרגום עקודים נקודים רגולין נמורין אם כן לדעת תתרגום עקוד ורגול אחד הוא לא כן בל' תלמוד):
עקה [גרוב]. (מעשרות פ"א) השמן משירד לעוקה פי' גומא שמתכנס שם השמן (ערובין פח) מקצתן עשו עוקה (מקואות פ"ו) עוקת המערה אין מטבילין בה פי' גם אלה חפורה להתקבץ בהן המים:
עקל [נעטץ פערמיגער זאק וואס דיא אליווען געפרעסט ווערדען] (שבת קמד) מוחל היוצא מעקל בית הבד טמא פי' עקל שם הכפיפה שעוצרין בה הזיתים והיא עשויה כמין קופה ואינה כולה גדולה אלא מסורגת כמעשה מצודה ושבכה ואחר שעוצרין הזיתים ונשאר הגפת שהן הגרעינין של זתים מכניסין אותן באותו עקל ונסחט מן הגפת כל שמן שנשאר בו ונותנין על העקל ממל שהוא מפרכתא ועוד מפורש בערך לולב: [הפלאה שבערכין]עקל א' שבת דף קמ"ד. מוחל היוצא מעקל בית הבד טמא. פירוש עקל שם הכפיפה שעוצרין בה הזיתים והיא עשוי' כמין קופה ואינה כולה גדולה אלא מסורגה כמעשה מצודה ושבכא ואחר שעוצרין הזיתים ונשאר הגפת שהן הגרעינים של זיתים מכניסין אותן באותו עקל ונסחט מן הגפת כל שמן שנשאר בו ונותנין על העקל ממל שהיא מפרכתא ועוד מפורש בערך לולב עכ"ל. ורש"י כתב פירש זה בשם רב האיי בע"ז דף ע"ה ד"ה גורגי:
עקול [אינטערשטער ארוים דעם שיפעם]. (מכשירין פ"ה) המים העולין בספינה ובעוקל פיר' רגל הספינה ויש אומרים החבל שתופס הספינה:
עקל [קריממינג]. (כתובות צז). איגלאי מילתא דארבי בעקולי הוו. (ע"ז לד). אמר ליה התם עקולי ופשורי איכא פי' עקולי מקומות שיש בשפת הנהר עקמומיות ופשורי מקומות גבוהין ונמוכין שהחבית אינה נמשכת בהו בהדיא (ב"ב כד) אם איתא דמהאי דקורא אתאי עקולי ופשורי טבעוה. (שם ק) בנותן להן דרך עקלתון פי' דרך עקמומיות (בכורות מה) ובעל פיקם והעיקול אי זהו עיקול כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו נושקות:
עקל [רינג] תרגום ירושלמי טבעת עגול וכומז ועזקיא מאצבעתא ועיקליא מאדרעין עקול כמו עגול:
עקם [פפרדרעהען מיט דעם מינד] (ב"מ צ) (סנהד' סה) רבי יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה (בכריתות ג) (כתובות מ) וזה מקימת שפתיו גרמו לו פי' שמעקם שפתיו ומנענע (ב"ר פ' לד) ותנח התיבה ובנה עליה מצודים גדולים עקמן וכמנן:
עקס [שווייף שפיטצע] (ברכות לה) וגמירי אי לא עסוקא דעקרבא דמנח בנהר דינור פי' נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא שהן ממונין בצנה עש הוא זנב טלה. (ערובין ק) הא דאית ליה עוקסא פי' יש למנעל לסופו עוקץ חד ושובר את העשבים (אמר בנימין בנוסחאות כתוב עוקצא): [הפלאה שבערכין]עקס א' ברכות דף נ"ח: וגמירי דאי לאו עקוסא דאקרבא דמוניח בנהר דינור. פירוש נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה שהן ממונין בצנה עש הוא זנב טלה עירובין דף ק': הא דאית לי' עיקסא. פירוש יש למנעל לסופו עוקץ חד ושובר את העשבים עכ"ל. לפנינו איתא עוקצא (וכ"כ במוסף אההיא דהביא רבינו הא דעירובין):
עקם [ווינקל] (שבת קו) (ביצה כד) כל היכא דאית ליה אוקצי עוקסי ביבר גדול פי' זויות שבורחות לשם ואין יכול לתופסם אלא בטורת (אמר בנימין בנוסחאות כתוב עוקצי עוקצי):
עקס [ביס] (בכורות לא) א"ר ששת מאן דעקם עקסתיה עקרבא פי' שנשכנו ישכנו נחש כמו עקיצתן עקיצת עקרב (אמר בנימין דעקיץ כתוב בנוסחאות):
עקף [בעטרוג] (ב"ק קיג) ר"ע אומר אין באין עליו בעקיפין פי' בערמנות (אמר בנימין פי' בל' יוני עכוב ודבר מונע):
עקץ [שטיעל. שפיטצע] (שבת עו) חוץ מקליפותן וגרעיניהן ועוקציהן (סנהד' ט) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים פי' כמין זנב יש לתאנה שבו היא תלויה באילן ונקרא עוקץ מחט שניטל חררה או עוקצה כבר פי' בערך חרר (נדה מז) כדי שיהא נותן על העוקץ פי' החידוד של דד והוא ראשו (יומא כה) העוקץ והרגל פי' העוקץ הוא העצה כדכתיב לעומת העצה. (חולין צג) א"ר יהודה חוטין שבעוקץ אסורין באילו שתי תיבות עקם ועקץ א' וע' אחד הם ס' וצ' אחד הם:
עקיק [עדעל שטיין] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב שמעון גליף על עקיק פי' מין אבן טובה:
עקר [אונפרוכטבאר] עקורי קטניות מחיות רעות כבר פי' בערך נקר (יבמות מב) או שהיתה עקרה זקנה קטנה וכו' עד כולן צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ותנן (יבמות סא) לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים וכו':
עקרב [שטאכעל געביס] (כלים פי"א) עקרב של פרומביא טמאה פי' הברזל של כלינוס שהוא מתג והוא רסן והוא פרומביא ונכנס בתוך פי הבהמה כגון חמור או סוס ושם אותו ברזל עקרב:
עקרב [איין געקרימטס אייזען] (שם פי"ב) עקרב בית הבד טמאה בל' ישמעאל מעקרבה ובל' יון אלופוס איליאו טריביאו:
עקרבת [ארטס נאמע] מן הצפון פי' מקום ע' בערך אילת:
ער [ערוואכען] בסוף מעשר שני (סוטה מז) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הטקפין מפורש (ערובין מד) (בכורות כב) מצא מין את מינו וניעור פי' פתוח לכרמלית שהוא דומה לו נתערב בין לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיים עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנו וכשאין לחיים פתוח לר"ה שאינה ממונה אינה מתערבת עמה. (זבחים קב) (ובויקרא רבה בצו) פ' זובח עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהיה ישן ונתעורר וכו' (תענית ד) עורו פילי (אמר בנימין כאן פי' בעל הערוך מעורר פילי שהם גומות בערך פל פי' מערער ומשבר). [הפלאה שבערכין]ער א' עירובין דף ח'. רב ור' חייא ור' יוחנן אמרי מותר להשתמש תחת הקורה וכו' שם דף ט'. אמר אביי מסתברא מילתא דר' יוחנן תחת הקורה אבל בין לחיין אסור ורבא אמר בין לחיין נמי מותר אמר אביי מנא אמינא לה דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח וכו' אע"פ שאין בו ד' על ד' נריך לחי אחר להתירו ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לר"ה מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אין מצא מין את מינו וניעור וכן איתא עוד הא לישנא בסוף הסוגיא שם גבי מבוי שרצפו בלחיין ע"ש. פירוש פתוח לכרמלית שהיא דומה לו נתערב בין הלחיין עם הכרמלית ונשתתף לו ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיין עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנה וכו' פתוח לרשות הרבים שאינה ממינה אינה מתעבת עמה. ובבכורות דף כ"ב. כ"ג. מצא מין את מינו וניעור עכ"ל. בעירובין ובבכורות לא פירש"י על מלת וניעור. אכן בעבודה זרה דף ע"ג. האריך בזה הלשון ד"ה מצא מין את מינו וניעור וכו' ולשון ניעור כאיש אשר יעור משנתו (זכריה ד׳:א׳) כמו הניעור משנתו [אבות פרק ג'] וכל היכא דתנן מצא מין את מינו וניעור היינו פירושה ויש מפרשים וניעור נוער מתורתו ונדבק בחבירו ונתחזק וא"כ נוער מיבעיא לי' עכ"ל רש"י.
ער [אוס לערען] (יומא נג) עירה דם הפר לתוך דם השעיר (נדה עד) היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח פי' היולדת בימי טהרתה מותרת לעבוד בקדשים ושופכת מים על קרבן פסח שהיו שוחטין בעזרה ורוחצין וצולין אותו בבתיהן ואינה נוגעות בגופו של פסח מן ותער כדה: [הפלאה שבערכין]ער יו"ד בבא קמא דף קי"ט. ת"ר אין לוקחין מן הגרדי לא עירין וכו' עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני צמר עיין ערך ארא) עכ"ל. לפנינו איתא אירין:
ער [ענטבנעסען] (כריתות י) כל העריות עשה בהן את המערה כגומר (יבמות נה) א"ר יוחנן הערה זו הכנסת עטרה גמר ביאה גמר ביאה ממש מכאן ואינך אינו אלא כנשיקה ופטור (חולין כט) ודלמא טעמא דרבי שמעון התם הואיל ומערה בבעלי חיים דתני איחור של תאנה שנפלה ומעירה אפילו בקליפתה (טבול יום פ"ג) אוכל שנפרס ומעורה במקצת (בסוף עוקצין) יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה. תבואה שנעקרה ומעורה ואפי' בשרש קטן (חולין מז) נידלדלה הכבד ומעורה בטרפשין מהו פי' מעורה דבוקה כדגרסינן (יומא נד) מאי כמער איש ולויות אמר רבה בר רב שילא כאיש המעורה בלוייה שלו. וכתיב ודבק באשתו ש"מ שהמיעור היא הדבוק. (גיטין כ) בעי רב פפא ה"ז גיטיך והנייר בין שיטה לשיטה מהו וכו' עד לא צריכא דמערה פי' כגון הלמ"ד של מטה מגעת לשיטה של מעלה וכן הנונין לשיטה של מטה. (ביצה ז) רבי יעקב אומר אם היו מעורין בגידין אסורות פי' גאון מאי איריא דקרי לה לשון עירוב כדאמרינן בטבול יום ונשא מעורה ויש מהן הרבה בתלמוד ובמשנה והרבה בל' ארמי מחליפין א' בע' כלומר מידי דמערבא: [הפלאה שבערכין]ער י"ג תרגום ואת הפרס ואת העזניה וער ועזיא עכ"ל המוסף. וכן איתא במתורגמן עד לאפוקי ממה שראיתי בקצת חומשין נדפס ועד:
ער [קינדער לאז] (יבמות נה) ערירים יהיו יש לו בנים קוברן ערירין ימותו אין לו בנים הולך בלא בנים. (שבת נו) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח היא לא יהא לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ושייך זה לחלק ראשון:
ער [אקער האממער] (כלים פכ"א) בלחיים ובעריים טמא פי' עריים דומה לכלי הסתת ובו משבר גושים של עפר כדכתיב ערו ערו עד היסוד בה ואומר ערער תתערער וי"א שאת של מחרישה ראשו חד ונכנס בארץ לחופרה ועולה ומרחיב כמין לחיים ומרחיב המענה כדתניא כל כלי הסתת טמאין והערערין עמהן:
ער [ברעכען] (ברכות לה) לא יערערנו בשמן זית תחילה (סוטה כ) נמחקה המגלה אמרה איני שותה מערערין אותה פי' גם זה ל' שיבור (אמר בנימין כמו גרגר ע"ש ובל' ישמעאל ערער):
ער [לארבער בוים] (ר"ה כב) (ב"ב פא) ערונים ערי (גיטין סט) טרפא דערא פי' בלע"ז לאור"ו (אמר בנימין האילן זה נקרא דפני ע"ש):
ער [שטאדט] (עדיות פ"ב) יוצאה אשה בעיר של זהב כבר פי' בערך ירושלם (נדרים לב) עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אילו האיברים וכו':
ער [שטרייטען] ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא כבר פירשנו בערך טצהר:
ער [וואללע] (כלים פכ"א) ובעירה שאינו עתיד להחזירה פי' הוא חוט עבה והוא למעשה חושב ורוקם פעמים מוציאו ופעמים מחזירו ופעמים מוציאו ואין מחזירו (ב"ק קיט) ת"ר אין לוקחין מן הגרדי לא עירין וכו' (אמר בנימין פי' בל' יוני צמר ע' ערך ארא):
ער [הויט] (כלים פכ"ו) עור החמר ועור החמור פי' עור החמור שמשים על החמור עור החמר שמשים על בגדיו עור הכתן שלובש אומן של פשתן. עור הרופא שמשים רופא החבורות מפני הלכלוך. ועור העריסה שמשים על עריתה של קטן עור הלב של קטן היה מנהגם לחגור על מתני הקטנים עור שמא יכהו החתול על לבו וימות. עור הכר והכסת כל מטה. עור הסרוק שמשימין אומני המסריקות במתניהם. עור הסרק אומן של פשתן (חולין עו) ונימא מר עור משלים לבשר לחומרא פי' כגון הבשר חופה חצי העצם והעור משלימו לרוב ולא תאמר עור מצטרף לבשר ואפילו חצי בחצי:
עיר [ענגעל] (פסחים לג) בגזירת עירין פתגמא פי' גזרה ואמר שוין הן עירין וקדישין שוין הן פתגמא שאלתא שוין הן:
ער [מעער אדלער] תרגום ואת הפרס ואת העזניה וער ועזיא:
ער [ציפעלליג] (חלה פ"ג) אוכלים עראי מן העיסה פי' דרך מקרה תרגום קרה ערע ולפעמים ארע עיין שם:
ערב [פערמישט] (כלאים פ"ה) כרם שהוא נטוע ערבוביא פי'. מבולבל (סנהדרין ב) עירוב פרשיות כתוב כאן פי' אילו הלואות דכתיב בהו אם כסף תלוה את עמי כל מה שכתוב בפרשת ואלה המשפטים מעורבין הן וכי כתיב אלהים אכלהו כתיב ואפילו הודאות והלואות צריכיו ג' מומחין (ר"ה יו) כדי לערבב את השטן פי' כמו שמצינו שיש מלאך מליץ פודה מרדת שחת כך יש מלאך משטין ומכוונין ישראל ואומרים בכל לבם שאם יעמוד משטין עליהן לדקדק במצות ומאחר שרואה המשטין שמחבבין את המנות מיושב ומעומד כאילו מתעכב מלהסטין פ"א כתוב בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' וכי שמע שטן קל שופרא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד תניין ליה אמר ודאי ההוא שופר דיתקע בשופר הגדול מטא זמנא למתבלע ומרתיע ומתבלבל ולית ליה פנאי למעבד קטיגוריא ומכאן אנו למדין דבעינן ל' בעמידה כמו ל' בישיבה והני דמחמרי ועבדי ל' כדיתבי ול' בלחש ול' על הסדר כנגד מאה פועיות דפעתא אימיה דסיסרא ואלו י' אינון כשגומרים כל התפלה קל תקועייא דיחידאה מתבעי למהוי י' תשר"ת תש"ת תר"ת והן ק' (עירובין מו) א"ר יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות בין מדעתו בין שלא מדעתו גמ' אמר שמואל הלכה כר' יהודה אמר ליה רב חנא בגדתאה אפי' במבוי שנטלו קורותיו או לחייו א"ל בעירובין אמרתי ולא במחיצות וישנו (ערובין צה יומא סה) עירוב הוצאה לשבת ואין עירוב הוצאה ליום הכפורים (ביצה יב) ולא את הלולב מר סבר עירוב הוצאה לשבת ועירוב הוצאה ליו"ט פי' יו"ט לדברים שאינן צורך אוכל כשבת מה שבת אין מוציאין מרשות לרשות אלא ע"י עירוב כך ביו"ט (שבת קלט) כשותא בכרמא עירובא פי' כלאים (בריש כלים) כדי להקיפו בחוט ערב פי' חוט העבה שהולך ומתערב בתוך השתי שמו ערב. ערבובתא ברישא כבר פירשנו בערך חרב (אמר בנימין תרגום אספסוף ערברבין): [הפלאה שבערכין]ערב א' ראש השנה דף י"ו: אמר רבי יצחק וכו' למה תוקעין בר"ה וכו' אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. פירוש כמו שמצינו שיש מלאך מליץ פודה כך יש מלאך משטין ומכונין ישראל ואומרין בכל לבם שאם יעמוד משטין עליהם לדקדק במצות ומאחר שרואה המשטין שמחבבין המצות מיושב ומעומד כאילו מתעכב מלהסטין עכ"ל. וז"ל רש"י כדי לערבב שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו עכ"ל: שם באות הנ"ל פירוש אחר כתוב בירושלמי בלע מות לנצח וכתיב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' וכי שמע שטן קל שופרא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד תניין לי' אמר ודאי ההוא שופר דיתקע בשופר הגדול מטא זימנא למיתבלע ומרתיע ומתבלבל ולית לי' פנאי למיעבד קטיגוריא עכ"ל. ז"ל תוס' ד"ה כדי לערבב פירש בערוך דכתיב בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא וכו': עוד שם באות הנ"ל ומכאן אנו למידין דבעינן ל בעמידה כמו ל' בישיבה והני דמחמרי ועבדי ל' כדיתבי ול' בלחש ול' על הסדר כנגד מאה פועיות דפעיא אימי' דסיסרא ואלו י' אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועיא דיחידאי מתבעי למיהוי י' תשר"ת תש"ת תר"ת והן ק' עכ"ל. הביאו תוס' בר"ה דף ל"ג: בד"ה שיעור תרועה. עוד שם באות הנ"ל ביצה דף י"ב. מר סבר עירוב הוצאה לשבת עירוב הוצאה לי"ט. פירש י"ט לדברים שאינן צורך אוכל כשבת מה שבת אין מוציאין מרשות לרשות בלא עירוב כך ביום טוב עכ"ל. ע"ש פירש"י ותוס':
ערב [בירגען, גיטשטייער] (סוטה לו) איכא בינייהו ערבא וערבא דערבא פי' אסיקנא דלישנא קמא דרבי שמעון נכרתו על כל אחד ואחד מישראל מ"ח כריתות לתרי"ג מצות שאם יעבור על אחת מהן ילקה בעונו וגם עירב כל ישראל שאם יעבור אחד מהן ויראהו חברו ולא יקח הדין ממנו ילקה בעונו נמצאו כל ישראל ערבים זה לזה וללישנא דתני ר' מוסיף ערבא דערבא כלומר אם תשמע שפלוני עבר עבירה וראהו פלוני ולא מיחה בידו תהיה אתה מחוייב בדרך ערב ליקח הדין גם מזה האדם הערב שראה ולא מיחה בו ואם לא תעשה כך תהא נתפש בעוונם וזהו פי' ערבא וערבא דערבא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה פי' ערב (ב"ב קעו) המלוה את חבירו על ידי ערב וכו' עד רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן (גיטין עד) אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ראיה אחרונה (סנהד' לא) אמר לו הבא עדים אמר לו אין לי הבא ראיה אמר אין לי ראיה שהוא חייב וכו' בזו ראיה אין הלכה כמותו אבל בראיה ראשונה הלכה כמותו (ב"ב קעג) ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי' אחר חתימת עדים כתב ופלוני ערב: [הפלאה שבערכין]ערב ב' כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראי אחרונה ערב. בבא בתרא דף קע"ג: המלוה את חבירו על ידי ערב וכו' רשב"ג אומר בן כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן. גיטין פרק מי שאחזו דף ע"ד. אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איסטלית ואבדה איסטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמי' וכו' עכ"ל, לפנינו איתא שתתני לי אצטליתי ואבדה איצטליתו:
ערב [ראב] עורבא פרח ע' בערך סמך פי' שחור כעורב פי' לשון גנאי ופחיתות הוא כלומר דעת נערים ששוחקין כעורבים קווצותיו תלתלים שחורות כעורב מפורש (עירובין כא) (ובויקרא רבה) זאת תהיה פרשת ראשו (כתובות מט) עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני וכו' (חולין ה) והעורבין מביאין לו לחם ובשר וכו':
ערב [אראבער] (ע"ז כז יבמות עא) ערבי מהול וגבעוני מהול בסוף אהלות אהלי הערביים (שבת סה) ערביות רעולות פי' נשים ערביות יוצאות ברעלות כדכתיב השרות והרעלות משימות בגד על ראש ומכסות כל הפנים שאין נראה אלא העינים וקושרות למטה (ירושלמי) רעלות כלוניריאה (שבת קמו שם קנא) מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת חצרים תשב קדר תרגומו פצחין דיתבין במדבר ערבאי (בב"ר פרש' צא) ותחילנה בשלשה ארצות בפניקיא ובערביא ובפלסטיני: [הפלאה שבערכין]ערב ד' עבודה זרה דף כ"ז. יבמות דף ע"א. ערבי מהול וגבעוני מהול עכ"ל צ"ל וגבנוני עין לעיל ערך גבן:
ערב [אבענסדמירינג] (פרה פ"ג) מטמאין היו הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית סמכו ידיהן עליו פי' היאך מטמאין אותו בזו הסמיכה שסומכין עליו דקיימא לן לאחר שטבל אין נוגעין בו כדגרסינן (יומא ד) אין בין כהן גדול ביום הכפורים לכהן השורף את הפרה אלא שזה פרישתו לטהרה הכהן השורף את הפרה ואין אדם נוגע בו וכהן גדול ביום הכפורים פרישתו לקדושה וכהנים הטהורים נוגעין בו ולאחר שנטמא מן הסמיכה טובל ועוסק בפרה לאלתר בלא הערב שמש:
ערב [מילטער]. (כלים פט"ו). ועריבת העבדנין פי' כלי עץ כמין ספינה והיא לעבודת הבורסי ובלע"ז מטר"א (שם פ"ב) עריבה הפסיונות. פי' יש לבנאים ספינה קטנה שקורין בלע"ז טנט"ר ומביאין בה אבנים קטנים ליתן בין הנדבכין ושמן בל' הקודש פיסי. פירוש אחר עריבה שעושין בה הבנאים הטיט (שם פכ"ד) (ידים פ"ד) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים. שהיא מב' לוגין ועד ט' קבין כמין קערה לרחיצת הרגלים:
ערב [וויידע] (סוכה מד) ערבה יסוד נביאים פי' הנביאים הורו אותם לעשות כך מנהג נביאים בלא הוראה ובלא תיקון שכחוה וחזרו הנביאים והורו להם ההלכה ויסדוה להם כלומר יסדוה כי הלכה למשה מסיני היא:
ערבלא [פערווירט] (תרגום כאשר ינוע בכברה כמה דמחזרין בערבלא ע' ערך ארבלא כי כן גרס בעל הערוך וענין קרוב לזה תרגום נבוכים הם בארץ מערבלין אינון):
ערג [בייט] (שבת פד) מניין לערוגה שהיא ששה על ששה פי' בערך בדד. (חולין נ). לא אמרו אלא באותה ערוגה פי' אומה דריאה:
ערגל [וועלצען] (תרגום וגולל אבן ודמערגל כפא):
ערוד [שלאנגע] היה שם ערוד והיה מזיק. ס"א חברבר וכבר פירשנו במקומו:
ערוד [ווילדער עזעל] (כלאים פ"ח) הערוד מין חיה (ר"ה ג). ערד שדומה לערוד שבמדבר פי' כדכתיב פרא למוד מדבר והוא חמור מדברי פרא אדם תרגום ירושלמי מדמי לערוד (בב"ר פ' כד) ערד עורדן אני מן העולם מחויאל מוחן מתושאל מתישן:
ערדבלין וסרבלין כבר פירשנו בערך הרדולין:
ערדילין (ע' ערך עדרילין כי כן גרס בעל הערוך):
ערדסיא [לאנדעם נאמע] אסיא ואספמיא (ב"ב נו) (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ערדסקיס פי' שם מחוז):
ערדסק [רויך פאס] (ביצה כב). מביאין ערדסקאות של ברזל פי' כלי של ברזל מנוקב:
ערוה [בלעסע] (מכות ה). איש אשר יקח את אחותו בת אביו וגו' ערות בת אביו בת אמו מניין ת"ל ערות אחותו גלה ללמד שאין עונשין מן הדין:
ערטל [נאקיט] (תרגום כי ערום אתה ארי ערטילאי את):
ערטל [לייכט שנעלל] תרגום רוכבי הרכש האחשתרנים דרכיבי על רכסא ערטלייני):
ערך [שעטצונג] (ערכין ב) (חולין ג) הכל מעריכין ונערכין פי' כל ישראל יעריכו עצמן ואומרים ערכי עלי הוא שאמר הכתוב והיה ערכך ונערכין אומר ערך פלוני עלי נודרין דמי עלי נידרין דמי פלוני עלי ערך קצוב בתורה נדר שמין אותו כעבד.
ערכאות [געריכטס ארט] של נכרים כבר פירשה בערך הרמיז (עירובין מז) (גיטין מד) כותב ומעלה נערכאין מפני שהוא כמציל מידן (בפ"ק דאבות אל תעש עצמך כעורכי הדיינין) פי' ליתומים ולבני אדם שאינן יודעין לטעון משימין כי אפוטרופוס שיטעון בשבילו והדיין עצמו להיות הוא טוען לסדר טענות מצד אחד אינו ראוי. (כתובות נב) א"ר יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין ירושלמי חדא איתתא אתת לגבי רבן יוחנן אמר לה קצץ הוא אסייך א"ל לא הכן אריב"ל אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שלא לגלות ליחיד דינו ידע בה שהיא כשירה (שם פו) א"ר נחמן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין (סנהד' כג). כדאמר רבי יוחנן בערכאות שבסוריאה פי' שאינן מומחין (אמר בנימין פי' בל' יוני מקום ועד השופטים ושם נפקדים כתבי העיר ע' ערך ארכי):
ערד [איינטהיילונג לאנדקארט] (נדרים כב) מפני שערכה של א"י היא פי' ערך חלקו של כל שבט ושבט כתוב בו ולא סגיא בלאו הכי ולפי שכעס וחטאו נוסף עליהן רוב חכמה:
ערך [דינע קיכין] רקיקי מצות תרגום ירושלמי עריכין פטירין רקיק אחד תרגום ירושלמי עריך חד:
ערל [אומבעשניטטען] (סנהד' כב) (זבחים יח) ת"ר בן נכר יכול בן נכר ממש ת"ל ערל לב א"כ מה ת"ל בן נכר בן שנתנכרו מעשיו לשמים פי' היינו כותי אין לי אלא ערל לב ערל בשר מניין תלמוד לומר ערל בשר פי' היינו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. וצריכא דאי כתב רחמנא בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל בשר משום דלבו לשמים אימא לא ואי כתב רחמנא ערל בשר משום דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא צריכא ערל לב וערל בשר תרגום רשיעי ליבא וערלי בישרא (חולין ד) ערל שמתו אחיו מחמת מילה ישראל מעליא הוא פי' שלא נצטוו ישראל לקיים המצות במקום שיש מיתה שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם אלא פשיטא שכפר במילה ולא ביקש למול לו משך לעצמו ערלה כמו שפי' בערך משך (פסחים צב) ערל הזאה ואיזמל וכו' פירוש ערל נכרי שמל בערב הפסח ראוי הוא שיטבול ויאכל הפסח לערב (פסחים מח) מכאן לערלה שבטלה במאתים:
ערם [ערזינגען] (שבת סה) תבעי למאן דאמר מערימין בדליקה פירש ר"ח בפרק כל כתבי בגמרא ולובש כל מה שיכול ללבוש ואפי' יותר מי"ח כלים וכן הלכה וקמ"ל דמותר להערים ירושלמי תני אין מערימין רבי יוסי ב"ר בון אמר מערימין ועל זו אמרינן דפורפת תבעי למ"ד מערימין תבעי למ"ד אין מערימין:
ערם [נאקיט] (דמאיפ"א) ומפרישין אותו ערום בין השמשות פי' מפרישין אותו ערום שאינו טעון ברכה שאם היה טעון ברכה לא היו מפרישין שאסור להזכיר את השם כשהוא ערום בין השמשות חדא היא דתניא ספק חשיכה ספק לא חשיכה וכו' עד אבל מעשרין את הדמאי תנא חלפתא בן שאול אומר מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה הא ודאי טעון ברכה רבי מנא בעא קמי רבי יודן כיצד הוא מברך א"ל אם היו פירות על פדיון מעשר שני אם היו מעות על חילול מעשר שני:
ערמון [קעסטין] ערמונים דולבי עיין בערך דלב:
ערמון [שלאנג] שפיפון עלי אורח תרגום ירושלמי ערמונא דכימין בפרשת ארחתא נחש עלי דרך תרגום בבלי כחיוו חורמן ישרי על אורחא. נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח שוין הן (אמר בנימין בנוסחאות כתוב חורמנא דכמין עיין ערך חרמון):
ערן [שטעטישער] (ביצה לג) מאי עירניות אמר אביי צעי חקליית' (שבת פ) כי תניא הכי בעירניות פי' בנות כפר שאינן רגילות לצאת לשוק שאין שוק לצאת בו וי"א בנות כפר שאינן צנועות (ב"ר פ' כא) למדינה שהיו לה ב' פטרונין אחד בן מדינה ואחד עירני: [הפלאה שבערכין]ערן שבת דף פ'. כי תניא ההיא בעירניות. פירוש בנות כפר שאינן רגילים לצאת לשוק שאין שוק לצאת בו ויש אומרים בנות כפר שאינן צנועות עכ"ל. וז"ל רש"י בנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם ועמה מועטין ואינן מכסין פניהם וכוחלות שתי עיניהן:
ערס [קינדער בעט] (כלים פי"ז) המטה והעריסה מלשון הנה ערשו ערש ברזל (אמר בנימין תרגום על ראש המטה על ריש ערסא):
ערס [זיך פערמישען אין איין אנדער וואקסן] (כלאים פ"ד) רבי יהודה אומר אם עירסו מלמעלה הרי אלו מצטרפין פי' התקין הסריגין על העצים ורצפן ועירבן וכמו כן (שם פ"ו) עריס היוצא מן הכותל לשון עירוב פיסקי ערים שמפסיק העירוב הפרת היוצא מן הערים פי' מתוך ערבובית פ"א ערסן מלמעלן עושין מקנים כמין ערם למעלה ומדלין עליה שריגי גפן ושמן בלשון ישמעאל ערס (אמר בנימין פי' בלשון יוני שם כללי לכל מה שהודלה ונשא מן הארץ ונתלה במקום גבוה):
ערס [פערמישען] (ברכות לז מנחות עח) הכא במאי עסקינן בשערסן פי' מלשון עריסותיכם דכיון שעירבן נעשו אח' ויש בו כזית שייך זה בפרק הראשון של מעלה. סלת זריד וערסן כבר פירשנו בערך זרד (יומא מז) אית דאמרי בערסן וכדרבה בר יהונתן דאמר רבה בר יהונתן אמר רב יחיאל (נדרים מ) ערסן יפה לחולה לרפאותו מאי ערסן אמר רבי יונתן חושלא דשערי עתיקתא רב יוסף אמר סמידא דשערי עתיקתא דריש נפיא אמר אביי ובעיין בישולתא כבשרא דתורא פי' מפני שהיו בניה של קמחית בעלי כח שגדלם בערסן שמאמץ כח החולים וכ"ש הבריאים ויש אומרים בשכבת זרע כמו שהיתה עושה בת שבע אם שלמה כמפירש בערך בר בטני וכדכתיב ותאזרני חיל למלחמה כלומר זריתני כדכתיב זורה את גורן השעורים וזירזתני אימצתני כל העולם כולו נוצרין מברור של טיפה של שכבת זרע ואני מן הברור שבברור: [הפלאה שבערכין]ערס ג' יומא דף מ"ז. אמרו עליו על ר' ישמעאל בן קמחית שהי' חופן ארבעת קבין במלא חפניו ואומר כל הנשים זרדו וזרד אימא עלה לגג איכא דאמרי בערסן וכדרבה בר יונתן דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל ערסן יפה לחולה ואיכא דאמרי בשכבת זרע וכו'. הא דרבה ב"ר יונתן בנדרי' דף מ"א ערסן יפה לחולה לרפאותו מאי ערסן אמר ר' יונתן חושלא דשערי עתיקתא רב יוסף אמר סמידא דשערי עתיקתא דריש נפיא אמר אביי ובעיין בישולא כי בשרא דתורא. פירוש מפני שהיו בניה של קמחית בעלי כח שגדלם בערסן שמאמץ כח החולים וכל שכן הבריאים ויש אומרים בשכבת זרע כמו שהיתה עושה בת שבע אם שלמה כמפורש בערך בר בטני וכדכתיב ותזרני חיל למלחמה וכתיב ותאזרני חיל למלחמה אמר דוד וכו' זירתני וזרזתני. זריתני כדכתיב הנה הוא זורה את גורן השעורים וזירזתני אימצתני כל העולם כולו נוצרין מברור של טפה ואני מן הברור שבברור עכ"ל. ז"ל רש"י ביומא דף מ"ז. איכא דאמרי האי זורד בערסן קאמר ויפה הוא לחולה וסתם נשים מעוברות חולו נינהו ואוכלי זריד וערסן שהן מיני מאכל חיטין כדאמרינן במס' ברכות (דף י"ז) חילקא חיטי דמתברי באסותא לתרי תרי טרגוס לתלת תלת זריד לארבע ארבע ערסן לחמש חמש והכי קאמר כל הנשים תקנו להם זריד וערסן להברות אותן מעוברים וכו' אזכה ואגמר' לדברי רש"י על בור יין חדא במ"ש דמין זה מיתברי לב' ב' ומין זה לג' ג' אינה בברכות ולא בשום דוכתא כי אם במועד קטן דף י"ג: [ורש"י בעצמו בברכות מביא הך דמועד קטן ושם לא נזכר כי אם חילקא וטרגיס וטיסני לארבע ארבע אבל זריד לא נזכר וגם ערסן לא נזכר כלל וגם לא נזכר שום מין דמיתבר לה' ה' שם במ"ק. תו במ"ש רש"י דזריד הוא יפה לחולה הלא על זה לא מייתי הש"ס ראיה עלה שזריד הוא יפה לחולה כמו דאייתי ראיה על ערסן שיפה הוא דאמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל ערסן יפה הוא לחולה. ועוד דהא אהך דערסן יפה לחולה קאמר הש"ס בנדרים דף מ"א: מאי ערסן ומפרש ר' יונתן חושלא דשערי ופירוש רש"י קלופות פשיטא לסברת רב יוסף דאמר סמידא דשערי עתיקתא מבואר להדיא דערסן אינו בגדר המינים דמיתברי וגם מבואר להדיא דערסן הוא משעורים ואיך אמר רש"י דערסן מיתבר לה' ה' וגם אמר שהוא מאכל חיטין וחס ושלום לומר דלרש"י אישתמיטתי' גמרא ערוכה. עיין מה שכתבתי לעיל ערך זרד:
ערס [פעלדער פעכטער] (ב"ב מב) בעריסי בתי אבות פי' עריס ידוע לאותה משפתה ומנהגם להשלים הכל בידו והוא הנותן לבעל השדה חלקו וכל מי שהוא בענין הזה ואפילו נתן חלק שאר העריסין ולקח הוא חלק בעל הבית אין לו חזקה אמרי הרמנא שויה פי' אפוטרופא מורשה (אמר בנימין פי' בלשון יוני שומר עיין ערך ארס): [הפלאה שבערכין]ערס בבא בתרא דף מ"ו: בעריסי בתי אבות. פי' עריס ידוע לאותה משפחה ומנהיגם להשלים הכל בידו והוא הנותן לבעל השדה חלקו וכל מי שהוא בענין זה ואפילו נתן חלק שאר העריסין ולקח הוא חלקו של בעל הבית אין לו חזקה אמרי הרמנא שווי' פירוש מורשה עכ"ל לפנינו איתא באריסי וכו' וכן בכל מקום איתא אריס באל"ף:
ערס [ציילע פאן הייזער] (עירובין כו) מעריב לכולה מחוזה ערסתא פי' שכינות שכינות ולא לכולם ביחד. וישנו (שם ס) כל שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה פי' מחיצתא חזקתא שרירתא דקביען וקיימין ועשויות לנחת (גיטין ו) רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא ורב ששת משכונה לשכונה ורבה באותה שכונה פי' בלע"ז ערסא רי"וני והיא גדולה מן השכונה ושכונה בלע"ז קונט"רדא: [הפלאה שבערכין]ערס ה' גיטין דף ו'. רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא ורב ששת משכונה לשכונה ורבה באותה שכונה עכ"ל. צריך להיות רבא עיין שם בסוגיא:
ערס [וואגע] בערסא הלך אחר שלשלותיו עיין ערך עדשה כי כן גרס בעל הערוך:
ערסל [פערזענגן, אבריהען] (ב"ר פ') שלשים הגבורים היו נותנין רגליהם על התהום וסותמין אותו והיה כבואו ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערסלות במים הה"ד הרפאים יחוללו וגו' (אמר בנימין פירשו המפרשים מלשון כויה):
ערע [ארט, בין] ונפק ערעיתא מן כותלא עיין בערך אנדיפי (אמר בנימין תרגום ושלחתי את הצרעה ואשלח ית ערעיתא):
ערע [בעגעעגענען] תרגום ויפיע במקום וערע: באתרא:
ערף [געניק, טריפען] (חולין יט) המולק מן העורף פי' ר"ח ז"ל עורף הוא קצה הגלגלת שעל הצואר והן נקראין פני הגלגלת הפנים ואחרי הגלגלת נקרא העורף ושניהם בגלגלת פי' ממול ערפו ממול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר שכנגד העורף (בב"ב כה) יערוף כמטר לקחי זה רוח מערבית שבאה מעורפו של עולם זה פי' רבי גרשם ז"ל יערף כמטר לקחי זה העוסק בתורה לשמה ומרכין אזנו לשמוע לקחי עושה טובה לעולם כמטר הזה שהוא מרוח מערבי שהיא באה מערפו של עולם וברוח מערבי ערפו של שכינה דכתיב צפון וימין אתה בראתם דמשמע דימינו של שכינה בדרום ושמאלו בצפון ופניו במזרח וערפו במערב אלמא דשכינה במערב. תזל כטל אמרתי היינו מי שמזלזל בתורה שעוסק בה שלא לשמה מביא רעה לעולם כרוח צפונית שמנשבת ומביאה רעה לעולם עד שמזלה הזהב שנותנים בני אדם כספם וזהבם בזול לקנות התבואה. כשעירים עלי דשא זה העוסק בתורה שלא לשמה כשעיר כשד וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם כרביבים הללו שיורדים בנחת.
ערפד [שוואלבע] (בבא קמא טז) עטלף לאתר ששה שנים נעשה ערפד עטלף תרגום ירושלמי ערפדא:
ערפה [נאהמע] (סוטה מב) כתיב ערפה וכתיב הרפה וכו' עד ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה הרפה שהכל דשין אותה כהריפות:
עורפילא [דינער רעגין] פירוש גשם דק עיין ערך פל:
ערצביא [היישיריק] (חולין סה) למיניהו ארבע פעמים להביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והזרבונית (אמר בנימין פי' רש"י מין חרגול דיש לו זנב):
ערק [קליינע קרפע] (כלים יו) והערק משיעשה בו ציפורה אתת פי' נפוחה בלשון חכמים:
ערק [שטאנגע בלעך] ברזל עשות קדה וקנה תרגומו ערקן דברזל:
ערק [ענטלויפען] (תרגום אשר נס שמה די ערק תמן):
ערק דעריק ליה בחרציה בעל הערוך גרים עויק עיין שם:
ערקא [בלוט, איגעל] (ע"ז יג) לא ישתה אדם מים מן הנהרות לא בפיו ולא בידו מפני סכנת ערקא מאי סכנת ערקא מסייע ליה לרבי חנינא דאמר הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת פי' תולעת ארוכה ומצויה במים וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת את הדם וכל זמן שהיא מוצצת היא נתמלאת מן הליחה שמוצצת ומתנפחה עד שתהא כמו חבית וכשאדם בולעה מתוך המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת במעיו ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה (בכורות מד) ותיפוק ליה משום סכנת ערקא אהא קיימא דתניא מעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה מפני מה אמרו שזה שכריסו צבה מפני שלא השתין דילמא ערקא בלע וצבתה כריסו ופרקינן שהיה אותו האיש שותת והבולע ערקא כל לחלוחית שבמעיו מוצצות ערקא מכאן ידעינן מפני שביקש להשתין ולא השתין נמצאת כריסו צבה. ס"א עלקא כרום זלות תרגומו כעלקא דמצצא דמהון דבני אינשי (שבת קח) מאי יועזר פוטנג למאי אכלי לערקתא פי' גם זה תולעת שבכבד כמו אותו שפירשנו אבל זה נברא מאותו מאכל שמפרש בגמ' (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ארקתא וערקא נקרא בלשון מקרא עלוקה וכן בלשון ישמעאל): [הפלאה שבערכין]ערקא א' עבודה זרה דף י"ב: לא ישתה אדם מים מן הנהרות לא בפיו ולא בידו מפני סכנת ערקא מאי סכנת ערקא מסייא לי' לר' חנינא דאמר הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת. תולעת ארוכה ומצוי' במים וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת את הדם וכל זמן שהיא מוצצת מתמלאת מן הליחה שמוצצת ומתנפחת עד שתהיה כמו חבית וכשאדם בולעה בתוך המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת במעיו ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה בפרק מומין אלו בבכורות דף מ"ד: בגמרא כריסו צבה ותיפוק ליה משום סכנת ערקא אהא קיממא דתניא מעשה באדם אחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה מפני מה אמרו שזה שכריסו צבה מפני שלא השתין דלמא עקרא בלע וצבתה כריסו ופרקינין שהיה אותו האיש שותת והבולע ערקא כל לחלוחית שבמעיו מוצצת ערקא מכאן ידעינן מפני שביקש להשתין ולא השתין נמצאת כריסו צבה. ס"א עלקא כרום זלות תרגומו כעלקא דמצצא דמהון דבני אנשא עכ"ל. ובגמרא איתא עלוקא ותוס' ד"ה הבולע נימא וכו' הביאו כל הנזכר כאן עד דמהון דבני אינשי ככתבו וכלשונו בשם הערוך: שם שבת דף ק"ט: במשנה אבל אוכל הוא את יועזר וכו' מאי יועזר פוטנג למאי אכלי ליה לעקרתא. פירוש גם זה תולעת שבכבד כמו אותו שפירשנו אבל זה נברא מאותו מאכל שמפרש בגמרא עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתוב ארקתא וערקא נקרא בלשון מקרא עלוקה וכן בלשון ישמעאל עכ"ל לפנינו איתא מאי יועזר פותנק:
ערקא [בינדיל] (סנהדרין עד) מאי מצוה קלה אמר רבה בר רב יצחק אמר רב אפילו לשינוי ערקתא דמסאנא פי' ישראל קושרין שחורה משום דמאבלי אירושלים כדאמרינן מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי אמר דמאבלנא אירושלים וגזרו הגוים לשויה לבנה. (בויקרא רבה זאת תהיה) פ' רבי פנחס וריש אם בחקתי ובפסקא דשמעו יאי מסכנותא ליהודאי כערקתא סומקא בקדליה דסוסיא חיורא ספר אחר על לבלביה (אמר בנימין תרגום ועד שרוך נעל ועד ערקת מסנא): [הפלאה שבערכין]ערקא ב' סנהדרין דף ע"ד: מאי מצוה קלה אמר רבה בר יצחק אמר רב אפילו לשינוי ערקתא דמסאנא. פירוש ישראל קושרין שחורה משום דמיאבלי על ירושלים כדאמרינן בבבא קמא דף נ"ט. מאי טעמא סיימת מאסני אוכמי אמר דמאבלנא אירושלם וגזרו הגוים לשוויה לבנה עכ"ל. ועיין תשובת הרשב"א סימן תי"ט מה שהקשה על פירוש הערוך מסוגייא דתענית דף ך"ב. מ"ט לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי אמר כי היכי דלא לידעי דיהודה אנא ע"ש ועיין תוספות ב"ק דף נ"ט: ד"ה דהוה ותוס' סנהדרין דף ע"ד: ד"ה אפילו:
ערקא [טריקען גראז] תרגום אתו בלי מים ערקא בלי מיא:
ערקב [קניא בויגען] (בכורות מ) זנב העגל שאינה מגעת לערקוב (תמיד פ"ד) נוקבו מתוך ערקובו פי' בלשון ישמעאל קורין לסובך של רגל ערקוב והוא למעלה מן העקב. ויש מפרשין מקום כף הירך והיינו קפץ העליון פרק העליון ובלע"ז אינצ"ינו:
ערקבל [איין ארט קרויט] (שביעית פ"ז) הערקבלין והחלביצין והביכריא כבר פי' בערך אצוה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב עקרבלין):
ערקל [שנעלל] תרגום איש אץ בדבריו גברא דמערקלין מלוי:
ערקמא [זומפף, שלאסביין] דמיא ביומא דפסיזא (מגילה כח) ריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא ערקומא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה (קדושין ע) וקא מעבר ליה ערקומא (חולין עו) ואלו הן צומת הגידין אמר רב אשי דעילוי ערקומ' (אמר בנימין פי' ערגמא בלשון יוני שחת בור ובין השוק והירך יש כמו חפירה בצד הפנימי ורש"י פי' עצם קטן מחבר את הפרקים): [הפלאה שבערכין]ערקמא יומא דף ע"ח. מגלה דף כ"ח: ריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא ערקומא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפי' עכ"ל. פירוש רש"י שלולית של מים המכונסין ע"כ. אבל ביומא ובקידושין לא פי' כלום וכן במגילה דף ט"ו. לא פירוש רש"י כלום:
עש (ברכות נח) מאי עש אמר רב יהודה זנב טלה:
עש [מאכין] (פסחים קיג) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות פי' עשה שבתך במאכל ומשתה ומלבושים כמו ימי החול ואל תצטרך לבריות. עשה דברים לפועלן ודבר בהן לשמן (נדרים סג) פירוש לפועלם לשמו של מקום (יבמות מח) ת"ר וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה רבי אליעזר אומר תקוץ ורבי עקיבא אומר תגדיל וכו' (ב"ר פ' יב) אלה תולדות השמים את אשר כבר עשהו אין כתיב כאן אלא עשורו כביכול הקב"ה ובית דינו ממונים על כל אבר ואבר (אמר בנימין כבר בערך עסה הביא מזה הענין): [הפלאה שבערכין]עש ב' פסחים דף קי"ב. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. פירוש עשה שבתך במאכל ומשתה ומלבושי' כמו ימי' החול ולא תצטרך לבריות עכ"ל. וכן איתא סוגיא זו בשבת דף קי"ח.
עשן [רייכערן] מעשנין עד ראש השנה פי' בערך זבל (ביצה כג) לעולם לעשן מידי דהוה אבישרא אגומרי פי' לעשן פירות שהוא מכשירי אוכל נפש. פ"א להניח בשמים על גחלים לעשן שום דבר שיהא לו ריח טוב אסור מפני שמכבה גחלים בשעה שנותן בשמים עליהם ונימא מותר מפני שמבעיר. דהבערה בי"ט שרי. על גבי חרש מותר פי' שליבן לבינה ונתן עליה בשמים מותר דאינה מכבה כלל (יומא לח) מעלה עשן ראיתי כנגדי פי' הסם שנותנין בקטורת ומעלה עשנה כמקל שאינה מפצעת לכאן ולכאן (יבמות קטו) עישנו עלינו בית עישנו עלינו מערה פי' אנשי חיל כשהולכין לכבוש עיר ורואין מערות ומדמין שיש שם בני אדם ומתיראין ליכנס שמא כלי זיין בידם והורגין אותם מה עושים מציתין בהן את האור על פתח המערות שתמלא מערה עשן ואם יוצאין אליהן מוטב ואם לאו נחנקין ופעמים יש חורין במערה ונמלטין מהן (חולין נח) אחוזת דם והמעושנת (מנחות פו) אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן:
עשן [שטארק. פעסט) תרגום נכבדי עשיני באין מעינות נכבדי מים בעזוז עינות תהום תרגום וכד אעשין עייני תהומא. הון עשיר קרית עשן תרגום קניינא דעתירא כרכא דעושניה. ועריצים יתמכו עשר תרגומו ועשיני רהטין בתר עותרא. מגדל עוז שם ה' תרגומו מגדלא דעושנא שמיה דאלהא:
עשר [פפלוג שאר] (כלים פי"ג) קרדום שניטל עשפו טמא מפני בית ביקועו פי' צד אחד של חצינא דומה למחרישה תרגום ואת מחרשתו ית עושפי' וכן תרגום דמחרישות:
עשק [רויב. ערפרעססינג] (ב"מ קיא) אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עושק יש לך בידי ואיני נותן לך זהו גזל. רבא אמר היינו עושק היינו גזל להכי אפקיה רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בב' לאוין: [הפלאה שבערכין]עשק א' בבא מציעא דף קי"א. אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עשק יש לך בידי ואיני נותן לר זהו גזל רבא אמר היינו גזל להכי אפקי' רחמנא בתרי לשני לעבור עליו בשני לאווין עכ"ל לפנינו איתא נתתיו לך זה גזל וכך צריך להיות וגרסת רבינו צע"ג וצריכין אנו להגיה':
עשק [טייער] (שם נב) עשיק לגביך ושוי לכריסך פי' כשאתה קונה מלבוש אם תקנה ביוקר לא תחוש אבל מאכל לא תקנה אלא בשוה (שם עד) באתריה דאמימר עשיק עפרא פי' היה יקר:
עשר [רייך] (כתובות מח) ר' יהודה אומר האומר אם מת לא תקברוהו מנכסי אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור:
עששית [גלאז לאמפע] שהיתה דולקת והולכת כל היום למוצאי שבת מכבה ומדליקה זו (ברכות נג) עששית (שם כה) צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה פי' כגון שיש מחיצה של זכוכית בין הקורא ק"ש לרעי (שבת קנד) הית' בהמתו טעונה טבל ועששית (ר"ה כד) ראינוהו בעבים ראינוהו בעששית (בילמדנו ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד) כהדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבא כחדא ומרא דליק מן גוויהון (אמר בנימין תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב נהרין כעששית): [הפלאה שבערכין]עששית ברכות דף נ"ג. עששית שהיתה דולקת כל היום למוצאי שבת מכבה ומדליקה עכ"ל לפנינו איתא למוצאי שבת מברכין עלי' ופירוש רש"י עששית לנטירנ"א שהיתה דולקת והולכת מע"ש ובבית ישראל למוצאי שבת מברכין עלי' לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת עכ"ל. הן אמת שהוכרח רש"י לפרש כך ממה דאמר תניא נמי הכי עלמה דאמר דאור של חי' ושל חולה מברכין מפני ששבת ממלאכת עבירה וא"כ ע"כ דהך ברייתא דמייתי הש"ס לתניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת על כורחיך מיירי שהודלקה מע"ש והואיל ושבת ממלאכת עבירה לכך למ"ש מברכין עלי'. אמנם כל הרואה יראה דהעיקר חסר מהברייתא ופשטה דברייתא משמע שהודלקה בשבת דהברייתא לא הזכירה כלום מע"ש. ותו מאי אולמא דהך ברייתא מברייתא שהביא הש"ס כבר דשל חיה ושל חולה מברכין עליה. איברא לגרסת הערוך אתי שפיר וקאמר תניא נמי הכי על מה דאמר לעיל דעל אור שלא שבת ממלאכת עבירה אין מברכין עליה ממה דתניא עששית וכו' למ"ש מכבה ומדליקה דוקא. וז"ל הרב אלפסי תנו רבנן אור ששבת מברכין עליו ושלא שבת אין מברכין עליו מאי לא שבת שלא שבת ממלאכת עבירה תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו מביאין ממנו אור להבדלה עכ"ל והנה לפי גרסת הרב אלפסי נמי צריכין אנו לומר מדלא קתני מברכין עליה משמע דאסור אלא דשרי רק להביא ממנה אור להבדלה דהיינו שידליק במ"ש מאותה עששית כמו דשרי ישראל שהדליק מכותי וקמ"ל דלא גזרינן אטו עמוד ראשון [עיין בסוגיא דברכות שם] הכי נמי לא גזרינן אטו עששית גופה וא"כ התניא נמי סובב והולך לסיוע מה דאסור אור שלא שבת ממלאכת עבירה כמו שפירוש רבינו והוי יודע שהרא"ש העתיק תניא נמי הכי עששית וכו' למ"ש מברכין עליו ובתחלה הביא הסוגיא ככתבה וכלשונה של הרב אלפסי ונפלאה ממני שלא הביא גרסת הרב אלפס בסוף: עוד שם באות הנ"ל דף קנ"ד: היתה בהמתו טעונה טבלא ועששיות מתיר החבלים והשקים נופלים מאיליהן וכו' פירוש רש"י עששיות מש"ש בלע"ז אבל לעיל מ"ג. (וצ"ל מ"ד.) פירוש רש"י כוס גדול של זכוכית שקורין לנפ"א. בר"ה דף כ"ד ראינוהו בעבים ראינוהו בעששית פי' רש"י קנדיל"א בלע"ז:
עשת [פלאטע, צאנקען] (יומא לד) תניא רבי יהוד' אמר עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכפורים (ע"ז יו) אין מוכרין להן עששיות של ברזל (ב"ר פ' צג) בריש ויגש אליו כשהיה מעלה חימה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות והנה נותן עששיות של ברזל בתוך פיו ומוציאן כאבק (כלים פ' יא) העושה כלים מן העשת ומן החררה (מנחות כה) ת"ר המנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עי' חתיכה גדולה של ברזל או של זהב כדכתיב ברזל עשות ומתרגמינן ערקין דפרזלא:
עשתרות [הערדע] (חולין פד) הרוצה שיעשיר יעסוק בבהמה דקה וא"ר חסדא מאי דכתיב ועשתרות צאנך שמעשירות את בעליהן:
עשתרות [ארטם נאמע] (סוכה ב) אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים פירוש מקום שאין חמה זורחת שם:
עת [צייט] (שבת לא) והיה אמונת עתך אמונת זה סדר זרעים שבאמונת תלוי המעשר שיעשר פירותיו כהלכה. עתך זה סדר מועד ששם שמירת זמנים ושבתות וימים טובים. חוסן זה סדר נשים שצריך תוקף שלא ישלוט בו יצר הרעי ישועות זה סדר נזיקין שדנין בנ אדם ונוטלין מזה ונותנין לזה ומושיעו מיד הגזלנין פי' אחר חוסן סדר נשים לשון אחסנא דהוויין לו בנים ונוחלין. בסוף ברכות רבי נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה' פי' התקינו שיהא אדם שואל לחבירו בשם כמו שאמר ה' עמכם ה' עמך וזה הוא התיקון הוא שלום עליכם ושלום משמותיו של הקב"ה שנא' יצר סמוך תצור שלום שלום ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אמרו למעלה שהתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם אמרו רבנן אם אתה רואה שנארך הזמן ונמשך הגלות אל תאמר שזו התקנה היתה בימות הראשונים ובעת מלכותם עכשיו אנחנו נבזים וכשהזקין הדבר אין אנו מאמינים וחייבין בתקנה זו היו הכהנים בתחלה עונים אחר כל ברכה וברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם וכשמעו האפיקורסים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהא אומרים מן העולם ועד העולם כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה והוסיפו ועד העולם (יומא סט) איבעית אימא עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר עת סכנה היא ואין למדין הימנה (תמורה יד) מעיינין בספר אגדתא בשבתא אמרו עת לעשות לה' הפרו תורתך (נדה מז) שנה האמורה בקידושין והאמורה בבתי ערי חומה ושתי שנים שבשדה אחוזה שש בעבד עברי שבבן ושבבת כולן מעת לעת ושם מפורשים כולם:
עתא [אום רעכט] לא יאונה לצדיק כל און תרגו' לא שפיר לצדיקיא כל מידעם דתא. ולץ לא שמע גערה וברא ממיקנא לא מקביל עתא וכן תרגום ורש לא שמע גערה. ומהומה בו תרגומו ועתא ביה וכן תרגום און והות מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות:
עתד [בערייט] אנכי עומד בין התרגום ירושלמי אנא הוינא מעתד (אמר בנימין לשון מקרא זה כמלך עתיד לכידור):
עתניאל [נאמע] (תמורה יז) תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענהו אל יעבץ שעיבץ וריבץ תור' בישראל:
עתר [רייך] (ב"ב קמה) עתיר נכסין עתיר פומבי פי' עשיר בסחורות שיש בהן נפח כגון צמר גפן וכיוצא בו (אמר בנימין תרגו' העשרתי את אברם עתרית): [הפלאה שבערכין]עתר סוכה דף י"ד. הואיל וראויות להופכן בעתר. וביבמות דף ס"ד. ובסוכה י"ד. מפני מה נמשלה תפלת צדיקים כעתר לומר לך מה עתר מהפך וכו' עכ"ל. ודע דבימות פירוש רש"י עתר פל"א בלע"ז אבל בסוכה פי' רש"י פורקא בלע"ז והסכימו תוספות בסוכה לפי' רש"י והוקשו על פירושו שכתב ביבמות:
עתר [שויפיל] (סוכה יד) הואיל וראויות להפכן בעתר (ב"ר פ' סד) ויעתר יצחק ריש לקיש אמר שהפך הגזירה ולפום כן קריין ליה עתרא דהפוך אדרא (יבמות סד) מפני מה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר לומר לך מה עתר מהפך וכו':
עתר [בערייט האלטן] (ב"ר פ' מו) מפני שרי גברתי מתלא אמר אין אמר לך חד אודניך דחמר לא תחמיין תריין עתר לך פרובי וכו' (אמר בנימין במקצת נוסחאות כתוב עביד ואולי יש לגרוס עתד באות דל"ת פי' הכן ול' מקרא הוא הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך):