סא [פעררוקען] (ע"ז כט) הסיאו לדבר אחר (ערובין פו) שכבר הסיאה מלבו פי' הסיעה כלומר העתיקה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב הסיע): [הפלאה שבערכין]סא א' עבודה זרה דף כ"ט: הסיאו לדבר אחר. עירובין דף פ"ו. שכבר הסיאה בלבו. פירוש הסיעה כמו העתיקה עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב הסיע) עכ"ל. ז"ל תוס' משיאו לשון משיא עצה ואית דגרסו השיאו (בשי"ן ימנית) כמו הנחש השיאני ע"כ ונעלם ממני מ"ט שבקו ולא כתבו ג"כ גירסת הערוך. גם התו' י"ט הביא לשון התוס' ולא הערה כלום מדברי הערוך ודע דבמשנה שבגמרא ובמשניות איתא השיאו. ואמנם ידוע כי כמו שהאל"ף והעי"ן מתחלפים כמו כן השי"ן והסמ"ך מתחלפים בהרבה מקומות. והעדות של החכם המוסף שלפנינו כתוב הסיע. לפנינו לא מצאתי:
סא [לאסט] (שבת צב) על כתיפו חייב שכן משא בני קהת (גמרא) המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת:
סא [טראגען, עססען] (ב"מ נג) מניין למעשר שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנ' כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנ' וישא משאת מאת פניו:
סא [אין מאס] (מנחות עו) התודה היתה באה ח' סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות (עירובין פג) תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות (אמר בנימין לשון מקרא שלש סאים קמח):
סאב [פעראונרייניגט] (חלה פ' ב) ונאכלת בידים מסואבות פי' בידים טמאות (אמר בנימין תרגום כי טמא את דינה ארי סאיב ית דינה):
סאב [אונניצבאר ווערען] (פסחים צו) ירעה עד שיסתאב (יבמות ק) ובכורי יהא רועה עד שיסתאב (תמורה ח) אמר ר' יוחנן ותני עלה בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים ש"מ עד שיסתאב עד שיפול בו מום הוא ועוד פירשו ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא סואבין וקיימין ועוד מפורש (שם נב) אם קודם שכיפרו בעלים תראה עד שתסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא ועיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בטמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפיסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר:
סאמא [איין שאץ] תרגום כסף עיין ערך סימא:
סאור [זויער טייג] (חלה פ"ב) ה' רביעית קמח חייבין בחלה הן וסיאורן ומורסנן פי' השאור שנותן לתוך העיסה לחמץ:
סאור [אבגעשמקהייט] ואל ישובו לכסלה תרגומו ולא יחזרון לסיאורא:
סאור [זייערליך] (בריש מעשרות) התמרים משיטילו סאור פי' כשמתבשלין התמרים מתנפחין ונסדקין כמו השאור. פ"א שישליכו ליחלוח לבן כמו שאור כדרך הפגין. (ירוש') משיטילו שאור ר' חייא בר זירא אמר משיתמלא החרץ ר' יונה בעי מה אנן קיימין אם כשיתמלא החרץ נובלת היא אם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה רבנן דקיסרין אמרי משישטחם ויהיו יפות לאכילה:
סואר [באלקאן] של קורות עיין ערך סוור כי כן גרס בעל הערוך:
סב [נעהמען] תרגום קא סב:
סבין [קלייען] (כתובות קיב) סאה סלת סאה סובין (אמר בנימין פסולת דק של קמח עיין ערך מורסן):
סב [ראד] (כלים פי"א וי"ד) הסובב של גלגל פי' אופן הגלגל שמושכין העגלות מסבבין אותן מברזל כדי שלא יסדקו:
סב [מאאס בלעטטער] (פסחים קטו) כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא (סוטה יח) בעי רבה השקה בסיב מהו פירוש נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים. (סוכה לז) אמר רבת אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא אמר רבא מנא אמינא דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלוליבא הוא. (בב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה חריות לסיכוך סיבים לחבלים (בויקרא רבה אחרי מות) אפילו דברים שאתה רואה אותן כאילו הן מיותרין בעולם כגון סיבא למעבד חבלים (אהלות פרק יח) אוחז את המגל בסיב איכא דאמרי ציב פירוש צבתא בארמית לוף. וי"א כומתא כאותה ששנינו הנוגע בציב היוצא ממנו. וכתוב והוצב גולתא הועלתא ומתרגמינן ומלכתא יתבא ציבא. והביאו בניך בחוצן תרגומו וייתון בנך בציבין ויש אומרים קלף והוא קרטס בטיית וקרטא בלע"ז או עור כדתניא ככר תרומה כרוך בסיב בציבין או בנייר ונתון על גבי אבן מנוגעת. ויש אומרים קתא דמגלא כדכתיב ויבא גם הנצב אחר הלהב ויש מפרש כאותה ששנינו כורכה בסיב ובולעה והוא עלי ירקות (בריש עוקצין) שורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף פירוש יש לצנון כמו חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב כדאמר בתוספתא בסיב ובשער טהור: [הפלאה שבערכין]סב ב' פסחים דף קט"ו: כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא וכו'. פירוש כאותה ששנינו בריש עוקצין שורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף. פירוש יש לצגון כמו חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב. כדאמר בתוספתא בסיב ובשער טהור עכ"ל. עיין קונטרס:
סב [פייכט וויין הענדלער] (נדה כג). השותה יין חי עצמותיו שרופין פי' אותו שהייתי מכירו שהיה רגיל לשתות יין חי תדיר היו עצמותיו שרופין כלומר יבשים שחורין כעין שרופין מזוג במים יותר מדי סבואין מלוחלחין הרבה כמו סובא מזוג כראוי משוחים חלקים יפים (אמר בנימין בנוסחא' כתוב יותר מדאי סכוין) (ע"ז ע): אמר להו רב להנהו סבואתה כי זבינתו חמרא. (שם מא). ההיא מסוביתא פי' חנוני מוכר יין: [הפלאה שבערכין]סב ג' עבודה זרה דף ע': ההיא מסוביתא שם דף ע"א. אמר רב להנהו סבואתא (בגמ' סבויותא) כי זבניתו חמר פירוש מוכר יין. וכן מסוביתא עכ"ל. וז"ל רש"י מסוביתא מוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא סבאך מהול במים:
סב [זיטצען. אנלעהנען] במיסב רחב או במיסב קצר כבר פירשנו בערך יין (ברכות מב) היסבו אחד מברך לכולם פירוש היסבו ישבו סביבות הפת היו יושבין כגון שכל אחד ואחד יושב לעצמו: פ"א היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם: [הפלאה שבערכין]סב ד' ברכות דף מ"ב. ישבו כל אחד ואחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולם. פירוש היו יושבין כגון שכל אחד ואחד יושב לעצמו הסבו ישבו סביבות הפת. פירוש אחר היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסיבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר א' מברך לכולם עכ"ל. ז"ל הרא"ש היו יושבין וכו' הלכך מתניתין איירי בין בברכה ראשונה [בין בברכת המזון] ובין בברכה אחרונה ובשלשה אחד מברך לכלם אם הסיבו על המטות וכו' ורבינו חננאל פירש היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכלם ויש מפרשים היו יושבין זה כאן וזה כאן שלא כסדר האכילה היסבו שישבו סיביבות השולחן כמו וישבו לאכול לחם ואסתחרו למיכל לחמא. ופירוש רש"י [שכתב בזה הלשון היו יושבין. בלא הסבה מטות שמוטין על צדיהן השמאלית ואוכלין ושותין בהסיבה. כל אחד ואחד מברך לעצמו דאין קבע סעודה בלא הסיבה] עיקר דלכולהו קשה מתלמידי דרב עכ"ל. עיין בקונטרס סי' ט"ו.
סב [גרייז] (סנהדרין יז) סבי דסורא רב הונא ורב חסדאי דפום בדיתא רב יהודה ורב עינא (בכורות ה). סבי דבי אתונא (אמר בנימין תרגום ואדוני זקן וריבוני סיב):
סיבטא [נאגעל] (סנהד' קיב) דתלי בסיבטא פי' ביתד כמו סיכתא ואולי בנוסחאות של בעל הערוך היה כתוב סיכתא ולכן לא הביאו: [הפלאה שבערכין]סיבטא סנהדרין דף קי"ב. דתלי בסיבטא. פירוש ביתד כמו בסיכתא ואולי בנוסחאות של בעל הערוך היה כתוב סיכתא ולכן לא הביאו עכ"ל הרבהמוסיף. אמת שכך איתא בגמרא וגם ברש"י איתא בסיבטא ופירוש יתד. אמנם בערכין דף ז': דמייתא הש"ס סוגיא זו איתא בסיכתא ונכרין דברי אמת שגם בסנהדרין צריך להיות בסיכתא שהוא תרגום של ויתד תהי' לך [תצא כ"ג] עיין לקמן בערך סך.
סבך [פערפלעכטען, פערוויקלען] (פאה פ"ז). הוסבך בעלין פי' נקשר בעלין (חולין מח) אמר רבינא והוא דסביך בבישרא (שביעית פ"ג) לא יסבוך בעפר:
סבך [טשייך] (חולין קלד) ועד סובך של רגל פי' עד רחש השופי בשר שקורין פולפ"א:
סבך [פרדעכטען] (פרה פ"ג) מקל או מסבך מל' נאחז בסבך (אמר בנימין גם זה שייך לערך קמא):
סבכא [נעטץ, פערמיגע הויב] (שבת קיג) חוטי סבכה של פסיקיא פי' קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן וסבכ' שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע וחוטים של פסיקיא שהוא חוגרת שקושרות במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. (שם סה) כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בו. (שם פט) בגד קטן כסבכה. (ב"ב קמו) בייבא וסבכתא כבר פי' בערך ייבא. (כלים פכ"ד) ג' סבכות הן של ילדה טמאה מדרס של זקנה טמאה טמא מת של יוצאות החוץ טהורה מכלום פי' בל' ישמעאל וקאיאת ובלע"ז קי"ולה ושל יוצאות החוץ היינו הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק (כלים פרק כח) סבכה שנקרע' אם אינה יכולה לקבל את רוב השער טהורה. פי' אם אינה מכסה רוב שיער האשה (ערובין עה) א"ר יהודה הסבך פי' גדיל סבכות. השביסים והשהרנים תרגום שביסיא וסיבכיא: [הפלאה שבערכין]סבכא שבת דף פ"ט: כדי לצבוע בהן בגר קטן כסכבה עכ"ל. לפנינו איתא פי סבכה: שם בסוף האות הנ"ל עירובין דף ע"ב: אמר רבי יהודה הסבך. פירוש גדיל סבכות השביסים והשהרונים תרגום שביסיא וסיבכיא עכ"ל. לפנינו איתא רבי יהודה הסבר וז"ל רש"י על שם חורפי' קרו לי' הכי וז"ל תוס' ר' יהודה הסבר רבינו חננאל גריס הסבך פירוש גדיל לסבכה כעין מצנפת וכובע כמו השובכים מעשה השבכה (מלכים א ז׳:י״ז) אי נמי על שם עירו דבספר יהושע (ט"ו) כמו כן כתיב מדין וסבכה ע"כ:
סבל [געזעלנשאפטס אינטערהאלט] (פסחים פט) אפי' סיבולת דלצוותא בעלמא פי' בני חבורה ההולכים ממקום למקום ואוכלין יחד (אמר בנימין פי' סנבילי בל' יוני חבורה ואנשים נותנים סך ידוע לעשות משתה או לדבר אחר עיין ערך סנבול):
סבלונות [גשענק] (קידושין נ) אע"פ ששולת סבלונות (ב"ב קמו) השולח סבלונות לבית חמיו (גמרא) מהו שישלש בסבלונות פי' אם שלח סבלונות במאה מנה ואכל בבית חמיו בחצי דינר מי אמרינן אלו אכל בדינר זכי בבית חמיה בכל הסבלונות השתא דאכל בחצי דינר יזכו בחצי הסבלונות והוא הדין בשליש וברביע (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי סינבול מין מתנה): [הפלאה שבערכין]סבלונות בבא בתרא דף קמ"ו. השולח סבלונות לבית חמיו גמרא מהו שישלש בסבלונות. פירוש אם שלח סבלונות במאה מנה ואכל בבית חמיו בחצי דינר מי אמרינן אלו אכל בדינר זכה בבית חמיו בכל הסבלונות השתא דאכל בחצי דינר יזכו בחצי הסבלונות והוא הדין בשליש וברביע עכ"ל גירסא זו ליתא לפנינו אבל הרשב"ם כתב שמצא בפירוש ר"ח גירסא זו ותוס' שם שציינו מהו שתשלשו וכו' ולא כתבו שרבינו חננאל פירוש כך קצת צריך עיין.
סבן [ארט פיינעטע וועב] (גיטין נח) שיגר לו בן ננס לרבי סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה. סובני וחומס סובני כאמגוזא ופלגו אמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגו פיסתקא מאי מלמלה דבר הנמלל ונמתח אמר הגאון הכין לישנא דגמרא (ערובין פז) בן ננס איקלע לקמיה דרבי ואמר דהאי לשון אחרת הוא ולאו לשון חכמים הוא ופי' סובני בגד דק מאד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בקליפת אגוז וחומס סובני בגד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בחצי קליפת אגוז ודומה כי סובני שם האגוז בלשון זה וחומס חצי בל' זה וכן סלסלה שמו של פיסתקא והוא בל' ערבי פיסתקא. וכן שיגר לו קליפת אגוז שיש בה בגד וחצי קליפ' אגוז שיש בה בגד ופיסתקא שיש בה בגד. ומלמלה הוא מל' מלתחה שאם נמלל יהא קטן ואם נמתח יהא גדול ור"ח פי' סובני הוא לשון יון כגון סבניתא שמתעטף בה כשיוצא מהמרחץ כל אדם לפי כבודו וז"ש סלסלה ומלמלה כי אמגוזא ופלגי אמגוזא כי פיסתקא ופלגו פיסתקא יתכן שיהו בגדים דקים נתונים בקליפת אגוז הבאים מהינדי שהן גדולים ורבי' גרשם פי' לישנא דגמרא שיגר לו בונייס בן בונייס לרבי סובני וחומס סלסלה ומלמלה פי' סדינין דקין הרבה לצורך מלבושין וקורין הכי לשמות אותן סדינים סבני וכל כך דק שמקופל הוא שיעור אגוז ומלבוש ששמו חומס היה דק ממנו שקיפולו אינו אלא כחצי אגוז סלסלה ומלמלה היו כמו כן תכשיטין דקין שקיפול סלסלה כשיעור פוסתקא גרעיני פרי שקורין גלדנש. ומלמלה מחזיק קיפולו חצי פיסתקא דבר הנמלל ונמתח שהיה מפשתן טוב ודק וכשטווה אותו נמתח החוט כמו מאליו (שבת קמו) סבניתא אמר רבי יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה פי' סדין שמתעטפין בה צריך לקשר שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאיתויי למטה מכתפים צריך להתעטף ולקשר דאי לא מיחזי כמשאוי ובלע"ז סנדנ"י (בפסיקתא ויהי בשלח פרעה) אפי' סבניתא לא הוה יכול. (ירושלמי בפ' במה אשה) המטפחות סבניי' רברבן (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי מין בגד): [הפלאה שבערכין]סבן גיטין דף נ"ט. שיגר לו בן ננס לרבי סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלא וכו' לפנינו איתא (בוניים בן נוניים) אמר הגאון הכי לשנא דגמרא (בעירובין דף פ"ה:) בן ננס איקלע לקמיה דרבי ואמר דהאי לשון אחרת הוא ולאו לשון חכמים הוא (לפנינו איתא בונייס בן בונייס ובעין יעקב איתא בוניוס בן בוניוס). ופירוש סובני בגד דק מאוד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בקליפת אגוז וחומס סובני בגד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בחצי קליפת אגוז ודומה כי סובני שם האגוז בלשון זה וחומס חצי בלשון זה וכן סלסלה שמו של פיסתקא והוא בלשון ערבי פיסתקא וכן שיגר לו קליפת אגוז שיש בה בגד וחצי קליפת אגוז שיש בה בגד ופיסתקא שיש בה בגד ומלמלה הוא מלשון מלתחה שאם נמלל יהא קטן ואם נמתחיהם גדול. ורבינו חננאל פירש סובני הוא לשון יון כגון סבוניתא שמתעטף בה כשיוצא מבית המרחץ כל אדם לפי כבודו וזה שאמר סלסלה ומלמלה כי אמגוזא ופלגן אמגוזא כי פיסתקא ופלגן פיסתקא יתכן שיהו בגדים דקים נתונים בקליפת אגוז הבאים מהינדיא שהן גדולים מאוד. ורבינו גרשום פי' לשנא דגמ' שיגר לו בוניס בן בונייס לרבי סיבני וחומס סלסלה ומלמלה פירוש סדינים דקים הרבה לצורך מלבושים וקורין הכא לשמות אותן סדיני' סבני כל כך דק שמקופל הוא שיעור אגוז ממלבוש ששמו חומס הי' דק ממנו שקיפולו אינו אלא חצי אגוז סלסלה ומלמלה היו כמו כן תכשיטים דקים שקיפול סלסלה כשיעור פיסתקא גרעיני פירי שקורין גלנד"ש ומלמלה מחזיק קיפולו חצי פיסתקא דבר הנמלל ונמתח שהיו מפשתן טוב ודק וכשטווה אותו נמתח החוט כמו מאליו עכ"ל. וז"ל רש"י סיבני וחומס סלסלה ומלמלה ארבעה מינים של בגדי פשתן דק וטוב. כי אמגוזא ופלגא אמגוזא. טלית גדולה למדתו וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי: פיסתקא גלנ"ש שאוכלין חזירים עכ"ל: שם באות הנ"ל שבת דף קמ"ז: סבניתא אמר רבי יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה. פירוש סדין שמתעטפין בה צריך לקשור שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאתוייה. למטה מכתפים צריך להתעטף לקשור דאי לא מיחזי כמשאוי ובלע"ז סנדני עכ"ל. לפנינו איתא סוכניתא. וז"ל רש"י סוכניתא. סודר גדול שתלוי לו בין כתיפיו וראשו עטוף בו צריך לקשור שני ראשיה זה בזה שלא תפול מראשו וז"ל תוספות צריך לקשור וכו' בגיטין (דף נ"ט) מפרש דסכניתא הוא בגד דק דאמרינן סוכני וחומר כי אמגוזא ופלגי אמגוזא ומשום הכי צריך לקשר שני ראשיה למטה שלא יפריחנו מעליו הרוח ואתי לאתויי או משום דנראה כעין משוי לפי שהוא דק מאוד ואינו נראה מלבוש אלא אם כן נראה קשור. עיין קונטרוס סימן ט"ז:
סביס [לוטעס בלאט] (סנהדרין נט) מאי דודאים אמר רב יברוחי לוי אמר סיגלי רבי יונתן אמר סביס (אמר בנימין בנוסחא כתיב סיבסוך):
סבסטי (עיין ערך סיוסטי):
סבע [זעטוגען]. (תרגום ישבעו לחם יסבעון לחמא):
סבקין [וואקס לעכט] (שמות רבה פ' ואתה תצוה) מה הנר הזה כשהוא דולק אפי' אלף אלפים קרינן וסבקין מדליקים הימנו פי' בל' רומי אבוקה עשויה מחלב פי' קורין בלשון יוני ורומי אבוקה של שעוה:
סבר [האפפנונג] (ערובין כא) שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים תלמוד לומר הדודאים נתנו רוח. (יומא עב) עצי שיטים עומדים שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים תלמוד לומר עומדים לעולם ולעולמי עולמים סבר שאנו סוברים שהקב"ה מחזירן לנו תלמוד לומר עומדים שוודאי יעמדו לעולם. ונתתי להם אחרית ותקוה סוף וסיבור ישכן בטח תרגום ישרי בסברא (אמר בנימין ל' מקרא זה שברו על יי):
סבר [ערהאלטען] ואת החולה אחזק תרגום ולמרעיא אסובר והוא כלכל המלך והוא סובר. ויכלכלם ואליהם לא בא ואת העורבים צויתי לכלכלך שם הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך תרגום הא שמיא ושמי שמיא לא יסוברונך כולם קרובי ענין אחד הן:
סבר [ברעננען] ובערו והשיקו בנשק תרגום שגרין ומסתוברין:
סבר [אדער לאססען] (פסחים קיא) האי מאן דמסובר ולא משא ידיה פי' המקיז דם ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים (ע"ז כט) חלא לסיבורי פי' חומץ יפה להקזת דם ומינוני לתעניתא ומי דגים קטנים מלוחים ליושב בתענית אם טובל בהם פתו יפה לו (יבמות עב) האי יומא דעיבא ויומא דשות' לא מהלינן ביה ולא מסוברינן ביה והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' (נדרים נד מעילה כ) סבר ואכל ציפרי פרח ליביה כצפרא (אמר בנימין מלות אלו בנוסח' כתובות באות כ"ף ולא באות בי"ת): [הפלאה שבערכין]סבר ד' פסחים דף קי"ב. האי מאן דמסובר ולא משי ידי' פירוש המקיז דם ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים. עבודה זרה דף כ"ט. חלא לסיבורי פירוש חומץ יפה להקזת דם ומוניני לתעניתא ומי דגים קטנים מלוחים ליושב בתענית אם טובל בהם פתו יפה לו יבמות דף ע"ב. האי יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוברינן ביה והאדינא דרשו (לפנינו דדשו) בה רבים שומר פתאים ה'. נדרים דף נ"ד: מעילה דף כ': סבר ואכיל ציפרי פרח לבי' כציפרא עכ"ל. (במוסף א"ב מלות אלו בנוסחאות כתובות באות כ"ף ולא באות בי"ת עכ"ל. אמנם בעבודה זרה דף כ"ט. איתא באות בית:
סבר [פער שטאפען] (שבת קיא כתובות ו' בכורות כה) והאמר רב שימי ברבי חייא משמיה דרב האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא פי' הגאון בשבת נזייתא כד של יין או של שכר ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מחכווין ובא לסתום הפתח קאמר רב דבהא מודה ר' שמעון וכן פי' ר"ח בסוף הפ' ולמעלה מזה הפ' (כתובות ו) פי' מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כרבי שמעון לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה למאן דאסר משום סתימת הפתח כגון שמהדקו נראה כמחבר למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא ליאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין בגמ' דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה שרו: [הפלאה שבערכין]סבר ה' שבת דף קי"א. כתובות דף ו'. בכורות דף כ"ה. והאמר רב שימי בר חייא משמי' דרב האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקי' ביומא טבא. פירוש הגאון בשבת נזייתא כד של יין או של שכר ומסוברייא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם אם בא להדקו ולסותמו ואמר למנוע שפיכת יין אני מתכוון ובא לסתום הפתח קאמר רב דבהא מודה רבי שמעון וכן פירוש רבינו חננאל וכו'. ובכתובות דף ו'. פי' מגופת החבית העשוי' ממטלית או ממוך וכיוצא בו אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כרבי שמעון. ולדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא. ועל כן אסרו חכמים להדוקי' אלא לשומו רפה למאן דאסר משום סתימת הפתח גגון שמהדקו נראה כמחבר למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי' ביומא טבא ליאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא לי' ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוון בגמרא (שבת דף ק"ג.) דעביד בארעא דלאו דידי' דכיון דלא מטי ליה הנאה שרי עכ"ל. לפנינו איתא מסוכריא בכ"ף ובדין פסיק רישי' דלא ניחא ליה ולא מטי לי' הנאה ממנו שהתיר רבינו לכתחלה. עיין מה שכתבו על זה תוס' בשבת דף ק"ג. ומ"ש הרא"ש שם ותוס' כתובות דף ו'. ותוס' ביומא דף לד: סוף ד"ה הני מילי ודע דבתוס' כתובות דף ו'. וביומא דף ל"ד: תמצא דברי רבינו הערוך ופירושו בביאור וכתבו תוס' על זה בכתובות ועיקר ראייתו מפרק כל התדיר דף צ"א: אילבא דרבי שמעון מזלפין יין וכו' וראיות הערוך אינן ראיות דההיא דמתיר ר"ש לזלף יין וכו'. אכן לפנינו ליתא ראיה זו מפרק כל התדיר בדברי רבינו לא הכא ולא לקמן בערך פסק. שוב מצאתי שגם הרא"ש בפרק הבונה בשבת סימן א' כתב דהערוך מביא ראיה בפרק כל התדיר ומזלפין יין וכו' ובכן צריך אני לומר דבהערוך שהיה לפני התוס' והרא"ש היתה כתובה ראיה זו. אבל דע דמתוס' שבת דף ק"ג. ד"ה לא צריכא וכן בתוס' יומא דף ל"ד: ד"ה הני מילי וכו' בסוף דבריהם יראה ראי' זו מפ' כל התדיר ליתא בערוך כלל ע"ש. וע"ע בהרא"ש פרק שמנה שרצים סימן ט' שכתב דהא דהאמר הערוך דר"ש לא אמר פסיק רישי' אלא היכא דניחא ליה היינו דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים לא בעינן דניחא ליה מדפריך הש"ס בפרק כל התדיר דף צ"א: גבי המתנדב יין וכו'. ועיין בברכת הזבח ובצאן קדשים בזבחים מה שכתבו בדברי הרא"ש אלו:
סבר [אנזעהן] אפי תרגום את פני לבן ית סבר אפי' דלבן (אבות פ"א). והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות:
סג [צוים] (ערלה פ"א) הנוטע לסייג ולקורות פי' לסייג לעשות גדר סביב כרמו ולקורות מגדל אותה נטיעה לעשות ממנה קורות (אבות פ"ג) מסורת סייג לתורה נדרים וכו' פי' הן סימנין שעשו חכמים לסדר התורה בפיהם מעשרות סייג לעושר כדגרסינן עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר נדרים סייג לפרישות התורה אמרה קרבן לה' וחכמים תיקנו כינוי נדרים קונם קונח קונס כדי שיהא פורש שלא לזכור ה' וי"א מעשרות סייג לתורה התורה אמרה מעשר דגנך תירושך ויצהרך וחכמים עשו סייג לתורה ליתן מעשר מן הירק. (בויקרא רבה בריש פ' ויתרון ארץ באחרי מות) סיגא למסג גנין במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ת"י סייגי כרמא סייג מן הכא וסייג מן הכא (אמר בנימין ל' מקרא זה סוגה בשושנים):
סג [שמוץ שטויב] (בריש עוקצין) רבי אליעזר אומר אף הסיג של רצפית פי' העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתניא עלה בתוספת' רבי אליעזר אומר הסיג של אשכול ושל רצפית מצטרף מפני שמשמר את האוכל:
סג [קופע] (דמאי פ"ה) אפי' מאותו הסוג (כלים פי"ו) הסיגים הגדולים פי' כלים שמכניסין בהן התבואה והן קופות גדולות שקורין סאין ואמר בבבא קמא סוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:
סג [גאנג ארט] (שבת סו). לתרוצי סוגיא עבידא (תענית כה). מחיות ולא סגייה (שם י) סגיין מוהי (כתובות סב). לא מצי ההוא עכו"ם לסגויי בהדי ישראל (סנהדרין ס). סוגיא דשמעתא כחד מינייהו. פי' הליכת שמעתא כחד מינייהו כלומר מקשי ומפרקי אליבא דחד מינייהו ואזל הוא ופסק דינא כאידך דלא סוגיא דשמעתא כוותיה היינו טעה בשיקול הדעת ומה שעשה עשוי וישלם מביתו כולו שב במרצתם תרגומו כולהון מסגן ברעות נפשיהון:
סג [מעגליך] (כתובות נה). איבעיא להו ניזונת תנן כאנשי גליל דלא סגיא דלא יהבי לה (סוף סוכה) כיון דהני לא סגי דלא מאחרי והני לא סגי דלא קדמי פי' לא סגי אי אפשר (אמר בנימין בנוסחאות כתוב כיון דהני מקדמי והני מאחרי):
סג (בכורות י). תני רב יוסף שלא יביא סיג לעזרה פי' כסף סיגים מעורב בשאר מתכות (בויקרא רבה זאת תהיה) ביום נטעך תשגשני ביום שנטעתי אתכם לי לאומה נעשיתם פסולת תסגסגי סגיסתון אפיא כד"א הגו סיגים מכסף כסף סגים מצופה על חרש תסגסגי שגישתון בי ויפתוהו בפיהם (אמר בנימין הנוסחא קצת משונה):
סג [מעהרען] תרגום פרו ורבו פושו וסגו:
סגה [נאהמען איינעם פאגעל] (חולין סג). שמנה ספיקות הן חובה סוגא:
סגייגי [ווערבענע בלעטער] דערבתא ניסביב וניכול. (עירובין כט). פי' עלין של עץ ערבה:
סגל [איין בלומע] (שבת נ). תולתא סיגלי. (ברכות מג) סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (סנהדרין צט) מאי דודאים לוי אמר סיגלי (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי מין פרח ולו ריח טוב ולפי דעת רבים הוא הנקרא נרקס): [הפלאה שבערכין]סגל א' ברכות דף מ"ג. סיגילי מברכין עליהו בורא עשבי בשמים (פירוש רש"י עשב שקורין ויול"ש בלע"ז) שבת דף נ': תילתא סגילי (פי' רש"י עשב שקורין ויאו"ל ויש בו שלשה עלין) סנהדרין דף צ"ט: מאי דודאים לוי אמר סגילי עכ"ל (ז"ל רש"י סיגלי עיקרי עשבים והוא ממיני בשמים ואמהות של אותן עשבים קרי סגל):
סגל [שאץ] (ב"ב נב). קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא:
סגל [וויינטרויבען] ויבואו עד נחל אשכל תרגום ירושלמי ואתו עד נחל סגולה הבשילו אשכלותיה ענבים בשלו סגולייא:
סגלגל [רונד] (שבת לא). מפני מה ראשן של בבליים סגלגל (נדרים סו). סגלגל הוא הדלת האחת גלילין תרגומו דדשא חדא סגלגלין. עגול סביב תרגום סגלגל סחור סחור ככף רגל עגל תרגום כפרסת רגלין סגלגלין:
סגלרון וסגלריין פירשנו בערך בקיון:
סגמטין [דעקע] (בריש מדבר רבה) והרבצתי אתכם בסיגמטין (ובמדרש ילמדנו) יש מסחא זאת ונוסחא אחרת בסבסטין פי' סיגמטין בלשון יוני מיני מצעות ופי' סבסטין בלשון יוני שלטונים ופי' מלה ויסב מלמד שהרביצם כדרך שהמלכים מסובין על מטותיהם:
סגמוס [טאפעל] (בילמדנו בריש וידבר) כותב על גבי אסגמוס כמה מיסא יש:
סגן [פאהרשטעהר] (סנהדרין קו) במעשה בלעם מסגני ושליטי אייזן לגברי נגרי פי' זונה שהיתה לסגנים ולבסוף לנגרים כך בלעם בתחילה נביא ולבסוף קוסם נגרים חרשים. ויש אומרים נגדים מושכי הספינה (יומא מח) סגן ומשיח שעבד (שם לז) סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. (ירושלמי) חמשה דברים היה סגן משמש אחד הסגן מימינו שני הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ג' בתמיד אחז הסגן בימינו והעלהו ארבעה הניף הסגן בסודרים חמשה לא היה מתמנה בכהונה גדולה עד שהוא נעשה סגן ואת כהני המשנה דיאשיהו תרגומו סגן כהניא (אמר בנימין ל' מקרא זה ויד השרים והסגנין היתה במעל): [הפלאה שבערכין]סגן סנהדרין דף ק"ו. מסגני ושליטי אייזן לגברי נגרי. פירוש זונה שהיתה לסגנים ולבסוף לנגרים כך בלעם בתחלה נביא ולבסוף קוסם נגרים חרשים. וי"א נגדים מושכי הספינה עכ"ל. וז"ל רש"י אייזן לגבר (נגר) וצ"ל נגדי זינתה למושכי חבל ספינה לשנא אחרינא נגרי חרשים:
סגנס [צייכען, פאהנע, זיגעל]. (בב"ר בסוף פ' ו). ספר משנה תורה היה סיגנוס של יהושע פי' דגל סגנס (בילמדנו שתי חצוצרות) לגיון שמרד במלך מה עשו הסניגורים נטלו סגנים וברחו כך משה ראה שכפרו ישראל ועשו העגל נטל אהלו וברח ומשה יקח את האהל. פי' בל' רומי נס ודגל:
סיגנון [צייכען]. (סנהד' פט) אין סיגנון אחד עולה לכמה נביאים כלומר דבר אחד לכולן וכולן מתנבאין בסיגנון אחד כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך שמע מיניה אינה כהוגן זה פי' שאין שני נביאים עולין בסיגנון אחד. סגניות (בילמדנו ותן שמה מלא העומר מן) ויהם הממם עירבבם נטל סיגניות שלהן ולא היו יודעין מה היו עושין מסתבר ענין חכמה ודעת כמו סגנון שאמרנו (אמר בנימין פי' בל' רומי סימן רושם ואופן וגם פירשנו נס ודגל):
סגניות [קארב] של עלין טהורות. (כלים פי"ו) פי' עושין כמין קלת קטן מן עלין ומכניסין בה פירות ואינן אלא כלי עראי וסגנית עיקרו נס סוגה בשושנים:
סגוס [גראבער מאנטעל]. (שם פ' כט). ממי הסגוס (אהלות פי"א. שם פט"ו). סגוס עבה וכופת עבה בכל הבגדים (נגעים פי"א). סגוס שנראה בו נגע פי' סגוס בל' ישמעאל ברניס ובל' לע"ז כפה ושל צמר היא וכולה ציצית כמו עור בהמה כמפורש באותו דנגעים רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ומוכין בל' ישמעאל איתקא וי"א סגוס הכסות שעל גבי המטה ובלע"ז קיצ"ו (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי אדרת שער):
סגע [פיעל] מהמון רשעים רבים תרגומו סגעא הון יוסיף ריעים רבים תרגומו מזלא מוסיף חברים סגיעי רבים יחלו פני נדיב תרגומו סגיעי דמשמשין קדם רבה זה ע' במקום א' (אמר בנימין אולי מדלא גרסינן שתרגום הון מדל):
סגף [פייניגען] (ב"ר פס"א) אין היחיד רשאי לסגף עצמו אין איצטרכיא עמו מסתגף כבר פירש' בערך א' (אמר בנימין תרגום לענות נפשו לסגפא נפשיה): [הפלאה שבערכין]סגף תענית דף כ"ב: אין היחיד רשאי לסגף עצמו עכ"ל. ובמוסף (א"ב לענות נפש תרגום לסגפא נפש) עכ"ל. וכן פי' רש"י תענית שם וכן בבא מציעא דף צ"ג: סגפה וכו':
סגר [פער שליסען אויס זאטץ] מצורע מוסגר מן והסגירו הכהן (אמר בנימין תרגום נגע צרעת מכחש סגירו):
סגרון [זיך פערבינדען מיט איין שוואסר] (מדבר רבה פ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת) כל מי שכותב את עצמו סגרון למלך פי' בל' רומי סקרון איש מלחמה הנשבע לעשות כפי יכלתו צווי השררה וכל אנשי צבאות רומי היו נשבעים שבוע' זאת:
סד [געהיימניס] סוד העיבור מפני מה נקרא סוד העיבור מפני שב"ד לא היו מגלין אותו אלא למזומנין לעיין בדבר זה:
סד [זאלבע]. (שבת עח). סיד כדי לסוד קטנה שבבנות פי' סיד עושין אותו מן שמרים תולין בתוך החבית העופרת ומתלבן ובלע"ז יירוסא ופסולת הסיד מערבים בו מלח ומניחין אותו באור בלא מים ימים רבים ונעשה אדום ונקרא מיניאו:
סד [פלאסטער] (שם קכד) רב מרי הוה ליה הנהו בי סדוותא בשמשא (כתובות סא) אביי מנחא ליה אפומא דכובא רבא אבי סדיא (ברכות נו) פטר חמור דקאי אאיסדן כבר פי' בערך אסד: [הפלאה שבערכין]סד ג' שבת דף קכ"ד: רב מרי הוה ליה הנהו ביסדוותא בשמשא עכ"ל. לפנינו איתא סדיותא פי' רש"י כרים של לבד שקורין פלטיר"א: שם אות הנ"ל ברכות דף נ"ו. פטר חמור דקאי אאיסדן עכ"ל. פירוש כסת שתחת מראשותיו כן פירוש רבינו בערך אסד. לפנינו איתא בר חמרא דקאי וכו':
סדה [פרוס] (ברכות נח) היה יושב בספינה או בסדה פי' משיבין עצים שתי וערב על המים עד שיעשו מגדל ויעלו עליו בעלי המלחמה וי"א כשיש להם עצים גדולים ולא יחזיקום הספינות יאסרו אותם חבילות גדולות וישימו נס עליהם ויוליכום ברוח עד המחוז כמו דובר ורפסד (ירושלמי) היא [הפלאה שבערכין]סדה ברכות דף כ"ח: היה ישב בספינה או בסדה פירוש משיבין עצים שתי וערב על המים עד שיעשו מגדל ויעלו עליו בעלי המלחמה. וי"א כשיש להם עצים גדולים ולא יחזיקום הספינות יאסרו אותם חבילות גדולות וישימו נס עליהם ויוליכום ברוח עד המחוז כמו דובר ורפסד. ירושלמי היא אסדה היא אכסדיא היא רפסודות ונביאם לך רפסודות עד ים יפו וכו' עכ"ל. לפנינו איתא באסדא. וז"ל באסדא כמו ותשם בסד רגלי בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז לשון אחר עצים הקשורים זה עם זה הרבה יחד ובלשון מקרא קורא אותה רפסודות ובלע"ז רדיי"ל ובלשון אשכנז ולו"ס ומשיטין בנהר להוליכן ממקום למקום ויכולין להלך עליהן כמו בספינה. ובת"יט פ"ד משנה ו' דברכות כתב והיה נראה לי לגרוס ברי"ש באסרא וכו' ע"ש וחידוש גדול שלא הערה מדברי וגרסת רבינו הערוך כלום. ודע דמ"ש התוס' י"ט שם פירוש אחר וכו' אף לפי פירוש הראשון וכו' צריך תיקון והגהה:
סדום [שטאדטס נאמע] (ב"ב יב) תרתי ארעתא אחדי ניגרא אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום והלכתא כרב יוסף בסדום ענין ומחצה עי' סדום הא דאמרן. ענין (שם קלז) עד מתי חוזר רבא אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין. מחצה (שם קמג) ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר ר' יוסף קנתה מחצה: [הפלאה שבערכין]סדום בבא בתרא דף י"ב: תרתי ארעתי אחד ניגרא אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום והלכתא כרב יוסף בסדום קנין ומחצה סדום הא דאמרן קנין בבא בתרא דף קי"ד. עד מתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין מחצה שם דף קמ"ג. ההוא דאמר לדבתיהו נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנתה מחצה עכ"ל לפנינו בב"ב דף קי"ד: ודף קמ"ג. איתא והלכתא כתב יוסף בשדה ענין ומחצה. ודע דבפרישה ח"מ סימן קע"ד כתב דבדפוס תוגרמא מצא והלכתא כרב יוסף בסדום ופירושו כתב ג"כ בעל הערוך בערך סדום וז"ל סדום בפרק השותפין תרתי ארעתא אחד ניגרא אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום והלכתא כרב יוסף בסדום קנין ומחצה פירוש סדום הא דאמרן וכו' ועיין עוד שם מה שהקשה על רבינו הערוך:
סדן [שטאמם ווארצל] (בריש כלאים) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה (ערכין יד). דתנן (ב"ב עא) ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב כ) בתולת שקמה שלשה טפחים וסדן השקמה שני טפחים פי' שרש שקמה (ב"ק יב) התם סדנא דארעא חד הוא הכא מפסקי (קדושין כז) התם גופין מוחלקין הכא סדנא דארעא חד הוא פי' גוף הקרקע כגון סדן השקמה (פסחים כח) נגרא בסדניה יתיב מדוויל ידיה משתלים פירוש אומן שחוקק העץ שהוא סדן לעשות כבלים ברגל לסוף משימין אותו ברגליו ויש ששונין סדאה מל' יושב בספינה או באסדא ומפרש שניהן כמין כבלים שנותנין ברגלי הכלואים בבית הכלא: [הפלאה שבערכין]סדן א' בבא קמא דף י"ב: התם סדנא דארעא חד הוא הכא מפסקא עכ"ל. מלת הכא מפסקא ליתא לפנינו:
סדן [אמבאם] (ב"ר פ' כ"ט ויאמר ה' אמחה את האדם ובויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור את בוראך) נתנו על הסדן והכהו בפטיש נחלק הסדן (שבת קב) אף המכה בקורנס על הסדן פי' חתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליה ברזל וכל כלי מתכו' ובלע"ז אנקודנ"י (אמר בנימין פי' בל' יוני עץ עב וחזק תקוע בארץ):
סדן [ראד] (סוטה יא) אמר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע עושה מלאכה על האבנים תרגום על סדנא (חולין טז) לא קשיא הא בסדנא דמיא הא בסדנא דפחרא כבר פי' בערך מיכני. (פסחים צד). ודלמא כסדנא דריחים אי נמי כצינורא דדשא פי' כמו הסדן הזה אע"פ שסובב הגלגל קבוע בו עולה ויורד ב' קצוות הסדן במקומן נראים לעולם אין הדרומי נראה בצפון ולא הצפוני בדרום א"נ בצינורא דדשא והדבר אחד זה פי' ר"ת ז"ל. ס"א בבוצינא דריחים וכבר פי' במקומו מפי רבי גרשם ז"ל: [הפלאה שבערכין]סדן ג' חולין דף ט"ז. הא בסדנא דמיא הא בסדנא דפחרא עכ"ל. לפנינו איתא בסדנא.
סדן [ברייאהויז, מיהלע] (שם קיג) תמרי בהילוזך לבי סדנא רהיט פי' בכליך תמרים רוץ ושים אותם בכלי שעושין בו שכר כלומר עשה מהן שכר מאי סדנא סודנא וגמילות חסדים פי' סוד נאם כלומר ריוח יפה ויכול לעשות חסד וליתן לעניים לשתות. ס"א סועדנא כלומר עוזר יעשה לבעליו להתעשר: [הפלאה שבערכין]סדן ד' פסחים דף קי"ג. תמרי בהילוזך לבי סודנא רהוטי פירוש בכליך תמרים רוץ ושים אותן בכלים שעושין בהם שכר כלומר עשה מהן שכר עכ"ל. לפנינו איתא בחלוזך: שם שם מאי סדנא סודנא וגמילות חסדים. פירוש סוד נאה כלומר ריוח יפה ויכול ליתן מהם לעניים לשתות. פירוש אחר סועדנא עזר יעשה לבעליו להתעשר עכ"ל. לפנינו איתא מאי סודנא סוד נאה פי' רש"י למה נקרא שם השכר סודנא סוד נאה עצה טובה שהרי מתעשרין ממנה וגמילות חסדים יכול לעשות לתת מתנה לעניים לעשות צדקה וחסד:
סדן [ביערברייער, ווייזר] (ברכות מד) אמר ליה אביי לרב פפא סודני אנן תברינן ליה בחמרא ובבשרא. (מנחות עא) א"ל סודני בשדה כתיב (נדה יב). א"ל סודני לא מיגניא באפיה פי' ירא שמים כדכתיב סוד ה' ליריאיו: [הפלאה שבערכין]סדן ה' ברכות דף מ"ד: אמר ליה אביי לרב פפא סודני אנן תברינן ליה בחמרא ובבשרא. מנחות דף ע"א. א"ל סודני בשדה כתיב נדה דף י"ב: א"ל סודני לא מיגניא באפי'. פירוש ירא שמים כדכתיב סוד ה' ליראיו עכ"ל. לפנינו איתא א"ל רבא לר"פ סודני ופירוש רש"י סודני בעל שכר תמרים ורב פפא מוכר שכר היה כדאמר באיזהו נשך (דף ס"ה.) טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שיכרא לא איעתרי והוא הנקרא סודני כדאמרינן (פסחים דף קי"ג.) תמרים בחלוזך לבי סודני רהוט ודע [שבגמרא שלפני איתא סורני וכן ברש"י סורני אבל הוא בטעות וכתבתי על הגליון סודני וכן הגהתי ברש"י]. במנחות דף ע"א. ז"ל רש"י סודני תלמיד חכם על שם סוד ה' ליראיו לישנא אחרינא רב פפא רמי שיכרא כדאמר בפסחים (דף קי"ג.) אי לאו דרמאי שיכרא לא איעתרי וסודנא מיקרי כדאמר התם תמרים בחלוזך לבי סודני רהוט [ודע דבפירוש רש"י שלפנינו איתא סודני תלמידי חכמים וטעות הוא וצ"ל חכם] בנדה דף י"ב כתב רש"י סודיני תלמיד חכם על שם סוד ה' ליראיו ואח"כ בד"ה לא בעיא בדיקה כתב רש"י לישנא אחרינא מהו למיעבד וכו' אמר ליה סודני רב פפא מטיל שכר (הוא וצ"ל) הוה כדאמר באיזהו נשך דף ס"ה. שכראי לא פסיד ומטיל שכר מיקרי סודני כדאמר בערבי פסחים (דף קי"ג.) תמרי בחלוזך לבי סודני רהוט עכ"ל. וכתבתי בתקוני כלי שרת דדברי רש"י הללו בנדה תמוהים במקצת דלא כתב ג"כ לראיה דרב פפא מטיל שכר הוה מהא דפסחים דף קי"ג. אמר רב פפא אי לאו דרמאי שיכרא לא איעתרי והיינו אותה סוגיא שהביא רש"י בסיפא דמילתא לראיה דמטיל שכר נקרא סודני. ולמה כתב לראיה מן המאוחר כדאמר באיזהו נשך וכתבתי מזה ג"כ בקונטרס שטרי המאוחרין:
סדן [פיינע אינדישע ליינוואנד]. (מנחות מא) א"ל קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסתוא ציצית מה תהא עליה תשובת הגאונים ושפירשתם מצאנו בתשוב' דעבדי תקנתא לאחותי חוטי דכיתנא במאני דעמרא חס ושלום לא התירו לעולם כך ולא תעשו כך והא דרבא דאמר צמר ופשתים פוטרין במינן ושלא במינן ליתא מן קושייתא דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא ואי סלקא דעתך אפשר למירמי חוטי דכיתנא רב קטינא מאי טעמא לא רמא חוטי דכיתנא ומלאכא אמאי לא א"ל רמי הלכך לא אפשר (נדה סא) הביאו לו סדינין שראן במים ופרשן עליהן מקום טומאה ניגב מקום טהרה לא בדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות:
סדק [שפאנטן]. (פסחים מה) ויקרעה לשנים עשר קרעים תרגום וסדקה לתרין עשר סידקין: (ערובין נג) אנן כמלא מחט סידקית פי' מחט דקה דמאחין בה הנקבין שבבגד והסדקין:
סדקי [גטטריידע. מארק] (בריש מדרש רות והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה פירוש סידקי בל' יון אוצר של תבואה):
סדר [שלייער] בילמדנו בפ' אם בחקתי כיון שיעלו הסידורין ויעטפו אותן הן נעשין שוין הן נדין ואומר לו שירה יתרועעו אף ישירו:
סדר [שווייסטוך] (שבת מט) חזייה דפריס דיסתודרי (שם עז). סידרא סוד ה' ליריאיו פי' יראי ה' יוצאין בו כדגרסינן (פסחים קי) סודריה דמר כדרבנן ויתן על פניו מסוה תרגום ירושלמי סודר (אמר בנימין פי' בל' רומי מטפחת מיוחדת להעביר הזיעה גם למין מסוה וצעיף אומרים כן): [הפלאה שבערכין]סדר ב' שבת דף מ"ח. חזיי' דפריס דסתודר עכ"ל פירוש רש"י סודר של ראש:
סדר [ארדענען איינריכטען]. סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות קו) פי' משניות חיצונות הן ורבה הוי ג' בבי ול' פירקין וזוטא יב פירקי ודאמרי בגמ' תני דבי אליהו כלהון בגווייהו. (פסחים קה) סדרנא אנא פי' מסדר הלכות (סוטה יד) מפורש סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה וכו' (ב"מ קיד) כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב פי' מעריכין נכסי הלוה ואם הוא עני אע"פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב בתורה עומד לפני הכהן ומעריכו כדכתיב ואם מך הוא מערכך וגו' ע"פ אשר תשיג יד הנודר ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח ב"ד וממשכן אותו דתנן בערכין חייבי ערכין ממשכנין אותן וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו דתנן אע"פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפילין לו אבל לא לאשתו ולבניו עיקר סידור בערכין כתיב דכתיב ואם מך הוא מערכך מפרש בגמרא החייהו מערכך ויש ששונין מסרדין פי' משיירין כגון ובשרידים אשר ה' קורא (נדרים סה) ש"מ אין מסדרין בבעל חוב:
סהר [צוים]. (שביעית פ"ג) המדייר את שדהו עושה סהר (ערובין יח) דיר או סהר או חצר פי' כמו סהר לשון היקף והוא חצר שאין לה. תקרה:
סהר [מאנד]. (מגלה יג)הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר ע"ש איסתהר כלומר יפה כלבנה ירח תרגומו סיהרא (אמר בנימין עיין ערך אסתיר):
סהרון [שטוק אין פארם איינם מאנדעס] בירושלמי דשבת פ' במה אשה השביסים והשהרונים מיינקיה כמד"א ואת השהרונים אשר בצוארי גמליהם והם מניכא דדהבא (אמר בנימין בנסחאות כתוב עונקייה מל' וענקים לגרגרותיך):
סוון [קאטה] כטיט חוצות תרגום כסוון שוקין לשומו מרמס כחומר חוצות דמיכה ודזכריה (אמר בנימין עיין ערך סן):
סווסטי [ארטעם נאמע] (ערכין יד) בפרדסות סווסטי פי' מקום ידוע הוא בארץ ישראל שהוא יפה ביותר (אמר בנימין הורדוס המלך בנה עיר שומרון החרבה ויקרא לה סווסטי או סבסטי לכבוד קיסר אבגוסטוס אשר היונים קוראים לו סווסטוס וטעם מלה זו איש נכבד ראוי שישתחוו אחרים לו):
סוור [צוזאממען שטעללען] (אהלות פ"ג סוכה כז) וכן נדבך של אבנים וכן סוור של קורות (ביצה לא) אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות פי' מוכרי העצים והקורות מתקנין אותן א' על א' סדורים שלא יתעקמו. ס"א צבר של קורות פי' קורות צבורות זו על זו. (אמר בנימין בנוסחא כתוב סואר): [הפלאה שבערכין]סוור ביצה דף ל"א. אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות. פירוש מוכרי העצים והקורות מתקנין אותן אחד על אחד סדורים שלא יתעקמו. ספר אחר צבר של קורות. פירוש קורות צבורות זו על זו עכ"ל ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתב סואר) עכ"ל. וז"ל רש"י סואר של קורות. המושכבות לארץ של בנין:
סוורק [האנדשוחא] (כלים פכ"ט) שני סוורקים חלוק אחד פי' עדילרין (שבת קב) שני סוואריקון ס"א ספרוקין ופירשנו במקומו:
סוי [זעהן]. (כתובות סב) סוי לבה ופרח רוחה פי' רש"י ראה לבה ולי נראה מענין מסוה כלומר שנכסה ונדחק לבה:
סח [רעדן] (אבות דר"נ פכ"א) שיחת הילדים גמ' שיחת הילדים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם להיות יושב ושונה בתוך ביתו שמשיח עם בניו ועם בני ביתו ונמצא בטל מן התורה וכתיב לא ימוש ספר התורה וגו' וישיבת כניסיות של עמי הארץ שלא יתכוון לישב עם יושבי קרנות בשוק שכ"ז שיושב עמהן נמצא בטל מן התורה שנא' אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. שיחת דקלים פי' בתשובות יום שאין בו נשיבת רוח במקום שבנ"א בקיאים פורסין סדן בין הדקלים ואין מתנענע ועומדים בין ב' דקלים הקרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריותיהם זה אצל זה יש בו סימנין שמכירין בהן הבקיאין כמה דברים ואמרו ממר אברהם גאון שהיה בשנת אלף ק"מ לשטרות שהיה מכיר בשיחת דקלים (ברכות נא) אין מסיחין על כוס של ברכה פי' כי שקיל ליה לאלתר מברך ברכת המזון (סוכה כא. ע"ז יט) מניין שאפ' שיחת חכמים צריכה תלמוד ת"ל ועלהו לא יבול פי' עלי האילן נקראים שיחים דכתיב תחת אחד השיחים כמו שנקראו ד"ת שיחים דכתיב והקיצות היא תשיחך: [הפלאה שבערכין]סח א' סוכה דף כ"ח. שיחת דקלים. פירוש בתשובת יום שאין בו נשיבת רוח במקום שבני אדם בקיאים פורסין סדן בין הדקלים ואין מתנענע ועומדין בין שני דקלים הקרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריותיה זה אצל זה יש בו סימנים שמכירים בו הבקיאים כמה דברים ואמרו ממר אברהם גאון שהיה בשנת אלף ק"מ לשטרות שהיה מכיר בשיחת דקלים עכ"ל. וכתב רש"י שיחת דקלים. לא ידענא מה הוא. ובבא בתרא דף קל"ד כתב הרשב"ם שבני אדם רגילין לדבר על הדקלים כדכתיב וידבר על העצים (מלכים א ד):
סח [אומפלוטה] ולחומם כגללים תרגום ונבלתהון כסיחתא (אמר בנימין פי' בל' יוני צואה):
סח במגילת איכה סלה כל אבירי א"ר אבא בר כהנא בבורגיא צווחין לסחותא סולתא (אמר בנימין בנסחאות כתוב בבר גמזא צווחין לטאתא סרקי וכל הנוסחא מלאה טעיות):
סח [וואשען] (תרגום כי אם רחץ בשרו במים אלהן אסחי בשריה במיא):
סח [אומפערהאנטי, אויס רייסען] (סנהד' צז) שלשה באים בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב כל' מקרא זה בית גאים יסח ה' ענין עקירה:
סחט [אויספרעסן] (מעשרות פ"ז) הסוחט זיתים (אמר בנימין ל' מקרא הוא ואשחט אותם אל כוס פרעה):
סחם [קנארפעל] (פסחים פד) ראשי כנפים והסחוסין (בכורות לז) שוחטין את הבכור נפגמה אזנו הן הסחוס פי' אותו של מעלה מן האזן או בדל אזן תרגום או הסחוסים דאודן (אמר בנימין פי' חלק החי קשה וארציי אך לא כעצם ויש סחוסים בחי קטן אשר יתקשו לעצם כשיתגדל כידוע לרופאים ופי' ראשי כנפים הם סופי הבשרים נקבצים מבשר וגידים לעשות התנועה וגם הקשרים אשר הם סביב הפרקים ובנוסחאו' דידן כתוב תסחוס):
סחן [בוים] (ב"ב עח) מקרית סיחון מקרית הצדיקים שנקראו שיחים פי' סיחון מל' סיחין והוא אילן כדכתיב תחת אחד השיחים וכתיב וכל שיח השדה ונמשלו הצדיקים באילנות שנא' צדיק כתמר יפרח וגו' וכתיב והוא עומד בין ההדסים א"ר יוחנן אין הדסים אלא צדיקים כדכתיב ויהי אומן את הדסה וכתיב אחזה בסנסיניו ואמור רבנן אני אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו ולא עלתה בידי אלא סנסן א' ומנו דניאל חנניה מישאל ועזריה ועל זה המדרש אמר מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו סיחין:
סחף [איבער שטירצען] (שבת סו) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי' מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ"א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו (שם קי) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי' ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא (שם קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה (פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי' אם מטה הקדירה לצידה מותר (ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי' מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה (ע"ז עו) סחיף ליה אפומייהו (שם נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה (נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה (חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי' שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ"כ אינן מודבקין (חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי' לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי' ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר: [הפלאה שבערכין]סחף א' שבת דף ס"ו: סחופי כסא אטיבורא שפיר דמי. פירוש מי שבלט טיבורו חוץ למעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פי' אחר כופין כי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו עכ"ל. ביבמות דף מ"ז. תנו רבנן גר שבא להתגייר וכו' אתה יודע וכו' סחופים וכו' ז"ל רש"י ד"ה ומסוחפין שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף ס"ו:) כפיית הכלי עכ"ל:
סחף [פערלארן ווערדן] (כתובות יב) ונסתפחה שדך מן מדוע נסחף אביריך כלומר נפסדה ונאבדה למזלך:
סחק [אפען] (ערובין ד) הללו שוחקות והללו עציבות פי' שמודדין בטפח שאצבעותיו פתוחות כי היכי דטפיאן פורתא (סוכה ה) עושה לה טפח סוחק. (ערובין פג) רבי יוסי אומר שתי בצים סוחקת פי' האצבעות סדוקות מרווחות כדרך השוחק שפוסק שפתיו והעצב מדביקן (אמר בנימין בנוסחאות כתוב שחק בכלהו ולא סחק):
סחר [האנדלס מאן] (שקלים פ"ח) מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה (סנהדרין קז). למה דוד דומה לסוחר כותי פי' שמוכר פרקמטיא שלו ומחזר על הלוקח להוסיף לו פרוטה כך דוד בתחילה שגיאות ולבסוף מנסתרות ואח"כ גם מזדים במדרש תלים הכותים הללו יודעים לסבב על הפתחים ואומרים רבוני הב לי בצלא יהיב ליה אומר לו בצלא בלא פיתא נסיב ליבא יהיב ליה פתא וכו':
סחר [רינד העראם] סביב תרגומו סחור סחור (אמר בנימין וקרוב לענין זה תרגום וישבו לאכל לחם ואסחרו למיכל לחמא כי המסובי' יושבים סביב לשלחן):
סט [בעוועגן] (חולין כד) שני חצאי זתים שהן תחובין בקיסא והסיטן (ב"ב ט) כמה יהא הסיט נבלה יוכיח דמטמא בגדים ואין מטמא אדם (זבין פ"ה) המסיט את הזב או שהזב מסיטו והנושא תרגום ירושלמי דייסיט. פי' הסיט כדאמר ר"ל קנה בקומטו של טהור ונגע בזב טמא וזהו הסט משא"כ במת והסט גופו נדנוד בל' הקדש ומי שנשא כלום כבר הסיטו שהנושאה מסיטה לפי שמתנדנדת בכחו ועיקרו בל' לע"ז אסטיי"רי: [הפלאה שבערכין]סט א' חולין דף קכ"ד. שני חצאי זתים שהן תחובין בקיסם והסיטן בבא בתרא דף ט': הסיט נבלה יוכיח דמטמא בגדים ואין מטמא אדם זבים פרק ה' המסיט את הזב או שהזב מסיטו והנושא תרגום ירושלמי דייסיט. פירוש הסיט כדאמר ריש לקיש נדה דף מ"ג. קנה בקומטו של זב ונגע בו הזב עכ"ל. צ"ל והסיט בו את הזב:
סט [שפאננע] בסוף ערלה הצובע מלא הסיט (שבת קה) הצובע והטווה שיערו כמלא רוחב הסיט כפול גמרא רב יוסף מחוי כפוף וכבר פי' בערך כף. פ"א סיט פשוט שני חלקים של זרת סיט כפוף ד' אצבעות בגודל והוא אוליינא שית בזוטרתי: [הפלאה שבערכין]סט ב' שבת דף ק"ו. הצובע והטוה כמלא רוחב הסט כפול גמרא רב יוסף מחוי כפוף רב חייא בר אמי מחוי פשוט וכבר פירשנו בערך כף פי' אחר סיט פשוט שני חלקים של זרת סיט כפוף ארבע אצבעות בגודל והוא אוליינא שית בזוטרתי עכ"ל. עיין בקונטרוס סימן י"א:
סטדא [צו נאמע] (שם קד). (סנהדרין סז):
סטיו [גאללעריא] (שבת ו) העבירו דרך סטיו הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו (פסחים יג. סוכה מה. שם נג) פי' זו היא איצטוות שפירושו במקומו. פ"א סטיו עצמו ברחבה שיש בה עמודים הוא ועומד בר"ה ובכרמלית הוא דקאמר אבל ים ובקעה ואסטוונית והכרמלית ר"מ איסטוונית מקום ספינות המלך שכך קורין לספינות המלך בל' ישמעאל איסטין: (שבת קמב) שכחו דיסקיא מליאה מעות (אמר בנימין פי' סטואה בל' יוני בנין עשוי לטייל תחתיו למחסה מזרם ומשרב): סטטיאה כבר פי' בערך דונטיבה: [הפלאה שבערכין]סטיו שבת דף קמ"ב: שיכחו דיסקיא מלאה מעות בסטיו עכ"ל. לפנינו שכחו דיסקיא מלאה מעות בסרטיא:
סטטיונר [פוסטען. אויף זעהר] (ב"ר פ' כ"ז). ויהי נח בן חמש מאות שנה אבל לעתיד לבא עושה מלאך המות סטטיונר שלהן (ובילמדנו פ' שלח לך פ' עד אנה) אמר הקב"ה אם יבא מלאך ויאמר לי על חנם בראת אותי בעולם אני אומר סטטיונר בראתי אותך על אומות העולם אבל על בני אין אתה שולט פי' שליט הוא לפי עניינו (אמר בנימין פי' בל' רומי צופה עומד על מצפה):
סטכטין [האאר זאלבע] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' מה יתרון) א"ל לא אנא חכים לך ולאבוך מכפר קרינוס דהוא ספר ובלנאי והוא עביד סטכטון והדין זוגא דיליה פירוש תמרוק שמשימות הנשים להשיר את השיער הוא היה עושה אותו ועיקרו סטכת כדאמרינן ביה סכין אותו שמשיר את השיער (אמר בנימין פי' בל' יוני מי אפר להשיר ולנקות את השער ובנוסחאות דידן נשמטו מלות והוא עביד סטכטון):
סטכת [פיינער עהל] (שבת פ. מגילה יג. מ"ק ט מנחות פו) מאי שמן המור רב הונא אמר סטכת פי' מירא דכיא (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי צרי הנוטף מעצי המור וגם שמן המור היוצא מן המכבש. תרגום ששה חדשים בשמן המור שתא ירחי בטכסתי והוא טעות או הוחלפו האותיות כמו שהוחלפו בספסל ובעל המתורגמן לא דקדק):
סטלא [וואסר קרוג] ירושלמי בפ' כירה רבי יצחק רובה על מיסחי עם ר' א"ל מהו ליתן צלוחיתא גו עגלתא א"ל תנה גו סטלא פי' עגלתא אגן סטלא קורין בל' ישמעאל לספל (אמר בנימין בל' רומי כד ודלי):
סטמתא [פעראברערעדנס, צייכן] (ב"מ עד) האי סיטומתא קניא פי' חותם שטובעין בו הסוחרים על העיסקא (אמר בנימין פי' סיטומתא בל' יוני כל מין סיען ובפרט העשוי מדעת שניהם)
סטן [געטריידע קויפער] (דמאי פ"ב) הסיטונות ומוכרי תבואה (בכורות כה ב"ב פח) הסיטון מקנח מידותיו (כלים פרק יב) שלשלת של סיטונות טמאה (ב"מ מא) נתנה לסיטון מעל פי' סיטונות מוכרי קטניות ושמן פ"א בעלי חנויות פ"א חנווני המוכר חיטים וכך בלשון יון סיטון: [הפלאה שבערכין]סטן דמאי פרק ב' משנה ד' כגון הסיטונות ומוכרי תבואה שם פרק ה' משנה ו' הלוקח מן הסיטון בבא בתרא דף פ"ח הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום. כלים פרק י"ב שלשלת של סיטונות בבא מציעא דף מ"ח. נתנה לסיטון מעל פירוש סיטונות מוכרי קטניות. פירוש אחר בעלי חנויות פירוש אחר המוכר חטים וכך בלשון יון סיטון. כפירוש הזה האחרון כן כתב הרשב"ם בב"ב דף פ"ח. בזה"ל הסיטון הוא חניני גדול שקונה הרבה ביחד ומוכר לחנוונים קטנים: סיטון. חיטין בלשון יון ומשום שקונה הרבה חטין ביחד קורא לו סיטון עכ"ל. אמנם תוס' בב"מ דף מ"ח. ד"ה נתנה לסיטון מעל כתבו וא"ת ולוקמא בסיטון נכרי וי"ל דסיטון הוא מוכר דבר לח יין ושמן וכו' משמע מדבריהם דלא מקרי סיטון אלא כשהוא מוכר דבר לח נגד פירוש הרשב"ם והערוך ורש"י שפירש ג"כ בב"מ במקומו סיטון חנווני גדול ומוכר פירות הרבה וכו' וצ"ע דלרש"י והערוך והרשב"ם קושית תוס' במקומה עומדת וז"ל התוס' י"ט פ"ב משנה ד' בדמאי הסיטונות כתב הרשב"ם פ"ה דב"ב סיטון חיטין בלשון יון ומשום שקונה הרבה חיטין ביחד קורא לו סיטון והוסיף הר"ן [וצ"ל הנימוקי יוסף ועל] ועל זה נקרא כל תגר גדול בין מלח ובין מיבש סיטון שהוא שם יוני למוכר סחורות הרבה אבל התוס' בב"מ דף מ"ח. כתבו דלא מיקרי סיטון אלא למוכר בלח ונ"ל ראיה לדבריהם מרתנן הכא הסיטונות ומוכר תבואה דש"מ דסיטונות לאו מוכרי תבואה הן שהוא ביבש וכו' ולשון הר"ש הסיטונות דרכן לקנות פירות מרובין ומוכרין לחנוונים וגם זה הפירוש דוחק דא"כ תרתי ביבש למה לי וכו' ע"ש:
סיטון [פאנצער] תרגום בפסוק ויקרא אריה על מצפה קל משריין אתיין בסטוניהון:
סטוני (ב"מ קיז) וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש לא נהירא לי גרסא זו עיין ערך קר:
סטסימה [פערשידענע שפייזען] (בילמדנו בריש וישב יעקב) אמר דוד אפילו יהו לי פטומות וסיטיסימה בחוצה לארץ לא יהא לי סיפוף של חרובין בחרתי הסתופף בבית אלהי (אמר בנימין פי' בלשון יוני ספוק מאכל):
סטף [אויף שפרינגען] (דמאי פ"א). חוץ מן המוסטפות פי' שנבשלו באילן עד שנתבקע מאליהן:
סטיפה [בלוט. פלוס] ירושלמי דשבת פ' ר"ע שכך אשה סטיפה מושחת ממנה והיא מתרפאה נראה שהיא אשה שוטפת דם:
סטר [אהרפייגען] (ב"ק צו) סטרו נותן לו ר' זוז (סנהדרין נט) אמר ר' חנינא בסוטר לועו של ישראל (ע"ז מג) מצא גוי גדול אמר לו בטלה ולא ביטלה סטרו וביטלה (נדה כה) משל לאדם שסיטר את חבירו והחזיר פניו לאחוריו (שם ל) ליום ארבעים בא מלאך וסטרו על פיו (בילמדנו בפרש' ואלה המשפטים) ת"ד לא תשנא את אחיך בלבבך יכל לא תסטרנו ולא תקללו ת"ל בלבבך פי' הכאה ביד על הלחי: [הפלאה שבערכין]סטר א' בילמדנו פרשת ואלה המשפטים תנו רבנן לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא תסטרנו ולא תקללנו תלמוד לומר בלבבך. פירוש הכאה ביד על הלחי עכ"ל. כן איתא גם בש"ס דילן בערכין דף ט"ז: ת"ר לא תשנא וכו' יכול לא יכנו (פירוש רש"י על דבר תוכחה ולא יסטרנו (פירוש רש"י כל אחר יד) ולא יקללנו ת"ל בלבבך ע"כ וצ"ע:
סטר [זוים] (שבת קלד) נהפכינהו לסטריה אבראי פי' שפת חתיכה של בגד (נדה נו) בסיטרא נמי בדיק בסיטרא זמנין דלא מתכבס פי' שפת החלוק לפי שהוא כפול אינו מתכבס יפה ואומר קודם כיבוס היה זה הכתם: [הפלאה שבערכין]סטר ב' שבת דף קל"ד. אמר אביי האי חלוק דינוקא נהפכינהו לסיטריה אבראי. פירוש שפת חתיכה של בגד עכ"ל. לפנינו איתא לפניה לסיטריה לעילאי. וז"ל רש"י לפניה לסטרי' לעילאי לאימרא שבשפת פיה יהפך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם שהוא ויוצאין ממנו גרדין וכו' ע"ש וכל הרואה יבחין שלגרסת הערוך הפירוש מרובה יותר:
סטר [זייטע] (שבועות מב) הנהו סטראי ננהו פירוש מצד אחר הוי אילן זוזי (אמר בנימין תרגום מצד ההר מזה מסטר טורא מכא ובדניאל ולסטר חד הקימת):
סטר [לוהן] וכשכיר יקוה פעלו תרגום והיך אגירא דמוריק סועריה:
סטרטיוטין [קריגם העטר] מדרש שמות רבה פ' החדש הזה לכם בשר ודם מכתיב לו סטרטיוטין כדי ללבוש קסדה ושריון פי' בלשון יוני אנשי מלחמה עיין ערך אסטרטיא:
סטרומסין [בעט דעקען] מדרש קהלת פסקא מה יתרון ואית דאייתי סטרומסין פירוש בלשון יוני מצעות:
סטריליא [נאמען איינער פייערטאג] (ע"ז ח) קלדנא וסטרנליא פירוש בירוש' שנאה טמונה שונא נוקם נוטר היך מה דאת אמר וישטום עשו א"ר יצחק בר"א וכו' (אמר בנימין פירוש בלשון רומי יום אידם בסוף השנה היו עושים חג לאליל שבתאי ואז היו שולחים מנות איש לרעהו):
סיב [בעשליסען] (ב"ר פ' ויאמר שלחני כי עלה השחר) שיצת סיבת לא אשלחך פירוש סיימת כלומר דברת כבר:
סייבא [שווארץ] (נדה כ) עולא אמר כלבוש סייבא. ס"א סיוהא פי' כל אותו מקום שהוא כחרת (אמר בנימין עיין ערך סיינא): [הפלאה שבערכין]סייבא נדה דף כ'. עולא אמר כלבושא סייבא ס"א סיוהא. פירוש כל אותו מקום שהוא כחרת עכ"ל. לפנינו איתא סיואה:
סייח [מויל עזעל] (שבת קכ) ומדדין עגלים וסייחים (ב"ב עח) מכר החמור מכר את הסייח (גמ') אמאי קרו ליה סייח שמהלך אחר סיחה נאה (ע"ז יד) אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחין (ר"ה ג) הוא סיחון הוא ערד סיחון שדומה לסייח שבמדבר פירוש שהוא קל ברגליו וסייח הוא ערוד ופירושו במקומו:
סיוט [שרעק] (יומא כב) חזא רב נחמן סיוטא בחלמיה (ב"ק לז) מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט ליה פירוש פחד:
סייט [רויב פויגל] תרגום ירושלמי וירד העיט וכד נחת סייטא: [הפלאה שבערכין]סייט יומא דף כ"ב: חזא רב נחמן סיוטא בחלמיה (פירוש רש"י מלאכי פחד מבהילים אותו) בבא קמא דף ל"ז: מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט לי'. פירוש פחד עכ"ל. וז"ל רש"י סיוטא ביעותא שנבעת מקול השופר:
סיים [ערגענצען] (ב"מ עו) לא סיימוה קמיה (ב"ב עג) ור' אמי סיומיה הוא דלא סיימיה קמיה פי' לא השלימוה לפניו כלומר אמרו לפניו שקיבלם ולא ביררו לפניו שפיזרם לגוים:
סיים [בלינדמאכען] (תרגום בפסוק מצאוני השומרים וסימו ית עינוהי פירוש עוורו מלשון סומא עיין ערך סם):
סיים [אנלעגען. בעקליידען] (תענית כב) חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאניה אוכמי פי' מנעלים שחורים:
סיים [בעצייכענען] (ב"ר) וסיימן אותם ועמדו חכמים גדולים בישראל פי' ענין סימן:
סיים [אנלעגען] תרגום היחתה איש אש בחיקו דלמא סיים בר נשא נורא בעוביה:
סיין [העלם] (שבת קיט) זבנינהו לכוליה נכסיה וזבן בהו מרגינתא אותבה בסיינא (שם קלח) סיינא שרי והמניא אסור פי' סיינא כובע שמשימין בני אדם בראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הן חסר הן יתר ומאהיל על הפנים שלא יכם השמש וכשהוא מהודק ביותר ואינו נכפף בבגד חשוב הוא כאהל ואסור אפיק בגלימיה טפח שנתעטף בטליתו והוציא מראשו על פניו טפח: [הפלאה שבערכין]סיין שבת דף קי"ט. זבנינהו לכולהו ניכסיה וזבן בהו מרגיניתא אותבי' בסיינא עכ"ל. רש"י כתב פירוש כובע בשם רבינו יצחק בר יהודא ושרבינו הלוי גרס בסדיני' והפירוש הראשון נראה לרש"י עיקר: שם שבת דף קל"ח: רב ששת בריה דרב אידי סיינא שרי והתניא אסור (לפנינו והאיתמר אסור) לא קשיא הא אית בה טפח הא דלית בה טפח. פירוש סיינא כובע שמשימין בני אדם על ראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הן חסר הן יתיר ומאהיל על הפנים שלא יכם השמש ומסיק אלא קשיא הא דמיהדק והא דלא מהדק. וכשהוא מהודק ביותר ואינו נכפף בבגד חשוב הוא כאהל ואסור עכ"ל. אהא דמשני הש"ס אלא לא קשיא הא דמיהדק וכו' על זה כתב רבינו הערוך דהפירוש של מיהדק היינו שאינו נכפך. וכ"כ התוס' בזה הלשון פירש רבינו חננאל הא דמיהדק שאינו נכפף דאז נראה כעין אהל דלא מיהדק שהוא נכפוף ואז אין נראה כעין אהל עכ"ל. אבל רש"י פירש אלא וכו' דאינו אסור משום אהל אלא משום שלא יגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ארבע אמות הילכך מיהדק בראשו שפיר שרי לא מיהדק אסור: עוד שם אפיק בגלימי' טפח שנתעטף בטליתו והוציא מראשו על פניו טפח עכ"ל. אהא דאמר סיאני שרי ומקשה דתני' אסור ומשני לא קשיא הא דאית ביה טפח הא דלית ביה טפח מקשה אלא מעתה שרביב בגלימי' טפח הכי נמי דמחייב וכו' היה גרסת הערוך אלא מעתה אפיק בגלימי' טפח וכו' וכן הוא בר"יף וברש"י שם כתב בזה"ל אפיק בגילמא טפח הניח טילתו על ראשו כדרך שמתעטף בה והרחיקה להלן מראשו טפח עכ"ל. וכן גרסת הרא"ש אלא מעתה אפיק בגילמא טפח הכי נמי דאסור [ולדעתי במה שגרס הכי נמי דאסור הוא נוסחה אמיתית ולא כמו שכתוב לפנינו הכי נמי דמיחייב וכן איתא בהרי"ף ובהרב המגיד ובבית יוסף סימן ש"א דמיחייב דמאי חיובא שייך כיון דוודאי מדאורייתא כיון דלא הוי אהל קבע שרי רק משום אהל עראי. אסרוהו חכמים וכן משמע מכל הפוסקים וגם בסיינא לא אמרו פטור וחייב אלא שרי ואסור נשנית ועל כן מהנראה נוסחא הישרה הכי נמי דאסורה] וכך איתא בהרב המגיד פרק כ"ב הלכה ל"א: והוי יודע דהר"ן כתב פירוש רש"י וגם פירושו של ר"ח [שזכרתי באות קטן א' שהוא הפירוש שכתב הערוך] וכתב על פירוש ר"ח דלא נהירא דא"כ לא הוה ליה להש"ס לומר אלא והכי הוה לי' למימר לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק ע"כ והרא"ש כתב ורבינו תם לא גרס אלא והכי גרס לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק כלומר הא דפרכת מאפיק גלימא טפח לא קשיא דגלימא לא מיהדק אלא נכפף למטה ולא הוי אהל אבל סיינא מיהדק שהוא קשה ובולט חוץ לראשו טפח והוי אהל ואסור וכן פירוש ר"ח ז"ל עכ"ל. מעתה אין מקום לקושית הר"ן. אמנם גם לפי הגירסא שהיה לפני הר"ן אלא לא קשיא וכו' נוכל לקיים פירוש ר"ח. דמתחילה משני הש"ס דהך דסייני שרי היינו דוקא פחות מטפח אבל אסור היכא דאית ביה טפח [ובהך מיירי הא דתניא אסור] ועל זה מקשה דאי בשיעור טפח תליא מילתא א"כ אפיק בגלימא טפח יהיה אסור ומסיק הש"ס אלא כלומר לעולם באית טפח נמי שרי ורב ששת דשרי סייני אפילו באית ביה טפח נמי התיר והא דתניא אסור לא קשיא הא דמיהדק ר"ל דברייתא דאוסר היינו שהוא קשה ואינו נכפף למטה והוי אהל והא דרב שישא מתיר דלא מיהדק ונכפף למטה ואינו אוהל. וניחא להו לר"ח והערוך לפרש כך דהש"ס מחלק בין סייני שהוא רך ונכפף ובין סייני שהוא קשה [וזה פשוט דוודאי נמצאו סייני שהם רכים וסייני שהם קשים כמו שנראה עדיין בכובעים וכמו שחלק הש"ס בתחלה בין סייני דאית ביה טפח ובין סייני דלית ביה טפח הרי דחלוקים בכמותם כך וודאי חלוקים באיכותם ר"ל יש מהן קשים ויש מהם רכים] ונאדו מפירוש רש"י שפירש דהא דקאמר הש"ס אלא וכו' הכוונה דלאו מטעם אהל נגעו בה וכו' ומותר משום אהל וטעמא בעי איסור אהל להיכן אזיל וכבר עמד על חקירה זו הרב בעל ט"ז בא"ח סימן שט"ו סעיף קטן ז' והטעם שכתב הט"ז דחיקא להו ומשום כך פירשו דאיסור אהל במקומו עומד. ומה שהתירו בלית בה טפח ולא חששו לחששא דרש"י דשמא יגביהנו הרוח ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים. יש לומר על פי סברת ספר התרומה שאין דרכם של בני אדם לילך בגלוי הראש הביאו בית יוסף בסוף סימן ש"א ולכוונה זו דקדוק בעל הערוך פי' סיינו כובע וכו' בראשיהן וכו' ולא כתב על ראשיהן אלא דכוונתו בראשיהן ממש שאין להם שום דבר אחר המכסה את הראש אלא רק סייני בלבד ולכך אין לחוש דאתי לאתויי ארבע אמות וזה קרוב אל האמת:
סייגא [שווארץ] (נדה כ) בלבושא סיינא פי' לבושא אוכמא זה פי' רבינו חננאל ז"ל וזו גמ' שלי וגמרא שלנו סייבא וכבר פי' הפרק מפי ר' גרשום ז"ל (א"ה וגמרא שלנו סיוא):
סיינק [איינע מינצע] (כתובות סז) שבעה אלפי דינרי סיינקי פירוש מטבע פלוני כגון סלע נרונית:
סייע [העלפען] תרגום וה' עזרני וה' סייעני:
סייף [שווערד, דעגען] (שבת סג) ולא בסייף אי סייפך עלך ספרא כאן ס"א זיינך וכבר פירש במקומו (כלים פי"ג) הסייף והסכין תליך וקשתך תרגו' סייפך וקשתך. (בספרי בוהיה עקב תשמעון בפיסקא ארץ אשר ה' אלהיך נותן לך) עט וסייף ירדו מן השמים ואומר להן אם אתם מקיימין התורה בזה אתם ניצולין מזה ואם לאו אתם לוקין בזה והיכן פירושו ויגרש האדם כיוצא בו רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכין זה בזה מן השמים ואומר אם אתם עשיתם התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו והיכן פירושו של דבר דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארן תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו והיינו דאמר (ע"ז י) אי ספרא לא סייפא אי סייפא לא ספרא:
סך [שמירען, זאלבען] (בריש דמאי) שמן לסוך בו את הכלים מן וסוך לא סכתי:
סך [נאהטדורפט, פערריכטען] (יומא כח) כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מן ויבא שאול להסך את רגליו פירוש יציאת הגדולים הוא ובעלי מקרא פירשו שפיכה יציקה ומער:
סך [צווייג] (ב"ק קיד) אבל לא יקוץ את סוכו (סוכה יג) סוכי תאנים ובהם תאנים פירוש אמירי תאנים וכן פי' סוכה שריחה רע (ב"מ קה) כדכתיב באבימלך ויכרות סוכת עצים:
סך [היטטע] (מעשרות פ"ג) סוכת גינוסר סוכת היוצרין פירוש סוכת עושי כלי חרס (נזיר כד) אבל הסככות והפרעות מפרש בגמ' ובריש מביאים (אהלות פ"ח) אלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ פרעות אבנים היוצאות מן הגדר. (סנהדרין סד) הנודר בשמו סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת פירוש תרנגולת שמסוככת על בניה ירושלמי (ע"ז פד) סכות בנות תרנגולתא ואפרוחיה:
סך [אויס זיכט] (סוכה מג) שמא תאמר אבד סברן ובטל סוכויין ויש מהן בערך סכר. רב עוד יוסף בני חי תרגום ירושלמי סכיית למיחמי ראה פניך לא פללתי לישועתך קויתי ה' הבט דרך ים ויעל ויבט תרגום וסליק וסכא בריש ויקרא רבה אבי סוכו זה היה אבי של כל הנביאים שהיו סוכין ברוח הקדש בערביא צווחין לנביא סכיא:
סך [בלינד זיכטיג] (בכורות מה) סכי שמש והזגדום גמרא תני סכי שמש פירוש שאינו יכול להסתכל בשמש:
סך [וועבען] (שבת עג) הצובעו והטווה והמסיך מן שבע מחלפות ראשי עם המסכת:
סך [סוממע. צאהל] (ע"ז יט) סך קרי פלסתר פי' חשבון של יעקב האדון פלסתר כזב. אחוה דמרנא זייפנא אחיו של עשו אדונינו כזבן ברמאות שלקח הברכה ברמאות מאי אהני ליה לרמאה ברמיותיה מ"מ המלכות שלנו היא דחמא חמא כלומר מי שרואה השחוק פעם אחת רואה ואם לא יראה באותו פעם שוב לא יראהו לפי שאין עושין אותו שחוק אלא פעם אחת לע' שנה (ב"ב קסז) אסוכי מסכי להו בזוזא פירוש החרוטות בסכום מצרפין אותן ומשוי להו זוז בשטרא ולא כתבי פרטי סכום למניינא ובירושלמי (בריש שקלים) כל העובר על הפקודים כל דעבר על סכומייא (אמר בנימין פקודייא כתוב):
סך [נעגעל] סיכי זיירי ומזורי כבר פי' בערך זיירי (ביצה לו) לא צריכה דנקיט בסיכי פי' תפס ביתדות (ב"ב סט) כי תבעי לך דנקיט בסיכי פי' אחוזת בפתחים ובחלונות ובית ידות (מנחות מא) ושוין בטלית שכפלה ותפרה שחייבת תפרה פשיטא לא צריכה דנקיטה בסיכי (גיטין לז) לא צריכה דמקנה אסיכי (שבת עד ע"ז לח) מאן דשדא סכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' הנותן יתדות לחין בכבשן כדי לייבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהם. פירוש לשרורי לחזק ויש מי שאמר סוכתא הן גלל בהמה דקיקין הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר ה"ז חייב ועוד חייב משום מבשל וזה שנצרך לומר כן דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזק הכלי אשמעינן דמרפה רפה כשהן טיט ומתבשלין ואח"כ מתחזקין כשיצטרפו ויתפחרו (אמר בנימין מפרשים סיכתא כמו סיחתא) (ערובין כג) אנן כי סיכתא בגודא פי' כמה שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו חור (גיטין לב) אפילו סיכתא בדפנא רפיא פירוש יתד הנעוצה בכותל מתחלחלת (אמר בנימין תרגום ויתד תהיה לך וסיכא תהוי לך).
סך [שפיטץ] (יבמות עט) רב נחמן סיכי דדיקנא הוו ליה (אמר בנימין פי' יתדות זקן כלומר שהיה לו שער בזקנו א"כ טעם שני הערכים אחד הוא):
סך [געדעמפעט] (במגילת איכה ויחמם כגן סוכו) א"ר אבהו שוכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה:
סך [שטעמפעל] (ב"ק צט) במאי טעו בסיכתא פי' ברזל שבו צורת המטבע ונעשית בו צורה חדשה והאי דינר נפק מתותי ההיא סיכתא עתיקא וטעו ביה:
סך [פייגען] ירושלמי דבכורים פי' יש מביאין תאנים סוכות מנוקבות פי' בלשון יוני תאנים ובפרט מין אחר שאינו ערב לחיך:
סכוי [האן] (ר"ה כז) אמר ריש לקיש כשהלכתי לתחום קן נשריר הוו קורין לכלה נינפי ולתרנגול סכוי ירושלמי בפ' הרואה בגמ' מקום ברומי צווחין לתרנגולא סכוויא או מי נתן לשכוי בינה (אמר בנימין בלשון רומי מכניס בשם סכווי לתרנגול פירוש צופה שהתרנגול בקריאתו מבדיל האשמורות וצופה בלילה):
סכל [שויען] (מגילה ב) הואיל ומסתכלין האביונים בקריאת המגילה כי בעת קריאת המגילה מחלקין מעות פורים לעניים ומשלחין להם מתנות אין קורין אותה אלא בזמנה בי"ד והגאון זצ"ל פי' כך אנו שונין ומסתכלין בה ופי' אם השנים כתיקון שיכולין ישראל להעמיד דתותיהן ואין עליהן סכנה אין קורין אותה אלא בזמנה (אמר בנימין תרגום משמים הביט משמיא אסתכל):
סכל [נאאר] (ב"ב קכו) דהוו קרו ליה בוכרא סכלא כלומר בכור שוטה ודלמא בוכרא דאימיה הוא שאינו כל כך בכור אלא מן האם ולפיכך קרו ליה סכלא דלאו בכור ממש הוא ואינו נוטל פי שנים:
סכם [אנצאהל] (ביצה כט) ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח פי' לא יאמר לו יש לך עלי כסף תן לי עתה בכסף אחר נעשה לך עלי ב' כספים. סכום מניין יאמר לו יש לך עלי נ' אגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך עלי מאה זה מערך סך השמיני (אמר בנימין תרגום ותוכן לבנים וסכום לבנים):
סכם [איבער איין שטיממען] תרגום בפסוק היושבת בגנים ואהי מסכים לכל מה דאת עבדת ומל' זה נאמרו הסכמות ענינים ודברים אשר עליהם נמנו וגמרו.
סכין [מעססער] (שבת קכג) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמו (ב"מ קיז) ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברא פירוש סכין המיוחדת לשחיטה והוא החלפה. ס"א סכינא דאשכפתא פי' סכין של אשכף שמקצע בה העורות ומסתברא דהיא החלפה דאמרינן כיון דמיפגמה ואין הפגימה פוסלת אלא בשחיטה ועוד היא נקראת חרבא פ' ר"ח זצ"ל סכין של שחיטה צריך להיות ארוך כמלא צואר של בהמה וחוץ לצואר כמלא צואר והא דתנן אפילו כל שהוא ואפי' כאיזמל בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא (אמר בנימין לשון מקרת זה ושמת סכין בלועיך): [הפלאה שבערכין]סכין א' שבת דף קכ"ג: אמר אביי חרבא דאישכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמו. ובב"מ דף קט"ז. ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה פירוש סכין המיוחדת לשחיטה והיא החלפה. ספרים אחרי' סכינה דאשכפתא. פי' סכין של אשכף שמקצע בה העורות ומסתברא דהיא החלפה דאמרינן כיון דמיפגמא ואין הפגימה פוסלת אלא בשחיטה ועוד (דסכין של אשכף שבמקצע בה העורות) היא נקראת חרבא עכ"ל. וז"ל רש"י סכינא דאשכפתא. של בית המטבחיים שמקבצים בה בשר. אמנם רבינו הכריע שהוא סכין ששוחטין בו ונקרא חליף או החלפה ממה דמסיים בסוגיא אמר לך רבא כיון דמיפגמא קפדי אינשי ולא מושלי ואין הפגימה פוסלת אלא בסכין של שחיטה. ועוד הכלי שמקצע בה העורות היא נקראת חרבא וכן וודאי הכלי שמקצבין בו בשר:
סכין [דארען] לשיכים בעיניכם ת"י לסיכין בעיניכון:
סכן [געפעהרליך זיין] (ברכות י) סיכנתי בעצמי (ב"ב קמז) רב ששת אמר רבי שמעון שזורי היא דתנן (גיטין סז) רש"א אף המסוכן כבר פי' בערך חזר פי' מסוכן חולה הקרוב למיתה כדתנן (חולין לז) השוחט את המסוכנת ר"ג אומר עד שתפרכס ביד (אמר בנימין תרגום בנפשינו נביא לחמינו בסכנת נפשנא נייתי לחמנא): [הפלאה שבערכין]סכן ברכות דף י' אמר רבי טרפון וכו' הטיתי לקרות וכו' וסיכנתי בעצמי וכו' בבא בתרא דף קמ"ז רב ששת אמר רב שמעון שזורי היא דתנן גיטין דף ס"ה: רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן כבר פירשנו בערך חזר פירוש מסוכן חולה הקרוב למיתה כדתנן בחולין דף ל"ז. השוחט את המסוכנת רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל עכ"ל. עיין קונטרוס סימן ס"ו:
סכים [שפעטטיש] (ב"ב עג) כל בר בר חנה סיכתא כבר פי' בערך זלדקן (אמר בנימין פי' בלשון יוני איש אשר איננו מקובל לאנשים ואיש לץ):
סכסך [אנצינדען] (ב"ק י) לאתויי ליחכה נירו וסיכסכה אבניו. (שם כב) מסכסכת כל הבירה פי' שהדליק הגמל הבירה בסכסוך כעין חכיך שנמצא הדלקת כל הבירה כגון מקום גחלת בגדיש דלדברי הכל נזק שלם (אמר בנימין לשון מקרא זה וסכסכתי מצרים במצרים):
סכף [אויס הינגרען] (ב"מ צג) סכפה ומתה אינו אונס ס"א סגפה כלומר הרעיבה:
סכף [פערדערבען] (במגילת איכה והיתה תאניה ותניה) סכופי סכופים ובאיכה יעיב לא תסעדינן לא תסכיפנן ענין השחתה:
סכר [נראבען, פערשטאפען] (שבת סז) ושבעה עפרי מן שבעי סוכרי פי' קברים. ס"א סוכרי דבבא פי' מקום שהציר סובב ויש בו עפר. פ"א נקב שנקבין בכותל מקום שמנעול של דלת נכנס לתוכו ושמו של אותו נקב סיכרא וקב שקיל עפרא מז' נקבים של ז' מנעולים של ז' דלתות. (שם קי) נסכרינון לנקבים (כלים פכ"ג) מצודות הסכרים פי' שסוכרין הנהר וצדין בו דגים כדכתיב כל עושי שכר אגמי נפש. (יבמות עב) האי מאן דמסוכר ולא מסכרינן ביה עיין ערך סבר כי כן גרס בעל הערוך: [הפלאה שבערכין]סכר א' שבת דף ס"ז. ושבעה עפרי מן שבעה סוכרי. פירוש קברים ס"א סוכרי דבבא פירוש מקום שהציר סובב ויש בו עפר. פירוש אחר נקב שנוקובין בכותל מקום שמנעול של דלת נכנס לתוכו ושמו של אותו נקב סיכרא וקא שקיל עפרא מז' נקבים של ז' מנעולים של ז' דלתות עכ"ל לפנינו איתא סינרי. ופירוש רש"י חור האסקופה שהדלת סובב בו ועיין תוס' מנחות דף ס"ד: ד"ה אסיכרא וע"ש היטיב:
סכרא [שטאדס נאמע] (ב"מ מב פסחים לא) אמר רפרם מסיכרא טפח. (חולין יח) (נדה לו) א"ל רבינא לרב אשי אמר ליה רב שמן לרב מסיכרא איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש (ב"מ פג) אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא פי' מקום:
סל [ערהעבן] (סנהדרין פב) זמרי בן סלוא על שהסליא עונות משפחתו פי' שהגביה כמו לא תסולה בכתם אופיר: [הפלאה שבערכין]סל א' סנהדרין דף פ"ב: זמרי בן סלוא על שהסליא עונות משפחתו. פירוש שהגביה כמו לא תסולה בכתם אופיר עכ"ל. וברש"י פירוש שני פירושים ע"ש:
סל [קארב] (כלים פכ"ב) הסל והכלכלה שמלאן תבן (ע"ז לח) חגבים מן הסלילה אסורין פי' חגבים שמונחין לפניו בסל (נדה סו) אסילתא נמי בעיתא (אמר בנימין שייך בערך סלת ורש"י פי' בקעת עבה ופי' סלילא בלשון רומי כלי חרס הניתן בשולחן של עניים ובפרט אם דבר מליח בו):
סל [שטוהל] כסא טרסקל וסלא כבר פי' בערך אסל (אמר בנימין פי' בלשון רומי כסא מיוחד לאנשי שם להובילם בתוך העיר):
סל [דארן] (כתובות צא) (ב"מ קא) מחינא לך בסילויא דלא מבע דמא (קדושין כא שבועות ד בכורות כא) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה וכו' (סנהדרין פד) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילויא (ע"ז כט) דחרזייה סילויא (חולין מז) מייתינן סילויא ובזעינן לה (שם צה) אייתי סילתא שדא אסיק תרין (יומא עה) רשעים דומה להם כסלוים (יבמות סג) דאמרי אנשי מחייה בחברתא ולא בסילתא: [הפלאה שבערכין]סל ד' סנהדרין דף פ"ד: רב פפא לא שביח ליה לבריה למשקל ליה סילוא (פי' קוץ) עכ"ל. לפנינו איתא רב לא שביק וכו': שם יומא דף צ"ה: רשעים דומה להם כסלוים (פי' רש"י קוצים בלשון ארמי יבמות דף ע"ה: דאמרי אינשי מחיי' בחברתה ולא בסילתא עכ"ל פי' רש"י קוץ. אכן בנדה דף ס"ו: פירוש רש"י בד"ה סילתא בקעת עבה כמו בחברתה ולא בסילתא:
סל [שלאקקען] תרגום הגו סיגים מכסף גבו סולאנא מן סימא:
סלל [רייבען] (שבת סה) נשים המסוללות זו בזו פסולות מן הכהונה (סנהדרין סט) תנו רבנן המסללת בבנה קטן והערה בה פי' המשחקת ומחככת בנה עליה:
סליל [איין רעדל, איין שפין מאשין] (נגעים פרק י"א) המעלה מן הבקעת לחברתה ומן הסליל לחבירו פי' סליל בלע"ז אנינ"ו שסולל ומתגלגל והוא מסתוריתא בארמית וי"א מניין שהסליל קני המדה הם דתניא אלו הן קני המדה זה הסליל וי"א מסתוריתא מסתרו:
סלסל [דיא האאר קרייזלען] (נזיר ב) הריני מסלסל הריני נזיר (גמ') ממאי דהאי סילסול שערא הוא כדאמרו ליה אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך מפורש בערך חלגלוגות פי' סלסליה הפוך בה והפוך בה כלומר התעסק בתורה תמיד. מסלסל בשערו מהפך במזייה (אמר בנימין מדרש איכה פסקא סלה כל אבירי בערביא צוחין למפרוקא סלסלה פי' שהיו סורקים בשרם במסרקות של ברזל כדרך שמסלסלין השער במסרק ודעת מאמר הראשון סלה סתר קומיהון כלומר סתר תלתלי שער שלהם ומלת סתר נמצאת בשער. וכן (סוטה ז) אם היה שערה נאה לא היה סותרו הפך ויבן אלהים את הצלע וקוראים סתרא לסרק אבל בעל הערוך גרס בערך סח שלישי באופן אחר ע"ש):
סלסל [ערהעבונג] (קידושין מח) נהגו הכהנים סלסול בעצמן להיות עושין כר"א (בכורות ל) ישראל חייבין בבכור נהגו הכהנים סילסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם. ענין שררות:
סלסלה סלסלה ומלמלה עיין בערך סבן:
סלבון [געווירקט] (ירושלמי דשבת פ' במה אשה יוצאה) השביסים סלביניה פי' בלשון יוני שביסים וגדילים מעשה רוקם במלבוש ובבגדים:
סלג [בראד קארב] (ב"ר פ' סו) לא דמי ההוא דחמר סולגיתא פניא וכפין פי' סל כמו אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו וזה סולגיתא הוא הסיג השלישי שפי' בערך סג:
סלד [צריקציהען] (שבת מ) יד סולדת בהן אסור היכי דמי יד סולדת בהן אמר רחבא כל שכריסו של תינוק נכוית הימנו (גיטין נז) לובן ביצה סולד מן האור ש"ז דיהה מן האור (חולין קה) לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן (נזיר נ) תנן התם (מכשירין פ"ה) כל הנצוק טהור וכו' עד מפני שהן סולדין לאחוריהן פי' חוזרין לאחוריהן לפי שהדבש הזיפי' והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכדה שנשפך ממנה וכן פי' חוטמו סלד (בכורות מד) שנכווץ ראש חוטמו למעלה. פ"א בירושלמי שהיד סולדת בהן סולדת היא שולטת (ב"ר פ' נ"ב) וה' המטיר ובפסקא דבחדש השלישי א"ר יונתן למה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת לאחוריה שיודעת שנדונית בה מאי טעמא ימטר על רשעים פחים אש וגפרית:
סליון (בתוספתא דמעשרות ובגמ' דבני מערבא בסוף מעשרות) כיני מתניתי זרע אסצין של לוף פי' זרע שוטה של לוף כלומר זרע היוצא ממנו לוף השוטה פטור ובלשון יונים לשוטה קורין סלי (אמר בנימין במשנה כתוב זרע לוף העליון):
סלייס [פאנטאפעל] (כלים פכ"ו) סולייס שנפסק מ"מ טהור (יבמות קכג קידושין יד) נעלו הראוי לו פרט לסולייס שאין לו עקב. בכיפורים ירושלמי רבי יצחק סליק לגבי ריב"ל בליל צומא רבא נפיק לגביה לביש סוליתיה א"ל איסתניס אני פירוש בלע"ז אסקרפיטי והוא כמלא פסת יד (אמר בנימין פירוש בלשון רומי מין מנעל שאין לו עקב ואין לו אנפסון כ"א גילדא ולמעלה נקשר בשרוך ורצועה):
סולם [לייטער] (שבת נד) סולם שבצוארו כבר פי' בערך בר לועה. סולם המצרי כבר פי' בערך חוזק (בב"ר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה) סלם זה סיני חושבניה דדין כחושבניה דדין בריש וירא רבה פירוש ועוד ראיתי שמואל אמר כסולם (סילן כתוב) רטיב והפוך היוצא מן הוושט:
סלמנדרא [פייער גליג] (חגיגה כז) ומה לסלמנדרי שתולדת אש היא הסך מדמה אין האור שולטת בו תלמידי חכמים שכל גופן אש על אחת כמו וכמה וכו' (סנהדרין סג) אף חזקיהו מלך יהודה ביקש להעבירו אביו באש אלא שסכתו אמו סלמנדרא (חולין קכז) ת"ר הצב זה הצב למינהו להביא ערוד ובן הנפילים וסלמנדרא עד יש לך בריות גדולות באור וגדילות באויר. החלד והעכבר תרגום ירושלמי ית כרכושא וית סלמנדרא. פי' כשמבערין אש שבעה שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין שרץ ותנשמת הקדמונים אמרו מה שאמרו אך האמת כי מפני לחותו וקרירותו אינו נכוה באש כי אם אחר זמן רב): [הפלאה שבערכין]סלמנדרא חגיגה דף כ"ז. ומה סלמנדרא שתולדת האש היא הסוך מדמה אין האור שולטת בו תלמידי חכמים שכל גופן אש אחת כמה וכמה וכו'. סנהדרין דף ס"ג אף חזקיהו מלך יהודה ביקש אביו להעבירו באש אלא שסיכתו אמו סלמנדרא. חולין דף קכ"ז. ת"ר הצב זה הצב למינהו להביא ערוד ובן הנפילים וסלמנדרא וכו' עד יש לך בריות שגדילות באור וגדילות באויר. תרגום ירושלמי החלד והעכבר ית כרכושתא וית סלמנדרא. פירוש כשמבערין אש שבע שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמותעכבר ונקראת סלמנדרא עכ"ל. ז"ל תוס' בחגיגה ד"ה סלמנדרא החלד והעכבר תרגום יונתן כרכושתא וסלמנדרא ערוך עכ"ל. וכבר מוכח כמה פעמים דלתרגום יונתן קראו הערוך תרגום ירושלמי עיין ערך אשן. והוי יודע בתרגום יונתן שלפנינו אין הנוסחא כך אלא על החולד והעכבר מתרגם כרכושתא ועכברא אמנם על הַתִּנְשָמֶת דכתיב בשרצים (ויקרא י"א פסוק למ"ד) מתרגם סלמנדרא ודע דמלת ברכושתא דאיתא בתרגום יונתן הנ"ל צ"ל כרכושתא שהעתיקו הערוך והתוס' וכן איתא מגילה דף י"ד:
סלמנטון [קארן ווארם] (ב"ב צד) ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטון כבר פי' בערוך דרא בלא שדיפה שדיפה כמו שדפון:
סלן [ריננע] (כלאים פ"ז) הבריכה בדלעת או בסילון (שבת לח) הביאו סילון של צונן. (כלאים פ"ב) סילונות אעפ"י שהן כפופין פירוש צינור מרזב וסילון אחד הן (בכורות מד) סילון החוזר כבר פירש בערך ירקון (אמר בנימין פירוש בלשון יוני צנור ומרזב):
סלון [זעססעל] (ויקרא רבה פ' ונטעתם כל עץ מאכל) קלוונין אנא תתנון סילון דדהבא ייתוב ליה פי' סלן בלשון רומי מין כסא עיין ערך סלא:
סלע [פעלזן שטיין] (ב"ב יז) סלע הבא בידים פי' סלע מרופף שא"צ כלי ברזל לחצוב בו אלא אדם בידים חופר בו:
סלע [מינצע] שעל הצינית פי' בערך בת ארעא (כלים פי"ז) ובסלע נרונית בפ' תוספות (מעשר שני פ"ד) סלע ד' איסרות ודינר איסר וכו' (ב"ק לו) אר"י כל כסף האמור בתורה כסף צורי כגון שלשים של עבד ונ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא שם רע כולם כסף צורי והוא שקל הקדש שמשקלו ד' דינרין ושל דבריהן כגון זה הסלע וכגון ר' כתובת אשה בתולה וכיוצא בהם כולם כסף מדינה ח' כספים דרבנן כסף של תורה רביע שקל ופירשו בשמועה זו כי זה הסלע ששנויה לשלם התוקע היא פלגא דזוזא ודייקינן מינה מדקתני שהסלע פלגא דזוזא וכל סלע ד' זוזים נמצאו ב' סלעים זוז דאורייתא והוא דינר מכלל ב' דנרים שבה' שקלים של בכור זה פי' ר"ח זצ"ל פ"א של דבריהם כגון קנסות דרבנן בסיפרא בדגים שקץ הוא לכם לאסור את עירוביהן כמה יהא בו ויהא אסור משקל י' זוז ביהודה שהן ה' סלעים בגליל (אמר בנימין תרגום מחצית השקל בשקל הקדש פלגות סלעא בסלעי דקודשא):
סלעם [היישריק] (יומא עז) מעין היוצא מבית קודש הקדשים בתחילה דומה כמין קרני סלעם פי' חגב (אמר בנימין לשון מקרא זה את הסלעם): [הפלאה שבערכין]סלעם א' יומא דף ע"ז: מעיין היוצא מבית קודש הקדשים בתחלה דומה כמין קרני סלעם פי' חגב עכ"ל. לפנינו איתא חגבים:
סלעם [פערשלינגן]. ומאושריו מבולעים תרגום רברבנוהי מסתלעמין ועצתו אבלע תרגום וחכימיהון אסלעת:
סלפדם [טראמפעט] (בריש מגילת איכה) להרים קול בתרועה סלפידם. ס"א סלפינגס פי' כן תרועה בלשון יון ועוד מפורש בערך בקיינוס (אמר בנימין כן נקרא סלפינגת החצוצרה והתרועה בלשון יוני):
סלק [וועקריימען] (שבת קיז) ומסלקין לצדדין מפני הרעי תרגום ויעתק ואיסתלק (אמר בנימין וקרוב לענין זה תרגום עלה קיטור הארץ סליק תננא דארעא):
סלק [שווייגען] תרגום ויאמר הס ויאמר סליק:
סלק [איינע פרוכט] (ב"מ קט) מאי לאו שמין לו שקמה לא ירקא וסילקא (ע"ז כח) חמה לחמה וסילקא לצינה וחילופא סכנתא (פסחים קיד) מאי שני תבשילין סילקא וארוזא פי' בערך אניגרון:
סלק [וואלד] ירושלמי דכלאים פרק כלאי הכרם מאי אבהונוס חמר סלק אולי כמו סרק פי' יערי:
סליק [שטאדס נאמע] (כתובות י) ותני רב יוסף אשור זו סליק (מכות י) א"ר יוסף תרתי קדש הוו א"ר אשי כגון סליקות ואקר' דסליקוס סלכה ואדרעי תרגום ירושלמי סליוקא ואדרעא (אמר בנימין עיר ואם בארם אשר בנאה סליקוס המלך ועל שמו נקראת ואינה רחוקה מבבל אך סלכה אשר היא במדינת בשן רחוקה ממנה וי"א כי שלש ערים נקראו בשם זה):
סלקנדית [געווירצטעס זאלץ] (ע"ז לה) ומלח סלקנדית גמ' מאי מלח סלקנדית מלח שכל סלוקתי רומי אוכלים בה בפי' רבי גרשם כתיב כל שלקי רומי פי' כל מה ששולקין ברומי אוכלין באותו מלח (אמר בנימין פי' בלשון רומי מין מלח מעורב במיני בשמים ליתן טעם במאכל או מתוקן לרפואה): [הפלאה שבערכין]סלקנדית עבודה זרה דף ל"ה: ומלח סלקנדית גמרא מאי מלח סלקנדית מלח שכל סלוקתי רומי אוכלין בה. בפירוש רבינו גרשם כתיב כל שליקי רומי. פירוש כל מה ששולקין ברומי אוכלין באותו מלח עכ"ל. לפנינו איתא סלקונדרי ופירוש רש"י סלקונדרי נחתומין שברומי:
סלקוסתא [בינדעל פין זעלכע בלומען וואש הייסן נרקום] (שבת נ) אמר ר"ה האי סליקוסתא ס"א חליקוסת' פי' אגוד' של נרקום כדאמרינן (ברכות מב) שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה מערב שבת היא כמונחת בכלי או בגומא ואי לא נעשית כמחובר בטיט ואסור לעוקרה. [הפלאה שבערכין]סלקוסתא ספרים אחרים חליקוסתא כדאמרינן בכיצד מברכין דף מ"ב בברכות. שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה בערב שבת האי כמונחת בכלי או בגומא ואי לא נעשית כמחוברת בטיט ואסור לעוקרה עכ"ל. בברכות לא נמצא שום דבר ולדעתי כך צריך להיות סליקותא ס"א חליקוסתא בשבת פרק במה טומנין דף נ': פירוש אגודה של נרקום כדאמרינן בכיצד מברכין דף מ"ג: [והיינו מה דאיתא התם בברכות לענין ברכת הריח נרקום דגנוניתא מברכין בורא עצי בשמים] שורין טיט עבה וכו' [חוזר אדלעיל לפרש במה דאמר בשבת דף נ': דצה ושלפה והדר דצה שריא ואי לא אסור וכן פירוש רש"י סליקותא עשב שהוא נאה למראה ולהריח וממלאין כר עפר לח ותוחבין אותו לתוכו ונותנו לפני שרים וכו' ע"ש] ועיין לעיל בערך חליקוסתא:
סלרין [ארבייט לאהן]. (בויקרא רבה וכי ימוך) מעלין לו סלרין (אמר בנימין פי' בלשון רומי שכר פועל ואומן):
סלת [זעגען. שפאלטען] (שבת מד) האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן פי' אלו עצי דקלים שהן עומדים שיכי שיכי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמין קמח דק לפיכך המנפצ' חייב משום טוחן ואי קפיד אמשחתא כגון שהוא צריך עץ שעבה פחות מטפח והוא ממעטו כדי להתכוון לצרכו חייב גם משום מחתך. פ"א דסלית סילתי שמבקע עצים ואי קפיד אמשחתא שיהו כל החתיכות במד' א' בפירו' ראשון השווהו לסלת חטים ובפירו' שני השיוהו להאי דגרסינן (ב"ר קיג) רבינא זבין דיקלא לסלותי. ס"א לצלוחי פי' זבן דקל הוא ועכו"ם ביחד לקצצו חתיכות ולחלקן א"ל לשמעיה אייתי לי מעיקר של דקל מאצל השרשים ששם עביו דעכו"ם מניינא ידע ובמניינא קא מיפייס. גואזא סילתא ושרגא כבר פי' בערך גז ואפכינן סילתין כבר פי' בערך גת (ביצה יט) השתא סלותי מסלתינן בחולו של מועד פי' מחתכינן חתיכות העצים ור"ח זצ"ל פי' כלומר עושה אדם מלאכה כגון סלין וכיוצא בה ואני אומר שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד אבל לבקע עצים לצורך אכילה שרי פי' בתשובות ואפכינן סילתי חתיכות עצים ובארץ משך קורין להו סילתא: [הפלאה שבערכין]סלת א' שבת דף ע"ד: האי מאן דסלית סילתא חייב משום טוחן. פי' אלו עצי דקלים שהן עומדין שיכי שיכי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמין קמח דק לפיכך המנפצים חייב משום טוחן ואי קפיד אמשחתא כגון שהוא צריך עץ שעבה פחות מטפח והוא ממעטו כדי להתכוון לצורכו חייב גם משום מחתך פירוש אחר דסלית סילתי שמבקע עצים ואי קפיד אמשחתא שיהיו כלל החתיכות במדה אחת בפירוש הראשון השווהו לסלת חמין. ובפירוש השני השווהו להאי דגרסינן בב"ק דף קי"ג: רבינא זבין דיקלא לסולתי וכו' עכ"ל. כפירוש השני כן פירוש רש"י: שם באות הנ"ל ביצה דף י"ט: השתא סלותי מסלתינן בחולו של מועד נדרים ונדבות מיבעיא. פירוש סלותי מסלתינן מחתכינן חתיכות העצים ור"ח ז"ל פירוש כלומר עושה אדם מלאכה כנון סלין וכיוצא בה. ואני אומר שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד אבל לבקע עצים לצורך אכילה שרי. פירוש בתשובת ואפכינן סילתי תחיכות עצים ובארץ משך קורין להו סילתין עכ"ל. עיין קונטרוס סימן י"ז:
סלת [דאס ריינסטע מעהל] (קדושין עב) לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה (תרומות פי"א) המסלת קב או קביים פי' שעושה סולת מחטים כלומר שהוא בוחרן:
סלית [געזאלצינעש] (ירושלמי דברכות פרק כיצד מברכין) אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גרוזמתה בסופה לא פטר סליתא פי' בל' רומי דבר מליח:
סליתא [קארב] (ב"ב עג) ואנחי סילתאי בכוותא פי' הנחתי הסל שלי בחלון (פסחים קיג) תלא סלתיה תלא מזוניה פי' מי שתולה בקורה אי ביתד או בכותל מחרוזות של ככרות קשה לעניותא אי נמי תולה סל או קופה ביתד בכותל או בקורה ומצניע בהן פיתו ממופתי עניות הוא צא וראה כי כך בני אדם אומרים התולה סלו מזונותיו תלויים:
סם [ארזעניק. וואהל גערוך. ווייסע ערד] (שבת קד) בסם ובסיקרא גמרא סם סמא פירוש ארס אל זרניך אורפימי"נטו משני סמיונות כגון דיו וסיקרא (נדה ל) סמא דנפצתא אשקינהו פי' משקה לשלשל הבטן השקו השפחות שאם היו מעוברות היו מפילות ואח"כ נבעלו (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין אדמה לבנה ולפי שבאי סמוס היתה נמצאת קראוה על שמו ויש מין אדמה לבנה אחרת הנקראת בלשון יוני סקירא ובאלו אדמות היו רושמים וכותבים. ואדמת סם נחלקת לשני מינים ולאחד מהם שהוא מועיל לחולי עינים קראו קילורית עיין שם. אבל סמא דנידה הוא סם ודבר רפואה להרע או להיטיב):
סם [שאטץ] (ב"ר פ' ל"ד ויזכור אלהים) ואשכחית בה סימתא. בילמדנו בריש ויקהל בחלק פלן איכא סומתא ומטמני מסתרים תרגום וסימא דמטמרן (אמר בנימין ענין קרוב לזה תרגום כצרוף כסף כמתוך סימא):
סם [בלינד] תרגום ירושלמי איש עור גבר סמי:
סמד [מעהל] (פסחים עד) בסמידא דמיפרר פי' ר"ח ז"ל מל' פירורין ואנו שונין דאיפרד בד' מל' ויפרדו: [הפלאה שבערכין]סמד פסחים דף ע"ד: בסמידה דמיפרר. פירוש ר"ח ז"ל מלשון פירורין ואנו שונין דאיפרד מלשון ויפרדו עכ"ל. ופירוש של סמידא כתב רש"י סולת וכן בגיטין דף נ"ו.[הפלאה שבערכין]סמד א' שבת דף ס"ו. במשנה הקיטע יוצא בקב שלו וכו' סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן בעזרה פי' סמוכות של קב טמאין מדרס שהוא כמנעל שהולכין עליו כך הולך על זה ויוצאין בהן בשבת דאין יכול להלוך אלא בהן ולא הוי כמשוי ונכנסין בהן לעזרה דאינו מנעל כסא וסמוכות שלו פירוש מי שנקטעו שתי רגליו עושין לו כעין כסא שמהלך עליו ועושין לו סמוכות שמגינים על השוקים שלא יגרר לארץ והני נמי טמאין מדרס לפי שסמוך עליהן ואין יוצאין בהן בשבת לפי שיכול להלך בלא אותן סמוכין ואין נכנסין בהן לעזרה דהואיל ומגינים על הרגל כמנעל הרי הן כמנעל ואסור ליכנס בהן לעזרה ועכ"ל. וז"ל רש"י ואין יוצאין בהן בשבת. רבותינו אומרים מפני שאין צריך לו כל כך ולא נהירא לי טעמא ואיכא למימר דאיידי דתלי ולא מנחו אארעא זימנין דמשתלפי עכ"ל: שם ביצה דף כ"א. חולין דף קנ"ד: אני היום סמכוניי באשישות. פירוש אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש עכ"ל. וז"ל רש"י בביצה אני היום סמכוני באשישות יום טוב הוא ודרשתי לרבים וחליתי מטורח הדרשה וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לי סעודה ואסעוד. ובחולין כתב רש"י בזה הלשון. סמכוני באשישות כלומר צריכני חיזוק לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום ברבים דשבת הרגל היתה עכ"ל:
סמדר [אונרייפע, וויינבליטע] (ערלה פ"א) ר' יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי פי' סמדר בין לבלוב לבוסר:
סמדרקום [געשוואלענער מאן]. (שמות רבה פ' מז) משל לבן ארכי אטרו' שפגע בסמדרקוס פי' אדם נוטה לחולי הדרקון ונפוח בטן: פי' סמי בל' רומי חצי פי' הדרקוס בל' יוני בעל הדרקון:
סממא [גרונד אויסשלאג] (שבת סז) לסמטא לימא הכי (ע"ז כח) סימטא ובי בני סכנתא פי' שחין ובלע"ז בונ"ו:
סמטא [שמאלער וועג] (פסחים נ) סמטא ומגדל בהמה דקה (כתובות פד) והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים אבל בסימטא לא פי' שביל של יחיד והוא ל' לעז ממש סימ"יטא (אמר בנימין פי' בל' רומי שביל צר מאוד ובירושלמי מסכת ברכות פ' מי שמתו הוה אתי באיסמטא בלילה):
סמך [רינג, איין יאך] (כלים פי"ד) הסומך והמחגר פי' יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעץ בין מעור בין מחבל ובו נכנס ראש המחרישה וראשה בעגלה ומושכין אותו השוורין או שאר הבהמות ושם אותו טברת בל' קודש סומך וראש העגלה שמשים באותו טבעת שמו בלע"ז טמונ"י (שבת סז) סמוכות שלו טמאים מדרס פי' סמוכות של קב טמאין מדרס שהוא כמנעל שהולכין עליו כך הולך על זה ויוצאין בהן בשבת דאין יכול להלך אלא בהן ולא הוי משוי ונכנסין בהן לעזרה דאינו מנעל כסא וסמוכות שלו פי' מי שנקטעו שתי רגליו עושין לו כעין כסא שמהלך עליו ועושין לו סמוכות שמגינין על השוקים שלא יגרר לארץ והני נמי טמאים מדרס לפי שסומך עליהן ואין יוצאין בהן בשבת לפי שיכול להלך בלא אותן סמוכות ואין נכנסין בהן לעזרה דהואיל ומגינין על הרגל כמנעל הרי הן כמנעל ואסור ליכנס בה לעזרה פי' גאון אם יש לקב בית קיבול כתיתין כגון שיש ברכובות הקיטע חתיכה בולטת ונחסר לה בקב מקום קיבול שמניחה בו טמא הקב הסמוכות שלו טמאין במדרס הזב ויוצאין בהן בשבת שאינו משא ונכנסין בהן בעזרה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והסמוכות אין מגינות אבל כסא סמוכות טמא מדרס שהוא כלי ואין יוצאין בה בשבת שאינה תכשיט ואין נכנסין בה לעזרה שנמצא כרוכב ואינו עומד שהיא מגעת לארץ. יושבין שלא מסומכין כבר פי' בערך דק (חולין נה) בקולסי' אבל בסומכיה טריפה (ביצה כא) (חולין קכד) אני היום סמכוני באשישות פי' אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש (פסחים מט) נסיב כהנתא ונפקי מיניה תרי בני סמיכי סמוכות המטה (כלים פי"ו) שהן סמוכות למטה שלא תפול וייף בגדלו תרגום ואיתנצא בסומכותיה ותשברנה פארותיו תרגום ואיתברו סומכותיה:
סמך [שוועל] (תרגום ככר לאדן ככרא לסמכא):
סמך [דיא גרעב] תרגום ועביו טפח וסומכיה פושכא:
סמך [מאהל צייט] תרגום בפסוק בהראותו את עושר עבידו להון סמכא חורונא ענין סעודה:
סמליון [נאהמע] (סוטה יג) פי' שם חכם ואית דאמרי שם מלאך:
סמלון [יאך רימען] (שבת נט) בעול הלך אחר סמלוניו פי' עול של חרישה בתחלה פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה כיון שנוקבין בו ב' נקבין מצד זה וב' נקבין מצד זה ובהן מכניסין יתידות שיהו השני צידי צואר שור אילך ואילך והן הן סמלוניו נעשה כלי ומקבל טומאה: פ"א רצועות שהן בעול דתנינן בתורת כהנים שבר העול וקיצץ סמלונים כדכתיב ה' הצדיק קיצץ עבות רשעים:
סמלק כבר פי' בערך כספן:
סמם [פארבין] תרגום ומשוח בששר ומצויר בסממנין:
סממית [איידעקסע] (שבת עו) אימת סממית על עקרב (סנהדרין קג) אמון העלה סממית י"מ דניי"טלא כלומר ביטל העבודה והיה חרב ועלו עליו שממיות ויש מפרש לוצירטא הלטאה תרגום סממיתא: [הפלאה שבערכין]סממית סנהדרין דף ק"ג: אמון העלה סממית ע"ג המזבח. יש מפרשים דטיינלא כלומר ביטל העבודה והיה חרב ועלו עליו שממיות ויש מפרשים לוצירטא ולטאה תרגום סממיתא עכ"ל. לפנינו איתא שממית:
סמן [צייכן] (קדושיו נט). זבוני לא מזבנונא לך דארעא קמייתת היא ולא מסמנא פי' שדה זו תחלת מקנתו היא ואין סימן יפה למוכרה (ב"מ כב) סי' העשוי לידרס לא הוי סימן פירוש כגון קשירות הכריכות וכיוצא בהן שאם ידרסו יותרו הקשרים (גיטין כז) סימנין דאורייתא: (ב"ב קע"ג) אם היו משולשין יכתבו סי' פי' כיצד יעשו כששמות שניהן יוסף בן שמעון ישלשו יכתוב כל אחד שמו ושם אביו ושם זקנו ובכך יתנכר הדבר ואם היו משולשין ששמות זקניהן שוין יכתוב סימן המשפחה ואם היה סימנן שוה יכתוב כהן אם אחד מהן כהן. פ"א יכתוב סי' אם יש באחד מהן סי' אחד או ארוך או גוץ או לבן או שחור דברים שיש בזה ואין בזה יכתוב אותו סי' (נדה מח) בא סימן התחתון עד שלא בא העליון פי' התחתון שער של אותו מקום העליון דדים (יבמות פ) ת"ר איזהו סריס תמה כל שהוא בן כ' וכו' עד ואלו הן הסימנין וכו' (אמר בנימין פי' בלשון יוני אות ורושם תרגום אראה נס אחזי סמן):
סמנטר [סטעמפאל, זיעגל] בפסיקתא דויהי בשלח פרעה ובויקרא רבה הוצא את המקלל כל אחת ואחת נוטלת חותם של בעלה וסימניטורין של בעלה ירושלמי בפרק קמא בברכות בגמרא א"ר טרפון נביא וזקן למה הן דומין למלך ששלח ב' פולמנטורון שלו למדינה על אחד מהן כתב אם אינו מראה חותם שלי וסימנטירין שלי אל האמינו לו וכו' פי' מצנפת (אמר בנימין פי' בלשון יוני חותם ובהדיא במדרש שמות רבה פ' זאת חקת הפסח אמר המלך אם אין סמנטרי על כל המסיבין אל יכנס אחד מהם לכאן כך האלהים עשה משתה להם צלי אש על מצות ומרורים מפני שגאלן מן הצרה אמר להם אם אין חותמו של אברהם בבשרכם לא תטעמו ממנו):
סמניא [וואסר טראסטנע] (חולין טו) א"ר פפא בסימוניא דאגמא פי' גאון סימוניא דאגמא קניא שככה שמו ומהלך במים על הארץ וקרומיתו משונה וחדה ואינה מתפגמת ומתחככת כשאר הקנים לפיכך השוחט בה שחיטתו כשרה. פ"א בסימוניא דאגמא כלומר ברוחב עלה שגדל באגמא כלומר דומה ללישקא בלע"ז:
סמניס [ארטס נאמע] (גיטין ו) מטורי סמנים ולפנים א"י פי' הם טורי אמונים כדתנן חלה פ"ד. מכזיב עד הנהר ועד אמונים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן (אמר בנימין תרגום ירושלמי הר ההר טוורוס אומנוס (נוסחאות כתוב ועד הנהר ועד אמנה והוא ל' פסוק תשורי מראש אמנה תרגומו דיתבין על נהר דאמנה כדכתיב הלא טוב אמנה ופרפר):
סמוסרקין עיין ערך אולוסרקון:
סמפון [איבער איין שטימונג] (ב"מ כ) אם יש עמהן סמפון יעשה מה שבסמפון (סנהד' לא) סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו פי' שובר או תנאים. בפ' מי שאחזו קורדייקוס בגמ' דבני מערבא א"ר אבהו בשם רבי יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלוני בר פלוני מקדש ליך אנת פלונית בת פלן על מנת מיתן ליך מקמת פלן ומכנסיך ליום פלן דאי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום (אמר בנימין פי' בל' יוני תנאי והסכמה):
סמפון [פעהלער] (כתובות כח) קמייתא משום סמפון סמפון בעבדים ליכא (קידושין י ביצה ח) ובן בג בג סמפון בעבדים ליכא פי' קמייתא משום סמפון שאם ימצא בה מום ויניחנה ונמצאת בשעה שאכלה בתרומה כי זרה היתה:
סמפון [רעהרע, שפיעל אונסטרעמענט] (סוכה לד) והוא דקיימי סימפונהא פי' הקנים החלולים שבתוך הריאה שיכנס מהן הרוח מן פסנתרין וסומפוניא (כלים פי"א) וסומפוניא וחליל של מתכת (ובפי"ו) תיק סומפוניא פי' כלי זמר הם כמו פסנתרין וסומפוניא:
סמפר [שעהרע] בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק תרגום מלא סומפורין תקטל בעממיא (אמר בנימין פי' בל' יוני בעתה והשחתה):
סמפרינון [סאפיר עדעל שטיין] בילמדנו לך עלה מזה הלוחות משקל מ' סאה היו ושל סמפרינון היו. ובפיסקא דעניה סוערה ובהגדה דתלים יסודתו בהררי קדש ויסדתיך בספירים בסמפירינון. מעשה באחד שלקח אבן אחת של סמפרינון אמר לו תנה לנו שנבדוק אותה נטלה והיה מכה עליה בפטיש נחלק הפטיש ונשבר הסדן והאבן של סמפרינון לא נשברה (אמר בנימין תרגום ירושלמי נופך ספיר כדכדונא סמפורייא):
סמק [רויט] (גיטין סט) ליתי שבעה סומקי מגוויא דחיותא פי' המורה של מגנצא ז' חתיכות בשר כתוש מתוך הבהמה פי' טחלי (ב"מ נח) חזינא דאזל סומקא ואתי חיורא פי' כיון שמקפידו מת הדם שבלבו והולך האדמימות ומלבינין הפנים כגון גוון המת (אמר בנימין תרגום אלים מאדמים דכרי מסמקי וענין קרוב לזה תרגום אדם פטדה וברקת סמקן ירקן וברקן):
סמוקרי [רויט] (תרגום ירושלמי ויצא הראשון אדמוני ונפק קדמאה סמוקרי):
סמרטין [דאס לאנד פאהלן]. בקח את הלוים בילמדנו אפילו סמרטין אפילו ברבריים פי' אומות בזויין הן כמפורש בערך ברבר (אמר בנימין פי' סרקטין בל' יוני ורומי אנשי מחוז הנקרא פולוניא והיום גרים בה לאלפים ולרבבות מאחינו נכתרים בתורה ובמצות ובעונותינו נהרגו מהם בשנים שעברו כמה קהלות על קדושת ה' באכזריות אף וחימה ה' יגן עליהם ועלינו):
סמרון [היינט] (בכתובות ירושלמי פ"ב) אתמול אמרה טמאה אני סמרון טהורה פי' היום בל' יון:
סמתר [זאלבע, פלאסטער] (ב"מ קו) התם נמי אי לאו זיקא הוו עבדי לה סמתר וחיי (ב"ב פ"ד) כגון הנך עשבי סמתרי הוו (אמר בנימין בנסחאות כתוב עבדי לה סם וחיי ורש"י בפי' הנך עשבי סמתרי הוו מביא ראיה מההיא דמקבל א"כ גרס סמתר ותרגו' את תמרוקיה ית סמתר רבותהא): [הפלאה שבערכין]סמתר בבא מציעא דף ק"ז: התם נמי אי לאו זיקא הוו עבדי ליה סמתרי וחיי. בבא בתרא דף ע"ד: הנך עשבים סמתרי הוו עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב עבדי לה סם וחיי ורש"י בפירוש הנך עשבים סמתרי הוו מביא ראיה מההיא דהמקבל א"כ גרס סמתר ותרגום את תמרוקיה ית סמתר רבותהא) עכ"ל. מה שכתב החכם המוסף בשם רש"י צ"ל רשב"ם ודע דהרשב"ם כתב עוד ראיה מחולין דף נ"ד. ולפנינו בחולין אינו:
סן [פיינד. גרייליך] (מגלה כה) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בג' וש' פי' כגון השותה בד' מיני זמר וכיוצא בהן כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש (חגיגה טו) שכן בדבר שהוא יתר מזו שרי לבזוייה בג' וש' כלומר מי ששמע ורע מצוה לבזותו בן זונה דגיירא דגיירתי ונגלו שוליו ונחמסו עקביו ופי' בן שפחה בן גוי כדגרסינן (סנהדרין כט) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו' (מ"ק יו) ההוא צורבא מרבנן דהוו סני שומעניה דעבד כרבי אלעאי דתניא רבי אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו פי' מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לא התיר אלא אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן. אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפי' חייבי לאוין או חייבי עשה וכל שכן למעלה שאיסורן איסור עולם חס ושלום שהתיר ר' אלעאי ואפי' בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו הוא שאמר לעשות ואפי' דברים הללו לא התירן אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי להבטיח את יצרו להשלים תאותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורים ועטוף שחורים משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה וזה צורבא מרבנן עשה כרבי אלעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה ולפיכך שמתיה רב יהודה פי' ד' מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל כמפורש (סוטה עט נזיר סג) קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר הדין גברא (נדרים סג) (תענית ט) אי הוו סנו טפי הוו גמירי (ב"ב קלא) אילימא שופרא וסוניא פי' בין שדה טובה ורעה (שבת פט) ה' שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שניתנה קדומה עליו מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו ומה שמו חורב (חולין מז) סניא דיבי פי' ששונאין אותו הזאבין ולא יוכלו למיכל מיניה. פ"א סניא כעין מסננת דיבי ל' זיבה: [הפלאה שבערכין]סן מועד קטן דף י"ז. ההוא צורבא מרבנן דהוי סנו שומעני' פירוש השותה בד' מיני זמר דעבד כרבי אלעי דתניא רבי אילעי הזקן אומר אם רואה שיצרו מתגבר עליו פירוש מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לא התיר אלא אכילה ושתייה במיני זמר וכיוצא בהן. אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפילו חייבין לאוין או חייבי עשה וכל שכן למעלה שאיסורן איסור עולם חס ושלום שהתיר רבי אילעי ואפילו בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו הוא שאמר לעשות ואפילו דברים הללו לא התירן אלא כמשיא עצה לעשות כך כדי להבטיח את יצרו להשלים תאוותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורים ועטוף שחורים משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה וזה צורבא מרבנן עשה כרבי אילעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה ולכך שמתיה רב יהודה. פי' ד' מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל עכ"ל. ז"ל רש"י מה שלבו חפץ. עבירה והואיל ואין מכירין אותו שם ליכא חילול השם. ואמר לן רבי משום רב האי גאון ויעשה מה שלבו חפץ רוצה לומר דוודאי כיון שלובש שחורים וכו' אני ערב בדבר שאינו חפץ מכאן ואילך בעבירה ע"כ. וז"ל תוס' אם רואה אדם וכו' וכתב רבינו חננאל חס ושלום לא הותר לו לעשות עבירות אלא ע"י כך יכנע לבו ובפרק קמא דקידושין פירשתי. ובקידושין דף מ'. ז"ל רש"י ילבש שחורים שלא יראה עצמו בכבודו אולי ירך לבבו בכך וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם לכן ילבש שחורים עכ"ל [ודברי רש"י במה שמסיים לכן ילבש שחורים צריכין עיון קצת דהא כבר נתן טעם שלא יראה עצמו בכבודו וכו'. ותו מאי בעי רש"י בזה הא עלה קאי. ומהנראה דבלתי ספק מה דקאמר ילבש שחורים ויתכסה שחורים הם עניינים נפרדים רצוני לומר דגם מלבושיו שהוא לבוש בהן בביתו בשכבו ובקומו יהיו שחורים שלא יראה עצמו בכבודו לולי ירך לבבו בכך] עוד יהיה זהיר דגם במה שיכסה בו והיינו כשיוצא לשוק בין הבריות [וכן בכל המקומות שבש"ס לשון מתכסה קאי אבגד העליון שמכסה בו ואחת מהנה בנדרים דף מ"ט: כד נפיק לשוקה מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלוייה הוה מיכסי ומצלי וכד מכסי ביה וכו'] ועל זה הוא הטעם שאם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם לכן יתכסה שחורים [ובמ"ק ובחגיגה איתא יתעטף שחורים] דהיינו גם בגד עליון שלובש כשיוצא לשוק יהיו שחורים [וצ"ל ברש"י לכן יתכסה שחורים ויתבאר בזה דברי רש"י על נכון]. וז"ל תוס' ויעשה מה שלבו חפץ פירוש ר"ח ח"ו שהותר לו לעשות ולעבור עבירה אלא כך אמר רבי אילעאי יגיעות דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים האדם מן העבירה עכ"ל. עיין קונטרס סימן י"ח: שם סוף אות הנ"ל חולין דף נ': סניא דיבי. פירוש ששונאין אותו הזאבין ולא יוכלו למיכל מיניה פירוש אחד סניא לשון מסננת דיבי לשון זיבה עכ"ל. עיין פירוש רש"י:
סן [קאטה]רפש וטיט תרגום סיין וטין:
סן [בארג סיני] (הוריות יד ובסוף ברכות) סיני ועוקר הרים פי' בידו גמר התלמוד בהלכה למשה מסיני (קדושין טז) דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כי סיני פי' כהלכה למשה מסיני: [הפלאה שבערכין]סן ג' ברכות דף ס"ד. הוריות דף י"ד. סיני ועוקר הרים איזה מהן קודם. פירוש סיני בידו גמר התלמוד בהלכה למשה מסיני קידושין דף כ': דרשינה רב נחמן בר יצחק להנהו קראי כי סיני. פירוש כהלכה למשה מסיני עכ"ל. עיין קונטרוס סימן ס"ח:
סן קנין וסנאין וטינא כבר פי' בערך מעזב:
סן [האלץ נאגעל] (כלים פ"א) עשאן כסנים או כשגמים כמעשה משכן הסינין יוצאין מן הקרשים פי' כמין סיכין שיוצאין מן הקרשים שנים מכאן ושנים מכאן ומשליכין אותן בהן:
סן [שוחא] תרגום של נעלך שרי סינך כמו מסאנך:
סנוארתא [אייזערנם העלם] (שבת סב) ולא בקסדא גמרא אמר רב סנוארתא פי' כובע של ברזל: [הפלאה שבערכין]סנוארתא שבת דף ס"ב. ולא בקסדא גמרא אמר סנוארתא פירוש כובע של ברזל עכ"ל. וז"ל רש"י כובע עור תחת כובע המתכות:
ססגבוטין כבר פירשנו בערך אב:
סינבול [געזעללען שאפט] ירושלמי דפסחים פ' האשה אפי' עשו סינבול רשאין לומר לו טול חלקך ואוכל לעצמך פי' חבורה ואנשיה נותנים חלק בחלק לשום דבר ע' ערך סבלת:
סניגור [פערטיידיגער] (קדושין ה) כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור (שבועות ל) ת"ר מניין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו שנא' מדבר שקר תרחק פי' כיון שראה זכות לאחד ואח"כ ראה לו חוב לא יהא מטעים דבריו הראשונים כדי להעמיד דבריו אע"ג דאיכא למימר דשפיר מצי לקיים דבריו הראשונים הואיל ועושה כדי להעמיד דבריו כמשקר דמי (אמר בנימין פי' בל' יון מליץ מלמד זכות קטיגור מלמד חובה ולהכרעת לכף זכות אומרים היונים סנגורים):
סנידיא [רייזע געזעללשאפט] בילמדנו פקוד כל בכור זכר כביכול אני ומלאכי נעשים סינודיא שלך פי' בל' יון שיירה סינודא:
סנדל [שוחא מוט האלץ זאהלע] (עדיות פ"ב על הסנדל של סיידים שהוא טמא מדרס פי' לאחר גמר בניין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהן ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע פ"א כלי שיש לבנאים שדומה לסנדל ויש שעושין של ברזל ויש שעושין של עץ ובשעת שטחין הבית מחליקין בו וכגון זה כף של סיידים שפירשנו בערך כף. פ"א פועלין המסיידין בתים עושין להן סנדלים בשביל הסיד שהוא חם וקשה לרגל או למנעל. (אהלות פי"א) סנדל של עריסה שפחתו פי' כשרגלי המטה אינן שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הגבוה ואותה חתיכה מצד אחת עבה ומצד אחת דקה ואותו לוח נקרא סנדל (כלים פי"ד) סנדל בהמה של מתכת טמאים (שבת נט) פי' למאי חזי א"ר לשתות בו מים במלחמה וכו'. (פרה פ"ב) עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פי' פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק (נגעים פי"ג) סנדליו וטבעותיו בידיו (שבת ס') אבל לא בסנדל מסומר גמ' מאי טעמא גזרו ביה רבנן משום מעשה שהיה כמפורש (שם. יבמות קב) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו (בכורות מ כריתות ז) (נדה כד) המפלת סנדל או שליא פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל (יבמות קג) סנדל של נחת של עבודת אלילים לא תחלוץ פי' סנדל שאלילים נחה עליו לא תחלוץ כמו כן לכתחילה (אבות פ"ד) רבי יוחנן הסנדלר פי' עושה סנדלים (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי מין מנעל והאומן העושה מנעלים אלו נקרא סנדלר תרגום ירושלמי ועד שרוך נעל ועד רצועא דסנדלא): [הפלאה שבערכין]סנדל בכורות (פרק ה' ונכתב בצדו דף מ') אני חפשתי שם ובכל הפרק ולא מצאתי וצ"ל פרק ח' דף מ"ו.) כריתות דף ז': נדה דף כ"ד: המפלת סנדל או שליא. פירוש חתיכה של בשר כצורת סנדל עכ"ל. ועיין לקמן בערך רצם:
סנדלכין [עדעל שטיין] (סנהד' נח) ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכין טובים פי' מרגליות ראמות וגביש תרגום סנדלכין ובירוצין: [הפלאה שבערכין]סנדלכין סנהדרין דף נ"ט: ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכין טובים. פירוש מרגליות. ראמות וגביש תרגום סנדלכין ובירוצין עכ"ל. לפנינו איתא סנדלבונים ופירוש רש"י סנדלבונים שם אבן טוב:
סנדיקוס [ביישטייער] הביא מלה זו בעל הילקוט במזמור ריבה ה' את יריבי אני עושה סינדוקוס בשעת מילה ופריעה פי' בל' יוני ורומי פטרון ופרקליט: [הפלאה שבערכין]סנדיקוס הביא מילה זו בעל הילקוט במזמור רבה ה' את יריבי אני עושה סנדיקוס בשעת מילה ופריעה. (פי' בל' יוני ורומיי פטרון ופרקליט עכ"ל המוסיף) וכן קוראים עד היום למי שיושב ומחזיק את התינוק שיהא נימול וכ"כ הרמ"א בי"ד סימן רס"ה ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו ויפה כח הסנדק וכו' מהתשבי ערך סנדק נעלם הילקוט הזה עיין שם ומה שכתבתי שם על הגליון:
סנהדרין [פער, זאממלונגס רעהטער]. (סנהד' לו) סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה פי' בל' יוני מקום ועד היועצים והם עצמם נקראו כן תרגום ובמושב זקנים ובסנהדרין דחכימיא:
סנחריב [נאמע] ששיחתו ריב בחלק בסנהדרין:
סנט [אויס לאכען] (בב"ר פרשת ס"ט) אופזים בו קופזים בו סונטים בו ובפרשת ע"א וירא ה' כי שנואה לאה והכל היו סונטים בה מפרשי ימים מהלכי דרכים אף הנשים מאחורי קוריים היו סונטית בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגילויה וכו' (אמר בנימין פי' מצחקין ומליזים):
סנטמא [פערטראג] בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פי' רבי עזריה קבע סונטמא בגו צירא דתרעא והוא מפני מלגיו והיא שתי מלבר (אמר בנימין בנוסח' לא נזכר רבי עזריה ובעל הערוך הזכירו גם בערך פלח אשר לא כנסחא והגרסא שלנו הב לי מיניה בהדי נוקבא את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר):
סנטומוס [קארץ. הויפט זאך] (מדרש שיר השירים פסקא עד שהמלך במסבו ופסקא הנה מטתו שלשלמה ובמדבר רבה פ' כה תברכו סנטומוס כל ערל לא יאכל בו פי' בלשון יוני כללו של דבר):
סנטר [וועכטער] (ב"ב סח) לא מכר את הסנטר (גיטין פ) סנטר שבעיר (ב"ר פ' יח) עזר כנגדו אסנסיבא לסנטרא דקרתא בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת מה יתרון ובפיסקא דעומר סנטרך אנא לית את יהיב סנטרותי בפסקא דאיכה אייתו לן נטירי קרתא והוו מייתין להון ראש מטרתא וסנטרא והוון אמרי' להן אילין אינון חרובי קרתא והלין אינון נטורי קרתא אלו סופרים ומשנים פי' שומר (אמר בנימין וכן פירושו בלשון יוני שומר):
סנטר [קיעי] (ברכות כד) ולא יניח ידו על סנטרו ולא יניח ידו על צדו סנטרו כמו סטרו כמו צלע נון יתירה כמו קינסא שהוא קיסם חנגא חג והן כסליו שנראה כעומד בקלות ראש (אמר בנימין בנוסחאות כתוב וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו פי' רש"י מנטון שלא תראה פתיחת פיו אם כן הוא פרק לחי התחתון בזקן והפשט הזה תפשו כל הפוסקים בענין פיאות הזקן):
סנטר [ראטה] (ב"ר פ' סא) וישטום עשו אמר רבי אלעזר ברבי יוסי נעשה לו שונא נוקם ונוטר עד כדון קראין סנטורי דרומי ובסוף ב"ר גרסינן (נפק כתוב) לגביה לביש סנטורוי מהו סנטורוי מאנין דלא בזיעין (אמר בנימין פי' בלשון רומי בעל העצה שר ומנהיג ונקראו סנטוריא לבושים המיוחדים להם וזה ענין מאמר ירושלמי מאנין דלא חפיתין פרקא בתרא דמועד קטן):
סנן [דורך זייען]. (שבת קלט) מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית נותנין ביצה במסננת של חרדל (כלים פי"א) מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבים (חולין סז) ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן פי' בגד שצוללין בו מה שירצו אמרת ה' צרפתהו תרגומו מימרא דה' סנן יתיה:
סנונית [שוואלבע]. (חולין סה) למינהו להביא סנונית לבנה (שבת עז) אימת סנונית על הנשר פי' פורח בין כנפי הנשר ומפחידו עגור תרגומו סנוניתא ותור וסוס ועגור:
סנף [צוזאממען העפטן צווייגען] (מנחות צו) וארבע' סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהן (תענית כה) וי"א סניפין עשאום פירוש פלימו אמר כל כך נתארכו שהותירו אמה לכאן ואמה לכאן וי"א כל כך נתארכו שחתכו מהם ועשו מן החתיכות סניפין בין הקורות העליונות לקורות התחתונות פ"א שהיו הקורות מסונפין זה עם זה ונתחברו (כלים פכ"א) בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין פי' אלו הסניפין ראשי המגירה הנעשין מן מן העץ וי"א כמו סניפין אחרים (הוריות יג) אף בבית המשתה עושה אותן סניפין פי' שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהן דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שעושין לקורה גדולה אמר רבא ובחיי אביהן הוא דעושין אותן סניפין מפני כבוד אביהן. (ברכות מז) אבל עושין אותו סניף לעשרה פי' דאי הוו תשע וקטן מברכין עמו נברך אלהינו (ב"מ פ) והיה בו מום אחד וסנפו בין המומין פי' חברו בין המומין אלו שלא היו בה שמערים ואמר איני משבח אותה נגחנית נשכנית היא ובדק ולא מצא בה מומין אלו סבור כשם שאין אלו כך אין זה ולבסוף נמצאת בה הרי זה מקח טעות מום זה ומום אחר שפירש לו ומום שהיה בה בראשונה ואמר מום זה בה ומום פלוני ופלוני אף על פי דסנפו ההוא הוה ליה למבדק בריש וסביר וקביל (ב"ב ד') סניפי דיכי לבר פי' מוציא ראשי הקנים ודפנא שהוא הקנים העומדים לחיזוק המחיצה לחוץ. פ"א דלכי גדיל להוציא ליכוין דלהוו רישייהו דהוצי כייפי לבר לאותו צד של חברו (אמר בנימין פי' בלשון יוני חבור ודבוק): [הפלאה שבערכין]סנף תענית דף כ"ה. ויש אומרים סניפין עשאום. פי' פלימו אמר כל כך נתארכו עד שהותירו אמה מכאן ואמה מכאן ויש אומרים כל כך נתארכו שחתכו ועשו מן החתיכות סניפין בין הקורות העליונות להקורות התחתונות פירוש אחר שהיו הקורות מסונפין זה עם זה ונתחברו עכ"ל: וכך נוטה פירוש רש"י: שם סוף אות הנ"ל בבא בתרא דף ד': סניפי דיכן לבר. מוציא ראשי הקנים ודפנא שהוא הקנים העומדים לחיזוק המחיצה לחוץ. פירוש אחר דלכי גדיל להוציא ליכוון דליהוו רישייהו דהוציא כייפי לבר לאותו צד של חבירו עכ"ל. לפנינו איתא ירכי ועיין ברש"י איתא הג"הה יריכי וכו' ור"ח פירוש מוציא ראשי הקנים ודפנא וכו' ע"ש:
סנפיר [פליס פעדרען] (חולין נט) ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת:
סנק [פערזאמלען, שפריצען, מיד] (מקואות פ"ב) המסנק את הטיט לצדדין פירוש הממלא וכן פי' כגדי מסנקן דגרסינן (פסחים ג) שהוא מלא מבצים ותבלין ואוכל ממנו אכילה גסה כמו כן הא דתנן (תמיד פ"ב) האיברים והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותן בצידי המזבח פ"א כגדי מסנקן כגדי שמנגח עם חבירו ועומד עייף כך כשהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עומדין עייפים כמו גד גדי וסינוק לא עייפות לא וכבר פירשנו בערך גד (אמר בנימין פי' סנג בלשון יוני פעל המחבר דברים מפוזרים ומכניסם למקום אחד):
סנקליט [מיניסטורים] (בב"ר פ' יח) נעשה אדם במלאכת שמים וארץ נמלך. למלך שהיו לו שני סנקליטין ולא היה עושה דבר חוץ מדעתם וביקרא רבה בסוף ויהי ביום השמיני ובהגדה דתהילים יכרסמנה חזיר מיער. מעשה בשלטון אחד בקיסרי שדן ביום אחד כשפין ונואפין ורוצחנין ואמר לסנקליטון שלו שלשתן עשיתי בזה הלילה. ס"א סונקונתיום. באשה כי יזוב זוב פרשה ראשונה שמעו כל סנקליטין שלו ויצאו לקראתו, ובאמור אל הכהנים לעולם ה' דברך נצב בפסיקתא דר"ה מניח סנקליטון שלי ויורד וכו'. בפיסקא ביום כלות משה הרי אני מניח סנקליטין שלי ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן. באל תונו פרשת הך הכפתור וירעשו הסיפים הך הכפתור זה ישעיהו וירעשו הסיפים אלו סנקליטין שלו פי' ביתדין שלו (אמר בנימין פי' בלשון יוני סנקליטוס בית דין ובמדרש שמות רבה פרשת ומשה עלה לך קרא לפלוני סינקליטיקוס פי' יועץ אחד מבית דין):
סנוקרת [פויסט שלאג] (ב"ק כז) לרכיבה שלשה לבעיטה חמשה לסנוקרת י"ג פי' לרכיבה ג' מפני שמכה בשלשה פרקים סוף הירך וראש השוק ועצם קטן שבינתים לבעיטה ה' מפני שמכה בה' אצבעות שברגלו לסנוקרת י"ג סלעים כנגד י"ב חוליות שבד' אצבעות וחוליה ראשונה שבהן שהיא כנגד חוליה ג' שבאצבע שבצידו ופי' סנוקרת מאחורי היד הכהו בפניו ויש אומרים הכאה באגרוף תחת היד:
סנקתדרון [שטאדס רחטה] (בב"ר פ' ח) במעשה כל יום ויום נמלך למלך שהיו לו סקנתדרון ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו ובפ"ג למלך שהיה לו סנקתדרון וכו' עד אמר המלך כלום עשיתי סנקתדרון אלא שלא לעשות חוץ מדעתו אמר רבי יודן כך אמר הקב"ה כלום קראתי אותו איש עצתי וכו' בפ' ע"ט ויאמר שלחני כי עלה השחר אמ' ליה סונקתדרון דידי' והדין ירדנא דהלך וכו'. בילמדנו בואלה המשפטים אמר לו סונקתדרון שלו עתידין אלו ששימשת שיהו מלכים עומדין מפניהם פי' שרים שיושבין עמו תדיר בקתדריות ומייעצים את המלך (אמר בנימין פי' בלשון יוני יועץ למלך יושב לשפוט):
סנר [גירטעל] (שבת צב) באמת אמרו האשה החוגרת בסונר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר פי' האשה החוגרת בסינר ומחתה ביה מדעם אפילו נתכוונה לפניה ובא לאחוריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר שלא תראה כגבשושית בשיפולי מעיה וכל באמת הלכה היא. (שבת יג) סינר מפסיק בינו לבינה פי' מכנסים קטנים. (ב"ק פב) אשה חוגרת בסינר (יבמות כד) בגמרא הנטען על אשת איש רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר (אמר בנימין פי' בלשון יוני חגורה עיין ערך זנר):
סנתא [געוואנהייט] (בב"ר פנ"א) ומצות אפה א"ל אוף הדא סניתא בישתא את בעי מלפא הכא פי' בלשון יון מנהג סיניתיאה:
סם מן הסיסין כשירין כבר פירשנו בערך גרד:
ססא [שפיץ זאנגע] (חולין יז) דמיא לססא כשרה (סוטה ה) מאי וכראש שבולת ימלו חד אמר כססא דשיבלתא פי' הענף שבראש השבולת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאוד ונקראין מלעין וכבר פירשנו במקומו:
ססבל [היישעריק] (ע"ז לז) מאי איל קמצא עולא אמר סוסבל כבר פירשנו בערך איל:
ססגון [פארבען לוסט] (שבת כח) היינו דמתרגמינן תחש ססגונא שסס בגוונים הרבה פי' שמצוייר בגוונים הרבה ודומה לו הא דגרסינן (יבמות סד) רב אחא בר הונא אחדתיה ססגוניתא פירוש שנצטייר בשרו גוונים מן החולי. פ"א ססגונא שמח משה רבינו שהיו לה גוונים הרבה: [הפלאה שבערכין]ססגון שבת דף כ"א. היינו דמתרגמין ססגונא שסס בגוונים הרבה (לפנינו איתא ששש ופי' רש"י ששמח בפיו בגוונין) פי' שמצוייר בגוונים הרבה ודומה לו הא דגרסינן ביבמות דף ס"ד: רב אחא בר הונא אחדתי' ססגוניתא פירוש שנצטייר בשרו גוונים מן החולי פירוש אחר ססגונא שמח משה רבינו שהיו לה גוונים הרבה עכ"ל. שלפנינו ביבמות איתא אחדתי סוסכינתא פי' רש"י חולי מעוצר השתן:
סיססא [צייכין] מדרש שמואל פסקא ירעם אל בקולו אלולי שעשו סיסמא ביניהם פירוש בלשון יון סימן:
ססמגוד [טענין בוים] (יומא ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף פי' אם עלו כולן היו כחומה ולא היו נמאסין כדכתיב הן אל כביר ולא ימאס והיו נבנין בטירת כסף והיתה רוח הקודש שורה בהן ואם דלת היא כיון שעלו בדלתות נסתלקה מהן רוח הקודש ודברי הנבואה באין להן כמלוח ארז שהן ברז כלומר בת קול לבדה. פי' ססמגור ארז מגור מן דסס שאין שולט הרקב בכל עץ כמו בארז:
ססין [איין קרויט] מי סיסין יבישה וקיבה והרת כבר פירשנו בערך הרת (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין עשב ולו זרע שחור וארוך כמו זרע כרפס והוא גדל בסוריא והזרע חם בסוף מעלה שלישית ומועיל לטחול אטום ולמניעת ההשתנה ולקבוע וסת הנשים):
ססרנון [פעלץ] (ב"ר פ' פא) כתנות עור ר' יוסי בר' חנינא אמר סיסרנון (אמר בנימין פי' בלשון יוני לבוש של עור בעוד הצמר עליו):
סע [בעדינגען], איבר זעטצע] (ב"ב ח) כמה יהא בעיר רשאין בני העיר להתנות על השערין ועל המדות ועל שכר פועלין ולהסיע על קיצתן פי' להתנות על המדות למחוק או לגדוש או להוסיף ולגרוע ועל השערים פי' כור של חטים בכך וכך מעות וכן כל דבר שיש לו שער כיוצא בו. ועל שכר פועלים להתנות ביניהן תנאין על מה שיסכימו ויתרצו ולהציע על קיצתם. פי' לשנות פעם אחר פעם כאשר יראו והני מילי היכא דליכא אדם חשוב בעיר אבל איכא אין להם להתנות אלא ברשותו ואם לא עשו כן לא עשו כלום. (כלים פ"ה) ר' שמעון אומר צריך להסיעו פי' להסיעו ממקומו למקום אחר. (סוטה לג) ת"ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר ב' דגלים והיום נוסע תחילה (אמר בנימין נסע הוא עיקר):
סע [בונדסעקטע] (גיטין עו) ולא הודו לו כל סייעתו פי' בני מדרשו ואמרי לה כל שעתו פירוש כל החכמים שנמצאו שם באותה שעה (אמר בנימין תרגום לאגודה אחת לסיע חד תרגום פה אחד סיע חד):
סעד [אינטער שטיטצען] (אבות פ"ג) והכל מתוקן לסעודה אלו משניות פי' ר' משולם בר' קלונימוס ז"ל ויהיו עניים בני ביתך שיהיו בני ביתך עושין מלאכתך ולא אחר מאי ניהו כדקאמרינן ההוא עניא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה באוכמא אתא לקמיה דרב א"ל זבנן א"ל ויהיו עניים בני ביתך א"ל זיינא לך כעניא אבל לא זביננא לך אזל קמיה דרב פפא בר שמואל זבניה וכו' (ב"מ ס) הכל צפוי ואית דאמרי הכל צפון מלמד שכל מעשיהם של בני אדם צפונין הן אצל הקב"ה כדכתיב הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי והרשות נתונה מלמד שניתנה רשות לבני אדם לטוב ולרע. ועוד כתיב ובחרת בחיים אין אומרים לו לאדם בחור אלא בדבר שיש לו רשות לבחור אלמא הרשות בידו ובטוב העולם נידון מלמד שהקב"ה מפרנס וזן עולמו בטובו אבל לא לפי מעשיה מניין אנו למדין מברייתו של עולם עד שניתנה התורה כדקאמרינן הני כ"ו חסדו בהודו בתלים כנגד מי כנגד כ"ו דורות מאדם עד שניתנה התורה שלא היה להן מעשים טובים וזן אותם בחסדו הוא היה אומר הכל נתון בערבון מלמד שהאדם ע"י ערב משנולד שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ללמדך ששני מלאכין מהלכין עמו ביום ושני מלאכין אחרין מהלכין עמו בלילה אותן שמהלכין עמו ביום כותבין בלילה מה שהוא עושה ביום ואותן שמהלכין עמו בלילה כותבין ביום מה שהוא עושה בלילה ובאין ומעידין לפני הקב"ה. ומצודה פרוסה על כל החיים זו מצודתו של מלאך המות שנאמר כי גם לא ידע האדם את עתו ואומר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח החמת פתוחה זה דרך הטוב והרע שהן נפתחין לבני אדם שנאמר ראה נתתי לפניך היום וגו' ועוד אמרו חכמים בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו והחנווני מקיף זה יצר הרע שמקיפו לאדם מעט מעט עד שימלא ספקו וכיון שנתמלא ספקו אבד ובטל מן העולם שנאמר במלאת ספקו יצר לו הפנקס פתוחה והיד כותבת זה פינקסו שנכתב כל מה שעשה שם זה שאמר הכתוב גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם וכתיב ביד כל אדם יחתום ואמרו חכמים אע"פ שכל מעשיהן של בני אדם גלוים וידועים לפני הקב"ה נכתבין הן משעה שנוצר אדם כולם כתובין לא נאמר אלא יכתבו והגבאין מחזירין תדיר בכל יום וגו'. אלו פירות מעשיהן של רשעים שהן עושין בעולם הזה והקב"ה פורע מהן שנא' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו וא"ת עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנא' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כבר פירשנו עבירה שעושה פירות יש לה פירות אבל קרן כולו קיים ליום הדין ויש להן על מה שיסמכו אלו טעמים שאמרו על כל אחת ואחת והדין דין אמת כמשמעו והכל מתוקן לסעודה זה כינוי של מיתה מלמד שהכל מתוקן למות שנאמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע ולמה נקראת מיתה סעודה ללמדך כשנקראין בני אדם לסעודה הכל נכנסין בפתח אחד אבל כשיושבין אין יושבין אלא כל אחד ואחד לפי כבודו אף בשעת פטירתו מקרה אחד לצדיק ולרשע ולעניין כבוד כל אחד לפי מעשיו (אמר בנימין זה מלשון ולחם לבב אנוש יסעד): [הפלאה שבערכין]סעד א' אבות פרק ג' והכל מתוקן לסעודה אלו משניות פירוש רבי משולם ברבי קלומוס ז"ל ויהיו עניים בני ביתך שיהיו בני ביתך עושין מלאכתך ולא אחר מאי ניהו כדאמרינן בבא מציעא דף ס': ההוא עניא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדקניי' באוכמא אתא לקמיה דרב אמר ליה זבנן אמר ליה ויהיו עניים בני ביתך (עיין פי' רש"י טוב לי לפרנס עניי ישראל) אזל קמי' דרב פפא בר שמואל זבני' וכו' הכל צפוי ואית דאמר הכל צפון מלמד שכל מעשיהם של בני אדם צפונין הם אצל הקדוש ברוך הוא כדכתיב הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי והרשות נתונה מלמד שניתנה רשות לבני אדם לטוב ולרע ועוד כתיב ובחרת בחיים אין אומרים לאדם בחור אלא בדבר שיש לו רשות לבחור אלמא הרשות בידו. בטוב העולם נידון מלמד שהקדוש ברוך הוא מפרנס וזן עולמו בטובו אבל לא לפי מעשיהן מניין אנו למידין מברייתו של עולם עד שניתנה התורה כדאמרינן (פסחים דף קי"ח.) הני כ"ו חסדו בהודו בתהלים כנגד מי כנגד כ"ו דורות מאדם עד שניתנה התורה שלא היה להם מעשיס טובים וזן אותם בחסדו הוא היה אומר הכל נתון בערבון מלמד שהאדם על ידי ערב משנולד שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וכתיב והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ללמדך ששני מלאכים מהלכים עמו ביום ושני מלאכים אחרים מהלכים עמו בלילה אותן שמהלכים עמו ביום כותבין בלילה מה שהוא עושה ביום ואותן שמהלכין עמו בלילה כותבים ביום מה שהוא עושה בלילה ובאין ומעידין לפני הקב"ה עכ"ל. עיין חגיגה דף ט"ז. ובתענית דף י"א:
סעד [אנטערשטישצען] (שבת קכח) אבל בשבת מסעדין גמ' כיצד מסעדין אוחז בוולד שלא יפול לארץ (אמר בנימין לשון מקרא זה וימינך תסעדני):
סעד [געפעסטיגן] מצור לראות את הערים תרגום למסעדית קירויא:
סער [פערוועהען, שטירמען] (כלאים פ"ה) הזורע סוערתו הרוח לאחוריו ענין רוח סערה בהגדה דתלים יסודתו בהררי קודש עניה סוערה עניה ממעשים טובים סוערה שטילטלתי אותה בעולם הזה כענין דכתיב ויהי סער גדול בים:
סער [הארא] (שבת קמג) שיער של אפונין ושל עדשים הנופות הן התיקים והזמורות והתבן והעוץ של תבואה ושל קטנית כולן נקראין שיער (ב"ב פב) דתנן (כלאים פ"ד). מעשה בצלמון כו' עד היה הופך את השיער במקום הזרע וזורע את הבור פי' אדם נטע כרמו שורות והרחיק זמורות שורה זו מזמורות שורה זו י"ו אמה והיה הופך את הזמורות של שורה המזרחית בתוך י"ו אמה שהן מופנות בלא זמורות כנגד השורה שהיא לה מערבית וזמורות של השורה שאמרנו שהיא לה מערבית הן מתוחות ובכלל י"ו אמה שבינה ובין השורה שהיא לה מזרחית וכענין הזה כל הכרס נמצאו זמורות בשורות מתוחות בכלל י"ו אמה שביניהן ואחוריהן קרקע פנוי י"ו אמה בלא זמורות והיה זורע זה הקרקע הפנוי תבואה כלומר אינו כרם והתירו לו חכמים. (פיאה פ"ב) הכל מפסיק. לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שיער כותש אינו מפסיק פי' אם היו הנופות כותשין זה את זה על גבי הגדר ומתערבין אילן זה עם אילן זה נותן פיאה אחת לכל. (כלאים פ"ה) שומרה שבכרם גבוהה י' ורחבה ד' זורעין בתוכה פי' מין אחד וסביבותיה מין אחר ואם היה שיער כותש כלומר אם הנופות כותשין זה על זה ומתערבין זה על זה אסור (ב"ר פ' סד) כלו כאדרת שער כולו אדרי פי' כשער אדרי והוא המוץ שבגורן הה"ד באדין דקו כחדא פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט אמר רבי חנינא בר יצחק מי גרם לעשות להן כעור מן אדרי קיט על שפשטו ידיהם באדירים (ברכות כד) היה שער יוצא לו בבגדו מהו קורא או לא קרי עליה שיער שיער פי' השיער שיער הוא ולא בשר כשבשרם מכוסה ושערה יוצא מתוך בגדה כיוצא בו קרי עליה נכרי נכרי (חולין מד) עד שישעיר וושט פ' עד אותו מקום שמולגין הכרס מפני השער שמגרדין וושט עד ולא עד בכלל פ"א ישעיר כויץ רונצי"ר בלע"ז:
סער [נאך זיכען] תרגום פוקד עון אבות מסער חובי:
סעותיה בפיסקא דעשר תעשר איבעית מייתון לי קינטרי דכסף מן סעותיה דביתך את יכיל יהב לי. ס"א חרותיה פי' זבל (אמר בנימין כמו סחותיה ע' ערך סח שני):
סף [עססען געבען] ספו לי באליה (ב"ב כא) (כתובות מט) מכאן קביל וספי ליה כי תורא (חולין קז) ספת ליה לבראי ולא משת ידך (שם צה) לא הוי ספאי לך משור של פטם (כתובות סא) ספי מכל מינא (יבמות קיד) מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא ליספו להו בידים פי' שלא יאכיל הקטן בידים (מעשרות פ"ב) באבטיח שאבור לי סופף ואוכל פי' ענין שואב (אמר בנימין סופת כתיב ור"ש גרס כופף):
סף [מעהרען] מאן דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יסיף פי' בערך תבר מגל (כלים פ"ז עדיות ח) מוסיף יורה של שולקי זיתים טמא של צבעים טהור פי' ענין תוספת:
סף [ראנד] (כלים פ"ד) כלי חרס שיש לו ג' ספאיות פי' שפתות (מקואות פ"ז) העבירו על גבי שפה פי' העביר את המעיין על שפת השוקת מבחוץ:
סף [שיכטע] (ב"ב ה) שאני התם דכל ספא וספא זימניה הוא פי' כל נדבך ונדבך זימניה הוא: [הפלאה שבערכין]סף ד' בבא בתרא דף ה': שאני הת ם דכל ספא וספא זמניה. פירוש כל נדבך ונדבך זמנים הוא עכ"ל. לפנינו איתא שפא ושפא ובדף ו'. שם איתא שפה ושפה:
סף [איבער בלייבען] (פסחיס ה) והא תנן סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומדלעות פי' שכבר אספו התאנים ונשתיירו בסופה שתי' שלש והסיח דעתו מהן ואינו שומר אלא הענבים (ב"ר פ' כג) ויבא קין מפרי האדמה מן הפסולת משל לאריס רע שהיה אוכל את הביכורות ומכבד למלך את הסייפות. ובקטן כלה תרגום ירושלמי ובקליל סייף. בבכורות ובסייפות כבר פי' בערך בכר:
סף [פארכט] (מ"ק י) אזל ליה ההוא גברא דהוה מסתפינא מיניה על כן זחלתי ואירא תרגום מטול הכנא איסתפיתי ודחילית:
סף [שוועללע, בעקען] במכילתא ולקחו מן הדם ונתנו שומע אני בין ביד בין בכלי ת"ל אשר בסף מגיד הכתוב שעוקר חוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה אין סף אלא אסקופה שנא' בתתם סיפם את סיפי וגו' וכתיב וינועו אמות הסיפים דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אין סף אלא כלי שנאמר והסיפים והמזמרות:
ספג [שוואמע] (שבת קמג) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (אבות פ"ה) שהוא סופג את הכל (כלים פ"ט) ספוג שבלע משקין (פרה פ"ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פ"ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד) מוך יבש וספוג יבש (ב"ק קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי' ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב"ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח"ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (ע"ז יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי' מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה) לסופגם במלח לא הוכשר: [הפלאה שבערכין]ספג שבת דף קמ"ה. לסופגם במלח לא הוכשר. פירוש לסופגם לשואבם וכן סופג את הארבעים שואב את הארבעים ויש מפרש סופג כמו סופק כמו ויספוק את כפיו ג' וק' מתחלפין עכ"ל. לפנינו בש"ס שבת דף קמ"ה. איתא לסופתן במלח. ופי' רש"י לסופתן במלח. שמתוך שהם קשים [ר"ל הזתים] אין המלח נדבק בהן ומפצעת לרככה מבחוץ לא הוכשר. דלא מיכווין למשקה דידהו דילעקר עכ"ל:
ספג [שלאגען] (כלאים פ"ח) המנהיג סופג את הארבעים (יבמות צט) ואם נטמא אינו סופג את הארבעים. (תמורה ב) אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים פי' כמו עלה ונסתפג סופגו במלח כלומר שואב את הארבעים ויש מפרש סופג כמו סופק ויספוק את כפיו ג' וק' מתחלפין (אמר בנימין כן נקרא בל' יוני ורומי וישמעאל והוא גדל על פני הים מקצף הנקפא רך ומלא נקבים ושואב כל דבר לח וקראו חז"ל כן לכל דבר שהוא שואב דבר אחר ונעתקה מלה זו לכל דבר קל מלא חורים כמו רקיקים תרגום ורקיק אחד ואיספוג חד):
ספגן [שוואממע] (עוקצין פ"ב) פת ספוגנית משערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה פי' ספונזוני העשויין בטיגן ובל' ישמעאל קורין אותו ספנג והיא עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג הסופגני' והדובשני' והאיסקריטין פי' בערך א' ובערך ד':
ספד [קלאגען] (תענית מו) כל הכתוב במגילת תענית די לא למיספד (יבמות עח) אמר דוד שאול נפקו ליה י"ב חדש ולאו דרכיה למיספדיה (ברכות סב) כשם שנפרעין מן המת כך נפרעין מן הסופדנין ומן העונה אחריהן פי' כשם שנפרעין מן המת אם הוא חוטא כך נפרעין מן הסופדנין שאומרים עליו שהיא צדיק:
ספח [נאך וואקס] (פסחים נא) אמר רבה בר בר חנה סח לי רבי יוחנן ב"א ראיתי את רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא שנטל ספיחי כרוב ואכל ונטל ונתן לי ואמר אני שראיתי את רבי שמעון בן יוחי שאכל ספיחי כרוב בשביעית כדאי הוא לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו אתה בפני אכול ושלא בפני לא תאכל וסלקא פליגא דידיה אדידיה פי' לענין אייתירא אמר אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני מכלל שהבא ממקום אחר שיראה מי שעשה מעשה אע"פ שהוא עושה מעשה כמותו אחרים אין סומכין עליו בפניו וכל שכן שלא בפניו ולענין ספיח אמר בפני אכול אע"ג דבא מכח אחר. מאי רבי שמעון דתנן (שביעית פ"ט). ר"ש אמר כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין ר"ש וחכמים לית להו דר"ע דתניא הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו אר"ע מאחר שאין זורעין מהיכן אוספין מיכן שהספיחין אסורין פי' הן לא נזרע מי שאינו זורע ודאי שאינו אוסף אלא אפי' הספיחים לא נאסוף אותם מיכן לספיחין שאסור לאספן בשביעית וכולי עלמא הספיחים אסורים ובספיחי כרוב פליגי רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים חיישינן אם נתיר ספיחי כרוב שמא יתירו הם שאר ספיחים ואמרי מאי שנא כל ספיחי חדא היא ורבי שמעון סבר לא גזרינן דהא אין כיוצא בהן בירקות שדה דחיישינן לאיחלופי הני בהני הלכך לא גזרינן (פסחים נא) רבי שמעון אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב מכלל שאסור שאין כיוצא בהן בירקות שדה וגרסינן בגמ' רבי חמא בר' עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא מפני שדרכן לגדל אימהות וכי מפני שדרכן לגדל אימהות יהו אסורין. א"ר שמואל כל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש בין ישן ברם הכא שלא ילך ויביא מן האיסור ויאכל מן האימהות הבאתי לכאורה רבי שמעון אמר כל הספיחין מותרין במשמע. ותו גרסינן רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא חמא חד מלקט שביעית א"ל אסור א"ל ספיחי אינון ולית את דשרי א"ל ולאו חבירי חולקים עלי קרא עליה ופורץ גדר ישכנו נחש ואע"ג דאיכא לשנויי כי הספיחים הללו דהוה מלקט ספיחי כרוב הוו מיהו כי מעיינת בה בקצירת ספיחים חלקו כדתניא ספיחי שביעית אין תולשין אותן ביד אבל תולש כדרכו ובהמה רועה כדרכה מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן: [הפלאה שבערכין]ספח פסחים דף נ"א. רבה בר בר חנה אכל דאייתרא וכו' אמר רבב"ח לברי' אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני אני שראיתי את רבי יוחנן שאכל כדי הוא לסמוך עליו בפניו ושלא בפיו אתה לא ראית אותו לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני. ופליגא דידדה אדידי' דאמר רבב"ח סח לי רבי יוחנן בן אלעזר ראיתי את ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא שנטל ספיחי כרוב ואכל ונטל ונתן לי ואמר אני שראיתי את ר' שמעון בן יוחאי שאכל ספיחי כרוב בשביעית כדאי הוא לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו אתה בפני אכול ושלא בפני לא תאכל. פירוש ופליגא דידיה אדידה דלענין אייתרא אמר לא תאכל בין בפני ובין שלא בפני מכלל שהבא ממקום אחר שיראה מי שעשה מעשה אע"פ שהוא עושה מעשה כמותו אחרים אין סומכין עליו בפניו וכל שכן שלא בפניו ולענין ספיח אמר בפני אכול אע"ג שבא מכח אחר עכ"ל עיין בקונטרוס סימן י"ח: שם מאי ר' שמעון דתנן ר' שמעון אומר כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בו בירקות שדה וכו' ובמשנה שבועות פ"ט ר"ש אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בו בירקות שדה מכלל שאסור מפני שאין כיוצא בהם עכ"ל. ועיין מה שכתבו תוספות בפסחים דף נ"א. ד"ה כל הספיחים ליישב סתירה זו: עוד שם ותו גרסינן רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא חמא חד מלקט שביעית אמר לי' אסור א"ל ספיחי אינון ולית את דשרי א"ל ולאו חבירי חולקים עלי' קרי עליה ופורץ גדר ישכנו נחש ואע"ג דאיכא לשנוי כי הספיחים הללו שהיה מלקט ספיחי כרוב הוו וכו' עכ"ל. בתוס' הנ"ל ד"ה אני ראיתי וכו' הביאו בשם ירושלמי ר' שמעון חמא להאי גברא מלקט ספיחי כרוב בשביעית א"ל מאי האי א"ל ולאו את הוא דשרית א"ל ולאו חבראי פליגו עליה קרי עלי' פורץ וכו':
ספל [שאאלע. בעקען] (סוכה מח) ושני ספלים של כסף היו שם (שבת קכט) בספלין של שמן (זבחים עח) ויין תקריב לנסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה (ב"ב קסו) כתוב בו ספל מלמעלה וקפל מלמטה פי' שמות של כלים. פ"א ספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא. פ"א קפל דבר המקופל וכפול כמו מקטורן שהוא מכוסה מן הבגד מבחוץ או שאר בגד קפול. וישם באגנות ת"י ספנים (מזרקיא כתוב) (ברכות מד) ספלי טרית פי' ספלים מלאים טרית והיא המליח שאוכלין אחר שאוכלין בפירות גינוסר הרבה למרק האכילה שבמעיו אי נמי דנגרריה לליביה (אמר בנימין לשון מקרא זה מלוא הספל מים). [הפלאה שבערכין]ספל בבא בתרא דף קס"ו: כתוב בו ספל מלמעלה וקפל מלמטה. פירוש שמות של כלים פירוש אחר ספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא פירוש אחר קפל דבר המקופל וכפול כמו מקטורן שהוא מכוסה מן הבגד מבחוץ או שאר בגד קפול עכ"ל. עיין רשב"ם ותוס' בשם ר"ח ספל סאה ופלגא וכו': שם באות הנ"ל ברכות דף מ"ד. ספלי טרית פירוש ספלים מלאים טרית והוא המליח שאוכלין אחר שאכלו בפירות גינוסר הרבה למרק האכילה שבמעיו אי נמי דניגרריה לליבא עכ"ל. וז"ל רש"י ספלים מלאים חתיכות דג חתוך:
ספלי [קערנער]. (גיטין סט). תלת גריוי סופלי (ביצה כא) אנן סופלי לחיותא היכי שדינן פי' גרעינין מטלטלין אותן ומשליכין לפני בהמות ביום טוב והלא אמר לכם ולא לכלבים. פירא דסופלי פירשנו במקומו:
ספליני [פלאסטער] (ירושלמי סוף דמסכת כלאים) יהב ספליני דמרטוט דעמר על חדא וספליני דמרטוט דכיתן על חדא עיין ערך אספלנית:
ספן [שיפפער]. (שביעית פ"ה). לא לספר ולא לספן (שבת קיב) ובקשר הספנים. (ב"מ פד) עיילו ליה ספונאי שיתין ארנקי (שבת פג) מנין לספינה שהיא טהורה פי' שאינה מקבלת טומאה כל אניות הים ומלחיהם תרגומו כל נחותי ספיני ימא וספניהון (אמר בנימין לשון מקרא זה ירד אל ירכתי הספינה):
ספן [רייבען אן דער ערד] (ביצה ז חולין סד) בגמרא נשתברו רגליה בדספנא מארעא פי' כשאין לה תרנגול ומתעפרת בעפר ויולדתו ומאותן הבצים לא יצא מהן אפרוח. (כתובות עב) שלא תלך לבית האבל. ואין כל בריה סופנה פירוש אין קוברה בעפר: [הפלאה שבערכין]ספן ב' כתובות דף ע"ב. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל יוציא ויתן כתובה אמאי ומשני למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה איכא דאמרי ואין כל בריה סופנה פירוש אין קוברה בעפר עכ"ל. וכן פירוש רש"י בזה"ל סופנה קוברה כשם שלא גמלה חסד כך לא יגמלו עמה:
ספן [שעטצען. עהרען] (מ"ק כח) מאן חשיב. מאן ספין מאן רקיע פי' כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבות. (בילמדנו קח את המטה): [הפלאה שבערכין]ספן ג' מועד קטן דף כ"ח. מאן ספין מאן חשיב מאן רקיע. פירוש כיון שנמסר אדם ביד מלאך המית אין שם חשיבות בילמדו קח את המטה ולא ספנן הקדוש ברוך הוא לצרכן שאינן ולא כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו ובהן עם לבדד ישכון אתון אמרין דלית אומא ספינא כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו ובריש ואתחנן התחיל מבקש על עצמו ולא נספן ובכי תאמר בלבבך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אין הגוים ספונים לפני כלום שאין להם לא ברית עכ"ל. הביאו תוס' שם בזה"ל ספין חשיב למחר הוא והיא מתה ואין כל בריה ספונה [וכתבתי שם דכך צ"ל ספין חשוב למחר היא מתה (בכתובות דף ע"ב) ואין כל בריה סופנה] פירוש חשובה ובמדרש ילמדנו אין הגוים ספונים כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו וכן פי' בערוך והביא עדיין ראיות אחרות עכ"ל ודבריהם קצת צריכין עיון דהא הערוך גופא פירוש אהא דאין כל בריה סופנה פירוש אין קוברה בעפר [עיין בערך ספן הסמוך למעלה] ואפשר דהתוס' הביאו דברי רבינו הערוך רק לדוגמא ולראי' דספין היינו חשיבות אבל בזה לא סבירא להו כוותיה דהערוך ופירוש רש"י דאין כל בריה סופנה יהיה הפירוש קבורה משום דקשיא ממה נפשך אם בעלה קיים והוא עודנו בחיים מחויב בעלה לקוברה ואם בעלה מת כבר טרם שתמות היא הלא אז כולי עלמא מחויבים לקברה כמו שאר מתי מצוה [וקושיא זו לפירוש רבינו ורש"י צריך ישוב] והוי יודע דמה שכתבו התוס' במועד קטן והעתיקו הגמרא דכתובות למחר הוא והיא מתה אף שלפנינו בש"ס דכתובות איתא למחר היא מתה לכאורה הנוסחא אמיתית כמו שגרסו תוס' לפי מה דקיימא לן דהלכה כר' יהודה דאמר בכתובות דף מ"ו: אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננות להספד וכן פסק באבן העזר סימן פ"ט אם כן בהא דהמדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל שיוציא ויתן כתובה מפרש הש"ס תנא למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה ואיכא דאמרי אין כל בריה סופנה קשה ללשנא קמא אמאי יוציא ויתן כתובה הלא בעלה מחויב לשכור חלילין ומקוננות להספידה. אבל לפי הגרסא תנא למחר הוא והיא מתה אתי שפיר:
ספן [זייף] (ב"ק צג) יכול להעבירו ע"י ספון (נדה עא) ספון מעבר ליה ס"א צפון פירוש בלע"ז ספו"ני ובלשון ישמעאל צבעון (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי בורית): [הפלאה שבערכין]ספן ד' בבבא קמא דף צ"ג: יכול להעבירו ע"י ספין. נדה דף ס"ב. ספון מעבר ליה ס"א צפון פי' בלע"ז ספוני ובל' ישמעאל צבאין עכ"ל. במוסף (א"ב פירוש בלשון יוני ורומיי בורית) עכ"ל ע"ש:
ספן [ווארף שפיז] ומשקל קינו תרגום ומתקל סופיניה (אמר בנימין פ' סביני בלשון יוני עץ החנית):
ספן שפוני זו חלזון בערך טרית:
ספסטה [אדוואקאט. מיניסטער] בגמרא דבני מערבא במסכת שביעית בהפיגם א"ל ספיסטא פי' יועץ של מלך (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי איש חכם ומליץ טוב):
ספסל [זעססעל] (פסחים נא) יושבין על ספסלי עכו"ם (שבת קנא) קורה שנשברה סומכין אותה בספסל (מקואות פ"ה) ובלבד שלא יטבול על גבי ספסל שהוא בתוך המעיין שהוא כאילו טבל בכלי (אמר בנימין פי' ספסל בלשון יוני כסא נמוך וחז"ל החליפו האותיות וכן עשו במלות אחרות תרגום ירושלמי בפסוק ויהי השמש באה די ספסלין אסתדרו):
ספסף [אויס רייסען] (נזיר לט) או שסיפסף כל שהוא חייב גמ' תלש מרט סיפסף. פי' תלש מעיקרו. סיפסף תלש מקצת השיער והניח מקצה מרט שהעביר את השיער ע"י סיכה שמסרת השיער זוג מספרים תער איזמל חופף ומפספס חופף מתחכך מפספס מפריד את השיער:
ספסד [שווערד] (ב"ב כא) שקל ספסיר' למקטליה (סנהד' ז) כי הוה רחימתין עזוזא אפותיא דספסירא שכיבן פי' גאון אפותיא דסיפא פי' כשהיתה אהבתנו עזה היינו שוכבין על סף השער ודי לן עכשיו שאין אהבתנו עזה מצע של ס' אמה אינו מספיק לנו פי' ספסירא סייף וחרב (אמר בנימין תרגום דור חרבות שניו דרא דספסרי אינון ככוי):
ספסר [שפעקאלאנט] (ב"מ נא) אמר רב נחמן בתגר ספסר שנינו. פי' דזבין מהכא ומזבין להכא ואזולי מוזולי מדעתו כדי שיהו לו מעות מצויין בידו והשתא מיהת כשאינו מוצא סחורה יפה כאותה שמכר קא הדר ביה ובעי טעין אונאה כיון דמדעתיה זבן ומזבין לא מצי טעין ולא איצטריכו וכו':
ספף [איין ארט שפייז. שאטטען] בילמדנו בריש וישב יעקב ולא יהיה לי סיפוף של חרובין בארץ ישראל (אמר בנימין ענין מאכל ע' ערך סף קמא):
ספק [ציזאממען שלאגן דיא הענדע] (ביצה לו) (מ"ק ל) אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין פי' מספקין סיפוק שבא מחמתו כדכתיב ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו טיפוח לרצונו (ירושלמי במשילין) ריקוד עוקר רגלו אחת ומניח אחת קיפוץ שתי רגליו כאחד [הפלאה שבערכין]ספק א' ביצה דף ל'. ודף ל"ו. אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין. פירוש מספקין סיפוק כדכתיב ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו שבא מחמתו טיפוח לרצונו ירושלמי במשילין ריקוד עוקר רגלו אחת ומניח אחת קיפוץ שתי רגליו כאחד עכ"ל. ורש"י פירוש טיפוח מטפח ידיו זו לזו מספקין כף על ירך וע"ל בערך טפח ד':
ספק [צוויפעל] חטאת העוף הבאה על הספק כבר פי' בערך חטא (אמר בנימין תרגום בפסוק אמותינו כאלמנות אמהתנא כארמלן די אזלו גבריהון בכרכי ימא ומספקא להון אם אנון קיימין):
ספק [בינדען, קניפפען] (כלאים פ"ו) סיפקה בחבל או בגמי פי' סיפק את הזמורה בחבל או בגמי מאילן לאילן (ב"מ קג) ושניהן מספקין את הקנין פי' עץ שמשים בתוך האילן (פרה פי"ב) מספקו בחוט ובכוש פי' האזוב הקצר קושרו עם חוט בכוש כדי שיגיע למים שמו סיפוק כדמתרגמינן סיפק לך צרכך איכא דאמרי קושרו בחוט או בכוש עד שמגיע למי נדה שבצלוחית (אמר בנימין פי' בל' יוני פעל הקושר):
ספק [אונטער נעהמען לו ליווערין, איבער פלוס] (מדות פ"ב) בגמרא מדות הלח (ב"מ נז) כדתנן (שקלים פ"ב) המקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו מג' יספק מד' פי' המקבל מעות מן הגזבר ספק סלתות למנחות למקדש בכל השנה כולה ד' סאין בסלע ונתייקרו ועמדו ג' נותן ד' קיבל עליו לספק סלתות מג' והוזלו ועמדו ד' נותן ד' שיד הקדש על העליונה (אמר בנימין תרגום אם יש"ק עפר שומרון אם יספק עפרא דשומרון ל' ספוק):
ספקל [ארטהייל] (בילמדנו בריש אחרי מות) אבל אלו שהכניסו שלא ברשותן הכניסו מה עשה נתן להם ספק ולא ויש מהן בערך דמם (אמר בנימין פי' בל' רומי יסורים ומקל השוטר ומיתת בית דין):
ספקילא [הויך אורט] ירושלמי דשבת פרקא קמא אפילו נתון בספיקולא פי' בל' רומי מקום גבוה מקום מצפה:
ספקלטור [שארף ריכטער] (שבת קח) ואחד הרגו ספקלטור שר הטבחים תרגום רב ספקלטוריא בריש מגלת איכה לפתוח פה ברצח ספקלטורין בילמדנו ואלה שמות ספקלטורין טורין וברח משה (אמר בנימין פי' בל' רומי ממונה להרוג מחוייבי מיתה למלכות):
ספקלר [דורך זיכטיג]. בסוף כלים ספקלריא טהורה ותמחוי שעשאו אספקלריא טמא (סוכה מו) הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה. (יבמות מט) כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה פי' כיון דאמר ליה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה' חילוף דבריו אמר ידענא ביה דלא מקבל הוה בעי למימר ליה והלא אותן העומדין עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וגו' וכתיב כי לא יראני האדם וחי וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה אלא כבודו ראו גם כבודו ראיתי אני ויש כבוד למעל' מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם ועליו נאמר כי לא יראני האדם וחי ומקצת ממנו בקש משה רבינו שנא' הראני נא את כבודך והשיב לו כי לא יראני האדם וחי וזהו שאמרו בשמועה זו מכל מקום קשו קראי אהדדי ופי' בעניין זה הפירוש ואמרו תנאי היא. וי"ס שאין כתוב בהן תנאי היא אלא קשו קראו אהדדי כדתניא כל הנביאים נסתכלו בספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל בספקלריא המאירה. פי' כי לא יראני האדם וחי על הוד שכינה נאמר שהוא הוד בוהק ואין בריה יכולה להסתכל בו וכל המסתכל מת מיד וכל הנביאים ראו כבודו מתוך ספקלריא שאינה מאירה כאור כחוש ונדמה להן שראו מראה וזהו כאדם זקן שאורו כחוש ורואה הנמוך כאילו גבוה והאחד כשנים וכן כיוצא בהן ואינו כך וזהו שאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה. כלומר מראה שרואין דמיון ולא עיקר ומשה רבינו נסתכל בכבוד ובהוד השכינה בספקלריא המאירה מאחורי הוד השכינה וביקש יותר מראה מן ההוד ולא ניתן לו. וכענין הזה מפורש בריש ויקרא רבה מה בין משה רבינו לכל הנביאים רבי יהודה ברבי אלעאי אומר כל הנביאים ראו מתוך ט' אספקלריות מראה וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואראה ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת שנא' במראה ולא בחידות. ורבנן אמרי כל הנביאים ראו מתוך ספקלריא מלוכלכת הדא היא דכתיב וביד הנביאים אדמה ומשה רבינו ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת שנא' ותמונת ה' יביט הרי רבי יהודה ברבי אלעי ורבנן כולן שוין שראה משה רבינו שלא כראיית כל הנביאים הנה בין למאן דגריס תנאי הוא והוא רבי יהודה ברבי אלעאי ורבנן ובין מאן דגריס בלא תנאי נתברר פי' שמועה זו ומכל מקום אין שם דבר מבורר ראיית דמות ידועה שהרי יחזקאל שפי' במרכבה ולא הזכיר אלא רוח גדולה וענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה כעין החשמל מתוך האש אבל דברי הכל ההוד והכבוד הגדול הוא כבוד השכינה לא ניתנה רשות להסתכל בו לכל בריה וכל שהוא חכם מבין מדעתו. אבל לפרש יותר מזה בהוד השכינה לא ניתנה רשות (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי מראות ורקועי זכוכית): [הפלאה שבערכין]ספקלר יבמות דף מ"ט: כל הנביאים נסתכלו בספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל בספקלריא המאירה פירוש כיון דאמר לי' משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה' חילוף דבריו אמר ידענא ביה דלא מקבל. הוה בעי למימר ליה והלא אותן העומדין עם משה נאמר בהן ויראו את אלקי ישראל וגומר וכתיב כי לא יראני האדם וחי וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה אלא כבודו ראו גם כבודו ראיתי אני ויש כבוד למעלה מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם ועליו נאמר כי יראני האדם וחי ומקצת ממנו בקש משה רבינו שנאמר הראני נא את כבודך והשיב לו כי יראני האדם וחי וזהו שאמרו בשמועה זו מכל מקום קשי קראי אהדדי ופרוש בענין זה הפירוש ואמרו תנאי היא. ויש ספרים שאין כתוב בהן תנאי היא אלא מכל מקום קשי קראי אהדדי כדתניא כל הנביאים נסתכלו בספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל בספקלריא המאירה. פירוש כי לא יראני האדם וחי על הוד שכינה נאמר שהוא הוד בוהק ואין כל בריה יכולה להסתכל בו וכל המסתכל וכל הנביאים ראו כבודו מתוך ספקלריא שאינה מאירה כאור כחוש ונדמה להם שראהו מראה וזהו כאדם זקן שאורו כחוש ורואה הנמוך כאלו גבוה והאחד כשנים וכיוצא בהן ואינו כך וזהו שאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה כלומר מראה שרואין דמיון ולא עיקר ומשה רבינו נסתכל בכבוד והוד השכינה בספקלריא המאירה מאחורי הוד השכינה וביקש יותר מראה מן ההוד ולא נתן לו. וכענין הזה מפורש בריש ויקרא רבה מה בין משה רבינו לכל הנביאים רבי יהודה ברבי אילעי אומר כל הנביאים ראו מתוך אספקלריות מראה וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבא לשחת העיר ולראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואראה ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת שנאמר במראה ולא בחידות. רבנן אמרי כל הנביאים מתוך ספקלריא מלוכלכת חדא היא דכתיב וביד הנביאים אדמה ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא מצוחצחת שנאמר ותמונת ה' יביט הרי רבי יהודא בר אילעי ורבנן כולין שוין שראה משה רבינו שלא כראיית כל הנביאים הנה בין למאן דגריס תנאי היא והוא רבי יהודה בר אילעי ורבנן ובין למאן דגרס בלא תנאי נתברר פירוש שמועה זו מכ"מ אין שם דבר מבורר ראיית דמות ידועה שהרי יחזקאל שפירוש שבמרכבה ולא הזכיר אלא רוח גדולה וענן גדול ואש מתקלחת ומתוכה כעין החשמל מתוך האש אבל דברי הכל ההוד והכבוד הגדול הוא השכינה לא ניתנה רשות להסתכל בו לכל בריה וכל שהוא חכם מבין מדעתו אבל לפרש יותר מזה ההוד השכינה לא ניתנה רשות עכ"ל. בגמרא איתא ידענא ביה דלא מקבל מנאי מאי דאימא ליה ואי אימא ליה לישוויה מזיד וז"ל תו' ד"ה לשווי' מזיד פירוש רבינו חננאל שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלקי ישראל עכ"ל. ובמיני תרגימא שחברתי בס"ד כתבתי דברים של טעם תמצא שמות פרשה ך"ד פסוק יו"ד:
ספיקריא [העהלע] פרק הרואה דברכות ירושלמי היה יושב בבית הכסא אי בבית ספיקריא פי' בל' רומי מערה:
ספר [שערער] (שביעית פ"ח) לא לספר ולא לספן פי' ספר גלב. (כלים פי"ג) זוג של ספרים שנחלקה פי' בערך זג (שבת נח) מספורת של פרקים פי' בערך נגוסטר בכל כלי עץ שנחלק (כלים פי"ז) תיק מספרת ומספרים והתער (סוכה כ) של שק ושל ספירה פי' השיער שמספר מזנב הסוס ומן הצואר (אמר בנימין תרגום ויגלח ויחלף שמלותיו וספר ושני כסותיה):
ספר [בוך. ראללע] (כלים פ' טו) כל הספרים מטמאין את הידים חוץ מספר עזרא פ' מפני שהכהנים זריזין הן ולא יבא להצניע ספר אצל תרומה שבשביל כן גזרו עליו טומאה כמפורש (שבת טו) בסוף ידים וספרי המירוס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים. (פסחים קיב) וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה פי' ספר מבואר שלא יהא מטושטש בספר מדוקדק. ירושלמי בפרק קמא במגלה ובפי' ר"ח ובפרק הניזקין הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות בדיו מסורגל וכרוכין בשיער וטולין במטלית ודבוקין בדבק ותופרן בגידין וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקום הבשר ואם שינה פסול ולא יהא כותב חציו של עור וחציו של קלף ועוד מפורש בערך דוכסוסטוס (ברכות ח) רבן גמליאל אומר מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו זהו שמניח ספר תורה ויוצא (ע"ז ט) וקרסיט' וסימנ' תנא תוספא ספרא בצירא פי' מנהג הכותב מקרא לכתוב בחיסור כגון משה בלא ו' לאמר בלא ו' אבל התנא מנהגו לכתוב התיבה מלא בלא חיסור ספרא וספרי פי' ספרא נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו ספרי הוא וישלחו שהן שני חומשין. ספר מתא כבר פי' בערך אמן: [הפלאה שבערכין]ספר ב' עבודה זרה דף ט'. וסימן תנא תוספאה ספרא בצירא. פירוש מנהג הכותב מקרא לכתוב בחיסור משה בלא ו' לאמר בלא ו' אבל התנא מנהגו לכתוב התיבה מלא בלא חיסור עכ"ל. ז"ל רש"י תנא תוספאה קורא מקרא שלם בתוספאה אותיות לשנא אחרינא קרי תוספאה וזה נראה עיקר דלענין קריאה דקרא לא שייך תנא כלל אלא קרא. ולפירוש רבינו שפיר גריס תנא תוספאה.
ספר [צעהלען. שרייבין. געלעהרטער] (ברכות מה חולין קו) שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. (קדושין ל) לפי' נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים ו' דגחון חצי אותיות של תורה דרש דרש חציין של תיבות והתגלח בפסוקין וכו' (בריש כלים) ומצורע בימי ספרו פי' דין המצורע לאלתר כשיתרפא מביא שתי צפרים ויושב ז' יעים מחוץ לאהלו ואלו ימים נקראו ימי ספרו וביום השמיני מביא ג' קרבנות וטהור לגמרי כמפורש בריש פרשת זאת תהיה (קדושין כה) והיא שנספרת על גב היד פי' נספרת בסדר האצבעות (נדה לז) מה ימי נדה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן פי' כימי נדת דוותה לא צריך דהא כתיב וטמאה שבעת ימים אלא לדרשה אתא דכימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה דאין בהן נעשית זבה ומאחר שאין ראוין לזיבה אין ספירת ז' עולה בהן דכיון דאין זיבה אין ספירה אף ימי לידתה אותו יום שהיא יולדת בו ואין ראוי לזיבה כדאמרן מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואין ספירת שבעה עולה מהן אלמא דאינה סופרת ואינה עולה למנין שבעה נקיים (שם נד) זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. פ"א מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה שאפי' כל ז' רואה דם אינה נקבעת זבה ואם היתה זבה קודם אין ספירת ז' עולה בימי נדתה דכיון דהגיע זמן נדתה וראתה דם אפילו ספרה מקצת נקיים סתרה ולא סלקא:
ספר [האפען. גרעניץ]. (יבמות מח). ובעיר הסמוכה לספר אי. משהין אותו כל עיקר שמא ישמע דבר וילך ויגיד לחבירו גוי (סוטה מב) אחת בספר ואחת במלחמה (עירובין מה). (ב"ק פב) בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא (בילמדנו שלח לך) עמלק יושב מה ראה עמלק לישב בארץ הנגב על הספר על דרך כניסתן של ארץ ישראל פי' ספר ארץ העמים הסמוכה לארץ ישראל ועיר הסמוכה לים נקראת ספר כמו כדמתרגמינן זבולון לחוף ימים ישכון על ספר ימא:
ספיר [הילזען פרוכט] הפול והספיר בערך פול:
ספרגס [זיגעל] (ב"ר פ"ג) בפרשת נטל אוהבו וחבשו ונתנו בבית הסהר ונתן ספרגוס שלו עליו כך ויסגור ה' בעדו פי' חותם (אמר בנימין פי' בל' יון חותם ונקרא גם כן סימנטרין):
ספרכיתא [שלעכטער. רעדנער] תרגום מאיש מדבר תהפוכות מן גברא דממליא ספרכותא פירוש בל' רומי דבר מכוער ומלוכלך:
ספירינון [עדעל שטיין] תרגום ירושלמי נפך ספיר כמעשה לבנת הספיר:
ספרק [גאטטין. הנדשוחא] (שבת קב) מעפורת ושני ספרקין יש שגורסין סובריקי' והן בל' יון המכנסים והגאון פי' כלים שמלבשין בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות (אמר בנימין פי' בלשון יוני כל דבר עגול ואולי נקרא כן מין מלבוש עגול): [הפלאה שבערכין]ספרק שבת דף ק"כ. מעופרת ושני ספרקין ויש שגורסים סובריקון והן בלשון יון המכנסים והגאון פירוש כלים שמלבשין בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות עכ"ל. ועיין עוד לעיל ערך סוורק פירש רבינו לגרסת סובריקין עדילדין:
ספת [אבשניידען. איינטינקען] (שם קכד) ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי פי' לא יספות לא יחתוך כדתנן סופת באדמה פי' אחר לא יחבר שני שברים לכסות (ב"מ צח) וסופת במלח ואוכל פי' מטבל ומחבר במלת ואע"פ שערב לו ואוכל הרבה כיון שקצץ מותר: [הפלאה שבערכין]ספת שבת דף קכ"ד: ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי פירוש לא יספות לא יחתוך כדתנן סופת באדמה פירוש אחר לא יחבר שני שברים לכסות עכ"ל. וז"ל רש"י לא יוספות יתקן (להתיר) צ"ל להסיר בליטותיו ועקציו בשבת דעביד לה כלי והוי מכה בפטיש וז"ל הרב אלפסי פרק כל הכלים [דף נ"ג. דפוס זולצבאך] פירוש לא יספות לא יחתוך כדתנן באבטיח עכ"ל. ולכאורה זה שסיים כדתנן באבטיח משולל ההבנה. אולם ברור ראיתי כי כוונת הרב אלפס להביא דוגמא דספות יש לפרש על דרך חיתוך ממשנה דמעשרות פרק שני משנה ו' דתנן התם באבטיח שאבור לי סופת ואוכל [ואע"ג דהר"ש גרס שם כופף ואוכל וכן בפירוש הר"אש דשם מ"מ הרמב"ם והרב מברטנורה גרסי כדאתי לפנינו במשנה שבמשניות] וז"ל הרב ד"ה ואבטיח סופת ואוכל גרסינן כלומר חותך חתיכות דקות ואוכל עכ"ל. ומעתה כוונת הרב אלפס כדתנן כלומר דמלת סופת תנן באבטיח ופירושו חותך ואוכל. והנה רבינו הערוך שכתב כדתנן סופת באדמה ואני לפי שעה לא ידעתי מקומו גם המרשים לא רשם שום מסכת ופרק ודף ובכן בדרך אולי אני אומר דצריך להיות גם בדברי רבינו כמו שכתב הרב אלפס כדתנן סופת באבטיח. ובחפזי נא יערב שיח:
ספתק [שטארקער עססיג] (ב"ב צו) כגון דאשתכח חלא סיפתקא פי' חומץ חזק (אמר בנימין פי' בל' יון חומץ חזק מאד):
סק [אנצינדען] (שבת לז) כירה שהסיקוה (פסחים כא) לא יסיק בו תנור (מכשירין פ"ד) ולא יסיקן אלא בידים טהורות כדכתיב אף ישיק ואפה לחם ובערו והשיקו:
סק [זאק נאדל] (כלים פי"ג) ושל סקאין שניטל חידודה פי' מחט גדולה שתופרין בה השקין (בויקרא רבה אם בחקתי פ' לפני') הא סקא הא סלעא הא סאתא קום אכל וכו':
סק [אויף ברינגען] (גיטין סט) לאסוקי ליתי אפרא פי' להעלות ולסלק החולי (יבמות קו) לא חפצתי לקחתה בבת אחת ורבא אמר אסוקי מלתא היא (אמר בנימין בנסחאות כתוב אפסוקי ותרגום עלה נעלה מיסק ניסק (יומא לח) אר"א רקבובות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו פי' על דרך ובל אשא את שמותם על שפתי ומסקנא דמלתא הוא כלל העולה): [הפלאה שבערכין]סק ג' יבמות דף ק"ו: אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא לקרי לדידה לא לחודי' ואבה יבמי לחודי' וכו' ולא ליקרי לידידי' ולא לחודי' וחפצתי לקחתה לחודי' אלא לדידה לא אבה יבמי (בבת אחת) ולדידי' לא חפצתי לקחתה (בבת אחת) ורבא אמר אסוקי מילתא היא ולית לן בה עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב אפסוקי מילתא וכו') וכן איתא הנוסחא בסוכה דף ל"ט. כנוסחת רבינו אסוקי מילתא והניח רבינו המוקדם בסוכה וכתב המאוחר ביבמות לאפוקי מנוסחאות שלפנינו שכתוב אפסוקי מילתא לכך העתיקו רבינו להורות הדרך הנכון דצ"ל אסוקי מילתא גם ביבמות [כמו דאיתא בסוכה. וכן בתוס' דסוכה דף ל"ח: בד"ה אמר רבא וכו' דבסוף מצות חליצה דף ק"ו: אמר אביי וכו' (אמר רבא וכו') צ"ל רבא אמר אסוקי מילתא וכו' וכן כתבתי בנליון הש"ס שלי דצ"ל [ע"פי עדות הערוך ותוס' בסוכה] אסוקי מילתא וכו'.
סקא [היישריק] (תעניתו) ומעלה סקאין פי' מין ארבה יירש הצלצל תרגום יחסניניה סקאה:
סקב [קרעטצע] (ב"מ כז) אוכף לא שאולי אנשי משום דמסקבל חמריהו פי' פעמים תהיה בהמת בעל האוכף רזה ובהמת השואל שמנה וכשנותנין עליה האוכף מתפתח וכשמחזירו המשאיל על בהמתו מסקב' פי' עושה בה חבורה כדאמרי' (קדושין ס) אמר אביי סקבא דשתא ריגלא פי' חבורה של כל השנה הרגל כלומר כיון שאוכלין ושותין ובטילין ממלאכתן מתייחדין ובאין לידי עבירה (סנהדרין צח) בענין משיח ויתיב בין סקבי דרומי פי' בעלי חבורות (אמר בנימין פי' בל' רומי פעל המשרט בצפורנים או בדבר אחר על הבשר עד שיעשה חבורה ואומרים כן לשחין): [הפלאה שבערכין]סקב קידושין דף פ"א. אמר אביי (לפנינו איתא אבין) סקבא דשתא ריגלא. פירוש חבורה של כל השנה רגל כלומר כיון שאוכלין ושותין ובטילין ממלאכתן מתייחדין ובאין לידי עבירה עכ"ל. ורש"י ותוס' מפר' בענין אחר ריעוע של כל ימות השנה רגל ליחוד ולעבירה שיש קבוצות אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונושאים ונותנים זה עם זה כן לשון רש"י. ולשון תו' ונותנים עין זה על זה. בתמים דעים להראב"ד סי' קע"ד כתב שמעתי מפי בקי כי סקבא ענין קלקול וכו' ואני ראיתי כי סקבא הוא ענין עלילה מלשון התרגום עלילות דברים תסקופי מילין ואם זה בבי"ת וזה בפ"א אין בכך כלום וכו' ואומרים בן פקוע במקום בן בקוע וכו' וירצה לומר סקבא דשתא ריגלה עלילה של כל השנה רגל כלומר האדם עלול וקרב להמשך אחר תאוות לבו בימי הרגל וכו': שם באות הנ"ל סנהדרין בחלק דף פ"ח: בענין משיח ויתיב בין סקבי דרומי. פירוש בעלי חבורות עכ"ל. ע"ש דאיתא לפנינו בענין אחר:
סקבטר [שריפט] (בפיסקא דאחרי מות ובויקרא רבה באחרי מות) ר' לוי אמר בסקבטרין שכתבת לי (אמר בנימין פי' סקריפטרין בל' יוני כתיבה ע' ערך סקריפטור):
סקבם לוחים של סקבם כבר פירשנו בערך לח:
סקר כגון הדין מססא דמסקיר פי' בערך מסאסא ובערך מסקיר:
סקווסתו [איין לאנד] גווייתא וסקווסתן ברייתא (יומא י) (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי מחוז צפוני נבדל מנהר גדול חציו באסיא וחציו בשליש עולם אחר ואנשים גבורים יושבים באהלים ונקראים היום טטר):
סקל [שלאג] תרגום ירושלמי וקראהו אסון פן יקראט אסון סקל (אמר בנימין אין גרסא זו בנוסחאות):
סקל [ענטשטיינען] (שביעית פ"ב). מסלקין עד ר"ה פי' משליכין האבנים כמו סקלו מאבן (אמר בנימין פי' בל' יוני פעל חפירת הארץ אצל הנטעים לאבד העשבים הרעים בכלי מיוחד כי התולש ביד נקרא לנו נוכש):
סקל [מיינסטער] (ב"מ) נייתו כסא דכספא מבי סיקלי פי' מבית האומן: [הפלאה שבערכין]סקל ג' בבא מציעא דף פ"ד. ניתי כסא דכספא מבי סיקלי פירוש מבית האומן עכ"ל. לפנינו איתא מבי סלקא. וז"ל רש"י מבי סילקי כשיוצא מבית האומן שהוא צהוב ממראה להב האש בי סילקי בעלותו מן האש:
סקלא [לייטער] (תוספתא דשבת פ' אע"פ) באותה שעה עשה עכו"ם סקלא לירד בו פי' בל' רומי כבש כמו אסכלא:
סקלט [פאלסט] (בפ' ויקהל) ובא לסקליטין שלה פי' חצר שלה אי נמי פלטירין שלה:
סמקיון [איין גשרימפען] (תענית יט) נעשו גשמים סמיקין בעולם פי' מבדרין ומבחינין אם הדור זכאי ואם חייב קודם שיחרב בית המקדש בל' של זהורית ובדברים הרבה (אמר בנימין בנסחאות כתוב צימוקין ופי' רש"י שיורדים בקושי מלשון ושדים צומקים):
סקונדרי כבר פי' בערך אסקונדרי:
סקס [מאסס וואגע, פייגע ארטיקעס גיוועקסע] (ב"ר פ' י' ויכלו השמים) לכל יש סקוסיס חוץ מן התור' שאין לה סקוסיס (ובפ' מ"א וינגע ה') מה תמרה וארז אין בהם לא עומקים ולא סיקוסיס (ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פ' רבי עזריה א"ר סימון לקרבנות נתתי סקוסים לעצמך אין אתה נותן סיקוסיס (אמר בנימין פי' בל' יוני משקל ומדה ומענין זה לכל יש סקוסיס לקרבנות נתתי סיקוסיס ויש בל' יוני סיקוסיס אשר פירושו מין מים הן באדם הן בעץ והוא שאת אשר צורתו כמו תאנה נולד מן לחלוחית מעופש ומענין זה לא עומקין ולא סיקוסיס ובנוסחאות שלנו כתוב לא עמוקים ויש לדקדק הפרש הגרסא של בעל הערוך לגרסאות שלנו כי בפ' יין ושכר אל תשת של ויהי ביום השמיני לא נזכר רבי עזריה ובעל הערוך הזכירו כאן ובערך שפרפרא ועוד כי מימרא לקרבנות נתתי סקוסיס הביא בעל הערוך בשם ר' סימון ובנוסחאות שלנו הובאה בשם ר' פנחס):
סקף [שוועלע] אל מפתן הבית תרגום סקופת בית מקדשא:
סקף [פארווארף] תרגום עלילות דברים תסקיפי מלין:
סקפט [קליידונג] במגלת איכה גלתה יהודה אומות העולם כשהן גולין בסקפטיות שלהן אין גלותן גלו' אבל ישראל כשהן גולין יחיפון גלותן גלו' פי' סקפי"טי בלע"ז (אמר בנימין פי' סקפטי בלשון יוני כסות ולבוש):
סקפטס [בעדעקט] (בפסקא דבחדש השלישי) בתוך נתיבות משפט א"ר הונא לסקיפסטי של מטרונה שהיתה עוברת בשוק (בויקרא רבה אשה כי תזריע) בהמה הולכת רבוצה והוולד נתון לתוך מעיה כמין סקיפסטי (אמר בנימין פי' בלשון יוני עגלה וצב מכוסה להגן מן הרוח גשם ושרב).
סקר [רייטל] (שבת קד מגלה יז) בסם ובסיקרא (מדות פ"ג חגיגה ח) וא"א לעשורי ביום טוב משום סקרתא (נזיר לט) סקרתא דעמרא דרפי מלתחת (בפיסקא ותאמר ציון) ומסקרות עינים רבי דוסא דקסרין אמר שהיו מסקרות עיניהן בסיקרא פי' צביעא (אמר בנימין בלשון יוני מין אדמה עיין ערך סם):
סקר [ווינקען] (ב"ר פ' יט) ולא מין העין שלא תהא סוקרנית והיא סוקרנית ומסקרות עינים פירוש ענין ראיה וכדאמרינן ולא מן האזן שלא תהא צייתנית והרי היא שנאמר ושרה שומעת עין שזפתו תרגומו עינא דסקרתיה:
סקר [שפרינגען] (ב"ק כב) כלבא בסירכא וגדיא בסיקרא פי' דרך הגדי בסיקרא כדאמרינן כדי שיזדקר הגדי בבת ראש והכלב בסירכא כדאמרינן דלמא אתי למיסרך ואפיכו מנהגם (אמר בנימין בנוסחאות כתוב כלב בזקירא וגדיא בסריכא):
סקר [רייבער] (גיטין נה) לא היה סקריקון ביהודה (מכשירין פ"א). מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין פי' כשהיו מציקין אונסין את האדם היה אומר לו שא קרקעי והניחני (אמר בנימין פי' בל' רומי רצחן):
סקרדין [געהיימע פאטענטען] (ב"ר פ' ע"ב) שכן מוכתב בסקרדין של פרעה שאין עבד מולך נראין הדברים שזה סקרדין וסקבטרין של מעלה אחד הן (אמר בנימין פי' סקרטין בל' רומי כתבי סגולה של מלכים ושרים):
סקרדק [שוחארימען] (ב"ר פ' מ"ו) ותענה שרי רבי ברכיה אומר נפתחה סקורדקין על פניה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב טפחתה בקורדיקייסין ופירושו מנעל):
סקורטיא [קלייד אוים לעדער] (כלים פ' י"ו) תיק טבלא וסקורטיא (שם פכ"ו). עור סקורטיא עור קטבליא פי' חלוק של עור שלובשין אותן העבדנין בשעת מלאכתן (אהלות פ"ח) ויריעה וסקורטיא וקטבליא (נדרים נה). תניא הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור בפונדא ובפסיקיא ובסקורטיא ובקטבליא מאי אסקורטיא אמר רבה בר חנא כיתונא דצלא (אמר בנימין פי' בל' רומי לבוש או כסות או דבר אחר העשוי מעור עב וחזק). [הפלאה שבערכין]סקורטיא כלים פרק י"ו תיק טבלא וסקורטיא. ובפרק כ"ז שם עור סקורטיא ועור קטבליא פירוש סקורטיא עור שלובשין אותו העבדנין בשעת מלאכתן וכו' עכ"ל: ז"ל התי"ט משנה ח פרק ט"ז דכלים תיק טבלא וסקורטיא בערוך מפרש כמו סקורטיא דלעיל משנה ד' וכתב בעל כף נחת וז"ל ואי אפשר לפרש כן לפי שהתיק נעשה לבל יפסד או יתלכלך הכלי החשוב שבתוכו ולא שייך תיק לדבר מאוס וכו' ואני מביא סעד לפירושו ע"ש:
סקוריא [בייל. האק] תרגום ירושלמי גרזן ונדחה בגרזן (אמר בנימין פי' בלשון רומי גרזן):
סקריפטור [שרייבער] (מדרש קהלת פסקא טובה חכמה ושבנא הסופר סקריפטור פירוש בל' רומי סופר):
סיקריקין [צוקער ווערק] (ירושלמי דביצה פרקא קמא שחק הוא מרק קונדיטון ביומא טבא אמר ליה אין וכל מיני סיקרין פי' בלשון יוני ורומי מיני מתוקים ודברים מתובלים עם דבש של קנה הנקרא סוקר):
סר [אבשניטץ] (שבת מט) בנסורת של חרשין (שם קכג) חוץ מן המסר הגדול פי' מסר היא המגיר' ומה שיצא מתחת המסר נקרה נסורות:
סר [נאך זעהן אונטער זאכען] (עירובין סג) רבינא סר סכינא בבבל (בבא מציעא עו) הא דסיירא לארעיה מאורתא (שם צז) ולמיסר טעוניה הוא דנפק (חולין קה) מאן דסאיר נכסיה כל יומא מרווחא אסתירא (שבת יב) מניין שהקב"ה סר את החולה שנאמר ה' יסעדנו קרי ביה יסערנו פירוש סר סער בהבלעת עין תרגם פוקד מסער וכן דרך ל' ארמי להבליע ח' וע' כגון שודא דדייני שהוא שוחד וכגון מסותא שהוא מסחותא תרגום רחיצה ושיתא שיחתא טבעו גוים בשחת עשו: שוחיה דמר לא גמירנא שעותיה ביעי דפייא בועי דפעיא כיולדה אפעה איביא להו איבעיא להו וטובא הכין בגמ' ופי' למיסר טעוני לפקוד המשאוי וכן פי' סייר נכסיה פוקד נכסיו כמה בדק הבית מל' בודק ומעיין מה צריכין (גיטין לח) בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו דסיירי בשבתא וכו'. פי' מחשבין כמה תקנות וכמה בנינים יעשו בהן למחר (ב"ב כא) שאני דגים דיהבי סיירא פי' נותנין הדגים ביניהם סימן ומודיעין שיש בזה המקום מרעה ומתקבצין כולן שם וכל דגים שהן הולכין בים בפחות מפרסה מן המקום שהרשתות פרוסות שם כולן באותן הולכין וכל צייד שצד מהן כאילו מתוך הרשתות צדה אותן זה פי' ר"ח ז"ל ורבי גרשם פי' כי מסיר לו דבר שבא כבר למצודת חברו במאכל שמשים במצודתו לפי שכשמעיינין ורואין מאכל אחר בורחין ממצודתו של זה והולכין לשם וגוזל במים דבר שכבר בא למצודת חברו אבל ברחוק פרסה אינו יכול להביט המאכל אבל גבי רוח דליכא למימר הכי דבר הבא לידו אתה מסיר ממנו שעדיין לא בא לידי כלום מידי דמצי לאוקמינהו במבוי: [הפלאה שבערכין]סר ב' שבת דף י"ב: מניין שהקב"ה סר את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי קרי ביה יסערנו פי' וכו' עכ"ל. לפנינו איתא שאני חולה שכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מניין שהשכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי וז"ל סועד סומך בתשות כחו משום רבינו יעקב סוער תרגומו של פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך תפקוד לשלום [שמואל א' י"ז] ומתרגמינן ואת אחיך תסער לשלם ולהך לשנא גרסינן אל תיקרי יסעדנו אלא יסערנו עכ"ל. ואין ספק משום דהיה קשה לפירוש הראשון מה חידש ומה הוסיף רב ענן על מקרא מלא ה' יסעדנו ורב ענן נמי אמר שסועד לכך הביא רש"י הפירוש של רבינו יעקב דרב ענן אשמועינן שהשכינה סוער דהיינו מבקר את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי אל תיקרי יסעדנו אלא יסערנו ולהכי שפיר אמר ר' אליעזר המקום ידכרינך לשלם מפני שהשכינה שם דבר בלשון תרגום. והנה עתה מבואר כי הפירוש של רבינו הערוך כפירוש של רבינו יעקב אלא שהחילוק ביניהם קצת בגירסא שרבינו יעקב גורס סוער ורבינו הערוך גרס סר בהבלעת העי"ן. עיין קונטרוס סימן ל"ד: שם באות הנ"ל פירוש סר סער בהבלעת העי"ן תרגום פוקד מסער וכן דרך לשון ארמי להבליע ח' וע' כגון שודא דדיינו שהוא שוחד וכו' עכ"ל. בב"י ח"מ סימן י"ב ובירושלמי אל תיקרי שודא דדיינו אלא שוחדא דדייני:
סר [אויפוואאלונג] (סנהדרין צב) ששה ניסים נעשו לאבותינו באותו היום צף הכבשן ונימק סורו ונפרש הכבשן פי' רב שר שלום יש חכמים אומרים שלהביות שהיו סרות ויוצאות נמקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו. יש מפרשים רבות וגבוהות של אש ושלהביות כעין סררות של אדם נימוקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו פי' צף הכבשן שהיה משוקע בארץ ועלה למעלה שיראוהו כל האומות נפרץ הכבשן שפירש הכסוי מן הקרקע ונצטנן. הומרק סירו שנימק הסיר: [הפלאה שבערכין]סר ג' סנהדרין דף צ"ב: ת"ר ששה נסים נעשו באותו היום צף הכבשן ונימוק סורו ונפרץ הכבשן. פירוש רב שר שלום שלהביות שהיו סרות נמוקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו יש מפרשים רבות וגבוהות של אש ושלהביות כעין סררות של אדם נימוקו ודועכו. פירוש צף הכבשן שהיה משוקע בארץ ועלה למעלה שיראוהו כל האומות נפרץ הכבשן שפירוש הכיסוי מן הקרקע וגצטנן ולפי הספר הומרק סירו שנימק הסיר עכ"ל. בגמרא שלפנינו איתא והומק סודו ועיין רש"י שם שהאריך בזה בחילוף גרסאות:
סר [ליידען שאפט] (קדושין פא) כל שעסקו עם הנשים סורו רע פי' ענין שאור כלומר חמוצו רע כדאמרי' חזר לסורו (אמר בנימין כמו שאורו ויש לתמוה על מאמר רבי אליה מזרחי בפירושו על רש"י בפסוק וגר לא תלחץ הזהירה התורה על הגר מפני שסירו רע ומפרש כמו צורו רוצה לומר אלוהו ומה יעשה עם מי שעסקו עם הנשים): [הפלאה שבערכין]סר ד' קידושין דף פ"ב. כל שעסקו עם הנשים סורו רע. פירוש ענין שאור כלומר חמוצו רע כדאמרינן חזר לסורו עכ"ל. וז"ל רש"י סורו רע. מנהגו רעקרבתו רעה לישתדל עמו שיהא סר אליו ובא לביתו עכ"ל. ובהוריות דף י"ג. פירוש רש"י מפני שסורו רע. שיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורם שר שלהם כדאמר בבבא מציעא דף נ"ט: בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא עכ"ל ובב"מ לא פי' רש"י כלום:
סר [פאטראן] (חולין קה) דהוה אזיל בתריה שרא דעניות פי' שר הממונה על עניות:
סר [שוואך. קרענקליך] (סנהד' כב) חד סרי ולא גנב נפשיה בשלמני נקט פי' אח' שתשש כחו ואין בו כח לגנוב ואחר חזרתי בתשובה כך אתה זקנת ואין בך כח לתשמיש אשה מפני כך תאמר אסירא לי ספר אחר חסריה לגנבא נפשיה בשלמני' נקיט כלומר כשיש לגנב חסרון גניבה שאין לו מה לגנוב אמר שלום לנפשו שלא יגנוב עוד כך אתה זקנת וכו':
סר [זינדיגער] (ב"מ צג) אשכחיה ואמר ליה גנבא סריא בדוכתא פלן שרינן וכך וכך גברי איכא בהדן. פי' אשכחיה רועה לגנב ואמר ליה גנב רשע בדוכתא פלן שרינן כך וכך גברא כו' זוקסא מקלות ואיכא דאמרי אבנים והלסטים אזל ואחתי גברי בהדיה ושקיל מיניה: [הפלאה שבערכין]סר ז' בבא מציעא דף צ"ג: אשכחיה ואמר ליה גנבא סריא בדוכתא פלן שרינן וכך וכך גברא איכא בהדן. פירוש אשכחיה רועה לגנב ואמר ליה גנב רשע בדוכתא פלן כך וכך גברי וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י מוסרח ויבאש מתרגמינן וסרי ובתשובת הגאונים ראיתי סריא פושע:
סר [שראנקען] (ב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה (ובפ' כג) כי עצר עצר אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסיר' (ובפר' מ"ב) ויקחו את לוט נתנוהו בסירה (ובסוף ויגש אליו יהודה) י' בני אדם שנמצא אחד בגניבה אין כולה בסירה פי' ענין סגירה (אמר בנימין פי' בלשון יוני מסגר וכבל ברזל):
סר [פערפוילען] תרגום ולא הבאיש ולא סרי:
סרב [ווייגערן] (ברכות לב) ולא יהא סרבן באותה שעה. פי' ממאן ולא יצריך שיפצירו בו חבירו מאד תרגום וימאן וסרב ואמר רבי שלשה רובן רע ומיעוטן יפה השאור והמלח והסירוב. [הפלאה שבערכין]סרב ברכות דף ל"ד. במשנה העובר לפני התיבה יעמוד אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה. פירוש ממאן ולא יצריך שיפצירו בו חבירו מאוד. תרגום וימאן וסריב ואמר רבי שלשה רובן רע ומיעוטן יפה השאור והמלח והסירוב עכ"ל. שם (בברכות) ת"ר ג' רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח וסרבנות ודע דבגיטין דף ע'. איתא שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן דרך וכו' וצ"ע דלא קחשיב התם הנך שלשה דתנא הכא ותו דהכא (תנא) וחשיב שלשה והא איכא טובא דקחשיב בגיטין. אמנם לפי גרסת שלשה רובן רע אפשר לומר דהנך שלשה דתניא הכא בברכות רובן רע דהיינו שנתקלקלו עד שמגיעין לגדר הרע בריבוי השאור ובריבוי המלח וכן הסרבנות שהמשילו הש"ס לעיל בסמוך אם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. אבל שמונה אלה דקחשיב בגיטין רובן קשה אבל לסוג הרע אין לכנותם כי הדבר בעצמו איננו רע רק שהוא קשה למילתא אחריתא המסתעף על ידי ריבוי ע"ש וברש"י ד"ה עושר מיעוטו יפה ורובו קשה שמבטלו מתלמוד תורה ומגביה לבבו עכ"ל. ועל פי יושר דברי אמת תשכיל במה שרמז רבינו וכתב בזה הלשון ואמר רבי שלשה רובן רע וכו' הכוונה בזה לא כמו דאיתא שלשה רובן קשה וכו' אלא צריך להיות רובן רע וכו' לתרוצי סוגיא דהכא שפירושו כן ואיננו מעכשיו רומיא מגמרא דגיטין:
סרביטין [ארט ציהרינג] (שבת נג) ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורין מפרש בגמ' מין תכשיט המגיע עד הלחיים:
סרבל [שאריווריע] (שם כח) כולהו רבנן לא ליפקו בסרבלי חתימי פי' דת המלך היתה באותה העת כל הקונה סרבל מייתי ליה גבי מוכס ויהיב ליה מכסא וחתי' עלה במטבע של אינך כדי לידע שניטל מיכסא וכל טלית שנמצא בלא חותם אינך בכנפיה נתפש לובשא עליה כגונב המכס הלכך מתיירא כל אדם לצאת בטלית שתלוי עליה חותם זה חיישינן שמא יפסק החותם ומפני פחדו מן המוכס יסירה מעליו ויקפלה וישאיה על כתיפו כמשאוי. לפיכך אסרו לכל אדם לצאת בטלית שיש עליה חותם אבל רב חנינא בר שילא שיש לו נשיאות פנים ואינו חושש מן המוכס מותר לו לצאת בטלית שיש לה חותם שאם יחתך החותם אינו חושש שאינו מתיירא לא מן המוכס ולא מזולתו (גיטין צו) אפי' קשורות בחוט הסרבל (חולין עו) אמר שמואל צומת הגידים שאמרו אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשירה פירוש חוט כפול ועב מן כפיתו בסרבליהון. סרבלא בסיתוא כבר פי' בערך סדן. סרבלא דכרתי בערך כרת. סרבלא צריפא בערך צרף. בריש ילמדנו הן האדם ובאתם הדבקים כפיתו בסרבליהון אלו הסרבלין שברגליהון אין לך דבר נוח לישרף מן העור כיון שמריח מן האש מיד כווץ ואלו נכנסו לכבשן והעור עמהם ולא ניזוקו לפיכך כתיב וסרבליהון לא שנו ורבותינו שבבבל אמרו אלו הטליות שבהן. והברושים הרעלו תרגום ורברבני רתיכיהון מסרבלין בצבעונין. (שבת קלז) קטן המסורבל בבשר פירוש מסובך בבשר כדכתיב כפיתו בסרבליהון (מגילה יא קידושין פב ע"ז ג) דמיא לדוב אלו הפרסיין המסורבלים כדוב גדלי בשר תורגום מסרבלי בשרא (אמר בנימין אמרו היונים שסרבל הזה מן לבוש פרסי כמו מכנסים או בתי שוקים):
סרבק [פארבין] ומסקרות עינים תרגום ומסרבקן עיינין:
סרג [איבער געהיפט] (מגילה יז) קראה סירוגין ומתנמנם יצא סירוסין לא יצא פי' סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקרא ומפסיק ביני וביני חוזר ומתחיל ממקום שפסק סירוגין לא פי' בתלמודינו אבל בירושלמי סירוסין קטועין סירוגין חדא חדא פי' אחר זולתי אחד כגון שקרא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא פסוק שני שהניח. לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין פירשנו בערך חלג (יומא לז גיטין ס) מה כתיב בטבלא אם שכב ואם לא שכב הכא במאי עסקינן בסירוגין פירוש כותב מקצת מן הפסוק ומשייר מקצת (ב"ב סב) איבעיא להו סיים את הקרנות מהו כמין גמא מהו כסירוגין מהו פירוש כגון שהיו עומדין על המצרים ראובן שמעון לוי על רוח מזרחית יהודה יששכר וזבולון על רוח דרומית בנימין דן ונפתלי על רוח מערבית גד ואשר ויוסף על רוח צפונית ובין הני מצרים מכר לו שדה וכתב לו מצר ראובן ולא כתב לו מצר שמעון וכתב לו מצר לוי וכן לכל רוח דילג מצר האמצעי מהו מי אמרינן הואיל דמכר לו מצרים לכל רוח קנה כולה או דלמא לא קנה אלא כנגד המצרים דמאי דמצר לו קנה ומאי דלא מצר לו לא קנה תיקו כבר פירשנו בערך גם: [הפלאה שבערכין]סרג א' מגלה דף י"ז. קראה סירוגין ומתנמנם יצא סירוסין לא יצא פי' סירוגין פסקי פסקי כגון שקרא ומסיק ביני וביני וחוזר ומתחיל מקום שפסק. סירוסין לא פירוש בתלמודינו אבל בירושלמי סירוסין קטועין סירוגין חדא חדא פירוש אחר זולתי אחד כגון שקורא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא פסוק שני שהניח עכ"ל. וז"ל סירוסין למפרע כמו סרס את המקרא ודרשהו:
סרג [פערוועבען] (מ"ק י) ומסרגין את המטות גמרא מסרגין שתי וערב ממתחין שתי בלא ערב (כלים פי"ו) המטה משיסרג בו ג' בתים (שם פכ"ב) סירגן בגמי או במשיחה טמאין. מטה מסרגין אותה על גבה בערך גד (אהלות פ"ח) הסריגו' והרפפות מצטרפות כמלא מקדח (חולין קכה) דתניא רבי יוסי אומר חבילי המטה וסריגי חלונות פירוש שאין בהן פותח טפח חוצצין מן הבית לעליה כפי' סריגי המטה כן פי' סריגי החלונות פי' כמו עמודי ברזל דקין מורכבין זה על זה שתי וערב כדי שיהא החלון סרוג וסגור. השבכה אחת תרגום סריגתא חדא ויפל אחזיה בעד השבכה ילכד בפח:
סרג [פלעכטען] (ברכות כז) לא קשיא הא דמסורג הא דלא מסורג פירוש שיש עליו הכסא (ב"ב עד) סרגו ליה תרתי חיותא וקיימין אתרי גישרי דדורנג ושוור מהאי להאי (כלים פכ"ד) ושל סרגין טהורה מכלום פי' עושה המרכבות: [הפלאה שבערכין]סרג ג' ברכות דף נ"ז. לא קשיא הא דמסורג הא דלא מסורג. פירוש שיש עליו הכסא עכ"ל. זה לשון רש"י דמסרג שיש לו אוכף על גבו יפה עכ"ל:
סרג [נעטץ, פערמיגגע מויער] (מדות פ"ב) לפנים ממנו סורג גבוה י' טפחים פי' כותל בין חומת הבית ובין החיל והחיל כותל גבוה יותר מן הסורג:
סרגל [ליניע] (ב"ר פ' כה) זה ספר אפילו סירגול הסופר אדם הראשון למדו (בויקר' רבה פ' זאת תהיה) ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים זה הסירגול ס"א זה השירטוט בלשון ערב קורין לשרטוט סרגל:
סרגלא [לאסט וואגען] (מדרש שמות רבה פ' החודש הזה לכם) מלך בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה פי' לפי שענין עגלה וקרון של משא:
סרד [באק טרויג] (כלים פ"ח) סרידה שהיא נתונה על פי התנור שוקעת לתוכו ואין לה גפים פי' כמין עריבה שהוא לתשמיש הנחתום ללוש בה כדכתיב ואת בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא פ"א תרגום ועשית לו מכבר ותעביד ליה סרדא שוקעת לתוכו אם תהיה הסרידה לתוך התנור מל' אישתקעו כאברא. (וא"ה) תרגום של צללו כעפרת גפים הם אזנים וי"א לולאות. (אהלות פ' י"ב) סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור כתנור (שם פ"ח) סרידה שאין לה דפוס. (כלים ט' ט"ו) סריד של נחתומים טמא: [הפלאה שבערכין]סרד א' כלים פרק ח' סרידה שהיא נתונה על פי התנור שוקעת לתוכו ואין לה גפיים. פירוש עריבה שהיא לתשמיש הנחתום כדכתיב ואת בגדי השרד מתרגמינן וית לבושי שמושא פירוש אחר תרגום ועשית לו מכבר ותעביד ליה סרדתא. שוקעת לתוכו אם תהיה הסרידה לתוך התנור מלשון אשתקעו כאברא עכ"ל. ז"ל הרב מברטנורא משנה ג' פרק ח' דכלים סרידא כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש ללוש בה ואין לה בית קיבול ורמב"ם אומר שהוא לוח של חרס נקובה עשוי כעין סבכה מעשה רשת מתרגמינן עובד סרדתא. וז"ל התוס' י"ט כמין עריבה וכו' מלשון את בגדי השרד. וראיתי בלשון הרמב"ם בפירוש המשנה כתב סרידה סבכה. תרגום מעשה רשת נחושת עובד סרדתא דנחשא. וז"ל הר"ש סרידא מלשון את בגדי השרד וכו' ובערוך פירוש דסרידא כמין עריבה שהיא לשתמיש הנחתום ללוש בה וגפיים פירוש בערוך וכו': במשנה ב' פרק ט"ו דכלים כתב הרב מברטנורה סרוד היא סרידה דתנן לעיל בכמה דוכתי והיא עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה כדמתרגמינן את בגדי השרד ית לבושי שימושא וכו' וז"ל התי"ט סרוד של נחתום כתב הרב היא סרידא וכ"כ הר"ש מיהו להרמב"ם סדירא דהכא לא זו היא סרידא דלעיל דאיהו מפרש בסרידה שהיא לוח נקוב מלשון מעשה רשת דמתרגמינן עובד סרדתא כמו שכתב הרב בשמו במשנה ג' פרק ח' דלעיל ואלו הכא מפרש שהיא כלי שמשתמשין בה בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטחו ממנה פני זהו ממה שיצטרך אליהן ותרגום בגדי שרד לבושי שימושא ע"כ. ועיין עוד משנה ו' פרק ה' דאהלות בפירוש הרב והתוס' י"ט וכן משנה ז' פרק ט' דכלים ובמשנה ב' פרק י"ב דאהלות ז"ל הרב סרידה כמין סבכא של חרס תרגום מעשה רשת עובד סרדתא. והנה בכל החומשין שלפנינו תרגום אונקלוס מעשה רשת עובד מְצַרְתָּא ולכן בהחלט טעות נפל בדפוס בפירוש הרמב"ם ובפירוש הר"ב והתוס' יום טוב וצ"ל תרגום ועשית לו מכבר ותעביד ליה סְרָדָא [שמות ך"ז פסוק ד' וכן הוא ל"ח פסוק ד' ועוד שם ל"ט פסוק ל"ט תרגום מכבר סְרָדָא] וכן האמת כמו שכתב ג"כ רבינו [ועיין במיני תרגומא שחברתי בסייעתא דשמיא: שם גפיים הם אזניים ויש אומרים לולאות עכ"ל. כתב הר"ש וגפיים פירוש בערוך אזנים וי"א לולאות ולקמן בתוספתא משמע בהדיא דגפיים הם אזני הכלים:
סרד [שילד] מגן עזרך ואשר חרב גאותך ת"י מגן סעדיכון ותרים חיליכון וסריד זיניכון (אמר בנימין וסריד סיף כתוב בנוסחאות):
סרד [נעטץ. זיפף] בת מטרד תרגום ירושלמי סדרא דהוה ליה במטרדא (אמר בנימין הנוסחא משונה קצת):
סרד [זיף מאכער] לוי הסרד פי' גאון י"א שהיה עושה בגדי סרד לפיכך נקרא סרד או שהיה עושה כלי שרד כגון המצודות (אמר בנימין בילמדנו פ' ויהי בשלח פסקא ויסע משה וימלאו סרידות תבן פי' מצעות מלאים תבן): [הפלאה שבערכין]סרד ד' יומא דף פ"ה. לוי הסרד. פירוש גאון יש אומרים שהיה עושה בגדי סרד לפיכך נקרא סרד או שהיה עושה כלי שרד כגון המצודות עכ"ל. לפנינו איתא הסדר וכתב רש"י לא פירש לי מהו. אמנם לגרסת רבינו ופירושו של הגאון מפורש היטיב:
סרדיוט [ריכטער] (שבת לב) דומה כמי שנמסר לסרדיוט (סוכה נו) מרים בת בלגה שנשאת לסרדיוט (ב"ק לח) שלחה מלכות שני סרדיוטאות אצל חכמי ישראל פי' שרים ממונים לעשות דין מהדיוטות (אמר בנימין מלה זו היא כמו סטרטיוט ופירושה בל' יוני איש מלחמה וכן סרטיא כמו אסטרטא):
סרה [שווארצע אפפעל אין אויג]. (בכורות לה) לבן הפוסק בסירה פירוש הוא כמו חוט שסובב השחור:
סרה [פאנצר] כפי תחר' תרגו' ירושלמי כפוס סירה:
סרה [זעג] (כריתות טו) ותוחבו בסירה פירשו המפרשים בקוץ מל' מקרא ולי נראה שפירושו מגרה ומסר הנקרא בל' רומי סירא אשר בו הרופא חותך האבר:
סרהב [איילפערטיג מאכן] (ברכות מז) הוה קא מסרהב ואכיל (שבת ו) והוה קא מסרהב וימהרו לשפך דם תרגום ומסרהבין למשפך דמא. רגלים ממהרות תרגום רגלין דמסרהבין ויאמר המלך להמן מהר תרגומו ואמר מלכא להמן סרהב:
סרח [איינשניידען] (סוף כלים) מפני שהיא סורחת את היד תניא מכחול שניטל הזכר שלו אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא סורח את העין ביטמא בארמית ופי' בטיית. ומניין שכן שנינו בתוספתא הכוסות והצידונין החתוכים טהורים מפני שסורחין את הפה וזה ח' כמקום כ' כאשר נאמר סורכא (אמר בנימין ענין שרטת):
סרח [זינדיגעך] תרגום ואנכי העויתי ואנא סרחית:
סרט [פלעכטע] (בסוף כלאים). לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן פי' עבותות של צער (אמר בנימין פי' סירד בל' יוני חבל דק וקצר):
סרט [ריססע מאכען אין לייב]. (שבת קד) המשרט על בשרו (קדושין צח) סריטה וגרידה אחת הוא (חולין סב) עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע (אמר בנימין ל' מקרא זה לא ישרטו שרטת ותרגום ויתו על דלתות השער וסרט על דשי תרעא):
סרט [ברייטער פלאץ] (שבת ו) סרטיא ופלטיא פי' סרטיא בלעז איסטר"טא מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך פלטיא שוק גדול של מקח וממכר ובלע"ז פלטיא"ה והיינו אסטרט ואסרט שכבר כתבנו בערך א'. (שם קנא) אמר עולא בעומד באסרטיא פי' שאין דרך לקבור במסילה (אמר בנימין וכן נקרא בל' יוני ורומי):
סרטנא [שטאב]. (בילמדנו פ' קח את המטה) עכשיו אתה רואה סרטנא ואתה אומר לו לגמול חסד הן באין:
סריא [סיריע איין לאנד]. (דמאי פ"ו) המוסר פירות בסוריא (ע"ז כא) ובסוריא משכירין בתים (בסוף אהלות) דקונה שדה בסוריא סמוכה לא"י פי' מדמשק ועד צובה קורין לו רז"ל סוריא והן הנקראין כיבוש יחיד (וכן נקראת בל' העמים):
סרך [גירטיל] (שבת נד) ובלבד שלא יקשור לו מסרכו פי' בלעז פיטור"ל ויש מפרשים חגורו: [הפלאה שבערכין]סרך א' שבת דף נ"ג. ובלבד שלא יקשור לו מסרכו. פירוש בלע"ז פיטור"ל ויש מפרשים חגורו עכ"ל. לפנינו איתא מסריכין פי' רש"י פיטר"אל דמחזי כמי שרוצה להטעינה משא:
סרך [פערדרעהען] גדיא בסירכא בערך סקר (ביצה יא) סרוכי סרוך וסליקו פי' כמו תפיסה כדכתיב שממית בידים תתפש (חולין קיא) חלבא סריך (אמר בנימין תרגום ראית יי' עותתי חזית יי' סרוך די סריכו לי):
סרך [הערר] (שופטים ושוטרים) ת"י דיינין וסרכין ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שטריו לאמר תרגום שלטוני עמא וסרכוהי (אמר בנימין פי' בל' יוני שר ונגיד כמו ארכון):
סרכא [ארט פייגען] (בריש מדרש שיר השירים) סרכא דאקים תאניתא אולי מין תאנה הוא:
סרמט סרמיטין וסרמוסין כבר פי' בערך חמס:
סרמיסין [אין פינף טהייל]. (ירושלמי דגיטין פ' הניזקין) קרקע דינר אגרמא רביע מעות סרמיסין פי' אם לקח מיד סקריקון קרקע בשלשה נותן לבעל אחד דרך משל אם לקח בדינר נותן לבעל גרמא שהוא שליש דינר שהוא רביע מעות וטריסין בלשון רומי הוא גרמא בלשון יוני:
סורין [שלעפפען] (מדרש ויקרא רבה) פ' זאת תהיה תורת המצורע רמ"א סורין סורין לשון יוני הוא סחוב והשלך:
סרנג [ארט נאהמע]. (בויקרא רבה) אחרי מות פ' ויתרון ארץ דבי כנישת' עתיק' דסרונגית:
סרני [וואפסער טהיר] ספרא פ' שמיני בדגים חית זו חית הים הנפש להביא את הסרני ובקצת נוסחאות כתוב סולנית והוא טעות פי' בלשון יוני ורומי מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחציה ולמטה דג והגידו לי שמלך גליל הצפוני המולך בדינמרקא ונורוויגא בעברו בספינה אצל מלכות נורוויגא ראה חיה זו יושבת כחום היום על שרטון שבים ואני קודם עשרה שנים בעמדי אצלו שאילתיהו על זה והמלך שתק והבנתי שהוא היה ספק אם החיה שראה היתה סרני או חיה אחרת מפני מרחק המראה וגם החיה בשמעה קול השר הקורא אל המלך היושב בירכתי הספינה ופניו לצד אחר אדוני המלך הפוך פניך ותראה פלא גדול תכף ומיד צללה בתוך הים אמנם השר והספנים העידו שהיתה סרני ושראו אותה ובדו הפייטנים שהסרני מרננת בקול ערב ואולי קראוה סרני מל' שירה:
סרנך [איין קראנקהייט וואס דער שטיקט] (יומא עד) ועוד א"ר מתיא מקיזין דם לסרונכי בשבת פי' אסכרה (כתובות ל) (סוטה כ) (סנהד' לו) שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי ותבחר מחנק נפשי תרגומו ובחרת סרנכא נפשי (אמר בנימין פי' בל' יוני מין חולי אשר בו שואף החולה הרוח בחוטם בכח גדול כי גרונו אטום תרגום כי יסכר פי ארום יסרנק):
סרס [פערשניטטענער] (זבין פ"ב) סריס אדם וסריס חמה פי' סריס אדם חתוך בירי אדם סריס חמה שנסתרס ע"י קדחת סימני סריס חמה וסימני אילונים מפורשין (יבמות פ) (סנהדרין צג) והיו סריסים בהיכל מלך בבל רב אמר סריסים ממש ורבי יוחנן אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם פי' ידעו הכל שאין בה ממש (נדה כח) יצא מחותך ומסורס פ' יצא מחותך כדרך ברייתו הראש בעצמו ואחריו הכתפים והחזה והשדרה והיריכות והשוקים והרגלים פי' מסורס שלא כסידורו כדתנן (מגלה יז) קראה סירוסין (ב"ב פ) נוטל שלשה נחילין ומסרס פי' רבי יוחנן נוטל ג' נחילין ומסרס והוא שנוטל אחד ומניח אחד וכן פי' בירושלמי במגלה קראה סירוסין וכבר ביארנוהו בזה הפרק בסרג: [הפלאה שבערכין]סרס א' זבין פרק ב' סריס אדם וסריס חמה. פירוש סריס אדם חתוך בידי אדם סריס חמה פירוש שנסתרס על ידי קדחת עכ"ל. לכאורה תמוה דע"י קדחת היינו חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומעבירו [עיין רש"י פרשת בחקתי כ"ו פסק ט"ז וא"כ היה לו שעת הכושר והרי להדיא תנן במשנה דיבמות דף ע"ט: דסריס חמה לא חולץ וכו' מפני שלא היה לו שעת הכושר. ואולם ראיתי בשולחן ערוך אבן העזר ריש סימן קע"ב בזה הלשון סריס חמה (פירוש שנסתרס ע"י קדחת ערוך) וכתב על זה בבאר הגולה אות ק"ב בזה הלשון פירוש רש"י במעי אמו וכדמפרש שם בגמרא ריש דף פ'. דהואי ע"י שנתחממה אמו בחום התנור וחום הצהרים ושתתה משקה חזקה עכ"ל ואם כן זה שכתב רבינו שנסתרס ע"י קדחת אין המובן על הסריס בעצמו אלא על אמו שילדתו בקדחת מחמת חום התנור וכו' והעיקר חסר בדברי רבינו או בהעתקה או בשגגת הדפוס: שם אות הנ"ל סנהדרין דף צ"ג: והיו סריסים בהיכל מלך בבל רב אמר סריסיס ממש ורבי יוחנן אמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם פירוש ידעו הכל שאין בה ממש עכ"ל. לפנינו איתא ר' חנינא אמר שנסתרסה וכו':
סרס [ארטס נאמע] (סוטה מט ב"ק פג) אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה או לשון קודש או יוני (ב"ר פ' עה) אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שבתורה בנביאים ובכתובים הקב"ה חלק לו כבוד בתורה יגר שהדותא בנביאים כדנה תימרון להון בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית פי' לשון סורסי הוא לשון ארם צובה ושאר הארצות שכבשם דוד והיה הנקרא ארץ סוריא ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון יוני פרס לשון פרסי:
סרס [קנעכט]. (ב"מ מב) נימא ליה לסרסיא (בכורות לא) רב אידי סרסיא דבי רב ששת הוה פי' שמש:
סרסור [מעקלער] (ב"ר פ') נעשה אדם למלך שעשה סחורה ע"י סרסור והפסיד על מי לו להתרעם לא על הסרסור פי' סרסור הוא ספסר:
סרף [פייכטיגקייט] (מקואות פ"ט) סרף היבש וגילדי צואה סרף הלח ולכלוכי צואה (נדה ח) המעמיד בסרף העלין בסרף העיקרין מותר בסרף הפגין אסור מפני שהוא פרי זו המשנה (ערלה פ"א) פי' סרף הוא קומום והרבה מהן כתיבין שרף בש' והנה בערך ש':
סראפיס [געטצען בילד] (ע"ז מג) רבי יהודה מוסיף אף דמות מניק' וסראפיס אמרו הכותבים כי המצריים לאחד ממלכיהם אשר שמו סרפיס עשו לאליל: [הפלאה שבערכין]סראפיס עבודה זרה דף מ"ג. רבי יהודה מוסיף אף דמות מניקה וסראפיס. אמרו הכותבים כי המצריים לאחד ממלכיהם אשר שמו סרפים עשו לאליל ואנחנו רואים עד היום צורת מניקה הנכבדת אשר חשובוהו לאלוה) עכ"ל המוסף. ברש"י והתוספות שם פירושו סראפיס איוסף ע"ש:
סרק [לעער] (כלאים פ"ו) איזה הוא אילן סרק כל שאינו עושה פירות וכו' (ב"ב פו) כל אילן סרק כנגד המשקולת. בוקי סריקי כבר פי' בערך בק (סנהדרין ע) אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין אנשים רקים ופוחזים תרגומו גברין סריקין (תענית כא) סרקינהו לספטי ומלנהו עפרא: [הפלאה שבערכין]סרק א' תענית דף כ"א. סרקינהו לספטי ומלנהו עפרא עכ"ל. לפנינו איתא ושקלינהו:
סרק [קעממען] (דמאי פ"א) ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי פי' בלשון לעז קרדו"רי שעושה בקוצים וי"א הסורק שסורק הצמר במסרק (נדה כ) סריקיתא מקטלא קלמי (ב"ק צג) הא דנפציה נפוצי הא דסרקיה סרוקי פי' נפצי קרמנאי סרקי במסרק היכא דנפציה והדר לבניה ההוא ליבון לא הוי שינוי דאינו מתלבן כל צרכו אבל היכא דסרקי' והדר לבניה הוה שינוי דקא מתלבן כל צרכו (קדושין פב) הצרובין והסרוקין פירוש צרובין היינו נפחין שעושין מלאכת זהב וכסף דשכיחי נשים גבייהו לצורך תכשיטיהן סרוקין שסורקין פשתן דשכיחי נשים גבייהו לסרוק פשתן. והנקורות שמנקרין בריחים דאתו לטחון והגרדיים דשכיחי נשים גבייהו לארוג בגדיהם הספרים לגלח בניהם (מ"ק י) רבא שרא לסרוקי סוסיא פי' להסריק את הסוס במסרק של ברזל (כלים פי"ב) קנה מאזנים של סרוקית טמא פי' מוכרי פשתן סרוק במגלת איכה סלה כל אבירי ה' סרקון א"ר לוי בערביא צווחין למסרקא מסלסלא כדאמרינן לא הוו ידעי רבנן מאי סלסליה ותרוממך (אמר בנימין תרגום עובדי פשתים שריקות פלחי כתנא דסריקין): [הפלאה שבערכין]סרק ב' קידושין דף פ"ב. ת"ר כל שעסקו עם הנשים סרו רע כגון הצרובין והסרוקין והנקורת והרוכלין והגרדיים והספרים וכו'. פירוש צרובין היינו נפחים שעושין מלאכת זהב וכסף דשכיחי נשים גבייהו לצורך תכשיטיהן. סרוקין שסורקין פשתן דשכיחו נשים גבייהו לסרוק פשתן והנקורות שמנקרין ברחיים דאתו לטחון והגרדים דשכיחי נשים גבייהו לארוג בגדיהן והספרים לגלח בניהן עכ"ל. לפנינו איתא הצורפים והסריקין פי' רש"י הצורפין צורפי זהב העושין לנשים שירים נזמים וטבעות: הסריקין סורק בגדים לנשים: הנקורות מנקרי ריחיים של יד שהנשים טוחנות בהן וכו': שם במועד קטן דף י': רבא שרא לסרוקי סוסיא פירוש להסריק את הסוס במסרק של ברזל עכ"ל. בערך אקרפטא גרס רב וכן איתא בהרא"ש וכן צריך להיות להמעיין בגמרא:
סרק [צייכענן] (פסחים לז) והביאו לפנינו סריקין המצויירין בפסח רבי יוסי אומר עושין סריקין מן רקיקין ואין עושין סריקין מגלוסקאות פי' סריקין היינו מצויירין:
סרק [זייר] (חגיגה יו) יצאו עמו פי' תלמידים לובשי סריקין של זהב (קדושין לא) פעם אחת הי' לובש סריקין של זהב פי' גם זה מלבוש מצויר של זהב: [הפלאה שבערכין]סרק ד' חגיגה דף י"ו: תניא נמי הכי יצא מנחם ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לובשי סיריקין. פירוש של זהב קידושין דף ל"א. פעם אחת היה לובש סיריקין של זהב. פירוש גם זה מלבוש מצוייר של זהב עכ"ל. בקידושין פירוש רש"י לבוש שקורין צינדי"ר. ובחגיגה דף ט"ז: פי' רש"י לבוש בגדי מלכות:
סרק [זייד] (שבת כ) הכלך והסיריקון פי' הוא סיר"קי בלע"ז (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי משי ונראה לי שסריקון של זהב בערך שקד' הוא בגד משי עם זהב ובמדרש שיר השירים פסקא כרם היה מוליכו אצל סראקאריס פי' אורג בגדי משי):
סרק [רייטעל] (כלים פט"ו) סירקן או כירכמן טמאות (שם פרק כב) כיפה שסירקו וכירכמו פירוש בלשון ישמעאל זרקון שמו אם ייפס בסירקון טמאות והוא הששר כדכתיב חקוקים בששר ומשוח בששר ובלע"ז מיני"א (אמר בנימין וכן שמו בלשון יוני והוא צבע אדום עשוי מעופרת שרוף ע' ערך אספדיכא):
סרק [טורק] (ב"ר) בריש וירא אליו אחד נדמה בדמות סרקי (בילמדנו' כאהלים נטע ה' בקש לעשותן כאהלים של סרקין שהן מטלטלין ונטקרין ממקומן מיד הישמעאלים תרגום ירושלמי דסרקאי ארחת ישמעאלים תרגום ירושלמי סיעא דסרקאין (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי איש ישמעאל וטעם המילה אמרו הכותבים שאומרים בני ישמעאל הנקראים הגרים כי הם בני הגבירה שרה ועל שמה קראו לעצמם סרקים ואחרים כתבו שיש עד היום במחוזם מדינה הנקראת סרק):
סרר [שטאאר] הכו בסנורים תרגום ירושלמי מחו בסרוריא (אמר בנימין בערך חוור גרס בחוורוריא ובנוסחאות דידן יש גרסאות תחרות ע' ערך חברבר):
סת [רייצען פערפיהרען] (סנהדרין סו) המסית והמדיח והמכשף ירושל' מסית בקול נמוך ובל' הדיוט מדיח בקול גבוה ובל' הקודש (יומא כה) מעשה דאוריה ודהסאה פי' כשמנה את ישראל דכתיב ויסת את דוד בהם:
סתו [ווינטער] (שביעית פ"ט) אבל לא על הסתוניות פי' רבי דניאל ז"ל ענבים שבימות הסתיו אין אוכלין עליהן ואם ביכרו קודם שיכלה הקיץ מותר כדברי רבי יהודה (תרומות פי"א) ולא חומץ סיתוניות (נדרים נג) מן הסיתוניות מותר בחומץ סיתוניות (ברכות לח) כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים דין תפוחים וחומץ סתוניות וכו' פי' ענבים שמניחין בגפנים עד הסתיו ומשקה היוצא מהן הוי חומץ:
סתם [פאלשטענדיג] (סנהד' פו) סתם מתניתין רבי מאיר סתם אוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא (מגילה ב) סתם זו דברי רבי עקיבא סתימתאה (שם בו) זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי סתימתאה פי' פלוני סתימתאה זו המשנה אע"פ שהיא סתם משנה אינה לרבי מאיר כדקיימא לן סתם משנה רבי מאיר אלא לר' עקיבא היא או לרבי מנחם ברבי יוסי היא זו המשנה והיא שנויה סתם ולא כל דברי חכמים הללו סתימים הן אלא המשנית שהוזכירום בלבד: [הפלאה שבערכין]סתם סנהדרין דף פ"ו. סתם מתניתין רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמי' סתם ספרא רבי יהודא סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא. במגילה דף ב'. זו דברי ר' עקיבא סתומתאה שם דף כ"ז. זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה פירוש פלוני סתימתאה זו המשנה אף על פי שהיא סתם משנה אינה לרבי מאיר אלא כדקיימא לן סתם משנה רבי מאיר אלא לרבי עקיבא או לרבי מנחם בר יוסי היא זו המשנה והיא שנויה סתם ולא כל דברי החכמים הללו סתומין הן אלא המשניות שהזכירום בלבד עכ"ל. ז"ל רש"י זו דברי ר' עקיבא. הכי גמיר לה ר' יוחנן מרבי דמתניתין ר' עקיבא אמרה: סתומתאה הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי ר"ע ויש מפרשים סתימתאה כל הסתומין תלמידיו היו כדאמר בסנהדרין (דף פ"ו.) סתם משנה רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם סיפרא רבי יהודא וכולהו סתימתאי אליבא דר"ע אך קשה בעיני לפרש כן שמצינו בכמה מקומות בשם ר' מנחם בר יוסי סתימתאה לקמן בפרק בני העיר ר' אליעזר בר יוסי סתומתאה [הנה ר' מנחם בר יוסי סתימתאה מצאתי לקמן במגלה בפרק בני העיר דף ך"ו. וז"ל רש"י בהדיא בתוספתא פ"ב דמגלה דהוא אמרה. אבל ר' אליעזר ב"ר יוסי סתימתאה לא מצאתי עדיין וגם רש"י לא הראה את מקומו וגם רבינו לא הזכירו. אולם ר"א בר שמעון סתומתאה מצאתי בחולין דף כ"ט: ובמה שכתב רש"י אך קשה בעיני וכו' איכא למידק נימא איהו לנפשיה דהא גם ללשון ראשון שפי' רש"י בעצמו קשה דהא לא מצינו שסתם רבי הרבה משניות אליבא דר"א בר יוסי ואליבא דר' מנחם בר יוסי אלא רק במקומות מיעוטי דמיעוטא ואיך קראם סתימתאה איברא למאי דאסברה לן רבינו פירוש פלוני סתימתאה זו המשנה וכו' ולא כל דברי חכמים הללו סתומין הן וכו' אתי הכל שפיר. וכן בבכורות דף נ"א: זו דברי רבי יוסי בר יהודה סתימתאה ואמרי לה זו דברי רבי אליעזר בר שמעון סתימתאה וכו' רש"י שם לא פי' כלום מכתובות דף ק"א: תני תנא קמי' דרב נחמן זינתה וכו' זו דברי רבי מנחם סתימתאה אבל חכמים אומרים וכו' וז"ל רש"י זו דברי ר' מנחם הא סתמא דתניא תנא קמיה דרבי נחמן ר' מנחם אמרה דסתימתא הוא והרבה משמעותיו נשנו סתם במשנה ובברייתא. אמנם לפירוש רבינו גם שם בכתובות פירושו כמו במגלה:
סתק [שפיליטטער] (סוטה מ) אחד מוכר אבנים טובות מרגליות ואחד מוכר מיני סתקית. ספר אחר סידקית והיינו מחט סידקית שפירשנו בערך סדק. ושפעת שסע תרגום ירושלמי סתיקת סיתקתא (אמר בנימין פי' בל' יוני דבר המיוחד למזון ובפרט דבר של דגן):
סתר [היימליכקייטען] (פסחים קיט) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שגילה עתיק יומין ומאי ניהו סתרי תורה. ספר אחר טעמי תורה (מגילהיא) בסתרי עריות פי' כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לזכר הנשכב וכיוצא בו (ירושלמי מקואות פ"ח) בית הסתרי' ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי' הפה והאוזן והחטם הראוין לבוא בהן מים אבל אם סתמן לא עלתה לו טבילה (פסחים פה) טומאת בית הסתרים אינה מטמאה פי' שאם נטמא מקצת האבר אין יכול לטמא את קצת האחר שהרי אין ניכר מקום נגיעתו הכי נמי להכי אין מטמא יוצא לאותו שבפנים דטומאת הסתרים אינה מטמאה חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא הא דטומאה סתרים דמחברי אוכלין להדדי לא חשיב טומאת סתרים (חולין עב) ואמאי טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמאה פי' דאין חולקין כשאר טמאות דנוגע טמא לטהור אלא מחוברין הן אמאי הבשר מגע נבילה: [הפלאה שבערכין]סתר בבא קמא דף צ"ז. ובבא מציעא דף ס"ה. ניחא ליה דלא ניסתרי עבדי'. פירוש ניחא להו לבעלים שלא ישב העבד בטל ויסיח עצמו מן המלאכה ולא ישוב לעשות כבתחלה והעקר מן עת לסתור עכ"ל: בבבא קמא פי' רש"י דלא נסתרי. שלא ילמד דרכי הבטלה. ובבבא מציעא פי' רש"י דלא נסתרי עבדי' שלא ירגיל להיות בטל נסתרי התי"ו משמשת בדרך המתפעלים וכו' וז"ל התוס' פירוש בערוך לשון סתירה וקלקול הנה רש"י שפירש שלא ירגיל וכו' והוי העיקר כמו סורו [רע דקידושין דף פ"ב. שפירוש רש"י שם מנהגו] ולכך מסיים רש"י התי"ו משתמשת בדרך המתפעל ולמנוע דוחק זה כתבו התוס' לשון סתירה והוי גם התי"ו מן העיקר. אכן במה שכתב הערוך והעיקר מן עת לסתור בנותי בכל תנ"ך ולא מצאתי. ודע דלסתור או סתירה וסותר שיהיה פרושו בלשון הריסה ונתיצה איננו בלשון הקודש כי אם בלשון ארמי נמצא פעם אחת בעזרא ה' פסוק י"ב וביתא דנא סתהר:
סתר [צערשטערן] (ב"ק נז) (ב"מ סד) ניחא ליה דלא ניסתרי עבדי פי' ניחא להו לבעלים שלא ישב העבד בטל ויסיח עצמו מן המלאכה ולא ישב לעשות מלאכה כבתחילה והעקר מן עת לסתור:
סתר [שפינדעל] (חולין ס) איתי מסתוריתא סתר דוולא בשוקא פי' מסתוריתא ל' מעזלה (אמר בנימין בעוד חוט הנטוה בכוש נאמר דוללא ואחרי כן סותרים ומגלגלי' אותו במסתוריתא לעשותו אגודות וחבילות):
סתת [שטיין מעצטער] (שבת קב) המסתת והמכה בפטיש (כלים פכ"ב) ישיבת הסתת טמאה מדרס פי' חתיכת עץ גדולה שיושב הסתת עליה (שם פכ"ט) יד מקבת של סתתים ששה (ב"ק צג) אבנים וסיתתן (ב"מ קיט) החצב שמסר לסתת פי' חוצב אבנים הפוסל אבני גזית שיהו אבני גויל:
סליק ערך הסמך
סנדל (ב"מ סז) כיסא בתר שינצי (יבמות קב) וסנדלא בתר שינצי (נדה טו). ויש להן שנצים (שבת נב) וכיון דאיכא שנצים מפיק ליה עד פומיה פי' כיס של שנצות הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות וכשנותנין בו מעות שונצהו וא"צ לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקש' מאליו מתפתח מאליו ופעמים יש לכים ד' בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד וכן פי' הגאון (שם צב). והא איכא שנצי דאינון לולאו' דאגידי עד שוליו בהדי הדדי והיכי אמרת אי אפקיה דרך פיו הכי נמי דמחייב דאי בעי שקיל ואיסור גניבה קודם איסור שבת לא מצי למשדיה לרישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו ודחינן בדליכא שנצים אי נמי איתליה ומכרכי על פומיה ולא עקירא כלפי שוליו (אמר בנימין פי' בליו"ר חריץ שבין הקמטים כמו בסנדלים ישנים ובכיס לסתום פיו):