מגריפה [דיא פאננע וואס מען דאס אשעשארט] (תמיד כח) ונטלו המגריפות והצינורות (שם ל) מיריחו היו שומעין קול המגריפה (ושם לג) נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם למזבח. (פרק י"ג בכלים) מגריפה שנטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. ויעיו תרגום ומגרופייתיה:
מא [וואס] תרגו' של מה זאת עשיתם מא דא עבדתון למא תרגו' של למה ובלשון (גמ') מאי פי' למה מהו פי' מה הוא מאים בתרגום כמו מה אם מדין כמו מה דין:
מאד [פערמעגען] (ברכות סא) בכל מאודך בכל ממונך. ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד:
מאה [הונדרט] (ברכות ס) מאה ברכות חייב אדם נברך בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה. וי"א שכל הפסוק הזה עולה למנין מאה אותיות. בפסוק ותאמר ציון ומצאוהו רעות רבות וצרות אלו מאה חסר ב' קללות שבתורה. רמ"ח איברים שבאדם מפורשים (בראש אהלות) רמ"ח תיבות יש בקריאת שמע משמרות רמ"ח אברים שבאדם. (בילמדנו פ' כי אם שמר תשמרון): [הפלאה שבערכין]מאה א' מנחות דף מ"ג: חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה עכ"ל. ברש"י פירוש כך וז"ל קרי בי' מאה ועין לעיל בערך אספרמק. שם באות הנ"ל ויש אומרים שכל הפסוק הזה עולה למנין מאה אותיות. עכ"ל. תוס' שם בשם ר"ת דהוי שואל מלא בוי"ו ואז הם מאה אותיות דוק ותשכח ע"ש עוד כתבו תוס' דיש מפרשים דמה עולה בא"ת ב"ש מאה וכ"כ הסמ"ג עשין י"ט ובתיקון רבינו יעקב כתוב שואל מלא אמנם בכל ספרי תורה שלפנינו ובכל החומשי' שאל חסר כתיב ודע דמה שמורגל בפי רבים וכן שלמי' עד שג"כ שלחו ידם והדפיסו בנוסח מעמדות לשבת אל תיקרי מה אלא מאה לאו קושטא ענתה בם כי לדעת ר"ת וגם לרש"י ולפי פירוש היש מפרשים שהביאו התוס' הך אל תיקרי מה אלא מאה לא היה ולא נברא ואיננו נזכר בגמרא. ובמה שכתבתי למעלה דבספר תורה של ר"ת היה כתוב שואל מלא בוי"ו אף דבספר תורה שלפנינו הוא חסר אל תתמה על זה ובשביל כך אעתיק מה שכתבתי על הלוח בראש החומש שלי בזה הלשון: יהיו לאחדים דברים אחדים. המבוארים להבא אולי נפקא מיני' טובא. באם נמצא בספר תורה כנוסחא שהיה לפני אחד מהגדולי' אם צריך להוציא אחרת אחרי דכבר קיימא לן דלא כוותי' וכל ספרי תורה נכתבין שלא כאותה נוסחא או נימא דזה הוי כשעת הדחק לחוש לכבודו של אותו הגדול ואין צריכין להוציא אחרת. ועל כן רשמתי למשמרת. כתבו התוס' בשבת דף נ"ה: הש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם מעבירים וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה וכו' ובכל הספרים שלנו כתוב עשרים שנה. עוד כתבו התוס' בנדה דף ל"ג. ד"ה והנשא כתיב ויקרא ט"ו פסוק יו"ד חסר וי"ו תימא דבמסורת הוא מלא מיהו מצינו שהמסורת חולק על הש"ס במסכת שבת (דף נ"ה:) גבי בני עלי מעבירם כתוב ובמקראות שלנו כתיב מעבירים מלא עכ"ל. עוד בסנהדרין דף ד': לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע. וכתב רש"י בפרשת שמע ובפרשת כי יביאך כתיב חסר אבל בפרשת והיה אם שמוע כתיב מלא. אמנם תוס' במנחות דף ל"ד: כתבו דבפרשת והיה אם שמוע כתיב חסר ע"ש. אכן לפנינו רק בפרשת שמע חסר. עוד כתבו התוס' בערכין דף ל"ב. ד"ה אשר לוא חומה פירש"י לוא כתיב משמע לו ומשמע לא וכו' ואינו כן בחומשים מדויקים (ויקרא כ"ה פסוק למ"ד) כתיב בוי"ו ולא קרינן באל"ף עכ"ל והנה אנכי הרואה בחומשין ובתקונים מדויקים היטיב כתיב לא באל"ף והקרי בוי"ו וכן איתא במסורה ט"ו בכתוב לא וקרי לו וכן איתא במס' סופרים ואולי נפל טעות בדפוס בתוס' וצריך להיות בתוס' ואינו כן בחומשין מדיוקות כתיב באל"ף ולו קרינן בוי"ו. ברש"י בפרשת תרומה בפסוק כ"ב ואת כל אשר אצוה אותך הרי וי"ו וכה תפתר וכו' וכתבו כל המפרשים דבס"ת של רש"י היה כתוב ואת אמנם בכל ספרי תורות שלפנינו כתוב את כל אשר אצוה בלא וי"ו. בראשית כ"ה פסוק ו' כתב רש"י הפילגשם חסר כתיב שלא היה וכו'. אבל בספר תורה שלפנינו הפילגשים מלא דלמא וכן הוא במסרה. בראשית מ"ה פסוק י"ד נראה להדיא מפי' המזרחי שהיה כתוב בס"ת שלו ובנימן בכה על צוארו בלי יו"ד אחר הדי"ש וכתב עליו המהרש"א בחידושי אגדות במגילה דף ט"ז: בזה הלשון אבל בכל הספרי תורות ובחומשין כתיב צואריו. ויקרא י"ח פסוק כ"ג ואת זכר ראיתי בתיקונים ישנים נדפס בצדו נוסחא אחרינא את זכר. בראשית י"ד פסוק י"ד וירק את חניכיו ז"ל רש"י חנכו כתיב (ס"א קרי) זה אליעזר וכו' הנה כפי הגירסא הראשונה נראה להדיא שבס"ת של רש"י היה כתוב חנכו (ולגם לגירסא השניי' ע"כ שלא היה מנוקד כך) וכן בדברים א' פסוק י"ג כתב רש"י ואשמם בראשיכם. ואשמם חסר יו"ד וכו' אמנם בכל ספרי תורות שלפנינו ואשימם מלא יו"ד. ועל הדרך הזה נלך בסוגיא דסנהדרין דף ק"ג אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו ויעתר לו מבעי' לי' מלמד וכו' הרואה תמה יקרא דבכתוב שלפנינו כתוב ויעתר לו ועל כרחין צריך אני לומר כדעת התוס' הנ"ל דהש"ס שלנו חולק על הספרים שלנו. ועוד בתלמוד ירושלמי הביאו התוס' כתובות דף ז'. במקהלת חסר כתיב. אבל בכל ספרי תהלים וגם בקונקרדאנציוס איתא תהלים סימן ס"ח במקהלות מלא וי"ו. ובברכת הזבח בערכין דף ל"ג. ברש"י ד"ה קציר קצין דנו"ן וכו' כתב בשם התי"ט על התרגום במשלי בפסוק לך אל נמלה עצל וכו' אשר אין לה קצין ומתרגם דלית לה חצדא דגרסת התרגום היה בקרא אשר אין לה קציר ונהי דהרב בעל ברכת הזבח מיישב התרגום דרי"ש ונו"ן מתחלפין כדעת רש"י שם מ"מ בעיקר הסברא דנוכל לומר שינוי נוסחאות מודה להרב תוס' י"ט. ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא מה שמצינו בשבת דף כ"ח. ובעבודה זרה דף ח'. ובחולין דף ס'. מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב. ביומא דף ע"ה: מחוספס טובא משמע אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. במגילה דף ט"ו: ורוב בניו וכו' אמר רנב"י ורב כתיב. וכן צריך אני לומר בבבא בתרא דף ט'. בודקין למזונות הלא פרוש לרעב לחמך בש"ין כתיב וכו' אמנם לפנינו בכל התקונים פרס כתיב בסמ"ך. ובשבת דף נ"ה אשר ישכבון ומשני ישכבן כתיב. וביבמות דף ס"ה. וכבשוה תרתי משמע אמר ר"נ ב"י וכבשה כתיב. דאפשר לומר דבכל המקומות האלו היה לפני השואל כנוסחא שהביא ור"נ ב"י וסתמא דהש"ס דהנוסחא אמיתית היא כך ולא כנוסחא שהיא לפני השואל. ואמנם עוד יש לומר דהשואל והמתרץ פליגי בה דהמקשן ס"ל יש אם למקרא ולכך שואל כפי המנוקד שלפנינו והמתרץ השיב לו דלא אזלינן בתרי' אלא אחר המסורו' אמנם דחיקא מילתא טובא לומר דאיפלגו במה שכמה וכמה תנאים איפלגו בה כדאיתא בסנהדרין דף ד'. סוגיא ארוכה. ועוד וכי הניקוד יצרף לחשבון בשלמא אי אמרינן שהיה לפני השואל במגילה דף ט"ו: כתיב ורוב בניו שפיר מקשה ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו וכן אם היה כתוב בספר של השואל ביומא דף ע"ה: מחוספס מלא בוי"ו שפיר מקשה מחוספס טובא הוו ולמה אמר ר' יוחנן דהוא בגימטריא רמ"ח. אבל אי אמרינן דגם לפני המקשן היה הנוסחא כלפנינו מחספס חסר וגם ורב חסר מה עלה על דעתו להקשות הלא עיני כל רואה מחספס חסר שהגימטריא שלו רמ"ח וכן ורב חסר הגימטריא שלו ר"ח וכי בשביל שהוא מנוקד בשורק ובחילם עולה הגימטריא יותר במספר ששה אלא וודאי כדאמרן שהנוסחא בפני המקשן היה כתוב מלא בוי"ו. ודע בכתובות דף ה'. השיב בבלי אחד ור' חייא שמו ויבשת ידיו יצרו [ומשני הש"ס] ידו כתיב אמנם בספרי' שלפנינו ידיו כתיב (תהילים צ״ה:ה׳) מלא יו"ד וצריך אני לומר דהש"ס חולק כמ"ש תוס' שבת דף נ"ה: עוד ביומא דף ל"ח: חסידיו טובא אמר רב נחמן בר יצחק חסידו כתיב ולפנינו חסידו כתיב וקרינן חסידיו. עוד בעבודה זרה דף כ"ד: ויעלהו זכר משמע אמר רנב"י ויעלה כתיב ולפנינו ויעלה כתיב וקרינן ויעלהו ועין מה שאכתוב לקמן בערך עגן. ועל פי דברי תוס' בשבת דף נ"ה: ושארי ראיות שכתבתי יש ליישב פי' רש"י בברכות דף ד'. ובסנהדרין דף ט"ז. בניהו בן יהוידע זה סנהדרין וכו' וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי וכתבו התוס' וקשה לגרסתו דאין זה פסוק לכך גריס ר"ת יהוידע בן בניהו [כי פסוק זה הוא כך בדברי הימים] וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע ויש לומר דמסתמא ממלא מקום אבותיו הוה ע"ש בברכות ובסנהדרין. והנה כדי דלא לשווי' לרש"י כטועה בקרא חס ושלום יש לומר דגם רש"י היה יודע דבפסוק שלפנינו כתיב יהוידע בן בניהו. אכן ס"ל לרש"י דנוסחת הש"ס בפסוק זה חולק אספרים שלנו. ועדיפא לי' לרש"י לומר דהש"ס חולק ממה שיגרוס ויהיה מגיהה דצ"ל יהוידע בן בניהו משום דאז קשה פליאה עצומה דהיכי פשיט יהוידע מבניהו ומנ"ל להש"ס דממלא מקום אביו היה וגם אם נימא דהיה לו להש"ס בקבלה דממלא מקום אביו היה יהיה עכ"פ העיקר חסר מן הספר. ולהאי טעמא הניח רש"י הגירסא כמו שמצא לפניו בניהו בן יהוידע ולומר דנוסחת הש"ס כך היא בפסוק כמו שמבואר למעלה כבר שזהו בנמצא דהש"ס חולק:
מאכלת [עססען, אינסטערמענט] (ב"ר פ' כ"ז) למה נקרא שמה מאכלת שמכשרת את האוכל ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלין בעולם הזה אוכלין בזכות אותה המאכלת:
מאכולת [לויז] (נדה יד) נחוש דלמא דם מאכולת הוא פי' דם כינה:
מאים [פולייכט] תרגום אולי אבנה מאים אתבני.
מאס [פעראכטען] (מדרש איכה) סחי ומאוס מאסיא פסיליא פי' בלשון יוני תועבה ופי' פסילי דבר בזו קטן ושפל:
מארת [לייכטען] (במגילת איכה על אלה) ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה בפיהן. יהי מאורות מארת כתיב (בפסוק דהחדש) לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב:
מארופות [לאפוטע] (שביעית פ"ח) ב"ש אומר עוקרין אותה במארופות של עץ הן כעין מרא של עץ:
מבגאי [אקער מאן] (ב"ר פ' וישמעו אל חמור שכם) נסיב ומבגאי קטע. (מכות יא) כלומר בשביל שכם שבקש לישא דינה העיר כולה נמולים. מבגאי מלשון בגא כלומר עובדי אדמה כמשל כן זה הדבר כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב: [הפלאה שבערכין]מבגאי א' בבראשית רבה פרשת וישמעו אל חמור שכם נסיב ומבגאי קטע. ובמכות פרק אלו הן הגולין דף י"א. התם אמרי שכם נסיב ומבגאי גזר כלומר בשביל שכם שביקש לישא דינה העיר כולה נמולים. מבגאי מלשון בגא כלומר עובדי אדמה כמשל כן זה הדבר כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב עכ"ל. ובאות שאחר זה אות מבגאי ב' עירובין דף ס"ד: מבגאי קח גלוסקין מאילעי וכו' שם אדם. וז"ל רש"י במכות דף י"א. שכם נסיב מבגאי גזר. שכם בן חמור נשא את דינה וההנאה שלו ושאר בני העיר שלא נהנו מלו עצמן ונצטערו. מבגאי שם האיש מבני העיר עכ"ל. הנה לפי' רש"י קשה למה נקט דוקא מבגאי ולא כל אנשי העיר. אמנם לפירוש הערוך ניחא ומהאי טעמא לא רצה הערוך לפרש הכא מבגאי שם האיש כמו שמפרש בסמוך גבי מבגאי הנזכר בעירובין. וניחא נמי דאין אנו צריכין לדוחק שכתבו התוס' בעירובין דף ס"ד: ד"ה שכיוון רבן גמליאל ברוח הקודש אע"פי שהיה שם זה רגיל באומות כדאמרינן במכות (דף י"א.) שכם נסיב ומבגאי גזר מכל מקום חשיב לי' כוונה ברוח הקודש ע"כ. אבל לפירוש הערוך לא היה שם זה רגיל באומות ושפיר מוכח שכיוון רבן גמליאל ברוח הקודש:
מבגאי [איין נאמע]. (ערובין סד) מבגאי קח גלוסקין הללו ובראש תוספתא בפסחים שם אדם:
מבוי [פארטעאלע] (שם ב) מבוי שהוא גבוה פי' מקום שנכנסין ממנו לחצירות ולבתים:
מבל [פערשטוממעלטער דער געפיהרט ווערען מוס] (טהרות פ"ז) אפי' מובל ואפי' כפות פי' גידם (אמר בנימין פי' מי שאינו יכול לילך ברגליו ואחרים מובילים אותו):
מבן [בעזעם] (ב"ר פ' ויקן את חלקת) אשאיל לי מבאניך אשאיל לי מטאטיך וטאטיתיה במטאטי השמד תרגומו ואהממינה כמה דמהממין במבינה.
מבססין כבר פי' בערך אלכסון (אמר בנימין לא דקדק בעל הערוך כי משפט מלה מוכססין באות כף עיין למטה וגם לא תתכן גרסת אלכסון כי אם אלכסין ראה שם):
מברכתא [דארפס נאמע] (עירובין מז) הנהו דיכרו דאתו למברכתא פירוש שם כפר (שם סא):
מבת [גענוא] בסיפרא בסוף פ' נגעים (נגעים פ"ו) א"ר שמעון אימתי בזמן שהיא כעדשה מובת פי' כעדשה מכוונת (אמר בנימין מובאת כתוב).
מג [אויף לעזען]. (ב"ר בפ' ושמתי את זרעך כעפר הארץ) מה עפר עשוי דיש כך בניך עשויין דיש לעובדי כוכבים הה"ד ושמתיה ביד מוגיך אלו דממגיק מחתך אע"פ לטובתך משקשקין ליך מן חוביך כמה דתימא כרביבים תתמוגגנה.
מגב [האנדשוהא] (בסוף טבול יום) המעדר והמזרה והמגיב כן מסרק של ראש שניטלה אחת משוניה פי' מגיב כלי עור שלובש אדם על ידו. (פ"א) כלי שדומה ליד של אדם ויש לו אצבעות והוא לנגב בו תבואה המחולחלת והמזרה עור דומה ליד אדם ויש לו אצבעות כדכתיב ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית החטים:
מגביא [איין ארט פרוכט] (שבת קי) מיתקל זוזא מגביא גילאי"מ בלע"ז אלומ"י והוא אלשב (אמר בנימין פי' הרמב"ם בהלכות תכלת תבן מענין לגבבא גילי (א"ה והוא ת"א של לקשש קש ושגגה היא ושם פי' שבלילתא מענין שבלול והוא תלתן):
מגביתא [אום שטורץ] והמכשלה הזאת תרגומו ומגביתא.
מגג [שילף]. (פרה פ"ג) כפתוה בחבל של מגג. (עירובין נה) אין מודדין בחבל של מגג ושל נצרים ושל פשתן של מנג לפרה דתנן כפתוה בחבל המגג פי' מין גומא הוא ועושין ממנו חבל דומה לגמי והשיפה וחלפה.
מגג [מאשינען]. (פסחים קז) לוי סדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגגי. ס"א מגגאי פירוש בתשובות במקומות כך עושין שכר יש להן שלשה גיגיות ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת ומטילין אותן המים שהטילו בגיגית ראשונה ביום ראשון עליהם ונותנין על הראשונה מים אחרים יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית שלשה ומטילין אותן מים שהטילו שני פעמים בגיגית ג' ובר י"ג מגגי שכר שמוטל י"ג פעמים מגיגית לגיגית. פ"א שכר מסונן בי"ג מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי (אמר בנימין מגני כתוב). [הפלאה שבערכין]מגג ב' ערבי פסחים דף ק"ז. לוי שדר לי' לרבי שיכרא בר תליסר מגגי. ס"א מגנאי. פירוש בתשובות במקומות כך עושין שכר יש להן שלשה גיגיות ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת ומטילין אותן המים שהטילו ביום ראשון עליהם ונותנין על הראשונה מים אחרים יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית שלשה ומטילין אותן מים שהטילו שני פעמים בגיגית ג' ובר י"ג מגגי שכר שמוטל י"ג פעמים מגיגית לגיגית. פירוש אחר שכר מסונן בי"ג מסננות (ובמוסף א"ב מגני כתוב עכ"ל) כן כתוב לפנינו מגני ופי' רשב"ם שהוא מלשון אשר מגן צריך בידיך ומתרגמינן מסר וכו':
מגד [פרוכט] (שבת קכז) של כל מיני מגדים פי' מיני פירות.
מגד [וואנדהאקע] (פסחים כו. ב"מ ל) מצא כסות לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. (פ"א גודא ממש). [הפלאה שבערכין]מגד ב' פסחים דף כ"ו: ובבבא מציעא דף ל'. לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו. פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה פירוש אחר גודא ממש עכ"ל. וז"ל תוס' מגוד פירש ר"ח כמו נגוד לי' גלימא (ערובין דף ס"ד) עכ"ל. וכתבתי על הגליון דמה שציינו עירובין טעות וצ"ל בכורות דף מ"ד:
מגדל [טאהרם] (שבת קו ביצה כד) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פ"ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי' תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ"א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות): [הפלאה שבערכין]מגדל א' חגיגה דף ט"ו: ובסנהדרין דף ק"ו: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. פירוש משנה ידועה היא בפרק ד' באהלות מגדל שהוא עומד באויר ופי' תיבה ארוכה כמגדל תלוי' בחבלים. פירוש אחר ראשו של למ"ד כלומר עליון של למ"ד גבוה מכל האותיות עכ"ל. פירושים האלו כתבם רש"י בשם מ"ר ועל הפירוש הראשון כתב שכן (דכן) נראה לרבי:
מגדל [אייינע שטאדט] (פ"ז שקלים) בהמה שנמצאת בירושלם ועד מגדל עדר:
מגזיין [איין שפיעל אינסטרעמענט] (ירושלמי בבמה אשה) וחניתותיהם למזמרות למגזיין (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי מין כלי זמר ואומרים שצורתו מרובעת ויש לו שני יתרים):
מגל [סערב] (כלים פ"י) מגל יד ומגל קציר (גמ') בשלמא מגל יד וכו'. (ביצה לא) אין מבקעין לא במגל ולא במגירה. (מ"ק יא) הא במעגלי הא בחציצי פי' מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק מגל קציר עשוי שינים שינים ומגל דמשקין הוא מגל קציר שעשוי כמסר כדכתיב אם יתגדל המשור:
מגל [אייטער] (יבמות מז) ונפק מיניה מוגלא (חולין מח שם נו) אי מליא מוגלא טריפה פירוש ליחה סרוחה:
מגל [ראללע] (שבת צז) מצאתי מגלת סתרים פי' מגלה שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאין בתלמוד שמצוי אצל כל אדם. (מגילה ה) מגלה בזמנה ביחיד כלומר בי"ד קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה שמקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא ביו"ד פי' ר"ח הילכתא כרב דהא רבי יוחנן אמר (שם יט) בפ' הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בציבור לאו מכלל דסבירא ליה שקורין אותה ביחיד ואע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי קיימא לן הלכתא כרב. רב צמח גאון כתב בשליח צבור הקורא את המגלה שקורא וכורך כספר תורה לא חזא לנא: [הפלאה שבערכין]מגל ג' מגילה דף ה'. אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד כלומר בי"ד. שלא בזמנה שמקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא בעשרה. פירוש רבינו חננאל הלכתה כרב דהא רבי יוחנן אמר לקמן בפ' הקורא הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בצבור מכלל דס"ל שקורין אותה ביחיד ואף על גב דחש לה רב להא דרב אסי קיימא לן הלכת' כרב עכ"ל. וכן כתבו התוספות שם: שם באות הנ"ל רב צמח גאון כתב בשליח ציבור הקורא את המגלה שקורא וכורך כספר תורה לא חזי לנא עכ"ל. ז"ל הטור באורח חיים סימן תר"צ כתב רב האי ז"ל מנהג דחזי לן מאן דקרי לה למגלה פושט וקורא כאגרת אבל כספר תורה לא חזי לן וכו' ע"ש ובבית יוסף ובמגן אברהם ובטורי זהב:
מגלב [צוים] (ב"ר פ' מ"א וינגע ה' את פרעה ובפ' נ"ג ויקח אבימלך) היה מלאך עומד ומגלב בידו. (בויקרא רבה פ' אמור אל הכהנים) חמתיה דדיין הדיין במרזובות ובמגלובין (בילמדנו ויהי חשך) חמשין מגלבין שוט לסוס ומסג לחמור תרגומו שוטא לסוסיא ומגלבא לחמרא:
מגלון [גרויס] (פסחים מח) קבא מגלונאה לפסחא (אמר בנימין פי' בלשון יוני גדולה ובנוסחאות כתוב מלוגנאה ופירש"י שם מקום):
מגלס [שלאס] והפותות לדלתות תרגומו ומוגלסי' (אמר בנימין פי' בלשון יוני מנעול ומסגר הדלת וברית ברזל להסגירה):
מגמגם [שטאממלען] (מגילה לא) מגמגם וקרא בארורי (אמר בנימין פי' בלשון ישמעאל מי שאינו מבטא המלה בפעם אחד אלא הוא עמוס בלשונו ואולי נאמר כן מאות גמא יונית כי העלגים חוזרים ואומרים אות גמל פעם אחר פעם עיין ערך גמגם): [הפלאה שבערכין]מגמגם מגילה דף ל"א: מגמגם וקרא בארורי עכ"ל. פירש במוסף בלשון ישמעאל מי שאינו מבטא המלה בפעם אחד אלא הוא עמוס בלשונו ואולי נאמר כן מאות גמא יונית כי העלגים חוזרים ואומרים אות גימ"ל פעם אחר פעם עכ"ל. וז"ל רש"י מגמגם קרא אותן במרוצה ובקושי. וכן פי' רש"י בברכות דף כ"ב: מגמגם במרוצה: עוד שם עיין ערך גמגום עכ"ל. לא מצאתי ערך גמגום ולעיל כתב המוסף בעצמו גמגם עיין ערך מגמגם:
מגמר [רויך ווערק] (ברכות מב) והוא אומר על המגמר פי' מיני ריחנים שמעשנין בהם הבית וי"מ מחתה והוא כלי שנותנין עליו גחלים ונותנים עליו בשמים ובלשון ישמעאל מחתה מגמרה על שם גחלים ושמם אלגמר ובלשון תרגום גומרין וגמר העיקר עיין שם:
מגן [אומזאנסט] תרגום ועבדתני חנם ותפלחני מגן וכן בלשון ישמעאל:
מגן [איין ארט שטרויא] בר תליסר מגני בעל הערוך גרס מגגי ע"ש:
מגניה [ארטס נאהמע] (כלאים פרק ה') והעלהו משם לבית מגניא פירוש שם מקום:
מגנון [בעטריגערייא] (ב"ר פ' מ"ד) אשר מגן צריך שהיפך מגנון שלך על צריך. ר' יודן אמר כמה מגניות עשיתי להביאן תחת ידיך (ובפ' פ"ט) קצף פרעה מגנון עשו לו לחנקן. ס"א מנגנון ומפורש למטה בערך מנגנון (אמר בנימין פי' בלשון יוני תחבולה ומלאכת ערמנות ומגנון ומנגנון מלה אחת היא כמו שיודעים הבקיאים בלשון יוני):
מגס [שיססעל] (פסחים סד יומא סז) נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח (כלים פי"ג) רבי יהודה אומר אף המגס וקוד הבבלי תרגום קערה מגוסתא (אמר בנימין וכן פי' מלה זו בלשון יוני ורומי קער'):
מגס [איין פארים אויסטייג] כפתותי לחם תרגום מגוסין דלחם (אמר בנימין פי' בלשון יוני פרור לחם הן יבש הן במעשה קדדה):
מגסטרון [מיינסטער, הערר]. האחשדרפנים והפחות תרגום מגוסטרני ורבראניא. ס"א מכיצטרכי (אמר בנימין פי' בלשון רומי פקיד שר וראש) (מדרש שמות רבה פ' ואלה המשפטים) קרב קיסים למגסטר (ובמדרש ויקרא רבה פ' והבאתם את עומר ראשית קצירכם) מגיסטר פלטין ראש על היכל של מלך ובנוסחאות כתוב ומסטרני ורברביא והוא טעות:
מגסת [נאמע] (יבמות עט) העיד רבי יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם אדם סריס:
מגסתא [דיא גרוסע מאגאנאטין] (ב"ק קיד) לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא (ב"מ ל) אי זו אבידה אטו דינא דמגוסטא פירו' דין של כותים של הדיוטות שדנין בגסות כדאמרינן בגמרא (ב"ק קט"ז) נטלו מוכסין לא שנו אלא בלסטי' גוי דדייני בגיתי פי' כותים שדנין בשמא ובשחד ובאונס ובגאוה ולא מיאש אבל בלסטים ישראל כיון דכי מייתי ליה לבית דין אומר בית דין מי יימר דהאי לסטים הוא ומי יאמר שזה חמורך איושי מיאש דאמר מי יימר דמחייבי ליה ביה דינא וכיון דמיאש מותר ליקח מליסטים גוים (אמר בנימין פי' בלשון יוני גדולים וראשי העם וחז"ל קראו כן לדייני האומות והרומים אומרים להם מגיסתרת ובב"מ מגוזתא כתוב): [הפלאה שבערכין]מגסתא בבא קמא דף קי"ד. לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא. בבא מציעא דף ל': אטו דינא דמגוסתא. פירוש דין של אומות העולם של הדיוטות שדנין בגסות כדאמרינן בגמרא (בבא קמא דף קי"ד. נטלו מוכסין לא שני אלא בליסטים גוים דדייני בגיתי פירוש כותים שדנין בשמא ובשוחד ובאונס ובגאוה ולא מיאש אבל בליסטים ישראל כיון דכי מייתי לי' לבית דין אומר בית דין מי יימר דהאי ליסטים הוא ומי יאמר שזה חמורך איאושי מייאש דאמר מי יימר דמחייבי לי' בי דינא וכיון דמייאש מותר ליקח מלסטים גוים עכ"ל. וע"ש ברש"י:
מגפיים [אייזערנע זאקען] (שבת ס) לא בקסדה ולא במגפיים. גמרא אמר רבה בר בר חנה פיזמקי פירוש רב שר שלום מסאני דליבדא דנמטא דעמרא או דעיזי הינו דגרסי שלופי פוזמקייכו וחותו לדינא (כלים פי"א) הכידון והניקון והמגפיים פירום כולן מנעלין של נחשת או של ברזל שנותנין אנשי מלחמה לפני שוקיהן שכשירוצו לא יחפי כדכתיב ומצחת נחשת על רגליו ומתרגמינן וטרקלילין: [הפלאה שבערכין]מגפיים שבת דף ס'. אמר רב בר בר חנה פוזמקי. פירש רב שר שלום מסאנא דליבדא דנמטא דעמרא או דעיזי עכ"ל. לפנינו איתא רבה בב"ח אסר פוזמקי: שם באותו האות כלים פרק י"א הכידון והניקון והמגפיים. פירוש כולן מנעלים של נחושת או של ברזל שנותנין אנשי המלחמה לפני שוקיהן שכירוצו לא יחפו כדכתיב ומצחת נחשת על רגליו ומתרגמינן וטרקלילין עכ"ל. בספר חסידים סוף סימן ס"ד פירש מגפיים ספירני בלע"ז:
מגור [מאגיצין] (תרומה פ"ד) מי שהיו פירותיו במגורה. (ב"ב סז) לא מכר אה המוגרות פי' בריכות של מים כמו נהרסו ממגורות. (כלים פרק ט') מגורות שלה טמאות פירוש חדרים קטנים של תיבה ובלע"ז עודרי. (ערובין ע) ישראל ועכו"ם ששבתו במגורה. (פסחים ט נדה יד ע"ז מא) חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות פירוש מקום שמכניסין בו התבואה כמו העוד הזרע במגורה מסתברא גר העיקר כדכתיב יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו:
מגר [שטירזען] וחציך מיד ימינך אפיל תרגום וגירך מיד ימינך אגמר ויפל רכבו אחור וימגר רוכביהון לאחורא:
מגרס [קעכין] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פר' מה יתרון) אזל עבד ליה מגיר' אחוריה א"ל מאי עבדית לך דסרחת מגירסי א"ל למגרסך אנא צריך (לא כן בנוסחאות ובפסחים את קרבני לחמי) משל למלך שהיו לו שני מגרוסין בישל הראשון לו תבשיל ואכלו ובפסקא אומר מגרוסך אנא לית את יהיב לי מתבשיליך. (במגילת איכה שרתי במדינות) בפלגא דיומא עבד מגרוס. ס"א אריסטון תקרא כיום מועד מגורי מהו מגורי מגרוסי בני אדם שהיו קוסיטרפיזין הבאתם עלי. ותזנח משלום נפשי מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל המגרוס. (בילמדנו בראש אם בחקתי) הרי המגרוסין עד שלא יבשלו בחצי היום הן מבשלין של ערב. והשיג לכם דיש את בציר פירוש בלשון יון קורין למבשל מגרוס (אמר בנימין בירושלמי דביצה (פ' משילין פירות) קבלין בגו מגיריון דידן פירוש בלשון יוני בית הבשול):
מגרף [שויפעל] (בילמדנו ויך את המצרי) במה הכהו י"א מגריפה של טיט נטל והוציא מוחו (ב"ר פ' י"ו) בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת. (ובפ' לט) הבה נרדה אייטו לי כולב ומייטי ליה מגרופי (בויקרא רבה בריש קדשים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש או מגרופין (ב"מ ל) מגריפות וקרדומות ישתמש ברך אבל בקשה לא מפני שמפחיתן. (זבחים ע"א מגילה כ) עודהו הסל על ראשו ומגריפה בתוכו (ובסוף שקלים) חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבור (ב"ר פ' מד) עד שאורין אותם בסלים ובמגריפות פירוש לוקטי תאנים יש להם מגריפה שקורין בלע"ז רי"שלו ותופס בו יחור של תאנה והורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. (כלים פ' כט) יד מגריפה של בעלי בתים בית שמאי אומרים ז' ובית הלל אומרים ח' ושל סיידים בית שמאי אומרים ט' ובית הלל אומרים י' (ערכין יא) מגריפה היתה במקדש וי' נקבים היו בה כשמזמרין בה יוצאין ממנה ק' נעימות אין דומות זו לזו. (כלים פ' י"ג) מגריפה שנוטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. פירוש כפה שבוחשין בה ומגיסין בה הקדירה. וכן מגריפה שגורפין בה הטיט בלע"ז קצ"ה וזו של טיט משמע שהיא קרויה פ"לא בלע"ז וכבר פירשתי מגריפה בערך גמר ובערך גרף:
מגוש [צובערער] (יומא לד) פרוה מגושה פירש בערך פרוה (שבת עד) הלומד דבר מן המגוש חייב מיתה פירש רב האי אמגושתא היא הנודעה בלשון ישמעאל זמומה שהמגושין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר בפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן. פ"א מגוש בלשון יון מכשף גידופי כופר בעיקר ראטין מגושא פירש בערך רטן (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי מכשף): [הפלאה שבערכין]מגוש שבת דף ע"ה. הלומד דבר מן המגוש חייב מיתה פירש רב האי אמגושתא היא הנודעה בלשון ישמעאל זמזמה שהמגשין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר בפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן. פירוש אחר מלשון בלשון יון מכשף גידופי כופר בעיקר ראטין מגושא פירשתי בערך רטן עכ"ל. פירוש של רב האי וגם פירש אחר מגוש וכו' לא עלה דהך מילתא דהלומד דבר אחר מן המגוש וכו' קאי דהא מסיק הש"ס דע"כ הך דמגוש דאיתמר דהלומד ממנו חייב מיתה הוא גדופי בהכרח ע"ש. וצריך אני לומר דשני הפירושים קאי אאמגושא דפליגי רב ושמואל בשבת:
מד [מאס מעסטען] (ב"מ לג) העוסק במקרא מדה שאינה מדה פירוש העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות. במשנה מדה ונוטלין ממנה שכר פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הבריתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתיקנן ומגיד הלכה למעשה אין לך מדה גדולה מזו כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני (שם סא) במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים פי' באותו חבל עצמו לפי שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט ובימות החמה החבל יבש ונכווץ ויבא לו פחות. פ"א בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בפתיחתא בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ימתכווץ שנמצא בימות הגשמים המידה מוספת וזו הברייתא (ב"ב פט שבת קנ) שבתה מדהבה אומה שהיתה אומרת בעולם הזה מדוד והבא מדוד והבא ואמרי לה הכי מאד מאד הבא בלא מדה (בויקרא רבה זאת תהיה) שבתה מדהבה מלכות שאומרת מוד והבא מוד והבא. ר' אבהו אמר מלכות שהיא מדהבת פניו של אדם בשעה שהוא בא אצלה. רב טביומי אמר על שום פומא דדהבא רבנן אמרי על שום רישא דדהבא (חלק צח) אין בן דוד בא עד שיהו כל המדית שוות פי' מדות אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה. (בסוף מקואות) מטבילין במקום המדה פירוש עד מקום שחישב לחתכו משם (גיטין סז) א"ר שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שהן תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ומדה ורגיל ממי ששונה הלכות ומדה ותלמוד ואינו רגיל. פי' טוב מי ששונה משניות ומכילתות כלומר מדרשות כעין מכילתא ומרגילין בפיו: [הפלאה שבערכין]מד א' בבא מציעא דף ל"ג. ת"ר העוסקין מדה שאינו מדה. פי' העוסק במקרא לבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות במשנה מדה שנוטלין ממנה שכר. פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הברייתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתקנן ומגיד הלכה למעש' אין לך מדה גדולה מזו כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני עכ"ל. לפנינו איתא מדה ואינה מדה ופירש"י מדה היא קצת ואינה מדה שהמשנה וגמרא יפים ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחין שבימיהם לא היתה הגמרא בכתב וגם לא היה ניתן ליכתב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורותינו לכתבו עכ"ל: שם באות הנ"ל סנהדרין דף צ"ח. אין משיח בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות. פירוש מרוב אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה עכ"ל. לא מצאתי אלא כך איתא ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולן שקולין וע"ש בפי' רש"י ואולי גרסת רבינו היה כך כמו שכתב:
מד [שוויממער] (ר"ה כג) ונחית בר אמודאי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא (ב"ב עג) ונחית בר אמודאי לאיתויי (גיטין פט) ולינחות במיא ולימוד ולותיב פי' אדם שיודע לשוט במים (אמר בנימין פי' בלשון יוני איש בקי לצלול במים אדירים עד הגיעו אל חול אשר בקרקע הים כמו אוספי מרגליות בלב ים) (א"ה גרסתנו אמוראי בריש): [הפלאה שבערכין]מד ב' בבא בתרא דף ע"ד: ונחית בר אמודאי לאיתויי. פירוש אדם שיודע לשוט במים עכ"ל. (לפנינו איתא בר אמוראי) עיין קונטריס סימן י"ד:
מד [פריסטער קלייד] (ברכות כח) מאן דלביש מדא פירוש מלך שלובש הכתר מזה בן מזה פי' כהן בן כהן (אמר בנימין אולי מדא הוא כהן שהיה לבוש מדו בד והענין כפול): [הפלאה שבערכין]מד ג' ברכות דף כ"ח. מאן דלביש מדא ילבש מדא פירוש מלך שלובש הכתר מזה בן מזה פירוש כהן בן כהן עכ"ל. (ובמוסף א"ב אולי מדא הוא כהן שהיה לבוש מדו בד והענין כפול עכ"ל) וז"ל רש"י דלביש מדא הרגיל ללבוש המעיל ילבוש כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא:
מדבלל [פערמישט] (בכורות כה) הצמר המדובלל בבשר פירוש מעורבב ואינו מתוקן. סוכה מדובללת כבר פירשנו בערך דבל:
מדבר [וויסטנייא] (ביצה מ) שוחטין את המדריות פירוש מלשון מדבר:
מדבר [פלאקער] (מ"ק יב) כיון דבעי מדבורי דנור' פי' אבוקות (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב מדוכרי):
מדי [איין לאנדס נאמע] (שבת סה) מדיות פרופות פירוש נשים מדיות פרופות בגדיהן ופירוש פורפת על אגוז ועל מטבע דרכן לצאת במקטורן ומשימות אגוז או אבן כנגד בית הצואר וקושרין אותה ברצועה. (כלים פרק כג) מדוכה המדית פי' מלשון או דכו במדוכה והיא ממדי ופרס ועל שם מקומה נקראת והיא מכתשת שדוכין בה:
מדי (יומא י) שער המדי כך נקוד בפי' ר"ח ז"ל והיא כיפה שהיא בלשון יון קמרא והוא שער קמרי דפליגי ביה רבי מאיר ורבנן:
מדך [שטייסיל] (שבת מא) ואם לאו בהכרע מדוכה קטנה של בשמים פי' ראשו של בוכנא שדכין בו והוא מקום שמעבירין בתוך המדוכה לשחוק בו. ובירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בשם. (שבת קכג) מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ופי' מהם בערך דך: [הפלאה שבערכין]מדך שבת דף פ"א. ואם לאו בהכרע מדוכה קטנה של בשמים. פירוש ראשו של בוכנא שדכין בו והוא מקום שמעבירין בתוך המדוכה לשחוק בו. ובירושלמי מקום רגל מדוכה קטנה של בשם עכ"ל. רש"י פירש באופן אחר וז"ל תוס' נראה לר"ת כגרסת רבינו חננאל כהכרע מדוכה קטנה והכרע פירוש רגל כמו כרעי המטה וכן מפרש בירושלמי כמו רגל מדוכה קטנה של בשמים וכו' ע"ש:
מדין [ווארעם] תרגום מדוע לא אכלתם את החטאת מדין לא אכלתון ית חטאתא מלה מורכבת היא מא דין:
מדל [אויס ברעכין] (פיאה פ' ג) המדל נותן מן המשואר על מה ששייר פי' מדל שלופי. כדגרסינן (מ"ק ד) מי סברת מאי מדלין מדלין ממש כלומר שדולין מים ומשקין השדה מאי מדלין שלופי. כדתנן (פאה פ"ז) המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עניים. ותנן (שביעית פ"ד) איזהו מדל אחד או שנים המחליק שלשה זה בצד זה ירושלמי תנא דבי רבי מדל נוטל אחד ומניח שנים וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופים מוציא מהם מבנתיים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים אותם שעוקר משם נהרויח הנשארים אינן נחשבין לקצירה לפי שתקנת הנשארים הוא הלכך נותן פיאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד. המחליק באחת יד פי' בענין אחד או כולן לגורן או כולן לשוק. פ"א באחת יד בפעם אחת:
מדל [פערמעגען] (במגלת איכה רבתי בגוים) אפקיד מדלי גבי ההוא גברא. ס"א פועלה. ס"א מה דילי'. (ירושלמי בשקלים) הלכה מותר שירי הלשכה. בר ימינא אתפקד גביה מידל דיתמין. כל הון ביתו יתן תרגום כוליה מידלא דביתיה:
מדן [בינדל] (שבת לג) חזא ההוא סבא דהוה נקיט תרין מדני אסא (סוכה יב) חבילי קש הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מדנין שלהן כשרין. פירוש מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב התקשר מעדנות כימה ואלו הקשרין אינן עשויין להטלטל בהו. ותנן (כלים פ"ב) וכן המתי' ראשי מעדנים טהורה נחלקה לאורכה ונשתיירו בם ג' מעדנים שלשה טפחים טמאה: [הפלאה שבערכין]מדן א' שבת דף ל"ג: חזי ההוא סבא דהוה נקיט תרין מדני אסא עכ"ל. לפנינו איתא מדאני פירש"י חבילות של הדסים מדאני כמו מעדנות כימה (איוב ל"ח): שם סוכה דף י"ג: הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מדנין שלהן כשרים. פירוש מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה ואלו הקשרים אינן עשויין להטלטל בהן עכ"ל. לפנינו איתא מעדנים ופירש רש"י קשר כמו התקשר מעדנות כימה וכו'. ומעתה נראה דיש לגרוס בשבת דף ל"ג: [דהובא לעיל בסמוך] תרי מעדני אסא וכן יש לגרוס ברש"י שם:
מדן [וואגשאל] תרגום ירושלמי על פסוק ויאמר מלך מצרים למילדות קיימא בכף מודנא פי' בכף מאזנים ובתוספת אות אלף תרגום מאזני צדק מאדנין דקשוט:
מדוע [ווארום] לא אכלתם את החטאת (זבחים קח) מפורש בהלכה שנייה:
מדעא [בעקענטניס] כבר פי' בערך דע:
מדעם [עטוואם] תרגום אל תעש לו מאומה לא תעביד ליה מדעם ובהבלעת אות עין מידם תרגום כל מר מתוק כל מידם דמריר חלי לה:
מדעית [ארטס נאמע] (חגיגה כה) מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס. (פסחים צג) אי זו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט"ו מילין הוי פי' שם מקום: [הפלאה שבערכין]מדעית חגיגה דף כ"ה: מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס. פסחים דף צ"ג: איזו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט"ו מילין הוי. פירוש שם מקום עכ"ל. לפנינו בחגיגה ובפסחים איתא מן המודיעים (וכן איתא בקידושין דף ס"ו. גבי ינאי המלך אמו נשבית במודיעים):
מדף [בינען שייכע. פויגל פאלל] (נדה ו) ככר שנתונה על הדף ומדף טמא מונח תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר לה אלא א"כ נגע טהורה וכו'. עד הכא בטומאה דרבנן דקתני מדף כדכתיב קול עלה נדף פירוש טומאה קלה מדרבנן ומדף משמע קל כדכתיב קול עלה נדף לפיכך קתני טהורה (כלים פי"ו) והמדף של דבורים והמנפא טהורין פי' מדף זה נחיל של דבורים שהן כמין קערות של עץ. פ"א כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנין בו בשביל שיפרחו הנחילין מן הכוורת ויקח הדבש מלשון אשר תדפנו רוח. פ"א כמין דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת דבורים כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ יכנסו בכוורת. (כלים פרק כג) הרשתות והמכמורות המדף והפלצור פירוש לוח של ציידים שצדין בו העופות כיצד מביאין לוח של אבן או של עץ ומעמידין אותו מוטה והמקום נמוך וסומכין אותו בעץ ומניחין תחת העץ מזון או פתיתין ויבא העוף לאכול ונופל העץ והמדף עליו ונתפש העוף. (עדיות פו) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. (זבין פ"ד) שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גבו מדף מטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. פי' המצע והבגדים שתחת הזב שמו מושב ובגד שהוא כסוי לזב שמו מדף כשהוא מושם למעלה מן הטמא ומתנענע מכחו ואין זה הדין אלא באוכלין ומשקין ולא זה אלא בזב בלבד. (פרה פרק י') כל הראוי לטמא מדרס לחטאת. (טהרות פ"ט) אם אינה חוצצת טמאה מדף. (זבין פ"ה) האוכלין והמשקין והמשכב והמושב והמדף מלמעלה מטמאין וכו' עד האוכלין והמשקין והמדף מלמטה טהורין:
מדר [שייטערהויפין] (עירובין קא ביצה לג) א"ר יהודה האי מדורתה מלמעלה למטה שרי. פי' דרך בנין אסיר כגון שנתן עצים בארץ ואחרים על גבן. אבל אם אחז העץ למעלה ונתן אחר תחתיו ועוד אחר תחתיו עד שמגיע בקרקע למטה כיון שאינם דרך בנין מותר וכן אם מבקש לצלות בצים כענין הזה הוא עושה אוחז העליונה ונותן אחרים תחתיה וכן פוריא אוחז הקרשים ומניח את הרגלים וכן חביתא כדים של יין שמשימין שורות שורות אוחז העליונה ומניח אחרת תחתיה: [הפלאה שבערכין]מדר א' עירובין דף ק"א. ובביצה דף ל"ג. אמר רב יהודה האימדורתא מלמעלה למטה שרי. פירוש דרך בנין אסור כגון שנתן עצים בארץ ואחרים על גבן. אבל אם אחז עץ למעלה ונתן אחר תחתיו ועוד אחר תחתיו עד שמגיע בקרקע למטה כיון שאינו דרך בנין מותר. וכן אם מבקש לצלות ביצים כענין הזה הוא עושה אוחז העליונה ונותן אחרים תחתיה וכן פוריא אוחז הקרשים ומניח הרגלים וכן חביתא כדים של יין שמשימין שורות שורות אוחז העליונה ומניח אחרת תחתיה עכ"ל. ז"ל רש"י בעירובין וכן ביעתא לסדר ביצים על גחלים על כלי ברזל או על גבי שני עצים שמקיפין צריך לאחוז ביצים בידו על האור וחבירו יתן העצים תחתיהן וכתבו התוס' ואין נראה לר"י דרך בנין בכך שהרי כל המחיצות וכו' ונראה לר"י לפרש שמסדר עצים או ביצים ומניח ביצה על גביהן וכו' ע"כ. ולא ידעתי מה חידש ר"י בזה הלא זה הדבר כתב רש"י ג"כ או על גבי שני עצים וכו' ורק מה שנראה לר"י לדחות דברי רש"י הראשונות הו"ל לתוס' לכתבו ולא משום מה שהוסיף או ביצים כדאי להאריך דמ"ש עצים או ביצים וצ"ע קצת. ובביצה כתב רש"י בזה הלשון וכן ביעתא. ביצים גסות הניתנות ע"פי כלי חלול כעין טרפי"דא או על האסכלא אין משיבין את הכלי תחלה [דוק ותשכח ששינה בכמה בפירושו כאן נגד הפירוש שכתב בעירובין]. וכתבו תוס' תימא דאמר בשבת דף ל"ו: מחזירים קדירה על גבי כירה וכו' וי"ל דכל הנך אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי והתם גבי כירה המחיצות היו עשויות מתחלה וכן פירש רבינו חננאל גבי ביצים שיש ביצים מכאן וביצים מכאן ואחת על גביהן והאור תחת אוירן וכו' ועיין היטיב:
מדר [אבפאלל] (פסחים מב) שופכן במקום מדרון (ב"מ פג) תינח במקום מדרון. (במיכה) כמים המוגרים במורד תרגומו כמים דאשדין במדרון (ב"ב כב) א"ר זביד בממדיר את בותלו פירוש לא אמרינן בטפח בלחוד סגי אלא במשפע ויורד כותלו כמו מדרון שאין אדם יכול לעמוד בו שמחליק ונופל. ויש ששונין במרדד את כותלו:
מדר [ערד שראלל] (בתורת כהנים) ועפר אחר יקח ועפר לרבות כל עפר במשמע אפילו מדר ואפי' חרסית פי' בלשון ישמעאל קורין לקוזזות אדמה מדר (אמר בנימין פירוש בלשון יוני חלק וקרח לכן חלקי אבנים נאמרו כן):
מדרגה [שטאפע] כבר פירשנו בערך דרג:
מדרוכיתא [דורן] תרגום סנה ושם האחד סנה:
מדרס [טרעטען] כבר פירשנו בערך דרס:
מדרקה [פלאקסאדערען] כבר פי' בערך אלל:
מה [וואס, וויא, ווארום] (כתובות כח בכורות לו) כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן (בילמדנו במתאונני') מהו מה יתאונן אדם חי אלח משאדם מת הוא מתאונן. אלא א"ר שמואל מה יתאונן אדם על חי העולמים ועל מי יתאונן אדם גבר על חטאיו. אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וכו':
מהה [פערפולען, פערזינקען] וכן מטלת המהוהא פירוש ר"ח שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. וי"מ בגד בלה. (כלים פכ"ד) ג' קופות הן מהוהא שטליה על ברייה פירוש בגד בלה שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הברייה דנין אותו כדין ברייה. (שם פרק כ"ז) שלש על שלש שנימהה ממנה חוט אחד: [הפלאה שבערכין]מהה א' נדה דף ד'. וכן מטלית המהוהא פירש רבינו חננאל שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. ויש מפרשים בגד בלה עכ"ל. כפירוש ר"ח כתבו הרמב"ם והרב בפרק ט' משנה ט' דטהרות וכפירוש יש מפרשים כתב רש"י בנדה דף ד'. ודף נ"ו:
מהה [אבוואשען, אבווישען] (ב"ק סט מעשר שני פ"ח) ושל קברות בסיד ממהה ושופך פירוש ממהה החתיכות של אדמה במים ושופך מסתברא אלו שני חלקים מלשון וימח (אהלות פי"ח) נותן לתוך כברה שנקביה דקים וממהה (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ממחה ופי' ר' שמשון מלשון המחה החלב וגמעו והענין כמו ממחה בקערה שפירושו ממרק ויעשהו דק מאוד):
מהט [שנייצען, פיטצען] (שבת צ) צינורא קטנה של נחשת למאי חזייא אמר אביי שמוהטין בה את הפתילות. (ביצה לב) מוהטין את הפתילה בי"ט מאי מוהטין עדויי חשוכא פירוש המתעבה בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב האורה מותר לחותכה: [הפלאה שבערכין]מהט שבת דף צ'. צינורא קטנה של נחושת למאי חזיא אמר אביי שמוהטין בה את הפתילות עכ"ל. לפנינו איתא שמחטטין. וז"ל רש"י שמוחטין ומנקבין ראשיהן לעדויי חושכין: שם באות הנ"ל ביצה דף ל"ב: מוהטין הפתילה מאי מוהטין עדויי חושכא. פירוש המתעבה בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב האורה מותר לחותכה עכ"ל. לפנינו איתא מוחטין:
מהל [בעשניידען] תרגום חתן דמים למולות בדמא דמהולתא הדין:
מהלוהא [זיפף] כבר פירשנו בערך הל:
מהם [פערטיממלען] (נדה פ) מתוך שמהומה לביתא אין מכניסתו לחורים. לסדקים פי' שלהוטה אחר בעלה לתשמיש:
מהם [פערהעלען] ומעלים עיניו רב מארות תרגום ודמהמי עיניה מן משכינא סגיאן לווטתיה:
מהסם כבר פירשנו בערך הסם:
מהר [מיהד, פויל] (בויקרא רבה זוב דמה) אמרו למנהרי לב רבי אושעיא רבה אמר למפגרי לבא:
מהרק [מעבעל, הויזגערעטה] (עירובין סב) בריאה במוהרקי ואבריגני פי' ר"ח כגון בניין. ורבינו גרשם ז"ל פירש כלי הבית ורבינו ניסים פי' אבריגני שלוחים מוהרקי כתיבה וחתימה (ב"מ עג) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד. ויש (יבמות מו) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא כלומר כאילו מכורין הן וצריכין גט חירות: [הפלאה שבערכין]מהרק עירובין דף ס"ב. בריאה במוהרקי ואבריגני. פירש רבינו חננאל כגון בנין ורבינו גרשם ז"ל פירש כלי הבית. ורבינו נסים פירש אבריגני שלוחים מוהרקי כתיבה וחתימה כדאמרינן בסוף איזהו נשך בבבא מציעא דף ע"ג: מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מונח והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד. ויש בפרק החולץ ביבמות דף מ"ו. מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא כלומר כאלו מכורין הן וצריכין גט חירות עכ"ל. בעירובין פי' רש"י בריאה במוהרקי ואבריגני. למלאות החצר ספסלים וקתדראות אם ירצה וביבמות פי' רש"י מוהרקייהו דהני חותמן: ובב"מ פי' רש"י מוהרקייהו חותם עבודות שלהן. וז"ל תוספות בעירובין מוהרקי כתיבה וחותמת כמו מוהרקייה דהני וכו' ואברגני שלוחין. ורבינו חננאל פירש מוהרקי ואברגני כמו בנין עכ"ל. והרא"ש בעירובין כתבו בשם הערוך. ודע דמה שכתב רבנו הכא בשם רבנו נסים אכן לעיל בערך אברוגני כתב זו בשם רב האי גאון ע"ש:
מוועי [העפטיג שרייען] יפיח כזבים תרגום ודמוועי כדבותא. יביע אומר תרגום ומוועי מימרא (אמר בנימין פי' בלשון יוני פועל המדבר בקול רם ופועל המפיח ושואף רוח):
מוורן כבר פירשנו בערך אספרון:
מז [האארע] (מגילה יח) לא הוי ידעו רבנן מאי סלסליה ותרוממך עד דהוה קא מהפך במזייה אמר עד מתי אתה מסלסל בשערך. (ע"ז עה) הני ריקי דמזייא דארמאי מדיחן פירוש שקין של שמרים של שיער:
מז [צערפליעסען, וואקלען] (חולין מה) הומרך פסול נתמסמס פסול נתמזמז כשר. הומרך נשפך כקיתון כלומר נמס כדונג בתוך האש נתמסמס כלומר אינו יכול לעמוד אלא נכפף. נתמזמז פירוש נתנדנד ונתקרקש ואינו מוליד. הרפאים יחוללו תרגום אפשר דגובריא מתמזמזין:
מזא [קאפף] (קידושין נב) ההוא גינאה דשקיל מוזא דירקא מוזא דשמכי. פירוש ראשי בצלים שהיו בשותפות בלא חלוקה וקדש בהן ואמרו אינה מקודשת: [הפלאה שבערכין]מזא קידושין דף נ"ב: ההיא גנאה דשקיל מוזא דירקא מוזא דשמכי. פירש ראשי בצלים שהיו בשותפות בלא חלוקה וקידש בהן ואמרו אינה מקודשת עכ"ל. ופי' רש"י מוזא דשמכי. מלא יד של בצלים. ודע דמוזא דירקא עדיין לא מצאתי איה מקומו לפנינו ורבנו הביאו עוד פעם אחת לקמן בערך מצה ג':
מז [שפרייא) וכמוץ גנבתו סופה תרגום וכמוזא דיטלטליניה עלעולא:
מזבח [אלטאר] (בילמדנו ויקחו לי תרומה) מזבח מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים מזבח הפנימי הוא מזבח הזהב הוא מזבח הקטרת:
מזבלי [מאטטע] (סוכה כ) מאי חוצלות מזבלי פי' עושין כמין יריעות ואח"כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין: [הפלאה שבערכין]מזבלי סוכה דף כ'. מאי חוצלות מזבלי. פירוש עושין כמין יריעות ואח"כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין עכ"ל. וז"ל רש"י מזבלי בו"לס ועשוי לרועה להניחן תחת ראשו ולשכב:
מזג [געמישטער וויין] (סנהדרין יד) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ"ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד) אל יחסר המזג וכו'. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (ע"ז סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית:
מזד הרבצל ומזור עיין ערך מזור:
מזדנדזין [שטאממלען] (חולין מח) אמר ליה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנדזין בדבר (אמר בנימין מזדנזין כתוב בנוסחאות ופירש רש"י מגמגמים):
מזחל [ריננע]. (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי' מקום מדרון שעושין סמוך לכותל שזוחלין בו המים ויורדין לארץ ופעמים שתהא של בנין ועושין בנין מדרון הזוחלין בו המים ולהכי נקרית מזחילה שכל דבר שמהלך על הארץ ועל הכותל נקרא זוחלין ועיקרו מן הכתוב עם חמת זוחלי עפר כי הנחש לעולם על הארץ מתהלך ומהכי שנינו מים זוחלין והמזחילה יש לה חזקה ואוקימנה במזחילה של בנין. (ב"ב כב) מרחיקים הכותל מן המזחילה ד"א הכא במזחילה משופעת עסקינן. פי' שמגיע לחצי גובה הכותל כעין זיזין והוא בנין כנגד כותל כולו שנמצא בראש הכותל עודף ומצא בנין מחוץ לעובי הכותל כמה שהמים של הגג עוברין עליו וזו היא מזחילה משופעת של בנין (ב"ב כח) המזחילה יש לה חזקה פי' כגון לוח קבוע בכותל בעל העלייה למטה מן הגג שיעור אמה ברוח מזרחית כולה כנגד גג העלייה כולה משוך מן הצפון לדרום על פני כל המזרח ורחבו של לוח כשיעור אמה והמים זוחלין ושותתין מגגו של זה לתוך חצירו של זה:
מזלג [גאבעל]. (כלים פ' י"ב) ניטל המזלג טמאה:
מזמוט [פריידען פעסט]. (חגיגה יד) מבני אדם שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה פירוש זמירות שאומרין לפני חתן וכלה כדי לשמחן (אמר בנימין תרגום ושנותיהם בנעימים ושניהן במזמוטין):
מזקף (ב"מ ס) מזקפתא כבר פי' בערך חזרא:
מזקת [קאנאל] ויעש תעלה תרגום מזיקתא:
מזר [קאלפ האלץ] זיירי ומזרי כבר פי' בערך זייר:
מזר [ווארף שויפעל] המזרה והמגוב פי' בערך מגב:
מזור [ראנצע] (כלים פ"ב) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה פי' כיס שנותנין בו צידה לדרך. וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכי הוא זה והמזרה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור (אמר בנימין מזודא כתוב בנוסחאות והשתא אתו שפיר שהוא ענין צידה):
מזור [שפיננען] (סוטה לא) משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. (שם ו) ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי וכו' פירוש כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. רבי יוחנן בן נורי אומר בדבר ברור וכן הלכה:
מזר [פויל, אוסגעריננען] (חולין קמ) או בצים מוזרות פטור מלשלח. זמרי שנעשה כביצה מוזרות כבר פירשנו בערך זמר:
מזריון [איינע פפלאנצע]. (פסחים קז) אישתי מזריון ולא אישתי שכרא בעל הערוך גרס מי זריון בערך מי בשתי תיבות וגם רש"י פירש מי משרת פשתן אך נראה לי שהיא תיבה אחת ופירושה גרעין וזרע של מין עשב אשר לו סגולה להריק וכן נקרא בלשון ישמעאל וטעם הענין כי השכר עוכר הגוף ומשלשל יותר ממה שעושה משקה ההרקה עשוי בגרעין זה:
מזרן [קאבריץ] (כלים פרק י"ט) המזרן היוצא מן המטה כל שהוא פירוש בגד צמר שנותנין בני אדם הגדולים החשובין על מטותיהם תחת כל המצעות ובלשון לע"ז טפי"טא ועיקרו ישמעאל בלשון מיזר:
מזרק [נערפע, אדערן] אומצא ביעי ומזרקי כבר פירשנו בערך אמץ:
מזרק [גאצעללע איינע טהיר] תרגום כתוא מכמר כמזרקי מצדן:
מח [לעכערן] (פסחים סה) מיחוי קרביו רב הונא אמר מנקבן בסכין פי' להוציא הרעי:
מח [ערווייכען] (שבת קמ) חרדל שלשו מערב שבת ממחו ביד ואין ממחו בכלי (אמר בנימין פי' ממרקין ועושין אותו דק במים או ביין עיין ערך מהה):
מח [שלאגען] (מגלה כה) ומחינא ליה באזרפתא ומחו לה אמוחא. פי' (גמ') שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה (אמר בנימין לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמ' כי הוא אחרת): [הפלאה שבערכין]מח ג' מגילה דף כ"ה. ומחינא לי' באזרפתא (לפנינו איתא בארזפתא) שם דף י"ט: ומחו לה אמוחא. פי' גמרא שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה ולא משום קדושה עכ"ל. ובמוסף (א"ב לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמרא כי היא אחרת) עכ"ל. כפי מה שעשיתי ציון דהך דמחייא לי' באזרפתא היינו במגילה דף כ"ה. ובברכות דף ל"ד. [ופי' רש"י מרזפתא מרטיי"ל בלע"ז ותשם את המקבת תרגום מרזפתא (שופטים ד׳:כ״א) ובברכות ז"ל רש"י מרזפתא קורנס וכו'] ושם בשני מקומות הללו וודאי דאי אפשר לפרש בשום אופן כי אם דמחינן להאי גברא על שלא כוין דעתי' בשעה שאמר שמע. ובתר הכי מייתי רבינו מימרא ומחו לה אמוחא והוא במגילה י"ט: דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן שיור התפר הלכה למשה מסיני ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע על זה כתב רבנו פירוש שמכה שמועה זז על קדקדה וכן פי"רשי ע"ש. ובזה אתי דברי רבינו שפיר:
מח [אבווישען] (ב"ב פח) החנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם א' בשבת פי' מדות הלח מקנח בספוג או בבגד שמא הוקרש השמן או היין בתוכם ויבא הפסד לקונה. ומשקלות ששוקל בהן ממחה בסכין או בעץ שמא נדבק שום דבר על המשקל וכשיקנה בהם יפסיד המוכר. (בפסוק את קרבני לחמי ובויקרא רבה בפ' צו) הכניסו לו תבשיל ואכלו וערב לו והתחיל ממחה בקערה. הה"ד עולות מחים אעלה לך:
מח [איבערגעבען] (ב"מ קיא) המחהו אצל חנווני או אצל שלחני אינו עובר. (שבת נז) דכי סלקן מנהרא מחית ליה ברישייהו (אמר בנימין ענין שימה ונתינם וכן בעזרא וזקיף יתמחי עלוהי):
מח [וועבען] (שבת נח) הב"ע דמחי ממחא. וכדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר כל שהוא אריג לא גזרו. (ברכות כד שבת קמ) כולהו חדא מחיתא מחתינהו. פי' מעשה אורג תרגומו עובד מחי:
מח [מעהל] (שם לו) כל דאית ביה מוחא מצטמק ויפה לו. (ברכות לט) ריהטא דחקלאי דמפשי ביה מוחא בורא מיני מזונות פי' קמחא. (פסחים מ) למימח בחסיסי (אמר בנימין בנוסחאות כתיב למימח קמחא בחסיסי): [הפלאה שבערכין]מח ז' שבת דף ל"ז: כל דאית בי' מוחא מצטמק ויפה לו עכ"ל. לפנינו איתא מיחא ופי' רש"י קמח: שם באות הנ"ל ברכות דף ל"ז: האי ריהטא דחקלאי דמפשי בה מוחא בורא מיני מזונות. פירוש קמחא עכ"ל. לפנינו איתא קמחא: עוד שם בסוף האות פסחים דף מ': למימח בחסיסי עכ"ל. במוסף (א"ב בנוסחאות כתוב למימח קימחא בחסיסי) עכ"ל. לפנינו איתא קדירה בחסיסי פי' רש"י בחסיסי קמחא דאבשונא:
מח [זאפט, געהירען] מוח בקדקדו:
מח [וועהרען, אבהאלטען] בדניאל די ימחא בידיה פי' לשון מניעה ועכוב:
מחבת כבר פירשנו בערך חב:
מחג [ווינקען]. (ברכות מו) פרסאי במחוגא משתעו. (חגיגה ה) מחו במחוג קמי מלכא פירוש מורין באצבעות כלומר כל דבריהן ברמז הן ומרגישין זה דברי זה וזה דברי זה:
מחגר [האלץ, קעטטע] (כלים פי"ד) הסומך והמחגר פי' הוא החבל שקושרין תחת צואר השור ובלע"ז שמו פליר"א:
מחט [פעהלגע בעהרען] (בילמדנו בפ' בראשית) שוורים ופרות שלהם מתעברות ויולדות בלא צער ולא היתה אחת מהן מוחטת שנאמר שורו עיבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל:
מחיה [צייכען] (בראש נגעים) מחיה או שיער לבן:
מחך [דריקקען] תרגום וטבעת וכומז ועזקן ומחוך תרגום והמטפחת והחריטים לבורנקי' ומחכיא:
מחל [זאפט] (טהרות פ"ט) א"ר שמעון לא נחלקו על המיחל היוצא מן הזתים שהוא טהור על מה נחלקו על היוצא מן הבור שר"א מטהר וחכמים מטמאין. (שבת קמז) תנן התם (מקואות פ"ז) נפל לתוכו יין ומיחל ושינו את מראיו (מכשירין פ"ז) מי החלב כחלב והמיחל כשמן שאין המיחל יוצא ידי שמן דברי רבי שמעון. ר"מ אומר אע"פ שאין בו שמן. פי' מיחל המים היוצאין מעקל בית הבד עד שנותן קורות בית הבד על זיתים הטחונים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן:
מחל [פערגעבען]. (יומא ע. סוטה מא) ועל מחילת העון:
מחל [העלע גראבען] (פסחים פו) מחילות לא נתקדשו (יבמות קא) נכנס אחד מהן למחילה של דגים (אמר בנימין לשון מקרא ובמחולות עפר ענין חפירות ומערות):
מחל [קרייז, טאנץ] (כלאים פ"ד) מחול הכרם פי' סביב הכרם כמו מחולות (תענית לא) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן (אמר בנימין לשון מקרא ויצאת במחול משחקים):
מחל [בינדעל] (ב"ר פ' ע"ח) ויותר יעקב אשכחן חדא מחיילא דמיטכסין (אמר בנימין נראה שפירש מלה זו אגודה):
מחלץ [מויער קעלענע]. (מ"ק יא) אבל לא במחלציים פירוש בלע"ז קצו"לה (אמר בנימין לשון מקרא זה והלבש אותך מחלצות): [הפלאה שבערכין]מחלץ מועד קטן דף י"א. אבל לא במחלציים. פירוש בלע"ז קצו"לה עכ"ל. ועיין לקמן בערך מחצל:
מיחם [ווארם קעססעל] (שבת מא) מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צוננין בשביל שיחמו. (פסחים פו) והמיחם באמצע. (ובסוף פרה) הוזה המיחם לא הוזה הכסוי. (כלים פי"ד) קומקום כדי לחום בו מיחם כדי לקבל בו סלעים. פי' מיחם שניקב ממלאין אותו סלעים אם לא יצאו ממנו הרי הוא כלי ומקבל טומאה:
מחס [צאנק, שטרייט] חמסי גיליך תרגום ירושלמי מחוסי ושירוי צערי. וכיעסתה צרתה גם כעס תרגומו ומרגזא לה פנינה ארתח ומחסא לה (אמר בנימין פי' בלשון יוני מלחמה וקרב אך בנוסחאות שלנו לא נמצא):
מחפז [ראבינער צייכען] (שבת צה. יבמות עג) מי"תה חו"מש אין לה פדיון ואסור לז"רים: [הפלאה שבערכין]מחפז שבת דף כ"ה. יבמות דף ע"ג. מה לתרומה שכך מחפז. מחתה חומש. אין לה פדיון ואסורה לזרים עכ"ל. לפנינו בשבת וביבמות איתא כך להדיא מיתה חומש וכו'. ואפשר דלא היה בגירסת הערוך כך להדיא וכתב מה שחידש:
מחץ [קופע] (פרה פ"ד) לא בשולי המחץ ולא במגופת החבית. (סוף טהרות) היה זולף במחץ. פי' שולי המחץ תחתונו של מחץ ומחץ זה דומה לגת כמו שאמר לענין יין נסך. (ע"ז עד) הגת והמחץ והמשפך רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים וכלים של חרס הן:
מחצל [מויער קעללע] (מ"ק כה) אשתעו כל צלמניא והיו למחצלייא. פירוש נמחו כל הפרצופין והוו חלקים כמחצליים. (ירושלמי בראש גמ' דפ' כל הצלמין) כד דמך רבי מנחם בר סימאי חפון איקונתא מחצלין אמר כמו דלא חמתון בחייו לא יחמין בדמיכותיה וחכמין אינון כלום. אמר ריש לקיש אין בינינו ולצדיקים אלא דיבור פה לבד וכו' עד למה נקרא שמו איש קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו. (פסחים קד) מאי ניהו בנן של קדשים רבי מנחם ברבי סימאי. עד שישמט מחצלו מידו. ס"א מחלצו כמו מחלצים שלמעלה דמשקין. וי"א מחלציים אגפיים של מעגילה וכך מפרש שפין את הסדקין במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור: [הפלאה שבערכין]מחצל מועד קטן דף כ"ה: אשתעו כל צלמניא והוו למחצליא. פירוש נמחו כל הפרצופין והוו חלקים כמחצליים עכ"ל. לפנינו איתא למחלצייא וז"ל והוו למחלצה כמו שהוחלקה במעגל ובמחלציים שבה טחין הכותל עכ"ל. וכן כתבו תוספות בפסחים דף ק"ד.: שם באות הנ"ל מכות דף ט': עד שישמט מחצלו מידו. ס"א מחלצו כמו מחלצים שלמעלה דמשקין וי"מ מחלציים אגפיים של מעגילה וכך מפרש שפין את הסדקים במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור עכ"ל. עיין לעיל בערך מחלץ:
מחצלת [מאטטע, דעקקע] (סוכה יט) מחצלת קנים מחצלת גדולה (כתובות סד) נותן לה מטה ומפץ אם אין לו מפץ מחצלת. (אהלות פ"ח) סדין ומפץ ומחצלת: [הפלאה שבערכין]מחצלת סוכה דף י"ט. מחצלת קנים גדולה. ובכתובות דף ס"ד: ונותן לה מטה ומפץ ואם אין לו מפץ נותן מחצלת. אהלות פרק ח' סדין ומפץ ומחצלת עכ"ל. עיין קונטריס סימן מ"ח:
מחק [אבמעקען] (שבת עג) המעבדו המוחקו פי' משיר השיער (מגילה יט) נייר מחקא הוא חיפה. (כלים פי"ג) מכתב שניטל הכותב טמא מפרי המחק. פי' קולמוס נחשת ראשו האחד דק עשוי לכתיבה ואחד עב עשוי למחיקה ואין כותבין בו אלא על הדונג או על האבק. (שם פי"ז) קנה מאזנים והמחוק (ב"ב קסג) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. (יומא מח) מלא חפניו שאמר מחוקות או גדושות. (ב"ב פח) למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. (גמרא) ת"ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ת"ר אין עושין את המחק לא של דלעת וכו'. (ב"מ ע) תרגום אביי במחוקתא פי' להביא לתך חטים שהן ט"ו סאה והביא י"ו סאה שעורים פטור ומשני י"ו שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך (כריתות עו) תנן התם בריש מכשירין הממחק את הכרישה פי' מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל (שבת קנג) תניא ר"א אומר בו ביום גדשו סאה פי' בו ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מידת הם אהו' קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאיסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה ור' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה פי' העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התירה שאלו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותי ובאו לגדור ונמצחו פורצין (ירושלמי בריש שבת) ר"א אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פי' הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן: [הפלאה שבערכין]מחק מגילה דף י"ט. גנייר מחקא והוא חיפא עכ"ל. פי' רש"י מין עשבים עשוי על ידי דבק: שם באות הנ"ל שבת דף קי"ג: תניא רבי אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה. פירוש בו ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מדת סאה ששה קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקור שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו לנכרי התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה. ורבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה. פירוש העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התורה שאלו באו להוסיף חששו פן יפסידו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצות האחרות מדרבנן כמותן ובאו לנדור ונמצאו פורצין. ירושלמי בריש שבת רבי אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פירוש הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן עכ"ל. עיין פירוש רש"י ותוספות:
מחקק [געזענוץ] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח ברמ"ח איברים שבו. הה"ד פן ישתה וישכח מחוקק מחקק כתיב והיינו רמ"ח:
מחיר [פערבייטען] (תמורה ל) איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הא לך טלה זה תחת כלב זה וכו':
מחר [מארגען] (במכילתא והיה כי ישאלך בנך מחר) יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן וכו':
מחראות כבר פירשנו בערך דביון:
מחרש [קאמם] (ב"מ קיג) אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבה בריה דרבא מחרישה דכספא פי' כמין מסרק היא ומחכך בה בשרו במרחץ: [הפלאה שבערכין]מחרש בבא מציעא דף קי"ג: אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבה ברי' דרבא מחרישה דכספא. פירוש כמין מסרק היא ומחכך בה בשרו במרחץ עכ"ל. פשטא דהשמועה פירושו דמחרישה היינו הכלי שהוא חורש בה וכן משמעות כל הפוסקים שכתבו מחזיר את המחרשה לעשות בו מלאכתו ומימי הייתי תמה אהא דאוקמה הש"ס במחרישה דכספא אטו בשופטני עסקינן ודבר שאינו מצוי הוא שיעשה אדם מה שצורך לו לחרוש בו מן הכסף ומי שמע וראה תחת הברזל יביא כסף. ותו קושית הרב המגיד בפרק ג' מהלכות מלוה ולוה דין ה' בזה הלשון ואת המחרישה ביום והקשו המפורשים ז"ל והלא כלי שעושין בו אוכל נפש הוא ואין ממשכנין אותו ותירצו כשמשכן בלילה שאין זמן מלאכת המחרישה ולא אסרה תורה אלא שלא למשכנו בשעה שהוא ראוי לעשות מלאכה וכן אמרו בירושלמי וכו' וגם הנימוקי יוסף כתב דמיירי שעבר ומשכן אי נמי שמשכנם שלא בשעת מלאכה. ועיין עוד בבעל המאור ובהרמב"ן שהפילגו והאריכו ביישוב קושיא זו. איברא כפי שפירש רבינו הערוך אתי הכל שפיר. וכן כתבו התוס' דף קי"ג. ד"ה ואת המחרישה וכו' ועוד נראה לר"ת וכו' דמוקי בגמרא במחרישה דכספא ואין דרך לחרוש בשל כסף אלא נראה דהיינו אגרדתא שמגרדין בו בני אדם בבית המרחץ כדאמר בשבת דף קמ"ז: עבדא לי' אימי' אגרדתא דכספא וכו' [ודע לפנינו בשבת איתא מגרדתא דכספא] ועיין מה שכתב מהרש"א בשם הפוסקים:
מט [שטאנגע] (ביצה כה) לא יביאנה במוט פירוש יתד (אמר בנימין לשון מקרא זה במוט בשנים):
מט [בעוועגען] (זבין פ"ג) כל שאינו יכולה להמיט בה אדם. פי' כשיעלה אדם בספינה אם גדולה היא אינה מתמוטטת. (ובפסוק ויהי בשלח פרעה) במטה דאמיטון אמיטלהון. פי' במה שרצו להמיט נתמוטטו. ויש מפ' במטה שרצו להכות בו הוכו:
מט [ערגרייעכען] תרגום הגיע היום מטא עדן (חגיגה ה פ' הכל חייבין) מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו פירוש הגיע זמק כלומר נתבשלו:
מט [ביטטען] תרגום ירושלמי בי אדני במטו מנך רבוני תרגום על פסוק כי יציל אביון משוע דבעי מטו כלומר מבקש בקשה:
מטבע [ראף] תרגום ושמעו הולך בכל המדינות ומטבעיה נפיק:
מטה מטה גליתא כבר פי' בערך גל מטל של טורבל בערך טרבן מטה של טרסים בערך טרם:
מטח [היפט ביין] (גיטין מט) לשיגדונא ליתי פתיאה דמינונא וניגרריה שיתין זמנין אהא מטחאתא וס' זמנין אהא מטחאתא. פי' פתיא כלי חרס מלא ציר של דגים ומגלגל אותו ס' פעמים אהא ירך וס' פעמים אהא ירך. מטחאתא היא אטמא ובלע"ז אנק"א:
מטוטלת [דעקע. בלייא וואנגע] (כלאים פ"ו) רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו (שבת נד) לא יצא הגמל במטוטלת. (גמרא) תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה אבל יוצאה היא במטוטלת הקשורה לה בשלייתה. פי' חתיכה של בגד שקושרין בשלייתה בשביל שלא תצטנן ועיקרו מן טלת. (תמיד פ"ה) וכיסוי היה לו וכמין מטוטלת נתונה עליו מלמעלה. פי' כסוי זהב דומה לחתיכת בגד שאין לה שפה כטבעה. (כלים פרק י"ב) המטוטלת והמשקולת פי' הבנאין שרוצין שלא יבא הכותל עקום מביאין חבל ובראשו ברזל ומכניס ראש החבל בתוך עץ ותופסו הבנאי בידו ושוקל בו הכותל ואותו ברזל שמו מטוטלת וי"א זהו הברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות והוא מטוטלת ושמה בטיית רומאן שהוא עגול כרמון ומשקלו זוז ושנים ומאה ואלף במאזנים שמם משקולות ושמו בלע"ז פודור"ני משקולת החוט של בנאין ששוקלין בו הבנין והיא ענין כובד ועיקרו מן כובד אבן ונטל החול:
מטמר [קוואטור מאכער] (בילמדנו בסוף כי תשא) אני הולך לפניהם מטטור. וה' הולך לפניהם יומם. וישמע בלק כי בא בלעם ששלחו מיטטור לפניו. ראה החילותי אי איכפת לך אני מטטור שלך ולא תתמה עליהן ולא עתיד אני לעשות מיטעוד. לפני אדם ערל לפני כורש שנאמר אני לפניך אלך והדורים איישר. לפני אשה אני עתיד לקדם לפני דבורה וברק שנא' הלא ה' יצא לפניך נראה שעניין הקדמה הוא. ויש לומר ענין שמירה וישמר משמרתי תרגום ונטר מטרת מימרי (אמר בנימין פי' בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור לאנשי המלחמה מנוחה ובית מלון). (א"ה ואולי מזה נגזר שם המלאך מט"ט וכן מצאתי שהאריך בזה רמ"ל):
מטכס [זייד] (ב"ק קיז) ההוא גברא דאחר מטכס' דר' אבא (ובב"ר פרשת ויותר יעקב) מחיילה דמטכסין פי' משי מובחר הוא ובלשון יוני מיטכס:
מטכסא [מיטטע] (ב"ר פ' ויבא הראשון) אוקימון על מטכסא דמדינתא פי' בלשון יוני תוך ואמצע ובעל הערוך גרס טכסא ופי' בלשון יוני קיר וחומת עיר:
מטול [וועגען, ווייל] תרגום כי יודע יי' מטול דגליקדם יי' ובא בתוספת אל"ף תרגום עור בעד עור אברא אמטול אברא:
מטליא (בתוספתא מעשרות פ"ג ע"ז לח) בגמרא והשלקות תנא היא ניטליא היא פסיליא היא שעיתא. אמר רבה בר בר חנה וכו':
מטליות כבר פירשנו בערך טל ובטלת:
מטליות [שטיקער]. (בריש מגילת איכה) לנתחיה הוציאוה מטליות מטליות היו גולין כלומר חתיכות חתיכות גלו לא גלו כולן ביחד. (ובפסיקתא דדברי ירמיה) ז' שנים נתקיים בארץ ישראל גפרית ומלח. כותים מה היו עושין מטליות מטליות והיא נשרפת זורעין כאן היא נשרפת זורעין כאן והיא נשרפת ודומין למטליות שאין בהן שלש על שלש:
מטלון [בערג ווערק] (במדבר רבה פ' וישלחו מן המחנה) מלך בשר ודם יש לו מטלון של טירודין פי' בלשון יוני ורומי מקום מחצב המתכות אשר לשם היו גולים האנשים הפושעים ועונשים אותם לחפור ולחפוש המטמונים:
מטמטם [זיך איבער לאדען דורך גענוס] איסורי קא מטמטם פי' לא עביד לוותורי נפשיה טעם עבירות בעי למיטעם: [הפלאה שבערכין]מטמטם איסורי קא מטמטם. פירוש לא עביד לוותורי נפשי' טעם עבירות בעי למיטעם עכ"ל. לא ידעתי את מקומו. ואולי בעבודה זרה דף כ"ו: ובהוריות דף י"א. הי' גרסתו כך. ולפנינו איתא בעי למיטעם טעמא דאיסורא. ובהוריות איתא דאמר אטעום טעמא דאיסורא:
מטמע כבר פירשנו בערך טמע:
מטפחת [האנדטוך, סערוועט] (מגילה כה) תיבה לוקחין מטפחות (ובסוף כלאים) מטפחת הידים וכו' פי' מטפחות הספוג שעשוי לקנח בה. (כלים פכ"ד) שלש מטפחות הן של ידים טמאה מדרס ושל ספרים טמאה טמא מת ושל תכריך בני לוי טהורה:
מטר [געבעהר מוטטער] (בב"ר פ' מח) וברכתי אותה כי עקרה היא עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטרין. (ובפסקא דזכור) כשהוא יוצא ממעי אמו חותך מיטרין שלה שלא תלד. הה"ד על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו פי' בלשון יוני רחם מי"טרא:
מוטרדי עיין ערך מסרדי כי כן גרס בעל הערוך:
מטרונא [מאטרונא] תרגום שומר הפילגשים נטיר מטרוניתא:
מטרפלין [הויפט שטאדט] (מגילה ו) עקרן תעקר זו קיסרי בת אדום שהיא היתה מטרפולין של מלכים. (בילמדנו זאת תהיה) הפסולת של ארץ ישראל טובה ממטריפולין של מצרים. ויצא לקראתו אל עיר מואב למטריפולין שלהן פי' אם של עיירות. אם בלע"ז מטר"י פולין בלשון יון עיר (אמר בנימין בלשון יון מטרופולין שרתי במדינות): [הפלאה שבערכין]מטרפלין מגילה דף ו'. עקרון תעקר זו קיסרי בת אדום שהיא היתה מטרפולין של מלכים וכו' פירוש אם של עיירות אם בלע"ז מטר"י פו"לין בלשון יון עיר עכ"ל (במוסף א"ב בלשון יון מטריפולין שרתי במדינות עכ"ל) וז"ל רש"י מטרופולין לשון יון אימא של מלכות מטרא אם פולין לשון שררה כדאמר מר עד שבאו דיופלי העיר [תענית דף י"ח] שני שרים עכ"ל:
מטרפס [לאאז] (פסחים כז בסוף כריתות) בריך רחמנא דשקליה יששכר איש כפר ברקאי למטורפסיה בהאי עלמא (סנהדרין כא) לא ירבה לו נשים שקלתה למטורפסה. (יבמות קה) א"ר יוסף שקליה רבי למטורפסיה פי' גבה דינו ממנו וי"א מטורפסיה לשון ארמי הוא. ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו:
מטרקא [בייטש] (יומא כג) מטרקא קטילא דטייע דפסיק רישיה פי' פקיע מדוורתא והיא מטרקא והיא כמין חבל מפתיל תלוי במקל כגון הרצועה שמכין בית דין בה ופירשנו בערך דר (שם עז) ודילמא מסוסיא ומטרקא: [הפלאה שבערכין]מטרקא יומא דף כ"ג. מטרקא קטילא דטייעי דפסיק רישי'. פירוש פקיע מדוורתא והיא מטרקא והיא חבל מפתיל תלוי במקל כגון הרצועה שמכין בה בית דין ופירשנו בערך דרא עכ"ל. מלת קטילא ליתא לפנינו וז"ל רש"י מטרקא דטייעי. רצועות ישמעאלים העשויות שוט לסוסים: שם באות הנ"ל יומא דף ע"ז. ודלמא יחף מסוסיא ומטרקא עכ"ל. לפנינו איתא מרטקא. פי' רש"י שוט הסוסים:
מטרתא [סאקוויס] (ע"ז י) שלח ליה דהבא פריכא במטרתא. (כתובות קי) הפיכי מטרתא למה ליה פי' מטרתא הן שליפין של שק שנושאין בהן תבואה וכל מיני קטנית על גבי שוורים. זה מחזיק עשרה סאין וזה מחזיק עשרה סאין למה לנו להפוך משאוי של זה לזה ושל זה על זה יעמוד כל אחד במשאו (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מדה מחזקת שני בתים ועשרה בתים הם כור): [הפלאה שבערכין]מטרתא כתובות דף ק"י. הפוכי מטרתא למה לי פירוש מטרתא הן שליפין של שק שנושאין בהם תבואה וכל מיני קטניות על גבי שוורים זה מחזיק עשרה סאין וזה מחזיק עשרה סאין למה לנו להפך משאוי של זה לזה ומשאוי של זה לזה יעמוד כל אחד במשאו עכ"ל. וראיתי בפירוש הרמב"ן על פסוק ויפתח האחד את שקו [מקץ מ"ב פסוק כ"ז] כתב מתראתא:
מי [וואסר, זאפט] (סוטה ד) מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה שמא יצאו מים מידים מזוהמות וילכלכו את זרועיו. (עירובין כו) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח (ירושלמי) א"ר יוסי שאין הגוף ניזון מהן א"ר לוי שהן מין קללה פי' המים שהן על דור המבול והמלח בסדום. (ערלה פ"א) העלים והלולבים ומי גפנים פי' היוצא מן הגפנים כשזומרין אותן (פסחים קז) א"ר אשי אישתי מי זריון ולא אישתי שכרא:
מיי [פאן דא] (ירוש' שבת פרק המוציא יין) מיי כדון העיד רבי יהושע פי' מהאי וכן כיי פי' כהאי:
מאימוס [איין קאמיקער] (ברבה מגילת איכה) ומכניסין את המאימוס לתיאטרון שלהן וראשו מגולה וכו' (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי לץ אשר עושה עצמו כאחד ללעוג עליו):
מידי [עטוואס] תרגום היאכל תפל מבלי מלח כמא דלא מתאכל מידי בשש פי' כמו מדעם ומידם יכולם ענין מאומה (חולין יט) מידי דהוה חצי קנה פגום (זבחים קד) מידי אריא סיפא בשר רישא אמורים:
מידם [עטוואס] תרגום כל מר מתוק כל מידם דמרור חלי לה כמו מידעם:
מיהא [פאן דא]. (גיטין פ' השולח) זיל השתא מיהא ואתי למחר פי' מן הכא (ע"ז יד) קתני מיהת מלו ולא טבלו אין פי' מן התם:
מיהו [וועניגסטענס] (שם מא) הוא מיהו דזיל באפיה כולי עלמא פי' על כל פנים או לפחות:
מיל [מיילע] (יומא פ"ב) הולכים מיל וחוזרים מיל ושונים כדי מיל פי' בלשון רומי ויוני מדת ארץ של אלף פסיעות ולכל פסיעה שתים אמות כי אלפים אמה לכל מיל:
מילת עיין ערך מל כי שם הביאו בעל הערוך:
מיימיס [היילונג] (בפ' מ"ו ותאמר שרי) מיימיס היא צריכה פי' קמיע היא צריכה כלומר רפואה מל' מחי ומסי (אמר בנימין פי' בלשון יוני אומנות המילדת):
מיירי [רעדען] תרגום ירושלמי עד אילון מורה עד מישר דהוה מיירי ובלשון גמ' קמיירי פי' קא מיירי מורים ואומרים עיין ערך אייר וערך אר:
מייש [נאהמע איינען בוים] (תמיד נח) ר"א מוסיף אף של מייש ושל אלון (ב"ר פ' ע"ג) וימצא דודאים ר' יודא ברבי סימון אמר מיישין פי' פרי של אילן ששמו מייש:
מיית [ברענגען] תרגום ינופף ידו מוביל ומייתי בידיה:
מך [אונברייטען] (ב"מ פד) מייכי ליה ס' נמטי (ברכות סא תענית ו) מטרא במפתח בבי בר חמרא מוך שקיך וגצי פי' פשוט וערוך שוקיך והצע בקרקע ושכב. רפדתי יצועי תרגומו מאכית שיוויי. משכב ושפות תרגום מככין. וישבת על מטה כבודה ורמת דרגשין מככין דיקר. (יומא פד) אע"ג דקא מכיך מכוכי:
מך [צערדריקען] (סנהדרין קא) מיכה שנתמכמך בבנין פי' שנתמעך בבנין של פרעה שהיו ישראל בונין והיו נוטלין המצרים בני ישראל כשהן קטנים ומניחין אותן במקום האבן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כך עושין לבני אברהם אמר לו הקב"ה אלו הקטנים אם מניחין אותן ויתקיימו בעולם יהיו רשעים ואם אי אתה מאמין קח אחד מהם ותראה מה יהיו מעשיו ולקח מיכה. (שבת קכט) לישקול זוזא מכא וליזיל לז' תנאותא. (ב"ק לז) הוה נקיט זוזא מכא בהדיה פי' זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון:
מך [נידריג] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) הדא חיותא כד סלקא מן ימא היא מכיא מן תורשא לית היא מכיא פי' ענין נמיכות (אמר בנימין תרגום שפל מן העור מכיך מן משכא):
מך [בוימוואל] (שבת מז) לא במוכין (שם סד) ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה (ב"ק קיט) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו. (שבת קלד) במוך שעל גבי מכה (יבמות יב) שלש נשים משמשות במוך פירוש הפשתן המסורק המובחר קורין בלשון ישמעאל אלמך. פ"א מוכים שגורדין מן הבגדים (נגעים פי"א) עד שיראה באריג ובמוכים ואם קיצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין כדתנן בזה הפרק קיצצו ועשאו מוכין טהור:
מך [לעפליך] (מקואות פ"א) ולמעלה מהן מים המוכין שהן מטהרין בזוחלין בשנים. (פרה פ"ח) מים המוכין פסולין ואלו הן מים המוכין המלוחין והפושרין (אמר בנימין מלשון ויך את המים):
מכבד [בעזעם]. (פסחים נו) מכבדות דברי הכל אסור גזרה שמא יעלה ויתלוש. (סוכה יג) מכבדות ובהם תמרים (בריש עוקצים יד) המכבד של תמרה ד' טפחים פי' פצעילי תמרה והוא האשכול שתלויים בו התמרים ומפני שני דברים נקראת מכבדת חד משום הפרי שהוא תלוי עליה היא כבידה וניתלית למטה וחד שהיא לכבד את הבית ופירשנו מכבדת של תמרה ריכבא דהוצי:
מכבנתא [איין ארט ציהרונג] פי' היא בת הנפש ועגולה כמו כוכליאר דיומא ויש בה מחט שתופשת עמה בגדיה ואותו מחט נכנס בעינו של נחש כדאמר שקלתה למכבנתה ואיתרמיא בעינה. פ"א בערך כוכלייר:
מכבר [ארטס נאמע] תרגום ירושלמי את ארץ יעזר מכבר. (תמיד כו יומא לט) עזים היו לאבא בהרי מכבר והיו מתעטשות מריח הקטרת:
מכבר [ערביטערונג]. תרגום כעס לאביו מכביר לאבוי:
מכבש [פרעססע] (כלים פ' י"ו) המכבש של חרש. (שם פכ"א) במכבש של חרש ובקשטנית פירוש כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחר באמצעו שמו מכבש. וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו. וכן מכבש של כובס יש לכובס שני דפין אחר שיכבסם מקפלה ומניחן ביניהן ועוצרן ונראין יפין כדתנן (בשבת) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין וכן פי' בערך כבש (זבין פ"ד) ועל המכבש של כובס כלים שתחתיו טהורין. ת"ר כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים היוצאין מתחת המכבש:
מכחל [אוגען פענזעל, אוהר לעפיל] (ב"ק קיז) הוו מדלו ליה במכחלא דכספא (כלים פ"ו) מכחל שניטל הכף טמא מפני הזכר ניטל הזכר טמא מפני הכף פי' מכחל צורת כרכד הוא מברזל או מנחשת וראשו אחד כוחלין בו העין וזהו חד ונקרא זכר ואחד מנקין בו האוזן מן הרעי והוא רחב ונקרא כף וזהו צורתו. (ב"מ צא) אמר שמואל במנאפים משיראו מנאפין ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת (מכות ז) ראיתם כמכחול בשפופרת ורבנן היכי דייני לשמואל דאמר משיראו מנאפין. (סנהדרין סח) ולא חסרוני תלמידי כמכחול בשפופרת: [הפלאה שבערכין]מכחל בבא קמא דף קי"ז. הוו דלו לי במכחלא דכספא עכ"ל. לפנינו איתא במכחלתא:
מכלא [לעהר זאטץ] (גיטין מד) פוק עיין במכילתיך אימור אהדר ליה במכילתא אחריתי. (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) ריעותיה מיתקרי בר מכילאן פי' מכילתא ברייתא שהיו בה טעמי התנאים רבינו ניסים זצ"ל פי' מכילתא מגילתא גי"מל בכ"ף מתחלפין כמו מכורותיך מגירותיך. פ"א מכילתא מידה כדמתרגמינן משורה מכילתא וגרסי בני מערבא (במסכת שבועות ובפרק אחרון) א"ר יוסי חד בר נש דתני חדא מכלא מסכתא אחת דהינו מכילתא. אי נמי דהיינו מידת חכמה אחת מהחכמות דהיינו מכילתא:
מכל [פאלקאמען. גאנץ] (מנחות כח) מאי מכלות זהב א"ר יוחנן שכילתו לכל זהב סגור של שלמה מלך ישראל:
מכמר [נעץ] (יבמות קכא) שני בני אדם שהיו מכמירין מכמורת בירדן. (כלים פכ"ג) הרשתות והמכמורות. (מכשירין פרק ה) במצודות וברשתות ובמכמורות פירוש מיני חכין הן כדכתיב ופורשי מכמורת:
מכן [מאשונע]. (יומא לז) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. (גמרא) מאי מוכני אמר רבא גלגלא דהוו משקיעין ביה פירוש מוכני גלגל הוא. (עירובין קד) וממלאין מבור הגילה בגלגל בשבת ודייקינן בשבת אין במדינה לא דאולודי קלא בשבת אסור וזה יש לו קול. (תמיד כח) עד שיהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומר הגיע. ומפורש (זבחים יח) והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה וגרסינן בירושלמי הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנאמר והים לרחצה לכהנים בו ואקשינן ולאו כלי הוא ופרקינן כההיא דא"ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם (שבת מו) ותנן (אהלות פ"ח) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת פי' גם זה גלגל הוא הוא כגון גלגל של עגלה. אינמי גלגל של בור שתולין אותו על פיו ומעלין בו דלי כדכתיב ונרוץ הגלגל אל הבור. ויש אומרים מוכני מלשון ואת כנו. (חולין טז) השוחט במוכני שחיטתו כשירה. פי' במוכני דבר המתגלגל בעיגול כדאמרינן אף הוא עשה מוכני ומפרש בגמרא גלגלא. ומוכני זה לשון יון והוא כגון סולם ששליבותיו עולות בנין שגלגל סביבותיו כמין כבש ומשתפע ועולה בעיגולא. ויש כענין הזה סכין מובלעת בתוך יד הסכין ואינה נראית הסכין אלא זנבה יוצאת מן הקצה התחתונה של יד הסכין וכשמחזיר בגילגול זנב הסכין ראשה יוצאת מן הקצה האחר וכל זמן שמתגלגל הזנב בגלגול הריחים הסכין יוצאת כענין הזה אם היתה בהמה רבוצה ונתן יד סכין זה בצוארה וסיבב זנב הסכין ויצא הסכין ושחטה כיון שמכח בן אדם נמשך הסכין ושחטה שחיטתו כשירה אבל אם היו מים מסבבין את זנב הסכין כעין סדנא דפחרא שהוא כגון גלגל של יוצרים ואם מכח המים יצא הסכין ושחט כיון דלאו מכח אדם שחטה שחיטתו פסולה (שם לא) נפלה הסכין ושחטה ואע"פ ששחטה כדרכה שחיטתו פסולה ואם מכח בן אדם נפלה הסכין ושחטה שחיטתו כשרה זה פירוש מוכני וסדנא דפחרא וסדנא דמיא סדנא דפחרא הוא גלגל היוצר שגלגלו ע"י אדם וסדנא דמיא כגון הריחים של מים. פי' כח ראשון אתי מכח אדם. וכדרב פפא הא דרב פפא (סנהדרין עז) זה פירוש רבינו חננאל זצ"ל (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי מעשה ערמנות עוזר לעשות דבר מה בקלות ובפרט להניע כובד גדול תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת כורסא במוכנא אזל): [הפלאה שבערכין]מכן א' שבת דף מ"ז. ובכלים פרק י"ח פרק השידה מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת וכו' פירוש גלגל היא כגון גלגל של עגלה (זהו כפירש"י דף מ"ד:) אי נמי גלגל של בור שתולין אותו על פיו ומעלין בו דלי כדכתיב ונרוץ הגלגל אל הבור (זהו כפירוש הראב"ד הביאו התוס' י"ט) ויש אומרים מוכני מלשון ואת כנו עכ"ל. ר"ת הקשה על פי רש"י דאין דרך להניח מעות על האופן ולכך פירש דמוכני היינו כן של שידה מלשון את הכיור ואת כנו עיין תוספות דף מ"ד: ד"ה ואין מצלת:
מכן [איין לאגער פאן ווילדע טהירע] (אהלות פ"ה) מכונות חיה ועוף ששכן והעושה מקום לבנה בשבלים פירוש מקום ששוכנים החיות והעופות ונותן אבן על השבלים שלא יפזרם הרוח ענין אחר העושה מקום לבנה שעשה לה חיה בית מקום לבנה שלקח מן השבלים:
מכס [צאלל]. (שבת עח) המוציא קשר של מוכסין חייב (גמרא) כמה שיעור קשר מוכסים שתי אותיות (נדרים כז) נודרין להרגין ולחרמין מוכס שאין לו קצבה מוכס העומד מאיליו (סנהדרין כד) ואלו הן הפסולין הרואין והגבאין והמוכסין. אמר גאון ז"ל הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן דאי הכי היינו גבאין אלא בזמן שהמלך מטיל מס לגבותו מן היהודים מכל אחד לפי ממונו הני מוכסין המעריכין נושאין פנים למקצתן ומקילין ולאחרים מכבידין יותר מן הראוי נמצאו גזלנים:
מכס [בעטראג]. (ערכין יז) מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף יכול אף שדה מקנה כן תלמוד לומר מכסת הערכך:
מוכססין [איינע ארט בירען] (ע"ז פרק קמא) אלכסון אצטרובילין ומוכססין פי' בלשון יוני מין פרי כמו אגסים אשר בתוכו גרעין קשה והפרי גדל באשכולות והוא ידוע אצל הרופאים לקרר החמימות ולחולאי החזה ובעל הערוך גריס מובססין בבי"ת:
מכסר [שאדען] (בילמדנו מי מנה) אמר לו הקב"ה חייך משתטול את שלך ותעשה המכסורין סופך להודות לי ענין אכסר שפירשנו:
מכר [פערקויפען] (ב"ב קכג) בהלכות בנות צלפחד אמרי במכרי כהונה ולויה פי' כל כהן ידוע כל פלוני ופלוני כל תרומותיו וכל מתנותיו לזה הכהן נותנין אותן וכיון שנשחטה זו הבהמה בחיי אביהן נתברר שהמתנות לו הן ואע"פ שלא הורמו בחזקתן הן עומדין שאינו רשאי לתתם לכהן אחר זולתו הלכך מוחזקין הן. (גיטין ל) ואע"ג דלא אתא לידיה אמר רב במכרי כהונה ולויה פי' אוקמא רב למתניתין במכרי כהונה ולויה כדכתיב לבד ממכריו על האבות מה מכרו אבות זה לזה אתה בשבתך ואני בשבתי וכן כל אדם הידוע שנותן כל מתנותיו לפלוני כהן אין לכהן אחר חלק בהן אלא הן בחזקת אותו כהן אע"פ שלא הגיעו לידו עדיין. וכן מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני לעני:
מכר ר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר (ב"ב סד):
מכר [שווערד] (ב"ר פ' פ"ט) פרעה קצף רב אמר בגתן ותרש קונדא מכיראה נתנו במנעליהן (בילמדנו) מכרותיהם לשון יוני שקורין לחרבות מכירין (בברייתא דר"א פ' ל"ח) ועוד שקילל חרבם בל' יוני שנא' שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם:
מכש [האמער] (ב"ב צד) כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה. (ע"ז יח) אימת הוי' במכש אחרון לית בה שוה פרוטה (ב"ר פ' מה) וירד העיט א"ר אסי נסב אברם מכושה והוה מכש להון ולא הוו מכתשין. (בויקרא רבה בריש קדושים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש. (ובסוף קדושים תהיו) יטעון מכושיה ויחצוב בטורא ס"א יסב פסא (אמר בנימין יש שענינו פטיש ויש שענינו מגרופי עיין ערך כש):
מכתא [שיף] רבה בר רב הונא צייר מכותא. פי' ספינה ורב חסדא היה כותב בגט ס' מחסדא. ורב הושעיה היה כותב ע' מהושעיה ומכירין חתימות ידייהו ומקומן זכור בערך חרותא:
מכתב [שרייב פעדער] מכתבא גללא בזע כבר פי' בערך גלגל ובערך דגל. מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק כבר פי' בערך מחק:
מכתם [נידריג האלטען] (סוטה י) לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם. ד"א שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ד"א כשם שבקטנותו הקטין וכו':
מכתש [מערזער] (ב"ב סה) מכר את המכתש הקבועה אבל לא את המיטלטלת (תענית כח) במכתשת שלפנינו בעלי שעל כתפינו (ערכין י) מכתשת היתה במקדש כבר פי' בערך אסייתא:
מל [דורך מעהלען] (פסחים מ) ת"ר אין מוללין את הקדירה בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח וכו' (אמר בנימין פי' רש"י נותנים קמח לתבשיל):
מל [צו זאממען פאלטען] (בסוף כלאים) מפני שהוא מולל (מ"ק כו) למוללן וללוקטן (אמר בנימין פי' רש"י לקפל בגד בתפירה):
מל [פראנזין] (שבת כט) לענין טומאה וכן תנן (כלים פכ"ח) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל. פי' מלל מה שמשייר האורג בראש הבגד ובסוף הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אינו מצטרף לארג ושמו מלל. ובלשון רבנן כמו כרכשתא והוא כרוספדין בלשון יון ובלע"ז ציר"י: [הפלאה שבערכין]מל ד' שבת דף כ"ט. לענין טומאה וכן בכלים פרק כ"ח שלש שאמרו חוץ מן המלל. פירוש מלל מה שמשייר האורג בראש הבגד ובסוף הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אינו מצטרף ושמו מלל. ובלשון רבנן שמו כרכשתא והוא כרוספדין בלשון יון ובלע"ז ציד"י עכ"ל. הביאו הר"ש ותמה עליו ורש"י פירש בענין אחר והרב מברטנורה הביא שני הפירושים ע"ש גם הר"ש מסיק בפרק כ"ז דכלים משנה ה' דדרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים וכופלן מעט סביב התפירה והיינו כמו שפירש רש"י:
מל [נידריג. געמיין] (סנהדרין סו) לא תקלל חרש במיללין שבעמך הכתוב מדבר פירוש שפלים והדיוטות: [הפלאה שבערכין]מל ה' סנהדרן דף ס"ו. לא תקלל חרש במיללין שבעמך הכתוב מדבר פירוש שפלים והדיוטות עכ"ל. לפנינו איתא באומללין ופי' רש"י באומללים שפלים כמו היהודים האומללים (נחמי' ד'):
מל [בעשניידען] (שבת כד) לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר פי' ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה אינה דוחה יו"ט מילה שאע"פ שלא בזמנה מצוה היא שנכרתו עליה י"ג בריתות וחייב עליה כרת אם לא ימול אינו דין שידחה יו"ט. ת"ל לבדו ולא מילה שלא בזמנה ומה אם מילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט כל שכן עשה של נותר שלא ידחה יו"ט שאפילו בטלו לגמרי אינו ענוש כרת. (בילמדנו ויצא בן אשה) ופקדתי על כל מול בערלה מהו מיל בערלה שהיו מולין ומשכו להן ערלה וחמשה היו על מצרים שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להן ערלה. ועל יהודה זה יהויקים מלך יהודה ועל אדום זה עשו ועל בני עמון אלו שילדו בנות לוט ועל כל קצוצי פיאה זה חירם מלך צור ויש אומרים אלו הישמעאלים: [הפלאה שבערכין]מל וי"ו שבת דף כ"ד: לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר. פירוש ומה אוכל נפש שאף על פי שהוא באזהרת שמחה (אינה) דוחה יום טוב מילה שאף על פי שלא בזמנה היא מצוה שנכרתו עלי' שלש עשרה בריתות וחייב עליה כרת אם לא ימול אינו דין שידחה יום טוב. תלמוד לומר וכוונת פירוש זה עיין בתוס' שם ד"ה זהב הרי הוא כשויו מה שכתבו בשם רבינו חננאל: שם אות הנ"ל רב אשי אמר במללא. פירוש זהב ממלא זהב הנלקט מן הארץ ממוצאו הנקרא בלשון ישמעאל אלתבר עכ"ל. לפנינו איתא בממלא וז"ל רש"י בממלא. דק דק של זהב שקורין פלא"לא. וז"ל תוס' ממלא זהב הניטל מן הארץ ממוצאו ורבינו דלא מייתי סוגיא זו בערך ממל מוכח דגרסתו הי' במללא. פירוש זהב מללא וכך צריך להגיה:
מל [שניידען. רעדען] (ב"מ קט) אמר רב פפא משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא פי' גאון זה נאמר על אדם גדול מפני שהוא גדול מדבר גדולות. פי' אחר משום שאתם מבית עלי שהן חתוכי שנים תאמרו דברים חתוכים שאין להם ראש ואין להם טעם: [הפלאה שבערכין]מל י"ד קידושין דף כ"א: אמר רבי אלעזר יודן ברבי הי' דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת. פירוש הרך שבאוזן אותו שלמטה עכ"ל. לפנינו איתא במלתא וע"ש פי' רש"י מיהו בבכורות דף ל"ז: איתא במילת בלתי סיומא האלף:
מל [ווארט. רעדע] (ע"ז כה) א"ר אשי אמר לי חנינא מילין ואמרי לה במילין פי' מילין דברי' בעלמא נינהו ולא היה מעשה מעולם ואמרי לה במילין שעושין דבר זה ע"י לחישה דכשפים (חולין קלט) אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא מילין מילין סלקא דעתך אלא במילין פי' מילין לא היו דברים מעולם דליהוו משתעו אותם יונים מילין סלקא דעתך הוא. אמר לדידי חזי לי במילין כלומר במכשפות היו עושין לדבר היונים אלו מפירושי מגנצא. ור"ח פי' במילין בשיחתן של עופות כלומר אלו שמע רב כהנא מהן שאומרים קירי קירי ששיחתן הוא יודע שיחת העופות כאשר הוא מפורש (גיטין מה) שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות ובאת יונה וצפצפה לפניו עיליש ברח עיליש ברח קם וערק ואיתרחיש ניסא ואישתזיב. (מגילה יח ובויקרא רבה זאת תהיה) מרים בפיה חטאת וכל איבריהו לקו. אמר רב יאשיה סמא דמילתא משתוקא א"ר אושעיא מילה בסלע ומשתוקא באבן טבא וכו' (בתוספתא דפסחים בפרק הפסח) יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשין וכן הוא אומר גם אויל מחריש חכם יחשב אינו צריך לומר חכם מחריש אוטם שפתיו נבון (אמר בנימין (יומא מב) ומשמע ממילא פי' מן המלה עצמה ונעתקה לכל דבר שנעשה מעצמו תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה ואתגלגלו פצימה ממילהן פירוש מאליהן):
מל [קאהלען] (שבת קי) ולותבא במללי דנורא וליכלה. (ע"ז כח) ונותבה על מללא דנורא פירוש גחלים לוחשות:
מל [גלאד] (כתובות סז) הב"ע בדהבא פריכא פי' זהב שבור כיון שאינו פוחת בכלים חשוב רב אשי אמר בממלא פי' זהב ממלא זהב הנלקט מן הארץ ממוצאו הנקרא בלשון ישמעאל אלתבר:
מל [הויך שטארק] (ערובין נ"ו) הני מוליאתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון. (מ"ק וב"ב נד) מליא במליא ונוציא בנוציא. ס"א נצא בנצא פי' מליא גבוה נצא נמוך. וי"א מוליא מקום חזק. וי"א מקום גבשושית נצא מקום רפה ונמוך:
מל [פאלל ווערדען] (פסחים עד) הא מלייתא שרייא פי' עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ"א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי"דא (מקואות פ"ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ' סאה חסר ג' לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר. (ב"ב קסב) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר (סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום (זבחים סג) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל (גיטין ע) א"ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע. (תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה:
מל [גאללעפפעל בוים] (עירובין ג מדות לו) ה' אמלתראות של מילת היו על גביו פי' אמלתראות קורות לאחיזת הקיר כגון וטור כריתות ארזים ובלישנא דרבנן למיסר בנינא מילה שם האילן ופירותיו נקראים מילין כדגרסינן אין מי מלין על גבי מלין והשונה של מי מילת טועה הוא (גיטין יט) שאין מי מלין על גבי מלין פירוש ר' אבהו אמר אם הקלף שהגט כתוב עליו היה מעובד בעפצא רושם לו מי שיודע לכתוב במי עפצא ושאינו יודע לכתוב כותב על הרושם דקיימא לן אין מי מלין שהוא עפצא על גבי מלין רב פפא אמר רושם לו ברוק. (פסחים ע) סימן להרים מלין פירוש עפצים גדולים בהרים ודקלין אין גדילתן אלא בעמקים נפקא מינה דאין דקלים טובים אלא בעמקים ומהן ראוי להביא בכורים (אמר בנימין חמש אמלתראות של מילה מלה זו אינה ממנין מלין כי פירוש מיליא בלשון יוני מין עץ סרק ארוך מאוד וגזעו ישר ועגול אשר ממנו נעשות קורות ארוכות וישרות עד מאוד ואין זה העץ המגדל עפצים כי אם מינים של ארז הם המגדלים העפצים):
מל [וואלע] (שבת י) מילתא אלבשייהו יקירא (מגילה יג) מילת לבנה. (חולין נב) מקום שאין בו שאין בו מילת פי' אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותה דומה לצמר נקי (גיטין נט) סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה פי' בערך סובני. (מעילה יח) בלבושא מציעא ומלמלה פירוש בלבוש הלבוש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה מלמלה בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה. (שבועות כו) מאי כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. (קדושין כא) אמר רבי אלעזר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת פירוש הרך שבאזן אותו שלמטה (נדה יז) בית שמאי אומרים בודקין מיטותיהן במילא פרהבא גם זה מלשון צמר נקי שכובשין אותו למילת. צמרי ופשתי שמני תרגומו כסות מילא ובוץ משח (אמר בנימין שם אי נקרא מילת בל' זני ורומי והיא קרובה למחוז איטליא והיה שם צמר דק ונקי מאוד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ):
מלאי [ווארע ערטראג] (פסחים לא) חנות של ישראל ומלאי של ישראל (שבת נו) מלאי הטילו על בעלי בתים. (סוטה מט) משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השחד והוטה המשפט ופסקה הטובה (פסחים נג) מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים לשום שמים ולא היה לוקח מן הריוח (אמר בנימין פי' בלשון יוני מתנות טובות אף פירוש אחר מלאי כמו מדלי שענינו הון ורכוש ופירוש מלה זו סחורה נתונה לאחר לישא וליתן בה אם להיות הריוח לנושא ונותן אם ליתנו לבעל הסחורה):
מלאכה [ארבייט] שאינה צריכה לגופה פטור עליה כבר פי' בערך דבר (חגיגה י) מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא פי' הלכות מרובות כהרים גבוהים ומקר' מועט תלויות בו שדומה לחוט השערה כדכתיב אל השער' ובשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה סתם ולא כתיב בה מחשבה אלא דסמכינן אמשכן דכתיב ביה כל מלאכת מחשבת (כתובות סז) בעי רבינא עשתה ג' וד' מלאכות בבת אחת מהו פי' מניק' וטוה הם ב' בבת אחת דורכת גת ברגליה ושומרה גן בעיניה ועושה בפלך בידיה ומלמדת תינוקות מיני זמר או קינות וכיוצא בהן בפיה ובלשונה ובכולן נוטלת שכר יש לבעל לומר כשדוחקת עצמה כל כך יגיע לך חולי ולאו כל כמיניה להפיל עצמה למדת חולי ותקום עלי לרפאותה אלא אם כן השכר שלי:
מליאות [מויל עזעל] (שבת נב) מולאות של בית ר' יוצאין באפסריהן פי' הן כודנתא והן יימים והן בלע"ז כמשמען (בפסיקא דשובה) ויאסרהו בנחשתים עשה לו כמין מולא של נחשת ועשה בו נקבים ונתנו לתוכה והסיק תחתיו אש (אמר בנימין פי' בלשון רומי פרד ובפי' איתמר בירושלמי דברכות (פרק אלו דברים) אין בעיתון מיזבן מולין תהין זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור):
מלבד [אויסער, אויסטרארטען] (במגילת איכה ויחמם כגן סכי) וכי אפשר שהקב"ה משכח שבתותיהם ומועדיהם של ישראל חס ושלום אלא שבתות וימים טובים שבדה ירבעם מלבו מלבד כתיב ההד"א מלבד שבתות ה':
מלבז [נאמע] (יומא לד) מונבז המלך עשה כל ידות הכלים פי' מולבז המלך בלע"ז מינבז תנא בגמ' (אמר בנימין שמו מונבז היה וכן כתוב בספר יוסיפון לרומיים והוא היה מלך הדייב): [הפלאה שבערכין]מלבז יומא דף ל"ז. מולבז המלך עשה כל ידות הכלים של זהב. פירוש מולבז המלך בלע"ז מונבז תנא בגמרא עכ"ל. במוסף (א"ב שמו מונבז הי' וכן כתוב בספר יוסיפון לרומיים והוא הי' מלך הדייב) עכ"ל המוסף. וכן איתא לפנינו ביומא ובבבא בתרא דף י"א. מעשה במונבז המלך:
מלבן [בייט פיערעקיג ציגעל שטיין ציגעל פארם פיערעקיג בעטט]. (פאה פ"ג) מלבנות התבואה שבין הזיתים פי' כגון שיש לו תבואה זרועה בין זית לזית ומלבנות הן ערוגות הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו אומרים בית שמאי פיאה מכל אחת ואחת ואם מתערבות ראשי השורות מודין בית שמאי לבית הלל שנותן פיאה אחת על הכל. (חולין קלח נדה נ פאה פ"ג) מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי אומר פיאה מכל אחת ואחת פי' הואיל והירק פטור מן הפיאה וכל ערוגה לבדה אין מצטרפות (תרומות פ' ד') המלבנין מעלין את העיגולין פירוש חתוכי תאנים מרובעות דומין ללבנין המרובעות וכן דרך הערוגות להיות מרובעות. (כלים פכ"א) אף הנוגע במלבן של מסר הגדול טהור פירוש שני צדדיו (שם פי"ח) מלבן שנתנו על לשונות פי' יש עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב ב' נקבין בשני צדדים ונכנסין באותן כקבין כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנין ותוקעין באותן נקבין ב' עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנין כנורות ומצלתים פ"א מנהג ארץ ישראל עושין מטות וזו צורת' אם נפרד זה מן המטה והתקינו לישב עליו לרחוץ המשי היתה פליגא בין חכמים אמרו מה נאמר בשביל שהעמיד אותו לזה הדבר ועשה בו נקבים לתיקון המשי הרי הוא כלי ומקבל טומאה או כשנפרד מן המטה אינו כלי ואינו מקבל טומאה וי"א זו המטה היא כמו שעושין בארץ אדום החבלים שנמדדין בה נקראין לשונות זה פי' ר' מצליח (ב"ב סט) מלבנות של פתחים פירוש מלבנות של חלונות מלבנות של כרעי המטה פי' כגון מלבנות המטה כן מלבנות הפתחים שתי ארוכות הן המזוזות ושתי קצרות הן המשקוף והמפתן ועושין כמותן בחלונות והן לנוי ולחיזוק פי' מלבנות של כרעי המטה כגון נקליטי המטה וכיוצא בהן שאין מטלטלין עמה. פ"א מלבנות של כרעי המטה אלו לבנים שמשימין תחת כרעי המטה שלא יתליעו וירקבו מן לחלוחית הקרקע.
מלג [אבבריהען. מעלקען] (ביצה לד) ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים פירוש מרתיחין אותן בחמין להעביר השער מעליהן ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בחרסית (יבמות סו) אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה (ב"ק צ) האשה שמכרה נכסי מלוג פירוש מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם. פ"א נכסים שקבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לג בלשון יון דבר אלה הדברים בלשון יון טוטה"לוגה (בב"ר פ' מ"ו) ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה בעון קומי ריש לקיש מהו דתנינן עבדי מלוג אמר להן מה דאת מליג מליג זה סיוע לפירוש הראשון (אמר בנימין פי' בלשון יון ורומי פעל המחלב דדי בהמה ונעתקה מלה זו להסרת דבר אחר ובפרט להסרת פירות מן האילן):
מלגא [לעדערנער בייטל] (כתובות פה ב"ב קנא) אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגה דשטרי (אמר בנימין פי' בלשון יוני שק של עור): [הפלאה שבערכין]מלגא כתובות דף פ"ה. ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשים וקתבעו לה אמרה להו מחיים תפיסנא להו. ובבבא בתרא דף קנ"א. אימי' דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי אמרה ליהוו לעמרם ברי. במוסף (א"ב פירוש בלשון יון שק של עור) עכ"ל. בכתובות פי' רש"י מלוגא דשטרי. תיק מלא שטרות. ובב"ב פירש רשב"ם כרך של שטרות אי נמי נרתק מלא שטרות:
מלגז [גאבעל] (שבת קכב) את הרחת ואת המלגז (ובסיפרא בפרק חטאת חלב של יחיד) שנים אוחזין במלגז ולוגזין פירוש כלי עשוי כשיני מסרק לטלטל תבן (אמר בנימין עיין ערך לגז פירוש מזלג בחלוף אותיות על דרך כבש כשב שמלה שלמה): [הפלאה שבערכין]מלגז שבת דף קכ"ב: את הרחת ואת המלגז ובספרא בפרשת חטאת חלב של יחיד שנים אוחזין במלגז ולוגזין. פירש כלי עשוי כשיני מסרק לטלטל תבן עכ"ל. ובמוסף (א"ב עיין ערך לגז פירוש מזלג בחילוף אותיות על דרך כבש כשב שמלה שלמה) עכ"ל. הך סוגיא דספרא איתא נמי בשבת דף צ"ב: ופי' רש"י מלגז פור"קא בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה וכו' וכ"כ רש"י שבת קכ"ב: שם כאן בדף קכ"ב ז"ל רש"י מלגז כמין עתר שקורין פורקא ולו ג' שיניים ומהפכין בו קש בגורן. גם במשנה שבגמרא דף קכ"ב: איתא כי האי לישנא את הרחת ואת המלגז כמו שהביא רבינו הערוך וכתוב על הגליון בצידו פירוש מזלג. אך במשנה שבמשניות איתא להדיא את הרחת ואת המזלג):
מליגלה [האניק קיכיל] (פרקא קמא דחלה בירוש') דובשין מליגלה פירוש בלשון יוני רקיקים עשוים בדבש וחלב מלי בלשון יוני דבש גלה בלשון יוני חלב):
מלגמה [פלאסטר] (שביעית פ"ח) כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמה. (כלים פכ"ח) מלוגמה בבגד טהורה (סוכה מ ב"ק קא) ומוציא אני את המלוגמה שאינה שוה בכל אדם פירוש רפואה (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי רטיה ומזור): [הפלאה שבערכין]מלגמה שביעית פרק ח' כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמא וכו' סוכה דף מ'. בבא קמא דף ק"ב. ומוציא אני את המלוגמא שאינו שוה בכל אדם. פירוש מלוגמא רפואה עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני ורומיי רטיה ומזור) עכ"ל. לשון הרב מברטנורה בריש פרק ח' דשביעית מלוגמא תחבושת ורטיה ופירש מלוגמא מלא לוגמיו שדרך אדם ללעוס מלא לוגמיו חטים או תאינים ונותן על מכתו ע"כ. וכן פירש במשנה פרק כ"ח דכלים מלוגמא תחבושת עשוי' מקמח ותאנים וכיוצא בהן שאדם לועס ונותן ע"ג המכה ופי' מלוגמא מלא לוגמיו ע"כ. ורש"י כ' בבב"ק מלוגמא אלנפ"שטר. ובסוכה כתב רש"י מלוגמא רפואה [ועיין מ"ש בס"ד בערך אספלנית. וע"מש כאן החכם המוסף שפירשו בלשון יוני וכו'] מכל הלין נרא' דדוקא כגון רטיי' ותחבושת אסוראבל דרך אכילה אע"ג שמתכוון לרפואה הואיל והוא דרך אכילה נהנה ממנו ושרי גבי שביעית. והארכתי קצת לפי שראיתי בספר שבט מוסר פרק ו' כתב הבעל הגה"ה מלוגמא הוא איזה דבר שאוכלין לרפואה:
מלזמה [איין מינצע] (ברכות נג) כדי שיכיר בין מלוזמה של טבריה פי' מטבע וזהו שאמר עולא שיעור אותו דתנן במתניתין ירושלמי ר' יאשיה ענתוניה כדי שיבחין בין מטבע למטבע: [הפלאה שבערכין]מלזמה ברכות דף נ"ג: כדי שיכיר בין מלוזמה של טבריה למלוזמא של ציפורי. פירוש מטבע וכו' עכ"ל. ורש"י פירש מלוזמא. משקל:
מלח [זאלץ] (סוכה כ אהלות פ"ג) או שאכלתו מלחת פי' חפירה שתהא בארץ ויהיה באותה חפירה כמין עפר לבן דומה למלח כדכתיב ארץ מלחה לא תשב ותחתך הכותל מצד לצד ויתאכל העפר וימלח עד שיעשה בה כמין חור כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו. (ברכות מד) הביאו לו מליח פירוש דג מליח כדתנן הנודר מן המליח אינו אסור אלא במליח של דגים ואוכלי פירות גינוסר כמו תאנים שרף התאנים קשה לשפתים ואוכלין המליח דג או ציר והן עיקר והפת טפילה (ברכות מה) אמר רב כל סעודה שאין בה מליח אינה סעודה כלומר שלא שבעו שאין יכולין לאכול אלא מליח אינה סעודה שלא שבעו (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקונייס האספנין (קדושין סו) אבותינו היה אוכלין מלוחין בזמן וכו' פי' ינאי המלך היה מבני חשמונאי וכשחזר מן המדבר הביא עמו ירקות ושמם מלוחים והם חרולין כדמתרגמינן ממשק חרול ומכרה מלח משמע חרול ומחפרין דמלח אמר לחכמים אבותינו כשעשוי המשכן היו במדבר אוכלין מלוחין ועושין המשכן פי' מלוחין כדכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח (כתובות סה) מלח ממון חסד ואמרי לה חסר פי' כל דבר צריך מלח למלחו שלא יסרח וממון צריך למלחו שלא יכלה ובמה מולחו בגמילות חסד ואמרי לה חסר שצריך לחסרו לצדקה ולמצות ולכבוד תורה. (חולין קיג) מליח הרי היא כרותח (שבת סז) ליזיל למלחתא וליתקול מתקלא מלחא פי' למקום שעושין מלח: [הפלאה שבערכין]מלח א' קידושין דף ס"ו. אבותינו היו אוכלין מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחים והעלו מלוחים וכו'. פירוש ינאי המלך הי' מבני חשמונאי וכשחזר מן המדבר הביא עמו ירקות ושמם מלוחים והן חרולין כדמתרגמינן ממשק חרול ומכרה מלח משמט חרול ומחפרין דמלח אמר לחכמים אבותינו כשעשו המשכן היו במדבר אוכלין מלוחים ועושין המשכן פירוש מלוח כדכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח עכ"ל. ורש"י שם כתב שבלשון ארמי שמן קקו"לי:
מלח [שיף קאפוטאן] (כתובות מד) רב פפא ממלח מלוחי פירוש מנהיג הספינה במשוט כמו המלחים:
מלח [צוזאממען העפטען] (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת כאדם שמלחים שני נסרים ומדביקם זה בזה כאדם שהוא מלחים שני כרעי המטה פי' המדביק שני חתיכות בין של מתכת בין של עץ שמו בלשון ישמעאל לחאם:
מלטמייא [לייכנאהם] (אהלות פי"ז) פי' פרפיסא של עצמות כדאמרינן שחיק טמיא בערך טמיא (אמר בנימין פי' בלשון יוני נתוח אברי המת):
מלטמיא [האניק שפייז] (בפסוק את קרבני לחמי) ל' כור סלת וס' כור קמח אילו מיני מליטמיא (בב"ר וירא אליו) ג' סאין קמח סלת ט' סאין איפה ג' עוגה וג' חביץ וג' מיני מליטמיא (אמר בנימין פי' בלשון יוני מאכל מתוקן בדבש):
מלטס [איין באליק וואס דיא באלקיס ליגען דארויף] (ב"ק סז) צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אילו המרישות פי' המלטוסין הנדבך של עץ שמניחין על הקיר להניח עליו ראשי הקורות המרישות אילו הקורות שמשימין על המלטוסין אלמא דבבנין נמי נמי איקרי מרישות (אמר בנימין עיין ערך המלטא): [הפלאה שבערכין]מלטס בבא קמא דף ס"ז. צלעות הבית אלו המלטוסין והעובין אלו המרישות. פירוש המלטוסין הנדבך של עץ שמניחין על הקיר הניח עליו ראשי הקורות המרישות אלו הקורות שמשימין על המלטוסין וכו' עכ"ל. לפנינו איתא המלטטין. וז"ל רש"י המלטטים. המלטה כדאמרינן בהשותפין (דף ו'.) שנותנין נסרים סביב פתחי חלונות ופותחין ובמקום חורי קיבוע החלונו' ולעיל בערך המלטאה פירש רבינו ג' פירושים שונים ע"ש:
מלטיתא [ביינער ווארם] תרגום וכרקב בעצמותיך היך מלטיסא בקיסא:
מליאתא [וואלל] (עירובין ט) היו שם גדודיות הני מוליאתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון פי' רכסים גבוהים:
מליון (ע"ז יח) פי' בערך בקיון (אמר בנימין פי' בלשון רומי נוהג פרדים):
מלייר [איין סאמווער] (שבת מא) מלייר הגרוף פי' כלי של חרס ויש לו ב' גגות ומים בגג התחתון בין גג לגג ואינן נראין והיינו מים מבפנים וגחלים בגג עליון שנראין והיינו מבחוץ והואיל וגחלין למעלה והוא גרוף ואינו חם כל כך מותר. פירוש אנטיכי בי דודי והוא כלי של נחשת כמו הדוד של נחושת ומשימין מים בעליון שהוא מבחוץ וגחלים בתחתון ומשום הכי אסורה שלא יצא ממנה החום אף על פי שגרופה ועוד נחושתה מחממתה. בי כירי כירה עשויה מחרס בניין שאינו נשמט כמין מולייר וגחלים בתחתון ומים בעליון ואע"פ שהוא של חרס הואיל ועושין בו תמיד אש מתחמם מאד מ"ה אמר כ"ש בי כירי אבל בי דודי הנשמט ואינו שם תמיד כיון דגרוף לית ליה חמימות כל כך. (בילמדנו מי מנה) מנגנון נתן בפיו כמלייר הזה כשהוא מבקש הוא נועל וכשהוא מבקש הוא פותח (אמר בנימין פירוש בלשון רומיי ויוני דוד נחשת גבוה וצר מוכן לחמם בו מים בימי חורף):
מלך [קעניג] בשלשים מעלות המלכות פי' מפורש (סנהדרין יח) ואלו הן מלך לא דן ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין אשתו ולא נושאין אלמנתו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו וכשמברין אותו כל העם מיסב על הארץ והוא מיסב על הדרגש ויוצא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים וא' ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו ונוטל חלק בראש לא ירבה לו נשים אלא י"ח ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסניא שלו. וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עמו. נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא עמו. מיסב והוא עמו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום. ולא כשהוא מסתפר. ולא בבית המרחץ הרי אלו שלשים מעלות. (כתובות קה) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה את ה' האמרת היום ת"י ית יי' אמלכתון: [הפלאה שבערכין]מלך בברייתא דשנו חכמים בשלשים מעלות המלכות. פירוש מפורשת במשנה דסנהדרין דף י"ח. א' לא דן. ב' ולא דנין אותו. ג' לא מעיד. ד' ולא מעידין אותן. ה' לא חולץ. ו' ולא חולצין לאשתו. ז' לא מייבם ח' ולא מייבמין אשתו. ט ולא נושאין אלמנתו וכו' עכ"ל. אהא דאיתא בברייתא בפרק שנו חכמים גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות בשלשים מעלות וכו' בא רבינו לפרש פרטן לידע כל אותן שלשים מעלות הנהוגין במלך וראיתי בפירוש מדרש שמואל נדפס מצד אחד רש"י בזה הלשון שהמלכות בשלשים מעלות אותן שכתובין בשמואל כשבקשו ישראל מלך ואמר להם דעו כי כך וכך משפט המלך וכשתחקור הם שלשים דברים עם אותן ששנויות בסנהדרין מלך לא דן ולא דנין אותו עכ"ל:
מלכיא [קראנקהייט] (דברים רבה פ' כי תצא) לתלמידו של רופא שעלה מלכיא לראותו פי' בלשון יוני איש חולה:
מלכניקי [איין הייל מיטטעל פפלאנצע] (ירושלמי בפרק במה אשה) רבי אבהו צריך אגוד מלכניקי סבר אגוד מלכניקי מן המוכן הוא (אמר בנימין פי' מלכי מלשון יוני שם עשב אשר לו סגולות ברפואה מרפא הכאבים והמורסאות):
מלמד [קיילע קנינטעל] (כלים פ"ט) מלמד שבלע את הדרבן פי' פרשא בלשון דרבן והוא מלמד הבקר והדרבן כמו מחט עבה נעוץ בראש המלמד כדכתיב דברי חכמים כדרבונות (ובפסיקתא דראש השנה) ג' שמות נקרא לו מלמד שמלמד הפרה לחרוש ליתן חיים לבעליה מרדע מורה דיעה לפרה דרבן שמדיר בינו לפרה:
מלמל [מארמעלען] (מדרש קהלת פסקא אין אדם שליט ברוח) אותו הדור היו ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם פי' עושי' רמזים של ליצנות):
מלימלה [איין ארט זיסע עפעל]. (ירושלמי דמעשרות פרק כלל) תפוחים מלימלה בין גדולים בין קטנים חייבים פי' בלשון יוני מין תפוחים מתוקים מאוד:
מלמלן [שמאצקערנער] (מקואות מ"ח) המלמולין וטיט היון פי' אדם שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה ונעשה על ידיו כמין גרגרין של שעורין והעיקר מן וקטפת מלילות:
מלן [שווארצע טינט] (ב"ר) טלו מילנין וקלמין וקונדילין פירוש מילנין דיו קלמין קסת כמו קלמרין קונדילין קולמוס. (בילמדנו) מלן וקלמין מראש צורים שחורה היא כמליניה כלומר כדיו (אמר בנימין פי' בלשון יוני דיו שחורה ופי' קונדלין בלשון רומי טבעת לחתום) (ירושלמי ע"ז פרק לפני אידהן) מלני אימרא פי' בלשון יוני יום שחור עיין ערך אימרא:
מלס [רוים] (ב"ב סו) המוכר את החצר לא מכר אלא מילוסא של חצר פי' רווחא דחצר וכי הא דקאמר במתניתין לא מכר אלא אוירא של חצר:
מלס [טאפ] תרגום ירושלמי ובשלו בפרור ובשלו במילסא:
מלען [בארד] (בריש עוקצין חולין קיט) מלעין של שבלים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. ס"א מלאין פי' הוא שיער השבולת שהיא זקן השבולת כמו והלחיים דמתרגמינן ולועא לפיכך יש ששונין מלעין והן כמו שיער עבה דמיא לססא כדאמרינן סכינא חריפא דמיא לססא כשירה ואמר מלאי מאי חזי אמר רבי אלעאי שבין המלאין כלומר נימא שבין הנימין שמגינין ושומרין: [הפלאה שבערכין]מלען עוקצין פרק א' משנה ג' חולין דף קי"ט: מלעין של שבלים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין ס"א מלאין פירש הוא שיער השיבולת שהוא זקן השיבולת כמו והלחיים דמתרגמינן ולועא לפיכך יש ששונין מלעין והוא כמו שיער עבה דומה לססא כדאמרינן (חולין דף י"ז:) סכינא חריפא דמיא לססא כשירה וכו' הביאו התי"ט שם במשנה דעוקצין דברי הערוך:
מלפן [לעהרער] (יבמות כא) אמר לי כלדאי מלפנא הויתי כמו מלפנו מבהמות ארץ:
מלפפון [מעלאנען] (בריש כלאי') הקישו' והמלפפין אינן כלאים זה בזה פירוש בירושלמי אדם נוטל מעה אחת מפטמ' של אבטיח ומעה של קישות ונוטען והוא נעשה מלפפון רבי יהודה אומר כלאים דקא סבר עיקרן כלאים אדם נוטל מעה אחת מפיטמ' של אבטיח ומעה מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים לפום כן צווחין ליה מלפפון בלשון יוני. (תרומות פ"ב) הקישות והמלפפון מין אחד רבי יהודה אומר שני מינין. (שם פ"ו חולין קי) שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו' עד הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות (סנהדרין קי) כי מלפפנא. (בילמדנו וישמע יתרו) אפילו צנון בתמוז ומלפפון בניסן לא היה שלחנו של שלמה חסר ולמה אמר את הכל עשה יפה בעתו מפני שהטעם משתנה: (אמר בנימין היונים קראו מלופפון למין פרי האדמה ערב למאכל ומלא מיץ מתוק והוא הנקרא בלשון הקדש אבטיח ותרגום ירושלמי ואת האבטוחים וית מלפניא ולפעמים היונים קראו כן למין אחר שהוא גם כן נאכל והוא מלא דדים בולטים ובפרט בקטנותו והוא כמו מין קשאים ונראה כי כן שמו מלופפין בלשון משנה כי הרופאים מנו ארבעה אלו וקראו לזרעים שבמעותם ארבעה זרעים קרים ולכן אמרו שהקישות והמלפפון אינם כלאים כי זרע של שניהם דומה ודוק שבמשנה ובמקומות אחרים נזכרו שלשה מינים לבדם ולא נזכר המלפפון בתוכם כי כללוהו תחת קשאים במאמר הירושלמי לא יכולתי להולמו בדברי רבי יהודה כי מעה של אבטיח לא מתאחי' עם מעה של תפוח ואמת הוא שבלשון יוני קוראים למונים אלו פפון כלומר פרי מבושל ומלא מיץ ראוי למאכל אבל מלון לא נקרא התפוח לבדו כי אם כל הפירות אשר קליפתם רכה ודקה והם רכים ובתוכם פטמא למעט שקדים לוזים ערמונים וזולתם הנקראים בלני בשם סוגיי): [הפלאה שבערכין]מלפפון סנהדר' דף ק"י. בגמרא עדת קרח כי מלפפנא עכ"ל. לפנינו איתא ומיטלל לכו ככפותא [וז"ל רש"י ככפותא רעי כמו בטולא דכפותא דאמרן לעיל (דצ"ח:) כגלל זה אתם חשובי' בעיניו] עינא יהיב במזייכו ע"ש וכל הרואה גירסת רבינו יכיר ויבין הכוונה במה דהתחילה אשת [קרח] ועוד דגייז לכו למזייכו וסיומא עינא יהיב במזייכו. עיין:
מלק [אבקנייפען] (זבחים עה) מלק חוץ למקומו (חולין כא) כיצד מולק חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים (בספרא בפ' והנותרת מן המנחה) קדש קדשים להתיר מליקת ישראל:
מלק [לעקען] (פרה פט) חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת פירוש לוקקת:
מלקט [האאר צווענגעל] (כלים פרק י"ג יבמות מג) ניטלו ממנו שתים ועשאן למלקט טמאות פי' היא מכלי הספר והגרע והיא לוקטת השער (מכות כא) ר' אליעזר אומר אפילו ליקטן במלקט וברהיטני חיוב וכן (נזיר מ) מלקחיה ומחתותיה ר"י מלקטתהא ומחתיתהא ומלקחיה דמדבר סיני תרגום ומלקטהא:
מלקט [לעדערנר זאק] (כלים פי"ו) המלקוט של בקר פי' עור שמשימין בעיני הפרה לסבב בדישה:
מלקות [שלעגע] סמכו רבנן שהן ל"ט הכאות דכתיב ונקלה אחיך לעיניך אחיך בגימטרי' הכי הוו: [הפלאה שבערכין]מלקות סמכו רבנן שהן ל"ט הכאות דכתיב ונקלה אחיך לעיניך אחיך בגימטריא הכי הוו עכ"ל. במשנה דמכות דף כ"ב. כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מניין שהוא סמוך לארבעים ובגמ' שם מאי טעמא איכתיב וכו' ועפ"ז דברי בעל הערוך צריך עיון גדול דקאמר סמכו רבנן וכו' אחיך בגימטריא הכי הוו. ומהנראה דמיישב בזה קושיא חזקה במה דמסיק הש"ס לקמן דף כ"ג: חלוקין עליו חביריו על רבי חנינא בן גמליאל דס"ל לרבי חנינא בן גמליאל כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך ורבנן חולקין עליו וסבירא להו דלא נפטרו. ויש להקשות טובא דהא ר"ח בן גמליאל וודאי מיתורא דאחיך דמיותר לגמרי דהוי סגי לומר ונקלה לעיניך דריש דלהכי כתיב אחיך להורות דחייבי כריתות שלקו וכו' וא"כ לרבנן דפליגי עלי' אחיך למה לי [ואין לומר דצריכא להא דאיתא בסנהדרין דף יו"ד. דצריכא אומדנא דכי מחית אגבא דחיי מחית אך כל זה אינו אלא לר' ישמעאל דס"ל מלקות בעשרים ושלשה משום דמלקות במקום מיתה עומדת משא"כ לרבנן דפליגי במשנה וס"ל דמלקות בשלשה ע"כ דלא ס"ל מלקות במקום מיתה עומדת א"כ בלאו הכי ידעינן דבעי אומדנא ע"ש היטיב] אלא וודאי דהנך רבנן סבירא להו בזה כר' יהודא במשנה דלא דריש להך דבמספר ארבעים. אמנם מפקו דלהכי כתיב אחיך יתירא לרמוז עלל"ט מלקות איברא אכתי יש לומר דרבנן דפליגי אר"ח ב"ג ס"ל כר' ישמעאל דמלקות במקום מיתה עומדת אכן עדיין שפיר קאמרי לשיטת אביי דאמר דר' ישמעאל אתיא דמלקות בכ"ג מגזירה שוה דרשע רשע ולא ס"ל דמלקות במקום מיתה עומדת א"כ אחיך יתירא הוא אלא דאתי להורות על ל"ט מלקות ובזה נבין מה דאמר רב יוסף לקמן במכות דף כ"ג: אהא דאמר רב הלכה כר"ח בן גמליאל מאן סליק לעילא ואתי ואמר א"ל אביי וכו' הכי נמי קראי קא דרשינן דוודאי גם רב יוסף ידע דר"ח ב"ג קרא קדריש דהא כך אמר בהדיא ונקלה אחיך אלא דרב יוסף ס"ל כתירוץ דרבא מלקות במקום מיתה עומדת [וגם חכמים דס"ל דמכות בשלשה מודו לזה אלא מטעם דכתיב ושפטו שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד ס"ל דמכות בשלשה ע"ש] וא"כ צריך אחיך להורות דבעינן אומדנא והשתא דליכא יתירא דקרא וודאי דהלכה כחכמים כדין יחיד ורבים ולכך רמז יוסף באמרו מאן סליק לעילא דבשמים יכולין לפסוק כיחיד משא"כ לדידן אחר שכבר ניתנה התורה אחרי רבים להטות כדאיתא להדיא בבבא מציעא דף נ' ט: אמנם אביי לשיטתי' דאתיא מג"ש דרשע רשע ולא ס"ל הך סברא דמלקות במקום מיתה עומדת דמה"ת לחדש סברא כזו [דלהכי הוכרח לומר טעמא דג"ז] וא"כ קרא דאחיך יתורא כפי מה דקיי"ל כרבים במשנה דמלקות ל"ט מדכתיב במספר ארבעים [ולא כר' יהודה] וע"כ דקרא דייקי כר"ח ב"ג ולהכי שפיר הלכה כוותי':
מלוש [טאפ] (ירושלמי דגיטין פרק הזורק) בתוך מלוש שלה פירש המפרש מלה זו כמו מילסא שפירשו קדרה ופרור:
מלתא [אדער לאס]. (חולין קיא) שמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מילתא פי' יום הקזה:
מלתא [וואלל] תרגום סוללא מליתא:
מלתח [לעדער רענצעל] (גיטין פ) מאי מלתחה דבר הנמלל ונמתח כגון אמתחת העשויה מעור או מבגד שנמול ונמתח זה פי' ר"ח ז"ל:
מם [שוואר] (ב"מ סד) הא מומי עזובה דא פי' בשבועה עזבתי זה הדרך הרע וי"א בשבועה עזבתי זו האשה שהייתי רגיל לילך אצלה תרגום לא תשא לא תמי. (פסחים קיג) וכי ימיין בחייהון דרבנן קדישי ארעא: [הפלאה שבערכין]מם פסחים דף קי"ג: וכי ימיין בחייהן דרבנן קדישי ארעא עכ"ל. לפנינו איתא ומומתייהו הכי בחייהן רבנן קדישא דבארעא דישראל:
ממזר [אוים לענדער] (קדושין עב) מאי וישב ממזר באשדוד כדמתרגם רב יוסף ויתבון בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוון דמיין בה לנוכראין:
ממחה [ערפראבט, קינסטלער] (שבת ס) ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה (בכורות כח) כל המומחה לבית דין פטור מלשלם פי' בקי ומדקדק:
ממהה [עבענע באהן] (עירובין נח) אין מודדין אלא מן המומחה וכו' פירוש מקום מיושר מלשון ומחה על כתף ים כנרת (אמר בנימין זה פי' הביא התוספות בשם רבינו חננאל ורש"י גרס אלא מומחה ופירש בקי ולא נהירא דאם כן היה לו לומר אין מודד אלא מומחה):
ממל [אליווען שטאמפף] (פ"ק דמעשרות) נוטל מן העקל ומן הממל (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל (גמרא) ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא פי' אבנא דחקיק בה בחלון ומביאין עץ גדול ומכניסין צידו אחד באבן וצידו אחד בקורה וטוחנין בו זיתים וקורין אותו מפרכתא ושמו בלשון ישמעאל ואד ובלשון ארמי מצרא זיירא וי"א אבן שמשימין על הזתים ומשברו וי"א הבור העליון שכותשים בו הזיתים:
ממלא [ארטס נאמע] (בב"ר פ' כט ואברהם) ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להן מאיזו משפחה אתם שמא מעלי אתם וכו' פי' ממלא שם עיר ומסתברא דלהכי אקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא: [הפלאה שבערכין]ממלא בבראשית רבה פרשה כ"ט רבי מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי הראש אמר להן מאיזה משפחה אתם שמא מעלי אתם וכו'. פירוש ממלא שם עיר ומסתברא איקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא עכ"ל. עיין לעיל ערך מל זיי"ן שפירש רבינו בענין ואופן אחרת.
ממון [רייכטוהם] ת"י רכוש את לוט ואת רכושו.
ממנו לכדרבא א"ר יצחק פירוש (יבמות עא) אמר רבא אמר רבי יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לאפנוי וכו':
ממס [איין ליסטיג עאכער] (ב"ר פ' ותצא דינה בת לאה) שהם מביאים מומסין לבתי טרטיאות פי' בלשון יוני ורומי לץ עושה עצמו כאחר ולפעמים נותן פרצוף עשוי על פניו עיין ערך מיאומס:
ממק [ליסטיג מאכער] יסר לץ תרגו' וירדי ממיקנ' ולצים לצון חמדו להם וממיקני ממיקניתא אל תוכח לץ לא תיכוס לממיקנא. לצת לבדך תשא ואין תהוי ממיק (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי לץ):
ממרו [באלזאם אפעעל] (גיטין סט) לחינכי א"ר יוחנן חומתי וממרו (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין שורש ואומרים שהוא קטן ודק ולבן בפנים ונוטה לגוון ירוק מחוץ חם ויבש במעלה שלישי' מנגד סם המות):
ממש [פעסטיקייט] (שבת קנב) גשיי' חזייה דאית ביה ממש' (אמר בנימין תרגום ירושלמי והידים ידי עשו ממוש ידוי דעשו ולשון מקרא זה גשה נא ואמשך ומלת ממש על משקל וממר ליולדתו): [הפלאה שבערכין]ממש שבת דף קנ"ב: גשיי' חזיי' דאית בי' ממשא עכ"ל. לפנינו איתא גששי' חזיי' דאית בי' מששא:
מן [שפייז] (סוכה לט) בכדי מן שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא דכתיב וימן להם המלך פירוש כדי מזונותיו כלומר כדי שימכור אלו ויקנה בדמיהן פת ובשר כדי אכילתו: [הפלאה שבערכין]מן וי"ו ראש השנה דף י"ז. אבל המינים והמסורות. גיטין דף מ"ה: ספר תורה שכתבו מין פירוש עובד אלילים עכ"ל. עיין בעבודה זרה דף כ"ו: דפליגי רב אחא ורבינא בזה ופסקו הרמב"ם וסמ"ג וטור וש"ע חשן המשפט סימן רס"ו וסימן תכ"ה דאוכל נבילות להכעיס הוי מין לכל דבר: שם במוסף באות הנ"ל (א"ב נראה לי שטעם מלה זו שהנוטים מן הדת היו קוראים לעצמם מאמינים וח"זל קטעו המלה וקראום מינים כי יש ביניהם מינים ממינים שונים) עכ"ל. אמנם התשבי כתב בזה"ל מין קראו רז"ל למי שאין לו דת מין. וכתב הרמב"ם ז"ל כי השם הזה אינו נופל רק על צדוקי ובייתו'. ותמי' אני כי נמצא בספרי היוונים שהיה אדם אחד שהי' שמו מאני ולא הי' בעל הדת ועל שמו נקראים כל הנמשכים אחריו מינים וכו'. וגם הצמח דוד כתב כן על שמו וכל מעשה מאני ותלמידיו הלא המה כתובים בצמח דוד שנת פ"ה לאלף החמישי:
מן [צעהלען] (בסוף תרומו') לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פיטמין פי' כרוכל המוכר בשמים ומונה והולך ומשייר אלא מנו ז' משקין בלבד טמאין ואין מוסיפין עליהן כלום ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורי' (בכורות נט ב"מ ז) מניין הראוי פוטר פי' כגון שהיו לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה אע"פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי. (ובילמדנו והיה עקב פרשה כי הארץ) מהו חיטי מינית שהיתה אשה מונה חיטה חיטה שהיו גסות. (במגילת איכה ותזנח משלום) רבי אחא אמר חיטי מינית חיטין דמניין. (נזיר כ) במערבא אמרו אין הכחשה במונה (פסחים פט) נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט (בגמ' הממנה אחרים) בממנה על פסחו ורבי היא פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה (אמר בנימין לשון מקרא זה מי מנה עפר יעקב):
מן [בעפעהלען] (בדניאל) דימניה יתהון והוא לשון וימן ה' דג גדול ובלשון משנה ואלו הן הממונים פירוש פקידים זה ענין קרוב לשקדם:
מן [ארט גאטונג] (זבחים כה) אמר רבא אמר רבא בטעמא ואמור רבנן ברובה ואמור רבנן בחזותא מין בשאינו מינו בטעמא וכו' (חולין צז) אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא וכו'. (בכורות נג) מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא וכו' (אמר בנימין לשון מקרא זה עץ פרי למינו):
מן [פאן דאפאן] (ב"ק יח) דקא אזיל מיניה עיני' פי' התרנגול מנקר בנישא שבחבל ומגלגל הדלי ממנו והקישו לאבן ונשבר הדלי ונפסק החבל בחיטוטו כי האי גוונא משלם נזק שלם כי בגופם הזיק הדלי ולא בכוחם. וכן פי' מיניה מיניה דגרסינן (ע"ז סא) וכן פי' מיניה מיניה (ב"ק מד). כגון שנתחכך בכותל להנאתו ולא נתכוון להזיק וכגון שנפל הכותל מחיכוכו והשור עמו ונפלו על האדם:
מן [דער שטיפטער איינער סעקטע] (ר"ה יז) אבל המינים (גיטין מח) ספר תורה שכתבו מין פי' עובד אלילים (אמר בנימין נראה לי שטעם מלה זו שהנוטי' מן הדת היו קוראים לעצמם מאמינים וחז"ל קטעו המלה וקראום מיני' כי יש ביניהם מיני' ממינים שוני'):
מן [געפעס ווערקצייג] (ב"מ פ') דנקיט מנא משלם פירוש אותו שהולך אחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו (אמר בנימין תרגום כלי פחות מן פתוח):
מן [געוויכט] (בכורות לא) שוקלין מנה כנגד מנה בבכור פירוש אע"פ שאסור לשקול בשר בכור בליטרא מפני שהנייתו לבעלים והואיל ואין הנאתו להקדש שאין מזלזלין בו חלק כנגד חלק מותר:
מן [איינע מינצע] (ב"ק צ) איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן פירוש מנה מדינה אחד משמנה במנה צורי מנה מונח ומנה מוטל (בתוספתא דמעשר שני בפרק המוציא. תענית כא) מנה בן מנה פירוש חכם בן חכם מנה בן פרס חכם בן מי שלא היה אביו חכם (אמר בנימין לשון מקרא זה המנה יהיה לכם ונאמר בלשון יוני ורומי משקל מאה דרכמין ובהיות למטבע זוז משקל דרכמא אמרו למאה זוז מנה ואלו שני ערכין א' הם): [הפלאה שבערכין]מן ט' תוספתא דמעשר שני פרק ד' הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וכו' עכ"ל. ובביצה דף יו"ד: מייתי הש"ס להך ברייתא. (גם בפסחים דף יו"ד בסוגיא דתשע חנויות מייתי לה הש"ס הניח עשר ומצא תשע והיינו סיפא הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א הכל חולין):
מן [איינע מינצע] תרגום ירושלמי עשרים גרה השקל עשרין מנין סלעא פירוש מעין (ובמדרש אסתר פסקא מהר קח את הלבוש) אמרין ליה סגיין בעשרה מנין: [הפלאה שבערכין]מן י"א בילמדנו אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא ישב עולמך בשוה העניים והעשירים אמר לו הקדוש ברוך הוא אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו. פירוש אחר בערך ישב עכ"ל. לעיל בערך ישב מייתי סוגיא דעירובין דף פ"ו. כדדריש רבה בר מרי אימתי ישב עולם לפני אלקים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו כלומר בזמן שנותנים צדקה וגומלים חסד העולם מתישב והואיל וכך יש להם כבוד לפני הקב"ה אנו מכבדין אותן. פירוש אחר לולי חסד ואמת שהן עושין לא הי' עשרם נצור לפיכך ראוי לכבדן עכ"ל. וז"ל רש"י אימתי ישב עולם. בזמן שיש עשירים שנותנין צדקה וגומלין חסד ומזמנים מזונות לעניים והם ינצרוהו. מן. מזונות:
מן [ווער] ינצרהו (בילמדנו אם כסף תלוה) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ישב עולמך בשווה העניים ועשירים אמר לו אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו. פ"א בערך ישב (אמר בנימין תרגום מי מן ולפעמים מאן ובגמרא מנו פירוש מן הוא מני פירוש מאן היא):
מנובית [הייז העלטערין] (ב"ב צא) עד לא שכיב שיכבא קימא מנוביתיה פי' המזומנת לביתו וי"א מקוננת (אמר בנימין בנוסחאות שלנו שתי תבות הן הן מנו ביתיה ופירש רש"י ממונה על ביתו):
מנגנון [ליסט. קינסט] (בפיסקא ויהי בשלח פרעה) מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגין הורגין את הורגיהן וכו' (בילמדנו והיה עקב תשמעון) וימררו את חייהם הפך הקב"ה עליו מנגנון שנאמר וניער פרעה וחילו ובמי מנה מנגנון נתן בפי בלעם כמולייר הזה (בריש פיס' דאחרי מות ובויקרא רבה בריש אחרי מות) כיון שביקש פרעה לישב על כסא שלמה לא היה יודע מנגנון שלי הכישו נחש ושברו ארי פירוש ערמטת ובלע"ז הוא אינג"ניאו (אמר בנימין פירשתי בערך מגנון ותרגום בפסוק בימים ההם כשבת די במגנון הוו סלקין):
מנד [ערשטיטערונג] (שבת קג). מכאן שניתנה תורה במנוד פירוש בענוה וברתת כמו מניד ברישיה:
מנדה [שטייער] בלו והלך (ב"ב ח). כבר פירשנו בערך ארנון:
מנדעם [עטוואס] (תרגום ירושלמי ולא תעשה לו מאומה ולא תעביד ליה מנדעם כמו מדעם):
מנהרותא [דינסט] (נדרים מח) עבדיו ושפחותיו דמנהרותא עבידן פירוש לצורך עבדות עשויין ולא להתפטם ולאו הנאה היא לו. [הפלאה שבערכין]מנהרותא נדרים דף ל"ח: עבדיו ושפחותיו למנהרותא עבידן. פירוש לצורך עבדות עשויין ולא להתפטם ולאו הנאה היא לו עכ"ל. לפנינו איתא למנחרותא ופי' רש"י לצורך עבודה עשויין. וגרסת הר"ן למנקרותא כלומר לנקר הבית. ובהרא"ש איתא בזה הלשון למנחרותא כלומר למראית העין. ובכן נראה לכאורה דטעות נפל והחליפו חי"ת תחת הה"א וצריך להיות גם לפירוש הרא"ש למנהרותא ואז שייך שפיר לפרש למראית העין:
מנח [אפפערגאבע] (תמורה יד) מנחתם ונסכיהם בלולה ואף למחר אמר רב פפא נזדמנו לו נסכים הבאים בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה רבי יהושע בן לוי אמר מניין לנסכים הבאין מן הזבח שאין קריבין אלא ביום ת"ל לנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים וכו': [הפלאה שבערכין]מנח תמורה דף י"ד. מנחתם ונסכיהם בלילה ואף למחר אמר רב פפא נזדמנו לו נסכים הבאין בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה רבי יהושע בן לוי אמר מניין לנסכים הבאין מן הזבח שאין קריבין אלא ביום תלמוד לומר לנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים וכו' עכ"ל. הך מלתא אמר רב פפא נזדמנו לו עד בלילה ליתא לפנינו בגמרא:
מניט [ציטטערן] לאין מחריד ת"י ולית דמניט:
מניט [רוף] (ב"ר פ' לז) ארור כנען א"ר לוי לא' שקבע מוניטין שלו בתוך היכלו של מלך אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו. (ובריש לך לך) ד' הן שיצא להן מוניטין בעולם וכו' (אמר בנימין פי' בלשון רומי מטבע):
מנטר [שיצץ געוואנט) תרגם ירושלמי ועשית את מעיל האפוד ותעביד יד מנטר מעילא אם זו מלה ארמות שרשה נטר שהמעיל שומר גוף האדם ואולי יונית היא וכן נקרא הלבוש המגין על האדם כמו כובע שריון ומגפים:
מנטרומין [פורכט באר] (ב"ר פ' ויהי נח בן חמש מאות שנה) זמזומים א"ר יוסי מנטרומין מגיסטי מלחמה פי' טרמין בלשון יוני ורומי חרדים א"כ מנטרמין מחרידים ומטילים אימה:
מנין [ווא הער] בגמ' מלה מורכבת מן אין וכן מק כמו מן אן וכן מנלן כמו מן הא לן:
מניק [קעטטע] (בילמדנו והכהן הגדול מאחיו) הכרוז לפניו והמונייק בידו אמר לו אילו זכותה היה המונייק הזה שלך (אמר בנימין פי' בלשון יוני שרשרת והוא של זהב כי כירונמיק כבל של ברזל לאסור את הידים עיין שם):
מנך [האלז באנד]. תרגום רביד הזהב מניכא דדהבא:
מנמכוס [אלליין שטרייטער] (בילמדנו ויקרא יעקב אל בניו) למה לא קרא עשו לבניו שאין מנמכוס עושה דייתיקי שכן עשאו אביו מנמכיס שנא' ועל חרבך תחיה לשון יון מונו יחיד מכוס לוחם:
מנמנמי [פאהרשטעהר] הוא דתן ואבירם קרואי העדה תרגום מנמנמי כנישתא (אמר בנימין פי' בלשון יון פרנסים): [הפלאה שבערכין]מנמנמי הוא דתן ואבירם קרואי העדה תרגום מנמנמי כנשתא עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני פרנסים) עכ"ל. בכל התרגומים שלפנינו לא מצאתי:
מנומר [געפלעקילט] (סוכה לה). מנומר ופסול. (גיטין נד) אבל דכוליה ספר לא משום דמיחזי כמנומר. (ב"ק קיט). אבל לוקחין מהן בגד מנומר פי' נקודות:
מנון [שטארק] (סוכה נה). שכן באט ב"ח קורין לסהדה מנון כבר פירשנו באט ב"ח. (ב"ר פ" כג) הלא אם תטיב שאת א"ר אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנותו (אמר בנימין פי' בלשון יוני חזקה כח ואיום):
מנן [וואהער] תרגום אי מזה אתה מנן את מלה מורכבת מן אן:
מנוני [פיש לאגער] (שבת קי). ניתי מוניני דקמצי פי' ציר של ארבה ניתי מוניני דנקירי פי' שאין בצור שום ארבה כלומר מנוקרים. (סנהד' מח) ויואב יחיה את שער העיר א"ר יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים ופריס להו (ע"ז כט) חלא לסיבורי ומנוני לתעניתא פירוש מוניני ציר של דגים קטנים טעים ופריש להו כלומר כל שהיה אוכל דבר מועט היה מחלק יואב לעניים שהיה חסיד גמור: [הפלאה שבערכין]מנוני שבת דף ק"י: מוניני דחמצי פירוש ציר של ארבה (וכן פי' רש"י ציר של חגבים) מוניני דנקירי. פירוש שאין בציר שום ארבה כלומר מנוקרים עכ"ל. ורש"י פירש מין עופות קטנים וכן פי' רש"י בחולין דף נ"ז. גבי צנא דאינקורי. אבל דברי הערוך לפמ"ש לקמן בערך נקד מוניני נקידי צריכין עיון קצת:
מנעל [ריגעל שלאס] (יבמות קב) ברזל ונחשת מנעליך עיבר דדשא דארץ ישראל היא. (מ"ק פ"א) המנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד (פ"ד דזבין) הקיש על הדלת ועל הנגר ועל המנעול (ב"ב סה) ת"ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול פירוש מסגר כמו ברזל ונחשת מנעליך ובלע"ז קלבדור"א:
מנפא [פאכער] (כלים פי"ו) המדף של דבורים והמנפא (ב"מ פו) בתי הניפי לי במניפייך פירוש כלי המביא את הרוח מלשון ינופף ידו בלישנא דרבנן מרווחתא ובלשון ערבי מרוח ובלע"ז בי"טנלו:
מנפול [אלליין האנדעל] (דמאי פ"ה) ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שקונה הפת מן הפלטר ומוכרו לאחרים ובלשון יון קורין מנפולים (אמר בנימין פי' בלשון יוני הקונה סחורה מסוחרים רבים למכרה הוא לבדו):
מניקא [זויג אממע]. (ע"ז מג) אף דמות מניקא וסרפס מניקא על שם חוה שהניקה את העולם כולו (כלים פ"ט) מניקת לתוכה (ובפ' י"ד) עשה בראשו מניקת (ע"ז כח) עכו"ם שקדח במניקת פירוש הוא גשתא שפירש' ועוד שמה אדק אלא זו מזכוכית ומינקת יש מקנה ויש מכלי חרס:
מנקטא [איין ארט ציהרינג] (שבת נט) ולא בקטלא (גמ') מא' קטלא מנקטא פארי פירוש לשון ארמי הוא והוא התכשיט המפורש בערך קטלא (אמר בנימין עיין ערך פארי):
מנשה [נאמע] (סנהדרין קב) מנשה שנשה יה:
מנשתפא [פערקוילערן] (ב"מ כא) כריכות בר"ה הרי אלו שלו משום דמנשתפא פירוש מתגלגלין ועיקרו מן נשפת ברוחך כלומר הרוח מנשבת בהן ומתגלגלין. [הפלאה שבערכין]מנשתפא בבא מציעא דף כ"ג. כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו משום דמנשתפא. פירוש מתגלגלין ועקרו מן נשפת ברוחך כלומר הרוח מנשבת בהן ומתגלגלין עכ"ל. ועל דרך חילוף כבש כשב שמלה שלמה כן יאמר מן נשפת מנשתפא:
מנת המלך כבר פירשנו בערך ארנונא.
מנת [דעס וועגען] (ב"ב קעה) הנח לו ואני נותן לך פטור שלא על מנתו הלוהו פירוש רבי גרשם ז"ל שלא על מנתו של ערב הלוהו כלומר לא אמר לו ערב בשעת מתן מעות הלוהו על מנת שאני אפרע לך ויש ששונים ומפרשים אמונתו ממש.
מנתא [מענטע איינע פלאנצע] (עוקצין פ"א) שרשי המניתא והפיגם פי' בלשון ישמעאל נענע בלע"ז מינתא ממש (ירושלמי בכלל גדול אמרו בשבת) ההן דגזו כסבר כרתין כרפס גרגר טרוקסמים וכשותין נענע חייב משום קוצר (אמר בנימין וכן נקרא בלשון יוני ורומי).
מם [היילען] (שבת עז) כל שוקיינו מסו ומטללי בר ממיא דמסו ולא מטללי פי' מסו מתרפאין:
מס [ווייך ווערען]. (בריש מעשרות) הרימונים משימסו (ירושלמי) רבי זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידיו נראה שהוא מלשון וחם השמש ונמס. ועוד פירוש משיכנסו מחצה ר' יונה בעי דילמא מן דרבנן דאגדתא הוא שמע לה אחינו המסו את לבבנו פלגון לבבינו (א"ה ת"א פייגון) ונראה שהוא לשון לעז חצי מיסו ומצינו במגלת איכה קפץ במיסון דחנותא (ובריש ילמדנו) אמר לרקיע בא ועמוד באמצע במיסון (אמר בנימין פ' בלשון יוני תוך ואמצע).
מסא [שויפעל] (תענית כה). אמרה להם פלניתא אייתי מסא דחרוכא ריפתיך תנא אף היא להביא מרדא נכנסה. (בכורות כז). ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדי ליה בתנורא פירוש מסא היינו מרדא שרודה את הפת מן התנור: [הפלאה שבערכין]מסא בכורות דף כ"ז. ואי ליכא כהן קטן שקלא לי' בריש מסא ושדיא לי' בתנורא. פירוש מסא היינו מרדה שרודה את הפת מן התנור עכ"ל. וכן פירשו תוס' דלא כרש"י ע"ש:
מסא [גערעכטץ] (בריש וידבר בילמדנו) כותב על גבי הסגמוס כמה מיסא יש פי' בלע"ז קורין לתבשיל מיסא (אמר בנימין פירוש בלשון רומי מיני תבשילים שונים).
מסאסא [אקסען שטאכעל] (בריש פסקות מהו מלמדך להועיל) מסקר לך כגון הדין מסאסא מסקר להדין פרתא פי' מלמד שמנהיג את הפרה:
מסבלין [קראנץ] (ב"ב עד). במסובלי דתומי פי' מחרוזות של שומין שאין נותנין בכלי. [הפלאה שבערכין]מסבלין בבא בתרא דף פ"ו. במסובלי דתומי פירוש מחרוזות של שומין שאין נותנין בכלי עכ"ל. לפנינו איתא במתאכלי דתומי ופירש הרשב"ם חבילות שומים:
מסובין [גרויסע מעננער] (בריש פיסקא דרני עקרה) עיקר מסובין של לאה היו אלא שהן עושין רחל עיקר פי' הגדולים:
מסו [לאב וואס מען מאכט כעז] (ב"ר פ' יהי רקיע). כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופה פי' בלשון יוני טמיסו קיבה המעמדת את החלב עיין ערך מסס:
מסחתא [פלייש באנק] (ב"ק כג). תא תיב חמסחתא וקביל זוזך (שבועות מב). אחורי יהבת לי ואתית יהבית אמסחתא וקבילת זוזי (חולין קלג). הני מילי היכי דלא קבע מסחת' פי' השלחן שמוכרין עליה הבשר פ"א טורטני במאזנים ישאו יחד תרגומו במסחתא יעלון כחדא: [הפלאה שבערכין]מסחתא שבועות דף מ"ב. אתורי יהבת לי ואתית (יהבית) אמסחתא וקבילת זוזי עכ"ל. לפנינו איתא ואתיבת אמסחתא:
מסטיכי [איין ארט גומע] (ב"ר פ' וירא יעקב כי יש שבר) נכאת שעוה ולוט מסטיכי פי' בלשון יון רומי וישמעאל מין שרף הנוטף ממין עץ ויש לו תועלת ברפואה ויש נוסחאות כתוב בהם מצטיכא:
מסטר [געהיימליכקייט] (בבראשית רבה פ' נ"א). כי משחיתים אנחנו (ובריש ויצא יעקב) מלאכי השרת על ידי שגילו מסטירין של הקב"ה פי' עניין סתר (בויקרא רבה ויצא בן אשה ישראלית) ויטמנהו בחול במסטורין של בני ישראל קברו הה"ד והיה מספר בני ישראל כחול הים (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי סוד וסתר):
מסטור [אויס פארשער] (ב"ר ויבאו שני המלאכים סדמה) חמשה ראשי דיינים היו בסדום קץ שקר ורב שקר ורב מסטורין פירוש בלשון יוני חוקר:
מסטרני עיין ערך מגסטרן:
מסיא [לאנדס נאהמע] (יומא י): משך זו מוסיא וכן ת"י ומשך ותירס:
מסך מוסך בולוס אננקי בערך אננקי ובערך בולוס (כלים פכ"ח) בנפש המסכת ובשתי העומד (אהלות פ"ח). מסכת הפרוס' פי' מסכת שלפני האשה כשאורג לעולם פרוס לפניה:
מסך [לעהר זאטץ] ואפילו במסכתא דכלה כבר פי' בערך כלה. (ב"מ כג). בהני ג' מילי משנו רבנן במיליהו במסכתא בפוריא ובאושפיזא מסכתא שקראה ואמר איני יודע כי לא קראתיה לא מחזקינ' ליה בשקרי דעביד כרבנן דאמר למד לשונך לומר איני יודע וכן אם יאמר לא שימשתי מטתי וכן אם שינה האורח שכבדו בעל הבית מפני כי פחד שלא ירגישו בני אדם וילכו לביתו כדכתיב מברך רעהו בקול גדול וכו' (עיין מסכת):
מסך [מישען] (ע"ז כח). בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן יין נסך שמסכו עכו"ם מהו א"ל אימא מזגו אנא כדכתיב קאמינא מסכה יינה אמר ליה לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
מסכן [געפעהרליכער] (ירושלמי בפ' התקבלי גט) מה בין חולה למסוכן חולה בדרך ארץ מסוכן שקפץ עליו החולי (סוטה יא). ערי מסכנות רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן כלומר פעמים נופל הוא מן הבנין ומת ופעמים נופל הבנין על האנשים והורגן. וחד אמר שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן:
מסכן [ארמער] (בילמדנו מה טובו אהליך יעקב) וחכמת המסכן בזויה וכי כל החכמים עשירים הם שנשמעים דבריהן שגוזרין גזירה על הצבור והן מקיימין אלא זהו שמסכן מדברי תורה שמלמד לאחרים והוא אינו מקיים לפיכך דבריו אינן נשמעין:
מסכין עיין ערך מסקין כי כן גרס בעל הערוך:
מסכסכת [זעגע ארטיג] (חולין יז). מסכסכת מצד אחד (אמר בנימין מלשון וסכסכתי מצרים לשון בלבול. וכן היא הפגימה שהיא מצד אחד מקלקלת הנוגע בה כי מצד האחר אינו מרגישה). [הפלאה שבערכין]מסכסכת חולין דף י"ז: מסוכסכת מצד אחד (במוסף א"ב מלשון וסכסכתי מצרים לשון בלבול וכן הפגימה שהיא מצד אחד מקלקלת הנוגע בה כי מצד האחר אינו מרגשה) עכ"ל. וכן כתב רש"י להדיא:
מסכתא [לעהר זאץ] (תענית מט קדושין נג). אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו ואפילו במסכת כלה פי' מסכת שמועה מלשון הסכת ושמע ישראל כי דברי תורה שבעל פה היו מקובלים משמועה אל שמועה וזה ענין שמעתא (עירובין נג). דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא פירוש אומר שמועות ומורה הוראות: [הפלאה שבערכין]מסכתא תעניות דף יו"ד תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ואפילו במסכת כלה. ובקידושין דף מ"ט: על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומרה ואפי' במס' כלה. (ובשבת דף קי"ד. אמר רבי יוחנן איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומרה ואפילו במסכת כלה). פירוש מסכת שמועה מלשון הסכת ושמע כי דברי תורה שבעל פה היו מקובלין משמועה אל שמועה וזה ענין שמעתא. עירובין דף י"ג. דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא. (פירוש אומר שמועות ומורה הוראות) עכ"ל המוסף. ובהקדמת התי"ט על המשניות כתב מסכת נראה בעיני שהוא מלשון מסכה יינה כי כן כל מסכתא מזוגה ומעורבה בדינים שונים וכו' אבל בספר חסידים סימן תתקכ"ט מצאתי תורה שבע"פ וכו' לכך נקראת מסכת לשון אריגה וכו' ע"ש כי האריך:
מסמא עיין ערך אבן מסמא).
מסמס [איינע מינצע] (קדושין יב) ובית הלל אומרים בפרוטה מסימס שני קונדריקין פי' מטבעות הן (אמר בנימין נקרא בלשון רומי סמיסיס):
מסמס כלי מסימס כבר פי' בערך אכסלגוס:
מסמס [שטערקען] (יבמות סב) דידיה ממסמסא ליה בחלב. ובבצים. (ב"ר פ' סג). מהו ותאמר לה המילדת אל תיראי אמר לו כך ממסמסין נפשה של חיה אומר לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת:
מסמס [צוזאממען דריקען]. (חולין ד). ודלמא סימנא הוה ליה בגויה אמר רב משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי פי' מלכלכו שלא ישאר בו סימן. (שם כח). ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קני אתא כי ממסמס קיעיה דמא נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו מעמידו על בשר חי. (שם עה). הומרך פסול נתמסמס פסול כבר פירשנו בערך מז. (נדה כד). איתמר המפלת שפניו מוסמסין. פי' שבשר פניו נימוק תחת העור. פ"א כגון כלי מתכות שנצרף:
מסמסתא [פארהויז] מהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה תרגומו ממסמסתא זעירתא ועד מסמסתא רבתא (אמר בנימין מסמתא כתוב):
מסמר [נאגעל] (שבת סז). ובמסמר הצלוב משום רפואה פי' שכן דרך מי שנתחייב לתלות ממיתין אותו תחילה ואח"כ פושטין אותו וקובעין לו מסמר בעץ ותולין אותו באותו מסמר. (כלים פי"ב). מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו טמא והעשוי לשמירה טהור פי' אם המסמר עשוי כדי לפתוח בו את הדלת הרי הוא כלי ומקבל טומאה ואם שמו בדלת כדי לשמור המסמר שלא יאבד טהור עד שיצטרפנו מערבו עם כלי אחר ויהיה כלי. מסמר של שולחני שקובע בו הטבלות שלפניו כל זמן שמושיבה לפניו כדי שלא תפול (בריש טבול יום) מסמר שאחר הככר פי' בצק שיוצא מן הככר כמו מסמר ויש מפרש סימן הככר שעושין אחורי הלחם דומה למסמר:
מסון עיין ערך מס:
מסנא [שוחא] תרגום שרוך נעל ערקת מסנא:
מסס [רינדס דארם]. (חולין מב). המסס ובית הכוסות פי' אסטומכא לפי שמעכלת המאכל נקרא המסס כמו והיה כמסוס מסס ויש מפרשים הקיבה שבה המסו. (ב"ר פ"ד). לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן לתוכו מסו החלב רופף משנתן לתוכה מסו החלב קופה. הוא שאמר איוב הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני (אמר בנימין פירוש הומסוס בלשון רומי אחד מן קרבי הבהמות המעלות גרה וכלל זה יעלה בידך כל הבהמות הטהורות יש להן שלשה כרסים ולריאה שלהן יש אונות גם לכבד שלהן יש אונות והכליות שלהם מחותכות לא כן הבהמות הטמאות כי כרס אחד להן והריאה וכן הכבד והכליות חתיכה אחת כל אחת מהם וכנגד השלשה כרסים שיש לבהמות הטהורות יש גם כרסים שלשה לעופות טהורות זפק וקרקבן וכרס אחר קטן גם לדגים הטהורים יש כרסים):
מסוסטלא [האלב זיילע] (מסכת שבועות דירושלמי פרק שבועות שתים) חמית משך דחווי עיבוד על תמניא מסוסטלא פי' בלשון יוני חצי עמוד:
מסיפם [דורך בראכען] (עירובין עב) אמר רב נחמן מחלוקת במסיפס וכו' (ב"ב ב) מאי לאו כותל לא במסיפס בעלמא (ע"ז סא) חצר שחלקו במסיפס טהרותיו טמאין פי' הגאון מסיפס כותל חלול שיש בו חלונות חלונות (אמר בנימין פי' בלשון יוני דבר חלול באמצע):
מספוטמיא [ארטס נאמע] (ב"ר פ' מ"ה אל תירא אברם) אשר החזקתיך מקצות הארץ ממספוטמיא ומחברותיה (בפ' ס"א) אשר הלך חשכים ממספוטמיא ומחברותיה (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי ארם נהרים שהיא יושבת תוך שני נהרים מסו פי' תוך פוטמו נהר בל' יוני):
מסק [אליווען לעזען] (נגעים פ"ב). האיש נראה כעודר וכמוסק פירוש המצורע כשבא להראות לכהן את נגעו מגביה ידו כמוסק זתים מגביה ידו עד שיראו שחיו והאשה כאורגת בעומדין פי' כאורגת המסכת העומד שדרכה להגביה יד הימנית ונראה שהיה כטווה בפשתן לשמאלית פי' הטווה בפשתן דרכה להגביה ידה שמאלית ומראה שחיה ולא יראנה הכהן וכאלו עניינין נראין בית הסתרים וכבר פי' מוסק בערך אר:
מסק [רויבען]. (ב"ק קיו): הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין (גמרא) מאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק ומאי דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל מתרגמינן יחסניניה סקאה:
מסק [איין ריכענדעס גווירץ] (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) על הדין מוסקין מברך אשר נתן רית טוב בבשמים (אמר בנימין פי' בלשון יון רומי וישמעאל מין שם בשם עיין ערך משק ובנוסחאות שלנו כתוב מוסכין):
מסקיד [צו רעכט ווייזען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) ובראש פסקות מלמדו להועיל) מסקדנא לך כהדין מססא דמסקיד בתורתא פירש' בראש הפרק (אמר בנימין יש נוסחאות כתוב בהם בדל"ת ויש ברי"ש ותרגום כי כאשר ייסר איש את בנו היכמה דמסקר גבר ית בריה):
מסר [זעגע] (שבת קכ"ג) חוץ ממסר הגדול וישם במגר' תרגומו ומסר יתהון במסרין.
מסר [איבערגעבען] (ב"ק ה כריתות ב) למעוטי מפגל ומסור פי' המוסר בשקר חברו לעכו"ם ונענש ממון על ידו או מסר ממון חברו לעכו"ם אם יש עדים חייב לשלם: [הפלאה שבערכין]מסר ב' בבא קמא דף ה'. ובכריתות דף ב': למעוטי מפגל ומסור. פירוש המוסר חבירו לגוים ונענש ממון על ידו או מסר ממון חבירו לגוים אם יש עדים חייב לשלם עכ"ל. עיין קונטריס סימן ס"ח. בב"ק איתא למעטי מוסרי ומפגל. ובכריתות איתא מסור ומפגל ועמ"ש התוי"ט במשנה ג' פרק יו"ד דנדרים טעם נכון דנקרא מסור ובדין היה לקראו מוסר שהוא מוסר אחרים וכתב עוד בשם הגאון מוהר"ר ליווא דנקרא מסור לפי שאף על פי שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נמסר. וכן בשם ארוס ורכוב עיין שם מלתא בטעמא:
מסר [צוים] קפל עליה את המוסרה פי' אמר רבי חלבו אמר רב הונא הלוקח מוסרה מחברו קנה במציאה ובנכסי הגר לא קנה מאי טעמא אמר רבה בר אידי אסברה לי מאי לשון מוסרה כאדם שמוסר דבר לחברו והוא חבל שקשורה בו הבהמה ונמשכת ופעמים משליכין בקפול אותו חבל על הבהמה ואם עשה כן בפרה פסולה משום שנא' אשר לא עלה עליה עול מוסרה כגון פרומביא ושיר ואפשר כל בהמה בראוי לה:
מסרדי [אבגאטס נאמע] וטורייסקי מוהרקני ומירון. (ע"ז יא). שמות עבודה זרה של גוים הם (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב מוטרדי).
מסרק [קאמם]. (כלים פ' יג. יבמות מג). והתנן מסרק של פשתן שניטלו שיניו פי' שמסרקין בו הפשתן. (בסוף טבול יום) מסרק של ראש פי' שמסרק בו אדם שער ראשו. (עוקצין פ"ב). רבי אליעזר אמר המסרק טהור פי' ראשו של רמון שממנו הנץ יש בו שינים ודומה למסרק ושלשה דברים יש בו ושם לכל אחד ואחד העמוד שבאמצע שמו פיטמא וסביב הפיטמא שמו שיער כדתנן רבי אליעזר אומר הנוגע בעמוד טמא בשיער ובמסרק טהור:
מסרת [איבער ליפערונג] יש אם למסורת כבר פירשנו בערך אם:
מסרת [טיגעל פפאנע] תרגום ותקח את המשרת ית מסריתא:
מסת [גענוג]. (ברכות נה) חלמא בישא מסיית עציבותיה. (א"ה נוסחא דידן מסתייה) די מחסורו תרגום במיסת חוסרניה. וכן בעברי מסת נדבת ידך:
מסת [בייאטראג] (חגיגה ח) מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולי' הוא א"ר משרשיא דאמר קרא וישם המלך אחשורוש מס: [הפלאה שבערכין]מסת ב' חגיגה דף ח'. מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין אמר רב משרשיא דאמר קרא וישם המלך אחשרש מס עכ"ל. לפנינו מלות אלו אמר רב משרשיא ליתא אלא סתמא דגמרא קאמר לה:
מסת (בב"ר בסוף אלה תולדות פ' ל"ט) לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית אחת ומצאה חומץ וכן ב' וכן ג' אמר האי מסתו דכולה בישא (אמר בנימין משפו כתוב):
מסותא [באד]. (ב"מ ו). ההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי. (שם מא). אמר רבי יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא אובילנא מאניה לבי מסותא מסותא מסחותא ח' מובלע' והוא המרחץ: [הפלאה שבערכין]מסותא בבא מציעא דף מ"א. אמר רבי יוחנן האי מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובילנא מאניה בתרי' לבי מסותא. מסותא מסחותא ח' מובלעת והוא המרחץ עכ"ל. כהאי לישנא אמר ר' יוחנן גם כן בעירובין דף כ"ז: מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג מובלינא וכו'.
מסתק [צערבראכען פאס]. (ביצה לג). כי תניא ההיא במוסתק פי' קציעות מהודקין בתוך החבית. פ"א חבית רעועה דהוי כמו שנשברה מערב יו"ט: [הפלאה שבערכין]מסתק ביצה דף נ"ז: כי תניא ההיא במוסתק. פירוש קציעות מהודקין בתוך החבית. פירוש אחר חבית רעועה דהוי כמו שנשברה מערב י"ט עכ"ל. עיין פירוש רש"י ותוספות:
מסתורין עיין ערך מסטוורין:
מע [מינצע]. (ב"מ מז). אסימון קונה את המטבע מעות ניתנות בסימן לבית המרחץ פי' מעות ידועות שרשום בהן שם בעליהן וכל עת שיכנס לבית המרחץ נותן לבלן אחת טהן כדי שידע כמה פעמים נכנס למרחץ ובאחרונה מוציא הבלן המעות הרעות ומחזירם לבעליהן ומקבל השכר. (קדושין יב). בית הלל אומרין בפרוטה שמעה כסף דינר מעה שני פונדיונין (בכורות יג). דבר תורה מעות קונות. (חגיגה ו'). בית הלל אומרין הראיה מעה כסף אלו מעות של כסף יפות (אמר בנימין עיין ערך אסימון ומעה שם כללי ושם פרטי וכן דינר וכן טבוע):
מע [דאס אייננערע] (עדיות ב') מעי אבטיח וקניבת ירק. פי' הוא הפנימי שלו: (תענית י'). קסבר משום מעיינא פי' שאם אוכל הרבה מתכבד במעיות ואין יכול לילך. פי' אחר אם יאכל הרבה יקחהו שלשול ויבא להתאחר מן השיירא. (אמר בנימין נקרא חולי השלשול מעיין בלשון חז"ל וזה אמרם ברדס אין מזכירין ואין מבקרין אותו מאי טעמא מפני שהוא כמעיין הנובע עיין ערך ברדס): [הפלאה שבערכין]מע ב' תעניות דף י': י"א. המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא וכוw. פירוש אם יאכלהרבה יתכבד ממעיו ואינו יכול להלך. פירוש אחר אם יאכל הרבה יקחהו שלשול ויבא להתאחר מן השיירא (ובמוסף א"ב נקרא חולי השלשול מעיין בלשון חז"ל וזה אמרם ברדס אין מזכירין ואין מבקרין אותו מאי טעמא מפני שהוא כמעין הנובע עיין ערך ברדס) עכ"ל. עי' רש"י כתב שני פירושים א' שלא יתחלחלו מעיו ברוב אכילתו וי"מ שיהיו מיעיו שופכין זה לזה כמעיין ותוס' כתבו משום שהבני מעיין הוה קשה להו:
מע [פאדען] (ויקרא רבה פ' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם) האשה זו טווה מעה אחת דקה מעה אחת עבה פי' לפי הענין חוט ומטוה:
מעבר [בריק]: (חולין צ"ה) רב בדיק במעברתא פי' היה מנחש אם ימצא בשפת הנהר מעברתא שהיא כגון בוצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהן בני אדם בנהר ונקראות מעברות אם יעבירוהו מיד ואין צריך להמתין ידע שמצליח (מנחות ל"ה) אמר אביי הא מעברתא דתפילי הלכה למשה מסיני פי' מעברתא דתפילי היא תיתורא וכן גשריא נקראין מעברתא ונקראין תיתורא בתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילין: [הפלאה שבערכין]מעבר חולין דף צ"ה. רב בדק במעברא. פירוש היה מנחש אם ימצא בשפת הנהר מעברתא כגון בוצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעיברין בהם בני אדם בנהר ונקראות מעברות אם יעבירוהו מיד ואין צריך להמתין ידע שמצליח עכ"ל. לפנינו איתא במברא. וז"ל רש"י בדק במברא. אם מזומנת לו אזיל ואם בקושי מצאה לא אזיל: שם באות הנ"ל מנחות דף ל"ה. אמר אביי האי מעברתא דתפילי הלכה למשה מסיני. פירוש מעברתא דתפילין היא תיתורא וכן גשריא נקראין מעברתא ונקראין תיתורא ובתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילין עכ"ל. ע"ש בתוס' ד"ה מעברתא שהביאו דברים אלו וכתבו פירוש נכון בדברי הערוך אמנם דע כי יש שם חסרון מבפנים בהעתקת דברי הערוך ושמי' חסרון בהבנת ולידע כוונת התוס' ולכך כתבתי על הגליון הנוסחא הישרה כמו שהיא לפנינו כאן:
מעברתא [געטיילטע בארד]: (סנהד' ק) דאית ליה מעברתא בדקניה פי' היכירא בזקנו כגון שחור ולבן כולי עלמא לא יכלי ליה דהוי ערום גדול (אמר בנימין יפה פי' רש"י שזקנו מפוצל ומחולק ויש בין שני שבולות כמין מעבר ובעלי חכמת הפרצוף הסכימו שזה סימן לערום):
מעגל [וואלצע] (מ"ק יא) ומעגילין אותו במעגילה (מכות ז) היה מעגל במעגלה פי' עץ עגול כבד ארוך כשתי אמות משאוי אדם ומעגילין אותו על הטיט או על הסיד שבעליה להשוות הסדקין:
מעד [פייערטאג] (פסחים י) לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד פי' ר' יהודה סבר אם לא בדק באור י"ד יבדוק בשחרית ואם לא בדק בשחרית יבדוק בשעת הביעור אבל מכאן ואילך לא יבדוק ורבנן סברי אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד וישבות מפני שהוא אסור בהנאה ואם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי יהודה סבר לאחר הביעור לא יבדוק גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ורבנן סברי לא גזרינן הוא מחזר עליו לשורפו לא מיכל קא אכיל מיניה והא דתנן בסיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה לא אהדר אתוך המועד ולאחר המועד שהוא תוך הפסח ולאחר הפסח אלא סליקא ליה פלוגתא דרבי יהודה וחכמים והדר' לה מימרא לסתם מתניתין דאור י"ד וקתני מה שמשייר אחר שבדק באור י"ד יניחנו בצנעה ודבר זה אפשר כגון שהיה במדינת הים וחזר בתוך המועד או לאחר המועד (ירושלמי) שעת הביעור שעה ה': [הפלאה שבערכין]מעד פסחים דף יו"ד: במשנה רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים לא בדק באור י"ד יבדוק ביום י"ד לא בדק ביום י"ד יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצנעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. פירוש רבי יהודה סבר אם לא בדק באור י"ד יבדוק בשחרית ואם לא בדק בשחרית יבדוק בשעת הביעור אבל מכאן ואילך לא יבדוק ורבנן סברי אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד וישבית מפני שהוא אסור בהנאה ואם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי יהודה סבר לאחר הביעור לא יבדוק גזרינן דלמא אתי למיכל מני' ורבנן סברי לא גזרינן הוא עצמו מחזר עליו לשורפו לא מיכל קאכיל מיני' והא דתנן בסיפא מה שמשייר יניחנו בצנעא לא אהדר אתוך המועד ולאחר המועד שהוא תוך הפסח ולאחר הפסח אלא סליקא לי' פלוגתא דר' יהודה וחכמים והדרא לה מימרא לסתם מתניתין דאור י"ד וקתני מה שמשייר אחר שבדק באור י"ד יניחנו בצנעא. ודבר זה (דתוך המועד ואחר המועד) אפשר כגון שהיה במדינת הים וחזר בתוך המועד או לאחר המועד. ירושלמי שעת הביעור שעה ה' עכ"ל. וכן פירשו התוס' דתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ולאחר המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו. ויש לדקדק דלמא נקטו דהחשש משום תערובות ומשום איסור אכילה מוטב היה להם לחוש משום חמץ שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה וכמו שכתב הרמב"ם פרק ג' מהל' חמץ הלכה ג' לא בדק וכו' יבדוק אחר הרגל כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח משום שהוא אסור בהנייה וגם הטור בסימן תל"ה כתב בזה הלשון יבדוק לאחר הפסח כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה ע"כ. וכן לשון הערוך לפנינו ולמה הפליגו התוס' דוקא בדרך התערובות ובאיסור אכילה דוקא וצ"ע:
מעדן [בונדען] (כלים פ"ב) וכן המתיר ראשי מעדני' טהורה פי' מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלת נשאר כמין מלל וגודלין אותו בכל שתי טפחים גדול אחד וקושרו שלא יסתר האורג ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי וטהורה וכבר פירשנו למעלה בערך מדן.
מעדר [גארטין שויפיל] (שם) המעדר והמזרה והמגוב איכא דאמרי המעבר איכא דאמרי המעדר פי' מן וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא כמו רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה שינים שינים כדי להעביר התבן ממקום למקום. ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיני' וזה צורתו:
מעוי [אטעהמאן] (שבת קלד) האי ינוקא דלא מעוי פי' שאין מוציא הבל מחוטמו (אמר בנימין פי' בלשון יוני פועל הנושף ושואף רוח):
מעזב [געסטריך] (ב"מ קיז) התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה (גמרא) מאי מעזיבה רבי יוסי ברבי חנינא אמר קנים וסנאין וטינא (וסטיני כתוב) ר"ל אמר ליחאי. ולא פליגי מר כי אתריה מנהגם לשום על הקורות קנים וקוצים וחרסי' וצרורות ושמו מליטה בלשון ארמית מן וטמנתם במלט במלבן. ושמו מעזובו מן ויעזבו את ירושלים ובאתריה דמר משימין לוחות על הקורות ונקראין מעזיבה (ב"ב כ) צריך שיהא תחת מעזיבה שלשה טפחים: [הפלאה שבערכין]מעזב בבא מציעא דף קי"ז. התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה. גמרא מאי מעזיבה רבי יוסי בר חנינא אמר קנים וסנאין וטינא (וסטיני כתוב) אמר ריש לקיש לוחאי ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי'. מנהגם לשום על הקורות קנים וקוצים וחרסית וצרורות ושמו מליטה בלשון ארמית מן וטמנתם במלט במלבן ושמו מעזיבה מן ויעזבו את ירושלים ובאתרי' דמר משימין לוחות על הקירות ונקראין מעזיבה עכ"ל. לפנינו איתא מאי תקרא ר"י בר חנינא אמר קינים וסנאים. וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש לווחים ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי' וז"ל רש"י קינים וסנאים מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קליד"ש. וסטיני אמר ר"ל. שם חכם תלמידו של ריש לקיש. לווחין. פלנק"ש בלע"ז מנסרין של ארז עכ"ל. וז"ל הר"ן בסוכה דף רל"ז. מחלוקות בנסרים שיש בהן ארבעה שרוב תקרות הבית עשויין מהן וכו' כך פי' רש"י ז"ל והקשו עליו היכי אמרי' שרוב תקרות הבית עשויות מנסרים שיש בהן ארבעה והא אמרי' בפרק הבית והעלי' מאי תקרה ר"י ב"ח אמר קנים וסנאין ויסטינו אמר ריש לקיש לווחין ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי' אלמא אין רוב תקרות מנסרים שיש בהן ד' אלא אף מקנים ואין זו קושיא אצלי שהנוהגים בקנים מחברין וקושרין אותן עד שעושין מהן לוח מחובר יותר על ארבעה עכ"ל. הנה לפי הגירסא שלפנינו מאי תקרה דחיק הר"ן טובא בנפשיה כדי לפרוק ולתרוצי סוגיא. אבל לפי גירסת הערוך מאי מעזיבה אין מקום לקושיא כלל. ומסתבר מהשאלה מאי מעזיבה ואי הגירסא מאי תקרה קצת קשה אטו אכתי לא ידע דהתקרה היא בנסרים [אחר כתבי מצאתי בערוך ערך קר יו"ד פירוש אחר ע"ש ובמוסף ערוך שהסכים לגירסת מאי מעזיבה ע"ש] ועיין עוד בערך הן ד':
מעט [וועניג] (יבמות קיט נדה לט) קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין מאי טעמא אין מיבמין קטן שמא ימצא סריס. קטנה שמא תמצא אילונית דאזיל בתר מיעוטא:
מעטן [קופע] (מעשרות פ"ד) הנוטל זיתים מן המעטן (בפ' איזהו. ב"מ עד) על המעטן של זתים פי' כלי שנותנין בו זיתים מלשון עטיניו מלאו חלב:
מעין [קוועללע] (בב"ר וישלח יעקב) מעין נרפש ומקור משחת כשם שאי אפשר למעין להרפש ולמקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע:
מעך [צעדריקען] (נדה מז) צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף וכו' כבר פירשנו בערך גב. מעוך וכתות כבר פירשנו בערך גד (יבמות לד) תמר באצבעה מעכה באותו מקום והוציאה בתוליה (פסחים סד) ונתמעך שם זקן אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין:
מעוכא [איין ארט ציהרונג] תרגום ירושלמי בפסוק ונקרב את קרבן יי ומעוכא מבית חדיהון כמו מחוך עיין שם:
מעל [פערזינדיגען]. (מעילה ב) קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן פירוש אע"פ שדינן לישחט בצפון ושינה ושחט בדרום לא יצאו מקדושתן ומי שנהנה מהן בשוה פרוטה חייב להביא קרבן מעילה אשם בכסף שקלים.
מעל (יבמות קב) שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה פירוש חליצה ורקיקה שני דברים המתירין את היבמה מעלין זה בלא זה שאם רקקה ולא חלצה נפסלה על האחין (פסחים יג) ועוד א"ר יהודה שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה פי' שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מעלין זה בלא זה כלומר מקדש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו נהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה: [הפלאה שבערכין]מעל ב' יבמות דף ק"ד: שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה. פירוש חליצה ורקיקה שני דברים המתירין את היבמה מעלין זה בלא זה שאם רקקה ולא חלצה נפסלה מן האחין עכ"ל. לפנינו איתא אין מעלין וכו' אמנם רבינו כתב כך אליבא דרבי דס"ל הכי דמעלין וכו' ע"ש: שם באות הנ"ל פסחים דף י"ג: שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה. פירוש שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מעלין זה בלא זה כלומר מקדש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו נהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה עכ"ל. וה"ה שקדוש גופו שלא לפדות עוד וכ"כ רש"י אלא דרבינו לא חש להזכיר כלם:
מעל [פעראורזאכען]. (סנהדרין כו) אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה פירוש מחשבה שאדם מחשב מכל דבר מועלת לבטל תורתו אפילו אם מחשב כל זה אני שונה היום שנאמר מפר מחשבות ערומים: [הפלאה שבערכין]מעל ג' סנהדרין דף כ"ו: אמר עולה מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה. פירוש מחשבה שאדם מחשב לכל דבר מועלת לבטל תורתו אפילו אם מחשב כל זה אני שונה היום שנאמר מפר מחשבות ערומים עכ"ל. ע"ש פי' רש"י ותוס' בשני דרכים ופירושים:
מעל [אויף ברענגען] (ע"ז כט) א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת פי' גידין ס"א אונקלי המחוברין באזן וכשסורחין למטה ומשתנין ממקומן אדם מצטער ומי שבקי להעלותן מעלה אותן אפילו בשבת מפני הסכנה (אמר בנימין העיקר עלה):
מעל [פאהרטהייל] (יומא מד) בגמ' שחטן וקיבל דמו במזרק מעלות דאורייתא והכי גמירי לה פי' כגון עשר קדושות ששנינו (בריש כלים) וקדושת כל אחת יש לה מעלה מן האחרת ומעלת ההיכל זולתי מעלת בין האולם ולמזבח מעלה עשן פירוש בערך עשן:
מעלל [בלעסע] כי ערות הארץ באתם תרגומו מעללי ארעא (אמר בנימין אין בנוסחאות תרגום זה):
מעון [הייליג טוהם] (ב"ב קסו כריתות ה) המעון הזה לא אלין הלילה פי' נשבע שבועה במקדש: [הפלאה שבערכין]מעון בבא בתרא דף קס"ו. ובכריתות דף ח'. אמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה. פירוש נשבע שבועה במקדש עכ"ל. וז"ל הרשב"ם בבבא בתרא דף קס"ו. המעון הזה. בבית המקדש נשבע. ורש"י בכריתות דף ח'. כתב המעון הזה שבועה. וכן בכתובות דף ק"ז: כתב רש"י בזה הלשון המעון הזה שבועה היא. אמנם בכריתות דף כ"ה. לא פירש רש"י כלום. וראיתי בתוס' י"ט בכתובות פרק ב' משנה ט' כתב בזה"ל המעון הזה פירש הרב שבועה ור"ל המקדש וכך כתב הערוך ובספר יוחסין אות ז' כתב רב צמח גאון פירש בעבור שראה החורבן נשבע המעון הזה מלשון מעון אתה וכו' ואין זה אמת כי בבא בן בוטא בסוף כריתות נשבע כן וכן רבן גמליאל בתחלת כריתות (נ"ל שטעות נפל בספר יוחסין וצ"ל רבן שמעון בן גמליאל) וזה מנהג בישראל עד כאן וכן מצינו לר' יוחנן שנשבע היכלה בפרק עשרה יוחסין דף ע"א. ונראה לי שאין זו שבועה לפי האמת כלל וכמ"ש הב"י בי"ד סימן רל"ז לענין נשבע בשולחן המקדש או בשאר כלי הקודש שאינה שבועה והכא נמי דכוותי' ואף ר' זכרי' וכו' ואף שפירש הר"ב שבועה ר"ל בדרך שבועה אבל לא שהיא שבועה עכ"ל. ומצאתי עוד בחידושי אגדות למהרש"א בכתובות הנ"ל כתב בזה הלשון דף כ"ז במתני' המעון הזה וכו' בערוך פירש נשבע שבועה במקדש עכ"ל. ועוד נ"ל שנשבע בשמים כדאיתא בחגיגה פרק אין דורשין בשבעה רקיעים רקיע החמישי נקרא מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בלילה וכו' ע"ש עכ"ל המהרש"א. ולכאורה הא דלא פירש רבינו וגם רב צמח גאון וכן הרשב"ם ושאר גדולים כפירוש המהרש"א משום דקשיא להו דאם נימא דבשמים נשבע למה בחר לו דוקא לישבע ברקיע החמישי ולא נשבע בוילון שהיא הראשונה ולא בערבות שהיא השביעי [עיין חגיגה דף י"ב:] ותו הניחא לר"ל דאמר שבעה רקיעין הן אבל לרב יהודא [שהוא אמורא] דאמר שם שני רקיעין הן מאי איכא למימרא. ועוד דמלת הזה אין לו מובן לפירוש המהרש"א. אבל לפירוש הערוך ורשב"ם אתי שפיר דרבן גמליאל ובבא בן בוטא אמרו זה על המקדש שהיה קיים לפניהם אבל ר' זכריה שאמר משעה שנכנסו נכרים להיכל ועד שיצאו ונחרב אז בית המקדש לכך ביאר רב צמח גאון בעבור שראה החורבן נשבע המעין הזה:
מענה [יאך] (אהלות פי"ז) חצי מענה (אמר בנימין לשון מקרא זה כבחצי מענה צמד שדה):
מעס [איין מעהל קאך] (ירושלמי בפרק קמא דחלה) איזהו המעסה הנותן חמין לתוך הקמח חליטה קמח לתוך חמין וכבר פירשנו בערך חלט:
מעפרת [קאפף טוך]. (כלים פכ"ט) הפונדא והמעפרת והפרגוד. (שבת ט) משינית מעפורת של ספרים בין ברכיו (חולין קכד) אפילו שייר בה כדי מעפורת. (בריש ויקרא רבה) אדני זקן מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו שאותה לבשתי ביום שנתמניתי זקן. ויתחפש באפר תרגומו וכריך במעפורא פי' בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים וי"א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו. ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני עסויות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן:
מעצד [היביל] (שבת קב) המכה בפטיש ובמעצד (ב"ק קיט) מה שחרש מוציא במעצד והנפסל במגירה (ערכין כג) ונותנים לו שני מעצדין ושני מגורות פי' מעצד קופיץ קטן ומשוה בו הנסרים וקוצן בו חתיכות קטנות מעשה ידי חרש במעצד:
מעצרתא [קעלטער] (עירובין ס). רמי ליה רב ברונא לרב יהודה במעצרתא דבי רב חנינא יקב תרגומו מעצרתא:
מערוך [וואלגער האלץ] (כלים פט"ו) וכן המערוך טמא פי' עץ ארכו כאמה ומרדדין בו הרקיחין ושמו בלע"ז ספלנטור"ו:
מעש [טהאט] (יבמות ע) מעשים כרותים בדבר העבד פי' מעשים מחוסר מעשה בגופו שנא' ונמלתם את בשר ערלתכם. כרת וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. בדבר מצות מילה קודם דיבור מתן תורה מאברהם העברי מילת זכריו ועבדיו מעכבת זה פירוש הסימן:
מעשר [דער צעהנטע] (תרומה פ"ב) בן לוי שהיה לו מעשר טבל פי' בערך טבל:
מפה [האנדטאך סערוועט] (ברכות נא) מקנח ידיו במפה פי' בלשון לע"ז הוא מפה ממש ובתלמוד פורס מפה ומקדש (אמר בנימין פי' בלשון רומי המטפחת שפורסים על השלחן וגם המטפחת אשר בו מקנחים הידים):
מפגיע [איין קליינע טהיר וואס ראשט איבער דעם לייב] (שבת עז) אימת מפגיע על ארי פי' חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול וכששומע הארי את קולה מתפחד: [הפלאה שבערכין]מפגיע שבת דף ע"ז: אימת מפגיע על ארי. פירוש חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול וכשומע הארי את קולה מתפחד עכ"ל. וז"ל מפגיע חיה קטנה וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה גדולה ובורח:
מפלס [שטארק] (ביצה כד) עכו"ם שהביא דגים מפולמים (חגיגה יב) בוהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום (זבחים נד) מביא חלקי אבנים מפולמות גדולות וקטנות פי' בריאים לחים וחזקים (אמר בנימין תרגום אבל חשך וצלמות מפלמין דמתמן נפק חשוך):
מפלצת [מענליכקייט] (ע"ז מד) מאי מפלצתה א"ר יהודה מפליא ליצנותא תני רב יוסף כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו בכל יום: [הפלאה שבערכין]מפלצת עבודה זרה דף מ"ד. מאי מפלצתה אמר רב יהודה מפליא ליצנות תני רב יוסף כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו בכל יום עכ"ל. לפנינו איתא דהוה מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות וכו' וז"ל תוס' מפליא ליצנות פי' בקונטרי' ליצנות מופלא. ובבראשי' רבה סוף פרש' תולדות יצחק מה אתה מפליא בי' כלומר למה אתה מלעיג עלי וכן פירש בערוך עכ"ל. תוס' אולי היה כך כתוב בערוך שלפני התוס'. או אפשר דכוונו דמפני שלא גרס הערוך כדתני רב יוסף וכו' אלח גריס תני דב יוסף וכו' ואי כפרש"י מוכרח לגרוס כדתני רב יוסף וכו' שבא לראי' על ליצנות מופלא אלא וודאי הפירוש כמו בבראשית רבה:
מפלוש [אויסגעריפענער] (ב"ר פ' ע"ה אל תירא אברם) מאציליה קראתיך ממפולשים שבה זימנתיך (אמר בנימין פי' ממפורסמים ועיקר מלה זו בערך פלש ע"ש):
מפיס [אב רייבען] (שבת ג') המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה וכו' (פסחים קז) בליליא צעריה אמר מיסרן ומפיס פי' מסיר הדעת כמו המסית שבא בדברים רכים הוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואח"כ מצערו מלשון המפיס מורסא (מפייס כתוב): [הפלאה שבערכין]מפיס א' שבת דף ג'. (ודף ק"ז:) המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה וכו'. פסחים דף ק"ז. בלילה צערוה אמר מיסרן ומפייס. פירוש מסיר הדעת כמו המסית שבא בדברים רכים והוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואח"כ מצערו מלשון המפיס מורסא עכ"ל. (במוסף מפייס כתוב עכ"ל.) ועיין פירוש רש"י ופירוש רשב"ם דלענין קידוש אמרהו:
מפיס [לאאז] (שבת כג). שמואל חש ביה אמר רבש"ע מי מפיס. (שם כד) אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב פי' מי מבחין (אמר בנימין לשון פייס שהוא גורל): [הפלאה שבערכין]מפיס ב' שבת דף ל"ג. שמואל חש בי' אמר רבש"ע מי מפיס. שם דף נ"ד. אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב עכ"ל. ובמוסף (א"ב לשון פייס שהוא גורל עכ"ל) עיין ערך פס ב' בשם ר"ח לא משמע הכי:
מפיס [איין הויפשטאט אין עגיפטען] נשאו שרי נוף תרגומו טעו אנשי מפיס (אמר בנימין כן נקרא בלשון יוני ורומי ממפיס):
מפס [פעראומהייליגען] יתה מתקטלא תרגום מחלליה מות יומת זה מערך פס (אמר בנימין בנוס' כתוב דיפסנה אתקטלא אתקטל):
מפץ [מאטטע, דעקקע] (מעילה יח) העור והמפץ מצטרפין זה עם זה פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה מפצי ביומי תשרי כבר פירשנו בערך כף:
מפרכתא כבר פירשנו בערך ממל:
מפריס [געטהיילט צערפאללען] (ב"ר פ' כ"ג) ויצא קין יצא כמפריס כמרמה בוראו (בסוף פ' עח) וישכם לבן א"ר איבו דויים וכפויים ולא היו מפריסים אלא בפה (אמר בנימין אולי פי' כמפריס הוא כמחלק כי פרס הוא חלק ובערך פרן גרס בעל הערוך מפרינים אלא בפה ופי' מפייסים):
מפרקת [געניק] פי' עצם של צואר כדכתיב ותשבר מפרקתו:
מפת [וואנדער אוסצייכונג] (חולין קג) אמר ליה מופת הדור כלומר אדם חשוב: [הפלאה שבערכין]מפת חולין דף ק"ג: אמר לי' מופת הדור כלומר אדם חשוב עכ"ל. ורש"י פירש גדול הדור כמו כי אנשי מופת המה (זכריה ג׳:ח׳):
מפתח של ארכובה כבר פירשנו בערך ארכובה:
מץ [אויסדרוקין, אויסזויגען] למצות מדותי כבר פי' בערך חב (שבת קלג). מולין ופורעין ומוצצין (כתובות ס) בני מציצי עיינא פי' קטני עיני (פרה פ"ט). כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. (בריש מקואות) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו מפורש בתוספתא אלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין כלומר שיתמצו המים ומבצבצים ומבעבעים כדאמרינן לענין טריפות אי מבצבצה טריפה: [הפלאה שבערכין]מץ כתובות דף ס': בני מציצי עיני. פירוש קטני עינים עכ"ל. ורש"י פירש עינים פורחים ונעים תמיד:
מצביתא [וועבער פאדען] (שבת קה). בנירים ובקירוס (גמרא) מאי בקירוס אמר רבי יהודה מצוביתא (סוכה כט). וקא מבלבל מצוביתא פירשנו בערך קירוס: [הפלאה שבערכין]מצביתא סוכה דף כ"ט. וקא מבלבל מצוביתא. פירשתי בערך קרס א'. לפנינו איתא וקא מייתא ציבותא פי' רש"י קסמין וכו':
מצג [וויין צווייג] תרגום ירושלמי שלשה שריגים תלתא מצוגיא:
מצה [הויט לעדער] חיפא דיפתרא כבר פירשנו בערך חפה:
מצה [אונגעזייערט בראד] (פסחים קטז). מצה צריך להגביהה פירוש וכשאומר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכן מרור צריך להגביהו כשאומר מרור זה אבל בשר לא. (יבמות מ) (בסיפרא בריש צו) מצות תאכל מצוה:
מצה [איינע פלאנצע] (כלים פ"ט) מגופת החבית שניקבה שיעורה מלא מוצה שנייה של שיפון פי' קשר שני של קנה שהוא דק ואינו עבה כראשון פ"א הקש שעל גבי שיפון שדומה לירק ובתלמוד מוזא כדגרסינן (קדושין נב) מוזא דירקא והוא פסולת של ירק ועיקר הדבר פירושו וכל חסדו כציץ השדה כמוצא דחקלא: [הפלאה שבערכין]מצה ג' כלים פרק ט' מגופת החבית שניקבה שיעורה מלא מוצא שניי' של שיפון. פירוש קשר שני של קנה שהוא דק ואינו עבה כראשון. פירוש אחר הקש שעל גבי שיפון שדומה לירק ובתלמוד מוזא כדגרסינן בקידושין דף נ"ב: מוזא דירקא והוא פסולת של ירק ועיקר הדבר פירושו וכל חסדו כציץ השדה כמוצא דחקלא עכ"ל. עיין מה שכתבתי לעיל בערך מזא:
מצוה [בעפעהל] (כתובות ע). מצוה לקיים דברי המת פי' אסיקנא בסוף הלכה אלא גדולה מן הארוסין איכא בינייהו דבקטנה דברי הכל בין מן הארוסין בין מן הנשואין יעשה מה שהושלש בידו בגדולה מן הנשואין דברי הכל הרשות בידה בגדולה מן הארוסין ר"מ סבר מצוה לקיים דברי המת זה עיקרו (כתובות פד). מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן:
מצוי [צו פינדען זיין, שרייען] (חולין נג) הוא מצוי ואנהו קא מקרקרן (א"ה לפנינו הנוסחא שתיק). (ב"מ כד). לא אמרן אלא דלא מצויין אבל מצויין לית לן בה (ב"ר פ' ס"ו). הקול קול יעקב בזמן שיעקב מצויין בבתי כנסיות אין ידים לעשו. ס"א מצפצף (בויקרא רבה זאת תהיה) אינין ציפריא מציצין. ס"א קלנין: [הפלאה שבערכין]מצוי חולין דף נ"ג. הוא מצוי ואינהו קא מקרקרן עכ"ל. לפנינו איתא קא מעואי פי' רש"י נוהס:
מצטרא [לעפעל] (בויקרא רבה אל תונו ריש פ' מות וחיים) תרגום עקילס מצטרא מכירין פי' לשון יון תרויד מצטרא סכין מכירין:
מצל [גאבל] תרגום ולשלש קלשון ולמצלת קצדיא פי' כמו משליתא שהוא תרגום מזלג:
מצולה [טיפע] חולסית ומצולה פי' בערך חלס. (ברכות ט) כמצולה שאין בה דגים. פירוש במקום שהמים עמוקים שאין הדגים מצויין שם דלא רבו בלא קרקע כמצודה שאין בה דגן פי' כקריה זו לברות שם שאין שם דגן כלומר כך לא הניחו שם שום ממון ויש מפרשים כרשת בלא דגים:
מצליף [אויף העבען איין ארונטער לאססען]. (יומא טו זבחים נג) אחת למעלה ושבע למטה כמצליף (גמרא) מאי כמצליף מחוי ר' יהודה כמנגדא פי' המכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיוריד. (ירושלמי) כמצליף כמטבריר פירוש שמטה ידו עד טיבורו: [הפלאה שבערכין]מצליף יומא דף ט"ו. ודף י"ג: ובזבחים דף ל"ח. אחת למעלה ושבע למטה כמצליף מאי כמצליף מחוי רב יהודה כמיגדנא. פירוש המכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד. ירושלמי כמצליף כמטבריר. פירוש שמטה ידו עד טיבורו עכ"ל. כתבו התוס' ביומא דברים אלו בשם רבינו. ובזבחים כתבו התוס' דברי רבינו בשמו גם מה שפירש על הירושלמי. ורש"י כתב לשון כמצליף לא נודע לי. ודע דבירושלמי שלפנינו איתא מהו כמצליף כמטוורד. וז"ל בעל קרבן העדה כמטוורד כמין חבל בפתיל התלוי במקל כגון הרצועה שמכין בה בית דין ועיין בערוך ערך מרטקא עכ"ל. ופליאה על הגאון המפרש שלא ראה מה שכתב הערוך כאן ובתוס בזבחים להדיא וגם מערך מרטקא אין שום ראי' לכאן ועיין לקמן בערך נגד ב':
מצע [לאגער. פאלסטער] (ב"ב נג) הציע מצעות בנכסי הגר קנה פי' היינו כר (אמר בנימין מקרא זה קצר המצע):
מצע [מיטטע] תרגום בתוך המים במציעות מיא:
מצף [אויסגיססען] (נדה יט) מבקעת בית הכרם מצף מים פי' שופך מים:
מציק [בעדרענגער. טיראן] (פסחים ט) מעשה בשפחתו של מציק א' ברימון פי' אנס (לשון חמת המציק):
מצר [קליינע ברייקקע] (ביצה ז) ואי איכא מצרא עברא (קדושין פא). נקט במצרא וקא עבר במערבא והוא דליכה גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא אחדית ידי אמיצרא פי' גשר של נסר קטן מגמלא. (א"ה לפנינו הנוסחא אנחת ידי).
מצר [אויסשטרעקען] (ב"ב ה ע"ז עא) אמצירי קא ממצרנא פי' כדכתיב ויזורר הנער והוא פשוט עצמות ואם הם הגגות משוות זו לזו יכול למימר ליה הכי. אבל אם יש ביניהן מעקה גבוה אפי' עשרה טפחים אין יכול לומר כך אלא נתפש עליו כגנב: [הפלאה שבערכין]מצר ב' בבא בתרא דף ו': ובע"ז דף ע': אימצורי קא ממצירנא (וע"ש ברש"י בב"ב משמע דלא גרסי') פירוש כדכתיב ויזורר הנער והוא פשוט עצמות ואם הם הגגות משוות זו לזו יכול למימר הכי אבל אם יש ביניהם מעקה אפילו גבוה עשרה טפחים לא יכול למימר הכי אלא נתפס עליו כגנב עכ"ל. ועיין מהרש"א בע"ז שכתב מפירוש הערוך נראה דהוה גריס בהנך ברייתות בהיפוך:
מצר [פרעסססן] מצרא זיירא כבר פירשנו בערך זר:
מצר [געפלעכטען אויס רייזערן] (סוטה ט) מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה (שם יד) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. פי' חבל עשוי מנצרים של אילן וכן הכפיפה:
מצר [שטעג] (ב"ב נה) המצר והחצר פי' מצר כגון משעול הכרמים שעוברין בו בני אדם הולכין ושבין משדה לשדה:
מצורע [אויס זעציגער] (סוטה טז) כדתניא בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו:
מק [צערפליעסען פערפוילען] (בכורים פ"א) הפריש בכורים נימוקו נבוזו (נדה סט) עד שימוק הבשר פי' עד שימס הבשר (שבת סב) תחת בושם מק מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים (שם צ) מקק מטפחות פי' תולעת שמתליעין הספרים והמטפחות:
מק [ניאסען] ויזורר הנער תרגום אתמקק רביא:
מק [פאנטאפפעל] (גיטין סט) במוקיה קא אתי (יבמות קב) במוק ובסמיכת הרגלים פי' אלמיק בלשון ישמעאל ועץ למטה ובלע"ז פיינו"לי: [הפלאה שבערכין]מק ג' יבמות דף ק"ב: במוק ובסמיכת הרגלים. פירוש אלמוק בלשון ישמעאל ועץ למטה ובלע"ז פיינולי עכ"ל. וז"ל רש"י במוק קילצו"ן של לבד קשה ומגין:
מק [שייטעל פון דיא געהירען] (סנהדרין צה) א"ל עלם הב לי פילכאי פתקית בריש מוקיה ומחייה ברישיה וקטליה (אמר בנימין כמו מוקדיה שהוא תרגום קדקדו ונבלעה אות דל"ת):
מקב [שפיטץ האממער] (כלים פכ"ט) יד מקבת של סאתים ששה יד מקבת של מפתחי אבנים טפח פירוש כמו ותשם את המקבת. מפתחי אברים כמו פתוחי חותם (בכורות מג) המקבן ושראשו שקוע (גמרא) מקבן אמר רבה בר רב שילא דדמי רישיה למקבא פירוש שבולט הפדחות הרבה לחוץ וכן העורף מאחריו ולצדדיו שוה ראשו ודומה לפטיש שיוצא לפניו ומאחריו דהיינו מקבת. (פרה פרק ג') רבי ישמעאל אמר במקבות היתה נעשית:
מקד [שייטעל פון דיא געהירען] תרגום מכף רגלו ועד קדקדו מפרסת רגליה ועד מוקדיה:
מקדון [מאצעדאנען] (יומא י) מדי זו מקדוניא וכן תרגום ירושלמי (ב"ר פ' לח) יון מקדוניא (אמר בנימין שם מדינה בלשון יוני ורומיי אשר בה מלך אלכסנדרוס וממנה יצא וכבש הפרסיים):
מקדקדין תרגום ירושלמי כדודים:
מקטור [אובערקלייד] (ע"ז נח) אתא לקמיה דרב יוחנן אמר ליה אדמקטורך עלך זיל הדר (שבת קיט) ואלו הן י"ח כלים מקטורין ואונקלי פירוש כמו מעיל ובלשון ישמעאל בר"נוס שיש לו בית ראש ועוטף בו הלובשו ויש בו לולאות וקרסים שמחברין והוא כמו מלבוש:
מוקי [בעשטאנד] בלשון תלמוד כמו מוקים עיין ערך קאי וערך תיקו:
מקיון [שפאז מאכער] (ע"ז יז) (אמר בנימין פירוש בלשון יוני לץ הצוחק בפני ההמון):
מקל [שטעקען] מקל הלבשיים כבר פי' בערך בלש (כלים פי"ז) מקל שיש לו בית קיבול מזוזה ומרגלית הרי אלו טמאין פי' אם יש בו עובי כדי לעשות נרתק למזוזה או למרגלית (שבת סו) מקל של זקנים טהורה פי' דרך הזקנים שאין יכולין להלך בלא מקל כדאמרינן טבן תרתי מתלת טהורה מכלום שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה לתרוצי סוגיא פי' לתקן הילוכו עביד:
מקולין [פליישבאנק] (מנחות נט) אמר לו חזור לאחוריך ראה שחותכין בשרו במקולין (חולין צה) ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין (ב"ר פ' פ"ז ויוסף הורד מצרימה) לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת. פי' בלשון רומיי קורין מקולין לבית המטבחים ובלע"ז מקי"לו:
מקלס [בעוואפענט] (פסחים עד) תניא ר' ישמעאל קורהו תוך בר רבי טרפון קורהו גדי מקולס פי' תולין חוצה לו כדרך שתולה אדם המגן כלומר מזויין. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחש:
מקום [ארט]. (ב"ר פ' סט) ויפגע במקום אמר רב הונא משום רב אמי למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום שהוא מקומו של עולמו א"ר יוסי ברבי חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקום עולמו או אם עולמו מקומו ממה דכתיב הנה מקום אתי הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (בילמדנו) הנה מקום אתי אמר רבי יוסי בר חלפתא הנה אנכי במקום הזה לא נאמר אלא הנה מקום אתי מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי. (בברייתא דר"א פרק ל"ה) הגיע להר המוריה בחצי היום ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום ולמה נקרא שמו של הקב"ה מקום שבכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
מקמתא [ארבייט]. (ב"ר פ' עד). מן אכל הדין מקמתא ברך (בויקרא רבה וסמכו זקני העדה את ידיהם פ' והוא ישקיט) אית לך מקימה פלוני תיתנין לי מלאכת רעהו ת"י מקמתא דחבריה:
מקס [טורבן. איין טירקישע מיטצע]. (ב"ר פ' לח) ויקח שם ויפת כפיתו בסרבליהון רבי יודן אמר בגוליהון רב הונא אמר במוקסיהון (אמר בנימין פי' בלשון יוני כובע ומצנפת של ראש):
מקפה [ברייא] (טבול יום פ"ב) המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין (חולין מח) שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה פי' מרק של פולין והוא גריס (ב"ב פט) לא צריכה דאמר ליה למקפה פי' לציקי קדרה שהוא יין יפה הרבה שמבשם הקדרה: [הפלאה שבערכין]מקפה חולין דף י"ד: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה. פירוש מרק של פולין והוא גריס עכ"ל. ובשבת דף קכ"ד: איתא ג"כ במשנה:
מקצה [הינטער הויף]. (עירובין קא). הדלת שבמוקצה פירוש האי מוקצה מקום כמו דיר וסהר הוא (שם כב). כלל אמר רשב"א כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה:
מקצה [אבגעזאנדערט]. (תמורה כח) המוקצה והנעבד איזהו מוקצה מוקצה לע"א פי' העומד לשם ע"א שהקצהו לשמה להקריבו (נדה מא) להוציא את המוקצה לע"א. אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצמוקים בלבד פי' בירושלמי א"ר שמואל בר ססרטי מפני שמסריחות בנתים (שבת קכב) מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה. (ביצה לד) עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית פירש גאון זצ"ל המוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי ליבשן כדי שתגמר מלאכת' וכן פי' המעביר תאנים בחצירו לקצות לגמר את מלאכתן. פ"א פירות שלא נגמר מלאכתן קרי מוקצה כדתנן עומד אדם על המוקצה. המעמיד תאנים בחצירו לקצות ליבש. פ"א לקצות לעשות מהן קציעות שקציעתן זו היא גמר מלאכתן והואיל ועדיין לא עשאן קציעות אוכלין מהן עראי ופטורין:
מקצה [צוזאמען געהויפט] (בריש מעשרות) אבטיח משישלק אם אינו נשלק עד שיעשה מוקצה פי' משעה שמגדשין אותו למכור בשוק:
מקצה [פייגען מעסעער] (שביעית פ"ח) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה פי' מוקצה הוא כלי ברזל שדרך לחתוך בו התאנים. חרבה סכין:
מקצוע [פייגען מעססר] (שבת קכג) ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וכו' פי' כלי ברזל שחותכין בו דבילה העשויה עיגול ודומה זה למוקצה שלפניו:
מקצוע [שנייד ווערקצייג] (מנחות נה) פירוש כלי שעושין בו הגרוגרות והמקצוע יבא כמו מוקצה שפי' הגאון:
מקצוע [ווינקעל] (ברכות ס. ב"ב קעו) יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהן (אמר בנימין לשון מקרא זה והנה חצר במקצוע החצר פירוש זויות):
מקר [קוועללע] (נדה יז) שחזקתו מן המקור פי' ממקור הנידות:
מקר [שפיץ האממר. דער מוהלע] (כלים פכ"ט) יד המקום טפחיים פי' כמין קורנס חד שמנקרין בו הריחיים כדגרסינן מאי מכבשין רב יהודה אמר נקירתא דריחי ושם הקורנס מקור על שם מקורו.
מקורזלות [ווייכע שטיינער] (שבת מג) באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא פירוש מתוקנות ואין בהן חידודין פי' שראשיהן חד. פ"א אבנים רכות: [הפלאה שבערכין]מקורזלות שבת דף מ"ג. באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא. פירוש מתוקנות ואין בהן חידודין פירוש שראשיהן חד. פירוש אחר אבנים רכות עכ"ל. ז"ל רש"י מקורזלות ראשן חד וראויות לכך וז"ל תוס' בפסחים דף מ"ז: באבנים מקורזלות פירוש רכות שהן ראויות לזה מיהו לא חזי לכיסוי עד שיכתוש וגבי בית הכסא נמי לפי שהן רכות ראויות יותר לקינוח מכשהן קשין ולא כמו שפירש התם הקונטריס בפרק כירה (דף מ"ג.) מקרזלות חדות דהכא לא אתי שפיר ורש"י מוחקו כאן מן הספרים עכ"ל. [והנה רבינו שפירש בלשון ראשון שראשיהן חד והיינו כפי' רש"י ע"כ דגם הוא לא היה גרס בפסחים דף מ"ז: מקורזלות אלא כגירסת רש"י באבנים דלא חזו לכיסוי הדם] ובסוכה דף ל"ז: כתבו התוס' להשיג על פי' רש"י וכתבו בשם ר"ת באבנים מקורזלות היינו רכות דחזו לחרישה ולזריעה. ודע דבשבת דף פ"א. ז"ל רש"י מקורזלות ביקוע שיהיו ראויות לקינוח:
מקדולפרוס [לאנג אונד שנעלל]. (ב"ר פ' ס"ו). בנו הגדול והיה לה בן ננס והיתה קוראה אותו מקרולפרוס פי' ארוך וקל בלשון יון מקרולפרוס:
מקרצות בערך קרץ:
מקשה [הארטע שוויין האאר]. (שבת צ'). מקשה של חזיר אחת פי' נימין הקשות בצואר חזיר שבין כתיפיו שהן קשות ומשונות מכל שערו שבהן תופרין הרצענין: [הפלאה שבערכין]מקשה שבת דף צ': מקשה של חזיר אחת. פירוש נימין הקשות בצואר החזיר שבין כתפיו שהן קשות ומשונות מכל שערו שבהן תופרי הרצעינין עכ"ל. וז"ל רש"י נימין קשין שבשדרה של חזיר:
מר [פרייזען. לויבען] את ה' צבאות אותו תקדישו תרגום יתיה תימרון קדיש ענין הלול הוא (אמר בנימין מלשון את ה' האמרת היום):
מר [הערר. געביטער]. (פסחים כה). אמר לי מרי דוראי פי' שלטון של כפר שלי מאי חזית דדמך סומק טפי כלומר אתה בעל חיים להציל נפשך בנפש פלוני אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב פי' מר רבה בר נחמני רביה. (שבת לו). ורב נחמן בר יצחק מרי דעובדא הוה (חולין קי). רבי יצחק נפחא מרי דעובדא הוא (זבחים מג). א"ר חסדא מרי דכי מזבח מקום טהרה הוא. ס"א מרי ורבי (הוריות יד) הכל צריכין למרי חטיא. (סוטה מט). כל תלמיד חכם העוסק בתורה מפני הדחק וכו' עד משביעין אותו מזיו שכינה שנא' והיו עיניך רואות את מוריך ואין הפרגוד ננעל בפניו שנא' ולא יכנף עוד מוריך למה נקראו החלבים אימורים שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים על גבי המזבח לחלק אדון העולם. צפור דרור שאינה מקבלת מרות פי' שאינה מצוין. ביישוב שלא יתפשנה אדם ואם יתפשנה חונקת עצמה. מרי חלמא לשנאך (בילמדנו פרשת ואלה המשפטים) שונאו של נבוכדנצר מי הוא ישראל וכי תעלה על דעתך שדניאל מקלל את ישראל אלא תלה דניאל את עיניו למעלה ואמר מרי רבוני החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שנאך וערך: [הפלאה שבערכין]מר ב' בפסחים דף כ"ה: אמר לי מרי דוראי. פירוש שלטון של כפר שלי עכ"ל. ורש"י פירש מושל עירי: שם באות הנ"ל (שבת דף כ"ב.) אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב. פירוש מר רבה בר נחמני רביה. שבת דף ל"ז: ורב נחמן בר יצחק מרי דעובדא הוה (חולין דף ק"י.) ורב יצחק נפחא מרי דעובדא הוה וכו' עכ"ל. בשבת דף ל"ז: פירש רש"י מרי דעובדא. מדקדק במעשיו. ובחולין דף ק"י. פי' רש"י מדקדק במעשיו. זהיר במעשיו טובא. עוד בביצה דף כ"ט: ורמי בר חמא מרא דעובדא הוה. ופי' רש"י מדקדק במעשיו:
מר [פליסענדער באלזום]. (בילמדנו בנים אתם) מקוטרת מר ולבונה מר זה אברהם ולבונה זה יצחק מכל אבקת רוכל זה יעקב. (כריתות ב). מר וקציעה מור ואהלות בלשון יון מוסקו. (מקואות פ"ט) ואלו חוצצין בכלים הזפת והמר בכלי זכוכית. איכא דאמרי חמר כמו והחמר היה להם לחומר. איכא דאמרי המור כמו מור ואהלות מור מסתי"כו כדאמרינן בתוספתא המור והקומוס (אמר בנימין שמות הבשמים נעתקו מלשון עברי אל לשונות יון רומי וישמעאל והעד מר חלבנה לבנה אהלות קציעה קנמון נרד כרכם כי כן שמותם עד היום אצלם והמר הוא מין שרף הנוטף ממין עץ והמעולה במינו שהוא שמן כמו בלסמון נקרא בלשון עברי צרי ובלשון העמים אסטקטון פי' דבר הנזל וכן אמרו חז"ל הצרי אינו אלא שרף ואמרו עוד שמן המור אשטקטון):
מר [אבריכטען]. (סנהדרין כה). מפריחי יונים אלו שממרין את היונים פי' מלשון מורה כלומר מלמדין אותן לפרוח להקדים ליונים אחרים: [הפלאה שבערכין]מר ד' סנהדרין דף כ"ה: מפריחי יונים אלו שממרין את היונים. פירוש לשון מורה כלומר מלמדין אותן לפרוח להקדים ליונים אחרים עכ"ל. וז"ל שממרים את היונים מרגיזים אותם זה על זה להלחם:
מר [אנשטאפען פיטערען] (שבת קנה) אין ממרין את העגלים פי' שמלעיטין בידו לגרונן למקום שאינה יכולה להחזירו להשליכו לחוץ מלשון שור ומריא ותרגומו פטימא: [הפלאה שבערכין]מר יו"ד חולין דף צ"ד. טרפה הואי ויהבה ניהלי' במר דשחוטה. ובבכורות דף למ"ד. ההיא טבחא דהוה חשיד לזבוני תרבא דאטמא במר דכנתא. פירוש בתמורת' וחלוף עכ"ל. וז"ל תוס' תרבא דאטמא במר דכנתא. פירוש מר בחילוף דכנתא כמו במר דשחוטה:
מר [גיפט, גאלל ביטטער] (תרומה פ"ח). שיעור המים המגולה כדי שתאבד בהן המרה פי' ארס של נחש. (פסחים לט) ובחרחבינה ובמרור (גמרא) מרור. מרריתא פי' חזרת יער שהיא מרה אימא מררתא דכופיא פי' מרה של דג ששמו כופיא והוא שיבוטא והוא קולייס האספנין (שבת קט) עולא אמר אזוב יון מרוא חיורא פי' בלעז מרוז"י (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין עשב אשר ריחו טוב ועליו לבנים. ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה כבר פי' בערך טף):
מר [האק] (ב"מ פב) ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום (עירובין עז). לא צריכא דבעי מרא וחצינא (אמר בנימין פי' בלשון רומי כלי כעין קרדום וי"א שלשון מקרא הוא קראן לי מרא). "א"ה נפל כאן טעות בפי' י"א ואולי שייך לאות הקדום:
מרראה [מעטאלל, שפיעגעל] (כלים פי"ד). מראה שנשברה אם אינה מראה את רוב הפנים טהורה:
מראה [קראפף] (זבחים סד). בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה (גמ') ת"ר והסיר את מראתו זה הזפק.
מראנה [מאדע ווארם] (חולין מט). מראנה פליגי בה אבא יוסיבן דוסתאי ורבנן פי' תולעת של בהמה שנמצאת חיה במעיה: (שם סז) מראנה דבשרא אסירן דכוורי שריין פי' תולעין שהתליעו הבשר אסור בדגים שרו. (ע"ז כו). ת"ר ישראל מל את הנכרי לשום גר לאפוקי לשום מוראנא דלא. לבש בשרי רמה תרגומו לבש בשרי מורני: [הפלאה שבערכין]מראנה חולין דף מ"ט. פליגי בה אבא יוסי בן דוסאי ורבנן. פירוש מראנה תולעת של בהמה שנמצאת חיה במעיה עכ"ל. לפנינו איתא מורנא. פיר' רש"י תולעת היוצאת מן הריאה ונקבה: שם באות הנ"ל חולין דף ס"ז: מראנה דבישרא אסירן דכוורי שריין. פירוש תולעים שהתליעו הבשר או הדגים שרו עכ"ל. לפנינו איתא תולעים דרנא דבישרא אסירי דכוורי שריין. פי' רש"י דרני תולעים הנמצאים בין עור לבשר כשמפשיטין הבהמה ובלע"ז גרביליי"ש [ודע דתולעים הנדפס בגמרא לכאורה טעות הדפוס וגם אדלעיל מניה לא קאי להמעיין ברש"י ד"ה מינם ניים וכו'] איברא ברי"ף והרא"ש איתא מורנא דבשרא כגירסת רבינו אכן מה שכתב רבינו תולעים שהתליעו הבשר או הדגים שרו לא זכיתי להבין דהא מבשרא אסירי טעמא מפרש בסוגיא בגמרא משום דבהמה בשחיטה הוא דמישתריא הלכך התולעים שגדלו בבהמה עד שלא נשחטה באו מן אבר מן החי ושחיטת הבהמה לא מהניא להנך תולעים שיש להם חיות לעצמן. אבל דגים באסיפה בעלמא סגי הלכך התולעים בהיתירא קא גבלו עיין רש"י ותוס'. [הן אמת בשר ודומה שהתליע אפילו בבשר בהמה אחר שחיטה שריין כמבואר בהרא"ש ובכל הפוסקים ובשולחן ערוך יורה דעה סימן פ"ד סעיף ט"ז. אבל מה שכתב פירוש וכו' צריך עיון מה ענינו לכאן דאיתמר דבישרא אסירי]:
מרבג של אבנים בערך רבג:
מריבג [שמארגאד] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב יוסף הוה גליף על מריבג:
מרביות [הויפען שטיינער] (שביעית פ"ג). עד שיהו בו שלש מורביות שהן שלש על שלש על רום שלש שיעורן כ"ז אבנים (ירושלמי) איך עבידא תלתא זמנין מן תלתא תשע תשע זמנין מן תלת עשרין ושבע פי' מרביות נדבכין:
מרביות [צווייגען] (תמיד כח) באלו רגילין במרביות של תאנה. (סוכה מה). מרביות של ערבה פי' ענפים גדולים של ערבה:
מרביינת [זויג אממע]. (קדושין לא). והאמר אביי אמרה לי אם מרבנייתא הוא מינקת רבקה תרגום ירושלמי מרבנייתא דרבקה: [הפלאה שבערכין]מרביינת קידושין דף ל"א: והאמר אביי אמרה לי אם ההוא מרבייתא הואי עכ"ל: לפנינו איתא ההיא מרבינתיה הואי: שם באות הנ"ל מינקת רבקה תרגום ירושלמי מרבנייתא דרבקה עכ"ל. בתרגום ירושלמי שלפנינו איתא מרבייתא:
מרג [גימען] (ברכות סו). עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות וכו'. עד ומוריגי בהמה פי' חיך בהמה דבק לשון יונק אל חכי בצמא תרגומו אידבק לשון עולמי' למוריגיה בצחותא ופריו מתוק לחכי תרגו' ופיתגמי אורייתא בסימן על מוריגי:
מרג [דרעש מאשיען] (תמורה יח). תשא ובאת שמה אפילו ממוריגייהו פי' אמר לך תשא ובאת להכי אתא דכיון דהגיע הרגל אי אתה רשאי לעכב מלהביא קדשיך ונדריך מיד אלא תיטול אותם אפילו מן מוריגייהו כלומר שאפילו נכנסו מעצמן על הגורן ועל התבואה ועל המוריגים ודשים תקח אותם משם ותביאם לבית הבחירה מאי מוריגים אמר עולה מטה של טורבי כבר פירש' בערך טרבן כי שמטו הבקר תרגום מרגוהי תוריא כי לא בחרוץ ובחריצי הברזל תרגום מוריגי פרזלא: [הפלאה שבערכין]מרג ב' תמורה דף י"ח. תשא ובאת שמה אפילו ממוריגייהו. פירוש אמר לך תשא ובאת להכי אתא דכיון דהגיע הרגל אי אתה רשאי לעכב מלהביא קדשיך ונדריך מיד אלא תטול אותם אפילו מן מוריגייהו כלומר שאפי' נכנסו מעצמן על הגורן ועל התבואה ועל המוריגים ודשים תקח אותם משם ותביאם לבית הבחירה וכו' עכ"ל. בהא שפירש רבינו שאפילו נכנסו מעצמן כיון לתרץ קושית תוספות בתמורה דף י"ח. ד"ה אפילו וכו' וז"ל לישנא אחרינא אפילו ממוריגייהו כלומר אפי' הן דשין את התבואה במוריגה ולא נהירא שהרי אסור הוא בעבודה וכו' ע"ש לכך כתב הערוך שאפילו נכנסו מעצמן וכו':
מרגל [עדעל שטיין] קשיטה ת"י מרגל. וישפה תרגום ירושלמי מרגליתא אולון מרגליטון בערך אולון (אמר בנימין פי' מרגריתא בל' יוני ורומי כל מין אבן יקרה ובפרט הנולדת במעי הרמש בלב ים):
מרגל [געוואהנען] (ברכות יו). מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה וכו'. פי' לשון רגילות החכמים כולן מפורשין כאן. אע"פ שהן יסודי עולם אין מחזיקין טובה לעצמן בהחזיקם בתורה אומרים כבעלי אומנות אנו אני בריה והאומן בריה הוא מתעסק במלאכתו לחרוש לזרוע ולקצור ולטחן ולאפות ואני מתעסק במלאכתי ללמוד וללמד. (זבחים לו) מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא וכו':
מרגן [בייטשען] איסר אתכם בעקרבים תרגומו ארדה יתכון במרגנין (אמר בנימין פי' בלשון יוני שוטים אכזרים):
מרד [ענצינדען, טריפען. פערפאלג ווערדען]. (נגעים פ"ו). השחין והמכוה והקרח והמורדין אינן מטמאין. (שם פ"ח) אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקרח ובמורדין פי' כמו עין שמרדה וכן בתורת כהנים שאין יכול מורד תלמוד לומר ונרפא מכלל שמורד כשמכה פתוחה והבשר המוכה נראה בלא עור. (שם פ"ט). היו מורדים טהורים פי' מתחריין ויש אומרים מוררין מן רר בשרו את זובו. (ע"ז כח). עין שמררה מותר לכוחלה. (שבת קט ברכות מד). ר"ל אכיל עד דמריד פי' שיצא מדעתו. (ב"ב לח). בורח מחמת וורדין פי' נתבע תביעת נפשות (שבת מ): לוקה מכת מרדות מדרבנן פ' מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ובעינן מכה משולשת כדכתיב ארבעים יכנו ואמרו חכמים מנין הסמוך לארבעים אבל מי שעובר על מ"ע שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נשמתו בלא אומד ולא מכה משולשת. וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מניין ובלא אומד ולמה קורין אותו מכת מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים (אמר בנימין תרגום ובנגעי בני אדם ובמעדות בני אינשא פי' מוסר. תרגום ואני איסר ואנא ארדה): [הפלאה שבערכין]מרד א' שבת דף מ': לוקה מכת מרדות דרבנן. פירוש מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ובעינן מכה משולשת כדכתיב ארבעים יכנו ואמרו חכמים מנין הסמוך לארבעים אבל מי שעובר על מצות עשה שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה (כתובות דף פ"ו.) (חולין דף קל"ב:) מכין אותו עד שתצא נשמתו בלי אומד ולא מכה משולשת. וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מנין ובלא אומד ולמה קורין אותו מכת מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים עכ"ל. (במוסף א"ב תרגום ובנגעי בני אדם ובמרדות בני אנשא. פירוש מוסר תרגום ואני איסר ואנא ארדה) עכ"ל המוסף. וכן לשון התוספתא סוף פרק ג' דמכות מכת תורה ארבעים חסר אחת אומדין אותו אם יש לו ללקות לוקה ואם לאו אינו לוקה מכת מרדות אינו כן אלא עד שיקבל עליו או עד שתצא נפשו. וכן כתב רש"י בחולין דף קמ"א: ד"ה מכת מרדות. רידוי בתוכחות שלא ירגיל ואין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו עכ"ל. וז"ל המגן אברהם סימן תצ"ו סעיף קטן ב' מלקין אותו פירוש מכת מרדות כתב מהרא"י בביאורי רש"י סוף פרשת תצא שהוא י"ג מכות ע"ש ובהרמב"ם לא משמע כן עכ"ל. וחידוש שלא זכרו התוספתא הנזכרת וגם מה שכתב הערוך. וז"ל הר"ן בפרק נערה שנתפתתא בסוגיא דמוציא שם רע [באלפסי דף פ'.] אהא דקאמר מכות מרדות דרבנן פירש הערוך מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד וכו' ולמה קורין אותו מכת מרדת מפני שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים עכ"ל. נראה מדבריו דמכת מרדות הוא עד שתצא נפשו אף הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ששי מהל' חמץ ומצה אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח וכו' ומי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו עד שתצה נפשו ולפי דבריהם יש בזה חומר בדברי סופרים מבדברי תורה אבל ר"מ הלוי כתב שמכין אותו באומד ולהקל ממלקות של תורה ונראין דבריו ומיהו וודאי מכת מרדות שהיא על עבירה נמשכה מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו דברי חכמים אבל כל שאינו אלא כדי לענשו על מה שעשה נראין הדברים שמכין אותו כפי אומד ב"ד ולהקל ממלקות של תורה ומכל מקום אין מדקדקין במכות מרדות ברצועה של מלקות האמורה במסכת מכות (דף כ"ב) עכ"ל הר"ן. וראיתי בתשובת הריב"ש סימן צ' שנשאל על מ"ש הערוך בפירוש מכת מרדות וכו' איך אפשר שיחמירו וילקו העובר על דברי חכמים עד שתצא נפשו והעובר על דברי תורה באיסור כרת מכין אותו באומד נמצא שיותר יענוש על דבר קל מדבר חמור וכו' תשובה שמלקות של תורה היא על בשרו ממש והשליש מן המכות על לבו והרצועה מעור עגל כפולה לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בו ורוחב הרצועה טפח והמכה מכה בכל כוחו ולפי שקרוב שימות המוכה מחמת המכות החזקות ההם צריך אומד מתחלה שהב"ד יראו באומד הדעת אם יכול המוכה לסבול המכות מבלי סכנת מיתה ואם יראו שאין יכול לסבול יפחתו לו מן המכות וכו' אבל מכות מרדות אינו בדרך זה אלא שמכין אותו בדרך תוכחת מוסר ואף אם יכול לסבול יותר אין מכין אותו אלא לפי חומר הדבר שעבר בו והתוס' אמרו שאף במכת מרדות הן כמספר של תורה אלא שאינו חזקים כמותן וזה לפי שאמרו רז"ל בקידושין (דף כ"ח). הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים וזה אינו אלא מלקות מדרבנן ואמרו בו סופג את הארבעים ואין בשום עובר על דברי חכמים מכין אותו עד שתצא נפשו אלא במצות עשה של תורה שיש לה זמן לקיימו וב"ד מתרין בו והוא מעיז וכו' וזה משום דכל שעתא בקום עשה קאי ואי עבר זמן מצוה לא מלקינן לי' כלל למי שעבר על מ"ע ובעל הערוך ז"ל בסוכה ולולב הוא שהזכיר מכין אותו עד שתצא נפשו ובעובר על דברי חכמים הזכיר בלא אומד ובלא מספר ולא אמר עד שתצא נפשו עכ"ל הריב"ש. ודע דתוס' בקידושין דף כ"ח. כתבו הטעם יפה דבשביל מדה כנגד שקרא לחבירו ממזר ואומר שחבירו עבר בלאו לפיכך סופג ארבעים כדין עובר בלאו:
מרדה [שויפיל] להביא מרדה נכנסה ברחת ובמזרה תרגומו מרדה:
מרדיא [רידער פון איין שיף] (ב"מ פז) צריכא ו' כי מורדי' דלברות פי' לברות שם הנהר והוא אגם כלומר צריכה ו' כמו המשוט של מלחים שמנהיגים הדוגית בנהר הנקרא לברות: [הפלאה שבערכין]מרדיא בב"מ דף פ"ז. צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות. פירוש לברות שם הנהר והוא אגם כלומר צריכה ו' כמו המשוט של מלחים שמנהיגים הדוגית בנהר הנקרא לברות עכ"ל. גם במגלה דף ט"ז: וי"ו דויזתא צריכה למימתה בזקיפא כי מורדיא דלברות ולא פירש רש"י כלום אמנם בב"מ דף פ"ז. פי' רש"י. גם על רבינו יש לדקדק קצת שלא כתב פירושו בהקודם על הנאמר במגלה ואולי לא היה גרסתם שם כך:
מרדפיתיה [שטאב] תרגום ירושלמי על משענתו ונקה המכה. (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב על מורניתיה ופי' מלה זו שבט בלשון יוני (עיין ערך מרן):
מרדע [אקער אייזען] (ב"ב כז). קוצץ מלא המרדע פי' כשיבא לחרוש ומרים המרדע להכות הבהמה שחורש בה לא יהו ענפי האילן מעכבין אותו מרדע פי' בערך מלמד:
מרדעת [זאטטעל]. (שבת נב). חמור יוצא במרדעת:
מרה [ארטס נאמע]. (סנהד' נו). עשר מצוות נצטוו במרה ז' שקבלו בני נח הוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושבת וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ואמ"ר יהודה כאשר צוך במרה:
מרזב [קנאל. ריננע] (ב"ב נח). המרזב אין לו חזקה כקולמוס פסול כמרזב כשר (יבמות עה) כבר פי' בערך גרד. (שבת קמז). אסור לעשות מרזב בשבת פי' כשיעטוף אדם טליתו ויקבל שני קצותיה כמין כרך קפול ויניחנה על כתיפו השמאלי ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה מופשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני: [הפלאה שבערכין]מרזב א' שבת דף קמ"ז. אסור לעשות מרזב בשבת. פירוש כשיעטוף אדם טליתו ויקבל (נ"ל שצ"ל ויקפל) שני קצותיה כמין כרך קפול ויניחנה על כתף השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית המשלשל בצדו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלות מהנה ומהנה ומופשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות וקורין אותו כישא וכסכוסי מאני עכ"ל. הביאו תוס' בשבת וע"ש מה שהקשו עליו דא"כ מאי קאמר בתר הכי מאי מרזב כיסו בבלייתא הלא אינו עשוי כעין כיסא עכ"ל. ועיין לעיל ערך כסכס:
מרזב [האממער] (ברכות לד. מגילה כה). מחינן ליה במרזבתא דנפחי עד דמכוין דעתיה. (בילמדנו בהעלותך) טול ככר זהב והחלד לאור ונעשית היא וכפתריה ופרחיה וקניה את הוי מקיש במרזובתא מגרמ' היא מתעבדא פי' בלשון ישמעאל קורין למקבת מרזב'. ס"א מרזפתא ויש מהן בערך ארזפת' בכשיל וכלפו' יהלומון תרגומו מחיין במרזופין:
מרזבני [פירשט] (שם טו). ותלת מאה ושיתין ושיתא מרזבני איכא ברומי פי' אדונים: [הפלאה שבערכין]מרזבני מגלה דף ו': ותלת מאה ושתין ושתא מרזבני איכא ברומי. פירוש אדונים עכ"ל. לפנינו איתא בבבל וז"ל רש"י מרזבני דוכסים:
מוזו [שווער מאכען] (יבמות קיט). "א"ה בערוך ישן נרשם פרק החולץ " שני מיא דמרזו מכה פי' ממרסין פי המכה והכויה ואינה מועלת רפואה שכבר שאבה המים והן מכבין הכויה:
מרזח [אויס גישרייא פיר פריידע אונד שמערצע] (מ"ק כח). מרזח נעשה שר לסרוחים. (כתובות סט). מאי מרזח אבל דכתיב כה אמר ה' אל תבא בית מרזח כלומר האבל הניזח במרירות ומזדעזע מלשון ולא יזח החשן כמו מזיז ומזיח. (שם י). ישב בראש כמו שר פי' סרוחים לנשארים מלשון וסרח העודף:
מרזמא [לאנג אונד ראטה] (חולין סג). שיקטנאי אריכי שקי וסומקי שריין וסימן מורזמא פי' לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא ואם שוקיה ננסין נקראין קיזי ואית דאמר גוצי: [הפלאה שבערכין]מרזמא חולין דף ס"ג. שיקטנאי (לפנינו איתא שקוטנא) אריכא שקי וסומקי שריין וסימן מורזמא. פירוש לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא ואם שוקי' ננסין נקראין קיזי ואית דאמר גוצי עכ"ל. ורש"י פירש מורזמאי שם עוף שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום:
מרזף [האק] תרגום ישוב עמו הלום ימחונון במרזופין פי' מקבות עיין ערך מרזב:
מרח [בשטרייכען] (פאה פ"א). לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. (שבת קמו). אם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. (בבא קמא צד. תמורה י). לא הפריש מן העומרין יפריש מן הכרי עד שלא מרחו ונותן לו פי' שמטהרין התבואה מן הקש ומן התבן ועושהו גורן שלם שכן מנהג שמתללין התבואה ועושין אותה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כעין כובע ולוקח לוח ומושח עמו כל הגורן ולשון סיכה היא כמו וימרחו על השחין. סיכה משיחה טיחה מריחה שיעה עניין אחד הוא. (מנחות סו). מירוח הקדש אינו פוטר אע"ג דמירחו כשהוא הקדש לכשיפדה אינו פטור מן המעשר לפיכך חייב בתרומה. (בכורות יא). הלוקח טבלים מרוחים מן הגוי מעשרן:
מרח [שטאלץ, קעק, פרען] תרגום זד יהיר מטיקנת מריחא:
מרחשון [מאנאטם נאמע] תרגום ירושלמי בפסוק יערף כמטר לקחי בירח מרחשון והוא הנקרא בלשון עברי ירח בול:
מרט [אויס פליקקען] (שבת עד). ת"ר התולש את הכנף הקומטו והמורטו. (נדה נו): אם איתא דמיא נפל עליה אימרטוטי הוא מימרטט. (ב"מ סא). ואת הרחלים מפני שגזוזות ושוטפות ומורטות. (שבת מט). ממרטא דביני אטמי פי' הצמר שבין היריכות של בהמה כיון שתמיד השתנה שותת ביו יריכותיה יש בו לחלוחית ואינו מתנגב לעולם ואפילו עושה מאותו הצמר כסות יש בו לחלוחית. (אמר בנימין ל' מקרא הוא ואמרטה משער ראשי). (חולין צח). רבא ממרטט ליה כלומר מרטט אחריו וחותכו יפה. (אמר בנימין תרגום וע"י רשעים ירטני וע"י רשיעי ממרט יתי נוסחא אחרינא ממרטט יתי):
מרטיטא [פעטצען] תרגום מעדה בגד דשקל מרטוט פי' סמרטוט:
מרטסא [גזאלצינע היישעריקין] (ירושלמי דע"ז בפ' אין מעמידין) מרטוסא אין בו משום בשולי נכרים ויוצאים בו משום ערובי תבשילין:
מרקטא עיין ערך מטרקא:
מריא [מאסט קאלב] (סוטה לה). ויזבח שור ומריא על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא פי' בובלות.
מריא [גייסטער] (ב"ר פ' ז'). אלו המריאים שברא הקב"ה את נפשותם ובא לבראות גופם וקדש היום ולא בראן. (ובפ' י"א) בששי ברא שש ברא אדם וחוה ורמש בהמה וחיה ומריאים פי' שידין (אמר בנימין פי' בלשון יוני שדים):
מריא [בעלעהרן]. (גיטין סח). מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא פי' מורה הוראה לעצמה כאילו לזכות אומרת אחליפנו לחבר החמה שלי בצוננת שלו שיאכל הוא הטוב. (אמר בנימין העיקר אינו זה כי אם ירה): [הפלאה שבערכין]מריא ג' גיטין דף ס"א: מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא. פירוש מורה הוראה לעצמה כאלו לזכות מתכוונת ואומרת אחליפנו לחבר החמה שלי בצוננת שלו כדי שיאכל הוא הטוב עכ"ל. וכן פי' רש"י בגיטין שם ובחולין דף ו': ותוס' הקשה על פי' רש"י דמוריא משמע שמורה היתר לעכב משלו. ולכן פירשו בשם רבי מנחם דבתמיהה קאמרה ע"ש:
מריה כבר פירשנו הר המוריה בערך ארן:
מריולא [איין ביטער קרייטכץ]. (פסחים לט). אף סווס וטורא ומריולא אמר ליה רבי יוסי סווס וטורא אחד הוא ומר זה הוא יולא וסמך לזה ר' יהודה אומר אף חזרת יולין פי' מין ירק מר ובעל הערוך גרס עסיס וטורא ומר ירואר בערך עסיס:
מריס [זאלץ בריאה] (חולין ו). לתת לתוך המוריס כבר פי' מוריס בערך אמן (אמר בנימין פי' בלשון רומי מלח נתך במים לכבוש דברי מאכל ובפרט נקרא כן מין ליר עשוי מדג כבוש הנקרא אטונס ובלשון יוני קוראים למוריס הלמי):
מרך [ווייך ווערדען] (שם מה) נתמרך פסול נתמסמס פסול איזוהי המרכה ואיזוהי המסמסה המרכה כל שנשפך כקיתון ופירש"י לשון מורך מל' מקרא והבאתי מורך בלבבם א"כ בנו חז"ל הפעל באות מ"ם משרתת וכן עשו בבנין משכן:
מרכוות [טרענקירען] תרגום ירושלמי שוקת ותמהר ותער כדה אל השקת מרכוותא ברהטים בשקתות המים תרגומו מרכוותא:
מרכז [מיעטעלפונקט] מלה זו מורגלת אצל בעלי חכמת הנדס ופירושה נקודה אמצעית בכידור:
מרכנתא [איין ארט פעט פון דיא געדערמע]: (בכורות ל). ישב ההוא טבחא דהות חשיד לזביני תרבא דאטמא במרכנתא פירוש מחכמי מגנצא היה מוכר חלב של ירך והיה אומר שהוא טהור של הדורה דכנת' טהור כמו דכי ואמ' לן ר' דאמר משמיה דר' יצחק האורניני ז"ל דהוא אמר דאקשתא ואיתרא דאמרינן בחולין בחלב של קיבה הוו אבל הדורה דכנתא כוליה טהור ולדבריהם מדכנתא בדלת (אמר בנימין בנוסחאות כתובות שתי תיבות מר כנתא כלומר תמורת דכנתא): [הפלאה שבערכין]מרכנתא בכורות דף כ"ט: ההוא טבחא דהוה חשיד לזבוני תרבא דאטמא במר כנתא. פירוש מחכמי מגנצא היה מוכר חלב של ירך והיה אומר שהוא טהור של הדורא דכנתא טהור כמו דכי ואמר לו רבי משמי' דרבי יצחק האורליני ז"ל דהוא אמר דאקשתא ואיתרא דאמרינן בחולין (דף נ'.) בחלב של קיבה הוו אבל הדורא דכנתא כולי' טהור ולדבריהם מדכנתא בדלי"ת עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתובות שתי תיבות מר כנתא כלומר תמורת דכנתא.) עכ"ל. זהו גרסת ופירוש של רבינו תם שכתבו התוס' שם בבכורות שם דף ל'. ד"ה תרבא. (וכן משמע לשון רש"י שם בבכורות ובחולין דף צ"ד. גבי במר דשחוטה):
מרכוף [איין הילצערניס פפערד] (כלים פט"ו). המרכוף טהור פי' אמרו שמצאו תללים כלים בארץ רוחה ומצאו בו פי' זה הדיבור סוסיא דבר גניתא ודומה לאותה שגרסנו בלאתה דבי בר ציתאי ויש אומר שזה מרכוף הוא כלי מארז שעושין לזמר כדכתיב ושדרות ארזים ומתרגמ' וסידריא דריכפת רישיה שריית ארזיא. (שם פי"ו). המרכוב של זמר פי' מרכב של זמר והוא שאמר שיש לזמרים כמו סוס מן ארז ויש ששונין המרכוב טהור ומפרש העץ שבכנור שכורכין עליו החוט ומרכיבין אותו עליו והמרכוב של זמר פי' בית יד של מגל מלשון לא תזמר:
מרמהון [איין ארט בוים] (גיטין סט). וכי בשיל ליה גוזא דמרמהון פי' עץ של אילן שקורין מרמהון שהוא קשה ודאי בשיל ליה כוליה אחרינא:
מרמטא [שטארקער שלאף. איין מארמאר שטיין] (ב"ר פ' יח). ויפל ה' אלהים תרדמה (ובפ' ע"ד). ותרדמה נפלה על אברם רב אמר ג' תרדמות הן וכולם עד תרדימת מרמטא אין רואה ואין מקיץ כי תרדמת ה' נפלה עליהם פי' בלשון לעז מרמורו כדכתיב ידמו כאבן. (ב"ב ד'). באבני שישא כוחלא מרמרא (אמר בנימין בנוסחאות כתוב מרמטא ונראה לי שבעל הערוך גרס מרמרא אע"פ שבספרים כתובים ונדפסים הערוך הוא מרמטא ופי' מרמרא בלשון יוני ורומי מין אבן שיש תרגום בהט ושש קרוסטלנין ומרמרין ועמודי שש ועמודי מרמרין):
מרן [ליסט הויז] (ב"ב יא). לא את המורן ולא את השובך פי' מגדל קטן הוא שבונין בגנות:
מרן [שטאטס נאהמע] (בפסיקתא דויהי בשלח פרעה) איתגלי רבי שמעון בן יוחי על מרוניא. (ב"מ פד). שדרינהו רבנן לבני מריון ואסקוה: [הפלאה שבערכין]מרן ב' בבא מציעא דף פ"ד: שדרינהו רבנן לבני מרוון ואסקוה עכ"ל. לפנינו איתא לבני בירי:
מרן [שפיז] חרב וחנית ביד כל העם תרגומו חרבא ומורנייתא. וחניתו מעוכה (בפסקתא דויהי בשלח) נפקין בתריהון גש חלביא בחוטרניא ובמורנייתא (אמר בנימין פי' בלשון יוני שבט):
מרן [איין ארט מירטע] תרגום תדהר ותאשור מורנין ואשכרעין (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין הדס והוא תדהר):
מרון [שאף, לאמם] (ר"ה טז). כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון עיין ערך ארמנא:
מרוס [נאמע איינער דיכטער] (ידים פ"ד) וספרי המירוס אין מטמאין את הידים (חולין ס): אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראוין להישרף כספרי מרוס פי' ספרי הכופרים בבוראם ומפורש (שבת קי) פ"א מין היה ושמו מרוס. פ"א ספרים החיצונים של חכמת יוונית שמם בלשונם המירום (אמר בנימין ראש הפייטנים היונים שמו הומירוס וספריו עד היום חשובים בין העמים ויש בהם שיחות וקטטות אלילים בהדיא כתוב בירושלמי (בפרק חלק) דסנהדרין אבל ספרי הומירוס הקורא בהם כקורא באגרת): [הפלאה שבערכין]מרוס חולין דף ס': אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראוין לישרף כספרי מרוס (לפנינו ליתא). פירוש ספרי הכופרים בבוראם ומפורש בשבת פרק כל כתבי דף קט"ז. פ"א מין היה ושמו מרוס. פ"א ספרים החיצונים של חכמת יונית שמם בלשונם המירוס עכ"ל. לפנינו בשבת איתא ספרי מינים:
מרס [ערווייכען מישען] (מגילה יב). מרס מרסנא כלום מרסו בדם כלום מרסו במנחות (יומא כג) נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו פי' כגון בוחש כדאמר שבוחשין את השתית. (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה וממרטיה במשחא ומלחא. (שבועות פ"ב) ממרסין באורז בשביעית פי' ממתקין ומערבבין (אמר בנימין תרגום מרוח אשך מרים פחדין):
מורסא [בלאטער] (שבת ג). ומפיס מורסא פי' בועא כלומר עוצר הבועא להוציא ממנה המוגלא והליחה:
מורסן [קלייען] ושאורן וסובן ומורסנן פי' פסולת דק של הקמח נקרא סובין ופסולת הגס מורסן: [הפלאה שבערכין]מורסן חלה פרק ב' הן ושאורן וסובן ומורסנן. פירוש פסולת דק של קמח נקרא סובין ופסולת הגס מורסן עכ"ל עיין מה שכתבתי בקונטריס סימן ז':
מורסינטון עיין ערך איריוסטו:
מרע [קראנק] (תרגום חלה את חליו מרע ית מרעי'):
מרעל [קארב] (בויקרא רבה בריש קדושים) קרץ בליליא ומלא מרעלא וטען על חמרא פי' כלים שמשיאין על החמור ושמה ביסט"י בלע"ז:
מרפט [צערשניטטען, צערשפרינגען] (יבמות קג) מנעל המרופט פי' רפוי שמשתרבב מן הרגל ונופל ממנו כמו (שבת קנב) אם יטעום עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות:
מרפסת [גאללעריא] (עירובין סג) הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת פי' כגון אויר מסובב ובו פתח פתוח ובאותו האויר המסובב קורות יש בתוכו בתים פתוחים בו ומעלות עולות בעליות אין אומר ינתן לכל בית ד' אמות בחצר אלא נותנין לפתח המרפסת ד' אמות בלבד:
מרפק [אקסעל] (שבת צב) המוציא בפיו ובמרפקו (ערכין יט) ממלא את החבית מים ומכניסה עד מרפקו (אהלות פ"א). במרפק. (ב"ר פ' מ"ת) אל תירא אברם (ובפ' ס"ו גשה נא ואמשך) והיו אוחזין במרפקו כדי שלא יפול. על כל אצילי ידיו תרגומו על כל מרפקי ידיו פי' שחי ובלע"ז עיטי"לו:
מרצף [זאק] (שבת פא) אדמה כחותם המרצופין. (ב"ב עג) לא מכר את העבדים ואת המרצופים (כלים פ"ב) הכרים והכסתות והשקים והמרצופין. (אהלות פי"ו) מצטרפין כחותם המרצופין פי' שקין גדולים שנותנין בהם הסחורות של ספינות (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי אמתחת וכיס):
מרק [פאללענדען] (יומא לב. חולין כט) קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו למה לי למרק מצוה למרק פירוש מצוה להשלים בשחיטה מיעוט סימנים שנשארו שלא ישאר כלום (ברכות ה) יסורין הממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. פי' מריקין דמו ומכלין כחו מלשון המתחיל במצוה אומר לו מרוק כולה והשלם המצוה. (תמיד לא) מירק את ההפשט. (אהלות פי"ג) שייר בה החרש מלמטה או מלמעלה הגיפה ולא מירקה פי' שייר האומן הגיפה סגר הדלת אבל לא השלים הסגירה (מקואות פ"י) או שהכניסן כדרכן ולא מירקן פי' לא גמר מלאכתן: [הפלאה שבערכין]מרק א' יומא דף ל"ב: חולין דף כ"ט: קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו למה לי למרק מצוה למרק. פירוש מצוה להשלים בשחיטה מיעוט סימנים שנשארו שלא ישאר כלום עכ"ל. ז"ל תוס' בחולין דף כ"ט. ד"ה ומירק אחר שחיטה וכו' מירק לשון גמר כדאמרינן במדרש מי שהתחיל במצוה אומרים לו מרוק עכ"ל. ודע כי עד שעה זו לא מצאתי דבר בהמדרש רבה והנה גם רבינו הערוך שכתב לקמן בסמוך בזה הלשון כמו מלשון המתחיל במצוה אומרים לו מרוק וכו' אמנם לא הראה מקומו איה:
מרק [ענטהיטצען] (שבת לג) כל הממרק עצמו לעבירה פצועות וחבורות יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע פי' המהבהב כמו מרקו הרמחים ענין חידוד (ב"מ טו) אנא אוקים ואידכי ואמריק ואישפי זביני אילין. (זבחים סה) טעונין מריקה ושטיפה (בסיפרא בצו בפ' חטאת) תנו רבנן מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן הומרק סירו פי' בערך סד:
מרק [קיטט] (מקואות פ"ט) רבי יוסי מטהר בשל יוצרים ומטמא בשל מרקא פי' טיט שמערבין בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב תמרוק ברע ובתמרוקי הנשים והוא שער של צאן ויש אומרין טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו ואין המים ממחהו:
מרקא [אונפערמישט] (יבמות פ) ממאי הוי דאפיא אמיה בטיהר' ושתיא שכר' מרקא פי' מזוג במים. פ"א השוקט על שמריו כדכתיב ולא הורק מכלי אל כלי. פ"א יין המורק וצלול (אמר בנימין פי' בל' רומי חי בלתי מזוג): [הפלאה שבערכין]מרקא א' ממאי הוי דאפילו אימי' בטיהרא ושתיא חמרא מרקא. פירוש מזוג במים. פירוש אחר השוקט אל שמריו כדכתיב ולא הורק מכלי אל מכלי. פ"א יין המורק וצלול עכ"ל. וז"ל רש"י שכרא מרקא שכר מזוג. פירוש אחר שכר חזק:
מרקא [דאטטעלקערנער]. (ב"מ מז) קונין במוריקא פי' גרעינה של תמרה שמחליקין בה תפר הנייר: [הפלאה שבערכין]מרקא ב' בבא מציעא דף מ"ז: קונין במוריקא (לפנינו איתא במרוקה) פירוש גרעינה של תמרה שמחליקין בה תפר הנייר עכ"ל. וז"ל רש"י מרוקא כלי העשוי מגללי בקר. וז"ל תוס' מרוקא פירוש גרעיני תמרה שמחליקין בהן את הקלף:
מרקא [זאפערן] (ביצה יד) אי נמי במוריקא. (ע"ז כב) הנהו מוריקאי נרד וכרכום תרגום רשק ומוריקא:
מרקוליס [אבגאט]. (סנהדרין ס) הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו. (ב"מ כה) באבני בית קוליס מהו פי' בית ע"א שמה מרקוליס עבודתה רגימת אבנים ועיקרה כדתניא (ע"ז נ) אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן (אמר בנימין פי' בלשון רומי מרקוריס שם אליל ממונה על עוברי דרכים והיו מקימים פסל זה בפרשת דרכים עשר מאבן ובידו נטויה היה מורה הדרך אשר ילכו בה וגם היו מקימים אבן אחת על שתי אחרות בפרקי הדרך והאורחים בעברם לכבוד האליל משליכים שם אבן): [הפלאה שבערכין]מרקוליס סנהדרין דף ס' הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו ובבבא מציעא דף כ"ה: ואילו חייב להכריז מצא מעות וכו' כאבני בית קוליס חייב להכריז. פירוש בית ע"א שמה מרקוליס עבודתו רגימת אבנים ועיקרה במסכת עבודה זרה דף נ'. אילו הן אבני בית מרקוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן ע"כ. ונ"ל כרש"י בסנהדר' ד"ה מרקוליס מצדדין וכו' וקורין אותה מרקוליס ועובדין אותה בזריקת אבנים. מיהו תוס' בב"מ דף כ"ה: ד"ה כאבני בית קוליס כתבו בזה"ל מכאן אומר ר"ת דאין שם ע"ז מרקוליס אלא קוליס כדאמר הכא והא דקרי לי' בעלמא מרקוליס היינו חילוף קילוס שהן קורין אותו קילוס לשון שבח וחכמי' החליפו לגנאי לשון לעג וקלס (תהלים ע"ט) ומר הוא חילוף כמו מר דשחוטה בחולין דף צ"ד. עכ"ל. וכן כתבו בסנהדרין וכ"כ בע"ז דף נ'. ד"ה אבני בית קוליס הקשה ר"ת היאך מזכירין שמה כיון שאינה כתובה בתורה דבפרק ארבע מיתות (דף ס"ג) משמע דעבר אושם אלקים אחרים לא תזכירו ואומר ר"ת דקילוס לשון שבח שמה וחכמים כינו אותה קוליס לשון לעג וקלס וזה מרקוליס חילוף קילוס לשון מר דשחוטה עכ"ל. וכ"כ הרב מברטנורה פ"ו משנה ז' בזה"ל הזורק אבן למרקוליס שעובדין אותה בזריקת אבנים והמסלק אבן מלפניו נמי חייב מרקוליס חילוף השבח מר לשון חילוף הוא כמו במר דכנתא. במר דשחוטה קילוס שבח עכ"ל. ועל פי' זה יש לדקדק טובא חדא דעל פי דקדוק הלשון לא נמצא שום חילוק והעיקר והשורש קלס לו שני פנים שבח או בזיון כמבואר לפנינו בקונקרדנסיוס ובפסוק והוא במלכים יתקלס [חבקוק א' פסוק י'] פי' רש"י מתלוצץ בהם וכל לשון קלסה לשון דבור הנדברים בו יש לטוב ויש לרע עכ"ל. ורד"ק פירשו לשון שבח. וכן [ביחזקאל ט"ז פסוק ל"א] לקלס אתנן ז"ל רש"י לדבר ולהתהלל אתנן יפה שנותנין לה וכן כל לשון קלס לשון דבור ורד"ק פירש לשון בזיון הרי מבואר להדיא דמלת קלס פירושו לפי הענין. ואם היה קבלה ביד ר"ת לחלק בין קילוס ובין קוליס נקבל ממנו אבל עדיין קשה דהוי לחכמים להזכיר מר קילוס והיה מכוון חילוף קילוס פירוש חילוף השבח ועולה זכרונה לגנאי. אמנם בכל מקום נזכר מרקוליס והנה קוליס שפירושו גנאי ובצרוף מר יהיה הפירוש חילוף הגנאי ותו קשה דהי' סגי בכך אם הזכירו אותה הע"ז בשם קוליס לבדו ולמה זה הוסיפו על שמו [ואדרבא יש מכשול חלילה דמלת מר כמעט בכל המקומות אדנות וכבוד]. אמנם לפי פירוש רש"י והערוך דשם הע"ז בעצמה היה מרקוליס שפיר גרסינן בכל המקומות היכי דתני העובד למרקוליס דחייב משום עבודה זרה דהסברא ודיעה ישרה נותנת דהיכי אמרינן דעובר על ושם אלקים אחרים לא תזכירו היינו באופי המזכיר באותה ברייתא בסנהדרין דף ז"ג: שלא יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית הרי שמזכיר שמה לסימן וקצת לחשיבות נוטה ועל כל פנים אינו מבזה ולהכי נקט' הברייתא אופן האסור כגון שיאמר שמור לי וכו' אבל בלתי ספק כשיאמר אם תעשה כך וכך לע"ז תהיה חייב מיתה שאין בזוי גדול מזה שמזכיר שמה בפירוש לידע שחייב מיתה עליה וודאי דאפילו מצוה היא לידע הדין בהחלט. ומעתה ניחא הכל דבכל המקומות ובמשנה דסנהדרין דף ס"ג: דתני מרקוליס לענין העובדה באבנים שחייב מיתה עלי' שפיר מזכירה לגנאי אמנם בהך איבעי דהש"ס בב"מ דף כ"ה: באם מצא מטבעות אחת מכאן ואחת מכאן אם חייב להכריז ונקיט לסימנא כאבני וכו' הוכרח לצייר בסימנא כאבני בית קוליס ולא הזכיר בית מרקוליס ומשום ושם אלקים אחרים ולכך שינה ואמר קוליס. אמנם בברייתא דתני ואלו הן אבני בית קוליס אחת מכאן וכו' והך ברייתא הביא הש"ס בע"ז דף נ'. ותירץ רבא כי תניא ההיא בעיקר מרקוליס לחייב עלי' ע"ש הנה הערוך גורס באותה ברייתא ואלו הן אבני בית מרקוליס מעתה ראה בעין השכל דקדוק לשון הערוך כאבני בית קוליס מהו פירוש בית ע"ז שמה מרקוליס עבודתה וכו' [והא דנקיט הש"ס קוליס כדי שלא להזכיר שמה ועל זה סיים הערוך] ועיקרה כדתניא בפרק רבי ישמעאל [דשם מיירי לענין האיסור לכך] קתני ואלו הן אבני בית מרקוליס וכו' וניחא לפ"ז גם לשון רבא דאמר עלה דהך ברייתא כי תניא ההיא בעיקר מרקוליס עולה יפה גם בברכות דף נ"ז: דמברך ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מזכיר שפיר שם מרקוליס. עיין קונטריס סימן נ"ז:
מרקפא [אנפאכין] (בריש ויקרא רבה פ' והוא ישקיט) דידעא למישאל אזלא לגבי מגירתא תרעא מרקפא ליה פירוש מקשת בפתח ודופקת ומבעבעת:
מרש [באלקאן בוים האלץ]. (תענית טז) אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו (סוכה לא) האי כשורא דמטללתא עבדו בה תקנתא משום תקנת מריש. כדתנן (גיטין נה) על המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו (ב"ק סו) והרי מריש דאיכא שינוי השם דמעיקרא קרוי לה כשורה והשתא טללא ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים אמר רב יוסף מריש שמו עליו דתניא צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אלו המרישות וכבר פי' בערך מלטס (זבין פ"ד) הקיש על המריש ועל המלבן וכפים מעץ יעננה תרגום ושיפא מגו מרישא עני לה:
מרשניא [ארטס נאמע] אתו בני מרושניא דפניה פירוש שם מקום (מרושניא):
מרת [מאסט]. תרגום יטפו ההרים עסים ידבון טוריא חמר מרת עיין ערך מר תשיעי:
מרתכא [גאלד אין זילבער זאץ] (גיטין סט) מרתכא וחומרתא דפילון. מרתכא וכבריתא פי' אבן שקורין לה ליתרגירו (אמר בנימין פי' בלשון ישמעאל סיג כסף וזהב הנתך בכבשן ונהפך לאבן כאשר יזוקק הכסף והזהב במקום מוצאה ויפה פי' בעל הערוך):
מרתק [פויסט] (ב"ר פ' נב) מאת ה' מן השמים כמרתק מן גבר תרגום ירושלמי באבן או באגרוף מרתוק. (ירושלמי בסוף משקין) נחית מן חמרא ויהב לי מרתוקא גו לביה:
מש [וואשען] (פסחים קיב) דמסובר ולא משי ידיה פי' נטל ידיו (א"ה לפנינו הגירסא דמסוכר):
משא [ארטס נאמע] (ב"ר בפ' ל"ח) ויהי מושבם ממשא משא מית' מדי חולה עילם גוססת בבל בריאה כבר פי' בערך בר:
משבזג [לעדערנע זעססעל] (חולין קנד) הב"ע דקא בעי למשבזג פי' לתקן כסא של עור שקורין בלע"ז פלינשטי"רון יד דצריך לצורך אותו כסא ה' טפחים ואי פחות לא הוי חשיב (אמר בנימין בנוסחאות כתוב למושב זב ולא נהירא עיין הסוגי'):
משבר [געבעהר שטיהל] (כלים פכ"ג) כסא של כלה ומשבר של חיה פי' אבנים כדכתיב וראיתן על האבנים ותרגומו ותחזיין על מתברא (אמר בנימין וזה לשון מקרא כי באו בנים עד משבר):
משגש [פערווירען] (ב"ב ט) עולא משגש אורחתא דאמיה פי' לפי שהצריכה להוציא דדיה לפניו ואמרה לו עשה בשביל כבוד דדים שינקת מהן לפיכך קרו ליה עולא משגש אורחתא דאמיה (אמר בנימין בעל הערוך הביא מלה זו בערך שגש ורש"י פירוש לשון מהומהושגעון):
משה [נאמע] (קדושין לח) תנו רבנן בז' באדר מת משה וכו': [הפלאה שבערכין]משה בקידושין דף ל"ח. תנו רבנן בז' באדר מת משה וכו' עכ"ל. לפנינו איתא תניא אידך בז' באדר וכו' ונחזיק טובה לרבינו דגריס תנו רבנן בז' באדר וכו' כי היא יותר נכונה על פי הסוגיא דשם ובזה תבין מה שחידש רבינו להביא דוקא הך דקידושין:
משה [זעלבער]. (מגילה ט) אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים פי' כהן גדול שהיה בבית ראשון היה משוח שהיה להם שמן המשחה. בבית שני שלא היה להן שמן היה מתמנה כ"ג בלבישות ח' בגדים שכל זמן שהיה הדיוט היה משמש בד' בגדים נתרבה בח' נעשה כ"ג (הוריות ז) משוח שעבר כגון שאירע פסול לכ"ג ונתמנה אחר תחתיו ואח"כ חוזר ראשון לעבודתו אותו ששימש כשאירע פסול לכ"ג נקרא משוח שעבר. (סוטה מב) משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש (גמרא) אותם אלו סנהדרין פנחס זה משוח מלחמה כלי הקודש אלו ארון ולוחות (יומא עב) בגדים שכ"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן וכו' ושם מפורש תורת כהן משוח ומרובה בגדים ומשוח מלחמה. משחא כבישא משחא טחינא כבר פירשנו בערך כשר. (ע"ז לח) האי משחא שליקא דארמאי שרי למאי ניחוש ליה אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם מותר אי משום תערובת מיסר אסירי (ירושלמי בריש גמ' דפ"ב דבכורים) לך נתתיו למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה:
משח [מעסט קינסטלער] (עירובין כב) שאין המשוחות ממצין את המדות (ב"מ קז) א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה פי' מודד הארץ לחלקה (אמר בנימין תרגום מדד ארכו משח אורכיה): [הפלאה שבערכין]משח א' מגלה דף ט': אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים. פירוש כהן גדול שהי' בבית ראשון היה משוח שהיה להם שמן המשחה בבית שני שלא היה להם שמן היה מתמנה כהן גדול בלבישת שמנה בגדים שכל זמן שהיה הדיוט היה משמש בארבעה נתרבה בשמנה נעשה כהן גדול עכ"ל. וז"ל רש"י ד"ה מרובה בגדים. כהנים גדולים ששמשו בבית שני ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה: שם הוריות דף י"ב: משוח שעבר כגון שאירע פסול לכהן גדול ונתמנה אחר תחתיו ואח"כ חוזר ראשון לעבודתו אותו ששימש כשאירע פסול לכהן גדול נקרא משוח שעבר עכ"ל. גם במגלה שם איתא כן: עוד שם באות הנ"ל עבודה זרה דף ל"ח: האי משחה שליקא דארמאי שרי למאי ניחוש לה אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם מותר אי משים תערובות מיסר אסירי עכ"ל צ"ל מיסרח סרי. פירוש מבאיש ומסריח ונפסד:
משח [שטריק פאדעם] (סוכה לז) ר"מ אומר אפי' במשיחה (כלים פכ"א) בחוט ובמשיחה (שבת נ) בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה (גיטין עח) גט בידה ומשיחה בידו פי' יתר (בסוף כלאים) משיחית של ארגמן פי' לשונות של ארגמן:
משחז [שלייף שטיין] (כלים פי"ז) משחז שיש בה בית קיבול שמן טמאה (אמר בנימין זה משחז של עץ) (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין (ע"ז טו) אין משחיזין להן את הזין פי' אין מחדדין ושם האבן שמחדדין בה שמה משחז:
משוט [שיף רידער]. (ב"ב עג) כל המנהיגין אותה א"ר אבא אלו המשוטות אלוני' מבשן עשו משוטייך:
משטה [שפאססען, שערצען] (ב"ק קיז יבמות קז) טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו א"ל משטה אני בך (גיטין עח) מהו דתימא מצי א"ל משטה אני בך. (ב"ב קעה) אדם משטה בשעת מיתה או לא (פי' מצחק):
משטח [אויס ברייטען] (בסוף טהרות) משטח של אדמה פי' מקום מוכן לשטוח הענבי' נקרא משטח כדכתיב וישטחו להם שטוח (בילמדנו ויהי ביום כלות משה) ממלא את הכלכלה אח"כ ממלא את הסל אחר כך ממלא משטחו לפי העניין כלי גדול הוא:
משך [ציעהן גרייפען] (במכילתא) משכו וקחו לכם משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו וכו' רבי יצחק אמר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שתהא נקנית במשיכה (ב"מ מט) כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות פי' שלאחר שמשך הקונה אינו יכול לחזור המוכר לאחר שמשך הוא וכשנתן המעות ולא משך הפירות כשם שהמוכר חוזר כך לוקח חוזר. (יומא נט זבחים נג) תנא דבי רבי ישמעאל בר"ש בן יוחאי זה וזה יסוד דרומי ומשכוה גברי לגברא (שם קיט) תנא דבי רבי ישמעאל בר"ש בן יוחאי זו וזו ירושלם ומשכוה גברי לגברא. (שם ו שבועות יב) קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן פי' מה שהן אם תמידים ואם מוספין סכין מושכתן להיות כן טרם ימשכו לסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוסף אלא תלויין ועומדין אתנאי לב ב"ד שכן מתנה עליהן לב ב"ד ואע"פ שאמרו עליהן כי הן תמידין אם ירצו להקריבן לשום זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה הסכין של תמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה לסכין של מוסף הרי הוא מוסף וזה סיוע לרבי יוחנן שאם לא הוצרכו להן נפדין תמימין שלא משכתן סכין לעולם (יבמות עב) משך צריך שימול פי' מעך במקום חתיכת הערלה ונמשך הבשר ונראה כערל (ב"ק קיג) מניין לגזל גוי שאסור שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא פי' לא ימשוך עבד עברי מביתו אל גוי בכח: [הפלאה שבערכין]משך יומא דף נ"ט. זבחים דף נ"ג. תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר שמעון בן יוחאי זה וזה יסוד דרומי ומשכוה גברי לגברא. ובזבחים דף קי"ט: אל המנוחה ואל הנחלה וכו' תנא דבי ר' ישמעאל זו וזו שילה ור' שמעון בן יוחאי אומר זו וזו ירושלים וכו' עד תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר' שמעון בי יוחאי זו וזו ירושלים ומשכוה גברי לגברא עכ"ל. ביומא נ"ט. ובזבחים דף קי"ט: כתבו תוס' דנראה להם כגרסת הערוך גברי לגברא ע"ש: שם שבועות דף י"ב: זבחים דף ו': קרבנות ציבור סכין משכתן למה שהן. פירוש מה שהן אם תמידין ואם מוספין סכין מושכתן להיות כן טרם ימשכו לסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוסף אלא תלויין ועומדין בתנאי לב בית דין שכן מתנה עליהן לב בית דין אף על פי שאמרו עליהן שהן תמידין אם ירצו להקריבן לשום זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה הסכין של תמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה לסכין של מוסף הרי הוא מוסף וזה סיוע לרבי יוחנן שאם לא הוצרכו להם נפדין תמימין שלא משכתן סכין לעולם עכ"ל. כל דברי הערוך העתיקו התוספות בשבועות ובזבחים:
משכוכית [דיא שאף וואס גייט צו ערשטען מיט דעם גלאק] מאי משכוכית הכא תרגומו כרכושתא רבי יעקב אמר עיזא דאזלא ברישא פי' המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכין אחריה כיון שהחזיק במשכוכית ומשך שאר העדר קנה הצאן במשיכה עיין בערך כרכושתא:
משכל [גרויסער בעקען] (מ"ק יח) דמפסקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא. (ב"מ פה) נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמיא. (ע"ז נא) דסחיפא ליה משכילתא ארישיה. (גיטין סט) ולותבינהו בתרתי משיכלי (שבת עו) משיכלא משיכול' פי' ספל גדול שרוחצין בו הכל משיכלא פי' ספל קטן שרוחצין בו הכלה לבדה:
משכן [פפאנד] (בילמדנו אם כסף ובויהי ביום כלות משה) אמר להן לעשות משכן שאם יחטאו יהא הוא מתמשכן על ידיהן ובערך אבל יש מענין זה (אמר בנימין תרגום אם תתן ערבון אם תתן משכנא וחז"ל עשו אות מ"ם שרשות בפעלים וכן בתיו של תרומה):
משל [הערשען] (בסוף ידים) כותבין את המושל עם השם בדף פי' שם הקב"ה עם שם פרעה. על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם וכו':
משל [גלייכניס פאבל] (סוכה נח. ב"ב קלד) משלות כובסין משלות שועלים (סנהדרין לח) ש' משלות שועלים היו לו לר' מאיר ואנו לא באו לידינו אלא אבות יאכלו בסר ואמרי לה מאזני צדק (מכות י) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו' במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו':
משליתיה [גאבעל] ומחתיתיה תרגום מזלגותיו ומחתותיו:
משמהיג [שיף האפען] (יומא עז) והבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג (אמר בנימין (ר"ה כג) מסכן מרגניתא ומיקרייא פרוותא דמשמהיג פירש רש"י נמל של מלוכה): [הפלאה שבערכין]משמהיג יומא דף ע"ז. והבו לי' עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג עכ"ל. בנוסח הגמרא שלפנינו ליתא. אמנם בנוסחא שבעין יעקב איתא:
משמוט [דיעב] (ע"ז טו) הכא במאי עסקינן במשמוטא בעלמא פי' לא ליסטים החשוד על הרציחה אלא גזלן בעלמא שעומד במקום צנועה ושומט הבגדים מבני אדם ובורח:
משמע [בעדייטונג] (יומא ס ב"מ כז סנהדרין עה) משמעות דורשין איכא בינייהו פי' רבי ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אחת נשרפת מי שביאתו עליה באיסור או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום ורבי עקיבא דריש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו ויש מפרשין אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאינה בפרשה. (שבועות יט) משמעות דורשין איכא ביניהו פי' זה אומר כך פי' זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק. (יומא פ) הואיל ושינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשיעורו (סוטה טז) וכי עפר הוא והלא אפר הוא הכתוב כמשמעו וכו' (יומא מב) כל הפרשה כולה משמע מוליא מיד משמע ומשמע ממילא.
משמש [בעדיהנען]. (שבת פא) אסור למשמש בצרור בשבת פירוש משמש להחליק מקום חידודו שלא יסרט בשרו שנמצא בה לידי כתישה או לידי טחינה (שם קמז) סכין וממשמשין בבני מעים: [הפלאה שבערכין]משמש שבת דף פ"א. אסור למשמש בצרור בשבת. פירוש משמוש להחליק מקום חידודו שלא יסרט בשרו שנמצא בא לידי כתישה או לידי טחינה עכ"ל. וז"ל הרא"ש אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שהוא ממשמש בחול מתקיף לה מר זוטרא ליסתכן אלא כלאחר יד. פי' רש"י הוצרך ליפנות ואינו יכול אסור למשמש משום השרת נימין כלאחר יד אוחז בשתי אצבעות. ורבינו חננאל פירוש אסור למשמש בצרור כדי להחליקו שלא ישרט בשרו ומשום כתישה עכ"ל. וכ"כ הטור שני פירושים אלו בשם רש"י ור"ח ובב"י בא"ח סי' שי"ב ובשולחן ערוך לא הזכיר המחבר וגם רמ"א הך דינא דאפילו להחליק הצרור מותר כלאחר יד ולא חיישינן לכתישה או לטחינה וצ"ע אמנם מצאתי במגן אברהם שהזכירו בס"ק ז' ולכאורה ראי' גדולה יש לפירוש הערוך ור"ח וקצת צריך עיון לפירוש רש"י שפירש בזה הלשון הנצרך לפנות אמרינן לקמן בפרקין דממשמש בצרור בנקב והוא נפתח וקס"ר דקאמר ובשבת אסור למשמש כלל כדרך שממשמש בחול ליסתכן. דאמר מר עמוד החוזר וכו' ע"ש והנה למאי דאמרינן לקמן דף פ"ב. הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות אמר רב חסדא יעמוד וישב ויעמוד וישב ר"ב חנן מנהרדעא אמר יסתלק לצדדין רב המנונא אמר ימשמש בצרור באותו מקום ורבנן אמרי יסיח דעתו וכו' מדברים אחרים אמר רב ירמי' לדידי חזי לו ההוא טייעא דקם ויתיב וקם ויתיב עד דשפיך כקדרה ע"ש. הרי כמה וכמה תקנות יש ומשמע דלא פליגי הנך אמוראי אהדדי אלא דכל אחד הוסיף בתיקון זה ור' ירמי' העיד ממעשה רב וא"כ מאי אתקפתי' דמר זוטרא ליסתכן דהא איפשר לו לעשו' כרב חסדא או כשארי אמוראי ולכך קאמר רבא דבשבת אסור בתקנה דלמשמש כי אם בשאר אופנים אבל לפירוש הערוך ור"ח שפיר קאמר מר זוטרא ליסתכן דהיינו באם שאינו מחליקו ישרט בשרו. וז"ל תוס' אסור למשמש בצרור פי' בקונטריס הנצרך ליפנות ואינו יכול אסור משום השרת נימין וא"ת והא רבא בדבר שאינו מתכוון סבר כר"ש וכו' וי"ל דהכא במשמוש צרור הוי פסיק רישי' עכ"ל. והנה עיקר כוונתם לכאורה כמו שכתב בהגהת הרא"ש וז"ל וחשיב פסיק רישי' אבל קנוח בעלמא אפילו בחרס לא הוי פסיק רישי' ושרי ע"ש וכן פירש המהרש"א כוונת התוס'. ולולא דבריו של הגאון מהרש"א ז"ל שלכאורה הוא דחוק מאוד שהמשמוש שהוא רק באותו מקום [כדאיתא דף פ"ב] וגם הוא ע"י צרור יהיה חשש יותר להשרת נימין ממה דמקנח לנקות את עצמו מכל דבר רע שיהיה ראוי לעבוד ולברך להבורא יתברך והוא בחרס שהוא חדוד ואפילו הכי שרי ולא חיישינן למסקנת להשרת נימין ותדע דלפי מאי דסליק אדעתין דף פ': דטעמא דרבי יוחנן דאמר דאסור לקנח בחרס בשבת דטעם משום השרת נימין קשה דא"כ הוה לי' למיסר נמי קינוח בצרור אלא וודאי דרק בחרס שייך האי טעמא וכמשמעות רש"י שם השרת נימין שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד. ועוד דרב המנונא דאמר בדף פ"ב. ימשמש בצרור באותו מקום ולא התנה שיהיה כלאחר יד צריך אני לומר דלא מיירי רב המנונא בתקנה זו רק בחול דאי בשבת אסורה וודאי משום פסיק רישי' וזה דחוק גדול וכיצד יעשה בחול ישמיע וכיצד יעשה בשבת לא השמיע ומה גם סתמא נקיט ומשמע בין בחול ובין בשבת [והאמורא צריך לפרש דבריו עיין בתוס' בשבועות דף כ"ו: ד"ה אלא] ודחיקא טפי אם נאמר דרבא ורב המנונא פליגי אי הוה פסיק רישי' או לאו נמיהו בזה עיין תוס' בשבת דף צ"ה. ד"ה המכבד] ותו יש לדקדק דרבא דאמר אסור למשמש בצרור בשבת ורב המנונא הוסיף באותו מקום הרי זה מקצר וזה מאריך וזה וודאי לא לחנם. ויותר קשה למאי דסליק אדעתי' דמר זוטרא לא היה מבין סיומא דרבא כדרך שהוא ממשמש בחול [ובשלמא למסקנא כלאחד יד שפיר מסיים כדרך שהוא וכו'] מכל הלין קושיות ודקדוקים הוה אמינא במה דכתבו תוס' בלשונם דהכא במשמש צרור [ולא כתבו בצרור] עולה כוונתם במשמוש צרור כפירוש ר"ח והערוך לתקן הצרור בעצמו להחליקו והוי פסיק רישא בהחלט וכדאמרן משום כתישה או טחינה ולכך מסקנת רבא דדוקא כלאחר יד שרי משא"כ רב המנונא דמיירי בהוצרך ליפנות ולמשמש באותו מקום שרי לגמרי ובזה יבוארו בס"ד כל הגמגומים על נכון ובאה לי שם ישכון. ודע דרב אלפס ז"ל לא הזכיר דינא דרבא דאסור למשמש בצרור ולכאורה פליאה הוא ואולי יש לומר דס"ל להרי"ף בהא דרבא כפירוש רש"י ז"ל [וס"ל לרי"ף דבצרור גופי' להחליקו אסור משום כתישה או טחינה] ודלא כר"ח והערוך ולכך דחייה הרי"ף להא דרבא מקמי מימרא דרב המנונא דאמר בהוצרך ליפנות דימשמש בצרור [והביאו הרי"ף בהלכות] מוכח דרב המנונא חולק ארבא או מטעם דלא חייש בצרור להשרת נימין או מטעם דלא הוי פסיק רישי' וכמבואר למעלה. ודע עוד דגם בהרמב"ם לא מצאתי מימרא זו דרבא וצריך אני לומר דס"ל להרמב"ם כשיטת הרי"ף רבו וכדאמרן: שם באות הנ"ל שבת דף קמ"ז. סכין ומשתמשין בבני מעים עכ"ל. לפנינו איתא ממשמשין:
משנה [לעהרנען] (כריתות יד) יכול אפילו משנה ת"ל להורותם פי' בערך תלמוד פירוש למה נקראת משנה בשביל שהיא שנייה לתורה שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא תורה שבכתב ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והוא תורה שבעל פה ונתברר הדבר שהיא שנייה לראשונה כמו ויאמר שנו וישנו פ"א הוא לשון שינון כמו ושננתם ובלשון רבותינו שנה פרק א' כלו' קרא פרק א':
משניתא [היגעל] (ערובין ק) רמו במשוניתא הנך דסליקי לעילאי אסירי פי' שאם יצאו מן האילן שרשין הרבה שהן מושלכין על הארץ כנשר זו על גבי זו מה שעולה למעלה מג' הוא כאילן ואסור למטה מג' מותר. יש גורסין דמו בד'. ויש שגורסין רמו בר' (תענית כג) אהדריה משוניתא לחוני המעגל (ב"מ קח) ואי מפסקא משוניתא או ריכבא דדיקלי פי' מקום גבוה מפסיק בין שני שדות כגון איזהו שונית מקום שהים עולה מזעפו וי"א כמין גומא ויש אומר כגון אילני סרק (אמר בנימין פירוש מושון בלשון יוני גדר או חומה או מקום גבוה של עצים ומלת שונית עיין בערך שונות): [הפלאה שבערכין]משניתא עירובין דף ק'. רמו במשוניתא הנך דסלקין לעילאי אסירן עכ"ל. (לפנינו איתא דדמו כמשוניתא) פירוש שאם יצאו מן האילן שרשין הרבה שהן מושלכין על הארץ כגשר זו על זו מה שעולה למעלה מג' הוא כאילן ואסור למטה מג' מותר יש גורסין דמו בד' ויש גורסין רמו ברי"ש עכ"ל. וז"ל רש"י דדמו כי משוניתא כשן סלע כהר זה שמשופע לצדדין כך יוצאין שרשים קטנים מתוך הגדולים לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן והגדולים הולכים ומגביהן באלכסון יותר משלש כזה:
משפו דכולא בישא כבר פי' בערך מסתו:
משפחה [פאמעליא] (שבועות לט) כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן נפרעין ממנו וממשפחתו וכו' עד אין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים וכו'. משפחת בית נבלט היתה בירושלים והיתה מתיחס משל ארנון היבוסי פעם פסקו להן שש מאות ככרי זהב שלא להוציאם חוץ וכו'. (בסוף פיאה ירושלמי):
משפל [מיסט קארב] (שביעית פג) של עשר עשר משפלות (כלים פי"ט) משפלת שנפחתה רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין (שם פכ"ד) שלשה משפלות הן של זבל טמאה מדרס וכו' (תהלות פ"ה) אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרושה וחבלי מטה והמשפלית (בויקרא רבה זאת תהיה פרשה ראשונה) א"ר חנין דכיפרין תלולית זו של עפר מה הטיפש אומר מי יכול לסיפה אבל הפיקח אומר ולא אחד צברה אף אני קוצה שני משפלות היום ושני למחר עד שאני מסיפה פי' קופות שמוציאין בהן זבלין ובלשון ישמעאל נקראת אלמשפל:
משק [ביזאם] (כתובות עה) זיעה גבי כהנים אפשר לעברה במקוה דחמרא ומור' ומושקון (ברכות מג) המגמרות כולן מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממוש"ק שמן חיה הוא ומברכין עליו בורא מיני בשמים ועוד כתב בערך מסקי' פי' יש אומר רעי של חיה וכן אלנעבר שהוא מן הדגה כיוצא במ"ושק בורא מיני בשמים מושק מושק"טו בלע"ז ס"א מושך בלשון ישמעאל אלמסך (אמר בנימין פירוש בלשון יון ורומי ישמעאל מין בשם הבא מארץ מזרח וכתבי שהבשם זה עשוי מחיה קטנה מוכה בשבט עד רסוק אבריה ומתה או מדמה או ממורסא הגדל בה אבל אלנעבר הוא מן חמר וכפר הגדל בים ונבלע מהתנינים הגדולים לכן נמצא בבטנה והוא המובחר והיקר שבבשמים): [הפלאה שבערכין]משק כתובות דף ע"ה. זיעה גבי כהנים אפשר לעבורי' במקוה דחמרא ומורה ומושקן עכ"ל. לפנינו איתא בקיוהא דחמרא. פירש"י ביין קהה. והנך שתי תיבות ומורה ומושקון ליתא לפנינו:
משקלת [מויער וואגע] (ב"ב כד) החרוב והשקמ' כנגד המשקולת (כלים פרק כט) חוט המשקולת יתארהו בשרד תרגום מסר לה במשקלתה פי' חוט המשקולת והוא חוט ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאין שבו שוקלין הכותל שלא יבא עקום כדכתיב ואת משקולת בית אחאב:
משקר [געשפאלטען] (ע"ז כח) ואי לא נייתי משקרי חזלוני נחות פי' צפרדעין שהן נסדקין וצפרדע יוצא מהן (אמר בנימין חלזוני אינם צפרדעי' כי אם שקץ המים הנשמר בקליפות קשות כמו לולי' שביבשה): [הפלאה שבערכין]משקר עבודה זרה דף כ"ח: ואי לא לייתי משקרי חלזוני נחות. פירוש צפרדעין שהן נסדקין וצפרדע יוצא מהן עכ"ל. לפנינו איתא חלזוני משקדי:
משר [בייט]. (כלאים פ"ב) הרוצה לעשות שדהו משר מכל מין (קדושין לט) רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי פירוש ערוגות טרוגית וי"א מין משרת ענבים כלומר מחזיק מים:
משתיתא [אינטערהאלטס מאהלצייט] בראשונה היו אומרים במסכת שביעית בגמ' דבני מערבא דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא פי' דאכיל סחורות בעולם הזה כגון פרקמטיא אכל משתה שלו שהיה מזומן לו לעתיד לבא כלומר לא נשתייר לו מה לאכול לעתיד לבא (אמר בנימין לא יתכן פי' זה עיין ערך פרטגם):
מת [שטאדט] (מנחות פה) אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול כבר פי' בערך יוחנן:
מת [טאדט] (סנהדרין נה) בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת (יבמות נה) שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה וכו' פי' גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש (שבועות יח) נועץ ציפורניו בקרקע עד שימות הגיד (כתובות לז) לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעניו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לו אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה פי' דרך עליה לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו (מכות ט סוטה מד) מת תופש ארבע אמות לטומאה (ר"ה כ) מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא רבי אחא ברבי חנינא אמר משום מיתיא פי' דהיכא דאיקלע יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח אבל ירקא אפשר בחמימי פי' אע"ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו וי"א למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יום הכפורים. בעממי שיקברום גוים (מעילה טז) מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין. פי' תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה. (מ"ק כח) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו' למה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות וכו' (בויקרא רבה אחרי מות) למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה וכו' למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה וכו'. באחד בניסן מתו בני אהרן מזכיר מיתתן ביום הכפורים וכו' (בילמדנו זאת חקת התורה) מה ראה לסמוך פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים פרשת פרה היתה בשנה השנית ומיתת מרים היתה בסוף ארבעי' שנה וכו' (בויקרא רבה בצו) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו' וישנה בערך למה. (שם כח) מותא כי מותא ומרעין חיבולא פי' המות של זה כמיתת כל אדם אריכות חוליו תוספת כריבית על המלוה: [הפלאה שבערכין]מת ב' יבמות דף נ"ה: שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת וכו'. פירוש גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש בשבועות דף י"ח. נועץ צפרניו בקרקע עד שימות הגיד עכ"ל. עיין לעיל ערך וטוב: שם באות הנ"ל כתובות דף ל"ז: לפי שמצינו למומתנן בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן ת"ל כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה. פירוש דרך עליי' לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי לי' מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דנתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו עכ"ל. עיין קונטריס סימן נ"ח:
מתיבאתא [לעהר הויז] בגירסייהו טרידן (גיטין ו) כלו' חכמי בתי מדרשות מתני' (בעוקצין יג) מתיאבתא (אמר בנימין מתיבתא תרגום של ישיבות. תרגום של ישב יתב):
מתג [צוים] האמה מיד פלשתים (בברייתא דרבי אליעזר פרק ל"ו):
מתה [געוועבע] (כלים פי"ג) אם התקינה למיתה טמאה של מיתון בין כך ובין כך טמאה התקינה לנר ולמיתוח טמאה (בריש ערלה) ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר כמחט של מיתון. (יבמות מג) התקינה לנר או למיתוח טמאה יש ספרים שכתב בהן מיתה ויש מתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מן וימתחם כאהל לשבת וכך מנהג האורגים יש להן עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטים שבורים ונועצה ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי אורגים הוא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני חוט של ערב ויהיה פי' מחט של מיתון כלי אורגים בו נותנים תקות חוט ערב ומניעים אותו מצד זה לצד אחר לארוג הבגד): [הפלאה שבערכין]מתה יבמות דף מ"ג. התקינה לנר או למיתוח טעמא. יש ספרים שכתב בהן מיתה ויש מתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מן וימתחם כאוהל לשבת (ישעי' מ"ו) וכך מנהג האורגים יש להם עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשם שני מחטין שבורים ונועצים ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי אורגים הוא ע"כ. ורש"י פירוש למתוח. לפרוס בגדים או חוט זו מזו:
מתח [אויסציהן] (כלאים פ"ו) המותח זמור' מאילן לאילן כמו וימתחם כאהל לשבת:
מתחל [שאלע פאן דייטלען] (ברכות לו)הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי פי' קליפי כפניות שהן שומרין לכפניות שהן כופרי וכשיוצאות הכפניות ונעשין תמרים נפלי הני מתחלי ולא מתקמו עד שעת גמר תמרים (כתובות עו) כליל מלכא ומתחלי דערלא סומקא: [הפלאה שבערכין]מתחל כתובות דף ע"ז. כליל מלכא ומתחלי דערלה סומקא עכ"ל. לפנינו איתא דדיקלא ופי שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים:
מתי [ווען] (ריש ברכו') מתי קורין את שמע בערבית פי' ר' מצליח האל"ף אינו עיקר והוא כמו מתי אבא ואראה פני אלהים. מתי אעשה גם אנכי לביתי ויש ששונין מאימתי ואל"ף תוספת כמו א' דאזרוע זרוע ותרגום מתי אימתי והשונה מאמתי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ: [הפלאה שבערכין]מתי ברכות דף ב'. מתי קורין את שמע בערבין. פירש ר' מצליח הא"לף אינו עיקר והוא כמו מתי אבא ואראה פני אלקים (תהילים מ״ב:ג׳) מתי אעשה גם אנכי לביתי (בראשית ל׳:ל׳) ויש ששונין מאמתי ואל ף תוספת כמו א' דאזרוע זרוע ותרגום מתי אימתי והשונה מֵאַמָתַי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ במדבר י"ב) עכ"ל. בדפוסין אחרים נוסחת הערוך בזה"ל ממתי קורין את שמע בערבין פירש רבי מצליח הראשון אינו עיקר והוא כמו מתי וכו'. ויש ליתן טעם למה לא פתח התנה מתי קורין וכו' כלישנא דקרא ואולי תוספת המ"ם כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר לקבל התורה והאל"ף נגד עשרת הדברות שפתח באנכי כנודע. ודע בסמיכות חכמים ריש מסכת ברכות כתב בשם ספר שדה יהושע פירוש על דברי הגאון שכתב מ"ם ראשונה אינה עיקר וכו' ע"ש:
מתכלתא [צושפייז לייטער] (פסחים נ) אמר להו איכא מידי דמיכלא ביה רפתא. ס"א אמר להו קריבו לו מתוכליתא פי' לפתן (שבת עז) מתוכליתא אימתי תכילתא דדא פי' מאחר שתכלה הליפתן מה אוכל פ"א סולם. פ"א שפי' רב האי פישור כלי מטוה וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשות המלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה: [הפלאה שבערכין]מתכלתא שבת דף ע"ז: מתכלתא אימתי תכליתא דדא. פירוש מאחר שתכלה הליפתן מה אוכל פירוש אחר סולם. פירוש אחר שפירוש רב האי כישור כלי מטוה וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשות מלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה עכ"ל. לפנינו איתא מתי תכלה דא פי' רש"י לכשיכלה מה נאכל ונראה לי מתי תכלה דא לפי שאינו כלה עד זמן ארוך שאינו נאכל אלא מעט מעט עכ"ל:
מתל [בייא שפיל]. תרגום ומשול משל ומתיל מתלא:
מתמהא [פערניכטעט] ומאי שנא מחלא מתמהא עיין ערך חל בתרא:
מתן [פייכטען] (שבת קמט) מטילין אותו על החול בשביל שימתין (בפ' אחרון דמכשירין) ואת השום לגג בשביל שימתינו (טהרות פ"ט) המניח זיתים בכותש שימתינו שיהו נוחין לכתוש וכו' פי' לשון רפיון וי"א לשון ליחלות וכן פי' שימתינו דמכשירין שיתלחלחו במי המטר וכן פירוש שימתין דהשואל שיתלחלח המת בחול ולא יסריח וכן פי' הא דגרסינן (ב"ב יח) מתונא קשי לכותל וכן הא דגרסינן (פסחים מז) טינא בר זריעא הוא במתונא:
מתן [ווארטען] (חולין לב) והמתין לה עד שמתה (ברכות כ) היינו דאמרי אנשי מתון מתון ארבע מאה זוזי שוי פירוש הממתין ואינו ממהר מרויח ת' זוזי. (הוריות יד) מתון ואסיק. כתיב ויקרב משה את משפטן מתון זריז אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו תרגומו דין יומא דהוינן מתינן אשכחנא חזינא ואליהו חכה ואליהו מתן:
מתן [הופטע] (חולין נא) אמתנייהו שרי לו פירוש משלשלין אותן עד מתניהם ומורידין אותן מעט מעט שלא ישברו כדי שיוכלו לרוץ. חיורא דתותי מתני כבר פירשנו בערך חיור:
מתן [שטריק] (שבת נא) במתנא בעלמא סגי לה (עירובין לד) אי דאיכא מתנא וכוותא לכתא ומתנא כבר פי' בערך לכתא (ב"מ קיג) מאן דאסר מתנא דכיתנא אחרציה (ב"ב עד) אנא נמי במתנא קאמינא פי' חבל קטן.
מתן [געשאנק] (נדרים נה) לא תיתיב אכרעיך עד דמיפרשת לי מאי דכתיב וממתנה נחליאל (ב"מ מט) האומר לחברו מתנה אני וכו' לחזור בו ואפי' מתנ' מועטת אם חזר בו אין לו עליו אלא תרעומת: [הפלאה שבערכין]מתן ה' בבא מציעא דף מ"ט. האומר לחבירו מתנה אני נותן לך ואפילו מתנה מועטת אם חזר בו אין לו עליו אלא תרעומות עכ"ל. עיין שם היטיב:
מתנונה [הינשווינדען] (סוטה כו) אמר רב הונא במתנונה פירוש מתחלשת ומתכחשת מתדלדלת והולכת במתנונה דרך איברים פי' שהתחיל ממנה אצבע לימוק מעט מעט (ב"ק צא) אמדוהו והוה מתנונה והולך:
מתניתא [לעהר זאץ] (ב"ק צא זבחים צו) רב ששת כי בעינא מיניה פשוט לי ממתניתא כי משכחנא נמי מתניתא דפרכא מתניתא ומתניתא היא (תרגום משנה):
מתק [צייטיג ווערדען] (שביעית פ"ג) רבי יהודה אומר משייבש המתוק פירוש שייבש המבושל (ירושלמי) משייבש המתוק פקוע' פי' אחי רבי דניאל זכרונו לברכה כמו פקועות שדה דלועין הן קרא האי דכתיב מות בסור פי' דלועין מרין (עוקצין פ"ג) לולבי זרדין ושל עדל ועלי הלוף אינן מטמאין טומאת אהלים עד שימתקו פי' שיתבשלו ושימתקו ר' שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן. מתוקה שנת העובד (בילמדנו בריש כי תשא) מתיקה מרגלת לשון תורה (בפסיקתא דדברי ירמיהו ובמגילת איכה):
מתקהא [איילען] (בפסיקתא ויהי ביום כלות) מהו מתלקחת א"ר יהודה ברבי סימון מיתה מתקהא לעשות שליחותיה:
מתרא [טיש] (גיטין סט) וניתי מתורא ומנח עליה פי' דף (אמר בנימין פתורא כתוב בנוסחאות דידן):
מתרין [גרעניץ] (ב"ר פ' נא) ויבאו שני המלאכים לאחד שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע למיתורין שלו מהלך כפגן כיון שהגיע למיתורין שלו מהלך כקלמון (אמר בנימין פירוש בלשון יוני גבול ותחום מקום הממשלה):