יאו [ארטס נאמע]. (חולין י) ר' זירא ור' אסי איקלעו לפונדקא דיאו פי' שם מקום:
יאי [אנשטענדנג]. תרגום נאוה תהלה יאי שבחתא: [הפלאה שבערכין]יאי תרגום נאוה תהלה יאי שבחתא עכ"ל. עפ"י תרגום הזה יתבאר במנחות (דף נג) אמרי ליה רבנן לר' פרידא ר' עזרא וכו' דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן וכו'. וז"ל רש"י אם בן תורה הוא הרי הגון. ועפ"י התרגום הזה יהיה פירושו של יאי נאה ויפה ודע דלכאורה צריך ביאור במה דחזר ואמר אי בר אוריין ובר אבהן יאי הלא כבר אמר אי בר אוריין יאי ומה צריך שוב לומר אי בר אוריין ובר אבהן יאי פשיטא וכי תעלה על הדעת בשביל שהוא גם כן בר אבהן יגרע כחו ולכך גרסת הילקוט (ברמז קס"ו) נכונ' דהכי איתא שם אי בר אוריין הוא יאי ואי בר אוריין ובר אבהן הוא יאי ויאי אי בר אבהן וכו'. וכן כתבתי בגליון הש"ס שלי וכן מצאתי בתשובת הריב"ש (סימן צד):
יאור [קאנאל] (ב"מ קג) אריסא עביד ביה יאורי פירוש עושה חריצין בקרקע שהולכין המים על פני השדה:
יאוש שלא מדעת פירשנו בערך יע"ל קג"ם:
יאת [געניסען] (ברכות נא) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו (שבת מב) אין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן פי' ענין הנאה:
יבב [קלאגען] (ר"ה לג) שיעור תרועה שלש יבבות (אמר בנימין תרגום והרעותם יביבו ותיבבון): [הפלאה שבערכין]יבב (ראש השנה דף לג). שיעור תרועה שלש יבבות עכ"ל. ובגמרא (שם) איתא יום תרועה יהיה לכם לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון ובמוסף שם (א"ב תרגום הריעו והרעותם יביבו ותיבבון) עכ"ל. וכן כל תרועה הנזכרת בתורה תרגום אונקלוס ותרגו' יונתן יבבא ועל והרעותם בחצוצרת תרגום אונקלוס ותרגום יונתן ותיבבו בחצוצרתא. ודע דמ"ש הרב המוסיף הריעו אינו בתורה אלא בשופטים ובעזרא. ודבריו צ"ע:
יבדה [פערלירען] (בפסיקת' דויהי בשלח פרעה) אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדה פי' לא מתאבדה:
יבחוש [ווירמע]. (נדה כא) המפלת כמין קליפה כמין יבחושין אדומים פי' תולעים כדאמרינן (חולין סז) ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין וכדאמרי' (זבחים כב) למעוטי יבחושין אדומין אפילו בעינייהו נמי דהא תנן אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו:
יבלת [ווארצל] (עירובין קג) חותכין יבלת במקדש. (פסחים סה) וחתיכת יבלתו אין דוחין פי חרוץ או יבלת בלע"ז קורין אותו ברו"קא וי"א פור"ו:
יבם [פפליכט עהע] (יבמות לט) פי' ר"ח השתא קיימא לן כרבא דאוקמה למתניתין לרבנן דאמרי על איזה דרך כונסה קיים מצות ייבום ואף על פי שאין הלכה כאבא שאול עדיף לעשות כמותו כדגרסינן (שם קט) לעולם ידבק אדם בשלשה דברים וחד מינייהו בחליצה כאבא שאול: [הפלאה שבערכין]יבם (ביבמות פרק החולץ דף לט) פי' רבינו חננאל השתא קיימא לן כרב דאוקמה למתניתין כרבנן דאמרי על איזה דרך שכונסה קיים מצות יבום ואף על פי שאין הלכה כאבא שאול עדיף לעשות כמותו כדגרסינן בפרק בית שמאי (שם דף קט) לעולם ידבק אדם בשלשה דברים וחד מינייהו בחליצה כאבא שאול עכ"ל. וז"ל תוס' יבמות (דף לט). סוף ד"ה אמר רב וכו' ור"ח פסק כאן דמצות יבום קודמת וחזר בו בפ' מצות חליצה ופסק דמצות חליצה קודמת עכ"ל. וצ"ע:
יברוח [איין ארט פפלאנצע]. (סנהדרין צט) מאי דודאים אמר רב יברוחי (בב"ר) דהוא לשון ישמעאל יברוח (אמר בנימין תרגום דודאים בשדה יברוחין בחקלא):
יגל [ראבינישער צייכען] דנין יגל מיגל עיין בערך תבט"ש:
יד [גלייך, זאריס] (בריש עדיות ב ובריש נדה ב) מעת נעת ממעט' על יד וכו' ומפורש בגמ' הא דתניא בריש תוספת נדה כיצד בדקה עצמה באחד בשבת ומצאתה טהורה וישבה לה ב' וג' ולא בדקה ובד' בדקה ומצאתה טמא' אין אומרין תטמא מפקידה לפקידה אלא מעת לעת וממעטת וכו' ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת וכו' (אמר בנימין תרגום אל תהרגם לא תקטלינון מיד פירוש כמו מן יד תכף לאלתר):
יד [האנד] (שם יג) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תיקצץ פי' לבדוק בכל שעה מפני הנידות ובאנשים תיקצץ שאם בדק האיש בכל עת באבר מביא שכבת זרע וזה הדבר אסור. (בריש עוקצים חולין קיח) כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא ומצטרף פי' ידות כגון קנה של שבולת ועוקץ פסיגת האשכול שהוא היוצא מן הגרגרים וכיוצא בהן שדרך בני אדם לתפשם בידם ולאכול מהן או לתלותן בהן או להפכן ממקום למקום וכיוצא בדברים הללו נקראו ידות כדרך שנקרא בית תפישת יד בכלים ידות הכלים ומה שהוא עשוי להגן כגון העור בבשר וקליפי אגוזים וקליפי רימונים וכיוצא בהן נקרא שומר (מנחות לו) רב אשי אמר ידכה יד כהה יד שמאל מדכתיב כהה בלשון נקבה כלומר באותה יד שהיא חלשת כנקבה היינו שמאל (בילמדנו) ידכה ה' יתירה הרי חמשה ד' טטפות בראש וטוטפות אחד ביד. (שבת יג פסחים יט ובסוף זבין) אלו פוסלין את התרומה וכו' עד והספר והידים (ובפ"ג בילמדנו יפקוד ה') אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה וסמכת את ידך עליו יד אחת מה עשה משה סמך שתי ידיו עליו וכולי (ובריש והיה עקב תשמעון) מהו יד ליד לא ינקה רע אמר הקב"ה לישראל לא תלמדו את התורה על מנת ליטול שכרה מיד לא תעשה את המצות ותבקש שכרה מיד ליד ואם עשה כן נקרא רע שלא הניח לניניו כלום וכו' (סוטה ד) אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו הקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו וכו' אמר רבי חייא בר אשי אמר רב מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה:
ידיד [געליבטער. פריינד] אשר קידש ידיד מבטן פי' רב שרירא זה יעקב אבינו דכתיב ביה ואהב את יעקב והוא המקודש מן הבטן ועודנו במעי אמו שנאמר ורב יעבוד צעיר כלו' שקדושת זרעו של אברהם אבינו בו תמצא וכבר הוזכר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכשבאנו לברך אל קדושת השאר וחתימת צאצאיו באות ברית קודש לא תמצא זה לא באברהם ולא ביצחק אלא ביעקב. (מנחות נג) יבא ידיד בן ידיד ויבנה לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים: [הפלאה שבערכין]ידיד (שבת דף קלז). אשר קידש ידיד מבטן. פי' רב שרירא זה יעקב אבינו דכתיב ביה ואהב את יעקב והוא המקודש מן הבטן ועודנו במעי אמו שנא' ורב יעבוד צעיר כלומר שקדושת זרעו של אברהם אבינו בו תמצא וכבר הוזכר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכשבאנו לברך על קדושת השאר וחתימת צאצאיו באות ברית קודש לא תמצא זה לא באברהם ולא ביצחק אלא ביעקב עכ"ל. ורש"י פירש יצחק קרוי ידיד על שם אשר אהבת. מבטן. דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב אבל שרה אשתך וכו' והקימותי את בריתי אתו היינו מילה. אבל תוספ' כתבו בשם ר"ת שהוא אברהם אבינו שנקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי וכו' ע"ש:
ידעוני בעל אוב וידעוני כבר פירשנו בערך אוב:
ידפת [ארטס נאמע] ישנה וגדור וחדיד ואונו וירושלם מיהודה (בסוף גמ' דערכין) פירוש עיירות הן (אמר בנימין עיר בצורה היתה בגליל ובכבושה נתפש יוסיפון יום ארבעים אחר עמדה במצור):
ידקי [פרעזעדענט] (בב"ר פר' נ) ולוט יושב בשער סדום ישב כתיב אותו היום מינוהו ארקי יודקו פי' ראש סדיינים לעז הוא (אמר בנימין בנוסחאות שלנו כתיב ארכי דיינים ואמת דבר בעל הערוך בלשון רומי יודיקי ראש הדיינים ובלשון יוני אומרים ארשידיקי):
ידקרת [שטאדט עטוואספערגרעסערט] (קדושין יו) אמר רב יוסף יודקרת קא חזינא הכא פי' דבר שהוא מחזיק מקום מועט כמו יוד שהיא קטנה נעשה לעיר גדולה כגון קרתא הכא נמי מברייתא קטנה ריבה דברים שלא לצורך הלא איצטריך למיכתב ענק עבד עברי לעצמו לאביי איצטריך דהא עני תוטאי הוא. פירש גאון דיקרת שם חכם הוא. א"ל אביי הכי אמר רב יוסף הא מני תוטאי הוא (תענית כד) איכא רבי יוסי דמן ידקרת: [הפלאה שבערכין]ידקרת (קידושין דף יו) אמר רב יוסף יו"ד קרת קא חזינא הכא פי' דבר שהוא מחזיק מקום מועט כמו יו"ד שהיא קטנה נעשה לעיר גדולה כגון קרתא הכא נמי מברייתא קטנה ריבה דברים שלא לצורך דלא איצטרך למיכתב ענק עבד עברי לעצמו לאביי איצטריך דהא מני תוטאי היא פי' גאון דידקרת שם חכם אמר לי' אביי הכי אמר רב ששת הא מני תוטאי היא. ובתענית (דף כג ודף כד). איכא רבי יוסי דמן ידקרת עכ"ל. וכן לשון רש"י יו"ד קרת. יו"ד שהיא קטנה עשאה עיר גדולה כלומר האריך משנתו חנם. ובגליון הש"ס שלפני נדפס בזה"ל. פי' גאון יוד קרת שם עיר כההיא דפרק סדר תעניות אמר רבי יוסי דמן יודקרת. ונכון הדבר להגיה על פי עדות הגליון הנ"ל להגיה כאן לפנינו שנדפס פי' גאון דידקרת שם חכם דצריך להיות שם עיר הוא ולכן שפיר מסיים רבינו ובסדר תעניות האלו איכא רבי יוסי דמן ידקרת כדי להביא ראיה די דקרת שם עיר היא אבל אי אמרינן דידקרת שם חכם הוא אין מסדר תעניות האלו שום ראיה ואדרבא משם מוכח להדיא דלאו שם חכם הוא דהא שם איתא דמן ידקרת. ותו אי שם חכם אי אפשר להולמי דברי רבי יוסף דאמר יוד קרת קחזינא הכא. אלא ניכרין דברי אמת דצ"ל פי' גאון דידקרת שם עיר הוא ולא בא הגאון לחלוק על פירוש הראשון שכתב רבינו וגם רש"י. דעיקר הפי' נכון מיו"ד שהיא קטנה עשאה עיר גדולה אלא דעל זה בלחוד קצת קשה דהו"ל לרב יוסף למימר יו"ד קרתא וכו' דקרתא הוא פי' עיר בכל המקומות בגמרא ובתרגום לכך המציא הגאון משום דיודקרת בעצמה שם עיר הוא לכך נקיט רב יוסף לסימנא שפיר יוד קרת קא חזינא הכא ודע דלפנינו בתענית (דף כג. ודף כד). איתא רבי יוסי דמן יוקרת וז"ל רש"י דמן יוקרת מקום ולכך רש"י לפי גרסתו לא מצי להוסיף על פירושו כמו שפירש הגאון בהוספת נופך. ועיין בתענית (דף כא). דרוקרת עיר המוציאה וכו' וברש"י שם ד"ה כפר עכו דרוקרת נ"א דיוקרת עיר ששמה יו"ד והיא קטנה על שם שהיו"ד קטנה באותיות. ואין כאן מקום להאריך וגם בנדה (דף נח). אמר רב נחמן בר יצחק והא דרוקרת כעיר שיש בה וכו':
יי [גאטט] מלמעלה קודש מלמטה. (שבת סג) פירוש כך היה נכתב קדש לה' כדי שיהא השם למעלם ונקרא כראוי: [הפלאה שבערכין]יי (שבת דף סג). יי מלמעלה קודש ל' מלמטה פי' כך היה נכתב קודש לה' כדי שיהא השם למעלה ונקרא כראוי עכ"ל. עיין מה שכתבו תוספת:
יה [געשרייא] (ב"ר פר' ואל שדי יתן לכם רחמים) כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה פי' בלשון יוני ענין צעקה וצווחה:
יהב [לאסט] (ר"ה כו מגלה יח) שקל יהביך ושדי אגמלאי כלומר טעונך:
יהט [צווייג] כנצר נתעב תרגום כיהט טמיר:
יהר [פעריל] אדמו עצם מפנינים תרגום סמקו חיזו יתיר מן יוהרין:
יהיר [שטאלץ] (ברכות יח) חייש ליהורא. (שבת קלט סנהדרין צח) אי בטלי יהירי בטלי אמגושי פירוש יהירי גסי הרוח אמגושי מכשפין סיגיך כסף מעורב כן הוא בן תורה אם יש בו גסות בדיליך מכשף שהוא בדול מן היראה ומוסר עצמו לשדים גזיפטרי רשעים (סוטה מז ב"ב צח) האי מאן דמייהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר גבר יהיר לא ינוה לא ינוה בנוה שלו. (סוכה לז) מעשה ביהירי ירושלם: [הפלאה שבערכין]יהיר (סנהדרין דף צח). בענין משיח אי בטלי יהירי בטלי אמגושי. פי' יהירי גסי הרוח אמגושי מכשפין עכ"ל. עיין לעיל ערך גז ז' גרס גאזי דפאטי ומפרש סריסים ושוטרים השרים ע"ש וצע"ג. ורש"י פי' גזריפטי נוגשי שוטרי מלכות. ובסנהדרין פי' רש"י שופטי אומות העולם שרובטין את ישראל במקלות: שם באות הנ"ל (סוכ' דף לז). מעשה ביהירי ירושלים עכ"ל. לפנינו איתא ביקירי ירושלים ופירש"י מנכבדי ירושלים העשירים:
יון [טויב] (ברכות נג שבת מט) מהיונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן מאי שנא יונה שכנפיה מגינות עליה יותר משאר עופות פי' (בב"ר בריש ויאמר ה' אל אברם ואומר מי יתן לי אבר כיונה) למה כיונה רבי עזריה בשם רבי יודן בר סימון אומר לפי שכל העופות בשעה שיגעין הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן ונתפשין אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחת מאגפיה ופורחת באחת והיא נצולת ואינה נתפסת. (חולין קלח) וכן יונים דורסיות פטור מלשלח גמ' מאן דתני הורדוסיות על שם הורדוס פי' הורדוס המלך הביא יונים מן המדבר וגידל אותם בישוב ונעשו תרבות ונקראו על שמו הורדסיות ומאן דתני דורסיות על שם המקום שהביא' משם: [הפלאה שבערכין]יון (מגלה דף ט). אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית (גמרא) אמר קרא יפת אלהים ליפת מיפיותו של יפת כלומר ממבחר בניו והוא כתב יון שהיא מובחרת יהיו באהלי שם שהם בני ישראל עכ"ל. לפנינו איתא יפיותו של יפת וכו'. ופירש"י יפיותו של יפת הוא לשון יון לשונו יפה משל כל בני יפת:
יון [גריכיש] (מגילה ט) אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית (גמ') אמר קרא יפת אלהים ליפת מיפותו של יפת כלומר ממבחר בניו והוא כתיבת יון שהיא מובחרת יהיו באהלי שם שהם בני ישראל:
יוחני [נאמע] (מנחות פה) א"ל יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול פי' רב שריר' כך היא השמועה ומשל הוא שהרבה אומרין אותו בני אדם ופירושו לעיר של ירק שרוב ירק מצויה לתוכה תדיר לא תאמר עיר פלוני הרבה ירק יש בה היאך אוליך אליה ירק אלא הולך לשם שפעמים שחסר מה שבמקומם ואין אחרים נושאין אליהן ואתה תמכור ביותר. וכן עיר שבארץ ישראל ששמה עפריים היה מרבה תבואה למאד וכן שנינו (שם פג) וכולן אין באין אלא מן המובחר ואיזה המובחר שלהן מכמס וזנוחה אלפא לסולת שנייה לה עפריים בבקעה ופירו' אלפא ראשונ' מן גימטריא כמה ששנינו אלפא ביטה גמא וכן כשבא משה למצרים באותות שנתן לו הקב"ה אמרו לו יוחני וממרא ראשי החרטומים של פרעה זו היא מלאכתנו ואנו יכולין לעשות כן בלהטינו ואתה דומה כמי שמביא תבן לעפריים שהיא עיר תבואה וממנה שבה למקומות הרבה ואיך יביא אדם אליה תבן אמר להון אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול היא שפירשנו והרי הבאתי אליכם האותות האלה פעמים שאין אתם יכולין לעשות כיוצא בהן וחוזרין בני אדם אל שלי מהתל היה בהן עד שבררו לו מן השמים ויבלע מטה אהרן:
יוחני [פרויען נאמע] (סוטה כב) כי קא אמרינן כגון יוחני בת רטיבי פי' יוחני בדרך כשפנות היתה אוסרת הנשים המעוברות שלא תלדנה ובהגעת לידתן היו מצטערת והיא מראה עצמה צדקת והיו באין אצלה ואומרים לה אולי תבקשי רחמים על פלונית שתלד והיא מתרת הכשפנות ומיד יולד עד שנתגלה שהיתה רעה ומכשפת והרגוה:
יוחנא [איין ארט היישירק] (חולין סה) למינהו למינהו למינהו למינהו ארבעה פעמים האלה להביא צפורת כרמים. ויוחנא ירושלמית והערציביא והזרבונית שהן חגבין טהורין:
יורה [קעססעל] (ע"ז עו) כיצד מגעילין א"ר הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה איבעיא להו יורה גדולה מאי תא שמע דרב עוקבא זבן דודא מגוי עבד ליה גדנפא דלישא ומליא מיא וארתח' אמר רבא וכו' (כלים פ"ח) יורות של ערביים שהוא חופר בארץ וטח בטינא וכו' פי' הערביים חופרים בארץ ובונין שם קדירות ומניחים חלול תחת הקדרות ומדליקין שם האש ומבשלין תחת הארץ:
יחיד [איינציג] (יומא כג) ויחידים מוציאין שתים פי' רבנן (תענית י) התחילו היחידים מתענין ואמרינן מאן יחידין אמר רב הוא רבנן ומה שאמרו כאן בבריא כאן בחולה חולים היינו רבנן (נדרים מט) רבא אמר מאן חולים רבנן רבא לטעמיה דאמר כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כי האי תנא קצירי קצירי ממש מריעי רבנן. ויש ששונים יהירים (סוכה לז) מעשה ביהירי ירושלם ופי' אנשים בעלי גאות אינו טוב להן לעשות כמעשה שעושים אחרים שגנאי הוא להן (בסיפרא בפרשת כהן משיח) לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצות יחידות פירוש ע"ז שהיא כתובה בפני עצמה בפרשת שלח לך אנשים ואם כל עדת ישראל ישנו: [הפלאה שבערכין]יחיד (יומא דף כג). ויחידים מוציאין שתים. פירוש רבנן כדתנן בתענית (דף י). התחילו היחידים מתענין ואמרינן מאן יחידין אמר רב הונח רבנן ומה שאמרו כאן בבריא כאן בחולה חולים היינו רבנן דגרסינן בנדרים (דף מט). רבא אמר מאן חולים רבנן רבא לטעמיה דאמר כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כי האי תנא קצירי קצירי ממש תריעי רבנן. ויש ששונים יהירים כדאמרינן מעשה ביהירי ירושלים ופי' אנשים בעלי גאות אינו טוב להם לעשות כמעשה אחרים שגנאי הוא להם וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י בד"ה ויחידים בחולין שאין יושבין עם שאר בני אדם אלא שוכבין או יושבין לבדם עכ"ל. וקצת קשה לפירוש רש"י דהא כבר תנא בהך ברייתא בחולה דמוציא שתים ותו מאי שנא דמתחלה קרו להו חולה והדר קרו להו יחידים אבל לפירוש הערוך אתי שפיר:
יחי [איילין] תרגום ימהר יחישה יוחי ויגלי:
יחט [פרפיהרער] תרגום יגער ה' בך השטן יזוף ה' בך יחטא:
יחול [האפפען] (ברכות טז) ונמצא יחול לבבינו פי' תאות לבבינו ולא נתבייש מאבותינו פי' יותר מאבותינו מדין קשה פי' שיכולין אנו לדון שלא בקושי קרן אורה כלומר שיהא לנו אורה:
יחניף [איין צוזאממען געזעטצעס ווארט פון יחון אף] (בוישלחו בסוף פ' אלה מסעי) כי הדם הוא יחניף את הארץ רבי יאשיה היה אומר בו לשון נוטריקון כי הדם הוא יחון אף על הארץ. (ובתענית ירושלמי) בעון שפיכות דמים גשמים נעצרים שנאמר יחניף יחון אף על הארץ:
יחס [געשלעכט] ממשפחת אלימלך תרגום דמן ייחס אלימלך. על האבן השנית כתולדותם תרגום ירושלמי יחוסיהן (אמר בנימין לשון מקרא זה ואמצא ספר היחס):
יחף [בארפוס] (יומא עז) יחף מאי מנעי רגלך מיחף מנעי עצמך מחטא כדי שלא תבוא רגלך לידי יחוף. (מכשירין פ"ג) בשעת הדייש והיחף לעולם טמא פי' אם היה שעת הקציר רוצה הוא לרחוץ רגליו בשביל שיהו נקיים לדוש התבואה:
יחור [צווייג] (פ"ק דכלאים) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שתהא מקירו פירש ייחור נצר כדכתיב ונצר משרשיו יפרה:
יטור [וואלקען זיילע]. משאת העשן עמוד עשן תרגום יטור דתנן ועתר ענן הקטרת תרגום יטור ותימרות עשן תרגום ויטורין דתנן:
יי [טרויר געשרייא] מה בריומה בר בטני תרגום יי ברי ויי בר כרסי ויי בר נדרי (אמר בנימין פי' בלשון יוני מלה מורה על הכאב ועצבון):
ייבא [קאפף בינדעל]. (ב"ב קמו) בגמ' השולח סבלונות תרגום רבא בייכא וסבתכא פירוש בקישוריה ובכפה שעל ראשה דלאו דבר חשוב הוא ובמתנה יהיב לה:
יילי [בליטזויגער] (ב"ב ד) אהדר ליה כלילא דיילי (שבת נד) כי היכי דלא לימצוה יילי תרגום והאנקה והכח ויילא וכוחא ובלע"ז סנג"י סו"קא ובל' ישמעאל עלקא (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין תולעים מרבים רגלים ובעלי' שער): [הפלאה שבערכין]יילי (בבא בתרא דף ד). אהדר ליה כלילא דיילי ובשבת (דף נד). כי היכי דלא לימנוה יילי תרגום והאנקה והכח ויילא וכוחא ובלע"ז סגנ"י ובלשון ישמעאל עלקא עכ"ל ז"ל רש"י (בב"ב) והאנקה מתרגמינן וילא והוא שרץ שקורין הרצו"ן. ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו עכ"ל. ובשבת פירש רש"י דלא למצוה יאלי שלא יינקוה עלוקה שקורין שנשיא"ש עכ"ל. ובתרגום אונקלוס שלפנינו איתא וילא בחד יו"ד כדברי רש"י ולפ"ז צ"ל בב"ב כלילא דילא בחד יו"ד ולא כמו דאיתא לפנינו בש"ס וברש"י דיילי ובין לרש"י ובין להערוך צריך להיות עכ"פ אלף בסופו. ודע דגם שדברי רש"י בתרי מסכתות הנ"ל אינם מתכוונין מתוך דבריו עכ"פ למדנו כוונת התרגום יונתן דעל והאנקה מתרגם ומניקת חיויא והיינו ילא דאיתא בתרגום אונקלוס והוא עלוקה דהביא רש"י בשבת דיונק מבהמות:
יימים [דיא פארכט בארען] (חולין ז) אמר רבי יהושע למה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות:
יין [וויין] (שבת סב) בפת עמילה בבעולה או בפת שאינה עמילה בבתולה ביין גרדלי או ביין חרדלי באשה יפה או באשה שאינה יפה במיסב רחב או במיסב קצר באשה גדולה או באשה קטנה בחבר טוב או בחבר רע באשה טובה או באשה רעה (עירובין סה) אמר רבי חייא בר אשי אמר רב כל שדעתו מיושבת עליו ביינו יש בו מדעת של ע' זקנים יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד פי' מנין יין ע' ומנין סוד ע':
יינמילין [פערבעסטער וויין] (תרומות פי"א) עושין את היין יינומלין (שבת קלט) ועושין יינמלין בשבת פי' יין מילי ובגמ' מפרש יין דבש ופלפלין (אמר בנימין פי' בלשון יוני יין מזוג עם דבש והיה משקה ידוע אצל הרופאים ולפעמים מערבים בו מיני בשמים): [הפלאה שבערכין]יינמילין (שבת דף קלט) ועושין יינמלין בשבת פירוש יין מילי. ובגמרא מפרש יין דבש ופלפלין עכ"ל. הביאו ג"כ לעיל בערך אנומלין ע"ש וכן הוא לפנינו במשנה ובגמרא אנומלין:
ייניס [באקסבוים] (שבת קכט) רב יהודה צלחו ליה פתורא דיינים (דיונה כתוב) פירוש שלחן של ברושים:
ייס [געזונדהייט] (ברכות דירו' פי' כיצד מברכין) מהן דעטיש גו מיכלא אסור למימר ייס פי' בלשון יוני יהיה לרפואה ובעל הערוך גרם זטי עיין שם:
ילד [יונגע פפלאנצע] (נדרים נז) ילדה שסיבכ' בזקינה ובה פירות אף על פי שהוסיפה מאתים אסור פי' ילדה נטיעה של ערלה שהיו בה פירות ערלה שסבכה בזקינה שהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר אף על פי שהוסיפה שוב שהורכבה בזקינה מאתים ממה שהיתה בשעת הרכבה אף על גב דשאר ערלה בטלה במאתים אסור. (סוטה מג) ילדה שסיבכה בזקנה בטלה פי' בטלה מדין ערלה וכיון דבטלה לא הוי נטיעה ולא ישוב עליו מעורכי מלחמה:
ים [איין רינדע זאך] (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל פי' בגמרא ים טלופתא יש אומרים עיגולין עצמן ויש אומרים עדשה והיא אבן עשויה בעיגולין לסחוט עליה זיתים או ענבים:
ים [איין מעהל זיפ] (כלים פט"ו) ים נפה של סלת טמאה פי' נפה ארוגה ואותו ארג השיער שמוציא הקמח בלא סובין נקראת ים למה לפי שסביבותיה זיר של עץ כמו סביבות הים יבשה:
ימי [ארטס נאמע] (עירובין יב) כי סליק רבי אבא מימי פירשה אמר ליה אין כמימי לטיגני פי' מקומות וכבר פירשנו בערך טגן: [הפלאה שבערכין]ימי (עירובין דף יב). כי סליק רבי אבא מימי פירשה עכ"ל. לפנינו איתא רבי זירא:
ים [טאג] (ברכות נא) ב"ש אומר מברך על היום ואחר כך על היין פי' על היום קידוש היין בורא פרי הגפן. (מנחות ק) שאפי' על השלחן ימים אין בכך כלום פי' אם נשארו על השלחן שנה תמימה אין אנו חייבין עליה כלום:
ימין [דיא רעכטע] (במגלת איכה השיב אחור ימינו) לקץ הימין קץ נתתי לימיני כל זמן שימיני משועבדת בני משועבדין גאלתי ימיני גאלתי בני הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ובריש גמרא דחלק פי' לקץ כעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו:
יגיבא [ווארם] (חולין כח) מאי לאו בעוף דקא בעי לדמיה ליניבא לא בחיה דקא בעי לדמיה ללכא (שם פה) רבי חייה נפל ליה יניבא בכיתניה פי' דם העוף שעושין אותו להמית התולעת שגדל בפשתן ויש מפרשים התולעת הזה כשירית דם העוף בורח מן הפשתן ודם החיה עושים אותו לצבע לכא סם שניו לכ"א ודם מחיה מחזק אותו הגוון ועוד מפורש בערך אנבא:
ינובריס [מאנאטס נאמע] (ירושלמי דע"ז פרק לפני אידיהן) בגין כן צווחין לי קלנדס ינובריי' פי' בלשון רומי ראש השנה פי' קלנדס ראש חדש פי' ינבריוס חדש ראשון שלהם עיין ערך קלנדס:
ינון [געשפראצט] (בבריתא דרבי אליעזר פ' לב) לפני שמש ינון שמו שהוא עתיד לינון ישיני עפר לפיכך נקרא שמו ינון (אמר בנימין פי' להוציד ולהחיות ישיני עפר נין בלשון עברי ילד):
יסכה [זעהען] (סנהד' סט) יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש דבר אחר יסכה שהכל סכין ביופיה:
יסמין [איין ארט בלומען] כוספא דיסמין פי' בערך כסף (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי וישמעאל מין פרח לבן ולו ריח ערב טוב):
יעא [בליהן] תרגום ירושלמי והנה פרח מטה אהרן והא יעא חטר אהרן:
יעבץ [נאמע] (תמורה יו) תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענהו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל:
יעידה [בעשטוממונג] מה לבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשד' אחוזה (ובסוף תורת כהנים) מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי:
יעט [ראטהען] (בדניאל) ושבעה יעטוהי פי' יועצין תרגום בפסוק רשי הוליד את דוד עטיו דיהב חויא לחוה אתת אדם וזה מה שאמרו חז"ל עטיו של נחש:
יעל [ראבינשער צייכען] קג"ם י' יאוש שלא מדעת (ב"ני כא) ע' עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל (סנהד' כז ב"ק עב) ל' לחי העומד מאליו (עירובין יב) ק' קדושין שאין מסורין לביאה (קידושין נא). ג' גידול בר דעילאי שדר גיטא לדביתהו (גיטין לד) אמר אביי ברוך הטוב והמטיב ולא בטל הגט דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיאמר בפי' בטל יהא הגט הזה ואי הדר שליח ויהיב לה ההוא גיטא מיגרשא ביה. מ' מומר אוכל נבילות לתאבון (סנהדרין כז): [הפלאה שבערכין]יעל (ר"ה דף כו) שופר של ר"ה של יעל פשוט. פירוש יעל כשבה נקבה ולעולם הוא פשוט. ובתענית בשל זכרים כפופין. פי' של אילים שהן גדולין וכפופין וכו' עכ"ל. (בתוס' דף כו) חולקים על הערוך והסכימו לרש"י דיעל הוא חיה שקורין שטיין בא"ק דכתיב הרים הגבוהים ליעלים וכו' ע"ש. ולדידי צ"ע עוד מהא דאיתא בתוספתא (דר"ה פ"ב) בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאינו מצוי לשאינו מצוי. הכוונה דשל יעלים אינו מצוי לכך תוקעין בו ביובל שהוא ג"כ אינו מצוי. ואי כפי' הערוך דיעל הוא כבשה קשה דמצוי הוא למאור (ובחידושי לסוגיא דר"ה הארכתי בס"ד) שוב ראיתי בתי"ט כתב ראי' מירוש' נגד פי' רבינו הערוך דבשלמא לפי' רש"י אתי שפיר דבהמה מצויה וחיה אינה מצויה אבל לפי' הערוך מאי מצוי ואינו מצוי איכא בין זכר לנקבה ע"ש. וראיתי בתשובת חכם צבי כתב על התי"ט דנתעלמ' ממנו הלכה דבכורות (דף מד). דסלקא אדעתיה רחל שיש לה קרנים הוי מום וא"כ אף שהכבשה מצויה קרניה אינם מצויים וכו' ע"ש. מיהו לפי מה שכתוב רבינו פירוש יעל הוא כבשה נקבה ולעולם הוא פשוט וכו' משמע דשכיח קרנים שהוא פשוט דבמלתא דלא שכיחי ואינו מצוי לא שייך לומר ולעולם הוא פשוט דהא כל עיקר קרנים לא שכיחי. ובפרט לפי מה שהעתיקו התוס' לדברי רבינו בזה"ל וקרן הכבשה רגיל להיות פשוט. משמע להדיא דכל הכבשים יש להן קרן ואולי אותן שאין להם קרן רחל מיקרי ולפיכך נקט רב חסדא בבכורות (דף מד) רחל שיש לה קרנים וכו' ולא נקט כבש וחלוקים כבש ורחל בענין הקרנים:
יעל [שטיין באק] (ר"ה כו) שופר של ר"ה של יעל פשוט פי' יעל כשבה נקבה ולעולם הוא פשוט ובתעניות בשל זכרים כפופים פי' של אילים שהן גדולים וכפופים קרנות שן והבנים תרגום קרנין דיעלין שן דפילין וטווסין:
יעק [עיקעל האפע] תרגום ויקצו מפני בני ישראל ואתיעקו מצראי בחייהון:
ייערשיה [נאמע] (ב"ר פ' עה) בגד ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם בשעה שמרעיש עולמו אליהו מזכיר זכות אבות בני ירוחם הקב"ה מתמלא רחמים על עולמו:
יף [שעהן] (פסחים פט) הרי שהיו ידים של אחד מהן יפות כלומר אוכל הרבה:
יפגענו [באגעגענען] (בהגדת ילמדנו) פן יפגענו בדבר או בחרב יפגעך צריך לכתוב אלא נהגו כבוד למלכות:
יפנה [נאמע] (תמורה יו) וכלב בן קנז והוא כתב וכלב בן יפנה אמאי קרי ליה בן יפנה שפנה מעצת מרגלים: [הפלאה שבערכין]יפנה (תמורה דף יו). וכלב בן קנז והא כתב וכלב בן יפנה אמאי קרי ליה בן יפנה שפנה מעצת מרגלי' עכ"ל. לפנינו איתא קצת בנוסחא אחרת ע"ש:
יצהר [עהל] (סנהדרין כד) אלה בני היצהר אילו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן:
יציב [היימיש געוויס] (יומא סז) יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא פי' משל הוא כלומר האזרח למטה והגר למעלה הגחלים בימין והקטרת בשמאל וכן פי' יציב (עירובין ה' אם הוא פתוח לכרמלית דלית ביה חיוב חטאת אסור להשתמש בתוכו עד שיעשה לו לחי להתירו ואם פתוח לרשות הרבים דחיישינן לחיובו חטאת יהא מותר בלא לחי כלו' איך יהא דין כרמלית חמור מרשות הרבים (אמר בנימין תרגום כל האזרח כל יציבא). יציב בדניאל מן יציב ידע פירו' אמת ויציב:
יצול [דאס קרימע האלץ פאן אקער]. (כלים פכ"א) ובבורך וביצול טמא יש מפרשין בת ידא בארמי' עץ של מחרישה שתופס אותו האיש החורש בידו ומטה המחרישה מצלי ליה להכא ולהכא ומתרגמינן לא תטה משפט לא תצלי דין:
יציע [פאהר הויז] (עירובין קב) של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר (ב"ב סא) לא מכר את היציע (גמרא) מאי יציע הכא תרגומו אפתא תני רב יוסף ג' שמות יש לו יציע וצלע ותא כבר פירשנו בערך אפתא. פי' היציע התחתונה אלו לשכות שהיו בנויות חוץ לכותל בית המקדש והיו תחתיים ושניים ושלישים זו על זו וכי האי גוונא היו בנויות דקיימא לן כותל ההיכל עוביו ששה אמות מלמטה של יציע התחתונה והיציע היתה ה' באמה רחבה וכנס אמה מן כותל ההיכל כנגד תקרה של יציע התחתון ועל אותה כניסה שוכבין ראשי קורותיו של יציע וממנו ולמעלה עד היציע התחתונה היה עוביו של כותל ההיכל ה' אמה וכנגד תקרה של תיכונה כנס אמה בכותל ההיכל שעל אותה כניסה ראשי קורות התיכונ' שוכבות ולהכי היתה התיכונה ששה אמות רחבה ומן היציע התיכונה ועד הג' היה עובי כותל ההיכל ד' אמות וכנס עוד אמה מקום שקירותיו שוכבות ולהכי כתבו והשלישית ו' באמה רחבה נמצא מן התקרה השלישי ולמעלה עוביו של כותל ג' אמה והיינו כי מגרעות כניסות לבלתי אחוז בקירות הבית כדי שלא יהו צריכין לנקוב הכותל בשביל הנחת הקורות שלא יהא הכותל רעוע והצלעות צלע אל צלע ולא יהיו אחוזים בקירות הבית אלא כדאמרן במגרעות והתא היינו יציע בין התאים ה' אמות כלומר בין תא לתא ה' אמות ואיבעית אימא מהכא מצית יליף דתא היינו יציע של אחר הבית דקא חשיב במדות כותל ההיכל ששה עוביו והתא ששה והיינו יציע:
יצף [פערזארגטזיין] תרגו' את מי דאגת ית מן יצפתא:
יצר [ליידן שאפט. בעשחפפענהייט] (סנהדרין צא) אמר לו אנטונינוס לר' יצר הרע אימתי שולט באדם משעת יציאה או משעת יציר' אמר לו משעת יצירה אמר לו א"כ היה בועט באמו הורגה ויוצא אלא הוי אומר משע' יציאה אמר רבי דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו לפתח חטאת רובץ. (ובבראשית רבה פרשה לד) וירח ה' את ריח הניחוח אמר לו אם כן היה חוטט בני מעיה ויצא אלא משיצא והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא כי יצר לב האדם רע מנעוריו רבי יודן אמר מנעריו כתיב משעה שניעור לעולם:
יקב [קארב וואס מען פרעסט אין זייא דעם וויין] (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים פי' הנסרים הן הקרשין שמשכיבים על הזיתים לעצרן היקבים הן הסלים שמביאין בהן הזיתי' מן השדה לבית הבד: [הפלאה שבערכין]יקב (ב"ב דף סז). המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים. פי' הנסרים הן הקרשים שמשכיבין על הזיתים לעצרן. היקבים הן הסלים שמביאים בהן הזיתים מן השדה לבית הבד עכ"ל. תוספת ב"ב ד"ה ים טלפחא. וכן תוס' בנדה (דף סה). כתבו פי' הערוך ע"ש:
יקטן [נאמע] (ב"ר בסוף פ' לח) למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין עסקיו ומה זכה זכה להעמיד י"ג משפחות ומה אם הקטן וכולי:
יקמין [באדע מאנטיל] (ב"ב סז) המוכר את המרחץ מכר את הנסרים ואת בית היקמין פי' יקמין אלו בגדים שמעטפין ראשיהן במרחץ מפני החום שלא יזיק להם: [הפלאה שבערכין]יקמין (ב"ב דף סז). המוכר את המרחץ מכר את הנסרים ואת בית היקמין. פי' יקמין אלו בגדים שמעטפין ראשיהם במרחץ מפני החום שלא יזיק להם עכ"ל. עיין בפירוש הרשב"ם:
יקומיני [דיא בעייאהנטע ערדע] (ב"ר בא אתה וכל ביתך ומחיתי את היקום רב אבין אמר יקומיני פי' בלשון יוני כל ארץ נושבת):
יקנמין [עדעל שטיין] (בילמדנו והיה עקב תשמעון פרשת פסל לך) אתה מביא את המרגליות ודיקניטין (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין אבן טובה ירוקה ובתוכה לפעמים כמו עפרות זהב ועוד בשם זה נקרא פרח אשר לו גוון של תכלת וזה פי' חור כרפס ותכלת (באסתר רבתי) תרגום עקילס איריון קרפסינון ויקינטינון כי זו היא גרסה נכונה ועד היום מעתיקים יונים ורומיים העתיקו כן עיין ערך איירינן (ב"ר בסוף פרש' ויבא יעקב שלם) אלו חליות ויהקינתא כי זו היא גרסא נכונה לפי זה משיב יפה על השאלה י"ה מאי עבדית הכא):
יקר [ווירדיג] (יומא סז) מיקירי ירושלים היו מלוין אותו. (סנהדרין מג) נשים יקרות בירושלם היו מתנדבות פי' נשים יקרות תרגום כבוד יקר (אמר בנימין לשון מקרא הוא וששון ויקר): [הפלאה שבערכין]יקר (יומא דף סז). מיקירי ירושלים היו מלוין אותו. (סנהדרין דף מג). נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות. פי' נשים יקרות תרגום כבוד יקר. ובמוסף (א"ב לשון מקרא הוא וששון ויקר עכ"ל). הרב המוסף גורע בזה. דכבר איתא במגלה (דף ט). אהא דמקשה הש"ס אלא מגילה מאי תרגום שכתבו מקרא איכא ומשני וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן. הרי להדיא דיקר הוא לשון תרגום וגם לשטתו שגג דלא הביא הך דוכל הנשים דהוא מוקדם בקרא. ודע דאת יקר תפארת גדולתו אינו מלשון כבד כי אם כמו כל הון יקר נמצא (משלי א יג) וכמו כשהם יקר (איוב כח יט) ולכך לא מצי הש"ס להביאו אף שהוא מוקדם. ומתוך בירורי הדברים שכל מקום שלשון יקר מורה אל הכבוד הוא לשון תרגום. נזכה להבין מימרא (דסנהדרין דף לח). אדם הראשון בלשון ארמי סיפר שנא' ולי מה יקרו וכו' ולא ראיתי לאחד מן המפרשים הראשונים וגם האחרונים שום פירוש על זה ואם אמנם בעין יעקב ראיתי נדפס בזה"ל הגה"ה "מה "יקרו "רעיך "אל ר"ת למפרע ארמי עכ"ל. לדעתי אם בא לפרש שיהיה ר"ת שלא כסדרן הזה כוונת בעל המאמר אין דוחק גדול מזה. ואולם טוב הדבר לפרש משום שאמר יקרו ועיין ברש"י תהלים (קלט) שהוא לשון כבוד נשמע שספר בלשון ארמי שהוא לשון תרגום. עיין תוס' ב"ק (דף פג). ד"ה לשון סורסי וכו'. ותוס' בב"ב (דף צ). ד"ה סוריא וכו' (ועיין תוס' ע"ז דף סה). בנות מלכים ביקרותיך פי' רש"י ותוס' שהוא לשון כבוד ביקרותיך לכבוד לך לשון יקר וכו'. ודע מ"ש התוס' שם וכן וזה המזבח יהי' לי לבקר וכו' לא מצאתי בכל התנ"ך וכתבתי על הגליון דצ"ל המזבח הנחשת יהי' לי לבקר והוא במלכים ב' ט"ז. ודע עוד מ"ש תוס' שם עוד מנויה במסורות וכו' אכן בתהלים (מ"ה פסוק י) כתב זה בשם רבינו סעדי' ע"ש:
יקר [שווער] (שבת קיז) למאי עבדי ליה ליוקרא דליבא כבד תרגום יקיר:
ירואר כבר פירשנו בערך טורא:
ירבוז [שפארגול] (שביעית פ"ט סוכה לט) הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגות פי' ירבוזין אספר"יגי של גנות שוטין אספרי"גי של שדות ויט אומרים פי"נוקלי:
ירוד [איין הויט אויף דיא אויגען] (שבת עח) דם כדי לכחול בו עין אח' שכך כוחלין לירוד פי' שעלתה קרמית על גב עינו: [הפלאה שבערכין]ירוד (שבת דף עח). כדי לכחול בו עין אחת שכך כוחלין לירוד. פי' שעלתה קרמית על גב עינו עכ"ל. וז"ל רש"י לירוד תבלול ובתוספת' ראיתי לחורור והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין כדתנן בבכורות גבי מומין וכתבו התוס' ואין נראה לר"י דהיינו תבלול דבתוספתא קתני בהך מלתא גופה שכן כוחלין לחורור ובבכורות גבי מומין קתני תבלול וחורור אלמא תבלול לאו היינו חורור עכ"ל. ואפשר דלזה כיון רש"י ג"כ שכתב ובתוספתא ראיתי לחורור וכו' ובזה נדחה הפירוש הראשון שפי' תבלול:
ירוד [דראכע. שלאנגע] (כתובות מט) אמר להו ירוד ילדה ואברי מתא שדיה. (סנהדרין נט) אמר ליה ירוד נאלא הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים פי' ירוד תנין נאלא שוטה. ותנין בהכלי עונג תרגום וירודין בבית משתהון. והיתה נוה תנים ירודין. (במגילת איכה) גם תנים אילין ירודתא איתנהון מסוון על אפיהון כדי אינון מינקן בניהון דלא יהויין חמיין יתהון סימוקן ואכלן להון:
ירדן [איין פלוס] (פ"ח דפרה) מי ירדן ומי ירמוך פסולי' מפני שהן מי תערובות (ברכות סג) אמר רבי יוחנן למה נקרא שמו ירדן שיורד מדן א"ל רבא לרב אשי אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם אמר רבי יצחק לשם זו פמייס ותניא ירדן יוצא ממערת פמייס:
ירדינון (מדרש שמות רבה פרשת אז ישיר משה) ויורהו ה' עץ איזה היה ר' נתן אומר ירדינון פירוש הרדפני:
ירח [מאנד] (ב"מ פה) שמואל ירחינאה פי' שהיה בקי בסוד העיבו':
יריד [יאהרמארקט] (ע"ז יג) הולכין ליריד של גוים פירוש שוק ידוע שהולכין הסוחרין והתגרים: ירך (גיטין כ) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פירש בערך תך:
ירמיה [נאהמע] (בפסקא דדברי ירמיהו) י' רם י"ה עשרה מסעות נסעה שכינה וכו'. דבר אחר ירמיה שבימיו נעשה בית המקדש אירימון פי' שדה בלשון רומי קורין אירימון וכתיב ציון שדה תחרש. בן חלקיה א"ר יהודה מאותו השבט שכתוב בו אני חלקך ונחלתך (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מדבר שמם ארץ ישימון):
ירינון [בלוממן עהל] (מסכת דמאי דירוש' פ' הקלין שבדמאי) בשמן ורד ירינון פי' בלשון יוני שמן ערב נעשה משרש הנטע אשר פרחו כעין קשת הנראה בענן ונקרא אירום בלשון משנה ומרקחו ידוע אצל הרופאים:
ירק [גרין] (עדיות פ"ה) ודם הירוק (נדה יט) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. (נגעים פ"ג) הבתים מיטמאין בג' שבועות ובג' סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. (ברכות כה תמיד סב) סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון פי' סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק (שבת קי) ליורקנא תרין בשיכרא ומיעקר (בכורות ז) דשתו אינשי ומעלו לירקונא. (ר"ה כ) אמר עולא משום ירקיא פי' בערך מת ולא בירוקה שעל פני המים פי' בערך אכמוותא:
ירק [קורבס] (אהלות פ"ח) ויריקת החמור פירש קישואים והם מרים והן פקועות שדה (אמר בנימין וכן נקראים בלשון ישמעאל קשאי חמור):
ירק [עדעל שטיין] תרגום אודם פטדה סמקן ירקן: אמר [נאמע איינער גייסטער] (פסחים קיח) אמר ירקומי שר הברד לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם ארד ואצנן הכבשן (אמר בנימין פי' בלשון יוני שמש משרת בדברי קדושה ואולי שר הברד הוא מהפחותים בין שרי מעלה):
ירקריקא [איין פויגל]. תרגום ואת הקאת ואת הרחם וית קתא וית ירקריקא:
ירושלם [שטאדט נאמע]. (שבת נט) מאי עיר של זהב ירושלם דדהבא כדעבד לה ר' עקיבא לדביתהו (נדרים נ) רמינא לך ירושלים דדהבא פי' כתר ועליו צורת ירושלם. (ב"ר פ' נו) שם המקום ההוא ה' יראה אברהם קרא אותו יראה שם קרא אותו שלם ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם אני קורא אותו יראה שם אדם צדיק מתרעם ואם אני קורא אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קוראו כמו שקראו אותו שניהם ירושלם יראה שלם במגילת איכה הבת ירושלם הבת יריאה ומושלמ' לי אמר ר' יצחק אמר הקב"ה כשאת יריאה את מושלמ' לי:
ירת [ערבען] תרגום יורש אותו ירית יתי:
ישב [זוטצין] (זבחים יו) אתיא בקל וחומר מיושב ומה יושב שאוכל קדשים אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב תלמידי חכמים מה לשם יושב שכן פסול לעדות שם יושב לא פריך. (ב"ר נ) ולוט ישב בשער סדום ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכי יודקו. (שם נח) ועפרן ישב רבי יצחק אמר ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכיס טרטיגוס דלא יהא בר נש רב זבון מבר נש זעיר. (עירובין פו) רבי יהודה אמר ישב עולם לפני אלהים כדדרש רב בר מרי פי' אמת ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו כלומר בזמן שיש עשירים שנותנין צדקה וגומלי חסד העולם מתישב והואיל וכך יש להן כבוד לפני הקב"ה אנו מכבדין אותן פי' אחר לולי חסד ואמת שהן עושין לא היה עושרם נצור לפי' ראוי לכבדן:
ישע [ערלעזונג] (ב"ק פ) איקלעו לבי ישוע הבן פירוש לפדיון הבן ישוע תרגום פורקן וכן תרגום פדיון: [הפלאה שבערכין]ישע (ב"ק דף פ) איקלעו לבי ישוע הבן פי' פדיון הבן ישוע תרגום פורקן וכן תרגום פדיון עכ"ל. ועיין לקמן ערך שבע:
ישר [גראדע] ורגליהן רגל ישרה טלפי החיות מהלך תקט"ו שנה מנין ישרה (בריש גמרא דפרק הרואה בירושלמי) כי ישרים דרכי ה' וגו' מסקנא משל ללוט ושתי בנותיו הן נתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוון לשום עבירה ופושעים יכשלו בם: [הפלאה שבערכין]ישר ורגליהן רגל ישרה טלפי החיות מהלך תקט"ו שנה מנין ישרה עכ"ל. עיין בתוס' חגיגה (דף יג). ד"ה ורגלי:
ית [דער] תרגום את. יתי תרגום אותי:
יתב [זיטצין]. תרגום והוא יושב והוא יתיב:
יתד [נאגיל]. (שבת קכג) יתד של מחרישה (כלים פי"ד) יתדות אהלים ויתדות המשוחות טמאין פירוש יתדות המודדין של מודדי הארץ תרגום מדה משחתא שלשלת המשוחות כמו גץ יווני אילו יתדות דרכים כבר פירשנו בערך גץ:
יתיכים [צוואנג] (שם יב) היתוכים טמאים פי' תניא אילו הן יתיכים שהחנווני מנער בהן את הקדרה והן כמו זומא לסטרון ויש אומרים ענין בית יד מלשון כהיתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלין בו הכלי שמתיך הכסף ומריקין למקום ארר:
יתום [ווייזע] (קדושין עו) כגון שנעשו בה מעשה יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה כלומר כיון שהשיאה אביה אין לו בה רשות וכיון שנתגרשה אף על פי שהאב קיים היא יתומה בחיי האב והיא אינה בוגרת שתקבל קדושין גמורין (יבמות קי) שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והיא אינה אסורה ליבם. אמן יתומה כבר פי' בערך אמן:
יתר [בויגין שניר] דאיתרא איה אמר רב מקמצין פי' קיבה של בהמה עגולה כמין קשת ומחובר בה חלב משני צדדיה חלב של מעלה שהוא מרובה שהוא על גב הקשת אסור מן התורה ונהגו בו איסור בכל מקום וחלב שעל צד זה של קיבה שהוא על היתר אנחנו אוסרין וכהנים נהגו בו היתר. ולמה נקרא שמו דייתרא שהוא על יתר הקיבה: [הפלאה שבערכין]יתר א' (חולין דף נ). דאיתרא איה א"ר מקמצין פי' קיבה של בהמה עגולה כמין קשת ומחבר בה חלב משני צדדיה חלב של מעלה שהוא מרובה שהוא על גב הקשת אסור מן התורה ונהגו בו איסור מן התורה וחלב שעל צד זה של קיבה שהוא על היתר אנחנו אוסרים וכהנים נהגו בו היתר ולמה נקרא שמו דייתרא שהוא על יתר הקיבה עכ"ל. רב אויא אמר רבי אמי מקמצין כן איתא לפנינו (בחולין דף נ): יתוש (שבת דף עז) אימת יתוש על הפיל. פי' רחש הוא שגדל במים נכנס לו בטיבורו ומפחידו עכ"ל. והנה בגיטין (דף נו). בעובד' דטיטוס ברי' קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה וכו' עלה ליבשה ועשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש וכו'. משמע קצת דיתוש הוא רחש דיבשה. ומצאתי בתשבי שכתב אדברי הערוך בזה"ל וממה שפירשו ובאפס יד ישבר (דניאל ח פסוק ה) על טיטוס שנכנס יתוש במוחו אינו משמע שהוא רחש שגדל במים עיין בפרק הניזקין עכ"ל:
יתר [איבער פלום] (קדושין כה) היתה בו יותרת (כתובות עו) הכא במאי עסקינן ביתירות יתירות מה ראיה מייתי כלומר מה ראיה יכול האב להביא שאחר שנתקדשה נולדו בה איברים יתרים כגון אצבעות ידים ורגלים ודאי כן נולדה מייתי האב ראיה דראה הבעל המומין קודם שקידשה ונתפייס:
יתרא [נאמע] (יבמות עו) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי וכתיב יתר הישמעאלי אמר רבא שחגר חרבו כישמעאל אמר כל שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובל אני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
יתוש [וואסר פליג] (שבת עז) אימת יתוש על הפיל פי' רחש הוא שגדל במים נכנס לו בטיבורו ומפחידו: