חבב [ליבען] (יומא כב) חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח פי' הלא תראה כי כל השנה הצריכן הקב"ה לכהן במקום שליח הקשת רימונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש לובש המעיל שהוא כשניח פלוני רוצה להכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכו' ועכשיו ביום הכפורים בבואו לפני לפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר רב יהודה (מנחות יח) אמר רבי כשהלכתי להרצות מדותיו אצל רבי אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי' חביב לפניו עד לאחת פירוש להרצות יודותי לדקדק הלכות למצות מדותיו לראות ולדקדק הלכותיו והיה חביב עליו עד לאחת כל מה שהשיבו היה חביב לו עד אחת שפירש לו היה חביב צהבו פניו מרוב שמחה דנראה לו מה פירשי בפי' מגנצא כתיב עד אחת בלא ל'. (שם קב) כל העומד לישרף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאו טומאת אוכלין עפרא בעלמא היא אמר ליה חיבת הקדש מכשרתן פי' חיבת הקדש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראוין לאכילה כראוין לאכילה: (כתובות נז) חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה:
חב [פערבערגען. בהעלטנישען. שויס] (שם כז) עיר שכבשה כרכום אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. (פ"ז דפיאה) משתהלך המחבא פי' שיבדוק המחבויין כדכתיב מכל המחבואים אשר יתחבא שם. (מנחות עג ובסיפרי) מה בין מחבת למרחשת שהמחרשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי רבי חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין פי' מחבת צפה אין לה בית קבול אלא חלקה דכתיב על המחבת גמרא מאי טעמא אילימא מרחשת משום דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש לבי דבר טוב כלומר הרהורי הלב מחבת דאתיא אמחבואי הלב כדאמרי אינשי קא מנבח נביחי כלומר שנגע בפיו הדיבור אימר איפכא מחבת דאתי אמחבואי הלב כדכתיב למה נחבאת לברוח מרחשת דאתי' ארחושי הפה כדאמרי אינשי קא מרחשת שיפוותי' פי' אחר רוחשין רותחין מעשיה קשין יש בה מים מועטין (נדה לט) אם היתה במחבת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים. (סוכה מ בב"ק קא) עלי קנים ועלי גפנים שגבבן בחיבה על פני השדה לקטן לאכילה ולמאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית שמתבערין בשביעית דאסורין לאחר שיצא שביעית לקטן לעצים לשרוף אין בהם משום קדושת שביעית ומותרין אפילו לאחר שיצא שביעית (שם פא) ושאר כל האילנות מן חובו של אילן ולא מן חודו פי' מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מן חודו עיקר לבו של אילן. השב ידך אל חיקך תרגום ירושלמי אעל כען ידך בחובך. ותחבק חיק נכריה תרגום ולא תחבק חובא דאחריתא היחתה איש אש בחיקו תרגום סיים בר נשא נורא בחוביה (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בעוביה)
חב [זינדיגען] תרגים חטא העם חב עמא: [הפלאה שבערכין]חב ב' (סוכה דף מ'. ובבא קמא דף קא) עלי קנים ועלי גפנים שגבבן לחובה על פני השדה לקטן לאכילה ולמאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית וכו' עכ"ל. (סוכה מ). שגבבן לחובה פי' רש"י לשון מחבא (בבא קמא) בחובה פירש"י לעשות מהן מחבות אוצר לימות החורף: עוד שם (בבא קמא דף פא). ושאר כל האלנות מן חובו של אילן ולא מן חודו. פירוש מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מחודו עיקר לבו של אינן (חוב באילן כמו חיק) השב ידך אל חיקך אעיל כען ידך בחובך וכו' עכ"ל. לפנינו איתא מן איבו של אילן. וז"ל רש"י מאיבו של אילן מפריו כלומ' מענפים הרכין והדקין וכו' לישנא אחרינא מאיבו של אילן ממחבואתו מקום שיש בו ענפים הרבה דהיינו באמצע גבהו ולא בחודו מלמעלה ענף האמצעי שהוא עליון מתשובת הגאונים:
חביב [טייערער. פטער] (מציעא עו) אמר ליה רב חביבי אי לאו דאנא הואי וכו' (ב"ב מב) אמר רב יהודה הוה קאימנא קמיה דחביבי (חולין לב) אמר להו רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה פי' דודי דוד אהרן תרגום ירושלמי חביבא דאהרן ואיש אשר ישכב את דודתו תרגום חביבאה דודתך היא (אמר בנימין כן תרגום דוד אהרן ותרגום יוכבד דודתו חביבתיה אבל תרגום אשר ישכבאת דודתו בנוסחאות שלנו אתת אחבו. דודתך היא אתת אחבוך):
חבה [נאהמע. איינעס פאגלעס] (שם סב) שמנה ספיקות הן חובה סוגה והרניגה:
חבה [נאמעאיינע פרויא] (ב"ק ס) אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא דידי קא מנטרא להו חובה פי' שם אשתו:
חבט [שלאגען, קלאפפען] (סוכה מה) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע"ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו' כוברין אותה בכברות. (שבת פ) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי' סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי' ר' ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד' אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (ב"ק נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי' שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי' חמימות קדים או פציעת המכה. (וב"מ קיו) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי' שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי' רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (ב"ב קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע"ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (שם י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי' גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס"א מקור ונברכת אח' הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו:
חבט [רימען שלייפע] (בפרק אחרון דמקוואות) אלו שאין צריכין שיבא בהן המים קישרי העניים הנימין וחבט של סנדל פי' אזנים שיש לרצועות של סנדל:
חבית [פאס] (כלים פ"ב) הפכים הגלילים והחביונות שיעור קרקרותיהן כל שהן פי' חביות קטנות אית דאמרי והאביונות מל' כאובות חדשים. (בסוף ס"ב במקואות) רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית פי' המנקין הבורות והביבין מוציאין המים והטיט בחבית ומריקין לחוץ ופיה צר ושמה חבית (שבת עד) מאי דעביד חביתא חייב ז' חטאות פי' משום חופר החרסית וכששוחקו משום טוחן וכשמשליך צרורות וחרסים שבו משום בורר וכשלשו היינו הלש וכשמחתך היינו מחתך ועיקר מלאכה בניין וגמר מלאכה והשואתה מכה בפטיש: [הפלאה שבערכין]חבית (שבת דף עד). מאן דעביד חביתא חייב ז' חטאות. פי' משום חוסר החרסית וכששוחקו משום טוחן וכשמשליך צרורות וחרסין שבו משום בורר וכשלשו היינו הלש וכשמחתך היינו מחתך ועיקר מלאכה היינו לבנין וגמר מלאכה והשוואתה מכה בפטיש עכ"ל. וז"ל רש"י שבע חטאות טוחן הרגבי' ושוחקן הדק היינו טוחן ובורר צרורות הגסין מתוכן הרי שתים ומרקידן בנפה ומגבל הטיט דהיינו לש וממרח הטיט כעושה הגולם שיהא חלק הרי ממחק ומבעיר האור בכבשן ומצרפו בתוכו הרי מבשל חיובא דחופר ליכא דאינו צריך אלא לעפרה עכ"ל. ובכן דברי הערוך צל"ע:
חבל [פערדערבען] (שם קו ב"ק לד) חייב תני ר' אבהו קמיה דר"י כל המקלקלין פטורין נזוץ מחובל ומבעיר חובל בצריך הדם לכלבו מבעיר צריך לאפרו לכסות בו צואה (נדרים עד) חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את רבי עקיבא (אמר בנימין פי' חבל בלשון יוני ווי תרגום אללי לי חבל עלי) בכלי מתכות (פרק יד בכלים) מאמתי היא טהרתו בית שמאי אומר משיחבול פי' מל' ולא חבלוני (מכות ז) סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית. ולאחד קראתי חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה (בריש גמ' דפ' דיני ממונות זה בורר):
חבל [בינדל, מאססע, מענגע] (ב"ק י) והאיכא מרבה בחבילות פי' מרבה חבילי עצים לחזק בהן הדליקה (ביצה ג) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם (ב"מ פד) הקפתנו חבילות תשובות שאין בהן ממש (שם עב) ת"ר המוליך חבילה ממקום למקום וכו' פי' אדם שמוליך סחורה ממקום הזול למקום היוקר ברשות מוכר מותר (ושם עח) שוכר עליהן או מטען כי תניא ההיא כשבאת חבילה לידו פי' כגון שהביא הפועל חבילתו של בגדיו ושל כלי אומנתו ונתנה לבעל הבית ואמר לו הרי ערבוני עמך שאין אני חוזר בי וקבל בעל הבית את החבילה וסומכה דעתו שהוא עושה מלאכתו ופטר את הפועלין האחרים וסמך עליו ולאחר מכן חזר בו שוכר עליו עד מ' ונ' זוז (קדושין סה) שנים שבאו ממדינת הים והאשה עמהן וחבילה עמהן וכו'. (כלים פי"ד) המטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה (פסחים קב) אין עושין מצות חבילות חבילות:
חבל [שטריק] (סוטה ח) ומביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (ב"ק עד) ולא עוד אלא שנטל מלא חבל בדרום (בב"ר חלילה לך ובויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) שלח תפיס חבילא בתרין רישין בעית דינא ובעית עלמא אם לית את מתיר צבחר לית עלמא יכול קאים:
חבל [פפענדען] (בילמדנו בפרשת אלה פקודי) למה משכן משכן שני פעמים שנתמשכן על ידיהן הוא שאנשי כנסת הגדול האמרו חבל חבלנו לך הרי שנתמשכן ב' פעמים:
חבל [ווכאערצינס] תרגום לא תשימון עליו נשך לא תשוון עלוהי חיבוליא:
חבס [צערברעכען צערטרעטען] (ב"מ קיו) אי בחבט' נפל או בחבסא נפל פי' שנתרועע הכותל וכבדו העליונות ונשתברו התחתונות. (שם פ) אמר אביי בשחבסו לאלתר פירוש שברו מיד. (חולין צב) בגמ' נשתברו רוב צלעותיה (שם נב) הגלגולת שנחבסה ברובה טריפה פי' נכווצה ונשברה: [הפלאה שבערכין]חבס (בבא מציעא דף פ). אמר אביי בשחבסן לאלתר. פי' שוברו מיד עכ"ל. כשחבטו איתא לפנינו ועיין פי' רש"י:
חבץ [פוטער אוס דרוקען] (שב' צה) תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות. (מציעא פט) יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גידולי קרקע. (ובמגילת איכ') חד מן תינס אמ' לי' לינוק' מירושלי' זבין לי ביעין וחובצין אמ' ליה לינוק' הי ביעתא מן תרנגלת' חיורת' אמר ליה ינוק' הדין חובצא דעיזא קיוורתא פי' מחבץ מפיק חמאה מחלב כדכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה:
חבץ [מעהל קאך] (ברכות לח) חביץ קידרא הוא אברושך ומפורש במקומו בגמ' חוץ מן היין. (שם ובמנחות עה) אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית וכו' פי' פורר הפת בקערה ושפך המרק עליהן. (טבול יום פ"ב) ואם חיבץ כל מקום שהלך השמן פסל פי' כשיתערב הלחם במקפה ויעש' אחד כמו חביץ קדרה: [הפלאה שבערכין]חבץ ב' (מנחות דף עה). אמר רב יוסף האי חביצא אי אית בה פירורין כזית וכו' פי' פירר הפת בקערה ושפך המרק עליהן עכ"ל. הביאו תוס' פי' הערוך:
חבץ [מאססע. הויפן] (מציעא צט) בגמ' דהשואל פרה מחברו ושלחה לו אמר שמואל האי מאן דגזל חיבוצ' דתמרי ואי' ביה חמשין תמרי. (כתובו' פ) חיבוצא דתמרי מאי תיקו פירו' חיביצ' של תמרים הוא עיגול של תמרי' כמו עיגול של דבילה אלו שלש חבץ א' של גבינה ב' של פת ג' של תמרים כולן לשון קבוץ.
חבק [גארט] (כלים פי"ט) שיירי מזרן ד' טפחים כדי לעשות חבק לחמור פי' כלי שמשימין על משאוי החמור ומשימין בה קוצה ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם יפול עליו מטר ויש אומרים שהוא כמו נמטא ועוד משימין אותו על החמור כשנוטל הסרגא ממנו והוא מזיע שלא יצטנן (שבת סד) מניין לרבות את הקילקי ואת החבק ת"ל או שק פירשט בער' קילקי (נדה נ) מתניתין על שוקיה ועל פרסותיה מבפני' טמאה ובגמ' מבפנים ועד היכא אמרי דבי רבי ינאי עד מקום חבק פי' כשמצאת דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדין שמדבקין זה עם זה הן מבפנים וכשנוטלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אות' לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פ"א עד מקום חבק עד ביקום שמחבק ירכה על שוקה כשכפפ' ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ואם נמצא דם במקום חבק טמא אם נמצא דם על שוקה וירכה מבפנים: [הפלאה שבערכין]חבק (נדה דף כז) במתניתין על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים טמאה (גמרא) מבפנים ועד כמה אמרי דבי ר' ינאי עד מקום חבק. פי' כשמוצאה דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדין שמדבקין זה עם זה הוי מבפנים וכשנועלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פי' אחר עד מקום חבק עד מקום שמחבק ירכה על שוקה כשכופפם ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ואם נמצא דם במקום חבק טמא אם נמצא על שוקה וירכה מבפנים עכ"ל. וע"ש תוס' ד"ה מקום חבק. שהביאו לשון הערוך שני פירושוים אלו קצת בנוסחא אחרת:
חבר פערבונדען געזעללשאפט געלעהרנטער] (ר"ה לד) לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא. (מגילה כז) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכל שכן דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי (ברכות לא) אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וכו' פירוש גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו פי' אחר צבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו רבי יהודה אומר משמו של רבי אלעזר כל מקום שיש חבר עיר שמתפללין בו תפילת המוספי' היחיד פטור אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפילת המוספין היחיד חייב להתפלל תפלת המוספין וזהו פי' יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו (חגיגה כה נדה ו) והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא פי' חברים אוכלין חוליהן בטהרה. (מנחות צג) שאחד מניף לכל החוברין ואין אחד סומך לכל החוברין. (תמורה ב) הכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה. פי' אחר מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו. (ביצה כה) נפלין חברין ברברבתא פי' רב הונא ורב חסדא חברים של רב נחמן והיה קורא לרב הונא חברין וכן לרב חסדא ולרבה בר בר חנה בר חברין ברברבתא בקושיות גדולות. (שבת נב) בחבר טוב או בחבר רע פי' באשה טובה או באשה רעה. (סנהד' מא) חבר אינו צריך התראה פי' מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע. (שבת קנד) מאי לאו בחבר גואלקי פי' אביי אשכחיה לרבא דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא שישפוף כדאמרינן ואם בערב שפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גב החמור מן הצד לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו ע"ג החמו' והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ א"ל אביי משתמש מר בבעלי חיים כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן ולא רוכבין על גבי בהמה השיבו רבא אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים מאי לאו בחבר גואלקי ולא גזרו רבנן פי' חבר גואלקי כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד הא' ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה וכשמבקשין לפרק משואו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר מגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שיפשוף א"ל אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן (בב"ב כד) באברורי הוי יתבי וכי' אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבד והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא מטרטן ומוסיף על הצד הקל להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגבי' שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צידי צדדים אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינו קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות בין החבלים ומכניס הקרסים בלולאות אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרק מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר אבל הצדדין אסורין. (ברכות לד) חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחבירו עד השתא לא כוון ועכשיו בעי לכווני. (כלים פרק יב) מאמתי הוא טהרתו בית שמאי אמרו משיחבל וב"ה אמרו משיחבר פי' מלשון ויחבר: [הפלאה שבערכין]חבר א' (ראש השנה דף לד). לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא עכ"ל. פי' רש"י חבורת עיר ציבור (מגלה דף כז) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר עכ"ל. (פירש"י חכם המתעסק בצרכי ציבור) ז"ל הר"ן חבר העיר חכם המתעסק בצרכי ציבור האי הוא פירושא דחבר העיר הכא אע"ג דבפ' ב' (דר"ה) חבר עיר היינו ציבור עכ"ל. וקצת יש לדקדק דלא מייתי הר"ן הך דברכות (דף ל). במשנם וכן שאלני אחי הרב המובהק מוהר"ר הירש דיין דק"ק ליסא ויש ליישב עפ"י עיון הכא בערוך. (ברכות דף ל). אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר פי' גדול העיר אשר יוועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו. פי' אחר ציבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י חבורת העיר:
חבר [גייסטליכער. איין לאנד] (שבת יא) אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה. פירוש תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת סתם עכו"ם ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרים חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל (שם מו) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא פי' שגזרו שצא להדליק נר שום אדם אלא לגלוליהם ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר ואם יראו העכו"ם נר חנוכה ידעו שמדליקין בתיהן. (ביצה ו) האידנא דאיכא חברי חיישינן פי' שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם תקברו המת שלנו ביום טוב שלכם חיישינן ומשהינן למחר. ואמרינן (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם רבי יוחנן אמר אלו חברים אמר ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל מקבלי שוחדא תריץ יתיב גזרו על שלש משום שלש על בשר משום מתנות ועל המרחצאות משום טבילה קח מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם. ואמרינן (בגיטין יו) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולו ביה אדהכי אתא ההוא חברא ושקלה לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא דרומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא אלהים הבין דרכה והוא ידע וכו' ידע הקב"ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל שהיו מאז החברים האלה במדי ופרס לפיכך אמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר ותחת חבר ולא תחת תלמיד חכם שאף על פי שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראים ממנו אבל תלמיד חכם לא כמפורש בערך אסי ואעפ"כ תלמיד חכם טפי עדיף ויש לו אימה מיתום ואלמנה (אמר בנימין מדינה קרובה לארמניא נקראת בלשון העמים חבריא ואנשיה חברים): [הפלאה שבערכין]חבר ב' (שבת דף יא). אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם וכו" פי' תחת ישמעאל ולא תחת סתם עכו"ם תחת סתם עכו"ם ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרין חברין והיו אותן חברין רעים ומצירין לישראל כדאמרינן (שבת דף עה) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא פי' שגזרו שלא להדליק נר שום אדם אלא לגילוליהם ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר ואם יראו העכו"ם נר חנוכה ידעו שמדליקין בבתיהם. (ובביצה דף ו). והאידנא דאיכא חברי חיישינן. פי' שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם תקברו המת שלנו בי"ט שלכם חיישינן ומשהינן למחר (וביבמות דף סג). בגוי נבל אכעיסם רבי יוחנן אמר אלו חברים אמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל קמקבלי שוחדא תריץ יתיב וכו'. (ובגיטין דף י"ו). רבה בב"ח חלש על לגבי' רב יהודה ורבנן לשיולי ביה אדהכי אתא חברא שקלא לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו למימרא דרומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה ידע הקב"ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל וכו' שהיו מאז החברים במדי ופרס לפיכך אמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר ותחת חבר ולא תחת ת"ח שאע"פ שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה וכו' עכ"ל זה הפי' שפי' רבינו שחברים המה כומרים כתבו התוס' בשם הר"י מקורביל ע"ש מבואר יותר. (ובשבת דף יא) ז"ל רש"י חברי אומה מבני פרסיים. (ובדף מה) ז"ל רש"י חברי שם אומה שהיתה עם פרסיים. (ובביצה דף ו). ד"ה דאיכא חברי. אומה רשעה שהיתה בימי פרסיים וכופין את ישראל לעשות מלאכתן ובי"ט היו נדחין מהם על ידי שאומרים להם י"ט הוא ואם יראו אותם מקברים מתיהם יכופו אותם למלאכה. (ובגיטין דף יז). פי' רש"י חברי פרסאי. (וביבמות דף סג). ז"ל רש"י חברי פרסיים רשעים ומבזים ואינם מכירין כבודם של ישראל. (ובקידושין דף עב). הראני פרסיים וכו' הראני חברין וכו' ז"ל רש"י חברין אומה הסמוכה לפרסיים ומשחיתים וטורפים היו יותר מפרסיים. והנה דברי רש"י בפירושו על מלת חבר נראין כסותרין זה את זה קצת. ודע דתו' בשבת (דף יא) דחו לפי' רש"י דחבר היינו פרסיים אלא דחבר אומה אחרת היא ע"ש. ועוד כתבו שם בשם הר"י מקורביל דחברים היו כומרים מפרסיים דומים למלאכי חבלה לפי שלובשים בגדים שחורים ורחבים ע"ש. ולכאורה יש לדקדק דאי מטעם שלובשין בגדים שחורים השיב לוי לרבי (בקידושין דף סג) שדומין למלאכי חבלה א"כ כששאל רבי ללוי הראני ישמעאלים והשיב לוי דומין לשעירים של בית הכסא ופי' רש"י לשעירים שלובשים שחורת ודומין לשדים והנה על כורחיך להר"י מקורבי"ל הי' פי' אחר על הך דישמעאלים דומין לשעירים וצ"ע שלא זכרו תוס' פי' על זה משמו'. ומצאתי למהרש"א בחידושי אגדות שדוחה פי' רש"י דדומין לשעירים וכתב פי' אתר ע"ש:
חבר [איין צובערנער וואסער קען אללע טיהרע צוזאממען נעמין]. (סנהדרין סה כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד והיינו מעשה רבה מתקיף ליה רבא אם כן היינו עובד עבודה זרה אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא על מנת לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולאו היינו עובד ע"ז אמר ליה אביי מקטר לחברייא חובר חבר הוא ואינו אלא בלאו דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וסמיך ליה וחובר חבר אמר ליה התורה אמרה חבר זה המקטר לשד על מנת לחבר בסקילה ודאי היינו בעל אוב דכתיב ביה רגימה ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו היינו שמחברו שלא על ידי הקטר אלא על ידי ניחוש כדתניא חובר חבר אחד חבר גדול שמקבץ כיתות של חיות גדולות ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפי' נחשים ועקרבי' חייב על לאו דלא ימצא אמר אביי חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרב' שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה אסיר ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברן שלא יזיקוהו שרי:
חבר [ווינד. ביילע] (ב"ק פד) כויה בין אית ביה חבורה ובין לית ביה חבורה משמע וחבורה חבורה ממש וכויה בינתיים שמרחק כלל ופרט וכלל ופרט המרוחקין זה מזה קא מיפלגי וכו' לא תתגודדו תרגום ירושלמי חבורן חבורן. (שבת קז) בעא מיניה לוי מר' מנין לחבורה שאינה חוזרת שנאמר היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו אילימא הך דקאי ריקמי ריקמי האי נמי גווני מיבעי ליה אלא ככושי מה כושי שאינו חוזר אף חבורה שאינה חוזרת חבירה רלשון חברבורותיו כגון יחת מחתחתים יגל מגלגל מכלת מכלכל:
חברבר [בונדפארביגע שלאנג] (בב"ר פר' פג) כלאים אימתי נבראו בימי ענה הה"ד הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר מה עשה הביא חמורה וזיווג לה סוס ויצא ממנה פרדה אמר לו הקב"ה אני לא בראתי דבר המזיק חייך שאני בורא לך דבר המזיק הביא חכינה וזיווג לחרדון ויצא ממנה חברבר מעולם לא נשך אדם חברבר וחיה שבעטתו פרדה חיה על מכות פרדה לבנה בגמ' בבלי (ברכות לד) וירוש' אפילו נחש אוי לו לחברבר שפגע בו רבי חנינא בן דוסא ומה עסקיה מהדין חברברא כד הוה נכית לבר נשא אי בר נשא קדי' למיא חברברא מית ואי חברברא קדים למיא בר נשא מית אמרו לו תלמידיו ר' ולא הרגש' אמר להן יבא עלי ממה שיהיה מתוך לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי א"ר יצחק בר רבי אלעזר ברא לו הב"ה מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שנא' רצון יראיו יעשה:
חברבר [פערבלענדען] (תרגו' אך חשך ישופני ברם חשך מחברבר עלי ובמקצת נוסחאות תרגום ירושלמי הכו בסנורים מחי בחברברי):
חבש [קוויטע איינע פרוכט] (שבת מה ביצה כו) ובן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין. (כתובות ס) אביי אמר אפילו קרא וחבושא הן חבושין ובלע"ז קודנ"י:
חבש [גיבינדען] (שם) או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים בבית הסהר תרגום ירושלמי בבתי חבושיי (חולין נב) כללא דמלתא כל דחביש חיישינן פי' כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו וחיישינן. ס"א כל דחביט חיישינן פי' כללא דמילתא כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק איברי' דבר רך אי שריק לא חיישינן: [הפלאה שבערכין]חבש ב' (חולין דף נב). כללא דמלתא כל דחביש חיישינן. פי' כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו חיישינן לריסוק אברים ס"א כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק אברים דבר רך או שריק לא חיישינן עכ"ל. לפי שעה לא מצאתי (אמר המעתיק עיין לקמן בערוך ערך שרק ב' שהעתיק שם כס"א כל דחביט חיישינן כל דשריק לא חיישינן עכ"ל. אבל לפנינו אית' בהאי לישנ' כל מידי דמישרק אין בו משום ריסוק אברים לא מישרק יש בו משום ריסוק איברים):
חבת [פפאננע] (יומא כו) במשנה הסולת והחביתים והיין. (מנחות נו) חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים פי' כהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה במחבת מחציתה בבקר ומחציתה בערב דכתיב זה קרבן אהרן ובניו:
חבית (עיין ערך חבית למעלה):
חג [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג] (חגיגה ב) פי' גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר' יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני' דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר' וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי"ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה'. (חגיגה י) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי. (סוכה יא) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים (ע"ז יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי' יום אידם של ערביים:
חגב [היישריק] חי כל שהוא (שבת צ):
חגל [נאמע] (בב"ר פרש' יח) אעשה לו עזר לבתר יומין אתו יסורין עלוי והות חילת נגיד' לה בכל קרתא. ס"א בסיפא איתייסר והוה צריא בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא:
חגס [קראליק]. תרגום שפנים עם לא עצים חגסי דעמהון לא תקיף מחסה עשה לשפנים לחגסי (בעל הערוך גרים הגסי בערך גס):
חגר [איין לאנד] (גיטק ד) מן הרקם ומן החגר בין קדש ובין שור תרגומו בין רקם ובין חגרא: [הפלאה שבערכין]חגר (עירובין דף כב). ולשאר עושין לה חגירה גבוהה י' טפחים עכ"ל. לפנינו איתא חגורה:
חגר [וואנקין. הינקען] (זבין ט' ג) ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מטה ועל הכלונס בזמן שהן מחגירין פי' כשהספסל אוס הנסר או הגשש או הכלונס יושבת מד' פיאות על גבי קרקע ואינן מטרפין ולא מתנענעין הן כהוגן ואינן מחגירין וכשהן מתנדנדין שמן מחגירין כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו כאחד. (חולין יח) כדי שתחגור בה את הצפורן פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת וצריכה בדיקה אטופרא ואבשרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. כבד פה וכבד לשון תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל ערל שפתים תרגום חגר ממלל (אמר בנימין תרגום עור או פסח עויר או חגיר):
חגר [גירטעל] (עירובין כב) ולשאר עושין לה חגורה גבוה י' טפחים:
חד [איינם. נייעס] (בכורות ג גיטין מד) שאני עבד דלא הדר ליה על כן לא קנסינן ליה כולי האי בהמה מאי טעמא דהדרה ליה ויבוא הנאה לידו ליקנסיה י"א דהיינו טפי חד אחד כנגד הקרן שיחזור בידו וישלם הקנס. (ברכות כח) ושל מוספין כל היום חדא הוא לך או חדת היא לך פירש רב האי שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אלא פעם אחת ממני או מחודשת היא לך דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא אמר ליה חדתא היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה כרבי אלעזר והשתא כרבי יוחנן: [הפלאה שבערכין]חד א' (ברכות דף כח). חדא היא לך או חדת היא לך. פי' רב האי שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אחת ממני או מחודשת היא לך דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא אמר לי' חדתא היא לי דקמי השתא הוו תמרי לה כר' אלעזר (כר' יהושע בן לוי) והשתא כר' יוחנן עכ"ל. הכי איתא בגמרא רבי זירא כי הוה חליש מגירסיה וכו' אתא ר' נתן בר טובי אמר מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה א"ל ר' יוחנן אמרה א"ל הן תנא מיניה ארבעין זימנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי וז"ל רש"י חדא היא לך אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של ר' יוחנן אלא זו בלבד לכך חביבה היא לך או חדשה היא לך שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה עכ"ל. לכאורה תמוה וכי בשביל שהיה סבור שריב"ל אמרה תנא מיניה כל כך זימנין מה יגרע כחה אם ריב"ל אמרה או ר' יוחנן אמרה ואם ריב"ל אמרה פשיטא דהלכה אמיתית היא לפי מ"ש בספר יוחסין ובשארי מחברים דריב"ל היה רבו של ר' יוחנן (והוי יודע דבמכות דף ב'. איתא אמר ריב"ל אמר ריש לקיש כתבתי שם על הגליון אמר ריש לקיש נדפס בטעות דאי אפשר שיאמר ריב"ל דבר בשם תלמיד תלמידו וכן בילקוט ליתא רק אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא וכו') ועיין בקונטרס סימן ח:
חד [שארף] (שבת לב) נפל תורא חדדו סכיני (ובמגלת איכה זכרה ירושלים) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה רבנן דתמן אמרי נפל תורא חדדין סכינוי. ספר אחר מחרפין סכינוי. רבנן דהכא אמרי נפל תורא סגי טבחוי (שבת סג) שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה. (חולין ח) חידודה קודם לליבונה. (שם יב) ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא פי' בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה. (שם סג) שני ראשיה חדי' שני ראשיה כדין ודאי טמאה. (בפ"ב דכלים) כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור פירוש שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס. (פרק ד' דכלים) החרש שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור פי' אם הכלי חד מתחתיו אינו יכול לישב כמו כן ואם יש לו אזן גדול מונעו לעמוד. (סנהדרין קו) ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו כלומר על עצמו ושמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין פירוש שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב הצער שטבעו מצרים. מעונן ומנחש. אל מעוננים דשופטים לא תעוננו חדודי עינין תרגום ירושלמי:
חד [פרייד] (ביצה טו) חדות ה' היא מעוזכם אמר הקב"ה לישראל לוו עלי ושמחו היום וקיימו מצוות חדוה דכתיב ושמחת בחגך והאמינו שאני מזמן לכם ברכה שתפרעו. (קדושין פב) אמר ליה מאן את א"ל אנא חדוותא דהדר ביומא: [הפלאה שבערכין]חד ג' (קידושין דף פא). א"ל מאן את א"ל אלא חדוותא דהדרא ביומא ע"כ. לפנינו איתא חרותה ופי' רש"י חרותה שם זונה נזכרת בעיר:
חד [בריסט] (שבת יג) מנשק להו לאחתיה אבי חדייהו פי' על חזה שלהן. וחזה התנופה תרגום וחדיא דארמותא:
חדיב [איין לאנד] (קדושין עב) לחלת זו חילזון חבור זה חדייב (בב"ר פרשת לח) אסייא חדייב וגרמוניא. חרן וכנה ועדן תרגום חרן ונציבין וחדייב. תרגום אשכנז חדייב. ממלכות אררט מיני ואשכנז (אמר בנימין כן נקראת מדינה אשר מלך בה מונבז המלך והדייב שמה עיין ערך הדייב):
חדל [אונטערלאסען, פערמיידען] להיות לשרת (בב"ר פר' מט) המד"א כי תחדל לנדור פסק כמד"א וחדל לעשות הפסח:
חדס [טרעטען] (ב"ק יז) או מי שהיה מחדס ושיבר את הכלי משלם חצי נזק (ובגמרא בריש הפרק) תנו רבנן תרנגולין שהיו מחדסין על גבי עיסה או על גבי פירות וטינפו פירוש עניין דריסה כמו דיחוס שפירשנו בערך דחס (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב מהדס):
חדסר [עליף] תרגום לעשתי עשרה יריעות לחדסרי יריען:
חדק [צוזאממען ציהן] (שבת קכה) האבן שבקרויה כיון דחדקה שויה דופן קרויה. (ובפרק ג' דכלי) וכן בחידוק קרויה פירוש כמין עגול מן עץ או מן מתכת שנותנין על הטפיח שהיה קרויה ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאומר לענין ספר תורה כשהוא מחדקו. (שבת עח) כיון דחדיק במנא לא עבדי אינשי פי' כיון דחבל קשה הוא נכנס ויוצא בנקב של נפה ושל כברה אבל בנקב של עץ עד שנפרץ אבל גמי רך ואינו אוכל (עירובין קא) רבא אמר טובם כחדק שמחדקין את אומות העולם לגיהנם שנאמר קומי ודושי בת ציון חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בערך הדק: [הפלאה שבערכין]חדק א' (שבת דף קכה). כיון דחדקה שויה דופן קירויה עכ"ל. לפנינו איתא דהדקה:
חדק [טיילכען. צואזאממענגעזעצטע שטיקער] (שבת מו) מאי חליות כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי פי' שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדולה בין קטנה אסירא וכו'. (חולין נט) סימני חיה חדוקות בעינן (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב חרוקות): [הפלאה שבערכין]חדק ב' (שבת דף מו). מאי חליות כעין חליות דאית בה חידקי חידקי. (פי' שאינן יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונרא' המעמידה או המטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדונה ועיין קטנה אסירא וכו' עכ"ל). ועיין לקמן בערך חרק גרס דאית בה חידקי עיין שם:
חדק [דורן] (עירובין קא) הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה (גמרא) תנו רבנן סוכי קוצים וחבילי קוצים שתיקנן בפרצה שבחצר שמע מינה חדקין שבפרצה קוצין הן ועוד מדאמר ליה ההוא מינא לרבי יוסי ב"ר חנינא חדקאה דכתיב בכו טובם כחדק כלומ' אתה הטוב והגדול דומה לקוץ: [הפלאה שבערכין]חדק ג' (עירובין דף קא). הדלת שבמוקצה וחדקן שבפירצה (גמרא) תנו רבנן סיכי קוצים וחבילי קוצים שתיקנן בפירצה שבחצר שמע מיניה חדקים שבפירצה קונים הם ועוד מדאמר ליה ההוא מינא לרבי יוסי בר חנינא חדקאה דכתיב בכו טובם כחדק כלומר אתה הטוב והגדול דומה לקוץ עכ"ל. לפנינו איתא לרבי יהושע בן חנניא:
חדר [געבעהר מוטער] (נדה יז) במשנה החדר והפרוזדור והעליה:
חדרך [שטרענג אונד מילד] (בפסיקתא דרני עקרה) בארץ חדרך מהו חדרך זה מלך המשיח שהוא חד לאומות ורך לישראל וכו':
חדרונא [אין ארט שילדקרעטה] למינה תרגום ירושלמי והצב למינהו (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב חרדונא):
חדש [נייאמאנד] (ביצה יו) איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה. פי' אחר איזהו חג שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית הוי אומר זה ראש השנה שבכל שאר חגים נראית הלבנה וראיה בערך כס ומנא לן דלבנה נקראה חדש דתנן מי שראה את החדש ואינו יכול להלך ברגליו: [הפלאה שבערכין]חדש א' (ביצה דף יו). איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה. פי' אין מזכירין בראש השנה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה עכ"ל. הביאו תוס' בערובין (דף מה). בד"ה זכרון אחד: עוד שם פי' אחר איזהו חג שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית הוי אומר זה ר"ה שבכל שאר חגים יבנה נראית וראיה בערך כס ומנא לן דלבנה נקראת חדש דתנן (ר"ה דף כב) מי שראה את החדש ואינו יכול להלוך ברגליו עכ"ל. עיין תוס' ביצה (דף טז) מה שהביאו בשם רבינו משולם ור"ת ועל רש"י שפי' שהלבנה אינה נראית הקשו דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה בו. ולפי מ"ש רבינו הערוך דהלבנה נקראת חדש מיושב קושיתם דמכנה הש"ס הלבנה בשם חדש כי היא לשון המשנה מי שראה את החדש וכו':
חרש [נייא] (כתובות כד) מאי למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא אפכא שמעינן להו דתנן (דמאי פ"ד) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש ולא התירו העומר שלי אינו מתוקן פי' אינו מעושר אין נאמנין דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום זה וחבירו יאמר עליו כן במקום אחר וכו' (בסיפרא באמור אל הכהנים סמוך וספרתם) שלש דברים תלויים בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. (קדושין לט) ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם פי' חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפילו קודם העומר מותר בהנאה מאי טעמא לא תאכלו כתיב באכילה אסור בהנאה מותר ויש היתר לאיסורו כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאוכלו לאחר העומר כלאים החמור שאיסורו איסור עולם שאין כלאים מותרים לעולם והן איסורי הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם ואף על פי שתלש הזרעים והוא הדין לערלה בשנים שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו פי' לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה אבל האילן עצמו שהיה פריו ערלה אחר שלש שנים מותר הוא ופריו: (יומא כו) פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו פי' בגמר' תנא מעולם לא שנה אדם בה לפיכך נקראו חדשים:
חדת [נייא] (שם נה) תקלין חדתין ועתיקין תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין הוא שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה כלו' חדתין של שנה זו עתיקין של שנה שעברה זו המשנה בפרק ששי דשקלים (אמר בנימין תרגום שיר חדש שבח חדת):
חו [אנצייגען] (ב"ק קיו) ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלומי ומסקנא מתני' ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת וקי"ל בדאחוי אחוי אבל אם אנסוהו והראה פטור דתניא ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חברו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב (אמר בנימין פירש אחוי כמו אחזי הראה):
חוטף [נאהמע], אפרתי (בערוגה פ' שלישי בכלאי'):
חוי [איין פאלק] (שבת עה) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ. חורי שמריחין את הארץ חוי טועמים את הארץ כחויא פירוש נחש (אמר בנימין תרגום נחש נחשת חויא דנחש):
חבק [שטאפע טראפען] (בבא בתרא נח) סולם המצרי אין לו חזקה היכי דמי סולם המצרי כל שאין לו ד' חווקים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') שרה של בבל עולה ע' חווקים ושל מדי עולה שנים וחמשים חווקים פירוש מעלות (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב עווקים):
חוור [ווייס] (ברכות כח) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי' שיבה (חולין צג) א"ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי' הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (ושם נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז"ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (שם פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי' סנורים ת"י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא"רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי' קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי' נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (אמר בנימין תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא"ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קדושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א"ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (אמר בנימין תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):
חיור [הונדערט] (סנהד' צח) אית לך בר חיור גווני פי' רש"י מאה גוונים: [הפלאה שבערכין]חיור (תולין דף פד). ילבש כלי פשתן כתנא חיורתא רומיתא כלי זכוכית בזוגיתא חיורתא עכ"ל. וכן בבבא מציעא (דף כט): (ובמוסף אות חיור (סנהד' ד' צח). אית לך בר חיור גווני פי' רש"י מאה גוונים) עכ"ל. דע דז"ל רש"י ד"ה חיור מאה בלשון פרסי:
חורא מיא דחורא בעל הערוך גרס דחיזרא ע"ש:
חורולין [איין ארט סאלאט] (פסחים לט) ר' יהודה אומר אף חוורולין וחזרתא גלין וכיוצא בהן (אמר בנימין בנוסחאו' דידן כתו' אף חזרת גלין מין ירק מר):
חוריתא [שטראך איין פויגיל] תרגום את החסידה והאנפה חוריתא ואבו:
חז [גרייפין] (שבת יט) ומחזין את האור במדורת בית המוקד פי' מלשון נאחז בסבך (אמר בנימין בנוסחאו' כתיב ומאחזין) (מציעא קה) היכי דמי סוכה שכוחה רע אמר ריש לקיש כל שנחבית בחיזונה פי' כשאוחז אדם מתחבא האמיר בתוך ידו כלומ' נבלע ונקף בכף ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והסוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות:
חז [זעהן, געשטאלט]. (תמיד כט) סידר את המערכה הגדולה מזרחה וחזיתה מזרחה פירוש פני המערכה למזרח תרגום וירא ישראל וחזא. (ובפ' ג' דפרה) ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה פי' פני המערכה של עצים ומראיתה למערב למקדש שהמקדש בהר הזיתים במערב היה (ב"ב ב) ועושה חזית מבחוץ וכתיב מול מחזה אל מחזה. מרוח אשך תרגום ירושלמי חזוייה חשיך ומפורש בערך אשך. (אמר בנימין בנוסחאות שלנו אין גרסא זו כי אם דחסר כוליא). (פסחים קה) אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא. (חולין מו) חזוותא כשירה איכא דאמרי כחזוותא דאופתא (ב"מ כא) א"ר אבהו הואיל וחזותו מוכיח עליו אע"ג דנתרי' זותי מידע ידיע דוכתא ודוכתא דאיניש ואיניש פי' שני זיתים היינו טעמא דלא הוי יאוש הואיל וחזותו מוכיח עליו כלומר מראיהן של זיתים מוכיח עליהן דיש שהן לבנות ויש אדומות ויש שחורות וידוע שדה של מי מגדלת לבנות ושל מי מגדלת שחורות הלכך לא מיאשי בעליהן דסברי כולהו מכירין את שלו ספר אחר הואיל וזיתו מוכיח עליו כלומר והזיתים של כל אדם ידועים לכל פי' כעניין שלמעלה:
חז [צו געאייגניט] (שבת צ) פלפלת כל שהו למאי חזי ובדניאל די חזי למיזא ותרגום יעשה עולה כמשפט יעבד עולתא כדחזי פ' בל' תרגו' כמו ראוי בל' הקדש:
חזז [ווארצעל, אויסוואקס, גרינד] (סוכה לד) עלתה חזזית על רובו. (בכורות מא) ובעלי יבלת ובעלי חזזית. (גיטין ע) לחזזיתא ליתי שב חיטי ארזנייא. או גרב או ילפת תרגום או גרבן או חזזן:
חזיז [דינע וואלקען] (תענית ט) ה' עושה חזיזין מאי חזיזין א"ר יהודה פורחות פי' עבי' דקים נקראו חזיזין והיינו עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא ונקראו פורחות ומפורש בערך אד:
חזיז [איין אורט] (כלאים פ"ו) מעשה שהלך רבי יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר חזיז פי' שם מקום:
חזיז [גראז] אוכל חזיז מן התלם בעל הערוך גריס חזין עיין למטה:
חזם [אויס זאנדערן, בינדעל מאכען] (דמאי פ"ג) הרוצה לחזום עלי ירק פי' לשלף העשבים הרעים ויש אומרים לעשותן אגודות בלשון ישמעאל קורין לאגודות אלחזם:
חזין [גראז] (תענית ה) שור כשהוא זורע הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין מן התלם (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב חזיז) (כתובות ס) דברים הרעים לחלב כגון מאי א"ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ואדמה (ב"ק כח) אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר נדון במשוייר שבו: (בסוף ב"ק) כשות וחזין אין בהן משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. (ערובין כח) כשות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה פי' חזין דדברא דזרעי ליה אדעת' שערי דלא גמר פירי שהכל ודגגוניתא דזרעי לי' אדעתא דחזין וסוא גמר פירי בורא פרי האדמה: [הפלאה שבערכין]חזין (תענית דף ה). ר' יוסי אומר (לפנינו רבי יהודה) שור כשהוא זורע הולך ובוכה בחזירתו אוכל חזין מן התלם. (כתובות דף ס). דברים הרעים לחלב כגון מאי א"ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ותדמה (בבא קמאצ דף נח). אכל החזין ר"י הגלילי אומר נידון במשוייר שבו. (ושם דף קיט). כשות וחזין אין בהן משום גזל. (עירובין דף כח). כשות וחזין מערבין בהם ומברכין עליהם בורא פרי האדמה פי' חזין דדברא דזרעין ליה אדעתא דשערי דלא גמר פירא שהכל ודגנונייתא דזרעי ליה אדעתא דחזין והוא גמר פירא בורא פרי האדמה עכ"ל. (במוסף אגמרא דתענית דף ה). בחזירתו אוכל חזין וכו' (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חזיז עכ"ל). הגה"ה של הרב המוסיף קאי על כל המבואר גם להבא דאיתא לפנינו חזיז:
חזן [וועכטער] (שבת יא) באמת אמרו החזן רואה מהיכן תינוקות קורין פי' הוא שליח ציבור ותרגו' רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. (יומא כג) דתנן (בתמיד בפ"ה) לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן. (ב"מ צג) בסוף גמ' דפ' השוכר את הפועלין התם בחזכי מתא פי' שומרי מדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא: [הפלאה שבערכין]חזן (יומא דף לב). מסרום לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן פי' הרמב"ם והר"ב דהיינו שמשין העוסקין בצורכי המקדש: עוד שם (בבא מציעא דף צג). התם בחוזי מתא. פי' שומרי המדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא עכ"ל. לפנינו איתא בחזני מתא. פי' רש"י שומרי העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם: עוד שם (שבת דף יא). באמת אמרו החזן רואה מהיכן תינוקות קוראים. פי' שליח צבור ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה עכ"ל. ז"ל רש"י חזן הכנסת המקרא את השבעה הקוראים בתורה ופעמים שאינו יודע היכן צריכין לקרות למחזי ורואה היכן תינוקות של בית רבן קורין בשבת זו וכו' לישנא אחרינא חזן מלמד תינוקות ורואה היכן יתחילו למחר. וז"ל הרב ברטנורא חזן מלמד תינוקות. וז"ל התוי"ט החזן פי' הרב מלמד תינוקות ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך תינוקות קוראים ועל שם זה נקרא זה ש"ץ חזן כמ"ש בערוך שצריך לראות היאך יתרא. עיין (קונטרס סימן מו):
חזינא [האממער]. (כלים פי"ד מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזינא טמא פי' כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת ואם מסמר נועצין בראשו שמו בלשון קודש חזינא ומינקת הוא כמו כוס של ברזל ומכניסין בתוכו מקל של עץ וקורין אותו בלע"ז רושטול"נו (אמר בנימין פי' בל' יוני כשיל עיין ערך חצינא):
חזק [בעפעסטיגען] (קדושין כו) נכסים שיש להן תחריות נקנין בחזקה ואמרינן בגמרא דכתיב ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבם ישיבת שכונה כגון דירה ביום ובלילה היא החזקה. ושאין להן אחריות פי' המטלטלין אין נקנין אלא במשיכה דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד והוא המשיכה. (שבת קמו) ושוין שנוקבין בנקב שנוקבין בנקב ישן לכתחילה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אין מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה הנקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת נחלקו רב חסדא ורבא והלכתא כרבא דתניא מסייעתו דברי רבא רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים דמוכחת מילתא שאין אדם עושה נקב בקרקעית' של חבית להוציא יין ולא לשמר עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סיתום זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב וחשוב נפתח בית הנסת' בפירוץ פצימיו שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי (פסחים מה) אבל במקום שעשוי לחזק אינו חייב לבער פי' מקום שיש בו סדק או נקב ונתן זה הבצק שם לסתמו שנמצא עושה מלאכת עץ ובטל אע"פ שהוא כזית. (סנהד' צד) חזקיה שחזקו יה: [הפלאה שבערכין]חזק (שבת דף קמו). במשנה ושוין שנוקבין בנקב ישן ואר"י משמיה דשמואל אין מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשר לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור. פי' היה הנקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת נחלקו בו רב חסדא ורבא והלכתא כרבא דתניא מסייעתו לדברי רבא רבא אמר למטה מן היין נמי זה לשמר ומותר לפותחי והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים דמוכחא מילתא שאין אדם עושה נקב בקרקעיתה של חבית להוציא יין ולא לשמר עשאו מפני שכשמפנה החבי' הופכה על פיה וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סיתום זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב וחשיב כפתח בית בפירוץ פצימיו שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי עכ"ל. ורש"י פי' בענין אחר ע"ש:
חזר [צוריקגעהן] (דמאי פ"ד חולין עה) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמענן שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו. (כתובות נה) הלכה כרבי שמעון במסוכן ובתרומות מעשר סל דמאי מסוכן דתנן רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן פי' החולה שאמר לעדים כתבו אף על פי שלא אמר תנו יכתבו ויתנו דאומדן דעת היא דאין אדם משטה בשעת מיתה וזה שלא אמר תנו החולי דחקו ולא השלים דבריו וכמו שאמר כתבו ותנו הוא וכן בתרומת מעשר של דמאי עם הארץ שהפריש מכרי של דמאי תרומת מעשר אחד ממאה וחזרה ונתערבה לו בכרי שהוא כלומ' נדמעה א"ר שמעון שזורי בזה אף כחול שואל ואוכל על פיו פי' אם אמר חזרתי ותיקנתיו מותר שאילו לא רצה להוציא מתחילה לא היה מוציא תרומת מעשר אלא כיון שראינו שהוציא אומדן דעתא הוא ודאי כיון שאמר חזרתי ותקנתיו נאמן ותנינן בהדיא רבי שמעון שזורי אומר כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע עליו וכבר פירשנו בערך דמאי בענין אחר.(גיטין לב) והא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר (קידושין נט) בא אחד וקידש וחזר' בה מהו ר' יוחנן אומר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת:
חזר [דארן] (שבת סג. ב"ק פג) א"ל שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד פי' השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול. (ביצה כט) דרש רבה בריה דרבי הונא זוטי מנהרדעא שונין קמח בי"ט אמר להו רב חמא פוקו ואמרו דשקיל טיבותי' וכולי פי' שיחת דבריו הנעימים במקום קוצים וכי להוראתך אנו צריכין צא וראה כוברות סובבו' בנהרדעא כל אחת אחת כוברת בנפה ובכברה. (מציעא סג) אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה שקילי טובותיך ושדייה אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי. (כתובות נג) כי אתא רבין אמר ריש לקיש ארוסה שמתה אין לה כתובה אמר להו אביי זילו אמרו ליה שקילא טיבותיה ושדייה אחיזרי כבר תירגמה ר' הושעיה לשמעתיה בבבל. (ביצה לג) חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי פי' קוץ קשה שיכול לצלות בו בשר כמו בשפוד של ברזל. (ברכות יב) רב ששת כרע כי חיזרא פי' רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר וכריע' שלא יכרע מאמצע ממש וראשו זקוף ועומד בברייתו ואפילו בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף ואשר אמרו עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהא צוארו מעוקם שיתפקקו חליות שבו אף יכרע עד שיתפקקו האחרות ולא שיכוף את עצמו כל כך אלא כדי שיראה איסר כנגד לבו והמיקל שאינו מהדר מנענע ראשו ויונא ואכילו המנענע כופף צוארו. אסכרא דמיא לחיזרא כבר פי' בערך גב. (מציעא קג) וקני דחיזרא. ס"א חרזא כבר פירשנו בערך ארכבתא: [הפלאה שבערכין]חזר ב' (ביצה דף כט). דרש רבה בריה דרב הונא זוטא מנהרדעא שונין קמח בי"ט. אמר להו רב חמא פוקו ואמרי ליה דשקיל טיבותיה וכדיא אחיזרא פוק חזי כמה מהולתי הדרן בנהרדעא פי' שיחת דבריו הנעימים במקום קוצים וכי להוראתך אנו צריכים צא וראה כוברות סובבות ובנהרדעא כל אחת כוברות בנפה ובכברה עכ"ל. לפנינו איתא אמר להו רב נחמן פוקו ואמרו ליה לאבא שקילא טיבותיך וכו': שם באות הנ"ל רב ששת כרע כי חיזרא. פי' רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצויין בבבל וקורין אותו אלחזר וכריעה זו שלא יכרע מאמצע ממש וראשו זקוף ועומד בברייתו ואפילו בשחותו מחציו. אלא צריך שיכוף ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף ואשי. אמר עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהיה צוארו מעוקם עד שיתפקקו כל חוליות שבו אף יכרע עד שיתפקקו האחרות ולא שיכוף עצמו כל כך. אלא כדי שיראה איסר כנגד לבו והמיקל שאינו מהדר מנענע ראשו ויוצא ואפי' המנענע כופף צוארו עכ"ל. ועיין לקמן בערך נע ב':
חזר [סאלאט] (פסחים לט) אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין (שם קיד) הביאו לפניו מטבל בחזרת (ע"ז מח) ובחזרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. (ובפ"ק דעוקצים) ושרש החזרין והצנון והנפוס. (ובפ' ב') ובחזרין מפני שהן משמרים את האוכל (ובפ"ק דכלאים) חזרת וחזרת גלין פי' חזרת לטוגה חזרת גלין חסא מרה והיא חזרת שבשדות:
חזרא [קלייען] (פסחים מב) זימה של צבעים הכי תרגומו מיא דחיזרא (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב דחורא) (מציעא ס) מאי אין משרבטין הכי תרגומו מיא דחיזרא פי' מים שהמחה בה. סובין ומשקין אותה ומנפחין את כריסה ונראית שמינה והיא כחושה זעירי א"ר הונא מזקפתא פי' שמקרדין את הבהמה וזוקפין את שערה ולועזין אשטריטול"רי: [הפלאה שבערכין]חזרא (פסחים דף מב). זומא של צבעים הכי תרגומו מיא דחזרא עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות כתיב דחורא (ובב"מ דף ס) מאי אין משרבטין הכי תרגומו מיא דחזרא. פי' שהמחה בהם סובין ומשקין אותה ומנפחין את כרסה ונראית שמינה והיא כחושה עכ"ל). לפנינו איתא (בפסחים) מיא דחיורא. ופי' רש"י סובין. ונראה שטעות נפל בספרים בין וי"ו לזיי"ן וצ"ל חיזרא כי כן פי' רש"י (בב"מ) מי סובין על מיא דחיזרא ועיין בערך זמן:
חזור [קנאפף, אפפעל, גלאק] רמון גם תמר ותפוח תרגום רימונין אף דקלין וחיזורין: (בב"ר פ' צד ויגש אליו) תפוחי זהב במשכתיות כסף תרגם אונקלוס חיזורין דדהב בגו דסקרין דכסף (אמר בנימין תרגום ירוש' ויעשו פעמוני זהב טהור ועבדו חזורין דדהב):
חזרד [איין ארט אפפיל] (בריש כלאים) התפוח והחזרר אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה ובריש המשנה הפרישין והעוזרדין. (וכן בריש מעשרות) הפרישין והעוזרדין אלו הדומין לפרישין פי' חזרת מין תפוח כמו התרגום חיזור:
חח [דוסטעל] (גיטין ע) מאי דרדרא אמר אביי מוריקא דחוחי פי' כרכום שגדל בין החוחים:
חח [קעטע] (בויקרא רבה זוב דמה) ויתנהו בסוג' בחחים בחיים כתיב חי שלשלוהו אלא שהיה מעונג ומת בידם:
חט [פערצערטילט] (ברכות יט. תענית יט) אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו. כי הילדים רכים ת"י ארום טלייא מחטיין. (ובתרגום) ונקרב את קרבן העם לפני ה' מפרנקיתא ומחטיתא. (בפיסקא דעשר תעשר) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בזכות ב' דברים שישראל מתחטין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. (מגלה יב) בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן פירוש ענין עינוג. פ"א של רבי גרשם שמקריבן אצלו כמו חטה. פ"א של ר"ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות: [הפלאה שבערכין]חט א' (ברכות דף יט. ובתענית דף יט). אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו. כי הילדים רכים תרגם יונתן ארי טליי מחטיין לשון חוטא נקל בלבו לחטוא לאביו ולהטריחו על תאוותו ע"כ. והנה פירושו דחוק. אמנם (בתענית דף יט) לא פי' רש"י כלום אלא הנקרא פורפי"ש בלעז. אכן (במנחות דף סו). כת' רש"י ד"ה נתחטא נטיל כמו (תעני' ד' יט) בן מתחטא לפני אביו ע"כ. אבל (בבכורות דף נז). כתב רש"י ד"ה והכתיב וכו' נתחטא לשון ירידה וחבירו במס' (תענית דף יט). בן מתחטא לפני אביו ע"כ. ודע דהרב מברטנורא (פרק ג' דתענית משנה ת) כתב פי' מתחטא מתגעגע וכתב עליו התוס' יו"ט בלשון ארמית הוא כמ"ש בערוך כי הילדים רכים:
חט [רייניגען] (יומא סא) ורבי אלעזר סבר חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטוין. (חולין כז) ושחטאת בן הבקר מקום ששח חטיהו ומאי משמע דהאי חטיה לישנא דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר:
חט [נעהן] (כתובות סט) ותלא לי' רב לרבי בי חטי פי' בבית התפירות כלו' מקום שתופרין קצת. היריעות הקלפין שהן עשיות במגילה כן כתב רב שאלות הרבה לפני רבי ותלא ליה בחלק שבין התפר. הוי למתפרות כסתות תרגום ווי עליכין דמחטטין רקיע חשוך. (ע"ז עה) הני חלתא ודיקולי דארמאי דחייטי בחבלי. (מנחות לז) האי מאן דחטי לגלימיה לא עבד ולא כלום (בפ' כט דכלים) חוט משקולת י"ב ושל חרשים י"ח ושל בנאים נ' אמה חוט מאזנים של זהבים ושל סוקלי ארגמן טוב שלשת אצבעות חוט מאזנים של חנונים ושל בעלי בתים טפח חוט מאזנים על צמרין ושל שוקלי זכוכית טפחים. (ובבתרא פט) אמר רב מני בר פטיש כדרך שאמרו לענין איסורי' כך אמרו לענין טומאה מאי קא משמע לן תנינא חוט של חנווני ושל בעלי בתים טפח. (חולין צג) חמשא חוטי אית בחיותא שלשה משום תרבא ותרתין משום דמא וכו': [הפלאה שבערכין]חט ג' (כתובות דף סט) תלא ליה רב לרבי בי חטי. פי' בבית התפירות כלומר מקום שתופרין קצת היריעות הקלפין שהן עשויות במגלה כן כתב רב שאלות הרבה לפני רבי ותלא ליה בחלק שבין התפר עכ"ל. וכ"כ תוס' בשם ר"ח. אבל בקונטרס פי' בין השיטין וכך איתא (בירושלמי) ע"ש:
חט [דיא צעהנע וואס מען זוהט] (בכורות לה) אמר רב פפא אכיל ולא מיחזי מום שבשפתיו ופעי ומיחזי הוי מומא קא משמע לן (שם לט) חטין החיצונות שנפגמו או שנגממו פי' השנים החיצונות שעומדות לפני הפה שנפגמו מקצתן או נחתכו ועיקרן קיימין והפנימית שנעקרו לגמרי הוי מום נעקרו אין נפגמו או נגממו לא וכו': [הפלאה שבערכין]חט ד' (בכורות דף לה). אמר רב פפא אכיל ולא מיחזי ופעי ומחזי (מום שבשפתיו) הוי מומא עכ"ל. לפנינו איתא רבא:
חט [דריזען ווייטץ] (חולין יח) פגע בחיטי טריפה פי' חיטי נקודות קטנות כמין חיטי שיש למעלה מטבעת הגדולה ונקראות חיטי פי' פגע ולא נגע בהן ונשארו כמו שהן ושחט מלמטה פגע ונגע בהן חתך מהן מקצת ושייר מקצת וזהו שייר בחיטי. (ע"ז עג) אלא טבל מ"ט כהיתרו כך איסורו כדשמואל דאמר שמואל חיטה אתת פוטרת את הכרי וזהו שאמרו (שבת יז) כיון דאפשר להו למעבד כדשמואל (בחולין פב) לאפוקי מדר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל או חטה וחרצן או שעור' וחרצן. (פסחים לה) ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון (ירושלמי בריש חלה) כולהון מן הדין קריא ושם חטה כמשמעה שורה שהיא עשויה כשורה זו שיבולת שועל שעורה כמשמעה כסמן זה שיפון כוסמת כוסמין גבולתו עד כאן גבול של לחם וכי למדים מדברי קבלה אמר רבי סיטון מדכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה. (הוריות יד) שלחו ליה סיני עדיף הכל צריכין למרי חיטיא. (בתרא קמה) הכל צריכין למרי חיטיא:
חט [גראבען אויס שלאג] (סוכה טו) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד' דמקואות) החוטט בצינור (ב"ק יז) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי' זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז' אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (שם צב) מחטט אחריו פי' חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ"י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בב"ב יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (אמר בנימין תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא): [הפלאה שבערכין]חט ו' (בב"ר) לא היו ראוין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין עכ"ל. יגעתי ומצאתי לשון הזה. (במדרש רבה סדר וישב) ואולם פירושא דהך מילתא לא מצאתי במפרשים. ואולי יתכן לומר דכוונת המדרש לפי שהנגעים באים על לשון הרע (אע"ג דבאים ג"כ על גזל ושפיכות דמים כמבואר בערכין דף טו). ע"ש מ"מ לשון הרע שכיח טובא עד שכמעט אין אדם ניצול ממנו (עיין בבא בתרא דף קסד). והנה עכו"ם אינם מצווין על לשון הרע כמבואר במהרש"א בחידושי אגדות (במסכת שבת דף לג). ד"ה עכו"ם יוכיחו הילכך שפיר קאמר במדרש לאהיו ראויין אומות העולם וכו'. (ודע דבמ"ש בח"א שם (בשבת) טעמא דדוקא למ"ד מפני ביטול תורה קשיא עכו"ם יוכיחו ע"ש. ערכתי מערכה גדולה בחיבורי תיקוני כלי שרת בס"ד. וכאן אין מקו' להאריך):
חט [זינדיגען] (נזיר יח) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו' פי' אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב' תורים או שני בני יונה א' לחטאת וא' לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב) על ל"ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו' (שם ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר' בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי' השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח' אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק' מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר' מתני' בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל' כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ר"ה כו) חוטא בל יתגאה פי' אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה' דברך נצב וריש גמר' דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב"ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ' עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ' ומקטיר את הקטרת פי' כך מעש' ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו' היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד' והחטאת דינה ד' מתנות על ד' קרנות לפיכך אחר כך נותן ב' שהן ד' כמעשה חטאת ואע"ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג' במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים: [הפלאה שבערכין]חט ז' (נזיר דף כט). והתניא ר' יוסי בר חנינא אומר מניין לחטאת שהיא באה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו' עכ"ל. וע"ש בתוס' ד"ה ה"ג וסבר ר' יוסי בר חנינא וכו' גירסת ר"ח דלא גריס ר' יוסי בר חנינא בברייתא אבל ר"ח גריס לה ע"ש. ואני כתבתי בס"ד בתיקוני כלי שרת דנמצא ר' יוסי ב"ר חנינא (בבריית' סוכה דף מ. קדושין דף כ. ערכין דף ל). דתניא רבי יוסי בר חנינא אומר וכו' והיא שנויה (בתוס' דערכין פ"ה) שם באות הנ"ל ובדף הנ"ל ומליקה מי חייב עלי' משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום חולין שנשחטו בעזרה עכ"ל. לפנינו בש"ש לא מצאתי אלא (בירוש' פ' מי שאמר הל"ו): עוד שם באות הנ"ל (ראש השנה דף כו) חוטא בל יתנאה פי' אדם שחטא בל יתגאה עכ"ל. בל יתנאה איתא לפנינו ועיין פי' רש"י ותוס':
חט [אברייניגען] מוחטין את הפתילה בעל הערוך גריס מוהטין עיין שם:
חטב [אין לובינג] (חגיגה ג) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (אמר בנימין תרגום את ה' האמרת ית ה' חטבתא): [הפלאה שבערכין]חטב (חגיגה דף ג) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הקב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה ואני אעשה אתכם חטיבה אחת לעולם הבא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עכ"ל לעיל בערך פי' חטיבה אחת ציור אחר בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו וכו':
חטיטוס [ברוסט פאנצער] (ב"מ נח) המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להן אונאה מפני שיש בהן חיי נפש פי' תריס:
חטלים [אין וויין געגענד](מנחות סו) מהיכן היו מביאין יין קרוחין וחטולים אלפא ליין פי' מקומות הן:
חטם [נאזען רינג] (שבת נא) ונאקה בחוטם פי' נוקבין חוטמה ומשימין טבעת לתוכו ונותנין רצועה בתוך הטבעת ומנהיגין אותה בו (ובסנדל פ' כו דכלים) נפסק עקיבו ניטל חוטמו או שנחלק לשנים טהור:
חטף [וועגשאפפען] (פסחים קט) חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו פירוש חוטפין קערה שבה המרור ומגביהין אותה ומגביהין המצות כמו שאנו עושין:
חטפא [גלעטונג] (כלים פ"ד) המחוסר חטפא טמא והמחוסר לטישא טהור פי' כלים עשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו עדיין לא נגרדו (אמר בנימין הרמב"ם גרים הגפה):
חטפותא [איין רויב פאגעל] תרגום ירושלמי ואת התחמס ואת השחף וית חטפיתא וית ציפר שחפא:
חטר [ריבד שטאלל] אבב חוטרא מילי כבר פירשנו בערך בב ארחי גדר תרגום איסטרטי חטר (אמר בנימין תרגום גדרות צאן חוטרין דען):
חטר חומטריא חוטרא רעיא כבר פירשנו בערך אבוברואה:
חטר הויקער. פלקינג] (שבת קי) ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא פירש חזיר מנומר. ס"א חזיר שיש לו חטורת (אמר בנימין חטוטרות כתוב):
חטר [שטעקען. שטענגעל] (ב"ק לא) רב זביד אמר כי חוטרא דסמיותא פי' הסומא מגשש במטה שבידו הנה והנה לצדדין ולאמצע הדרך. (מנחות כט) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דח' ותלו ליה לכרעיה דה' פי' זוקפין מעט מעט לגגו של ח' כמקל כלו' שמראה אותו חוטם שחי היא ברום העולם ותלו ליה לכרעיה דה' הנקודה שבפנים שאינה מתאחזת לגג וכו'. דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה (אמר בנימין תרגום ויאמר מטה ואמר חוטרא): [הפלאה שבערכין]חטר ד' (מנחות דף כט). אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דה"א ותלו ליה לכרעיה דחי"ת (דחטרו להו לגגיה דחית ותלו ליה לכרעיה דה"א כך איתא לפנינו) פי' זוקפין מעט לגגו של חי"ת כמקל כלומר שמראה אותו החוטר שחי הוא ברום העולם ותלו לכרעיה דה"א הנקודה בפנים שאינה מתאחזת לגג וכו' עכ"ל:
חטר [הויקער]. (חולין כב) עור חטורת גמל הרכה. (בכורות מג) ובעלי חטורת רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין פירוש הוא גבנון של גמל על דבשת גמלים תרגום על חטרייא גמליא: [הפלאה שבערכין]חטר ה' (חולין דף קכב). עור חטורת (לפנינו חטרת גמל הרכה. (ובבכורות דף מג). ובעלי חטורת (לפנינו חטרות) רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין פי' הוא גבנון של גמל עכ"ל. מיהו (בבכורות) דמייתי הוא באדם. דע דז"ל הרמב"ם בפירושו (בבכורות) וחטוטרת שם ידוע באיזה ענין השמטת החוליות בין לאחריו בין לצדדיו מהן שיהיה וכן אע"פ שלא נשמטו החוליות אלא שנולדה מורסא קשה על גביו כדמות חטוטרה הרי הוא פסול ע"כ. ודע דבמשנה (דחולק ודבכורות) אית' חטוטרת אבל במשנ' (שבגמ') ובפסק' איתא חטרות:
חי [ראה] (שבת יח) האי קידרא חייתא שפיר דמי פי' רב האי גאון קידרא חייתא לאו חייתא ממש קרירתא שאילו צונן ממש אסורה להניחה בין השמשות כדרך שאמרו לא תמלא אשה קדרתה עססיות ותורמוסיא אלא קדרא חייתא זו היא שחמה ולא התחילה לבשל אבל אם התחילה לבשל ולא הגיעה לשיעור מאכל בן דרוסאי אסור להשהותה וזהו שאמר בשיל אסיר ואם הגיעה למאכל בן דרוסאי מותר להשהותה אף על פי שלא בשלה כל צורכה דתניא חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה בשבת וזו היא דאמר ר' יוחנן שלא בשל כל צרכו אבל בשל כל צרכו מותר לשהותו גם כרבי יוחנן נמצא האיסור בשני פנים צונן שלא חממו כל עיקר וכשהתחילו לבשל ולא הגיעו למאכל בן דרוסאי ולא הניח בהן בשר חי והמותר שני פנים שחממו ולא בשלו כל עיקר ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפי' בשלו כל צרכו: [הפלאה שבערכין]חי (קידושין דף כח). הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי. ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו. (ובב"מ דף עא). רשע יורד עמו לחייו. פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצדו כמו שאמרו (בבבא בתרא דף כא). האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתי בר מבואה אחרינא ואוקי בצדו כו' אמר לי קמפסקת לחיותאי וכי קרי ליה רשע בלא דינא דינא הוא דמוקים עליה ריחיא לכתחלה עכ"ל. ז"ל רש"י (בקידושין דף כח) ד"ה רשע יורד עמו לחייו כלומר לזו אין בית דין נזקקין אבל הוא מותר לשנאותו אף למעט פרנסתו ולירד לאומנתו. (ובב"מ דף עא). ז"ל רש"י רשע יורד עמו לחייו רגיל להתקוטט עמו כאלו הכהו וכאלו בא להורגו. ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנתו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל לנקום ולגמול רעה ועוד דאמרינן (בכתובות דף נ) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לאומנתו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר. (ובכתובות דף נ). ז"ל רש"י יורד עמו לחייו לרדותו ברצועת ובחוסר לחם. והנה פי' רש"י (בקידושין הנ"ל) צ"ע דהא שכתב אף למעט פרנסתו ולירד לאומנתו הלא רש"י גופיה דחי לזה (בבבא מציעא) באומרו וקשה בעיני שיתירו חכמים להנקם וכו'. ואמנם לפירוש רבינו שפירש יורד עמו לתייו דהיינו דמוקים עליה ריחיא בלאו הכי אין מקום לפליאת רש"י דהא דמוקים עליה ריחיא אין גמול רע כל כך והראיה לפסק הדין (הרי"ף והרא"ש וטוש"ע ת"מ סי' קנו) בר מבואה אבר מבואה חבריה אין רשאי לעכב אף דפסקיה לחיותי' וגם מה שמקשה רש"י מהא דכתובות לפי מה שפירש רש"י גופי' (בכתובות דף נ ). לרדותו ברצועה ובחוסר לחם. הנה משפט אחד להם דגם יורד עמו לחייו הנשנית (בקידושין ובב"מ) פירושו שעל ידי העמדתו ריחיא פוסקת לחם וחיותו של חבירו. ובכן דברי רש"י צריבין עיון. ודברי רבינו עולים במיטב הגיון. נרשם בקונטרס סי': שם באות הנ"ל (פסחים דף פט). רבנן סברי מהיות משה מהיותו דשה. פי' כיון שנשחט נעקר שם שם ממנו רבי שמעון סבר מחיותו דשה מדבר שהוא חי ואיזה זה זה הדם שהוא הנפש עכ"ל. לפנינו איתא מהוייתו. ז"ל רש"י מהוויתי' קודם גמר עבודתו:
חי [לעבנדיג געזינד] (פסחים פט) רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומר כיון שנשחט נעקר שם שה מעליו ורבי שמעון סבר מחיותיה דשה מדבר שהוא חי ואי זה זה זה הדם שהוא הנפש תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. רבי שמעון אומר נמנים עד שישחט ונמשכין עד שיזרק הדם פי' אחר רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומ' כל זמן שחי השה יכולין למעט ורבי שמעון דאמר עד שיזרק הדם יכולין לימשך סבר מחיותיה דשה כל זמן שלא נזרק הדם היינו חיותיה יכולין לימעט ולימשך. (קדושין פח) הקורא לחברו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו (ב"מ עא) רשע יורד עמו לחייו פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצידו כמו שאמרו (בפ' לא יחפור) בר מבואה דאוקים ריחיא וכו' עד קא מפסקת לחיותא וכי קרי ליה רשע בלא דינא עסקינן דינא דמוקי' עליה ריחיא לכתחילה (בריש פסיקתא דקרבני לחמי) אמר רב יצחק כתיב את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה למוד ממשרתי אש לוהט מהיכן ניזונין ר' יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו שכינה דכתיב באור פני מלך חיים רבי יצחק בשם רבי חגי אמר ואתה מחיה את כולם. (מציעא קי) מנין לירק חי (בסוף קינין) זהו שאמר כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז' כיצד קולו ז' וכו' (נדה סד) ב"ה אומרים עד שתחיה המכה פי' תינוקת כל דם שרואה אחר יציא' הבתולים עד ד' לילות סומכין אותו לבתולין ואמרינן דם טהור הוא אחר ד' לילות טמא עד שתחיה המכה עד שתתרפא מכת הבתולים מן וישבו תחתם במחנה עד חיותם (בסוף גמ' דתמיד) מה יעביד איניש ויחיה אמרו לו ימית עצמו כלומ' על דברי תורה אמר להן מה יעביד איניש וימות אמרו לו יחיה את עצמו כלומר שיגבה עצמו על דברי תורה ומבקש שררה מתקצרין ימיו:
חיה [טהירע] (חולין עא) חיה בכלל בהמה מנין דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור בהמה בכלל חיה מנין דכתי' זאת התי' אשר תאכלו וכל בהמ' מפרסת פרסה:
חיל [איין ארטם נאמע] (סנהדרין פח) ובשבתות ובימים טובים יושבים למדרש הגדול שבחיל. (פסחים סד) שנייה בחיל. (ובפ' קמא דכלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים נכנסין לשם עזרת הנשים מקודש ממנו פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים:
חיות [העבאממע] עיין בריש ערך פע (אמר בנימין משנת יומא פרק בתרא והחיה תנעול את הסנדל פי' יולדת אבל בלשון ארמי חיתא מילדת והיא נקראת בל' משנה תכמה (ע' חולין פ"ה מ"ב) תרגום ותאמר לה המילדת ואמרת לה חייתא):
חיס [מיטלייד] תרגום זבח פסח דבח חיס תרגום ומשואת רשעים ומן חיסא דרשיעי במקצת נוסחאו' כחו' חיפא וכן תרגו' ושטף אף עיין ערך חף:
חך [אנגטל] (ב"ק פא) ומחכין בימא של טבריה פי' שהיו כל השבטים צדין מימא של טבריא דגים בחכין כדכתיב כל משליכי ביאור חכה אבל לא ברשת. (סנהדרין פא) כדגים הנאחזים במצודה רעה מאי מצודה רעה חכה:
חך [לאכען] (סנהד' יז) מחכו עלה במערבא רבי יוסי ברבי חנינא. (עירובין סה) כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא וטלונא. (בויקרא רבה בריש אחרי מות) לשחוק אמרתי מהולל הן דחוכא מערבב מה חדוותא עבדא. ס"א הן דגוחכא מערבב וכו' (אמר בנימין תרגום בשחוק שמשון בחוכא דשמשון): [הפלאה שבערכין]חך ב' (עירובין דף סח). כי היכי דלא ליהוו עילי דרבנן כחוכא ואיטלולא עכ"ל. פירש רש"י חוכא. שחוק. ואיטלולא. ליצנות:
חך [צייגען, האפפען] (נדרים ב) רבי עקיבא חוכך בזה להחמיר פי' מקוה להחמיר ואוסר אבל לא מחמיר ממש לחייבו מלקות:
חך [שמעקן, גלוסטען] (בילמדנו פרשת קדושים תהיו) חכו ממתקים אין חיך מתוק משל הקב"ה שהוא מצוה את ישראל להנאתן ולטובתן ונותן להן שכר עליהן כיצד מזהיר לישראל שלא יאכלו שקצים ורמשים וכן הדם שהוא מאכל לכלבים וכן נבילות וטריפות וכו':
חך [שאבון, קראטצין] (תענית יד. ב"ק פ) ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם כגון החיך והגוב זבוב וצרעה. ספר אחר חיכוך וחגב פי' שחין שמחכך אותו. (נזיר נט) מהו לחוך עצמו אגב כשיתחכך משיר השיער: [הפלאה שבערכין]חך ה' (נזיר דף נח) נזיר בחיכוך נזיר מהו לסוך עצמו. אגב כשיתחכך משיר השער עכ"ל. ע"ש דאיתא על נכון:
חכם [קליגער אונטערשיידען. רעכטען] (גיטין סז) רבי יהודה אמר חכם לכשירצה פי' לכשיפסח שפתיו הוא ראש המדברים. (ברכות ס) הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן דומה זו לזו ואין פרצופותיהן דומין זה לזה (נדה ע) מתים שעתידין להיות צריכין הזאה ג' וז' או לא אמר להן לכשיחיו לחכם להן. איכא דאמרי אמר להן לכשיחיו מש"ר יחיה עמהן (בחלומות דמגלת איכה) ההוא חכים אימיה והאדם ידע את חוה אשתו ת"י ואדם חכים ית חוה. ונדעה אותם ת"י ונחכים. ולא הכירו ולא חכים. הכר נא חכים כען. ויצר אמר ליוצרו לא הבין תרגום ולא חכים: [הפלאה שבערכין]חכם (גיטין דף סז). רבי יהודה חכם לכשירצה. (וע"ש בפירוש רש"י) פירש לכשיפתח שפתיו הוא ראש המדברים עכ"ל. על דרך דאית' בשבת (ד' לג):
חכן [מעער איגל. שלאנג] (ברכות יט. ב"מ נט) וזה תנורו של חכנאי ספר אחר של עכנאי פי' שהקיפיהו תשובות כעכנא שהיא מין נחש ומקפת ראשה לזנבה פי' חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק חוליא עם חברתה ויחלי' התנור ר' אליעזר מטהר כלו' מאחר שהחול בין חוליא לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואי' אותן כאלו מפיזרות הן ואינו תנור כלל וחכמים מטמאין קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חליותיו ומשמש כדרכו וזהו תנורו של עכנאי. (ובפסיקתא דכי תשא) חסד שאומות העולם עושין הוא לה' כאריסה של חכנאי פי' ארס של נחש ובלעו וילי"נן ובלשון ישמעאל אלסס (אמר בנימין פי' הכינא בלשוי יונימין נחש אשר מבשרו נעשה שייקי):
חכן [פויל] ולחם עצלות לא תאכל תרגום ולחמא חכנינות (דשיגושא) לא אכלה דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דחכיננא מראכנן ליה. אמר עצל ארי בחוץ תרגום אמר עטלא בחכיננותיה אריא אית לברא:
חכר [פעכטער אויף פרוכט] (בפ"ו דדמאי) המוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו (מציעא קג) יבש המעיין נקצץ האילן אינו מנכה לו מחכורו פי' ארים הנוטע שדה חברו ויש לו חציה חוכר כמפורש (שם קא) בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא חוכר נותן לבעל הקרקע כך וכך פירות קצובין וכן השוכר אלא שהשוכר פוסק עליה מעות והחוכר בפירות כל מה שעושה השדה בין רב למעט הכל לחוכר ולשוכר דתניא (דמאי פ"ו) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכ' בפירות אבל המקבל אינו כן אלא המקבל שדה לזרוע ולקצור ולהעמיד כרי בעל הקרקע נוטל חלקי מן הפירות כפי תנאו רובע או חומש. (ב"מ סח) אמר רבה לית הלכתא כטרשי דפפואני פי' הוא טרשא דרב פפא המפורש' למעלה ואם לגורן כטרשי מחוזנאי דזקפי לרווחא לי אקרנא כגון אדם שנותן לחברו קרן ק' זוז ואמר עסקא זה יעלה בה ריוח כ' זוז וכתב עליה שקבלתי מפלוני ק"כ זוזי להתעסק בסחורה מי יימא דלהוי רווחא ולא כחכירי נרשאי דכתבי הכי משכן פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קניא דאיקניא ליה והאידנא דכתבי הכי וקנינא מיניה ושהינן כמה מידנק והדר חכרה מיני' שפיר דמי ולאו מילתא היא:
חכר [פונסטער. דונקל] תרגום דרך רשעים באפילה וארחא דרשיעי חכירא בעל הערוך גרם הבירא עיין שם.
חכשרת [וואלקען שווענגערונג] (תענית י) דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כתי' חשכת מים וכתיב חשרת מים שקיל כ"ף ושדי ארי"ש קרי ביה חכשרת כלומר נכשרין ומתמתקין: [הפלאה שבערכין]חכשרת (תענית דף י'). רבי אליעזר אומר מתמתקין הן בעבים מנא ליה דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כתיב חשכת מים וכתיב חשרת מים שקיל כ"ף ושדי ארי"ש קרי בי' חכשרת כלומר נכשרין ומתמתקין עכ"ל. לפנינו כתיב הכשרת וכן ברש"י ותו':
חל [ענעויייהען. לעזען] (בפ"ק דשביעית) עד אימת נקראו נטיעות ר"א בן עזריה או' עד שיחילו ירושלמי מאי עד שיחילו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהן פי' עד שיפדו עד שנה רביעית דבני פדיה נינהו או עד שיעשו חולין מאליהן דהיינו שנה חמישית דאינן קדש השיב רבה בר יעקב כן היא מתניתא עד שיעשו חולין מאליהן. (בסוף דמאי) תשעה מעשר שני ומוחל ושותה. (עירובין לז יומא נז. גיטין כה חולק יד) דתניא בסוף תוספתא דמאי ומוחל ושותה דברי ר"מ. ס"א מתחיל ושותה מיד פי' הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה הרי הן בתחתית הנוד וכן המעשר אחריהן והוא כגון נוד שיש בו ק' לוגין יין והוא בדרך ואין אצלו כלי אחר ושאר היין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו סבאך מהול במים פי' לכשיבקע (פסחים כב) אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך. חולין שנשחטו בעזרה ורבי יהודה אומר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. (סוטה ל) והכא בחולין הטבולין לחלה כחלה דמו קא מפלגי וכו'. (נדה ו) עד שלא גילגלה העיסה בטומאת חולין ננהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומשגילגלה תיעשה בטהרה חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לגרום טומאה לחלה (מכות ב) המחלל אינו מתחלל הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל פי' כהן גדול שבא על אלמנה וחיללה הוח אינו מתחלל העד שבא לחלל והעיד עליו שהוא בן גרושה ונתכוון לחללו ולא חיללו אינו דין שלא יתחלל: [הפלאה שבערכין]חל א' (חולין דף י"ד): ומיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר. ס"א מתחיל ושותה מיד פירוש הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן בתחתית הנוד והמעשר אחריהן וכו' ושאר היין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו סבאך מהול במים עכ"ל. וז"ל תוס' (בעירובין דף לז). ד"ה מיחל פי' הקונטרס מחלל על מעות ושותה מיד בלא הפרשה ואינו נראה וכו' אלא מיחל פי' מתחיל או כמו שפיר' ר"ת דמיחל כמו מוהל בה"א שפירושו מזוג כמו סבאך מהול במים וכו' ודע שמ"ש התוס' כאן בשם ר"ת וכ"כ (בגיטין דף כה). אמנם (ביומא דף נו). כתבו זאת בשם הר"ר משולם: שם באות הנ"ל (מכות דף ב) המחלל אינו מתחלל הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל. פי' כהן גדול שבא על אלמנה וחיללה הוא אינו מתחלל העד שבא לחלל והעיד עליו שהוא בן גרושה ונתכוון לחללו ולא חיללו אינו דין שלא יתחלל עכ"ל. ורש"י פי' בזה"ל כהן הנושא את הגרושה שמחלל את זרעו אין הוא עצמו מתחלל מן הכהונה:
חל [זאמד] (שבת פ) זבל וחול דק וחול גס. (חולין ל פסחים קיב) אדחלא אכרעך זבינך זבין פירוש בעוד אבק על רגליך קודם שתרחצם כשבאת מן הדרך זבון: [הפלאה שבערכין]חל זיי"ן (ברכות דף ל). כדי שתחולל דעתו עליו פי' כדי שתחונן דעתו עליו. כדי שתסור אימה מלבו כי בעת שעובר לפני התיבה מתבהל מפני הציבור וכשתחיל להתפלל ולכוון לבו להתחנן סרה אותה האימה מלבו דכתיב ואתחנן ואתנפל וחד אמר כשיעור שתסור האימה מלבו ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול על מה שפשע ומרד שזה שיעור יותר מן המתכוין לקבל פרס כי ענין ואתחנן כגון לקבל פרס הוא שהיה משה רבינו ע"ה מתחנן אבל ענין ויחל הוא ענין מחילה וצריך בכי' בתחנה עכל. הכי איתא בגמ' כמה ישהא בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו וכו'. וז"ל רש"י שתתחונן שתהא דעתו מיושבת עליו לערוך דבריו בלשון תחנה. שתתחולל. לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי עכ"ל. ואמנם לפי' הערוך שפיר פליגו:
חל [נאהמע איינעס פויגיל] (בב"ר פרשה ב) ותקח מפריו ותאכל הכל שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחד ושמו חול הה"ד וכחול ארבה ימים אלף שנים הוא חי בסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטים ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי. (סנהד' קח) והא רעוא דתיקוש ותינוק ולא תמות היינו דאמר איוב ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים (אמר בנימין בנוסחאות שלנו גרסינן יהא רעוא דלא תמות): [הפלאה שבערכין]חל י"ח (בבא מציעא דף פג). חלא בר חמרא עכ"ל. לפנינו איתא חומץ בן יין: שם (חולין דף קך). חלא דקריש עכ"ל. לפנינו איתא חלב דקריש ופי' רש"י לחה היוצא מן הבשר שקורין גלייר"א:
חל [זים, זאפטיג] (שבת קט) אבוברואה ליתי אתרוגא חליתא. (מגלה ז) אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא. (ע"ז לה) בעו מיניה מרבי אסי הני אהיני שליקי דארמאי מאי חליי לא תבעי לן דודאי אסירי. (גיטין מז) גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה כי היכי דליחול אדמיה פי' כיון שעושין לו רצונו מתמתק דמו ויש להן בו טעם. פי' אחר שימחול על דמו. החדלתי את מתקי תרגום ית חליי מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדבשא. ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי:
חל [פלייט] (בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם (שבת קנא) עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. (סוכה נ) החליל חמשה וששה. (ב"מ עה) חלילין למת או לכלה. (ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י"ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב' חלילין (ערכין י) אמר ר"פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי' בערך אבוב:
חל [אנפאנגען] (ברכות לב) יכול משב' לגולה החלה פי' התחיל לעשות כן:
חל [בערוהג זיין בעטען] (שם לח) כדי שתחולל דעתו עליו פי' כדי שתחונן דעתו עליו פי' כדי שתחסור אימה מלבו כי בעת שעובר לפני התיבה מתבהל מפני הצבור וכשמתחיל להתפלל ולכוון לבו להתחנן סרה אותה האימה מלבו דכתיב ואתחנן ואתנפל וחד אמר כשיעור שחסור האימה מלבו ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול כל מה שפשע ומרד שזה יותר שיעור מן המתכוין לקבל פרס כי ענין ואתחנן כגון לקבל פרס הוא שהיה משה רבינו מתחנן אבל ענין ויחל הוא בקשת מחילה וצריך דברי בכיה בתחינה:
חל [קראפט] (כתובות סב) אמרו ליה רבי וכי מאחר דחילי (אין כתוב) מר כולי האי למה לי למר למסמכיה פלוני כיון שאתה גיבור כולי האי יש לאל ידי תרגום אית חילא בידי:
חל [קראנקהייט] (יומא כב וב"ק כ) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה פ' ענין חולי:
חל [הערום דרעהען] (סוכה כה) מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר אלא חוזרין חלילה. (זבחים ה) אמר לו ר' יהושע חזרנו חלילה פי' סביב (אמר בנימין פ' חלילה בלשון יוני זה אחר זה או הם ביניהם):
חל [בעיועגלוכקייטען] (שבת יא) אין מספיקין לכתוב חללה של רשות (ב"מ מט) אי יהבינן ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה (שבת נב) במתנית' תנא במחוללין פי' שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לוחות חציצה (שם נז) תיכי חלילאתא פי' כעין אזור חלול שקולעת בה שערה (שם סו) ולציירונהו בחללא דבי צוארא פי' ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו ומחלחלו. (ובפרק ג' דמעשר שני) בתי הבדים שפתחן לחוץ וחללן לפנים מלשון נבוב לוחות תרגום חליל לוחין (פרק י' דכלים) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת פי' כסוי שאינו קבוע בפי הכלי בהידוק כן שמו מחילחל כדכתיב ותתחלחל המלכה מאד. (פרק ט' באהלות) בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת (פרק ד' במקואות) היו צרורות מתחלחלין לתוכו פסולין פי' מתרועעין (ובריש טבול יום) קולית של מים המחולחלת. (פ' ג' במכשירין) אם פקק את הצינור או חלחל לתוכן פי' פירשם בגג ליפול עליהם מים. (ברכות נט) רב אסי אמר עכנא חולחילי מתחלחל ואתי זיקא ומנשב על פומא ודמי כזיקא על פום דנא: (חולין נ) אמר זעירי חלחולא שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה פי' היא כרכשא. (סוטה ז) אם יש מכה מחלחל ויורד (חולין קכט) ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחלא פי' העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור וכי יש שומר על גבי שומר ופריקו כל שערה בגומתה בוקעת ויוצאה כבשר וזה פי' חלחולי מחלחלא:
חל [גידאנקען] (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות) אמרתי להוללים אל תהולו למערבבית אלו שלבן מלא חלחליות רעות (ובפ' רפאנו ה') כזאת תהיה כי קנאתי בהוללים אלו שלבן מלא חלחליות רעות פי' מחשבות רעות:
חל [דערשלאגנער] (פסחים יד) א"ר יהודה הכא בנר מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל פי' מדהוה ליה למכתב בחלל כלא חרב כדכתיב וכל הנוגע בעצם או בחלל שמעי' כי לאבא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל. ותניא (בסיפרא דבי רב) בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא מטמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת ז' הא למדנו לכלים ולאדם. וגרסינן (חולין ג) האי טמא דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא חרב הרי הוא כחלל ואב הטומאה הוא דטמייה לסכין תזיל סכין תטמייה לבשר נתברר כל כלי מתכות הנוגעין בטמא מת נעשין אבות וכשנוגעין במת עצמו נעשין אבי אבות וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת הרי הן כאותה טומאה עצמה:
חל [קוכין] (בפסיקתא דשמעו) מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישראל סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אתת כך מנהג בא"י להפריש בצק מראשית העיסה לשם חלה ולברך עליה ולשורפה ומפרישה חלה אחרת ונותנה לכהן:
חל [טנאל טאנץ] (עירובין ג ושם צג) דתנן (כלאים פ"ה) איזהו מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם י"ב באמה לא יביא זרע אחר לשם (בויקרא פרשה א בויהי ביום השמיני) עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדקים לעתיד לבוא הה"ד שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב הצדיקים מכאן ומכחן והקב"ה באמצע פרוש מחול בלע"ז רוט"ה:
חל [עסיק] (פסחים עד) ומאי שנא מחלא מתמהא פי' תמד שלא החמיץ כל צרכו וכל מידי דבטיל וקאים קרי ליה ארמית מתמהא. (ב"מ קכ) חלא בר חמרא (חולין פד) חלא דקריש (אמר בנימין תרגום חמץ יין וחמץ שכר חל דחמר חדת וחל דחמר עתיק):
חלב [מיליך] (כתובות ס) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקל במגע' פי' בהמה טמאה שאם נגעה בחייה במת אינם מטמאה החמיר בחלבה לאוסרו דתני גמל גמל שתי פעמים אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה שהוא אסור כבשר מהלכי ב' כגון האדם שהחמיר במגעו שאם נגע במת נטמא ומטמא אחרים אינו דין שנחמיר בחלבו ת"ל אך את זה זה אסור ואין חלב מהלכי שתים אסור. ד"א בהמה טמאה שהקל במגעה וכו' פי' הנוגע בנבלת בהמה טמאה טומאתו טומאת ערב והנוגע באדם מת טומאתו טומאת שבעה נמצא מגע בהמה קל ומגע אדם חמור חלב אינו שוה בכל שהוא בנקבות ולא בזכרים והדם שוה בכל בנקבות ובזכרים. (ובסוף מכשירין ובב"ר פ' נח בריש פרשת אלה תולדות נח) חלב הזכר טהור (שבת נח) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת אתא שאיל בי מדרשא א"ל חולב חייב משום מפרק והוא המוציא חלב מן הדד מחבץ חייב משום בורר והוא המטיל מסו בתוך החלב ומתאסף הטוב ונשאר הפסולת למטה שהוא כמו מים מגבן חייב משום בונה והוא הלוקח הקפוי ומשימו בתוך הקב:
חלב [פעט] (חולין קכח) חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה. פי' אין מטמאין טומאת אוכלים בכפרים אלא אם כן חישב להאכילו לנכרי דבלא מחשבה אין מטמא טומאת אוכלין שאין אוכלין אותו עכ"ם בכפרים דמתי מעט הם ואינן דחוקין מבשר לפיכך צריך מחשבה. (סוטה טו) בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים פי' לפי שהאוכל חלב בשגגה מביא חטאת ולא האוכל חלב דוקא אלא כל העושה אחת מכל עבירות האמורות בתורה שחייבין על זדנן כרת והן ל"ו המנויין (כריתות ב) חייבין על שגגן חטאת וחטאת אינה טעונה נסכים:
חלבון [ווייסיל פון אייא] מבחוץ וחלמון מבפנים בערך חלמון פי' חלבון הוא הלובן של ביצה:
חלבנה [גלבנה הארץ איינעס פפלאנצען] (שם עח) א"ר שמעון חסידאה כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב מסממני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה:
חלוגלוגות [איין ארט סאלאט] (יומא יח) והשם והשחלי' וחלגלוגות (סוכה לט) דתנן (בשביעית פ"ט) הפוגם והירבוזי' השוטין וחלגלוגות (ר"ה כו מגלה יח) לא הוו ידעי רבנן מחי חלגלוגות שמעיה לאמתיה דבי רבי דקאמר לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחינא עד מתי אתה מפזר חלגלוגות. (ירושלמי בפרק אחרון דפיאה) פעפועין וגודגדניות וחלגלוגות מערבין בהן בעון קומי הידן אינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיני פירוש בלשון ערבי אלפרפחי' ובלעז פירקקלי:
חלד [מארדיר, וויזל מויל ווארף] (בפ' ח' בכלאים) הקופד וחולדת הסנאין חיה (ב"ק ס) רשב"א אומר מגדלין כלבים כופריי' וחתולות וקופים וחולדת הסנאין מפני שעשויין לנקר את הבית פירש בלעז מרטוריל"א (אמר בנימין כבר פרשתי בערך גלאקסינון) (ירושלמי בריש פ"ח שרצים) כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד רבי אחא אמר רבי אבהו ורבני חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולד' אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים והרבה מינין יש בים מה שאין כן ביבשה ואין חולדה בים וחרנא אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולדה אלא מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודע' למי מנח' כך כל באי העולם גוררין ומניחין ואינן יודעים למי מניחין יצבור ולא ידע מי אספם. (תענית ח) אמר חנינא (ר' אמי) בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנא לן מחולד' ובור מה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה. פי' מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר ותעת בדרך והלכה בלא יישוב כיון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה מים ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לאחר שששתה ביקשה לעלות ולא יכלה היתה בוכה וצועקת עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין אמר לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו אמר לה השבעי לי שמבני אדם את נשבעה לו אמר לה מה טיבך ספרה לו כל המעשה אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי אמרה לו הין העלה כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד אמרה לו מאי זה עם אתה אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אמרה לו אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך נתנו ברית זה לזו וזו לזה אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה והיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה הלכו כל אחד לדרכו ואותה הנערה עמדה באמונת' וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת עליו כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפת ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר כשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר אלא ספר לי מה מעשיך גילה לה כל המעשה נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפה היא כל מי שתובעה כך וכך עושה לו הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ובנכסים ועליה אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ. או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו (חולין לב) קסבר מאי חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי וכבר פירשנו דין חלדה בערך גרם. (ב"ב יט) מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח פי' ר"ח ז"ל יונקין כח הקרקע כחולדה שדרה בעיקרי בתים: [הפלאה שבערכין]חלד א' (בבא קמא דף פ) רבי שמעון בן אלעזר אומר מגדלין כלבים כופריים וחתולות וקופים וחולדות הסנאים מפני שעשויין לנקר את הבית פי' מרטורי"לא בלע"ז עכ"ל. לפנינו איתא רבי ישמעאל. אכן שם (בסוגיא דף פ) איתא ר' שמעון ב"א אומר מגדלין כלבים וחידוש הוא שלא הרגישו בזה מפרשי הש"ס ודע כי גם בתוספתא (פרק א' דב"ק) איתא ר' שמעון בן אלעזר: שם באותו אות (תענית ח). אמר ר' אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנא לן מחולדה ובור מה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה. פירוש מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה ותעתה בדרך והלכה בלא יישוב כיון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה מים ראתה באר וחבל תלוי עליה של דלי אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לאחר ששתתה ביקשה לעלות ולא יכלה היתה בוכה וצועקת עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין אמר לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מבני הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו אמר לה השבע לי שמבני אדם את ונשבעה לו אמר לה מה טיבך סיפרה לו כל המעשה אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי אמרה לו הן העלה כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד אמרה לו מאיזה עם אתה אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אמרה לו אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך כתבו ברית זה לזו וזו לזה אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה יהיו עדים שאין אנו מכזבין זה בזה הלכו כל אחד לדרכו ואותה הנערה עמדה באמונתה וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת בו כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפית ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר כשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור אמרה לו אשתו אם כדרך כל האדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר אלא ספר לי מה מעשיך גילה לה כלהמעשה נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה הלך ושאל בעירה אמרו לו ניכפית היא כל מי שתבעה כך וכך היא עושה לו הלך אצל אביה פי' לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי מיד נתישבה דעתן ופרו ורבו בבנים ובנכסים ועליהם הכתוב אומר עיני בנאמני ארץ עכ"ל. עיין ברש"י הביא המעשה בקיצור אבל התוס' שם כתבו קצת יותר באריכות: חלזון ג' (סנהד' דף צא) עלה להר וראה שהיום אין שם חלזון אפילו אחד ולמחר גשמים יורדין ומתמלא כל ההר כולו חלזונות עכ"ל. לפנינו איתא וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד. ופי' רש"י חלזון תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת ולכתחלה אין נראה בכל ההר אלא חלזון אחד ולמחר שהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות. ונראה למורי שביצי חלזון ראשון משריצין כולן וכו'. וראיתי נדפס על צד הגיליון גירסת הערוך אין שם אפילו אחד עכ"ל. ולולי זה הוה אמינא דהערוך ורש"י לא פליגו במציאות אלא דטעות קצת איתרמי בהעתקת רבינו וכך צ"ל אין חלזון אלא אחד ונתחלף בין אלא לאפילו. וקצת ראיה לזה ממה דלא אמר וראה שהיום אין שם אפילו חלזון אחד כי כך משפט הלשון לכל מבין ומכיר. אבל לפי גרסתי שצ"ל אלא נכון הלשון למאוד:
חלד [ראסט] (בכלים פ' י"ג) מחט שהעלתה חלודה אם מעכב' התפירה טהורה. (פ"ג דטהרות) מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן פי' בלעז רוגינ"י ובלשון ישמעאל צדיד והיא שעולה על הברזל לאחר זמן הרבה. (ובב"ר ויחן את פני העיר) עד שהעלה גופן חלודה (אמר בנימין פי' בלשון יוני צואה ודבר מלוכלך):
חלז [אויס ציהען] (תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת) וחלזת חילוזא:
חלז תמרי בחלוזך ע' ערך הלז כי כן גרם בעל הערוך:
חלזון [האגעל] (בכורות לח) היה בעינו דק קבוע חלזון נחש ועינב גמרא חלזון זה מום קבוע הוא לישחט עליו וזהו נחש פי' שמנומר עינו כנחש ויש מפרשין חלזון הוא תבלול ותרגום בבלי חליו בעיניה ותרגום ירושלמי חלזונא (אמר בנימין פי' בל יוני ברד וזה שם מורסא קטנה עגולה וזכה כמו אבן ברד בין העפעף והעין או בעין עצמו):
חלזון [שנעקע] (פרק יב דכליים) או שקשר חלזון בראשה טמאה פי' זה הוא צורתו ונקרא חלזון כמו החלזון שהוא מוקף (אמר בנימין בעל הערוך צייר בספרו צורת חלזון וכן עשה בקרדום שניטל עושפו עיין ערך בקע ג'):
חלזון [שנעק] (סנהדרין צא) עלה להר וראה שהיו' אין שם חלזון אפילו אחד ולמחר יורדין גשמין ומתמלא כל ההר כולו חלזונות (תרגום ירושלמי) יירש הצלצל חלזונא. (בפסי' דויהי בשלח פרעה) ולא היו גדלין אמר להון חלזון הזה כל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו:
חלזון (שבת כו) יוגבין אלו צדי חלזון מסולמא דצורי עד חיפה. (שם עה) תנו רבנן הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת. (מגלה ו) אמרו לו חייך כולן צריכין לך ע"י חלזון (מנחות מד) תנו רבנן חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לע' שנ' ומדמו צובעין תכלת לפי' דמיו יקרים (אמר בנימין גם זה נרתיקו גדל עמו):
חלט [צואייגענען] (מציעא יו) מתניתין בשטרי חלטתא ואדרכתא דלאו ברי פירעון נינהו: (מגלה ח) אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט צרעת ממארת תרגום ירושלמי צרעא מחלטא:
חלט [איין ארט קוכין] (בריש חלה פסחים לז) החלטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין איזוהי המעיסה ואיזוהי החלטה המעיסה קמח על גבי מי גלשין החלטה מי גלשים על גבי קמח (שם לז) תנו רבנן הם פגנין והדובשנין ואסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה. (ובריש חלה) מאי חלת המסרת אמר יהושע בן לוי זה חלוט של בעלי בתים פי' חולטין ברותחי' ואח"כ אופין בתנור פי' אחר חלת המסרת חלות שאינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהוא כמין טיגון ואיפין אותן החלות על ידי שמן לפיכך נקראות חלות המסרת וזהו חלוט של בעלי בתים לביבות תרגום חליטתא. (בב"ר מב) ויהי בימי אמרפל רבי שמעון פתח גם זו רעה חולה כל עומת שבא כן ילך אמר רבי שמואל כמה דאתא בחלוטין כך הוא אזל בחלוטין א"ר אבין כשם שפתח בארבע מלכיות כך חתם בארבע מלכיות:
חלט [ציהרונג]. ובתי הנפש והלחשים תרגום קדשיא וחליטתא. ותעד נזמה וחליתה תרגום ואיתקנ' בקדשהא ובחליטא מרגליתה:
חליטין [קוכין]. רבי יוחנן כד הוה אכיל חליטין (בעל הערוך גרים אליטין עיין שם):
חליטר [קעכיר] (ירושלמי שביעית פרק כלל גדול) ר' יוסי מפקד לאילן חלטרי לא תהוון מחשבין אגריכון על משחא אלא על חטייא (פי' בלשון יוני ממונים על התבשילים ומיני מאכל המובאים על השלחן):
חלי [שראלען] (ברכות ג) אין הבור מתמלא מחוליתו פי' עפר שעל פי הבור איכא דאמרי מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר. (שבת נט עירובין פג) חולית הבור והסלע שהן גבוהין י' טפחין פירוש עפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא לו כמו מעק' אם החוליא גבוהה י' ורחבה ד' הרי היא כרשות היחיד. (יומא פד) ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו פי' עוקר חוליא משפת הבור כדי שיוכל לירד לבור (ב"ק נא) כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימוה לעשרה. חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כבר פירשנו בערך חכן: [הפלאה שבערכין]חלי א' (ברכות דף ג). אין הבור מתמלא מחולייתו. פי' עפר שעל פי הבור איכא דאמרי מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר עכ"ל. כפי' הזה כתבו התוס' (סנהדרין דף טו). ע"ש וכך פי' רש"י קצת (בברכות דף ג) ותוס' הקשו עליו ועיין היטיב פי' רש"י (בסנהדרין דף טז). (ובתוס' שם קצת צ"ע) ובמ"ש רבינו עד שתוסיף בו עפר אחר יתיישב קושית תוס':
חלי [געלענג, ווירבעל ביין] (בפרק קמא דאהלות). י"ח חוליות שבשדרה. (ברכות כח) הני י"ח כנגד מי כנגד י"ח חוליות שבשדרה. (בכורות לט) או שיש בשר בין חוליא לחוליא. (חולין כ) רבה ורבא דאמרי תרווייהו מקיעין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא: [הפלאה שבערכין]חלי ב' (חולין דף נ). רבה ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באות' חוליא אבל מחוליא לחוליא לא עכ"ל. לפנינו איתא אביי ורבא דאמרי וכו':
חלי [טהיילען גלידער] (שבת מז) אלא אמר רבה תהא בשל חוליות. (ביצה כב) הכא במנורה של חוליות עסקינן דמיחזי כבונה:
חלי (מנחות לט) כמה שעור חוליא תניא ר' אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש. (בתרא עד) איבעי לך למימני חוט ולממני חוליות: [הפלאה שבערכין]חלי ד' (מנחות דף לט) (ע"ש) צריך לקשור על כל חוליא וחוליא וכו' עכ"ל:
חלי (כלים פי"א) קטלא שחוליות שלה של מתכת. חוט של מתכת וחליות של אבנים טובות ושל מרגליות אלו ד' חליות לבד מן הראשון כולן ענין פרקין וטבעות הן:
חלי [אייא] (בכורות ז) הני חלי דיחמורתא סבור רבנן קמיה דרב רא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה אמר להו רב ספרא וכו'. פירוש חלי דיחמורת' שנמצאים ברעי שלם כעין ביצים סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה דהוו כאבר מן החי דלא סתירה תורה שום ביצים אלא דעוף אבל אלו כבצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה אמר להו רב ספרא לאו בצים ננהו אלא זרעא דאיילא דאזיל בתר איילתא למזקק לה ולא מקבלה ליה איילתא משום דרחמה צר וכיון דחזי דלא מקבלה ליה אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא ועד שהוא הולך אחריה סובל שכבת זרע ומתבשל בגופו וכשיבא על היחמור' אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הרעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל נראה כעין בצים ואינן בצים ושרו ולאו כאבר מן החי נינהו:
חליקופרי [אין נאהמען] (בריש מכשירין) אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חליקופרי איש טבעון פירש כינוי שם הוא איש טבעון ראש מקום ששמו טבעון כמו ויען איש ישראל:
חלם [ליים] (כלים פי"א) וכן מן אחלמה ומן הגללים פי' טיט עבה הוא ששמה חלמה ועושין ממנה הכיורות דתניא כיורה שעשאה מן החלמה ושוליה מן הגללים טהורה ויש אומרים יש בו בו חלמונית כמו אם יש טעם בריר חלמות וכמו חלמון של ביצה:
חלם [מעלאנען] (בפ"ק דכלאים) אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק פי' בלע"ז מלוו"א ובלשון ארמי הרני (אמר בנימין בלשון יוני נקרא מלחי בחלוף אותיות):
חלם [שטארק] (פסחים מח) חלום בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה וכו' (ר"ה כח) והתניא עתים חלום עתים שוטה אבל כשהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבריו פי' חלום בריא כדכתיב ותחלימני ותחייני. (שבת צא והא איכא מקום חלמי דאיבעי מפקע ליה ושקיל פי' מקום התפר בשולי הכיס. (ע"ז סט) ורבנן לא מסקי אדעתין דאפיך וחזי ליה אי נמי זמנין דחלים פי' פעמים שיבוא הסיתום מבפנים שוה בשוה ויתחבר החדש עם הישן (קדושין כה) מהו דתימא זמנין דחלי' שפוותיה קא משמע לן עי' פעמים שקופץ את פיו ונמצאו שפתותיו דבוקות ואינן נראות היית אומר אינן גלוין קא משמע לן. חולין קכג) לא ישנו אלא טלית אבל עור חלים פי' לא שנו אלא טלית דכיון דנקרעת רובה קרע לה לעולה אבל עור חלים פי' מת חבר הנשא' כי ממעט ליה מה' טפחים מיהא טהור דברי הכל ואמאי לימא דחלים ופריק מתניתא במקצע סביבותיה שאין יכול לחופרו ולחלמו וכי אמינא דחלים במקצע להדיא פי' במחתך נכוחו דרך נכוחה ואפשר לו לחופרה תפירה כעין חלימה אבל המחתך בעקמומית לא חלים ואקשינן מתניתין המפשיט בבהמה ובחיה וכו' אמאי לימא דחלים תרגמא רבי אבון ראשון עושה ניפול פי' ניפול כל מה שמפשיט כאלו אפשיט ואותבינן שעל הצואר שעדיין לא נפשט והנה הוא חלים וקאי למה אמר רבי יוחנן אינו חיבור ופריק אביי בשומר העשוי לינתק מאליו פי' עור שעל הצואר עשוי כשימתח להינתק מאליו אין צריך חתיכת סכין ואקשינן מן התנור שניטמא כיצד מטהרין אותו ממעטו מבפנים מד' טפחים וכי ממעט ליה מז' טפחים בטל מתורת תנור ואמאי לימא חלים שזה ודאי כי מחבר ליה וממרח ליה בטיט חלים פי' חלים מחבר דגרסינן (ע"ז מד) ויתנו עליו את הנזר ואת העדות עדות הוא לבית דוד כל הראוי למלכות חולמתו כולי (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב הולמתו וגם בעל הערוך הביאו בערך הלם):
חלמון [געליכען] אפי' חלמון שלה אסור' בעל הערוך גרס חלמון עיין שם:
חלון [פענטסטער] (ב"ב נח) במשנת חלון מצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה (ובפסיקתא דהחדש) הנה זה עומד אחר כתלינו אחר בתי כנסיות ואחר בתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהן של כהנים. שאלה לפני הגאונים כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לו והבשיב לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים דאמרינן כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנא' שאו ידיכם קדש וברכו את ה' אבל תפילה לא מצינו שמעכבת הילכך יעלה ויברך כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה אולא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמר אביי נקטינן לב' קורא כהנים לא' אין קורא כהנים ורב חסדא אמר אפי' לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט אבל להקרותו מקרהו וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאין לברך פותחין אצבעותיהם יש בהן ממש או מסורה לא מצאנו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרים בה רבנן כמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהן כאילו הן מתחלחלין והיא שם עוברת ואע"פ ששנינו ברכת כהנים במקדש היו אומרים השם ככתבו ובמדינה בכנויו וזה סימן הוא כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכניס ועוד לשום אותן סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה כן בשנייה מניחין האמצעות הסמוכה לאמה ומשהין אותה כן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון: [הפלאה שבערכין]חלון א' שאלה לפני הגאונים כהן שלא התפלל ומצא ציבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לא והשיב לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים דאמרינן כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמ' שאו ידיכם קודש וברכו את ה' אבל תפילה לא מצינו שמעכבת הלכך יעלה ויברך. כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה או לא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמר אביי נקטינן לב' קורא כהנים לא' אין קורא כהנים ורב חסדא אמר אפילו לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט אבל להקרותו מקרהו וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד ובין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו עכ"ל. כדאמר אביי (סוטה לח) ומ"ש ורב חסדא אמר וכו' (ירושלמי) ועיין לקמן ערך כהן ובמה שכתבתי בס"ד:
חלון [פערעמדלינג] (בויקרא רבה בריש פ' קדושים תהיו) לכהן גבור שהיה מהלך בדרך ופגע בו חילוני א' פי' תרגום זר חילוני:
חלס [פעלדשטיינע] (בפרק קמא דמגלה) צידו אחר חולסות ומצולה (ב"ב סז) רבי אליעזר אומר המוכר את החצר מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה לא קנה חולסית (ערכין לב) חולסית ומצולה רבי מאיר אומר בבתים ורבי יהודה אומר בשדות פי' חלסית גובה דאיכא בארעא דומיא דתל מצולה דאיכא בארעא דלא מיזדרעא עם ארעא כולה. פ"א חולסית קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית מצולה קרקעית הנהר שמוציאין זהב וכסף (אמר בנימין פי' חליקס בלשון יוני אבנים קטנים וגושים מוכנים לרצף קרקע הבית): [הפלאה שבערכין]חלס (מגלה פ"ק) צדו אחת חולסית ומצולה. (בב"ב דף סז). מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה לא קנה חולסית (ערכין דף לב) חולסית ומצולה ר"מ אומר כבתים ור"י אומר כשדות. פי' חלסית גובה דאיכא בארעא דומיא דתל מצולה דאיכא בארעא דלא מיזדרעא עם ארעא כולה. פ"א חולסית קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית מצולה קרקעית הנהר שמוציאין ממנו כסף וזהב עכ"ל. (במגלה) לא מצאתי בנוסחאות שלפנינו. ודע דז"ל הרשב"ם (בב"ב דף סז). חולסאות. פי' ר"ח קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית ובפרק קמא (דף טו) אמרינן בזכוכית שתחלת ברייתו מן החול. מצולה. קרקעית הנהר שמוציאין בו כסף וזהב כפי' ר"ח ויש מפרשים לדגים עכ"ל. וז"ל תוס' (בערכין דף לב) ד"ה חולסית פירש"י ליטול משם אבנים. ומצולה ליטול משם חול. ורשב"ם פירש (בב"ב) חולסית ליטול הימנה זכוכית. ומצולה מצולה של דגים (ברכות ט). ע"כ. פוק וחזי כי העתיקו התוס' את פי' ר"ח שכתב הרשב"ם בתכלית הקיצור ובדילוג קצת:
חלף [פערטרעטיר] (ברכות יח) נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חלופיהן. (ובפרק קמא דשביעית) אילן שנגמם והוציא חליפין (בפ"ד דמדות' הוא היה נקרא בית החלפית ששם גונזים את הסכינין (ל' מקרא קדושין כב) תנא אף בחליפין פי' הוא קנין והוא ענין חילוף שמחליף לו הדבר שמקנה לו בקרנא דגלימא (ב"מ יא) וכי לא היה להן סודר לקנות ממנו בחליפין חליפין דרך מקח וממכר הוא:
חלף [מאטטע שילף] (פי"ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי' עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל' ישמעאל חלפה וי"א שהיא אותה שקורין בלע"ז קרט"קא וי"א שהיא מין ערבה (שם לד) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ"ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר: [הפלאה שבערכין]חלף ב' (סוטה דף מט). של קנים ושל חילף מותר עכ"ל. (לפנינו איתא חילת. פי' רש"י לישגא כמין גמא הגדל במים). (סוכה דף כ). של קנים ושל חילף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה. פי' עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובלשון ישמעאל חלפ"א וי"א שהוא אותו שקורין בלע"ז קרטק"א. וי"א שהוא מין ערבה כההיא דגרסינן (בסוכה דף לד) כי תניא ההיא בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. לפנינו (בסוכה דף כ) חילת. פירש"י לשקא והקלח שלה עב. (שבת דף עו) מ"ט קרנא דקמצי רכיכא דדיירי בחלפי (פירש"י ערבה) ואי קשיא ניידא ומתעורא:
חלף [איין ארט קרויט] (ביצה ג יבמות פא ובסוף ערלה) וחילפות תרדין (ובפ"ק דעוקצין) שורשי קולסי כרוב וחילפו' תרדין פי' יש שאומרים הן העלין והצלעות של תרדין:
חלף [איינע פפלאנצע] (ברכות מה) הני חילפא דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים (גיטין סט) לדמא דרישא ליתי שורבינא ואסא דרא וזיתא וחולפא וחילפי דימא פי' אע"ג דרכיכי עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו וקיימא כי הא מתניתא דכל שתחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה ואמרו ששמו בלע"ז רוז"מרינו:
חלפסדרא [זייגער] (ב"ר פרשה המכסה אני מאברהם) אמר לוי חלפסדרא מלאה מים פי' בלשון יוני כלי שעות מלא מים ובתחתיתו נקב קטן ובתוך שעה נשאר הכלי רק ונהגו הקדמונים שבעוד מים בכלי היה הסניגור או קטיגור מליץ לזכות או לחובה ובכלותם היה שותק וממלאים אותו הכלי מים והיה מתחיל האחר לדבר וטעם עלת חלפסדרא גונב מים ובנוסחאות יש טעות כפול הראשון פירד התבה לשתי תיבות והשני שכתוב חלף סרד' ותתכן סדרה:
חלץ אויס ציהען, רוסטען, רעטטען, דרענגען] (מ"ק כה) על כל המתים רצה חולץ רצה מניח על אביו ועל אמו חולץ (ב"ק יו) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיהו מלך יהודה שיצאו אלף חלוצי כתף פי' מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתפו חלוצה מן החלוק כשמוציאו מבית הצואר (חולין צ) א"ר הונא גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח פי' שולפו מן הירך וזורקו לתפוח (יבמות קב) וחלצה נעלו מושלף הוא דכתיב וחלצו את האבנים. ועצמותיך יחליץ א"ר אלעזר זו היא מעולה שבברכות ואמר רבא זרוזי גרמי (בויקרא רבה) וכי ימוך ועצמותיך יחליץ ישלוף יזיין ישזיב יניח ישלוף וחלצה נעלו יזיין חלוצים תעברו ישיזיב חלצני ה' יניח כי ההוא דאמרו רבותינו רצה והחליצנו (בפסי' ותאמר ציון ובמגלת איכה גדע בחרי אף) למען יחלצון ידידיך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למה כל אילין דרחמין לך מסכינין עבדיהון עתירין היך מה דאת אמר יחלץ עני בעניו למה כל אילין דרחמין לך תשישין עבדיהון בריאין כד"א ועצמותיך יחליץ וכו': [הפלאה שבערכין]חלץ (בב"ק דף יז) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיהו מלך יהודה שיצאו לפניו אלף חלוצי כתף. פי' מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתפו חלוצה מן החלוק כשמוציאו מבית הצוואר עכ"ל. לפנינו איתא שלשים אלף וכו' וכתבו התוס' ל"ו בגמטריא הכי הוי:
חלץ [נאמע דר וויסטע שור] (תרגום ירושלמי) שור חלוצה מדבר שור בדרך שור וכן (בב"ר פ' סו) בדרך שור באורחא דחלוצה:
חלק [גלעטטע] חלקה היתה בראשונה כבר פירוש בערך גזוזטר (כלים פ' כד) והחלקה טהורה מכלום. (עירובין קד) בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליק פי' שלא יחליקו רגלי הכהנים בכבש ויפלו. (בפ"ק דמעשרות) העיגול משיחליקנו פי' לשון חלק ואנכי איש חלק וחלק משמן חכה (פיאה פרק ד) ר' שמעון אומר אף בחליקי אגוזים. פי' אף חליקי אגוזים הרי הן כדלית ודקל שפי' בתחלת ערך דל ומהו חליקי אגוזים אילן של אגוזים ולפיכך קורהו חלק שאין לולא קשרים ולא ענפים פ"א אף בחילוק אגוזים. (ב"ב סט) אמרו דבי רבי ינאי קנים המחלקים שמעמידין אותן תחת הגשמים פי' אותן קנים המעמידין בהן הגפנים קליפין הן הקליפות שעליהן כדי שלא יכנסו המים בין הקליפה ובין העץ ומתליע שלא יהו אותן תולעין יוצאין ומתליעין הכרם פ"א מעמידין קנים וקושרין עליהם הזמורות של כרם כדי שיהו האשכולות של ענבים תלוים כמו בדלית ולא יהו מוטלין על הקרקע. דשקיל חלקיהו (מ"ק יג) פי' שנוטל הקליפה שהיא חלקה. (ובפ"ק דמעשרות) המחליק בענבים לא הוכשרו רבי יהודה אומר הוכשרו פי' מחליק משפשף פעמים שמתמצה מהן משקין ומחליקן בו משקה גמור הוא והוכשרו [הפלאה שבערכין]חלק א' (ב"ב דף סט) קנים שמעמידים אותן תחת הגשמים פי' אותן קנים המעמידין בהן הגפנים קלופין הן הקליפות שעליהן כדי שלא יכנסו המים בין הקליפה ובין העץ ומתליע שלא יהו אותן תולעים יוצאין ומתליעין הכרם פ"א מעמידין וקושרין עליהן הזמורות של כרם כדי שיהו האשכולות של ענבים תלוים כמו בדלית ולא יהו מוטלין על הקרקע עכ"ל. וכן כתבו התוס' בשם הערוך:
חלק [טיילען, שטרייטען]. (שם) מחליקין בתאנים ובענבים של טבל פי' לשון חילוק הוא. (פיאה פ"ג) המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשין לגורן פי' מחלקאת בצליו וקוצר את הלחים למוכרן בשוק ומקיים את היבשים להצניעם לעשות מהן גורן. (מכשירין פ"ו נדרים נה מ"ק יג) חלקא טרגיס וטיסני פירשנו בערך זריד חילק' ופלגו חילקא פירשנו בערך אזיא (אמר בנימין פירוש הלקא בל' רומי מין תקון של חטים שמסירים קליפתם וחולטים אותם במים חמין וחוברין אותם בתוך בגד עב ומערבים עמם חול נקי ואחר זמן מסירים החול ונעשים מן החטים כדורים קטנים כעין זרע גד ותיקון זה בזמניהם היה מורגל אבל טרגיס בלשון יוני ורומי מין תקון אחר של חטים גם כן חלוטם במים חמים ופירוש פטסני בלשון יוני ורומי דגן ובפרט שעורה אשר הוסרה קליפתה אחר ששורין אותה במים) תנו חלק לפלוני בכור פירשנו בערך בר. (ברכות כח) הנחלק על ישיבתו של רבו. (סנהדרין צט. שם קי) כל הנחלק על רבו כאילו נחלק על השכינה וכו'. (שביעית פ"ד) המחלק שלשה זה בצד זה פירוש הנוטל ג' זה בצד זה הוא המחליק. (מקואות פ"ח) ראה מים חלוקין או עכורין בתחילה טמא פ' אם היו המים חלוקין או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא. (ברכות פרק הרואה מקום בגמ' בנה בית בירושלמי) אל חי חלקנו צורינו צוה ידידות שארנו משחת ועיקרה בתוספת ברכות:
חלק [ניכטערן הייט] (נדה סב) לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש פי' חלוקת נפש שלא טעמה מאכל מבערב זה פי' רבינו חננאל ורבינו גרשם ז"ל פי' גריס שבור כגון גרש כרמל מתרגם פירוכן לעיסת כמו לא ילעוס חטים של פול חלוקת נפש כלומר מלעיסתה אותו פול שנתבשל כל כך שמאליו הוא נחלק לשנים והאי נפש כמו מנפשיה מעצמו ועוד אמר לן חלוקת נפש שמתחלק מעצמו בתוך קליפתו דהיינו נפש שלו כמו נפש שעל גבי קבר ואמר לן משום רב האי גאון תרי טעמי עוקת נפש כלומר שכל כך הוא נלעס שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש פי' אחר חלוקת נפש שכל כך נלעס יפה שכבר נחלק מן השינים ועומד ליכנס בנפש בגרון: [הפלאה שבערכין]חלק ג' (נדה דף סב). מי גריסין לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש פי' ר"ח חלוקת נפש שלא טעמה מאכל מבערב. ורבינו גרשום ז"ל פי' גריס שבור כגון גרש כרמל וכו' חלוקת נפש כלומר מלעיס אותו פול שנתבשל כל כך שמאליו הוא נחלק לשנים וכו' ועוד פי' עוקת נפש שמתחלק מעצמו בתוך קליפתו דהיינו נפש שלו וכו' שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש. ועוד פירוש אחר חלוקת נפש שכל כך נלעס יפה שכבר נחלק מן השיניים ועומד ליכנס בנפש הגרון עכ"ל. ועיין לקמן בערך לעס א' גרסתו עוקת נפש ע"ש:
חלוק [העמד, קלייד] (שבת צב) בין אפונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו (שם קכ) קנבוס של פשתן וחלוק פי' המלבוש העליון ובלעז פלודי"לו. (שם קלג) ואין עושין לה חלוק בתחילה פ' ראש הבגד שמשימין בראש המילה (כלים פכ"ח) חלוק של יוצאת החוץ פי' חלוק יפה הלובשת אותו כשיוצאה בשוק ולא בבית. (בריש מגילת איכה בהייתי שחוק) מכניסין את הגמל לטייטרון שלהן והחלוקין שלו עליו והן אומרין אלו לאלו על מה זה מתאבל וכו':
חלק [איין ארט הערונג] (ע"ז צה) והחילק פי' מין דגים קטנים שמן חילק ואמר רב היא סולתנית יהוא דג טהור פי' ערבובי דגים טמאים מעורבין בה ועולין עמה. (ירושלמי) אמר רבי יוחנן חילק הוא טרית טרופה וקורט של חילתית. חילק אומן כבר פירשנו בערך אמן (אמר בנימין פי' הנק בלשון יוני מין דג אשר נאכל מליח ומעושן בעודו נא וצלי ויש מהם לאלפים ולרבבות ובפרט בארצות אלו צפוניות ועושים בהם פרקמטיא עצומה וגם קראו הרומיים כן למין אכילה עשויה ממעי דגים):
חלק [נאהמע] (סנהד' צט) א"ר גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח א"ל רב יוסף פשיטא מאן קא אכיל להו חלק ובלק אכיל להו פי' רבינו גרשום דייני סדום ושמותן כך. (חולין יט) א"ל לא חלק ידענא ולא בלק ידענא פי' רב האי גאון אנשים של פחת הן ורבינו חננאל פי' כמו משל אמר לו זה שאתה שואלני כמי עשית לא כפלוני ולא כפלוני הללו שאתה מזכירם איני יודע טעמם אנא שמעתא ידענא וכו' ורבינו גרשם פי' מה דאמרת לרבנן צריך לחלק הטבעת ואין השחיטה כשרה אי שחט למעלה מן הטבעת ולרבי יוסי ברבי יהודה דאמר אע"פ שמבלק הטבעת דשחט מקצת בטבעת ומקצת למעלה היכי דמי ששחט ושייר על פני רובו ולא ידענא בלק לשון מובלק דבר המתקלקל:
חליקוסתא [איינע ארט טייטלין] (שבת נ) א"ר הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי ס"א סליקוסתא ופי' במקומו. (ב"ק ל) רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא: [הפלאה שבערכין]חליקוסתא (שבת דף נ). אמר רב הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי. ס"א סליקוסתא ופירושו במקומו. (בב"ק דף ל). רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא עכ"ל. לפנינו איתא סליקוסתא ופירש"י סליקוסתא. פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר כו' ועיין מ"ש לקמן בערך סליקוסתא:
חלש [ווארפיי. גורל ווארפן] (גיטין עד) תנן התם (ערכין לא) התקין הלל שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס (שבת קמט) מטילין חלשים (גמ') מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורי הוא דכתיב תולש על גוים:
חלש [ארכיוו] תרגום השליכוהו אל היוצר כתב עובדיהון בתולש כתבא:
חלש [אבגעצוגין] (בב"ר פ' כב) ויאמר קין אל הבל אחיו דין אמר חלוש ודין אמר פרוח מתוך כן ויקם קין וגו' ובריש וישלח יעקב (פרש' עה) חלש פורפרה וטלקיה קומוי. (אמר בנימין תרגום ירושלמי והפשי' את העול' ויחליש ית עלתא). (א"ה נ"ד וישלח):
חלשתא קאמרת (ברכות לח) פירש בערך טרימה (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב חשילתא):
חלת [זאנדיגע ערד] (ערכין יד) אחד המקדיש בחולת המחוז פירוש מדינה שהיא חול ואינה עושה פירות:
חלת [טאהל] תרגום ויקבור אותו בגי וקבר יחיה כחילתא:
חלתא [ביננו קארב] (שבת לה) תלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה. (שם עד) מאן דעביד חלתא חייב י"ג חטאות פי' חתך קנים חייב ב' אחת משום קוצר וכיון דהדר קדחן חייב משום נוטע ומנא לן דהכי הוא מדרב יוסף באספסתא ומדאביי בקניבי סילקא כנפינון חייב אחד משום מעמר מדאמר רבא מאן דמכניף מילחא וכו'. ואמר אביי אין עימור אלא בגידולי קרקע חריי מיהא גידולי קרקע נינהו דקדק הקנים חייב משום טוחן חתכם שיעור כגון אמה חייב משום מחתך קילפם חייב משום דש השליך קליפתם וקנים שאין ראויין למלאכה חייב משום בורר הטיל שתי חייב משום מסיך וכהמטיל הערב משום עושה שני בתי נירים וכשמכה אותן כדי לקרבן זה לזה ולהדחיק אריג זה כל זמן שעושה ארעי' הכוורת וכשכופף הקנים למעלה לארוג קירותיה בונה הוא וגמר מלאכה שישבר קרומיות היוצאין משום מכה בפטיש הרי אלו י"א אבות ואם כפף פיה למט' ותפרה כשמותח החוט חייב משום טווה כרב דאמר המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת וכשתופרה חייב משום תופר הרי אלו י"ג חטאות. (ע"ז עה) חלתא דדיקולי דחייטי בחבלי (אמר בנימין פי' כוורת על שם חלות דבש שבה): [הפלאה שבערכין]חלתא (שבת דף עד) מאן דע ביד חלתא וכו' חייב י"ג חטאות. פי' חתך קנים חייב שתים אחת משום קוצר וכיון דהדר קדחן חייב משום נוטע עכ"ל. עיין פי' רש"י באופן אחר. ודע דרש"י כתב דמשום בונה לא קמחייב ע"ש. ותוס' ד"ה חביתא וכו' השיגו על רש"י וכתבו דחייב משום בונה ע"ש וכתב הרש"ל (בס' חכמת שלמה) בזה"ל תוס' ד"ה חביתא וכו' ואין נראה וכו' נכתב בצדו וממילא מפיק חד מנהון וק"ל כוונת הרש"ל דלתוס' שכתבו דחייב משום בונה א"כ הוי חייב עוד אחד יתר על אותן י"א שכתב רש"י בפירושו. ולמה אמר הש"ס חייב י"א ולא אמר חייב י"ב לכך אסבריה רש"ל וממילא מפיק וכו'. מהא לא כתב על איזה מהן דאינו חייב לאפוקי מחשבון רש"י דהי מינייהו מפקת. אכן ברור דס"ל לתוס' כפי' רבינו הערוך ממש דקחשיב דחייב משום בונה אבל משום ממחק שתשיב רש"י נשמט בפי' הערוך והוי שפיר י"א דלדעת הערוך אינו חייב משום ממחק כלל בכי האי גוונא: שם (ע"ז דף עה) חלתא דדיקולי דחייקי בחבלא עכ"ל. לפנינו איתא הני דקולי וחלתא וכו':
חלתית [לאזערקרויט. דאטערבלומע] (שבת קמ) אין שורין את החלתית בפושרין (ע"ז לה) וציר שאין בה דגה ועלה של חלתית (ופ"א דטבול יום) התיה והחלתית והאלום. (ובפרק ג' דעוקצין) התיה והחלתית והפלפלין. (נדה נא) פי' בלעז אס"א פיטי"דא ובלשון ישמעאל חלתית:
חם [ווארום] (שבת יא) בגמ' וכן בגת דתנן (פ"א דמעשרות) השותין על הגת בין על החמין בין על הצונן פטור פי' וכן בגת לעניין מעשר שאם מכניס ראשו ורובו לגת פטור מן המעשר ואם לאו חייב במעשר בין על הצונן בין על החמין אם מזגו במים חמים ששוב אין מחזיר את המותר לגת בין אם מזגו בצונן שיכול להחזיר המותר. אבל ירקא אפשר בחמימי בערך מת:
חם [אייפער] (יבמות צז ובירושלמי בשקלים בסוף פרק מצטרפין שקלים דרכונות) אלא אימא עד שנקרע ספר תורה בחמתן פי' זה היה מושכו אצלו וזה היה מושכו אצלו עד שנקרע:
חם [צארן] (סנהדרין קא) אמר להם בני חמה עזה יש בעולם:
חם [זעהען] (שבת סז) וכי היכי דחמיתיה לחנניה מישאל ועזריה וכולי וראיתיה לזכור ברית עולם תרגום ירושלמי ואחמי. (בריש פסיקתא דאת קרבני לחמי לאשי) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה חמתי אכל חמתי שתה פי' ראה אותי:
חם [בעגייסטרין] (שבת קנג) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא דמחמי ליה וחיים פי' ענין נעימות קול וביסום: [הפלאה שבערכין]חם ה' (שבת דף קנג) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. דמחמי ליה וחיים. פירוש ענין נעימות קול וביסוס עכ"ל. וז"ל רש"י אחים בהספדאי. בשעת מיתתי התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו:
חם [נאהמע] (בב"ר פ' לו) ויאמר ארור כנען חם חטא וכנען נתקלל לפי שכתוב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ארור כנען רבי נחמיה אמר כנען ראה והגיד לחם לפיכך תולין את הקללה במקלקל אתה מנעתנו מלהוליד בן רביעי אני מארר בן רביעי שלך: [הפלאה שבערכין]חם זיי"ן (ע"ז דף כח) חמא לחמא וסילקא לזיקא וחילופא סכנתא. פי' צנון הוא יפה לחמא תרדין הוא יפה לרוח שהוא בכריסו של אדם עכ"ל. לפנינו איתא לצינא. אבל בציוני דרש"י איתא לזיקא. ונראה שהיה גרסתו כגירסת הערוך: שם (פסחים דף קיו) קפא דחסא חמא עכ"ל. פי' רש"י מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:
חם [ווארום] (ע"ז כח) חמא לחמא וסילקא לזיקא וחילופא סכנתא פי' צנון הוא יפה לחמה תרדין יפין לרוח שהיא בכריסו של אדם (פסחים קיו) קפא דחסא חמא. (גיטין סט) חומרתא לפילון ושיפא דחמימתא:
חמא [יוגענד פייער (בב"ר פ' פח) מטרונה שאלה את ר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה דבר הזה פירוש גם זה ענין חמימות כערך ראשון כלומר כחו כשדמו חם בבחרותו אבל זקן מצונן כדכתיב ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו:
חמי [פערבערגעען] תרגום ומעלים עיניו רב מארות (משלי כ״ח:כ״ז) דמחמי עיני' מן מסכנא:
חמד [ערווערמען] (חולין נו) נפלו לאור ונחמדו בני מעיה פי' נתחממו כמו לחם חמודות יש ששונה ונחמרו כמו חמרמרו מעי (סנה' כב) וחומדת את בני מעיו ויש ששונה וחומרות:
חמד [בעגעהרען] (בילמדנו לך לקראת משה המדברה) והיה כל מחמד עיניך וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה ביקש כסף וזהב והן חמדה שנאמר ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והן חמדה שנאמר בן אדם הנני לוקח עמך את מחמד עיניך בקש בנים והן חמדה שנאמר והמתי מחמדי בטנם ומהו כל מחמד עיניך דבר שהוא חמדה זה ספר התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (סנהדרין קב) מחמד עיניך מאי הוא לאו ספר תורה (נדה סו) משום דמחמדא ואגב חימוד שופעת דם:
חמה [זאננע] (בילמדנו בריש כי תשא ובפסיקתא דכי תשא) ויעלהי עולה על החומה החמה כתיב שהיה משתחוה לחמה מיד ויהי קצף גדול על ישראל אמר להן הקב"ה לישראל עו"ג אין מכירין אותי לפיכך מורדין בי ואתם מכירין אותי וכבודי ומורדין בי אמר רב מני אילילא זכות אשתו של עובדיה כבר כלו ישראל באותה שעה דסמיך ליה ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה (ברכות סא) תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופת' וכו' פי' חמה בתקופה בתחילת מחזור כ"ח שנופלת התקופה של ניסן בתחילת ליל ד' בכוכב שבתאי כתחילת ברייתה פי' אחר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננין ולא נראת חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו וזולתי זאת העת לא (ירושלמי) אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים ולאחר ג' ימים שנא' ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם: [הפלאה שבערכין]חמה (ברכות דף נט). תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה (לפנינו איתא לבנה בגבורתה) וכוכבים במסילותם אומר ברוך עושה מעשה בראשית. פי' חמה בתקופתה בתחלת מחזור כ"ח שנופלת התקופה של ניסן בתחלת ליל ד' בכוכב שבתאי כתחלת ברייתה. פי' אחר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננין ולא נראית חמה בהן ולא כוכבים אותה העת לא לברך עליהם בעת שיתראו וזולתי זאת העת צריכין עכ"ל. הפי' הראשון הוא כפי' רש"י וכן קיימא לן בטור ש"ע א"ח (סי' רכט). אבל הפי' השני לא הזכירו כי אם הגהת מיימוני בשם הערוך והעתיקו הרב"י אבל בטור וש"ע לא נזכר כלל מזה (ועיין מג"א ועטרת זקנים). והנה לכאורה פי' האחר שכתב רבינו הערוך פליאה שהרי בגמרא (דף נט). איתא להדיא הרואה חמה בתקופתה וכו' ואימת הוי (אחמה בתקופתה קאי רש"י) אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע ע"כ הרי בפירוש איתמר כלשון הראשון שכתב רבינו ובכן פי' אחר שכתב רבינו בגמ' והעתיקו ברבה צריך ביאור טובא דהיאך יחלוק על הגמרא. ודע דהא דאיתמר בירושלמי (שהביאו רבינו) אמר ר' הונא הדא דתימר בימות הגשמים ואחר שלשה ימים שנא' ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם עכ"ל. קאי על דאיתמר שם והרקיע בטהרתה על זה מפרש רב הונא (ולפנינו בירושלמי אמר ר' יונה הדא דתימר בימות הגשמים וכו' וכן פי' ר' אלי' פערקאן ז"ל) ואגב צריך טעם שהשמיטו כל הראשונים והאחרונים דצריך לברך כשרואה חמה אתר שהיו ג' ימי מעוננין כדאיתא בירושלמי להדיא באין חולק. ואולי משום דגמ' דילן (דף נט) מפרש אביי ענין רקיע בטהרתה באופן אחר:
חמט [שיסעל בראד] (מעשרות פ"א) נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסי' ונותן לחמיטה ולתמחוי פי' קערה ויש מפרשים לחם דק ובלע"ז פורגנ"א. (ובריש טבול יום) האופה חמיטה עד שלא קרמו בתנור י"א הוא ריפתא בלשון חכמים כדרב הונא אכל תליסר ריפי ופי' ריפתא שתי ככרות דומות זו לזו ופירוש חמיטה מלה בטית ובלע"ז קומפלי"נא:
חמט [געזאלצינע ערד. זאנד] (שבת לא) קב חומטין פי' עפר מלוח מן ארץ מלחה וי"א חול (אמר בנימין פירוש בל' המטון חול):
חמט [פויעלען] (שם נד) כי היכ' דלא ליחמטן אליתייהו פי' שלא יעלה כעין עיפוש באליה ובחורי ישראל הכריע תרגו' אחמיט וברכים כורעות תאמץ תרגום ומרכובייא דחמנטן בעבידתא תחייל: [הפלאה שבערכין]חמט ג' (שבת דף נד) כי היכי דלא ליחמטן אליתייהו. פי' שלא יעלה כמין עיפוש באלי' עכ"ל. ורש"י פי' שלא ילקו בסלעים וטרשים:
חמט [נעבעל] ועלטה היה תרגום ירושלמי וחומטא הוה:
חמטריא [איינע ארט פפלאנצע] (שבת קט) מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה פירש רש"י עץ הגדל יחידי בלא ענף:
חמל [היללע] (נדרים נה) הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה (אמר בנימין פירש רש"י כעין יריעה היא):
חמם [שמעקידיגע פפלאנצע] בסוף (עוקצין נדה נא) הקושט והחמם וראשי בשמים פי' בשאילתות זנגבילא ויש מפרשין דורצני והוא קנמון (אמר בנימין פירוש חמים בל' יוני ורומי מין בושם נחמד ונטע נודף ולו ענפים חזקים וגוון שלו נוטה לירוק ויש לו אשכלות מלאות גרעינים):
חמס [רובער] (ב"ק סב) מה בין גזלן לחמסן א"ל גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי אי דיהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זבינא לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דאמר לא רוצה אני. פי' אף על גב דיהיב דמי כיון דבעל כרחיה שקיל ולא אמר הנגזל רוצה אני חמסן קרית ליה (סנהדרין כה) והחומסנין מעיקרא סבור דמי קא יהבי כיון דחזן דקא חטפי שקלי בעל כרחייהו גזרו בהו אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו הגזלנין מלוה בריבית ומועלין. (בב"ר פ' לב) בריש אלה תולדות נח החמס קם אתמהא חס ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע כלומר להיות לו שבט מכה (בב"ר מז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך חמסני אתה בדברים רבי ברכיה אמר יבעו דיני גבך לשני בני אדם שהן חבושין וכו'. רב מנחמא אמר בשם רבי אבין חימסה פניו. (ובילמדנו ותדבר מרים ואהרן) אסטסינות שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך מהו חמסי שחיטטה אותו וחימסה פניו כמניה. (כתובות יז סנהדרין יד) לא תסמכו לנא לא מן סרמיסי' ולא מן סרמיטין ואמרי לה לא מחמסין ולא מטרמסין כתב גאון שהוא דבר מכונה ועכשיו נתקלקל אפקעיות של מטוה בזמן שמסתכסך קורין אותו בארמית סרמוטי זה פירוש סרמוסין סרמוטין לשון סירטוט הוא וכתב מקולקל נקרא סרמוטי חמיסין לשון חטיפה טירמוסין מלשון עוגה שנטלת מן העיסה ואפויה כשהוא כמו כדור ולא השוו פניה ולא תקנוה נקרא טורמוס וכן הן אומרים אל תסמכו לנו מן המסכסכין את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך אלא מן שמסלסלין אותן ומעמידין דבר על אופניו ולא מן שאין טעמיהן מרורין ככתב מסורטט ולא מן שחוטפין את הדבר כחמיסין אלא מיושבין ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומייפן אותן ומי שטעמיהן כטורמוס פ"א סרמיסין שמסרסין את המסכתא ואין שונין ממנה אלא פרק אתד סרמיטין ששונין את המסכתא חתיכות כסמרטוטין תמיסין ששונין חומשה של מסכתא טרמיסין ששונין שתי הלכות מהמסכתא:
חמץ [עססיג] (בריש דמאי) החוג והחומץ והכוסבר פי' ענבים קטנים הקשים החמוצים. פי' אחר החומץ אין בו משום דמאי כדאמרינן (פסחים מב) הלוקח חומץ מעם הארץ אין צריך לעשר שחזקתו לא בא אלא מן התמד ואמרינן בספרילא נחשדו עמי הארץ על התמד:
חמץ [זייערען] מן החמצן פירשנו בערך בקע. פי' אחר נברכ' של כובסין קביעה שמחמיצין בה כלים ואין מכבסין אבל מקום שמכבסים נותנין מים והן מגיעין לכותל מזיקו צריך להרחיק ממקום כיבוס ארבע אמות. הקדש חמץ ושחרור פירשתי פי' בערך קדש. (ערלה פ"ב) המחמץ והמתבל והמדמע פי' קמח של חולין והשאור איסור:
חמץ [געוואלדזאם] (יומא לט קידושין נג ובתוספתא דסוטה) מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קראה מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלי' אביו תרגומו ודמחבר נזלזולי, מחמיץ אבוי: [הפלאה שבערכין]חמץ ג' (יומא דף לט. קידושין דף נג. ובתוספתא דסוטה פ' יג) מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חבירו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קרא מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלים אביו תרגומו ודמחבר לזולזולי מחמיץ אבוי עכ"ל. לפנינו (בגמ' דיומא) איתא כגירסת רבינו. אבל רש"י שם כתב בזה"ל ד"ה אשרו חמוץ. החזיקו הנגזל. ולא חומץ לא שייך הכא אלא בב"ק (דף מו). שלמדנו מכאן שנזקקין לתובע תחלה. וכ"כ רש"י בקידושין (דף נג). בזה"ל ולא אשרו תומץ לא גרסינן הכא אלא בב"ק (דף מו). גבי מניין שנזקקין לתובע תחלה עכ"ל. ולכאורה להמעיין (בב"ק דף מו) דשם איתא הענין מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנא' מי בעל דברים יגש וכו' ע"ש אבל ילפותא דולא אשרו חומץ ליכא שם שום רמז מזה. ועמדתי משתומם. והנה מצאתי ראיתי בסנהדרין (דף לה). דיני ממונות וכו' מנה"מ אמר ר"ח דאמר קרא מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים ורבא אמר מהכא אשרו חמוץ אשרו דיין שמחמץ את דינו ואידך אשרו חמוץ ולא חומץ וכו' וז"ל רש"י בד"ה אשרו חמוץ החזיקו את הנגזל ולא את הגוזל. עוד שם ברש"י לעיל בד"ה ואידך מבעיא ליה להך דרשה דאמר בב"ק (דף מו). מניין שנזקקין לתובע תחלה וכו' וכ"כ התוס' בד"ה אשרו חמוץ ולא חומץ פי' הקונטרס לכדרשינן בפרק שור שנגח את הפרה (דף מו) מניין שנזקקין לתובע תחלה וכו' ועל פי הקדמה זו יש ליישב דברי רש"י ביומא (דף לט). (ובקידושין דף נג). על צד הדחוק למאוד. ואמנם בהיות כי ביומא ובקידושין גם גרסת רבינו כתובים ומסורים תלתא זימני הויא חזקה שיש עמה טענה לקיים הגרסא ולא אשרו חומץ. עיין קונטרס:
חמץ [זויער פפלאנצע] (יבמות סג) רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה אמר לה עביד לי חומצא הוה עבדא ליה טלופחי. (חולין כב) לבר מחמצי והפצי פי' חמצי ציצר"י הפצי גל"א: [הפלאה שבערכין]חמץ צ"ל חמק (מ"ק דף יו). גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרוש חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר וכו' עכ"ל. זה שייך לקמן קודם ערך חמר ודברי המוסף בערך חמצא וחמצתא שייך לכאן. וטעות דמוכח הוא:
חמק [פערשטעקען] (במ"ק יו) ר' גזר שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר כמו חלאים מעשה ידי אמן אין חלאים אלא רבנן כדגרסינן בנדרים מאן חולים רבנן והן שמתעסקין בתורה שהיא מעשה ידי אומן:
חמצא [פעט דאס אונטערלייביס] בר חמצא סתים חמצא לא סתים עיין ערך המצא כי כן גרס בעל הערוך: [הפלאה שבערכין]חמצא בר חמצא סתים תמצא לא סתים (במוסף עיין ערך המצא כי כן גרם בעל הערוך):
חמציתא [אונטערקלייד] נפק בחמיצתא רומיתא עיין ערך המיצתא כי כן גרס בעל הערוך:
חסר [עזעל] (סנהדרין קיא) החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין. ב"ב ח) החמרת והגזולת העוברת ממקום למקום פירוש שיירא של חמרים ושל גמלים. (עירובין לה) הרי זה חמר גמל פי' נעשה המערב שאינו יכול להלך לפניו ולא לאחריו מפני שדרך החמור בהנהגה ודרך גמל במשיכה ומי מיש לו חמור וגמל ונתן החמור מאחוריו נמישכו והגמל לפניו להנהיגו לא זה מהלך במשיכה ולא זה בהנהגה נמצא האדם שביניהן יושב בלא הליכה לפיכך עשו כמו משל זה שאין כי רשות להלך כמו חמר וגמל. (פסחים סז) מחמר כלאחר יד פי' כל העושה בשבת דבר שאין דרכו ליעשות כך נקרא כלאחר יד כגון חולב דאמרי' מפרק כלאחר יד דמי וכן המהלך אחרי גדי או טלה והביאו לעזרה והסכין תחובה בצמרו מחמר כלאחר יד נקרא ופטור כדתנן המוציא לאחר ידו ברגלו או בפיו וכו' (שבת קנג) המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת פי' מנהיג בהמתו ועליה משאוי חייב ודמי מנהיג בהמה טעונה כנושא משאוי על כתפו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך הקיש בהמתו לו. החמרין שנכנסו לעיר כבר פירשנו בערך חדש:
חמרא [מאסקע. וענט] דאכפא כבר פירשנו בערך אנקטמין. פירוש אחר עושין דמות חמור וקושרו בין ירכותיו דומה כמי שרוכב ומהלך (בכורות כח סנהדרין לג) מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים וכו' עד א"ר טרפון הלכה חמורך טרפון כלומר הפסדת חמורך שתפרע חמורך תחת פרתו שהפסדת (נדה לא) יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר כלומר כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמע' לאה רצא' לקראתו וקראתו (בב"ר פ' סה) ריח בגדיו מה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרין אותו והיה נוח ווי ווי דארגזית לבוראי. (שם פ' ע) ברחל בתך אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (ב"ב יז) אלא הא דתניא יש לחמור שלש מן האסטרוביל שהן ד' מן הקלת פי' ריחים של חמור אין בהן טיריא שאין חמור טוען בה אלא נקראת ריחים של חמור על שם העצים שנושאין אותה כי העצים שהיא מוטלת עליהן נקראין כמו העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן (פ' יח דכלים) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורים וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור דתנן (שם פ' יד) חמור של נפחים טמא וכן העץ הסובל שידה או מגדל או תיבה דתנו רבנן חמור שתחת המלבן והספסלים שתחת הרגלים טהורין וכן חמרא דאוכפא וכך היא עשויה כמין כסא ועליה הריחים וזה אצטרוביל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא כלל ואין בהדבר אלא קול בלבד אבל ריחים דמתני' אית בם נדנוד וזהו דתנן (בפ"ד דזבין) ועל חמור של ריחים של ידו כל כלי שנסמך עליו דבר נקרא בטיית חמור:
חמר [אנהייפען. צוזאממען נעהמען] (בפרק ב' דעוקצין) והבצלים. שתמרן פי' כדכתיב ויצברו אותם תמרים: [הפלאה שבערכין]חמר א' (חולין דף נו) נפלה לאור ונחמדו בני מיעיה. פי' נתחממו כמו לחם חמודות. יש ששונה ונחמרו כמו חמרמרו מעי. (וכ"ג רש"י והרמב"ם) (ובסנהדרין דף נב) וחומדת את בני מיעיו. ויש ששונה וחומרת עכ"ל. וכן גירסת רש"י והרמב"ם:
חמר [שוועלע] אדני כסף ואדניהם כסף ת"י חמרין דכסף: [הפלאה שבערכין]חמר ב' (ב"ב דף יו) מרחיקים את הרחיים שלשה מן השכב שהן ארבע מן הרכב (גמ'). מאי טעמא משום טיריא אלא הא דתנן ושל חמור שלש מן האסטרוביל שהן ד' מן הקלת פי' רחים של חמור אין בהם טיריא שאין תמור טוען בה אלא נקראת רחים של חמור על שם העצים שנושאין אותם כי העצים שהן נושאין אותה נקראין חמור כמו העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן בכלים (פ' יח) נקליטי המטה וחמור ותפוי טהורים וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור דתנן בכלים (פ' יד) בכלי מתכות תמור של נפחים טמא וכן העץ הסובל שידה או תיבה או מגדל דתנו רבנן חמור שתחת המלבן והספסלים שתתת הרגלים טהורין וכן חמרא דאוכפא ורך היא ועשויי' כמין כסא ועליו הרחים וזה אצטרובי"ל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא כלל ואין בה דבר אלא קול בלבד אבל רחים דמתני' אית בה נדנוד וזה דתנן (בפ"ד דזבים) ועל תמור של רחיים של יד וכל כלי שנסמך עליו דבר נקרא בטיית חמור עכ"ל. כל הפי' הזה הביא תוס' שם בשם רבינו חננאל:
חמר [לעהם] (כלים פ"ג) מיחם שטפלו בתמר ובחרסית הנוגע בחמר טמא ובחרסית טהור פי' מלשון ותחמרה בחמר ובזפת: [הפלאה שבערכין]חמר יו"ד (גיטין דף סט) לשחתא ליתי אקקיא וכו' עד חומרתא עכ"ל. לפנינו איתא לרושחתא: עוד שם (שבת דף סב) מאי סוכלת א"ר יוסף חומרתא דפילון עכ"ל. לפנינו כובלת במשנה ובגמרא:
חמר [ווין] ויין חלבון תרגום חמר חדת מבשל: [הפלאה שבערכין]חמר י"א (עירובין דף סט) ההוא דנפיק בחומרתי' דמדושא. פי' טבעת כדגרסינן בפ"ק בגמרא (פרק מי שספך) (אמר המעתיק צריך לומר במ"ק) (דף יב) רבי יהודה נשואה נפק בחומרתא דמדושא וכו' שמע רב אמי איקפד אמר רב יוסף מ"ט איקפד וכו' עכ"ל. וז"ג רש"י שתוחמה ממין אחר וכו' ואומר אני חומרתא דמדושא קשר של בושם וכו' ועיין תוס' ד"ה כיון דחזי וכו'): שם (זבחים דף כא) דמפקע ליה בחומרתא כי היכי דלישמעו ליתו עכ"ל. לפנינו איתא דמשקע:
חמר [איק מאסס] זרע חומר שעורים תרגום כור זרע כור שעורים והוא י' אפות דכתיב מעשר הבת מן הכור וכתיב והאיפה והבת תוכן אחד להם:
חמר [איין שטירנין] מעי מפלה תרגום לכרך דחמרא עוררו ארמנותיה שמה למפלה שויוהא לדמחמר' ערער תתערער תרגום שורי בבל פתיא איתחמרא איתחמרוי וכל חומה לארץ תפול וכל שור רם לארעא יתחמר:
חמר [שווירוגקייטען] (פסחים נד) דורשי חמורות אמרי ענה פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם כבר פירשנו בערך המר:
חמר [בונדיל איינע ארט בלומען] (שבת רז) מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטפתא כבר פירשנו בריש הערוך (גטין סט) לרשחתא ליתי אקיקא וכו' עד חומרתא דפילון. (קידושין עג) שייף מישחא מלי כוחלא תלי קמיעא תלי חומרא תלי פיתקא אין בו משום אסופי. (שבת סב) מאי רוכלת מר רב יוסף חומרתא דפילון. פי' קשר שיש בו מיני בשמים מעורבים כדמתרגמינן בלולה דפילא: (אמר בנימין תרגום בפסוק ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך וריחא דגלגלוי כחומרא ופי' פילון בל' יונים פרחים ועשבים של ריח טוב):
חמר [רינג, שלייפע] (עירובין סט) ההוא דנפק בחומרתא דמדושא פי' טבעת כדגרסינן (מ"ק יב) יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא איקפד רבי אמי אמר רבי יוסף מאי טעמא איקפד וכו'. גלגל חומרתא כבר פירשתי בערך גלגל. (שבת קיב) בדחומרתא פי' מכנף כולהו ומעיילן בחומרתא דהיא כעין טבעת כגון לונאות דכד בעי מעיק והדר קטיר מאבראי דחומרתא וכד בעי מרווח. (יבמות קב) והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטירנא ביה מיתנא סנדל טייעא כתב ר"ת שמענו שהוא כגון האי דקרו בלשון ערבי תאסומה דעבידא ליה לפי מדת חיסתוורא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכנף רצועות דסנדל לכולהו ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעיק להו והדר קטיר מאבראי וכד בעי מרווח והאי סנדל דידן קטרינן ביה מיתנא כי היכי דלידק (זבחים כא) דמפקע ליה בחומרתא כי היכי דלישמעו וליתו:
חמר [קניפפ] (גיטין סט) לברקתי ליתי עקרבא דשב חומרי פי' כעין חליות שגופו עשוי דק ועב כעין חידקי (אמר בנימין גם זה לשון קשר הוא וכן אומרים חכמי הטבע שיש עקרבים ובזנבם חמשה קשרים ויש אחרים והם אכזרים אשר בזנבם שבעה קשרים):
חמר [זאנד] (שם סט) וכי משתין משתין אסיסנא יבשתא בצינרא דדשא ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה פירוש גרגר קטן כמו אבן:
חמר (כתובות י) מעברא ליה לחומרתא כבר פירשתי בערך גהץ:
חמר [ארטיקלין] (קדושין ט) ההיא גברא דהוה מזבין חומרי פתרייתא פירוש מיני סדקות:
חמש [פיניף] (ב"מ נג) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי' חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ' מבחוץ להשלימם ק' זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ' והשלמתם ק' ואם דמיו ק' והוספת עליו כ' זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה' וזה חומשא מלבר: (שם סד) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי' שהיה מונה ה' ה' ומצא ה' טפי אמר טעה בה' ולא מצאם והוא הדין אם מונה י' י' פי' אחר כגון שמונה י' ומניח א' כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה' שמות וכו' (פ' כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג' על ג' השק משום ד' שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג' שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב' שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (כתובות נא ב"ק נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו' פי' לשון חירות כלו' לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה' דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה' לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו' (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו"ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ' אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב"ך עט) ה' בקר ישלם תחת השור וד' צאן תחת השה תניא א"ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה' שה שלא ביטלו ממלאכתו ד'. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה' שה שהרכיבו על כתיפו ד'. ה' פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק' דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו'. ה' אצבעות שנ יד ימינו של הקב"ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו' ה' אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ"כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ"מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא' לך מעמנו כי עצמת מחד נ"נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ"פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ"צ עתיד הקב"ה לגאול את ישראל שנא' הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה' שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה (נדה כו) בגמ' שליא ושם מפורשים (מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. (סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי' חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות. (הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו'. ה' חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא):
חמת [וואסער לאגיל. באטיל] (כלים פי"ט) החמת שהבצים שלה מקבלתו עמה ונפתחו טהורות שאין מקבלות כדרכן פי' כשפושטין הבהמה לעשות ממנה נוד פושטין עור הבצים עמה ויש להן בית קיבול ומיטמאין נחתכו מן העור אע"פ שמקבלין טהורין. (שם פ"כ) חמת חלילין טהורה מן המדרס פי' נוד קטן שעושין הרועין לזמר בו ולקבץ הבהמות וכן עושין אותו לוקחין עור הגדי וקושרין כל נקביו לבד משתי ידיו ובנקב אחד קושרין שתי חרנות קטנות ובנקב אחד קושרין שפופרת של קנה ובאותו קנה מניח פיו ונופחו ויוצא הקול מן הקרנות כמשתי שופרות ויש נקבים קטנים בצידי הקרנות ומחליף אצבעותיו על הנקבין ומזמר בהן: (שם פכ"ד) ג' חמתות הן וג' תרמלין ה' (שם פכ"ח) חמת שעשא' תרמל ותרמל שעשאו חמת:
חמת [פייער קרויט איין פפלאנצע]. (גיטין סט) לחינכי א"ר יוחנן חומתי וממרו פירוש בלע"ז פילט"רו (אמר בנימין עשב זה נקרא חומתי כי חם הוא במעלה רביעית ולכן נקרא בל' יוני עשב של אש):
חן [שאאס] ובחיקו תשכב תרגום ובחייניה שכבה. (ובחיקי' כתוב) וכן ואת נשי אדניך בחיקך. ויקחהו מחיקה ובחיקו יצא:
חן כדי שתתחונן דעתו עליו כבר פי' בערך חל:
חן [מיטלייד. ליבליכקייט] (יבמות לח) דלמא כתובת אשה שאני משום חינא פי' מאי טעמא אמרי בית שמאי נוטלות כתובתן דמש"ה תקינו רבנן כתובה לאשה מספק משום חינא דכיון שיודעת שאפי' מספק נופלת כתובתה משמשת לבעלה ויעלת חן בעיני בעלה ואנן בעינן שתהא נושאת חן בעיני בעלה. (כתובות פד) ורבי אלעזר אומר כתובת אשה משום חינא פי' דכיון דידעא איתתא דמידחי בעלי חוב ויורשין לאחר מיתה מקמה תהא משרתת לבעלה בכל כוחה מחיים ומתוך כך תמצא חן לפניו ויהיה שלום בינו לבינה. (שם צו) בשלמא מן הנישואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט עולא אמר משום חינא פי' בשלמא אלמנה מן הנישואין משום הכי מוכרת שלא בבית דין משום דאית לה מזוני ומזוני צריכה מיד ולא לאהדורי אבי דינא אלא אלמנה מן האירוסין דלית לה מזוני אלא כתובה מנה מאתים אמאי מוכרח שלא בב"ד לצורך כתובה הא מציא לאמתוני עד דתשכח בי דינא דזבנא על פיו משום חינא כדי שימצאו חן בעיני בעליהן דמתוך דידעי דאיתת אלמנה בין מן הנשואין בין מן האירוסין תוכל לגבות כתובתה דלא תצטרך לחזר אחר בית דין בשביל חיבה זו תהא משרתת לבעלה ומתוך כך תמצא חן לפניו אלה פי' מגנצא. ורבינו חננאל פי' משום חינא שתקח ממון ותנשא בו ארוסה דלא נפיש חן דידה פי' שאין לה אלא מנה מאתים אבל גרושה אית לה גם תוספת ומפורש בירושלמי (בפרק הכותב) כדי שיהו הכל קופצין לישאנה אבל בעל חוב אינו נפרע שלא בפני הלוה וכן הלכה (שם סא) דאכלה כוורי הוו לה בני חינני פי' יפים בעלי חן. (סוטה מז) אמר רבי חנינא ג' חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על לוקחו וכענין הזה בערך בשר. (כתובות סא סוטה מט) רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא פי' תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א דהינוניתא פי' שם מקום והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להך צער: [הפלאה שבערכין]חן ג' (יבמות דף לח) דלמא כתובת אשה שאני משום חינא. פי' מאי טעמא אמרי ב"ש נוטלות כתובתן דמשום הכי תקינו רבנן כתובה לאשה משום ספק משום חינא דכיון שיודעת שאפילו מספק נועלת כתובתה משמשת לבעלה ויעלת חן בעיני בעלה ואנן בעינן שתהא נושאת חן בעיני בעלה עכ"ל. אבל רש"י פי' בזה"ל משום חינא שיהיו חן נושאין הנשים ויתרצו להן לפיכך החזיקו אותן מספק: שם באות הנ"ל (כתובות דף פד) ור"א אומר לכתובת אשה משום חינא. פי' כיון דידעא איתתא דמידחן בעלי חוב ויורשין מקמה לאחר מיתה. תהא משרתת לבעלה בכל כתה מחיים ומתוך כך תמצא חן לפניו ויהי' שלום בינו לבינה וכו' פי' מגנצא עכ"ל. ז"ל רש"י משום חינא שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נושאות להן שלא תדאגה להפסיד כתובתן. וז"ל תוס' לכתובת אשה משום חינא. פירוש רבינו חננאל חן בעיני האנשים ויהיו להן קופצין יותר וכן מפרש בערוך ובירושלמי וכן משמע (לקמן צ"ו) דפריך וכו' ע"ש. הנה מ"ש בשם ר"ח חן בעיני האנשים כתבו ג"כ לקמן בערך זה בשם ר"ח. אבל מ"ש בשם הערוך לא ידעתי למאי כוונו דהא הערוך כתב גם פי' מגנצא ולא הכריע בין הפירושים. ויש ליישב קצת: עוד שם באות הנ"ל (כתובות דף סא) ובסוף גמרא דסוכה (צ"ל סוטה דף מט). הונא אשכח חומרתא דחינונותא חינונותא שמינה ויש בה ריח טוב ומין תמרים הוא לעצמן עכ"ל רש"י. (ובכתובות דף ס"א) ז"ל רש"י תמרי דהינוניתא תמרי שמינה כמו קריב לגבי דהינא ואידהן (שבועות דף מז). וצ"ע פירוש תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א דהינוניתא פירוש שם מקום. והתמרים שגדילות שם הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להם צער עכ"ל. וכך כתב רש"י ועיין מה שכתבתי באות א'. ז"ל רש"י (בשבת דף נד) לחינגא לשוק למכור ותולין לו זוג להנאתו (ובביצה דף לג) פרש"י חינגא מחול ועל שם שבני אדם סובבים והולכים בשוק כעין סובבות במחולות קרו לי' חינגא אמנם פי' ערוך לא ידעתי פירושו דאי משום חשש ע"ז נגעו בה קשה מאי איריא שבת ובסוגיא דביצה צ"ע יותר וז"ל רש"י (שבת דף נד) לחינגא לשוק למוכרם על שם שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם עכ"ל:
חן [גונסט] (ב"מ עא) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא. (ובהגדת ילמדנו באם כסף תלוה) זה שאמר הכתוב מרבה הונו בנשך ותרבית וגו' כיצד היה ישראל צריך ללות ובא נכרי ללות ואמ' מוטב שאלוה לעכו"ם בריבית מללות ישראל שלא בריבית והלוה לו והעשיר לפי' שלמה צווח עליו מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו זה עשו ועשו חונן דלים הוא עושק דלים הוא אלא שהמלכות שומעת שהוא נושה בריבית מתגרה בו ונוטלין ממנו דימוסות מרחצאו' ואסטוניות שבמדינה וצורכי עוברים ושבים הוי לחונן דלים יקבצנו. (שבת נב) אין הרחלים יוצאות חנונות פי' בגמרא. (מ"ק נה) בעת חנינתו אבד חנינא פי' בעת חנינתו דולד אבד חנינא אביו המחננו:
חנא [נאמע] בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי (ב"מ ט כתובות כז) חנן הנחבא בירושל' שהיו חכמים רוצים למנותו פרנס ולא קבל והלך ונחבא ובגמ' שלנו מפורש אמאי קרו ליה חנן הנחבא שהיה מחביא עצמו בבית הכסא יותר מכל אדם:
חנג [פעסט מארק] (שבת נד ביצה לג) משום דמחזי כמאן דקא אזיל לחינגא פי' חינגא מלשון חג איד חגיגת גוים: [הפלאה שבערכין]חנג א' (שבת דף נד ובביצה) דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. פירוש חינגא מלשון חג איד חגיגת גוים עכ"ל. עיין קונטרס סימן:
חניו [נאמע]. (מגילה י) שמעתי שמקריבין בבית חוניו. (מנחות קט) אם הקריבה בבית חוניו לא יצא. ובגמרא מפורש שהיה בנו של שמעון הצדיק והלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה מזבח והעלה עליו רבי מאיר אומר לשם ע"ז ורבי יהודה אומר לשם שמים וכו' והגאון נקד חוניי:
חנך [בייאנאמע] (תענית כ מגילה כח) ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו פי' חניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו. (גיטין פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר פי' שם לווי ולא הזכיר שמו ממש: [הפלאה שבערכין]חנך א' (תענית דף כ ובמגלה דף כח) ולא קראתי לחבירי בחניכתי. פי' חניכתי שלא כניתי לו שם. ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו עכ"ל. עיין קונטרס סימן: שם (גיטין במשנה דף פז) כתב חניכתו וחניכת'. פירוש שם לווי ולא הזכיר שמו ממש עכ"ל. תוס' גיטין (דף לד). ד"ה והוא כתבו ג"כ הכי בשם הערוך ע"ש:
חנך [גומען] (ב"ק צה) ההוא תורא דהוו כייבין ליה חינכי פירוש חינכי למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים. (חולין קג) כי פליגי בשל בין החניכי' מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומ"ס אכילות מעים בעינן פי' מקום החיך שהחיך הוא הטועם לאוכל:
חנם [זאננע בילד] תרגום של חמן והכרתי את חמניכם ואיקצץ ית חניסנסיכון:
חנק [ווירגען] (שבת נז) בקטלא עסקינן האשה חונקת את עצמה כדי שתראה כבעלת בשר. התפתחי מוסרי צוארך תרגום איתפסקי חנקי צואריכון. (שם סז) מותר ליחנק בשבת פי' מי שחש בכריסו אוחזין אותו בעקבו וורידי' שלו למעל' מכתפיו בעיקר צוארו וכובשין עד שיבלטו עיניו ויבטל שעה אחת ודומה לחנוק ומתרפא פי' אחר מי שיש לו כאב בראשו ממשמין בוורידים שלו ונראה כמו שיחנק. פי' אחר מי שנפל לו עצם בגרונו אוחז אותו אדם אחד ברגליו ואחד אוחזו בלחייו ומתיחין אותו עד שישוב העצם למקומו פי' אחר מכניסין אצבע לתוך פיו ודוליהו (פסחים קיב) אם בקשת להחנק התלה באילן גדול פי' אם רצית לשאול בדבר איסור כלומר שאתה צריך לדון דין חמור בדין נפשות שאל לחכם גדול ועשה כהוראתו: [הפלאה שבערכין]חנק (פסחים דף קיב) אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול. פי' אם רצית לשאול בדבר איסור כלומר שאתה צריך לדון דין חמור בדין נפשות שאול לחכם גדול ועשה כהוראתו עכ"ל. ורשב"ם פירש אם בקשת לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך למוד בפני רב ואמור שמועותיו משמו ומשום דנקיט לישנא דחניקה נקט היתלה באילן עכ"ד ויש לדקדק טובא דהיא גופה קשיא אמאי נקט לישנא דחניקה. מיהו רש"י פירש בזה"ל אם בקשת ליחנק. לומר דבר שיהא נשמע לבריות ויקבלו ממך. היתלה באילן גדול. אמור בשם אדם גדול. ולא הערה כלום אמאי דנקט לשון חניקה ולשון היתלה: אמנם בפירוש רבינו אם רצית לשאול וכו' לדון דין בדיני נפשות וכו' שפיר נקט להחנק אף שהוא מיתה קלה שבכל הד' מיתות דקיימא לן כרבנן דחנק קלה אפ"ה צריך לשאול לחכם גדול ומכ"ש בשארי מיתות שנמסרו לב"ד ומשום דנקט להיחנק נקט היתלה וכו' (כסברת הרשב"ם) ובפירוש הזה יש ליישב מ"ש המגן אברהם (סימן קנו סעיף קטן ב) בזה"ל אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאומרו בשם אדם גדול כי היכי דליקבלו מיניה (עירובין דף נא. פסחים דף קיב). (ובסוף מסכת כלה) איתא האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. עיין קונטרס. (ולי המעתיק נראה פי' אגדה זאת אם בקשת ליחנק ע"ד הכתוב (שמואל ב יז פסוק כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וימת וכו'. והנראה מזה כי כאשר ראה עצתו טובה מאוד כאשר הכתוב בעצמו מעיד טרם זה (בפסוק יד) וה' צוה להפראת עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' אל אבשלום הרעה. הנה אם היתה עצת אחיתופל נעשית היתה בוודאי מצלחת ע"כ לבעבור כי נדחת עצתו הטובה והמצלחת מפני עצה נפסדה ומכשלת היטב חרה לו ונכנס החרון תוך גרונו ויחנק. ע"כ אמר בעל האגדה הזאת אם נראה בעיניך עצה הוגנת מאוד או דין שנראה בעיניך שהלכה כך ואתה ירא שאם תאמרהו משמך לא ישמעו לך ולבסוף יחרה לך היטב ותבקש להחנק כמו שעשה אחיתופל היתלה. כלומר התחבר לאדם גדול וברר העצה או ההלכה לפניו ואז יאמרהו אותו אדם גדול משמו ויקבלוהו ממנו ולא תכסה עצתך או דעתך בההלכה בעבור כבודך שלא תקח עטרה עליה שלא יאמרוהו משמך):
חנות [גיוועלב] (גיטין סז) ר"ש חנות מיוזנת פי' חנות מקושטת מכל מיני סחורה אף הוא היה מלא מכל מיני חכמה ספר אחר מזוינת ופירוש נאה (שבת סו ע"ז ח) בחניות למאי הילכתא וכו' עד אמרו מוטב ניקים ונגלי ממקום דכתיב ביה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום מלמר שהמקום גורם פי' מקום חוץ מלשכת הגזית היה בהר הבית ושמו חניות כדגרסינן (ר"ה לא) וכנגדן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחניות ומחניות לירושלים ומירושלים ליבנה: [הפלאה שבערכין]חנות (גיטין דף סז) ר"ש חנות מזוינת (לפנינו איתא ר' ישמעאל חנות מזוינת ולר"ש נאמר מדה אחרת טוחן הרבה ומוציא קמעא וכו') פי' מהחנות מקושטת מכל מיני סחורה אף הוא היה מלא מכל מיני חכמה וכו' עכ"ל. (ועיין פי' רש"י וז"ל יינה מוכן בה תמיד שאין החנווני צריך לומר ללוקחין המתינו ואביא לכם כך נצרך אדם ללמוד מפיו מזומן לו ותלמודו ערוך בפיו עכ"ל). וז"ל תוס' ד"ה חנות מיוזנת לשון מזון ואית דגרסי מזוינת לשון זיון: שם באות הנ"ל (ע"ז דף ח) בחניות למאי הילכתא וכו' עד אמרו מוטב ניקום וניגלי ממקום דכתיב ביה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום מלמד שהמקום גורם. פי' מקום חוץ מלשכת הגזית הי' בהר הבית ושמו חניות וכו' עכ"ל. פי' רש"י מקום בהר הבית וחנות שמו: עוד שם באות הנ"ל כדגרסינן בפרק י"ט של ראשו השנה וכו' (דף לא) וכנגדן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחניות ומחניות לירושלם ומירושלם ליבנה עכ"ל. וז"ל רש"י חניות עשו להם בהר הבית וישבו שם. וקצת צ"ע דרש"י (בסנהדרין דף מא) כתב בזה"ל בחנות מקום היה בירושלם וכן שמו:
חס [לאטיך] (פסחים לט) בחזרת ובעולשין חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עלן ולמה נמשלה מצרים כמרור לומר לך מה מרור זה תחילתו רך וסופו קשה שמע מינה חזרת חסא ומרור אחד הן. התורה חסה על ממונן של ישראל שנאמר והשקית את העדה ואת בעירם:
חסד [גנאדע, ליעבעי פרום] (סוטה כא) הוא היה אומר חסיד שוטה וכו' היכי דמי חסיד שוטה כגון דטבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצילה. (ירושלמי) ראה תינוק שטבע בנהר אמר אחלוץ תפילי ואצילנו עד שחלץ תפיליו מת התינוק (בב"ר פרשת פז) ויקנהו פוטיפר לא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף. (ובילמדנו פרשת כי ימוך) ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל וכי עם כל בני ישראל עשה והלא לא עשה ד אלא עם משה בלבד שנאמר קראן לו ויאכל לחם אלא כל העושה עם אחד מגדולי ישראל חסד כאילו עושה עם כל ישראל. (כתובות יז) ובית הלל אומרים כלה נאה וחסידה:
חסד [אדער לאס]. (שבת כח) יד לחסידה תיקצץ פי' מקום שהקיז דם:
חסחוס [אויער לעפפעל] (תרגום ירושלמי) ונתתה על תנוך אזן ותתן על חסחיס תרגום בדל אזן חסחיס דאודן ובעל הערוך גרס סחוס עיין שם:
חסיין [מאגער] תרגום ירושלמי דקות בשר וחסיין בבשריהון:
חסית [צוויבעל געוועקסע] (בפרק ט דתרומות) המנכש עם הנכרי בחסיות. (ובפ' י) חסית של תרומה. (נדרים נח) המנכש עם הנכרי בחסיות אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי פירוש בערך דבר. (ובמגלת איכה) כלו בדמעות עיני ששה דמעות הן שלשה יפות לעין דמעה חסית קטנ' ס"א שום דמעת הקילורי' ודמעת החרדל ושל שחוק יפה מכולם ושלש רעות הן לעין דמעת הקבר ודמעות הבכיה ושל תשחור קשה מכולם מעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחורת וכו':
חסך [צירוקה אלטין, שפארען]. (דמאי פ"א) רבי שמעון בן גמליאל אומר לא יחסוך מפני שממעט ממלאכתו של בעל הבית פירש רבינו דניאל ב"ר יחיאל לא יפחות גרוגרת מאכילתו ליתנה. תרומת מעשר מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית שאין לו כח לעשות מלאכה כשאינו אוכל הרבה ותניא לא ישכי' אדם עצמו וירעיב עצמו מפני שממעט במלאכתו של בעל הבית וכן מפורש בירושלמי (בריש כלים) וחסוכי כלים וחסוכי בגדים במגע. (עירובין כח) חסוכי בנים לא יאכלו פי' לשון חיסור כמו לא חשכת את בנך (פסחים מח) אמר רב פפא ש"מ גריען חיטי חסיכתא וכולי פי' דקות ורעות כדמתרגמינן חסיכתא ובישתא. (מציעא סט) קא מקבלי עלייהו חסכא דנחשא פי' דכמה דמקלי נחשא בצרי דמיה. (מנחות קט) עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר אחד ומי תסיך כולי האי וכו'. כמעט קט תרגומו חסוך הוה תוביך: [הפלאה שבערכין]חסך (עירובין דף כח. חסוכי בנים לא יאכלו פי' ר' חיסור כמו לא חשכת את בנך עכ"ל. לפנינו איתא
חסל [ענטוועהנען] עד יגמל הנער עד דאיתחסיל עד גמלך עד גמלה:
חסל [פאלענדען, אויף צעהרעו] (תרגום ירושלמי) ויתם הכסף וחסיל כספא תרגום עד תמם עד זמן דחסילו והוא לשון מקרא יחסלנו הארבה ותרגומו יחסליניה גובא:
חסס [פערשליססען. געשטערקט] (שבת נג) ולא פרה בחסום שבפיה. (ב"מ צב) מת נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור פירוש מה נפשך כשאתה עומד בכרמך אם אי אתה אוכל פטור אף פועל אם עשית עמו תנאי על מנת כן אני משכירך ואתן לך כך וכך שלא תאכל פטור. (פרק י"ו דכלים) המלקוט של בקר והחסוס שלו פי' כמו מצודה קטנה של תבלים שחוסמין בה פי הסור והגמל. הסלים של עץ כשיחסום ויקנב פי' מלשון לא תחסום כיון שגומר אדם הקופה או הסל וגומר שפתו היא חסמה וכן פירש (פ"ד בכלים) חומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן תחילתן אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו (פ' י"ג בכלים) המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו טמאין ניטל חסומן טהורין פי' בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדת נותנין ברזל טוב ששמו צר בלשון קודש וחוסמין פיהן בו שיהא חד לחתוך יפה ובלעז נקרא אצר"ו ובלשון ישמעאל טבר והוא איצטמא לפרזלא דגרסינן (ביצה לג) אין מלבנין את הרעפים מאי קא עביד ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן פירוש לסתום נקביהן. (בויקרא רכה אחרי מות פרשת כשושנה) רבי אלעזר חסמא אזל לחד אתר אמרון ליה חכים ר' למפרס על שמע חכים רבי למיקרב אמר לאו אמרו ליה על מגן קרון לך רבי נתכרכמו פניו והלך אצל רבי עקיבא אמר לו מה לך פניך חלניות תני ליה עובדא אמר ליה צבי רבי דייליף אמר ליה אין תיב אזל לתמן אמרון ליה חכים רבי למיפרס על שמע אמר להון אין חכים רבי למיקרב אמר להון אין אמרון הא חסים אלעזר והוה קרו ליה אלעזר חסמא (בב"ר פרשת ג) והשקה את כל פני האדמה אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון אין הארץ שותה אלא לפי חסימה חזיה דהוה קא מחסם כבר פי' בערך הסס: [הפלאה שבערכין]חסס (כלים פרק יג) המעצד והאיזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו טמאין ניטל חיסומן טהורין. פי' בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדח נותנין ברזל טוב ששמו צר בל' הקדש וחוסמין פיהם בו שיהא חד לחתוך יפה ובלע"ז נקרא אצר"ו ובלשון ישמעאל טבר והוא איצטמא לפרזלא וכו' דגרסינן (בביצה) עכ"ל. יתכן דכצ"ל והא איסטמא לפרזלא דגרסינן (בברכות דף סב) וכן פי' רש"י שם אציי"ר בלע"ז: שם (ביצה דף לג). אין מלבנים את הרעפי' מאי קא עביד אמר רבה בר בר חנה הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן. פי' לסתום נקביהן עכ"ל. וז"ל רש"י שצריך לחסמן להקשותן בהיסק ראשון הם מתחזקים ומתקשים וכו':[הפלאה שבערכין]חסס (פסחים דף מ). רב פפי שרא בי ריש גלותא למימח בחסיסי. היינו קימחא דאבשונא וי"מ מיני עדשים עכ"ל. ז"ל תוס' (בפסחים דף מ'. ד"ה דבא מחו ליה קידרא בחסיסי פ"ה קימחא דאבשונא וקשה הא לעיל אסרינן וליכא מאן דפליג ונראה כר"י כדפירש בערוך בחסיסי קמח של עדשים דאין דרכם לבא לידי חימוץ כל כך ע"כ. והנה עינינו רואות דגם הערוך מפרש בפירוש הראשון קמחא דאבשונא ולא השגיח במה שהקשה תוס' על פי' זה. דשפיר י"ל אע"ג דמר זוטרא (לעיל דף לט) אמר לא לימחי אינש קידרא בקמחא דאבשונא אבל רבא דהכא ללישנא דאיכא דאמרי רבא גופי' מחו ליה קידרא בחסיסי. ודאי דפליג אמר זוטרא והא דלא קאמר הש"ס לעיל (דף לט). אמילתא דמר זוטרא הא דרבא פליג שפיר י"ל משום דללישנא קמא דהכא גם רבא ס"ל הכי ואמר דליכא דשרי כי האי מלתא ואע"ג דסיים בדוכתא דשכיחי עבדי היינו להוסיף הפליאה דשרי רב פפי. ותדע דע"כ גם התוס' ס"ל דלהגדיל הפליאה אמר הכי דאל"כ הוה להו להתוס' ולהקשות במוקדם. ודי בזה לנבון: שם באות הנ"ל במוסף (א"ב בנוסחאו' שלנו גרסי' שרא להו לבורדקאי דריש גלותא עכ"ל) ופירש"י נחתומין:
חסן [אונפערטיגטער פלאקס] (שבת כ) לא בחוסן ולא בכלך פי' פשתן שתינו מתוקן ולכך נקרא חוסן שהוא קשה כמו חסין מל' והיה החסון לנעורת: [הפלאה שבערכין]חסן א' (שבת דף כ). ולא בחוסן ולא בכלך. פי' פשתן שאינו מתוקן ולכך נקרא חוסן שהוא קשה כמו חסון מלשון והיה החסון לנעורת עכ"ל. בגמ' שם אלא אמר אביי כיתנא דדייק ולא נפיץ ופירש"י דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו וכו' והכי קאמר קרא פשתן החזק יהיה לנעורת כלומר הגבור יהיה חלש:
חסן [גרוסער קארב] נהרסו ממגורות תרגום איתפגרו חסניא. (פ' יו בכלים) פטיליא טמאה וחסינה טהורה פי' קופה גדולה שנותנין בה דגן ועשויה מן הוצי וחוסניא לשון רבים וחסינה לשון יחיד ובל' ישמעאל הודי:
חסן [ערווערבען] תרגום צדיקים ירשו ארץ צדיקיא יחסנון ארעא בהנחל עליון גוים באחסנא עלאה פממיא:
חסף [קרעציג ווערדען] (שבת קלג) אמר שמואל האי מאן דמשי אפיה ולת מנגב נקטא ליה חספניתא פי' כעין קרום הצומת בעור הפנים ותתקלף: [הפלאה שבערכין]חסף (שבת דף קלג). אמר שמואל האי מאן דמשי אפיה ולא מנגיב נקטא לי' חספניתא פי' כעין קרום הצומח בעור הפנים ומתקלף עכ"ל. וז"ל רש"י פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין וכו' חספניתא תרגום של חרס (דברים כח) עכ"ל. ודע דחפשתי בכל התרגומים ולא מצאתי כי אם התרגום של בגרב ובחרס הוא בחרס יבש (ובעבודה זרה דף כט). וקרירי לחספניתא. פירש"י סדקין שבפני האדם עכ"ל. וצ"ע:
חסף [טעפפער ווערק] (בדניאל) די חסף תרגום כלי חרש מן דחסף:
חסר [פעהלבאהר] מחוסר כפורים פירוש שטבל והעריב שמשו ועדיין לא הביא קרבן כפרת מחוסר בגדים פי' כהן גדול שמחוסר מח' בגדים והדיוט שמחוסר מד' בגדים מחוסר זמן כבש שפחות מבן ח' ימים ושור או שה ששחט את האם הבן מחוסר זמן ואסור לשוחטו עד למחר:
חף [צעהנע] (עדיות פ"א כלים פכ"ב) כסא של כלה שניטלו חפוייו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין (שם פכ"ב) על כסא שניטלו ב' מחפוייו זה בצד זה שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. (שם פי"ג) פותחת של עץ וחפון שלה של מתכת טמאה. (ובפ' יד) היו בו חפון ונקבים טמא. (שבת פא) רבי יהודה אומר כדי לעשות חף אמר עולא חפי פותחת פי' שינים של עצם ויש של עץ ויש של מתכת ויש חפין בנגר שהן תלויים ועומדין כקבורים בתוך העץ שהוא בית הנגר ובעץ שהוא הנגר נקבים מוכנים להם שמתכוונין נגדם נופלין ונכנסין בהן ואלה הן של גל ובהם נסגר והמפתח יש בו חפין בולטין מכוונין כנגדן מכניסין אותו בחלל שבנגר וחפין מעלין את חפין של גל והוא נפתח שבדלת טהורין לעולם מפני שהן מחוברין בקרקע ושבמפתח טהורין עד שיפקעו ואז הוויין מכלל הכלי (אמר בנימין תרגום וחשריהם הכל מוצק וחיפיהון):
חף [שיידע איבערצאג] (בסוף כלים פי"ו) חפוי האלה והקשת והרומח הרי אלו טהורין זה הכלל העשוי לתיק טמא ולחפוי טהור (כלים פי"ח) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורין. (כלים פרק כ"ו) עור שעשאו חפיו לכלים תרגום מכסה חופאה ולמשקלות טהור אם עשאו כדי לכסות בו המשקולות טהור. (מועד קטן ג) (מכות כא) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי' המכסה הזרעים בעפר לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים. (חולין נט) וכנפיו חופין את רובו פי' מכסין. באפר יתפלשו תרגום בקיטמת יהון חפיפין. (סוטה כב) חפו גרדי (מ"ק י"ג) בשלמא כיתנא חזי לחפיפא פי' לכסות נזייתא דשיכרא לצורך המועד (מעשר שני פ"ב) כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה פי' כסוי שלה. (במגילת איכה) נביאיך חזו לך שוא ותפל דהוון מסיין על חפוי: [הפלאה שבערכין]חף ב' (סוטה דף כב). חפי גרדי עכ"ל. חפו גונדי איתא לפנינו. וכן העתיקו רבינו בערך זו חף ה':
חף [טרויא היממעל] (סוטה מט) תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת. (כתובות יז) מישחא דחפופתא קאמר מר פי' שמן של בשמים שמתוקן לחופות:
חף [טרויר] (זבחים נד מגלה כו) והיה בנימן הצדיק תצטער עליה שנא' חופף כל היום פי' חופף ל' צער כדתרגמינן יהא מגין עלוהי. וכתיב תתן להם מגנת לב תרגומו חפיפות ליבא:
חף [קראצין] (שבת לא) היה הלל חופף את ראשו (סנהד' צה) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (ב"ק פב) ושתהא אשה חופפ' וטובל' (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי' לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ' דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי' מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי' משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי' שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (ע"ז לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר' הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי' אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור: [הפלאה שבערכין]חף ה' (ע"ז דף לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפיי' בדיקולי חזא בי' קילפי ושריי' עכ"ל. (בתענית דף יא) איתא מר עוקבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות וכו' וז"ל רש"י מר עוקבא גרסינן דאילו ר' עקיבא לא היה מסתפק ליה הנך בעיי ועוד דבלשון ברייתא הוה משתמע ביה מעשה בר' עקיבא וכו' ולא בגמרא עכ"ל. (ובע"ז דף לט) איתא ר' עקיבא איקלע לגינזק בעי מינה מתענין לשעות וכו' ולא הגיה רש"י כלום. אכן תוס' בד"ה ר"ע כתבו בזה"ל פירש"י בתענית (דף יא). דגרסינן מר עוקבא דח"ו שר"ע לא היה מסתפק. ועוד כי היה לו לתלמודא להביא בלשון ברייתא מיהו הא לא קשיא דבהרבה מקומות מצינו שמזכיר מעשה בר"ע וכיוצא בו עכ"ל. והנה לדעת רש"י מסתברא דפשיטא דסוגיא דע"ז (דף לט). דאמר בגמ' ר"ע איקלע וכו' רב אשי איקלע וכו' דגרסינן מר עוקבא. ומפני להורות כדעת תוס' הנ"ל כתב והתחיל רבינו להעתיק סוגיא זו דע"ז מר' עקיבא איקלע (ולא היה מהצורך אלא להתחיל אלא איקלע לגינזק) אלא רצה רבינו להורות דהגירסא נכונה רבי עקיבא:
חף [אבשווענקען] תרגום ושטף חף וחפא:
חפה [פעל הויט] דמליח וקמיח (שם עז גיטין כב) שלש עורות הן מצה חופה רפתא מצה כמשמעו מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמת עצמו אף האי עור נמי חופה דמליח ולא קמיח ולא עפוץ וכו': [הפלאה שבערכין]חפה (שבת דף צו). ודלמא גבי הדדי הוו יתבי ומטו הדדי כחיפה. פי' מגיעין זה לזה כמסרק שמכה בו על היריעה עכ"ל. לפנינו איתא ומטו אהדדי בחפת. פירש"י אי גבייהו הוו יתבי מגיעים ידו של זה בזה בשפת היריעה כשמותחים חוט הערב בחפת כמו חפת חלוקו (יומא דף עז):
חפה [וועבר קאמם] (שבת צו) ודילמא גבי הדדי הוו יתבי ומטו תהדדי כחופה פי' מגיעין זה לזה כמסרק שמכה בו על היריעה:
חפאטיקין [קונסאל] (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) שני גיים שני גאים עשו משלח חפאטיקון ויעקב משלח קתדרין: (אמר בנימין פי' חפאטיקון בלשון יוני איש רומיי מעולה במדרגת הממשלה עיין ערך איפטיא):
חפן [פויסט. האנדפאל] (מעשר שני פ"ב) אם בלל וחפן לפי חשבון פי' תפש מלא ידו:
חפס [קליינער זאק] (גיטין כז ב"מ כ) מצא בחפיסה או בגלוסקמא (גמרא) מאי חפיסא אמר רבה בר בר חנה חמת קטנה:
חפס [זיכטען] תרגום ויחפשוהו ממטמונים וחפסין ליה מן טומעיא:
חפץ [וואנטש, געפאללען] (בב"ר לו זאת אות הברית) כתוב אחד או' וכל חפצים לא ישוו בה כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אלו מצות ומעשים טובים חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. (ירושלמי בפרק קמא דפיאה) חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות חפציך אלו מצות ומעשים טובים שנאמר כי באלה חפצתי:
חפץ לבד מחמצי וחפצי עיין ערך הפץ כי כן גרס בעל הערוך:
חפר [קארטאפעל] (ב"ב קכד בכורות נב) חפורה והוו שיבלי שלופפי והוי תמרי פי' כגון שחח ונעשה שבלים וכיוצא בו שופפי והוי תמרי. (יבמות סג) אמר רבא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה פי' מי שיש לו במאה זוזי חיטי נזרעין בקרקע אינו מרויח שיאכל אלא מלח וירק. (בסוף פסיקתא דעשר תעשר) אם נתת לי מן התפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מן החפוריות ומן הקוטניות. יתן יי את מסר ארצך אבק ועפר בא לוי אצלך וכו':
חפר [גראבען בערגווערג] (כתובות עט) גפרית מחפורת של צריף רבי מאיר אומר קרן וחכמים אומרים פירי אמר רב שר שלום יש חכמים ששמעו מפי הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מההר שאין להם טהרה עד שנכנסין לכבשן ויש חכמים ששמעו כלים הבאים מן הזרניך וכן פי' (ע"ז לג) יורות כלי נתר אין להן טהרה עולמית מאי כלי נחר אמר רבי יוסי ב"ר אבין כלי מחפורת של צריף. למלח נתנו תרגומו למחפורין דמלח יהין:
חפרע [פרעה קעניג פאן עגיפטען] (בילמדנו וארא אל אברהם) מד' בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים תירם ונבוכדנצר ויואש ופרעה וכו' פרעה מניין שנאמר פרעה חפרע מהו חפרע שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה וכן הנביא מקנטרו ביום ההוא יהיה פרעה מלך מצרים כנשים:
חפש [ענטלעדיגען] ויתחפש שאול בשי"ן כתוב שיצא חפשי מן המלכות ולבש בגדים אחרים (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים):
חפש [פראכט. הערליכקייט] בבגדי חופש לרכבה תרגום בלבוש דיקר לרתיכין:
חפש [פרייא] (נדה עו) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המלות (אמר בנימין אלו שלשה ערכים ענין אחד להם):
חפושית [קעפפר] (ע"ז כח) ניתי תרבא דחיפושיתא גמלניתא. (חולין סז) הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות את החפושית ואת הדומה לחפושית. (פרה פ"ט) חפושית בין כך ובין כך פוסלת פי' היא התולעת השחורה ובלע"ז סקרווייו ובלשון ישמעאל כנפוסא ויש אומרים בלטולא:
חפשית [שוים] (במגילת איכה) סי' אשר תלאתה בה יורה דחפשושיתא לגוויה (אמר בנימין פי' זוהמא):
חפת [זוים ערמער] (שבת צב) בין פונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב ובשפת חלוקו) (יומא עו) ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (שקלים פ"ג יבמות קב) ותנן נמי אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל. (ובב"ד. פרשה עה) עם לבן גרתי דהוה רבהון דרמאי יהיבתיה בחיפתי לההוא גברא לא כל שכן. (בפ' פא) מקניהם וקניינם וגו' סכרין למיחפת ואתחפון פי' הוא בית יד של חלוק שעל זרועו בלשון ישמעאל גי"ב: [הפלאה שבערכין]חפת (יומא דף עו). ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו טפח עכ"ל. לפנינו איתא אהא דשאל רמי בר פפא מהו למיעבר הנהר למשאל שמעתתא א"ל רב יהודה רב ושמואל דאמרי תרוויהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (ומלת טפת לא נזכר וכן בהרא"ש וטור וש"ע סי' ש"א וסי' תרי"ג ובהרמב"ם פ"ג בהלכת שביתת עשור לא נזכר מלת טפח) ודע דרש"י כתב בזה"ל מתחת חפת. שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושאו על כתיפו ואמר מר היוצא בטלית מקופלת על כתיפי בשבת חייב חטאת עכ"ל. הנה לכאורה מדברי רש"י משמע דאף יותר מטפת כל כמה שאינו מגביה שולי חלוקו על זרועו מותר להוציא ידו דוק ותשכח מעתה שפיר כתב הטור (בא"ת סי' תרי"ג) ולא קשה עליו השגת ב"י שם בזה"ל ההולך לביה"מ וכו' (בפרק בתרא דיומא) אמרינן דלפרקא או למשאל שמעתא עובר במים ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו. ופי' רש"י להגביה שולי חלוקו על זרועו וכו'. ורבינו שאינו מפרש כן אלא שטעם השינוי כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה נראה שטעמו מפני שכתב הרא"ש והא דלא חיישינן לסחיטה כדאמרינן (באלו קשרים דף קיג) שאני הכא כיון שנא התירו לו אלא כדרך שהוא לבוש כדאמר' לקמן ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו מינכרא מילתא ע"כ וסובר רבינו שהוא מפרש שטעם השינוי כדי שלא יבא לידי סחיטה ואעפ"י שאפשר לדחות ולומר רהרא"ש מפרש שהטעם השינוי מפני שנראה כמשוי וכדברי רש"י אלא שכתב דכיון דמשום דנראה כמשוי הצריכוהו לשנות ליכא למיחש לסחיטה משמע ליה לרבינו וכו' ע"ש ולפמ"ש מוכח שפיר דהרא"ש לא ס"ל לפי' רש"י דלפי' רש"י שרי להוציא ידו רק שלא יקפל חלוקו על זרועו וא"כ קושית הרא"ש דליגזור משום סחיטה במקומה עומדת אלא וודאי דהרא"ש ס"ל דעיקר הטעם משום שיזכור וכדאמרן ואפשר דדעת רש"י דלא חיישינן הכא לסחיטה כמו בפרק אלו קשרים (דף קיג). דהתם בשביל שהוא הולך לדבר הרשות וגם אפשר לדלג ע"ש משום הכי אסור לעבור. משא"כ הכא שהולך לדבר מצוה וגם אי אפשר לדלג כגון שאמת המים רחבה משום הכי לא גזרו לשמא יסחוט כלל ולכך כתב רש"י דטעם משום שהוא נושא על כתיפו וכו'. ובזה יתבאר דלעיל בברייתא קרני ההולך כו' עובר עד צוארו במים ואינו חושש ולא קתני התנאי דבלבד שלא יוציא ידו וכו' אדרבה מדקתני ואינו חושש משמע דשרי לגמרי כמו בחול ולכאורה קשה דהא לקמן רב ושמואל דאמרו עובר ובלבד שלא יוציא וכו' ואיכא דאמרי תנינא עובר ובלבד שלא יוציא ידו וכו' אמנם לפירש"י נוכל לומר דהא דקתני בברייתא ואינו חושש היינו לשמא יסחוט משום דהולך לדבר מצוה לא גזרו ביה רבנן וגם לא התנה בברייתא דלא יוציא ידו וכר דס"ל לברייתא כרפרם (ביומא דף סו. ובכריתות דף יד). דאין איסור הוצאה ליום הכפורים וא"כ אף כשהוא מקפלו על זרוע אין איסור ברם רב ושמואל וסייעתם ס"ל כמו שאמר הש"ס (בכריתות דף יד) דרפרם בדותא היא ואיכא איסור הוצאה ליום הכפורים ולכך התנו ובלבד שלא יוציא ידו וכו' מטעם היוצא בטלית מקופלת חייב חטאת וכפי' רש"י. למידין מעתה הערוך שגורס ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו טפח ע"כ ס"ל הטעם כהרא"ש והטור דהטעם הוא כדי שיזכור ולכן שפיר מצי לקיים הגירסא טפח וקים להו לרבנן דבשיעור זה של טפח מה שאינו רשאי להוציא ידו יותר מטפח עולה לו לזכרון:
חץ [שיידע וואנד] (עירובין כז) ר' יהודה אומר אף בבית הקברות מפני שיכול לחוץ ולאכול (גמרא) תנא מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל. (שביעית פ"ג) אבל עושהו חייץ פי' מחיצה (מכשירין פ"ג) המוריד את הגללים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים בשביל שיחוצו פי' לעשות מחיצה בפני המים כדי להתקבץ. (אהלות פט"ו) חצצו מארצו פי' עשה לו מחיצה מלמטה כלומר מקרקעית הבית. (ובסוף מקואות) תפלה של ראש בזמן שהיא חוצה פי' חוצצת המים להכנס לתוכה:
חץ [טהיילען] (ב"ק לד) וגם את המת יחצון פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי פי' כל מה שנפסד השור במיתתו ונחתת מדמיו תצי ההפסד משלם לו מן החי. (ב"ב טו) מאי וסר מרע א"ר אבא בר שמואל מנהגו של עולם חצי פרוטה חנוכי איוב מדנפשיה יהיב. ס"א איוב ויתרה משלו פי' כששוקל התגר מעותיו למוכר ונמצאו מכריעות חצי פרוטה הולכין אצל חנוני ולוקחין פירות בפרוטה ומחלקין אותן ביניהם ואיוב היה מוותרה ומניחה למוכר (פסחים כב קדושין נו) ולהך תנא דמפקי ליה להאי קרא ובעל השור נקי לדרשא אחרינא לחצי כופר ולדמי ולדות (ב"ק מא) ת"ר ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר וכו'. (נדרים פג) אלא אמר אביי אין כזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין.
חץ [פייל] (סוטה ט) חצי אכלה בם חצי כלין והן אינן כלין:
חץ [גראבען] תרגום יקרוה עורבי נחל נחצוניה עורבי דנחלא:
חצב [אויסהוען דרייא פיס] (עירובין פה) מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידא כי חצובה פי' כשורה כסדר כחצובה דעבידא כמין כ' יוני והאמצעית היא בין שתי חצרות ושתים החיצונות נמשכות ויוצאות מחוץ לחצרות ואין משתמשות החצרות הללו בתוך שני החרבות הללו אלא על ידי זריק' מיהו זריק' מן החצר על החרבה תבוא מלמעלה למטה וזריקה מן החרבה לחצר היא ממטה למעלה לפיכך זריקה של חצר היא בנחת וקרובה היא לשלשול לפיכך נותנין לה וזריקה של חרבה בקושי היא פי' כחצובה כג' רגלי קנקן כשורה עומדת על הסדר אחת עם אחת (מציעא כה) בעי רבי ירמיה כשיר מהו וכו' פי' כשיר עגול כצמידין כשורה זה בצד זה כחצובה זה למעלה מזה במקום מורד כסולם נתונין כסדר בארץ והפרש ביניהן פי' אחר כחצובה נעוצין על דופנן וזקופין על הארץ כדלי שחוצבין בו מים מן הנהר כסולם שמונחין מקצת זה על זה ויוצאין זה מזה בשליבות ובמעלות הוי דרך הינוח או דרך נפילה (ב"ב פג) כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ושמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר כחצובה פי' שהן משולשין שנים זה כנגד זה והג' יוצא זנב כמו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. פי' אחר כמו בקבוק שהוא עגול כן הן עומדים בעגול ושני הפירושים ענין אחד הן:
חצב [וואססר קריג] (ברכות ס) חצבי חיוורי דמליין סריקתא פי' כדים לבנים מלאים יתושים. ס"א חצבי חיוורי דמליין קיטמא כך אלו התלמידים שהוסיפו אין מעשיהן כלום (פסחים קג) רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימא (שם קיא) צעא אחצבא קשה לעניותא. (סוכה כט) חצבא ושחיל בר ממטלליתא. חצבי לנהרא פי' בערך כגני. (ברכות כב) רב נחמן תקן חצבא בת ט' קבין. (כלים פ"ג) מלחמיות ועד חצבים גדולים כלוג פי' כדים גדולים (אמר בנימין פי' חצב בלשון יוני מין כלי וכוס ובפרט של אנשים כפריים ובנקודות אחרות בלשון יוני גביע):
חצב [איין גראז ווחס אין די טיף וואקסט] (שבת קכח) ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצבאים. (ובב"ר פ' לב) ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל הכניס זמורות לפילין חצובה לצבאים זכוכית לנעמיות (כלאים פ"ח) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצב שתהא מקירו פי' מקירו שיהא לו צל. יש מפורשין לשון קור (ב"ב נו) חצובה בנכסי הגר מאי חצובה א"ר יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ. (ביצה כה) חצובה מקטעה רגליהון דרשיעיא פי' עשב הוא שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינעו הנה והנה מלשון לחצוב להם בורות ונקרא אדר"א אם יגזול אחד משדה חבירו חופרין עד שימצאו וזה החצובה ומתפרסם זה הגזלן הנכנס לשדה חבירו פי' לפיכך רגליהון דרשיעייא כלומר זה העשב לא נזהר במצוות ויורד בכחו ואינו נוטה אילך ואילך והרשעים נצטוו ומפירין ומניחין דרך הישרה ומעקמין וחומסין ונקרא בלשון ארמי יבלא:
חצב [שטיין ברוך] (ב"מ קי) תנו רבנן החצב שמסר לסתת הסתת חייב. (ובתורת כהנים) והכהן הגדול מאחיו ושגדלוהו משל אחיו וכו' ומצאוהו חוצב ומלאו עליו המחצב דינרי זהב. לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו. (שביעית פ"ג) שיעור הגדר י' טפחים פחות מכן מחצב אינו נקרא גדר אלא מחצב כלומר גדר בינוני. לא תבנה אתהן גזית תרגום ירושלמי חציבין (אמר בנימין לשון פסוק זה ובורות חצוביה אשר לא חצבת):
חצב [ציקער ראהר] (ע"ז יג) ר"מ אומר אף דקל טב חצב ונקלווס פי"בגמ' חצב קשבא פירוש קנה שעושין ממנה הסיכ"ר והוא מתוק: [הפלאה שבערכין]חצב ה' (עבודה זרה דף יג). רבי מאיר אומר אף דקל טב חצב ונקלווס (לפנינו איתא ונקליבס) פי' (בגמרא דף יב). חצב קשבא פי' קנה שעוטין ממנה הסוכ"ר והוא מתוק עכ"ל. הביאו תוספות שם ד"ה חצב. אבל רש"י פירש מין תמרים ואית דאמרי שש' תיחם יהושע את הארץ:
חצד [געטריידע שניידען] תרגום זרעו קציר זרעא וחצדא:
חצדד [ארטם נאמע] (יומא עז) הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד פי' מקום שמו חצדד והמי' היו שם קלים שהיו יכולי' לעבור ברגל משם: [הפלאה שבערכין]חצדד (יומא דף עז). הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד עכ"ל. עיין לעיל בערך גד גרים דנהר פרת. ובהרא"ש איתא אגודא דנהר פפא אמעברא דניהדר:
חצל [מאטטע] (סוכה כ) תנן (עדיות פ"ג) כל החוצלת טמאות טמא מת דברי ר' דוסא הן מחצלות ממש וכבר פירשנו בערך בודיא:
חצן [בינדל] חוצני פשתן כבר פי' בערך בודיא:
חצן [טשאגען] (שבת קכג) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי ביתד של מחרישה דמו. (עירובין לה) לא צריכא דבעי מרא וחצינא. (יומא נט) מוליכו בקתחא דנגרי וחצינא. חרש ברזל מעצד תרגומו נפחא מברזלא חצינא וכן תרגום מעשה ידי חרש במעצד (אמר בנימין כן נקרא בלשון יוני עיין ערך חזינא):
חצן [פרייאגייסט] (מגילה כד) הרי זה דרך החיצוני' כלומר לא עבד כשורה:
חצן [דער לוירינדער] הכינו האורבים תרגום אתקינו חיצניא:
חצף [שטרענג פרעך] אפם כי עז העם תרגום ירושלמי חציפין קשי פנים תרגום חציפי אפין. ועז פניו ישונה תרגום וחציף אפין מתחלפין ארחתיה מטב לביש (בפסיקתא דשובה) חציפא נצח לבישא פי' חצוף נוצח לרע:
חציצא [איין האממער] (בתרא עג) חציצא דבר נגרא פירוש רש"י גרזן או מעצד ולפי דעתי חצינא גרסינן לפיכך לא הביאו בעל הערוך:
חצר [פארע לויך] (כלים פרק י"ז) א"ר יהודה לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום פי' כרישי' ממקום שנקרא גבע והן מקומות בין הכותים כדתניא לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין ודאי בכ"מ הקונה אותם ואלו חצירי גבע מתעשרין ודאי בכ"מ הקונה אותם אם במקומם אם במקום אחר מעשר ודאי עשר ממאה מקום שהכותים מודיעים מעם הארץ שהן וודאי לא עישרו והלוקח מעם הארץ ספק הוא ומעשר דמאי אחד מכל מאה כמו תרומת מעשר וזה כמו ואת החציר ואת הבצלים: [הפלאה שבערכין]חצר א' (כלים פרק יז) אמר רבי יהודה לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום פי' כרישין ממקום שנקרא גבע והן מקומות בין הכותים כדתניא לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין וודאי בכ"מ הקונה אותם וכו' אם במקומם אם במקום אחר מעשר וודאי עשר ממאה שהכותים גרועים מעם הארץ שהם וודאי לא עישרו והלוקח מעם הארץ ספק הוא ומעשר דמאי אחד מכל מאה כמו תרומת מעשר וזה כמו ואת החציר ואת הבצלים עכ"ל. תוס' (בזבחים דף עב) בד"ה נתערבו וכו' המתחיל (דף עב) הביאו המשנה דכלים ומה שפירש הערוך. וכתב ברכת הזבח בספרים שלפנינו גריס התם ר' יוסי וא"כ אין הוכחת התוס' הוכחה ע"כ. אמנם שפיר כתבו התוס' עפ"י גרסת הערוך וכן נדפס במשניות שלפני ס"א רבי יהודה וכן גרסת הרע"ב וכן בתוספתא העתיקו הרש"ל (לבד הרמב"ם דגורס ר' יוסי עיין תוס' י"ט):
חצר [פארהויף] (כלים פ"ז) חצר הכירה בזמן שהיא גבוה שלשה אצבעות וכו' (ב"ק יב) והא דתניא קנה בעודן עליו וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קנה וכו'. (גיטין כא) ואמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכו' מאי טעמא דערים בצורות ביהודה דלא ניידי. (נדה מז) וחד מתני חצר צורית דתנן (פ"ג במעשרות) ואי זו היא חצר שחייבת במעשר רבי ישמעאל אומר חצר צורית שהכלים נשמרים בתוכה מאי חצר צורית אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שכן בצור מושיבין שומר על החצר. (מנחות כח) לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד עזרה. (ברכותיח) אזלבתריה לחצר מות פי' בית הקברות חצר שהמתים מוטלין בה (יומא פד) מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו (אמר בנימין תרגום ואת יותרת הכבד וית חצר כבדא):
חצצרת [הארן טראמפעט] (שבת לו סוכה לד) ערבה גזולה חצוצרתא שיפורא וכו' פי' עכשיו חצוצרות כשרה ואותו שקורין שיפורא פסול וכן הקרוים צפצפה עכשיו כשרה ללולב וערבה פסולה פתורא בתחילה קורין לקטנה בזמן הזה קורין כן לגדולה בזמן הזה קורין לבית הכוסות הובלילא ואם נמצא מחט בהובלילא טריפה ואם בא גט אשה מאותו מקום שקורין בולסיף אין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם שהיא בבל (ובב"ר) בולסיף בלל שפת. ס"א בורסיף פי' בורסיף בור מן הספר שהעומד באוירו של מגדל משכח את התלמוד: [הפלאה שבערכין]חצצרת (שבת דף לו. סוכה דף לד) בבל בולסיף. ואם בא גט אשה ממקום שקורין בולסיף אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהיא בבל (ובב"ר) בולסיף בלל שפת ס"א בורסיף בור מן הספר שהעומד באוירו של מגדל משכח את התלמוד עכ"ל. (בסנהדרין דף קט). איתא מאי בורסיף בור שאפי. ופי' רש"י שנתרוקן מימיו ע"ש. ורבינו לעיל בערך ברסיף הביא גמ' זו וגריס בור שפת מ"ש וצ"ע:
חצצתא [פרידהויף] (בב"ב קלג) דיירי דחצצתא היכי דייני פי' בית הקברות וקרא עליה בעתה אחישנא כלומר עדיין לא הגעת להוראה בעתה תמצאנה: [הפלאה שבערכין]חצצתא (בבא בתרא דף קלג). דייני דחצצתי הכי דייני פי' בית הקברות. וקרא עליה בעתה אחישנה כלומר עדיין לא הגעת להוראה בעתה תמצאנה עכ"ל. ברשב"ם דייני דפשרה שאינן בקיאין בדין חוצצין מחצה לזה ומחצה לזה כדין ממון המועל בספק:
חק [בעשטוממונג. שפייז] (עירובין נד) א"ל רב לרב המנונא ברי אם יש לך אוטיב לך כי אין בשאול תענוג ולמות יתמהמה וחם תאמר מה אניח לבני ולבנותי חק בשאול מי יודה לך פי' חוקם ועסקם בקבר מי יגיד לך שתדע היאך עמידתם פי' אחר מזון אם יהיה להן מי יגיד לך כמו לחם חקי:
חק [ארט. ווייזע. געברויך] (חולין מא) [הפלאה שבערכין]חק ב' (חולין דף מא) ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים פי' שלא יעשה מעשה ע"ז מן ולא תלכו בחוקות הגוי עכ"ל. וכן פי' רש"י שם:
חק [איינגרייבען] (שבת קג) זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא פי' שעשה חקיקה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא כמו שנתות הין בהין. יוחנן חקוקה (פסחים ג) פי' סופר כמו הוי החוקקים. (ישעיה י) וי"מ על שם חוקוקה נקרא שהיה משם דכתיב ויצא משם חוקוקה. פתוחי חותם ת"י גלף חקיין. כתובת קעקע ת"י חקיין. (פכ"ב בכלים) וחכמים מטהרין עד שיחוק בו פירש' בערך כופת:
חק [גרונדלאגע] (ריש עירובין ובזבחים פ' ק"ק) (מנחות צז) חיק האמה זה יסוד אמה רוחב זה סובב וכו':
חקל [פעלד] (שבת יב) אבל דחקלייתא מידע ידיעי פי' הדיוטות הדרים בשדה (תרגום שדה העיר חקל קרתא): [הפלאה שבערכין]חקל (שבת דף יב). אבל דחקלייתא מידע ידיעי. פי' הדיוטות הדרים בשדה עכ"ל. במוסף (תרגום שדה העיר חקל קרתא עכ"ל). פסוק זה הוא (בבראשית מא). ולא ידעתי למה לא כתב במוקדם שיח השדה תרגום אילני חקלא (בראשית ב פסוק ה):
חקר [פורשטין] (סנהד' מ) מנא ה"מ דבעינן שבע חקירות פי' מנה הכתוב ז' מדות ודרשת א' וחקרת ב' ושאלת ג' והוגד לך ד' ושמעת ה' ודרשת ו' ודרשו השופטים ז' ומקשינן כי ז' אלו בג' פרשיות ג' בעיר הנדחת וג' בעבודה זרה ואח' בעדים זוממין ולמה לא תאמר כל פרשה יש לה חקירות כמניין מה שכתוב בה שהרי היה לו לכותבן כולן כאחת ומפרקינן כיון דדמיין להדדי מהדדי ילפן לפיכך כתב בכל אחת מקצת ואקשינן נמי הא לא דמיין להדדי אלא כל אחת לחודיה סי' פצט סוף והתראה והאיך תאמר ילפן מהדדי ופרקינן בהיטב היטב ילפן מהדדי בדיקות במה הרגו בסייף הרגו או בארירן הרגו בדיקות אמר אחד איני יודע ואפי' ב' אומרים אין אנו יודעין עדותן בטילה מאי שנא פי' חקירות כי אמרי ליה באי זה יום וקאמר איני יודע עדותן בטילה דאיכא למימר להכי אומר איני יודע דשקרי נינהו ומסתפי דלא ליתו סהדי ומזימי להו ואמרי והלא ביום פלוני עמנו הייתם והשתא הואיל דאמרי איני יודע במאי מצי איניש להזימן הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה הלכך לא הויא עדות. בדיקות כי אמר אחד איני יודע להכי עדותן קיימת דהוה ליה עדות שאתה יכול להזימה דאע"ג דאמרי אין אנו יודעין אם בסייף הרגו אם בארירן הרגו הא מכל מקום מסהדי יום קטלא ואכתי מצי סהדי למימר להו ביום פלוני עמנו הייתם הלכך הויא עדות שאתה יכול להזימה ועדותן קיימת:
חקרה [ארטס נאמע] (ערכין לג) חקרה של גוש חלב מצודת ציון תרגום חקרה דציון. ודוד אז במצודה תרגום ודוד אז בחקרה (אמר בנימין כמו אקרא עיין שם):
חד [לאך] (פיאה פ"ד חולין קלב) חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית פי' ולא חשוב שכחה ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים דאמרינן נפלו בשעת קצירה והתחתונים של בעל הבית דאמרינן חורי נמלים הן. (ירושלמי) רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקים פירוש לבנים הן המבושלים ואיכא למימר בשעת קצירה נפלו ירוקין שאינן מבושלים דודאי מקודם לכן נפלו ותנן איזה לקט הנושר בשעת בצירה וספק לקט לקט מנין שנאמר עני ורש הצדיקו עד ובמתנותיו לא תטה וכו'. (גיטין מה קידושין נו ערכין ל) לא עכברא גנב אלא חורא גנב אי לאו עכברא חורא מנא ליה וכו'. (פרק ו' במקואות) כל המעורב למקוה כמקוה חורי
חד המערה וסדקי המערה מטבילין בהן כמו שהן:
חר [קוכען] (ביצה כא פרק ג' דעדיות) להיות אופין פתין גרוצות וחרי. (ירושלמי) אלא שמתוך שאתה מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צרכו וחרי רבי אחא שמע לה מן הדה מה חרי האף הגדול הזה כלומר לעשות חררות גדולות אף הוא פירוש אחר חררות אפויות גדולות רבנין שמעין לה מהדה והנה שלשה סלי חרי כלומר חררות גדולות הראויות למלך. (ב"ק כא) כלב שנטל את החררה פי' עושין חור בארץ ומחמין אותו באש ואופין בו לחם ונקראת חררה על שם החור שאפויה בו. עוגות מצות תרגום ירושלמי חררן פטירן. ועוגת שעורים תרגום חררה (נדה סז) (בכורות כא) בהמה גסה ששפעה חררת דם פי' חתיכה מלשון חררה. (פ' י"א דכלים) העושה כלי מן העשת מן החררה פי' עושין מן הברזל ומן הנחשת כמין עוגה מפני שמבקשים לעשות כלי ממנה והיא תחילת הכלי. (פיאה פרק ה) המעמר לכובעות ולכומסאות ולחררת (ירושלמי) חררה גלגל וי"א הנשדף מן הזרע:
חד [פייער אויס שאהרען] (חגיגה ד) נקיטא מתוארא ומחריא תנורא. (ע"ז לח) אי נמי שיגר גוי ואפה גוי ואתא ישראל חריי חרורי שפיר דמי פי' מחתה בגחלים:
חד [קאטה] (גיטין ע) קורטמי דחרי. (אמר בנימין פי' רש"י כרכם הגדל בקרקע מזובל בזבל צאן):
חד [איין פאלק וואש וואהנען אין דיא העלען] (שבת פה) תרי שמריחין את הארץ:
חר [צארן] ויחר אף שאול ביהונתן (ערכין יו):
חר [וויס. געלכערט] חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי פי' יריעות שהיו מנוקבין כדי שיראו אלו את אלו פ"א בגדים נאים הראויין לבני חורין ממילת לבנה הציע להם פי' צמר נקי וחוור: [הפלאה שבערכין]חר ב' (ביצה דף כא. ועדיות פרק ג) להיות אופין פתין גריצות וחרי (ירושלמי) אלא שמתוך שאתה מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צרכו. וחרי רב אחא שמע לה מן הדא מה חרי האף הגדול הזה כלומר לעשות חררות גדולות אף הוא. פירוש אחר חררות אפויות גדולות רבבין שמעי לה מהדא והנה שלשה סלי חרי כלומר חררות גדולות הראויות למלך עכ"ל. ועיין (תוספות י"ט פ"ג משנה יו"ד דעדיות מה שכתב בשם הרב והרמב"ם) ואח"כ כתב דברי הערוך ולא הערה כלום מן הירושלמי שהביא רבינו וקצת צ"ע:
חר [אונפלוטה] (פסחים קיא) חרי חמימי בדיקולי חדתי פי' רעי רותח בסל חדש שלכם בזען לפומייכו נשי חרשייתא יבקע לפומייכו אותן חרי נשים כשפניות קרח קרחייכו יקרח קרח שלכם פרח פרחייכי יפרח פרח שלכם שאתם מכשפין בו איבדור תבלונייכו יהא מפוזר תבלין שלכם שאתם מכשפין בו למוריקא חדתי שמכשפין בנו אדחננכי וחנני לא אחיתי לגו עד שירחם עלי הקדוש ברוך הוא ועליכם לא באתי ביניכם וקרחננכי וחנני יקרח קרח שלכם ויחונני שדי ס"א קרקרייכו ופי' דלעותיכם פרפרייכו פירוש פירורין תבלונייכו פי' תבלין קרחננכי יקרר חסדכם חן הוא חסד. לאכל את חוריהם כבר פירשנו בערך דביון. (תענית י) נהילא דבתר מיטרא פסק מיטרא וסימניך חריא דעיזי פי' מטר דקה של אחר המטר חריא דעיזי שמוציא רעי לבסוף דק מהולתא נפה שבתחלה מוציא קמח דק ובסוף עבה. ויש אומרים רדיא דעזי פי' כיון שאינו בא בקילוח אלא כעין שותת טיפה טיפה לא נשאר בו כלום חלב:
חר [פרייא] חמשה גובין מן המחוררין כבר פי' בערך חמש (גיטין פו) ופטיר מן חרורי ומן עלולי:
חרב [יאהניס בראד בוים] (בריש מעשרות) החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו. (ירושלמי) תנא רבי חנינא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן וכל השחורין כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא רבי חנינא משיעשו נקודות נקודות שחורות. ויש מפרשים משינקדו זרע שבתוך. (ערכין י) דתנן (ב"ב עא) המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה:
חרב [שווערד] (פ' ח' דשביעית) אבל קוצה היא בחורבה. (כלים פכ"א) בחרב ובבורך ובביצול טמא פי' חרב בלשון ישמעאל סייף והוא העץ שתופס בו האיש החורש ידו נכנס בתוך העץ וכו' שנים עצים שהן לחים והוא דבוק בסיכת פנדא שהוא את ומנין שהוא כן דתניא החרב שפרשה עם יתדות המחרישה הרי זה טמא מפני שהוא מנקב חוליות של באר והוא דומה לברזל שנוקבין בו אבן שעל הבור העץ שנכנס בתוך האת שמו בלשון ישמעאל סכתא פנדא. חרב הרי הוא כחלל כבר פי' בערך חל חרבא דאושכפא (שבת קכג) קנה של זתים פי' אזמל של אשכף כמו תרגום חרבות צורים אזמילוון והוא שמגרדין בהן העורות:
חרב [איין וויסטע געביידע] חרבה מחזרת לבמליה כבר פירשתי בערך גזל. (סנהד' עא) מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חרבהא סגירתא פירוש חורבה של בית המנוגע: [הפלאה שבערכין]חרב ג' (סנהדרין דף עא). רבי יהודה אומר מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חרבתא סגירתא. פי' חורבה של בית המנוגע עכ"ל. לפנינו איתא רבי אלעזר ב"ר צדוק:
חרב [גרינדינג] בגרב ובחרס תרגו' ירושלמי בחרבונא ובחרסונא (אמר בנימין ובנוסחאו' דידן יש גרסא אחרת):
חרברין [פערבלענדען] במקצת נוסחאות תרגום ירושלמי בסנורי' בחרבריה בנוסחאו' אחרות כתו' חברברין ובאחרות חיוורוריא וזו היא גרסת בעל הערוך בערך חור:
חרנא [זאננען שטויב] (יומא כ) והאי חרגא לא שמיה והיינו דאמר נבוכדנצר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (נדרים ח) אמר אביי שמע מינה האי חרגא דיומא מסי פירוש מה שמתנסר מן הרקיע שנראה בחמה:
חרגול [איין היישיריק] (שבת סז) בביצת החרגול גמ' דעבידי לה לשיחלא פי' כאב האן (ירושלמי) טב לאודנא וחרגל מין חגב הוא כדכתיב ואת החרגול למינהו: [הפלאה שבערכין]חרגול (שבת דף סז) במשנה יוצאין בביצת החרגול (גמרא) דעבידי ליה לשיחלא. פי' כאב האוזן עכ"ל. הרי"ף והרא"ש (בשבת פרק ז) כתבו בזה"ל דעבידי לשיחנא פי' רפיון הירך כדתנן (בכורות דף מ) השחול והכסול איזהו שחול כל שנשמטה ירכו. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בפירושו בזה"ל חרגול מין חגב וזה יועיל לחולשת עצבות הירכים בסגולה עכ"ל. וקצת צ"ע שלא ראו פירוש הירושלמי שהביא רבינו הערוך הכא שכתב לשיחלא. טב לאודנא. ואולם רש"י במשנה פי' על נכון בזה"ל לשיחלא כאב האוזן ותולין באזנו עכ"ל: שם באות הנ"ל וחרגול מין חגב הוא כדכתיב ואת החרגול למינהו עכ"ל. וע' עוד לקמן בערך שחלא:
חרד [שרעק] (נדה לט) שחרדה מסלקת את הדמים:
חרדל [זענף] וחרדל מצרי (בפסחי' כח כלאים פ"א):
חרדלות [וואסער גראבען] (עדיות פ"ה) מטבילין בחרדלית כדברי בית שמאי ובית הלל אומרין אין מטבילין (וכן בפ"ה במקואות). (חגיגה) וחרדלית של גשמים עובר' ביניהן פי' נחל שיורד ממעלה למטה ויש בו ג' גממיות שהן חפירות כל אחת למטה מחברתה וגומא' העליונה והתחתונה של מ' סאה ואמצעית של מ' סאה הוצרך לומר והאמצעית של מ' כדי להכשיר חרדלית של גשמים שעוברת ביניהן ומצטרפין שכל מקום שהוא פחות ממ' סאה מי גשמים פוסלין אותו. תניא בתוספת מקואות (בפ' ד') איזהו חרדלי' מי גשמים הבאין מן המדרון פי' מדרון הוא קטפרס והוא מורד ההר כדכתיב והם במורד בית חורון ועיקר הדיבור חרדלות שגדלו מן מורד ההר לתוך שוקת קטנה שהיא חפירה. (חולין לא) מהו דתימא נגזור משום חרדלית של גשמים. פי' אחר כיון שעולה הים בזעפו מנתק מים ביבשה ומתקבצים במקום אחד ונקרא חרדלית וכן כשמתקבצין מי גשמים נקרא חרדלית של גשמים והוא כשלולית זו ששנינו הנחל והשלולית. (ב"ק סה) מאי שלולית מקום שמי גשמים שוללין רבי יוחנן אומר שמחלקין שלל לאגפיה (אמר בנימין פי' חרדרא בלשון יוני זרם מים שיורד ממקום שפוע למקום מדרון והוחלף אות רי"ש באות למ"ד והפכו באפסר ודקר):
חרדון בערך חברבר:
חרז [דורך באהרען] (חולין צד) אמר רב חריזים הרי הן סימן פי' דץ ביה קוץ או מידי אחרינא בשנים או בשלשה מקומות כדאמרינן (ב"מ קיו) קני דחירזא זה סימן. (יבמות עה) ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא בבצים. (גיטין פט) סתם בדידיה קיימא דאיבעי מחריז נפשיה בסילוא ולא ניים פי' מכה עצמו בקוץ שלא יישן: חרז [אויף ציללען] (מציעא כא) ומחרוזות של דגים אני מחרז דברי תורה לנביאים (בויקרא רבה) (אמר בנימין פי' דבר מתוקן בסדר מלשון צוארך בחרוזים שהן מרגליו' סמוכות בסדר ומענין זה שיר חרוזי):
חרחר [גראבייזען] (כלים פי"ג) חרחור שנפגם טמא עד שינטל רובו פי' בלשון מקרא מעדר פ"א שופת' דמרא בלשון חכמים וחותך מב' צדדים (שם פכ"ה) משבעה לחרחור ומארבעה לדרבן. פי' אם היה ארכו שבעה טפחים יעשה ממנו בית יד לקרדום ואם היה ארבעה טפחים יעשה ממנו דרבן. (שם פכ"ט) שירי חרחור מלמטן שבעה י"מ העץ שמנהגין בו הבהמה:
חרחר [פערזענקט] (בריש טבול יום) והחרחור יותר מכאצבע פי' מקים שיחר וישרף הלחם שמו חרחור:
חרחר [אינטעררייכערן] (בסוף עוקצין) בית שמאי אומרים משיחרחר איכא דאמרי משיהרהר פי' משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עם הדבורים מן לחרחר ריב ופירוש משיהרהר משיחשוב מחשבה לרדות הדבש:
חרחר (שבת סו) חרחר נחית בלע נחית חרחר פי' תתבלע ותרד כמו בחור (אמר בנימין חד חד גריס):
חרט [בערייען] תרגום בפסוק דודי שלח ידו מן החור לא צבן למחרט ולמתב ליתיה ענין נוחם וחרטה:
חרטום [פליגעל שנאבעל] (פ' ד' בתמיד) הראש בימינו וחרטומו כלפי זרועו. (חולין קכא) תנן התם (בריש טהרות) החרטום והצפרנים וכו'. (ובמגילת איכה) חרטומא דסנדלא פי' פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום בל' ישמעאל כרטום:
חרית [צווייג] (שבת קכו) חריות של דקל שגרדן לעצים. (פסחים כב) איכא בינייהו קני וחריתא (אמר בנימין פי' ענפים של דקל עיין ערך אלטין):
חרך [אבזענגען] (שם כא) לא צריכא שחרכו קודם זמנו (ובסוף הפרק' לא נחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי (יומא סח) אמר רבא דשויוה חרוכא איכא בינייהו. (ב"מ פד) יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו חרכו שקיה קרו ליה רבנן קטינא חריך שקיה (ע"ז לח) האי גוי דחריך רישא (אמר בנימין לשון מקרא הוא לא יחרך רמיה צידו): [הפלאה שבערכין]חרך (יומא דף סח). אמר רבא דשויא חרוכא איכא בינייהו עכ"ל. לפנינו ליתא אלא כך איתא איכא בינייהו דשויא חרוכא:
חרך (תגרי חרך שבירושלים בעל הערוך גריס הרך עיין שם):
חרם [קריגצייטען] (ב"ב לח) דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי. וכן (כתובות יח) מוד' ר"י פי' סיכסוך איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר (נדרים כז) נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין (ע"ז כה) חרם עכו"ם שהושיט יד לחבית:
חרם [נעץ] (נדרים כ) נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים. החרם טמא מפרי זוטו (פ' כג בכלים שם פ' כח) מן החרם טהור פי' שיח' בלישנא דרבנן והוא מצודה כדכתיב האשה אשר היא מצודים וחרמים וכתיב משטח חרמים. (ב"ק פא) מלא חבל חרם בדרום פי' חבל של רשת:
חרם [גראבען] (עירובין מז) תני רבי חייא חרם שבין תחומי שבת פי' חריץ: [הפלאה שבערכין]חרם ג' (עירובין דף מז). תני רבי חייא חרם שבין תחומי שבת. פירוש חריץ עכ"ל. וכ"כ תוס' בשם ר"ח:
חרם [הייליגען] (נדרים יח) אם חרם של שמיים נדר אסור ואם של כהנים מותר. (ערבין כח) תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון וניתנין לכהן ביון שהן חרמים כל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבר שנא' כל חרם קדש קדשים הוא נתנן לכהן הרי אלו כחולין לכל דבריהם שנאמר לך יהיה. וכן (בתוספת ערכים) ג' חרמים הן אך כל חרם אשר יחרים איש לה' אלו חרמי כהנים כל חרם קדש קדשים הוא לה' אלו חרמי גבוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אלו חייבי מיתות בית דין. (כתובות לז) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה למה לי מיבעי ליה לכדתניא מניין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי שלא אמר כלום שנא' כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה וכו' אף קודם שגגמר דינו תלמוד לומר מן האדם ולא כל אדם רבי יוחנן בן ברוקה אומר נערך וכו':
חרם [אהנע נאזע] (בכורות מג) איזהו חרום כל הכוחל שתי עיניו כאחת פי' חוטמו שוקע בין עיניו ויכול לכחול שתי עיניו כאחת ויש מפרשים מלשון חרם כלומר אבוד החוטם:
חרמן [שלאנג] פתן תרגום פתן חרש חורמנא חרשא תרגום בבלי נחש עלי דרך כחיוי חורמן ישרי על אורחא:
חרס [שערבען, ציגעלערד]. (ב"ק סט) תנן (במעשר שני פ"ה) מציינין אותו בקזוזות אדמה פירוש סימניה כאדמה מה אדמה איכא הנאה מינה אף האי נמי כי פרקיה שרי לאתהנויי מיניה ושל ערל' בחרסית עי' סימניה כחרסית מה חרסית לית בה הנאה אף האי לית בה הנאה ושל קברות בסיד וסימניה דחוור כעצמות וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי. (שבת עח) חרסית כדי לעשות פי כור. (חולין פח) מכסין בזבל דק ובחול דק ובסיד ובחרסית. (פ"י בכלי') בחמר ובחרסית ובכל דבר שהוא מתמרח פי' חמר כמו החמר היה להם לחומר. חרסית מין סיד הוא שחופרת אותו מן הקרקע וי"א חרסית שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית ובלע"ז טישטוס"א. (ובילמדנו בריש שלח לך) היו מסתכלים באבנים ובצורות של ארץ ישראל אם של צנומה הן פירותיה שמנים ואם של חרסית פירותיה רזין. שנים אנשים מרגלים חרש לאמר אל תקרא חרש אלא חרם שעשו עצמן קדרים כדי שלא יכירום בני אדם ויאמרו אלו מרגלים. כאור היוצא מבין החרסית כבר פירשנו בערך אור (ע"ז פח) וחרם הדרייני פי' בגמ':
חרם [זאננע] (מנחות קי) מאי עיר החרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמשא מאי משמע דהאי חרס לישנא דשמשא הוא דכתי' האומר לחרס ולא יזרח:
חרספתין [שיפפען] תרגום אשר אין לו סנפיר וקשקשת דלית ליה ציצין וחרספתין:
חרסת [מאנדע לברייא] (פסחים מ) אין נותנין את הקמת לתוך חרוסת. (שם קיד) הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואע"פ שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר ברבי צדוק אמר מצוה מאי מצוה רבי יוחנן אמר זכר לטיט על כן עושין אותה מכל מיני מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר:
חריע [זאפערען] (כלאים פ"ב) אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע. (ירושלמי) מהו חריע מוריקא (נדה נב ובסוף עוקצין) הפלפלין וחלת חריע נלקחין בכסף מעשר י"א שזה חלת חריע פחות ממוריקה שהוא דק וזה רחב כאצבע והוא זול והנשים שפין ממנו פניהם:
חרף (נדרים י) חרק חרך חרף הרי אלו כנויין לחרם פירו' שמן הכ' או מן הק' או יין הפ' יכול לעשות חרם נזיח נזיק פזיח כינויין לנזירות שאם גורדין תוכו של ק' או תוכו של ח' או תוכו של פ' הוי נזיר וכן האחר:
חרף [פריאה צייטיג] (תענית ג) הא בחרפי הא באפלי פי חרפי אין נעצרין אפלי נעצרין משום דמעלי רוחות נמי רוח מצוי' לא מיעצר' רוח גדולה שאינה מצויה בכל עת נעצרת. חרפי ראשונים כמו בימי חרפי אפלי כמו כי אפילות הנה (נדה כד) איכא בינייהו חרפי ואפלי. (ר"ה ח) בחרפתא דהוויין: (סנהדרין ע) כדא' להו רב חייא בר רבי אבא לבניה אחריפו עולו אחריפו פוקו אחריפו עולו שיהו מקדמין ועולין לעיבור החדש קודם שתחשך אחריפו פוקו כלומר שיצאו למחר לאלתר קודם החמה כדי שיהו הכל שומעין עיבורו והא דקתני אין עולין להן אלא ביום היינו דקאמר אחריפו עולו קודם שתחשך והא דתני בלילה היינו נמי כי האי ולהכי קרי ליה לילה דלגבי שאר היום לילה הוא דסמוך לחשיכה ותרוויהו חדא מילתא ננהו:
חרף [שארף זיינניג שטיטצעג] (שם יו) חריפי דפומבדיתא עיפה ואבימי בני רחבה. (הוריות יד) רבי זירא חריף ומקשי. (ב"מ צו) אמר רבא לפום חרפא שבשתא פי' לפי חידודו לא עיין שאלתי. חרבות צורים תרגום איזמילוון חריפין אף תשיב צור חרבו תרגום ברם תתיב לאחור' חריפא סייפיה. (קדושין עג) חריפתא דנהרא אין בו משום אסופי פשרא יש בו משום אסופי. פי' חריפתא שפת הנהר פשרא כמו עקולי ופשורי פ"א חריפתא מקום ששולל הנהר בכח אין נטבע לשם פישרא מים שאינן חיים יש בו משום אסופי דרוצה אמו שטובע דאי לאו דאסיפי הוה אלא מחמת רעבון שדיא ליה חסה עליה ולא שדיא ליה במקום מיתה ואית דאמרי איפכא חריפתא ישבו משום אסופי פשרא אין בו משום אסופי: [הפלאה שבערכין]חרף ג' בהלכה קמא דחולין (פ' השוחט את הפרה) אמר רבא לפום חורפא שבשתא. פירוש לפי חידודו לא עיין שאלתו עכ"ל. לא בהלכה קמא דחולין ולא בכל המסכת ההיא (גם בפרק השוחט את הפרה לא נמצא פרק המכונה כך בכל הש"ס) לא נזכר מהא דאמר רבא לפום חורפא וכו'. ואולם מקומו מוזכר לו (בבא מציעא דף צו) וכן (נדה דף לג) איתא הא דאמר רבא עליה דרמי בר חמא לפום חורפא שבשתא. ודע עוד (דבעירובין דף צ). קאמר סתמא דהש"ס ורמי בר חמא אגב חורפי' לא עיין בה. וכן איתא עוד (בבא בתרא דף קטז):
חרף [דיא הארע ניכט געצויגגען] (נדרים כ חרפופתא דרישא מתיא לידי עוירא דמני מתיא לידי שעמומית דגופא מתיא לידי שיחנא וכיבי: ס"א ערבובתא פי' שמניע להתערבב שער ראשו שמתקבץ בו טיט וכנים ואינו רוחצו ואינו סורקו מכחיש מאור עיניו ומתיא לידי עוירא וערבובתא דמני שאינו מכבס בגדיו דגופא שאינו רוחץ גופו:
חרף [פריא צייטיג] תרגום שבע כבשות שבע חורפן):
חרפתא [שוואלב] תרגום ירושלמי והעטלף וחרפתא:
חרץ [גראבען] (בפ"ח דכלאים) חריץ שהוא עובר בכרם. (ב"ק נ) אחד התופר בורות שיחין ומערוה חריצים ונעיצים פי' בגמ' בור עגול שיח ארוך וצר חריץ רחב מלמטה וצר מלמעלה נעוץ צר מלמטה ורחב מלמעלה ומרווח מערה מרובעה ומסוככה (שבת צח) תנו רבנן חרוצים היו קרשים וחלולים היו אדנים (מנחות לד) ואם אין חרצן ניכר פסולות פי' היינו הפסיקן וצריך שיגיע חרץ למקום התפר פי' שיגיע חרץ למקום התפר אותו חרץ שבין בית לבית והתפר היא הגשה:
חרץ [אויגען ברעמען] (גיטין נו בגמ' לא היה סיקריקון) בחרוץ שבעין דוכתא דלדידן הוי מומא. (בכורות לט) חריץ של עין שניקב (בגמ') מאי חריץ אמר רב פפא תורא ברח בעיניה פי' שורה שחוץ מן העין שמכסה את העין וזהו בת עין: [הפלאה שבערכין]חרץ ב' (גיטין דף נו). בחרוץ שבעין דוכתא דלדידן הוי מומא. (ובבכורות דף לט). חריץ של עין שניקב מאי חריץ אמר רב פפא תורא ברא בעיניה. פי' שורה שחוץ מן העין שמכסה את העין וזהו בת עין עכ"ל. לפנינו בדוקין שבעין:
חרץ [זאלץ וואסער גראבען] (ביהושע) משרפות מים תרגום חרצי מיא:
חרץ [מעכטיג ווערדן] אז תחרץ תרגומו בכן תיתקף:
חרץ [איין קליינעם טירכין מיט קארצע פיסע] (ב"ק פ) מאי חולדת הסנאין אמר רב יהודה שרצא וחרצא איכא דאמרי חרזא וקטיני שקי ורעי' ביני ורדיני מאי שירצא דמחתאי שקיה (אמר בנימין קטיני שקי פי' ששוקיה דקים דמתתאי שקיה פי' ששוקיה קצרים ושפלים אצל הארץ):
חרץ [לענדען] וישק שם במתניו תרגום ואסר שקא בחרציה:
חרצב [בונד] (שבת לא) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם לא דיין להם לרשעים שאין חרדין ועצבין מיום מיתה וכו' (ובויקרא רבה בצו) כי אין חרצובות למותם לא ערערתם בחלאים ולא ציביתם בעונות אלא בריא אולם (אמר בנימין פרשת כי תבואו אל הארץ ולא צביתים בעונות פי' לא קשרתים במתרים דקים כלומ' אפילו ביסורים דקים לא יסרתים וזה פי' לציבין לעונות עיין שם):
חרצן [טרויבען קערען]. וזג כבר פירשנו בערך זג:
חרק [מיט דיא ציין קריטצען] רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות (בסוף פרה) פי' כמו חרק עלי שינימו. ויחרקו שן. ויש לומר שאותו היד של כלי הוא של פרקים ויכפול אותו לאחוריו כדגרסינן (שבת מו) לענין מנורה של חליות דאית בה חירקי (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב דאית בה חידקי) (גיטין מז) כל חד וחד כד מחייה חד חיתא חרקינהו לשיניה: [הפלאה שבערכין]חרק (פרה פרק יב משנה ח) רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות. פי' כמו חרק עלי שנימו. ויחרקו שן. ויש לומר שאותו היד של כלי הוא של פרקים ויכפול אותו לאחוריו כדגרסי' (בשבת דף מו) לענין מנורה של חוליות דאית בה חירקי עכ"ל. ובמוסף (א"ב בנוסחאות דידן כתוב דאית בה חידקי עכ"ל). ובעל הערוך גופיה לעיל בערך חדק גריס דאית בה חידקי. (וגם לפנינו כתוב (בפ' יב דפרה משנה ח) רבי יוחנן בן נורי אומר אף החדוקות):
חרר [ארטס נאהמע] (יומא סח) ג' מילין היו מירישלים ועד בית חרורו (גמ') שמע מינה בית חרורו במדבר קאי (אמר בנימין בנוסחאות חדודו כתוב):
חרר [לאך] (כלים פי"ג) מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה פי' מחט יש לה ב' ראשים ראש אחד לתפירה שמו חרירה שעושה בה חורים בבגד וראש אחד להכנס בה החוט הוא עוקצה כמו עוקץ של אתרוג ויש אומרים אפכא חרירה מקום שמשימין בו החוט מלשון ויחוב חור בדלתו שהוא נקב:
חרש [צויבערן] (מנחות כט) (חיילין פד) א"ר יוחנן כס דחרשי' ולא כס דפושרין וכו' פי' תרגום ומכשפה חרשא כלומר מוטב כוס שיש בו מיני מכשפות מכוס דפושרין שלא הוחמו כל צורכן:
חרש [אקערן] (מכות כא) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין וכר פירוש חורש בשור ובחמור אחד (פסחים מז) שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור ואלו שור וחמור מוקדשים חייב בשור אחד ובחמור אחד כל אחד בפני עצמו כלאים בכרם שנים שביעית ויום טוב שנים כהן ונזיר בבית הטומאה שנים הרי שמונה לאוין (בריש גמר' דמשקין ובירושלמי בריש משקין ובריש פרק שמיני במעשר שני) היה חורש בינתים: [הפלאה שבערכין]חרש ב' (פסחים דף מז. מכות דף כא) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין וכו' פי' חורש בשור ובחמור אחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ואלו שור וחמור מוקדשין חייב בשור א' ובחמור אחד כל אחד בפני עצמו כלאים בכרם שנים שביעית ויום טוב שנים כהן ונזיר בבית הטומאה שנים הרי שמונה לאוין עכ"ל. כלאים בכרם אחד כצ"ל. ופי' הערוך כפירוש רש"י ולא כתוס' (בפסחים ובמכות) דחייב משום כלאי' בכרם ומשו' כלאי זרעים:
חרש [וואלד] (שבועות ו) א"ל רב פפא לרבא הי חשיב אמר ליה בחורשיה קא אכיל בתמיה כלומר מי נהוג לאכול ביער במקום שאין בני אדם מצויין שאין אתה מכיר גדולתו ודאי קיסר עדיף. ורב האי גאון פי' בחורשא מכת עיין בלשון ארמי נקרא חורשא וכשהיה מקום בגופו של אדם שתוחבו וצריך חפיפה אמר קא אכיל ליה והכי קאמר רבא על רב פפא כששאלו איזהו חשוב מלך פרס או מלך רומי בחורשה קא אכיל ליה כלומ' שמי שעומד במקום מלך פרס ושואל איזהו חשוב הוא איש מלחמתו מכח עין תוחבו וכאלו תובע עיניו להתעוור כי היה מנהג מלכי פרס כל מי שמיקל מלכותן מעוורין עיניו פשיטא שבור מלכא ומחוי ליה ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקינה פי' הראה לו בידו קיסר עדיף דכתיב ביה ותיכול כל ארעא אבל אי אפשר לומר בגלוי. (ב"ק פא) ושיהו מרעין בחרשין פי' ביערים וכן תרגום יער חורשא (אמר בנימין תרגום על גל יסבכו די על איגר שרשוי חרשין בנוסחאו' שלנו (בב"ר) לחרישת קנים גרסינן ובעל הערוך גרס רחישת עיין שם):
חרש [שטילל] (גיטין לא' רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים בים כמו לא תחרוש א"ל אי הכי היינו דכתיב ותך השמש על ראש יונה פי' אי הכי דאמר' דקשה וצונן הוא ומאי ותך השמש אלא ש"מ חם הוא מאי חרישי' שמשתק' כמו והחריש יעקב. וחם הוא שמשתקת שאר רוחות הצוננין: (שם פא) החרש והמסגר אלף בשעה שפותחין נעשו חרשים והמסג' כיון שסוגרין שוב אין אחרים פותחין:
חרש [מיינסטער] (בפסיקתא דכי תשא) אם תכחוש את האויל במכתש של חרשין אין את מועיל ממנו כלום פי' אומנים:
חרש [ערדערן געפפס] (פ"ט דכלים) חרשין שנשתמש בהן משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת פי' כלי חרש שנשתמשו במים טמאים ושאבו מהן:
חרת [טינט] (שבת קד מגלה יח גיטין יט) קנקנתום אמר רבא בר שמואל חרתא דאושכפי (נדה יט) איזהו האדום כדם המכה והשחור כחרת פי' חרת הצביעה שצובעין בה העורות. פי' אחר חרת דיו דהכי גרסינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה חרת שאמרו דיו תניא נמי הכי שחור כחרת וחרת שאמרו דיו וכו' על כן אמרו כחרת כשחור שבו (אמר בנימין עיין ערך קנקנתום ופי' חרתא דאושכפי דיו הרצענים וכן שם קנקנתים בלשון רומי):
חרת [איינשניידען] חרושה על לוח לבם תרגום תריתין על לוח ליבהון:
חרת [טייטעל צווייג] (סוכה לב) חרות פסול דומה לחרות כשר (ובגמ' רבי יהודה אומר יאגדנו) אימא חרותא בעינא כפות וליכא טי' חרות הוא חרותא והן חריות של דקל. (ב"ב קסא גיטין לו) רב צייר כוורא ורבי חנינא צייר חרותא פי' צייר חריות של דקל. (גיטין פז ב"ב קא) דעביד להו כי חרותא תי' עביד הכוכין כחריות של דקל שגדילין באלכסון ואינן גדילין שוין:
חרותא [לינג פערהערטונג] בידי שמים כשרה (חולין נה) פי' בידי שמים ראתה הברק או שמעה הרעם ופחדה ונתיבשה הריאה כשרה אבל ראתה בהמה אחרת שנשחטה וכיוצא בזה ופחדה ויבשה הריאה שלה טריפה:
חרתא [ארטסנאמע] דארגיז עיר הסמוכה לבגדד כרחוק פרסה: [הפלאה שבערכין]חרתא (עירובין דף סג). חרתא דארגיז. עיר הסמוכה לבגדד כרחוק פרסה עכ"ל. חרתא שם העיר דארגיז שם האיש שבנאה והוה אמגושא כך ראיתי בתשובת הגאונים עכ"ל רש"י:
חש [שטילן] (פ"ה דשקלים) לשכת חשאים היתה במקדש יראי חטא מתנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. (יומא מד פרכין יו) הקטרת מכפר על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. עתים חשות (חגיגה יב) (אמר בנימין תרגום דממה וקול אשמע חשאי וקל סוגאין אשמע):
חש [שמערצען, ליידען] (עירובין נד) חש בראשו יעסוק בתורה שנא' כי לוית חן הם לראשך וגו' כי יתחמץ לבבי תרגום ארום יחוש לבי. (שבת קמ) אשקיין חד כסא וחשאי בנפשי מבינתא דרישי עד טופרא דכרעאי פי' נצטננתי מסתפינא דילמא מנכו לי מזכוותאי שמאד הייתי מצטנן ועושין לי נס שאנצל ומנכין לי מזכיותי. פי' אחר חשאי בנפשי נהניתי מאד ומר עוקבת' דדש ביה ולא הוה ליה הנאה כל כך:
חש [אורט וויא טראסטינס וואקסען] (פסחים מ) ההיא ארבא דחיטי דטבעי בחישתא פי' טבעה במקום קנים והיהבו מים.(ב"ב קמג) הנית בנים כחושק של קנים. והר הבית לבמות יער (דירמיה ודמיכה) תרגום לחישת חורשא. בחיטי מנית תרגום בחיטי דיחוש. מה הדם דחוש בעלים כך היתה אמנו לאה רחושי בבנים ס"א דחוסה וכבר כתבנו בערך דחס ומסתברא דהוא העיקר: [הפלאה שבערכין]חש ג' (בסוף פ"ק דסוכה) מה הדם דחוש בעלים כך לאה אמנו דחושה בבנים. ס"א דחוסה וכבר כתבנו בערך דחס ומסתברא דהוא העיקר עכ"ל. לא מצאתי שם רק במדרש רבה (פרשת אמור):
חשאי [פפלאנץ ארט] (שבת קכח) קורנית חשאי פירוש בלעז סטוריי"א (אמר בנימין צתרי הוא שטוריאה והוא עשב הנקרא בלשון ישמעאל צעתר אבל חשאי זה שמו בל' ישמעאל עיין ערך קורנית): [הפלאה שבערכין]חשאי (שבת דף קכח). קורנית חשאי. פי' בלע"ז סטורייא עכ"ל. לפנינו איתא חשי:
חשב [דענקען] (כלים פכ"ב) רבי יוסי אומר אינו צריך מחשבה וכן הדולפקי פי' אם נשברו ב' רגלי השלחן נעשה טרסקל ומקבל טומאה ואף על פי שלא חשב בדעתו לעשותו טרסקל. (שבת נח) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה פי' היה לו עור וחשב לעשותו שטוח אף על פי שלא נעשה מקבל טומאה כדין שהוא עשוי אבל אם היתה קטבניא וחישב לעשותו עור אינה יוצאה מתורת כלי במחשבה עד שיעשה בה מעשה כדתנן (כלים פכ"ב) שלחן שניטלה אחת מרגליו וכו'. (בפרק קמא דפיאה ירושלמי) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דכתי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופי' וכו':
חשב [רעכנען] (שבת קנ) חשבונות של מילך פי' מילך אורחים כדכתיב ויבא הלך כלומר מותר אדם לחשב אורחיו הקרואים כדתנן מונה אדם אורחיו ואת פרפרותיו. (מה לך כתוב) חשבונות של מה בכך כגון חשבונות של חיילות של מלך כך וכך הוצאות המלך אלף יכיוצא בו אמר לו מה בכך כלומר מה הנאה יש לך וזהו חשבונות שאינן צריכין. פי' אחר חשבונות של מלך כך וכך הוצאות המלך כך וכך שאמר אדם לחבירו מה הוצאות בכך כלומר בזה הבנין ולטעמיך תקשי לך היא גופה אמרת של מה בכך מותר והדר אמרת אסור אלא לא קשיא הא דאית אגרא דאגירא גביה אסיר למימר כך הוצאתי ליכא אגרא דאגירא גביה מותר: [הפלאה שבערכין]חשב ב' (שבת דף קנ). חשבונות של מילך. פי' מילך אורחים כדכתיב ויבא הלך כדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו (מה לך כתוב) חשבונות של מה בכך כגון חשבונות של חיילות של מלך כך וכך הוצאותיו של מלך אלף וכיוצא בו אמר לו מה לך הנאה בכך כלומר מה הנאה יש לך וזהו חשבונות שאינן צריכין. פי' אחר חשבונות של מילך כך וכך הוצאות המלך כך וכך שאמר אדם לחבירו מה הוצאת בכך כלומר בזה הבנין וכו' עכ"ל. בש"ס שלפנינו (דפוס פ"פ דמיין) איתא מלך וז"ל רש"י של מלך של עצה שאינה שלו ואין צריך בכך וכו' ול"נ כמה לך מה לך ולחשבונות הללו הרי אין צריך בהן וכו' ע"כ לשונו:
חשד [פערדעכטיג זיין] (פסחים פה פ' כיצד צולין) הפגול והנותר מטמאים הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה פי' שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבא ליגע בו וחד מתני אנותר מפני שנתעצלו והניחוהו לעשות נותר חד מתני כזית מטמא הידים כאיסיר אכילתו מה איסור אכילתו בכזית אף איסור נגיעתו בכזית וחד אמר כביצה כטומאת אוכלין. פי' אחר משום חשדי כהונה שאם מטלטלין אותו אומרים הכל סוף שיהו אוכלין אותו ועצלות ליכא דפיגול לאו כעצלות הוי מאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה וליכא חשד משום פיגול דאי הוה להו למיכל לא היו ממתינים עד עכשיו אלא משום שנתעצלו הוי נותר משום הכי קנסינן ביה טומאה שלא יבא להתעצל: [הפלאה שבערכין]חשד (פסחים דף פה). הפגול והנותר מטמאין את הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה וכו'. פי' שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבא ליגע בו וחד מתני אנותר מפני שנתעצלו והניחוהו ליעשות נותר וכו'. פי' אחר משום חשדי כהונ' שאם מטלטלין אותו אומרים הכל סוף שיהו אוכלים אותו ועצלות ליכא דפיגול לאו בעצלות הוי. מאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה וליכא חשד כגבי פיגול דאי הוי להו למיכל לא היו ממתינים עד עכשיו אלא משום דנתעצלו הוי נותר משום הכי קנסינן בי' טומאה שלא ויבא להתעצל עכ"ל. ורש"י פי' חשדי כהונה שחשודים לפגל קרבן משום איבה וכו' והקשו בתוס' וא"ת כמו כן לא יחושו לעשות בטומאה יש לומר דאף לרשעים חמירא להו טומאה כדאמרינן (ביומא דף לג) ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים וכו' והנה תירוץ התוס' קצת צריך ביאור דאכתי לא מוכח מהתם דהוי טומאה דאורייתא משא"כ בטומאה שגזרו חכמים עליו מנ"ל דחמירא להו. אבל לפי' הערוך הכל ניחא ואין אנו צריכין לתירוץ של התוס':
חשך [נעטיג האבען] (בדניאל) לא חשחין: [הפלאה שבערכין]חשך מרוח אשך כל שמראיו חשוכים. פירוש מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכים עכ"ל. בקונטרס (סימן ה ) כתבתי בס"ד שמועה נאה והסכימו אתי כמה גדולים קחנו משם:
חשך [דונקעל] (בילמדנו בקח את המטה) ביום הראשון נברא מלאך המות שנאמר וחשך על פני תהום הוא מלאך המות שמתשיך עיניהן של בריות. מדוע אתה ככה דל בן המלך תרגום חשיך בר מלכא דלת עם הארץ חשיכי עמא דארעא (במגלת איכה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי) מתלא אמר עד דשמינא חשיך חשיכא מיית. ספר אחר עד דשמינא כחיש כחישנא מיית. (תמיד כז) חשיך תקין נפש' קדים תקין נפשך כי היכי דלא תתרחק פי' למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להפנות עד שבני אדם ישנים וכן נמי חשיך לערב יצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באיזה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק. (ברכות סב) השכב ושב כדי שלא תתרחק וי"מ שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו. (בכורות סב) כל שמראיו חשוכין פי' מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכין. פי' אחר והוא בערך אשך:
חשך (תרגו' למתפרות כסתות דמחטטן רקיעי חשוך):
חשל [ברייא אויס גערשטען] (יומא מד) שעורה לחה שיבולת קרו לה שלא בקליפתה חושלא קרו לה (חולין כא) חזא חושלא באיפומא דאיגרא. (ב"ק ל) רב הונא אפקר חושלי הני עיזי דאכלי חישלי בנהרדעא (בב"ב לז. סנהדרין כז) כפא דחושלא:
חשל [צודריקט] (חולין נג) הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול פי' ביע. בהמה שנתמסמסו כדכתיב מהדק וחשל. (כתובות עז) והמצרף נחשת אמר רב חשלי דודי פי' חרש שעושה יורות גדולות מכה אותן ומרדדן: [הפלאה שבערכין]חשל ב' (חולין דף צג). הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול. פי' ביעי בהמה שנתמסמסו כדכתיב (דניאל ב) מהדק וחשל עכ"ל. והטור והמחבר (בסי' סב) פירשו ביצי זכר שנתלשו ועדיין הם מעורין בכיסם עיין רש"י (ב"ב דף לח). פירוש חשילתא דבר מעוך והביא הא דחולין לראיה:[הפלאה שבערכין]חשל ב' (כתובות דף עז). והמצרף נחושת אמר רב חשלי דודי. פירוש חרש שעושה יורות גדולות מכה אותן ומרדדן עכ"ל. לפנינו איתא רב אשי אמר אמנם ממה דפליג אחריו רבה בר בר חנה דהוי זמן רב קודם רב אשי סתמא יראה גירסת הערוך נכונה:
חשל [דענקען] הלא יתעו חורשי רע תרגום וחלשן בישתא. לב חורש מחשבות תרגום ליבא דחשיל:
חשילתא קאמרת בעל הערוך גרס חלשתא ע"ש:
חשמל [נאמע] (חגיגה יג) מאי חשמל במתניתא תנא חיות עתים חשות עתים ממללות פי' חש מל שתי מלין הן כשהדבור יוצא מלפני הקב"ה הם חשות ועתים ממללות שיר בעוז שנ' עוז וחדוה במקומו [הפלאה שבערכין]חשמל (חגיגה דף יג) מאי חשמל במתניתא תנא חיות עתים חשות ועתים ממללות. פי' חש מל שתי מילין הן כשהדיבור יוצא מפי הקב"ה הן חשות ועתים ממללות שיר בעוז שנאמר עוז וחדוה במקומו עכ"ל. עיין בגמ' שלפני' (חגיגה יג):
חשק [צוזאממען העפטען] (ע"ז ל"ה) אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיבני פי' דבק כמו וחשק אותם רוכבי אתונות צחורות תרגום דחשקן במיני ציורין. תמורים חבושין אתנן חבושין. אחבשה לי החמור. אחשוק לי חמרא:
חשר [דורך זיפפען] (ב"ר פ' וכל שיח השדה) וחושרין אותן כמין כברה ואין טיפה נוגעת בחברתה דכתיב חשרת מים (תענית ט) ומחשרות מים על גבי קרקע פי' רש"י משירין המים לארץ (ובירושלמי דשביעית פ' כלל) ההן דחשר גרגבסין פי' מרקד בכברה:
חת [קאהלען אנגריפען] (שבת פב) לחתות בו את הטור. (יומא מג) בכל יום חותה בשל ד' קבין (תמיד מה) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד:
חת [שרעקען] (ר"ה יח) אשר נתנו חתיתם בארץ החיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. (שבת קנב) וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים כמו תוה וקם בהתבהלה ויחרד תרגום ותוה:
חת [בייטעל] (ב"ק ט כתובות צג) חייתא דקטרי סברית וקבלית פי' נוד קשור מלא ולא תדע אם מים או יין או שמן יש בו וקנית אותו במה שיש בו ונמצא מים כן זה (גיטין מה) ההוא טייעא דאייתי חייתא דתפילי (שם מז) שקל בהדיה חייתא וגללתא פי' נוד ובתוכו אבן גלל. (חולין מה) חייתא דמתנח בי' מוח':
חתך [שניידען] (ביצה ל) חותכה באור בפי שתי נרות פי' פתילה ארוכה מכניס קצת הפתילה בפי הנר וקצתה בפי הנר האחר ומדליקה באמצע ומתנתקת ונמצאו שתי נרות דולקות. (כנים פ' כ"ב) רבי יהודה אמר מקום הנחת תתיכות פי' הי' בשלחנם מקומות קבועים להשים בהם הבשר לפני כל אדם:
חתל [קארב] (שבת קמו) חותלות של תמרים ושל גרוגרות. (כלים פ' י"ו) חותל שהוא נותן לתוכו כלי פי' שעושין אותו מחריות של דקל וממלאים אותו תמרים לחין ואוכלין אותן לפי שעה כדאמרינן (מציעא פט) כי תניא ההיא בתוחלני מפני שקורין אותו בלשון ארמי תוחלא תמרים יבישות כובשין אותם באותן חותלות וכובשים אותם כדי שלא ירקבו ואוכלין אותן בימי החורף וחתיכ' מאותן חותלות קורין חיבוצא ואלו חותלות ממלאין זבל וזרעין בו זירעונים וקורין אותו פרפיסא חותל לישנא דרבנן פרפיסא וחותלא (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין כלי):
חתול [קאטצע] וענה איים באלמנותיו תרגום חתולין בבירנייתהון וכן ופגשו ציים את איים תרגומו ויערעון תמוון בחתולין:
חתם [פערזיגלען, בעשליסען] (עוקצין פ"ב) חותם של יבישה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף פי' כל הפירות יש להן עוקץ בלא חותם וגרגר של ענבים ושל תמרים יש להם חותם ובראש החותם עוקץ (כדאמרינן בתוספתא) נפל ממנו גרגר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא. (שבת פ) אדמה כחותם המרצופים פי' חותם שעושין לשקין שהוא גדול וחכמים אומרים כחותם האיגרות שהוא קטן. חותם שבכסותו פירשנו בערך סרבל. (נדה כב) והלא הוא עצמו אין מטמא אלא בחתימת פי האמה. (שם מג) אמר שמואל זב צריך בחתימת פי אמה שנא' או החתי' בשרו. (ברכות סג) כל חותם הברכות שהיו חותמין במקדש היו אומרים מן העולם פי' היו הכהנים בתחילה עונים אחר כל ברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שלא היו עונין במקדש אמן וכששמעו המינים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם כלומ' מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהי' והוסיפו ועד העולם כלומ' שיש עולם אחר. (ב"ב קעה) ערב היוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסין בני חורין:
חתן [ברייטיגאם, רעגען טראפפען] (תענית ו' ברכות נט) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי' כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי' אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב' אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי' אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג' פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי"ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס"ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו' (יומא ע סוטה מא) וא"ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס"ת בצבור וא"ת יקרא על פה קודם קיי"ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ' (דפ' בני העיר) א"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותא ורואה מברך וקורא:
חתר [דורך ברעכען] (קדושין כד) חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות (אמר בנימין בנוסחאות גרסינן לחתור שינו פי' לנקור לגרר סביב מושבה והוא מלשון ויחתרו האנשים):
חר [איין ווייקען] (גיטין כז ב"מ יז) אית דאמר היכא דתרו כיתנא ואף על גב דהוחזקו דלא שכיחי שיירתא. (גיטין סט) ונציירי' בשוסתג ונתריי' במים. (ע"ז לח) ותרו בהו גרגישתא וכל משרת ענבים תרגומו וכל מתרת ענבין: