בשבת פרק הבונה (דף קנ) אא דאאזרך איכא בינייהו ת"ק סבר לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורין בעלמא מחייב פי' שתי אותיות שהן שם אחד א"ב דת"ק אינו מחייב ור"ש מחייב אי הכי היינו רבי יהודה דהוא כמו ת"ק דר' שמעון מחייב כה"ג וכ"ת אה"נ הא רבי יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיונו אבל אא שאין מהן מלה ידיעה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא רבי יהודה לא מחייב בהכי כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה ורבי שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב פי' גלטורין קמיעין שכותבים בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן פ"א כותבין אא במקום אמן אמן: (אמר בנימין פי' קלטורין בלשון יוני שלוחי ב"ד וכרוזים והם להקהיל העם ולעוררם לשמוע קוראים בתחלת דבריהם בקול גדול אא ובאה בלשון חכמים אות ג' תמורת אות ק' במלות נכריות הרבה):
בא (קאממען) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה (במכות יג וביבמות יח) (ושם סט) (מנחות מה וחולין פט) בגמרא דהשוחט ונמצאת טרפה פי' זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו' עד ועפר אחר יקח וטח את הבית אף ביאה נמי דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית אע"ג דכתיב ונתץ את הבית אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכן מפורש בתורת כהנים מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ מכאן למדנו שלשה שבועים לבתים. והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו בסוף גמרא דהרואה מקום. (סנהדרין עב) בגמרא הבא במחתרת פי' היכן אמרה תורה אם במחתרת ימצא הגנב והוכ' ומת אין לו דמים ופירש רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי קאי באנפאי קטילנא ליה למריה דביתא ואת הבאין ברשותו (כתובות פו) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' עד ועל הבאין ברשותיך פי' שמכרה או שנתנה להם וכן פירש במתניתא דבי רבי חייא אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה להם או נתנה להם במתנה:
באג [דארף. פעלד. טאהל. אקער] הני בני בי רב דדיירי בבאגא בגמרא (פסחים ח במציעא כב) באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן פי' באגא בקעה שיש בה שדות הרבה כלומר כל הבקעה לא אסרינן בשביל שדה אחת של יתומין שיש בה. מוחזק ועומד מאי כלומר אם בודאי ידעינן אי זו היא של יתומין מאי. (בב"ב סח) בגמרא דהמוכר את העיר מאי ביזלי אמר רבי אבא פסקי באגי פירוש פסקי דארעתא דלא הוו ט' קבין דלא חשיבין לאיזדבוני בפני עצמו אלא על גבי העיר מנטרי באגי באגי שדות הרבה כשיעור מאה כור בית זרע הן חסר הן יתיר ועומדות על מצר אחד ושוכרין שומרין לשמרן מן הבהמה וחיה שלא יאכלו כשהן זרע ומבני אדם כשנעשית קמה:
באדן [נאהמע איינער שטאדט, געגעגד]. בסוף ערלה אגוזי פרך ורימוני באדן (ובכלים בפרק כל כלי בעלי בתים) לא הוזכרו רימוני באדן וחצרי גבע אלא שיהיו מתעשרים ודאי בכל מקום פי' שם מקום וכן פרך מקום ופירותיהן גדולין וחשובין (ע"ז עד ביצה ג):
באלה [וואלד, וויסטע] הני עוזי דבאלה כשרין נגבי מזבח פי' יער ששמו כן. ס"א ברא תרגום חוץ ברא והן מדבריות:
בארג [שמאקהאפט, טרעפליך] (ע"ז ל) בגמרא והחומץ מתוק חמר בארג פירוש בארג גופיה חמרא מבושלא בארג לשון פרסי הוא יין מבושל שעומד על שלישו כגון דשבקי להו עינבי למשרי וחליאן טפי דאע"ג דשתי חיויא מיניה מפשר ליה חוליא למרריה דחויא ואין בו משום גלוי. פי' אחר בארג עשבים טובים שמשימין ביין וממתקין אותו: [הפלאה שבערכין]בארג (עבודה זרה דף ל). מתוק תמר בארג. פי' בארג גופיה תמרא מבושלא. בארג לשון פרסי הוא יין מבושל. שעומד על שלישו. כגון דשבקו להו עינבי למישרי וחליאין טפי כו' פי' אחר עשבים טובים שמשימין בו יין וממתקין אותו עכ"ל. בדפוסין אחרים איתא לתשרי. ודע דז"ל רש"י (בע"ז ל). מי בארג. בארג ל' פרס משובח כמו סוסיא בארג (בחלק) וכולן אין נחש שותה מהן. ואם עדות רבינו שבלשון פרסי הוא יין מבושל ועדות רש"י שבל' פרס משקה משובח מכוונות אין כאן מקום להאריך: אכן הראיה שהביא רש"י מחלק וכו' דע כי בפרק חלק (דף צח). א"ל שבור מלכא (והוא מלך פרס כדאיתא בכמה מקומות) לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אשדר ליה סוסיא ברקא דאית לי כו' וז"ל רש"י סוסיא ברקא סוס מסורק ונאה וכו' לישנא אחרינא סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ. וצ"ע. ועיין לקמן בערך ברקא:
באש [איבעל זיין]. (ברכות כג) בסוף הלכה דבעל קרי באישא הוה בקילעא דרבי הושעיא (שבת ל) מהו לכבויי בוצינא מן קדם באישא בשבתא פירוש חולה: [הפלאה שבערכין]באש (ברכות דף כב). באוש' הוה עובד' בקילע' דרבי אושעיא וכו' עכ"ל לפנינו איתא באושא הוה עובדא בקילעא דרב אושעיא כו' ומה יפה גירסת הערוך דלא חסר כלום מהסיפור שראוי לומר עליו מה דפשיט רב אסי לא שנו אלא לחולה המרגיל אבל לחולה לאנסו לא עיין בגמר'. וכן כתוב הערוך כהך גירסא לקמן בערך קל"ע רק שם איתא באושא והיא היא או דצ"ל גם שם באושא: עוד שם (שבת דף ל): מהו לכבויי בוצינא מקמי באישא בשבתא פי' חולה עכ"ל. ז"ל רש"י באישא חולה תרגום של רעה בישתא:
בב [טיהר, טאהר] (שבת לב) על ג' עבירות אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא אבב חנותא נפישי אחי ורחמי אבב בזיוני לא אחי ולא רחמי פירוש רעיא חגרא רועה פסח שאינו יכול להלוך ולרוץ ועז בורחת כשמגיע בשער גדרות צאן כדמתרגמינן חוטרין דען ובבית הדיר כדתנן הכונס צאן לדיר שם מעלה לו החשבון מבריחות שברחה ושם מכה אותה. אבב חנותא בפתח החנות של יין כל אוהביו באין ושואלין בשלום בעל החנות כדי שישתו עמו אבל אם רואין שנתפס אדם בבית המכס או בבית המושל להענש כל אוהביו בורחין ואין אחד מהן פונה אליו. פי' אבב בזיונא לפתח בזיון (נדרים פו) אמר לה תברי יתהון על רישא דבבא בבא בן בוטא הוה יתיב ליה אבבא וכו' (נדרים צא) סליק נואף איתיב בבלאי בבא פי' על גבי כיפת השער במחבא. בבלאי כמו שפי' אבולאי (אמר בנימין תרגום בפסוק ותאמר לו זרש אשתו ועל בבא דביתיה דמי ישתפך): [הפלאה שבערכין]בב (נדרים דף צ"א) סליק נואף ויתיב בבלאי בבא פי' על גבי כיפת השער במחבא וכו' עכ"ל לפנינו הדפיסו בכלאי). ופירוש הר"ן בכלאי בבא במסך שלפני הדלת):
ביב [הולער רעהר] (ערובין פח) במשנה ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים והן יורדין לביב. (ע"ז מד) זו עומדת על הביב (ובריש ב"ר) מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין והאשפה והסריות. (ובפ' יג) אלה תולדות השמים מלך בשר ודם בונה פלטין ואם נתן ביב על פתחה אינה נאה והקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו פי' בל' לע"ז קלאויק"א שיורדים שם כל השופכין והאדם עשוי ביבו של חוטם על הפה:
בבו [פיינדשאפט] תרגום וישנאו אותו ונטרו לי' בבו:
בבואה [שאטטענבילד ווידערשיין] (יבמות קכב) בגמ' מי שהיה מושלך בבור ודלמא שד הות אמר רב יהודה אמר שמואל כשראו לו דמות אדם אינהו נמי אדמויי מדמו דחזו ליה בביאה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה וכו' (חולין מא) לתוך אוגן של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט (נדרים ט) הלכתי לשאוב מים מן הבור והסתכלתי בבבואה שלי (ע"ז מז) בסוף הלכה דהעכו"ם אילימא קא סגיד ואסירי אי לבבואה דידיה קא סגיד מי שרי. וב"ר (פ' ד') יהי רקיע הבא לי מראות גדולות והביא לו אמר לו ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה הבא לי מראות קטנות הביא לו ראה בבואה שלך ראה אותה קטנה. (ובילמדנו באחרי מות) אשר ישחט שור אין שוחטין לתוך המים ולא לתוך הנהרות למה שהוא עובד לבבואה אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין את הבבואה שבאותן מים שאותן שכרעו על ברכיהם היו עובדין לבבואה פי' הצל שהיו רואים במים:
ביבי [איין נאמן] בר ביבי כן נקוד בפי' רבי חננאל ז"ל בפ' ואלו הם הממונין:
ביבי [קייזער. פעלדהער] (מדרש איכה פסקא היו צריה לראש) ביבי דומיני אמפרטור פירשתיהו בערך אמפרטור:
בביא [פפאן. טיעגעל] הסיקו מבחוץ הוא ואסור (פסחים ל זבחים צה) בגמ' אחד כלי שבישל (בשבת כט) בגמ' פתילת הבגד שדא קשייתא לבוביא פי' טיגן של חרס שמסיק תחתיו ואופין עליו עוגות: [הפלאה שבערכין]בביא (פסחים דף ל'). בביא הסיקו מבחוץ הוא ואסור עכ"ל לפנינו איתא בוכיא וכן איתא (בטור י"ד) וכתב הפרישה דצ"ל כוביא ור"ל הרעפים חלולים כמין שפיתות קדירה ופעמים טוחין אותו שמן ואופין בהם לחם הקרוי טיחיא מצאתי ועיין בטור א"ח (סי' תנ"א) קראו כיביא ובסי' (תס"א) קראו בוכיא עכ"ל הפרישה. והוי יודע (דבזבחים צ"ה). איתא כוביא ופי' רש"י כוביא רעפים חלולין כמין שפותת קדרה ופעמים שטחין אותו שמן ואופין בו לחם הנקרא טחי עכ"ל ולא ידעתי אם נעלם דברי רש"י אלו מהפרישה הנ"ל שכתוב מצאתי ולא כתבה בשם רש"י דזבחים שזכרתי: עוד שם (שבת דף כ"ט) שדי קשייתא לבוביא פירוש תיגון של חרס שמסיק תחתיו ואופין עליו עוגות עכ"ל לפנינו איתא לבוכיא וז"ל רש"י כירה של רעפים שקורין טיווילי"ש והיא חלולה. וספרי' שכתוב בהן לבי תפי היינו נמי כירה והוא תרגום של בית שפיתת שתי קדרות עכ"ל:
בבל [פערווירט פעמישט] בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (סנהדרין כד בגמרא זה בורר לו אחד):
בבר [טיהער, גארטין] צבי לגינה לחצר ולביברים (בשבת קו ביצה כג) פי' לשון לעז הוא פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים ומקום מקורה ששם עופות קורין בביר"ו (אמר בנימין פי' בלשון רומי גדר אשר שם פרוצים חיות ובריכה אשר שם דגים מזומנים):
ביברי [ביבער אין טהיער] דנרש אינו מן היישוב (חולין קכז) בגמרא דעכבר כלומר אין דרין ביישוב אלא במים (אמר בנימין פי' ביבר בל' רומי מין חיה יושבת בחורים בשפת הים וזנבה במים ועורה חשוב מפני דקות השער):
בביתא [אויגענבילד] (גיטין סט) שברירא דפלניא בר פלניתא לימרו לכלבא בביתי דעינא פי' שחור קטן שבאמצע שחור שבלובן העין (אמר בנימין לשון מקרא כבבת עינו):
בביתא [פייכט מאכען] (חולין פה) בגמרא השוחט ונמצא טריפה זיל שחוט עופא על בביתא דמיא דמורח ריחא דדמא ופריש פירוש הפשתן היה במשרה בתוך המים לשם ונפל יאניכא שהוא טוני"ולא בלע"ז ואמר ליה שחוט על המשרה ויפרוש:
בגד [קלייד. גוואנד] (ערכין יז) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים וכו': [הפלאה שבערכין]בגד (ערכין דף י"ו). למה נסמכה פרשת בגדי כהונ' לפרשת קרבנות וכו' עכ"ל (ובזבחים דף פ"ח): ע"ש:
בגלאי [שליידער] תרגום יחרדו כצפור כעופא דאתי בגלאי לפי דעתי אות בי"ת היא שמושית):
בגין [וועגען] בגין כך וכך (בירושלמי) פי' בשביל ועקרו גין (בפרק האשה שהלך בעלה) ואוכלת בגינו בתרומה עיין בערך גן:
בגן [שרייען] (תענית יח) באו והבגינו בלילה (בב"ק קיח) בגמ' המכיר כליו ועמד זה והבגין בלילה. ס"א והפגין פירוש זעק:
בגר [מאנבאר ווערען] אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד (כתובות לט) פירוש הני ששה חדשים לא אמרינון שמואל בעידנא ידיעא ותחלת נערות דודאי היא הפרק לתינוקת לא בזמן תליא מילתא אלא בהבאת שתי שערות מאחר ביאת שנת שתים עשרה ולא מקריא נערה עד שתביא שתי שערות וקמי הכין קטנה היא ומן תחלת דצמחן שתי שערות בשיעור שאמרו אתחלא לה נערות ושתי שערות סימנא ובתר דמתחלא נערות בששה חדשים הויא בוגרת דמתיא סימני בגרות לפיכך אי בכלל שנת שתים עשרה מרישא ועד סיפא אתיא שתי שערות מן ההוא עידנא דהביאה מחשבין ששה חדשים ואי לא אתיא שתי שערות אלא בתחילת שלש עשרה מן ההוא עידנא מחשבין ששה חדשים ובתריהן הויא בוגרת. מיקש הוא דקשה לה ובגרת לה קלא (בב"ב קמג) פירוש גדלה ובגרה ונעשה קולה עבה. שפופרת אבגורי מבגר לה (נדה סו) ספר אחר אנגורי מנגר לה כלומר איכא למיחש שמא ראש הקנה שאינו חלק יגרד הבשר ויוציא דם (אמר בנימין פי' בל' רומי ימי בחרות אשר בהם האדם בכחו ובצביונו): [הפלאה שבערכין]בגר (כתובות ל"ט) אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד עכ"ל וז"ל רש"י בד"ה וכי תימא כו משתביא שתי שערות הויא נערה באותן שתביא משתים עשרה שנה והלאה ומשתביאם עד שתיבגר ששה חדשים ותו לא כו' אבל כל זמן שלא הביאה קטנה היא והא דנקיט מנין שנים משום דבבציר מי"ב ויום אחד אפי' הביאה ב' שערות אינו אלא שומא כדאמרינן במסכת נדה ובקידושן עכ"ל ואמיתתן של דברים אלו כתב הערוך לפנינו כשנעיין בדבריו היטב שכתב הני ששה חדשים לא אמרינון שמואל בעידנא ידיעה. ותחלת נערות כו' לא בזמן תליא מילתא אלא בהבאת ב' שערות מאחר ביאת שנת י"ב ולא מיקריא נערה עד שתביא ב' שערות וקמי הכין קטנה היא וכו' וב' שערות סימנא ובתר דמתחלא נערות בו' חדשים כו' לפיכך אי בכלל י"ב כו' אתיא ב' שערות מן ההוא עדנא מחשבין ו' חדשים ואי לא אתיא אלא בתחלת י"ג מן ההוא עדנא מחשבין ו' חדשים ובתרייהו הויא בוגרת עכ"ל. אכן מה דמסיים לפיכך כו' מן ההיא עדנא מחשבין ו' חדשים אין להם מובן ואולי צ"ל אע"ג דהביאה לא מחשבין ו' חדשים. ועדיין צ"ע: עוד שם (בבא בתרא דף קס"ו) מיקש הוא דקשה לה ובגר לה קלא. פי' גדלה ובגרה ונעשה קולה עבה עכ"ל מפשטא דגמ' דאמר ובגר לה קלא לא משמע קצת כפירוש הזה דמשמעות הפשט דבגר לה קאי אקלא. וז"ל הרשב"ם מיקש קשיא הזקינה וכבר נשחתה נעשה קולה עבה עכ"ל: שם במוסף בגר (א"ב פי' בלשון רומי ימי בחרות אשר בהם האדם בכחו ובצביונו) עכ"ל המוסף. (בש"ע י"ד סי' רל"ד סעיף א') איתא כשהאשה עברה י"ב שנה ויום אחד אז אם הביאה שתי שערות נקראת נערה עד ששה חדשים אחר כך שאז נקראת בוגרת כלומר מלאה שער כי תרגום ירושלמי של איש שעיר גבר בגר עכ"ל הנה מה שפירש בוגרת מלאה שער יפה כיון אף כי איננה מלאה בשער. אמנם אל הערך ודמיון סימני נערות שהיא רק שתי שערות אמר (בזמן הבוגרות שהיא ששה חדשים לאחר נערות ובאין ספק שבזמן ההוא נתרבה גדולי שערות רבות אין מספר) כלומר מלאה שער נגד זמן הראשון וזמנו של זה לא כזמנו של זה ובמספר הימים נתרבו נימים. והוי יודע כי חפשתי בכל הנוסחאות ודפוסי חומשים בג' תרגומים ולא מצאתי תרגום ירושלמי זה. וגם במתורגמן לא מצאתי מלת בגר. והנה התרגום יונתן מפרש כמו התרגום אונקלוס גבר שערן. ולבי אומר לי אילו כך היה בנוסחאות המפורסמות לא החרישו בעל הערוך ואחריו הרב המוסף מלדבר בזה כמו שהרגילו תמידין אין מספר להביא עדות וראי' מתרגום יונתן. ואפ"ה עדותו של עבל ההגהה שכתב זה בפי' הש"ע נאמן כבי מאה. וכן העתיק דברים אלו הרב תוי"ט (בכתובות פ"ג מ"ח) בד"ה והבוגרות כו' בזה"ל ומצאתי (בש"ע י"ד סי' רל"ד) כו' ושלא בדקדוק כתב כן דהא משהביאה שתי שערות סגי אבל ר"ל שמתחלת להתמל' בשער וכך הוה ליה למיכתב עכ"ל התוי"ט. הנה לפמ"ש למעלה מבואר הגהת ש"ע על נכון. ובמחילה מכבוד תורתו של הרב תוי"ט דבריו צריכין קצת הבנה במ"ש וכך הוה ליה לכתוב דאילו כך היה ראוי לכנות נערה דהיינו שמתחלת להביא ב' שערות בשם בוגרת. וגם במ"ש בתחלת דבריו דהא משהביאה ב' שערות סגי. ואין הדבר כן בסימני בוגרת אלא בנערה לסימנים. וצ"ע ליישב כוונת הרב תי"ט: שם בערוך אות הנ"ל (נדה דף ח'). שפופרת איבגורי מבגר לה. ספר אחר אינגורי מנגר לה. כלומר איכא למיחש שמא ראש הקנה שאינו חלק יגרד הבשר ויוציא דם עכ"ל. לפנינו איתא איפגורי מפגרא לה. ופי' רש"י שהעץ אינו חלק ומסרטט ומוציא דם:
בגרוגרי [איין שטייענדינג פעלד] (מציעא ס) ואי ארעא דמחזקי בגרונדי תרוייהו משלמי פי' ארץ ידועה בטרשין ובצירין שניהם המחזיק ביתד של מחרישה והמנהיג הפרה משלמין ששניהן פשעו (אמר בנימין במקצת נוסחאות כתוב בגונדרי ואיני יודע איך בעל הערוך סבר שאות בי"ת שרשית היא):
בד [קעלטערן. פרעססען]: [הפלאה שבערכין]בד א' פי' כרכי דזוגי מחצלות כרוכות שתים שתים וכו' במוסף יש נוסחאות דגרסי דזוזי וזוזי לשון זוג וכו' עכ"ל וכ"כ רש"י (שבת דף קל"ו). בשם תשובות הגאונים:
בית הבד [פרעססע. קעלטער]:
בדד [פרעסער קעלטערער] (בשביעית בפרק כלל גדול שני) ואין עושין זיתים בבד ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבודידה (ובפרק אחרון דטהרות) הנועל בית הבד בפני הבדדין. שמן של בדדין ומחצלת של בדדין. (שבת יט) שמן הנמשך מתחת קורת בית הבד וזב בשבת אסור באכילה ומחצלאות המוקצות למלאכת בית הבד אסור לישב עליהן כרב. פי' כרכי דזוגי מחצלות כרוכות שתים שתים זוגות זוגות והן עשיות סחורה להשתלח בספינות אסור להתירן בשבת ולישב עליהן (אמר בנימין יש נוסחאות דגרסי דזוזי וזוזי לשון זוג ויש נוסחאות דגרס' דזיווי ואומרים שהוא בלשון ארמי עצי ספינה) אמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון פירוש כל שהעמידן לדברים הללו ולא העמידן לאכילה עכשיו אם בקש לאכול מן התמרים הללו בשבת או העז והרחל וכיוצא בהם ביום טוב מותר וקימא לן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים בלבד. בדדין לוקחין מהן שמן (ב"ק קיט) והשיקו היקבים תירוש ויצהר תרגומו ובדיא משחא פי' גת שמבעטין בו הזיתים שמו בית הבד והפועלין העושין שמן בדדין: [הפלאה שבערכין]בדד (מ"ק דף ד') מאי עוגיות א"ר יהודא בדדי עכ"ל לפנינו איתא בנכי ופי' רש"י בורות תחת הגפנים והזיתים ונותן בהם מים: (עיין לקמן בערך בנכי. וצ"ע):
בד [אליין אהנע איבער געוויכט] (כריתות ה) רחמנת כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע פירוש רחמנא כתב בד בבד מתקל במתקל דהיינו עין בעין ואת אמרת בהכרע והא אמר רב יהודה המקום יודע בהכרעות כלומר שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמו שהן והמקום יודע כמה משקלן אלמא דאית הכרע לכל שקל:
בד [פיינע ליינוואנד] (יומא לה) אמר רב עולא בריה דרב עילאי דאמר קרא בד בבד בד המובחר בבד (שם עא) שיתא שש כתיבי בבגדי לבן ואלו הן ושבצת את הכתונת שש ועשית מצנפת שש ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר מצנפת ומגבעות אחת הן קרא חד לגופיה שיהו של בוץ והוא פשתן גמרא גמירי לה דהאי בד פשתים הוא ואתא יחזקאל אסמכיה אקרא ומכנסים פשתים. (בזבחים יח) בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה: [הפלאה שבערכין]בד ב' (כריתות דף ה'). רחמנא כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע פי' רחמנא אמר בד כו' מתקל במתקל דהיינו עין בעין ואת אמרת בהכרע והא א"ר יהודא המקום יודע בהכרעות כלומר שלא היה שוקל ההכרעות לבד וכו' כל לשון זה כתב רש"י וסיים פי' רומי. ואין ספק שכיון רש"י על רבינו שהיה ברומי. (ועיין שבת י"ג) ברש"י ד"ה האוכל:
בד [שטאנגע] (בבא מציעא כד) בדי מחטין וצינורות פי' עצים דקים מפוצלין כענפים שהרוכלין תולין בהן מחטיהן וצינוריהן כלומר בדים של מחטין ושל צינורות אבל מצאן שתים שתים בבד חייב להחזיר: [הפלאה שבערכין]בד ג' (יומא דף ל"ה). אמר עולא בריה דרב עילאי אמר קרא בד בבד בד המובחר בבד עכ"ל לפנינו איתא אמר קרא בד בד בד בד מובחר בבד פי' רש"י ארבעה זימני כתב בלבישת שחרית למימר דהוי בד בד מובחר בבד. וכן משמע בתוס' ע"ש. אכן בתוס' ישנים ראיתי אמר קרא בד בבד דבזבחים נמי דריש וכו' ע"ש:
בד [ליגען. ערזיננען] (בסנהדרין פט) אמר לו אברהם לשטן כך עונשו של בדאי אפילו אומר אמת אין שומעין לו. (ב"ב עד ובסנהדרין קי) גמ' דעדת קרח ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. (ברכות ד) למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז:
בד [לייטערן] (מנחות נב) בודה להן מתוכן ומחמצן פי' בודה ל' הוצאה כדכתי' החדש אשר בדא מלבו:
בדובר [ריקווערטס ריקזייטע] (ברכות ו) בדובר קיימת קמי מרך פי' אחורך קמי מרך ועיקרו ל' ערבי לאחורנית קורין מוסתדבר (אמר בנימין בנוסחאות שלנו כתיב כדו ופירש"י כדו שתי בר רשות):
בדד [גראבען] (בכלים מג מועד קטן ד) מאי עוגיות אמר רב יהודה בדדי. תניא נמי הכי (בריש תוספתא דשביעית) אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זתים ושבעיקרי גפנים פיר' בדידין בדלי"ת והן עוגיות והן בדדין ועוד שמן ערוגות ולמה עושין עוגה כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו ותרגום מערוגת מטעם עוגיות ואותו הברזל שבו חופרין סביבות האילן שמו בדיד ובלע"ז קורין בנג"א (ובב"ר בריש אלה תולדות נח) בין שורותם יצהירו שהיו עושין בדידות קטנות. (ובילמדנו בפרשת שלח לך אנשים) דברי נרגן כמתלהמים וכו' עד האיך עתידין לשלוט מי יכול לראות פני אחד מהן בדידין בברזל:
בדד [געפלעקט, געשמאצט] (במגילת איכה ישבה) רבי ברכיה למלך שהיה לו בן כל זמן שהוא עושה רצונו היה מלבישו בגדים נאים וכל זמן שהיה כועס עליו היה מלבישו בגדים בדודין. ס"א בגדים סמרטוטין כך ישראל כל זמן שעושין רצונו של מקום ואלבישך רקמה וכל זמן שהן מכעיסין אותו הוא מלבישן בגדי בדד איכה ישבה בדד:
בדח [פרייען] תרגום ויעלצו בך ויבדחין בך:
בדיא [מאטע. דעקע] (סוכה כ) מסככין בה פי' מחצלת של קנים דאית לה גדנפא שכופפין ארבע קצוותיה ואוגדין ותופרין והכפופה והתפורה האלה נקראים קיר וכשתהא תפורה וכפופה תהא אסורה לסכך בה וכשתהא פשוטה ואינה כפופה ותפורה כשרה לסיכוך. (ובמציעא פו) האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי אפילו מתמרי דעל בודיא פירוש מן התמרים שעל המחצלות הפשוטות תחת הדקלים ליפול עליהם התמרים שגודרין מן הדקלין ובלע"ז שמה בוד"ה (ובכתובות כ) זילו שימו מתמרי דאבודי:
בדל [שיידין אבזאנדרן] (במציעא פט) הבודל בתמרים ובגרוגרות פירוש שמפריש רעות מן היפות כי תניא ההוא דפועל אוכל בהן בתוחלני שיש תמרים רעות ואינן ראויות לאכילה ואין חייבות במעשר ועושים להם סלים של כפות תמרים ומניחים אותן בתוכן ומתבשלות בהן ובאותן פועל אוכל שלא נגמרה מלאכתן למעשר. ואסירה כל בדיליך (שבת קלט) פי' כגון המינין שמבדילין בין ישראל לאביהן שבשמים. יום טוב שחל להיות באמצע השבת אומר המבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה (חולין כו):
בדיל [וועגען, ווייל] תרגום למען ייטב בדיל דייטיב:
בדלח [אין דורזיכטיגעס בוימהרץ] (ב"ר פרשת ונהר יוצא מעדן) אמר רבי איבו את הבור כבדלח הזה של פטמים פי' בדליון מין שרף הנוטף מעץ ידוע בארץ מזרח והשרף הטוב כמראה צפורן איש ותועלתו ספרו הרופאים ומתרגמי המקרא בל' יוני ורומי תרגמו שם הבדלח בדליון ואמר רבי איבו שהוא טעות:
בדולקי [אראקעל. איין צויבער קאפף (מדרש שמואל פסקא ותקח מיכל את התרפים) תני בשם רבי איבו נקודים של בדולקי ובקצת נוסחאות כתוב של ברוקלי פירש נקודים ציורים וצורות מלשון נקודות הכסף ופירוש ברוקלי באות רי"ש בלשון רומי דוברי אמת ורבי איבו משיב דברים נכוחים על קושיא עצומה איך יתכן שבבית דוד עבד ה' היו תרפים ועצבים לכן אמר אף על פי שענין תרפים הוא צלמי בני אדם יפים ובריאים עשוים בכח טומאה וחושבים עובדיהם שמגידים העתידות ודוברי אמת הם אך באמת התרפים דברו און אלו תרפים של בית דוד היו צורות דומות לתרפים עשויות להידור הבית ואולי לא היו צורות שלמות אלא עד חצי הגוף כמו שנוהגים היום לשום בהיכלי שרים וכגון אלו לא אסרה התורה:
בירין [אין צובערער] תרגום אוב או ידעוני בידין או זכורו:
בדם [מאטררץ. דעקע ליינוואנד] הבדסין והברדסין (בסוף כלאים) פי' כגון גליפקרין שמכסין את המטות וברדסין כמו כן אלא אלו כפופין ואלו עבין. פ"א בדסין בלעז לינ"א ברדסין בגדי צמר שאינן תפורין:
בדק [אונטערזאכונג] שהנוה היפה בודק (כתובות קי) פי' מי שמלומד לאכול ירק אם יחזור לאכול בשר יבא לידי חולי כדשמואל דאמר שנוי וסת תחילת חולי (אהלות פ' יח) בודקין לעושין פסח ואין בודקין לתרומה כיצד הוא בודק מביא מן העפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם נמצא שם עצם כשעורה טמא. ג' בדקו מיתה נבראו באשה ואמרי לה דבקי מיתה אלו הן נדה וחלה עששית חדא כרבי אליעזר וחדא כרבנן דאמרי יולדת דהתם מבדקי בשעת לידה מאן דאמר דבקי כרבי אליעזר דאמר ילדות דמשמע שהמיתה נדבקת בהן ומתות ילדות והיינו דבק שדובק בה המיתה ובדק שבודקין אותם אם קיימתם (שבת לב ברכות לא סנהדרין מ) היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע וכו'. (ובנדה מה) במשנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב וכו'. (ובב"ב קנו) בודקין לגיטין ולקדושין וכו' (אמר בנימין תרגום וחקרת ודרשת ותתבע ותבדוק): [הפלאה שבערכין]בדק (בב"ב מ"א). רב חנן שקל בידקא בארעי' וכו' עכ"ל לפנינו איתא רב ענן שקל בידקא וכו' והקש' תוס' ד"ה כמאן כר' יהודה וכו' דהא א"ר ענן לעיל לדידי מפרשא לי מיניה וכו'. אמנם לגירסת רבינו שגורס רב חנן לק"מ. ובלא"ה איכא למידק כתוס' זו שהרי רב נחמן שהשיב כמאן כר' יהודה שפיר אמר לשיטתו דאיהו אמר לעיל אמילתא דר' יהודה עצה טובה קמל"ן ויש ליישב. (ונשאלתי על זה ג"כ מן הרב מו' זלמן ראוויטש ני' ג"כ ואין כאן מקום להאריך): עוד שם (סנהדרין דף ז). האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא דבידקא כיון דרווח רווח עכ"ל לפנינו איתא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח וכן איתא לקמן בערך צנר ג':
בדק [קנאל. פלוס. טייך. וואסר גראבן] (עירובין כא) איכא דאמרי אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ פירש בורגנין כמו שובכין עשויין לשדות לאצור בהן תבואה ומקום שמצויון בדקי דמי' דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגנין הלכך בבבל דשכיחי בדקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין פסי ביראות נמי בבבל שכיח מיא בכל מקום לא צריכי להשקות ממימי ביראות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחא מתיבתא ולא צריכי רבי' למיתי לפרקא במקום עולי רגלי'. (ובמציעא סו) אתא בידקא שטפא לעידי עדית פירוש נחל או אגם מים. (ובבתרא מא) רב חנן שקיל בידקא בארעי' פירוש פתח מיא בארעיה ואתמלי ההוא אתרא מיא ונפלו קירות הגנות והפרדסין. (סנהדרין ז) האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא דבדקא כיון דרוח רוחי (חולין ט) האי דכפתי' לחברי' ואשקיל עליה בידקא (בחולין קה) יומא חד חזא צינורא דבידקא בארעיה שקליה לגלימי' כרכיה אותביה בגויה רמא קלא אתו אנשי סכרו':
בדד [צערשטרייען. פערשפרייטין] (בסוף ברכות ירושלמי) הלל הזקן היה אומר בשעת שמכנשין בדר ובשעת שמבדרין כנש וכך היה הלל אומר אם ראית התורה חביבה על ישראל בדר ואם לאו כנש (אמר בנימין תרגום ומשם הפיצם ומתמן בדרינין):
בהה [שרייען, רופין] (ב"ר) פרשת תהו ובהו ישבה לה הארץ תוהא ובוהה פירוש בלשון יוני בעל הקורא וצורח בקול חזק):
בהל [איילען] (יבמות לד) בערב הפסח עסקינן דזמנה בהול (אמר בנימין תרגום בחפזון יצאת בבהילו): [הפלאה שבערכין]בהל (יבמות דף ל"ד). בתרומה בערב הפסח עסקינן דזמנה בהול עכ"ל (ובפסחים סוף גמרא דאלו דברים בפסח דף ע"ב):
בהם [פיכע] (פסחים עב) בהמה אינה מקבלת טומאה מחיים (סוכה יא) מה בהמה גידולי קרקע ואינה מקבלת טומאה אף בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן. (יבמות צט חולין ז) ושם מפורש רב פנחס בן יאיר הוה אזיל פדיון שבויים איקלע לההיא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה ולא אכיל וכו' (ובב"ר ויפקח הגמלים) חמרתיה דרבי פנחס בן יאיר נסיבו יתה לסטאי עבדת גביהן ג' יומין ולא טעמא מידי וכו': [הפלאה שבערכין]בהם (פסחים סוף גמ' דאלו דברים בפסח ד' ע"ב) עכ"ל כל זה נדפס בטעות כאן ושייך לעיל כמו שכתבתי למעלה:
בהק [ווארצלין] (מגילה כד) ידיו בוהקניו' לא ישא את כפיו. (ברכות נח) הרואה את הבוהקנין אומר ברוך משנה את הבריות מיתיבי הרואה החיגר וא' הבוהקנין אומר ברוך דיין האמת לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאתיליד. (נדה יט) וכי תימא כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בוהק מיקרי. (ובפרק קמא דנגעים) המכוה והבוהק. בהרת תרגום ירושלמי בהקיתא:
בהר [גלאנץ. לייכטען]. (תענית ז) רבן גמליאל אומר אם ראית רקיע שנעשה בהורין בהורין רוח עברה ותטהר' פי' גדודין של עננים בשביל שלא ראו אור שהיא התורה בהרין של רקיע רוח עברה ותטהרם פירוש אחר בהורין מטולאין מלשון בהרת: (סנהדרין סח) סוף הלכה בהרת עזה כשלג. (שבועות ג) בהרת קודמת לשע' לבן (סנהדרין פ) בגמ' דזקן ממרא: [הפלאה שבערכין]בהר (תענית דף ז'). רבן גמליאל אומר אם ראית רקיע שנעשה בהורין וכו' עכ"ל לפנינו איתא תנא דבי רבי ישמעאל:
בהת [שעהמען] ולא יתבוששו תרגום ירושלמי ועד כדון לא הוו ידעין מה היא בהתתא:
בו ביום [טאגעס אורדענונג] כל בו ביום דאמרי' בו ביום נשנו (ברכות כט בפרק אחרון דידים) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים וכו' בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית:
בואת [טראפפ גאנז. איין פוגיל וועלכער דורך אפפענע פענסטער פליהט אונד קינדער טעטעט] שבעופות בואת שבשרצים (בחולין סג) פי' כתיב התנשמת בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף כתיב התנשמת בשרצים והיא בואת שבשרצים וזו היא קלפוראי (אמר בנימין תרגום והתנשמת בעופות בותא ויש גרסי כותא): [הפלאה שבערכין]בואת (חולין דף ס"ג) בואת שבעופות. בואת שבשרצים. וכו' עכ"ל בילקוט איתא באוות וראיתי בהש"ל באות פי' מאוס: שם במוסף א"ב תרגום והתנשמת בעופות בותא ויש גורסי' כותא עכ"ל וכן אית' בתורגמן וּבַוְתֶא:
בול [שטיין זאלץ] (שבת סז) תנו רבנן נותנין בול מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק פירוש נותנין חתיכה של מלח בתוך נר של שמן העכור מערב שבת בשביל שיצלל ויאיר בשבת וליכא איסו'. (ובשבת קכח) אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו. (ובסוכה מח) אותו היום נפגמה מקרן המזבח והביאו בול של מלת וסתמוה. (בזבחים סב) בהלכה קמא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי גוש עפר וחתיכת דבר מה ויש מין מלח גדל במחצב כמו אבן ושלשה בול אלו ענין אחד להם):
בול [שטיק. האנדפאל] (מציעא פט) ת"ר פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום לא תחסום אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין (ס"א יבול):
בול [מאנהייט אייר] ירושלמי בריש גמרא וראש השנה בירח בול שבו העולם בולל והאר' עשויה בולות שבו בוללין לבהמה בתוך הבית:
בותא [טראפפ גאנז] (תרגום והתנשמת בעופות עיין ערך בואת):
בז [ברוסט] לייט ביזא דבן אוניק (בב"ר ובירושלמי בפרק קמא דכלאים) לענין ארורה האדמה (ובפסיק' דזכו' לענין עשו פירוש ל' יון שדים ביזייאה (ובב"ר) וירח את ריח הניחוח לאוהבו של מלך שכיבדו ביזיאה דסקוס נאה עמד בנו ולא כיבדו עמד בן בנו וכיבדו פירוש ביזיאה דורון נאה דסקיס נאה שולחן ר"מ כיבדו שד שמן בשלחן נאה. עטיניו מלאו חלב תרגום ביזוהי איתמליאו חלבא לישנא אחרינא חדווהי: (אמר בנימין בנוסחאות דידן אין ביזיאה כתוב) ביזוי כתוב:
בז [פערשעמהען. פעראכטען] יחזקאל בן בוזי הכהן תרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיה נביא ונקרא ירמיה בוזי על שהיו מבזין אותו. ביזיונא דידיה עדיף מפי מצערה דגופה (סוטה ח) פי' רבי יהודה סבר להתבזות להסקל ערומה עדיף לה מלהצטער ביסורין דגופה כי הנסקל ערום לפי שעה יוצאה נפשו אבל הלבוש בגדים דוחים מכות האבנים ומאחרין מיתתו הלכך בוררין לה הטוב בעיניו והיינו להסקל ערומה ורבנן סברי צערא דגופה עדיף טפי לה מביזיונא הלכך סוקלין אותה בבגדיה: ביזיתו ביישתו קיללתו (סנהדרין סה) פירוש ביזיתו ביישתו אמרת שאביו נידון בגיהנם קיללתו שהוא יהא כמו כן:
בז [פערווערפען] (בכתובות נ) אינו חייב שמועות הללו מתמעטות והולכות וסימניך קטנים כתבו ובזבזו פי' הללו קטנים היו ג' חכמים רבי אילא ור"ל ורבי יהודה בר חנינא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן היו ב' חכמים ר' אילא ור"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש היה ר' אילא לבד אלו ג' תקנות אושא נתמעטו בחכמים (אמר בנימין תרגום בפסוק וראיתי כי אין טוב למא דין אנא מבזבז ממונא) ובנוסחאות כתוב רבי אילעא:
בז [רויבען] (בכתובות קיב) דור שבן דוד בא קטיגורים בתלמידי חכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי צירוף אחד דכתיב ועוד בה עשיריה ישבה והיתה לבע' בי רב יוסף אמרי בזוזי ובזוזי. (בסנהדרין צד) מאי ובגד בוגדים בגדו אמר רבה ואיתימא ר' יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי פי' באים שודדים על ישראל ובאים שודדים אחרים ושודדים המשודדים וישראל עמהן. הבוגדים ריקם תרגום בזוזין וסריקין:
בז [שפאלטען] (בב"ב עד) (ובסנהדרין קי) אחו' ליה תרי בזי דהוה נפיק מבי חוטרא דקוטרי מבייניהו. ס"א אזלי וחזאי ההיא ביזתא דסליק תתא מיני' (ובנדרים נו) מפה אעולי ואפוקי בביזיוני דרגא אעולי ואפוקי באבקתא פי' בזיוני נקבי העצים מכניסין החבלים באבקתא בלולאות ועונבין אותן מבפנים. (ובב"ב לז) אמר רבי ישמעאל והוא דבזויי בזויי. פי' מבוקעות שורה בתוך שורה שנמצא אוכל בכל שנה י' מכלל השלשים אבל אם היו ג' שורות בכל שורה עשרה ואכל בכל שנה אחת אינה חזקה ואע"פ ששאר השורות לא הוציאו פירות. (ובויקרא רבה) כי יזוב זוב דמה והכה את הבית הגדול רסיסים ואת הבית הקטן בקיעים אמר רב הונא דמי הדין ריסא להדין ביזא מן הדין ריסא לית מניה אלא רסיס מן הדין ביזא וכו' (אמר בנימין ביזא כמו בזעא ובנוסחאות דידן כתוב הדא ריסא אית מינה אלתוס והדין ביזעא לית מינה אלתוס):
בזז [שאמהאפט] (פסחים עב) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה (ובפ"ב דיבמות כו) לא מבעיא אביו דבזיז בניה מיניה אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה. (נדה טו) פ' כל היד ילדה דבזיזא למטבל פי' ענין בושה:
בזבז [פאננע שאהלע] תרגום ירושלמי ועשית קערותיו וכפותיו (אמר בנימין גרסת בעל הערוך היא תעביד פלוגתייהו ובזבזוי אבל גרסתנו תתכן ובזיכוי עיין למטה):
בזבז [נאהמענס איינע טייוויל] בזבזיה מסמסיה כסכסיה שתלאי ואמרלאי אילין מלאכיא דאשתלחו מארעא דסדום בסוף גמרא דבמה אשה (אמר בנימין מין לחש זה):
בזבנא [שראנקען איינעמר] (בב"ב קסז) ההוא בזבנא דאתא לקמיה דאביי. ספר אחר בובנא פי' הממונה על המכס של עוברי גשרים:
בזה [אלזא] (בויקרא רבה) בסוף קדושים תהיו ושחטתם בזה ואכלתם רבנן אמרי סכין בת י"ד אצבעות הראה להן אמר להן כסדר הזה תהיו שוחטין ב' תרי ז' שבעה ה' חמשה:
בזך [פפאנע. שאלע] (בתמיד פ"ד) הששי בקרביים נתונים בבזך (בשבת סד) בזך בזיך כמך כמיך עייניך ביך עייניך ביך אחריך ביך פי' כל הלחישה ענין אחד הוא וכן הענין בכף שתעמוד יהא כפך כלומר במקום שתעמיד תעמוד שלא תרחיב יותר תרגום כף בזך כמך כמיך כמו שאת עכשיו תיהוי דלא תתחזר עייניך ביך מראי' ביך שלא תתחזר אחריך ביך שלא תרחיב מקומך. פ"א בזך בזיך בז אתה ואיני חושש ממך כמך כמיך החבא תחביא:
בזל [גרעניץ. מארקשטיין] (בב"ב סח) מאי שיריי' בזלי מאי בזלי אמר רבי אבא פיסקי באגי:
בזע [שפאלטען] תרגום וידקור את שניהם ויבזע ית תרויהון בקע ים בזע ימא:
בזק [צערשטרייען] (בחלק קט) אתייה קודשא בריך הוא לאברהם ואותביה לימיניה בזק בהון עפרא והוו חרבי בזק בהון גילי והוו גירי. (ערובין קד) בוזקין מלח על גבי הכבש כדי שלא יחליק. (ובב"ב עג) דלינן גליא עד דחזינן לבי מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא כי מיבזיק ארבעים גריוי דבזרא דחרדלא: (ובב"ר פרשה כז) לא ידון רוחי באדם אמר רבי חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם לפי שבעולם הזה היא נבזקת בכל הגוף הה"ד ואת רוחי אתן בקרבכם. (ובפ' נא) ויבאו המלאכים סדומה כמראה הבזק רבי יהודה בר סימון בשם רבי לוי בן פרטא כזה שבזק גפת בבירה פי' לשון פיזור. ויפקדם בבזק (ביומא בריש גמרא דבראשונה) בזק מאי משמע דהאי בזק לישנא דמבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר דמעיקרא כתב בבזק ולבסוף בטלאים פי' לישנא דמבדר כלו' אבנים שמשליך אדם. (ובפיסק' דכי תשא ובילמדנו בפרש' כי תשא) ויפקדם בבזק כד אינון מסכינין כאילין בזקי' כד אינון עתירין כאילין אימריא ומפורש בהגדה מהו בזק אבן נטל מכל א' ומנאן באבנים כצרות אבן במרגמה תרגום היך ביזקא דכיפא בקילעא (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב היך נקצא דטסא): [הפלאה שבערכין]בזק (סנהדרין דף ק"ח) אתיי' קודשא בריך הוא לאברהם בזק בהון עפרא עכ"ל לפנינו איתא בנוסחא אחרת: עוד שם (בבא בתרא דף ע"ג) דלינן גליא עד דחזינן לבי מרבעתי' דכוכבא זוטא והויא כי מבזיק ארבעים גרווי דבזרא דחרדלא עכ"ל לפנינו איתא כמבזר וכו':
בזר [זייען. זאממע] (בשבת קמ) נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה פי' כגון אבן שאין לה דמים וי"א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהן ופייסוהו להראותם להם (אמר בנימין בנוסחאות שלנו גרסי' וכורא בחדא דא ומפרש רש"י לשון כור צורפין לשון אח' בור לשון בור שיחה ולפי פירושו כנוי לערות נקבה הוא ושייך יותר פי' של בעל הערוך לסוגית הגמרא) בי אוצבתא בבורא כבר פירשנו עם אוצבתא. (בריש גמרא דכיצד הרגל) דשדו בה בזרני פי' שהיו זרעונין בכלי. (במציעא עד) אריסא יהיב ביזרא. (ושם קג) פי' אפילו אמר לו בתר הכי כריבנא לה או נכישנא לה יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ אפילו או תחרוש או תנכש אחר כן הוא צומח. (בסנהדרין צג) שלחי' לאיתויי בזרא דאספסתא פי' שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא (ובע"ז סח) בזרא דכיתנא. (בגיטין עח) בזר' גרגלא. (בקדושין לט) מערב בזרני ושרי (ובחולין ס) רב חיננא בר רב פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו לאורתא בעי רחמי ואתא מיטרא וצמחו. (שם נא) עביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין קשין ובלשון ערבי קורין לזרע בזר (אמר בנימין תרגום ירושנמי מזריע זרע דבזריה מזדרע ואונקלוס תרגם בר זרעי' אם כן בזרא כמו בר זרע'): [הפלאה שבערכין]בזר (בב"ק דף י"ט). דשדו בה בזרני עכ"ל וכן גירסת רש"י דלא כלפנינו:
בור [צערשטרייען]. (כריתות ג) תנו רבנן קטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בימות החמ' בוזרה שלא תתעפש כלומר מפזר' (אמר בנימין לשון מקרא הוא בזר עמי' (תהלים סח): [הפלאה שבערכין]בור (ב"ב דף ס"ד). המוכר את הבית וכו' לא מכר לא את הבור ולא את הדות ומפרש בגמרא שהבור בחפירה והדות בבנין עכ"ל. (ועיין ברשב"ם):
בזתה [נאהמען איינעס אורט] (עירובין נב) תהא שביתתי ביזתא פי' מקום שהיה בתוך התחום של שבת:
בחל [האלב צייטיג] (שביעית פ"ד) ביחלו כונס לתוך ביתו. (ובריש מעשרות) מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו פי' שנתבשלו ולא נתבשלו בטוב מל' וגם נפשם בחלה בי (זכריה י״א:ח׳) (נדה מז) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל יצמל פגה תינוקות בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה צמל כל שבגרה אין לאביה רשות בה גמ' פגה עודר תינוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משילבינו ראשיהן ואי בעית אימא מהכא ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי. צמל כמאן דאמר יצאת מלאה ובאת ריקנית ואלו ג' סימנין בדדין:
בחר [אויסוועלן] (ברכות כז) הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתה כוותיה. (ובסוף גמרא דהלוקח עבד) פירוש בחירת' מסכת דעדיות שהלכותי' מובחרות מקובצות מכל המשנה ונשנית ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בראש שסילקו שומר פתח בית המדרש ונכנסו כל תלמידי חכמים וכל א' העיד מה ששמע מרבו:
בחרת [דא האסט אויסערוועהלט] מעוני (בילמדנו) אם כסף תלוה את עמי התחיל איוב צווח מי יתן ידעתי ואמצאהו אבא עד תכונתו כנגד מדת הדין אמר לו אליהו מה אתה מונה לא אתה שבחרת בנגעים יותר מעניות שנאמר השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני:
בחש [אויס מישען]. (ברכות לח) בוחשי' את השתות פי' מערבין את השתות במים ושותין אותו. פ"א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבבו שתי וערב. (גיטין מה) בחשן קידרא בכשפין פירוש כשהיתה הקדירה רותחת היו מכניסות ידיהן לתוכה וגוששות כל מה שבתוכה ונראה שמחמת צדקותן הוא ולא הוה אלא מחמת כשפים. (גיטין סט) ניבחשיה בגואזא דמרמהון (סנהדרין לט) איתיבתיה קמיה בביחושיה. (בשבת ק"מ) ובחשי ליה בשופתא דתומא (אמר בנימין תרגום בפסוק מרסנא ממוכן הוו מרסן ובחשן ית דמא פי' מערבין):
בחש [זיכין] (שבת קנו) אדלא אבדן בחישנא פי' הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידיו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד וזהו כמין משל הזקן ממשש מה שלא אבד וי"א מה שלא אבדתי אני מבקש שממשש במשענתו אילך ואילך בשביל שלא יכשל כאדם שמבקש אבידתו. (ב"ק צז) דלא בחשי ואי משכחי קפדי. (ב"מ ה) דבחישנא באגם. (ב"מ פו) בחש בתרי' (אמר בנימין תרגום ירושלמי בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו ועל לביתא למבחש בפנקסי חושבניה פי' ענין חפוש:
בחש [עלינבויגען] (ע"ז ס) כגון דהאי זב נקיט בקנה מתותי בחשיה פי' הוא קומטו הוא אצילי ידיו (אמר בנימין מימרא זו ליתא בגמרא ובערך קמט גרס קנה בקומטו של זב עיין שם):
בחש [גליהנדעס אש] (סנהדרין לט) אייתו לי אומצא דבשרא אייתו ליה אותבי תותי בחשא (פירש רש"י תחת הרמץ):
בחשא [קאך לעפפעל] (פסחים קיא) ומחיזי בבדא דסמכא והדר ביה בחשא פירש רש"י כף הקדרה ואולי אות בי"ת אינה שרשית:
בט [אויס שפרעכן] (כריתות יוד) אלו מביאין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והיולדת ומצורע. (הוריות ח) אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדם וקדשיו (בבא מציעא לו) כפירת ממון אשם ביטוי שפתים חטאת. (שבת סט) הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עליה עד שישגוג בלאו שבה פי' שבועת ביטוי הוא שכתוב לבטא בשפתים להרע או להטיב כלומר מבטא בדבר שלא לצורך שאוכל ושלא אוכל ואינו דבר של ממון:
בט [אויס קוקין] (ב"מ קיח) כאן בהגבהה כאן בהבטה פי' מציאתו לבעל הבית כגון שהגביה לו הפועל דבעידנא דמגבה לה קנאה מיד אבל אם שכרו להיות יושב ומשמר ומביט במציא' כדי שלא יבא אחר ויטול אותה כיון שלא הגביהה לו לא קנאה ואם אמר לו טול מה שעשית בשכרך שומעין לו. פ"א יש מי שגורס חבטה מלשון חיבוט והוא נפילה על דבר המופק' שהוא חשוב כמציאה שכל המחזיק בה זכה ותנא דסבר חבטה בהפקר לא קנה סבר לה כי הא דתנן ראה המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ותנא דסבר קנה פליגי עליה ואמר זה שהפיל עצמו על המציאה קנאה ולא קשיא דכל כי האי גוונא אמרי רב תנא הוא ופליג:
בט [שטאכעל טהיר] רבה בר רב הונא איקלע לאקרא דאגמא קריבו ליה צחנתא באורתא שמעיה לההוא גברא דהוה קא קארי בטי אמר מאי דקאמר בטי ולא תיכול וכו' (בעבודה זרה לט) (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין דג טמא):
בט [פערפענדעט] (גיטין לז) מאי פרוזבול אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו עניים דכתיב העבט תעביטנו אמר ליה רבא ללועז' מאי פרוזבולא א"ל פורס' דמילת' (אמר בנימין נראה שמלת פרוסבולי ובוטי מלה א' היא פרוסבוליבטי פירושה בלשון יוני לפני יועצים ובית דין עיין ערך פרוזבול וערך בליוט והבאים אחר רב חסדא חשבו שהן שתי מלות ואל תתמה שהאמוראים לא ידעו פי' מלות נכריות שהרי רבא שאל ללועזא):
בט [איינע טיפע] (בב"ר פר' נא) ויבאו שני המלאכים סדומה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה תני משום רבי נחמיה כל דבר שצריך ל' בתחילתו נותן לו ה' בסופו סדומה שעירה חרנה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה רבי אבא בר זבדא אמר' לבטי התחתונה של שאול י"מ בטי כמו אבטי שפירשנו במקומו (אמר בנימין פי' בלשון יוני מקום עמוק):
בטד [פינגר] ארבעה בטדי בתורא בעל הערוך גריס בטרי עיין שם):
בטח [שוועללע רינצע] הבטח אינו מביא את הטומאה בנסריה (פי"ב באהלות) אית דאמרי אבטח. (ובתוספתא) אבטי כמין טיחת טיט בבנין שהוא סמוך לחלון וזיז נתון עליו. ס"א אבטח חלון של מאור מבפנים רחב ומחוץ צר פי' אבטי בנין כמו אבטי של מרחץ שהיא אוונא דמיא. בארמי' ובלע"ז סולי"י שנכנסים שם המים:
בטט [פינקלן, לייכטען] (ברכות נח) אמר מילתא אמר רב ששת ונפקי בוטיטי דנורא וכבינהו לעיניה. (ב"מ פה) אתו תרי בוטיטי דנורא מחיוה לההוא גברא בעיניה וסמיוה פי' שני ניצוצות של אש (אמר בנימין תרגום בהיר הוא בשחקים (איוב ל״ז:כ״א) בטיט הוא בשחקיא: [הפלאה שבערכין]בטט אית דאמר מילתא אמר רב ששת ונפקו בוטיטי דנורא וכבינהו לעיני' עכ"ל לפנינו (ברכות נ"ט) איתא ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. מה טוב גירסת הערוך דרב ששת אמר מילתא דהיינו שהתפלל על זהו שנענש האי צדוקי. אמנם לפי הגירסא שלפנינו וכן הוא בילקוט קשה הדבר למאוד על רב ששת שהיה מאור עינים (כדאמר ליה צדוקי בענין זה למאן דלא חזית לי' וכו' וכן אית' בכמה דוכתי) לומר עליו שנתן עיניו בו. איברא ראיתי במהרש"א בעין יעקב (סימן קכ"ח) שכתב דנס נעשה לרב ששת ונתפקחו עיניו כדי לתת בו עיניו וכו' ועי"ל כו' לאו ממש קאמר אלא דקללו בכך שיעשה גל של עצמות וכו':
בטט [איין הייל] (בב"ר פר' אלה תולדות נח) אמר רב הונא עריקין הוינא מן קמיה גונתא בהדא בטיטא דטברי' והוו בידיהון נרות בשע' שכהין היינו יודעין שהוא יום ובשעה שמבהיקים היינו יודעין שהוא לילה פי' בטיטא מערה (אמר בנימין פי' בל' יוני מקום עמוק ובטי ובטיטא אחד הוא):
בטל [ליידיג געהען] (מגלה ה) במשנה אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין (ב"ק נב) ואתא הוא ותקין ג' גברי י' פסוקין כנגד י' בטלנין (סנהדרין י"ז) פי' עשרה בני אדם יושבין בבית הכנסת ובטלין ממלאכתן ועוסקין בצרכי צבור. ירושלמי י' בטלנין בהכנ"ס ממלאכתן:
בטם [איינע פרוכט עהנליך וויא קאראלין]. (ר"ה כג) אלמוגים בוטמי כאלה וכאלון (ישעיה ו) תרגומו כבוטמא וכבלוט. תחת האלון תרגום בוטמא:
בטן [האזיל ניס] (שביעי' פ"ז) לולבי האלה והבוטנא פי' כמו בטנים ושקדים ובלעז נוצי"לי:
בט [אין ארט פידיל וואס מען טראגט איהם אויף דעם בויך. גישוויליכט]. הבטנים והניקטמון והאירוס בסוף פרק כלי עור (בכלים טו) פי' כמין כנור גדול שהוא ניתן לפני הבטן וכך מזמרין בו שיש כנור שנתפס ביד ואינו ניתן לפני הבטן. כמין אזור של עור שנותנין בעל אומנות לפני בטניהן כדי שלא יתלכלכו בגדיהן. (ובויקרא רבה זאת תהיה תורת המצורע ובסוף פרשת וזכור את בוראך) מהיכן נתחייבו ישראל בזיבה וצרעת וכו' עד רבנן אמרי ממתאוננים הה"ד עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא ר' אבהו אמר לזירנא ובוטנא פי' נפיחא כדגרסינן איידי דצרעת מגופיה מתיילדא נפיחא לי' צרעת ומשוית ליה כך (במגלת איכה) שרתי במדינות והיא בטנא תרתין כלומר שני בנים בבטנה בטנא תרין מנהון את ידע אמר ליה חמית מרבועיתא בארעא תרתין מקום שרבצה בקרקע עשתה ב' רשומין שם. שורו עובר ולא יגעיל (איוב כ״א:י׳) תרגומו תוריה מבטין:
בטן [נאהמען איינעס פאהגלס]. אמר אמימר לקני ובטני שריין (חולין סג) בגמרא דסימני העוף שמות של עופות הן:
בטרי [פינגער. קלאען] (חולין עו) אמר אביי ד' בטרי בתורא פירוש ר"ח בטרא טחרא מלשון טחורי זהב ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי' בטרא ד' אצבעות (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינין בטדי):
בטיתא [בעערע איינע פרוכט] (ברכות לו) הוה עובדא ושקליה לניצא דפרחא וחיי בוטיתא (אמר בנימין בנוסחאות כתוב ושקליה לפרחא דבוטיתא ואיקיים בוטיתא) (חולין כט) בגמרא אחוזת דם והמעושנת אמר רבי יוסף האי מאן דאכל י"ו ביעין וארבעין אמגוזין ושב בוטיבא דפרחא ושתי רביעית' דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעק' טליא דליביה פי' בוטיתא הוא אביונות:
בי אבא [גרויספאטער הויז] (יבמות כא) אמו ערוה אם אמו שנייה וגזר על אם אבי אביו משום אם אמו מאי טעמא דכולהו בי אמא רבתי קרו להו פי' לאם אביו אמא רבתי קרו לה כמו לאם אמו אם תתיר אם אביו יבא ליקח אם אמו אשת אביו ערוה אשת אבי אביו שניה וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו מאי טממא כולהו דבי אבא רבתי קרו להו שקורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי כך קורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי אם תתיר זו יבא להתיר זו טעמא מאי כולהו דבי אחבי רבה קרו להו כמו שקורין לאשת אחי האב מן האם דבי אחבי רבה כך קורין לאשת אחי האם מן האב ואם תתיר זו יבא להתיר זו: [הפלאה שבערכין]בי אבא (יבמות דף כ"א). אמר רבא אטו כולהו כו' אמו ערוה אם אמו שניי' וגזרו על אם אביו משום אם אמו כו' דכולהו בי אמא רבתא קרו לה וכו' טעמא מאי דכולהו בני אחבי רבה קרו לה וכו' עכ"ל לפנינו איתא דודי קרו להו וז"ל רש"י ה"ג כולהו דבי דודי קרו להו ולא גרסי' רבתי. וגירסת רבינו כפי התרגום על דוד אחבוה:
בי אבדן [איינע ביבליטעק] (ע"ז יז) מאי טעמא לא אתית לבי אבידן אמר להו ר"א ב"ר פרט' זקן אני ומתירא שמא תרמסיני ברגליכם. (שבת קיו) רב לא אזיל לבי אבידן וכל שכן לבי נצרופי פי' בי אבגדן חצר ידוע' למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה נביאים וכתובים בלשון הקדש ומפני שאין ידוע מי כתבם או ישראל או זולתן על כן רפיא ביד רבי אבהו להורות עליהן להצילן ובזה בי אבידן נקבצין מכל אומה חכמים ונושאין ונותנין בדברי חכמות ובדיני כל אומה ולשון:
בי בר הבו [נאהמען איינס מאננעס] (ברכות נה) אביי מברך על האור דבי בר הבו. (מציעא כט) תפילין בי בר הבו שכיחי פי' תפילין בי בר הבו שכיח למזבן בכל שעה שהיה אומן ועושה אותן למוכרן (מגילה יח) בגמרא היה כותב אביי שרא להו לבי בר הבו למכתב תפילין שלא מן הכתב: [הפלאה שבערכין]בי בר הבו (ברכות דף נג). אביי מברך על האור דבי בר הבו עכ"ל (לפנינו אית' דבי בר אבוה): עוד שם (ב"מ דף כט). תפילין בי בר הבו משכח שכיחי עכ"ל לפנינו איתא חבו:
בי גזרתא [מיטטעל ווענדע אויס ראהר] דקני שפיר דמי (שבת נ) פי' בין אגודה של קנים וי"א בין מחצלת של קנים אף על גב דלא דצה ושלפה לסכין מבעוד יום מותר לנועצה בשבת בתוך הקנים דסכין נכנס בין קנה לחבירו (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בגורדיתא דקני ופרש"י קני דדקלא:
בי דוגי [פיש פאננע] תותי כבדא (חולין קיא) פי' כלי לקבל דם הכבד הנצלה באש אסור (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בי דוגי בשרא עילוי כבדא ואם תדקדק תמצא שענין אחד הוא): [הפלאה שבערכין]בי דוגי (חולין דף קיא) בי דוגי תותי כבדא פי' כלי לקבל דם הכבד הנצלה באש עכ"ל. לשון רש"י כלי (תחת הצלי) לקבל השומן כדרך שאנו עושין לאווזין נקרא בלשון ארמי בי דוגי:
בי דודי [איינע קאך מאשין דאס פייאר פאן הינטען אין דאס וואסר פון אויבין] בי כורי פירוש בערך מולייר:
בי כווי [צווישין פענסטער] לא הוי חזקה (ב"ב ו) פי' ראובן ושמעון שכנים היו ובנו שניהן עד ארבע אמות מן הכותל ומשם ולמעלה בנהו שמעון לבדו ועכשיו נמצאו בכותל זה בין החלונות להכניס בהן ראשי הקורות מחצר ראובן אינו יכול ראובן לטעון שאלו הם חזקה שלי שחצי כותל שלי שיכול שמעון לומר לא עשיתי בכותלי כך אלא שאם תתן לי חצי ההוצאה לא אצטרך לנקוב במקבות בכותל:
בי מדרי [אבפאלל, איין טיף אורט] (שבת קמה) אמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שדר שדרו לא מצי סליק (בכורות מד) ואמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם י"מ מדרונות של בבל אם משתין עליהן מי רגלים מהדרי לעין עיטם לנהר שבא"י ויהיו שותין ממנו לפיכך לא ישתין אלא על מקום נמוך שיבלע שם המים: [הפלאה שבערכין]בי מדרי (בכורות דף מד). אמר רב פפא לא ישפוך אדם מים לא על גבי חטין כו' עכ"ל לפנינו איתא כלי חרס:
בי מכסי [נהמען איינעס אורט] עד אקרא דתולבקני (מגלה ו כתובות קיב) פירוש מקומות כמו אותו (ביבמות מה) בגמרא המחזיר גרושתו שלחו ליה בני בי מכסי לרבא:
בי מפקתי [בייא דעס אויס גאנג] (שבת קלד) פי' אין ידוע נקב שבגיד וי"מ מקום שמוציא הרעי (אמר בנימין בנוסחאות כתוב מפקתיה):
בי נצרפי [איין פערזאמלונג פאן גייסטליכע] (שבת פ') פי' בי נצרפי היה כמו בי אבידן שפירשתי למעלה מיהו בני נצרופי היה עבודה זרה כדאמרינן (ע"ז מח) אי זו היא אשרה אמר שמואל כגון דאמר הני תמרי להוון לשיכרא דבי נצרופי:
בי סרסין [איינען נאהמען] (בב"ב ל) ההוא דאמר ליה לחבריה כל נכסי דבי סרסין מזבנינא לך (ושם ק"ס) (אמר בנימין דבי בר סיסין כתוב):
ביאה [גשרייא וועה] (יבמות צט) ביאה מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל (יומא סט סנהדרין סד) אמר רב יהודה ואי תימא ר' יוחנן בייא בייא היינו דאחרביה להיכלא. (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמרו החיה והעופות ובהמה ביאה עוברת עלינו שאלו חוטאין ואלו מתים. (וברגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני) ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימין לעבד אנחנו מכרנו את אחינו לעבד לכך נתחייבו להיות עבדים אבל בנימין לא היה לו עסק בדבר זה. (ובאשה כי תזריע בפ' או בשר) אמר הקב"ה לירמיה ראה מה עשו לי בני הביאו לי מצורע וסומא לתוך ביתי צווח אני ביאה עליה. (ובסמ' לבנים אתם) אמר להקב"ה בייא אתה מעביר עלינו שישראל חוטאין ואנו לוקין פי' זעקות על עוות הדין: (אמר בנימין פירוש בלשון יוני בייא עול ועוות דין ובייא בלשון יוני ענין צעקה): [הפלאה שבערכין]ביאה (שמות דף צז). ביאה מאח דהוא אב והוא כו' בגמרא שם בייא:
בייכה [פלוידער טאש] (בב"ר פ"ח) ותאמר שכבה עמי הומיה היא וסוררה בייכה היא וטעיה:
ביין [פאלים, צווייג, לולב] (בפסיקתא דסוכ' ובילמדנו בשור או כשב או עז) מי שנוצח נוטל ביין פירוש מסתברא ענין כידון (אמר בנימין פירוש בלשון יוני לולב וכף תמרים והיה מנהג ליתן ביד המנצח כף תמר לאות נצחון):
בין [געטריידע. קערנער] (שבת סז) שב ביני כמונא פי' ז' גרגרים כמון אי בבינתא לא משכחא ליה (בב"ב יח) פי' הזרע שעל הירק בעת שנעשה קשה פי' אחר אי משום ביניתא גרעינין דחרדל ליכא למיחש דאכלי ליה דבורים דכיון שהן דקין מאד לא משכחי להו דבורים בעפר. אי בטרפא הדר פארי כלומר אם אוכלין העלין של חרדל מאי איכפת ליה חוזר וגדל. (גיטין סט) ניזדה' מביניתא דאי לא מנקב להו למעייניה פי' יזהר שלא ישתה זרע גרגילא:
בין [האאר] (שבת סז) שב ביני מדיקנא דכלבא פי' ז' שערות מזקן הכלב. (ובמ"ק כח) וחכמים אומרים עד חצות (ברכות ח) כמישחל ביניתא מחלבא. וחשאי מביניתא דרישי ועד טופרא דכרעאי (שבת קח) בגמ' יינומלין. ביניתא ממזיה (יומא סט) משתמט ביניתא (מציעא פד). אריש ביניתא בעי למיקם (נזיר לט) בגמ' דסתם קולע אל השערה ולא יחטיא תרגום בבינת שערה:
בין [זא וואל] בין זכאי ובין תייב בשבועה לא תיעול (בויקרא רבה פרשת אל תהי עד חמס והוא עד). בין השמשות (ברכות ג') רבי יהודה סבר בין השמשות טובא הוי וכי טובלין מבעוד יום טובלין ור' מאיר סבר לה כר' יהודה דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו (שבת לה) אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין בו למאן אילימא לר' יהודא ספיקא הוא אלא בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי כהנים טובלין בו פשיטא מהו דתימא בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדרבי יהודה קא משמע לן דשלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשות דרבי יוסי (נדה נג) הך תנא סבר שלים בין השמשות דרבי יהודה ומתחיל בין השמשות דר' יוסי והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדרבי יהודה:
בינא [וויידע] (גיטין נב) שזרבינא ובינא ואסא דרא פירוש ערבה:
בינא [בלוט איגל] (שם גיטין נז) שב ביני דמיא פירוש עלוקה:
בייר [גרעבר] (שביעית פ"ג) לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן פי' בייר חופר בורות בלן בעל המרחץ ספר גלב ספן מלח:
בירה [בורג פאלאסט] (פסחים עט) במשנה ושורפין לפני הבירה מעצי המערכה (יומא ב) בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים (במדות בפרק קמא) במסיבה ההולכת תחת הבירה פי' תחת המקדש (ב"ב נ) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה. (ושם סא) דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה (שם קמו) וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא פי' פלטורין:
בית [הויז] ובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו (יומא יב) פירש מי שאינו מכניס אורחין בתוך ביתו אלא ביתו מיוחס לו ולא לזולתו פירש אחר שאינו משאיל כליו לאחרים נגעין באין בביתו. ביתא בוא ואיתיב (שבת עו) ביתא מיתבי יתיב. (ב"ב צו) (ובב"ק כא) פירש בית שדרין בו בני אדם הוא מיושב ואינו חרב ואפילו אישתמש בתיבנא ובציבי חרב ולמאן דאמר משום שאייה היינו בית שאין משתמשין בו כלום האי כיון דאישתמש בתיבנא וציבי לא חרב אחד לתקן את הבית (נדה יד) פי' אותו מקום: [הפלאה שבערכין]בית (שבת דף עז). ביתא דיתבא יתיב עכ"ל לפנינו איתא מיתבא:
בית אב [שטאם, הויז פאמעילע] (יומא ו) היכא דאיכא טומאה וטהרה בההוא בית אב פי' בית אב כדתניא (בתוספ' תענית בפרק שני) ד' משמרות עלו מן הגולה וכו' עד עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בבתי אבות וכו' עד משמר שיש בו ז' בתי אבות כלומר ד' משפחות כדכתיב בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר כל בית אב מקריב יומו הקבוע לו משמר שיש בו שמונה מקריבים ו' בו' ימים וב' מקריבים יום אחד וכו' וכבר פירשתי בערך אנשי:
בית אבן כבר פירש' באבן:
בית אל [נאהמען איינר שטאדט] (בב"ר) ויאמר שלחני אמר רב הונא בסוף אני אגלה לך ואם יאמר לו הקב"ה למה גלית אומר לפניו רבון כל העולמים בניך גזרו גזירות ואין אתה מבטל גזירתן ואני יכולתי לבטל גזירתן אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף שמך ואני עומד שם הה"ד בבית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו. וירא אלהים אל יעקב (ב"ר פ' עג) רבי ברכיה בשם ר' לוי מי מקים דבר עבדו אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים אלא מלאך אחד שנגלה על יעקב ואמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם שנאמר בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו ונגלה עליו הקב"ה בשביל לקיים דבריו של מלאך. ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה:
בית האילן [איין פעלד וויא ביימר וואקסן] (ב"מ קג) והוא בית השלחין או בית האילן יבש המעין נקצץ האילן:
בית אצבע [האנד שוחא] שוקע (כלים פ' י')ובפ' כ"ו סנדל עמקי) כל בית אצבעות טהורו' חוץ משל קייצים מפני שהיא מקבלת את האוג נקרעה אינה מקבלת את האוג טהורה פי' בית אצבע שלה שוקע בתוכה וזה צורתו. פי' בית אצבעות דבר שעשוי מן עור בתים ומשים בהם אצבעותיו שהיא מקבלת את האוג לפי שבשעה שמקבצין מקבצים עמו האוג ועושין אותו לתוכה:
בית בלע [שלונד] (בריש טהרות) מטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה:
בית במיא [געטטצען טעמפל] (מגילה ו) והסירותי דמיו זה בית במיא שלהן (אמר בנימין בית מוכן לע"ז:
בית בעל [פעלד אין איין טאהל] (בב"ב כח) בית הבעל חזקתה שלש שנים (מ"ק ב) פירוש בית הבעל שדה שהיא בעומק ומלוחלחת אין צריך להשקותה ופי' בגמ' ענין בעולה:
בית בשת [שאם טהייל] (תולין קכב) במשנת עור של בית הבשת פי' עור של בית הרחם:
בית גליא [טעמפל פאן איין אבגאט] (מגלה ו) ושיקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן: (ע"ז מו תמורה כח) בית גליא קורין אותו בית כריא. פי' בית גליא שם גבהות כמו גל מכנין לה בית כריא שתפול לשחת כמו כרו שוחה ואמרי לה גליא לשון שמחה ומכנה לה כליא שתכלה מן העולם ואמרו לה בית גליא גלויה ומפורסמת בית כליא שתכלה ולא תראה. פ"א בית גדיא קורין אותה בית כריא פי' גדיא גדי כריא חזיר בל' יון קורין לחזיר כירי (אמר בנימין פי' אגליא בל' יוני חסד חנינה שפע וזיו ובדו הנכרים שהיא היתה בתולה ומנוה בין האלוהות הנעבדות ופי' אכריא בל' יוני דבר שאין לו חן ואינו מועיל לכלום:
בית גלגול [ווענדעל שטראסע] (עירובין כב ובטהרות פרק ו') ואלו הן שבילי בית גילגול כל שאין העובר יכול ליטול סאה של חטים וירוץ לפני סרדיוט איכא דאמרי כל שאין העובר ומפרשי לה מעוברי דרכים פירוש בית גלגול מקום מדרון וכשאדם טעון משאוי אין יכול לרוץ לא ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. ס"א בית גד גד פירוש שבילי מקום מעבר צר כדמתרגמינן במשעול הכרמי' בשביל כרמיא ופי' משעול משעולה כלומר אין יכול לכנוס עד שיצא חבירו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם בית גד גד מלשון גידוד חמשה ומחצה ואמרי דבי רבי ינאי כל שאין העובר יכול ליטול סאה של חטין וירוץ לפני סרדיוט. זהו שביל בית גד גד כלומר מקום צר:
בית דבח [שלאכט הויז] (פסחים כו). בית מטבחים פירוש דם ומים מצוים בבית המטבחיים תמיד בית מדבחיא דם ויין ומים ושמן הדם נזרק והמים מתנסך וכן היין והשמן קרב עם הקמצים:
בית חלף [בעהלטניס פיר שלאכט מעסער] (יומא לו) על ירך המזבח צפונה אבל מבית החליפות ולפנים פירוש ואותן כלפי דרום נקרא בית החליפות ששם מצניעין סכיניהן והכל מודים שדרום הוא ופסול לגבי שחיטת חטאת:
בית חץ [פפיילען שאכטיל] בית החצים (בכלים פרק י"ו) פי' קוקורא:
בית יד [האנד שוחא] (שבת כו) עשתה לו בית יד מהו פירוש בית יד שעשתה לידה כדי שתכס' אותה כדי שתדביק מוך לנדתה ולא תגע בו ולא תטנף בו בית יד אונקלי (מגלה כה) פי' אצילי ידיו (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בית אנקלי):
בית כסא [לייב שטול] (ברכות כא) לא שנו אלא בית כסא קבוע פי' מקום שהוכן לבני אדם להפנות בו לגדולים וכל שכן להשתנה מדרון מקום שהמים נמשכין ויורדין ואינן נקוין ולא נבלעין במקומן. עראי מקום שנזדמן לאדם בהליכתו בדרך ונפנה או השתין מים בו. הני בתי כסא דפרסאי כסתומין דמו (שם כז) פירוש שעושין חפירות בקרקע עמוקות שיורדת צואה לתוכן:
בית כפרת [דאס אללער הייליגסטע וויא דיא צעהן גיבאט שטעהן] בד' מדות ואחד לאחורי בית הכפרת פי' אחר שומר היה אחורי קדש הקדשים ששם ארון וכפרת:
בית לגין [פלאשען שאכטל] (כלים טו) בית הלגינין ובית הכוסות אע"פ שלא ניקב טמא מבפנים שכן מקיימין פי תיק של כלי חרש לגינין מלשון לוג שמן (אמר בנימין בלשון יוני ורומי כדי חרש:
בית מים [אורין הויז] (מגילה כו) וחכמי' אומרי' מוכרים אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים פי' בית שמייחדן להשתין:
בית נגר [שליסעל בייטעל] (כלים בפרק י"ו) בית הנגר ובית המנעול ומקום המזוזה (אמר בנימין תיק שמכניסים בו המנעול):
בית סאה [איין פעלד מאס] (כלאים בפ"ב) בנופל לבית סאה. (עירובין יח) רבי יהודה אומר עד בית סאתים פירוש מקום שראוי לזרוע בו סאה נקרא בית סאה לזרוע בו סאתים נקרא בית סאתים והוי חמשה אלפי גרמידי בתבריתא דילפינן מחצר המשכן דהויא ה' אלפי גרמידי דכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים חמשים פעמים מאה הוי חמשה אלפי גרמידי:
בית שאור [אין גיפעס וואס מען דאס זויערטייג פארמישט] (פסחים לג) כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל וחמוצו קשה אמר רב אסי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי פירוש כל כלי עץ שנשתמש בהן בצונן חמץ משתמש בהן בצונן מצה בלא הגעלה דכיון דצונן הוא לא בלע חוץ מבית שאור כלי שעושין בו שאור לחמץ העיסה כיון דחריף היא כרותח הוא ובלע ואין משתמש בו אלא בהגעלה. ובית חרוסת כלי שעושין בו כל השנה חומץ וציר כדי ללפת בו פת ומחמת תריפות בלע הכלי ואין משתמש בו מצה אלא בהגעלה. (כלים בפרק ח) תנור בית שאור מוקף צמיד פתיל פירוש כלי חרס עשוי להניח בו שאור והוא צמיד פתיל: [הפלאה שבערכין]בית שאור (פסחים דף ל) אמר רב אסי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי פי' כו' ובית חרוסת כלי שעושין בו כל השנה חומץ וציר כדי ללפת בו את הפת ומחמת חריפות בלע הכלי ואין משתמש בו מצה אלא בהגעלה עכ"ל וז"ל רש"י בית חרוסת כלי שנותנין חומץ וכל דבר שיש לו קיוהא ורגילין ליתן בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות השנה והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי ולשון חרוסת קיהוי אייגי"רוש בלע"ז:
בית עליה [אבר שטאק ווערק] (סנהדרין ז) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו אמר רב יהודה אפילו בין בית לעליה פי' צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העליה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלי' בתחתון (ב"מ קיז) רבי נתן אומר בעל הקרקע נוטל ב' חלקים ובעל העליה נוטל שליש קסבר כמה מפסדא עליה לבית תילתא תילתא בעי למישקל. ובין גרו אמר רב יהודה בין תנור לכירים פי' צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן המעזיבה שתחת התנור וכמה הרחקת הכירה וכיוצא בדינין הללו ולא יהיו בעיניו כבזויין מפני שהן בלא נשיאת ממון ובלא נתינת ממון אלא צריך להתעסק בכולן כמו שהן מפורשין בפרק לא יחפור: [הפלאה שבערכין]בית עליה (סנהדרין דף ז'). ובין גרו אמר רב יהודה אפי' בין בית לעליי' עכ"ל (עיין קונטרס סי' ס'):
בית פאגי [אין ארט נעבען ירושלים] (פסחים סג) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה. (פסחים צא) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו. (מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי' חומת בית פאגי היא חומת ירושלים (אמר בנימין בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים): [הפלאה שבערכין]בית פאגי (פסחים דף ס"ג). השוחט את התודה ולחמה חוץ לחומה לא קידש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי וכו'. (שם דף צ"א). כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה דף מ"ה. ובסנהדרין דף י"ד). מצאן אבית פאגי. פי' חומת בית פאגי היא חומת ירושלים עכ"ל. ובמוסף (א"ב בלשון יוני פירושו אכילה וכו' עכ"ל) וז"ל רש"י בית פאגי. היינו מקום חיצון שבירושלים. וכן לשון רש"י (לקמן דף צ"א). אמנם (במנחות צ"ה) ז"ל רש"י וכשרות בבית פאגי. בכל ירושלים. ובסוטה ז"ל רש"י כל שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים קרי בית פאגי ולי נראה שהוא לשון חבישה כמו שקורין ציגלא של עיר כמו חמרא ובית פאגי (ב"מ דף ט) בשטדי"דור' בית ראש של אפסר קורין כן. וז"ל רש"י (סנהדרין י"ד). בית פאגי מקום לפנים מן חומת העיר ונידון כירושלים לכל דבריו. (ובב"מ צ'). ז"ל רש"י בית פאגי היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי בית פאגי ונראה לי שהוא לשון כבישתא של עיר שונגל"א בלע"ז כדאיתא בפרק קמא (דף ט) זה קנה חמור וזה קנה בית פגאמה (ונ"ל זה קנה חמור ובית פגיה וכך הגהתי בגליון) (ולעיל בב"מ דף ט') אהא דאמר זה קנה חמור ובית פגיה ז"ל רש"י קיבצ"ייל בלע"ז מה שבראש חמו' וכו'. וז"ל רש"י (מנחות ע"ה). חוץ לחומת בית פאגי היינו חוץ לחומת הר הבית. והנה סתירות רש"י בפירושו על בית פאגי נראה בעליל. ולכן אפשר עפ"י ההכרח לומר דס"ל לרש"י דחילוק יש בין פאגי ובין פגי. אחד שהוא לפנים מחומת ירושלים ואחד שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים. ועדיין צ"ע דהא סוגיא דסוטה ודסנהדרין ענין אחד להם ואפ"ה פי' רש"י בכל דוכתייהו באופן הסותר לאידך. ודע ז"ל פי' המשניות להרמב"ם (במשנה ג' פ"ז דמנחות) והנכון אצלי שבית בגים הי' המקום שאופין בו המנחות ולכך קורין אותו בית בגים מגזרת מפת בג המלך והוא קרוב להר הבית והוא חוץ ממנו בלי ספק כמו שנתבאר בגמ' דסנהדרין עכ"ל. וכן העתיקו הרב ברטנורה בזה"ל לחמה חוץ לחומה. בגמרא מוקמינן לה חוץ לחומת בית פאגי רבותי פירשו חוץ לחומה חיצונה של ירושלים ורמב"ם גורם בית באגי ומפרש שהוא מקום קרוב להר הבית אלא שהוא חוץ לחומת הר הבית ושם אופין המנחות ועל שם כך היו קורין אותו בית בגי לשון פת בג המלך עכ"ל. ועיין עוד (במשנ' ב' פרק י"א דמנחות ומ"ש התי"ט שם). אבל לא הערו ממה שכתבתי לעיל כלום. (ועיין מ"ש רבינו לקמן ערך פג):
בית פך [דער אורט וויא דיא עהל פלאשין הינגעשטעלט ווירד] (בכלי' פרק חמישי) תנור תחילתו ארבעה (שבת מח) בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמאים במגע ואין מטמאים באויר דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר פי' בית הפך מקום שמשימין שם פך של שמן. בית התבלין מפורש למטה בסוף זה הפרק. בית הנר מקום עשוי בבירה לשום בו הנר להאיר הבירה: [הפלאה שבערכין]בית פך (בכלים פרק ה'. שבת דף מ"ח). בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבבירה וכו' פי' בית הנר מקום עשוי בבירה לשום בו הנר להאיר הבירה עכ"ל. צ"ל שבכירה וכן בבירה הבירה דלקמן צ"ל בכירה הכירה:
בית פרס [פור הויז דעם גראבינס] (פי"ג באהלות) החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא המענה מאה אמה. (במ"ק ה) והא דתניא שלשה בית הפרס הן שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושדה בוכים מאי שדה בוכים רב יהושע משמיה דעולא אמר שמפטירין בה מתים טומאת בית הפרס דרבנן (ברכות יט חגיגה כ פסחים צב) האונן והמצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת (אמר בנימין פי' בל' רומי חצר בית הקבר ומקום פנוי בין הדרך ובין בית הקברות):
בית צבט [האנדפאס] (חגיגה כב) אחורים ותוך ובית הצביטה בתרומה אבל לא בקדש פירוש רבי יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אוזן הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו באזנו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ושמואל פירוש מקום שצובטו מן ויצבט לה קלי כמו במקום שתופסו וכן משמע בית הצביטה מקום שאוחזו באצבעותיו: [הפלאה שבערכין]בית צבט (חגיגה דף כ"ב). אחוריים ותוך ובית הצביטה וכו' פי' ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אוזן הכלי וכו' ונקיי הדעת משנין וכו' אלא שותין מאצל האוזן וכו' עכ"ל (עיין פי' רש"י ותוספת שפירשו באופן אחר):
בית צואר [האלז כראגען] (שבת מח) מתירין בית צואר בשבת אבל לא פותחין פירוש אם קשור בחוט שהוא יכול להתיר מתיר אבל אין פותחין לכתחילה:
בית רובע [קוואדראט אוס זאאט] (פיאה בפ' ג') רבי אליעזר אומר קרקע בית רובע חייב בפיאה פירוש דיליף שדך משדך מכלאים דגבי כלאים רובע בעינן כדתנן בכלאים (בפרק כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט) רבי יהושע אומר בעושה ב' סאתים דיליף שדה שדה מושכחת עומר בשדה ותנן גבי סאתים (בפרק ו' בפיאה) קמה שיש סאתים ושכחה אינה שכחה וכן עומר נמי רבי טרפון אומר ו' על ו' טפחים שיכול לזרוע בה ה' זרעונין בערוגה זה פי' רבי דניאל ז"ל (בית רובע בית רובע הקב) מצאנו (בתוס' כלאים) רובע הקב עשר אמות ומחצה על עשר אמו' ומחצ':
בית שער (עירובין עה סוטה מג) בית שער אכסדרה ומרפסת פי' יש למגדלים ב' שערי' זה לפני' מזה והריוח שבאמצע נקר' בית שער:
בית שקע [לאמפע רינע] (בסוף פ' ב' כלאים) ובית שקעו של נר מטמא באויר פי' כלי נחושת והוא משוקע ומניחין אותו למעלה מן הפרח של מנורה ועל אותו כלי מניחין הנר והוא לשני דברים אחד שלא יתלכלך הפרח של מנורה ואחד שיקבל השמן הנשפך מן הנר:
בית תבל [געווירץ האזע] (בפרק ב' בכלאים) בית תבלין של חרש פי' כלי חרס הוא ויש בו בתים הרבה כדי לשום בו תבלין לבד לבד:
ביתא [דער צווייטער באכשטא] משנת שקלים (פ' בשלשה פרקים) יונית כתוב בהם אלפא ביתא גמלא פי' שם אות שניה של יונים:
ביתוסין [אין אנפיהרער פאן איינר סעקטע] (שבת קח) שאל ביתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה. (מנחות סה) שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר שבת פי' בייתוסין תלמידי בייתוס ומפורש באבות דרבי נתן ב' תלמידים היו לו לאנטיגנוס איש סוכו ושמם צדוק ובייתוס ושנה להם אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו' והלכו ושבו לתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם ולא אמרו פירושו עמדו ודקדקו אחריהן אמרו אילו היו יודעין אבותינו שתחיי' המתים ומתן שכרן של צדיקים בעולם הבא לא היו שונין כך עמדו ופירשו מן התורה ואמרו מסורת ביד פרושים לצער עצמן בעולם הזה ולעולם הבא אין להם שכר ויצא מהם שני משפחות רעות צדוקים ובייתוסין ונקראו צדוקין לשם צדוק בייתוסין לשם בייתוס:
ביתור [נאהמען איינער שטאדט] (בסוף חל') נתאי איש תקוע הביא חלה מביתור פי' שם מקום:
בייתות [הויזטהירע] (שבת מה ושם קנז ביצה מ) אבל משקין ושוחטין את הבייתות אלו הן הבייתות הלנות בעיר והמדבריות הלנות באפר:
בך [בשטירצט זיין ויינין] (באהלות בפרק שדה בוכי'): (מועד קטן ה) מאי שדה בוכים רב יהושע משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בו מתים ופירוש שדה מיוחד בין שני מקומות ומנהגם לשם מוליכים המת אנשי מקום זה ובאין הדרין במקום אחר ששם בית הקברות ונוטלין אותו מהן ומוליכין אותו וקוברין אותו במקומו ואמר עולא משום יאוש בעלים נגעי בה גזירה שמא נדלדל ממנו אבר ונפל לשם ולמה נקרא שדה בוכים שדה שמפטירין בו מתים שכן דרך כשמתוועדין אלו עם אלו כולם בוכים. ובאת להם ממול בכאים תרגומו אילניא:
במיאר [וועבער שיף] (שבת צו) שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעה ויש שגורסין בוכיאן פי' הקנה שהחוט של ערב תלוי בו שזורקו האורג לתוך היריעה לרחבה להארג בכלל היריעה ואותו מקום שנארג בו החוט נקרא נפש המסכת והוא כעין לכתא ומתנא ופי' לכתא עץ קטן כמו זרת שחקוק באמצעו מקום לאגוד בו מתנא שהוא חוט חזק. פי' אחר לכתא ומתנא קנה קשור בחוט ארוך שכשיזרקנו לא יאבד אלא מושך בחוט והוא נמשך אחריו:
בכן [מערזערקיילע. שטייסיל] (שבת עז) מאי בוכנא בוא ואכנה. (עירובין קב) אמר ליה בכנא קא אמרת. (ביצה יד) רב ששת שמע קל בכנא (סוכה לה) תני רב יוסף ניטלה בוכנתו. (נדה נב) אנא בוכנא דפרזנא. (חולין לו) בכנא ואסיתא פי' בכנא עלי אסיתא מכתשת וראש הצלע משופה כמין עלי ובחוליה חקוק כמין מכתשת משני צדדין ושני ראשי הצלעות נכנסין בהן: (ובב"ק צג) ועשאן כלים בבוכני דהיינו שיפן: [הפלאה שבערכין]בכן (סוכה דף ל"ה) ניטלה פיטמתו תני רב יוסף ניטלה בוכנתו עכ"ל עיין לקמן בערך פטם:
בכר [ערשטלונג] (יבמות כד) תנו רבנן והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת יקום על שם אחיו לנחלה. (תרומות פ"ד) בג' פרקים משערין את הכלכלה בבכורות ובסייפות ובאמצע הקיץ פי' בבכורות אביבו' בסייפות אפילות:
בכרא [וואל. אנהעהע. פורמויער) ואטפתא וארכבתא כבר פירש בערך ארכבתא:
בכריא [ווילדע רארדע האזעלווארץ, איין ברעך מוטעל] (בשביעית פ"ו) הערקבנין והחלבצין והבכרייא בלשון ישמעאל כנגר (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין עשב ושרשו נודף כקנמון ובו היו עושים שמן ערב והעשב מנגד הכשפים):
בכושרות [טהרענען אונ געזאנג] (בילמדנו בריש כי תשא) מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות דלא בעי בכי ודבעי אמר שירה:
בל [מישען. מענגן] (זבחים קיב) היוצק והבולל והפותת (מנחות יח) זו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה. (ובדמאי בפרק הלוקח מן הנחתום) בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל ס"א בורר ונוטל (ר"ה יג) ר"ש שזורי סבר יש בילה: (וב"ב פא מכות יב חולין פג) כדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו פי' כל מנחה ראויה לבילה והיה עד ס' עשרונים אין בילה מעכבת בה אלא אע"ג שלא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כלומר מנחה מרובה שהיא יותר מס' עשרונים ולמעלה בילה מעכבת בה הלכך פסולה:
בל [ראטסהער] בולי ואיסטרטיגי כבר פירשם בערך אסטריגי ובערך בוטי. (ובויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת רפאני ה') ויגל את מסך יהודה גלו בולאות גלו דוכסיא:
בולי [ראטהס, פערזא מלונג] (בב"ר) בשעה שיוצא תהא בולי ודימוס יוצאין עמו פירוש חילות הם (אמר בנימין פי' בלשון יוני אנשי העצה וקריאי העדה ופי' דימוס המון העם ואלו שני ערכין מענין אחד):
בל [טוך. געוואנט] (חולין קה) כי סליק רבי זירא אשכחינהו לרבי אמי ורבי אסי דקא אכלי בבלאי חמתו'. (מנחות פרק ג') פי' כרכי ידייהו בחמת ישן ואכלי בלא נטילת ידים תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בדרב ושמואל כלומר דסבורין אתון דרב אכיל בלא נטילת ידים במפה הא קאמר ליה דעתי קצרה עלי כלומר נטלתי ידי אלא מה שאני אוכל במפה דעתאי אנינא איני יכול ליגע באוכל:
בל [הארץ]. (בדניאל) ועל דניאל שם בל פי' לב בחלוף אותיות:
בלבל [פערוויררונג] תרגום שם בלל תמן בלבל):
בלבס [צוויבעל, קנאבל] בולבוסין הנמכרי' בקיסרין (עיין ערך בלפסין):
בלגה [נאהמען איינע פרוא] לעולם חולקת בדרום (סוכה נז) פירוש בלגה שם המושמרה ומסקנא דשמעת' מפני ששהתה ולא באה בשבת במקדש לעבוד עבודתה קנסוה רבנן בחילוקה ובטבעתה ובחלונה פירוש בחילוקה שתחלוק בדרום לעולם ותצא לפיכך בלגה נראית יוצאה. לעולם טבעתה קבועה פירוש שהיה לכל משמר טבעת של ברזל קבוע בקרקע שמשימין שם ראש השור ואינו יכול לזוז משם שהטבעת רחבה מלמטה וצרה למעלה כנגד ראש השור ולא היו נטרחים לאוחזו ביד וטבעת של זו קבועה שלא כדרכה שלא היה הרחב מצד השוחטין ואינן יכולין לשום ראש השור בתוך הטבעת ולכל משמר היה לו חלון לתת בהן הסכינין ששוחטין בו ולזו סתמו חלונה שלא היה מקום שישימו הסכינים אלא בידם שיהא להם טורח וזילות:
בלדר [פאסטרייטע קאריר] (בב"ר פרשת ויכלו) עבר חד בלדר ונכשל בה. (ובויקרא רבה באחרי מות פרשה ע"ט) ויתרון ארץ עבר עלה חד בלדרין מן מלכותא ונכשל בה. אתא חד בלדר וחמאה וחמדה ונסבה. (ובכי ימוך אחיך בסוף פר' אשרי משכיל אל דל) בתר יומין עבר חד בלדרין דמלכותא וחמאה והא אינון עבדין כהדין מטכסא. ספר אחר חד מן רברבני (אמר בנימין פירוש ברדר בלשון רומי רץ וציר ובמלות נכריות אותיות למ"ד ורי"ש מתחלפות):
בלזם [טאנץ. באלל] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פרש' אל תרא יין) כיון שבנה שלמה בית המקדש ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין והיו שם שתי בלוזמאות אחת שמחת בית המקדש וא' שמחת בת פרעה (אמר בנימין פי' בלשון יוני מחול וחברת אנשים מרקדים ושמחים):
בלט [איינע ארט פרוכט וואס טערעבינטהע הייסט] ויקח תרזה ואלון תרגום ונסיב תרז ובלוטי אלונים מבשן. תחת האלון תרגום בלוטין (בר"ה כג) אלונים בלוטי. (מנחות סג) בית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכשבצק מונח לתוכו דומה כמין תפוחי הברתיים וכמין בלוטי היונים פירוש פירי האלונים:
בלט [הערפארראגען. העכער זיין] (סוטה כ) פניה מוריקות ועיניה בולטות. לחיה בולט (עירובין ה) חותמה בולט (ר"ה כד) בולט כדינרי זהב (גיטין כ) משנטל הארון הא כיצד דוחקין ובולטים ויוצאין כמין שני דדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין (יומא עג) כיצד נעשה ר' יוחנן אומר בולטת ריש לקיש אמר מצטרפת. (ובב"ב צט) ודילמא בולטין כתרנגולין הוו פירש ר"ח בולטין נובעין כלומר צומחין כצמחין שצצין ויוצאין כגון כנפי התרנגולין כשפושטין אותן מתחברו' קצות כנפיהן ונראין כפיקא בולטה כמו חותמ' בולט. (חולין עו) בליטי הוי צומת הגידין:
בליוט [ראטהס הערר] (יומא ח) לשכת בלוטי היתה פירוש חכמי העצה ולשון יון הוא. (ובב"ר) ויירא יעקב מאד ויצר לו פלן עתיר נעבדיניה בוליוטוס. (ובמגלת איכה יעיב) אמרו בוליוטוס של בני ירושלים דאת בעי מתעבדא ארכונטוס או בוליוטום. דרכי ציון אבילות מבלי בורגנין מבלי בוליוטוס. ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני ויהי בימי אחשורוש החרש והמסג' אלף אלו הבוליטיס: [הפלאה שבערכין]בליוט (יומא דף ח') לשכת פלהדרין לשכת בליוטי היתה עכ"ל לפנינו איתא בלוטי:
בליעל [צוכט לאזער] (סנהדרין קיא) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך פי' בגמרא בנים שפרקו עול שמים מצוארן. פ"א בל יועילו:
בלולון [פענסטער] היו פתוחין בעליות בית קדש הקדשים (במדות בפ' פתחו של היכל). פירוש ארובות (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב ולילין):
בלם [בינדען. צשנורען פאן צוים אונד געביס]. (בכורות מג) חרום חוטמו בלום. בלם ליה אומצא (בפרק כל הבשר) בסוף הלכה העוף עולה: (נדרים סו) רבי אליעזר אומר פותחין חיטמה נאה בלום הוא: (חולין פט) תולה ארץ על בלימה אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעה מריבה. פירוש חוטמו בלום סתומין נקבי חוטמו:
בלם [מליל קארב, נאזענשלאס] (בפסיקת' דזכור) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום הסוס הזה את ממתגו והוא בולם משכשכו והוא בולם וכו' פירוש מבעט:
בולמיס [הייס האנגר]. (יומא פג) במשנת מי שאחזו בולמוס. (ובב"ר) וישא לוט את עיניו כל מי שלהוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו פי' בלשון יון גרונו של שור כלומר זה החולה אוכל הרבה כלחוך השור וי"א לשון לע"ז הוא למי שאוכל הרבה קורין לו בולימ"ו (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי פוגת נפש מפני רעב עד שידיו ורגליו של אדם קרים ופניו ירוקים וחושיו נחלשים עד כמעט לא נותרה בו נשמה ונעתקה מלה זו לחושק חזק של דברים אחרים):
בלן [בעדער] לא לבלן ולא לספר (בפרק ח' בשביעית כלל גדול). נתנה לבלן (מעילה כ ובב"מ מח ובזבין בפרק רבי יהושע) רבי יוסי אומר אף על קורות הבלנים טהור פירוש אם נמצא שרץ במקום שיושב בעל המרחץ שמשמש לבני אדם ומדליק האש של מרחץ טהור (אמר בנימין תרגום בפסוק ויקח המן את הלבוש ובלאניא דאסחי יתיה פירוש בלשון יוני בעל המרחץ):
בלן [פפייל. ווארף שפיעל] (בכורות מג) הבילין והלפתן פירוש דומה לאובלא דדנא שהוא משופע וחד למעלה (אמר בנימין פי' בלשון יוני חץ וכל דבר שהוא חד למעל' ולי נראה גרסת כילון יותר נכונה עיין שם): [הפלאה שבערכין]בלן ב' (בכורות מו). הבילן והלפתן פי' דומה לאובלא דדנא שהוא משופע וחד למעלה עכ"ל. ובמוסף (א"ב פירוש בלשון יוני חץ וכו' ולי נראה גירסת כילון יותר נכונה עיין שם) לפנינו איתא הכילון. (ובגמ' דף מ"ו). כילון דדמי רישא לאכלא וז"ל רש"י לאכלא. לכיסוי של חבית מלמעלה שחד מלמעלה ורחב מלמטה וחבירו (בסנהדרין כ"ח). כאכלא לדנא. וכן לשון הרב ברטנורא הכילון שראשו חד מלמעלה ורחב מלמטה ודומה לכיסוי של חבית שקרוי אכלה ולכן נקרא כילון. אמנם הרמב"ם (בפירוש המשניות) כתב בזה"ל כילון נגזר מן אכלה ואכלה הוא כלי ארוך ששואבין בו היין מן החבית וענין הדמיון הזה שיהא אמצע ראשו בולט גבוה למעלה: ולכן כתב בחיבורו (פ"ח מהלכות ביאת המקדש דין א') מי שאמצע קדקדו עולה באמצע למעל' כמו ביצה. וכתב הכ"מ דהיינו כילון עפ"י פירושו של הרמב"ם בפי" המשניות. ולכאורה לפירושו של הרמב"ם של אכלה שהוא כלי שצוארו ארוך הא דאיתא (בסנהדרין ך"ח) אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אכלה לדנא (פי' רש"י ולא דמו ראובן ושמעון להדדי אלא כי אכלה לדנא כמגופה שאינה דומה לחבית) צריך אני לפרש דהיינו נמי הכלי שצוארו ארוך ששואבין בו היין מדנא שהוא חבית. או מוטב לומר דגירסת הרמב"ם בסנהדרין היה כמו גירסת רבינו הערוך לעיל בערך אבלא וס"ל להרמב"ם דאובלי היינו כיסוי חבית ודלא כפי' רש"י (בסנהדרין ובבכורות) דאכלא הוא כיסוי או מגופה של חבית. ומעתה רבינו שפירש דמה שאמר בגמ' דדמי רישא לאובלא והיינו כיסוי של חבית (כמו דאיתא בסנהדרין הנ"ל) שפיר נגזר בילון מן אובלא:
בלן [פורהאנג] (כלים פרק ב') סדין שהוא טמא מדרס ועשאו בילן טהור מן המדרס. ויש הרבה וילון והנה בערך וילון ופירוש מסך ובלעז ויל"ו (אמר בנימין כן שמו בלשון רומי):
בלני [טייטלין. אייכל פערמוגע פרוכט]. (ירושלמי דברכות פרק כיצד מברכין) כהדין דשתי חמר בתר בלני פירוש בלשון יוני שם כללי של פרי עץ ארז וגם הערמונים נקראו כן ושתיית היין אחריהם ממהרת עכול שלהם באצטומכא ולכן היין עיקר ומברכים עליו:
בלנטיא [בייטיל. זאק]. (ספרא פרשת בהר סיני בפסקא לא תעבד בו עבודת עבד) שלא יטול אחריך בלנטיא פירוש בלשון יוני שק ואמתחת מוליכין בו דבר מה:
בלנרי [באדע טוך] (ירושלמי מועד קטן) פרק אלו מגלחין בלנרי נשים פירוש מטפחות של בית המרחץ עיין ערך בלר:
בלס [שלעכט. געמיין. פערעכטליך] (שבת עו) שכן עני אוכל פתו עיסה בלוסה פירוש שאינה נקייה ואין מנפין אות' יפה וסובה ומורסנה מעורב בה. (ובפ"ט דמקואות) על הנקיים חוצצין על הבלוסין אין חוצצין פירוש בלוסין כמו מלוכלכין כמו עיסה בלוסה. (ובב"ר פר' כט) אמחה את האדם למלך שהיו לו אוצרות בלוסין והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך כלומר עינו של מלך רעה מה עשה המלך פתח להן את המאושרים שבהן ומלאו כל המדינה סריות (אמר בנימין פירוש בלשון רומי דבר נבזה):
בלס [זענקבלייא, פפייל, ווארף שפיז, שטערן. הוממעלגעשאס] התם בבלוסא (שבת קנד) פירוש חתיכות גדולות של זכוכית כדכתי' ברזל עשות (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן בכולסא) (וב"ר פר' יב) אלה תולדות השמים בשר ודם מוסך בולס אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה. (ובסוף פסקא דפרה אדומה) יקרות וקפאון יקיפאון כתיב דברים שהן מוכסין מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צפון לכם כהדין בולוס הה"ד והולכתי עורים בדרך לא ידעו בולוס מראה של זכוכית והוא תרקיי' האמור (בב"ר) לעניין בולס אננקי. וי"א תרקיא הוא זוהר והוא תרגום לשם שבו ואחלמה וי"מ בולוס גל (אמר בנימין פי' בוליס בלשון יוני עופרת הנקשר בחבל ארוך לידע עומק קרקע הים וזה ענין מאמר והולכתי עורים אתן להם בוליס ועוד פירוש בילוס בלשון יוני השמים והכוכבים וזה ענין מאמר צפים לכם כהדין בילוס ועוד פי' בלוס בלשון יוני חץ וחנית וחרב וזה הענין מאמר מוסך בולס פירוש לוטש החץ ומשחו אם כן שלשה ענינים נפרדים בערך זה:
בלסטר [שליידער שטיינער] (חולין ס) סימני חיה קניגי היה ובלסטורי היה מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים כלומר משה לא היה לא קניגי ולא בלסטורי וידע סימנם ברוח הקדש. (ובפסיקא דויהי בחצי הלילה ובילמדנו ויהי חשך אפילה) השליך עליהם אבני בלסטרא ברד ובלעז הקשת בליסטר"ו (אמר בנימין פי' בלשון יוני כלי מלחמה אשר בו מורים אבנים וחניתות לרדות החומות ולהרוג האויבים והאיש המורה באותו כלי נקרא בלסטרי וגם הרובה חצים להרוג בהמות):
בלסמון [באלזאם] (ב"ר פרשה ח) וירא יעקב כי יש שבר ומעט צרי בלסם (ותרגום בפסוק הדודאים נתנו ריח איתבסם קדמי כריח בלסמון פי' בלשון יוני ורומי מין שמן ערב והוא ראש שמנים עיין ערך אופופלסמון):
בלספימיסון [גאטטעס לעסטירונג. שמעהונג] (בילמדינו ברך נבות אלקים ומלך) ברך בלספימיסון שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'. (ובצו את בני ישראל את קרבני לחמי) שדי לא מצאנוהו שגיא כח ומי שהוא קורא פסוק זה סובר שמא יש לו בליספומיא שהוא אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח אינו כן אלא אינו בא על בריותיו לפי כחו אלא לפי כחן וכו' פירוש בלשון חירוף ובלעז בלספי"מיאה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי בלספמיסון מחרף ומגדף בלספימיאה חירוף וגידוף):
בלע [שלינד] (חולין מג) איזהו ושט עצמו כל שחותכו וכווץ אמר רבי ירמיה מבלעתא פירוש בית הבליעה וכמה אמר רב אויא פחות משערת' ועדיף מחיטתא. (בסוף מגלת איכה) נפלה עטרת ראשינו בר בריה דריב"ל הוה ליה חד בלע אתא חד ולחש ליה (אמר בנימין גרסא זאת אינה בנוסחאות שלנו אבל היא (במדרש קהלת על פסוק כשגגה היוצא מלפני השליט ובירושלמי דשבת פ' שמנה שרצים) ונראה לי שפירושו חולי בגרון מעכב מעבר המאכל והמשקה (ובמסכת שבת פרק במה אשה) מי שיש לו עצם בגרונו לימא הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד): [הפלאה שבערכין]בלע (חולין דף מ"ג). הי ניהו תורבץ הושט כו' חותכו וכויץ זהו ושט עצמו חותכו ועומד במקומו זהו תורבץ ר' ירמיה אמר מבלעתא פי' בית הבליעה וכו' עכ"ל בערך תרבץ כתב ר' זירא וע"ש צ"ע (ועיין בד"מ בי"ד סימן ך' ובפרישה כתבו לראי' נגד הרב"י מערוך ערך תרבץ):
בלעם [פאלק פערשלונגר] בלע עם (בחלק) פי' שיעץ עצות לבלע עם ישראל. ד"א בלעם בלא עם פי' שאין לו חלק עם ישראל. פ"א בלא עם שיצא ממקומו ומעמו והלך לעם אחר אל בלק (אמר בנימין בנוסחאות שלנו כתוב שבלה עם ומפרש רש"י שבלבל ישראל בעצתו): [הפלאה שבערכין]בלעם (חלק דף ק"ה). בלעם בלע עם פירוש שיעץ עצות נבלע עם ישראל עכ"ל לפנינו איתא בלעם. בלא עם (שאין לו חלק עם עם. רש"י) ד"א שבלה עם (בלבל ישראל בעצתו וכו' רש"י):
בלפסין [צוויביל, קנאבל] (נדרים מט) רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלופסין רבי יהודה אכל ר"ש לא אכל (ובפ' ב' במעשרות) היה עושה בבלופסין לא יאכל בבנות שבע (נדרים נ בגמ' ביצה טרומיט') תנן התם היה עושה בבלופסין מאי בלופסי' מינא דתאיני דעבדין מנהון לפירי. (ובפ' אחרון דעוקצין) ר' יוסי אומר חוץ מן הבלופסין וזה טעות שהוא מין ירקות כמפורש בלפסן. ומצאתי בספר אחר כלונסין ס"א בלוסין ומין עכביו' הן (אמר בנימין פירוש בולבוסין בלשון יוני ורומי מין חסית כמו בצל מעורר תאות המאכל והמשגל אבל פיבלוסין בלשון יוני פירוש מין תאנים וגרוגרות וכן תוכן הגירסא ולא בלפסין ובפירוש גרסינן (בירושלמי דדמאי פ' אלו דברים) בולבוסין הנמכרי' בקיסרין ושם אומר שיש מהם אדומים ומהם לבנים וכן האמת):
בלר [פלעכט, האאר, לאקען] (עבודה זרה יא) יום תגלחת זקנו ובלוריתו. (סנהדרין כא) בגמ' דלא ירבה לו כולם מגדלי בלורית היו. (עבודה זרה כט מכות כא) בלורית ואפר מקלה וגבינה. תפשה בבלוריתא. (סנהדרין פב) הגונב את הקסוה פי' ציצית של שיער (אמר בנימין פי' בלורית בלשון רומי קווצות שער):
בלר [באדע ליינטאך] (שבת קמז) האוליירין מביאין בלרי נשים פי' סדינין לפי שהנשים אין רוחצות בלא סדינין פ"א צניפות שעל ראשי הנשים (אמר בנימין עיין ערך בלנר):
בלר [טריבאט, ערטרעגניס, שטייער] (ב"ק קיג) אמר רב בר מתא מיבעט והני מילי בבולרא וכרגא פירוש בולרא יבול הארץ כלומר מס הארץ (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן בורלא):
בלר [קליינע ערדשראללען] (בב"ר פ"ח) נעשה אדם למלך שהיה מטייל בפתח פלטין וראה בולרין אחת מושלכת אמר מה נעשה בה וכו' (אמר בנימין פירוש בלשון יוני לבנה קטנה):
בלש [זוכין, פארשטין] (בפרק קמא דמדות) פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה פי' לחפש תרגום ויחפש ובלש:
בלשן [שפאער האלץ]:
בלשין [אונטערזופער בעשויער]:
בלשת [קונדשאפטין, לעגיאן]. שנכנסה לעיר בשעת שלום (עבודה זרה עא כתובות כז) בגמ' עיר שכבשוה כרכום. (שבת קמה) כל שלא בא בחמין אין לך כל רגל ורגל שלא באה בלש' לציפורי. (ובפ' יום טוב כא) בגמ' מביאין שלמים בלשת שבא לעיר ובקש' לחפור את העיר (ברכות מה) שדר בלושי ומייתין ליה לביתיה ענין חפוש הגדוד שמחפשי' את העיר. מקל הבלשין בכל כלי עץ בפ' ט"ו (כלים ט"ו כלים ד) פי' בעלי המכס יש לה שמשים שעומדין לעיין הנכנסין והבאין ובידן מקל של עץ או של מתכת לראות ולידע מה בתוך השק והוא כעין שפוד תרגום ויחפש ובלש. (ובילמדנו ויהי בעת ההיא וירד יהודה) בנוהג שבעולם בלשי מסר לפרצוף אם בורח ממנו חי. (ובפרשת לכה ארה לי) שלח עמה אפוקילין ובלשיון כבר פירשנו בערך אופוקילין:
בלתא [פעטצען] אייתי קירה דבק בבליתא (יבמות קכ) פי' הדביק שעוה בבלאי בגדים ושם במצחו ועבר לפניהן ולא בשקרותי' ס"א ולא סקרוה כלומר ולא הכירוהו (קידושין מט חולין ו) בליתא דפרסא. (שבת קד) ליתי בבליתא דלית ליה שפתא פי' חתיכה של בגד בלוי:
בם [אין דיעזעס. אינהאלט] ולא בתפלה (יומא יט) פי' בקריאת שמע אתה קורא בקול רם אבל לא בתפלה בקול אלא בלחש בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים. בם עשה קבע אמר רבא המפסיק בשעה שקורא בתלמוד וסח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם יש לך רשות להפסיק ולקרוא קרית שמע ולא בדברים אחרים. פי' אחר ודברת בם בם ולא בתפלה שבק"ש אתה יכול להפסיק בין פרשה לפרשה ולהחזיר שלום לכל אדם דתנן (ברכות יג) ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (ירושלמי) ר' הונא בשם ר' יוסף ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר אבל בתפלה אי אתה יכול להפסיק בין פ' לפ' ולהחזיר שלום דתנן (ברכות לד) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו איכא דאמרי ולא בתפלה שלא יאריך בתפלה שחיי שעה היא לבטל התורה שהיא חיי עולם: [הפלאה שבערכין]בם (יומא דף י"ט). בם ולא בתפלה פי' בקריאת שמע אתה קורא בקול רם אבל לא בתפלה אלא בלחש וכו' עכ"ל ז"ל הגמרא ת"ר ודברת בם ולא בתפלה בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ר' אחא אומר ודברת בם עשה אותם קבע ואל תעשם ארעי אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנא' ודברת בם ולא בדברים אחרים. ז"ל (תוס' ביומא י"ט): בם ולא בתפלה נראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה כדאמרינן בברכות אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ורש"י פי' בזה"ל בם יש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך ולא בתפלה. שהתפלה בלחש שנאמר וקולה לא ישמע כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון. הנך רואה מ"ש רבינו בתפלה פי' בק"ש אתה קורא בקול רם כו' היינו כפירוש של רב אחאי גאון שהביאו רש"י והפירוש אחר שכתב רבינו בק"ש אתה יכול להפסיק ולהחזיר שלום ולא בתפלה היינו כפירושו של תוס' ביומא וכ"כ תוס' (בברכות י"ג ד"ה ובאמצע כו' (ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם והיינו נמי דאמרינן (בפ"ק דיומא) בם ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה מפני הכבוד ודע דבטור א"ח סימן ק"א וי"א כו' עי' קונטרס סי' ס"א:
במה [אלטאר]:
במה [רעדנערביהמע. ריכטערשטול] (מגלה ט) אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ואוקימנא בגמרא כעין פסחים והן הקבוע להן זמן המפורש (זבחים קכ ובסוף תוספת זבחים) אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא בקטנה חזה ושוק ועור העולה לכהנים בבמה גדולה חזה ושוק ועור העולה לבעלים בבמה קטנה אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין אי זו היא במה גדולה בשעת איסור במה אוהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם איזהו היא במה קטנה בשעת היתר במות עושה אדם במה על פתח חצרו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו. (סוטה מא) במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. (סוכה נא) ובימה של עץ בנויה באמצע וחזן הכנסת עומד עליה פירוש מגדל עץ. (ע"ז י) אסטדיא ובימה פירוש מזבח לשם ע"ז (ובילמדנו) וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה העלה את משה לבימה להורגו פירוש מקום שדרך בו (אמר בנימין פי' בלשון יוני בנין גבוה מוכן לדרוש ברבים או לדון או לזבח ומלה זו נעתקה ליוונים מלשון הקדש במה):
במס [אלטאר] (ע"ז מז) ג' אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה פירוש אבן שחצבה לעשות כן לע"ז. (פרשה נד בב"ר) וה' פקד את שרה שהיתה שרה רואה את ישמעאל בונה בימוס וצד חגבים ומקריבין עליהן. והשמדתי את במותיכם ת"י במוסיכן פי' מזבחות לשם ע"ז (אמר בנימין פי' בלשון יוני מזבח: [הפלאה שבערכין]במס (ע"ז דף מ"ז). אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה פי' אבן שחצבה לעשות כן לע"ז עכ"ל כן מלשון כיור ואת כנו וכן נוטה פירש"י ע"ש:
במות [אלטארען] (מגלה לב) אמר שמואל הלוחות והבמות אין בהן משום קדושה. פי' הלוחות שעושין לספר תורה. הבמות עמודין של עץ שעושין לספר תורה. פירוש אחר החלק של מעלה ושל מטה פנים ואחור הם נקראין במות וריוח שבין עמוד לעמוד של ספר תורה הם הלוחות: [הפלאה שבערכין]במות (מגלה דף ל"ב). אמר שמואל הלוחות והבמו' אין בהן משום קדושה פי' הלוחות שעושין לס"ת הבמות עמודין של עץ שעושין לס"ת פי' אחר החלק של מעלה ושל מטה פנים ואחור נקראין במות וריוח שבין עמוד לעמוד של ס"ת הם הלוחות עכ"ל ז"ל רש"י הלוחות לא ידעתי מה הן ויש מפרשים שהם עשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגליון. בימה שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן בסוטה. והב"י בא"ח סימן קנ"ד) העתיק מה שפירש רש"י אהא דכתב הטור הבימה אין בה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת כתב הרב"י בזה"ל (בירושלמי פרק בני העיר ובגמרא דידן ס"פ בני העיר) אמרינן נמי הבימות אין בהם משום קדושה ומדברי הרא"ש נראה שהוא מפרש דהיינו לומר שאין בהם משום קדושת ארון אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת וכמו שאמרו בירושלמי ונכון ופירש"י בימה שהיו עושין למלך בפרשת המלך עכ"ל הרב"י. (ובטור י"ד סי' רפ"ב) כתב הטור אבל הבימות שעומד עליה האות הספר תורה אין בהם קדושה. וז"ל הרב"י ומ"ש אבל הבימות כו' שם א"ר מתנא אמר שמואל וכו' עיין קונטרס סימן ס"ב:
בן [איינזעהן. בגרייפין. פרשטעהן] (בע"ז מה) אמר רבי עקיבא אני אהיה אובין לפניך פירוש לשון בינה כלומר מלמד. (בב"ר בפ' נח) ויבן נח מזבח ויבן כתיב נתבונן ואמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורין יותר מן הטמא' וגו'. (בפר' עג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו':
בן [זאוואהל אלס] (מנחות כא) יכול תבנינהו ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח ולא תשבית הבא מלח שאינה שובתת פירוש שנעשית בשבת כבחול זו מלח סדומית שהים מוציא גליו בכל יום ונעשה מלח. איסתרוקנית מין אחר שנעשה על יד בני אדם פירוש אחר סדומית מלח חזק שאינו מתפשר ומתבטל לאלתר אסתרוקנית שמתבטל כמפורש (ביצה לט) מים אין מלח לא והא תניא מים ומלח בטלין בין בעיסה בין בקדירה לא קשיא כאן במלח סדומית שהיא קשה מלח לא מלח איסתרוקנית שהוא רפה בטל. מאי תבנינהו אמר רבא בר עולא הכי קאמר יכול יתלבנו הרבה במלח כתבן בטיט יכול יעשנו כבנין שיתן על המנחה אבנים של מלח זו על גב זו ושורות קמח באמצע יכול יתן בו טעם תבונה כלומר כל דהוא מלח עד כדי להבין שיש בו טעם מלח: [הפלאה שבערכין]בן ב' (מנחות דף כ"א). תמלח למאי אתא וכו' ת"ל במלח ולא תשבית הבא מלח שאינה שובתת פי' שנעשית בשבת כבחול זו מלח סדומית שהים מוציא גליו בכל יום ונעשה מלח אסתרוקנית מין אחר וכו' פי' אחר סדומית מלח חזק שאינו מתפשר ומתבטל אסתרוקנית שמתפשר ומתבטל לאלתר כמפורש בביצה (דף ל"ט). כו' כאן במלח סדומית שהוא קשה לא בטיל מלח אסתרוקנית רפה ובטל עכ"ל ז"ל רש"י סדומית דקה היא מאוד ובטלה ותדע שהסדומית דקה היא דאמרינן בחולין (דף ק"ה). מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שמלח סדומית יש ומסמא את העינים אלמא דקה היא מאוד ונדבקת ביד ואינה ניכרת עכ"ל וכדי שלא יהא ראיה שמביא רש"י על הערוך תיובתא. צריך אני לומר דמודה הערוך שהיא דקה רק הואיל שהיא קשה למאוד לא נתפשר מרוב חזקו. משא"כ מלח אסתרוקנית שהיא רפה נתפשר ונתבטל. (ועיין ערך אסתרוקנית):
בן [קונד. שפראססע. זאהן] (בפסק' דשוש אשיש) הניקה בנים בן אין כתיב כאן אלא בנים מלמד שהניקה בניהן של אומות. (ב"ר פרש' נד) הניקה בנים שרה כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים:
בן [בויען. ערבויען] (כתובות יב סוטה לד) וחברון שבע שנים נבנתה מאי נבנתה אילימא דאיבני ממש וכו' עד אלא שהיתה על אחת משבעה בצוען. (ושם מב) וכו' ויצא איש הבינים מאי בינים אמר רב שמבונה מכל מום כלומר כל מום לא היה בו שהוא עשוי כבנין כלומר גדול כבנין מאה פפי וחד נאנא פי' שבאו מאה אנשים על אמו וכלב אחד. רבי יוסי אומר של בנאים מצד אחד חוצץ (בפ' תשיעי דמקואו' שבת קיד) פי' רבי יוחנן בנאים אלו תלמודי חכמים שעסוקין בבנינו על עולם וקפדי על רבב שבבגדיהן לכבסו ולהוציאו שלא יהו מן המשניאים לפיכך אפי' בצד אחד נראה חוצץ ולא עלתה לו טבילה אבל בגדי הבורים אם רבב עבר מצד לצד חוצץ ואם לאו אינו חוצץ וכן הלכה אמר רבי יוחנן אי זהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות עינא זה המקפיד על חלוקו להפכו: [הפלאה שבערכין]בן ד' (סוטה דף מב). ויצא איש הבינים אמר רב שמבונה מכל מום כו' עשוי כבנין גדול מאה פפי וחד נאנאי פי' שבאו ק' אנשים על אמו וכלב אחד עכ"ל כתבו תוס' שם בשם הערוך:
בן אלמנה [וויטווען קינד ווייזע] (נדרים סו) רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו פי' תתאלמן וימותו בניה אם לא יטעום לא אזלזל עצמי ועוד אם הייתי טועם היה מרגיל להדירה:
בן אלעשה [נאהמען]. חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה (נדרים נא שבת ט) תספורת בן אלעשה:
בן ארזא [נאהמען] על הצלצל (שקלים י) פי' היה ממונה על כלי שיר מן צלצלי שמע והיה מנגן בהן כדתנן בסוף תמיד והקיש בן ארזא בצלצל:
בן בטיח [נאהמען] (כלים פ' י"ו) מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול זהו אגרופו של בן בטיח אמר רבי יוסי ישנו כראש גדול של אדם פי' מאור שלא נעשה בידי אדם אלא נפתח מעצמו שיעורו מלא אגרוף גדול של אותו אדם הנקרא בן בטיח וכבר פירשתי בערך אגרוף:
בן ברית [באנדעס גענאסע רעליגיאנס פערוואנדעטער] (ב"ק ט) ונכסין שהן של בני ברית פירוש בני ברית הן ישראל לפי שאמר הכתוב כי יגח שור איש את שור רעהו ולא כותי:
בן גו [תיינגעוויידע] ת"י והקרב והכרעים בני גויא:
בן דן [נאהמען איינער רויבר] (סוטה מז) משבא אלעזר בן דינאי ותחילה בן פריש היה נקרא. (כתובות נו) כגון אשתו של בן דינאי פי' אדם לסטים ורוצח. (כלים פ"ה) תנור תחילתו ד' ושיריו ד' זה תנור של בן דינאי (אמר הגאון אנו שונין תנורו של בן דינאי שדנו בו דברים): [הפלאה שבערכין]בן דן (סוטה דף מ"ו) משבא אלעזר בי דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא. עכ"ל בקצת נוסחאות לא גרס ותחינה ועיין תי"ט בשם הר"ר זנווייל שרוצה להגיה רצ"ל ותחלה בן פרישה היה נקרא ע"ש:
בן הנפל [זעעה קרעטע] (חולין קכז) בגמ"עכבר תנו רבנן הצב זה הצב למינהו להביא הברבר ובן הנפילין וסלמנדרא פי' מין שרץ הוא. (ובפרק מומין אלו) בגמ' רוח קצרית תנא רוח בן הנפילים באה עליו פי' רוח שידה: [הפלאה שבערכין]בן הנפל (בכורות דף מ"ד). רוח קצרית תנא רוח בן הנפילים באה עליו פירש שידה עכ"ל ועל פי גירסת הערוך מיושב תמיהת המהרש"א בח"א שכתב בזה"ל אם הנפילים דקרא קאמר קשה להבין דמשמע במקראות דבני אדם גבורים הם ולא שרץ ומין צב עכ"ל וגם ניחא למאוד דבחולין (דף קנ"ז). ת"ר הצב למינהו להביא הברבר ובן הנפילין וסלמנדרא נקט גבי הנפילין ובן. וגבי סלמנדרא לא קאמר ובן אלא דסגיא ליה היטב בוי"ו הנוספת לכך קאמר הש"ס וסלמנדרא ותדע באמת שנפל טעות ונדפס וכן צ"ל ובן הנפילים:
בן יכבד [אין גפהארזאמר זאהן] (סנהדרין צו) בן יכבד אב זה בלאדן מלכ' הוה ואישתני אפיה כעוקבא דכלבא פי' כדמות כלב הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתיב הוה כתיב שמיה ושמ' דאבו' ועבד אדוניו זה נבוזראדן עבד שר הטבחים ועמד לפני מלך בבל ירושלים ומי סליק נבוכדנצר לירושלים והא כתיב ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר' אבהו רבלתה זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו תמיד:
בן כוברי [נאהמען] (בריש שקלים) אמר רבי יהודה העיד בן כובדי ביבנה פי' שם אדם (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בן בוכרי):
בן מרון [לאאם, שאאף] (ר"ה יז) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון כבר פי' בערך אמר:
בן נח [אללע שטאממען אויסער איזראליטען] נהרג על פחות משוה פרוטה ולא נתן להשבון (בריש גמרא דהדר. עבודה זרה עא) אמר מאי לא נתן אינו בתורת השבון פירוש דלא מהניא ליה השבת הגזילה לבעלים כלום אלא נהרג שכבר נתחייב הריגה משעה הגזילה:
בן נצר [נאהמען איינר רויבר] (כתובות נא) בגמ' אם תשתבאי ליסטים אליסטים לא קשיא הא בבן נצר הא בלסטים דעלמא:
בן סטדא [נאהמע]. (שבת קד) בן סטדא הוציא כשפי' ממצרים בסריטה שעל בשרו וכו':
בן עוף [געפליגעל] (כתובות ה) פי' כיון שידע שיבעול במוצאי שבת טריד בסעודה שצריך לעשות באחד בשבת וחיישינן שמא ישחוט בן עוף קודם שיחשיך מפני הטירוד ולמה אמר בן עוף שדרך התורה לומר בני יונה ולא יונים:
בן עזאי [זאהן דעס עזאי]. (סוטה מה) בגמר' נמצא טמון בגל אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. (ובפ"ק דקדושין) בגמר' עבד עברי בסמוך לסימן עבד בית (ערכין ל) בפ' המוכר שדהו בגמרא מכרה לראשון אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למדרשינהו לקולא וכו' אמר אביי הריני ידוע ומפורסם בפי' שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא שאין בחכמי דורו כמוהו וטבריא היתה מדינתו: [הפלאה שבערכין]בן עזאי (סוטה דף מ"ה). אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא כו' וכן (קידושין דף ך' ערכין דף ל') עכ"ל (ובעירובין דף כ"ט). אמר רבא הריני כבן עזאי וכו':
בן ערל [אונבעזיננענער]. (חולין קלד) פי' אמר לו ריש לקיש לרבי יוחנן אלו שנית אתה בלשון איש ערל שפתים ויש מי ששונה עדל בדלית והיה אדם שלא היה מדקדק בשמועותיו וכן אמר לו אם שונה אתה בן עדל דליכא חשש שמא טעות הוא דהא קאמר טעמא ואבא מורי ז"ל היה שונה בלשון בן גדל ופירושו תן דעתך לומר כלומר תן דעתך בדבריו דהא קאמר טעמא (אמר בנימין כתוב בנוסחאו' שלנו בן תדל ופירש רש"י שוטה שבעולם ששמו בן תדל):
בן פניו [אנגעזיכט] למטה. בת פניה למעלה (סוטה יא) בגמרא וכן לענין הטובה (נדה לא) פי' טעמא דמילתא דזכר פניו למטה כדרך תשמישו נקבה פניה למעלה כדרך תשמישה:
בן פקועה [פרוכט דער געשלאכטעטר] הבא על הבהמה (חולין סט) פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד כדתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו מצא בן ט' חי וכו' עד וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו:
בן ציון [נאהמע]. (קידושין סט) וריחקה בן ציון בזרוע מפני שפסולין היו ועוד אחרת היתה שם וקירבה שהיו כשרין פירוש בן ציון שם אדם חשוב הוא:
בן קצמר [נאהמע איינער קאליגראפע]. לא רצה ללמד על מעשה הכתב (יומא נח) פירוש בין ה' אצבעותיו היה נוטל ארבעה קולמוסין והיה כותב השם בבת אחת שאסור לספר משעה שמתחיל השם עד שגומרו:
בן תמליון [נאהמע איין גייסטער] צא כיון דקרו ליה נפק (במעילה י"ד) פירוש שד:
בנה [באאד]. (שבת לג) עייליה לבי בני תרגום ירושלמי ועניתם את נפשותיכם ותסגפון ית נפשותיכון מן מיכלא ומשתיה מבי בני ותרגום כנסתי לי גם כסף וזהב ובנוואן נוסחא אחרת ובי בנוון:
בנכי [גראבן] (מועד קטן ג) מאי עוגיות אמר רב יהודה בנכי כבר פירשנו בערך בדד:
בנני [מיטטלער מיטטעלדינג] כל האומות היה כבינוניות (ובריש גמרא דסוכה ו. מנחות פז ובפ' י"ו כלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן האמה שאמרו באמה הבינונית ומפרש שם כי האמה של משה היתה קטנה ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת האמה שהיא בת ו' טפחים וחצי אצבע היא הבינונית פי' אחר אמה בינונית היא היתה של משה והיא ו' טפחים וגדולה יתירה על של משה אצבע והקטנה היתה בת ה' טפחים וזה הפי' עיקר שאחר משה עשו האמות יתירות:
בנס [צירנען וויטהעען] תרגום ירושלמי ויקצוף פרעה ובנס פרעה):
בנפיקין [געפעלליגקייט]. משל לשושבינה של בת מלך שביקש בנפיקין (בעל הערוך הביאו בערך נפק ולא דקדק עיין שם):
בנרי [באדמאנטיל] דליות ובנריות נתנה למרחץ (עי' ערך כנר כי כן גרס בעל הערוך):
בנרסאי [פיינקליידער]. (כלאים דירושלמי פרק בתרא) אלבישוני בנרסאי ויהבון מסנא ברגלי המפרש פי' מין לבושים חשובים (ובמדרש רבה פרשת דעו כי ה' גריס דרדסאי):
בנות שבע [איינע ארט פייגין]. (בפרק שני דמעשרות בכורות ה) ויתפרו עלה תאנה מה היתה אותה תאנה אמר רבי אבין ברת שבע דאייתיאת שבעת יומיא דאבלי לעלמא פי' בנות שוח תאנים לבנות כדאמרי' בגמרא דברכות. (עבודה זרה יד) לענין דברים האסורים למכור לגוים בנות שוח בפטוטרותיהן אמר רבה בר בר חנה תאיני חיורת' ובנות שבע ופלופסין כולן מיני תאנים הן ובנות שוח בשביעית שלהן בשנה שנייה של שמיטה שמה שחונטין בשמיטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע כי מתאחרין שלשה שנים באילן אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית מן הששית חשובין ומותרין בשנה אחת של שביעית וכן דרכן ששנה אחת חונטין והן פגין ובשניה בוחל ובשלישית נגמרין והן צמל ובכל שנה הן חונטין וכן סידורן מה שחונטין בשנה ראשונה של שבוע נגמרין בשלישית ומה שחנטו בשני' נגמרין בד' ומה שחנטו בג' נגמרין בחמישית ונוהגין בה מעשר עני דקיימא לן אילן בתר חנט' אזיל ואלו שנגמרו בחמישית בשלישית חנטו לפיכך הן פירות שלישית ושחנטו ברביעית נגמרו בששית ושחנטו בחמישית אף על פי שנגמרין בשנה של שמטה מותרין הן כי פירות חמישית הן ושחנטו בששית נגמרין בשמינית ונוהגין בהן מעשר עני ושחנטו בשנת השמט' בשביעית נגמרין בשנה התשיעית שהיא שנה שנייה של שבוע ונוהגין בהן דין שביעית כי בשביעית היתה חניטתן וכן דרך סידורו לעולם כל הפירות שחונטין בשביעית נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע והיא שנת גמירת הפרי הנחנט בשביעית עצמו נמצאין בכל שנה שלשה פירות בזה האילן מקצתן צמל והן שחנטו מקודם לכן בשנתים ומקצתן בוחל והן שחנטו מאשתקד ומקצתן פגין והן שחנטו בזו השנה וכענין שפירשנו הן מפורשין (בתלמוד ארץ ישראל) בגמ' דהא מתניתין מהו בנות שוח פיטוריאה ופי' בלשון יון מין תאנים כאשר אמרנו ואמרם בכל שנה הן עושין או אחת לשלשה שנים ופירשו בכל שנה עושות אלא שאין פירותיהן נגמרין אלא עד שלש שנים כיצד יודע כלומר איך פירות של כל שנה ושנה רבי יונה אמר קושרן בחוט פירוש אלו בחוט לבן ואלו בחוט שחור ואלו בחוט אדום תני שמואל תוחב בהן קיסמין גם זה כענין הראשון וכו' תני רבן שמעון בן גמליאל אמר מהוצאת העלין עד חנטת הפגים שלשים יום ומן הפגים ועד השיתין הנובלות חמשים יום ומין השיתין עד התאנים נ' יום ליקט תאנה ואינו יודע מתי חנטה אמר רבי יונה מונה מאה יום למפרע אם חל בתוכו ט"ו בשבט הוא יודע מתי חנטה אמר לו והא עמי הוא בטבריה ועושות לשנה אחת אמר להן והלא עמי בצפורי ועושות לג' שנים:
בנות שוח [איינע ארט פייגין]. (ובריש דמאי עבודה זרה. ובשביעית פ"ה) בנות שוח שביעית שלהן שנייה שהן עושות לשלש שנים. ובפרק קמא (דראש השנה בגמר' באחד לאדם (ברכות לט) בגמרא דנובלות (אמר בנימין מין תאנים לבנים מדבריים מתבשלין באילן אחר שלש שנים וכתבו התוספות (בפרק אין מעמידין דע"ז) שהם ובנות שבע מין אחד והראיה הא דאמרי' (בבראשית רבה) תאנים שאכל אדם הראשון איכא דקרו להו בנות שוח לפי שגרמו שוח לאדם ואיכא דקרו להו בנות שבע שגרמו שבע אבילות לאדם:
בנות שקמה [פעלד פייגין] (בריש דמאי ברכות מ) בריש גמ' דנובלות פירוש בלעז ציל"צי (אמר בנימין מין תאנים מדבריים):
בניתא [ארט פיש] (ביצה כה) הנהו שב בניתא דאתיין לבי רבי. (ובב"ק יט) בגמר' כיצד השן חמרא דאכיל ביניתא משלם נזק שלם. (ב"מ עט) בגמרא או שנעשית אנגריא בינתא אכריסא תקלא פירוש כובד האשה בבטנה כלומר אם יאמר אדם לחבירו ביניתא אני מוכר לך צריך לתת לו ביניתא ותקלא כריסה (מכות יז) בגמרא דאכל נבילות ההוא דאכל ביניתא דבי כרבא נגדיה רב יהודה. פירוש בשאילתות גדולות (בויהי ביום השמיני) מי שאוכל דג שנמצא כשחורש הארץ לא מיחייב אלא חד מלקות מההיא דר' יהודה וכן הלכה (גיטין סח) לייתי ביניתא וניטויה (אמר בנימין פירוש דג אבל ביניתא שהוא גרעין עיין בערך בין): [הפלאה שבערכין]בניתא (מכות דף ט"ז). ההוא דאכל ביניתא דבי כרבי ונגדי' רבי יהודה פירוש (בשאילתות גדולות בויהי ביום השמיני) מי שאכל דג קטן שנמצא כשחורש את הארץ לא מיחייב אלא חד מלקות מההוא דרב יהודה וכן הלכה עכ"ל. וכ"כ תוס' בשם ר"ת ע"ש ודלא כרש"י:
בינתא [האר] כמשחל בינתא. מבינתא דרישיה כבר פירשה בערך בין:
בס [געשיער, וואזע] (מנחות ז): בגמרא אחד מנחת חוטא רב עמרם אמר כגון שהחזירו לביסא גדושה ביסה טפופה כלומר כלי שרת שמקדשין בו המנחה ובלע"ז קורין לכלי באס"ו פירוש גאון ביסא ביסאה אל"ף מובלעת. (ובמגילת איכה) ותזנח משלום נפשי שתה מן כל ביסי וביסי (אמר בנימין פירוש בלשון רומי כלי): [הפלאה שבערכין]בס א' (מנחות דף ז') ביסא גדושה ביסה טפופה כלומר כלי שרת שמקדשין בו את המנחה וכו' עכ"ל וז"ל רש"י ביסא. כלי שרת שבו בוללין מנחות. וראיתי במהרש"א פ"ב (דף ל"ו). וז"ל בתוס' ד"ה צריד של מנחות וכו' בתחלה כשהסולת בביסא וכמ"ד מדת יבש וכו' כצ"ל וביסא הוא כלי כדאיתא בפ"ק דמנחות וכפר' הערוך שהוא כלי שמקדשין בו את המנחה ויכול להיות שהיא מדת יבש אבל רש"י פי' שם ביסא הוא כלי שבוללין בו המנחה וא"כ השמן הוא קודם בביסא כדאיתא פרק אלו מנחות מתן שמן בכלי קודם לעשייתן ע"ש עכ"ל מהרש"א:
בס [איינע ארט קרויט] (שבת עז) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה משום דאכלא ביסי כי היכי דלא נסתרכו ביה פי' בשאלתות ביסי עשבים שיש בהן קוצים ביותר ואי אפשר לאוחזן ביד והן מאכל גמלים לכך אין זנבה ארוכה שאם היתה ארוכה היתה מגעת להן והיו אוחזין אותה ולא היתה יכולה לזוז ממקומה: [הפלאה שבערכין]בס ב' (שבת דף ע"ז). מאי טעמא גמלא זוטר גנובתי' משום דאכלה ביסי כו' עכ"ד בגמרא איתא כיסי ופי' רש"י כיסי קוצים:
בסיא [גאנג] (בב"ק קיו) אבדה בבסיא אין מעמידין אותה פי' בסיא פשיעה: [הפלאה שבערכין]בסיא (ב"ק דף קט"ז) שטף נהר אבדה בבסיא אין מעמידין אותה: פי' בסיא פשיעה עכ"ל בגמ' וברש"י איתא בכוסיא ופירש רש"י פשיעה:
בסיליאוס [קעניג] (ב"ר צד) וישמני לאב לפרעה לפטרון בסיליון לאדון לריבון מושל שולט (ובויקרא רבה בריש אם בחקתי) בסליאוס נומוס אגרפיס. (בירושלמי בפרק הרואה) אל אלהים ה' שלשתן שם אחד הן כדאמרי אנשי בסיליאוס אגוסטוס קיסר (אמר בנימין פי' בל' יוני מלך):
בסילקי [קעניגליכעס געביידע] אין בונין עמהן בסילקי (ע"ז י ובטהרות פ"ו) בסילקי רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה (סוכה נח) כמין בסילקי גדולה היתה (יומא כד) לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה. פירוש פלטין גדולה בלע"ז בסילק"א (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי היכל מלך ובית גדול מוכן לקהלת דיינים ושרים (ובירושלמי דסנהדרין פרק כהן גדול) מלכא יתיב על בסיליון דידיה ופירושו בל' יוני היכל מלך: [הפלאה שבערכין]בסילקי (ע"ז דף ט"ז): אין בונין עמהם בסילקי עכ"ל פי' רש"י לשון טירה גבוה היא: עוד שם (סוכה דף נ"א). כמין בסילקי גדולה היתה עכ"ל פירוש רש"י פלטרין גבוהים נקראים בסילקאות: עוד שם (יומא דף כ"ה). לישכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה פי' פלטרין גדולה בו' עכ"ל לשון רש"י בסילקי בית גבוה שעל עליה:
בסם [שפעצירייא וואהרען]. תרגום קח לך סמים קח לך בוסמין:
בסס [גרונדלאגע] (בפרק י"א בכלים) המתחיל כלי מתכות קני מנורה טהורה הפרח והבסיס. (ובפרק כד) המתחיל ג' תריסין ג' בסיסאות שלפני המטה ושלפני סופרין טמאה מדרס ושל דלפקי טמאה טמא מת ושל מגדל טהורה מכלום פי' ספסל הוא כמו מגדל עץ של דלפקי שלחן של עץ הוא ועורכין עליו הכוסות וכלי יין (שבת קמ"ב) בגמרא דהאבן חבית כולה בסיס לדבר האסור פי' נעשית החבית כן לאבן ואסור להטות החבית כלל. ירכה וקנה תרגום ירש' בסיס דידה וקנה ואת המכונות תרגום וית בסיסיא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי כן ומכון ורגל עמוד שלחן או דבר אחר אשר עליו נשען:
בסס [צישטויסין] (בפרקא קמא דעוקצין) בגמרא דחבילי קש כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורים אית דאמרי פססן. ובשאלות הראשונות הביאו ראיה מאותה דע"ז קטע ראש אזנה ספה והוא פססה אבל לא צרכנו בכך שבסיסה ופסיסה אחד הוא דכתיב בוססו את חלקתי ומתרגמינן דושישו (אמר בנימין בנוסחאות גרסי' פחסה וכן גרס הערוך בערך פסס):
בסר [אונרייפע ווייגבער] (בפרק ד' דשביעית) המתחיל בראשונה הבוסר משהביא מים. (גיטין לא) בג' פרקים בודקין את היין בקדי' של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים לבוסר: (ובסוף עוקצין) הפגין והבוסר רבי עקיבא מטמאן טומאת אוכלים (ברכות לח) בגמרא חוץ מן היין (פסחים נג) בגמרא כיוצא בו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע ושיעורו כפול הלבן. כי השעורה אביב תרגום ירושלמי ארום שעריא הוו בסיר:
בסר [פערקינדיגונג] (כתובות יו) כוס של בסורת ופי' מאי כיס של בסורת כוס יין של תרומה מעבירין לפניה כלו' זו ראשית כתרומ' שהיא ראשית: [הפלאה שבערכין]בסר ב' (כתובות דף י"ו). העבירו לפניה כוס של בסורת מאי כוס של בסורת כוס יין של תרומה וכו' זו ראשית כתרומה וכו' עכ"ל לפנינו איתא בשורה:
בשר [פלייש] (בפ"ק דמעשר שני) הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבש' תאוה (בפסחים מט) מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר הקדש. (נדרים יד) אמר הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך (סוטה ה) בשר בושה סרוחה רימה אית דאמרי בושת שאול רימה דכתי' בשי"ן (אמר בנימין תרגום בשר בסרא):
בסר [גערינג שעטצי] תרגום דבר ה' בזה פתגמא דה' בסר:
בסר [פערקינדיגונג] תרגום ובשרת ביום אחר ותבסם ביומא אוחרן):
בסתן [גארטין] (עירובין כה) ההוא אבורנק' דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה (במציעא כב) אמימר ומר זוטרא ורב אשי איקלע לבוסתנא דמרי בר איסק (ובב"ב ס"א) ואי א"ל כל ארעתא דאית לי לבר מבוסתני ופרדסי פי' ואי א"ל מזבנינא לך כל ארעת' דאית לי זבין ליה שהן בני זריעה לבר מבוסתני גינה של אילנות ופרדסי גינה של ירק ואי אמר ליה זיהרא מזבנינא לך משמע כל נחלות שלו מכר לו ואפילו בוסתני ופרדסי דנחלות נינהו בר מבתי ועבדי דנכסים נינהו (אמר בנימין תרגום בפסוק ישנו עם אחד ונפקין לבוסתננא): [הפלאה שבערכין]בסתן (בבא מציעא דף כ"ב). אמימר ומר זוטרא ורב אשי איקלע לבוסתניה דמרי בר איסק וכו' עכ"ל. לשון רש"י לבוסתנא. פרדס. וכ"מ מלשון רש"י (בעירובין כה). וקצת צ"ע (דבב"ב ס"א) מוכח דשני עניינים הם: עוד שם (ב"ב דף ס"א). ואי אמר ליה כל ארעתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדסי פי' כו' פרדס גינה של ירק עכ"ל רשב"ם ופרדסי כרמים:
בסתק [ביען שטאק] (חולין מט) בגמרא ניקבה הקיבה מנימין קנדוקאה איגלי ליה בוסתקא דדובשא פי' כלי של דבש:
בסתרקי [הויסראט, אלס טיש שטילין לייכטרען אנד אנדערע גערעט' שאפטין] (תענית כא) אכלינהו אשקינהו ומאיך ליה בסתרקי (ובב"ב נח) בגמרא אלו דברים שיש להם חזקה חביתא דאודרא לחד ברי אית לכו בוסתרקי (יבמות סג) זבין ולא תדויל והני מילי בוסתרקי אבל גלימא לא דלא איתרמי ליה פי' זבין ולא תדוויל מכור תשמישי ביתך ולא תהיה עני וה"מ בסתרקי שיכול לשהות עד דאיתרמי אחריני וזבין אבל גלימא לא ימכור משום דצריך לה תדיר וכי צריך דלמא לא מתרמיא ליה. פ"א זבין ולא תדויל קנה מצעות ולא תטוה ותארוג כמו דוולא בשוקא והני מילי בכלי מצע אבל בכלי מלבוש לא דלמא לא מתרמי ליה כמדתו. (סנהדרין צה) בענין סנחריב כי מטא ליה אשרו ליה ביסתרקי פירוש כרים וכסתות: [הפלאה שבערכין]בסתרקי (יבמות דף סג). זבין ולא תדויל והני מילי בוסתרקי אבל גלימא לא דלא איתרמי ליה פי' מכור תשמישי ביתך ולא תהיה עני והני מילי בוסתרקי שיכול לשהות עד דאיתרמי אחריני וזבין אבל גלימא לא ימכור וכו'. פירוש אחר זבין ולא תדויל קנה מצעות ולא תטוה ותארוג כמו דוללא בשוק' וכו' (ובסנהדרין דף צה). אשרי ליה ביסתרקי פי' כרים וכסתות עכ"ל וכך פי' רש"י (ביבמות שם) כפי' הא' אבל התוספות הקשו על פירוש רש"י וכתבו פירוש אחר בשם ר"ח זבין ולא תיזול כמו סתרא זוללי בשוקא (חולין ס) אמנם לפנינו בחולין איתא דוללא כמו שכתב רבינו:
בע [פרייען] בקדוש ישראל יגילו תרגום במימר קדישא דישראל יבעון. ותגל ערבה אף גילת ורנן רני ושימחי. תרגום בועי וחדי:
בע [פערלאנגין, פיהלען, עמפפינדען] מהר מיכיהו בן ימלא תרגומו אבע מיכה. אל תאיצו לנחמני תרגומו לא תתבעיתו לנחמותי וחש עתידות למו תרגום ומבע דעתיד להון:
בע [זוכען] כמלונה במקשה תרגום כערסל מבתותא במקשיא בתר דאבעהי. אין לו שחר תרגום דשחר ומבעהי (אמר בנימין פי' אחר שבקשוהו ואולי מזה הל' שלש אבעיות ביום (במשנה דפאה) וזהו דעת רש"י בפי' פסוק כמלונה במקשה ותרגום מה אתה מבקש מה את בעי ובלשון מקרא אם תבעיון בעיו):
בע [געשוועלסט] לא שביק ליה לבריה למפתח בועתא (בריש גמרא דפרק אלו הן הלוקין. חולין מו) אין מקיפין בבועי. חבורות פצע תרגום שיחני ובועתתא. פירוש למפתח ליה בועתא לפתוח לו מורסא דלמא מרחיב לה וקא עביד חבורה לאביו שהיא שגגת חנק חבירו שגגת לאו לא יוסיף פן יוסיף:
בע [קאטה] (בבא קמא ב) מאי מבעה רב אמר זה אדם ושמואל אמר זה השן ופירושו בערך גלל:
ביע [אייא] תרגום אפרוחים או ביצים אפרוחים או ביעין:
בעבוע [וואסער בלאזע] שבחבית שניקב מבפנים ומבחוץ זה כנגד זה טמא (בפ"ב דטבול יום) פי' כלי היוצרים כשאינם שועין ושופין את החבית מבפנים ומבחוץ יפה יפה או שהיה כחומר צרור יוצא מן החבית מבחוץ קליפות כמין אלו בעבועין שעושה המטר כשימטיר הרבה עיקר זה הדבר מן שחין אבעבועות (ובסוף מקואות) בגדים שהטבילו מכובסין עד שיבעבעו הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען פי' עד שיבעבעו המטביל בגד רחוץ צריך להמתינו במים עד שעולה למעלה וינוחו מבעבועין פירוש עד שינוחו המים מאותן אבעבועין שעולין עליו כי כשמטביל אדם בגדים במים עושה הבגד כמין בעבועין כמו שעושה המטר כשימטיר הרבה:
בעד [זיגנאל פייער איין שיפע צייכן] כתורן על ראש ההר תרגום כבועדא על רישי טורי:
בעט [שטאמפפין, אויס שלאגין] (מנחות עו) שיפה ובעיטה בחטים רבי יוסי אומר בבצק פירוש שיפה שיעמול ביד ותרגום ואכות ושפית. בעיטה שיעמול ברגל. וי"מ שתיהן ביד (ובפרק ג') במדות המזבח וכלונסות של ארז היו קבועין מכותל של היכל לכותלו של אול' כדי שלא יבעט פי' כדי שלא יטה: [הפלאה שבערכין]בעט (מנחות דף ע"ו). שיפה ובעיטה בחטים רבי יוסי אומר בבצק פי' שיפה שיעמול ביד וכו' בעיטה שיעמול ברגל וי"מ שתיהן ביד עכ"ל וז"ל שיפה שמשפשף בידו שמוליך ומביא בידו עליהן. בעיטה שבועט בהן בגבות אצבעותיו באגרופו:
בעיא [איין נאהמען]. (סנהדרין מד) ואם איני יודע ובההיא מעשה דבעיא ההוא מוכסא. (ובגמרא) אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטר תלה שמונים נשים באשקלון מפורש המעשה: [הפלאה שבערכין]בעיא (סנהדרין דף מד). ובההוא מעשה דבעיא ההוא מוכסא. עכ"ל לפנינו איתא כי ההוא מעשה דבעיא מוכסא: שם אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון מפורש המעש' עכ"ל לפנינו בגמרא ליתא אלא רש"י הביא כל המעשה בארוכה. ואולי צ"ל ובגמרא ירושלמי בחגיגה פרק ב' כי שם איתא כל הסיפור הזה שהביא רש"י (ועיין תוס' חגיגה דף ט"ז). ד"ה אב"ד וכו' ברם אמלת ובעיא לא פירש רבינו כלום ומי יתן אדעהו:
בעל [הער] (ריש פי"ו דכלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונין (שבת צה) נקב במוציא רמון טהור מכלום (עירובין ד סוכה ו) רמון דתנן כל כלי ב"ב שיעורן ברימונים וכן (ברכות מא) פי' כל כלי ב"ב כלים שיש להם בית קיבול (סוטה לה) כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם. פירוש ממנו משמע מדידן דממנו דגש משמע כלפי למעלה כביכול אילמלא שאי אפשר לומר דבר זה כלפי שכינה: [הפלאה שבערכין]בעל (סוטה דף ל"ה). כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם פירש מנו משמע מדידן ממנו משמע כלפי מעלה כביכול וכו' עכ"ל לפנינו בסוטה דף ל"ה. (ובמנחות נ"ג. ובערכין ט"ו). איתא כי חזק הוא ממנו. אל תקרי ממנו אלא ממנו. וז"ל רש"י בסוטה אל תקרי לא גריס שאין הפרש קריאה בין ממנו שנאמר על יחיד שנדברים עליו לממנו של רבים שאומרים על עצמן עכ"ל רש"י בסוטה. אבל במנחות ובערכין איתא בגמרא אל תקרי וכו' ולא כתב רש"י כלום. אבל התוספות (ערכין ט"ו) כתבו אל תקרי ממנו פירש א"ת ממנו רפי אלא ממנו דגוש ואינו כן שכל ממנו דגושים ואינו מחליף כלל זה בזה וכו'. ועיין בצאן קדשים מה שפירש ע"ש שצריך פי' לפירושו וראיתי בעין יעקב בסוטה שמהו אל תקרי בין שני חצאי לבנה כזה (אל תקרי ממנו אלא ממנו) אבל במנחות ובערכין נדפס כהוגן: ולכאורה פליאה כפי שרש"י מוחק הגירסא לא ידענו מאיזה רמז וסיבה דרשו דכוונו המרגלים אפילו בעל הבית אינו יכול וכו' אבל אי גרסי' אל תקרי אתי שפיר דדריש מכח אל תקרי (כמו בכל א"ת הנדרשים בש"ס) אלא ממנו דהכוונה שלהם היה אבעל הבית. והנה במ"ש דהך אל תקרי כו' איתא בסוטה ובמנחות ובערכין תלת זימני הוי חזקה שיש עמהם טענה לקיים הגירסא ולומר אקושית רש"י דגם שאין הפרש במלת ממנו בין יחיד לרבים אבל מלת ממנו בחולם אינני סובל כי אם הנאמר על היחיד. והחכם שהיה מנקד כך א"ת ממנו אלא ממנו כוון לקיים הגירסא נגד השגת רש"י: ודע דז"ל בעל הטורים ממנו איתא בגמרא אל תקרי ממנו אלא ממנו שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. וי"מ לפי שכל אותיות כפולים כמו מ"ם נו"ן וי"ו לכך כולל ב' דברים פשוטו והדרש שלו עכ"ל. ורש"י בחומש כתב בזה"ל חזק הוא ממנו כלפי מעלה אמרו וכתב השפתי חכמים דהיה לכתוב כי חזק ממנו מדכתיב הוא ש"מ כלפי מעלה אמרו (ג"א) דא"א לומר ממנו מישראל דהוה משמע שגם ישראל חזק וכו' ע"ש מעתה יש ליישב הפליאה הראשונה שכתבתי דהסיבה שדרשו כלפי מעלה אפילו בעה"ב אינו יכול וכו' היינו על אחת מהדרכים שזכרתי בשם בעל הטורים והשפתי חכמים: ועל דרך הפשוט נראה כי אחרי שהיה מקובל לישראל מאברהם יצחק ויעקב הבטחת השם שיתן לזרעם את ארץ כנען וגם בשירת הים אמרו תביאמו ותטעמו ופעמים הרבה הבטיח להם משה על ביאתם לארץ א"כ מה זה שאמרו כי חזק הוא ממנו הלא גבור לא ינצל ברב כח ואין מעצור לה' להושיע אע"כ דכלפי מעלה אמרו. וזה הוא שאמרו בש"ס אל תקרי ממנו ר"ל א"א לקרא ממנו דהיינו שאמרו על עצמם אלא אם תקרי ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו: ואולם גירסת רבינו מנו לא נאמר אלא ממנו כו' ישמע חכם ויוסיף לקח ואזני שמץ מנהוּ תקח (איוב ד' פסוק י"ב) דהא אכתי איכא להפוך בזכותם דיראו לנפשם שמא יגרום החטא כמו ביעקב דאף אחר הבטחה והנה אנכי וגומר היה מתיירא (כמו דאיתא בברכות דף ד' ובסנהדרין דף צ"ח). וההבטחה של הקב"ה יתקיים בדור אחר (כמ"ש הרשב"ם דברים ו' ט' ע"ש) אבל הא תינח אם לא היו יכולין לדבר על עצמם כי אם במלת ממנו שפיר היינו יכולין לדונם לכף זכות ולומר שכוונו על הדרך שזכרתי אבל אם אפשר לדבר על עצמם בל' ערומים נבחר שנודע שמדברים רק על עצמם ולא על יחיד הנסתר שנדבר עליו ואפינו הכי הם היו אומרים ממנו מוכח שהיו מדברים על יחיד הנסתר דאי לאו הכי הוה ליה להוציא מזה ולומר מֶנוּ דקאי רק על הרבים המדברים על עצמם וע"כ מדקאמרו ממנו להכי בחרו בל' הזה כדי שיהי' נשמע על יחיד הנסתר. ועתה כזה ראה וקדש מה שרבינו בגירסתו חידש: ומתוך דברים הנזכרים נולד לי פליאה במ"ש בסדר גט שלישי מיד שליח הבעל ליד האשה סימן מ"ו יאמר הרי זה גיטיך והתקבלי גיטיך זה ששלח לך בעלך (פב"פ) ובו תהיה מגורשת ממנו מעכשיו זכו' ויש לקרות ממנו הנו"ן במלאפו"ם וידחוק הנו"ן עכ"ל. והנה אם ראשונים היו קורין לחולם מלאפו"ם. (עיין רש"י שמות י"ד פסוק י"ב). אבל הכותב סדר הגט בשולחן ערוך לפני מסדרי הגט בזמנינו ויהיה מלת ממנו במלאפו"ם משמעות ג"כ כאלו השליח שותף הוא במסירת גט זה ולמה הקפיד דוקא לאמרו במלאפו"ם מוטב הוה לאמרו בחולם דהיינו ממנו ויהיה מפורש טפי על יחיד שנדבר עליו והוא הבעל. וגם באמרו בחולם איכא למידק קצת דהא רש"י וגם תוס' לא ניחא להו לפרש סוגיא דסוטה ומנחות וערכין על הדרך הזה. וגבי גט דחיישינן בכל דבר שלא יהיה דמשתמע לתרין אפין א"כ לאפוקי נפשין מפלוגתא קרוב הדבר לשמוע מה טוב אם כה יאמר השליח ובו תהיה מגורשת מבעליך פב"פ מעכשיו או באשר שכל ענייני הגט משתמשין בלשון תרגום כמו הרי זה גיטיך וכו' ששלח ליך בעליך וידוע דגט הוא תרגום של ספר כריתות וכן ליך בתוספות היו"ד באמצע המילה כי כן התרגום על מלת לך נוכח הנקבה ליך וא"כ עדיפא הו"ל למימר ובו תהיי מגורשת מיניה כי כך תרגומו של כל ממנו הנאמר על יחיד נסתר לזכר ונמצא פעמים אין מספר והראשון שבכולם (בראשית ב' י"ז) כי ביום אכלך ממנו ת"א ות"י מיני' אבל על ממנו של רבים שאומרין על עצמן התרגום הוא מננא. ואודיע הראשון שבכלם (בראשית ך"ג ו) איש ממנו ת"א ות"י אינש מננא וכן כולם תמצא כך: באותו אות (פסחים דף מ'). בעל נפש לא ילתות פי' חסיד המתרחק מריח עבירה: (ובנדה דף ס"ה): א"ל רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמו' ביאתו עכ"ל וכן פי' רש"י חסיד. ונדפס על הגליון ס"א ירא שמים החרד על נפשו:
בעל [גאטטע מאן]:
בעל גבר [לאנג גלידיגער]:
בעל דלדולין [ווארציגער, ווארצלין]:
בעל זמורה [זענגער, שואשפילער]:
בעל כיסין [קאפיטאליסט]:
בעל נפש [בעהערצטער פראם געמוטהליך]: (בב"ר פר' נג) והוא בעולת בעל א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר' (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ' בלע"ז פו"רי שיוצאין בידי אדם (בשבת קמה) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי' בעלי זמורה שוטרים וי"א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ' ובאו ובאו (בסוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש' המאררים כנגד רמ"ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו"ם אינו פוטר גלגול עכו"ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו"ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו"ם ליפטר דמרוח העכו"ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ' מעכו"ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ' מעכו"ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה יו) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי"מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט:
בעמדם תרפינה כנפיהם (בב"ר פ' סה) הקול קול יעקב מהו בעמדם בא עם דם בשעה שישראל אומרים שמע שותקין:
בעץ [צין ווערג געמישט עסמעטאהל] (בב"ב פט) ת"ר אין עושין משקלות לא של עץ ולא של אבר (ראש השנה כד) בגמרא דדמות צורות לבנות. (ע"ז מג) בגמר' דהמוציא כלים (מנחות כח) רבי יוסי בר יהודה אמר של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי אמר משם ראי' שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ. (ובסוף כלים) נקבן ועשאן בין בבעץ ובין בזפת טהורים ת"י את הבדיל בעצא ותרגום שלנו אבצעא: [הפלאה שבערכין]בעץ (בבא בתרא דף פ"ט): אין עושין משקלות לא של עץ עכ"ל לפנינו איתא של בעץ:
בער [וועקשאפפונג, וועקריימונג] (נדה נא) כל שיש לו ביעור יש לו שביעית ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור (בפר' אחרון דמעשר שני) ערב י"ט הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור כיצד היה ביעור וכו': [הפלאה שבערכין]בער (נדה דף נ"א). כל שיש לו ביעור יש לו שביעית ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור ופי' במס' מעשר שני (דף ע"א) ערב י"ט הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור כיצד היה ביעור כו' עכ"ל וכך איתא לפנינו אבל התי"ט האריך בשם הרמב"ם לגרוס האחרון ע"ש. (ברם ברש"י בחומש פ' תבא ובתוס' דר"ה דף ד'). איתא הראשון וראיתי אני בספרי הביאו הילקוט איתא האחרון:
בעש [שטונקען איבערלייכין] תרגום ירושלמי נתן תתן לו ולא ירע לבבך לא יבעש באפיכון פי' כמו לא יבאש:
בץ [העפאר דרונגין] היה חמץ מבצבץ ויוצא (בגמ' דפסחים דפרק קמא) (סוטה יא) בגמרא וכן בענין הטובה ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשבי השדה שנא' רבבה כצמח השדה (כתובות קיא) אמר רבי חייא עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין לירושלים שנא' ויציצו מעיר כעשב הארץ. (חולין מו) מותבינן על גדפא או גילא או רוקא אי מבצבצא טריפה (ושם מה) אתמר רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך מוחו ובודק אי מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשרה כמו אדם המפיס מורסא ורואה אם מבצבץ ועולה ויוצא מן המוח טרפה:
בץ [איי מאסא] (שבת פ) נראין דברי רבי נחמיה בביצת הגיר. (ביצה טו) תניא רבי יהודה אוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר פירוש הוא סיד ועשוי כמו ביצה והוא חזק ועוד פירוש בגיר. ביצת התרנגול (פרק במה אשה) ופי' בחרגול. (ובפ' י"ז בכלים) כל כלי בעלי בתים ביצת הנעמית המחופה פי' היא בת היענה כדמתרגמינן בת נעמיתא ומצופה במתכת. (שבת קיז) והאמר מר יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים. (ע"ז ג) שלישית יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים פי' בערך אנבא. (בב"מ עד) על הביצים של יוצר. (בפרק ה' דפרה) המביא כלי חרש ביצת היוצרים כשרה פי' כל כלי שמתחילין עושי כלי חרש לעשותו תחילה עושין החומר עגול כצורת ביצה ואחר כך פותחה כאותה ששנינו לענין רבית באיזהו נשך:
בץ [געפייכטען] (בפ' ח' דפרה) שנים שהיו מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהן מי בצים. (סנהדרין ה) תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצים אין מכשירין ולא פי' כי מי ביצים החלמון שלהן הוא והשומעין חשבו כי מי בצים הן כדכתיב היגאה גומא בלא ביצה וטעו בהא דתנן מי קרמיון ומי פיגה פסולין לגבי חטאת מפני שהן מי בצים אינהו סבור וכו' (אמר בנימין וכן נקרא בל' יוני גיא מלא מים ואולי ביצים כמו ביצעי מים והעי"ן מובלעת): [הפלאה שבערכין]בץ ג' (סנהדרין דף ה'): תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בינים אין מכשירין עכ"ל קונטרס סימן ס"ג:
בץ [גיטן לאן] (ע"ז עה) העקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן. (נדה סה) מפרש בצבוץ פשתן מלשון בוץ: [הפלאה שבערכין]בץ ד'(ע"ז דף ע"ה). העקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן. (ובנדה דף ס"ה). בצבוץ פי' פשתן מלשון בוץ עכ"ל רש"י ושל בצבוץ קנבוס בלעי טפי וכו' רש"י בנידה:
ביץ [איינעמינצע] (ירושלמי דקדושין פרק האשה נקנית) שלשה דרוסים מעה שני ביצים דרוסה פירוש בלשון רומי מין מטבע ושוויו שתי שלישיות של איסר:
בץ [פורשטין] תרגום וחופש כל חדרי בטן ובציא כלהון גויא דכריסא:
בצין [ליכט יונגעהארביזע] מקיניה ידיע (ברכות נא) בגמרא נשים ועבדים וקטנים פי' כשיוצאין הקשואין נראין לאלתר אי שפירי הוו אי לא (נדרים סו) אמר לה אייתי לי תרי בוצינין פי' קשואין תרגומו ית בוציניא איתיאה ליה תרי שרגין דסברא נרות אמר לה ותרגום נרות בוצינא (סוכה ע) בוצינא טב מקרא (כתובות פה) (ובפ' קמא דתמורה ט) בסוף הלכה א"ר יוחנן בן נורי פ' בערך דל: [הפלאה שבערכין]בצין א' בוצין מקיני' ידוע (ברכות מ"ח). פירוש הקשואין נראין לאלתר אי שפירי הוו אי לא עכ"ל. וז"ל רש"י מקיני' מקן שלו מקטנותי'. בוצין דלעת ואית דגרסי מקטפי' וקטף הוא שרף האילן כלומר משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף ניכר אם יהיה טוב. (ועיין בתוספות דסוכה נ"ו):
בצין [אנגיל] (פסחים לד) מתקיף לה רב אחא בר יעקב דלמא כבוצינא דריחיא פי' אפילו תימא גלגל חוזר והא דמעולם לא מצי עקרב בצפון לא קשיא משום שהוא עוד באמצע הגלגל כבוצינא דריחייא אותו חור שבאמצע הריחי' שכל מה שמתגלגל וחוזר הריחים מ"מ הוא עומד במקומו אי נמי כצינורא דדשא פי' כמו שהדלת עומד בציר שכל מה שהדלת נפתח לכאן ולכאן מכל מקום הוא עומד במקומו: [הפלאה שבערכין]בצין ב'(פסחים דף צ"ד). מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודלמא כבוצינא דריחיא. פי' אפי' תימא גלגל חוזר והא דמעולם לא מצינו עקרב בצפון משום שהוא באמצע הגלגל כבוצינא דריחיא אותו החור שבאמצע הריחים שכל מה שמתגלגל וחוזר הריחים מ"מ הוא עומד במקומו. אי נמי כצינורא דדשא פי' כמו שהדלת עומד בציר שכל מה שהדלת נפתח לכאן ולכאן מ"מ היא עומד במקומו עכ"ל ועיין לקמן בערך סדן גירסת ר"ח וגירסת רבינו גרשום:
בצית [באאט קאהל, קליינעס שיפעל]. (שבת קא) אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות אמר רבה לא נצרכה אלא להתיר בוצית שביניהן. (בב"ב עג) ר' נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הבוצית סומכוס אומר מכר את הספינה מכר את הדוגית אמר רבא בוצית היינו דוגית רבי נתן בבלאה הוה קרי ליה בוצית כדאמרי אינשי הני בוציתא דמישן פי' בציתא ספינות קטנות שמהלכות לפני הגדולות במקום מים מועטין שאין הגדולות יכולות ללכת שם ונכנסין בקטנה ויוצאין ליבשה והיא קלה ומהלכת אפילו בביצה ולכן נקראה בוציא ומישן קורין ישמעלים מייסן והיא כקנה גדל במקום אגמי מים ובמקום ביצה יש גומא וקנין ועושין להן ספינות קטנות קלות ויש שעושין לספינות גדולות ספינה קלה שיש לה דפנות שהן מחיצות ובארעית החלל שהיא עשויה מן נסרים שתי וערב והמים נכנסין בה ולא תטבע לעולם ופי' זה כמו פי' סרה. ופירוש אחר בערך גד:
בצל [צוויבל] בצלים הסריסים (בפרק ב' דשביעית ר"ה יב) ולירקות פי' בצלים שנחתך זרעם ולא יעשה זרעונים כמו הסריס שאינו עושה זרע. (ירוש') מהו בצלים הסריסים אמר ליה בצלייא קפרא דלא עבדין זרעא. פי' אחר שמיעך זרעם קודם שהוקשו כדי לגדל ראשם. בצלים הקצונים פי' בערך קייץ. בצל של רכפא פי' בערך רכף. הבצל והבצלצול (בראש כלאים) בירושלמי בצלצול פגלגלה לשון ערבי צנון פיגלא וי"מ בצלצול בצל של יער:
בצע [פערטהיילן, פערגלייכען] (סנהדרין ו) אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר הביצוע, בצע חמרתו כבר פי' בערך אמר (אמר בנימין פירוש פשרה בין בעלי דינים כי בה נחלקי' דמי התביע'):
בצע [ברעכין] הבוצע הוא פושט ידו תחלה (ברכות מז) (גיטין ס) אמרו עליו על רבי פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ולא נהנה אלא מיגיע כפיו (אמר בנימין מחלק פת שלימה אחר ברכת המוציא ליתן למסובים):
בצע [טייך, זומפ] (שבועות טז) אבא שאול אומר שני בצעים היו בהר המשחה העליונ' והתחתונ' (אמר בנימין במסכת סנהדרין צו) מה ביבשה כך בין בצעי המים על אחת כמה וכמה פי' פלגים ואגמים):
בצק [טויבער טייג] החרש (פסחים מה) במשנה פי' שלא נחמץ וסימנו תכהו ביד ולא תשמע ממנו קול:
בצק [נעגעל קאטה] שתחת הצפורן (באלו חוצצין פרק ט במקואות) פירוש חצוי שתחת הצפורן בין צפורן לבשר שהוא לח כמו בצק:
בצר [אבשניידט] (בפי"ח דאהלות) או בוצר בצור פי' בוצר באבן:
בצר [וועניגער מאכען] (מנחות לז) האי מאן דבצריה לגלימיה לא עבד ולא כלום פי' שחתך ממנה קרן אחד שווייה בעלת חמש כנפים (אמר בנימין (בסנהדרין פרק חלק) לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר פי' פחות תרגום ולא תגרעו ממנו ולא תבצרון מיניה):
בק [אנשליסען] מיבק הוא דאביק בה (ע"ז יד) בגמ' ואלו דברים (מנחות יב) אביק להו מיבק פירוש ענין דבוק כלומר היה עונבן ומדבקן סמוך לכנף:
בק [אונטערזוכען] זיל בקי מאי דיניה (בריש גמ' דפסחים גיטין סט) ואי לא ליבקי שכיבא דשכיב בשבתא פירש ענין חיפוש (אמר בנימין בקי כמו בדקי' לי' ליבקי כמו ליבדקיה ואות דל"ת מובלעת): [הפלאה שבערכין]בק ב' (גיטין דף ס"ט). ליבקי שכבא דשכיב בשבתא כו' עכ"ל וז"ל ליבקי יטריח עד שידע היכן יש מת שמת בשבת. ליבקי לשון בקיאות:
בק [אין מיק] (חולין נח) אימרא בקתא לבקא לית בקא בר יומא (שבת עז) מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה משום דדייר באגמא ובעי לכרכושי בקי (סוכה כו) חולין משום בקי פירש י"א פשפש בלשון ערבי בק ונמצאות במטות ובמחצלאו' ששוכבין בהן בני אדם ובספינות וככל מקומות. וי"מ זבובים קטנים:
בק [געמיינעס עדרירין גישיהר] לא תיתלי בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן הרי היא כמתנת בריא והויא קנין (בתרא קנא ע"ז לז) בסמוך לשלקות אמר להו רבא לא אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן ספק טומאה ברשות הרבים התיר להם. (חולין נ) בסמוך לכרס הפנימית אמר להו רבא לא אמינא לכו לא תיתלו בוקי סרוקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר פי' כלים דקים כמו בקבוק כלומר דברים שאין בהן ממש (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין כלי): [הפלאה שבערכין]בק ד' לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן (ב"ב דף קנ"א. ע"ז דף ל"ז. חולין דף נ'): פי' כלים ריקים כמו בקבוק. כלומר דברים שאין בהם ממש עכ"ל (ובב"ב דף ז'). לא פירש רש"י כלום וכן תוס' שכתבו בוקי סריקי. אנשים ריקים מתרגמינן גוברין סריקין. לא פירשו על בוקי כלום:
בקא [היפט ביין] (חולין מב ושם נד) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה. פירש בוכנא דהיא באסיתא של ירך שזז ונמשך ממקומו שף מלשון שפיפון עלי אורח שהוא נחש זז ודולג תמיד:
בקי [ערפאהרענער מאן] (סנהדרין פ' ארבעה מיתות) שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי תרגום ירושלמי בפסוק חכלילי עינים בקיין בהלכה ממיכל בהון חמסין: [הפלאה שבערכין]בקי (סנהדרין דף נב). שלא היה בית דין של אותה שעה בקי תרגום ירושלמי בפסוק חכלילי עינים בקיין בהלכה כו' עכ"ל וכן (גיטין דף פו). רבותינו הבקיאין בדבר הלכ':
בקיא [נאהמען איינעס ארטעס] (יבמות פד) חבר עליו תלמידיו כתרנגולין של בית בוקיא פירוש תרנגולין של אותו מקום חריפין ואין מניחין לתרנגול אחר להיות עמהן:
ביקיא [איינע ארט קרויט] (ירושלמי דמעשרות) פ' העוקר שתלים וזרע ביקיא הביקי' עצמה לא פי' בלשון יוני רומי וישמעאל מין עשב וקטנים אשר זרעו שחור דומה לעדשה והזרע עם העשב מאכל בהמה:
בקיון (ע"ז יח) תנו רבנן ההולך לאצטדינין ולכרקום וראה הנחשים ואת החברין כגון בוקיון ומוקיון מולין ולוליון סגרלון וסגלוריון הרי זה מושב לצים פירש כולם ענייני ליצנות הם:
בקינוס [טראמפעט] (בפסיקתא דראש השנה) המתחלת לעולם ה' (ובויקרא רבה אמור אל הכהנים) פרשת לעולם ה' דברך ר' יאשי' פתח אשרי העם יודעי תרועה וכי אומות העולם אינן יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקיינוס יש להן כמה ספרפיות להם ענין חצוצרות ושופרות המה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ובלשון רומי קרנות וחצוצרות ושופרות ובנוסחאות דידן כתוב כמה סלפינגס במקום כמה ספרפיות וכן נראה שגרס בעל הערוך בערך סלפידוס):
בקלס [שטאב. שטעקין] (בב"ר בסוף פרשת אלה תולדות נח) קם נסיב בקלסה ותברון ויהב ההוא בוקלסה בידוהי דרבה דבהון ענין כלי שמכה בו הוא (אמר בנימין פי' בלשון רומי מקל ושבט): [הפלאה שבערכין]בקלס (בב"ר פ' אלה תולדות נח) קם נסיב בקלסה ותברהון ויהיב ההוא ביקלסא בידוהו דרבה דבהון ענין כלי שמכה בו הוא. ובמוסף בל' רומי מקל ושבט עכ"ל. עיין לקמן ערך קלס ג' וז"ל רש"י (בזבחים דף קה). בוקלסי בלשון הש"ס ירושלמי מקל וראיתי דוגמתו בצילמי תרח נטל בקולסי ותברינון:
בקע [טאהל] (פסחים י) ספק עאל ספק לא עאל היינו בקעה דתנן (בפרק ו דטהרות) נכנס לבקעה בימות הגשמים והטומאה בשדה פלוני וכו' (ובב"ב סא) מוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה וכו' פי' בקעה יש בה שדות הרבה. (שבת יד) ובקעה אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד והא תנן (בפרק ו בטהרות) בקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ור"הר לטומאה בימות הגשמים רשות היחיד לכך ולכך פירוש לפי שמלאה מים ואין אדם נכנס בה לכך רשות היחיד לזה ולזה. פ"א בימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן לפי שיש בה תבואה ואין רגל אדם מצויה שם ויש פי' בגמ' דשבת:
בקע [שפאלטע. ריס, רינע] (מועד קטן ח) ולא נברכת הכובסין (בב"ב יט) ופירש ר"ח שם אין חופרין כגון בקעה לעשותה נברכת הכובסין אלא אם כן הרחיק מן הכותל ג' טפחים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו ג' טפחים אלא מן הבקיע ששורין הבגדים לתוכה ומחמצין אותן במים ובמיני נתר כדי לכבסם אבל מן הנברכת העשויה למנדיאן פי' להטיל בתוכה הבגדים לכבסם בנדנוד בהולכה ובהובאה ברגלים או בכלי עץ כדרך שהכובסי' עושין ומנתזין ניצוצות טיפות של מים על הכותל לא סגי ליה שלשה טפחים אלא צריכה להרחיק ד' אמות. ר' חייא בר אויא מתני לה בהדי' ולא נברכת של כובסין אלא אם כן הרחיק משפת מנדיאן ולכותל ג' טפחים וסד בסיד ומפורש (מ"ק ח) ועושין נברכת במועד ואמר מאי נברכת אמר רב זה בקיע פי' בקיע אבן של כובסין והתניא מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע אמר אביי ואיתימא רב כהנא גוהה ובר גוהה פי' גוהה דוכתא דמתקנא לחבוט בו בגדים אתרא רויחא ומינה ולכותל ד' אמות ומתקני ובסופה דמנדיאן דוכתא לחוורי בה מאני ומקריא שפת מנדיאן והיא בר גוהה ומשפת אותו מקום ולכותל ג' טפחים ומסתייע זה הפירוש מתלמוד ארץ ישראל דגרסינן (בפרק משקין) ועושין נברכת במועד זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע (אמר בנימין בנוסחאות שלנו כתוב משפת מחמצן ולכותל שלשה טפחים כלומר שמרחיקין משפת הבקיע ג' טפחים אבל לפי גרסת הערוך גרסינן שפת מנדיאן כי המנדיאן הוא גוהא שפת מנדיאן הוא בר גוהא והיא מובדל מן המנדיאן:
בקע [שפאלטין] (בפרק יג בכלים) הסייף והסכין קרדום שניטל עושפו טמא מפני בית בקועו וזה צורתו (ושם יד) קרדום של ביקוע של עדור ששה פירוש קרדום שמבקעין בו העצים מן ויבקע עצי עולה. ואפילו אוכלת בקעיות. (חולין לו) בגמ' השוחט את המסוכנת פי' חתיכות של עצים. אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע אמר להם לכשיבקע הנוד (גיטין כו) פי' לכשיבקע הנוד ונשפך היין ואין שם יין בנוד שיאמר זה התרומה והמעשר אם באותה שעה ישתה הן טבלים אבל קודם שישפוך הנוד לא. (מציעא צט) בגמ' השואל את הפרה ושילחה לו. (קדושין מז) בגמר' האומר לה התקדשי לי בתמרה זו אמר רב הונא השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו:
בקר [אונטערזוכען] (חולין ט) ר' שמעון אומר אם שהה כדי ביקור ובגמרא כדי ביקור טבח חכם פירוש בדיקת סכין:
בקר [פרייא געבין] (בפרק קמא דפיאה) נותן משום הבקר (אמר בנימין בנוסחאות שלנו כתוב הפקר): תשמטנה ונטשתה תרגום ירושלמי תשמטון יתה ותבקרון יתה. אני ידעתי את זדונך תרגום ית בקרנותך. וישכור בהם אבימלך אנשים רקים ופוחזים תרגום ואגר בהון אבימלך גברין סריקין ובקרין: [הפלאה שבערכין]בקר ב' (בפרק קמא דפיאה) ונותן משום הבקר (במוסף א"ב בנוסחאות שלפנינו כתוב הפקר) עכ"ל. איברא לפנינו איתא (בריש פרק ו' דפיא') ב"ש אומרים הבקר לעניים הבקר וב"ה אומרים אינו הפקר (ירושלמי הבקר) עד שיופקר (ירושלמי שיובקר) וכו' וע"ש התי"ט ומ"ש ג"כ בשם הרמב"ן בפרשת קדושים עיקר הלשון בכ"מ במשנה בבי"ת בש"ס החליפו בפ"א ע"כ. ועיין עוד ברמב"ן פ' בשלח פסוק נשפת ברוחך וכו' ועיין עוד רש"י (במנחות דף בז). ד"ה דרך משופש וכו' כמו משובש דפ"א ובי"ת מתחלפין דכתיב נשפה וכתיב נשבה בו ע"כ ובלתי ספק דברי רש"י צריכין הגה"ה הן מצד הלשון והן מצד הכוונה דמצויין ברש"י שם (ישעיהו י״ג:ב׳) והרואה שם יראה דיפה כתוב שם על הר נשפה שאו נס ואולי צ"ל ברש"י דמנחות דכתיב נשבה בו כדעת הרמב"ן:[הפלאה שבערכין]בקר ב' (סוטה דף מ"ח). אמר רב הונא זמרא דבקרא ודנגדי שרי. דגלדאי אסור. פירש נגדי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מותרין כו' ולא הוה בהון גדופי' והתיר דגלדאי שהם עבדנין והיה בהן גידופין ואסר עכ"ל. לפנינו איתא דגרדאי. ופירש רש"י דאסור דאינו אלא לשחוק אבל דנגדי ודבקרי שהם לתועלת:
בקר [רינד העטרדע רינדשטאל] (מ"ק יב) ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות. (ובב"ר) הרבה ארב' עצבונך והרונך והא בקורת של אנטונינוס היתה רובעת והרביעו ממנה בקורת של רבי. והיה למשלח שור תרגום ויהי לבית ארבע בקרן דתורין. ואל הבקר רץ אברהם תרגום ולבקרותא רהט אברהם. שגר אלפיך תרגום ירושלמי בקרת תוריכין ותרגום שלנו בקרי תורך פי' מקום ששם עומדין השוורין. (מציעא פז) הוה עיילא בקרא דתורי בין חד לחד פירוש צמד בקר. (ושם מב) בקרא שומר שכר דיתמי הוא. (כתובות פד) ההוא בקרא דיתמי. (סוטה מח) בגמ' עד פטיש אמר רב הונא זמרא דבקרי ודנגדי שרי ודגלדאי אסור פירש נגדי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכן ועיין בהון רב הונא ולא הוה בהן גדופין והתיר דגלדאי שהן עבדנין היה בהן גדופין ואסר:
בקר [צכטיגען. שטראפען] (כריתות יא) ת"ר בקרת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול שניהן לוקין ת"ל תהיה היא לוקה והוא אינו לוקה מאי משמע דהאי בקורת לישנא דמלקות תהא בקראי כדתנן גדול שבדיינין מקרא וכו':
בקת [נאכבארשפט נעהע] (יבמות פד) אלא משום בקתא פירוש משום זו הסמוכה לה במשנה והוא חלל שנשא כשרה ואיידי דתצא בבת בקתא נשא תנא סיפא נמי נשא. (כתובות נד) תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי פי' בהרויח בביתי ולא בעקתי בדוחקי. (ושם קג) בגמרא אלמנה שאמר' אי אפשי. (מנחות כד) בסוף הלכה שתי מנחות אביי אמר אפי' מטמא אחד מהן נמי שניהן מצטרפין מאי טעמא כולהו נמי בני בקתא דהדדי ננהו. (מעילה יו) רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון. (שבת עו) בקתא בי עקתא פירש בית קטן שאינו אלא ד' אמות על ד' אמות ואינו גבוה למעלה אלא כג' אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא כלומר מקום צר הוא ושני ענינים לבקתא יש לשון שכינו' ויש לשון בית:
בר [פרייהייט] (סוכה מד ובחלק) בענין משיח הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר פירש ששמענו החשובין הנכנסין בלא רשות המלאכים העומדין לפני השכינה מועטין אבל אותם שאין נכנסין עד שימלכו בשכינה המלאכים הרבה הן וי"א הצדיקים העולין בגן עדן בבניהן כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר' שמעון ובנו מועטין וזה שאמר מועטין בדור הזה:
בר [אבזאנדערן. אויסוועהלען] (בכלאים בפ' שני ובב"ב צד) הרי זה מקבל עליו רובע טינופות לסאה וכל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט ר' יוסי אומר יבור ומפורש היינו טעמא דרבי יוסי משום דמחזי כמקיים כלאים. (ובפ"ב במעשרות) האומר לחברו הילך איסר זה בב' תאנים שאבור לי בורר ואוכל וכו'. (שבת עד) ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח (ביצה יד) הבורר קטנית בי"ט ב"ש אומר בורר ואוכל וכו' תניא רבן גמליאל אומר מחלוקת כשהפסולת מרובה על האוכל וכו' פירש בורר נוטל פסולת מן האוכל ומשליכה או נוטל האוכל ומניח הפסולת. (ב"מ כ) מאי שטרי בירורין הכא תרגו' שטרי בירורין שטרי טענת' שימוש בית דין רבי ירמיה אומר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. (בב"ב קסז) שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אינו אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין שכר פי' שטרי טענתא בית דין שקיבלו טענות בעלי דינין וכתבום בשטר. (כריתות כד) מנחת קנאות לאו לכפרה קא אתיא אלא לברר עון. פי' אחר לגרר (סנהדרין ז) אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו פירש אם ברור לך הדין כמו שברור לך הבקר שהיא שעה אחת של יום בלא ספק. אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה פי' כאחותך שיצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. (ב"ב קנט) אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל ברור אכילתך פירוש ברר דבריך כי אכלת שני חזקה. (בב"ב קמו) ת"ר שלשה דברים צוה אחיתופל לבניו וכו' תניא אבא שאול אמר י"ט של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה ועיקר הדבר מפורש (בתחילת מסכת ערכין) כי כך היה יום נתינת התורה צח וברור. (נדה יט) וכקרן כרכום בברור שבו פירוש כרכום דרכו לצמוח שלשה שערות בכל שורה והשער האמצעי הוא המובחר והברור. ברור לך יום מיתה יפה כבר פי' בערך בו: [הפלאה שבערכין]בר ב' (שבת דף ע"ד). ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח כו' עכ"ל לפנינו איתא היו לפניו מיני אוכלין וכו': שם סוף אות הנ"ל ברור לך יום מיתה יפה כבר פי' בערך בו עכ"ל בעי מובן. וגם מקומו נעלם היכן איתא. גם זה שכתב כבר פי' בערוך בו הנה שם לא נמצא מזה. ודע (דבפסחים ע"ה. ובכתובות ל"ז. ובסנהדרין נ"ה. נ"ב). איתא ברור לו מיתה יפה:
בר [ניכט פרזייעט פעלד] (מציעא קט) ומשזכה בה הבירה. אם אוביר ולא אעביד פירוש שדה שלא נזרעה. תרגום לא תשם לא תבור כלומר לא יעלו בה קוצים. לשמיר ולשית יהיה תרגום להובאי ובור יהא. (ושם קא) אמר רבי יוחנן כדי שתהא בורה בידו פי' ופרקינן לעולם יש קנין לגוי בא"י להפקיע מיד מעשר ומקבל לאו כהובר הוא הובר חייב שפורע חוב שעליו מן הפירות הללו אבל מקבל שלו נוטל ובשדה אבותיו ממש קאמר רבי יהודה וקניסא היא דקניס ליה דלא ליזיל וליטפי עלה איידי דחביבה דמשתכח ליה גרים לגוים דלגזלו ארעתא דישראל אחריני אלא לישבק דתהוי בורה אצלו. (ב"ב קסז) אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות פשיטא לא צריכא בשדה שהיתה בורה מזמן גדול מהו דתימא ריוח דהנותן הוא שמתקן שדהו חריבה והוא יתן קמ"לן דלא (ושם כט) אמר רבי חייא ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי פירוש במקום שמנהגם לזרעה שנה ולהובירה שנה אחרת (ושם צה) ת"ש המקבל שדה מחברו ליטע בשכר הרי זה מקבל עליו י' בוראות למאה יותר על כן מגלגלין עליו את הכל פירוש המקבל שדה מחברו ליטע בשכר הרי זה מקבל עליו בעל השדה עשר בוראות למאה אילנות דאי מכר הנוטע אילנות בין מאה אעפ"כ מגלגלין עליו את הכל אפילו עשר בוראות: [הפלאה שבערכין]בר ג' (בב"מ דף קא). אמר רבי יוחנן כדי שתהא בורה בידו פי' ופרקינן לעולם יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ומקבל לאו כחוכר וכו' אבל מקבל שלו נוטל ובשדה אבותיו ממש קאמר ר"י וקניס ליה דלא ליזיל וליטפי עלה איידי דחביבא עליה דמשתכח דגרים לעכו"ס דלגזלו ארעתא דישראל אחריני אלא לשבקה דתהוי בורה אצלו עכ"ל. לפנינו איתא ברה (וע' פי' רש"י) ותוס' כתבו גירסת ר"ח בורה וע"ש:
בר [אויסווערטס אויסען] (מציעא ט) אלא הא דרבי אבוה ברותא הוא (ושם ד) אלא דרב אשי ברותא היא (מנחות סח) אלא דרב אשי ברותא הוא (בב"ב קא) והא רב הונא בר רב יהושע ברותא הוא התם שלפניו ומיהת משתמר פי' במקום שטעו חכמים ולא דברו בהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמר ברותא כלומר דעת חיצונית היא. (ושם מ) היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו איטמורו וכתובו ליה ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו לסהדי תיתבו בבריתא ובשוקא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא דלא פריש לא איטמרי לא תיתבי בשוקא ובבריתא. ואר"ח דהוה קשה הא לישנא טובא דהא תרי לישני דרב יוסף מיחזי סתמא כשרה היא ואמר דפריש לה אביו ז"ל הכי להאי לישנא דאמר זילו איטמורו מתחזי דבהאי לישנא אי פריש הכי מיפסלא ואי לא פריש אלא אקני לה סתמא כשרה ולהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו לה מכלל דכל מתנתא צריך למיתב בשוקא ובבריתא למיכתב ליה ואי לא כתיב בה הכי פסולה אישתכח ללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה. (סנהדרין כה) בגמרא זה בורר אחד בגמרא סוחרי שביעית בהמה בת הכי היא אין בשור הבר דתנן (בכלאים בסוף פ"ח) שור הבר מין בהמה ר' יוסי אומר מין חיה (מנחות לה) החליף פרשיותיה פסולה אמר אביי לא אמרן אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל וכו'. (חולין מג) עוזי ברייתא קוצי אכלן. (ושם מז) ההיא דביני ביני דאתי לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א"ל הונא מר בר רב אויא לרב אשי כל הני עוזי ברייתא הכי אית להו. (ושם מג) אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין לה שמא הבריא פירוש הבריא יצא לחוץ כדמתרגם חוץ ברא. (ושם ק) ונוהג בשליל אצדדין אי דץ ביה מידי דמברי ליה שרי ואי לא אסור (אמר בנימין תרגום חית השדה חיות ברא): [הפלאה שבערכין]בר ד' (בבא מציעא דף ט') הא דרבי אבהו ברותא היא (שם דף ע"א) אלא דרב אשי ברותא היא. (מנחות דף ס"א) אלא דרב אשי ברותא היא (בבא בתרא דף ק"א) הא דרב הונא בריה דרב יהושע ברותא היא. בכל המקומות האלו איתא ברותא ברי"ש רק (בפסחים דף י"א) בגמר' וכן ברש"י בדותא. ודע עוד דהתוס' (ביומא ס"ו) ד"ה אמר וכו' העתיקו סוגיא (דכריתות י"ד). דרפרם בדותא היא אמנם בכריתות איתא ברותא ברי"ש. ודע דבשבת (ק"ו). איתא דרב פפא בדותא וכן בתוס' שם בדותא. ודע עוד דביבמות (ק"א) איתא דרב אשי בדותא וכן (בגיטין פ"א. ב"ב קס"ה. זבחים ק'): שם (בבא בתרא דף ק"א). הא דרב הונא ברי' דרב יהושע ברותא היא התם שלפניו ומיהת משתמר אותן ד' תיבות שמתים בין שני חצאי עגולים. כי לא פורש להם (ואולי יש לתיבות הללו מקום בב"מ דף ט'. בגמ' דהיו שנים רוכבין אלא הא דרבי אבהו ברותא היא) ואחר עיון בסוגיא יש קצת מקום לומר דהי' התם גירסת רבינו הערוך התם שלפניו מיהת משתמר: שם אות הנ"ל (חולין דף מג) עיזי ברייתא קוצי אכלין עכ"ל. לפנינו איתא חיוי ברייתא וכן (חולין מ"ו). ההיא דביני ביני דאתיא לקמי' דרב אשי סבר למיטרפא א"ל הונא מר בר אויא לרב אשי כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו עכ"ל. לפנינו איתא חיוי ברייתא: שם (חולין דף מג) אמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין לה שמא הבריא. פירוש הבריא יצא לחוץ כדמתרגם חוץ ברא עכ"ל. וז"ל רש"י אין חוששין שמא נקב הי' והבריא והוה קרו' שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום ואני שמעתי והבריא לשון נוקב כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כ"ג):
בר [געזונד] קטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא (בכלים בפ' ג') פירוש כלי חרש שלם אם טופל עליו רעי של בקר אם נגע אדם טמא באותו הרעי לא נטמא הכלי ואת הרעוע הנסדק ולא נתפרד. (ושם פרק כ"ז בכלים) שלש על ג' באשפות בריא וצורר מלח בבית או בריא או צורר מלח ולא תשבר פי' בגד מושלך באשפה ויש בו ג' על ג' והיא שלימה ויתכן להיות צרור בה מלח ולא תשבר טמאה ואם היא שלמה וידוע שאם צרר בה מלת מקבלת טומאה ואם היתה בתוך הבית והיא שלמה אע"פ שאינה מחזקת לצרור בה מלח טמאה (אמר בנימין בנוסחאות שלנו חסרו מלות ולא תשבר) (ובירושלמי פ' ח' במקואות) בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כשיטיל מים טמא רבי יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור פי' אם טבל בעל קרי ולא השתין קודם טבילה יהא טהור עד שישתין ובשעה שישתין נטמא כבתחלה וצריך לטבול שנית וזה הדבר בזקנים ובחולים שלא תצא מהן שכבת זרע בכח אבל הבחור אינו כן שאם טבל קודם שישתין נטהר פי' בריא שאינו חולה ולא שכיב מרע (ובגמ' דשחיטת חולין כד) נתנו חכמים שיעור לחולה לזקן ולילד דאמר ר' יוסי בילד עד כמה כל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל מנעלו ובזקן עד שירתת עד אימת אמר רבי חנינא כל זמן שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעל ונועל מנעל. (ובכלים בפרק כ"ד) ג' תריסין מטלית מהוהא שטלייה על הבריאה פי' בגד בלוי שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הבריא. (קידושין עב) בבל בריאה כולם מיוחסין מישון מיתה כלו' כולם פסולין כממזירי ונתיני מדי חולין כלומר רובן כשרים שרוב חולי לחיים עילם גוססת שרובן פסולין שרוב גוססין למית':
בר [שעפפען פורשטן גרינדען] (במקואות פ"ז) כל שהוא מבריית מים טהור פירוש דגים וכדומה להם. (ובויקרא רבה) זאת החיה תחלת פרשת וזכור את בוראך תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכו' שלשתן דרש עקביא בן מהללאל מתוך תיבה אחת בורך בארך בוראך וכו' פירוש הפסוקין אלו שבקהלת. וכן (בשבת בגמרא בפרק שואל אדם). (ובפסיקא ולקחתם לכם ביום הראשון תכתב זאת לדור אחרון) זה דורו של מרדכי ואסתר שהיה נטוי למיתה שנאמר ועם נברא יהלל יה שבראן הקב"ה בריה חדשה וכו':
בר [איין גרוב. ציסטערנע ברונן] (שבת קג) החורש כל שהוא למאי חזי לבורא דקרא פי' לגומא של דלעת (אמר בנימין בנוסחאות שלנו כתיב לביזרא ומפרש רש"י לזרוע בתוכו נימא של דלעת): (ביצה כה) וצפרים שקננו בטפיחים ובבורות חייב אית דאמרי שקננו בבירה. (ב"ק ו) הצד השוה שבהן רב' אמר לאיתויי בור המתגלגל פי' אבן המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה היכי דמי אי בהדי דקא מתגלגל קא מזקי כחו הוא דההוא שמתגלגל ברגליו הוא חייב ולא בעל האבן ולא דמי לבור דבור מעשיו גרמו לו ובהאי אבן לא נעשה מעשה שור יוכיח שאין מעשיו גרמו לו אף אני אביא את האבן (ובב"ב פג) בגמ' קנה שלשה ובפרק (האומר לחברו) בעי רב אשי בור מהו שתפסיק (סנהדרין מט) וישובו אתו מבור הסיר' אמר ר' אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בתלמוד ירושלמי (בפיאה פ"א ובסוט' פ"א) שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר הנה בעת שלקח הצפחת והחנית והיה יכול להרגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא ואין לרדפו אמר לו אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם ומצאם דוד ולקחתם מן הבור אמר לו הצפחת והחנית כבר נשארו בבור כנף מעילי מה תאמר בו אמר לו כנף מעילך בסירה הודעת כלומר נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד נענש עליהם וזהו בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג: [הפלאה שבערכין]בר ז' (ביצה דף כד) וצפרין שקננו בטפיחין ובבורות חייב. אית דאמר שקננו בבירה עכ"ל. ז"ל רש"י (בביצה) בטפיחין בבירות גרסי' כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלין לקנן שם עופות הבר:
בר [ערהייטערען] (מ"ק כד) לא חולצין ולא מברין פי' כמו ויבא כל העם להברות את דוד:
בר אביו [בלאס האן, איין פויגל] (יבמות קג) אמר רב אשי למאי דקא אמר אמימר האי מאן דמסגי על לוחתי דכרעיה לא לחלוץ לאו בר אביו חליץ ולאו בר קפיו חליץ (מ"ק כה) בגמ' אין קורעין אתהפך כרעייהו דבר אביו ובר קפיו ההוא יומא לא ספד' לרב אשי והיינו דאמר רב אשי לאו בר אביו וכו' (אמר בנימין ביבמות בר אובא ובר קיפוף ובמ"ק בר אביו ובר קפוק כתיב):
בר אדא [שנעע פינק. איין ארט פויגל]. שרי (שבת נ) פי' עפר לבינת' בר אדא אסיר. (חולין סב) בגמרא סימני העוף א"ר יהודה צררא שרי בר אדא אסור וסימניך בר מיניה: [הפלאה שבערכין]בר אדא שרי (שבת דף נ חולין דף סב) אמר רב יהודא צרדא שרי בר אדא אסיר וסימנך בר מינה עכ"ל. לפנינו (בחולין ובשבת) איתא ברדא:
בר אמוראי [שווים מיינסטער] פי' בערך מד:
בר אושפרתי [נאהמן איינער פרוי] (תענית כד) רב פפא גזר תעניתא חלש ליביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא א"ל רב נחמן בר אושפרתי פי' הוא שם אמו של רב פפא:
בר בטני [לייבעס פרוכט] (סנהדרין ע ובילמדנו בריש ואלה שמות) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו מהו אשר יסרתו אמו מלמד שכפתתו בת שבע על העמוד ומכה אותו ואמרה לו לאו מאל שאלתיך מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים ואם יהא בך דופי יאמרו אמו גרמה מה בר בטני כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות לא היו רואות פני אביך ואני סיכנתי בעצמי ודחקתי ונכנסתי וכל כך למה כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז וכו':
בר גזא [דער שווארצער אדלער] תרגום ירושלמי את הפרס ואת העזני' ואת הנשר (ית נשרא וית עוזא וית בר גזא):
בר הדיא [דער ווירגע, איין פאגעל] (חולין סג) הנץ זה הנץ למינהו להביא את בר הדיא מאי בר הדיא אמר אביי שורינקא (ובפרשת ויקרא רבה) פרשת והוא ישקיט (ובריש אחרי מות) ר' לוי בשם רבי יוחנן בר שחינא הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ט מיל (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב בר חיריא): [הפלאה שבערכין]בר הדיא (חולין דף סג) הנץ וכו' למינהו להביא את בר הדיא (ובפרשת ויקרא רבה וכו' ובריש אחרי וכו') הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ט מיל. ובמוסף בר חיריא עכ"ל. לפנינו איתא בר חיריא אבל גירסת רבינו מוכח מויקרא רבה (פי' ויקרא פסוק ה') דשם איתא הדין בר הדיא צופה מאכל בי"ח מיל. אמנם זה שכתב רבינו (ובריש אחרי מות) שם לא נמצא:
בר המדורי [אין קעסעל ווארמער] (יומא פז) יש מפרשים בר מיחם דודי דאבא דודי הם הם הסירות:
בר יוכני [אין ארט היישערעק] (יומא עח) ונימא ביעתא דבר יוכני. (סוכה ה) ואימא אפילו דבר יוכני. (בכורות נז) פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ס' כרכים ושיברה שלש מאות ארזים (אמר בנימין עוף גדול מאוד אולי משל הוא כי איננו בישוב):
בר יומיה [פאן קארצעי דויער] (שבת מח) איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן פירוש דבאותו יום נכנס לשורה. פירוש אחר רב אידי הוה וקורין אותו בר יומיה כדמפורש (חגיגה ה) רב אידי אבוה דרבי יעקב. בר אידי הוה רגיל דהוה אתי תלתא ירחא באורחא והוה חד יומא באושפיזא והדר אתי והוו קרי ליה בר בי רב דחד יומא:
בר לועא [איינע וואנד אוף דעם האלז פאן איין פיהע] (שבת נד) מתניתין ולא בסולם שבצוארה אמר רב הונא בר לועא פי' כשיש מכה לבהמה קושרין לה דף בצוארה אצל לחיי' כדי שלא תחזיר ראשה לחכך במכה: [הפלאה שבערכין]בר לועא (שבת דף נד). ולא בסולם שבצוארו אמר רב הונא בר לוע' עכ"ל. לפנינו אית' בי לוע':
בר מחווניתא [אין שטאדט היטער] (בב"ב סח) עבדא דמרי מתא שעומד בעיר ויודע כל שדות העיר בסימניהן ובמצריהן וכל שדה ושדה ביד מי הוא ומי עדים שלה והכל יודע לחוות:
בר מחים תנורא [אבען הייצטער] בר מך רבע בר מרקד בי כובי בר מלחיך פילכי (פסחים מט) (אמר בנימין כל אלו כנוים של זולל וסובא מחמם תנורי' מקפל לבושו תחתיו ורובץ מרקד בין החביות מלחך קערות ובנוסחאות שלנו בר מך רבע כתוב אחרון):
בר נפחא [זאהן דען שמועדעס]. (סנהדרין צו) אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר רבי יצחק אמר שי' שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא פי' מסתבר טעמא דרבי יצחק נפחא מטעמ' דרבי יוחנן דהוו קרו לי' בר נפחא: [הפלאה שבערכין]בר נפחא (סנהדרין דף צו) ויחלק עליהם לילה וכו' אמר ר' יוחנן אותו מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו שנאמר ולילה אמר הורה גבר ורבי יצחק אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. פי' מסתבר טעמי' דרב יצחק נפחא מטעמי' דר' יוחנן דהוו קרו לי' בר נפחא עכ"ל. וז"ל רש"י אביו של ר' יוחנן הוי נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:
בר נפחא [בלאס פון איין פויגיל] (חולין סב) בגמ' סימני העוף פי' שם עוף שהוא ספק:
בר נפלי [זאהן דעס איישטארצעס אויף שטעללער]. (משיח) (סנהדרין צו) אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי פירוש משיח שיקים סוכת דוד הנופלת:
בר נירא [קליינעס יאד] (שבת נד) מתני' אין העגל יוצא בגימון אמר רב הונא בר נירא פירוש עושין לו ניר קטן כדי שילמוד לשאת העול:
בר סיסי [איין טרוירוגער מאן]. (תמורה יו) אם עושה לו כן מוטב ואם לאו הוא יורד ברסיסי לשאול פי' זעוף לשאול לקבר כמו והנם זועפים ומתרגם נסיסין: [הפלאה שבערכין]בר סיסי (תמורה דף ט"ז) אם עושה לו כן מוטב ואם לאו הרי הוא יורד ברסיסי לשאול. פי' זעוף. לשאול לקבר. כמו והנם זועפים ומתרגם נסיסין עכ"ל. בנסיסי איתא לפנינו וז"ל רש"י הריני הולך בנסוסי לשאול כדמתרגמינן (בראשית לד) ויתעצבו האנשים ואיתנסיסו גובריא עכ"ל רש"י וקצת יש לדקדק שלא הביא רבינו ראי' מסוף פרשת וישלח:
בר סיסין [נאהמע דעס בעזיטצערס] בעל הערוך גריס סרסין בערך בי סרסין עיין שם:
בר פחתי [פירשט]. (ברכות מד) פי' בר רברבני כדכתיב והפחות הראשונים איכא דאמרי בר פאתי כדכתיב ומחץ פאתי מואב. (ושם יד) בר פחת' בשעה שמעביר ידיו על גבי עיניו פי' רב האי מפני רבנן שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה: פ"א ששמענו מין היה באותו היום לפניו וחשש שלא ילעיג כשהוא מסיב עיניו בד' רוחות. פי' אחר היה מכס' עיניו שלא יביט הנה והנה ויהרהר אחר מעשים אחרים. ור"ח פי' בעת שהיה מעביר ידיו על עיניו לרחצן במים. ומפ' (בירושלמי) כד תחמיניה לרבי יהיב ידוי על אפוי ההיא שעתא מקבל עליה מלכות שמים: [הפלאה שבערכין]בר פחתי (ברכות דף מג) פי' בר רברבניא כדכתיב והפחות הראשונים (נחמיה ה טו) איכא דאמרי בר פאתי כדכתיב ומחץ פאתי מואב (במדבר כ״ד:י״ז) עכ"ל (ובשבת ג') פרש"י בן גדולים. וכן פירש"י עוד (שם ך"ט ובנזיר נ"ט) פי' רש"י בנו של תלמיד חכם. ודע דבגליון הש"ס שלפני (ברכות מג). נדפס פי' בר גדולים. ובדין הוי להו לקדם לדפוס פי' זה לעיל (דף יג) ואמנם רבינו שלא הקדים ודאי טעמו ונימוקו עמו ולא היה שכחה לפני כבודו. דהא מיד בסמוך אייתי להאי סוגיא (דדף י"ג): וכתב מה שפירש רבינו האי. ולכן מהנראה משום דהי' לרבינו בפרק כיצד מברכין (דף מג). נוסחת בר פחתי ואיכא דאמרי בר פאתי ועל זה בא רבינו לפרש דפאתי הוא מלשון פאתי מואב ולכן הוכרח להביא מקום אשר חונה שם איכא דאמ' בר פאתי:[הפלאה שבערכין]בר פחתי (ברכות דף יג). בר פחתי בשעה שמעבי' ידיו על עיניו מקבל עליו עול מלכות שמים. פירש רב האי מפני רבנן שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה פי' אחר מין הי' לפניו באותו היום וחשש שלא ילעוג כשהוא מסיב עיניו בד' רוחות ועוד שני פירושים עכ"ל. וז"ל הרא"ש רב ירמיה הוה יתיב קמיה דרב חייא בר אבא חזיי' דהוה מאריך טובא אמר ליה למה לך כולי האי אמר לי' ואלא עד כמה א"ל כדי שתמליכהו למעלה ולמטה ובארבע רוחות העולם. יש אומרים שתמליכהו במחשבה ויש אומרים שירמוז בעיניו בשעה שממליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ומביאין סמך לדבריהם מעובדא דר' חייא דאמר ליה ר"ח לרב בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על עיניו מקבל עליו מלכות שמים ומה שהיה נותן ידיו על עיניו שלא יראה שהוא רומז בעיניו. ואין ראיה משם לפי שהיה יושב בתוך הציבור היה מעביר ידיו על עיניו כדי שיוכל לכווין עכ"ל:
בר פיילי [נאהמע]. הוה קאים קמיה דשמואל (חולין צז) פירוש שם איש: [הפלאה שבערכין]בר פיילי הוה קאים קמיה דשמואל (חולין דף צ"ו). פי' שם איש עכ"ל. לפנינו איתא בר פיולי:
בר קשא [שטאדט פעכטער. שטאדט ראטה]. דפומבדיתא דטרקי' חיויא (שבת קט) בגמרא אבוב רועה. (ב"ב קי) ואי לא מאי לירות בר קשא דמתא לירות פי' בר קשא מוכס העיר וי"א ממונה על העיר: [הפלאה שבערכין]בר קשא (ב"ב דף קי): ואי לא מאי בו לירות בר קשא דמתא לירות פי' מוכס י"א ממונה עכ"ל. ואלא מאן בו לירות איתא לפנינו (לגירסת ס"א הנדפס על צידיו ע"ש):
בר שאן [וואהנזיננעג] ויפול ערום דשאול תרגום ונפל בר שאן:
בר שטיא [בלונדנזינגער] (יבמות לא) בגמ' וכולן שאין להן קדושין (כתובות כ) בגמרא העדים שאמרו כתב ידינו זה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא זבין נכסי אתו תרי אמרי כשהוא שוטה זבין:
בר שניא [אבשאס. וועגריקען טאנץ]. (גיטין כז) הנהו בני הרמך דאזיל בדו בר שניא וכו'. פי' בר שניא בלשון ישמעאל מחול. ופי' דבר המועתק ממקום למקום כי משנין את מי הנהר מללכת נגדם ומסיבין אותן או את רובן ממקום שהיו הולכין בו אל מקום אחר אותו המקום המשונה אם לכל מי הנהר נעשה נקרא שניא ואם למקצת מי הנהר נעשה נקרא בר שניא ובי הרמך זו עיר היא אצל פומבדיתא ושם מימי פרת מתחלקי' לכמה חלקים באו בני הרמך ופתחו נהר אל אחד חלקי פרת שמכניס קצת מימיו וסובב בשלשה ובד' פרסאות וחוזר ומטיל את המים אל סוף הנהר העיקר והעליונים הם בני המקום אשר תחת השניא ולמעלה ממקום חזירת המים וכן הוא כיון שעשו כן באו בני המקום שהסבו המים ממנו וצעקו לפני אביי אמרו לו הרי הנהר אשר לפני ארצינו מתקין תיקנא. ופירושו שקרקעיתו עולה למעלה ואין המים עולין אליו אלא נשפכין כולן אל בר שניא אמר להן לבני בי הרמך לכו וסייעו את בני המקום הזה בכרותם את הנהר כדי שיורידו בו מעט למען יבואו שם ולא ישפכו כולם לבר שניא אמרו לו הרי השדה אובדת והפירות מתיבשין אמר להם אם כן צאו מן המקום דהכין דינא כל דאלים גבר זה פי' רב האי גאון:
בר שורא [קליינע מויער] (פסחים פו) שורא ובר שורא פי' בר שורא חומה קטנה שבנויה סביב העזרה והיינו חיל והיתה שוה עם קרקע העזרה והחומה שחוץ ממנה גבוה והיא שורה וזה נקראת חיל וזו נקראת חומה: [הפלאה שבערכין]בר שורא (פסחים דף פו). שורא ובר שורא עכ"ל. לפנינו איתא שודא ובר שודא:
בר ספינה [שיפסוואססר בעהעלטער] אלכסנדרית (פרק ט"ו בכלים ובאהלות בפרק מביאין) (שבת לד) פירוש הוא כלי עץ גדול וממלאין אותו מים בספינות גדולות של אלכסנדריא (ובמעשרות בפרק הכובש) המקפה לתבשיל פטור ולקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן פי' הלוקח ענבים מן הגת כדי לבשל בהן כלומר בתבשיל לערב עמו בקערה פטור בור קטן כמשמעו לפי ששנינו למעלה שמן גמרו למעשר משירד לבור. ירושלמי אשכול שסחטו לכוס וטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תיפתר בתבשיל צונן לקדירה חייב אמר רבי אליעזר בקדירה ריקנית היא מתניתא לא כך אמרה אלא המקפה לתבשיל פטור לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן. בייר כבר פירשנו בערך בייר (עירובין קד) ממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב פי' תנן (בסוף מדות) לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם היו מספיקין מים לכל העזרה והגלגל הזה יש מפרשים אותו אופן ובלע"ז קינוקו"לא ויש מפרשים עץ גדול ארוך נתון על עץ מפוצל ובראשו הא' של אותו עץ גדול תלוי חבל עם הדלי על גבי הבור וכשממלאין בו מוציא קול גדול כדתנן בתמיד מירי היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש פירש בגמ' מאי בור הקר אמר רב יהודה אמר שמואל בור שהקרו על הנביאים והתירוה כלומר דקדקו על הבורות והקרו ולא מצאו בהן צד איסור כדי לגזור עליהן והתירום ואותבינן לשמואל מדקתני לא כל בורות הקירות התירו אלא זה בלבד ואי סלקא דעתך בור שהקרו עליה והתירוה מאי שנא זו בלבד מכל בורות הקורות כל בורות הקורות נמי נשתרו ולא קמא דשמואל אמר רב נחמן בר יצחק בור מים חיים וכן הוא אומר כהקיר בור מימיה וזה בלבד שניא משאר בורות מים חיים כמפורש בהלכה אלא זו בלבד וחמא דרב נחמן בר יצחק (בב"ב סד) לא את הבור ולא את הדות ומפרש בגמ' שהבור בחפירה והדות בבנין. (ושם סג) האומר תנו חלק לפנוני בבור וכו' פירוש פשיטא אם אמר חד שכיב מרע יחלוק פלוני בנכסי פלגא ודאי יהבינן ליה אבל אי אמר בהאי לישנא תנו חלק לפלוני בנכסי מהו תא שמע האומר לחברו תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אמר אין פחות מרביע סומכוס לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין הלכך מקבל מתנה טוען חצי הוא שלי וחצי הוא שלך ויורש טוען החצי שתודה שהוא שלי אקחנו והחצי שתטעון שהוא שלך אינו כן דלא פירש המוריש תנו לו חצי הבור אלא תנו לו חלק קאמר וכן אעשה אתן לך חלק כל שהוא והוה ליה זה החצי ממון המוטל בספק וחולקין אותו ונותנין לו רביע הבור והכי נמי בכולהו נכסיו יהבינן ליה רביע כי אמר תנו חלק לפלוני מנכסי סתם פירוש בחבית אין פחות משמנה לפי ששתי חביות יש בבור וכשנותן לו רביע החבית יבוא שמינית הבור. בקדירה אין פחות משנים עשר לפי ששלש קדירות יש בבור וכשנותן לו רביע הקדירה יבוא אחד מי"ב בבור בטפיח אין פחות מי"ו לפי שארבע טפיחים יש בבור וכשנותן לו רביע הטפוח יבוא אחד מי"ו בבור וכולן שיעור אחד הוא נותן והרבה פירושים ראינו בזו הברייתא וזה שקרוב לנו. (באלו חוצצין פרק תשיעי במקואות) איזהו טיט היון זה טיט הבורות שנא' ויעלני מבור שאון מטיט היון. (שבת עז) בור זינקא בור זה נקי פי' נקי שאין מים. (בויקרא רבה) בריש צו מתחלת הספר ע"כ כתיב והקריבו בני אהרן ונתנו בני אהרן וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן אמר משה לפני הקב"ה בור שנוי ומימיה חביבין לעצים חלקת כבוד בשביל בניהן כדתנן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן לאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו וכו':
ברבל [פערמישט] (בכורות מד) אבל מברבלתא לא כתב רחמנא תבלול פירוש שמבולבל לבן בשחור: [הפלאה שבערכין]ברבל (בכורות דף ד). אבל מברבלתא לא כתב רחמנא תבלול. פי' שמבולבל לבן בשחור. עכ"ל. לפנינו איתא מבלבליתא. וע"ש פי' רש"י:
ברבריא [איין לאנד] (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם אלו בני ברבריא ובני מרטניא שהולכין ערומין בשוק שאין לך משוקץ מתועב ומבוזה לפני המקום יותר ממי שהולך ערום בשוק. מעם לועז תרגום מעמא ברבראי תורגמה תרגום ירושלמי ברבריא. (ובהגדת ילמדנו) כי אם שמור תשמרון כל זמן שהקמיע הזה בידך הברברין רואין אותו ובורחין ממך (בויקרא רבה) בכי ימוך אחיך בפ' אשרי משכיל מהו וברבורים אבוסים רבי יהודה אומר מיני ביברים רבנן אמרי עוף טהור הוא ומעול' הוא והיה בא מברבריא והיה עולה על שלחן שלמה בכל יום. (אמר בנימין ברבריא היא מדינה באפריקי ומוריטניא מדינה אחרת סמוכה לה):
ברגן [בורג. קאסטעל. פעסטונג] (בפרק ג' במעשרות) הצריפין והבורגנין ואלקטיות. (עירובין כא) אין בורגנין בבבל (ובשבת קנב) שאם יש שם בורגנין הולך. (ובסוף פסקא דאת קרבני לחמי) למלך שהיה מהלך בדרך הגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם הגיע לבורגן השני וכו'. בורגנין כבר פירשנו בערך בדק פי' אחר בתים שעושין מחוץ לעיר בפחות פחות מע' אמה ושירים ושם מוכרים מזונות לעוברים ושבים ובלעז בור"גו. (עירובין עג) האחין הרועין והקייצין והבורגנין (סוכה ח) סוכת רועים קייצין בורגנין שומרי פירות. (ובמגילת איכה) מבלי באי מועד מבלי בורגנין ומבלי בליוטין פי' בני אדם הדרים בבורגנין:
ברגר [בויער] (בב"ר רחל נח איש האדמה) בורגר לשם בורגורתא פי' נקרא איש האדמה על שם שעובד את האדמה:
ברדל [שטאקשטרייך]. (בפסיקא ויהי בשלח) או סריות אתה אוכל או מאה ברדלין אתה לוקה או ממון אתה נותן לשון רומי קורי' לגורדילן בורדילו (אמר בנימין פי' מכות ובלשון המוני של יון קוראים לשוט ורצועה בורדלו):
ברדלס [רויבטהיר] (פסחים ט) כ"מ שחולדה וברדלס מצויין שם (ב"ק יו) הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס הרי אלו מועדין (ובב"מ צג) הרי אלו אונסין (נדה יו) מפני שחולדה וברדלס מצויין שם פי' בגמ' ברדלס זו אפא וז' שנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא ורעה היא יותר מן הזכר וכבר פי' בערך אפא: (אמר בנימין פי' פרדליס בלשון יוני ורומי נקבה של מין חיה אורבת וטורפת כמו נמר ולא יכולתי להבין מאמר ברדלא זו אפא כי אפא הוא אפעה ונחש): [הפלאה שבערכין]ברדלס (ב"ק דף ט"ז). הזאב וכו' והברדלס הרי אלו מועדין עכ"ל. (בסוף פ' קמא דב"ק) פירש הרב ברדלס חיה שקורין לה בערבי אלצב"ע. וכן איתא בפי' הרמב"ם. ורש"י (בפסחים דף ט'). כתב ברדלס אלמנ"ס פטויי"ש. (ובמשנה ב"מ צ"ג). כתב רש"י הברדלס פטויי"ש בלע"ז:
ברדניקוס [איין הויך אוסגעוואקסינער מענש] (ברכות ס) מקום הגיחור והלובקן והברדניקוס. פי' גאון פתרו הראשונים ברדניקוס שהוא איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם (אמר בנימיןפי' ברטניקוס בלשון רומי איש אי ברטניא הגדולה נגד צרפת ואנשיה בעלי קומה): [הפלאה שבערכין]ברדניקוס (ברכות דף נח) הגיחור והלבקן והברדניקו' פי' גאון פתרו הראשונים שהוא איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם. ובמוסף פי' ברטניקוס איש אי ברטניא הגדולה בלשון רומי. נגד צרפת ואנשיה בעלי קומה עכ"ל. לפנינו איתא דרניקוס פי' רש"י ורודא"ש לשון אחר פיו עקום:
ברדס [ראהר שטארקע אבווייכען] (נדרים מא) אמר רבי יוחנן ברדס אין מבקרין ואין מזכירין אותו מ"ט מפני שהוא כמעין הנובע פי' בורדס חולי מעים שמשלשל כמעין הנובע: [הפלאה שבערכין]ברדס (נדרים דף מא). אמר ר' יוחנן ברדס אין מבקרין אותו ואין מזכירין אותו מ"ט מפני שהוא כמעין הנובע פי' בורדס חולי מעיים שמשלשל כמעין הנובע עכ"ל. וע"ש פירוש רש"י והרא"ש:
ברדס [מאטראץ] (בסוף כלאים) הבדסין והברדסון ובמדרש פנים אחרים של וישלחו לענין ציצית וכבר פירשנו בערך בדס:
ברדק [איין ריגיל]. (תרגום ירושלמי) ויעש את הבריח התיכון לברוח ועבד ית ניגריא מציעא לברדוק:
בורידקיא [גרין גיוואנט] (ירושלמי דכלאים פ' אינו אסור) אלבשוני ברידקיא לא חיוורין ולא אוכמין פי' בלשון רומי בגדים צבועים בגוון ירוק פכרתי (בב"ר פרשת ויחי ופרשת דעו כי ה' גריס דבריקא):
ברז [לאך עפפענונג שטאך] (שבת קיז) לא צריכא דשקיל ליה בברזי פי' ברזי נקבים והכי קאמר מאן דבזע ליה לעור כשהוא מפשיטו מוכחא מילתא דלא בעי לעור ואין לו הנאה ממנו ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות (ב"מ מ) בגמ' דיוציא לו שתות ליין איכא טירחא ודמי ברזניתיה פי' טורחי' שמוכר לקונה לזה עכשיו ולזה למחר ומתבטל ממלאכתו והדמים למי שנוקב נקבים בחבית להוציא היין (ובב"ב צח) בגמ' המוכ' יין לחברו והחמיץ ולא אמרן אלא דלא תני ליה בברזא אבל שני ליה בברזא לא אמר רבא האי מאן דזבין חבית' דחמרא לחנוני אדעתא לזבינא ולמיהב ליה דמי ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא לאהדורה למוכר והני מילי דלא שני בברזיה אבל שני לא יכיל לאהדורה ליה דיכול מוכר למימר ליה ללוקח אנת הוא דאפסדתה כששנית הברזא נעכר היין והחמיץ ולא אמרן דינא הוא דמהדרה ליה אלא אכתי יומא לזבינ' לא מטא אבל מטה ולא זבנה לא יכול לאהדורה דלא הוה ליה לשהויה. (סנהדרין עו) והני מילי דברזי מברז. אכה בדוד ובקיר תרגום ואברזיניה בכותלא (ע"ז נט) דעד ברזא אסיר ואידך שרי (חולין ח) ליבן שפוד והכהו בו נידון משום מכות אש אלמא חבטא קדים התם נמי דברזי מברז פי' ברזא נקב: [הפלאה שבערכין]ברז א' (שבת דף קי"ז) לא צריכא דשקיל ליה בברזי. פי' ברזי נקבים והכי קאמר מאן דבזע לי' לעור כשהוא מפשיטו מוכחא מילתא דלא בעי לי' לעור ואין לו הנאה ממנו ולא דמי לפסיק רישא ולא ימות עכ"ל. ז"ל רש"י דשקיל לי' בברזי בחתיכות דקות מפשיט וחותך דאין דרך הפשטה בכך ולאו מלאכה היא אלא שבות. ובתוס' הקשו דהוה ליה למיחשב הפשט דדחי שבת בהדי הנהו שבות דתני בריש אלו דברים (דף סה). ולכך נראה לר"י דליכא אפילו שבות דאינו מפשיט כשיעו' חשיבות עור יחד וכו' ולא דמי וכו' אבל הכא דלא קעביד הפשט אפי' שבות ליכא. עוד כתבו וא"ת דתניא בסוף תמיד נשחט (דף סה). חשיכה כל אחד ואחד נוטל פסחו בעורו א"כ לאו בברזי מופשט וכו' ע"ש. והנה לפי' הערוך שפיר הי' כל אחד נוטל פסחו בעורו שהי' רק מנוקב בנקבים ולא היה נחתך כלל ומיושב קושית תוס'. ואולי דהערוך אזיל לשיטתי' דס"ל (בערך סבר הביאו התוס' בשבת דף קג וכן הרא"שכתב כן בשם הערוך) דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר לגמרי אפילו לכתחילה ע"ש. ולפ"ז גם קושיא הראשונ' של התוס' דלא חשיב הפשט בהדי הנך דריש פ' אלו דברים לפי' הערוך ניחא (וגם בערך פסק כתב הערוך להדיא דשקיל לי' בברזי דלא ניחא ליה) אבל לפי' תוס' והרא"ש דחולקים על הערוך ואוסרים לכתחלה אף דלא ניחא ליה הוכרחו לתרץ כשיטתם אמנם דברי הש"ס מטין לפי' הערוך דמלת ברזא מורה בכל מקום נקב. וגם רש"י (בחולין דף ח). סוף שמעתא דליבן סכין התם דברזיי' מיברז פי' שלא הכהו בכח אלא דוקרו ע"ש (ובסנהדרין נו) ואימא מיברזי פי' רש"י שלא לתחוב סכין לדקור נקב. וכן (בשבת קט"ו). אבל לפי' רש"י ותוס' מפשיט וחותך לא ידעתי דברזי לשנא דחותך הוא. היוצא לתועלת היכי דשקיל בברזי דלדעת רש"י איכא איסור שבות בעלמא ושרי בפסח משום דכל מעשיו במקדש. משום דאף לר' נתן דס"ל בפסחים (דף סה). דלא התירו אלא שבות הצריכה מ"מ הכא וודאי מיקרי שבות הצריכה מכל פעל ה' למענהו שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנבלה או כדי שלא יסריח כדמסיק הש"ס (לעיל קט"ז). ומכ"ש לפי' וסברת התוס' וכן לפי' וסברת הערוך דאפילו בעלמא ליכא איסור משום שבות. וס"ל לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא דדי אם מפשיט עד החזה וכל יותר מזה הוי טירחא שלא לצורך אבל חכמים דפליגי עליה וס"ל דמפשיטין את כולו דס"ל דהוי טירחא לצורך דכל פעל ה' למענהו. והשתא דמסיק מר בר רב אשי להך סברא דשקיל ליה בברזא. מעתה אין לו רשות להפשיט בענין אחר כדי שלא יעבור על אב מלאכה כי אם בברזא מפשיט ואז לא יעבור אכלום. והנה לכאורה ה"א דר"י בנו של ר"י ב"ב דס"ל דמפשיט עד החזה מטעם נימין מקרא דכל פעל. ודאי בשביל כך לא יתיר אב מלאכה גמורה דבלאו הכי אינו עובר משום אב מלאכה דהא מלאכה דהפשט מעורות תחשים גמרינן לה וגבי עורות תחשים דהיו נצרכין לאוהל וכל כמה דהיה מחובר לבשר לא נעשית מלאכתן לפ"ז כמשפשיט הפסח רק עד החזה וכל השאר עם אותו עור הנפשט עדיין מדובק בבשר אינו עובר במלאכה דאורייתא ולכך מסמך דכל פעל התיר. אמנם דברי תוס' והרא"ש קצת מתנגדים דמשמע דבריהם דיש שיעור להפשטה כדי חשיבות עור (ואפשר כדי לעשות קמיע) ועדיין הדבר צ"ע. ועכ"פ לפום קושטא דמילתא (בין לר"י בנו של ר"י ב"ב ובין לחכמים) מה"ת לומר לעבור על מלאכה דאורייתא היכי דאפשר בענין דלא יעבור אכלום. וכל דברי ר' שמעון דאמרינן אהקטר חלבים דדוחה שבת דחביבא מצוה בשעתה. (במנחות ע"ב. ובפסחים ס"ח): (ופירוש רש"י דכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר המצוה בשעתה) אמנם צלית הפסח גם שהוא מצוה אינו דוחה ולא ילפי' מהקטר חלבים (ע' בזה בלחם משנה פ"א מהל' ק"פ) על אחת כמה וכמה שלא יעלה על הדעת לגמור מזה שיהא דוחה דבר שאין בו שום צד מצוה כלל כי אם הפסד העור במה דשקיל לי' בברזא חלילה דבשביל פסידא דעור שהוא לבעלים נתיר מלאכת הפשטה בשבת. ובכן נראה הדבר מבואר דלא הותר הפשט בפסח בי"ד שחל בשבת כי אם דוקא לפי מה דמסיק מר בר רב אשי דשקל בברזא דוקא. וכן נראה לומר משני תרוצים של תוס': והא דהקשו מסוף פרק תמיד נשחט דתניא חשכה כל אחד ואחד נוטל פסחו בעורו (ודע לפנינו בפסחים סוף פרק תמיד נשחט דף סה): ליתא למלת חשכה. אלא כך איתא שם תנא כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשילו לאחוריו ועל כרחך שלפני התוס' היה גירסא אחרת וצ"ע. וא"כ לאו בברזי היה מופשט ואיכא למימר דלא קאי אשבת אי נמי ניטלו בעורו שנפשט עד החזה הנה לתירוץ ראשון של התוס' נראה בפשיטות דכשחל בשבת היה מופשט בברזי וגם לתירוץ השני אפשר לומר דס"ל דעד החזה שרי ואינו עובר על אב מלאכה הואיל דלא דמי לתחשים וכו': אמנם התי' השלישי מ"ש ועוד אומר ר"י דאיכא למימר דרבנן לדברי רבי ישמעאל בנו של ריב"ב קאמרי לדידן מותר להפשיט לגמרי לדידך אודי לן מיהת דמותר להפשיט בברזי עכ"ל. צריך תלמוד מהיכי נפיק להו לתוס' לחלק בזה אחרי דכל עיקר שחכמים מתירין היינו שלא יהא בשר מוטל בבזיון או כדי שלא יסריח אם כן גם בברזי מתוקן שפיר ומעתה מנ"ל להתיר מלאכה דאורייתא במקום שאין בו שום מצוה כי אם הפסד קלקול העור וצ"ע: וז"ל הלחם משנה אהא דכתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות קרבן פסח הל' י"ח) וכן צלייתו והדחת קרביו אין דוחין עיין קונטרס:
בריז [בייט אין גארטען] תרגום הלך דבש בריז דובשא פי' ערוגה ושורה:
ברזל [בעהערשער] תרגום בפסוק אם לא תדעי לך עלפים ברזילהא (פי' מנהיגיה): [הפלאה שבערכין]ברזל תרגום בפסוק אם לא תדעי לך. על פום ברזילהא: פירוש מנהיגיה עכ"ל. ובב"ק (דף נו) מאי מסרו לרועה לברזיליה פי' רש"י לתלמידו. מיהו הערוך גריס כורזיליה. עיין ערך כרזל:
ברזינא [קליינעס בעכער. איינע געוויססע מאס] (שבת צ) מי רגלים בן ארבעים יום ברזינא לזיבורא פי' נשכו זיבורא ישתה אחד מח' ברביעית: [הפלאה שבערכין]ברזינא (שבת דף קט) מי רגלים בן מ' יום ברזינא לזיבורא פי' נשכו זיבורא ישתה א' משמונה ברביעית עכ"ל. ורש"י פי' ברזינא כלי קטן כו'. עיין קונטרס סי' נ"ו:
ברזית [עהל גזעלבטער] (בב"ר) בא גד הוא אבי ברזית שהיו בנותיהן נאות והיו נשואות למלכים ולכהנים שנמשחו בשמן זית:
ברחא [באק, ציגע] קרחא (שבת קנד) כלומר עז זכר שהוא קרח והוא שעיר עזים וי"א איל אתא ברחא דמרי ביתא (ב"ק ריש גמ' דפרק שור שנגח את הפרה) וממכלאותיך עתודים תרגום ומן עדרייך ברחי, ודם עתודים אשת' תרגום ודמא דברחי: [הפלאה שבערכין]ברחא (שבת דף קנב). ברחא קרחא בארבעה. כלומר עז זכר שהוא קרח והוא שעיר עזים וי"א איל עכ"ל: (בשבת דף יח) פי' רש"י ברחא איל גדול כו' וכן (בשבת דף קי) ואי לא ליתי רישא דברחא פי' רש"י של איל: אכן (בשבת קנב. ובבבא קמא דף כ. ושם דף מח) פי' רש"י עז. וז"ל (בסנהדרין סג) ברחא קרחא עז ברחא קרוי כל צאן והעז קרוי קרחא על שם שאין לו צמר כל כך עד כאן לשונו (ובע"ז דף קח) ז"ל רש"י ברחא קרחא. עז שאינו מסורבל בצמר כרחל:
בריח [מיהל שטיין] (במגלת איכה) בחורים טחון נשאו לא היו ריחים בבבל וכיון שעלה נבוכדנצר לארץ ישראל היה תופס הבחורים ומטעינן ריחים להוליכן לבבל באותה שעה אמר הקב"ה כבר נשבעתי לבני עמו אנכי בצרה בדין שאהיה עמהן בכל צרה הה"ד כה אמר ה' גואלכם קדוש ישראל למענכם שולחתי בבלה והורדתי בריחים ברחים כתיב וכשדי' באניות רנתם הוון רכבין זמרין קדמהון ואינון טעונין ומהלכין על ארעא על כרחיהון דלא בטיבותהון:
ברטיא [לאנסע שפיעס] (שבת קמו) בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבתא (סנהדרין כ"ז) אמר רבי שמעון חד אמר קמי דידי גנב כקבא דחושלא וחד אמר קמי דידי גנב קתא דבורטיא פי' מקדח וי"א רומח: [הפלאה שבערכין]ברטיא (שבת דף קמו). בעי מינה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבת עד כאן לשונו. רש"י פי' בבורטיא ברומח לתוחבו בדופניה לינקוב: עוד שם סוף האות (בסנהדרין דף כז) וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא פי' מקדח וי"א רומח עכ"ל. ורש"י כתב בית יד של רומח:
בריוני [פרייא רויטער שלעכטע מענטשן] (גיטין נז) אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה. (ובילמדנו ויבא עמלק) ואת יואש עשו שפטים אל תקרי שפטים אלא שפוטים עמדו עליו בירניו' קשים שלא ידעו במשכב אשה ועינו אותו במשכב זכור שנא' וענה גאון ישראל בפניו (ובפסיקא ודי זהב) תבעו אותם הבריונים ונתן להם פי' לסטים (אמר בנימין פי' בלשון יוני אלמים עושקים ואנשי מלחמה): [הפלאה שבערכין]בריוני (ברכות דף יו"ד) הנהו בריוני כו' (ובגיטין דף נו). אבא סיקרא ריש בריוני דירושלים וכו' עד כאן לשונו (בברכות דף יו"ד). פירוש רש"י בריוני פריצים. (ובגיטין דף נו) לא פי' רש"י כלום אמנם (בסנהדרין דף לז) פי' רש"י בריוני פריצים בורים. עי' קונטרס סי' כד. (ובתענית דף כג) פי' רש"י בריוני בורים עמי הארץ:
ברך [זעגענען בענטשען] (פסחים קה) חוץ מברכ' המצות וברכת הפירות שפותח בהן בברוך ואין חותם בהם בברון ברכת הפירות פירות ממש ברכת המצות תפילין ומזוזה וציצית ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אקב"ו להתעטף בציצית. (סוכה מו) תני תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אין מברכין עליהן אלא שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכה כר' רבא אמר הל' כחכמים אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח להו מברך וכן הלכתא. תנן (פסחים קכא) בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' תניא בתוספתא דסוף פסחים איזו היא ברכת הפסח אומר בא"י אקב"ו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח בא"י אקב"ו לאכול הזבח. (זבחים ל"ו) מנין לניתנין בזריק' שנתנן בשפיכ' יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' (פסחים קכ"א) כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר"ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה פי' קיימא לן הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרב אצל המזבח זורק זריקה אחת כנגד היסוד והזבח כגון השלמים וכיוצא בהן דמן בזריקה ואמרי כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל דאמר ברכת הפסח פוטר את של זבח ואינו צריך לברך על הזבח ברכה בפני עצמה אבל ברכת הזבח אינה פוטרת של פסח זריקה בכלל שפיכה כלו' הטעון זריקה אם תזרקהו בכלל שפיכה יצא אבל אין שפיכה בכלל זריקה והטעון שפיכה אם יזרקהו לא יצא אלא טעון שפיכה לדברי ר' עקיבא לא זו פוטר את זו (ברכות מב) בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון. פי' אח' שישלים סעודתו ונטל ידיו לברך ברכת המזון אם ביקש לשתות יין קודם ברכת המזון אינו צריך לברך בפה"ג וה"מ בשבתות ובימים טובים ובעת שיצא מן המרחץ ובשעת הקזת הדם וכיוצא בהם שאדם קובע סעודתו על היין ובדעתו לשתות אחר סעודתו וכי מברך בתחלה דעתו על כל מה שישתה אבל בשאר ימות השנה ברכת היין שלפני המזון אינה פוטרת היין שלאחר המזון אבל היין שלאחר ברכת המזון בין בזה ובין בזה צריך לברך וברכת המזון ודאי מפסק' וכיון דמפסקא איתסר ליה למשתי ולא שתי עד דבריך כדרבה בר מרי דבריך על היין שלפני המזון ואחר ברכת המזון. (ראש השנה כט) תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם המוציא לחם מן הארץ ברכת היין בורא פרי הגפן שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוצי' (ירושלמי בברכות בפרק מי שמתו' תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנינן כל שאינו מחוייב בדב' אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא מחוייב אע"פ שיצא מוציא א"ר אילא שאני ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך בעי רחבה ברכת הלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת יין של קדוש היום שצריך לברך ברכת היין וברכת קדוש היום מהו מי אמרינן כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה ופשטינן ליה מההיא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש וכי הוה אתו אריסי מדברא הוה מקדש להו שמעינן מינה שאף על פי שיצא מוציא והוא הדין לברכת הלחם. כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לד. סוטה לח) ברכת הבית ברובה (כתובות קג) פי' ברכת הבית כגון הא דאמר נר לאחד נר למאה כל כי האי גוונא אין נותנין אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה (מגילה כב) אין אומרין ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי'. ברכת אבלים ברכת רחבה וא"ר יצחק א"ר יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בי' ואין אבלים מן המנין. (כתובות ז) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בי' וחתנים מן המנין וכו. ואמר רבי יוחנן ברחבה ואסיק ברכ' רחבה כל ז' מי איכא משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אשי מקרי בריה דר"ל היה ואמרי לה מתני בריה דר"ל הוה וכו'. פי' רב האי גאון ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמני' דר"ל ואית ביה נפישי מילי כגון צדוק הדין וחותם דילה בא"י מחיה המתים. ומנהגא דילה הכי הוה אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים ועומדין מעומד ומיושב אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזים ואומרים שבו יקרים שבו ויושבין וממתינין כמעט ומכריזים עמדו יקרים עמודו ועומדים למקום אחר ומכריזים שבו יקרים שבו ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלין עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילים לעמוד בשורה ובין שיושבין ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגנו עכשיו כשאר העם אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי הקבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבילות וי"ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו ואין מנהג ברכת רחבה בבבל. תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ויקרא יעבץ אל ה' ויאמר אם ברך תברכני. (תמורה טו) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. (בגמ' דפרק יש בערכי') ברוך שחלק מכבודו למלכי'. (בילמדנו ראה החילותי) הרואה את המלך כך חייב לברך. ברכת לבנה בא"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. (סנהדרין מ"ב) בסוף גמ' דפרק היו בודקין מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה רבי הונא בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין מפני ששבת האו' כל היום (וב"ר פרש' יא ויב ובסוף פר' כג ובברכות ירושלמי) בפ' אלו דברים בגמ' בית שמאי אומרים שברא מאור האש: [הפלאה שבערכין]ברך א' (כתובות דף קג) ברכת הבית ברובה. פי' ברכת הבית כגון הא דאמרינן נר לאחד נר למאה כל כי האי גוונא אין נותנין לה בבית אביה אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה עכ"ל. בכתובות (שם) כתבו התוס' פי' זה בשם ר"ת (ובב"ב דף קמד) כתבו ג"כ פי' זה בשם ר"ח. ועוד פי' אחר דמזלא דבי תרי עדיף ור"ת מסכים ע"ש: עוד שם (בילמדנו ראה החלותי). הרואה את המלך כך חייב לברך עכ"ל. גם (בברכות נח): איתא כן: עוד שם (סנהדרין דף מב) מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהוא תחלת ברייתו רב הונא בשם ר' יוחנן אמר אף במוצאי יום הכפורים מברכין מפני ששבת האור כל היום עכ"ל. וכן איתא בפסחים (דף נג. ודף נד):
ברך [איינזעטציג איין געוויכס צור פארטפפלאנצוג] (פ' ז' בכלאים) המבריך את הגפן בארץ פי' חופר בארץ ומבריך היחור וטומנו בעפר ומוציא ראש היחור במקום אחר ובלעז פורפיינ"י. (ובריש ערלה) אילן שנעקר ובו בריכה פרח מן האילן טמון בארץ מלשון הבריך:
ברך [פפלוג שאר אוך דאס האלץ ווארין דיא פפלאגשר איין געשטעיט איזט] (תענית כו) ת"ר עד היכן גשמים יורדין והצבור פוסקין ומתענין רבי מאיר אומר כמלא ברך המחרישה. (ובפרק י"ז באהלות) עד ברך המחרישה פי' כשיעור חפירת האת בקרקע. בחרישה ובבורך ובביצול טמא (בפ' כ"א בכלי') אית דאמרי ובכרך. פי' בוכרא בארמית והוא עץ של מחרישה שכשחורשין הצמד בארץ אחר כך מביאין מחרישה אחרת שיש לה את קטן ובריש החרב תבואה שכשתלך המחרישה בארץ בורך החרב החלול כמן מרזב תרד התבואה מעט ותזרע בארץ והוא כמעשה המחרישה שאינם לזריעה אלא שהחרב שלה שהיא מחרישה של זריעה חלול. פ"א עץ המחרישה שיש בו הברזל ונמשך בארץ: [הפלאה שבערכין]ברך ג' (ר"ה דף טו). בד"א באילן שעושה שתי בריכות בשנה שתי בריכות ס"ד פי' וכי יונים הם שעושין שתי בריכות אלא נימא שעושין פירות ב' פעמים בשנה עכ"ל. לפנינו איתא אלא אימא כעין שתי בריכות: עוד שם כמו יונים שעושין ב' בריכות והוא דיופר' עכ"ל עיין ערך דיופרא:
ברך [ערשטע פאר יונגע טויבן] (ביצה י) בגמ' ב"ש אומרים לא יטול אלא אם כן נענע אמר רב חנן מחלוקת בבריכה ראשונה פירוש אפרוחים חדשים שלא הולידו בזה השובך אלא בריכה אחת (ר"ה טו) בד"א באילן שעושה ב' בריכות בשנה שתי בריכות סלקא דעתך. פיק וכי יונים הם שעושין שתי בריכות אלא שעושין פירות ב' פעמים בשנה כמו יונים שעושין ב' בריכות והוא דיופרין שטוען פירות ב' פעמים בשנה כגון תאנה שעושה פירות בקיץ ובחורף:
ברך [לעהרהייט] (כתובות סד) אמר רבא האי בורכא א"ל רב נחמן בר יצחק מאי בורכתא אנא אמריתה ניהליה. (ובפ' קמא. דשבועות יד חולין פח) ועל זדון טומאת (ובסוף גמרא דכסוי הדם). פי' האי בורכתא כלו' דבר בורות הוא ובור הוא מי שאומר דבר זה:
ברך [וואסער בעהעלטער] עושין נברכת במועד (במשנה בפ' קמא דמ"ק ח ובב"ב מז) ולא נברכת של כובסין כבר פי' בבקיע ובכל המעורב (בפ' ו' במקואות) כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים לבריכה פי' בריכה שיעורה במקוה מ' סאה והסאה כ"ד לוגין יעלה תתק"ס לוגין יבא ג' לוגין מש"כ בריכות עגובאי תרגום חצר התיכון אשר על גבול חורון:
ברך [איבעברפלוס] (ב"ר פרשת ויאמר שלחני כי עלה השחר) אמרי ליה אית במאתן ברכאן (ובסוף פרקא בתרא דברכות בירושלמי) כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין ענין ספוק כלומר אין אדם רשאי לומר יש לי ספוק בלמודי אלא צריך ללמו' ולהוסיף תמיד):
ברכייר [ארם שמאח קניא לעדר]. הזון והברכייר טמאים (בכלים בפ' כ"ו) סנדל עמקי פי' עור שמשים האומן בין עקביו. ס"א עושי המלאכה שצריכין לעמוד כרועין על ברכיהן (אמר בנימין פי' בלשון רומי לבוש הזרועות):
ברכסין [רעגען] (ירושלמי דשבועות פ' שבועות שתים) מאן דחמא מטרא נחית ואמר קירי פולי בריכסון (ובנדרים פ' ארבעה נדרים) דהין דחמא מטרא נחית ואמר פולי קירי בריקסון פי' בל' יוני מטר ופי' פולי הרבה ופי' קירי אדון הוא שבועה האלקים המטר הרבה:
בורלא [עדעאל שטיין] תרגום אבני שהם אבני בורלא מין אבן טובה כן שמה בל' יוני ורומי):
ברמא [פאנצער] (מדרש איכה) פסקא דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ כברמא לאיספריסא פי' בלשון רומי מין צנה עיין ערך איספריסא:
ברן [פאלאסט בורג]. ויחרגו ממסגרותיהם תרגום ויזועון מברנייתהון שכיות החמדה תרגום בירניות שפירן וכן תרגום ארמנות בן הדד וענה איים באלמנותיו תרגום וינצפן חתולין בבורנייתהון בלע כל ארמנותיה תרגום שיצי כל בירנייתהא. פי' אחר כל פלטורהא:
ברן [קליינע שיף] (יומא עז) יכול יעבירנו בברני קטנה. (ראש השנה כג פ' אם אינן מכירין) וצי אדיר לא יעברנו אמר רב יהודה אמר רב זו בורני גדולה ותרגום וצי אדיר ובורני רבתי לא תגוזיניה. והשיבך ה' מצרים באניות תרגום יונתן בורניא ואלפיא (אמר בנימין פי' בלשון יוני ספינה):
ברן [פרעמדע] (בויקרא רבה) ואשה כי יזוב זוב דמה ריב"ל אמר על ידי שהושיב יהויקים נשים בורניות בירושלים מהו בירניות בורן צריין שהיה הורג בעליהן ומכניס ממונם לטימיון הה"ד וידע אלמנותיו ועריה החריב ותשם ארץ ומלואה מקול שאגת וכו'. ברוני סכרוני סבוני מאבוי (בפסיקא דויהי בשלח פרעה) (אמר בנימין בירן פי' כמו שדה בור שאינו נזרע. צריין פי' צרורות ומעוגנות):
ברנט [קעך גישיהר, באדע וואנע]. (במגלת איכה) טומאתה בשוליה מטרונה שאמר לה אוהבה עשי לי חמין נטלה ברנטין של מלך ועשאת חמין ס"א נטלה טורתוק אחד של מלך פי' קומקום (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב לורטייא עיין שם):
ברנק [ווייסעספרוען טוך]. המטפחת והחריטים תרגום ברנקיא ומחטיא (אמר בנימין פי' בלשון רומי מין לבוש ובגרסאות שלנו כתוב לבורנקיא ומחכיא):
ברסי [גערבער]. (קדושין פב) הגרע והבלן והברסי. (כתובות עז) והיה לו אח בורסי פי' אומן המעבד עורות. (שבת ט) ולא לבורסקי פי' מקום שמעבדין בו עורות (אמר בנימין וכן בל' יוני):
ברסם [איינע קראנקהייט] (גיטין סט) לברסם ליתי כי פסתקא דנשדור. (חולין קה) אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לברסם משתיא קשי לברסם לברסם דחמרא שכרא מעבר ליה דשיכרא מיא מעבר ליה דמיא לית ליה תקנתא היינו דאמרי אנשי בתר עניא אזלא עניותא פי' ברסם פלוריטקי (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתיב כרסם):
ברסיף [שטאדט אין בבל]. בבל בבל ברסיף (שבת לו בסוכה לד סנהדרין קט) בגמ' דדור המבול אמר רב אויא מגדל משכח את התלמוד א"ר יוחנן בבל ובורסיף סימן רע בתורה מאי בורסיף בור שפת (ובב"ר) ויפץ ה' אותם אמר ליה מן הדין אתר את אמר ליה מן בורסיף אמר לי' לא כן אלא בולסיף: כי שם בלל ה' שפת פי' בערך חצוצרות: [הפלאה שבערכין]ברסיף (סנהדרין דף קט) אמר רב אויא מגדל משכח עכ"ל. לפנינו איתא אויר וכן גריס לעיל בערך אויר: עוד שם אמר רב יוחנן בבל ובורסיף סימן רע לתורה וכו' עכ"ל. לפנינו איתא אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף בור שאפי (ועיין מ"ש לקמן בערך חצצרת) והנה הגאון בעל באר שבע מוחק הוי"ו של ובורסיף וגורס בבל בורסיף משום דקשיא ליה דהא רב יוסף גופי' מבבל הוה וקרי אנפשיה (בסנהדרין דף מב) ורב תבואות בכח שור וכו' ואיך יאמר רב יוסף דבבל סימן רע לתורה ע"ש. הנה מלבד שבמעט עיון יש לקיים הגירסא שלפנינו ויש לומר דסימן זה לאו דאורייתא ולא על כלל כולו יצא ח"ו אמנם על הרוב נאמר שעל פי הרוב גורם שכחה אבל ודאי לאוקומי גירסא סייעתא מן שמיא היא (מגילה דף ו) אלא גם מדברי הערוך שגורס כמו לפנינו בש"ס בבל ובורסיף בלאו הכי לא קשה מידי לפמ"ש הערוך אמר ר' יוחנן בבל ובורסיף סימן רע לתורה ור' יוחנן היה בא"י. וגם קודם שראה את רב כהנא היה ר' יוחנן אומר דלכון אמרי פי' רש"י תורה של בני א"י היא. (כדאיתא בבבא קמא דף קיז). ויש עוד לאלוה מילין דהא דאמר ר' יוחנן (סנהדרין כד) מאי בבל בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (וכן בשבת דף קמה. דא"ר יוחנן דבעלי תורה הן אלא שאינן בני מקומן ע"ש) אמר זה לאחר ששאל מרב כהנא כמה ספיקות ואמר דילהון היא פי' רש"י (בב"ק ד' קי"ז). התורה היא של בני בבל. וע"ד הזה נמלצו לחיך למאוד מה דאמר רבי זירא ש"מ אוירא דא"י מחכים. ר"ז נתן הודאה לאוירא של א"י שהוא ההיפוך מאוירא דבבל דאויר מגדל משכח. וראיתי במהרש"א בח"א ד"ה אויר מגדל משכח פי' רש"י הרואה אוירה ומראה גובה שלו משכח והיינו תחת צילו והוא דחוק קצת וכו' ומדברי הערוך בערך ברסיף נראה דלא גריס אויר אלא אמר רב אויא מגדל משכח והוא שם אמורא וק"ל עכ"ל. וכתבתי שם על הגליון אמת שכן היא בערוך בדפוס שלפנינו. אבל הטעות מבואר ונגלה ממה שהביא בעל הערוך בערך אויר גמרא זו אויר מגדל משכח כל מי שישן באוירו משכח תלמודו ע"ש. והנה המדפיס ראו עיניו שהיה כתוב אויר כזה והיה סבור לתקן שיהא מפורש בקריאה היטב והנה הדפיס מרובה באלף לאחריה אבל בהוספתו היה מגרע הכוונה וצ"ל אויר כמו שהיא לפנינו בגמרא וברש"י ובערוך לעיל והוא מהתימא על הגאון מהרש"א ז"ל:
ברץ [אויף היפין איבער גיין] (מנחות יא) החסר והיתר פסול איזה יתר שקמצו מבורץ חסר שקומצו בראשי אצבעותיו כיצד יעשה פושט אצבעותיו על פיסת ידו. (ושם צ) מדת הלח בירוציהן קודש מדות היבש בירוציהן חול פי' היוצא מהן וירוץ לחוץ והלח יורד בתוך הכלי ויוצא לחוץ וקידשו הכלי על כן קודש ובירוץ היבש אינו נכנס בכלי קודש על כן חול (יומא מז) תנו רבנן מלא קימצו יכול מבורץ (ע"ז ס) נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשיך ובירציה עד דשפי פי' עשו נקב בצד החבית והוציאו את היין עד שיגיע ממקום שיד הגוי מגעת:
ברצוץ [קאפף פוטץ] תרגום ירושלמי ואת פארי המגבעות וית ברצוץ כובעיא:
ברק [אויגען שטאאר] (שבת עח) דם כדי לכחול עין אחת שכן כוחלין לברקית. (פסחים קיא) בגמ' דלא יפחתו לו בסוף הלכ' מן שתי מיא בצעי קשה לברקתי (גיטין לח) לברקתי ליתו עקרב' דשב חומרי וכו' (בכורות לח) לבן צף הרי זה מום השוקע אינו מום וסימנא בורקא. (מציעא עח) השוכר את החמור והבריקה גמ' מאי הבריקה הכא תרגומו נהריתא פי' שעיניה יפים ואינה רואה על ידי רוח יבא זה החולי וכן פי' קשה לבורקתי רוח שאוחזת את העינים:
ברק [בליצען, פינקלען] (ברכות נד) על הברקים ועל הרעמים פי' הברק הזה מאש שלמעלה הוא יוצא ומבהיק העולם שנא' ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים (יומא כח ובתמיד בפ' ג' מנחות ק) פי' ברקי שהאי' השחר עניין ברקים ורעמים וי"א ענין פטדה וברקת:
ברק [ווייסער וויין, אודער שטארקר וויין] יין כושי יין בורק וי"א בודק שהוא קשה ובודק את כל הגוף:
ברקא [איין שטריק אויס האאר] (גיטין סט) לשברירא דליליא ליתא שודרא ברקא פי' חבל של שיער. (ע"ז כח בגמ' דמתרפאין. בפרק במה אשה בגמ') דהבנים נירא ברקא פירוש ליצ"ו של שיער:
ברקא [פאר הויז] (ב"ב סא) מאי יציע הכא תרגומו אפת' רב יוסף אמר ברקא חלילא כבר פי' בערך אפתא (עירובין טו) בסוף הלכה רבי יוסי אמר רחבן ג' טפחים ההוא ברקא דהוה בי בר חבו פי' בנין כמין תא דהוה בי בר חבו על פני המבוי וחלקו בו אביי ורב' כל שנות' ומפור' בהמוכ' את הבית:
ברקין [איינע ארט הויזען] (ריש ילמדנו פסקא הן האדם) פטשיהון אלו ברקין הנתונות על ירכותיהן (בירושלמי דשבת פ' כתבי הקדש) שני סבריקין ושני אברקין פי' בלשון רומי מכנסים:
ברור [איינע שטאדט] חיל כבר פירשתי בערך אור:
בררי [אבשפרוך]. (פסחים קיב) ואפילו מן התמחוי. (ע"ז יב) לימא איהו לנפשיה פלניא פלניא אמר לי אמי איזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי דשברירי ברירי בכסי חיורי שכיחי פי' לחישה היא בתחילה פוחת ש' מן התיבה ואח"כ ב' ואח"כ ר' כדי שתהא התיבה מתחסרת והולכת:
ברת [אומצייטאגע פייגין]. (ב"ר פרש' טו) ויטע ובסוף רני עקרה ויתפרו עלה תאנה ומה היתה אותה תאנה רבי אבין אמר ברת שבע דאייטיאת שבעת יומיא דאבלא לעלמא רבי יהושע בשם רבי לוי אמר ברת אלי דאייטיאת אליתא ובכיתא לעלמא:
ברת [טענין ביימר]. (ראש השנה כג ב"ב פ) זתים לקוץ ברוש ברתא. כארזים עלי מים תרגום ירושלמי דמיין ומנטלין בברייתא. בכל עצי ברושים ובכינורות תרגום בירתן ובכינרין בצלעות ברושים. ברוש תדהר ותאשור:
ברית [בונד] (ברכות ה) נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין וכו' פי' ברית במלח ברית מלת עולם הוא לפני ה' ברית ביסורין והבאתי אתכם במסורת הברית וי"א אלה דברי הברי' (בסוף תוכחות) והיה כי תבא (ושם מח) פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בג' בריתות וזו ניתנה בי"ג פי' בג' בריתות דתורה בלוחות שניות הנה אנכי כורת ברית כרתי אתך ברית ואת ישראל במכתב הראשון אלה דברי הברית י"ג בריתות דמילה מפורש בפ' ויהי אברהם (פסחים לח) בגמ' חלות תודה ברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני. א"ד בתמיהה ואית דאמרי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני בניחותא פי' ללישנא קמא נראין הדברים כי רבי אליעזר אמר לו לרבי אלעאי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני כלומר בתמיהה. ללישנא בתרא כי רבי יהושע עצמו הוא שאמר לו ברית הן הן הדברים כלומר ודאי ברית בשבועה נשבע לו כי הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני ואף על פי שהן הלכה למשה מסיני לאו טעמא בעיא ש"מ שכל הדברים המפורשים במשנה הלכה למשה מסיני אע"פ שהן שנויין סתמא:
ברית [קעטע] טהורה ויוצאין בה (שבת סג) פי' זו שלשלת שמטילין בין כבל לכבל דאמר במסקנא הטיל שלשלת ביניהן וזו היא ברית וכך סלק' שמעתת':
ברית [זייף] (שבת פט) מי רגלים נתר ובורי'. (נדה סב כריתות ז) בורית כרשינא ט' קבין כבר פי' בערך אהל ואצרוף כבור סיגיך תרגום ואברור כמה דמנקן בבוריתא:
ברתירא [טראג זעסעל] (מדרש שיר השירי') פסק' אתי מלבנון כלה כאילין סביא דלית אינון יכלין מטענין בכלקדיקא ואינון מטענין לי' בבורתידא פי' מין כסא מיוחד להוליך בה אדם ממקום למקום:
בש [שלעכט. איבעל, בייז] תרגום בין טוב לרע בין טב לביש והעיקר ביש או באש:
בשל [געזאטנע לעדער] (שבת עט) התם בבושלא פי' העור שנעזב כמו שהוא בלא מלח ונתבשל ונפסד כשמלבישין אותו על משקל או על זולתו יבש וקש' מאד ודרך חנוני לצרור משקל של אבן שלא יחסיר:
בשלי כומרא [אומצייטיגע פייגען ווס מען מיז זייא אוס ווארמען. קאכען] (ברכו' מב) ועל הנובלות פי' בערך כומרא (חולין צח). ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל אין בשלה אלא שלמה רבי שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל דכולי עלמא בהדי איל מבשל ליה רבי שמעון בן יוחאי סבר מבשל והדר חתיך לי' ומר סבר חתיך ליה והדר מבשל בגמ' דירך שנתבשל בה:
בשן [שלעכטע איילביהרטן] (בפיאה פ"ז) שפכני או ביישני פי' בערך שפך:
בשן [איין שטאדט] (מגילה כד) אמר רב חפני ובשני לא ישא את כפיו תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן וכו':
בשקר [אמערקענטליך. אונטערזוכען] (עירובין יט) בר מאן דבעיל כותית ומשיך ליה ערלתיה ולא מבשקר ליה פי' ולא ניכר הברית. (יבמות קכב) אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא וכו' חליף קמייהו ולא בשקרוהו. ס"א ולא אישתמודעיהו. ולבקר בהיכלו תרגום ולבשקרא בהיכליה:
בשר [פלייש. אונאנעהמליך] (פסחים טז) הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו פירוש הוא שרץ ואמאי כתב בכנף בגדו ולא בידו משום דתנן (בערובין קד) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו כמו כן הוציאו בבגדו ונגע בכנפו במקצתו של שרץ. היקדש. היטמא כמו פן תקדש (באהלות בפ' קמא) אבר שיש עליו בשר כראוי פי' נשאר על האבר בשר במקום שיתכן להדבק ולהתרפאות וכבר פירשנו בערך ארך. (ובבראשית רבה לה) צא מן התיבה ברוך שנתן חן מקום על יושביו ונתתי לכם לב בשר לב ביסר בחלקו של חבירו:
בשש [זוימען, צושפייז] (ברכות מ) בגמ' על הירקות לית דין צריך בשש. היאכל תפל מבלי מלח תרגום כמה דלא מתאכל מידי בשש בלא מילחא פי' כל דבר שיאכל עם הפת בשש שמו לפתן בלשון משנה ובלישנא דרבנן שמו בשש ועוד בארץ ישראל נותנין חמאה בקדירה ובצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פ"א אין צריך המברך להתבושש ולחזר על לפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. פ"א מפני שהוא לחם יפה ואין צריך לא מלח ולא לפתן: [הפלאה שבערכין]בשש (ברכות דף מ). לית דין צריך בשש עכ"ל. בגמ' הכי איתא אמר רבא בר שמואל הכי אמר ר' חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש. פרש"י ובצע להדיא מיד ולא המתין למלח וליפתן: בושש. עיכוב כמו בושש רכבו (שופטים ה) כלומר פת נקיה היא זו ואינה צריכה ליפתן. וצ"ע דלא מייתי רש"י ראיה (משמות לב א) וירא העם כי בשש משה ופי' רש"י כתרגומו לשון איחור וכו' וכן כתב הרא"ש בזה"ל לית דין צריך בשש יש מפרשים איחור עד שיביאו לליפתן מלשון כי בשש משה. וי"מ אין זה צריך ליפתן היאכל תפל מבלי מלח מתרגמינן כמה דלא מתאכיל בשש מדלית מילחא ואפשר לומר דמקרא דמשה אין ראיה כל כך דאפשר דהפי' באו שש דהיינו משבאו שש שעות שהבטיח להם משה בתחלת שעה ששית לסוף ארבעים יום אני בא כדאית' (בשבת פ"ט) ע"ש. ולכן גם בפי' החומש אחר שכתב כתרגומו לשון איחור וכן בשש רכבו וכו' והנה רבינו הערוך כתב ג' פירושים. א' כמו היאכל תפל כו' ב' אין צריך המברך להתבושש ולחזור אחר ליפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. ג' מפני שהוא לחם יפה ואין צריך לא מלח ולא ליפתן. ומעתה הנך רואה שרש"י פירש כפי' השני או השלישי שכתב רבינו ודעת היש מפרשים שכתב הראש הוא כפי' הראשון שכתב רבינו וז"ל הרמב"ם (בפ"ו מהלכות ברכות דין ג') אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או ליפתן לפני כל א' א' אא"כ נתכוונו לאכול פת חריבה. וכתב הכ"מ ונראה שמפרש רבינו כפי' הערוך שבושש שם הליפתן כי היאכל תפל מבלי מלח תרגומו כמו דלא מתאכל בשש מדלית מלח ואמר אין פת זה צריך ליפתן וכיון דאין דעתו לאכול ליפתן אינו צריך להמתין עד שיביאו ליפתן עכ"ל. (ובהגהות מיימוני) כתב בזה"ל כתב מורי רבינו ואם פת נקייה לא צריך ואם פת מתובל או מליח כעין שלנו לא צריך וכדאמר רבא לית דין צריך בשש וכפר"ח עכ"ל וכן מצאתי בערוך עכ"ל. והטור (סימן קס"ז) כתב ולא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן ללפת בו פריסת הבציעה ואם פת נקייה היא אין צריך (וכ"כ ר"ח והרמב"ם ז"ל) ואם הפת מתובלת בתבלין או מליח במלח כעין שלנו אין צריך. והב"י תמה עליו דהא הרמב"ם לא כתב אלא מפני שדעתו לאכול פת חריבה אבל לא מטעם שהיא פת נקייה ע"ש. ולא לבד תמיהת הבית יוסף יש לתמוה על הטור שפשוט לגמרי דעת הרמב"ם דאם דעתו לאכול פת חריבה א"צ מלח או ליפתן. (אמנם המחבר סעיף ה' כתב ואם היא פת נקיי' או שהי' מתובל' בתבלין או במלח או נתכוון לאכול פת חריבה א"צ להמתין הרי שכתב המחבר ככל הפירושים להקל) וגם הט"ז שמתרץ קושית הב"י ע"ש אפ"ה לא הערה כלום למה העלים הטור פי' הרמב"ם:
בשת [שעהמהאפט] עור בית הבשת כבר פי' בערך בי"ת:
בשות [צורונג] חזייה לרבי אליעזר בבישות (בסוף גמ' דפרק ב בכתובות) פי' החזיר ריש לקיש פניו והביט בר' אליעזר בפנים זעומות: עיין ההערה בערך בר נפחא:
בת [טאכטער] אחותו (גיטין יז) בגמרא נכתב ביום אתמר מפני מה תקנו זמן בגטין פי' כיון שאין טורפין בזמנו של גט לא ממשעבדי ולא מבני חורי למה למכתב ביה זמן רבי יוחנן אמר משום בת אחותו זימנין דזניא ומחפה עלה. (ירו') מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזינתה עד שהיא אשת איש ועמד וגירשה והקדים זמן הגט אמר מוטב תידון כפנוי' ואל תדון כאשת איש זה המעשה בירושלמי (בפרק השולח גט לאשתו סנהדרין עו) ת"ר האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו וכו'. בת (כתובות נב) בגמ' בנין דכרין בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא פירוש ומתמהינן וכי בתו בידו הוא לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב גבר המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לעכו"ם עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה:
בת [דאך] (ע"ז נ ובשביעית פ"ב) מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין בתים עד ראש השנה. ירושלמי עושה להן בתים לצל והיא גדלה מחמתו: (אמר בנימין בית הוא הערך):
בת [שנעלל, געך אין איין מאהל] (יומא לא) היה כותבה בבת אחת פי' בפעם אחת:
בת ארעא [אינע בלאזע אויף דער פערשט] (שבת סה) בסלע שעל הצינית מאי צינית בת ארעא פי' בת ארעא מכה מתחת הרגל מאי שנא שמשימין סלע של כסף עליה אילימא דאקישא מעלי לה כלו' כל דבר שהוא קשה מועיל לה ליעביד לה חספא כלומר טס של חרש שקשה אלא משום שוכתא כלומ' שהוא כסף מלשון נסכא נעביד לה טס של כסף אלא משום צורתא נעביד לה פולסא כלומר מטבע של נחשת שכן בלשון ישמעאל קורין למטבע פלוס אמר אביי שמע מינה כולהו מעלי לה ולא משכחת לה מילת' דאית בה כולהו אלא סלע דאקישא וצורתא ושוכתא ויש אומרים שוכתא חלודה כמו דאישתוך טפי:
בת ברתא [קליינע בריננע] (חולין קה) כי פליגי דפסיקינהו בבת בירתא פי' כגון שלל אגפיה (אמר בנימין ענין מלה זו בת בור כלומ' בור קטן ובעל הערוך כוון למימרא דרבי יוחנן מאי שלולית אמת המים המחלקת שלל לאגפיה):
בת דינא [אובער נעכטיגען] בטל דינא (סנהד' צה) במעשה דסנחריב פי' לן הדין. בת טות (פסחים קז) פי' לן בתענית (אמר בנימין בת טות פסוק בדניאל ו' תרגום לן בלילה ההוא והוא בת בליליא ההוא) בת בקלנבו (סנהדרין סג) (אמר בנימין בעיר קלנבו ושמה על שם ע"ז):
בת חורין [פרייא] היא זו ומקפדת עד ג' פעמים (שבת קט) בגמ' אין עושים הילמי פי' רוח רעה ששורה על גב העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים וגם היא נקראת בת מלך ופוך מעבירה:
בת מזגא [רעב האהן] חמרא שריא (חולין סג) בגמ' סימני העוף פי' שם עוף:
בת גירא [וועבערפאדען] (שבת קה) מאי בנירים אמר אביי תרתי בבת נירא וחדא בנירא פי' כד אזלא נירא תרי זמני סחור סחור נקיט חד זמנא מאותו חוט עבה שהולך בעבר על הנירא:
בת עינא [לאך] (מ"ק י) מאי מכבשין רב יחיאל אמר בת עינא פי' נקב שבאמצע ריחים:
בת צידעא [שטערען לאקין] (שבת פ) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא ובתשובות כתב בת צידעא פי' כשהאשה קולעת שערה כולן משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחת' כנגד צדעיה ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטחה אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה אותן כנגד פנים זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבילו' ויתייפו. תרגו' ברקתו (שופטי' ד') בצדעיה
בת קברייא [איין פויגל] (מדרש אסתר פסקא בהראותו את עושר) בין מדידיה בין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא עיין ערך צרצרא):
בת קול [ווידער שטוממע] (בפ"ק דברכות ירושלמי) קודם שיוצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הילל בקוליהון ובחומריהון עוש' כבית שמאי עושה לאחר בת קול העובר על דברי ב"ה חייב מיתה היכן יוצאת בת קול רב ביבי בשם רבי יוחנן אמר ביבנה:
בת תיהא [ציטרונען בלאט] פירשתי בערוך תיהא:
בתא [גשווילסט] למפתח ליה בותא כבר פירשנו בערך בועתא:
בתוותא [מיט פון דער בייט] (שבת קי) ואי לא ליתי כרתי מכבתותא דמישרי. ס"א מבוותא מאמצע ערוגה:
בתול [יונגפרויליך] (בפ' ג' בתוספת שביעית) שלש' בתולות הן בתולת אדם בתולת אדמה בתולת אילן וכו'. עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה (בפ' ט"ז באהלות) פי' ארץ שלא נחרשה מעולם. בתולת שקמ' (בשביעית פ"ב. תענית כה וב"ב פ) בגמ' זתים לקוץ פי' כל שלא החליפה. (במגילת איכה) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה נבוכדנצר הרשע כונס את כל חיילותיו ואמר להן אלהיה של אומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תגעו באשת איש וכיון ששמעו אלמנותיהן של ישראל עמדו והשיאו עצמן לאנשי' והיו אומרות לשכיניהן לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש רק יקר' שמך עלינו אסוף חרפתינו בר מן תלת דאיתעצלן ולא עבדין ונתקיימה עליהן הגזירה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה בתולת כתיב: [הפלאה שבערכין]בתול (שבת דף צ) ובתולת הורד אחת פי' שושן סתום רב האי גאון היה שונה פתילת הורד וכו' עכ"ל ורש"י פירש עלה של וורד בחור אחת:
בתול [ראזע קנאספע] (שבת צ) בתולת הוורד אחת פי' שושן סתום רב האי גאון היה שונה פתילת הוורד שעושין מצמר גפן צבוע כמין וורד וקורין אותו וורד: וכן וטווה בשוק וורד כנגד פניה פירש הגאון צמר אדום הצבוע בלכ"א וכיוצא בו כי הגוון האדום קורין אותו וורד ובלשון ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא וזו האשה אם טווה וורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זיהורו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות:
בתולות [צווילינג, צווייא קליינע ברעטר] (בב"ב סז) אמר רבי יוחנן כלונסות של ארז והן מוטות כדכתי' וישאוהו במוט בשנים (ר"ה כב) מביאין כלונסות שהן עצים עבים ארוכים:
בתר [דערנאך] תרגום אחר הדברים האלה בתר פתגמיא אילין:
בתרא [טרויבין שטענגל]. תרגום יחמס כגפן בסרו יתיר היך גופנא בוסריה וכן נקרא בלשון יוני אשכול ענבים:
ביב [אנעווארטען] (ירושלמי בריש הוריות) ולמה לא אגיבתוניה (סנהדרין פ' כהן גדול) אפשר כל מאן דלא שאיל ליה הוא מגיב ליה פי' נותן תשובה: