אארא [איין רייהע ציגל אודר האלץ]. (ביצה דף לב ודף לז ובעירובין לד) נתנו במגדל אארא דליבני פי' לבנים סדורים אחד על גבי חבירו ואינן בנויין וכל דבר שסדור זה אצל זה או זה ע"ג זה בל' פרסי קורין אארא: [הפלאה שבערכין]אארא בכל המקומות איתא אוירא:
אב [פאטר, הויפט]. (בשבת נז) ולא בטטפת פי' רב יוסף טטפת חומרתא דקטיפתא יש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה ונדחו דבריו ואיתוקמ' מאי טטפת אבזייני כלומר אב שיש בו מינין הרבה כי מינין תרגומו זני כדכתיב וכל זני זמרא פירושו מיני זמר והיא נקראת טטפת מפני שנתנה למעלה מן המצח במקום הטטפת כדתניא יוצאה אשה בסבכה המוזהב' ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה רבי אבהו טטפת המקפת מאזן לאזן סרבוטין המגיעין לה עד לחזה ויש מפרשין חומרתא דקטיפתא קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תיהוי כקמיע מומח' ותשתרי. (אמר בנימין פי' קשר של מיני שרף חלבנה וחלתית ויוצאות בו כדי שלא תכפינה מחולאי הרחם כמו שיוצאות מי שריחן רע בחומרתא דפילון ועיין ערך אפזייני) אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא. האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה (בכתובות מו) פי' אע"פ שמקדש אותה השטר ובביאה לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה אבוהון דכולהו דם (בשבת כב) פירוש כל המצות מדם לומדות שלא יהי בזויות. אב הטומאה מד"ס ספקו טמא (בפ"ד דטהרות קו) אב הטומאה דרבנן הוא דתניא בספרא בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם (ובנדה טו) מעת לעת דרבנן וכתמי' מדרבנן ודם תבוסה מדרבנן ואותן (דכלי' טו) כולהו אבות הטומאה דאורייתא ומפר' טומאתן (מקוואות קלד) פי' אבות הטומאה עיקר הטומאות כגון שנא' אבי כל תופש כנור וסדר טהרות היה לו לקרותו סדר טמאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ירושלמי) מנין לאבות מלאכות מן התורה כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה ר' יוסי בר בון בשם רב שמואל ב"ר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן ר' יוסי ב"ר חנינא אמר זה הדבר אין כתוב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מכאן לאבות ותולדות רב חנינא דציפורי בשם ר' אבהו אמר אלה א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבא חד דברים תרי מכאן לארבעים אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה רבנן דקיסרי אמרי מן אתרם לא חסר' כלום א' אחד ל' תלתין ח' שמונה היינו ל"ש ארי לא מתמנעין רבנן דרשי בין ה' לח' ושם מפורש באותה ההלכה אב הטומאה לטמא הכל וכו': [הפלאה שבערכין]אב הרואה בסוגיא (דכתובות עו). יראה כי הילפותא של והיתה מייתי שם למילף דשטר וביאה ישנו ג"כ ביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה מדכתיב והיתה איתקיש הויות להדדי מה כסף ביד אביה אף שטר וביאה וכו' ע"ש וגם בפי' רש"י. אבל גבי כסף ילפינן לה מדכתיב ויצאה חנם אין כסף ודרשינן אין כסף לאדון זה וכו' ע"ט. וע"כ נראה דטעות הדכוס איתרמי הכא וצ"ל מדכתיב ויצאה:
אבא [פאטר] קיים אמר ליה אימא קיימת פי' בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי' חננאל פי' שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א"ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי' אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג"כ (בפסחים ד ובמ"ק כ ובחולין כד) אבא ממשפחת בריאין הוה. (ובחולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ובברכות מח) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (ובחולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי' אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (מ"ה). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק"ה בגמרא דג' מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות כג):
אב [פרוכט]. קישות שהתליעה באיביה (בגמרא דנשתברו רגליה (בחולין בפ' א"ט ובסוף גמרא דפרק כל הכלים) שקשורה באיביה פי' בקרקע מקום שמתגדלת:
אוב [צויברער]. ובעל אוב והמחלל את השבת (כריתות ב ובסנהדרין נג) במשנה ובעל אוב זה הפיתום והמדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו ובגמ' ת"ר בעל אוב זה המדבר מן הפרקים ומבין אצילי ידיו וידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. (א"ב פי' פיתון בלשון יוני מין רוח טומאה והוא אוב מגיד דברים נעלמים לבעל אוב ומכשף אשר הוא כאיש נבוב ומבולבל וקול הרוח נשמע כיוצא דרך אבריו):
אובא טמיא [זא האט גהייסן איין געצן בילד]. (בשבת קנב ובברכות ס) פירש ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש (בחגיגה טז) ו' דברים נאמרו בשדים וכו' ומצאנו סיוע לדבריו (כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארי נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו בכי תשא):
אבא [וואלד] כשלניא (במ"ק יב) פי' יער שנכשלין בו בני אדם ויש שקורין בשילניא פי' שם עיר כלומר יער היה לו באותו מקום:
אבא [וואלד] זרדתא ופירא (כתובות עט) פי' יער של עצים:
אבוב [ארגל]. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו) אבוב של קליות (במשנ' דכלי' כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו' כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא' אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי' קולו ערב כמו שהיה (ובסוכ' נ' פ' החליל חמש' וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו' אבוב אי אפשר לעשות' ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי' כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי:
אביב [זאנג דער. פריהלינגס מאנט דאס איז חודש ניסן]. פירות האילן ותקופה ואביב. בגמרא דרבן שמעון בן גמליאל (בסנהדרין יא):
אביבית [ציטערניש] (בב"ר פ' יט) והנחש הי' ערום שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא חמה עלי' אבבית עליה והיכן ייסורין מצויין על בני אדם קור וחום חמה ואבבית ס"א ועועית (ובפר' כ"ג) ויקח לחם וחמת מים נכנסה בו חמה ועבעבית:
אבוב רועה [אין קאלמוס צווייג]. (שבת קט) ושותה את אבוב רועה פי' עשב הוא ונקרא אבוב אלראעי בלשון ישמעאל ופי' בגמרא חוטרא דרעיא ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך:
אבנינוס (בריש מדרש ויקרא רבה) הבן יקיר רבי יהושע בר נחמן אמר אבגינוס פי' בל' יוני איש מיוחס ובעל הערוך גרס אוגנוסטטו עיין שם):
אבר [פרלורן זיין]. חבל על דאבדין ולא משתכחין (סנהדרין קיא סמוך לאנשי עיר הנדח' בחלק) פי' ווי לאבידה שלא נמצאת כמותה אחר שנאבדה כלומר שלא נמצא כאבות: [הפלאה שבערכין]אבר כיצד מאברין כו' פ"ה כו' ע"ש פי' רש"י:
אבדומה [איין פיש פון דעס נילוס]. דרש רב יהודה בר אלעאי אבדומה שריא (סוכה יא) פי' דג שמניחין אותו בחמה עד שמבאיש ועושין צחנתו אבדומה והוא טרית פי' אחר אבדומה הוא דג שמו ידוע ובלשון יוני אבדומין: (אמר בנימין נראה שתתכן גרסת אברמין באות ר' כי כן נקר' מין דג רחב גדל בבריכות מים בלשון יוני):
אבדן [זא האט גהייסין איין אמורא]. אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים (ברכות כח) פי' אבא ודן שמו ולישנא קלילא קרי ליה אבדן. [הפלאה שבערכין]אבדן בגמר' (דברכות כז): (וביבמות כה): כתבו תוס' בשם ירושלמי אבא יודן. ואבדון לשנא קלילא:
אבלוקוס (ירושלמי דמגלה פרק שלישי) שלח רבי אבהו וכתב להו כבר פייסנו לשלשה ליטורין לטוב ילד לטוב למד ותרשיש אבדוקוס אבמוסוס ותלסיוס פי' בלשון יוני אבדוקוס טוב ילד אבמוסוס טוב למד תלסיוס דבר של ים ואבן טובה אשר אינה כעין ים וכן תרגום תרשיש כרום ימא ורבי אבהו כתב בלשון חכמה שאם תבא האגרת ליד נכרים לא תובן כוונתו והתלמוד פירש שמותם:
אבחונוס (ירושלמי דכלאי' פרק שמיני) מאי אבוהונוס חמר סלק כן גרס בעל הערוך בערך לובדקס וגרסת נוסחאות שלנו אבחטוס ובלשון יוני חמור נקר' הונוס ופי' אבהונוס חמור של ציה ומדבר חרב והוא הנקר' חמר סלק או סרק שהו' חמור יערי):
אבו תרגום בבלי של והאנפה למינה ואבו לזנה תרגום ירושלמי של והדאה והאיה וותא וית אבו):
אבזקת [איין קליין ווערמל]. מאי הבריקה רבי אבא אמר אבזקת (מציעא מח) פי' אבזקת תולעת הנקרא עש ואוכל הבגדים שהן מילתא ויש מפרשים אבזקת רקב בעצמות מולאות שהן פרדות כגון מולאות של בית רבי (אמר בנימין ברק ובזה שמות נרדפים הם אם כן הבריקה אבזקת):
אבזר [נעבן זאכן]. עולה וכל אביזרהא (מנחות עג) אינהו וכל אבזרייהו (סנהדרין עד) פי' כל מידי דשייך לאותן ז' מצות דבל' ישמעאלים קורין אבזאה והוא תבלין של קדרה (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן עול' וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייהו): אבחטוס עיין ערך אבהוניס: [הפלאה שבערכין]אבזר במוסף. עולה וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייו ע"כ אמת שכך איתא בדפוס שלפני ג"כ אכן המעיין ברש"י (בסנהדרין עד): (ד"ה אבזרייהו לו"ד אפרט"נמנט ודוגמתו במנחות עולה וכל אבזרהא הרי שהיה לפני רש"י כגירסת רבינו. וכן במ"ש המוסף וגרסינן אינהו וכל אברזייו. וכ"כ לקמן בערנו. אכן לפנינו איתא בסנהדרין אבזרהא כגי' רבינו:
אבט [וואן צום באדן]. אבטאות של כרכים (שבת ח) פי' כריכות שעושין בבית המרחץ וי"א עביט של מימי רגלים ר"א אשטוב"א וכן פי' שמא באבטי עברה כששאלו את בן זומא (חגיגה מו):
(א"ב בנוסחאות דידן כתוב אמבטאות ופי' מלה זו בלשון יוני כלי גדולל טבול ולרחוץ בתוכה):
אבטליות [צענדר]. בשני אבטליות כגון שולנמו ופטורי בגמ' דמעשר בהמ' מצטרף (בבכורו' כה) אבטלאות פ' כרכים גדולים דכמקום שיש שם גשר דמי דאין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני:
אבטינס [זא האט מען גרופן דאס הויז וואס מען האט דרינן גמאכט דאס קטורת. ווייל דער ערשטר קינסטלר צים קטורת האט זא גהייסן]. הוליכוהו לעליית בית אבטינס (יומא יא ובריש תמיד כח) פי' מוליכין אותו לבית אחד נקרא בית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטרת כדי שילמדוהו חפינה וכן אמר תנא ללמדו חפינה:
אבטיונס (ירושלמי דשבת פרק במה אשה) רבי אלעזר על לפוניה אתא אבטיונס דרומאי ואוקמיה מאחריו פירוש בלשון רומי שר שומרי העיר ופקיד על הצופים): אבטומטוס (מדרש תהלים מזמור ראשון) ולב כסילי' לא כן אלו המינים האומרים אבטומטוס הוא העולם פירוש בלשון יוני מניע עצמו בלתי מניע חצוני וגם מלה זו מורה על דבר בא במקרה זולת כוונת פועל):
אביי [מיין פאטר]. שאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים אשר ממדינת קריוא"ן לבית דין הגדול של אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב"ד ישיבת גאון יעקב זו השאלה והשיבו כך וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מאי טעמא מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבא ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי רבי שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי ר' מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרי ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו ובנביאים היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואע"פ שמפורש בסוף מסכת עדיות תוס' בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ותלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתבחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתבחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אעפ"כ לא מצתנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואעפ"י שנקרא ר' יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בל' הזה אלא רבינו ואעפ"כ כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאי' שקוראין רב במקומות ידועין כגון רבי חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשיש' ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דור כגון מר עוקבא מר יוחנן מר יהודה ומר זוטרא ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקורין אותו רבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתי' דרב ואמרי' אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמ' שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרי' (בחולין דף קלז) כי סליק אסי בר הונא א"ל ר' יוחנן מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא א"ל אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחוריה שבסרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דר' ונפקין זיקוקין דניר מפומי' דרב לפומי' דר' ומפומי' דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכנ' ליה לשמיה הכי ושמואל מכני אריוך ושבור אבל כינוי של רבנית לא ואביי ורבא שכתבת אין אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמ' ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידים וכיון דהוה שמיה נחמני בשם אבוהו דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביי אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כארם שקורא אבי סלק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי ורבה ורבא אבא ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דנייח ליה לאבא וזה רי"ש שבראש המילה סימן היא לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בר חמא אמי שמו ומפורש תלמוד בכמה מקומות היינו דשמעינן ליה לאמי ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכ' אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הורא' (פסחים פט) מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רב יהודה הר הבי' סטיו כפול היה ושבח דאסתפק' ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו: [הפלאה שבערכין]אביי רב אבא אמר שאלתי את סומכוס ע"כ: ודע דמצאתי עוד נזכר ר' אבא בברייתא (דחולין פ"ד) א"ר אבא זה אחד מן הדברים וכו' והוא תוספתא פ"א דביצה: עוד שם אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקרי' ע"כ. ע' ב"מ פ"ה: דהוה טרח רבינו הקדוש למיסמכי' לשמואל ולא הוי מסתייעא מילתא כו' ע"ש: עוד שם דאביי נחמני שמו ומפרשי בכמה דוכתי (שבת לג ע"ד כתובו' ס"ה) (הוריות י"ד פסחים קי"ב ע"ז נ"ח נדרים נ"ד מעילה ך גיטין ל"ד) ע' קונטרס: עוד שם אבל רב שכתב לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות כו' ע"ש ז"ל תוס' (בחולין ל"ח). ד"ה איצטריך לי' לאבא: פי' רש"י דשמואל הוה קרי לרב הכי בלשון כבוד. ובערך פי' שכך שמו ורב היו קורין אותו על שם חשיבתו כמו דבכל דוכתי הוו קרי ליה רבי לרבי יהודא הנשיא. ושמואל שהיה חבירו היה קורהו בשמו כו' מיהו על רב המנונא דאמר (ביומא פ"ו). קאזיל אבא למיקטל גברא. קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו ואמרינן (בחלק ק'). מפני מה נענש גחזי שקרא לרבו בשמו. ולפי' הקונטרס דאבא לשון חשיבות ניחא עכ"ל: ולכאורה י"ל דבלתי ספק מודה הערוך דאבא לשון חשיבות הוא כמו אבי אבי רכב ישראל בלשון עברי אבי ובלשון תרגום אבא מורין על הגדולה. ושפיר אמר רב המנונא אבא (והגע בעצמך מי שיש לו אב ששמו אבא היאסר לו לקרות אבא) גם ששמו כך הואיל והשם אבא יורה ג"כ על גדולתו רשאי לקרותו משא"כ גחזי שאמר אלישע שאינו סובל כי אם שם האיש שפיר נענש שקרא לרבו בשמו: וז"ל רש"י (בשבת נ"ג) אי הכי אמר אבא חבירי כמו אברך אבא למלכא (בראשית מא). וז"ל הרש"בם (בב"ב נ"ב) אבא כך היה שמו כו' אבא אריכא כו' ואמרינן (בנדה כז) רב ארוך בדורו הי'. והאי דקרו ליה רב כמו שקורין לרבי יהודה הנשיא רבי בא"י קרו ליה נמי בבבל רב וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא. עכ"ל. (ובביצה כ"ט ב') דריש רבא בר רב הונא זוטא כו' אמר להו רב נחמן פוקו ואמרו ליה לאבא כו' פי' רש"י לאבא לחבירו: דע (דבפסחים מ'): אמר רבה בעל נפש כו' אמר רב נחמן מאן ציית ליה לאבא וכו' כתב רש"י ד"ה לאבא רבה הכי קרי ליה לשון רבנות. אבל (בפסחים פ') לא פירש רש"י כלום (ברכות מז). ז"ל רש"י ד"ה אלו וכו' שמואל היה קורא לרב אבא לכבודו. (וביבמות נ"ז) אמר שמואל ומודה לי אבא כו' ז"ל רש"י משום דקשיש מיניה קרו ליה אבא כמו נשיאי ורבי וכתבו תוס' בזה"ל אמר שמואל ומודה לי אבא לא כמו שפי' בקונטרוס ל' חשיבות אלא כך היה שמו של רב כדפי' בערוך בערך אבא ( צ"ל אביי) כדאי' (בברכות מז) אלו מייתו ארדיליא וגוזליא לאבא. ורב כהנא דאמר (בברכות ס"ב) דמי פומא דאבא כדלא טעים תבשילא. ובראשית הגז (דף קלז): נמי אמר מאן ריש סידרא בבבל אבא אריכא וקצת קשיא על רב כהנא שהיה תלמידו של רב היאך היה קורא לרב בשמו ושמא משום דרב כהנא תלמיד חבר דרב הוה וכו' עכ"ל תוס' שם: ומעתה י"ל (לפי קבלת רבינו הערוך שהיה רב בשמו אבא) דרב המנונא ג"כ היה תלמיד חבר דרב ולכך אמר (ביומא פ"ז) קא אזיל אבא למיקטל גברא ויתיישב קושיית תוס' (בחולין ל"ח) שהבאתי לעיל ולא קשה על רבינו (בתענית ד) אמר רב וכו' אמר להו שמואל פוקו ואמרו לי' לאבא וכו' פי' רש"י לאבא לחבירי. (בחולין מ"ה) ז"ל רש"י ד"ה אבא רב הכי קרי ליה שמואל דרב הוה עדיף מיני' אני שמעתי אבא ואית דגרסי אבא חבירי עכ"ל. (ובכתובות ק"ז) אמר שמואל מודה לי אבא לא פי' רש"י כלום (בעירובין עח) דקאמר שמואל ולא ידע אבא טעמא דמילתא וכו' לא פי' רש"י כלום עוד שם דאמר רב נחמן דציית לי' לאבא כו' (פסחים דף מ) ורש"י פי' דקרו לרבה הכי על שם חשיבותו. ע"ש דאזיל לשיטתי' כמו שכתבתי לעיל:
אביון [איין פארשמאכטעטער ארמר מאן]. כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה (בבראשית רבה פרשת ע"א) אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק זה סופו ולא סופו ראשו וכו' אביון לא כסיף למתבעי (במציעא פ' המקבל קיא) בגמ' דאמר שכר את האדם פירוש אביון דחוק יותר מן העני (ובויקרא רבה בפרשת בהר סיני) דל ז' שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש דך עני כמשמעו אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל מסכן שהוא בזוי לפני כל היך כמה דאת אמר וחכמת המסכן בזויה דל שהוא מדולדל מנכסיו דך שהוא מדוכדך רש שהוא מתרושש מך שהוא בפני כל מך עשוי כאסופה התחתונה:
אביונות [קאפערן]. תמרות אביונות וקפריסין (במעשרות בפ' הכובש סד ובגמרא דחוץ מן היין בברכות לז ובערובין פ' בכל מערבין) פירו' אביונות פרי עצמו קפריס היינו שומר הפרי והוא נץ של אביונות שנקראין ביטוח' כמו הנץ לרימון:
אבל [ווארהאפטיג] אמר להן אבל (ערובין ל) פי' אבל אמת ותרגום אבל שרה אשתך בקושט': [הפלאה שבערכין]אבל אמר להון אבל בעירובין דף למ"ד. עכ"ל. ורש"י דהכא כתב אבל אמת. ע"כ אכן לקמן בעירובין דף ל"ח. ד"ה אבל פירוש רש"י אמת כמו אבל שרה אשתך ומתרגם קושט' ע"כ:
אבל (מדרש בראשית רבה פרשת וירא יעקב כי יש שבר) אבל אשמים אנחנו רבי אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא אבל ברם ובכל התלמוד כן פירוש מלה זו:
אבל [טרויער]. האבלתי כסיתי עליו את תהום (ב"ר פ' ל"ג) אמר רב יהודה הובלתי כתי' אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס ממינה וכו' מאבולא ועד סיכר' (בכתובות יז ובגמ' דעוד אמר ר' יהודה במגילה כט ובמ"ק כב ובב"ב ס') פי' מאבול' ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת אבל רבתי בגמ' דהקובר את מתו באלו מגלחין פי' מסכתא היא ויש בה הל' אבלות ורוב הלכות אלו מגלחין בה שנויות ושתים הן אחת גדולה ואחת קטנה:
אבל [איין קארב מיט לוג. אדר דער שטיין ווס דער וועשר שלאגט דרויף דיא וועש] אובלא דקצרי (שבת קכג ובסנהדרין צב ובגמ' דג' מלכים קד) פירו' כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבש' ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב פ"א ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. ויש אומרים כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק מנקבין אותו ככברה אמר אביי כי אובלא דקצרי ובית קיבול יש לו מדגרסי' בענין אחז (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחוף על רישיה:
אבלא [דעקל]. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אובלא לדנא (סנהדרין פ' זה בורר) פי' אובלא כסוי החבית שאין בהן דיבוק אלא הנחה בלבד: [הפלאה שבערכין]אבלא אמר רב חסדא ע"ש כי איבלא לדנא ע"כ בגמ' דידן אי' אובלי עי' רש"י כמגופה שאינה דומה לחבית כ"ח: עמ"ש בס"ד לקמן בערך בלן ב':
אבולי (מסכ' ב"ב פ' מי שמת) אאבולי ואאסטרטיגי פי' בולי בל' יוני בעלי עצה ואות א' (נוספח):
אבולאי [טואר. טיר] דמחוזא (ערובין ו') בעושין פסין לביראות פי' אובלא תקר' של מבואות לחיזוק מפני כובד הכובי שעושין אותה הכובי עליה דירה לשומר המבואות ולא משום צורת פתח ובלשון יון אנבו"לי ובל' ישמעאל אלד"רוב (יומא יא) אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי וכו' (בנדה סו) אתקין רבא במחוזא משום אבולאי פי' שהיו סוגרין המבואות בלילה ולא היו יכולות לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם שיהו טובלות ביום ח' פתחו מאבוסיה תרגומו פתחו אבולהא: (אמר בנימין פי' בלשון יון תקרה גדר שור וחומה תרגום ירושלמי עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות די יחתון אבוליכון רמיא ותליליא): [הפלאה שבערכין]אבולאי דמחוזא בעירובין פ' מבוי כו' לפנינו (בדף כ"ב) לא נמצא ובלתי ספק גירס' רבינו היה גם בסוגיא זו הא דעולא הני אבולי דמחוזא וע"ש:
אבלינא [נוסבוים האלץ]. מעות של אבלינא (בבהעלותך בהגדת ילמדנו): (אמר בנימין פי' בל"י כלים עשויים ממין ברוש לא ירקב):
אבלוסמוס [איינגזעצטע שטיקר]. ומי לא עסיקי' בכלי אבלוסמוס (בגמרא דאחד הבגד זבחים צד) פירוש כלים של עור קשים ועבין: (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן אכסלגוס ולא יתכן כי אכסלגוס בל"י מין עץ ופי' אמבוליסמוס בל"י כלים עשויים מחתיכות עורות או בגדים):
אבמוסוס עיין ערך אבדוקים]:
אבן תקומה [איין טייאר שטיינדל וואס דיא ווייבר טראגן עס אוף דעם האלז. דאמיט זייא זאלן ניכט מפיל זיין]. (שבת סו) פי' יש אבן ידועה כשתהיה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ומותר לצאת בה בשבת וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועלת ומותר לצאת בה בשבת אבל משקל דמשקל עלת' בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין יוצאין בה: [הפלאה שבערכין]אבן מסמא כו' ובריש גמ' דאמר רבי עקיבא (בשבת פ"ב) וכו' ע"כ. ע' היטיב בתו' דשבת ד"ה באבן וכו':
אבן שואבת [מאגנעס שטיין. וואס עס ציהט דאס אייזן צו זיך]. תלה לה לחטאת ירבעם (סנהדרי' קו ובסוטה מז) פירש אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר:
אבן מסמא [רוה שטיין איין שטיין אוף דעם איין געצן בילד איזט. איין שטיין דאס ליגט אוף איין אומריינו זאך. איין גאנץ גרויסר שטיין] (בפרק קמא דמסכת כלים שבת עב נדה עז) פירוש כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו ותניא בספרא מנין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת"ל כל המרכב פירוש אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות זה פי' אבן מסמא וכיון שאם רכב הזב עליהן טימאן על גב אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהו על גב אבן מסמא נטמא דתנן באבות הטמאות למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא ותניא בסיפרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא זה פי' רב ניסים זצ"ל. ורב האי גאון ז"ל פירש בפרק אמר רבי עקיבא לענין ע"ז אבן מסמא כמו אבן שומ' על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעו' זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אף על גב דהא בזב אמור' נדה נמי ומושב נדה מטמ' כאבן מסמ' וקאמר רבה דקסבר רבי עקיבא עבודה זרה כנד'. פירוש אחר אבן מסמא כדכתיב ושומת על פום גובא שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אף על פי שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אף על פי שהאבן אינה מקבלת טומאה כדתני' אפילו ישב על עשר מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא. פירוש אחר אבן מסמא דריש פרק דם הנדה אבן גדולה שאינ' מטלטלת דכתיב ושומת על פום גובא והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא (אמר בנימין וכן פי' מכסימא בל"י גדול' מאוד. ובית אבן היתה נקראת (בפ"ג דפרה צה) ופי' בריש יומא למה נקרא שמה לשכת בית אבן לפי שכל מעשיה בכלי גללי' ובכלי אבני' וכלי אדמה ויש מפרשים כמו משם רועה אבן ישראל):
אבן שעות [זייגער. זין זייגער]. (עדיות פ' כל המטמאין באהל כ ובכלים בפ' י"ב כח) בטבעות טבעת אבן פי' אבן שעות צל המעלות תרגומו טולא אבן שעיא וארולוגין בל' חכמי' בפיסק' דהחדש וכן בלשון יון ויש מפרשין מאזנים שיודעין בהן בחמה כמה שעות הלכו מן היום:
אבן טועין [דער שטיין פון דיא פעראירטע]. (תענית יט ובב"מ בפ' אלו מציאות כח)פי' אם נמחית מלשון וימח את כל היקום כלו' אם כסוה המים כאלו נמחית מן העולם בירושלמי מפרש כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחו' כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו ואבן טועין אבן גדולה היתה בירושלם כדגרסינן באלו מציאות (בגמרא עד מתי חייב להכריז) תנו רבנן אבן טועין היתה בירושלם כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה ותן סימניה ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין:
אבן המנוגעת [קרעציגר שטיין]. (פר' אחרון דזבין קמז). אבן הברד במים בפרק יש במקואות קלא). אבן כתף (בשביעית ל"ח) ומפרש אלו הן אבני כתף כל שאינה יכולה לינטל ביד אחת דברי רבי מאיר ר' יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן ניטלות שתים ושלש על הכתף והיינו אבני דאכפי דגרסינן (בב"ב ס"ט) אבני כתף שהן גדולים ואין אדם יכול לנשאם ביד אלא בכתף ונותנין אותן על העומרים כדי שלא יפזרם הרוח ויש מפרשים אכפי עמרים כדגרסינן (פסחים מ) להנהו דמהפכי כפי. אבני שיש טהור (חגיגה יד) ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס זהו המפו' בהיכלות רבתי ובהיכלו' זוטרתי שהיו עושין מעשים ומתפללים תפלות בטהרה ומשתמשין בכתר וצופין בהיכלות ורואין היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל וקאמר להו רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים פירוש כי מי שהוא מגיע בצפייתו לאותו מקום נראין לו שם מים רבים ואין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראה לו ואם אמר הרי אלו מים נהדף לפי כי שקר הוא אומר וכן מפורש בהיכלות רבתי בלשון הזה מפני ששומרי פתח היכל שיש מטילין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפילו טיפה אחת אמר רבי עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טיפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלונות בהיכל שהיה זיו פניהם דומה למים ואם אמר מים הללו מה טיבן וכו' ברייתא ולא שהן עולין למרום אלא בחדרי לבן רואין וצופין כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרין ומדברין כעין הסוכה ברוח הקדש זה פירוש רב האי גאון ז"ל:
אבני בית קוליס (אלו מציאות דף כה) פירוש בערך מרקוליס:
אבניתא תרגום ירושלמי והאנפה למינה ואבניתא:
אבס [שטאפן]. אין אובסין את הגמל (שבת קכה) פי' אובסי' מפטמין כדכתיב וברבורי' אבוסים והוא שמאכיל את הגמל הרבה. אבוס שלפני פועלים (נדרים מא) פי' כך קורין לכלי שאוכלין בו פועלין: [הפלאה שבערכין]אבס אין אובסין את הגמל בשבת כו' פי' מפטמין כו' ע"כ. במשנה אין אובסין את הגמל גמ' מאי אין אובסין אמר ר"י אין עושין לה אבוס בתוך מעי' (פי' רש"י אין אובסין מאכילין אותו הרבה על כרחו ותוחבין לו בגרונו ולשון אובסין עושין ליה אבוס בתוך מעי') וז"ל תוס' והא דאמרינן (בעירובין כ'): גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים הך אביסה לאו היינו אביסה ממש דהא אמרינן הכא אין אובסין כו' וההיא אביסה היינו הלעטה וכן פי' רבינו שמואל עכ"ל. והגמר' מפרש אהא דמלעיטין לגמל דקתני במשנה היינו במקום שיכולה להחזיר. לפ"ז מה שפירש הערוך צ"ע דוודאי שרי לפטם ולהאכילה הרבה רק שלא יעשה אבוס בתוך מיעי'. לכך נ"ל דחס' כאן וצ"ל גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותה. (בעירובין ך') פי' אובסין מפטמין כדכתיב וברבורים אבוסים והוא שמאכילין את הגמל הרבה. ומאיר לנו בזה הפי' דמה שמתיר בעירובין היינו דרך מפטמין ומצינו דקרי כך כדכתיב וברבורים אבוסים. משא"כ לפי תוס' ורבינו שמואל קשה דאם נתכוון בעירובין להלעטה היכן מצינו שנקרא להלעטה אביסה אדרבה הכא במשנה מחלק בין אביסה הרבה דאסורה ובין הלעטה דשרי. לכך פי' הערוך דהך אביס' בעירובין היינו פטימא (עיין בבא מציעא פ"ו: מאי ברבורים אבוסים כו'):
אבסקנטיה (ירושלמי דע"ז פרקא קמא) מי אמר אבסקנטיה לא אמר אלא ברוך שככה לו פירוש בלשון רומי דברים המורים על חלוק כבוד):
אבע [אונטר זוכונגס צייט]. שלש אבעיות ביום (פיאה ו בפרק הפאה ניתנה) פי' אבעיות עתים וי"א אבעיות חפישות כדכתיב נבעו מצפוניו בשחר ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות שנכנס בה בעל הבית באלו ג' זמנים ומחפשה שמא ילקטו התינוקות והנמושות לא אמרו ג' אלא שלא יפחתו הא אם רצה להוסיף מוסיף לא אמרו אלא שלא יוסיפו שאין מטריחין אותו להוסיף הא אם רצה לפחות פוחת וכן בירושלמי מהו אבעיות אמר רבי אבון כמה דאת אמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו בשחר ובחצות ובמנחה וכו':
אבץ [צין]. את הבדיל ואת העופרת תרגום ית אבצא וית אברא:
אבק [שטויב] שעל רגליו (ברכות נג ובמקואות ט) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי' שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד) פי' הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי' אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי' אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאיר': (אמר בנימין פי' בלשון רומי לוח שכותבים עלי' לא בדיו כ"א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה) מאבקין מעשנין (שביעית לה). אין מאבקין (מ"ק ג) פי' מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית (קדושין כ ובערכין פ' המוכר את שדהו בגמ' יתיר' עליו אמה העבריה בסוכה מ) פי' אבקה כמו ריח אסור שביעי' שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:
אביק [קאנאל. רין]. באביק של מרחץ (במקואות בפ' וכל המעורב דף סג) פירוש כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק שהוא ביב וי"מ האביק הוא האמה שהמים חמים וקרים נמשכין בה ויורדין אל האמבטי:
אבקתא (לאך. שלייף]. (נדרים נו בגמרא מותר בדרגש). דרגש אעולי ואפוקי באבקתא. (בעירובין דף כו בגמ' אם יש לו ובמנחות ל"ג בגמ' ב' פרשיות) מאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא. (אמר בנימין בנוסחאות שלנו גרסינן אמר רב אדא) פי' חלול המשקוף שמכניסין בו ציר הדלת שכל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקאת' וכן לענין רצועה של מלקות אבקאת' אית בה מקום שמכניסין את הרצועה כי בעו מרפו לה מפקי לה לגבי אריכה וכי בעו מלקטי לה לפום גבא קציר': [הפלאה שבערכין]אבקתא (במוסף. א"ב). בנסחאות שלנו גרסינן אמר רב אדא עכ"ל. ודע (שבעירובין יא): איתא אמר רב אויא אבקתא:
אבר [בלייא]. כתבו באבר בשיחור (שבת קד) פתילה של אבר (בסנהדרין נב) דאבר' שאיב קליה (ביומא סט) פי' אבר עופרת כדמתרגמי' ואת העופרת וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפ' כלי מתכות (בפרק י"ד דכלים דף יד):
אבר [גליד. שטיק]. כיצד מאברין את הערים (ערובין נב) פי' שבולטין מן החומה אבר אבר כאבריו של אדם שבולטין מן האדם מאן דתני מעברין כאשה עוברה שבולט כריסה מטה מטמאת איברים ומטהרת איברים (בכלים דף יח בפרק השידה) פי' אע"פ שהוא פרודה איברים ופרוקה. מה נדה אינה לאיברים אף ע"ז אינה לאיברים (בריש גמרא דפרק אמר רבי עקיבא דף פב) פי' אם נחתך אבר מן הנדה אינו מטמא כנדה אף ע"ז אבר ממנה אינו מטמא: אבר אחד יש בו באדם בגמ' דארבעה הדיוטות (סנהדרין קז) פירוש ויקם דוד מעל משכבו שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום שהיה משמש מטתו אפילו ביום שיהא שבע מאותו מעשה כדי שלא יתאוה לאשה אחרת נתעלמם ממנו הא דרבי יוחנן דא"ר אבר אחד יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע כלומר כל זמן שאין אדם מונע עצמו מתשמיש המטה והשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר ואם מרעיבו שאינו משביעו ביותר הוא שבע ואינו להוט אחר אותו מעשה. אברי' דרבי ישמעאל (מציעא פד):
אבר תרגום עור תחת עור אברא מטיל אברא את הנתחים ית אבריא שומר כל עצמותיו נטיר לכלהון אבריא:
אברא [גוויס ווארהפטיג]. את הוית (בב"ב קפח) אברא בעי רחמי (חולין נט): (אמר בנימין פי' באמת וודאי. מלה זו מל' ברי): [הפלאה שבערכין]אברא את הוית בב"ב בגמרא (דכותבין גט דף קס"ח) אברא בעי רחמי (בחולין דף נט): כו' עכ"ל. לפנינו (בב"ב. ובחולין). עוד (בחולין ס'). איתא איברא ביו"ד אחר האלף. ופירש"י איברא אמת. אבל (בב"מ ח): איתא אברא. ופי' רש"י אברא. אמת הוא. וכן עוד (בב"מ קיד). אברא פירוש רש"י באמת. גם (בב"ב מו). גם (בגיטין נו). לא פי' רש"י כלום:
אביר [העלד. שטארקר]. שבאבירים (ר"ה דף כה):
אברוארי [פעסטונג. מויאר]. אבל בקשקי ואברוארי לית לן בה. במימרות דרבה בר מחסיא (שבת יא) פי' אברוארי חומת העיר בלשון פרסי הוא קשקי בל' ישמעאל הוא אל גואסק ולאחד יקרא גוסק ובלשון תורה יקר' מגדל. מגדל עוז תרגום קושקא עשינא:
אבורגני [געזאנדטע]. (עירובין סב) בריאה במורהקי ואבורגני פירש רב האי גאון בלשון פרסי שלוחים:
אברהם עודנו עומד לפני ה' (בבראשית רבה פר' מט) אמר רבי סימון תיקון סופרי' זהו שכינה היתה ממתנת לאברהם ובויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני:
אברוורי [לעדרני קאן]. באברוורי הוו יתבי (בב"ב כד) פי' אי אשתכח רברבי וזוטרי כולהו שרי אימור דהני זוטרי לתקונ' טעינ' אגבא דחמרא הוו יתבי כגון דהוו הני זיקי חד רב וחד זעיר והוו מטרטן יהב האי זיק' זוטר' בהדי זיקא זעירא לשויי בינייהו וזהו פיר' באברוורי הוו יתבי זה פי' ר"ח ז"ל:
אברויי [מיסטיגן] אילני (סוכה מד ובמ"ק ג) ובע"ז כ) פירוש אברויי אילני מניחין זבל תחת האילנות להברותן מזבלין. האילנות שהן ביריה להן כלומר מאכל כמו להברות את דוד לסתומי פילי פלחי כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ:
אברז אנהו וכל אברזייהו עיין ערך אבזר:
אברזין [פיין גאלד]. ומפז רב תרג' אבריזין סגי: (אמר בנימין כן בל"י ורומי קוראים לזהב אופיר ואולי נעתק השם להם ממלת אופיר והחליפו אות פ' לאות ב' כי הם ממוצא אחד):
אברזין [לעדרנר זאטל]. מעיקרא משכא והשתא אברזין (ב"ק ס"ב) פי' והלא עוצבא שנו כאן דתנן (בפרק כ"ו דכלים לט) כל מקום שיש חסרון מלאכ' כלו' שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן תתקיים מלאכ' אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא שאע"פ שחסיר' מלאכ' מחשבה מטמאתה ועוצבא היא מכס' המרכבה שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכ' קיצוע כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על רב יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינ' והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפירש בכאן אף על פי שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצב' בשינוי השם כי בעת הגזיל' היתה נקראת משכ' עשאה עוצב' נקרא אברזין והוא מכסה טפיטן של סוס ובלשון פרסי נקרא אברזין (זבחים נד) בגמ' ניתז על העור עוצב' שחישב עליה לקצות איכ' בינייהו:
אברנים [האלב גבראטן]. כדאמרי פרסאי אברנים (פסחים מא) פירוש אברנים היינו נא כגון שנצלה מעט:
אברקין דשבת פ' כתבי הקדש שני סבריקין ושני אברקין בל' רומי מכנסי' עיין ברקין תרגום ירושלמי ומכנסי בד אברסקין דבוץ ויש נוסחאות שכתוב בהם אוורסקין: [הפלאה שבערכין]אברקין (שבת פרק כל כתבי הקדש) שני סבריקין ושני אברקין עכ"ל לפנינו איתא נוסחא אחרת:
אברושי [איין שטרודל אויס מעהל'. האניג אונ בומל]: אברישי שמו בגמ' דועל הירקות (ברכות מ) (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסי אברוטי והוא זית אגורי):
אברושך אברושך (בגמ' דחוץ מן היין בכיצד מברכין) פי' אברושך הוא חביץ קידר' ומפורש במקומו דהוא קימח' ודובש' ומשח' (אמר בנימין כן פירש"י חביץ קדרה אבל אני לא מצאתי מלת אברושך בגמ'):
אברתא [גריכיש קרויט]. בר המג בגמ' דאזוב יון (שבת קט) אזוב אברתא בגמ' דחבילי קש במפנין נתרי ואברת' (ע"ז קכח) בגמ' דמתרפאין: [הפלאה שבערכין]אברתא בר המג בגמ' דאזוב יון (בשבת כו' דף ק"ט): עכ"ל לפנינו איתא אבדתא. וכן פי' רש"י אבדתא. אזוב: וטעות הוא. וצ"ל אברתא כי כן הוא להדיא (בשבת ק"ט): דאזוב האמורה בתורה הוא אברת' בר המג ואם אמנם בגמר' שלפנינו אית' אברתה בה"א בסופו. טעות הוא. וצ"ל אלף בסופו. וכן הוא ברש"י שם וכדאיתא בערוך כאן:
אבשונא [גטרוקנטע גערשטן קערנער] לא לימחי איניש קימח' דאבשונ' (בהגדה דמגיל') פי' נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהן ומלבנין בו הקדירה וי"א שבלי דשערי רטיבתא:
אבש [זויארע ווינטרובין]. הענבים והאובשין משיבאישו (בריש מעשרות ירושלמי דף ס"א) תפוחין קטני' הן י"מ משיקראו באושא ועוד אמר והוא שתהא חרצינ' שלהן נראית מבחוץ ומסתברא הענבים הבאושים משיעשו חרצן וס"ל שהן באושים שכתוב במקרא ויעש באושים:
אג [גערבר בוים. קארנעל בוים]. האוג והחרובין (בפ"ק דפיאה) והאוג והחומץ והכסבר (בפ"ק דדמאי) האוג והתותים משיאדימו (בפ"ק דמעשרות) מפני שהיא בקבלת את האוג (בכלים פכ"ו) סנדל עמקי פירוש אוג אילן ושמו בלשון ישמעאל אלסומק ובעליו מתקנין העורות לבנים, שקורין קורט"ביש ואילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל והוא כמו זרע קנבוס:
אגא [אילן פרעמדי שפראכע]. אבא שאול אמר אף ההוגה את השם באותיותיו תנא בגבולין ובל' אגא (סנהדרין נ) פירוש בגבולין חוץ לירושלם בלשון עגא בלשון ליעוג שאינו צריך לכך ויש אומר אגא כל לשון שאינו עברי הוא אגא והוא הדין בירושלם אבל משום הכי בגבול שבירושלם לא מישתעו בלשון אגא (אמר בנימין פי' אגא בל"י לפעמים הוא ענין טומאה ולפעמי' ענין קדושה וחשיבות ויצדק שבשום ענין מהשנים אין חלק להוגה השם בגבולים): [הפלאה שבערכין]אגא אבא שאול אומר אף ההוגה כו' בגבולין ובלשון אגא (סנהדרין בחלק. צ'. ק"א): עכ"ל ועיין ערך עגה:
אגוגא [וואסר פאס]. דמיא (במגילת איכה מי יתן ראשי מים) (אמר בנימין פי' בל' יון צנור ואמת מים):
אגאה [ציגן פעל]. (בבראשית רבה בסוף פ"ב) כתנות עור שדבקים לעור רבי אלעזר אמר איגיאה: (אמר בנימין פי' אגיאה בל"י עור עזים):
אגבאסטס [אויגוסטוס. דאס דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. במדינה ממונה אגבאסטס בבראשית רבה אלה תולדות השמי' וכולי: (אמר בנימין בניסחאות דידן גרסי' אווגוסטוס עי' ערך אגוסטלא):
אוגבין תרגום ירושלמי ואת גביעי גביע הכסף וית אוגביני אוגבין דכספא):
אגד [בינדן]. באגידי השום ואגודת השום (בפיא' בפ"ו דף ט) ואגודתו על ארץ יסדה (כריתות ו) כל האגודות של בית השווקי' טמאות בהמעלה (פ"ו במכשירין קמ) פירוש אגודות שנמכרין בשוק טמאין שמנהג החנווני לזרוק מים על הירק. הותר אוגדו באגוד' של ירק בגמר' רואין ממעטין ביום טוב (סוכה לג) הותר איגודו ביום טוב שוזר שני קציות של הוצא ונועצו בהושענ' עצמה כדי שלא יתפזרו וכן דרך אוגדי הירק אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכ' (שבת נג) פי' אגודת כתיתים שעל גבי המכה. לא נתנו לאגד יתירא קא מיפלני (ב"ק פה) פי' צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירה רבי יהודה סבר אם עבר הנחבל ועשה אותו אגד יתיר' פטור החובל. אוגדת בה שערה (שבת ס) בגמרא ולא במחט נקיב': [הפלאה שבערכין]אגד בסופו. אוגדת בה שערה בגמר' דלאו במחט שאינה נקובה (בפרק במה אשה) עכ"ל. לפנינו אית' אוגרות ועיין שם תוס' ורש"י:
אגד תרגום ומחזיק בפלך ומתקיף באגיד):
אגדגא צתרי ואברתא (בע"ז בפרק אין מעמידין) בגמרא דמתרפאין: (אמר בנימין תרגום ואחריתו מרה כלענה וסופיה מריר כאגדנא דמותא):
אגוז [נוס] (בתוספת שבת) בפרק שני בראש רבן שמעון בן גמליאל אמר אף האגוז של ספינה:
אגיא [וועג] ליהוי הדין אגיא פיאה (נדרים ו) כי כסלי לאגי' פירוש כתלמים לשדה. ויש אומרי' החורש שדה ועושה אותה מקומות גבוהים שהזרע לצדדיהם ומקומות עמוקים שהמים הולכים בהם הגבוהים נקראים כסלי והעמוקים נקראים אגיא ועל השדים אומרים כי הם רבים במספרם מבני אדם וסובבים אותם ככסלי שסובבים לאגיא. (אמר בנימין פי' אגיא בל"י שביל בשדה אשר בי ילכו ואת מקום לנטות ימין ושמאל כי בצדיו תקיעים עצים והם נקראים בל"י כסלא עיין ערך כסלי):
אגל [טראפן]. ועליית אגלים (חגיגה יב):
אגומין [לאזט אונז געבן]. אמר תעלא אנא ידע מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין (ב"ר פ"ח בוישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו) פירוש בלשון יון אגומים לכי לך:
אגם [שילף ראהר]. מאי משמע דהאי אגם לישנ' דבוצלה הוא אמר ר' אלעזר מאי קראה הלכוף כאגמון ראשו פירוש כגון אגמון אין לו ראש זקוף וכן פירוש בוצלה שהוא בצל ולא ראה את החמה ופירש אבל באגם דלא הובט ולא הוכר שהרי אין בידו כלום זה (בגמ' קדושין סב):
אגמא [טרוריגקייט]. מקרעין לקטן מפני אגמת נפש כדי להעגים נפשות הגדול ולא מפני שהוא אבל (מ"ק יד) (אמר בנימין פי' בל"י קריעה ושבר תרגום דלפה נפשי אגימת נפשי ולי נראה שהוא מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך עגם): [הפלאה שבערכין]אגמא דיוקרא (בסנהדרין דף ל"ט): לפי שהעגבות כו' עכ"ל. לפנינו איתא עגביותיו אמר רב אתא מאקרא דאגמא. ופי' רש"י אקרא דאגמא מבבל הוה והוא עמוק מאוד:
אגמא [זומפף]. דיוקרא (סנהדרין לח) להגיד גדולתו לפי שהעגבות שם הנקבים שמוציאים המיאוס לפי' בראן מאגמ' דיוקרא שאינו מקום יפה וראשו שהוא מלך מארץ ישראל שהיא משובחת:
אגן [פאלקס, פעסט]. נעשה במדינה (בהגדת ילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון) (אמר בנימין פי' בל"י שמחה וצחוק גדול נעשה ביום נציחת אויבים וכבוש מדינות או ביום חג): [הפלאה שבערכין]אגן בכיצד משתתפין מחוסר כאן או אגן עכ"ל. לפנינו מחוסר כן או אזן:
אגן [דאס אוער פון איין גפעס]. אוגני כלים (יומא לז), הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים (ערובין פז) בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים (שם פז) מחוס' כאן או אזן או אוגן (חולין כה) טהור בכלי עץ בין מלמטה בין מתוך אוגנו (נדה כה) אוגנו ואזנו. בראש גמר' דחומר בקודש. הא דאית ליה אוגנים לצנ' (מציעא כא) בגמ' דואלו חייבין להכריז מאוגני כלים (כלים יח) פי"א כלי מתכות ויש ששונין הוגנים פי' כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מגוף הכלי והוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויצא פי' מן מחולו' דמתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכי' והוא גג הכלי שהאזני' קבועין בו ויש מפרשים הוגניהן שפתותיהן וי"מ מסגר' של כלי וכולן ענין אחד הן: [הפלאה שבערכין]אגן אבל שוחט הוא לתוך אגן של מים (בחולין דף מ"א): לפנינו איתא עוגה פי' רש"י גומא כמו עוגיות לגפנים במועד קטן לשון מורי ל"א לתוך העוגל והיא היא:
אגן [בעקן]. שוחט הוא לתוך אגן של מים (חולין מא) אסיפתא דאגנא (פסחים מה) פי' ספל שלשין בו מל' וישם באגנות (בויקרא רבה בפ' אל תהי עד חנם) והוא עד רב הונא בשם רבי אבין אמר לא זה גדול מזה וזה לא גדול מזה אלא חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח:
אגנינה (ב"ר פ' ויאמר האלהי' אל הנחש) ר' איבו אומר אגנינה פי' בלשון רומי עור כבש בעודו צמרו עליו):
אגם [באר]. האגסים והקרוסטמלין (בראש כלאי' ומעשרות סא) ועוקצי' פי' אגסים בלשון לע"ז פיר"א ובלשון ישמעאל אגן (אמר בנימין לדעתי הוא הפרי הנק' בלשון ישמעאל אגס והוא רך מלא מיץ ובתוכו גרעין ארוך וכשהוא יבש וצמוק מועיל לשלשל עיין ערך פריש):
אגסטון [פעכטר ' פאסעסאר]. יכול לומר אגסטוון אני לתוכה (בסנהדרין דף כו בגמ' דאמר ר"ש) פי' אגסטון אנגרי' פי' אחד אמר להן כהן וחריש כלו' כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודים על השביעית אמר לו יכול לומר אגסטוון אני בתוכה כלומר שדה של נכרי היא ואני אריס בתוכה: [הפלאה שבערכין]אגסטון יכול לומר אגסטון אני בתוכה (בסנהדרין פרק זה בורר דף כ"ו) פי' אגסטון אנגריא. פי' אחר כו' אריס בתוכה עכ"ל. שני פירושים אלו כתב רש"י אבל תוס' דחו לפירושו דשדה של נכרי והוא אריס בתוכה מהא (דגיטין סב). אין עודרין עם הנכרי ע"ש וגם בתוס' דגיטין. ועפ"י מה שכתבו התוס' בגיטין יש להתנצל בעד הפי' הזה ולומר דלמא קסבר זה החורש דיש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע משביעית. ודע דלשון רש"י שכתב בזה"ל אגיסטון שכיר וקרקע של נכרי הוא אי נמי משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש: צריך ביאור דלפירוש ארנונא שפי' יש לומר דהוא עצמו בעל הבית שקיבל השדה מן המלך ולמה קרו ליה אגיסטון ששכרו בעה"ב לחרוש. בשלמא לפי' הראשון ששכרו מנכרי אתי שפיר. אבל ללשון שני צריך ישוב אבל לפמ"ש רבינו פי' אגיסטון אנגריא כלומר דאנגריא וארנונ' נקראו ג"כ בשם אגיסטון ניחא טובא על מה טעם נקרא אגיסטון:
אגוסטלא [דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. (בריש בראשית רבה) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואחר כן קטיזמא שלו ס"א שבחו פלן אגוסטלא פלן פרוטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו הזכיר שמו בראשי' ברא ואחר כך אלהים מלך בשר ודם אין נקרא בשמו קיסר אגוסטא ואם נקרא בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא שמו למשה שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (בהגדת ילמדנו ראה נתתיך אלהי') ביום שנעשה אגוסטס בו ביום הקים את המשכן: (אמר בנימין הרומיים קראו לשלטון שלהם קיסר על שם המושל ראשון כי כן שמו ולמושל שני קראו אוגוסטוס וטעם המלה מוסיף ומגדל ועל שמו קראו כן לבאים אחריו ולאשת הקיסר קראו אויגוסטא (במדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) יתומה אחת נשתיירה לו זו ושתי עשיתה אגוסטא במלכות שאינה שלה):
אגסטריון (מדרש תהלים מזמור מה ידידו' משכנותיך ומזמור הטה ה' אזנך) א"ר לוי אגסטריון זה נתן משה ליהודה פירוש בלשון יוני ברכת הנפטר לדרכו ונתינת שלום לחבירו אבל במזמור תפלה לעני כי יעטוף כתב איסטורין והוא טעות):
אגף [שלאס, ריגל]. מן האגף ולפנים (במשנת נדרי' פרק הנודר מן הירק ובפ' כיצד צולין בפסחי' פה) פי' מלשון יגיפו (אמר בנימין פי' מקום סגירת הדלתות עי' ערך גף שני): [הפלאה שבערכין]אגף עולת העוף שנמצאת בין אגפיים (בסוכה דף מב). וכו' וז"ל רש"י נראה בעיני דהאי בין אגפיים אינו אלא לשון עופות עולת העוף שנמצאת בין עופות המלוקים לחטאת כו' ע"ש. ובהיות שאי אפשר לפרש בענין אחר כי אם כמו שפירוש רש"י מעתה צ"ע על רבינו שהביא הך דסוכה בערך זו שאין שייכים לשאר אגפיים שפירושם כנפיים ובפרט מה שמסיים רבינו (ב) אגפיים ראשונים בעופות כו' ופתרון אחד להם צע"ג דהא הך דסוכה א"א כפתרון הזה. ומפני הלחץ זו הדחק יהיה בהכרח לומר הואיל דהוא שם מושאל לעופות אגפיים באשר שיש להם כנפים. לכך נכלל בערך זה. אבל הסיום שכתב רבינו ופתרון אחד להם אי אפשר להולמו:
אגף [פליגל]. והקיף להם ראשי אגפיים (בנגעים פר' אחרון) בעופא מאי ר' ינאי אמר עד בין אגפיים (בחולין בפ' אלו טריפות) עולת העוף שנמצאות בין אגפיים (בסוכה בסוף גמ' דלולב הגזול מב): (אמר בנימין מלשון מקרא וכל אגפיו אזרה תרגום שחורות כעורב אוכמין כאגפי עורבא). נושאות אותה באגפיה (בגמר' דמיילדין בשבת בפ' מפנין קכט) דלוסקמא הנטלת באגפיים בפ' דואלו מגלחין(בגמרא דר' אליעזר) באגפיה להחליף (בערובין פ' כיצד משתתפין דף פ"ז) להכשיר אגפיה לזרים (במ"ק בפ' משקין בגמ' דר' אליעזר בן עזריה דף ד') אמה מכאן ואמה מכאן אגפיה (בב"ב דף צ"ט) בגמרא דמי שיש לו גינה פירוש אגפיה גדותיה כדכתיב והירדן מלא על כל גדותיו אגפיים ראשונים בעופות ושניים באדם ושלישים בנהר ופתרון אחד להן:
אגר [בלוהנונג פערדיהנסט]. אגרא דפירק' ריהט' (בברכות דף ו) פי' כדי שישמע מתחיל' אגרא דכל' דוחקא שכר ישיבת החבור' דוחקא אגרא דבי טמיא שתיקות' שכר האבל שתיקות ולקבל באהבה אגרא דהספדא דלויי שמגביה קולו בהספד שנאמר וישא קולו ויבך. אגרא ופגרא (בב"מ פ' איזהו נשך סט בגמ' ששמין) פי' אגרא שכירותא פגר' פחיתותא כלומר נוטל שכירותא ואם נשברה נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמו ששוה בשעת שכירותא דלא במתניתא והוא מלשון אשר פגרו (אמר בנימין תרגום שכר שכיר אגרא דאגירא): [הפלאה שבערכין]אגר אגרא דבי טמיא עכ"ל עיין בערך מם:
אגר [זאמלן, פערזאמלונגס ארט]. אגורי שמו (בברכות דף מ) בפ' כ"מ בגמרא דועל הירקות אלא בינוני זה אגורי (בכלים בפי"ז בגמרא דכיצד מברכין) למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו. ירושלמי ולמה נקרא שמו אגורי שאוגר שמנו בתוכו וכל הזתים מאבדין שמנן אמר ר' חנינא למה נקרא שמו אגורי כל הזתים היורדים עליהם גשמים פולטים שמנן וזה גשמים יורדים עליו ואוגר שמנו לתוכו. אגוריאות של נכרים (בסוף גיטין דף פח) (אמר בנימין פי' בלשון יוני רחוב ומקום וועד) אגור בן יקא (בהגדת ילמדנו בראש פרשת וארא) למה נקרא שמו אגור שאגר החכמה והתורה יקא שהקיאה נאם הגבר לאתיאל שהיה אומר אתי אל ואוכל שארבה נשים ולא יסור לבבי:
אגור [אלטאר, אפפר שטוהל]. ויקרא על המזבח תרגומו וקרא על אגורא ויעשו גל תרגום ירושלמי ועבדו אוגר:
אוגורי [דינגן]. אגיר לה (בב"ק דף צט בגמרא דהמוכר כליו) פי' מכרו לו בארבעה זוזי קמאי דהוה מסיק בי' והוה לי' גנב ופרע בחובו תרגום שכיר אגירא:
אוגרת [שפאלט]. פסולה (בחולין דף יז) בגמרא דחוץ ממגל קציר ומפורש משני צדדים היא האוגרת:
אגורא [פעסטונג]. בנצא ואגורא (בריש גמרא דערובין) שהוא בנין חזק ואמיץ:
אגריאון [ווילד]. כלב אגריאון וארי אומירון (בב"ר ויותר יעקב לבדו פרשה עז) פי' אגריאון בלע"ז סלבטיקו אומירון פי' בהמה ביער שאין לה אדון וזה בפסיקתא דחדש (אמר בנימין אגריון פירוש בלשון יוני יערי ולמוד מדבר אימירון בייתיי ומורגל בין אנשים):
איגר [דאך]. חומה ולא שור איגר (בסוף ערכין לב ובריש מגילה) פי' שלא יהא בחומות העיר גג כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה. פי' אחר שור איגר שעושין גגין לצריף עד שמגיעין לקרקע ואם בענין זה יש חומה לעיר לא חשיב חומה וי"מ איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינה מסבבת כל העיר מלשון אוגר (אמר בנימין תרגום גג המגדל איגרא מגדלא):
אגרטון [ריינר וויין]. (מדרש קהלת פסקא כי ברב חכמה) ושתה יין ישן ומיני אגרטון פירוש אקרטון בלשון יוני כל יין חי בא בקנוח סעודה ובאה אות גימ"ל תמורת אות קו"ף):
אגרדמין [מארקריכטר] מעמידין ארגדמין למדות ולשערים (ב"ב פ"ט) ויש גורסין בסמ"ך אגרדסין גוי שקדח במינקת (בפ' ר' ישמעאל בע"ז נח) בגמרא דלוקחין גת ובפרק הגוזל עצים בגמרא דגזל מטבע. אגרדמין שיצא לשער המידות (בפסיקתא דעשר תעשר ובהגדת ילמדנו בקח את המטה) פירוש אגרדמין שוטר ממונה לתקן המדות איפה והין וכיוצא בהן ולתת בהן חותם במטבע ולצוות שלא יהא אדם רשאי למכור ולקנות אלא בהם ואם יעבור אדם על גזירתו יעשה בו כפי מה שיראה אם לעונש אם למכות ולא יהיה מי שימחה בידו. ואין מעמידין אגרדמין על השערים פירוש לפסוק שער שבשוק לגזור שתמכר האיפה כך וכך או ההין בכך וכך ואסיקנא אפילו לשערים מפני הרמאים וכדאשכחן (ביומא ט') שהיו מעמידין פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרים להן מכרו בזול: [הפלאה שבערכין]אגרדמין ובפ' (הגוזל עצים דף צ"ח) דגזל מטבע עכ"ל לא ידעתי מקומו בכל מסכתא בב"ק ובשאר דוכתא:
אגירייסין [ווילד] סוסים מזויינים תרגום סוסון אגירייסין מסתב' סוסים שאינן בני תרבות כמו שפירש למעלה כלב אגריאון וכן קורין לשדה בלשון לעז אגר"ו:
אגרמי [שטייער. איין נעמר]. (בריש ויקרא רבה) רבי לוי אמר הלך ונטל אוגרמי ממצרי' אמר אי יכלת ליה הא טיבות' ואי לא אנא אמרי ליה איתי מכס ומן גו כן אנא קטיל ליה. (בב"ר וישלח יעקב) מסתבר פי' רשות להיות מוכס (אמר בנימין פירוש בלשון יוני המון אנשים מקבלים מס לחיל המלך):
אגרנימון [מארקריכטר] של מדינה (בריש ויקרא רבה ויקרא אל משה) למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחילה לא עם אגרנימון של מדינה למה שהוא מתעסק בחייה של מדינה כך משה מתעסק בטורחתן של ישראל אמר להם זה אכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים אך את זה לא תאכלו (אמר בנימין פי' בלשון יוני פקיד ממונה על דברי מאכל ועל שער השוק):
אגרוף [פויסט]. אוי לי מאגרופן (פסחים נז סנהדרין כ"א) אגרופן של בית דוד בגמ' ולא ירבה לו נשים (קדושין עו) בגמר' דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי' אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ"א) פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע: [הפלאה שבערכין]אגרוף בסופו כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע עכ"ל עיין בפירוש הרמב"ן (משפטים כא. יח). שכתב בזה"ל אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה כמו שאמרו בעלי אגרופין וכו'. ודע שלא מצאתי אלא (בפסחים נ"ג) איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבא הוה או בעל אגרופין הוה:
אגריפס [ניכט גשריבן]. (בויקרא רבה בריש אם בחוקותי תלכו) אמר רבי אליעזר בסיליאוס בר סילאוס נימוס אגריפס יש מפרשים בסיליאוס מלך שיליאוס שוטר נומס דת אגריפס סופר והכל לשון יון הן כלומר מלך בשר ודם כותב וגוזר גזירות ואינו מקיים אבל הקב"ה אינו כן וכו' (אמר בנימין בירושלמי (דראש השנ' פרקא קמא) גרסי' פרא בסיליאוס נומוס ארגפוס פירוש המלות בלשון יוני אצל המלכי' דת לא נכתבת כלומר המלכי' עוברים על הדת שהם גזרו):
אגריקום [פויאר, לאנדמאן]. במדינה ממונה על בית שלו (בבראשית רבה) (אמר בנימין פירוש בלשון יוני פרזי ואיש שדה):
אגרת [קונדמאכנג]. אלא א"כ עשו איגרת בקורת פי' כתב הכרזה שכותבין ומכריזין שדה עומד למכור בכך וכך ממון כל מי שירצ' ליתן יותר יבא ויתן:
אגרות [פרשרייבונג] שום ואגרות מזון ואגרות של רשות (במ"ק י"ח) פי' אגרות שום שום היתומין אגרות מזון מזונות אלמנה אגרות של רשות שאילת שלום:
אגרת [טייוול]. (פסחים קיא בגמ' דלא יפחתו לו) ואגרת אזלת אוסיא בלוסיא מין לחש ושמות של שדים:
אגשתון [פרעך טראציג זיין] (במגילת איכה) אגשתון אפיכון שמעו כי נאנחה אני פי' החצפתם ס"א אקישתון אפיכון. אגישת אפך (בפסיקתא דאנכי אנכי הוא מנחמכם):
אד [ווארפן, שליידרן]. המוציא שלהבת לרשות הרבים פטור היכי משכחת לה דאדייה אדויי (ביצה לט) בגמ' דהגחל' כרגלי הבעלים פי' המוציא שלהבת לרשות הרבים כגון שנפח בפיו וכיוצא בזה ודחף השלהבת מרשות היחיד לרשות הרבים פטור וזה פירוש דאדייה אדויי. (ובבבא קמא יט) מתני' דאדייה אדויי (ושם כב) אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי. (ושם צח) גזל מטבע ובמים צלולין לא אמרן אלא דאדייה אדויי אבל מטא לידיה מגזלא גזליה והמשכה בעינן פי' שגלגלו ולא הגביהו אבל הגביהו קנאו וכן לענין תרנגול שדידה את הכלי בדליל שברגלו וכן הכלב לא שהגביה החררה אלא בדרך דידוי הביאה: [הפלאה שבערכין]אד היכי משכחת לה דאדיי' אדויי בפ' (משילין דף ל"ט). ז"ל רש"י (בביצה ל"ט). דאדיי' אדויי כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג) אבל (בב"ק י"ט: וכ"ב). לא פי' רש"י שהוא לישנא דקרא אלא כתב דאדיי' אדויי שזרק וכו':
אד [נעפל. וואלקן]. (בבראשית רבה פרשה יב) ה' שמות נקראו לו אד ענן נשיא חזיז עב: אד ואד יעלה מן הארץ שהוא שובר לבעלי שערים. עב שהוא מעבב את פני הרקיע שנא' עבי שחקים. ענן שהוא עושה בריוח עניים אלו לאלו וכתיב וארו עם ענני שמיא: נשיאים מעלה נשיאים אלו על אלו. חזיז ודרך לחזיז קולות שעושה חזיזיות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הבריות היך כמה דאתי אמר חזון ישעיהו בן אמוץ:
אוד [פייאר שטעקלי, שויפל]. שנשבר אסור להסיקו ביו"ט (ביצה לג) בגמ' דאין מנהיגין את הבהמה פי' אוד כלי שגורפין בו תנור:
איד [פייאר טאג]. (משנה קמא דע"ז) לפני אידיהן של עכו"ם פירוש כנוי לחגי העכו"ם ותרגום על פסוק בשנת שלש למלכו ואית דאמרין יומא דאידא הוה ליה:
אידא [וועלכר]. תרגום באיזה דרך הלך באידא אורח' אזיל איזה יכשר אידין מנהון יתבחר ובל' תלמוד אידי ואידי פירוש זה וזה):
אבעא [פינגר]. תרגום כתובים באצבע כתיבין באדבעא):
אודדא [פעדר]. מבי סדיא נפק (ברכות נח) בחלומוא דרבא פי' הנוצה היוצאה מן הכסת נשלך. (ובשבת מא) רב חסדא שרא לאהדורי אודדא בשבתא (ובב"ב נח) ההוא דאמר להו חביתא דעפר' לחד ברא וחביתא דגרמא לחד ברא וחביתא דאודודי לחד ברא פי' רבי בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן ועפרא הוא קרקע שלו וגרמי הן עבדים ושפחות ובהמות וחיות וכיוצא בהן. (ובב"מ כו) בגמ' דמצא בגל מתני' באודדא ונסכא (ובגיטין סט) וליתו אודדא דעמרא. (ובמנחות מב) קלינן לאודדא. (ובע"ז כח) דמתרפאין אודדא דנדא דלא משקף פי' בתשובות חתיכה של צמר שאינו מנופץ והוא צבוע. קול עלה נדף תרגום קל טרפא דשקיף. אל ידפנו אלהא ישקפיניה (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן אודרא):
אדדא [גראט פון איין פיש]. ולאדדא לימא הכי (בסוף במה אשה סז) פי' שני עצמות יש בצוארו של דג ועקומין הן ושני צידי ראשיהן דקין ואם חס ושלום נכנס לתוך פיו של אדם אינו נמשך עם האוכלים מפני עקמומיות שבו אלא ינעץ בגרונו והיכא דננעץ נימא הכי ננעצ' כמחט ננעל' כתריס שהשי' שיאת ס"א שוה שיאה (אמר בנימין בנוסחא דידן גרסינן אדרא):
אדוותא [וואסר קוועלן]. דמיא (בסוכ' כ) בגמ' דהחליל חמשה וששה. ובריש השותפין (בב"ב ד) פי' אדוות כגלי הים שהן כגוון תכלת כמו הרקיע בטהרתו מן העבים וכל השדמות עד נחל קדרון תרגום וכל אדוותא ויש אומרים כענין הזה בדיוודני נפל (בנדה סז):
אדין [דעמאלט]. בדניאל ובתרגום כמו אז בלשון עברי:
אדך [פערלעשן]. אתו כולי עלמא לאדכי' (קדושין בסוף גמ' דעשר' יוחסין) פי' לכבותו כמו דעכו כפשתה כבו (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן לאתכא):
אידך [אויף איין אנדר ארט]. בכל התלמוד תניא אידך פירושו אחר ולי נראה שמלה זו מחוברת מן אי ודך:
אדכי [הויפן שטיינר אדר האנץ]. אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי (בשבת נ) דר' אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועלין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה ביגזרייתא דקני שכיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלם לכתחלה שאין עושין גומא בקנים (וברי' ב"ב פ' השותפין) טפח יתירה לביני אדכי פי' בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע: [הפלאה שבערכין]אדכי אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי כו' (בשבת כ'): לפנינו איתא סכינא דביני אורבי ופי' רש"י שנועצין סכין בין שורות הלבינים שבבנין להשתמר. בסוף האות ובריש גמ' דהשותפין דף ג' לביני אדכי פי' בין שתי שורות של אריח וכו' עכ"ל לפנינו איתא לביני אירבי ופירוש רש"י בין דימוס שמכאן וכו' ע"ש:
אדילי [וואל פיש] דימא (בריש המוכר את הספינה עד) פי' זה לויתן: (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן ארזילי): [הפלאה שבערכין]אדילי דימא בריש גמ' (דהספינה דף ע"ד) פי' זה לויתן עכ"ל. במוסיף בנוסחאות דידן גרסי' ארזילי עכ"ל. לפנינו איתא ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגומו ארזילי דימא רבי יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח וכו' וז"ל הרשב"ם ארזילי דימא ראימים שבים (ורבינו חננאל פי' לויתן) רש"ל מוחק זה ע"כ וראיתי ברש"ל כתב בזה"ל ור"ח פי' לויתן נמחק ונ"ב בס"א אינו עכ"ל הנה הטעם שרש"ל מוחק נגלה לעין כל דהא ר' יוחנן אמר לויתן משמע להדיא דהא דהכא תרגומו ארזילי פליגי. אמור מעתה דברי רבינו שכתב פי' זה לויתן צע"ג. אמנם להבין דברי ופירוש רבינו נראה שמפרשו עיין קונטרס סימן מ"א:
אדם [מע"ש]. על שם אדמה שלוקח ממנה בפרשה י"ב בברייתא דרבי אלעזר. אדם אפר דם מרה (סוטה כד) אדם דאית ליה מזלא בגמ' דבמה בהמה (בבא קמא ב) והמה כאדם עברו ברית כאדם הראשון וכז' (בבראשית רבה בסוף פרשה י"ט) על כרם אדם חסר לב זו חוה אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת אשה אדם דכתיב כתפארת אדם לשבת בית ומתרגמינן כתושבחתא דאתתא דיתבא בביתא (בבראשית רבה פרשה כ"ב) אמר רשב"ג ד' שמות נקראו כנגד ד' תקופות ארץ תבל ארקא אדמה: [הפלאה שבערכין]אדם בכוורי דאדימי כו' (ביצה ך"ד): לפנינו איתא בכוורי דאדימו ופירי דכבישי בירקא. פי' רש"י אדומים שלא נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם ופירי דכבישי בירקי כשלקטום טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן כבישי טמונין כמו רישא בכבשא והני וודאי מוכן נינהו דניכרין שמערב יו"ט הן ואשמועינן דאע"ג דדמו לבני יומא לא חיישינן למראית העין ורבותי פי' כו' ותוס' הקשו ע"ז וכתבו דאין וודאי שהוא מערב י"ט אלא ספק. והנה לפמ"ש הערוך בסוף דבריו דודאי לאו בני יומן נינהו חזינן דלא חש לקושית התוס' וס"ל בזה כמו רש"י דודאי הם. ודע מ"ש הערוך ופירי דכבישי בירקא אינם מובנים אי הוה הגירסא לפניו כך כמו שהיה לפנינו אם כן מה הוסיף על המימרא. ותו דהא לפי' אחר שכתב ופירי דכבישי שנכמשו. נראה להדיא דלא היתה הגירסא לפניו בירקא. לכן נראה דגירסתו היה ופירי דכבישי ורבינו הוסיף בירקא כדי לפרש הכוונה של דכבישי והיינו כפירש"י ולכך בתחלת דבריו של רבינו לא העתיק אלא ופירי דכבישי:
אדם [רוט]. בכוורי דאדימי ופירי דכבישי כגון שנתנן בדבש וכיוצא בו ופירי דכבישי בירקא פ"א דגים לאלתר שניצודין הם לבנים ומיום שני הם מתחילין להתאדם ופירי דכבישי שנכמשו דודאי לאו בני יומן נינהו:
אדמדמני [צינובר]. וטשין מוחיה דלא ליכלוניה יתושיא (בבראשית רבה בסוף פרשה לח) צא מן התיבה. פירוש אותה העיר אוירה רע וכד מתייליד שם ינוק' גבלין אדמדמני שהן סממנין וסכין מוחו שלא יאכלוהו היתושין:
אדן [ווילדר מענש]. ואדני השדה חיה (בכלאים בפ"ח) פירוש בני אדם הגדלים ביערים וי"א חיה דומה לבני אדם. ירושלמי אדני השדה. חיה ייסי ערקעי בר נש דטור הוא והוא חי מן טיבוריה אי פסיק טיבוריה לא חיי וכל אשר יגע על פני השדה כגדל על פני השדה: [הפלאה שבערכין]אדן או על גבי אידייניה (במ"ק דף כ"א) כו' עכ"ל במ"ק פי' רש"י מכתשת גדולה (ובב"ב דף קמד) פי' הרשב"ם אודיינא פי' בור וכיסוייו וכתבו תוס' על זה ואין נראה לר"ת אלא מפרש שהוא כלי שעומדים עליו שומרי שדות וכרמים לראות מעליו מרחוק וגם הוא ראוי לישן עליו וכו' ויש ספרים שכתב בהן אידוונו כמו דוו להכי ולהכי (תמורה דף ב) עכ"ל ודע דבב"ב בגמ' נדפס אריינא ברי"ש וכן נדפס (במ"ק כ"ו). ברי"ש וצריך תיקון:
אדן [גצעלט, גשטעל]. ונטה את שפרירו תרגום ויגוד ית אודניה (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן ית אפדניה) על גבי כסא או על גבי אודייניה [במ"ק כא] (ובפ' מי שמת קמד) בגמ' דהניח בנים גדולים וקטנים שני אודייני דלנטורא הוא דעבידא פי' ר"ח ז"ל אודייני שהיא מכתשת עשויה מעצמה לשכירות ואין בה משבח ממון אביהן ורבינו גרשום זצ"ל פי' אפי' לא הניח להם אביהם אלא אודיינו בור וכיסויו השכר לאמצע והא אודייני מחמת עצמן הוא שצריכין תדיר לנקות הבור ולכסותו שלא יפול בו זבל כדי שיקנו בני אדם מים נקיים ואף על פי שאין הגדולים טורחין בו השכר לאמצע שאני אודיינו דמשום הכי השכר לאמצע דאפילו קטן מצי לנטוריה ולכסותו ומצי למימר ליה מלאכה כזאת אנו יכולין לעשותה:
אדן [אוער] תרגום על תנוך אוזן על רום אודנא):
אידן [וויידן בוים], משנת שבת פ' במה מדליקין ולא בפתילת האידן פירוש כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ):
אורגא [בעקן, וואן], דמיא (בכתובות כג) דרבי יהודה ובסוף (קנז דשבת) פירוש אודנא אמבטי של מים ויש ספרים שכתוב בהן אוונא דמיא:
אדני [אין בלומע וואס דיא בלעטר בייגן זיך בשטענדיג צו דר זייט פון דר זון], בסוף גמרא דבמה מדליקין אי נמי אדני בעל הערוך גרס הדני עיין שם:
אדק [הייבר], מעלין בדיופי ומטיפין באדק גורס הרב בדיופי ומטיפין מאדק בסוף גמרא (דערובין קד) פי' אדק פירשנו עם דיופי (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן ארק): [הפלאה שבערכין]אדק א' ומעלין בדיופי ומטיפין באדק הרב גורם ומטיפין מאדק עכ"ל באוספתא פ"ב דשבת איתא ומטיפין מן האידק יבש"ס שלפנינו אית' מיארק וכן ברש"י פי' על מיארק ע"ש:
אדק [פעסט האלטן], שנים אדוקין בטופס ושנים אדוקין בתורף (בבבא מציעא ז) צפד עורם על עצמם תרגום אדיק משכיהון על גרמיהון: [הפלאה שבערכין]אדק ב' וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק כו' היינו יונתן ועיין במוסף לקמי ערך צם ועיין פתרון. ולכאורה מכאן גם כן היה לו להביא ראיה:
אדק [בליקן, זעהן] אודיק בדשה (בחולין צה) בגמרא דשולח אדם וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק וכן וישקיפו על פני סדום השקיפה ממעון קדשך ותמצא מהן בלא אל"ף כמפורש בערך דק:
אדנדקו [הערשר, פערוואלטר] זיל כתוב אדנדק באגדתך (בחולין ס) בגמרא דאחוזת הדם פירוש ענין אדונים הוא ושמעתי מפי רבי משה הדרשן ז"ל מעיר נרבונא זיל כתיב אדנדקי בהגדה שלך שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות ויש ששונין באגרתא שכן דרך לכתוב באגרת תיבות חמורות (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן אדונקי):
אדר [צעדר בוים], בר"ה בריש גמרא (דאם אין מכירין כ"ג) ד' מיני ארזים הן ארז קתרוס עץ שמן וברוש מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי ר' שילא אמרי זבליגא ואמרי לה גולמיש. ס"א בולמיש. (ובחלק קח) בגמרא דדור המבול עשה לך תיבת עצי גפר מאי גפר רב אמר אדרא דבי רבי שילא אמרי זבליגא (ס"א זמליגא) ואמרי לה גולמיש ותרגום גפר קתרוס. טרף אדרא (בגיטין סט) ברפואות דמי שאחזו יטע בהן אדר אדרא כשמה. (בביצה טו) פי' אדיר במרום ה' יעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי' אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מין ארץ ואות אלף נוספת ופריו מאכל חזירים תרגום על פסוק ויאמר חרבונא אדרא אמר יצטלב ברישי): [הפלאה שבערכין]אדר א' בר"ה פ' אם אין מכירין (דף כג). ד' מיני ארזים כו' קתרוס כו' מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי רב שילא אמרי זו זבליגא כו' וכן בחלק (דף ק"ח) גופר מאי גופר רב אמר כו' דבי רב שילא אמרי זבילגא כו' ותרגום גופר קתרום עכ"ל לפנינו בחלק ק"ח: אית' אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליגא ואמרי לה גולמיש (ורש"י לא פירש רק על מבליגא כתב עץ הוא) וק"ק מאי בעי בזה דהא בלאו פירושו ידעינן דעץ הוא ממה דכתיב עצי גופר. רק דלא ידעינן ענין פירושו של מבליגא מאיזה מין עץ הוא. וזה גם רש"י לא גלה לנו ורש"י בחומש כתב עצי גופר כך שמו ולמה ממין זה ע"ש גפרית שנגזר עליהם לימחות בו. ונוסחת רבינו היא מוכרחת לפי הסוגיא דראש השנה. אולם מ"ש רבינו דתרגום גופר קתרוס וודאי לפניו היה כך אבל לפנינו בתרגום אונקלוס איתא דקרדום. ובתרגום יונתן איתא דקרדונין. ובתרגום ירושלמי איתא דקרדינון. ובמתורגמן ראיתי דקרדוס. וז"ל דהמכלל יופי עצי גופר הוא עץ קל על פני המים ואמר בו המתרגום קרדוס. ואמרו רז"ל ארבעה מיני ארז הם ארז קרדוס עץ שמן וברוש עכ"ל. ועתה דברי רבינו הם מכוונים עם מ"ש המכלל. רק ההבדל בין דלי"ת לתי"ו ובאלו אין נפקותא כל כך כי הם מאותיות המתחלפות בדטלנ"ת. ונכרין דברי אמת נוסחת רבינו בתרגום אונקלס על גופר קתרוס דמוכח כך מסוגיא דר"ה דפירשו רב ודבי ר' שילא תרווייהו מילת קתרוס. וכמו שפירשו הכא כך פירשו בסנהדרין על מלת גופר. הרי מוכח להדיא דגם גירסת התרגום על גופר קתרוס היא הנכון. והנה המכלל שפי' גופר הוא עץ קל על פני המים (וכן פירש הקונקארדאציוס בזה"ל מיושב בזה תמיהת רש"י ולמה ממין זה. אמנם רש"י ז"ל ממאן בפירוש הזה משום דחזינן דפליגי ביה רב ורב שילא וקשה נחזי אנן איזה ממין שניהם הוא הקל ודחיקא טובא דאדר' וגולמיש ומבליגא שלשה אלה קלים הם בשוה עיין קונטרוס סי' ל"ח:
אדרא [זעגל בוים]. בב"ב עג. מאי נס אדרא וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס והוא הקלע של ספינה:
אדיר [מעכטיג שטארק]. מנחות נג. יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים יבא אדיר זה הקדוש ברוך הוא וכו':
אדר [פעל, לעדר] דתבן ואדר דעליה תבן בחלומות דמגילת איכה. ובשבועות כט. בסוף פ' שלישי ובגמרא בפ"ד דנדרים כ"ה אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזק תליסר אודרייתא תבנא פי' אודרייתא עורות פי' זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא מ' פרסה על ת' פרסה ועברו קרונין שלו ראשון ובלעה וכן שנייה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו ועו' מפורש בערך תחלץ (אמר בנימין בנסחאות דידן גרסינן אורוותא ופירש"י אצטבלאות מלאות תבן מלשון ארוות. יביא אדורה לבית דין (בפ"א דבבא קמא יא) פי' יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין שמע מינה שכל מה שפחת' הנבלה בין מיתה לתשלומין על המזיק יש מפרשין עיקר הנבלה עורה על כן קראה אדורה וביש מביאין פרק ח' (באהלות נד) ועדר בהמה טהורה וטמאה ויש ששונין ארורה בשני רישין ועל כן קראה ארורה שמתה בלא ברכה. (אמר בנימין בנסחאות דידן גרסינן עדודה לפירש"י מן יאכל עד כלומר שלולה מחיים בלא שחיטה ואית דגרסי עדורה לדעת תוספות. כמו אחת מהנה לא נעדרה ולדעת בעל הערוך מין עור ולפי פירוש זה גרסת אדורה תצדק כי בלשון יוני קוראים לעור דורה ואות אלף נוספת): [הפלאה שבערכין]אדר ב' בע"ז כו' דף כ"ט. ההיא חביתא דאשתקי' ברזא אדרי' עכו"ם נקטה ההיא חביתא (דף ס') ההיא חבית' דאיסתדיק לארכה אדרא עכו"ם חבקה פי' קפץ עכ"ל. לפנינו איתא אנח ידיה עלוהי. ועיין תוס' ד"ה ה"נ וכו' שאם תחב הנכרי את הברזא כל היין אסור. ודע שגם לעיל בריש העמוד אית' ההיא אסרוגא וכו' אידרי' נכרי ושקליה. ואולי עירבובי דברים נדפס הכא. וכוונת רבינו הערוך על ההיא דלעיל וגרס נקטה במקום שקלה. ודע דרש"י לעיל כתב אדרי קפץ. והכא במאוחר האריך בפירושו וכתב אדרי' נשא כמו דרי טונא כלומר וכו' וזה קצת חידוש דלעיל קיצר והכא במאוחר האריך:
אדרינטים [גרוסי שטוב, זאל] אני עושה אותה (בבראשית רבה פ' ח) נעשה אדם בצלמנו ובילמדנו פ' אלה פקודי מתוך שאני מפיל את הבתים האדריונטים נופל פי' ענין היכל הוא. (אמר בנימין פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם ומשפט המלה אנדריאנטוס וגם בנקודות אחרות בלשון יוני ענין היכל ואז משפט המלה אנדרוניטיס.
אדר [פעדר] בפרק הרואה אודרא מבי סדיא נפק בעל הערוך גרס אודדא עי' שם:
אדר [גראט פון איין פיש] בסוף גמרא דבמה אשה ולאדרא לימא הכי בעל הערוך גרס אדדא עיין שם:
אדר [שייאר] תרגום כתבואת גרן כעללת אדרא: [הפלאה שבערכין]אדר ג' יביא אדורה לבית דין עכ"ל עיין לקמן ערך אד ה' ועיין בפי' הרא"ש:
אדר [שטוהל] מדרש שיר השירים אגן הסהר אדרא דאזהר' פי' בלשון יוני כסא ובית מושב:
אדרבא [אקארט פרקעהרט]. בשבת קכב. אדרבא בשבת מוכני' על גבי אביהם פירוש מכח רב וגדול יתכן דבר אחר:
אדריבא [איין מעסטל] בגמ' דהשוכר את הפועלים אדריבא לעירבא בעל הערוך גריס ארדב עיין שם:
אדרגזיא [אבער ריכטר] בדניאל אדרגזיא דתבריא תפתיא פירוש שרים ומדרגת' זו למעל' מזו.
אדרזרא [גשווינד] בעזרא תעביד אדרזדא פירוש בזריזות נחוצה:
אדרכתא [פענדונג, עקזעקוציאן] אנכסיה. בריש הגוזל ומאכיל קיב. ובריש המפקיד אצל חבירו ל"ה. אדרכתא אמטלטלי בגמרא דאין הגונב. בפ' מרובה ע. ובפרק יש בכור לנחלה מח. בגמרא דאחת בכרה ובפרק שבועות העדות בגמרא דמשביע פירוש אדרכתא דהמפקיד סדר הדין מוציא המלוה שטרו בבית דין ומקיימו ומחייבין הלוה לפורעו לא פרע קורעין לו שטר חובו וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלוה ומכריזין ואחר ההכרזה שמין נכסי הלוה ומחליטין למלוה לא מצא נכסין בני חורין כותבין לו טרפא ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין אדרכתא על הנכסין הללו ואחר כך קורעין האדרכת' וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה אביי אמר בחתימת העדים על האדרכתא מיד זכה המלוה בשד' רבא אמר מכי שלמין יומי דאכרזתא וקיימא לן כרבא:
אדרמלך וענמלך אלהי ספרוים. בסנהדרין סג. בפ"ד מיתות נמסרו לבית דין בגמר' דהנודר בשמו אדרמלך זה פרד דאדר ליה למריה בטעוניה שנושא לרבו כל טעונותיו ומשאותיו אדר כמו דרי טובא ירוש' בפ' כל הצלמי' אדרמלך וענמלך טווסא ופסיוני:
אדרון [קאמר] תרגום ויבא החדרה לאדרון בית משכביה בחדר המקרה באדרון בית קייטא ובלשון יוני קורים לחדר אנדרון וכן (מנחות לג) אכסדרה דבי רב כאנדרונא מעלייתא היא:
אדרע [ארם] תרגום זרוע עיין דרע:
אדרופיקום [וואסר זיכטיג] ויקרא רבה פ' אדם יהיה בעור בשרו פעמים שהמי' רבים על הדם ונעשה אידרופיקוס פי' בלשון יוני ורומי בעל חולי המים):
אידרורוסטון [רוזן, וואסר] אסיר. ירושלמי בפ' כלל גדול דשביעית פירוש בלשון יוני משקה עשוי מוורדים ודבש עם מים ויש תקונים שונים כפי דעת הרופאים.
אהב [גליבטר] ואהביו כצאת השמש בגבורתו. בתרא ח. בפ' השותפין פירוש תלמידי חכמי' עתידין להיות כצאת השמש בגבורתו גבורתו העתידה להיות שמ"ג חלקים יתר על אורו המאיר עכשיו כדמתרגם ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבע' הימים על חד שמ"ג פי' שבעתים ז' פעמים ז' הרי מ"ט עתיד להוסיף בכל יום באורו על מה שהוא עכשיו מ"ט חלקים ואור של צדיקים הוא עתיד להיות כאור שבעת הימים ז' פעמים מ"ט הרי שמ"ג כמו שהוא עכשיו מאהבה ומיראה (כריתות ג)
אהובה [גליבטע] אהובה בנישואיה (ביבמות כג) מי שיש לו אח אמר רבא חייבי לאוין תפשי בהו קדושין דכתיב כי תהיין וגו' עד שנואה שנואה בנישואיה ואמר רחמנ' כי תהיין ואזו זו זו חייבי לאוין. ומי אוהב בהמון למי נאה להלל בהמון מי שכל תבואה שלו וכו' (מכות י): [הפלאה שבערכין]אהובה (ביבמות כג קידושין סח). אמר רבא עכ"ל לפנינו אית' רב פפא:
אהל [איין גאטונג זייף] (בתענית יג) (ובמ"ק יז) (ובנדה סו) לא בנתר ולא באהל (בב"ק פה) רפוי אוהל' קורא וקלבא (שבת ק"י) וג' קפיזי אהלא תולענא פי' אדום כתולעת שני (בפרק אין מעמידין כה) בגמר' אין מתרפאין בשבת מאי בורית אוהלא והא תני' הבורית והאהל תרי גווני אוהלא והזיכותי בבור כפי תרגומו ודכיית באהלא ידי ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא והזיכותי בבור כפי בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים ושמעתי כי עיקרו מין עשב. הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי חד מינייהו בפרק השוכר את האומנין בגמרא דכל האומנין ובסוף גמרא (דנדרים צא) אמר להן אם כן חד מן גוים אהלויי פירוש הגוים המוכרין בושם מור ואהלות ובלשון יון אקסילאלוא ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין:
אהל [גצעלט] (בחגיגה כה) ובסוף פרק כהן גדול ונזיר אהל זרוק הוי אהל פירוש הוא שידה תיבה ומגדל שהרי נושאין את האדם כשהוא בתוכן ר' מטמא סבר שמיה אהל וכמו שהאהיל עליו ועל הקבר דמי ורבי יוסי מטהר סבר לא שמיה אהל ולא האהיל על הקבר ואית' בפרק (בכל מערבין לח) אמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קא אתו. (בסוף לא יחפור כז) תנא מפני אהל טומאה פי' שלא יבא עוף ובפיו כזית בשר מת וישב על אותו ענף שנוטה לרשות הרבים ויבא אדם תחתיו ויאהיל עליו. ויתגל בתוך אהלו אהלה כתיב כשיצא נח מן התיבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה. (בבראשית רבה פרשה לו) בסוף פרשת ויט אהלו אמר רבי חוניא אהלה כתיב שנטה אהל שרה ואחר כך נטה אהלו:
אהן [אומצייטיגי פרוכט]. (בעירובין כח) בריש בכל מערבין (ופסחים נג) אהיני דטובינא (בע"ז פ' אין מעמידין לג) בגמ' השלקות הני אהיני שליקי. (ובסוכה לח) ניטלה פטמתו (ובחולין לה) הריאה שניקבה כאהינא סומקא. (ובב"ב ה) קיבורת דאהיני פי' מכבדות של תמרה ופי' אהיני פרי של תמרים שאינן מבושלין וכל בוסר בלשון תלמוד אהיני. (ובפרק המקבל קיג) בגמרא דהמלוה מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא פי' האוכל פני תמרה קודם שיטעום כלום:
אהן [ענדער]. בבא מציעא דירושלמי פרק אלו מציאות דזבן הות מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית פי' זה ולפעמים פירושו הוא):
אהרי [גפלאכטנר קארב]. (במ"ק יא) בסוף גמרא דמשקין למגדל אוהרי. (ובגיטין ס) אוזלי ואוהרי פי' כמו אוחרי הן עשויין מן חריות של דקל כדכתיב סלי חורי והם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ועשוין כמין מסגרת בפיהם וכשמתנדנדים הדגים או העופות בתוכן נסגרים וכיון שהם כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל:
אהרן בספר דברי הימים של משה ותקרא את שמו אהרן כי בימי הורתה החל פרעה לשפוך דמי זכוריהם ארצה ומהן להשליך אל יאור:
אהוריירי [שטאל מייסטר]. (בשבת קיג. ובמציעא פה) אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכ'. בהגדת (מגילה יב) בר אהורייריה דאבא פי' שומר ארוות הסוסים וחמור אבוס בעליו תרגום וחמרא אוריה דמריה: [הפלאה שבערכין]אהוריירי (בשבת פ' אלו קשרים דף קיג ובב"מ פ' הפועלים דף פה) אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכא עכ"ל. לפנינו איתא אהוריריה. פי' רש"י ממונה על סוסים ופרדות שלו:
או [גליסטונג]. בפסחים (בפרק ערבי פסחים לט) כדי שיכנס לשבת כשהוא תאו (ובאבות בפרק בן זומא) הקנאה והתאוה:
אוגנסטטו [עדלמאן]. בריש ויקרא רבה הבן יקיר כן בלשון יון מיוחס הרבה אוגנסטטו הרבה (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן אבגינוס):
אווז [גאנז, קאטשקי]. אווז בר אווז (בב"ק נה. ובבכורות ח) דדג טמא ובגמ' מפ' מאי טעמא: (אמר בנימין עוף ידוע ובשרו נאכל אך יגבר המרה השחור' בר אווז מין עוף אחר דומה לראשון אבל קטן ממנו ושט בנהרות תרגום אסתר על פסוק ישנו עם אחד בתשעה ביה נכסין חיוין ואווזין ואכלין): [הפלאה שבערכין]אווז אווז בר אווז (בב"ק בהפרה דף נה. ובבכורות פרק הלוקח עובר דף ח) ובגמר' מפרש מאי טעמא עכ"ל. אווז ואווז הבר כלאים זה בזה מאי טעמא וכו' וכן אית' בבכורות אווז ואווז הבר כלאים זה בזה והוינן בה מאי טעמא ומעתה תבין מה שכתב רבינו הערוך ובגמר' מפרש מאי טעמא:
אוול [אנפאנג, ערשט]. ויועציך כבתחלה ומילכי מילכיא כד מן אוולא. מי הגיד מראש תרגומו מאן חוי מן אוולא. וקדמוניות אל תתבוננו ודמן אוולא לא תסתכלון: [הפלאה שבערכין]אוול ויועציך כבתחלה ומילכי מילכיך כד מן אוולא בו' עכ"ל. וכן בבראשית ברא תרגום יונתן מן אוולא:
אום [ווארצל. שטאם] בפרק זתים דטהרות ואם היה נוגע באום בעל הערוך גרס אוס ע"ש):
אוון [גאסטהויז, ווירטסהויז] (במציעא צא) שכרו מאוונ' לאוונא בגמר' או שנעשית ובסוף גמרא דפרק קמא דנזיר וליהוי כל אוונא ואוונא פי' מקום ששם שומרי הדרכים ומוכרי חפצים. אוונא דמיא כבר פירש' בערך אודנ' (אמר בנימין פירוש בלשון יוני חדד תרגום על פסוק עוד היום בנוב לעמוד ועבד תלת אונין): [הפלאה שבערכין]אוון (בב"מ פ' הפועלים דף צ"א). שכרו מאוונא לא ונא עכ"ל. לפנינו איתא מאומן לאומן. ועיין ערך אמן ג':
און (בשבת קיו) בריש גמרא דכל כתבי:
אונא (בקדושין עא) בריש גמ' די' יוחסין עד אכבדא ואונא פירוש מקומות הן: [הפלאה שבערכין]אונא בקידושין פרק עשרה יוחסין עד אכבדה ואונא כו' עכ"ל לפנינו אית' בגדא ואוונא:
אונכרי [קאמיסער]. (בסוכה ל) אמר להו רבא להנהו אונכרי פירוש בלשון פרסי עושי מלאכת הנשיא: [הפלאה שבערכין]אונכרי (בסוכה ריש לולב הגזול דף ל). א"ל רבא (לפנינו איתא רב הונא) להנהו אונכרי פי' עושה מלאכת הנשיא עכ"ל לפנינו אוונכרי וז"ל רש"י תגרי כל דבר להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין ומסרקות ולולבין וקורין מרני"ש:
אוס [ווארצל]. בריש טהרות (בפרק זתים ואם היה נוגע באוס פירוש עיקר הזתים שהן בקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת כדתניא היתה לו אוס של זתים ועתיד להפכה כיון שתקע בה יתד אף ע"פ שיש בה גושין הרבה ועוד אמרינן גרגרי' שנשרו במים ונעשו אחת. או שהלכה האוס (בנגעים פרק מראות נגעים) ובפ' (יש בשער לבן) פי' האוס עיקר להמכה ושרש' (אמר בנימין בלשון רומי פה וכל דבר שהוא פתוח כפה וכן קוראים מה שנראה תוך שפתי הנגע ובגרסאות שלנו כתוב אום):
אווקי [גלאנץ]. במדרש שיר השירים זאת קומתך ר"ש אומר כמין אווקי פירוש אווגי בלשון יוני אור זהר ונהרה והוחלפה אות ג' לאות ק':
אויר [לופט]. כלי חרס באויר בריש (מסכת כלים ד) דירה שתשמישה לאויר בגמר' דרבי יוסי אמר רחבן ג' טפחים בפרק קמא דערובין י'. ובסוכה כה) דהעושה סוכתו בין האילנות אוירה של חצר בסוף (אהלות עא) פי' אויר תרביצא והוא מילוסא של חצר. אויר מגדל משכח את התלמוד (בחלק קט) במעשה דדור הפלגה פירוש במגדל שעשה נמרוד קאמרי' כיון שמרדו בהקב"ה ובנו אותו להכעיס מי שישן באוירו משכח תלמודו. מגדל הפורח באויר (בחגיגה ט) ובגמ' דד' הדיוטות (בחלק קו) פירוש כיון שיצאו דואג ואחיתופל לתרבות רעה לא אדכרינהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו: (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי רוח כי כל חלל מלא רוח תרגום על פני רקיע השמים על אפי אויר רקיע): [הפלאה שבערכין]אויר אויר מגדל משכח את התלמוד (בחלק דף ק"ט) במעשה דור הפלגה. עכ"ל עיין לקמן ערך ברסיף השגה גדולה מזה על המהרש"א ז"ל. במוסף פי' בל' יוני ורומי רוח כו' תרגום על פני רקיע השמים על אפי אויר רקיע עכ"ל כן הוא ביונתן ב"ע בראשית א ך'):
אוריא [מערב זייט]. מאי אוריא אויר יה (בב"ב כה) שהרי באוריא פירוש בלשון פרסי שם המערב אוריא: [הפלאה שבערכין]אוריא מאי אוריא אויר יה (בב"ב דף כה) עכ"ל. ז"ל רש"י אוריא אני שמעתי כך קורין למערב בל' פרסי ולי נראה שכך קורין למזרח בל' לע"ז וכו' וכתבו תוספת איריא ל' שפירש הקונטרס דאוריא מערב נראה לר"ת ולר"ח עיקר. ועמ"ש תוס' בקדושין י"ב להוכיח דאוריא הוא מערב:
אוורי [פוילר]. ואמברי יזיפתא יזיף בסוף (משקין כח) פי' ראשונים כשהיה אדם אצל מת ואין לו תכריכין מקוננות עליו זה אוורי כדאמרי' ברישא עביד אוורי שלא טרח בחייו ועשה לו תכריכין ואמברי במעברתו מן העולם הזה לבית עולמו הוצרך יזיפתא למיזף וליקח לו תכריכין. פ"א רהיט ונפיל בי אוורי ואמברי יזיפתא יזיף פי' רץ ונפל בין האוברים ועל המעברות מלוה לוה כמו משל הוא כלו' אע"פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו כשנופל בין האוברים הן עוברים דרכים או כשיגיע לעבור הנהר מתחנן למי שיעברוהו ואם אין לו נוטל בהלואה כדי שינצל וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת את כל אשר לו וליטול בהלואה ואינו מוצא:
אווש [רושן. לארם מאכן]. אוושי כולי עלמא (בברכות נא) בגמ' דאמר ר' עקיבא. אווש ביני קני בהגדה (במציעא סט) פי' קול הברה של רבים. ובעניינו אוושי קרא בסוף (ר"ה לח). ריאה דאוושא (בחולין מו) אלו טריפות בגמ' דהריאה פי' בעת שנופח הטבח זו הריאה כגון נשיבת הרוח מנשבת ויוצא ממנה:
אותיא [וואסר גאנז]. תרגום ירושלמי תנשמת ואת התנשמת ואת הקאת ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת (אמר בנימין כן נקרא מין עוף טמא בלשון יוני ויש לדקדק כי תרגום ירושלמי של ואת התנשמת ואת הקאת הוא וית אותיא וית קקא אבל תרגום ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת הוא וית חיפופא וית שלינונא מן ימא וית צדיא והמדקדק יבין שגרסא זאת אינה נכונה כי יש לגרוס וית צדיא וית קיפופא וית אותיא וקקא וית שרקרקא וית שלינונא דוק ותשכח):
אוותיאוס [אוף דער שטעל]. בריש (כריתות יז ובנדה יד) פי' לשון יוני הוא והוא לאלתר מיד בעונתו והמשל שלו בגמרא תנו רבנן אי זהו שיעור אוותיאוס משל לשמש עד שעומדין בצד השקוף עם יציאת השמש נכנס עד הרי אוותיאוס שאמר לקינוח ולא לבדיקה פירוש השמש אברו של אדם שמשמש בו תשמיש המטה עד סמרטוט שמקנח בו באותו מקום: [הפלאה שבערכין]אוותיאוס (בכריתות דף יז) (ובנדה דף יד). ת"ר איזהו שיעור אוותיאוס כו' עכ"ל בכל המקומות איתא אותיום ופרש"י בכריתות מיד ול' יון הוא וכ"כ רש"י ביומא ו' ד"ה כמאן כו' אותיום והוא לשון מיד בלשון יוני. וח"ו שיהיה הכחשה במילתא דעבידא לגלויי. ואמנם עדות רבינו ועדות רש"י שניהם אמת ע"פ מ"ש התוס' (ב"ק פג) ד"ה לשון כו' שמענו משתנה כעין לשון לע"ז שמדברין אותו ל' צח במדינה אחת יותר מבמדינה אחרת כו' (וז"ל הרמב"ם בפיר' המשנה בקצת הנוסחאות אותיום וענינו תיכף. והרב ברטנורה כתב בזה"ל אותיום תיכף ואין לו דומה במשנה עכ"ל):
אוותנטי [הערשאפט]. של נהרות בבראשית רבה והנהר הרביעי הוא פרת אוותנטיאו שלו בבראשית רבה מן האדמה אשר אררה ה' פי' אומות אוותנטיא בפסיקתא דכי תשא ובריש ויקרא רבה (אמר בנימין פי' אוותנטיא בלשון יוני מלכות ושררה ופירוש אוותנטין מלך ומנהיג:
אוותניא [הערשר]. תרגום עוזרי רהב דייתין אותניא דמסייען בסוגעא פירוש בלשון יוני שרים והוא כמו אוותנטין):
אז (אז ישיר משה וכו' לשעבר אז יבקע כשחר וכו' לעתיד בהגדת ילמדנו ובמכילתא:
אזא [דער שווארצער אדלר]. ת"י עזניה: [הפלאה שבערכין]אזא אוזיא ופלגו אוזיא כו' (בביצה דף כ"ט) עיין מה שפי' רש"י על כל זה:
אזא [איין האלבר צענטן]. אוזיא ופלגו אוזיא (בביצה כט) פירוש אוזיא ששית הבהמה ופלגו ששית חולקא חמישית ריבעא רביעית סריטה שלישית סבירא לי חולקא חצייה אוזיא חומשא ורבי חננאל ז"ל פירש היכי עביד בסוריא אמרו כי תרטא כו' נותן לזה כי תרטא והוא דבר ידוע באותו מקום ולזה פלגו תרטא ובנרש אמר כי חילקא ופלגא חילקא וכן אוזיא וכן ריבעא כולם שם אותו כלי הידוע במקומם:
אזביון [גריכיש קרוט ' עס הייסט איזאפ]. אין אוכלין אזביון בשבת בפרק שמנה שרצים (דף קט) ובפ' קמא דסוכה (דף יג) בגמרא דחבילי קש (דף קה) ובפ' י"א בפרה בסוף נגעים (דף צא) פירו' אזביון שומשוק בלשון רבנן כדאמרי רבי יוסף אמר אזוב אברתא בר המג אזביון אברתא בר הנג עולא אמר מריא חיורא ומסקנא רב פפי אמר שמשוק א"ר ירמיה כוותיה דרב פפי מסתברא וכולי בשמנה שרצים:
אזגא [גלאז] פרק המדיר דכתובות אמר אביי פילא ולדנא וגירדא דאזגא פירש בעל הערוך בערך לדנא חתיכות זכיכות ולפי דעתו אזגא וזגגא אחד הם ורש"י גרס וגירדא דאגוזא ופירש קליפי עץ אגוז:
איזגדין [גשיקטר]. תרגום וציר אמונים ואיזגדא מהימנא:
איזגדין [קליינע בערגליך]. ב"ר פרשת שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך מתלא אמר בחקלא דאית ביה אזגדין לא תימר מילי דמסתרין פירוש גלים:
אזדא [אוים געהן]. נפק אזדא (דף מ) במעילה בגמרא דסוף פרק קדשי המזבח פי' יצא והלך כמו מלתא מיני אזדא וכל בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה: [הפלאה שבערכין]אזדא נפק אזדא (מעילה דף יז). לפנינו אית' אזל:
אזדרבויי [אויסרינן]. מאי טעמא משום דאתי לאזדרבויי בגמרא דאסור באכילה (דף עח) ביומא בפרק יום הכפורים פי' משום דמיזדרבי כשמתנענים הכלים נתזים המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן. פ"א שמא יעלו המים ויצאו לחוץ לפי שכלי כסף שיעין:
אזדקור [שפרינגן]. ואכול ושתו בהגדה דהנזקין דף נז) בגיטין ענין ריקוד וקפוץ הוא כמו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש:
איזייא (ירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות את מייתי איזייא המפרש פירש קוצים ולי נראה מדורות אש מערך אזא):
אזכיר (איך וועל מאכן גדענקן]. את שמי צריך אדם שיתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה מאי טעמא בכל מקום אשר תזכיר לא נאמר אלא אזכיר:
אזל [נעץ]. מרימר פסק ליה לסורא באזלי בריש גמרא (דף ח) דערובין פי' כגון שהוי מבואות שמפסיק ביניהן לשון הנהר אי נמי בין רשות הרבים והמבוי והיו פורסין לשם איזלי שהן מצודות עשיות מן חוטין של טוי תרגום מטוה אזלן וחשב מרימר הלשון של נהר שמפסיק בין המבואות כמחיצה החולקת בין ב' מבואות אי נמי בין המבוי ובין רשות הרבים ומתיר אותו מבוי בלחי וקורה ואינו חושבו כמפולש אלא כסתום ולא חשש שמא יעלה שירטון ויתערב עם רשות הרבים ויעשה כמפולש:
אזלי [שפינן, וועבן] בחולין (דף יא)מקרבי קטרי באלו טרפות בגמרא דנפלה מן הגג. אזלי וגיפי בסוף גמרא דמשקין (דף כד) קיבורי דאזלי בי אזלויי באלו מציאות (דף כט) פי' פקעיות של חוטין עבים טווים במקום מטוויין. כמלוא איזולתא דאיברי ואמרי לה כמלא מהולתא בעירובין בריש גמרא (דבכל מערבין כח) פי' איסורייתא והן חבילות של הוצין הוצין שקושרין אותה האכרין הן עובדי אדמה:
אזמל [מעסר] של רהיטני (בשבת נח) ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בו לוחות החביות ובלע"ז קורין אותה דריטורא. המעצד והאיזמל במשנה כלים בפרק הסייף והסכין ובפ"ב (בשחיטת חולין כח) תרגום חרבות צורים איזמלין חריפון יקרענה בתער הסופר תרגומו באיזמל ספרא יעשהו במקצועות תרגומו באזמילא (אמר בנימין פי' בלשון יוני תער וסכין קטן וחרב הרצענים):
אזמרגדין [זמאראקד, איין גרינער עדל שטיין] קבע בה בפרשת כי תשא ובריש ויקרא רבה וכן תרגום נפך ספיר ויהלום ויש ספרים שכתוב בהן זמרגדין (אמר בנימין בלשון יוני ורומי מין אבן יקרה והיא ירוקה):
אזן, [גויעהר]. אשפתו כקבר פתוח תרגו' בית אזיניה (אמר בנימין ל' מקרא הוא זה ויתד תהיה לך על אזנך):
אזן, [וואגשאל]. מעלים אזנים בשבת פי' בערך מעל:
אוזינקא, [אוסגאבן]. אמר ליה שקול אוזינקא ועבדיה את (בהשותפין ז) בגמרא דכותל חצר פי' הוצאת בנין הכותל:
איזקפא [קליין שיפל] תוספתא דב"ב פ' המוכר את הספינה ולא את האיזקפא ולא את הבצית פי' בל' יוני ורומי ספינה קטנה:
אזור [גארטל] ואזורו מוכיח עליו במועד קטן יד) (ובחולין קט) פירוש מי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטורן שלו וחוגרו באזורו ומכבס חלוקו ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד זה פי' מבגי מגנצ"א. ור"ח פיר' כלומר היה עומד ערום ואזורו במתניו ורוחץ היה אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד:
אח [פערבינדן. צומאכן]. אלו קרעין שאין מתאחין (במ"ק בו) פירש בגמרא אמר רב חסדא אבל לא לאחותן איחוי אלכסנדרי שהוא כמין אריגה ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי פירוש להפוך החלוק לחתכו ולעשות בית צואר שלו שולי החלוק והשולים יעשה בית שפה ובב"ר בריש לך לך רבי ברכיה פתח אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל העולם כולה. בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע. (אמר בנימין תרגום ועת לתפור ועדן בחיר לאחאה). אח נפשע מקרית עוז זה לוט (בב"ר נג) ויסע משם אברהם וגם אמנה אחותי בת אבי הוא אך לא בת אמי כשטותן השיבן שבת אב מותרת להם ובת אם אינה מותרת לפיכך השיבן כמנהגן בב"ר באותה פרשה: [הפלאה שבערכין]אח מעשה באחד שהיה מצטער על אחת (כתובות קיא) פי' על אשה אחת עכ"ל לפנינו איתא על אשה אחת:
אח [ברודר, פריינד] ולאחותו מת"ל (בנזיר מח) (ובמגלה ג') (ובברכות כ) פירוש ולאחותו מה תלמוד לומר בנזיר כלומר לאחיו אינו מטמא לאחותו לא כל שכן אם כן מה ת"ל ולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שבשתיהן אע"פ שהן מ"ע שהוא חייב עליהן כרת כדתנן בכריתות הפסח והמילה מ"ע והן בכרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו' וכתיב וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו' ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור וגו' ומן וערל זכר אשר לא ימול כלום אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה יכול אף למת מצוה לא יטמא שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה ת"ל ולאחותו הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב ולאחותו מופנה ללמד ממנה לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה אע"פ שמבטל העבודה ע"א ולאחותו מה ת"ל מופנה הוא דלא הוה צריך ליה ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מטמא לאחותו לא כ"ש למה בא לומר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני לפיכך יתעכב במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. אחותו הגדולה (בחולין קיד) פירוש אחותו הגדולה בת שנה אחת ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה כדגרסינן (בבכורות כו) תנו רבנן גדייה שילדה שלשה בנות ובנותיה ג' ג' נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת. כדכתיב ואחותו (ובחולין סט) פירוש היו תואמים בבטנה זכר ונקבה ונתברכה הנקבה בזכר והוציאתו הנקבה והוא פטר הרחם ואם יצא ראש הנקבה תחילה פטרה. מעשה באחד שהיה מצטער על אחת (בסוף כתובות) פירוש על אשה אחת שבחוצה לארץ כיון ששמע דיעקב מפחד ממחילות לא יצא:
אח [פייער טאפ]. ואת האח לפניו מבוערת בסוף (פ"ק דשבת כ) מאי אח אמר רב אחוונא פירוש כי ההוא דאמר מאן דבעי אחוונא ואשתכח ערבנא וערבתא של לולב כדאמרינן צפצפה ערבה ערבה צפצפה ונתנו חכמים שיעור סימן של ערבה שהיא אחוונא קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל ושמואל אמר עצים שנדלקין באחוה פירוש עצים שדולקין מעצמן בלא טורח ובלא נפיחה ויש מפרשים עצים שאין נשרפים אלא ביחד שנים או שלשה:
אח [גרינע ווארצלין]. כי הוא בן אחים יפריא יבא קדים רוח ה' וגו' (גיטין לא):
אחאב אח לשמים ואב לע"ז (בסנהדרין קב) פי' אח ל' צרה כאדם שאומר האח על צרה כמו כל הזוכרו אח לראשו ואב לע"ז שהיה מרחם עליה כאב על בן:
אחב [פעטר] תרגום דוד אהרן אחבוהי דאהרן כמו אח של אב:
אחד [איין נעמן, בצווינגן] אחידת מגדל שד בריש (מגילה ו) פי' אחזנו מגדל ששורין בו לפנים שדים פ"א מגדל שהוא מוחזק בשד (אמר בנימין תרגום ולכוד לא ילכוד ומיחד לא אחיד): [הפלאה שבערכין]אחד אחידת מגדל שד (מגילה דף ו) לפנינו בגמר' ורש"י איתא שיר ובעין יעקב גריס צור:
אחד [אייגנטוס, בעזיץ] תרגום אחזת נחלה אחידת אחסנתא:
אחוונא [גראז, הייא] ברכות דירושלמי כיצד מברכין הב אחוונא לתוריא יש בו משום הפסק ברכה (פי' אחו בלשון עברי):
אחז [פרהאלטן] אחיזת דם (בחולין נח) בכור שאחזו דם (בבכורות לג) פירוש חולי יש לה שאם לא יקיזו ממנה דם מתה:
אחז בסוף ויקרא רבה מפני מה לא מנו את אחז על ידי שנתייסר בבנו בכורו:
אחיה יבנה המזבח חנניה ינגן בכנור (ברכות סה) פי' יבנו מזבח בבל ויהיה זה כהן וזה לוי:
אחולי [היציג פיבר]. מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות (ברכות לג) (בגיטין מ) הממלא כריסו מכל דבר אוחזתו אחילו:
אחימן [איין ריז] ששי ותלמי (בסוטה לד) אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את הארץ נשחתת תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים:
אחמרה [איין צאהל] ומשכח ליה לאחמריה בלפני אידיהן (ע"ז ט) דקרטיסים (אמר בנימין בנוסחאו' דידן גרסינן חומריה ופירש רש"י קשר כלומר סכום וחשבון:
אחמר [ראבין] תרגום על פסוק לחייו כערוגת הבשם ראובן גלוף על אתמר פירוש אבן יקרה הנקראת אודם:
אחמתא [פרשלאסנר קאסטן] בעזרא והשתכא באחמתא פי' חמת בלשון עברי:
אחר [נאך, אונטר] המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים (ברכות יט) פירוש אחר מיטתן לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה וכתנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי חזר בו ועשה תשובה לפיכך אסור לספר בזה ואסיקנא הני מילי בעבירת הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו זה פר"ח ז"ל. ההוא דאשכח רבי אליעזר אמר להן דוגמא השקוה אחר מיטתן הוא ופי' שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתו ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב (ברכות ד) (סנהדרין יז) אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וגו' יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן באביו הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי כרתי שכורתין את דבריהן פלתי שמופלאין בדבריהם ואביתר אלו אורים ותומים ולמה קראו שמם אורים ותומים וכו' תנו רבנן כיצד שואלים באורים ותומים וכו' (יומא עג): [הפלאה שבערכין]אחר א' ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו וכו' (ברכות דף ד ובסנהדרין דף טו) עכ"ל. עיין תוספת דהכא ותו' בסנהדרין דר"ת גריס כך דלא כרש"י והקשו היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע ותירצו דמסתמא ממלא מקום אביו היה ע"ש: אמנם לפי גירסת הערוך איתא כך בגמרא גופא ועיין מה שכתבתי לקמן בערך מאה להצדיק דברי רש"י לפי הגירס' שמצא לפניו בניהו בן יהוידע:
אחר [נאך אמאל]. אחר אחר (יומא ו) פי' עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא דלא מטמאה את בועלה אלא אם כן נמצאת נדה בספק באחר אחר שכבר עברו שני זמנים כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול ותבדוק בו זהו חד אחר וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה זהו אחר אחר וכן מפורש בפרק שני דנדה: [הפלאה שבערכין]אחר ב' ז"ל הגמר' (ברכות י"ט): אמר ריב"ל כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגהינם שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון. תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא ס"ד אלא וודאי עשה תשובה כו'. וזה לשון רש"י והמטים עקלקלותם לעיל מיניה כתיב הטיבה ה' לטובים וסמוך ליה והמטים עקלקלותם והמכריעים את חובותם יותר על זכיותם להטותם לכף חובה. והנה לעיל בסמוך דאיתא בגמרא כל המספר אחר המת וכו'. כתב המהרש"א בחידושי אגדות ולקמן גבי תלמידי חכמים אמר בלשון אחר כל המספר אחר מטתן משום דלא ניחא למימר בהן אחר המת דהצדיקים גם אחר מיתתן נקראו חיים והיינו דנקט אחר מטתן כאלו שוכבין חיים על מטתן ע"ש. ודבריו דחוקים דאף דקרויין חיים אפ"ה מצינו על הרוב דנאמר בצדיקים מיתה בתורה ונביאים וכתובים ובכל הש"ס תו יש לדקדק למה נקט דוקא אחר מטתו הא וודאי בחיים חיותו איכא קפידא יותר ואדרבא אמרו בגמרא לעיל מזה א"ר יצחק כל המספר אחר המת כאלו מספר אחר האבן איכא דאמרי דלא ידעי ואיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו. ומשמע דגם בת"ח הוא כך כאלו מספר אחר האבן דלמ"ד דמתים לא ידעי גם ת"ח אינם יודעים דאין חילוק בזה. ופשיטא לדאיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו מכ"ש דת"ח לא איכפת ליה רק שהקב"ה תבע ביקרי' ע"ש אבל נופל בגיהנם לא משמע. אמנם פי' ר"ח שמביא הערוך בריש האות שפירוש אחר מטתו לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה כו' ואסיקנא דה"א בעבירות הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזור לבעליו עכ"ל. האמת יורה דמיירי בחייו של ת"ח דוקא ומתוק למאוד קרא דהמטים שהביא הש"ס וכל הענין עולה יפה: שם בסוגיא זו דאמר ריב"ל עוד בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב כו' נפק ר' אלעזר דק ואשכח תלת כו' המספר אחר מטתן של ח"ח דתנן וכו' דוגמא השקוה. ונדוהו ומת כו'. התם וודאי הפי' של אחר מטתן שמספר ממנו גנאי דהיינו פגם משפחה וזה כוונת הערוך:
אחר [נאך, אנדרע]. עורי נקפו זאת בבראשית רבה (בריש פ' מט) וירא אליו ה' אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק לזאת אות ומבשרי אחזה אלוה אילולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה עלי הקב"ה. ואחר נדרים לבקר אם איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו (בבראשית רבה פרש' כב) קום עלה בית אל. אחר כבוד שלחני בילמדנו רב לכם אחרי קול רעש גדול בילמדנו שמע ישראל אחר חיתום שטרות בב"ב קעה ובגיטין כא). אחרים אומר רבי מאיר יש אומר רבי נתן מפורש בסוף (הוריות כא) כל המעשה. מאחיך פרט לאחרים (בב"מ קיא) בגמרא דאחד שכר אדם פרע לאשת אחרים (סנהדרין כב) פי' אשת אחרים עכו"ם. אחרי ה' אלהיכם תלכו (סוטה יד). אחורים ותוך בתרומ' אבל לא בקדש (חגיגה כב). אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים תוכו של כלי טהור לתרומה אבל לא לקודש. כל הכלים יש להן אחורים ותוך (פסחים יז) פי' כגון הכרים והכסתות משתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה חשובין כשני כלים וכן השקין והמרצופין פעמים ישב עליהן ופעמים טוען בתוכן וכן מפורש בכלים פרק כל הכלים כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים (בכלים פ"ב): [הפלאה שבערכין]אחר ג' כל הכלים שיש להם אחורים ותוך כו' (פסחים דף יו) פי' כגון הכרים והכסתות שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה כו' עכ"ל. ע"ש שכן כתוב במשנה להדיא:
אחריות [הפטונג, זיכר שטעלונג] נכסים שיש להם אחריות (קדושין כו) פי' אחריות נכסי קרקע ואחריתך תאכל באש תרגום ושפר ארעך התוקד בנורא. אין אנו אחראין לרמאין (בדמאי טו): [הפלאה שבערכין]אחריות בסופו אין אנו אחראין לרמאין (דמאי ט"ו) עכ"ל ופי' הרב שם כלומר אין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר וכו':
אוחר [מילד זיין, בייסן]. גמל האוחר בין הגמלים (בב"ב צג. ובסנהדרין לז. ובשבועות לד) פי' האוחר נוחר בנשיכה והורג. וי"מ ענין מחרחר ריב ויש ששונים גמל היהיר בין הגמלים:
איטא [אכט, טוט]. ב"ר פ' ג' וייצר ה' אלהים את האדם זיטא אפטא איטא אוכטו פי' בלשון יוני השחתה ואבדון עיין זיטא:
אטבא [צוואנג, ואגן לייטר]. כמלא אטבא דספרי (מנחות לב) פירוש עץ שאוחזין בו הקלף שלא יתהפך וקורין אותו בלשון לע"ז מור"דקלא. אמר רב כהנא באטיב בעגלות בהזורק פירוש אטבי הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהוא טעונה ובלע"ז אישטרי"טורא: [הפלאה שבערכין]אטבא אמר רב כהנא באטיב בעגלות (שבת פרק הזורק דף צ"ח. לפנינו אית' באטבעי ועיין בתוס' מה שכתבו בשם ר"ח:
אטבח [איין אייגנע גאטונג אל"ף בי"ת] שכן באטבח קורין לסהדה מנון (סוכה נב) פ' החליל חמשה וששה פירוש כגון את בש כן אט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם כת ראשונה י' י' כת שנייה מאה מאה כת שלישית אלף אלף ישארו ה' נ' ך' שאין לה זוגות סהדה בב' ההי"ן במקום ס' מ' במקום שני ההי"ן שני נוני"ן במקום ד' ו': [הפלאה שבערכין]אטבח בסוף (בסוכה דף נ"ב). באטבח דבי ר' חייא קורין לסהדה מנון סהדה כו' במקום ס' מ'. במקום ב' ההי"ן. ב' נוני"ן. במקום ד'. ו'. עכ"ל קצת ביתר ביאור תמצא בפירוש רש"י שם:
אטד [דארן]. הבוטנא והאטדין יש להן שביעית (שביעית מב) פירוש אטדין הן עכביות ומיני הדס הן (אמר בנימין לשון מקרא זה ויבאו עד גרן האטד):
אטו [וועגן] גזרינן הא אטו הא פי' בעבור ואטו ואמטו אמטול ומטול ארבע תיבות אלו מענין אחד הם:
אטיטס העלה בכורות מבבל (חלה פ"ג ובתמורה כא) פירש שם איש (אמר בנימין בנסחאות דידן כתוב במשנת חלה בן אנטינוס ובתמורה אנטיגנוס):
אטיפי [גריבל אין קעז] ביני אטיפי (בע"ז לט) פיר' כיון שיש כפילות בתוך הגבינה יש לומר חלב טמא שם ומכוסה מן העין ואינו ניכר:
אטל [פרשטיינן] תרגום לסקול אותם באבנים לאטלא יתהון באבניא:
אטלס [מארק. יאטקי] (ולדעת המוסיף איין יריד וואס איז פרייא פון צאל) נמכרין באטלס (תמורה כא ובבכורות פ' כל הפסולין) עטליז' של עזה (ובע"ז יא) דעיר שיש בה ע"ז פ' אטלס קצבות ויש שם עצי' מתוחין וברזלין נעוצין בהן ותולין בהן הבשר בבראשית רבה פרשת ויחן את פני העיר התחיל מעמיד אטליסין ומוכר בזול הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו פי' אטליסין שווקין כמו עטליזה של עזה (אמר בנימין פי' מל' יוני דבר נקי מן המכס והירידים קבועים מדי שנה בשנה במקומות רבים היו חפשים: [הפלאה שבערכין]אטלס עטליזה של עזה בלפני אידיהן (דף י"ט): עכ"ל ז"ל רש"י עטליזה שוק של בהמה כמו איטליז דתנן שוחטין באיטליז (תמורה כ"א):
אטלקי [איטלעניש געלד] ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי (שביעית לד) איסר האיטלקי (קדושין ב חולין מה) בפונדיון האטלקי (בכלים פרק כל כלי ב"ב) לוג יין באיטלקי (סנהדרין ע) פי' איסר האטלקי שהיה בימי משה רבינו כמפורש בגמרא בקדושין כמה פרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי ואמר וכי תימא הני מילי בדורו של משה ואיטלקי הוא אי"טליא מאיי אלישא היה מכסך תרגומו ממדינת איטליא. מאיי כתיים תרגום ממדינת איטלי"א כתים ודודנים תרגום ירושלמי איטליא וכן (בב"ר פ' לח) וצים מיד כתים תרגום ירושלמי איטלי"א דהיא רומי. יושבת בארץ עוץ תרגום דמתבניא באיטלי"א:
אוטם [פערשטאפונג] בריאה (חולין מז) פי' מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו קורעין אותו מקום אם יש בו שחין מחמת שחין הוא ואם לאו נותנין עליו רוק או דבר קל כגון קש וכדומה לו ונופחין אם מבצבצת כשרה ואם לאו טריפה:
אטם [פרשלאסן. פר שטאפט] ו' אמות (במדות בפ' ד' דף לז). פתחו של היכל רואין את הטומאה כאלו הוא אטום (באהלות בפ"ו נב אדם וכלים) כיפה כנגד האוטם (בפרה בפ' שבעת ימים מז) פירוש אטום סתום כמו שקופים אטומים. וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה כיפין על גבי כיפין כיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום שבו כהן גדול שורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה פירוש היה עושה כיפה אחת ועוש' לה ירך עד שיגיע להר המשחה והירך נקרא אוטם ואחר כך עושה כיפין על אלו הכיפין ולא היו מכוונין כיפין על גבי כיפין ואוטם כנגד אוטם אלא כיפה כנגד אוטם ואוטם כנגד כיפה כדי שיהא תחת כל הכבש חלול ואם היה אוטם לא היה תחתיו חלול והיתה טומאה בוקעת ועולה (אמר בנימין פירוש אוטם בלשון יוני בנין עשוי על עמודים ואולם אשר גגו סתום וצדיו פרוצים בנוי לטייל בו):
אטמא [זייט. ריזן] אי דדפנא אי דאטמא (במציעא כד) קם אטמא בנהר מלכא (קדושין פז) אטמהתא דשורא (עירובין ס) דאין נותנין קרפף פירוש יריכות של חומה: [הפלאה שבערכין]אטמא אי דדפנא עכ"ל צ"ל דדפקא וכן גרס בערך דפק:
אטימטון [טייארע זאך] בריש פ' ויאמר אלהים אל נח ואני הנני מקים ארטבן שלח לרבינו מרגליות אטימטון פירוש בלשון יון דבר אשר אין לו ערך:
אטימוס [פערטיג. בערייט] (פרשה מט בב"ר בריש וירא אליו) אלהים נצב בעדת אל ר' חגי בשם ר' יצחק אמר עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטומוס היך דאת אמר ונצבת על הצור וכן בפסיקתא דהחדש רבי חגי בשם רבי יצחק וכו' פי' איטומוס מוכן בל' יוני. תרגום גלוי לכל העמים להיות עתידים אתגלי לכל עממיא דיהוון איטומוס עבידין ליומא הדין. ומתקן לו אטימוסיאה בשלח לך בילמדנו (אמר בנימין מצאתי גרסא זו במדבר רבה אבל בילמדנו לא מצאתי):
איטני [ריירל]. (סוטה מח) ומניחין אותן באיטני של אבר פירוש רש"י גובתא והוא שפופרת: [הפלאה שבערכין]איטני (פרק עגלה ערופה דף מ"ח) ומניחין אותן כאיטני של אבר עכ"ל רבינו גרס בטני עיין ערך טן:
אטונס [איין גרוסר פעטר פיש]. חולין פרק ואלו טרפות. וע"ז פ' אין מעמידין אקינס ואפינס כספתיאס ואכספתיאס ואטונס אך בע"ז גריס כסספטיאת פירוש טונס בל' יוני ורומי מין דג גדול ושמן נכבש בציר עיין טונס:
אטפח [גזונד גווארן] רבי זירא ברכות מז. פירוש קם מחליו (אמר בנימין אתפח עבד סעודת' לכלהו רבנן גרסינן בנוסחאות):
אטקטקיא [מענשין וואס פאלגן נישט אונ טואין אלעס נישט מיט ארדונונג] בפסיקתא דאיכה שריך סוררים בר קפרא אמר ארכי בריונם דהוון אינון איטקטקיא פי' שרים האוכלים בלא תרבות (אמר בנימין פי' בלשון יוני אנשי מלחמה בלי סדר ואינם שומעים לקול שרם):
אטרון [הערשר. גוועלטיגר]. כפה ואגמון יום א' תרגומו שלטון ואטרון וכן תרגום ראש וזנב כפה ואגמון (אמר בנימין פירוש בלשון רומי טורון איש איננו מלומד במלחמה והוא נער בה עיין ערך טירון ובנקודה אחרת טירן פירושו בלשון יוני ורומי אדון שליט עיין ערך טירון ומקצת המפרשים פירשו אגמון כמו מושל ומקצתם פירשו איש נבזה:
איטרין [דינר האינג קוכן]. ירושלמי דחלה פ' חמשה דברים איטרין מהו דינסבנה ותהא פטורה מן החלה פירש בל' יוני ורומי מין מאכל עשוי מן עיסה כמו חוטים ארוכים ודקים אבל הטריות דבר אחר הוא עיין שם:
אטורנגא [קאמר דיהנר]. כתובות פרק אף על פי חליף אזיל אטורנגא דמלכא פרש"י מושיב המנות לפני השרים:
אי [ווען] אי דילמא אלא דהא. בתענית ט. ובר"ה ג. ובגיטין צ. ובשבועות מט. פירוש כולהו צריכי דלא סגיא דלא לימא כהני לישני דאי מתרגמינן כי יקרא ארי היה משמע דצריך לחזר אחריו ואנן מפרשינן לכשיקרא לו ולא שיחזור אחריו להכי צריך לתרגם אי יערע. כי תאמר בלבבך צריך לתרגם דלמא דאי אמרינן ארי הוה משמע דמצוה להרהר זה הדבר קמ"ל דלמא כלומר הזהר בלבך שלא תאמר זה הדבר. כי פתוח תפתח הכי נמי אי הוה אמר ארי מפתח תפתח הוה משמע כלומר היכי מיתמר הדבר הזה לא תקפוץ את ידך מאחיך מאי כי פתוח תפתח ארי מפתח אדרבה אם מפתח לא הוה קפיצה ואי קפיצה לא הוה פתיחה אלא להכי מתרגם אלא מפתח תפתח דהכי מיתמר לא תקפוץ אלא מפתח תפתח. כי גוע אהרן נמי אי הוה אמר ארי משמע דעדיין לא הוה מית אלא מיית והולך להכי אמר דהא מית אהרן שכבר נסתלקו ענני הכבוד על שכבר מת אהרן ובאלו לשונות פליגי דבית שמאי ובית הלל מתרגמין להאי כי מצא כגון כי גוע אהרן רבי עקיבא הוה מתרגם ליה כמו כי יקרא כך פי' תלמיד מגנצ"א מפי המורה ורבינו חננאל פי' בית שמאי סברי האי כי מצא בה ערות דבר אלא אם מצא בה ערות דבר ערוה היא וב"ה סברי האי כי אי הוא כלומר אי מצא אי לא מצא. אי שכר או כתיב בויקרא רבה בויהי ביום השמיני (אמר בנימין בלשון יוני אם):
אייבו [ווילדר פוגל] ודייתא תרגום ירושלמי ואת האיה ואת הדיה:
איכא [עס איז דא] פי' אית כא והפכה ליכא לית כא וכן איתא אית הא ליתא לית הא וגם לית היא מלה מחוברת מן לא אית:
איל [ווידער, היישעריק]. איל בן יומו קרוי איל בב"ק צה. איל קמצא דכן בפסחים יו. ובע"ז לו. ובעדיות ו. פירוש איל קמצא הוא שושיבא והיא סוסביל ממיני חגבים וראשו ארוך: [הפלאה שבערכין]איל איל קמצא דכן (בפסחים דף יו ובע"ז דף ל"ז). פי' איל קמצא הוא שושיבא עכ"ל (בע"ז ל"ז) מאי איל קמצא רב פפא אמר שושיבא כו' וקמיפלגי בראשו ארוך מר סבר ראשו ארוך אסור ור' יוסי בן יועזר איש צרידה סבר ראשו ארוך מותר (וע' פי' רש"י דתליא פלוגתייהו בתנא דבי רב ותנא דבי ר' ישמעאל בחולין סה וסו). ורבי חייא בר אבא משמיה דעולא אמר סוסביל בראשו ארוך כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בכנפיו חופין את רובו ע"י הדחק מר סבר רובו כל דהוא בעינן ומר סבר רובא דמינכר בעינן: ומעתה דברי רבינו שכתב הוא שושיבא והוא סוסביל כו' צע"ג. וגם בערך ססבל כתב רבינו כבר פירשנו בערך אי עולא אמר סוסביל. וכן בערך ששיבא כתב רבינו והוא איל קמצא כדפירשנו לעיל בערך איל. וא"כ אין למחוק ולהגיה כאן כלום. וחולם במה שהערה רבינו בערך ששיבא והוא איל קמצא. (אמר המעתיק לא מצאתי יותר):
אילת [די שטאט איילא] מן הדרום. מעשר שני במשנת מעשר שני בפרק כרם רבעי. ובביצה ה. ובר"ה לא. פי' שם מקום:
אילה [דער קלאץ אויף דער שיף וואס ער זעהט אויס וויא איין ווידער] אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה. בבכורות כט. שם האיש:
אילה דספינתא (בנדרים כ) היה מנהג הספנים לעשות כמין איל של עץ וממלאין אותו מן הממון פעם אחת עשו כך ושכחוה גוים על שפת הים ומצאה רבי עקיבא. השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות בסוף כתובות ובילמדנו ברב לכם סוב:
איילונית [איינע וואס קען קיין קונדר נישט האבן] דכרניתא דלא ילדה כתובות יא. קטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערו' יבמות קיט. בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. נדה מ:
איים [אבשרעקן] מאיימין עליה במשקין בפרק קמא דסוטה דף ז:
איין [אכטונג געבן] עליו. בקידושין בריש גמרא דהאשה נקנית דף ד. ובבבא בתרא דף קטו בגמ' דסדר נחלות (אמר בנימין בנסחאות דידן כתוב עיין): [הפלאה שבערכין]איין עליו (בקדושין דף ד) במוסף א"ב בנוסחאות כתוב עיין עכ"ל. ובסמ"ע סי' רע"ו כתב בזה"ל רואין אם יש לבן זרע. ילפינן מדכתי' בפרשת נחלות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו והו"ל למיכתב אן בלא יו"ד כמו מאן יבמי ודרשינן מדכתיב ביו"ד לפרש ל' איין ואפס בנמצא שום בן. ור"ל שאין בנמצא שום יורש ויוצאי חלציו. ואע"ג דבגמרא אמרו עיין עליו בעיי"ן נראה דלאו דוקא קאמרי אלא כוונתן דמ"ה נכתב אי"ן ביו"ד לדרשו כאלו נכתב עליו איי"ן והיינו דאיי"ן זה מלשון איין בנמצא כמ"ש וכנ"ל. ולא כמו ששמעתי מפרשים עיין ממש קאמר ומשום דאחע"ה מתחלפים וזהו דוחק וגם יש מפרשים כו'. והנה הגאון בעל הסמ"ע אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי וכיון לדעת הערוך (ועיין לקמן בערך עין הביא מימרות אלו בשם רבינו גרשום ורבינו חננאל עיין עליו ע"ש) וראיתי התוי"ט (ביבמות פ"ב משנה ה) העתיק כל דברי הסמ"ע והאריך לסתור כל דבריו. וסיים אח"כ בזה"ל לפיכך האמת שדורשין עיין עליו בעי"ן ומטעם אסמכתא וכמ"ש עכ"ל. ואמנם תמה אני על שני גדולי הדור שלא שמו עין עיונם במ"ש רבינו הערוך בשני ערכים בשם הקדמונים טובא ועמודי עולם: ועיין עוד מה שכתב רבינו הערוך בערך אן לקמן קצת באריכות:
איריא [ווייזן. לערנן]. ע"ז לד. וגבינות בית אונייקי מאי איריא רוב עגלים אפילו מיעוט נמי פירוש אית ראיה כלומר מה ראית לומר כן או מל' איירי כלומר מה הוראה:
איירי [רעדן, לערנן]. בב"ק יו. אי אמרת בשלמא איירי בה משום הכי קתני כיצד אלא אם אמר' לא איירי בה מאי כיצד פי' הורו ופי' מיירי מורי':
איירינון [ווייסי וואל] מדרש אסתר חור כרפס ותכלת תרגם עקילס איירינון קרפסינון טינון עוד היום בהעתקות יונית נמצא אייריון קרבסינון יקינטינון ופירוש המלות אייריון בגד שיש לו גוון אווריי קרבסינון בגד דק עשוי מפשתן נקי יקינטינון דבר אשר לו גוון תכלת:
אישי [מיין הערר] כהן גדול. יומא דף יח. ובתמיד פרק החלו עולין דף לג:
אית [איז דא] דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה מרעי תרי יומי (סנהדרין קיט. ובנדה סט). (אמר בנימין תרגום אולי יש חמשים צדיקים מאים אית חמשין ולית כמו לא אית:
אך [נאר. אבר] אכין ורקין מיעוטין הן. ר"ה יז. פי' אך פדה תפדה כלומר מיעט בכור בהמה טמא' מפדיון רק קדשיך מיעט בעלי מומין הכי נמי עשה בתילים נונין הפוכים כדין רק ואך אך חלק בריש (פסחים ה). אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק יום י"ד חציו מותר וחציו אסור: [הפלאה שבערכין]אך אך גדול (בבא מציעא דף נט) פי' מכה גדולה ביום שברכו את רבי אליעזר כו' עכ"ל בש"ס דפום פפד"מ נדפס בצדו אף והוא נגד בעל הערוך ונגד רש"י וצ"ע:
אך [שמערץ ' קרענקונג] גדול במציעא נט. פירו' מכה גדולה היא באותו היום שבירכו את רבי אליעזר דומיא דהוה על הוה. (אמר בנימין פירוש בלשון יוני כאב ועצב):
אכאטיס [איין עדל שטיין וואס הייסט אחאט] ' שמות רבה פ' וזה הדבר אשר תעשה דן כוחלין נפתלי אכאטיס פי' בלשון יוני ורומי מין אבן טובה אינה יקרה אבל יש לה סגולות ונמצאת בשינוי גוונים:
אכוזו (שוואנץ). תנן או עכוזו. ערובין נג. בבכורות מ. פ' על אלו מומין: (אמר בנימין פי' בלשון יוני עגבות עיין ערך הרגוזו):
אכדין [ווי זא]. תרגום ואיך אמרת ואכדין אמרת מלה מורכבת איך דין ולפעמים כתוב בתרגום היכדיו איך תאמרו לנפשי היכדין תימרון לנפשי:
אכונרקי [גרויסר בוים]. ההוא אכורנקי דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה פירוש כורנקי נטיעה כדגרסינן אי זו נטיעה של שמחה זה הנוטע אכורנקי של מלכים. ויש מפרשים אכורנקא ובערך כף יש מהן:
אכטא [לעדערני קאן]. אמר רב חביבא האי אכטא דטעייא בתר תריסר ירחי שתא שרי. בע"ז דף נד. בגמ' דהחרצנים מצאנו בתשובת גאונים אכטא טייעא בכף ופי' הכי מביאין קמח ועשבין ושורין אותן בחלב ומזלף יין נסך עליהם: [הפלאה שבערכין]אכטא אמר רב חביבא האי אכטא דטייעא כו' (בע"ז פרק אין מעמידין דף לד) וכו' עכ"ל. וכ"כ התוס' בשם הערוך ור"ח גרס אבטא מל' אבטיח וכן רש"י גריס אבטא. עיין קונטרס סי':
איכטו [אכט] פי' בל' יוני שמנה עיין ערך זיטא:
אככא [האהן]. תרגום זרזיר מתנים ואככא דמזדרביל בינת תרנגולי:
אכל [עסן]. ר"א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון וכו'. בפרק ב דטהרות האשה שהיתה כובשת ירק והא מתניתא מפורשת בחולין בפרק השוחט אחד בעוף. אכלו ארי אין לנו. גיטין עג. הרי זה גיטך מהיום פי' כיון דאמר אם מתי מחולי זה אף על פי שאכלו ארי ומת לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי והוא הדין נפל עליו הבית או נשכו נחש אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש הרי נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי ולא כלום הוא. במנחות נז. בגמ' דכל המנחות באות בהלכה דוחייב על לישתה:
אכלא [קראנקהייט] תחילת אוכלא וסוף אוכלא. בע"ז דף כח. ובנדרים נד. פירוש תחילת אוכלא תחלת החולי מותר לכתחלה בשבת לאפוקי סוף אוכלא פי' כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו ופצוחי עינא היינו לבסוף לפתוח את העין לברר את המאור:
אכל [פערדייען אים מאגן]. כדי שיתעכל המזון בברכות נג. אמרו חכמים כמה שיעורו כל זמן שאינו רעב ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למים ולאכילה מרובה כדי הילוך ד' מילין. (אמר בנימין בנוסחא דידן כתוב כדי שיתאכל) מן המאוכלות. תמיד כח. אכילת הגפן והקבר (בכלאים בפרק כל סאה) פירוש תפישת הגפן כמו שתופש מכל צד ויש אומרים הקפת הגפן וי"א שורש הגפן צריך להרחיב לו בית רובע וכן הקבר צריך להניח לו בית רובע:
אכלבאי [שפאחלר, מאגיזאן]. (ב"מ פ' א"מ) דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי פי' בלשון יוני כליבי אוצר:
אוכלסא [פיהל מענטשן]. בפסחים עב. ובמכות י וביבמות עו. תרגום ירושלמי יש לאל ידי אוכלוסין סגיאין וכן נפל ממנו רב וצים מיד כתים פי' המון עם בלשון יון אוכלוסא תנא. בברכות ס. אין אוכלסא פחותה מס' רבוא. ואי נפקא באוכלסא רבנן לאו בני מיפק באוכלסא נינהו. ס"א אכלוזא פירוש ואי נפקי רוב המון עמי הארץ לא נפקי רבנן בהדייהו שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים (זו השמועה ב"מ קט ובבתרא ח):
אכלסון [חזיר ניס] ואוסטרובלין ומוכססי (ע"ז יד) בגמ' דואלו דברים אסורין למכור לעכו"ם פי' מיני פירות חשובים הן ממיני ארזין ותולין אותן לפני ע"ז כדי שיריחו אותן. (אמר בנימין פי' בלשון יוני פרי עץ ארז אשר הוא מאכל חזירים ופעמים מעט נאכל לאדם):
אכלושי [טרעגרס]. דאי לא עבדי חלשי. בב"מ עז. ויש ספרים שכתוב בהן אלבושי בבי"ת פי' הכתפים שהן נהוגין למשא ואם יבטלו חלשי אבל שאר פועלין אמרו להן אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל ומה שראוי להן לפי חשבון זה נותנין להן (אמר בנימין פי' בלשון יוני סבל הטוען משא במוט ולי נראה בפט"ו דכלים שיש לגרוס מקל הכלשין ולא מקל הבלשין כי יש לסבלים מוט ומקל אשר בה מניעים דברים הכבדים): [הפלאה שבערכין]אכלושי דאי לא עבדי חלשי (בב"מ דף ע"ו) ויש ספרים שכתוב בה אבלושי בבי"ת פירוש הכתפים כו' וכן פי' רש"י. אבל הרמב"ם פי' חופרי אדמה ובשניהם הגירסא אכלושי בכ"ף:
אכם [שווארץ]. אוכמי אוכמי. בחולין מו. א"ר יוסף לא קשיא הא באוכמא הא בציריא בבכורות מ. בפ' על אלו מומין דמנא איילא. ובנדה כג. אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא: בנזיר לא. פי' שור שחור שנמצא בין לבנים אותו שור גרוע הוא ופחות מלבן חיורא באוכמא לקיא כתם לבן שימצא בעור שחור מכה בעור שחור היתה ולפיכך נעשה שם כתם לבן. אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו. ס"א לא שנו אלא שלא נתפחמו פי' נתאכמו מלשון אוכם נתפחמו מלשון פחם. בסוטה טו. (אמר בנימין תרגום ושער שחור ושער אוכם):
אכמוותא [שווארץ גראז] דארבי (בשבת כ) כשהספינות שוהין במקום אחד ימים הרבה גדל עליהן ירקרקות ויכול לעשות מהן פתילה:
אכמוותא [טונקל גרין, גראז] דחריצי. בשבת כ פי' אוכמוותא כשהמים שוהין בחריצין גדל עליה עשב ירוק:
אכסגרון [פיש יוך מיט עסיג] אנגרון מיא דסלקי אכסגרון מיא דכולהו שלקי (בברכות לז בשבועות כג) דשבוע' שלא אוכל פירוש סילקי בלע"ז בליטין בלשון ישמעאל א"ל שלי"ק (אמר בנימין פי' בלשון יוני ציר מעורב בחומץ ופירוש איניגרון ציר מעורב ביין ובירושלמי גריס אוקסיגרון:
אכסדרה [פארהויז, קאריטאר] תבנית אולם (במנחות כט) אכסדרה לאורה נבדקת (פסחים ח) (סוכה יח) (ובב"ב יא) אכסדרה כבקעה סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בסוכה יא אכסדרה רבי רב אנסדרה רומיתא באותה הלכה דאין חולקין. (ובב"ב קלה (במנחות לג) פי' אכסדרה הוא איספלידא בלשון תלמוד והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברוחבו של בית כולו ופעמים שעושין לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן. הן חסר הן יתר כדקאמר בהקומץ אותן פצימין חיזוק לתקרה הוא דעבידי ולא מיקרי בית ופטור מן המזוזה אכסדרה דבי רב יש לה פצימין רחבין הרבה עד שנעשה כמו בית ולכן אמרינן דבי רב אנדרונא מעליא הוא אלא אכסדרא רומיתא דאין לה אלא פצימין קטנים שיעור אמה אחת ותניא העולם הזה כמין אכסדרא הוא דומה ומצפון אינו מסוכך פירוש סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כגון שעשה שתי דפנות אחת ברוח מערבית ואחת ברוח דרומית על פתח האכסדרה וסיכך עליהן אם יש לפתח האכסדרה פצימין נחשוב אותן פצימין כדופן שלישי וכשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה פי תקרה יורד וסותם שבראש אכסדרה פי' אפחיתא לה דופן אמצעית של אכסדרא. פי' סוכה זו בחצר לפני אכסדרא כגון שיש לה שתי דפנות כהלכתן אחת במערב ואחת בדרום ואכסדרה ברוח צפון ויש לאכסדרה זו פצימין ושני לחיין אותן שני לחיין נחשבין כטפח שוחק וכשרה אין לה פצימין אלא פתח אכסדרה פתוח לגמרי אביי אמר כשרה רואין פי תקרה שבראש האילן כאילו הוא יורד על הארץ והוא דופן וכשרה רבא אמר פסולה וכו' אפילו נפחת דופן האמצעי תאמר כי הוא מן החשבון וכשרה וכו' תרגום המסדרונה אכסדנה. (אמר בנימין פי' בלשון יוני אולם וחדר גדול מוכן להושיב שם כסאות):
אכסיומא [עהרע, עהרנשט עלע]. מדרש תהלים מזמור אל באפך תוכיחני מלך בשר ודם אחרים מקבלים אכסיומא פי' שמושיטים לו פי' בלשון יוני מעלה גדולה וכבוד):
אכסלגס [בוימוואל] לא שנו אלא בכלי אכסלגס (בחגיגה כו) (ובמנחות צו) פירוש עצי אכסלגס דזילי עצי מסימ' דיקירי:
אכסן [וועבר אייזן]. (בשבת קנא) אפילו מלא כאכסנא דגרדאי אוקומי קא מוקים פי' אפי' עושה המכחול כמנור אורגים ותרגום היתד הארג אכסן דגרדאי וכן תרגום כמנור אורגים אכסן דגרדאי (אמר בנימין וכן שמו בלשון יוני): [הפלאה שבערכין]אכסן בשואל (בשבת דף קנ"א) אפי' מלא כאכסנא דגרדאי כו' פי' כו' כמנור אורגים כו' עכ"ל. לפנינו איתא כאבסינא ופי' רש"י כובד של גרדיים:
אכסניא [גאסטהויז]. לפי בני אדם מחלקין אותה (בבבא בתרא יא) פי' זבל של אכסניא כל אדם אין יכול למחות על חבירו אלא הקודם זכה אבל זבל שבחצר מתחלק לפי פתחיה (ובערכין יו) עד היכן לא ישנה אדם באכסניא רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו וכו' עד וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם פי' אם ישנה אדם אכסניא שלו יאמרו מכוער בעל הבית שלא היה יכול לסבלו וגם את האכסנאי יפגמו ויאמרו מכוער היה שלא סבל את בעל הבית (אמר בנימין פירוש בלשון יוני הכנסת אורחים ואכסניא נקרא המארח והמחארת תרגום דלתי לאורח אפתח דשיי לאכסנאי פתחית):
אכסנאי פרכא [קווארטיר מיינסטיר] ירושלמי דבבא קמא פרק המניח את הכד הדין אכסנאי פירכא עד לא ייתין רומאי שרי דיחשדיניה פי' בל' יוני פקיד המחלק בתים ומלון לאנשי הצבא:
אכספתיאת [איין פיש וואס ער הייסט מאקרעלע]. מין דג טהור עיין ערך אטונס):
אכסר [אומגמאסטן] כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור בדמאי בפרק אלו דברים אין פודין מעשר שני אכסרה במעשר שני בפר' המוליך פירות. בסוף ספרי אין פודין את ההקדש אכסרה פי' דבר שאינו לא מדוד ולא שקול הוא נקרא אכסרה וי"א הפסד ובלשון ישמעאל קורין ההפסד כסאר"ה:
אכסוריא [איין אורט וואם מען פרטרייבט איינם ער זאל נאר דארט יואנין]. ויקרא רבה פ' איש כי יהיה זב מבשרו בשר ודם נותן אכסוריא והקב"ה נותן אכסריא פי' בלשון יוני גלות ושלוח:
אכף [זאטל] אבל לא באוכף בגמרא יוצא במרדעת (בשבת נג) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באכופין בעביטין (ערובין דף טו):
אכפא [זאטל פון איין אייזל] מוש לגביך (בבא קמא כז) חמור בסימני אוכף (בב"מ כז) דואף השמלה (ביבמות ק"א ובקדושין כב) פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור. (ובערובין כז) אלא מרכב גברא דאכפא דבהדי דרכיב מנח ידיה טליה. ותנן בתוספת' דכלים פרק ד' האיכוף מטמא מושב והתפוס שלו מטמא מרכב ושאר כל התפיות שבצדדין אם היו רחבות טפח טמאין יש מי שמפרש התפיות הזונות והם העצים הנתונים עליו שמאחור ושמלפנים כדכתיב והזונות רחצו והם עצי המרכב שנטפו מן הדם פי' האיכוף העץ שהוא אחורי הסרגא והתפוס העץ שלפניו שאוחז בידו בעת שעולה לרכוב זה פי' ר"ח ז"ל והקשינו למאן דסבר דמרכב היינו מושב דהא באוריתא כתוב מרכב וכתיב מושב דאמר מרכב לאו היינו מושב ואינו איכוף אלא גברא דאוכפא דבהדי דרכיב מחית ידיה עליה והוא הסרגא שהוא סומך בו כשהוא רוכב על הסרגא או על האיכוף ונקרא גברא דאוכפא:
אכפת [צייניגן, נייטן]. (ב"מ פרק המקבל) מה איכפת לך הואיל ואני נותן את חכורך פירוש מה כפייה יש לך בדבר או מי כופה וקושר הדבר לך:
אכצן [מידיגקייט]. בחולה מחמת אוכצנא (בשבת קו) אוכצנא קטלה (ב"מ לו) (ושם עב) פירוש עייפות (אמר בנימין בנסחאות דידן כתוב אובצנא): [הפלאה שבערכין]אכצן (בשבת דף קו ובב"מ בהמפקיד לו ובהאומנין ע"ח) לפנינו בכל המקומות גרס אובצנא ופי' רש"י עייפות:
אכר [בויאר, אקרסמאן]. א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת היא ששמע השומע וטעה שהאיכר עובר ומרדע על כתיפו באהלות בפרק כל המטלטלין (בשבת יז): [הפלאה שבערכין]אכר (בערובין דף פב) תרתי רפאתא אכריתא. י"מ שם מקום כו' וי"מ ככרין שאוכלים הרועים עכ"ל לפנינו איתא רפתא אכרייתא. ופי' רש"י שנושאין האיכרים עמהם לשדה. איכרים מנהיגי שוורים עד כאן לשונו:
אכר [לאנדמאן, פויאר]. אכר נותנים לו צמדו בערכין תרתי רפאתא אכריתא (בערובין פב) יש מפרש שם מקום הוא כמו שהוא מקום נהר פפיאת ויש מפרש ככרין שאוכלין הרועין כמו אכר וצמדו:
אכרוע [קימל]. ירושלמי פ"ק דמעשרות המקיים מלאה של אכרוע לזרע בטלה דעתו פירוש בלשון ישמעאל כרוע מין עשב אשר היא ושרשה נאכלין וזרעה חם ויבש כמו זרע כמון:
אכתי [נאך, דאך]. ריש מסכת מגלה ואכתי מבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה פירוש עדיין ומלת אכתי כמו אך תו כלומר אך עוד:
אל [נישט]. ימנע אדם עצמו מבית המדרש (בשבת פג) ובפרק אין צדין אל בני כי לא טובה השמוע' וכו' (קדושין פא) פן ישכחו עמי (בבראשית רבה פר' לט) ויהי כל הארץ. אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו בפ"ד באבות בפרק בן זומא אל תרצה את חבירך בשעת כעסו מנין אתה למד ממשה בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקב"ה ואמר למשה לך רד אמר משה שעה של כעס היא איני צריך לדבר עכשיו ירד מן ההר ודנם ובדקם בג' בדיקות כמפורש שם ואחר שהמתין כל כך שב להקב"ה והרצה לו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו מנין אתה למד מן הקב"ה כשגלו ישראל לבבל כביכול היה כאלו מתאבל שנא' ויקרא ה' אלהים ביום ההוא וגו' בקשו המלאכים לנחמו אמר להם אל תאיצו לנחמני מהו אל תאיצו אין אלו נחומין אלא ניאוצין הן לפני ואל תשאל לו בשעת נדרו ממשה כשאמר לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אמר משה שעת שבועה היא איני מדבר עכשיו המתין מ' שנה ואח"כ התחיל להתחנן לפניו שנ' ואתחנן אל ה' אמר לו הקב"ה על שהמתנת עלה ראש הפסגה ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו מאדם הראשון כשאכל מן האילן ונתקלקל שנאמר וידעו כי ערומים הם באותה שעה לא נגלה להם הקב"ה בשביל שהיו מקולקלים שנאמר ויתפרו עלה תאנה וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן: [הפלאה שבערכין]אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש כו' אל תרצה את חבירך בשעת כעסו מנא לן ממשה כו' עכ"ל ככל הפירושים תמצא ג"כ בפי' הרב ברטנורא ע"ש: עוד שם ואל תשאל לו בשעת נדרו בשעה שאמר משה לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה כו' שנא' לכן לא תביאו כו' המתין ארבעים שנה ואח"כ התחיל להתחנן כו' עכ"ל. ידוע שמה שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה היה בשנת הארבעים. ולכך נראה שכך פירושו המתין עד ארבעים שנה. ולפמ"ש רש"י בחומש בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. ועיין בש"ט אין ראיה ממשה:
אלא [נאר, אבר] (תרגום כי מי אל מבלעדי לית אלהא והמלה מורגלת בלשון התלמוד וכן ענינה בלשון יוני ובלשון ישמעאל ותרגום בלתי לה' לבדו אלהן לה' בלחודוהי מלה מורכבת מן אלא הן):
אלבן [ווייהרויך]. תרגום כריח לבנון כרוח אולבנין וכן נקרא בלשון יוני ורומי וכלל זה תעלה בידך רוב לשונות של בשמים בלשון עברי נעתקו אל לשונות נכרים נרד קציעה אהלות קנמון חלבנה וכן שמות מדות הין כור בת קב: וכן שמות כלי נגון כנור נבל וזה ידוע לבקיאים בלשון יוני ורומי אבל קתרוס סכרא פסנתרין וסומפוניא הנזכרים בדניאל הם כלי נגון אצל היונים ומהם נעתקו לכשדים:
אלה [שווערט, שפיס]. לא באלה ולא בקשת (בשבת סג). חפוי האלה והקשת בכלים פרק כל כלי עץ שנחלק פירש בגמרא דשבת מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומות לשקדים ושמה בלשון ישמעאל דבו"ס ובלע"ז מצ"א כלב"א (אמר בנימין תרגו' על פסוק מי זאת עולה הכמא דרמי גבר אבנא באלה. עד יפלח חץ כבדו ואיך אלה דמפריח גירא בכבדיה): [הפלאה שבערכין]אלה (בשבת פרק במה אשה דף סג) כו'. פירש בש"ס מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל כאמה ומחצה כו' עכ"ל לפנינו איתא מאי באלה קולפא ונדפס בצידו על הגליון פירוש שבט שמכין בו וראשו עב עכ"ל. וחידוש שלא העתיק לשון הערוך ופירושו. גם דע דיפה גרס רבינו הערוך דגרס מאי אלה ולא כגירסא שלפנינו מאי באלה. ודעת לנבון קל. וכן איתא על נכון לעיל (דף ס"ב): אהא דאיתא במשנה ולא בכוליאר ולא בכובלת קאמר הש"ס מאי כוליאר כו' מאי כובלת כו' וכן עוד טובא בלתי בי"ת השימוש:
אלה [גטריידע, קארן]. בתוספתא תרומות בפרק קמא מאימתי תורמין את הגורן משיתהפך הגורן אלה כמו עללה משתעקר האלה:
אלה [אייכן בוים]. לולבי האלה והבוטמ' בשבת פרק כלל גדול הוא כמו כאלה נובלת עליה:
אלה [קראפט, שטארקייט]. רב שביק לחובין רברבין אמר דוד ונקיתי מפשע רב את אלה רב ואלה חובין רברבין בויקרא רבה ואם הכהן המשיח (ובבראשי' רבה מו) ויתן לך האלהים ויתן לך האלהותא פירוש כח ומעוז:
אלה [ווארום]. דעינבי (בשבת צ) פירוש תולעת שמתליעין ענבים כשישנן בגפן (אמר בנימין וכן נקרא בלשון יוני מן תולעת):
אלו [נון]. בדניאל ואלו קרן אחרי פירוש הנה והוא כמו וארו).
אלו [ווען, ווען דאך]. תרגום לו חרמו אלו חכמו אלו חכימו ותרגום ואלו לעבדים ואלולי לעבדים תרגום לו ה' אלולי מימרא דה' ענין הראשון כמו אלו וענין השני אלולא והפרש כזה יש במלת אלמלא עיין שם תרגום לולי כעס אלולפון):
אליא [איין ביטר קריטיכץ עס הייסט אלווא]. ואספריכא ומרסכא (בגיטין סט) (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין עשב מר ובולעים אותו עשוי כמין כדורים קטנים להריק הגוף ומועיל לרפאות את הפצעים ולחניט את המתים):
אולוגלוגין ,[פראטאקאל, שריפטליכעס פרצייכניש]. שלו בהגדת ילמדנו ולקחתם לכם ביום הראשון ובפרשת שלח לך בפסיקתא לו מתנו בארץ מצרים הניח המלך האולוגלוגוס שלו ודנו מפיו. (ובבראשית רבה פרשה נה) אמחה את האדם אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שהוא קורא אולוגלוגין שלה מלמעל' ואחר כך נפרע ממנה הה"ד לכן יכיר מעבדיהן וכו' פי' ענין שטר חוב ודין (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב אנאלוגין וכל אלו הגרסאות לפי דעתי משובשות ויש לגרוס אלוגין):
אלוגין [צייגניש]. מדרש שמות רבה פרשת החדש הזה הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה אעביר אלוגין שלכם פירוש בלשון רומי ספר זכרון אשר בו ישובח או יגונה דבר וגם ספר עדות עיין ערך אולוגלוגין שלמעלה):
אלווי [איך העט עס גווינשט] תרגום מי יתן אלווי בקצת נסחאות כתוב הלוואי):
אלווס [איין טייאר האלץ וואס שמעקט גיט]. בבראשית רבה פרשה ויטע ה' אלהים גן בעדן אלונים בלוטים אלמוגים אלווס: (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מין עץ וחשבו הקדמונים שגדל בגן עדן והוא גדל בארץ הודו ויש לו ריח טוב ומועיל לחזק הראש והלב והאסטומכא ונקרא גם אקסיל אלואין וטעם מלה זו עץ אלווס תרגום מור ואהלות מירא דכיא ואקסיל אלואין):
אלון [לינדן בוים, איין אנדרער]. הרמון והאלון והאגוז בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים כמו כאלה וכאלון אלון בכות (בבראשית רבה פרשה ב) רבי שמואל בר נחמני אמר לשון יוני הוא אלון אחר ובלעז אליאו עד שמשמר אבלה של דבורה באת לו בשורתה של אמו:
אולון [ריין גדיזן מאסיף]. מרגלית בפסיקתא דויהי ביום כלות משה ס"א אולון מרגליטון פי' אולון בלשון יון כולן לפי שבעולם הזה יש בהם פסולת אבל לעתיד לבא אנא חמייתה אילון כרוסין הה"ד והנה מנורת זהב כולה בעולם הזה יש פסולת לישראל אבל לעולם הבא כולו כזהב טוב בלי פסולת פירוש כרוסין בלשון יון זהב בויקרא רבה ושם אמו שלומית. ובכי תמכרו ממכר אמר נבוכדנצר ע"ז שלכם של כסף ושל זהב הה"ד ויעשו להם מסכה מכספם אבל שלי אולון כרוסא פי' כולה זהב דכתיב נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב:
אלותא [רייכר האלץ]. מפשח ויהיב לן אלוותא פשחי פשחי (בביצה לו) פירוש עצי קציעות שמעשנין בהן ואף על גב דהוו קשין חזי לקתתא דנרגי וחציני זה גמרא דרבי חננאל ולפי פירוש זה אלו ג' אלווס ואלוות' ואלווא ענין א' להן פי' אחר מפשח קוטם אלוותא חתיכות אף על גב דקשין כ"כ דחזי לקתתא דנרגי וחציני:
אלות [זיילן]. אמות הסיפים תרגום אלות ספיא:
אלטין [טענן בוים] בהגדת ילמדנו פרשת ויקחו לי תרומה ברוש אלטין (אמר בנימין פי בלשון יוני מין ארז ועץ שמן):
אליטין [פייגן] (בבראשית רבה פרש' נח) והקול נשמע בית פרעה רבי יוחנן כד הוה אכיל אליטין הוה אמר לא אכלית מזון יומא דין פירות פירות גינוסר היו כמפורש (בברכות מה) (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי לולבים של דקל בעודם רכים והמלה זאת אחת ועניניה מרובי' גם בלשון תלמוד גם בלשון נכרים):
אלטיכסייא [וואהרהייט]. בבראשית רבה פרשת נעשה אדם בשעה שבא הקב"ה לבראו' אדם חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים אמת אמר אל יברא שכולו שקר ונטל הקב"ה אמת והשליכה לארץ אמרו מלאכי השרת מה אתה מבזה אלטיכסייא שלך תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח (אמר בנימין פי' בלשון יוני אליטיטכסיא אמת נדגלת):
אליאס [זין]. שמות רבה פרשת החדש הזה לכם ברה כחמה במלכות יון סנדריאוס איס איליאס פירוש בלשון יוני שם רחוב בעיר הנקראת אתינס אשר שם תחת השמש והשמים בלי גג ואהל היו יושבים הדיינים לשפוט בלשון יוני אוליוס הוא השמש סנדניאוס איס איליאס פירוש מקום העצה באותו רחוב):
אליו [צו איהם]. במגילת איכה יעיב באפו ויאמר אליו עבור בתוך העיר אלו כתיב אמר ריש לקיש למלאך הקשה שבהן זה גבריאל. ויאמרו אליו איה שרה אשתך אי"ו נקוד כשם שאמרו לאברהם איה כך אמרו לשרה אי"ו אברהם): [הפלאה שבערכין]אליו ויאמרו אליו כו' אי"ו נקוד כשם שאמרו לאברהם איה כו' כך אמרו לשרה איו אברהם עכ"ל כתבו תוס' (בב"מ פז) בשם בראשית רבה והוכיחו שכן ס"ל להש"ס והוקשו על פי' רש"י ע"ש:
אליה [לעפל פון דעם אוער]. מפרי מה אזן כולה קשה ואליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה (כתובות ה):
אליהו אליהו משל מי רבי אליעזר אמר מבנימין רבי נהוראי אמר מגד כו' (בבראשית רבה פרשת עב) בא גד זה אליהו:
אלייה [קלאג ליד] מדרש אסתר וישלח ספרים לעז לומר פרסי לאלייה פי' לקינה ונהי עיין ערך אלית ובלשון יוני ורומי אומרים אלגיה):
אליון [נאגל דוימן] אטופרא דאליונא (בגיטין סט) פירוש ציפורן בהן (אמר בנימין תרגום ועל בהן ידו ועל אליון ידיה):
אלייסטון [טונקלר וויין] אין מביאין אלייסטון (במנחות מז) (ובבא בתרא צז) פירוש השמש בל' יון איליאוס אין מביאין במקדש יין שנעשה בשמש שאינו מן המובחר פי' יין שחור שיש בו טעם שמש ובפסק' דויהי הלילה ועיר שמש אליופוליס פי' אליופוליס איליו שמש פוליס עיר (אמר בנימין פירוש בלשון יוני דבר אשר השמש זורח עליו זמן ארוך הן שיהיו הענבים כדעת הרע"ב מברטנורה הן היין כדעת הרמב"ם ז"ל הוא יין עשוי מענבים צמוקים בשמש): [הפלאה שבערכין]אלייסטון (במנחות דף פו ובבא בתרא צז) אין מביאין אלייסטין כו' אין מביאין במקדש יין שנעשה בשמש שאינו מן המובחר פי' יין שחור שיש בו טעם שמש כו' אליו פוליס אליו שמש פוליס עיר (ובמוסף א"ב פי' בל' יוני דבר אשר השמש זורח עליו זמן ארוך הן שיהיו הענבים כדעת הר"ע מברטנורא הן היין כדעת הרמב"ם ז"ל הוא יין עשוי מענבים צמוקים בשמש עכ"ל) הרב מברטנורא (משנה ו' פ"ח דמנחות) כתב אליוסטין יין מתוק מחמת השמש שתלו הענבים למתקן שמש בל' יון יסטון ע"כ. וצ"ע מעדותו של רבינו ואחריו החכם המוסף. והנה הרמב"ם בפירושו למנחות הוא כמסתפק שכתב ושם השמש בלשון יוני כפי דברי קצת מפרשים יוסטון ורשב"ם (בבבא בתרא צז) כתב הלאסטון יין מתוק וחלוש מאוד ע"כ. ובחבורי יש סדר למשנה ברדתי בס"ד כקושת תוס' על פרש"י:
אלייתרופוליס [פרייא שטאט] (בראשית רבה מב) ואת אחורי אליותרופלוס ולמה קורא אותה אליותרופוליס שבררו אותה ויצאו להן לחירות בדור הפלגה פי' בל' יון אלוית"רו חירות פוליס עיר:
אליירין [טונקלי גרויאי קליידר] בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים וכו' פירוש בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מיני דמעטפי סומקי (בשבת קיד) וכן (בנדה כ) בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים אלא באוליירין הבאים ממדינת הים וכו' פירוש בגדים וכו' כדלעיל: [הפלאה שבערכין]אליירין א' (בשבת דף קיד). בכלים האוליירין כו' פי' בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מיני דמעטפי סומקא עכ"ל. זהו כפי מסקנת הש"ס הא בגלימי והא בלבושי פי' גלימי הוא סומקא ולבושי הוא חיורא:
אליירין [דיא וואס בדינן אין באד] ואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירי' (בביצה לב) ובשבת קמז) לא ימסרנה לאליירין. ובפרק ז' בטהרות המניח כליו בחלון של אוליירין פירוש שמשים שמשמשין בני אדם שמן כן ופירושו לא ימסור האלונטית לאותן השמשין שהן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם. ויש אומרין חשודין לסוחטה ונותנין אותה לאחרים. ויש ספרים שכתוב בהן דטהרות של אולרירון ופירושו חלונות מפולשות אחת לאחת כדתני' א"ר יהודה מודה היה רבי אלעזר בן עזריה בחלונות של אורירון שהם נפתחות זו לתוך זו: [הפלאה שבערכין]אליירין ב' ואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירין עכ"ל לפנינו איתא למוסרן: עוד שם ויש אומרין חשודין לסוחטה כו' עכ"ל בשבת לא פירש"י כלום אכן (בערובין פח) פירש"י חשודין על אותו דבר סחיטה:
אילך [דיא דאזיגי] עזרא עם שבי יהודה אלך פירוש אלה:
אלכסון [קרום, שיעף] (מסכת ב"ב פרק המוכר את הפירות כל אמתא בריבועא תמתא ותרי חומשי באלכסון עיין לוכסן):
אלית [פידל] רבי יהודה אמר הארוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו. בכלים בפרק כל כלי עץ וכל כלי עור פירוש ארוס אמרו בתלמוד סוטה מאי ארוס טבלא דחד פומא אביי אמר כובא ובלשון ישמעאל דבד"בא ועושין כלי חרס עגול ארוך אמה והוא חלול ובפתחו האחד משימין יתרים של מעים ועל גבם מכסין עור ומכין עליו וקולו ערב ועושין אותה לחופה ולמת כמו החלילין ופירוש אלית מלשון אלי כבתולה חגורת שק והיא אשה שמלאכתה לכך לקונן ופעמים יושבת על אותו כלי. ובפרק כל כלי עץ שנחלק מרכוף של זמר ורביעית של אלית ופירושו כמו כן כלי הוא שמזמרת בו האשה העושה בכי עם חברותיה:
אלכסנדריא [דיא שטאט אלעקסנדריען אין מצרים] תרגום הכרתי את המון נא נתר אלכסנדרית ונתר אנטפטרית (בשבת צ) בפרק רבי עקיבא:
אלל [פלאגס אדר] (זבחים קט) מן הקיפה ומן האלל ובפ' קמא דטהרות העור והרוטב הקיפ' והאלל ובגמרא דחולין מאי אלל אמר רבי יוחנן מדרקא פירוש מדרקא כגון בשר מת ריש לקיש אמר בשר שפולטתו סכין מעל הכבש ונשאר בכלל העור ואמרו אליבא דמאן דאמר מדרקא כי איכא כזית מאי הוי עץ בעלמא הוא וסוגיא כריש לקיש זה פירוש ר"ח ז"ל. ס"א בשר שפלטתו סכין מעט בכאן ומעט בכאן בכל העור ותרגום מרגלים אלולין שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן ולא ינוחו במקום אחד. רופאי אליל כלכם תרגום כמאסי אלל דמודרקא דפלטיה סכינה הכדין כולכון:
אללא [גרוסר זאק] תלתא כורי באללא (בבא מציעא קח) בעוקצין בפרק אחרון פריצי זתים וענבים בית שמאי מטמאין וב"ה מטהרין פי' פריצי זתים הזתים הקשים שאינן נפרכין בבית הבד בית שמאי אומרים אף עפ"כ אוכל הן ומקבלין טומאה ובית הלל אומרים לאו אוכל הן וכמה פריצי זתים רבי אליעזר אומר ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור שיעור סאתים י"ב קבים ואמר לא פליגי הא דמעלי ג' כורי באללא והוא אתרא דרבי ינאי פירוש אללא עללא כדמתרגם והיה בתבואות ויהי באעולי עללתא ופירושו כגון שטוענין בקורה בג' כורין של זתים ויש בהם סאתים פריצי זתים שהן י"ב קב נמצאו ד' קבין לכל כור וכור ובאתריה דרבי אליעזר מעייליה כור לקורה ואמרינן ד' קבין בקורה שאין בה אלא כור נמצאו דברי שניהן ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור ולא פליגי הא דמעייל כורא חד לבית הבד ששמו אללא נמצא ביניהן ד' קבין אי מעיילי ג' כורין בבית הבד נמצא ביניהן סאתים פריצי שמגיע לכל כור ארבעה קבין:
אלם [פרשטומן] למנצח על יונת אלם לדוד מכתם (סוטה י') א"ר יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת (ובחולין פט) אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק מה אומנתו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו' פי' תולה ארץ על בלימה ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ואנכי עפר ואפר ואנכי תולעת ולא איש. יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה ענינים מפורש בבראשית רבה איספרכן איתחרשן אישתקן. בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא א"ר שמואל ב"ר אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו רבי אליעזר בן יעקב מטהר משום שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל:
אלם [שטארק] (בבא בתרא לד) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר (ובגטין ס') בגמרא דבור הקרוב לאמה אתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתן מיא ברישא ושמואל אמר עילאי שתן מיא ברישא ואסיקנא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלי' גבר. (ובשבת קלד) בגמרא דאין עושין לה חלוק אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין ליתי לסילתא דאמיה ולשרקיה עילויה מקוטנא לאולמ' פירוש סילתא שליא ומקוטמא לאולמ' ממקום הדק לעבה (אמר בנימין תרגום חזק ואמץ תקיף ואלם):
אלמא [זעה איך דאך] פרק שואל דשבת דף קנ"א אלמא מספקא שרי הכא נמי מספקא שרי פירוש למה ויש שפירושו אלא מה פסחים פרקא קמא אלמא אור יממא הוא:
אלום [אלוין] הריאה והחלתית והאלום. פרק ראשון דטבול יום ויש ששונים והלום פי' בושם נכתש עם המלח:
אלמוג [קרעל] היא של מתכת וחותמה של אלמוג (בשבת נט) טבעת של אלמוג בפרק י"ג בכלים בהסייף והסכין אלמוגין כסותא (בר"ה כג) פי' אלמוג כמו עצי אלמוגים ובלעז קורא"לו:
אלמלי [ווען נישט, ווען נאר] תרגום לולי משה בחירו אלמלא משה בחיריה ובמסכת מגלה אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמי' וארץ פירוש אלו אם לא ויש שפירושו אלו אם לו מסכת שבת פרק כל כתבי אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות): [הפלאה שבערכין]אלמלי תרגום לולי משה בחירו אלמלא משה כו' (ובמגלה לא ובתענית כז) אלמלא מעמדות כו' פירוש אלו. אם לא. ויש שפירושו אם לו (שבת דף קיח) אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות עכ"ל וז"ל תוס' (במגלה כא) ד"ה אלמלא כו' ואומר ר"ת דהיכא שיש אלף בסוף אלמלא רוצה לומר אילו לא. והיכא דכתיב אלמלי ביו"ד רוצה לומר אילו היה ע"כ ובכל מקום שתמצא נדפס אלמלא לא. דע כי טעות הדפוס הוא, ובש"ס שלי כל מקום שמצאתי כך שמתי (לא) בין שתי חצאי עגולים להורות כי טעות הוא:
אלמן [דער האפען וויא דיא שיפן שטייאן ביים וואסר] ירושלמי דסוכה פרק הישן אלא כן אנן קיימין בנתונה באלמין הוא למן אשר פירושו חוף ים בתוספת אות אלף:
אלמנה [וויטיוע] והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו (בקדושין ע"ח) ישראל שנשא גיורת מכהן אין מישראל לא הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים לא יקחו. כלומר מכהנים הדיוטים יקחו האלמנה ותרגום וארמלתא דתהא ארמלתא משאר כהניא יסבון. העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה (כתובות יד) וכן (בקידושין עה) רבי אליעזר אומר וודאן בוודאן מותר פי' רב האי עיסה משפחה או עיר שיש בה ספק פסול שפוסל מן הכהונ' ואין ידוע איזו היא אותה משפחה כולה או אות' עיר נקראת עיסה כלומר הדומה לעיסה של שאור שהוא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו כענין שאמרו כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל ועיקר הדבר כי יחסי בבל יחסים מבוררי' וכל ממזר ונתין וחלל וגר ועבד שבהן ידועין הן מדור לדור ומאז לא עלה עזרא מבבל עד שעשא' כסלת נקייה לפיכך כל הארצות כעיס' מגובלת הן כנגדה כי הן בחוק שלה ספיקות ופי' אלמנת עיסה כל אחד ואחד מאנשי אותה משפחה ואותה העיר שנשא אשה שאינה ממשפחת עיסה ומת היא אלמנת עיסה וידוע כי אישה שבא עליה פסלה מן הכהונה כגון כהן גדול שבא על האלמנה אע"פ שמת הוא פוסלה מן ההדיוט וכדבר הזה גרסינן (יבמות לז) ת"ר בן ט' שני' ויום אחד גר עמוני ומואבי וכו' עד סוף הלכה וזה העיד רבי יהושע ורבי יהודא בן בתירא משנה היא (במסכת עדיות ד): [הפלאה שבערכין]אלמנה אלמנת עיסה (כתובות דף יד קידושין עה) פי' רב האי עיסה משפחה כו' עכ"ל ותוס' (בכתובות יד) ד"ה אלמנה כו' כתבו כפירוש זה בשם ר"י וריב"א:
אלן [דיא דאזיוי] תרגום אלה תולדות אלין תולדות):
אלנטית [איין גטראנק צוזאמען גמישט אויס בומל וויין אונ וואסר]. (בשבת מז) במעשה שעשו אנשי טבריא תנו רבנן מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעי' בשבת (בערובין עב) מסתפג אדם באלונטי' ומניחה בחלון. (ובמנחות עב) היו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג. פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין ובלשון יון אנתון ויש מהם בערך למ"ד:
אלנטית [טיכל] בריש שחיטת חולין הלוקח יין מבין הכותים לתת לתוך המורייס או לתוך אלנטית. ובתוספתא בריש מס' דמאי (ובע"ז ל) אי זו היא אלונטית כדתני' (שבת קמ) בגמרא עושין יינומלין בשבת איזו היא אלונטי' יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדו לבי מסותא. תוספתא דמעשר שני פרק שני אין עושין את היין אלונטית ואת השמן ערב המרביץ אלנטית בתוך ביתו א"צ לברך בסוף כיצד מברכין ירושלמי (אמר בנימין פירוש בלשון יוני שמן ויין מעורבים יחד ותערובות יין ישן ושמן אפרסמון מועיל לסוך בו האסטומכא וכל הגוף לחזקו):
אלנסתין [דיא גריכישע שפראכע] בסוטה ירושלמי בפרק ואלו נאמרין רבי לוי בר חזותא על לקסרין שמע לון דהוו קרו שמע אלנסתין ופירושו לשון יוני בעי לעכבינון שמע רבי יוסי איקפד אמר מי שאינו יודע לקרותה אשורית לא יקרא אלא קורא אותה בכל ל' שיודע ויוצא ידי חובתו (אמר בנימין פי' בלשון יוני שפת ולשון יון):
אלונכי [שפיס] מסכת גיטין פרק מי שאחזו באלונכי דפרסאי פירוש לונכי בלשון יוני רומח עיין ערך לונכי:
אלנקי [פאטר שטועל] מכתפו להו בשבתא דרגלא באלנקי (בביצה כה) דשחטה בשדה לא יביאנה פי' אלנקי מרדעת של כתפים. פ"א דבר שמנהג הכתף לעשותו על כתפו עת שנוש' ומתקן בו המשוי. פ"א אמר רבי אמי ובלבד שלא יכתף שלא יהא מניח זה ידו על כתף חבירו וחבירו על כתפו ונושאין אחר על ידיהן וזהו פי' אלנקי שאני אתתא דבעיתא דלמא נפלה להכי שרו לכתף שסומכת ידיה על ראשיהן ולא נפלה ומרימר ומר זוטרא שרו להו לכתף משו' דוחקא דצבורא דלא יכלי לאפוקינהו בכסא:
אלנגלין כבר פירשנו בזה הפרק למעלה (אמר בנימין לא הביאו ולא פירשו ואין כאן מקומו):
אליס [צו בייסן, קייאן]. אלס (בגיטין ע) בגמרא בספר ברפואות דמי שאחזו. ההוא תורא דאלס ידא דינוקא (ב"ק פד) פירוש דאלס דלעס שכססה כגון כשב וכבש:
אלס [דאס לאנד נעאפל]. תרגום ירושלמי אלישה אלס (ובבראשית רבה פרשת לו) אלישה ותרשיש כתים ודודנים תרגום אלוס וטרסוס איטליא' וסרדיא':
אלסוס [וואלד]. מדרש קהלת פסקא מה יתרון בהדא אלסוס דטבריא פי' בלשון יוני יער:
אלעזר רבי אלעזר מרא דארעא דישראל מפורש (בנדה כ) אמאי קרי ליה מרא דארעא דישראל דההיא איתתא דאייתית דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב ר' אסי קמיה אמר ליה דם חימוד הוא וטהור בתר דנפקה איטפל לה ר' אסי אמר' ליה בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה דר"א סוד ה' ליראיו:
אלף [טויזנד]. (בגיטין ס) אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אמר ריש לקיש משום ר' ינאי באלף בית פי' מכל מלה אות אחת א' מאם ל' מלא ש' משכב והכותב רואה האות וכותב המלה כולה:
אלף יפול מצדך אלף בהגדת ילמדנו בותדבר מרים א"ר אבהו מהו יפול שהקב"ה משלים לכל אחד מישראל אלף ורבבות מלאכים שיהיו משמרין אותו כענין שנא' וממנשה נפלו אל דוד:
אלפא [דאס ערשטי, דאס בעסטי] לסלת (במנחות פג) פי' ראשונה כדי להביא ממנה סלת למקדש שהיא מובחרת כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון והוא מן אלוף נעורי אלופינו מסובלים פירוש בברכות בסוף גמרא דהיה קורא בתורה (אמר בנימין ועוד אלפא בלשון יוני כבוד ויקר וסלת זה ראש ומבחר הסלתות הוא): [הפלאה שבערכין]אלפא לסלת (מנחות דף פג) פי' ראשונה כו' כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון כו' ז"ל רש"י אלפא לסלת שכשם שהאל"ף היא ראש לכל האותיות כך סלת של אלו וכו' ראש לכל הסלתות ענין אחר אלפא אל"ף היינו אחד כך סלת של שני מקומות אלו מיוחדין לכך שסלתן מובחר עיקר מכל הסלתות כך שמעתי והנה לפי' השני שכתב רש"י יש לדקדק דהו"ל לומר אל"ף לסלת (היינו אחד) אכן לפירוש הראשון וכן הוא פירוש רבינו שפירוש תנא אלפא דוקא כדי לידע שהפירוש הוא ראש לכל הסלתות וז"ל הרב מברטנורא אלפא לסלת. סלת שלהן ראשון ומובחר מכל הסלתות כאל"ף שהיא ראשונה לכל האותיות. אלפא זו אל"ף בלשון יוני. (ובמשנה ב' פ"ג) דשקלים כ' הרב בד"ה יונית וכו'. היו רגילין ביונית משום דכתיב יַפְתְּ אלהים ליפת וכו' (וע"ע תוס' י"ט משנה ג' פ"ה בשקלים):
אלפא [שיף]. כאילפא דאזלא בימא (בערובין נג) כלומר שהולך בעלה כבד מלא כספינה בים כאילפא דמיטרפא בפילגוס. בויקרא רבה ויהי ביום השמיני והיית כשוכב בלב ים והשיבך ה' מצרים באניות תרגום ירוש' באילפא וכן וימצא אניה באה תרשיש:
אלפביתין [דער אלף בי"ת] מדרש קהלת פסקא ונתתי את לבי הדין פייטנא כד הוא עביד אלפביתין ובפסקא טוב אחרית דבר אלין אמרין מזמורין ואלין אלפביתין פירוש בלשון יוני ורומי שיר או קינה מיוסדת על סדר אלפא ביתא):
אלפס [פאן, ריינדל] אין עושין ממיני אלפסין חירניות (ביצה לב) פירוש איל פסין חירניות סתומות דתניא אין פוחתין אין עושין אלפסין סתומין ביום טוב מפני שהוא כמכשיר כלי רבן שמעון בן גמליאל מתיר ויש ספרים שכתוב בהן לפס והנם בערך למ"ד:
אלצרין [איין גוויסי פרוכט פון אבוים]. ובאפיקרסין ובאיצטרובלין משיעשו קליפה התחתונה חייבין במעשר בירושלמי בפ"ק דמעשרות וריש פ"ב דדמאי ובריש תוספתא מעשר ראשון (אמר בנימין בנוסחאות דידן גריס במקום ובאפיקרסין אפיקטקון):
אלקטיות [זומר שטיביל]. הצריפים והבורגנין והאנקטיות (במעשרות פ' ג') המעביר תאנים פירוש בתים העשוים מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ ותרגום בחדר המקרה בית קייטא:
אליקי [הילף, אונטרשטוצונג], אני תובע בה בפסיקתא דבחודש השלישי (אמר בנימין פירוש בלשון יוני עזר):
אלקפתא [וויצע קעניג, גובערנער מיניסטער]. (שבועות ו) מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא פירוש אלקפתא ממונה על ריש גלותא וחשוב מרופילא שממונה תחת המלך הכי נמי שאת עדיף מתולדה דבהרת (אמר בנימין עיין אלקפתא תרגום משנה למלך אחשורוש אלקפתא למלכא ובקצת נוסחאות כתיב פתשגר): [הפלאה שבערכין]אלקפתא (שבועות דף ו) מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא כו' עכ"ל. ומצאתי (בראשית מא פסוק מ"ד) תרגום יונתן מאמר פרעה כו' תרגום יונתן ואנת אנקפתא:
אלר [פעדר מעסר] בטבעת אדם (בכלים פ' יב) האולר והקולמוס פירוש עץ שחותכין בו הקולמוסון ומערב בו הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספרים והיא לקציצת הקולמוסין:
אלריא [פוס שמערצן]. המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית מיושב אוחזתו אלריא (בגיטין ע) פירושו מפהק ובלעז הוא אלריא:
אלריא [הויב] ירושלמי בבמה אשה הצניפות אולריא כמה דאת אמר הצניף הטהור וצניף בלעז אירל"ו (אמר בנימין פירוש אוולריא בלשון יורי צניפות):
אלריא [פרייד, לוסטיגקייט] בפסיקתא דביום השמיני עצרת למלך שבאתה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה מטרונה מדמית לבני פלטרין עד שהמלך עסוק באלאריא שלו שאלו עסקיהן ענין שמחת הוא (אמר בנימין כן בלשון יוני ורומי ימי ששון ושמחה):
אלש [דער נאמן פון אשטאט אין אראביען]. ששי בנה אלוש (יומא י):
אלש בב"ר בריש וירא אליו הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש מאי זה זכות שזכו ישראל שנתן להם המן בשביל לושי ועשי עוגות:
אלת [שטעקן, רודר]. או לי מאלרן (בפסחים כז) פי' הוא כמו אלה כמו שפי' למעלה. מחינא ליה באליתא דחקיק עליה שם (בב"ב עג) וגם זה כמו כן מקל ויש ששונין מחינן לה באלוותא ומפרשינן לוחות וי"מ שהן עצים ארוכים שמנהיגין בהן את הספינה והן מורדיא דלברות:
אליתא [איין חיה וואס פרלעשט דאס פייאר] (סנהדרין סב קח) יש לנו מין אחד ואליתא שמו פי' מין חיה שהיא מכבה את האש וכיון שבא נסתלק (אמר בנימין בגרסאות דידן גרסינן עליתא):
אליתא [שפענר]. שהיו מציתין את האליתא משם (בפרק ב' בתמיד). הצתת האליתא (ביומא מה). בסיפרא ונתנו בני אהרן הכהן אש והצית את האש באליתות (בפ"ג דפרה) פי' עצים קטנים להלהיב בהם עצי המערכה כדכתיב משני זנבות האודים העשנים האלה ואליה הוא זנב ובאותם הזנבי' הקטני' שהן אליתות מציתין את האור בעצים גדולים כאותה ששנינו לענין מערכה בין הגזירים שהיו מציתין את האליתא משם: (אמר בנימין אלתא כמו אלטין פי' לולבים רכים של דקל ור' עקיבא פליג עליה ואומר בחריות והן זמורות ישנות של דקל:
אלתר [אוגנבליקליך, אוף דער מנוט]. פרק קמא דר"ה נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים פירוש תכף ומיד ואולי טעם מלה זו אל תור כלומר בלי זמן או טעמה אל אתר כלומר במקום זה בלי הפסק ובא לעולם בלמד שמושית וכן למפרע וכן לאפרש: [הפלאה שבערכין]אלתר פרק קמא (דראש השנה דף טו) נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים פירוש תיכף ומיד ואולי טעם המלה אל תור כלומר בלי זמן או טעמה על אתר כלומר במקום הזה בלי הפסק עכ"ל חידוש שלא ראה ברש"י (נדרים דף ג) ד"ה הכי נמי וכו' כל אלתר דגרסינן היינו אל אתר באותו מקום וכן מפרש בידות עד כאן לשונו רש"י שם ובמקום בידות צ"ל בירושלמי:
אלתית [איין פיש וואס הייסט אזו]. (מכשירין פרק ו') ר' יהודה אומר חתיכת האלתית פי' דג נצוד במקום אלתית ויש מפרשים דג קטן ששמו כן:
אם [ווען, ווארהפטיג]. במכילתא ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה ועוד שנים אם תקריב מנחת בכורים חובה כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי חובה:
אם [מוטר, גרונד] יש אם למקרא ויש אם למסורת (סוכה ו) (ובמכות ז) ובגמרא דקונה את עצמה (בקדושין יח) (ובפסחים פו). פי' אם למסורת דסוכה רבנן סברי יש אם למסורת וכיון שנכתבו שני' חסרין וא' מלא נצרך לדורשן בסכת אחת בסכות שתים נמצאו ארבעה ור"ש סבר יש אם למקרא ונצרך לדרוש ע"פ הדבור הקרי ונקרא בסוכות בסוכות בסכות ונמצאו שש יש אם למקרא דכיצד צולין ר' יהודה אומר יש אם למסורת יאכל כתיב בבית אחד יאכל יש לו רשות לאוכל לאכלו ולאוכל קא מזהיר רחמנא שלא יאכל אותו אלא במקום אחד ולא בשנים ור"ש סבר יש אם למקרא יאכל קורין על הפסח קא מזהיר רחמנא להאכל בחבורה אחת ולא בשתי חבורות אבל חבורה אחת בשני מקומות רשאין ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד. כאן בעלין כאן באמהות (בעירובין כט. ובפ' כיצד מעברין דף כז בגמרא) דהיו שם גדודיות. האמהות של בצלים. בפיאה ראשי בצלים גדולים ומניחן בארץ לעשות מהן זרע. ובילמדנו באם בחקותי א"ר אחא רביעה אחת יורדת מיד האמהות עולות:
אם [מאס, מאסשטאב]. אמה בית השלחין אני מוכר לך (בב"ב פט) פי' אמת המים להשקות ממנה נטעים כדכתי' שלחיך פרדס רמונים. אלו ואלו מתערבין באמה (פסחים ב). אמת המים שאינה יכולה להקצר (בפאה פ' ב') ופי' בגמ' דהמוכר פירות אמת בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפיה אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לצורך אגפיה פי' אמת המים כדי להשקות ממנה בית השלחים צריכה שתהא רחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפיה כלומר לגידודי המים שלא יצאו לחוץ ויעשה בהן גידודין גבוהין אמה בית הקילון שעוברת בחצר שרוחצין שם כלי הבית דיו בחצי אמה בית השלחין. אמה דריחים. בראש גמרא דמי שמתו פי' כל תפיסת רחים של יד קרי אמת הרחים. באמה ובסניפין בהנוגע בככר (פ"ב בכלים) כמו ששנינו במעשה שמאי שדחפו באמת הבנין שבידו. פ"א באמת העץ המעמיד את המגירה. (אמר בנימין אמה אשר פירושו אצבע אמצעי של יד עיין בערך אצבע):
אם [דאס מענליכע גליד] אוחז באמה ובולע את התרומה (בנדה קלה) המטיל טיפין עבין מתוך האמה (במקואות בפ' ח' ארץ ישראל). יד לאמה תיקצץ (בשבת קט). זב צריך בחתימת פי האמה (בפסחים פ"ח) פי' האבר המשתין מים נקרא אמה:
אם [גבאהר מוטר]. ניטלה האם שלה כשרה (בחולין נה) ובגמ' תנא האם הוא טרפחת היא שלפוחית פי' אם הרחם כדתנן בבכורות אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד. אום של אשה לעולם מלא דם בויקרא רבה פרשת אשה כי תזריע:
אימא [איך וויל זאגן]. תימא יימא נימא בלשון בבלי אימר תימר יימר לימא כמו לאמר ואמינא כמו אמר אנא:
אמבוהא [פיהל מענטשין]. כי הוה חזי אמביהא בתריה בסוף גמרא דיומא ובסוף גמרא דסדר תעניות פי' המון:
אמבטי [וואן צום באדן]. ורוחץ עמו באמבטי גדולה (בנדרים מא) אם מקבלת את האמבטי רביעית (במקואות פרק ו) ובמכשירין רבי יהודה אומר באמבטי קטנה אם ש בה רשות רוחץ מיד באמבטי מלאה מים בבראשית רבה ויכלו השמים ובילמדנו ויאמר משה לחובב בן רעואל וים רחוקים אמר רבי ברכיה למה בים לא במעין ולא במקוה אלא האמבטי הזו האב והבן אין יכולים לרחוץ בה כאחת וכו'. אמבטי רותחת בפסיקתא דזכור פירוש אמבטי בלע"ז סולי"ו ואמבטי הוא אמבטי של מעלה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני כלי גדול מיוחד לרחיצת אדם וכלים):
אמבטיס [ווילדר אייזל וואס לאזט אוף זיך נישט רייטן]. ירושלמי דשבת פרק במה אשה יצאה מהו אמבטוס חמר סלק פירוש בלשון יוני שאינו סובל רוכב עליו ובכלאים דירושלמי גריס אבהונות ושם פירשתיו:
אמבל [דאס קליינע גלעקל וואס עס קלינגט אין גלאק]. זוגין שעשה להן אמבלי מקבלין טומאה. בריש במה אשה ירושלמי פירוש הן הענבולין עין ואלף כחדא נינהו (אמר בנימין פירוש בלשון יוני כל דבר מונח ותקוע תוך ד"א והוא המשמיע קול בזוג עיין ערך ענבל):
אמבוניא [איין גאנץ הוכר ארט]. כי הוה קאים איניש על אמבוניא דסדום לא הוה יכיל למחזי ארעא מן חיליהון דאילניא פי' בלע"ז מיר"לי כמו אמבונאה דשורא זה בויקרא רבה והוא ישקיט ובריש אחרי מות: (אמר בנימין פי' בלשון יוני מקום גבוה ונשפה ובנסחאות שלנו כתוב אילניא):
אמגוזא [נום]. ופלגו אמגוזא בגמרא דהפעוטות פירוש אגוז ממש:
אמגושא [צויברער]. ההוא אמגושא דהוה מחטט שכבי (ב"ב נח), בגמרא דהוה מעמיד בהמה פי' עכו"ם מכשף שהיה מפשיט המתים. פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה (במ"ק יח) פי' אמגושי כמו אותו אמגושא (בשבת עה) דגרסינן רב ושמואל חד אמר חרשי הוא והוא מכשף שכן בלשון יון ובלע"ז קורין למכשף מאגו להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות וחד אמר גידופי והיינו כופר בעיקר ולהכי יוצא ליאור שאמר לי יאורי ואני עשיתיני ואמגושא הוא כמו מגושא והנם בערך מגוש:
אמד [אבשעצין]. הרוח שפיזרה את העמרים אומדין אותה (פיאה פ"ה) באומד חמש סאין גדולין (בפרק שני דתמיד). אל תרבה לעשר אומדות (בפרק קמא דאבות). עמד והלך בשוק אומדין אותו (בגיטין עב) (מנחות נד) אבא אלעזר בן גמליאל אומר ונחשב לכם תרומתכם אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה פי' שנותן עיניו מצד זה של גורן ואוכל מצד אחר ויכול לאמוד בדעתו כמה סאין יש בו כך תרומת מעשר שנותן הלוי ניטלת באומד ובמחשבה הא דאמיד הא דלא אמיד (ב"ב ח) בגמרא דכמה יהא בעיר אי אמיד כייפינן ליה (בכתובות מט) בגמרא דהאב אינו חייב. אמר ליה אי אמידא לך עשה כפירושה (ב"ב נב) בגמרא דולא לאשה כלום אם היא עשירה דאית לה כי הני כיפי עשה כפירושה:
אמדלא [לייטר]. דרגא דאמדלא לא מנחיה אדיקלא (שבת קנה) פירוש סולם העשוי לעלות בו בערסל והיא שכתוב כמלונה במקשה והוא מלונה לשומרי פירות ודקדק רב אשי מזו ההלכה שאסור להניח הסולם על הדקל ולעלות בו שנמצא משתמש בצידי האילן ואסור ופירוש שאם יחקוק באילן ויניח באותה חקיקה גוזאי שהן עצים ויניח באותן העצים הסולם נמצא הסולם נתון בעצים כעין הכלכלה ביתד שרי וגם אסור להניח רגליו העולה באותו סולם בעצים הנעוצים באילן מפני מעלות הסולם והן שליבותיו שהן ודאי צדדי צדדין:
אמייגטון [אווייכר שטיין וואס מען ציהט אויס איהם פעדם אונוועבט דרויס אליינוואנד דיא אין פייאר גרייניגט ווירד, אונ ווירד קיינמאל ניכט פאר ברענט, דער שטיין הייסט אסבעסט]. במדרש שיר השירים בפסקא נפת תטופנה צא ולמד מן אמיינטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור פירוש בלשון יוני ורומי מין אבן הנטוית ונארגת לבגד ובהיותה מלוכלכת מגהצים אותה באור:
אומוליגין [פרשרייבונג. בשטעטיגונגס שריפט]. ירושלמי דמועד קטן פרק ואלו מגלחין שוברים אומוליגין ובפרק הכותב בכתובות איתרב אימולוגיא פירוש בלשון יוני שטר הודאה והסכמה:
אמלין [מאנטל]. תרגום בגלומי תכלת ורקמה אמלין דזהוריתא:
אמלתרא [באלקן, דיא דעק פון דער שטוב]. (ערובין ג) אלא מעתה לא תהני ליה אמלתר' ובמדות בפרק המזבח חמש אמלתראות של מילת היו שם פירשו בגמרא מאי אמלתר' חמא בריה דרבה אמר קיני. פירוש קורה ועליה כמין קיני העופות לקנן עליהן כעין הא דכתיב קנים תעשה את התבה במערבא אמרי פיסקי דארזא פיר' לוח ארז רחבה ארבעה טפחים. פ"א קיני הן לוחים שעשויין תחת הקורה ועשויין כצורת הקן עושין להם פתחים קטנים מן הגואזא כדי לנאות בהן הפתחים ופעמים שם צפרים יקננו. פיסקי דארזא קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין עד שמגיעין לצדו של פתח וכן מצדו האח' ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים אמה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מלתרא קורות גדולות מונחות באמצע התקרה):
אמם [פארם]. מנעל שעל גבי האמום (שבת קמא) ובפ"ד מיתות ובכלים פר' כ"ו הכדור והאמום בפרק כ"ג דכלים. פירוש אמום דפוס של מנעל. אמום של גודלי מצנפות. אמום של עושי טבעות בכלים בפרק כל כלי עץ אמום פורמ"א בלעז וגודלי מצנפת עושין להן צורת ראש אדם וגודלין עליה המצנפת כדי לראות אם היא נאה ואחר כך משימה על ראשו ואמום של עושי טבעות תיכי חלילאתא נעשין כאמום:
אמן (האנדווערקער, מייסטר, באלבירער). האומנין קורין בראש האילן (ברכות יז) לא יעשה עמו באומן (נדרים מא) פירוש המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנית מלאכת חפירה לבעל הבית שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפא את הארץ ונוחה הוא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנו' חבירו (מכות כד) מפני שמאמן את ידו (שבת קג) פירוש מלמד ידו אומנות וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן מרגיל ידו לאותו מלאכה שכן מנהג מרקעי פחי' כשמניחי' המס על הסדין מכים תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולדברי רשב"ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא. מורייס אומן (ע"ז לד) תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמליאל אף חילק אומן פירוש מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גוי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו. חילק אומן דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשוי למכור לישראל אין מערב בו מין טמא דלא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור פי' פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור ויש ששונין מורייס אומן פירוש השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקו' דגים וחלק אחד מלח ופי' מורייס אומן המתמצה מן הכלי דיוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר ששמנן של דגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדגים ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין לחזקם. אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ אומנין בנין חרכי קטונדס בירוש' הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא (ב"ב כ"א) בגמ' דחנות שבחצר (ובשבת קנ) פי' שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן (בשבת קלג) אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה וכן ספר מתא פירו' לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. אחספא דאומנא (גיטין סט) קרנא דאומנא. (מכות י) פירוש קרן של מקיז דם (אמר בנימין לשון מקרא זה מעשה ידי אמן): [הפלאה שבערכין]אמן א' כו' שתלא טבחא ואומנא (בב"ב דף כ"א. ובב"מ פ' המקבל דף ק"ט): פי' שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו פי' שתלא נוטע כרמו למחצה וכתבו תוס' וא"ת מאי פסידא איכא אי יפסיד ישלם וי"ל דאין זה מפסיד אלא שפושע שאין הנטיעות גדילות כמו שהיו ראויות לגדל ע"כ אמנם הנימוקי יוסף כתב בזה"ל שתלא שהוא הנוטע כרמים אע"ג שמשלם הנטיעות שפשע בהן אינו משלם הריוח שהיה לו אם גדלו והצליחו עכ"ל ולפי מה שביאר לנו הערוך דלא ידע למשתל ויבשו נטיעותיו עולה השמועה יפה (דלהכי פטור מלשלם דלא מיקרי פושע אלא שוגג או אנוס שסבור היה שידע. וכן אפשר דמיירי בטבח שקלקל דפטור מלשלם): שם וכן ספר מתא פי' לבלר שכותב שטרות העיר כו' (בב"ב כ"א). פי' רש"י אומנא מקיז דם ע' בד"ה פסידא דלא הדר כו' וכן הוא להדיא בפירוש רש"י באלפס וכן פי' הנ"י בזה"ל אם הקיז וחלה אינו משלם לו צער חליו: (ודברי הנ"י צ"ע דמשמע מדבריו שאם היה המקיז מחויב לשלם דמי חליו לא מסלקינן ליה כמו שמבואר לעיל בשתלא (ותמוה טובא דאטו בשביל ממון של מקיז יסביל הניקז צער וסכנה) ודע דבב"מ (ק"ט). פי' רש"י אומנא מוהל תינוקות. בהך ענין עצמו שתלא טבחא ואומנא. וצריך ישוב קצת (ובטור וש"ע ר"מ סימן ש"ו סעיף ח') כתב והמקיז דם שחבל כו' צריכין לומר דפי' בהך אומנא מקיז דם ולא ידעתי למה לא כתבו גם כן מוהל. ובפי' רש"י עצמו בב"מ הנזכר. ודע עוד (בסנהדרין י"ז) פי' רש"י ד"ה אומן מקיז דם. ועל ענין רופא הנזכר שם בסנהדרין פי' רש"י מוהל תינוקות:
אמן אין עונים אמן יתומה (ברכות מח) קשיא ליה לרבינו ניסים ז"ל אהא דגרסינן בהחליל כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין ועונין אמן יתומה ופריק הא דתניא אין עונין אמן יתומה מפרשי בני מערבא שעל מי שחייב באותה ברכה קאמר ובענייתו אמן יצא ידי חובתו וצריך שישמע הברכה ואחר כך יענה אמן והא דעונין אמן במניפת הסודרין בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן וכך מפורש בגמ' דסוכה דבני מערבא בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה ועומד אחד מהן לקרות בתורה והיה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן (ובברכות נה) אי זו היא אמן יתומה רב הונא אמר הן הן דמחייב לברכה ולא ידע מה הוא עני. רב כהן צדק גאון אמר חייבין הציבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואחר כך יענה אמן כי העונה אמן ולא שמע הברכה היא אמן יתומה. חטופה שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. קטופה שפסק אמן לשנים: [הפלאה שבערכין]אמן ב' אין עונין אמן יתומה (ברכות מ"ז). קשיא ליה לרבינו אהא דגרסינן (בהחליל דף נ"א) בביהכ"נ בסילקי גדולה שהיתה באלכסנדריא של מצרים וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין כו' עכ"ל הביאו תוס' (בסוכה נ"א). בד"ה וכיון שהגיע כו' בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בפ' ג' שאכלו אין עונין אמן יתומה כו' ע"ש ותוס' כתבו עוד יש לומר דיודעים היו לכוון סדר הברכות שזו אחר זו במנין שמונין כסדרן עכ"ל וכן כתבו תוס' (בברכות מ"ז): כמכוון הוה ע"ש:
אמן [עק, זייט] ונותנין פיאה מכל אומן ואומן בפאה (בפרק הפיאה ניתנית) הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן (בבא מציעא צא) פירוש מאומן לאומן משורה לשורה והן אציתא דהשותפין תרגום ירושלמי פאת שדך אומנים אחריא תרגום ירושלמי פאת ראשכם אומניא דרישיכון: [הפלאה שבערכין]אמן ג' ונותנין פיאה מכל אומן כו' ע' לעיל ערך אוון:
אמן [אוף ציהן]. האגוזים שאמנן (עוקצים בפרק זיתים שכבשן) פירוש אמנן קיבצם ויש ששונין האגוזים שחמרן והבצלים שעמרן ופיר' חמרן כמו חמרים עמרן כמו כי קבצם כעמיר גורנה:
אמון [גרוס גצוגן, אוף גצוגן]. התיטבי מנוא אמן תרגום האת טבא מאלכסנדריא רבתא. בנחום בבראשית רבה פירש אמון בד' עניינין אמון פדגוג אמון מוצנע אמון מכוסה אמון רבתי:
אמנה [גלויבווירדיקייט, עהייליכקייט] היו דברינו (בב"ב מט) שטר אמנה (בכתובות יט) (ובגיטין יט) הנושא והנותן באמנה (בב"מ נא) אמנה ביני לבינו (בכתובות פז) עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים (ב"מ סג) (ובב"ק קב) פירוש שטר אמנה כתוב לי שטר חוב על עצמך והאמן לי עד זמן פלוני ואתן לך הממון. פירוש אמנה היו דברינו מר בר רב אשי אמר אפי' מעידין עידי מודעא עדות על פה מגו דאי בעו כתבי למודעא השתא נאמנין ומרעי ליה לשטרא דמקנא מ"ט כיון שמעידין כי אנסיה במכירה כי האי גוונא ניתן ליכתב שטר מכירה וכיון שניתן ליכתב נאמנין ולא דמי לשטר אמנה דשטר אמנה לא כתבי אנשי וכיון שלא ניתן ליכתב אף על גב דאמרי עדי השטר אמנה היו הדברים ביניהן אין נאמנין דק"ל כוותיה. פי' הנושא ונותן באמנה וכו' באמונה כגון שאמר לו אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך כך וכך אמרו חכמים כגון זה אם קנה י' יריעות בי' דינרים ויש בהן שאין שוות דינר אלא פחות ויש ששוות יותר מדינר לא יחשוב הרעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינר ויחשוב לי כל אחת בדינר והיפו' בשומתם לפי ששוות יותר מדינר אלא או כולם באמונה או כולם בשומא ואם יחשבם לו באמונה מעלה לו יתר על הריוח שנתרצה לתת לו שכר כתף ושכר חמר ושכר פונדק וכוללם בדמי הקנייה כי אלו כולם על דמי הסחורה הן חשובין אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם בעל הסחורה. עושין אמנה בפירות פי' דמוכר כשעומד באמונתו ונותן לקונה חטים כשהתנה עמו אע"פ ששוות עכשיו יותר ויותר אבל נתן לו מעות כמו ששוה עכשיו לא יטול מפני מראית העין וזה אין עושין אמנה בדמים:
אמנה [דער נאמן פון אבארג אין דעם לבנון] עד הנהר ועד אמנה בפרק שלש ארצות (בשביעית) כמו תשורי מראש אמנה:
אומיניא [אייניגקייט] (עיין ערך הומניא):
אומנוס [דער נאמן פון אבארג אין ארץ ישראל]. תרגום ירושלמי מהר ההר מטוורוס אומנוס):
אמפליא [וואלני זאקן] חלצה באמפליא חליצתה פסולה (יבמות קא) אמפליא ופימלניא. ס"א אנפליא (כלים פרק הבגד מטמא) פירשו בגמרא דמצות חליצה כאן באמפליא של בגד כאן באמפליא של עור והן מנעלים קטנים שחופין את רוב הרגל ורבי מצליח פירש עור הוא ועושין אותו בארץ ספרד מכניסין בו רגליהן ומגיע עד הקרסולים וכשהן מבגד צמר נקראו עדילירין בלישנא דרבנן ובלע"ז פי"דולי (אמר בנימין פירוש בל' רומי מנעלים של צמר שוע ופעמים מחפים הצמר בעור):
אמפומיות [פענסטר]. בברייתא דרבי אליעזר פרק מ"ב וחלונות אמפומיות בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו פי' חלונות פתוחות מצד לצד:
אמפר [קויפמאן]. ולטושים ולאומים תרגום אמפורין ורישי אומין וכן בב"ר (אמר בנימין פי' בלשון יוני סוחרים):
אמפרטור [קייזר]. מדרש איכה פסקא היו צריה לראש ביבי דומיני אמפרטור פי' בל' רומי תחיה אדון מושל ובל' זה היו נוהגין ליתן שלום לקיסר):
אמץ [צודריקן דיא אויגן]. אין מאמצין את המת וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים (שבת קנא) פירוש סותמין עיני המת לאחר המיתה כדי שלא יהו עיניו פתוחות כענין שנאמר ויוסף ישית ידו על עיניך (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב מעמץ): [הפלאה שבערכין]אמץ א' בשבת (דף קנ"א): אין מאמצין את המת כו' עכ"ל במשנה שבגמ' אית' מעצמין. ובמשנה שבמשניות איתא מעמצין וכ' התוי"ט כמו עוצם עיניו והרי במקרא עצמו מלות הפוכות כמו כבש כשב ודע דלעיל (בשבת ע"ז). איבעיא להו מאמצין או מעמצין אמר ר"ח ב"א אמר ר"י ועוצם עיניו מראות ברע. משמע דלא כגירסא שבמשנה שבגמ' אלא כנוסח המשנה שבמשניות. וכתבתיו בתיקוני כלי שרת:
אמץ [רוה פלייש]. בר אווזא דחזי לאומצא (שבת קכח) אי בעי למיכל באומצא שפיר דמי (חולין קיג) המעלה את העוף פי' להאכל נא. אומצא ביעי ומזירקא (בחולין צג) נוהג בשליל (בפסחים עד) פי' אומצא דאסמיק חתיכה של בשר שהאדימה חתכיה ומלחיה אפילו לבשל בקדרה מותר שפדה בשפודא מידב דייב אחתיה אגומרי מישב שייב וכן הלכתא פירוש ביעי בצים בקרמייהו חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה שריין תלנהו בשפודא שרו מידב דייבן אחתינהו אגומרי מישב שייבן ושרו (אמר בנימין פי' בלשון יוני בשר נא): [הפלאה שבערכין]אמץ ב' בר אווזא דחזי לאומצא (שבת דף קכ"ח). עכ"ל לאומצא כשהוא חי אוכלין אותו בלא מלח רש"י. (ובשבת קמ"ב): אנח סכינא אבר יונה למה לי' הא חזי לאומצא: פי' רש"י לאוכלו חי בשבת שיש בני אדם שדעתן יפה ואוכלין בשר חי וקורין אותו אומצא עכ"ל. וז"ל רש"י (חולין נ"ט): באומצא אינו צלוי כל כך בתנור אלא מולחו מאוד וצולהו כל דהו על הגחלים:
אמצע [דיא מיט]. (פרק שבעת ימים דיומא דף י"ו ר' יהודה אומר המזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה פירוש בלשון יוני תוך וחצי (עיין ערך מצע):
אמקסירוס [האלב פערדארט]. מדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר ונעשה נבוכדנצר אימקסירוס פי' בלשון יוני חציו שרוף):
אמר [לעמלי, ציג, שעפלי]. (ר"ה יח) מאי כבני מרון כבני אימרנא פי' כבני כבשים העוברים על ידי מונה. כאימרא כדירים כעצים כמזבח כהיכל כירושלים (נדרים ט) (ובקדושין נד) בגמ' דהמקדש במזיד קידש פירוש הנודר בדבר ואמר הרי הוא עלי כאימרא ככבש של תמיד שהוא עולה כדירים כדיר של בהמות של קרבנות אי כעצים של מערכה או כאשים של עולות הרי זה נדר כקרבן כירושלים פליגי בה תרי תנאי אליבא דרבי יהודה יש תנא שאומר כירושלים מקודשת היא כמזבח וכיוצא בו ויש שאומרין אין קדושה לירושלים (אמר בנימין תרגום כל שה כל אימר): [הפלאה שבערכין]אמר א' (בב"מ דף ע"ו): איקר עבידתא ואימרו פועלים זל עבידתא ואימרי בעל הבית כו' לפנינו איתא אימרא. וז"ל רש"י לשון כעת במרום תמריא (איוב ל״ט:י״ח) ועיין ברש"י באיוב שכתב ובלשון גמרא אימראי משמע כגירסת הערוך:
אמר [שטאלץ ווערען]. אמראי בקתא לבקא (בחולין כח) אייקר עבידתא ואימרו פועלים דזל עבידתא ואימרי בעל הבית (בב"מ בריש גמרא דהשוכר הפועלים): ומלשון זה מאי אימרייך בערך אמריא: [הפלאה שבערכין]אמר ב' (שבת ק"ה). על הגס ועל האימרא פירוש רב האי על הגס מקום מעוקה כו' על האימרא ציור כו' עכ"ל ורש"י פי' על הגס. ארוג הרבה: על האימרא. תחילת הבגד שאורגין בו כו' עיין שם (ובברכות ו'):
אמר [זוים, פראנז, שעהן קלייד]. במה שמש משה כל ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא (בתענית יא) ובגמ' דנודות הגוים (בע"ז לד) על פי מדותיו תרגום של אומריה דלבושיה. כל שאין יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו בפרק משקין בגמרא דההדיוט חלוק לבן שאין בו אימרא ופי' אלו בני אדם חשובין כשתופרין את הבגד מחפין את התפר בבגד נאה בארגמן. על הגס ועל האימרא (שבת קה) פי' רב האי על הגס הוא מקום מעוקם כמין גמ"א יונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא כמו סימן או על האימרא או על הציור כלומר שמציירים בבגד כשהוא אורגו כמין אותיות שנמצא כמו כותב וכן פי' (חגיגה ג) את ה' האמרת חטיבה אחת בעולם ציור א' בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו וכן פי' חטובות אטון מצרים מצוירין בחוטי מצרים ותרגום מיתריהם אטוניהון. בצע אמרתו בצע פורפירא במגלת איכה ובפסיקתא דאיכא פורפירא ארגמן. ובויקרא רבה והוא עד פרשה אל תהי עד חמס בצע אמרתו פשורי מפשר ר' יעקב דכפר חנן אמר בזע פורפירא. כולהו שרו ואסרי אימרא בחד זימנא בחלק בענין משיח פי' כולם מתירים הקשרין שעל מכותיהן ביחד ואח"כ קושרין כל אחד ואחד בפני עצמו איהו שרי חד וקטר חד כלומר מתיר נגע א' וקושרו וכן לכל אחד ואחד ואינו מתיר כל הנגעין ביחד אי בעיין לי לגאולה אהיה מזומן ולא אתעכב עד שאקשרם כולם:
אמר [איין חיה אודר בהמה וואס איז צווישן מענשן] בב"ר ויותר יעקב לבדו למלך שהיה לו כלב אגריאון ואריה אימורין שומע הקול אימורין, בפסקא דהחדש. לעתיד לבא עושה הקב"ה את הבהמה ואת החיה כולן אימרי' ועושה שלום ביניהן ואין מזיקין שנא' זאב וטלה ירעו כאחד בהגדת ילמדנו בפרשת בראשית פי' אימירון ביתיי בל' יון בלע"ז דומישטיקו:
אמרי [אוף פיהרונג וויא דיא היידן]. תני תנא בפ' אמוראה בבמה אשה פי' פרק הוא בתוספתא שכל משניות אלו שניות על דרך אמוריים דבר זה יש בו משום דרכי האמורי ודבר זה אין בו:
אמר [זאגן, רעדן] ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מיבעי ליה וכו' (ברכות סד) אמרי בי רב אמרי במערבא אמוראי דפומבדיתא אמוראי דנהרדעא כולן מפורשים (סנהדרין יז) פי' קמאי נקראין תנאין ואותן של אחרי רבי נקראין אמוראין שהן בעלי מימרות לישמטוה לאמוריה מיני' (חולין עד) פי' ניפסקיה ללישניה דכל אמירות בלישנא נאמרות. פ"א לשמטוה לאמוריה ישתקו המתורגמן שמתרגם דברים שדורש שלא כהלכה. לחד נמי תנא אמרו (בכריתות ד) אמרו לו אכלת חלב כדתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וקיימא לן דאפי' בחד (סוכה נד) בג' פרקין בשנה היו כל משמרות שוין באמורי הרגל פי' בגמר' מה שאמור ברגל פי' אמורי הרגלים בקרבנות הרגלים כגון חטאת צבור וכיוצא בהן דתנן בהן נאכלין לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים וכן כל החובות הבאות מחמת הרגל ברגל אבל עולות דגבוה ננהו והיינו מה שאמור ברגל ולמה שמם אמורים מפורש בערך מר:
אמר [די קינדר פון גרוסי לייט וואס דער קעניג האלט בייא זיך פאר אזיכר הייט דאס זייערי עלטרן זאלן איהם גטרייא בלייבן] במגלת איכה בני אשפתו תרגום בני אימוריי שהן תמורות של אבותיהן (אמר בנימין פי' בלשון יוני בני שרים נתוני' לערבון למלך שלא ימרדו בו והם נקראים בני אמרנא ובני מרון העוברים מדי זמן בזמן לפני המלך ובני אפוכי אנשים חשובים אשר נשבו במלחמ' והם נעצרים ולכודים):
אמר [קערקר מייסטר, וועכטר]. תרגום קול נוגש קל אמוראה:
אימרא [שלעכטר טאג]. ירושלמי דע"ז פרק לפני אידיהן מלני אימרא פי' בלשון יון שחור יום כלומר יום שאירע בו צרה גדולה:
אימרא [שטאלץ ווערן]. אזלא לבי נשא (במציעא סט) מאי אימרייך דאימרת פי' מי הכעיסך:
אמרכל [פאר שטעהר]. בגמ' דכל התדיר בכהן משיח וחתניהן אמרכלין (בפסחים כז) אין פוחתין מג' גיזברין וז' אמרכלין (בשקלים ח') ובריש גמ' דתמיד. ס"א מרכולין שומרי הסף תרגום אמרכלי ונשיא נשיאי הלוי תרגום ואמרכליא ירושלמי בפרק המצניע. בתוספת שקלים בפרק איזהו אמרכל שהוא אמר על הכל:
אמרפל [פארשטעהר]. בערך אספרון:
אמש [געסטרן. פאריגע נאכט]. בטלתם תמיד של בין הערבים (בעירובין סג) (וסנהדרין מד) (מגילה ג) פי' שלא הקים המשכן אותו הלילה ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותו הלילה בתשמיש המטה דגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויים חוץ ממקומן פי' חוץ ממשכן ישראל אסורין בתשמיש המטה:
אמת [וואהרהייט]. אמת תפשוה להאי (בברכות טו) פירוש דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו כדרך ששיחת המלה אוחזת השוטי' כדאמרי' במי שאחזו קורדיקוס ודילמא שיחה דלאו נקטיה אי נמי דהין הין נקטיה. באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין. באמת אמרו האשה החוגרת בסינר (בשבת צב) (בבא מציעא ס) כל באמת הלכה למשה מסיני (בסוף פרק הזהב בגמ') באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו אמר רבי אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא. ובפ' קמא דירושלמי בשבת ובפרק שני בכלאים אמת מלבנן לבוני. (בשבת קד) פי' חמת רחב מלמטה כמו לבינה שקר כל אות אחדא כרעא קאי: [הפלאה שבערכין]אמת אמת תפסיה להאי (ברכות י"ד) פי' דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו כו' עכ"ל לפנינו אית' שיחיא פי' רש"י חולי של שיגעון וכו': שם (בב"מ דף ס') כל באמת הלכה למשה מסיני כו' א"ר אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא עכ"ל (במשנה א' פ"ב דתרומות) באמת אמרו העגול של דבילה כתב הרב מברטנורה בזה"ל כל היכא דתנינן באמת אמרו כאלו היא הלכה למשה מסיני אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני שהרי (בפ"ק דשבת) שנינו באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קורין ומדרבנן היא עכ"ל וקצת צ"ע שלא כתב הרב כן במקודם (בפ"ב דכלאים במשנה ב'):
אמתה [גרונד, ווארהייט]. של תורה בסוף (מגילה יו) פירוש לכן כתיב ואמת ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה פי' כמזוזה שהיא אמיתה של תורה כדגרסינן (במנחות לב) אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ועוד שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. ורבנן היכי אמרי אמר רבי יצחק אמר ר' אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שהוא אמת לא כזבו בו (ביומא סט) פי' ורבנן ירמיה ודניאל היכי עבוד שלא אמרו גבור ונורא לא כזבו ולא רצו לומר בו אלא אמת:
אמיתא [מינץ]. וכן באמיתא וכן בפיגם (בשבת קכח) ס"א מיניתא והוא בערך מם פירוש בלע"ז מינט"א כמשמעו:
אמתו [דאס מענליכע גליד]. תשובה לרב האי וענין האוחז באמתו וששאלתם הא דאמור רבנן ברבינו הקדוש שלא הכניס ידו למטה מאבנטו היכי מפרשים בקינוח ובמילי אחריני היכי עביד בין הא ובין ההיא דר' טרפון דמתרצא הכי ר"ט אמר כל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ א"ל לר"ט ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר להן לאו אמר ליה והלא כריסו נבקעת א"ל מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת כבר מוקמינן שלא בשעת קינוח ובשעת קינוח בצרור ובחרס שפיר דמי אבל במים אינו צריך ליגע ועוד. שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלית עבה דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ותנא בד"א לענין שכב' זרע אם בא לבדוק עצמו בצרור ובחרס בודק אבל במטלית לא והתניא בודק עצמו במטלית ובכל דבר שירצה כדאמר אביי במטלית עבה הכא נמי במטלית עבה ודברים הללו מבפני' אבל מבחוץ לית לן בה וכל כך למה מפני החימום שלא יבא לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה ועוד מוקמינן בפנוי אבל נשוי שאני שיש לו פת בסלו ולא במהרה יבא לידי חימום. כמה מדה זו שמואל ורב יהודה הוו קיימי על איגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדע' א"ל רב יהודה צרי' אני להשתין מים א"ל שיננא אחוז באמה והשתן לחוץ ומקשינן והיכי אמר ליה הכי והתניא אמר רבי אליעזר כל האוחז באמה ומשתין מים מבי' מבול לעולם ופרקינן בה כמה פירוקין וכולהו איתנהו בחד מינייהו איבעית אימא נשוי שאני דאמר רב נחמן ואם היה נשוי מותר. ויש אומרים כך אמר שמואל לרב יהודה שיננא בתמיהה אתה שיודע המשנה בעל פה תאמר לי כך אחוז באמה והשתן מים לחוץ כלומר אם תעשה כך תצא מן כבודך:
אמתלא [נעבן, אורזאך] אי זו היא אמתלא (גיטין פח) (כתובות כב) פי' בגמרא דסוף גיטין רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין. אמתלא כלומר יש פנים לדבר שיצא עליה קול שהוא מקודשת כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו' (בכתובות כב) בגמרא דהאשה שאמרה אשת איש הייתי עד כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא תאמר שכל אמתל' צרי' הדבר להשמע ולהאמר אלא אם כן יש לו מקום שנראה הדבר שיש שם אמתלא כגון זה המעשה וכי בעבורו יצא הקול אע"פ שלא נשמע אמתלא בהדיא אמתלא היא ובלבד שלא יהא שם אמתלא דבעינן אמתלא להשמע בהדיא ופריק אימא ובלבד שלא יהא שם אמתלא וסייעתא דסייעיה רב כהנא לא קמא ולא דמיא לנתקדשה ואחר כך בא בעלה וכו' למקום אמתלא וכיון דמקשי ומפרק עד דרב זביד ש"מ הלכתא כוותיה:
אמתנטין [שטאם פאמיליע] בילמדנו אספה לי שבעים איש למה שבעים כנגד אמתנטין של ישראל של שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה ס"א אפתנטין:
אן [נישט] אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (בכתובות מג) (ובקדושין ד) בכסף מנא לן שהיא לאב שנאמר ויצאה חנם אין כסף מכדי כתיב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע אין כסף דכתב רחמנא למה לי אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה פירוש כשם שיצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה ואקשינן והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו ברשותו כלום ויציאתה מרשוב האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה ופרקינן מיהא מהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי"א מהכרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותו דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביוד ולא כתב אן חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וההין יש כסף לאדון אחר ומנו אב וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל אין לה עיין עליה הנה דרש כיוצא בזה לאו והין אין לה זרע כשר יש לה זרע פסול אין לו עיין עליה אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל וק"ל. אין לו מוח בקדקדו (ביבמות ט) (ובמנחות פ) בשתיהן רבי אומר לו ללוי אין מוסיפין על המדות יותר משתות (בב"ב כ) וכן כל המימר' (במנחות טו) ה' סאין ירושלמיו' שהן ששה מדבריות ומסקנא מנה מאתן וארבעים הוו כיצד עשרים שקלים כ"ה שקלים חמשה עשר שקלים הא ששים שקלים וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר' דינר והסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין. אין מלכות נוגעת בחברת' כמלא נימא (בברכות נ) פירוש שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכו' לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד (נדה ז) (סוטה י) בגמרא דאבשלום אין לו בן בעבור הזכיר שמו ולא הוי ליה בנין והכתיב ויולדו לאבשלום ב' בנים ובת אחת אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות: [הפלאה שבערכין]אן א' כו' (בכתובות דף מו ובקידושין דף ג' ודף ד') אין כסף לאדון זה וכו' וזרע אין וכו' עיין עלה וכו' עכ"ל עיין לעיל ערך עיין בס"ד:
אן [אוער] מפיקנא לך ר' יעקב מאונך (ביבמות ס) מפיקנא לך רב חיננא מאונך (ב"ב בר"פ הספינה) פי' אם אינך מקשיב לדברי אלה נתלה אתה ברב חיננא משמתנא לך עד שתסיר דברי רב חיננא ולא תהיה מטה אזנך לדבריו. פירוש אחר אני מיסרך שלא תזכיר שמו לעולם (אמר בנימין מאונך כמו מאודנך ואות דל"ת מובלעת): [הפלאה שבערכין]אן ב' (חולין דף מ"ו) אוני דסריכן להדדי פי' רבינו חננאל שלא כסדרן קבלה רב מפי רב אפילו סריכי תרי אוני להדדי באמצע ועיקרן מיפרקי מהדדי טרפה וכל שכן אם דבוקות כו' הראשונה עם השלישית דודאי טרפה עכ"ל וז"ל תוס' כתב הערוך קבלה בשם ר"ח כו' והרבה תמה רבינו יהודה על קבלת ר"ח. וכתב שלא מצא בכל הלכות טרפות של רבותיו שראה שום חילוק בין מיפרקי מעיקרו ללא מיפרקי. וע"ש בתוס': עוד שם באותו אות והגאונים כתבו כיון דחדא סריכה על חבירת' היא מרביצ' ומרבעת' וכו' עכ"ל. ז"ל תוס' (ע"ז מו) בד"ה היינו רביתייהו על פ' הקונט' דפי' דהסירכא מחמת נקב היא באה קשה וכו' אבל ר"ח פירש רביתייהו כמו מרבעיתייהו כלו' היינו דרך רביעתו. והיה נרא' לפרש דרגילה הסירכא לבא בכל מקום בריאה בלא נקב וכו':
אן [דיא לעפלך אין דר לונג] אוני דסריכן להדדי (חולין מו) פירש ר"ח שלא כסדרן קבלה רב מפי רבי אפילו סריכי תרתי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי טרפה וכל שכן אם דבוקות זו על גבי זו הראשונה עם השלישית דודאי טרפה והגאונים כתבו כיון דחדא צריכא על חברתא היה מרביצה ומרבעתה ולא אכפת לו בהאי פירכא דהיינו רבועיתיהו וכד איתא לבהמה בחייה אפילו בדלא סריכן דחקן אהדדי וכשרה:
אן [איך] אני והוא הושיעה נא (בסוכה מה) פירוש הדברים אמורים כדכתיב בכל צרתם לו צר ומפורשין במגילת איכה בסוף גדע בחרי אף אמר הקב"ה כבר נשבעתי לבני עמו אנכי בצרה בדין הוא שאהא עמהם בצרה הה"ד השיב אחור ימינו ואמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ובסוף גילה לדניאל הה"ד ותעמוד לגורלך לקץ הימין עד קץ נתתי לימיני כל זמן שימיני משועבדת בני משועבדים גאלתי ימיני גאלתי בני הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני:
אן [קויף קאנטראקט] כותבין עליו אונו ואפילו בשבת בגמרא דרבי מאיר אמר (דקדושין ו) בד"א בשלא כתב עליו אונו וכו' זהו שחרורו. (ובב"ב קנד) אונות ושטרות יוצאות על שמו (בבא בתרא נב) בבראשית רבה בוהארץ היתה תהו ובהו באוני אחד ובטימי אחד. בפסיקתא דר"ה ובתרגום ירושלמי בנפתלי אילה שלוחה אוניתא דחקלא פירו' אונו שטר המכר בלשון יון נקרא שטר אונו:
אן [דער טרויערנער] האונן והמפקח עליו את הגל (בפסחים צ) אנינות לילה לא שמיה אנינות (בזבחי' צט) פירוש לא אכלתי באוני ממנו ראשית אונו בגמרא (דנדה כג) ומפרשינן מי שלבו דוה עליו אם ימות הרי זה בכור לאפוקי מין בהמה חיה ועוף דאין לבו דוה עליו אם ימות:
אן [וויא] תרגום איה שרה אן שרה:
אין [יא. אוב. נישט] תרגום ירושלמי של אם אין אין אין ואינו מלה מורגלת בתלמוד כמו אם הוא בתמיה או כמו לא היא:
אינא [יענע] תרגום של הוא שונא בצע יאריך ימים ואינא דשני טולמיא ובלשון רבים בדניאל די מלכיא איטן ובירושלמי בכורים פ' תרומה והבכורים דנון מרין פירוש דאינון אמרי ובלשון נקבה אינין:
אנבא [דיא ניס וואס זענן אין דיא האר] ת"ש אנבא חיה (נזיר לט) מתתזי ליה כי אנבא (בתענית ד' כב) ס"א נבא פי' ביצי כנים כגון הא דר"ג דח' שרצים הטפויים וביצי כנים ופירש רב האי גאון דתעניות הגירסא כך היא כינבא והביא לו דומה אותו דנזיר ואמר שהן ביצי כנים האמורים בשמנה שרצים ויש ששונין יניבא ומפרשים תולעת כדגרסי' בכסוי הדם רבי חייא נפל ליה יניבא בכיתניה וזהו העיקר:
אנבא [פרוכט] בדניאל אנביה שגיא פי' פריו רב:
אנבג [איין קוואטירל] (בבבא בתרא נח) כתיב אפיתתא דקפוטקיא אנבג אנפק אנטל זו היא רביעית של תורה (אמר בנימין עיין ערך נבג):
אנבטאות [ווענט, מויערן] שמות רבה פ' הן אל ישגיב בכחו פי"ב ירד הברד. והיה עשוי אנבטאות אנבטאות המפרש פירש כתלים ואנטיכאות בלשון יוני כתלים וחומות):
אנבל [דאס העמרל וואס איז אין מוטן גלאק] (בזבחים פח) מעיל כולו של תכלת ומביא ע"ב זוגין ובהן ע"ב אנבולין ותולה ל"ו מצד זה ול"ו מצד זה פי' אנבול כמו הזוג והענבול: [הפלאה שבערכין]אנבל (בזבחים דף פח) מעיל כולו של תכלת ומביא ע"ב זוגין ובהם ע"ב אנבלין כו' עכ"ל לפנינו איתא עינבולין:
ארבאות [איין פעקל קליידר] של כלים על כתפיהן (בב"ק קיח) ס"א אנברקלאות תלמוד ירושלמי בהזהב המחליף אמבורקלין באמבורקלין קנה פי' כריכות של יריעות נקראות בל' יון אמבורוק"לין וכן בלעז קורין אותו ברוק"לי ויש שקורין טורגי"לו:
אינגד [ווייניג] מסכת גיטין פ' הניזקין (דף כ"ח) כמה כמה רחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פירוש מעט):
אנגלי [ענגל] ושמים לא זכו בעיניו תרגום ואנגלי מרומא לא זכאן קדמוהי ובני עליון כלכם תרגום היך אנגלי מרומא כלכון מי כמוך באלים ה' תרגום לית בר מינך באנגלי מרומא ה' (אמר בנימין פירו' בלשון יוני ורומי מלאכים):
אנגרא [אקליינע מינץ] (בבא מציעא מו) תרגמה רבי אבא בדינרא ניאקא ואנגרא חד שפסלתו מלכות וחד שפסלתו מדינה (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב אניקא):
אנגרוטינא [שטייער] פירוש מין מס עיין ערך פרובגרון):
אנגריא [שווערע ארבייט, ראבאט] (בנדרים לב) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו. או שנעשית אנגריא (במציעא עא) (וביומא ה) מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא (ובסנהדרין קא) אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה פירוש שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר ליכנס בעיר אלא באותו השער ומשעבדן ומביאי' לה דורון (ובסוטה י) דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה פי' וכל שכן תלמידי חכמים (אמר בנימין בלשון יוני ורומי עבודה נעשית באונס):
אנגכרטים [טרגער]. רבי אליעזר בן רבי שמעון יתמני אנגכרטים והוא מפיק עובדיה בפסיקת' דויהי בשלח פירוש כתף והיה סובל כל דבר על כתיפו כמו אגרטים דויקח קרח בילמדנו:
אנגרון [זא וויא] (ערך שלפני זה). כנגר ותורייקי (בשבת קט) פי' מים של אותו עשב הנקרא כנגר ואמרינן שכנגר הן פקועות (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מין מרק מזוג ביין וציר והוא נאכל וגם מועיל נגד סם המות:
אנדכתרי [בוכשטאבן וואס מען שטעכט אוס מיט אנאדל]. אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדכתרי (בגיטין כ) פירוש אנדכתרי מביאין הוצין וצובעין אותן ומציירין בהן כתב כמו שעושין הישמעאלים במחצלאות כותבין אותיות ונקראות וכגון אם כתב ברקימה או מעשה מחט כגון זה אינו גט:
אגדיסקי [שטייער, איינעהמר, בפרייאט פון שטייער]. אבל אצלוה אנדיסקי סיעתא דשמיא (בבא בתרא נה) פירוש אמר אביי פרדכת מסייע מתא אדם בטל דיתיב בביתיה ולא קא עביד מידעם מסייע בכרגא ולא הזכיר קצבה אלא כל שהוא יכול לסבול וה"מ דבני מתא אצלוה מן מלכותא דלא תבעו יתיה בכסף גולגלתיה אבל אצלוה אנדיסקי שהן בעלי המס המשרתים את עושי המלאכה כי אמרו יודעים אנו שזה בטל ואין עוסק במחיה סיעתא דשמיא היא ופטור מכלום פי' אחר אנדיסקי אם נמצאו בני אדם שאינם מבני המקום ואמרו לשלטון כי זה פרדכת עני הוא ונתרצה השלטון וכתב לו השלטון אנדיסקי שהניח לו המס שעליו אינו נותן לבני העיר כלום:
אנדיפי [דיא שלעף]. רבי יהודה אומר כדי לסוד כלכול רבי נחמיה אמר כדי לסוד אנדיפי (שבת עח) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא פי' כלכול צידע' שקורין בלע"ז פי"נפלי אנדיפי בת צדעא לסוף הפדחת סדין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול פי' אחר צדעא הוא מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים סדין אותו בסיד ונקרא כלכול וסדין מקום אחר דק כמו חוט ונקרא בת צדעא. נראין דברי רבי יהודה במוציא חבוט שהוא הדק לפיכך מרבה השער ודברי רבי נחמיה בביצת הגיר שהו' עב כאבני גיר ואי סלקא דעתך צדעא ובת צדעא אידי ואידי חבוט הוא שצדעא ובת צדעא שניהן זה בצד זה הן כמו שצריך זה חיבוט כך צריך זה חיבוט אלא אמר ר' יצחק מאי אנדיפי פירוש כל הגוף וסלקא דעתך ליטפול כולה ביחד ומתקיף לה רב כהנא וכי אדם עושה מעותיו אנפרות ומאי אנפרות להפסד והכי קאמר וכי אדם עשוי להוציא מעותיו להפסד שיודע שמתה בתו בטיכל' ומוציא מעותיו לאיבוד וטופל אותה כמו שעוש' העכו"ם אלא אמר רב כהנא שנתות לא שסך כל גופו ביחד אלא אבר אבר כעין שנתות כדקאמרת שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל. פירוש אחר שנתות שהוא משים סמנים בכלים למדות ומצייר בתוכן בביצת הגיר רושם: פותא מצח ערעיתא צרעה מן דיליה דא ליה כלומר ממעשיו נשתלם כלומר מידו היתה זאת לו למה הכניס עצמו לדרוש במרכבה:
אנדיקין [בעאמטר, ריכטר]. מדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר לרבות דוכסין ואנדיקין והגמונים פירוש בלשון יון שופטים:
אנדרוגינוס [איין צווייטר דאס הייסט ער איז איין זכר אונ איין נקבה אין איינם] בפרק קמא דבכורים טומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין (חגיגה ב) וביבמות פג) הלכתא כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי ובקדוש ושם מפורשין רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא. הרכבה דתנן בשביעית ר"י ור' שמעון אומר שתי שבתות ומפורשין בפ"ק דר"ה. קושי דתנן (בנדה לו) כמה הוא קושוייה וכו' עד רבי יוסי ור"ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות. קידוש דתנן בכלאים פ"ז המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו ר' יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומיי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה: [הפלאה שבערכין]אנדרוגינוס במוסף (א"ב פי' בל' יוני ורומי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה) עכ"ל וז"ל התי"ט (ביבמות פ"ח מ"ו) כתוב בספר התשבי שהוא מלה יונית אנדרו איש גינוס אשה עכ"ל ולקמן בערך אנתרופא כתב רבינו הערוך אנדרו זכר גינוס נקבה ולכך קורין למי שיש לו זכרות ונקבות אנדרוגינוס ע"ש ולא ידעתי למה לא הביא התי"ט דברי הערוך. וגם על הרב המוסף יש לדקדק קצת אבל עיין במ"ש לקמן בערך הנזכר:
אנדרטא [בילד] אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה (שבת עב ובסנהדרין סג) כי נח נפשיה דרבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטיא (ובמ"ק כה) (ובר"ה כה) דאוקימו בה אנדרטי' פי' אנדרטא צורת איש. וכתוב בתשובות שאלות אנדרטא דכנישתא צלם היה והיו עובדין אותו הפרסיים והקשה ליה מפני מה מצוי בבית הכנסת גזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם עיין אדריאנטוס תרגום בפסוק כורעים ומשתחוים להמן לאנדרטא די הקים בהדיה וסגידין ליה להמן:
אגדרולימוס [איין פעסט, עס גייט ארום אגעפעהרליכי קראנקהייט אונטער מענטשן]. במדבר רבה פרשת ויקח קרח משלח שם לגיונותיו ועושה בם אנדרולמוסיא פירוש בלשון יוני מגפת אנשים:
אנדרלמוסיאה [זא וויא ערך שלפני זה]. (בב"ר פרשה כז) ויהי נח בן חמש מאות שנה אמר ר' שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולימוסיה באה לעולם והורגת את היפים ואת הרעים. ובויקרא רבה בסוף תזריע פי' אנדרולימסיה דבר כמו דרמסיות שבערך דל"ת:
אנדרונא [גרוסי שטוב]. אכסדרה דבי רב כאנדרונ' מעלייתא פירשתי בערך אדרון:
אנדרפתא [דער נאמן פון איין גוויסן פויגל]. אמר רב שבור אנדרפתא שרי פירוז אנדרפתא אסור וסימניך פירוז רשיעא (חולין סב) פירוש כמו נקבת במטיו ראש פרזיו והן הרשעים כן זה אנדרפתא הנקרא פירוז אסור: [הפלאה שבערכין]אנדרפתא (בחולין דף ס"ב) אמר רב כו' פירוש אנדרפתא אסיר וסימנך פירוז רשיעא פי' כמו נקבת במטיו ראש פרזיו והן הרשעים כו' עכ"ל וז"ל רש"י פירוז רשיעא. שם אדם שהיה מוחזק רשע בעיניהם עכ"ל. ולא ניחא לפרש כפי' רבינו דלשיטתי' אזיל שפי' רש"י בקרא דחבקוק (ג' פסוק י"ד) נקבת במטיו ראש פרזיו. ז"ל ראש פרזיו טירותיו כמו (זכריה ב׳:ח׳) פרזות תשב ירושלים. ערי הפרזי (דברים י"ג) אמנם פשטא דקרא סובלת כפי' רבינו ג"כ:
אנחותא [איין קארב]. קוצה לה הימנה חלה ומנחתה בכפישה או באנחות' (נידה ז) הוא נחות דמפורש בערך נון:
איגטיבין [אקרייטיכץ וואס הייסט ענדיוויע]. (כלאים דירושלמי פ"ק) חזרת וחזרת גלים שמעון בריה דר' אבין אמר אנטובין פירוש בלשון יון ורומי מין ירק הנאכל אם לא יטמן תחת הארץ הוא מר ובלשון ישמעאל נקרא הנדיבי):
אנטגרפין [אבשריפט. קאפיע). (בב"ר סא) ויחרד יצחק חרדה אמר ליה אנטיגרפון אמר ליה לא את צריך פירוש כתב הנכתב בקולמוס הנקרא בלע"ז גרפי"או (אמר בנימין תרגום פתשגן הכתב אנטיגרפון וכן בלשון יוני ורומי):
אנטידיקוס [שטאטסאונוואלט. אנקלעגר] בב"ר וירא אלהים אל יעקב משהקב"ה דן את האומות יושב ומדקדק בדין ומאריך ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס ובפסיק' דאיכה אמר רבי לוי מעשה באשה אחת שכבדה לדיין מנורה של כסף והלך אנטידיקוס שלה וכבדו סייח של זהב וכו' עד כפה סייח את המנורה. ובפסיקתא דנחמו אמר להן יוסף לאחיו מה אני נעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואני קובר ועוד אמר אני נעשה אנטידיקוס של הקב"ה הקב"ה מברך ואנא מסייף פירוש בלשון יוני בעל דין ומטה לצד חובה:
אנטוכי [איין שטאט אין ארץ ישראל זיא היישט אנטיאחיא] (גיטין מד) מכרתיהו לפלוני אנטוכי לא יצא לאנטכי שבאנטוכיא יצא תרגום ירושלמי תחת אנטוכיא מהר ההר תתאו לבא חמת אנטוכיא ואת החמתי וית אנטוכי:
אנטיכי [בעקן]. אע"פ שגרופה אין שותין הימנה (שבת מא) ביום טוב אופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי פי' אנטיכי בערך מוליר:
אנטל [איין קוואטירל] אנבג. אנפק. אנטל (בב"ב נט) פירוש שיעור כל אחד ביצה ומחצה וכמו כן שיעור איספרגוס והוא רביעית של תורה. ובסוף ויקרא רבה בפרשת משכיל אל דל בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל דמתמלי ומתרוקן מתרוקן ומתמלי פי' גלגל שמשימין הבנאין על הבנין כשבונין בגובה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשיו למטה וקושרין בשני ראשיו שני כלים ושמם אנטלין המלא עולה והריקן יורד וחוזר חלילה וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד (אמר בנימין פי' בלשון יוני דלי וגם ארמנות להריק מים ממקום עמוק עשוי כוסות כוסות זה מלא וזה רק):
אנטלר [קוראטר. פערוואלטר]. ירושלמי בפרק כהן גדול דן ודנין אותו אמאי וימנה אנטלר הגע עצמך שנפלה שבועה ואנטלר בשבועה פי' בתימה השיבו ואנטלר הוא אפוטרופוס כלומר אפוטרופוס יכול לישבע מיהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר ולא תני במתניתין דנין אותו אלא היכא דאיכא עליה שבועה דאי לא הוה מתמה עליה וכי אית ליה לנתבע למנויי אנטלר אלא מדקא דחי הגע עצמך שנפלה עליו שבועה שמע מינה כדאמרינן הוא: [הפלאה שבערכין]אנטלר ירושלמי בפ' כהן גדול כו' אמאי וימנה אנטלר וכו' ואנטלר בשבועה כו' בתימא כו' ואנטלר הוא אפוטרופוס כלומר אפוטרופוס יכול הוא לישבע מיהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר עכ"ל. הביאו הטור ח"מ סימן קכ"ד. ויש גדולים הרבה חולקין דאין ראיה מכ"ג דנפיש יקריה. ועיין דעת הרב"י בב"י שם וכן פסק בש"ע דהנתבע אין יכול לעשות מורשה:
אנטיניא [אין מאנטל וואס דיא ווייבר וויקלן זיך דער מיט ארום אין באד]. ירושלמי דמועד קטן פרק אלו מגלחין מהו בלנריגש' רבנן דקסרין אמרו אנטיינייא ובפרק בתרא דכלאים גריס אנטוטיך פירוש מטפחות מיוחדות לנשים בהיותם בבית המרחץ:
אנטוס [ווארהאפטיג]. מהו הצדא אמר רבי אבא בר כהנא אנטוס רבי שמואל בר נחמני אמר צדו בסוף ויקרא רבה פרשת מות וחיים ביד לשון (אמר בנימין פי' בלשון יוני אמת ויציב):
אנטיפטר [דער נאמן פון איין שטאט אין אזיא]. נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטיפטרין (בשבת צ) (ובנדה סב) דשבעה סממנין מעבירין על הכתם. (ובגיטין עג) היה הולך מיהודה לגליל הגיע לאנטיפרס פי' אלו שני מקומות הן אלכסנדריא של מצרים וכן תרגום נוא ואנטפטריס עיר שהית' ביהודה כמפורש בגמ' דמי שאחזו: [הפלאה שבערכין]אנטיפטר (בשבת דף צ') נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטריפטרין ע"כ לשונו לפנינו איתא ולא נתר אנפנטרין:
אנטפתא [גובערנער] דקיסרין. בגמרא דאפילו המלך שואל בשלומו בירוש' ובריש ואתחנן בילמדנו אשר מי אל בשמים ובארץ פי' שליט הוא אנטיפתום עושה דבר ומתיירא מן אפירכוס ואפירכוס מן המלך אבל המלך ממי מתיירא אשר מי אל בשמים ובארץ פירוש שליט הוא שתחת איפרכוס והוא שלישי למלך (אמר בנימין פירוש בלשון יוני שר ממונה על מדינה וברומי שני שרים היו נבררים מדי שנה בשנה והמשרה על שכמם והם נקראים איפתוס והמשנים שלהם הנשלחים תחתיהם למדינות נקראים אנטיפתום וכן אנטיקסר משנה לקיסר):
אנטיקיסר [וויצע קייזר] (בב"ר פרשה נד) וה' פקד את שרה מלך יריחו אחד אין ת"ל אחד אלא הוא ואנטיקיסר שלו. ובסוף פרשה מ"ז ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וארא בשלל אדרת שנער אחת רבי חנינא בר יצחק אמר פירפירא בבלא' ומה בבל עבדא הכא אלא כל מלך שלא היה לו שלטון בארץ ישראל אין מלכותו כלום ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו והיה משלח זה לזה כותבות וזה לזה דוריות (אמר בנימין פירוש בלשון יוני משנה לקיסר):
אנטרון [שטיין פפיילד]. ירושלמי דשבת פרק כלל גדול משקע באנטרון משום בונה פירוש בלשון רומי חפירה:
אונין [שניר, בענדר]. (שבת יז) אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור (ושם כו) ובנגעים פ' י"א השתי והערב מטמאין בנגעים מיד רבי יהודה אומר השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו פירוש אונין בלשון מקרא תקוה והוא חוטין כמו את תקות חוט השני (אמר בנימין וכן בלשון יוני):
אניצי [בינטל]. (ב"מ כא) ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן (ובנדרים נט) במשנה פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן בפרק קמא דסוכה פירש פשתן דדייק ונפיץ העומד לטוויה: [הפלאה שבערכין]אניצי (בסוכה דף י"ב): וע"ש בתוס' פילפול ארוך לקיים פי' הערוך (שפי' אניצי פשתן דדייק ונפיץ העומד לטווי עכ"ל) וקצת כתבו ג"כ (בשבת ך"ז) בד"ה אונין ע"ש. אמנם מדבריהם משמע דגרסתם היה בערוך מטוה של פשתן היינו שכבר נטוה. אבל לפי מה דאיתא לפנינו העומד לטוויה נראה דס"ל לרבינו כפי' רש"י (בשבת ובסוכה):
אנייקי [דער נאמן פון אשטאט]. תובל זו אנייקי (יומא י) והוא דגרסינן בע"ז גבינות בית אינייקי:
אנך [איין איידל שטיין ער הייסט אניקס]. וספר תורה אי זה מהן יעשה בסיס לחברו גמרא דקרטסים (ע"ז ח) פירוש בלע"ז כמשמעו אונכינא והוא שוהם בלשון מקרא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי אבן טובה מבהקת כצפורן): [הפלאה שבערכין]אנך (בע"ז דף ח') אנך וספר תורה איזה מהן יעשה בסיס לחבירו עכ"ל לפנינו איתא אינך:
אנלגין [איין טישל וואס מען לערנט דרויף). בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק ואנלגין של ספר ובית הנגר פירוש ספסל שמשימין עליו הספר לקרות בו. פי' אחר כמו נרתק של עור שמכניסין בו הספר (אמר בנימין יתכן פירוש ראשון וכן בלשון יוני):
אנמלין [וויין מיט האניג גמישט]. בפרק רבי אליעזר אומר תולין ועושין אנומלין (בשבת קלט) ס"א יינומילין ופירש' בערך יוד:
אינמירינון [זיסר וויין גמישט מיט גווירץ]. מדרש שיר השירים נרד וכרכום מור אינמירינין פירוש בלשון יוני יין מעורב עם מור ובשמים:
אנונה [גהאלט. לעבנס מיטל] (בב"ר פ"ח) ויאמר אלהים אל אברהם אבל שרה אשתך א"ר יהודה בשם רבי יודן משל לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונה אמר לו המלך אני מבקש לכפול אנונה שלך. ובפר' פ"ח ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו היתה אומרת לו אני חותכת אנונא שלך אמר לה ה' נותן לחם לרעבים. ובויקרא רבה בסוף פרשת אשרי משכיל אל דל בהר סיני ואן היא אנונא גבי מרן דוד הוציא לו ספר תלים והראהו פסוק פזר נתן לאביונים וגו' ועשרים וארבע מתנות אנונים אתנסיב אלו כ"ד מתנות בפרשת אהבת צדק פירוש אנונ' פירנוס ובלעז קורין למאכל הסוס אנונא. ובריש ויקרא רבה יהיב אנינ' ושתיק פירוש יהיב כל מה שצומח בארץ לעניים ושותק (אמר בנימין פי' בלשון רומי מזון וספוק):
אננקי [נויט. ענגשאפט]. בתרגום ירושלמי היא מוצאת שעת אננקי דעני לאננקי פירוש שעת הדחק. (ובב"ר יג) אלה תולדות השמים בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות הוא רפה כמעט ברם הכא התרקיע עמו לשחקים ואם תאמר שהן רפין ת"ל חזקים כראי מוצק רבי שמעון בן לקיש אמר ב"ו מותח בולס אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כמין תרקי' וכן ישנו בריש ברכות ירושלמי (אמר בנימין פירוש בל' יוני דוחק ואונס):
אנס [גצוואונגן]. אין אונס. (בגטין לד) פי' כיון שנתן הגט על תנאי כך וכך כלומר אם לא אבא מכאן עד שלשים יום ונאנס ולא בא וטוען אנוס הייתי ובטל הגט אין ממש בדבר אף על פי שנאנס כיון שלא נתקיים התנאי הגט גט והגירושין גירושין גמורין שאני רבא דאנסי ליה עידניה (בשבת לג) פירשה בערך עידן (ובחולין קלג) וליפריס ידיה אנסי ליה עידניה פי' אביי היה לו חולי ולא היה לו לשהות נקביו והיה מתיירא לעבור לפני התיבה ולפרוש כפיו שמא ידחקוהו נקביו ויבוא לידי כסופא: [הפלאה שבערכין]אנס בחולין בפרק (הזרוע דף קל"ג) גבי אביי דלא הוה פריס ידיה משום דאנסי לי' עידני' פי' אביי היה לו חולי וכו' והיה מתיירא כו' שמא ידחקוהו נקביו כו' עכ"ל. ועי' לקמן ערך עידן פירש לא היו מניחין אותו לעמוד לפני התיבה שהיה לומדם. וצ"ע וכן פי' רש"י בשביל התלמידים לא היה לו פנאי:
אינוס [פירשט. קעניג] דמדין. תרגום ירושלמי כהן מדין פירוש חמור של מדין דבר המתרגם בגנותו שכן בלשון יון קורין לחמור אונוס ובלשון לעז פיל"טין והשאר קורין לו גרודין וכן שמעתי אני מפי ר' משה הנפיסי ז"ל כי כן קורין לחמור אונוס (אמר בנימין פירוש בלשון רומי כבוד):
אנפי [גזיכט]. (תרגום פני משיחך אנפי משיחך):
אנפליא [וואלני זאקן. פילץ שוך]. ופמלני' ומכנסים (בנדרים נה) (ובגיטין כה) קטן ואנפוליא פסולים שני אנפוליאות (בשבת קיט) שני אנפוליאות בבראשית רבה ולבני הפילגשים והוא כמו אמפליא שפירש למעלה:
אנפילוגוס [צווייפלהאפט. ניכט בשטימט] מדרש קהלת פסקא אי לך ארץ אותה שעה התחיל אנפילוגוס בחכמה פי' בלשון יוני דבר זה של ספק:
אנפלין [שטוב, צימר] תרגום פסוק גן נעול ובתוליך טמירן וגניזן באנפלין פירוש בלשון יוני בית וחדר:
אנפק [איין קוואטירל] אנבג אנטל (בבא בתרא נח) אנפקא דחמרא (בגיטין סט) אנפקא אמר ליה אשקייה ואשקיה חמרא מזוגא אנפקא חמרא חייא משמע (בחולין צד) דשולח אדם אמר ליה לישתי מר אנבג אמר ליה מי סאני ליה למר למימר אספרגוס כדאמו' רבנן או אנפק כדאמרי אינשי (בקדושין ע) פירוש כלי מחזיק רביעית: [הפלאה שבערכין]אנפק אנבג אנטל (בבבא בתרא דף נ"ח) עכ"ל עיין מ"ש התוס' בב"ב:
אנפקינון [אייל פון אומצייטיגי איילבירטן]. (מנחות פה) אין מביאים אנפקינון ואם הביא כשר (ובמ"ק ט) ובהגדה דמגלה (ובשבת פ) תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין בו שמשיר את השע' ומעדן את הבש' ואני למדתי מפי רבי מצליח ז"ל שמשחיר את השער (אמר בנימין פירוש בלשון יוני שמן עשוי מזיתים בעודם פגים):
אנפורא [רעכונג]. במדבר פרש' וידבר ה' אל משה ואל אהרן אם מספר למה מפקד אם מפקד למה מספר אלא עשה שני אנפריאות גדולה וקטנה פירוש בלשון יוני חשבון ומספר דבר מה:
אנפירא [נייא גפעס]. (ב"מ כא) כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז פירוש בגמרא כלים חדשים שלא שבעתן העין (אמר בנימין פירוש בלשון יוני סחורה והם כלים חדשים):
אנפרות [צינז. פראצענט]. אם באנפרות פטור מלעשר (בגיטין מד) (ובחולין קלא) פירוש אנפרות דהזרוע שלקח אנס עכו"ם באונס שלא כדין כדגרסינן (בגיטין נח) בגמ' דלקח מן הסקריקון תנו רבנן הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון אמר רב יוסף אין אנפרות בבבל. ובילמדנו ועתה יגדל נא כח ה' ואולם חי אני לגבות שלי לפיכך אני נוטל אנפריות מהן בכל שנה ושנה ואני מאריך להם ואינם כלים (אמר בנימין פירוש בלשון יוני פרי וריוח הקרן וגם מורה על תשלום דבר קבוע משדה ובית או תשלום מס: [הפלאה שבערכין]אנפרות (גיטין דף מ"ד) אם באנפרות פטור מלעשר (פי' רש"י הפסד) חולין (ד' קלא) פי' רש"י בהפסד ועל אנס (בגיטין דף נ"א) הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות פי' רש"י גזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג: ורבינו פי' אנפרות שלקח אנס גוי באונס שלא כדין ועי' עוד פי' במוסף:
אנץ [נאגל. דראהט]. תרגום בפסוק דברי חכמים כדרבונות דאנצין לאלפא חוכמת' להציב הדרבן ולאנצא זקת זו גרסת בעל הערוך בערך זקת אבל בנוסחאות כתוב ולאנצבא:
אנקא [האלז. געניק]. מסכת שבת פ' תולין דף ק"מ אונקא דאית בה תלתא מיני בשרא פי' צואר ועורף ובלשון ישמעאל עונקא:
אנקה [איין בילד] תרגום בפסוק בימים ההם כשבת המלך ולקבלה אנקא דדהבא עיין ערך נקה:
אנקטמין [הילצרנר אייזל. שטאלצין]. טהורין ואין יוצאין בהן (בשבת סו) ס"א לוקטמין פירוש בגמר' מאי לוקטמין חמרא דאכפא כמין חמור של עץ חלול הוא ותולה בו מיני צבעונין ומרכיבו על כתיפו ושוחק בפני רבים בשוק וגובין מהן מעות ואין תורת כלי עליו לפיכך טהורין ואין יוצאין בהן בשבת רבא בר פפא אמר קישורי ופירוש מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ויש מהן כארבע אמות מקום הרגלים ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן למעלה ומהלך בהן ומרקד בהן רבא בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי ופירושו חתיכה של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם מפני ששפתותיהן מתרפטות. פ"א חמרא דאכפא גידם שידיו קצוצות עושין לו יד של עץ ונקרא חמרא דאכפא. ירושלמי מהו אנקטמין טהורין אמר רבי אבהו אינוסקטמין חמרא דיידא ואינוס הוא חמור בלשון יון כמו שכתב' למעלה (אמר בנימין פי' בלשון יוני חמור בנוי או עשוי בידים): [הפלאה שבערכין]אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן (שבת דף ס"ו) וכן הוא במשנה שבגמר' ובגמ' בס"א לוקטמין מאי לוקטמין כו' רבה בר פפא אמר קישורי לפנינו איתא רפרם בר פפא. ופירוש מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ומקום הרגלים ד' אמות ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן מלמעלה ומהלך בהן ומרקד בהן. עכ"ל התוס' (בשבת דף ס"ו) הביאו פי' זה בשם הערוך בד"ה קשורי וס"ל דלכך טהור ממדרס דאינן אלא לרקד ולא להלוך עבידי: עוד שם רבה בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי פירוש חתיכות של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם כו' עכ"ל לפנינו איתא פרמי ופי' רש"י טלמוסי הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים ועי' לקמן בערך פרמאי מש"ש:
אונקיא [איין אונץ] (ב"ר פרשת ונח מצא חן אונקיא אחת היתה פירוש בלשון יוני ורומי שם משקל אשר משקלו שני שקלי הקדש או שמנ' דרכמון):
אונקיות [איין קרומע האלץ]. בכלים בפרק י"ב טבעת אדם קנה מאזנים של סרוקות טמא מפני אונקיות של בעלי בתים אם יש בו אונקיות טמא פירוש שהאנקיות תלויות בקנה מאזנים ולפיכך כלי קיבול הוא (אמר בנימין פירוש אונקי בלשון יון ויו עקו' וכפוף לתלות בו דבר מה):
אנקל [זא ורא ערך שלפני זה]. אנקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים טמאה רבי יהודה אמר של רוכלים שלפניו טמאה ושלאחריו טהורה (בכלים בפרק) טבעת פירוש אונקלי של כתפים זו צורתו כשרוצין לסבול על כתפיהן שק גדול שוקעין ראשן בשק ותופשין בידיהן מקצתו שלא יפול השק ושל רוכלים מלשון אבקת רוכל שלפניו טמאה שיש בה בית קיבול והן נוטלין בהן המשאוי ואחד מאחריו ואין בו בית קיבול ולפיכך הוא טהור. אונקלי שבכתלין קובעין אותן בכתלים ותולין בהן כל דבר ואונקלי בלע"ז הוא אנציי"נו וכענין הזה בכלים בפרק הסייף והסכין ובסוף טבול יום הכדומים והאשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת הרי אלו טמאין פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו יחורין אילך ואילך ומנהגם לתלות באותן יחורין בקבוקים מלאים מים באויר כדי שיתקררו ומנהגינו לתלות בו קדירות ויש מפרשים כלי שצורתו כך ומעלין בו הדלי כשנופל בבור או שום כלי וזהו אונקלי והכלים עצמן נקראו כדומין. האשקלונים שהן מאשקלון וכענין זה בפרק ג' דתמיד ובפ"ג דמדות ואונקליות של ברזל קבוע בהן ותרגום והשפתים טפח אחד ועינקלין פשך חד. התשים אגמון באפו אפשר דתשוי אונקלא בנחיריה (אמר בנימין אונקלי ואנקלי ענין אחד להם ופירוש' בלשון יוני ווים כפיפים וחדים):
אונקלי [אהלבר ארבל]. (בשבת קיט) בי"ח כלים מקטורן אונקלי ופודנא פירוש בגד דקיק שלובש אדם על בשרו וכן שנינו בסוף מגילה לענין תפילין של יד צפהו זהב ונתנו על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצון וכן בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין בגמרא דהגונב את הקסוה שלף שננא והניחה באונקלי ובמ"ק בפרק אלו מגלחין אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן באונקלי בסוף (מנחות ק) במעשה דחוני ושמעי הלבישו באונקלי של אשתו וחגרו בצלצול ומסתברא אונקלי דחוני כאותו די"ח כלים (אמר בנימין פי' בלשון יוני הזרוע מן פרק האמה עד בית השחי ובית אנקלי הוא לבוש הזרוע וכן אנו אומרים בתי ידים בתי רגלים והרגילו חז"ל לומר אנקלי לבד במקום בית אנקלי):
אנקלי [דאם מאגן גריבל] (ע"ז כט) בגמ' דמתרפאין אמר רבי יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רבי אבא אסטומכא דליבא (אמר בנימין אנקלי זה שייך בערך ראשון ועל פי האסטומכא יש סחוס כמו פי חרב וכופף עצמו כלפי האסטומכא ומעלין אותו על ידי רפואה עיין אסטומכא דלבא):
אנקלווסיס [בפעהל, אויפ רוף] ירושלמי בבא מציעא פרק השואל את הפרה עד ימלא אנקלווסיס דידיה פירוש בלשון יוני צווי):
אנקליטון [רעקורז] (ב"ר פרשת נח) וה' אמר המכסה אני מאברהם אמר רבי יהודה ב"ר סימון בשר ודם תולין לו אנקליטוס מדוכוס לאפרכוס מאפרכוס לאיסטרטוליטוס ואתה בשביל שאין לך מי יתלה לי אנקליטון לא תעשה משפט (אמר בנימין פירוש בלשון יוני קריאת מבית דין תחתון אל עליון ממנו להפוך הגזרה):
אנקלימא [פארדאן] דברים רבה פרשת וילך אין אדם יכול ליתן לפניו אנקליטין אין אדם יכול לומר לפניו אנקלימא פירוש בלשון יוני קריעת גזר דין):
אנקלימון [פער ברעכן] דברים רבה פרשת ואתחנן בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון פי' בלשון יוני חטא ועון):
אנקלמוס [שטאט שרייבר, סעקרעטער] בב"ב (בגמ' פח) דהמוכר את העיר ר' יהודה אמר סנטר מכור אנקלמוס אינו מכור פי' עבד שהוא סופר לעיר שיודע לכתוב כל שדות העיר וכל חצריה וכל המס וכל המכס:
אונקוס [שווערע לאסט] בהגדת ילמדנו בפרשת ויקחו לי תרומה החיות של אש הרקיע שעל ראשם מן המים והן עומדות טעונות כל אותו אינקוס של מים עביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ואף הן אונקוס גדול של אש (אמר בנימין פירוש בלשון יוני כובד גדול ועצום):
אנש [מענש] אנשי משמר ואנשי בית אב (תענית טו) פירוש כהנים נחלקים לכ"ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהן וקורין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי משמר בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד' תעניות בשבת כמפורש בגמ' דעל כל משמר ומשמר (תענית כז) אנשי בית אב נקראין אותן שעובדים באותו יום שמגיעין אנשי משמר נקראין אותם שעובדים באותו שבוע ובין אנשי משמר ובין אנשי בית אב אסורין להתענות:
אנת [דוא]. בדניאל אנת הוא רישיה כמו אתה בלשוננו:
אנתא [שמאלץ טייג] (במנחות עח) בריש גמרא דהתודה היתה באה אנתא דמשחא פירוש אנתא שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן: [הפלאה שבערכין]אנתא (במנחות דף ע"ח) אנתא דמשחא פירוש אנתא שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן עכ"ל ורש"י הביא פי' זה בשם מ"ר ותחילה פירש פי' אחר:
אנתיקי [דיא זאכן וואס דיא שיף איז דר מיט בלאדן] ולא את האנתיקי (בב"ב עז) פי' בגמ' עיסקא דבגוה הוא הממון שבתוך הספינה ולשון לעז ממש הוא אנתיקא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני כל דבר הנוסף על דבר אחר ואינו מעצם הדבר): [הפלאה שבערכין]אנתיקי (בבבא בתרא ולא את האנתיקי (דף ע"ז) פירש בגמר' עיסקא דבגבה. הוא הממון כו' עכ"ל ורשב"ם פירש פרקמטיא שבה:
אנתרופי [מאן, מענש] (ב"ר י"ט) ויבן ה' אלהים את הצלע ובריש אלה תולדות נח לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת מכאן את למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכשם שנתנה בלה"ק כך נברא העולם בלה"ק שמעת מימיך אומר גיני גינייא איתא איתתא אינתרופי אינתרופיאה גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הוא נופל על הלשון הזה. ר' יודן בשם רבי אסי אמר ישמע חכם ויוסף לקח זה משה כשנאמר לו עשה לך שרף לא נתפרש אמר אם אעשה אותו של זהב או של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה אלא הריני עושה אותו של נחשת זה נופל על הלשון הזה נחש נחשת מכאן אתה למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכו'. פירוש גיני איש לשון זכר גינייא לשון נקבה בלשון יון קורין לאשה ייניקא אנתרופוס איש בלשון יון ולזכר קורין אנדרו ולכן קורין למי שיש זכרות ונקבות אנדרוגינוס אנדרו זכר גינוס נקבה לנקבה אין קורין אינתרופיאה לזכר אין קורין גיניקא לנקבה קורין איתתא ולזכר קורין גברא לנקבה אין קורין גברתא אלא איש ואשה למה הלשון הזה נופל על הלשון הזה (אמר בנימין פירוש אנתרופוס בלשון יוני איש גיני אשה):
אס [היילן. ארצט] אמרי ליה נשי למך לאדם אסיא אסי חיגרתיך כלום פירשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא שלא תעמיד זרע (בב"ר כד) ויאמר למך לנשיו. ובהגדת ילמדנו בבהעלותך בפסוק קח את הלוים משה בא להוכיח את ישראל על המילה והם רואין את בנו ערל והם אומרים לו אסיא אסי חיגרתיך אלא מיד בא המלאך לחנקו עד שלקחה צפורה צור ומלה אותו. אסיא רחיקא עינא עויר (בבא קמא) בריש גמרא דהחובל פירוש רופא שבא ממקום רחוק עד שיבא מתעוור העין (אמר בנימין תרגוס וירפא ואסי):
אס [נאז לעכר] אקרקפי דאריוא אוסי דגוריתא (שבת סז) (בב"ב עג) ההוא כוורא דסליק עליה טינא אכלה באוסיה ומית יש מפרשים שנכנס לו שרץ קטן שנקרא טינא בנחיריו. (ובחולין סג) בסוף גמרא דאלו טריפות והלכתא קווקאני אסירי מינם ניים כוורא ועיילי באוסייה:
אסא [מירטהע דאס הייסט הדס] אסא רדא בריש גמ' דששה דברים בפסחים (ובגיטין סט) פ' הדס רענן ויש אומרים הדס לח ויש אומרים מרודד ורחב (אמר בנימין בנוסחאות גרסינן דרא תרגום תחת הסרפד יעלה הדס וחלוף אורביא יסק אסא): [הפלאה שבערכין]אסא אסא רדא (בפסחים נ"ו ובגיטין ס"ח) ואיתא שם דרא. עכ"ל (ובמוסף ובשניהם פירש"י הדס לח):
אסא [אלטר] כלבא בעל הערוך גריס אשא עיין שם):
אסובי [צורעכט מאכן]. אסובי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי (שבת קכג) גמ' דכל הכלים פירוש כשנפלה ערלת הגרון של תינוק משימה החיה אצבעה בפיו ומסלקת אותה הערלה ופעמים שמקיא התינוק על כן הקשה לו והא אין עושין אפיקטוזין: [הפלאה שבערכין]אסובי אסובי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי (בשבת דף קכ"ג) פי' כשנפלה ערלת גרון התינוק החיה משימה אצבעה בפיו וכו' עכ"ל כל הפי' הזה כתבו הרא"ש והטור בשם רבינו חננאל ורש"י פי' אסובי ינוקא להחליק סדר איבריו כשהוא נולד איבריו מתפרקים וצריך ליישבן. וז"ל תוס' לאו היינו לפופי ע"ש: ואמנם לפירוש הערוך ורבינו חננאל צ"ע טובא מה קשיא ליה ממתני' דאין עושין אפיקטוזין הלא לקמן (בשבת דף קמ"ז) עלה דהך דאין עושין אפיקטוזין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר. וז"ל רש"י בסם דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סממנים אבל ביד להכניס ידו לתוך גרונו עד שיקיא מותר וזהו מבלי שום חולק. וכל הגדולים ראשונים וגם אחרונים הביאו דדוקא בסם אסור אבל ביד מותר וצע"ג: ודע דהטור וש"ע (א"ח סי' ש"ל סעיף ט' וי') פסקו להתיר כרב ששת כפי הפי' של רש"י דהיינו ליישר אברי הולד. וגם כפי פי' ר"ח בנפל' ערלת גרון הולד ע"ש: וראיתי באשר"י כתב בזה"ל אסובי ינוקא כו' וקיי"ל כרב ששת באיסורי: ואסובי ינוקא פירוש רש"י שמחליקין לקטן סדר איבריו וקושרין אותו בבגדים ליישר אבריו. וצ"ל דמיירי ביום שני דאילו ביום לידתו רב נחמן גופי' שרי ליה לקמן בסוף פרק מפנין ורבינו חננאל פי' כו' עכ"ל: ודע מ"ש הרא"ש פי' רש"י כו' לפנינו ליתא אלא כך איתא ברש"י בזה"ל להחליק לקטן סדר איבריו כשהוא נולד איבריו מתפרקין וצריך ליישרן הרי דמשמע ביום שנולד ולא ביום שני כמו שרצה הרא"ש לפרש. ותו דהא רש"י בעצמו סוף פרק מפנין (דף קכ"ט) הקשה דר' נחמן אדר' נחמן ומתרץ דהא דאמר ר"נ מכאן שמלפפין הולד בשבת לאו היינו אסובי ינוקא ע"ש וצ"ע. אולם גם רש"י שכתב לקמן (דף קמ"ז): ד"ה בחומרי שדרה בזה"ל לאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרינן לעיל (דף קכ"ט) כל האמור בפרשת תוכח' דיחזקאל עושין לחי' בשבת עכ"ל הרי דברים לחלק יצאו בין אחר זמן ובין יום ראשון דהכל שרי. ואם כן מי הכריחו לומר דלאו היינו אסובי ינוקא הלא רב נחמן אינו סותר דבריו דמה דשרי כל האמור ביחזקאל היינו ביום ראשון והא דאוסר אסובי ינוקא הלא הוא היינו לאחר זמן דוקא: וצ"ע טובא: ומתוך הדברים נתיישב היטב הא דלא מקשה ממשנה דאין מעצבין (כמו שהקשה על רבי יוחנן לקמן דף קמ"ז) על רב נחמן לעיל (דף קכ"ט) דאמר מכאן שאין מלפפין הולד בשבת וכי משוא פנים יש בדבר שלא הקשה ממשנה על רב נחמן. איברא דר"נ דאמר מכאן (פירוש מהאמור בפ' דיחזקאל) שמלפפין כו' הרי כאלו אמר בהדיא ביום הלידה (דהרי זה משמעות התוכחה וכלשון רש"י שהבאתי לעיל דאי ביום הלידה כו') אמנם רבי יוחנן דאמר והשמיע לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי משמעות לשונו בהדיא דכל הזמנים שווים ולפופי ינוקא כל אימת שצריך לכך בשבת שרי שפיר מקשה ממשנה דאין מעצבין וקצרתי וסמכתי על המבין:
אסבוה [שלאגן] כופרי. פי' הכוהו במקלות שמכין בהן (כתובות ע):
אסדה [איין לייכטר וואגן]. (בזבין ריש פ"ג) הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה (ובנגעים בפ' כל הבתים) בית בנוי בספינה או באסדה פירוש עצים מורכבים זע"ז שתי וערב כדכתיב ואני אשים דוברות בים ומפורש עוד בערך סדה (אמר בנימין פי' אסדה בלשון רומי מין עגלה וקרון קל ותלמוד ירושלמי מפורש היא אסדא היא אסכדיה היא רפסודות ופירוש אסכדיה בלשון יוני רפסודות): [הפלאה שבערכין]אסדה (בזבים ריש פ"ג) הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה. (ובנגעים) בית בנוי כו' או באסדה. דף פ"ו פי' עצים מורכבים זה על זה שתי וערב כדכתיב ואני אשים דוברות בים כו' ובמוסף פי' אסדה בלשון רומיי מין עגלה וקרון קל. ותלמוד ירושלמי הוא אסדה היא אכסדי' היא רפסודות כו' עד כאן לשון ירושלמי זה כתבו רבינו הערוך לקמן ערך סדה:
אסד [קאפף קישן] פטר חמור דקאי אאיסדן בחלומות דרבא בהרואה פירוש כסת שתחת מראשותיו ומפורש עוד בערך סד (אמר בנימין תרגום מראשותיו איסדוהי): [הפלאה שבערכין]אסד (ברכות דף נ"ו) פטר חמור דקאי אאיסדן עכ"ל לפנינו איתא בר חמרא: עוד שם פי' כסת שתחת מראשותיו ובמוסף תרגום מראשותיו איסדוהי כו' עכ"ל. וכן איתא בזה"ל מראשותיו (בבראשית כח) תרגום איסדוהי:
אסוט [פרעסר] תרגום סובא וזולל יורש דרוי ואסוט פירוש בלשון יוני גרגרן):
אסטבל [שטאל]. (עיין ערך אצטבל):
אסטגיות [דאך]. (בכלים בפרק תנור שחצצו) רבי יהודה אומר אסטגיות רבן גמליאל אומר אם יש לה ספיות. פי' אסטגיות כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה וי"א כעין קובה פירוש אסטגיות ולזבין ושפיות כולן ענין אחד שהן שפות (אמר בנימין פירוש בלשון יוני גג):
אסטגנין [שטערן זעהר]. הסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו ובסנהדרין נח) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי' ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ' דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי' שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (ובסוטה לו) בגמ' דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ' כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ"ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (וביומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי' חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (אמר בנימין תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות):
אסטדיה [דער צירקוס דארט וויא עס איז דאס וועטרענען אונ דאס שטיר גפעכט]. אין בונין עמהן בסילקי וגרדון אסטדיה ובימה (ע"ז יו) פי' בית השחוקות נקראת אסטדיה ואסור לבנות עמהן לפי שהן שופכי דמים כמפורש בגמרא שלה. (ובב"ק לט) במשנה שור האסטדין אין חייב מיתה שנא' כי יגח ולא שיגיחוהו פי' שמגדלין אותו לקוביה ומלמדין אותו לנגח ויביאו שוורים אחרים וינגחו עמו המנצח את חבירו לוקח התנאי שביניהם וכיון שילמדוהו ליגח אם הרג אדם אינו חייב מיתה יש ספרים שכתוב בהן אצטדנין (אמר בנימין פי' בלשון רומי מקומות מוכנים בנוים בהוצאה גדולה לרוץ אנשים ובהמות ולהתאבק שם בעלי זרוע לשמח העם ובעוד יום זה מכניסים שם פרים ומשסים בהם ופעמים הרבה מנגחים האנשים והורגים אותם): [הפלאה שבערכין]אסטדיה (ע"ז דף ט"ז) אין בונין עמהם כו' אסטדיה וכו' עכ"ל לפנינו כתו' אוצטדי':
אסטווה [אגמויארט זומר הייזל מיט אפעני ווענט] (פסחים יא) על גג האסטווה אסטווה שבמרחץ (בנדה נט) האסטוונית רשות היחיד לשבת (בטהרות בפרק ו משנה י) אבל ים ובקע' והאסטוונית והכרמלית (בריש שבת דף ו) אסטווה שלפני עמודים. האסטוונית אין בה משום מדור גוים בסוף אהלות. פירוש אסטוונית דאהלות דומה לבקעה כאותה ששנינו. אבל הים והבקעה והאסטוונית והכרמלית אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים (אמר בנימין פי' בלשון יוני בנין כמו אהל מפולש מצדיו בנוי לטייל ולמחסה מזרם ושרב עיין ערך סטיו): [הפלאה שבערכין]אסטווה א' במשנה (פסחים דף י"א). על גג האסטווה עכ"ל לפנינו איתא על גג האיצטבא אמנם (בגמ' י"ג) וכי להצניען הוא צריך תני על גג האיצטבא. ועי' מה שכתבתי בערך סב בקונטרוס סי' כ"ו:
אסטווה [גאלעריע פאר דעם הויז] ועל גבי אסטיוה (עירובין עז) אלא מעתה בנה אסטווה בי"ט דלא קא עביד אוהלא הכי נמי דשרי ביו"ט (ביצה לב) בגמ' דאין מקיפין. רב שרי למבני ארקפתא ולמבני אסטיוא (מועד קטן י) דמסגי אאינטבי (פסחים סה) דעבוד מעשה אסטווה (ביומא לה) בריש גמרא דהוציאו לו. היכי אזלי דמסגי אאסטבי בגמ' דכל הפסולין (בזבחים לה) פי' אסטווא שלפני עמודים מקום נר כאמה וגבוה כד' כה' טפחין ומניחין עליה פרגמטיא וכן עושים בפני כל החנויות והוא סטיו והוא אקרביטא ופעמים עושין אותה לישיבת ב"א. פי' דעבוד מעשה אסטווה כולן עומדין בשורה כאסטווה זה מושיט לזה וזה מושיט לזה וי"ס שכתוב בהן אצטוה (אמר בנימין תרגום והנה המלך עומד על העמוד על אסטונא): [הפלאה שבערכין]אסטווה ב' כו' (במועד קטן דף י') רב שרא למיבני אקטרפתא ולמבני אסטווה כו' עכ"ל לפנינו איתא רבא אבל בטעות. וכן ברא"ש אי' רב וכצ"ל:
אסטטיבה [שטאציאן פאר דעם מיליטער]. ב"ר פרשת ויכולו השמים בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו נותן דונטיבה פי' בלשון רומי בנינים מוכנים לאנשי המלחמה בזמן שהם שוקטים ופי' דונטיבה בלשון רומי מתנות:
אסטיוט [שרעק, ציטרניש]: (נדרים מא) מטא תותירא אסטיוט שריא פי' תותירא גשר אסטיוט לשון הסיט ולשון לע"ז אסיי"טרי פירוש פחד ונבהל:
אסטטיון [שטאנד, בשטאנד] ב"ר פ' ויתן לך השולמית אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם הן הן בעולם הזה והן הן בעולם הבא פי' משלמת עמידתו של עולם כלומר שהן קיימין בעולם הזה ולעול' הבא ובנשון לע"ז הוא אסתצי"או (אמר בנימין וכן בלשון רומי):
אסטכטין [פיינר בוימל]. ויקרא רבה פ' ואם הכהן המשיח יחטא וראשית שמנים ימשחו זה שמן אסטכטון פי' בלשון יוני שמן המור:
אסטכיון [טייער קלייד]. ב"ר פי' והנחש היה ערום ויעשו להם חגורות חגור חגורי חגורות אסטכיון גליונים סדינים כשם שעושים לאיש כן עושין לאשה צלצולין קילוסין סבכין:
אסטולי [איין גשריבינר בפעל, שוץ בריף]. (ב"ר פ' עה) בסמוך וישלח יעקב בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיי' בקש לזנבן הוציאו לו אסטליאו' שלהן רב לכם סוב את ההר הזה פגע במואבים בקש לזנבן הוציאו אסטליות שלהן אל תגר את מואב. ובהגדת ילמדנו בפסקא רב לכם כתוב כל זה הענין ופ' בצר לך ועשה אסטולי וכתוב עליה אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ויש ספרים שכתוב בהן אפסטולי והוא העיקר ולשון לע"ז קורין לכתבים אפיש"טולי (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מצבת אבן נצבת לעדה וכתובים בה דברי ברית שלום או צווי המלך או ד"א וגרסא זאת יותר נכונה מגרסת אפיסטולי):
אסטלית [לאנג קלייד]. (יומא סח) ואם לא באסטלית לבן משלו (בגיטין עד) אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו. אסטלא דמילתא (בסנהדרין מד) דנגמר הדין וארא בשלל אדרת שנער רב אסי אמר אסטלא דמילתא. כל ישראל ראויין לאותה איסטלא (בשבת קכה) בגמ' דולא את הלוף במפנין. יש ספרים שכתוב בהן אצטלא תרגום ירושלמי שמלה ויקח שם ויפת את השמלה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אדרת שנער תרגום אצטלי בבלאה (אמר בנימין פי' בלשון רומי ויוני מין לבוש ובפרט מין מיוחד לנשים ונעתק ללבוש אנשים):
אסטמה [שטאהל]. שינה בעמוד השחר כאסטמה לפרזלא (ברכות סד) פי' אסטמא הוא דבר שבו מצפין את פי הקרדומות ומר ופסל כדי שיהא חד וחזק ובלע"ז שמו אצ"רו ולפי ששינת שחרית נעימה מאד כללוה עם דברים שמוציאין את האדם מן העולם ודאי דרך ארץ שלא ללמד אדם את עצמו בכך אבל בעמוד השחר מותר. זה פי' רב האי גאון ואותו הנשבר מהרה בלשון לע"ז אצ"רו ובלשון יון קורין אותו איצטוממא וי"א ל' מקרא נקרא ברזל עשת וי"ס שכתב בהן כאצטמא ויש שכתוב בהם כצטמא בלא א': [הפלאה שבערכין]אסטמה (ברכות דף ס"ב) שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא כו' עכ"ל ועמ"ש במוסף לקמן בערך שן ו':
אסטמא [אהויב וואס דרינן זענן איינגפאסט פערל אונ דיאמאנטן אונ דיא ווייבר טראגן עס אויף דעם קאפף, אשטערין טיכל] ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהן משום כלאים דלא אריג הוא אלא נעשית מצמר ופשתים ואינה מטמא בנגעים דלא שתי וערב הוא ואין יוצאין בה בשבת כיון דלא אגידא בה חיישינן דלמא נפלה ואתי לאתויי ופירוש אסטמא מין תכשיט לא של כסף ולא של זהב הוא אלא של מיני צבעונים ואבנים טובות ומרגליות קבועות בה ומטילה אותה על ראשה (שבת כז) ויש ספרים שכתוב בהן אצטמא (אמר בנימין כן נקרא תכשיט של ראש בלשון יוני): [הפלאה שבערכין]אסטמא (בשבת דף נ"ו) ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהם משום כלאים דלאו אריג הוא אלמא נעשית מצמר ופשתים ואינה מטמאה בנגעים דלאי שתי וערב הוא וכו' עכ"ל דברי רבינו הערוך צריך תיקון. אכן (בתוס' דשבת נ"ו) ד"ה ואין מטמאין בנגעים כו' כתבו בזה"ל ובערוך פי' אסטמ' חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות. ולפי זה ניחא דטמאה במת ושרצים כשאר תכשיט אבל בנגעים לא. שאין הבגד עיקר כ"א הזהב ואבנים טובות ומהאי טעמא אין בה משום כלאים ע"כ:
אסטומכא [מאגן] דלבא. (ע"ז כט) בגמרא דמתרפאין. ובגמרא (בחולין נ) באלו טרפות איזהו כרס הפנימית איסטומכא דכרס בלע"ז אסטומ"כו. ובתי הנפש תרגום עקילס אסטומכיא דבר שניתן על בית הנפש (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי פי הכרס לבדו ונעתקה מלה זו לפעמים לכל הכרס ויען כי הרופאים הקדמונים היו קוראים לפי הכרס לב כי בחליו יפוג ויתעלף הלב אמרו חכמינו לפי הכרס אסטומכא דלבא וכן אמרו חולשא דלבא ויוקרא דלבא לחלישות ולכבדות פי הכרס): [הפלאה שבערכין]אסטומכא (בעבודה זרה דף כ"ט ובחולין באלו טרפות דף נ') איזהו כרס הפנימי איסטומכא דכרסא בלע"ז אסטומכי כו' עכ"ל. לפנינו איתא אסתומכא. וז"ל אסתומכי אני שמעתי אסתומכי בלע"ז ואיני יודע מהו:
אסטממיתיה [זיגל רינג]. (בשבת סז) בשם מורינו ומוריפא ואסטממתיה נראים הדברים ענין חותם כמו האי סיטומתא דקניא:
אסטניס [קרענקליך. איידל מאן, פרצערטלט]. תרגום מאנה לנגע נפשי סריבת למקרב נפשי הינון עבדין אסטניס כמו אסתנים. עיין שם):
אסטס [אינדיך וואס עס פארבט בלאה]. וקוצה בשביעית (ובשבת סח) (ושם צ) (בב"ק קא) בגמ' דנתן צמר (פסחים כו) בגמ' דששה דברים ויש ספרים שכתוב בהן סטיס פי' איסטיס אינדקו ובלשון ערבי ני"ל ובלשון ארמי מוריקא. פ"א הוא ורד של קורטמים ולו שם אחר בלשון הקדש חלות חריע ובלשון ארמי מוריקא ובלשון ערבי עצפו"ר וצובעין בו בגד פשתן ובגד צמר גפנא לכלות בבית חופתן (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי מין עשב של צבעים כמו שפירש בעל הערוך בפי' ראשון כי פי' אחרון משגה הוא):
איסטיס [זיץ]. שמות רבה פרשת החדש הזה לכם ואחר כך התקין מרכבותיו עננים ואח"כ האיסטיס שלו על סערה פי' בלשון יוני מושב:
אסטיסיס [שטרייטיגקייט, אויפרוהר], רבי יהודה אומר (מכות ה) פי' בתשובות אסטיסיס היא זו קובסיתית היא זו הללו עדים שמזימין את העדים שהעידו בהורג זה עשו עצה ועמדו באיסטויא שכל מי שיבא ויעיד בהורג זה הן מזימין אתו והקשו את לבם לעשות דבר זה ורבינו חננאל פי' לא נכון הוא זה (אמר בנימין פי' בלשון יוני מחלוקת ערעור קטטה ומהומה והנשים אסטסיאנות הומיות וסוררות ואין אנו צריכין לגרסת רב אלפס שגורס אסטטית:
אסטסיאנות [אקריגערין] בבראשית רבה ושרי אשת אברם רבי יהושע בר נחמני אמר אף אתטסיאנית' ודברנית ובהגדת ילמדנו בפסוק ותצא דינה ובפרש' ותדבר מרים ויש ספרים שכתוב בהן סטיסאנות:
אסטפניני [פאסטערנאק]. לעולם והקפלוטות מן עצרת ועד חנוכה בפרק שני בדמאי ירושלמי (אמר בנימין בלשון יוני אסטפני מין עשב וריחו נודף חם ויבש במעלה שלישית והוא מתבלין של קדרה):
איסטרוביל [מיהל שטיין]. מכר את האיסטרוביל אבל לא את הקלת (ב"ב סה ושם כ') בגמ' דמרחיקין ושל חמור ג' מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת. (כתובות סט) אגבייה עישור נכסי מאיסטרובילי דריחיא. (ב"ב סה) (ושם קמה) בסדר טהרות בזבין בפרק אמר רבי יהושע על הים ועל האיסטרוביל ובב"ר (פ' כט) ויאמר ה' אמחה את האדם אפילו אסטרוביל של רחים נמחה ובריש אלה תולדות נח (פ' לא) פירוש איסטרוביל יש מי שאומר ריחים התחתונה הקבועה בקרקע ויש מי שאומר אמת הריחים והוא מקום בית קיבול (אמר בנימין פירוש בלשון יוני אבן הדורכת או טוחנת בגת או ברחים):
אסטרובל [אפרוכט וואס איז זייער גוט צו עסן]. (בע"ז יג) אלו דברים אסור למכור לעכו"ם אסטרובלין ובנות שוח פי' בגמרא פירי דארזא. ובילמדנו בריש כי תשא בטנך ערימת חטים אמר רבי אידי והלא ערימת של אסטרובילין יפה משל חטין וכאן הוא אומר ערימת חטים א"ל אין העולם מתקיים על האיסטרבילון בלא חיטים לכך נאמר ערמת חיטים ויש ספרים שכתוב בהן אצטרוביל (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין פרי ארז הנאכל ויש בו גרעינין הרבה נתונים אחד אחד במדור שלו בתוך קליפה קשה וגדולה מרמון):
אסטרטיא [מיליטער]. קדושין עו) במשנה אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך פי' בגמ' מאי אסטרטיא של מלך אמר רב יהודה אמר שמואל חיילות של בית דוד וכו' ובמגלת איכה יעיב באפו אל תכתבהו באסטרטי' שלך (אמר בנימין פי' בלשון יוני צבא ואסטרטיוט איש מלחמה וחז"ל בקצור קראוהו סרדיוטא אסטריגוס וגם אסטרטיליטיס שר צבא תרגום אחשדרפני המלך אסטרטילוסי מלכא):
אסטרט [שטראז]. לכל שבט ושבט בתרגום ירושלמי דואלה הדברים ובהגדת ילמדנו בויסע משם אברהם כיון שחרבה סדום בטלה אותה האסטרטה פי' דרך בל' יון אסטרטא וכן בלעז וכן פירוש סרטיא ופלטיא (אמר בנימין תרגום דרך המלך באסטרטיא דמלכא:
אסטרטיגי [יענראל מיניסטר]. (בב"ב קמ"ג) ההוא דמי כלילא דשרו בי מלכא אאבולי ואסטרטיגי פי' אבולי ואסטרטיגי עשירים ושרים כדגרסינן במרדכי והמן זה בא בפרוסבולי וזה בא בכרוסבוטי. בב"ר ויקרא אלהים לאור יום רבי יוחנן וריש לקיש ויבדל הבדלה ממש למלך שהיו לו ב' אסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה תרגום נציב פלשתים אסטרטוגי פלשתאי וישם דוד נציבים אסטרטיגין: [הפלאה שבערכין]אסטרטיגי (בבבא בתרא דף קמ"ג) ההוא דמי כליל' דשדו בי מלכ' אאבולי ואאסטרטיגי כו' עכ"ל. לפנינו איתא אאיסטרוגי:
איסטרטיגוס [פעלדמארשאל. קריגסמיניסטר]. בילמדנו והכהן הגדול מאחיו לאסטרטיגוס גבור שבקשו למנותו על אסטרטיא. ובולקחתם לכם והלך אותו אסטריוט ערום. ובסוף שור או כשב למלך בשר ודם שהיה הולך במדבר הוא ואיסטרטילוס שלו עמו. (ובב"ר פ' מח) ק"ב איפרכין וק"ב איסטרטליטין. ובויקרא רבה בזאת תהיה תורת המצורע איפרכוס רואה אותי ונוטל אותי איסטרטילוס רואה אותי ונוטל אותי פי' אלו כמו איסטרטיג וכן זה שבילמדנו בואלה המשפטים אמר לו אונקלוס נתת לאסטרטולוס אנונה אלא אם נטל זיינו שלו:
אסטרוליג [שטערן זעהער] בריש (ב"ר פ' פו) ויהי בעת ההיא ובפרשת (פר' פח) ותשא אשת אדוניו ווסתן של אומות העולם כיון שהיה אחד מהן לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס ואמר לו סימנא טבא נפשא טבא. ובילמדנו בפסק' כי מראש צורים אראנו למלך שלא היה לו בן וראה באסטרולוגיא' שהוא עתיד להוליד פי' חוזים בכוכבים וכן בלשון יוני:
אסטרופומטא [אנגל פון דער טיהר]. (בב"ר) פ' ויתן לך ויהי אך יצוא יצא יעקב וכו' רבנן אמרי אסטרופומטא הדלתות היו נכפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה"ד אך יצוא יצא יעקב אך יוצא אינו אומר אלא אך יצוא יצא נראה יוצא ואינו יוצא. פי' אסטרופומטא הוא כענין אצטרבאמוטא שבמדות פירוש פתחים של היכל רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו הדלתות עומדות וכמין אצטרבמוטא היו נכפלות לאחוריהן אלו ב' אמות ומחצה ואלו ב' אומות ומחצה ובספר אחר מצאתי זה של מדות אסטרופוטמט' ובלשון יון קורין למהופך אסטרפו:
אסי [דאקטר. ארצט] (פסחים קיג) בגמ' דאפילו מן התמחוי אמר ליה לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי פירוש אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים כמוך למה שתלמידי חכמים אין להם אימת ממשלה ומקום שהוא מנהיגו אפילו שועלים פורצים בו כי ההיא דאמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמידי חכמים וכי ההיא דתנו רבנן שבעה דברים צוה ר' עקיבא את בנו ואחד מהן אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים: [הפלאה שבערכין]אסי (בערבי פסחים דף קי"ג) אמר לי' רב לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי פי' כו' תלמידי חכמים כמוך וכו' עכ"ל לפנינו איתא דריש מתא אסיא: ופירש"י שראשה אסייא רופא ואמרי לה תלמידי חכמים ותרוויהו חד טעמא עכ"ל. וז"ל רשב"ם דרישא אסייא רופא. מפני שטרוד ברפואותיו ואינו עוסק בצרכי צבור. וכתבו תוס' (בב"ב דף ק"י) ד"ה ולא תימא וכו' וכן מפ' ר"ת ההיא דערבי פסחים ולא תדור במתא דרישא אסי כלומר שאתה בעצמך תהיה ראש ששמך רב אסי שלא תתבטל מחמת צרכי ציבור ולא כמו שפירש רבינו שמואל דרישא אסי רופא עכ"ל. ולכאורה היה לו לכתוב ג"כ ולא כמו שפי' רש"י. ויש ליישב:
אסיא [אזיען]. אבוך ברח לאסיא ואת ברח ללודקיא (במציעא פד). (ב"ר פ' מח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' דרמסקוס אסיא ואספמי' תרגום ירושלמי אשכנז אסיא:
אסיא [פעלד. גרונדשטיק]. בב"ר וה' אמר המכסה אני מאברהם למלך שנתן אסיא לאוהבו אחר זמן ביקש המלך לקוץ מתוכה ה' אילני סרק. ובריש ויקרא רבה טוב מלא כף נחת רעותיה מתקרי מרי אסיא. ובסוף ויקרא רבה וכי ימוך אחיך רבי טרפון יהב ליה לרבי עקיבא שיתא קונטרין דכסף ואמר ליה זבין לי אסוונן דאינון לען באורייתא ואנן מתפרנסין מנהון. ובילמדנו בכי תבאו בשלח לך אנשים כל מלך שלא היה לו אסיא בארץ ישראל לא היה יפה כלום. במגילת איכה באיכה יעיב בגין דשמעינן עלך דאת בעי מיזבנא אוסיא דידך פי' אוסיא שדה בל' יוני:
אסכדיה [שיף] ירושלמי דברכות פ' תפלת השחר הוא אסדא הוא אסכדיה הוא רפסודות מלה יונית הוא ופירוש' רפסודות:
אסכלה [לייטר, טרעפ]. (בב"ב עג) ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלה פי' אסכלה כבש כדתנן עשה עכו"ם כבש לירד בו והוא עץ ארוך וחקוק בו חבקי' מקום נתינת פרסת הרגל ומושיטין אותו מן הספינה ליבשה ויורדין ועולין עליו ובלע"ז אסקל"ה אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה במשנת (פסחים עד) השפוד והאסכלה מלבנן באור במשנה בסוף (עבודה זרה ע"ה) פי' אסכלה בלעז גרדי"לא וגם זו עשויה כמין מעלות (אמר בנימין פי' בלשון רומי סולם וכל כלי אשר לו שלבים כמו כלי מיוחד לצלות עליו מיני מאכל): [הפלאה שבערכין]אסכלה (בבבא בתרא דף ע"ג) ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלה פי' אסכלה כבש כו' עכ"ל ז"ל הרשב"ם כבש של ספינה שעולין בו ולשון יון הוא וכן פי' ר"ח ורב האי:
אסכולא [שולע וויא דיא קינדר לערנן] בפסיקא דבחדש השלישי אמר רבי לוי לבן מלכים שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לאסכולי אמר המלך עדיין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לאסכולי וכו'. ובילמדנו באספה לי משל למלך שהיה לו בן ועשה לו פדגוג והיה אותו הפדגוג מוליכו לאסכולי פי' כנסת שמלמדין בה הנערים קורין אותה בלע"ז אשק"ונא (אמר בנימין כן בלשון יוני ורומי ובמדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר דתברי' אסכולסטיקי פי' בלשון יוני ורומי למדניים עיין ערך אסקולסטיקא):
אסכימא [געשטאלט]. תרגום שית זונה באסכימא דזנותא פי' בלשון יוני צורה ותהוי:
אסכרה [האלז אנצינדונג]. (ברכות ח) אכסדרה דמיא כחיזרא אגבבא דעמרא דלאחורי נשרא פירו' מין חולי הגרון המחנק ואולי מלה זאת נגזרה מלשון יסכר פי דוברי שקר או עיקרה לשון יוני ופירושה עפוש נולד בוושט ובפה ובהדיא גרסינן במסכת שבת פרק במה מדליקין מכה זו מתחלת בבני מעים וגומרה בפה עיין ערך סרנקי: [הפלאה שבערכין]אסכרה (ברכות דף ח') אסכרה דמיא כחיזר' כו' פירוש מין חולי הגרון המחנק ואולי מלה זו יגזר מלשון יסכר פי דוברי שקר וכו' (במוסף בהדיא גרסינן בשבת (פרק ב"מ דף ל"ג) מכה זו מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה עכ"ל) כן מצאתי להדיא (בשבת ל"ג): מאי קרא והמלך ישמח כו' יסכר פי דוברי שקר. וחידוש שלא ראה הרב המוסף בסוגי' שעוסק בה:
אסכופה [שוועל] (בשבת צא) במשנה קופה שהוא מלאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. (בפסחים צג) במשנה לפיכך נקוד על ה' דרחוקה לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (ובאהלות בפ' ארובה היתה נתונה בצד האסקופה) (בשבת יד) אסכופה משמשת שתי רשייות פי' אסכופה מפתן:
אסל [קלאץ]. בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים האסל שיש בה בית קיבול מעות. ובפרה פרק חמשה שמילאו הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחילה וקושרו באסל פי' אסל מוט וישאוהו במוט מתרגמינן באסלא (אמר בנימין פירוש בלשון רומי נסר עב וקצר כמו מוט): [הפלאה שבערכין]אסל בכלים (דף ל"ה) האסל שיש בה בית קיבול מעות: ובפרה בפרק חמשה שמלאו משנה ה' העמלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל פירוש אסל מוט כו' עכ"ל (ז"ל התי"ט פ"ו דפרה) באסל פירוש הרב מוט כו' וישאוהו במוט תרגום ירושלמי באסל מלשון לא תסולה. הר"ש. עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר וקרא לא תסולה פירשוה כל המפורשים לשון עיון. ורש"י פי' לשון שבח כו' ולכן נ"ל שכוונת הר"ש כמו שראיתי בערוך דעל ההיא דפרק הנשרפין (דף פ"ב) בן סלוא שהסליא עונות של משפחתו פי' הגביה כמו לא תסולה בכתם אופיר:
אסלא [נאכט שטוהל] בכלים האסלא טמאה מדרס וטמא מת כסא טרסקל ואסלא (שבת קלח) עור האסלא וחלל שלו (ערובין י') בגמרא הרחב מעשר אמות. פירות אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. משמרת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת יין. גוד הוא חמת מים (סוכה מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינא ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבים ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו כשעומדין פורקין עליו. מטה הוא מטה גיליתא והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגובה היא עשויה ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינ' לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פי' אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמ' בתחילת (עירובין י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה. פי' אחד שפירש ר' ניסים בערובין בעור האסלא תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפים לטפח פי' כדי לעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתני' כלל אלא בתוס' דכלים בפרק י"ו מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יין יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן לפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קורין אותו סילא ויש ספרים כתוב בהן הסלא טמאה ובלע"ז קורין לכל כסא סי"לא:
אסל [פעראבשייען] ותוכחת נאץ לבי תרגומו אסלא לבי. ושבע תועבות נפשו תרגום ובשבע אסלית נפשיה מוסר ה' בני אל תמאס מרדותי דאלהא ברי לא תסני:
אסלטין [וואלד]. ירושלמי דברכות פרק אין עומדין רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסלטין פי' סלטון בלשון רומי יער של עצים:
אסמיטא [שמאלער וועג]. ירושלמי ברכות פ' מי שמתו הוה אתי' באיסמיטא עיין ערך סמיטא אשר פירושה בלשון רומי שביל צר:
אסמכתא [ער שטעלט אוף זיך אונ האפט דאס ער ווירד עס זיכר אויספיהרן]. (ב"ב קסח) בגמרא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא ורבי יוסי סבר אסמכתא קניא ואסיקנא והלכתא אסמכתא לא קניא מאי טעמא שסומך בדעתו שיכול לפורעו עד הזמן ולא גמר להקנותו ואעפ"כ אי קנו מיניה בבית דין חשוב בדלא אנוס קניא דהכי גרסינן (נדרים כז) בגמ' דנדרי אונסין והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' עד דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב:
אסימון [אשטיקל זילבר אדר גאלד] בפרק קמא דמעשר שני אין מחללין מעשר שני על אסימון (במציעא נד) אסימון קונה את המטבע (ובברכות מט) בגמרא דמערבין בדמאי (עירובין לא) פי' אסימון כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לו עינים ובלשון יון קורין לכסף ולכלי כסף אסימי (אמר בנימין פירוש בלשון יוני דבר שאין בו סימן וכסף או זהב אשר עדין חסר צורת המטבע ומלת אשמאי מענין זה עיין ערך אשמאי):
אסמן [זא וויא ערך שלפני זה] (תרגום יאתיו חשמנים ייתו בנוי דחם אסמנא דמצרים):
אסנתא [מערזר] מכי רמו שערי באסינתא (בכתובות ח ע"ז ח) בגמרא דואלו הן אידיהן פי' מעת שנותנין שעורין במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן. פי' אחר משעה שמתחילין לשרות שעורין באותו הכלי נקרא אסינתא לעשות שכר לצורך סעודת חתן איכא דאמרי כשרוצין לעשות חופה נותנין שעורין בעציצין עד שיצמחו ומוציאין אותו לפניהם כלומר כשם שצמחו אלו כך יפרו חתן וכלה: [הפלאה שבערכין]אסנתא (בכתובות דף ח'. ובע"ז דף ח') מכי רמו שערי באסינתא. פירוש מעת שנותנין שעורים במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן פי' אחר משעה שמתחילין לשרות שעורים כו' לעשות שכר וכו' ואיכא דאמרי וכו' שני הפירושים האחרונים רש"י (בכתובות ובע"ז). וז"ל תוס' (בע"ז דף ח'). פירוש רש"י לשון ראשון להטיל שכר וקשה דבכל התלמוד לא מצינו שהיו עושין שכר משעורים אלא מתמרים או מקישות לכך נראה לשון שני שפירוש רש"י דזורעין שעורין קודם ימי החופה ומביאין לפני החתן והכלה כשהן צמוחין ואומרים להם פרו ורבו כשעורים הללו שממהרים לצאת מכל התבואות עי' קונטרס סי' נ"ב:
אסיסנא [סענעס בלעטר] יבישתא בגיטין ברפואות דמי שאחזו (אמר בנימין אם פירושו סנה יש לגרוס אאסנ' יבשתא ואם הערך הוא סיסנא פירושו כמו סוסין וערך זה לא יתכן):
אסף [פינדל קינד]. בקידושין בפרק עשרה יוחסין בריש משנת נתיני שתוקי ואסופי אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו:
אספוגית [אשיטר קיכל] (דף מח בשבת בפ' המוציא) כן בגמרא דהמוציא חבל פירוש דבר קטן כדכתיב ורקיקי מצות ומתרגמי' אספוגין פטירין ושיעורן כסלע) (אמר בנימין כל דבר קל מלא חורים ונקמט אם ידחק ביד נאמר אספוג על שם האספוג הגדל בים מהקצף הנקפה וכן שמו בלשון ישמעאל ואספונג בלשון יוני ורומי:
אספדיכא [קוועק זילבר, אפארב וואס דיא ווייבר פארבן דאס גזיכט]. ומתרכא (דף סט) בגיטין ברפואות דמי שאחזו פי' כסף חי. פי' אחר מטיפולי נשים (אמר בנימין פי' בלשון ישמעאל מין טפול הנשים ורפואה עשויה מעופרת נתוך בחומץ ונהפך לעפר לבן):
אספטי [שווערד] (בפסיק' דויהי בשלח פרעה רבי נחמיה אמר במקל שהכו מצרים את ישראל בו לקו באספטי שהכו מצריים את ישראל בה לקו שנא' בסאסאה בסאה סאה פי' חרב קורין בלע"ז איספט'). (אמר בנימין אספטי ואספתי מלה אחת פירושה בלשון יוני חרב וכלי רופאים ומבשלים ואורגים להפוך ולדחק מלאכתם מדרש שיר השירים פסקא אחזו לנו שועלים משל למדינה שמגדלת אספתרין למלך פירוש אנשים מלומדי חרב):
אספטיה [גאסט הויז]: בבראשית רבה אחר הדברים האלה אמר רבי יודן גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לת' שנה לאספטיה שלהן פי' אספטיה שם עיר (אמר בנימין פי' בלשון רומי גרות והמלה היא כמו אושפיזא שענינה מנון גר ובמדרש שיר השירים פסקא עד שיפוח היום גריס לאוספיטליה והענין אחד):
אספליא [זיכרהייט] (דברים רבה פ' כי תבא א"ר יהודה בר סימא אמן הזה יש בו שלשה אספליות שבועה וקבלה ואמונה לא ידעתי פירוש המלה אולי אסכלאות גרסינן ופירושה בלשון יוני דקדוקים ופירושים:
אספלידא [הייל, קעלר]. (ב"ב ז) בגמ' דסמך כותל אחר הנהו בי תרי דפלגו בהדי הדדי חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא פי' אספלידא מערה פירוש אחר אכסדר'. פירוש תרביצא חצר. מפני שאול במערה תרגומו מן קדם שאול באספלידא (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מערה):
אספלנית [פלאסטר]. (בכלים פ' כח) שלש על שלש העושה אספלנית בין בבגד בין בעור טמאה (שבת יח) רטיה שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי אמרה לי אם איספלנית' דכולהו כאיבי שב מיני תרבא וחדא קירא ומנהג אלו להנתן על מטלית של בגד ואח"כ ממרחין אותו על המכה (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מזור נפשט על בגד צר וארוך כמו צורת טחול אשר שמו אספלנין בל' יוני ותרגום בקצת ספרים בפידו להן שוע ישוו להון אספלניתא): [הפלאה שבערכין]אספלנית (בכלים דף מ"א) העושה אספלנית וכו' (ובשבת דף ל"ח.) פי' רש"י שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי כו' איספלנית דכולהו כאיבי כו' (ושבת קל"ג). עכ"ל וז"ל הרב הברטנורה (משנה ג' פרק כ"ח) דכלים אספלנית תחבושות העושין מחלב ושעוה וחמאה ושמן וכיוצא בזה וממרחים אותה על הבגד או על העו' ונותנים אותה על המכה כו' ע"כ אמנם הר"ש פי' כמ"ש רבינו ע"ש. ולכאורה הראיה גדולה שהביא רבינו והר"ש מגמרא (דשבת קל"ג) יתיישב היטיב הא דתנן (בריש פ"ח) דשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמ'. ולפירוש הר"ב הו"ל למינקט (נמי) איספלרי' שהרי בשמן יש בו קדושת שביעית. אבל לפירוש רבינו שאין עושין אספלנית אלא מחלב ודונג אתי שפיר:
אספמיא [דאס לאנד שפאניא]. ובגלות ירושלם אשר בספרד תרגום וגלות ירושלם די באספמיא. (ב"ר פ' מח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם דרמסקוס אסיא ואספמיא (אמר בנימין מחוז מערבי נקרא אספניא וספרד בו ישבו כסאות ליהודים והם היו שרים ויועצי ארץ עד כי באף ובחמה נסחנו משם:
אספנדמון [צעדר בוים]. בהגדת ילמדנו בויקחו לי תרומה ברוש אלטין תדהר אספונ"דמון (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין ארז):
אספנן [פון דאס לאנד שפאניא]. (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין. (מכשירין פרק ו') רבי יהודה אומר חתיכת אלתית ודג המצרי הבא בקופה וקוליס האספנין הרי אלו בחזקת טהרה (שבת לט) ובריש גמרא די"ט שחל להיות בשבת פי' קוליס האספנין דג שבמקומות האספניא ושמו בלשון ערבי אלשבו"ט ובלשון הקדש שיבוט' ובלשון רבנן כופיא כדאמר מררתא דכופיא וי"א שהוא טוני"נא: [הפלאה שבערכין]אספנן (בשבת דף קמ"ה) חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין וכו' פירוש קוליס האספנין דג שבמקומות האספניא ושמו וכו' ובלשון הקודש שיבוטא עכ"ל עיין לקמן בערך שבטא. פי' רש"י דג שקורין טוני"נא והרמב"ם פירש דג שקליפתו רכה לכאורה ראיה גדולה דקוליס האיספנין היינו דמתקרי ג"כ שיבוטא מהא דאיתא (בשבת דף קמ"ה) עופות דבבל שמנים וכו' והכא מנא לן דגלו וכו' וכולן חזרו חוץ מקוליס האיספנין וכו' ובירושלמי תענית (פ"ד) איתא ג"כ רוב הך עניינא וסיים וכשחזרו כולן חזרו עמהם חוץ מן הדג הנקרא שיבוטא. כלשון הירושלמי איתא ג"כ במדרש (הביאו הילקוט ירמיה ט' רמז (רפ"א). וכדי שלא יחלקו המדרש והירושלמי וגמרא דילן במציאות ע"כ מוכח דהיא היא אלא דבלשון הקודש נקרא שיבוטא. ודע עוד דבעל קרבן העדה כתב בשם יפה מראה טעם דשיבוטא לא חזרה משום דטעם מוחו כטעם החזיר ומשמי' דנפשי' כתב טעם אחר ע"ש. ואולם אם שיבוטא היינו קולייס האספנין נתבאר טעמא דלא חזרה להדיא בגמרא דשבת הנזכר דאמר רב הני מדרי דבבל וכו' והאי כיון דלאו שריר שדרי' לא מצי סליק. וחידוש על הגאון בעל קרבן העדה שלא הערה מסוגיא דשבת הנ"ל:
אספניק [איין גארטל]. עשרה כסף וחגורה אחת תרגומו ואספינקי חדא והוא חגור חדשה:
אספסתא [הייא]. כרפת בקר דמיא בגמרא דבאמת (בב"ב כ) אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי (ב"ב כ"ח) כגון אספסתא פי' אספסתא מאכל בהמה ובלעז פריי"נא. וכן תרגום אם יגעה שור על בלילו יגעה תורא על אספסתיה:
אספקא [שאהל. בעכר]. (גיטין יד) רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה אוספקא דכספא בנהרדעא פירוש צלוחית של כסף ותרגום ירושלמי צנצנת איספקא:
אספקלטור [אויף זעהר. אינשפעקטאר]. ויש ספרים שכתוב בהן ספיקלטור ומפורש בערך סמך (אמר בנימין תרגום בפסוק ויהי כראות המלך וקמו אספקלטורי דמלכא):
אספקלריא [שפיגל]. יש ספרים שכתוב בהן ספקלריא והוא בערך סמך (אמר בנימין תרגום זהב וזכוכית דהבא ואספקלריא): [הפלאה שבערכין]אספקלריא במוסף תרגום זהב וזכוכית (איוב כ"ח ט"ו) דהבא ואספקלריא עכ"ל בתי"ט ריש פרק למ"ד דכלים ד"ה אספקלריא תמצא שני פירושים על מלה זו:
אספיקיסין [דער גרעסטער]. מדרש אסתר ממוכן זה היה האיספקיסין שבכולם פי' בלשון רומי נכבד וחשוב:
אספר [רעגימענט]. (סנהדרין קו) וצים מיד כתים מאי צים אמר רב ליבין אספר פירוש אותו מלכות צים נקרא ליבין אספר ובתשובות פי' לא כך הוא אלא ליגון אספר מחנ' של רומיי' שבאין עד אשור והורגין מכאן ואילך משעבדין (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מספר ידוע מאנשי מלחמה של רומיים ובלשון רומי לגיון והענין אחד במלות כפולות כמו פיילי פוטירין):
אספר [סאפיר]. תרגום על פסוק ידיו גלילי זהב נפתלי חקיק על אספור פי' ספיר:
אספרגוס [שפארגל גווייקט אין וויין]. (נדרים נג) מן הכרוב מותר באספרגוס. מן האספרגוס מותר בכרוב. ובגמ' דלא יפחתו לו (פסחים קי) אספרגוס מצטרף ואמרי לה אין מצטרף (ובברכות נא) תנו רבנן עשרה דברים נאמרו באספרגוס אין שותין אותו מזוג וכו' פירוש רב האי גאון ז"ל אספרגוס גופו ממיני כרוב והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס ובלשון יון אספרגוס יין של בקר כלומר ששותהו בבקר. ואמר הגאון הני מילי דאמירן ביה משום סכנת מזיקין דהוה נהיגי ביה והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא ושאלו בשאילתות אספרגוס שאמרו חכמים סומכו במינו והתניא סומכו בפת ומשני הא בדחמרא הא בדשיכרא הי מינייהו בדחמר' הי מינייהו בדשיכרא רק אחריו לוקה והתניא לא רק אחריו לוקה הי מינייהו בעי רקיקה אספרגוס של יין סומכו במינו ביין ושל שכר סומכו בפת אספרגוס של יין רק אחריו לוקה ושל שכר לא רק אחריו לוקה (אמר בנימין פי בלשון רומי משקה מעורב עם רפואה טחונה עד אשר דקה כעפר):
אספרגלין [שפארגל]. ירושלמי בריש כלאים פרישין אמר ר' יוסי אספרגילין פי' בלשון ישמעאל חבושין אך אני אומר שפרישין פרי הנקרא כן בלשון רומי ואיני כחולק על דברי תנא שאין אנו כדאים ללחוך עפר רגליו אך יש שמית של פירות שהוחלפו ענינם ופירושם ואולי אספרגילין בזמן ר' יוסי שם פרי הנקרא בלשון רומי פריש עי' ערך פריש:
אספרווה [מיליטער]. דידיה בשלישי אתי (כתובות ג) פי' המשואות שלו עם הפקיד שלו מקדים לפניו יום אחד:
אספרטן [שניר. שטריק]. בויקרא רבה פרשת זאת תהיה תורת רפאינו ה' ונרפא אשה זו טווה מעה אחת דקה ומעה אחת עבה אלו לניבין ולעינות ואלו לאספרטין (
א"ב פי' בלשון רומי חבל ומיתר):
אספרי [אקליני מינץ]. (במעשר שני פ"ב) רבי טרפון אומר ד' אספרי כסף (עדיות ט) פי' הכסף נחלק לח' חלקים ד' חלקים נקראו אספרי ורב האי אמר אצפרי גורסין והם חתיכות של כסף:
אספרמק [גוט אובסט]. (ביצה לז) דנותנין כלי תחת הדלף ההוא עכבר' דאשתכח באספרמקי דר' אשי אמר להו נקטוה בצוציתיה ואפקוה לבר' (ובמנחות מג) תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך מאה ממש. רב חייא בריה דרב אויא טרח וממלי להו באספרמקי ומגדי פי' אספרמקי מיני בשמים הן (אמר בנימין פירוש פרמקי בלשון יוני בשמים ורפואות): אספרון [אווייסר פיש]. (ב"ר פרשה ו) ישרצו המים מביא שני דגים אחד אספרון ואחד מורון פי' לבן בלשון יון אספרון מורן בלשון יון חשוך וכן בב"ר אמרפל לשון חושך אמרה אפילה כמו חושך ואופל (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין דג טמא צורתו כמין קורנס והוא מאכל עניים ובלשון גמרא נקרא שפר נונא ומורון בלשון יוני ורומי מין דג טמא ארוך ודק עולה על שולחן מלכים): [הפלאה שבערכין]אספרמק (במנחות דף מ"ב) כו' חייב אדם לברך מאה ברכות כו' אל תיקרי מה אלא מאה ממש. עכ"ל עין לקמן בערך מאה:
אספרנא [גשווינד]. בעזרא ועבדתא דא אספרנא פירוש במהרה:
אספירס [דער קנעכלפון דעם פוס]. במדבר רבה פסקא פקוד כל בכור זכר שהיה דוד הופך איספירס פירוש בלשון יוני כפות רגלים:
אספריסא [קליינר שפיז]. במגלת איכה דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ רבנן דתמן אמרי לאספריסא (אמר בנימין פירוש בלשון רומי מין חנית קטן וגרסת הספרים היא כפרמא לאספריסא ופירש פרמי בלשון רומי מין צנה ומגן וטעם המאמר כי הפרמא מגינה נגד החצים אך ממכתם נקובה ונפסדת לא כן קורת ותיק החצים שאע"פ שהחצים נתונים בתוכ' אינה נפסדת עיין כל המאמר):
אספתי [שווערט נאגל]. העושה מקום לקנה ולאספתי (באהלות פ' יג) בפ' העושה. ס"א ולאסבתי פי' כגון שמניחין חור בדלת להדליק ממנו הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעולים ושמו אספתי וי"א אספתי אבוקה וי"א יתד לתלות בו כלים:
אספתין [זא וויא ערך שלפני זה] שמות רב' פרשת החדש הזה לכם בשר ודם שהוא קינה עבדים ואומר עשו אספתין פי' סייף עיין אספטי):
אסקטלא [קליינשיסלי, שאהל]. במשנה אלו מגלחין אין מוליכים לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ובסוף כלים הטבלת והאסקוטלא של זכוכית טהורין פירוש טבלא כמין שלחן בין של כסף בין של זהב בין של זכוכית. אסקוטלא כמין קערה קטנה וכן שמם בלעז טבל"א טב"ולא אסקוטלא איסקודי"לא (אמר בנימין בלשון רומי כן שמו):
אסקוטלא [רימן קאנטשיק]. טרק לי באסקוטלא אאפותאי בסוף פרק חסידים ובע"ז פרק אין מעמידין (דף כח) בגמר' דמתרפאין האי סימטא פרוונקא דאישתא היא מאי תקנתיה נמחייה שיתין אסקוטלי ונקרעיה שתי וערב פירוש כשכופף אדם אצבעו על בוהנו ופושט בכח ומכה בה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני שבט ורצועה וגם נקראו כן ראשי הפרקים שביד):
אסקולוסטיכא [גרוסר גלעהרטר]. בבראשית רבה פרשת ויהי רעב בארץ ייעול ר' יהושע בן חנניא שהוא אסקולוסטיכא דאורייתא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי למדן ושקוד בבית המדרש ובירושלמי דברכות פ' תפלת השחר ר' תנחום בר אסקולוסטיכא אולי היה בנו של רבי יהושע:
אסקונדרי [דוימן. שאך שפיל]. (בפרק קמא דף כא בקדושין) בגמרא הנרצע נקנה ברציעה אמר ליה רב נחמן לרב ענן כי הויתו בי רב שמואל באסקונדרי איטללתו ויש ספרים שכתוב בהן סקונדרי בלא אלף פירש רבי חננאל בגורי כלבים הייתם שוחקים פירוש אחר שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרס ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם הלכך אמר להם כשהייתם בי שמואל באסקונדרי הייתם משחקין שלא למדתם טעם שמועה זו ואמ' ששמם בלע"ז ברינ"י וכן פי' ההוא (נדרים כה) בגמ' דנדרי הבאי (ובשבועות כט) לאו לאפוקי דאי יהי' ליה אסקונדרי ואסיק להון שמא זוזי: [הפלאה שבערכין]אסקונדרי (קידושין דף כ"א) א"ל רב נחמן לרב ענן כי הויתו בי מר שמואל באסקונדרי איטלליתו וכו' פי' רבינו חננאל בגורי כלבים כו' פי' אחר כו' שברי חרס ועושין אותן כמין סלע עגול וכו' עכ"ל. לפנינו איתא באיסקומדרי איטלליתו. רש"י באיסקונדרי איטלליתו. לא הטיתם לב לדקדק בשמועתכם אלא כמשחקין בפיספסין מרייל"ש. וכן פירש"י (בנדרים דף כ"ה ובשבועות דף כ"ט). ז"ל רש"י חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהם:
איסקפא [קליין שיפל] ירושלמי דב"ב פרק המוכר את הספינה האיסקפא והביצית פי' בלשון יוני ורומי ספינה קטנה ובתוספתא גריס איוקפא עיין שם:
איסקפי [גדעקטר וואגן] מדרש תהלים מזמור בברחו מפני אבשלום אסקפי של בת שבע מהלכת לפני דוד פירוש בלשון יוני עגלת צב עיין ערך סקפסטי):
אסקפטי [דעק. מאנטל]. מדרש איכה פסקא גלתה יהודה אומות העולם שהם מהלכים באיסקפטיות שלהם אין גלות' גלות פירוש בלשון יוני כסות ולבוש:
אסקרא [היישרעקן]. (חולין סה) בגמרא רוב חגבים מאי זחל אמר אביי אסקרא:
אסקריטאון [רייארן] דדהב תרגום צנתרות הזהב:
אסקריטון [דינר קיכן]. וחלת המסרת בפ' קמא דחלה (בפסחים עג) בגמרא דאלו דברים. תרגום כצפיחית בדבש כאסקריטון בדבש ואמר כי בלעז שמם קורסטו"לי (אמר בנימין בלשון יוני אסכריטין מין חלה נאפה על גחלים או במתכת בלי שמן):
אסקריא [זעגל בום פון דער שיף]. תלא נפשיה באסקריאה (תענית כא) (ובמציעא סט) בגמ' דשמין פרה. ספינה נעשות לה אסקריא. בית הבנוי בספינה ובאסקריא בכל הבתים פרק י"ב (בנגעים פ"ז). ס"א בספינה ובאסדא (בנזיר נה) בקרון ובספינה ובאיסקריאה (וב"ב עג) תורן אסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך (אמר בנימין אסקדיא באות דל"ת אסכדיא פי' רפסודות אבל אסקריא באות רי"ש הוא תורן):
אסקרטורי [סעקרעטער. געהיים שרייבר]. ירושלמי דכתובות פי' הנושא את האשה אליחרף ואחיה תרי אסקריטורי דשלמה פי' סקרטרי בלשון רומי סופרי סוד:
אסר [בינדן]. אסורייתא דחרדלא בגמרא דאין מוליכין (בביצה יב' (אמר בנימין פי' חבילות אסורות). איסור והיתר (במציעא פו) בגמ' דמעשה דהשוכר את הפועלים:
אסר [איין קיפר געלד אין רום] (קדושין ב) פרוטה שאמרו אחת מח' באיסר האטלקי (ובמציעא סו) בגמ' דכיצד לקח הימנו חטים ולא כאיסרו הבא לידו פי' בשעה שאמר הלוה למלוה יש לי חטים שאתן לך במה יקנה המלוה אותה העת לא נתן ללוה איסר שיאמר מעותי קנו לי והחטים לא משך לפיכך לא קנה. עד שיראה איסר שכנגד לבו (בברכות ל) פי' כשכופף אדם מתקפל טבורו בתוך מיעיו ונראה הסחוס והוא ציפוי נפש שבשילהי החזה באמציעתו בולט והוא כשיעור איסר ויש מפרשים עד שיכוף קומתו ויראה איסר מוטל בארץ כנגד לבו מפני שהאיסר מטבע קטן ואם לא ישוח ויעיין אין מביטו בארץ בעת שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו (אמר בנימין פי' בלשון יוני מין מטבע רומיית של נחשת והיה כפל המטבע הנקראת בלשון רומיית דיפונדיון וחכמינו קראוה פונדיון): [הפלאה שבערכין]אסר ב' (ברכות דף כ"ח). עד שיראה אסר כנגד לבו וכו' עכ"ל עיין קונטרס סימן נ"ד:
אסר [גפאנגן. פרבאטן]. (בסנהדרין לז) בגמרא דואלו הייתם יודעים בני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו אסיר שעברתו אמו בבית האסורין שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד ד"ת שנשאל אל באלתו ומחל לו על כל עוונותיו ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו ומפורש בויקרא רבה בפ' זאת תהיה. איסור כולל (מכות כב) בגמרא דיש חורש (שבועות כג) בגמרא דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין (בקדושין עז) בגמ' ישראל שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה (ביבמות לג) בגמרא שני אחים איסור כולל ואיסור בת אחת (בכריתות יד) בגמ' דיש בא ביאה אחת (בנזיר לז) מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר מה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נתנה בו תורה טעם כעיקר (בפסחים מד) פי' נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד ואין איסורו איסור הנאה ולא התנה עליו אלא עד שתייתו בלבד דהא תנן מערבין לנזיר ביין. ויש היתר לאיסורו שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו אחר מלאות ימי נזרו מותר הוא בו ביין עצמו שנאמר ואחר ישתה הנזיר יין עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן כלאים שאיסורן איסור עולם שנאמר את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פי' אחר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם שלעולם אסור לזרוע כלאים ואיסורן איסור הנאה דכתיב פן תקדש המלאה דרשינן ליה תקדש תוקד אש ואין היתר לאיסורו לעולם כי לשריפה הוא הולך והוא הדין לערלה בשתים שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לזה האילן כולו בשני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן. אסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבאר' ישראל שאינה צריכה עיר אחת לבצרה אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו עושה פרי משאוי שני בני אתונות וכו' בסוף (כתובות קיא):
אסרט [שטראז]. (עירובין יז) המוצא מת מוטל באסרטי' מפנהו לימין אסרטיא או לשמאלה וכן (ב"ק פ"א). הזורק מן הים לאתרטיא (שבת ק) בגמ' דחולית הבור ובילמדנו בריש קדושים תהיו אם מהלך את עמי באסרטא בסילקי הריני עמך ומשמרך פי' אסרט' כמו אסטר"טא של מעלה (אמר בנימין תרגום ארחות תימא אסרטא תימא):
אסרטיון [גזעלשאפט. צונפט]. (ב"ר פרשה פה) ויהי אחר הדברים הן אדני אמר מתיירא אני מאדוני אמרה אהרגהו אמר לה לא דיי שאמנה באסרטיון של נואפין אלא שאמנ' באסרטיון של רוצחין פירוש חבורה לפי הענין (אמר בנימין פירוש בל' רומי כתב קיום):
אסיתא [מערזר. שטאמפ] חסידתא. (בשבת עז עירובין קב) בגמ' דנגר המוצא תפילין ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוא מחזק' אדריבא והוו שקלי בה בי עשרה ושדו לה אדשא אמרו הרי תורת כלי עליה (ובמועד קטן כב) נשיאה שכיב א"ל רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בצבורא. (וכתובות מט) בגמ' דהאב אינו חייב במזונות בתו כפו אסיתא בצבורא וליקום עלה ולימא הכי עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני. (בחולין נב) בגמר' דנשתברו רוב צלעותיה אמרו התם בוכנא בלא אסית' הכא דרב כהנא ורב אסי בוכנא ואסית' (בנדה לו) בגמ' דהמקשה נדה אסיתא דנחשא פי' אסיתא חסידתא כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פי' אחר אסיתא חסירה שחסירה מבפנים והוא מדוכה והיא מכתשת ובלשון לעז מור"טרו: [הפלאה שבערכין]אסיתא חסירתא (מועד קטן דף כ"ב) א"ל רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בציבורא וכו' עכ"ל. לפנינו איתא רב חנן בר אמי: עוד שם בסוף האות פי' אחר אסיתא חסירה וכו' עכ"ל וכך איתא לפנינו בגמ' ורש"י:
אסתא [קריגרן]. (ב"ר פרשה יד) לא טוב היות האדם לבדו אמרין ליה תלמידוהי שבק הדא אסיתא מינך ובויקרא רבה בוכי ימוך אחיך בסוף פרשת משכיל אל דל פירוש מכעסת לפי הענין:
אסתדירא [זעגל בוים פון דער שיף]. (שבת קיא) קטרא דקטרי באסתדיר' הוא אסקריא והוא תורן שקושרים בו חבל קטן והוא קשר של קיימא שהוא כמין טבעת ואינו ניתר לעולם וחבל אחד שקושרין באותו טבעת דעיילי ביה נגרי פירוש הקלע כשבאין להרימו על הספינה והוא קטרא דקטרי פי' כך היו עושין לספינה מנקבין בה ועושין לה כמין טבעת ואינו זז משם לעולם וחבל אחר ארוך פעמים קושרו בו ופעמים מתירו ואינו של קיימא: [הפלאה שבערכין]אסתדירא (בשבת דף קי"א) קטר' דקטרי באסתדיר' וכו' עכ"ל לפנינו איתא באיסטרידא:
אסתהר [ליכט. שטערן] תרגום אם אראה אור אין אחמי אסתהר פי' כמו אסתרא:
אסתוורא [שליסל ביין. שפיציג שטיק האלץ]. עד ארעא נחית (ביבמות קג) בגמ' דשתי פרשיות הא דעבידא כי אסתוורא.(ערכין יט) אמר רב פפא האי אסתוורא עד ארעא נחית פי' אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב עד ארעא נחית ואין בו פסוק עד סוף העקב פירוש הא דעבידא כי אסתוורא כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה. באשורו אחזה רגלי תרגום באסתווריה אחדת רגלי (אמר בנימין פירוש בלשון יוני עץ זקוף וחד כיתד ובפרט אם בראשו עץ אחר כמו לחי וקורה): [הפלאה שבערכין]אסתוורא (ביבמות דף ק"ג) אסתוורא עד ארעא נחית. וכן בערכין (דף י"ט). פירוש אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב וכו' (ובמנחות דף ל"ג) הא דעבידא כעין אסתוורא. פירוש כעין השוק עד פיסת הרגל שחצי' זקופה וחצי' שכובה וכו' עכ"ל וכן פי' רש"י לשנא אחרינא עיין תוס' שם ד"ה הא דעבידא כו' מיהו מה שכתבו תוספת שם דמה דאמרינן (ביבמות ק"ג) האי אסתוורא עד ארעא נחית על כורחן היינו עצם היורד מן השוק של הרגל ולא קיבליי"א לכאור' צ"ע ברש"י דיבמות שכתב איסתוירא קביליי"א המפסיק בין שוק לרגל. אמנם ברש"י דערכין י"ט: כתב קבלא עד ארעא נחית שאין בו אלא פרק העליון המחברה וכו' ע"ש היטב:
אסתלנינית [גזעלשאפט]. של מלאכי חבלה ותכספית שהוא רוח רעה יושבין ושומרין לאדם מתי יעבור על אחת מאלו ויכשל בסוף גמ' דג' שאכלו:
אסתנא [דערצפון ווינד]. (ברכות סא) בגמ' דעל ההרים אימתי מתחזי רקיע בטהרתו אמר עולא בזמן דאתי מיטרא כולה ליליא ובצפרא אתי אסחנא ומגלי לשמיא. (בערובין פה) בהלכה דהדר עם הנכרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא (במגלה כח) בגמ' ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת האי דקא עיילינן לבי כנישתא לאו משום מטרא אלא משום דבעיא שמעת' צילות' כיומא דאסתנא. (בשבת קיז) בגמ' דמצילין תיק הספר אי בעית אימא דמנח אפתורא דדהבא אי נמי יומא דאסתנא (בכתובות כג) עדיה בצד אסתן ותיאסר. (קידושין יב) בגמרא דבית הלל אומרים בפרוטה לאו היינו דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותיאסר פי' עדים אלו בצד צפון ותיאסר. פי' יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית ולארבע רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא נשיב כמו משיב. מצפון זהב יאתה תרגום מן ציפונא אסתנא ייתי: [הפלאה שבערכין]אסתנא (בשבת דף קי"ז): אי נמי יומא דאסתנא עכ"ל ז"ל רש"ל רוח צפונית שהיא בינונית לא חמה ולא צוננת וכו' יש מפרשין יומא דשותא רוח דרומית שהיא צוננת. אמת שרוח דרומית צוננת אבל אסתנא ע"כ צפונית היא ונוחה כדאמר (בעירובין ס"ה). צריכא שמעתתא צילותא כיומא דאסתנא. ורוח דרומית הוא בלשון ארמי יומא דשותא עכ"ל וכ"כ רש"י (בשבת ל"ב) יומא דשותא שמנשבת בו רוח דרומית חזקה. וכ"כ (בעירובין ס"ה). וכ"כ רש"י (ביבמות ע"ב) יומא דשותא לא מהלינן בי' שרוח דרומית מנשבת בו והיא קשה מכל הרוחות. וצ"ע שרוח מזרחית נקרא שותא כמ"ש בערוך בסמוך: עוד שם פירש יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית עכ"ל הביאו תוס' (בגיטין ל"א): עוד שם רוח דרומית (שריא נשיב) בגיטין איתא שדיה נשיב. וכ"כ תוספת שם על שם הערוך רוח דרומית שדיא:
אסתניד [דיא האסט איהם קראנק גמאכט]. שבקן דאסתניד בקמיתא (ב"ק מ) בגמ' דשור של פקח ויש ספרים שכתוב בהם שבקן אסתגר פי' חליתו מזאת השאלה כגון אסתניס אני שהוא בלשון יון חולה ויש שהן בין היונים לועזים והנה אביך חולה אסתנס ויש לועזים ארוסטום:
אסתנדרא [בהערשר. שטאט פרעזעס] דמישן. (קדושין עג) (ובגיטין פ) בגמרא היה במזרח ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשום אסתנדרא דבשכר פירוש שלטין של אותה העיר (אמר בנימין פירוש בלשון יוני איש ואדון העיר):
אסתנס [איידלמאן. שוואך. קרענקלך]. (ברכות יו) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (ביומא ל) במשנה אם היה כהן גדול זקן או איסתני' מחמין לו חמין. (ובגמ' דמסכת תמיד) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. (ובב"ב קמה) בגמ' דהשושבינות רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני' וטוב לב משתה תמיד מי שדעתו יפה (ובפסחים קח) בגמ' דסמוך למנחה רב ששת אסתני' הוה. (בסוטה יא) ובגמרא דוכן לענין הטובה כלום אתה אסתני' יותר מפרעה. (בסנהדרין ק) גמרא דרבי עקיבא בחלק רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני' (בב"ר יא) ויברך אלהים מפני האסתניסי' פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס (אמר בנימין פירוש בלשון יוני איש חלש ומזגו רע): [הפלאה שבערכין]אסתנס (בברכות דף ט"ז) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (יומא לא). אם כהן גדול זקן או אסתניס כו'. (תמיד כ"ז) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומתי וכו' (ובב"ב דף קמ"ה) כל ימי עני רעים א"ר ינאי זה אסתניס וכו' (ובפסחים ק"ח) רב ששת אסתניס היה (ובסוטה דף י"א) וכו' כלום אתה אסתניס יותר מפרעה (ובסנהדרין דף ק') רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתניס וכו'. פירוש אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת לראות דבר מאוס נקרא אסתניס עכ"ל. לפנינו אסטניס פירש רש"י אדם מעונג ומפונק. ובפירוש המשניות להרמב"ם כתב אסטניס קר הגוף נגזר ממלת צנת שלג ואע"פ שנכתב בסמ"ך וזה נמצא הרבה בלשונות עד כאן לשונו וכן לשון הרב מברטנורה אסטניס קר ומצונן לשון צנה. וע"ש בתי"ט שסמ"ך וצד"י שניהם ממוצא השניים. (ובבבא בתרא) שם פי' רשב"ם. זה אסטניס מי שדעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה. ובפסחים שם גבי רב ששת כו' ז"ל רש"י אסטניס מעונג ואי הוה טעים כו' (ובסוטה שם) פירש רש"י כלום אתה אסטניס יותר מפרעה ז"ל אסטניס מפונק ואינו יכול לעשות מלאכה (ובחלק שס) ג"כ איתא האי לישנא רבי ינאי אומר כו' זה אסתניס ורש"י לא פירש כלום:
אסתוננסין [מאגיסטראטס, בעאמטן] ירושלמי דמעשר שני פ' כרם רבעי. ר' הושעיא מפיק תלתא איסתוננסין ומפרק על פומון פירש המפרש מין מטבע ולא דקדק פירוש אסתונומוסין בלשון יוני ממונים על דברי העיר:
אסתקטון [פיינר בומל וואש שמעקט זייער גוט). בריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט וראשית שמנים ימשחו רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסתקטון ס"א אנתכתון. ס"א סטכטון (אמר בנימין פירוש בלשון יוני שמן הנוטף מעץ של מר עיין ערך אסטכטון):
אסתרא [איין גילדני מינץ אין דעס ווערט פון איין שקל]. אסתירא מאה מעי מ"מ מאה מעי אסתיר' אסתירא (ב"מ קב) פי' מאן דאמר ליה לחבריה אסתירא מאה מעי יהבינא לך יהיב ליה מאה מעי דתפוס לשון אחרון מאה מעי אסתירא יהיב ליה אסתירא סלע קטן דהוא פלגא דזוזא. (קדושין יא בגמרא) דכסף בית שמאי אומרים בדינ' תניא התוקע לחבירו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא מאי סלע פלגיה דזוזא דעבידי אינשי דקרו לפלגיה דזוזא אסתירא וזו הלכה כולה (בכורות מט) בגמ' דה' סלעים של בן פירוש סלע זו פלגא דזוזא וקרי אינשי לפלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאורייתא ובזו ההלכה יש אסתירא סורסיא פי' סלע של אותו מקום שהן קלים פי' אחר סורסיא הוא כסרסור שבו עושין כל סחורה (ובכתובות צג) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הותירו זווי חדתי ופחתו אסתירא דצניתא פירוש לא הותירו זוזי חדתי שלא נשכרו יותר על קרן שלהן אלא שנתחלפו מעותיהן רעים בחדשים וטובים לפיכך נוטל כל אחד לפי מעותיו שנתחלפו אבל אי משתכרי יותר על קרן שלהן חולקין לאמצע וכן פחתו שהיו מעותיהן שהטילו טובים ועשו בהן סחורה והפסידו שלא לקחו מן הסחורה אלא פשיטים רעים בחשבון הטובים שנתנו. אסתירא זוזא דצניתא מכה שיש לאדם ברגלו ומשימין עליה סלע שאינה יוצאת לרפואה כדתנן יוצאין בסלע שעל הצינית (אמר בנימין פי' בלשון יוני אסתירא מין מטבע משקלה שקל הקדש חצי אונקיא והוא סלע גדול ושוה ארבעה זוזים וסלע קטן שוה חצי זוז וסלע ואסתירא אחד הם ומשקל בקע לגלגלת שנים דרכמים כמאמר יוסיפין כי באונקי' שמונה דרכמים ובכל דרכם שלשה גרמסין יונים וזה תרגו' ירושלמי בקע שתא גרמסין והפרסיים עשו גם הם מטבע בשם אסתיר' כמו היונים): [הפלאה שבערכין]אסתרא (בבא מציעא דף קכ"ב) איסתרא מאה מעי מאה מעי מאה מעי איסתרא איסתרא וכו' דתפוס לשון אחרון עכ"ל בסוגיא דאמר רב אי הואי התם הוה יהיבנא כוליה למשכיר. מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון האמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמרי בי רב איסתרי מאה מעי וכו' אי מהתם הוה אמינא פירושי קמפרש קמ"ל משמע השתא דאמר רב קמ"ל דגם גבי איסתרי טעמא דרב משום דתפוס לשון אחרון. וגם מדאמר הש"ס אי מהתם הוה אמינא וכו' ולא משני התם טעמא משום דפרושא קמפרש משמע ליה לרבינו דלא ניחא ליה לש"ס לפרש כך על פי האמר אחרי שנודע לנו דרב ס"ל תפוס ל' אחרון. אמרינן הך טעמ' נמי באיסתרי:
אסתרא [ליכטיגר שטערן] תרגום על פסוק ויהי אומן את הדסה אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגהא יונית אסתירא פי' בלשון יוני קוראים לכוכב המאיר אסתיר בעל הערוך הביא בערך סהר מימרא דהגדת מגלה ולמה נקרא שמה אסתר על שם אסתהר):
אסתרוקנית [איין ארט וואס מען מאכט דארט גראב זאלץ] (בב"ב כ) בגמ' דמרחיקין מי רגלים לא קשיא כאן במלח סדומית כאן במלח איסתרוקנית. (ביצה לט) בגמ' דוכן האשה פירוש מלח סדומית ומלח איסתרוקנית מקומות הן ומלח סדומית אינו נימוח במים עד שישחק. (במנחות כא) לא תשבית מלח הכא מלח שאינה שובתת ואיזו זו זו מלח סדומית מניין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנית תלמוד לומר תקריב: [הפלאה שבערכין]אסתרוקנית (בבא בתרא דף כ') כאן במלח סדומית כאן במלח אסתרוקנית וכן (בביצה דף ל"ט) פי' מלח סדומית ומלח אסתרוקנית מקומות הן ומלח סדומית אינו נימוח במים עד שישחק וכו' עכ"ל לשיטתו דס"ל דסדומית הוא חזק שאינו מתפשר כמ"ש לקמן בערך בן ע"ש אפ"ה כשהוא נטחן עד שנעשה דק ממש אז נתפשר כשיבא לתוך המים ולכך כתב הערוך כאן ומלת סדומית אינו נימוח במים עד שישחק ומיירי שהאשה שאלה מלח בכמות קודם שנשחק ולכך סדומית לא בטיל אבל אסתרוקנית שהוא רפה נימוח ונתפשר ולכך בטיל. וז"ל רש"י (בבבא בתרא שם) מלח סדומית עבה וקשה כאבן (ובביצה שם) פירש רש"י סדומית היא דקה מאוד ובטלה ותדע שהסדומית היא דקה וכו'. (ובמנחות דף כ"א) לא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית כו' לא מצא יביא אסתרוקנית ז"ל רש"י מלח סדומית הים משליכה לאגפה. אסתרוקנית מן הקרקע נעשית ובידי אדם מלח סדומית דקה אסתרוקנית גסה עכ"ל אינו סותר למ"ש רש"י (בבבא בתרא דף כ') מלח סדומית עבה וקשה כאבן. משום דהיא הנותנת מה שנולד בטבע קשה וחוזק ונתמעט מיסוד מים הנה כשנטחן או נכתש נעשה דק למאוד יותר מדבר שהוא בטבעי רפה והוא מלחלוחית שבו ולכך (בבבא בתרא) דמיירי לענין מחיצה והיינו בעוד שהמלח בכמותו גדול כמו שחופרין אותו בחתיכות גדולות פירש"י שפיר שהסדומית שהיא קשה כאבן ראוי למחיצה. משא"כ (בביצה ובמנחות) דמיירי במלת שצריכין למלוח בו והיינו שכבר נטחן או נעשה במכתשת וודאי דעל ידי זה הסדומית יותר דקה. והנה אמת עד לעצמו ואין צריך ראיה לקיימו. והכל יודעין שדבר שיש בו לחלוחית לא נעשה הדק היטב כמו דבר קשה ויבש לגמרי שנעשה ע"י טחינה או כתישה דקה מן הדקה. והנה אחר כתבי זה ראיתי שהגאון בעל ברכת הזבח והגאון בעל צאן קדשים שניהם בגוף הדבר מתכוונים בענין אחת (במנחות כ"א) להגדיל הפליאה על סתירת רש"י דמנחות נגד מ"ש רש"י בב"ב ותמה אני על שני גדולים אלו שהניחו דבר זה בתימה. הלא דברי רש"י ברורין כחמה. שרירין וקיימא:
אסתרתגין [פירשט. מיניסטר]. תרגום הפרתמים אסתרתגין עיין ערך אסטרטיגי):
אע [האלץ] תרגום כל כלי עץ מכל מן דאע):
אפא [קלאפר, שלאנג] משכא דאפא דכרא (ביומא פד) בגמ' מי שנשכו. (ב"ק יו) צבוע זה אפא פי' מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפרז' וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרז' שם הנקבה וצבוע שם הזכר גיא הצבועים תרגומו מישר אפעים אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגד' באילן חרוב בפ"ק (דבכורות ח) (אמר בנימין וגם פי' המלה בלשון יוני נחש):
אף [אויך]. (במנחות צח) מדת בשר ודם מסית את חברו מרדכי חיים לדרכי מיתה והקב"ה מסית את האדם מרדכי מיתה לדרכי חיים שנאמר ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה ת"ל העמיק הרחיב ושמא תאמר למלך לא הוכן ת"ל גם היא למלך הוכן ושמא תאמר אין בה עצים ת"ל מדורת' אש ועצים הרבה ושמא תאמר זה הוא שכרו ת"ל ונתח שלחנך מלא דשן:
אפדנא [פאליץ] (ברכות נו) בחלומות דרבא דהרואה אפדניה דאביי דנפל (ובמועד קטן יב) מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת. (ב"קיב) בגמ' דחבתי בתשלומי נזקו אמר להו רב נחמן זילו אהדורו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייהו ובריש גמ' דהמפקיד אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה פי' אפדנא חצר (אמר בנימין והוא לשון מקר' ויטע אהלי אפדנו. ותרגום ונטה אף שפרירו ויגוד ית אפדניה אך בעל הערוך גרס אדניה עיין ערך אדן):
אפדייני [אגילדן צירינג וואס דיא ווייבר טראגן אוף דעם קאפף] אמר רב יהודה משמיה דאביי אפדייני כן כתוב בנוסחאות דידן ופי' רש"י תכשיט כמו ציץ של זהב נתון במצח ובעל הערוך גרס אבזייני עיין ערך אב קמא ותימא שהוא גרס גם כן אפזייני עיין שם: [הפלאה שבערכין]אפדייני אמר רב יהודא משמיה דאביי אפדייני כ"כ בנוסחאות דידן ופירש רש"י וכו' עכ"ל עמ"ש לקמן בערך אפזייני אבל אפדייני ליתא לפנינו וכן בפירוש רש"י לא מצאתי כמו שהעיד הרב המוסיף אלא לפנינו ברש"י איתא אפוזייני פרונטיל של זהב:
אפדת [איין בילד]. מסכת זהבן תפתר החקוקין על גופה רבי יעקב דכפר חנן תפתר למשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר וישם אותו גדעון לאפוד בפרק אמר רבי עקיבא בירושלמי:
אפזייני [זא וויא ערך אפדייני למעלה). (שבת נז) כבר פירשנוהו בערך א' (אמר בנימין כאן גרס אפזייני ובערך אב גרס אבזייני ובנוסחאות דידן כתוב אפדייני עיין שם): [הפלאה שבערכין]אפזייני (בשבת דף נז) עכ"ל לפנינו איתא אפוזייני וכן ברש"י ע"ש ונדפס בצידו בגמרא פי' ציץ. וכן ראיתי בפירוש הרב ברטנורה:
אפזים [שפרינגן. לויפן] (ב"ר סט) ויצא יעקב עולים ויורדים בו מעלין בו מורידין בו אפזים בו קפזים בו סוטנים בו:
אפחזיהו [אויף גבלאזן] (פסחים נ) פרק מקום שנהגו ת"ר המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא כיון דנפיש אפחזיהו שלטא בהו עינא פי' נפחייהו:
אפטא [זיבן] פי' בלשון יוני שבעה עיין ערך זיטא:
אפטיא [הערשאפט. רעגירונגס צייט] בפסיק' דבחדש השלישי למלך שנשבה בנו ואמ' היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים למלך שהיה משיא את בתו ואמ' היו מונין אפטיא לנישואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני ובפסיקתא דבחדש כענין הזה (אמר בנימין פי' בלשון יוני שררה ושלטון של שני שרים רומיים הנבררים מדי שנה בשנה למשול בכיפה ובכל ספרי זכרונות היו כותבים בשעת שררת פלוני ופלוני לכוון הזמן ולקבוע מנינו:
אפוטניאות [איין שלעכטר מענש וואס מען האט איהם שון פרארטיילט צום טודט]. מדרש קהלת פסקא כל הדברים יגעים אזל ואשכחיה עבד כן איפטוניות פי' בלשון יוני רשע ושנגמר דינו ויש מפרשים שהיה מסרס ויש סמך לפירוש זה מן פוטינון עיין שם:
אפוטניתא [נידרלאג. מאגאזין] תרגום ירושלמי בפסוק עשה לך תבת עצי גפר וחמש אפוטניתא בימינא פי' אוצרות כמו אפוטיקין:
אפיטיקין [שטאל. מאגאזין]. שמות רבה ויסע משה הצאן אין מתקנין ליה אפוטיקון פי' בלשון יוני אוצר כמו אפותיקין עיין שם):
אפטרא [גרינדלכר בווייז]. במדבר רב' פ' מאשר יקרת בעיני נכבדת ר' יוסי עבד ליה אפטרא פי' ראיה מופתית:
אפיטרכא [שאף]. (בב"ר פ' צה) והקול נשמע תזל לגב. אפוטרכא דידהון אמר להון רבהון דיהודאי אמר הדא מלה והוא תימא וכו' פירוש נשיא שלהן ובלע"ז פטריאר"כא:
אפיטרופוס [קוראטר. פאר וואלטער, פארשטעהר] בפסקתא דעשר תעשר אילין אפוטרופיא דנפקין לקריתא. (פסחים פח) יתום ששחטו עליו אפוטרופוס אין אפוטרופין לעריות (כתובות לג) פירוש אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס לעריות. תרגום ירושלמי יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ אפיטרופין על ארעא. אתה תהיה על ביתי פי' אפיטרופוס אבי ילדים בלשון יון פטירא פידיאה וכן בלע"ז אב פט"ר. (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומיי ממונה ופקיד):
אפי [שטיקר האלץ צווייגן]. (ברכות מו) שגרא ליה בשיתין אפי פרסיית. (גיטין סא) חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי אופי ונתרן תמרי. (ע"ז כו) בגמ' דבת ישראל לא תיילד בע"ז נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משכלנא מינייהו כי אופי בנהרא פי' אופי עיקר חריות של דקל בישתא כינוי זכות היא רבות זכיות של אותה אשה שהיא הורגת מהן כי אופי בנהרא. פי' אחר בישתא רעות כלומר יהי רצון שירבו רעות לחברתה כמו שאני הורגת מהן כחתיכות של עצים השטים בנהר: [הפלאה שבערכין]אפי (בברכות מד) שגרא ליה בשיתין אפי פרסייתא עכ"ל. לפנינו איתא תברא לה בתמנן אופי פרסייתא: שם (בע"ז דף כא) נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משכלנא מינייהו כי אופי בנהרי פירוש אופי עיקר חריות של דקל. ופירוש נפישא בישתא כינוי זכיות של אותה אשה וכו' פי' אחר כו'. עכ"ל לפנינו איתא דקא משפילנא מנייהו דמא כי אופיא דנהרא. וז"ל רש"י כך וכך רעות יבאו עליך כמנין שהשפלתי מהן והרגתי בהן. כי אופיא דנהרא. אשקומ"א:
אפי [מיינונג. ווארט]. בפסיקתא דסוכה פנה אל תפלת הערער א"ר ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אופו של דוד פעמים קורא עצמו מלך ופעמים קורא עצמו עני וכו' כל זה בויקרא רבה באמור אל הכהנים בפסוק קחו מוסרי פי' אופו עיקרו ויש אומר אופי בנהרא כמו זה שורש של דקנים וכן אופתא (סוכה לב) בגמרא דרבי יהודה ואימא אופתא כפות מכלל שהוא פרוד והאי כפות ועומד הוא ובלעז צופ"ו. (בחולין מז) ריאה דמיא לאופתא טריפה אית דאמרי פחוזה כאופתא פי' פחוזה קלה כדכתיב אנשים רקים ופוחזים אית דאמרי דנפיחה כי אופתא נפוחה מחולי אית דאמרי דשיעה חלקה כלומר אין קמט כאשר הקיר כשטוחין אותו. ובהגדת ילמדנו ומי גוי גדול א"ר הושעיא מי כאומה זו שהיא יודעת אופו של אלהיה יודעין מה הוא מבקש והן עושין יודעין היאך מחבבן וכו' ס"א אופו דעתו (אמר בנימין פי' בלשון יוני קול ודבור):
אפיא [קראפט. שטארקייט]. בחלק אמר קמיה רבון דעלמא כו' אי ענית לי ואי לא אמינא הא כל אפיא שוין ובפסיקתא דשובה אם עונה אותי הרי יפה ואם לאו הא כל אפיא שוין. ובריש מגילת איכה ראו מה היו עובדין הא חזרו כל אפיא שוין. פי' אפיא מעשה של כל אלהות שוין אפיא דעמון ומואב כל האומות שוות: [הפלאה שבערכין]אפיא (בחלק דף קא) אמר קמיה רבון דעלמא כו' אי ענית לי כו' ואי לא אמינא כל אפיא שוין וכו' עכ"ל בגמ' שלפני ליתא אכן בעין יעקב איתא קצת כנוסחא זו:
אפייטרוס [טיהר ארצט] מדבר רבה פ' איש איש כי תשטה אשתו חמורה חולה והוליכה אצל אפייטרוס פי' בלשון יוני רופא הסוסים והבהמות:
אפיוטות [דרוואקסנע קינדר]. ירושלמי דגטין פ' הניזקין על משנת הפעוטות אפיוטות פדייא פירוש בלשון רומי פוטי ובלשון יוני פדייא תינוקות גדולים:
אפיין [קליינר העריג. סארדעל]. (חולין סו) ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והאפיין (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומיי מין דג קטן לבן ועיניו גדולות):
אופיון [אפיום. דאס איז איין זאפט וואס מען בנוצט איהם אונ דיא אפטייקן] ירושלמי דע"ז פרק אין מעמידין אהן אופיון סכנה פי' בלשון יוני ורומי מיץ נפקא מזרע ועשב הפרגין ולו סגולות נפלאות ברפואה כאשר נסיתי ואם לא יותן בכמות הראוי סם המות הוא:
אפך [ענטלויפן]. תרגום וינס ואפך והוא לשון דמחזירי תיבין לאחוריהן ומערקין:
אפכי [קוויטונג]. (ב"ר מב) ויהי בימי אמרפל ויהי כאשר נלכדה ירושלם אמר להם עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אפכי על עונותיהם דאמר רבי שמואל בר נחמני אפכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש תם עונך בת ציון וכל זה הענין במגלת איכה בפסוק תם עונך. ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני בסמוך ולזקני ישראל וכי ימוך אחיך בפרשת אשרי משכיל אל דל אמר רבי לוי בשם רבי חמא ב"ר חנינא כ"ב פעמים כתוב כאן אשרי ומכולן לא נטל אפכי אלא זה בלבד ומה אפכי נטל אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואומר אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת פי' בלשון יון קורין להנחה אפכי כלומר מוחל להם עונותיהם (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומיי שטר פרעון כמו שובר):
אפכיות [שריפטליכע בשטעטוגג דאם מען איז שון נישט מעהר שולדיג]. בילמדנו בפרשת ציצית לבעל הבית שהיה שוקל בארנונות וכותב אפכיות אמר לו אביו הזהר באפכיות האלו שכל חייך נתונין בתוכן כך אמר להן הקב"ה לישראל הזהרו במצות האלו שהן חייכם שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ענין ספרי זכרונות (אמר בנימין גם זה מענין הקודם):
אפוכי [קערקר. ארעסט]. מדרש איכה בני אשפתו בני אומירי בני אפוכי פי' בלשון יוני מסגר ולכידה וטעם המלה אנשים חשובים שבוים נעצרים בבית כלא עיין ערך אמרי:
אפילו [ווען אויך]. תרגום אף בל נטעו אפילו יפשון ומלה זו מורגלת בלשון תלמוד והיא מורכבת מן אף אלו:
אפליון [פארנימר. קאריטאר]. נכנס לאפליון נכנסו אחריו (ברכות יו) בגמ' כשמת טבי עבדו פי' חדר לפנים מטרקלי' כמו עופל ובחן ויבא אל העופל:
אפליון [פרוויסטונג, אונטרגאנג]. בריש ילמדנו כשהקב"ה רואה בתי ע"ז יושבין שלוין וביתו שמם ועשוי דיש לערלים ולשועלים שנאמר שועלים הלכו בו אותה שעה מסתכל אפליון של עולם והוא מזדעזע שנאמר המביט לארץ ותרעד (אמר בנימין פירוש בלשון יוני עזרה וחצר):
אפיליון [איין הוט אדר אטוך וואס מען וויקלט ארום דעם קאפף]. ומעופרת (שבת קיט) בגמר' די"ח כלים פי' מסוה (אמר בנימין פי' בלשון רומי פליון מעיל ומעטה עיין ערך פליוס):
אפיליון [זא וויא ערך שלפני זה] בפ' כ"ט דכלים ואפיליון של ראש עיין ערך פליוס כי היא גרסא אמיתית:
אפליית [אויסלאכן, אויסשפעטן]. כדאמר ליה אנא לא אפליית בך בירושלמי בפרק ג' שאכלו). (ובב"ר פ' צ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים פירוש ענין שחוק וליעוג:
אפליקתא [אשיין גשטיקט קלייד] (מדרש שיר השירים פסקא גן נעול אחותי תרגם עקילס אפליקתא עיין ערך פליקט כי היא גרסא אמיתית):
אפמא [פענסטר, עפונג]. ההוא דקלא דהוה ליה לאביי והוה סליק באיפומא (בעירובין ק) בפרק המוצא תפילין (קידושין פא) נפל סיהרא באיפומא. (ובחולין נא) בגמ' דנפלה מן הגג ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא אזא חולשא מאיפומא נפל מאיגרא לארעא פי' אפומא ארובה בתוך הבית פתוח לגג והוא לול בלשון קודש. פי' דיקלא דהוה סליק באיפומא היתה עולה אותה תמרה על הגג ובגג היה לול ויוצאת מן הלול ויוצאת באויר הגג והיו עכשיו ענפיה בפחות מג' טפחים לגג אתא לקמיהו דרבה ורב יוסף ושרו ליה לישב עליו:
אפומטא [לאמפ, לאמטערן] בפסיקתא דויהי בשלח כיצד היו המים עשויין לישראל כחומה דרש רבי יוחנן כאילין קנקילא ארקת סרחבת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אפומטא פי' מראות:
אפמיא [דער נאמן פון אשטאט אין אזיען]. אריסטון הביא בכורים מאפמיא בסוף חלה. (בקדושין עא) לתתא בדיגלת עד היכא אמר רב פפא בר שמואל עד אפמיא תתאה תרתי אפמיא הויין תרגום ירושלמי שפם אפמיא וירד הגבול משפם וייחות תחומא מאפמיא:
אפימיליה [אגוויסי גאטיגג קרייטכצר]. (ירושלמי דנדרים פרק הנודר מן הירק מהו שיהא מותר במיני אפמילי' כגון נב"עה ומסר"ולה ופילו"ליה לא יכולתי לפרש מלות אלו):
איפומנימא [ערקלערונג, בשטעטיגונג] (דברים רב' פרשת ואתחנן הרי איפומנימא שלו נקרית פירוש בלשון יוני ספר זכרון וגזר דבר):
אפנדה [בייאגארטל וואס מען האלט דרינן געלד). (ברכות נו) לא יכנס אדם להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו פי' כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם וראיה (משבת צב) בין אפונדתו לחלוקו ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ':
אפנטור [אטייארער איידלשטיין וואס ער איז גפינטלט] (תרגום על פסוק ידיו גלילי זהב בנימין גליף על אפנטור פי' פנטיר בלשון יוני ורומי אבן טובה מלאה חברבורות כעור נמר הנקרא פנטירא):
אפניס [ענגל] ושרפים ומלאכי שרת בראש השנה בסוף פרק אם אינן מכירין אותו:
אפנין [לינזן]. בפיאה (בפרק ג) וכן באפונין וכן בכרם ובכלאים (בפרק ג) אפונין השפין מין זרעים. אפונין הגמלונין מין ירק. (בשבת לו) ר' שמעון אומר האפונין הגמלונין כיוצא בהן. שיער של אפונין ושל עדשין ובפרק קמא דטבול יום רבי יהודה אומר אף אפונין לבנים טמאים בטבול יום פי' אפונים בלע"ז ציציר"י ובלשון ערבי אלפמץ פי' הגמלונים גדולים שפין קטנים וי"מ חלקים:
אפונס [איין פיש] (שם דג טהור עיין ערך אקונס):
אפנקריסון [אגוט אובסט] (בירושלמי בריש פרק כירה והביאו לפנינו בצים קטנים כעוזרדין וטעמן יפה כאפנקריסין) (ס"א פנקריסין):
אפנתא [דיא אייברשטי זייט פון דעם שיך]. (ברכות מה) בגמרא והוא אומר על המוגמ' תנו רבנן ששה דברים גנאי לתלמידי חכמים וזה אחד מהן אל יצא במנעלים המטולאים ואמר מר זוטרא בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא באפנתא אבל בגילדא לית לן בה. (תענית יב) בגמרא דסמוך ואסורין במלאכה אביי ורבא מעיילי אפנתא. (ביבמות קב) משום דהוה ליה אפנתא מנעל. ס"א פנתא ופי' אפנתא פנים של מנעל של מעלה גילדא היא של מטה ובלעז סול"א:
אפנתי [אקעגן גיין] (בילמדנו בהעלותך בא המלך ליכנס למדינה יצא אוהבו לאפנתי שלו ובואתחנן בעשרת הדברות היה הדיבור קורא מן השמים והן הולכין לאפנטי שלו והוא חוזר וקורא להן מן הארץ והן הולכין לאפנטי שלו שכן הוא אומר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו פי' ענין מחנה הוא (אמר בנימין פי' בלשון יוני לקראת פניו):
אפס [הער אוף, לאז גמאך] זכר ה (בב"ב קיא) (אמר בנימין פי' בלשון יוני עזוב): [הפלאה שבערכין]אפס זכרו (בבבא בתרא דף קיא) במוסף (א"ב פי' בל' יוני עזוב עכ"ל. ז"ל הרשב"ם כמו כי אפס כסף (בראשית מו) כלו' בטלו שאין הלכה כמותן:
אפיסטלי [ברוף] (עיין ערך פסטולי):
אפיסטיליות [הויפט באלקן] (ירושלמי דסוכה פ"ק בארבעה עמודים ועליהם ארבעה איפסטיליות בל' יוני ורומי כותרות וראשי העמודים)
אפסנא [בעזאלדונג, דער גהאלט וואס מען גיבט דעם מיליטער]. (סנהדרין כא) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן לאפסניא שלו. אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעיבור השנה מלך משום אפסניא כהן גדול משום צנה פי' ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להן בכל חדש וחדש ואם יוסיפו חדש צריך ליתן משלו לפיכך דוחה את העיבור. כ"ג אם יעשו מרחשון תשרי מתיירא מן הצנה שתא בתר ירחא אזיל ובמרחשון לעולם הצינה מצויה אע"פ שנקבע בשם תשרי ובלשון יון קורין להוצאה אפסניא (אמר בנימין פי' בלשון יון שכר אנשי מלחמה):
אפסנתין [ווערמוהט, ביטרער וויין]. (ע"ז ל) בגמ' והחומץ של עכו"ם אמר ר' יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהם משום גלוי ואלו הן חד מר מתוק וכו' חד חמר ופלפלין מר אפסנתין מתוק מי בארג. חלי' פי' לענה בלשון יון אפסינתין:
אפסקימא [אשטריק אוס שאלן פון ביימר] (בחבל של אפסקימא בעל הערוך גריס אפקימא עיין שם):
אפסר [צוים]. (שבת נא) הגמל באפסר (קדושין כז) בגמר' נכסים שיש להן אחריות שאני שטר דאפסרא דארעא הוא פירוש אפס' רסן ובלעז קפי"סטרו (אמר בנימין פי' אפטל בלשון יוני מתג ורסן והוחלפה אות הלמד לאות ר'):
אפסתקיתיה [זאטל, מאנטלזאק]. (בב"ר פר' עא) ויהי כשמוע לבן אליעזר פסול הבית היה וכתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים זה שהוא אהובו על אחת כמה וכמה וכיון דלא חמא אפסתקותי' ויחבק לו פי' אפסקיתיה בלע"ז אפלינצי"יקו:
אפעה [קלאפר שלאנג]. מוליד לשבעים שנה בריש גמ' דבכורות:
אפיפיירות [איין פלאנצע וואס וואקסט ביז אנדרהאלבן קלאפטר הוך. זיא הייסט פאפיר שטיידע, אין מען פלעגט צו שרייבן אוף דיא בלעטר דער פון] (בכלאים ל) בפרק איזהו עריס המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות פי' אילן שעושה פירית הרבה כמו מסעף פארה (אמר בנימין פי' בלשון יוני אילן שאינו עושה פירות עוד מפני הזקנה או מפני סבה אחרת ולא יתכנו דברי בעל הערוך בפי' המשנה): [הפלאה שבערכין]אפיפיירות (בכלאים דף כט) המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות פירוש אילן העושה הרבה פירות כמו מסעף פארה עכ"ל הביאו הר"ש וכתב עליו ולא יתכן כדמוכח בסיפא אלא בנין עצים וכו' ובכן צא ולמד מ"ש הרב המוסף שלא יתכנו דברי בעל הערוך בפי' המשנה. וכתב הוא פירוש בלשון יוני אילן שאינו עושה פירות עוד וכו'. כיון לדעת אדם גדול:
אופופלסמון [דעם גומי די זאפט פון דעם באלסאם בום] (ב"ר פ' כי רבה רעת האדם היה מביא איפופלסמון פירוש בלשון יוני ורומי אופובלסמון שרף נוטף מעץ בלסמון הגדל בעיר יריחו אשר נקרא שמה על שם ריח ולי נראה שמלת בלסמון אצל העמים נעתקה מלשוננו בעל שמן והעד עץ שמן אפרסמא עיין ערך אפרסמון):
אפפון [טאפלי שפינערייא] (מד' תהלים אפפוני חבלי מות כשהאשה אורגת בתרי חוטים כפולים הן נקראים אפפין פי' בלשון יוני מוסיף חוטים באריגה):
אפופסין [דעקרעט, אורטייל]. בילמדנו והנחש היה ערום פי כסיל מחיתה לו ושפתיו מוקש נפשו כל מה שהכסלים מוציאים מפיהן על עצמן הן נותנין האפופוסין אתה מוצא ארבעה שפתחו באף ונטלו את האפופוסין שלהן ואלו הן מרגלים וכו'. ובפסקא ומשה היה רועה ולא עוד אלא שנטלו אפופסין תם עונך בת ציון וגומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני הר סיני שבו נשתנאו אומות העולם להקב"ה ונתן להן אפופסין והגוים חרוב יחרבו אמר רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו אפופסין משם ובוישלח ישראל מלאכים ולא בקשה ליתן להן אפופסין וביפקוד ה' אלהי הרוחות משה נטל אפופסין בשביל בניו. ובריש אלה הדברים כשהרגת את המצרי והוציא עליך אפופסין ובויקרא רבה אל תהי עד חנם פרשת והוא עד או ראה או ידע והלא כבר נתנה תורה אפופסין אם לא יגיד ונשא עונו. ובפסקא דאחרי מות במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמסיני נטלו אפופסין שלהן למיתה ובפ' לדוד ה' אורי וישעי אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא אפופסיות שלו לתוך פיו הה"ד אמר אויב ארדוף אשיג פי' אפופסין גזר דין (אמר בנימין וכן בלשון יוני):
אפיפורין [פוסבענקלי] של בעל הבית (בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק ובפ' כ"ד שלש תריסין שלשה פנקסאות הן האפיפורין טמאה מדרס). (ב"ר פרש' יח) למלך שעשה כסא ואחר כך אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה עשה לו מנעול ואפיפורן כבוש עליה כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב. ובויקרא רבה באם בחקתי בפרשה לפנים הארץ יסדת למלך שעשה כסאו משעשאו עשה אפיפורין שלו תחתיו. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ת"י אפיפורין דרגלוי. פי' אפיפורין דפי"ו דכלים עושין שתי יתדות של ברזל כל אחד מרובע והעור בינתים וכופלין אותו וכשרוצין לישב עליו פושטין אותו ויש מפרשים זה הכסא שמניחין עליו הספרים והוא עגול של עץ ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ויש שעושין ממנו שולחן ועוד יש כרסיא קטן כשיושבין מלכין בקתידרא מניחין אותו כורסי קטן תחת רגליהן ושמו במקרא הדום רגל כדכתיב והארץ הדום רגלי וכן יש לפני תיבת ספר תורה וזה שם נופל באידך פירקין שלש פינקסאות הן אפיפורין וכו' ובלשון יון קורא לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפודין: [הפלאה שבערכין]אפיפורין (בכלים פרק כג) שלש פנקסאות הן אפיפורין וכו' ובלשון יון קורין לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפורין עכ"ל. ועיין בערך פנקס לקמן פי' רבינו באופן אחר ועיין מ"ש שם על הגליון:
אפץ [גאל עפל וואס מאכט דרויס טונט]. בסוף (שבת קד) הא דתני רב חנינא גט שכתבו במי טריא ואפצא כשר וגם זה (בגיטין יט) בגמ' דבכל כותבין ושם בגמ' דבכל השטרות הא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדאפיצן הא דאפיצן והא דלא אפיצן (במנחות לט) בגמרא דשתי פרשיות. (במגילה יט) בגמ' דעל הדיפתרא דיפתר' מליח וקמיח ולא אפיץ עפצים בלעז גלי ובלשון ערבי עפץ:
אפץ [שטארק צוגדעקט]. (באהלות בפ' ט) כוורת היתה פתותה ופקוקה בקש או אפוצה אי זו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד וכו' פירוש אפוצה דחוקה כסוי בלשון ישמעאל עפאץ כלומר כסוי של כוורת דבוק בו ירושלמי בפרק כירה כאן דרפין כאן באפוצין:
אפיצטלין [קליין קיכל] (מדרש ש"ה פסקא ישקני למלך שהיה אוכל אפיצטלין פירוש בלשון רומי פצטלין מין פת קטן ומין רקיק):
אפקטפיזון [אמיטל צום ברעכן]. (בשבת קמז) אין עושין אפיקטפיזון (בשבת יב) אין עושין אפיקטפיזון ברשות הרבים מפני הכבוד (ושם קכג) (בסוכה מ) בגמרא דהלוקח לולב לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון וגם זה (ב"ק ק"ב) בסוף גמרא ר' יהודה אומר. פי' אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא ושמעתי שהוא שלשה מלות אפיק טפי זון הוציא עודף המזון כי כך דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו ואז תתבלבל האיסטומכא ויקיא האדם. שורו עיבר ולא יגעיל תרגומו ולא יפקטיז (אמר בנימין פירוש בלשון יוני קיא אוכל הנבלע):
אפקלטורין [אשיין גשטיקט קלייד] (בריש מדרש איכה ואלבושך רקמה תרגום אונקלוס אפקלטורין פליקטא בעל הערוך גרס פוקרטון פליקטון עיין ערך פלקטון ויש במד' ש"ה גרסא אחרא עיין ערך אפליקתא ול"נ שיש לגרוס תרגום עקילס כי הוא תרגם כל המקרא בל' יוני ואנקלוס תרגם התורה בל' בבלי ואם לא אונקלוס ועקילס איש א' היה והוא עשה תרגום בבלי על התורה ותרגום יוני בכל המקרא:
אפקלין [דער וואס שלאגט מיט דעם שטעקן בייא דעם גריכט, ער הייסט שטאקמיינסטר]. בילמדנו לכה ארה לי יעקב לאשה שהכעיסה בנה וקבלה לשלטון והיתה סבורה שמא בדברים הוא מייראו שלח אפיקלין כיון שראתה אפיקלין הפליגה בדבר. ובויקרא רבה לאלמנה שקובלת על בנה לדיין חמיתיה דדאין במרזופתא ובמגלבין וחלת ואפכת מיליא מרזופתא היא מרזיפין דנפחי מסתברא אפיקולין בני אדם שבידם מרזפתא ומגלבין אפקליטין במגילת איכה:
אפקימא [אשטריק אויס שאהלן פון ביימר]. (עירובין נח) בגמרא דאין מודדין אמר ר' אמי אין מודדין אלא בחבל של אופקימא יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפת אילן של אגוז (אמר בנימין בנוסחא דידן כתוב אפסקימא): [הפלאה שבערכין]אפקימא (בעירובין דף נח) א"ר אמי (לפנינו איתא רבי אסי) אין מודדין בחבל של אפקימא. יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפה של אגוז עד כאן לשונו הך יש מפרש קאי לאיכא דאמרי דללשון ראשון שבש"ס היינו דקלא דחד גברא ועיין לקמן בערך גבר:
אפיקומן [זיס אובסט וואס מען עסט נאך טיש עס הייסט דעסרט). (פסחים קיט) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' לשון אוכלים כלומר אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודות כמפורש בגמרא רבי יוחנן אמר כגון תמרים קליות ואגוזים וכן מפורש בסוף תוס' פסחים (אמר בנימין פירוש בלשון יוני מיני מגדים ופירות הנאכלים בקנוח סעודה):
אפקסינון [אטייארער איילבוים]. מדרש ש"ה פסקא אתי מלבנון כלה זה שמן אפקסינון פירוש בלשון יוני מין עץ אשר לא ירקב עיין ערך פקסינון ונראה שיש טעות בגירסא והנכונה היא אנפקינון ע"ש):
אפיקורוס [איינר וואס לייקנט אונ דער גמרא]. (סנהדרין צט) רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים ורבי יהושע בן לוי אמר זה המבזה את חבירו בפני תלמידי חכמים, המומרין והאפיקורסין (ראש השנה ז) (בנדרים כג) שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן (עירובין סג) פי' אפיקורותא חציפותא (אמר בנימין שם פלוסוף יוני כופר בהשארות הנפש וחכמינו העתיקו מלה זו למבזה חכמים ודבריהם הנאמרים באמת: [הפלאה שבערכין]אפיקורוס (בסנהדרין דף צט) אפיקורוס רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים וריב"ל אמר כו' במוסף שם פילוסוף יוני כופר בהשארות הנפש וחכמינו העתיקו מלה זו למבזה חכמים וכו' עכ"ל: הפילוסוף ששמו אפיקורוס היה בזמן דריוש האחרון שנת תמ"ד לאלף הרביעי עיין צמח דוד:
אפיקריסין [אונטר קלייד]. צורר אדם מעותיו עם תפיליו באפיקרסותו (ברכות כד) בגמרא דהיה עומד בתפלה ירושלמי בריש פרקא היה קורא אפיקריסין היה לבוש מבפנים. אפקרסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה (במועד קטן כב) רבי יוחנן אומר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לתוכו. (ובכלים בפרק כט) נומי הסדין והסדרין והטרטון והאפיליון של ראש שש אצבעות של אפקרסין עשר פי' לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו ושלובשו קושרו כדאמר בסוף מקואות (בפרק י) הקשר של אפיקרסותות שבכתף (ותניא אידך בדרך ארץ הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואחר כך מתיר אפקרסו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקרסו התחתונה ולובש חלוקו וחוגר אזורו ומתכסה בטליתו ומניח כובעו ונועל מנעלו בריש ויקרא רבה ובפסיקת' דכי תשא:
אפקותא [דר שפיץ פון דעם בוים] דדיקלא בגמ' דחבילי קש (סוכה יג) (בנדה כד) בגמר' וחכמים אומרים פי' ראש הדקל שיש בו חריות הרבה פ"א הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקין תרגום ותשבר מפרקתו ואתתברת אפקותיה:
אפר [אש]. מניחין אפר מקלה על גבי התיבה (בתענית טו) (בב"ב ס) מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים (במכות כא) בגמר' דכתובת קעקע אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע פירוש אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות. (ובאהלות בפרק שני אפר שריפין רבי אליעזר אומר שיעורו כרובע וחכמים מטהרים פי' אפר בני אדם הנשרפין:
אפר [גרינע וויידע וואס דיא אקסן וויידן]. (בשבת מה) אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב (ובביצה מ) (במשנה פסחים ח) בגמרא דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ מלמד שתהא פרתך רועה באפר פ' אפר הוא אחו ובלעז פר"אתו תרגום ירושלמי ותשם בסוף ושויאת יתיה באפר' על כיף נהרא ותרא את התיב' בתוך הסוף וחמת ית תיבותא בגו אפרא. פ"א בגו גומי' וכן ותרענה באחו תרגום ירושלמי והות רעיא בגו גומיא (אמר בנימין פירוש מלה בלשון יוני מקום דשא):
אפרגיאה [וואהלפייל ביליג]. בפסיק' דביום השמיני עצרת כתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך אמר רבי חמא אמר רבי חנינא לשני פרגמטין שנכנסו למדינה אמ' אחד מה אם פוחתין אנו באחד אנו עושין אפרגייא במדינה. ס"א אפרגינא במדינה אלא פתח שבתך ואני שבתי פי' ענין זול ויש לומר לשון לע"ז דפר"ניירי (אמר בנימין פי' בלשון יוני זול ומעוט ריוח בסחורה):
אפרודוטי [דער נאמן פון אגעצן בילד וואס זייא האבן גזאגט דאם עס איז גזעצט איבר דער שיינקייט, עס הייסט ווענוס]. (ע"ז מד) מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פי' שם ע"ז הוא (אמר בנימין פי' בלשון יוני אשת זמה נעבדת במספר הצלמים והיא מצלחת הנשואים והרומיים קראו אותה בשם ככב נגה):
אפורדכסוס [וואונדרבאר] (עיין ערך פרדכסוס):
אפרהנג [אשלעכטר מענטש וואס זוכט זיך פאלשי בשולדיגינן געגן דעם יוד]. (גיטין מד) בגמרא דהמוכר את עבדו לאפרהנג עכו"ם יוצא לחירו' פי' עלילה כלו' עכו"ם שיש לו עלילה על ישראל: [הפלאה שבערכין]אפרהנג (בגיטין דף מד) המוכר את עבדו לאפרהנג נכרי יצא לחירות. פירוש עלילה כלומר עכו"ם שיש לו עלילה על ישראל עכ"ל וכך פירש רש"י ועיין מה שהקשו תוספות על זה הפירוש וכתבו בענין אחרת:
אפרוודין [דיא וואכן וואס שטייאן פאר אבלעגרטי שטאט] (תרגום ושים עליה כרים סביב אפרוודין סחור סחור). לשום כרים על שערים למנאם והפרוודין (אמר בנימין פירוש בלשון יוני פרורין שומרים וצופים שלא יצא ויבא איש לתוך עיר אשר היא במצור והגרסא תתכן אפרורין ולא אפרודין לפי פי' זה:
אפריזא [אויף גשטעלטי ברעטער]. וקבעתא דכשורי (בב"ב ו) בגמ' דכותל חצר פירוש אפריזא בערך למד בלופתא:
אפורטין [זאארויבר וואס לופין אום אוף דעם וואסר אונ ברובן דיא שיפן). אפירטין ויקרא רבה פ' ונטעתם כל עץ מאכל מתיירא אני בדרך מפני הליסטים וביום מפני אפירטין פי' בלשון יוני ורומי' שודדי אניות בים:
אפרטוסות [גוועהר אונ אנדרי זאכן וואס מען ברויכט צום קריג]. (ירושלמי דכתובות פרק האשה שנתארמלה וחבלים ואווזים ותרנגולים ואפרטוכות פי' בלשון רומי דברים מוכנים למלחמה:
אפרייא [קראפט, גליק, שטארקייט]. (ב"מ קיח) הבו ליה אפרייא לריש לקיש פירוש חוזק בלשון פרסי יישר כחו יישר חילו פ"א אפרייא לריש לקיש ברכתו מלשון בן פורת כלומר יפרו וירבו חכמים ונבונים בישראל כמותו:
אפרייא [גוט אובסט]. (ב"ר פ' עג) וימצא דודאים הלך בשעת הקציר בשעת בירור כל מיני אפורייא ולא הביא אלא ממה שהוא מופקר ללמדך כמה היו שמורין מן הגזל פי' אפורייא פירות ובלע"ז פרי"טא (אמר בנימין פי' בלשון יוני כל מיני פירות הנשמרי' בקליפה רכה כגון חבושים וענבים ותאנים):
אפריון [פאטר שטוהל, פאטעל] (סוטה יב) בגמר' וכן לענין הטובה הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה פי' מטות שנושאות בהן כלות (אמר בנימין בלשון מקרא אפריון עשה לו המלך ובל' יוני פי' פריון כסא שנושאים בו נשים חשובות:
אפרכיא [לאנד פראווינץ, בצעריק] (ב"ר בריש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך זו אפרכיא שלך ובריש פסקא דנחמו ותעזבי אביך ואמך זו ע"ז וארץ מולדתך זו אפרכיא). ובילמדינו בריש וידבר ה' אל משה במדבר סיני כתוב לך באיזו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו אפרכיא). בני יפת גומר ומגוג תרגום ירושלמי ושום אפרכיותהון:
אפרכוס [גובערנר]. של זה למעלה מאפרכוס של זה (שבועות ו) למה הדבר דומה למלך יוצא ואפרכוס נכנס (פסחים קג) (ב"ר פ' ח) נעשה אדם למלך ואפרכוס שהיו בקרונין. ובילמדנו בסוף אם בחקותי מלך ששלח אפרכוס שלו מי מספיק לאפרכוס צרכי בני מדינה אמר הקב"ה אפרכוס שלחתי והן מספיקין להם מן ובאר וענן (אמר בנימין פי' בלשון יוני שר העיר ופ' אפרכיה ממשלת מדינה וגם נקראת כן המדינה עצמה):
אפרסמון [באלסאם]. (שבת כו) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב) בגמ' לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (ובשבת קמ) בגמר' דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (ביומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (בתענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ר"ה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בב"ב פ) בגמ' דסמוך י' אילנות (ובע"ז ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (בסנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא' ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב"ר פ' כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ' שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ"י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי"א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (אמר בנימין מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני' מלשון יוני):
אפרסק [פערישקיס]. בריש כלאים, האפרסקין והשקדים. (ובשבת מה) בגמרא דמטלטלין נר (סוכה י') בגמ' דפרס עליה תלה בה אגוזים אפרסקים שקדים. ס"א פרסקין פי' בלשון לע"ז פירסיקו (אמר בנימין עיין ערך פרסק):
אפרקי [דר טייל פון דר וועלט דאס הייסט אפריקי] (תמיד לב) בעדנא דאזיל למדינת אפריקי בני יפת גומר ומגוג תרגום ירושלמי ושם אפרכיותהון אפריקי וגירמני ומדי וכן בב"ר וכן תרגום אניות תרשיש (אמר בנימין שליש העולם אפריקי אשר בו מדינות ברבריא מרטניא כוש וכמה ארצות):
אפרש [אן איין ענד] תרגום הלנצח תאכל חרב הלאפרש תאכל חרבא פי' בלשון יוני אפרש בלי תכלית ומלה זו באה לעולם באות למד שמושית וכן לאלתר וכן למפרע:
אפרת [סוטה יא] בגמר' דוכן לענין הטובה דוד נמי ממרים אתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי ובריש ויקרא רבה פ' הבן יקיר לי אפרים א"ר פנחס עטרת זו נתעטר אפרים מבני יעקב בשעה שנפטר לבית עולמו אמר לו אפרים ראש השבט ראש ישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך בן תוחו בן צוף אפרתי וירבעם בן נבט אפרתי ודוד בן איש אפרתי:
אפשח [איינדרינגן. פאלן] נורא בי עמרם (קדושין פא) פי' נפלה אש בבית עמרם: [הפלאה שבערכין]אפשח נורא בי עמרם (קידושין דף פא) פי' נפלה אש בבית עמרם עכ"ל לפנינו איתא כי מטא לפלגא דרגא אפשח (פירש"י הרחיב והפסיק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו) רמא קלא נורא בי עמרם הזעיק בני השכונה ליאסף ולבוא לכבות את הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהם:
אפשי [מיין וויל. פערלאנגן]. (נזיר כח) אי אפשי באשה מנוולת פירוש רצוני:
אפשר [מעגליך]. תרגום היחברך כסא הוות האפשר דתתחבר עמך ויש ספרים כתוב בהם אוושר ומלה זו מורגלת בלשון חכמים:
אפתא [אשטוב איברגטיילט אויף צווייען מיט אוואנד אין דר מיט פון אובן ביז אראפ. אדער מיט אבאלקן אין דער מיט אונ עס איז אובן אגאניק]. (בב"ב ס) אמר רב הונא מאי חדר שחלקו לשנים מאי עליה אפת' (ושם סא) מאי יציע הכי תרגומו אפתא רב יוסף אמר ברקא חלולה פירש רבינו חננאל ז"ל מאי חדר שחלק חדרו לשנים מאי עליה אפתא בית שהוא פתוח לחצר השותפין חולקו לשנים וסותם ביניהם כגובה הבית שנעשה כמו אפתא. פי' אחר אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי של מעלה וטחין אותו ומשתמשין בו. פירוש ברקא חלולה כגון גזוזטרא שאחורי הכותל ופתוח לבי' והוא כגון היציע שהיה סביב בית המקדש וזה של בתים חלול מלמטה ואין משמשין אלא מלמעלה:
אפתא [ברוט. מעהלשפייז]. בריך מריה דהאי אפתא (ברכות מב) בגמ' דבירך על פירות האילן. ענין אחר פיתא והוא פת ממש:
אפותא [שטערן]. (בע"ז כו) בגמר' בת ישראל זימנין דמנחה לה ידה אאפותי' וקטלא לי' טרק באיסקוטל' אאפותא (תענית כה) פי' בלשון חכמים פדחת ובלשון תורה מצח:
אפותא [שפאלט. שניט]. (חולין מז) ריאה דדמיא לאופת' טריפ' כבר פירשתי בראש זה הפרק:
אפתי [אבענד צייט]. ירושלמי דב"ב פ' לא יחפור באפתי רמשא בראשית רבה ויאמר שלחני כי עלה השחר בפתי רמשא פי' לפנות ערב):
אפתיסיס [איברפאל. אנגרוף פון אלי זייטן]. מדרש שיר השירים פסקא לסוסתי ראו מה בים אפותיסיס נעשית לכם בים פי' בלשון יוני נפילת אויבים פתאום מ"מ מסביב ואין מקום לנוס:
אפתק [שפייכלר. מאגאזין. נידרלאג. קאסטן]. (ע"ז לט) במשנה חגבין מן הסלולה אסורין ומן האופתק מותרין. (בשבת לא) דגיזי צמר רבינא אמר משנתנו בשל אופתק כדתניא גיזי צמר של אופתק אין מטלטלין אותן ס"א הפתק פי' אוצר העשוי לסחורה ובלשון יון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין ואוצרות ברד תראה תרגומו ואפותיקו ברדא תחמי. ורב האי פי' כלי גדול שמשמרין בו כמו ששנינו החגבים מן הסלולה אסורין מן האופתק מותרין וחיצונה תניא הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה מותרין והנמכרים בסלים לפני החנוני אסורין (אמר בנימין פי' בלשון יון אוצר של סחורה ושל מאכל ומשקה):
אפתק [א שולד טאבולירט אויף א הויז אדר אויף א פעלד]. (גיטין מ) עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים (מציעא יט) בגמ' דייתקי מצא דייתיקאות אפותקאות. (ב"ק יא) הכא במאי עסיקינן בשעשאו רבו אפותיקי כדרבא דאמר רבא עבד שעשאו רבו אפותיקי פי' אפותיקי אפו תהא קאי כלומר שהראה לו שדה ואמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזה. ס"א הפתק (אמר בנימין פי' בלשון יוני משכון ושעבוד קרקע): [הפלאה שבערכין]אפתק ב' (בגיטין דף מ) עבד שעשאו רבו אפותיקי (ובב"מ דף יט) מצא כו' אפותקאות ובב"ר (דף יא) אמר רבא עבד שעשאו רבו אפותיקי פי' אפותיקי אפה תהא קאי כלומר שהראה לו שדה וא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו עכ"ל וכ"כ רש"י שם בב"ק אפותיקי אפה תהא קאי כלומר מזה יהיה לך פירעון:
אץ [צווינגן. צוזאמן פרעסן]. (עירובין ק) בגמ' דאילן שהיה מיסך על הארץ. אסור לו לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא פי' כמו ובשליתה היוצאת מבין רגלי' וכן בין רגליה כרע כלומר כל מי שיאיץ אשתו ומכריחה שלא ברצונה חוטא וכן פי' גם בלא דעת נפש לא טוב אם יבא אדם על אשתו שלא לדעתה ולרצונה אלא על כרחה נפש היוצא מביניהן שהוא הולד לא טוב ולא יהא הגון שאני התם דאגב אילנא מזקי (ברכו' לד) דאפי' נחש כרוך על עקבו. (יבמות קכא) בגמר' נפל למים (בשבת קמד) איכא בינייהו דאתי בתר איצצא. הני מיתאכלי אגב איצצא (מ"ק ט) (ובמציעא יא) בגמ' דסמך יוציא לו שתות ליין איבעית אימא משום אצצא דחי' אגב אצצא מזקי פי' אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין:
אצבע [פינגר. דאס מענליכע גליד.] (עירובין נג) א' רבא ואנן כאצבע בקירא לסבר' ס"א אוצבתא פי' כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בביזרא פי' כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ס"א כי אצבעתא בקירא קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בביזרא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פי כסיכתא בגודא לגמרא כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אנו בגמרא. פי' אחר כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב (בכורות מה) ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא פי' ולד קצר כאצבע. (נדה מד) במשנה פחות מכאן כנותן אצבע בעין פי' הבא על נערה פחותה מג' שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין דמה עין מדמעת חוזרת ומדמע' אף זו אע"פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה. (כתובות ה) (מנחות יא) בגמ' מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פי' זו זרת אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה זרת ארכו וזרת רחבו. זו קמיצה שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שם בהן ידו הימנית. (בתמיד בפרק לא היו כופתין) הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד פי' היא יותרת הכבד. (פסחים סו) בגמ' ואפילו מן התמחוי ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. (בנדה קיב) ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות פי' אבר של איש: [הפלאה שבערכין]אצבע (בעירובין דף נג) אמר רבא ואנן כאצבע בקירא לסברא וכו' אמר רב אשי ואנן כאצבע בביזרא לשכחה פי' ששוקע אצבעו שזרעונים כעין חרדל וכיוצא בהן נראה כאלו עושה גומא וכשמסלק אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין האחרת שוכחין את הראשונה וכו' עכ"ל כל הפי' הזה ככתבו וכלשונו כתבו תוספת בשם ר"ח ד"ה כי אצבעתא:
אצווא [דאס גריני וואס וואקסט ארוס דער רינד פון דעם בוים עס הייסט מאאס). (פסחים כו) בגמ' ואלו ירקות חרחבינא אמר ריש לקיש אצוותא אצווא דדיקלא ובעירובין סוף גמרא דעושין פסין מאי ערקבלין אמר ריש לקיש אצוות' חרזייתא דדיקלא פירוש אלו הן ירקות שיוצאין בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל ורב האי גאון פי' צמח עבה מאוד ויש בו כמו ראשי המחטין והוא אטן בל' ישמעאל: [הפלאה שבערכין]אצווא (פסחים דף לט) חרחבינא אמר ריש לקיש אצווא דדיקלא (ובעירובין דף ך"ו) ערקבלין אמר ריש לקיש אצווא חרזייתא דדקלא פי' אלו הן ירקות שאדם יוצא בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל. ורב האי גאון פי' צמח עבה מאוד וכו'. עכ"ל לפנינו אית' אצוותא דדקלא. וז"ל רש"י אצוותא סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א (ובכתובות נ' ז"ל רש"י אצוותא דדקלא סיב שגדל סביב דקל חומר כעין מדלייד"ה שכורך את עץ הגפן עכ"ל). עוד שם ר' אילעא אומר משום ר' אליעזר אף ערקבלין וחזרתי על כל תלמידיו וכו' וז"ל רש"י ערקבלין מפורש בסוף פ"ב דעירובין אצוותא חרזייתא הוא סיב גדול ועב ומין לעצמו הוא. וז"ל תוס' אצוותא דדקלא צ"ל דהוי מין זרעים דהא לקמן אמרינן מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים (במשנה דעירובין כג) וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח. ובמשנה שבמשניות אית' בעקרבנין (ובפסקא ך"ו) מאי ערקבלין אצוותא חרזייתא. פירש"י סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה בו כלולבי גפנים חרזייתא תכופות הרבה יחד כמחרוזות וטעם מרור בו. (ותוספת בעירובין ובפסחים) כתבו דמין זרעים הוא דאי לאו הכי אינו יוצא בו דהא אמר בגמרא דומיא דמצה כו' אף מרור מין זרעים וזה שכתב רבינו אלו ירקות שיוצאין בהם ויוצאין סביב הדקל ר"ל כמ"ש התוס' בעירובין דאצוותא דדיקלא ואצוואתא חרוזייתא שני מינין הן ושניהן נכרכין סביב הדקל ע"ש ודברי רש"י בפסחים שכתב דערקבלין מפורש בסוף פ"ב דעירובין והוא מין לעצמו היינו כפי' רב האי (והוא מין זרעים) סותר דברי עצמו בעירובין וקצת צ"ע. עוד שינוי הנוסחאות עקרבלין. עקרבנין. ערקבלין חידוש הוא. ודע דהרב מברטנורה בשביעית (פרק ז') משנה ב' דאיתא במשנה ועוד כלל אחר אמרו כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה וכו' והעקרבנין כו' ז"ל הרב עקרבנין רבותי מפרשים עשב הגדל אצל הדקל ואני שמעתי שהוא עשב שעלין שלו דומות לעקרב: ובעירובין סוף פרק ב' ז"ל הרב שיוצאין בעקרבנין בפסח משום מרור. ועקרבנין ירק שעלין שלו דומות לעקרב ואני שמעתי סיב הגדל סביבות הדקל. וצע"ג דעל מה שלא שמע אומר שמעתי והחליף השמועה בשם רבותיו וגם מה ששמע. ואולי טעות בספרים:
אצוותא [גבעק. איין פילר באק אובן טייג]. בפ' ויהי בשלח פרעה ר"א בר שמוע אזל לגבי ר"ש בן יוחי לקוניא חמיו נכס ליה חד תור ואפה חד אצו דפיתתא ופתח ליה חד כוב דחמר פירוש אצו דפיתתא קיטורא דלחם כלומר תנור מלא אצו כמו אצתא אליתא: (אמר בנימין פי' מלה זו עריסה וכן תרגום עריסותיכם אצוותכון):
אצטבל [אבטיילונג. שטאל]. (עירובין כד) בגמ' דר"א ניטל רובו הרי הוא כחצר ומותר א"ר יהודה אמר אבימי והוא שעשויין אצטבלאו' אצטבלאו' פי' שורות שורות הרי הוא כחצר דאין מונעין ממנו דרוסת הרגל דהא יכולין להלך בין שורות האילנות אבל אם אין עושין שורות שורות אין יכולין להלך בין האילנות הוי כמו שנזרע ואסור. פי' אחר עיקר המלה אירוות סוסים הוא בלשון יון ופירושו כי נוטעין האילנות זה בצד זה כגון העמדת סוסים בתוך אורוותיהם זה בצד זה ואסיקנא אע"ג דאינה עשויה אצטבלאות מותר כרב נחמן (בסנהדרין כא) בגמ' לא ירבה לו סוסים רב יהודה רמי כתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבתו וכתיב ויהי לשלמה ארבעת אלפים אורוות. סוסים למרכבתו הא כיצד אם ארבעים אלף אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעת אלפים סוסים ואם ארבעת אלפים אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעים אלף סוסים:
אצטגנין [שטערן זעהר]. אצטדין. אצטוה אצטרובל. אצטלה. אצטמא. כבר פירשנו בערך אס. פירוש אחר של אצטדין שלא פירשנו למעלה מושב ששוחקין לפני המלכים שמביאין בהמות מלומדין למלחמה כגון אריות ונמרים ונחשים ושורים ומשסין זה על זה להלחם אלו עם אלו וכולם עם אדם ואדם עם כולם. (ע"ז יח) אין הולכין לאיצטדינין מפני שהן שופכי דמים רבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד על האשה להשיאה:
אצטדיי [אונפרוכטבאר, ניכט מעגליך קונדר צו האבן]. (יבמות יז) גמירי דבנתא דההוא דרא איצטדויי אצטדו פירוש בנות דההוא דור דחורבן הבית נעקרו נעשו עקרות ולא קבלו הריון (אמר בנימין אם זה לשון תרגום שייך לערך צדא תרגום תהו ובהו צדיא ורקניא ואם זה ל' יוני יש לגרוס אצטריאוי ברי"ש שפירושו עקרות ושכול בנים):
אצטדינן [אשטיק פלאץ וואס איז ניכט פירעקיג נאר שמאל אונ קרום]. ענין אחר בריש גמרא דהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך באצטדינין מהו דרך עקלתון מהו פירוש אצטדינין אלכסון ויש מפרש כגון שליבות הסולם (אמר בנימין פי' איצטדין בלשון יוני ורומי מדת ארץ באורך מאה ועשרים וחמש פסיעות ובכל מיל שמונה אצטדין וטעם הבעיא אם בית כור אינו מרובע כי אם ארוך וצר עד שיתפשט ארכו לאצטדין):
אצטטיבה עיין ערך אסטטיבה:
איצטריכא [דיא זאכין וואס מען בדארף נייטיג]. (ב"ר פ' סא) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו' רב הונא אמר קיתני רבנן אמרי קליות ואגוזים וקליות היו חביבות מן הכל אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך ואין איצטרכיא עמו מסתגף פי' ואין צרכיו עמו מתענה: [הפלאה שבערכין]איצטריכא עד כאן לשונו אצטריכא כצ"ל ועין לקמן ערך סגף:
אצי [רייהע, אבטיילונג]. (ב"ב יב) בגמרא לא את השדה ג' אוצייתא די"ב י"ב גופני פירוש ג' שורות וכל שורה ושורה י"ב גפנים (ב"ב מא) בגמ' כל חזקה חד אמר ב' אוצייתא:
אצל (פסחים סב) בגמ' שחטו שלא לאוכליו בין אצל לאצל טעין ארבע מאה גמלי (דרשא) פירוש פסוק בדברי הימים הוא ותחלתו אצל וסופו אצל ואע"פ שקרובין זה לזה הוי טעון ת' גמלי (דרשא):
אצפא [אטאפ מיט גרין צייג. טייטל קערן]. (גיטין פא) ההיא דנפק עלה קלא דאיתקדשא באצפא דתיחלא פי' כלי מלא שחליים. פי' אחר גרעינה של תמרה:
אציץ [נאכט טאפ. בעקן] (מגילה יו) שקילא אציצא דבית הכסא שדיא ליה ארישיה (וב"ב קמה) בגמר' דאם אמרה ראו מה הניח לי רב פפא אמר אעילו אציצא דהרסנא פי' אציץ ועציץ וגסטרא אחד הן ופירושו בערך ג'): [הפלאה שבערכין]אציץ (במגילה דף יו) שקלא אציצא דבית הכסא עכ"ל בגמרא שלפנינו כתוב עציצא:
אצר [מאגאזין. נידרלאג] מטה של עם הארץ דומה לאוצר בלום (ב"ב נח) בגמ' ואלו דברים שיש להן חזקה פי' אוצר מבולבל שמניחים בו רוב מינין (בגיטין עה) דהאומר התקבלי גיטך רבי עקיבא אוצר בלום כלומר בקי במשנה בתלמוד בהלכות באגדות ובמדרש ובכל דבר ויש ששונין אוצר בלום כמו עיסה בלוסה כלומר מעורב שהיו מעורבין בו כל מיני חכמה:
אצרבמיטא [אנגל פון דער טיר]. כבר פירשנוהו בערך איסטרופומטא:
אקא [איין באק וואס מען האט איהם אוס גשניטן דיא בצים]. (בשבת קנב) בגמר' אין מאמצין איקא שליפא בתמניא זוזי פירוש כל אלו דברים סריס הן שבקש להודיעו כי השלוף ביותר יוקר מן הקרח ברחא קרחא בארבעה. עור כבש גדול בארבע כספים איקא שליפא בתמניא עור תיש נתוק הבצים בשמונה לצורך נוד של שמן ר"א הבשר של איקא מוטב מברחא: [הפלאה שבערכין]אקא (בשבת דף קנב) איקא שליפא בתמניא זוזי עכ"ל לפנינו כתוב עיקרא שליפא ועיין פירוש רש"י שם:
אקוביטון [פאלסטער, דיוואן]. רקרא רבה פ' זאת העולה משל למלך היה מסב על אקוביטון שלו הכניסו לו תבשיל ראשון אכל פירוש בלשון רומי מסב מוכן לאכול בו והיה מנהג קדמונים לאכול מסובים ואינם יושבים בכסא:
אקטורין [אפיצירס]. תרגום ירושלמי ויגד למלך מצרים ותנון אוקטריא פירוש בלשון רומי שרי מלחמה:
אקי [אויס דעם וועג, אוועק פון דאנן]. בילמדנו כי אם שמור תשמרון המלאכים שמסר הקב"ה לאדם מהלכין לפניו כדרגין כשם שהטכסיס הזו של מלכות מהלכת לפניו והן מכריזין לפניו אקי שיתנו לו מזיקין כבוד שלא יעמדו לפניו ויזיקו אותו (אמר בנימין בלשון יוני התרחקו):
אקיוס [דויארט אייביג]. (ב"ר פ' מז) ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה אני אל שדי תרגום עקילס אקיוס ואקנוס וכן לועזין בל' יון (אמר בנימין פירוש בלשון יוני בלתי נפסד ופי' איקנוס מסופק בעצמו:
אקיגוס [דער גרעסטר ים ער הייסט אצעאן) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול תרגום אוקינוס ימא רבא הוא אוקינוס (אמר בנימין וכן בלשון יוני ורומי)
אקליבוסתא [לענדן, קניאס] פירשתי בערך קוף:
אקלידא [שליסל]. ג"כ פירשתי בערך קוף:
אקליטא [פיהל פאלק צוזאמן]. בילמדנו בריש ואתחנן זהו שאמר הכתוב כי עד צדק ישוב משפט משל לאיפרכוס שהיה דן את הכל כל מדינה ומדינה עולה באקליט' שלא לדון אלא לפניו ישב משה לשפוט את העם איקליטא עולה לפניו (אמר בנימין פירוש אקלסיא בל' יוני ורומי קהל אנשים):
אקלפרין [דער פליגל מאן וואס טראגט דיא פאהן בייא דעם מיליטער]. מדרש תהלים מזמור למנצח על שושנים לבני קרח אחר ימים ראתה אקלפרין טעונים קנטבריא של מלך פי' בל' רומי נושאים הדגל הנכבד אשר בו היה מצוייר נשר:
איקומני [וועלט] עיין ערך יקומוני:
אקמת [שפין, מאלפי] תרגום שממית בידים תתפש ואקממא דמסככא בידהא:
אקן [גרין ווערן, שטארק ווערן] לא צריכי דהדר אקין מהו דתימא אקנתא מילתא הוא קא משמע לן (תענית יט. גיטין ל) גמ' דהמלוה מעות פי' אקון חזרו לירקותי כלומר חזרו להיות ירוק פי' אתר אקנתא לשון חזקה:
אקן [נעץ צו פאנגן פיש] (בכלים פ' יב) טבעת של אקון טהורה ובפרק הכדור האקון והרטוב והכלוב טהורין ויש ששונין של עיקון פי' כלי שצדין בו דגים והרטוב ממינו ואמר שדומה לכלוב:
איקוננמנוס [עקאנאם, פערוואלער]. ירושלמי דב"ב פ' המוכר את הבית המוכר את העיר מכר את הסנטר אבל לא את האיקונומוס פירוש בלשון יוני ורומי פקיד על הוצאות העיר:
איקונין [גשטאלט, בילד, פאטרעט] ב"ר ויהי רעב בארץ איקונין של חוה נמסרת לראשי דורות ובויקרא רבה וכי ימוך אחיך פ' אשרי משכיל אל דל אמר להם מה אם איקונאות של מלכים וכו'. ובילמדנו פקוד כל בכור זכר אמר הקב"ה ליעקב הרבה יקר בעיני אתה כביכול שקבעתי את איקונין שלך תחת כסא הכבוד. ובמגלת איכה באיכה יעיב אמר הקב"ה כלום הן מכעיסיי אותי אלא בשביל איקונין של יעקב אביהן החקוק בכסאי פי' איקונין דיוקנין כמו צורה וצלם ודמות (אמר בנימין וכן בלשון יוני תרגום המסולאים בפז דמתילין איקוניהון לדהבא):
אקונס [איין פיש וואס ער פרליהרט דיא שופן ווען ער קומט אויס דעם וואסר]. ואטונס וכסתפייס ואפונס ואכספתייס ואטונס (בחולין סו וע"ז מ) פירוש שמות של דגים הן וכל מי שיגיע בידו דג כבר יש בידו מסורה מקרא ומשנה אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור ועיקר הקשקשים לפי שיש דגים טמאים שיש להם סנפירין אבל קשקשים לא תמצא אלא בדג טהור וכל דג שעולה מן הים ועדיין לא הגיע לעשות קשקשים ולכשיגדיל יהיו לו קשקשים הוא מוחזק בכך מותר וכן הדג כשעולה מן הים יש בו קשקשים ועד כשהוא עולה משירן מותר דתנו רבנן אין לו עכשיו ועתידין לגדל לאחר זמן כגון הסלתנית והאפויין מותר יש לו ועתיד להשירן כגון אקונס וכו' ודוקא דידעינן ומכירין בהן ומוחזקין ביד דייני ישראל שמשירין קשקשותיהן בשעה שעולין מן הים:
אוקסיגרון [פיש יוך מיט עסיג]. ירושלמי פ' כלל גדול שני אין מחייבין אותו לשתות אינוגרין ולא אוקסיגרון עיין ערך אכסיגרון:
אקסל [נעגלך האלץ]. תרגום מור ואהלות מירא דכיא ואקסיל אלאון פי' בל' יוני עץ אהלות:
אקפא פירשתי בערך קוף:
אקופו [שטיקלך פעדים אדר האלץ וואס בלייבן אין דעם טיך נאך דעם וועבן]. (שבת עה) האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש פירוש אקופי כגון נימין הניתקין מן האריגה ונתלין בבגד או בחתיכת עצים קטנים הנסבכים בצמרן של בגדים חדשים וכשמשלים האומן מלאכתו כל ראשי נימין התלויין בו וכל קיסם וקליפה שנסתבכו בבגד נוטלן ונקראין אקופי ומנקה הבגד ודומה למנקב דתנינן בכמה מקומות ואם נשארו כגון אלו בבגד ובעל הבגד קפיד עלייהו ושקיל להו בשבת חייב משום מכה בפטיש. פי' כל דבר שהוא גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש:
אקקיא [פרויכט פון אבוים וואס עס הייסט אקציע דיא זאפט דר פון בניצט מען שטארק אין דר אפטייק] (גיטין כט). לשיחתא ליתי אקקיא ואילווא (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ורומי וישמעאל פרי עץ ומיצו עב הנקרא חוח המצרי ויש דעת אומרים שהוא סנה בלשון מקרא וגדל בהר שיני ויש לו סגולות ברפואה לדחוק השלשול לעצור דם יוצא דרך מכה או דרך קיא):
אקרא [דער נאמן פון עטליכי שטעט, פעסטונג], (מגלה ב. כתובות קיב) אמר רבה בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דארץ ישראל והוה כמבי מכסי ועד אקרא דתולבנקי (בבבא מציעא עג) בגמר' אין פוסקים רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשוניתא ושפכי ליה טפי כופיתא פי' בני אקרא דשוניתא דהוו זבני פירי דהנהו דערקי ושבקי ארעיהו והוו בני מצרא דידהו זבני פירא דארעא דידהו ופרעי לעסקא דארעא וטפו ליה לרבינא כופייתא כיון דלאו פירי דידהו אינון שרי או אסור ואמר כי האי גוונא בדידהו הוא דמלכא מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא ואינהו מוזלי וזבני דידהו (מועד קטן י) רבינא הוו מסיק זוזי לבני אקרא דשוניתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל עלייהו האידנא א"ל כיון דביומי אחריני לא משכחת להו כפרגמטיא האבוד דמי ושרי שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל ילמדנו רבינו היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר וכו' (ב"ב קכז) בגמרא דהאומר איש פלוני פי אקרא שם מקום. ספרים אחרים עקרא (אמר בנימין פירש בלשון יוני מגדל ומבצר):
אקרפטא [באנק]. רב שרי לסרוקי סוסיא ולמבני אקרפטא ולמבני אצטוה (מועד קטן י) בגמ' דמכבשין (ובקדושין ע) בריש גמרא דעשרה יוחסין ליתיב מר אקרפטא אמר ליה מי סאני ליה למר למימר ספסל:
אקרוקיתא [קראקאדעל, פרעש] בב"ב אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההיא אקרוקית' דהוי כי אקרא דהגרוניא וכו' פירוש אקרוקיתא צפרדע נקבה. אקרוקא צפרדע זכר:
אקושא [הארט] (חולין קה) לא אמרן אלא ברכיכא אבל באקושא לית לן בה והלכתא בכל מילי הוה קינוח הפה לבד מקימחא תמכי וירקא (כתובות לט) בגמרא דסמך האונס נותן מיד רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקושא בחינכי (סוטה ד) בריש גמרא ברכיכא או באקושא פירוש כמו קשה: [הפלאה שבערכין]אקושא (כתובות דף לט) רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקושא בחינכי עכ"ל לפנינו איתא בת אבא סוראה. פירש רש"י דביתהו דרב פפא:
אר [ליכט] (ברכות ב) ביאת אורו מעכבתו פירוש ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו ומאי וטהר טהר היום כלומר פנה היום והוא יציאת הכוכבי' ועונ' וטהר ליום ודלמא ביאת שמשו ומאי וטהר טהר גברא ועונה וטהר לגברא ועדיין לא פנה היום: [הפלאה שבערכין]אר א' (ברכות ב) ביאת אורו מעכבתו כו' פירוש ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו הוא כו' כלומר פנה היום ועונה וטהר ליום כו' עכ"ל וכן כתבו תוס' דף ב': ד"ה דלמא וכו' והשיגו על פי' רש"י שפי' באופן אחר ע"ש:
אור [ליכט. פייאר]. נר בברור חיל משתה שם (סנהדרין לב) פירוש בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה ומילה בפרהסיא והיו עושין בצינעא וכל מי שהיו לו נרות דולקין באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה וקול ריחים מילה שם בחצר והכל נכנסין. ובפרק קמא דכתובות ירושלמי יש להפך אור נר בברור חיל שבוע מצות הבן קול ריחים בבורני משתה שם. אור של כבשן ושל תנור ושל כירה (ברכות נה) תני חדא אין מברכין עליו וכו' קשיין אהדדי לא קשיא כאן לכתחילה כאן לבסוף פירוש לכתחילה עד שלא אחז האור ברוב העצים דסליק קוטרא ולא ציל נהוריה אין מברכים לבסוף דציל נהוריה מברכין. אורים ותומים (ברכות ד) (סנהדרין יו) כבר פירשנו בערך אחרי אחיתופל. (באהלות פרק י"ג) העושה מאור בתחילה שעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור רום אצבעים על רחב גודל (ובסוף שבת קנד) פוקקין את המאור פי' מניחין בגג או בכותל מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתר ליכנס ממנו אורו נקרא מאור. (חגיגה יג) בגמרא ולא במרכבה והחיות רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן פירוש אינו מפרש שהן רצות וחוזרות אלא שנוצצות בדב' שנראה כאילו הולך וחוזר כברקים כענין שנאמר מראיהן כלפידים וברקים ירוצצו מאי כמראה הבזק א"ר יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים פירוש כשסותמין הכבשן בחרסים ויש ביניהן כמין נקבין ולשון האש יוצא משם זהו כמראה הבזק. (ראש השנה כב) תנו רבנן אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאימתי משיאין לאור עיבורו פירוש נראה בזמנו הוא ליל ל' כלומר נולד בכ"ט ונראה ליל ל' ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א כלומר היום שיצא ראש חדש היה והוא עיבור. (בסנהדרין ע) תנו רבנן אין עולין לעיבור החדש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ביום שלשים ואחד: [הפלאה שבערכין]אור בראש השנה (דף כ"ב): ת"ר אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאימתי משיאין לאור עיבורו. פי' נראה בזמנו הוא ליל שלשים כלומר נולד בכ"ט ונראה בליל למ"ד ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א כלומר היום שיצא ר"ח היה והוא עיבור עכ"ל וז"ל רש"י לקדשו. להודיעו שנתקדש: לאור עיבורו. לערב יום שלשים נוגה שלשים ואחד יום שלשים קרי יום עיבורו ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור. (ובפסחים ב'). הביא הש"ס הך ברייתא וקמסיים אלמא אור אורתא הוא. כתב רש"י בזה"ל אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ביום למ"ד שנראה לקדש דאלו כשהחדש מעובר ועושין ר"ח ביום שלשים ואחד אין מקדשין אותו כבר קדשוהו שמים ואשמועינן האי תנא דאחסר עבדינן משואות ואמלא לא עבדינן משואות וכשאין רואין משואות יודעין שהחדש מעובר: לאור עיבורו. ליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש ליל (צ"ל יום) שלשים קרוי אור (צ"ל יום) עיבורו על שם שבו נעשה החדש מעובר כשאין קובעין בו את ראש החדש: אלמא אור אורתא הוא. דהא ביום אין משואות של אור נראין למרחוק ע"כ רש"י. עיין קונטרס סימן נ"ט:
אר [אבפליקן. קלויבן] כמלא אורה וסלו (בריש שביעית). (ובבא מציעא פט) בגמרא ואילו אוכלין מן התורה פועלין שהיו אורין בתאנים. (וב"ב פב) בגמרא קנה שלשה קנה קרקע אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הרי זה קנה תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו. פירוש אורה שם הלוקט תאנים מן התאנה כגון קוצר בתבואה ובוצר בענבים וגודר בתמרים ומוסק בזיתים מלשון וארוה כל עוברי דרך:
אר [לערנן, זאגן]. מדקא איירינן גלל (בב"ק ל) בגמרא דכל הקוד' זכה מידי איריא הא כדחית' והא כדאית'. ודקארי לה מאי קארי לה ענין קושיא (אמר בנימין עיין ערך אייר):
אר [פערפלוכטי] יביא ארורה לבית דין (בב"ק יא) בגמרא דחבתי בתשלומי נזקו פירוש הנבלה שמתה בלא ברכה וכב' פירשנו בערך אדר (ובעבודה זרה נ"א) בריש גמ' דרבי ישמעאל אילימא בדוקין שבעין השתא לבני נח חזיא לגבוה בבמא דידהו לארורה מיבעיא פירוש ארורה עבודה זרה (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתיב ע"ז): [הפלאה שבערכין]אר ג' (בב"מ דף פ"ט). פועלין שהיו אורין בתאנים עכ"ל לפנינו איתא עודרין. ופי' רש"י עודרין בוצרין מוסקין גודרין כולם לשון לקיטה הן לכל מין ומין. וקצת תמוה שבכל מקומות שבש"ס פירושו של עודרין שהוא עבודה שבקרקע וגירסת רבינו עדיפא:
ארא [אטויבן שלאג וואס איז גמאכט צו פאנגן פרעמדי טויבן] (סנהדרין נה) בפ' זה בורר בגמ' ומפריחי יונים הכא תרגמו אי תקדמה יונך ליוני חמא בריה דרב הושעיא אמר אדא פירש רב האי גאון ארא ברי"ש ופי' ארא שבאשי מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ופגמין ומציבין בהם יונים שבאשי שמשבשין בהן יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהם ויצודו אותם ויהיו כגזלנים ואף על פי כי מן האויר הן נוטלין אלא שנאסר לעשות כך מפני דרכי שלום ובלע"ז קורין למטעה איר"טור:
ארא [וואל. בוימוואל] (שבת יא) בגמר' לא יצא החייט ולא גרדי באירא שבאזנו ובגמר' דעור כדי לעשות קמיע (ושם עט) בגמ' דאמר רבי עקיבא (ושם צ) הא איתמר עלה א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם טורח לשרות סממנין לצבוע בהן דוגמא לאירא פירש הגאון אידא בדל"ת ונקרא עירה בלשון ארמי אורר' והוא כמין מוך חתיכה קטנה מן הצמר ומן הפשתן או מצמר של גפנים שאורגין אותן בתוך מטפחות של מילת (אמר בנימין פירוש בלשון יוני צמר):
ארב [מילטר] (בכלים פרק טו) כלי עץ כלי עור אריבות של נחתומין טמאות פירוש אריבות עריבות שלשין שם הלחם. ס"א ערוכות בכ"ף ופי' לוחות ארוכין שמקצרין עליהן הלחם. ס"א עריכות מל' עריכות שמעריכין עליהם הלחם: [הפלאה שבערכין]ארב ג'. מר בריה דרבינא מנקטא לי' אימי' בארבי כו' פי' היתה זהירה הרבה בעיקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה עכ"ל. וז"ל רש"י מנקטא ליה אימי' חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח ועבדא להו שימור מעיקרא:
ארב [לאקערן] (ב"ק פה) בגמ' דריפוי אי אמר ליה אנא מסינא לך א"ל את דמים עלי כי אריא ארבא. (וב"ב קכח) בגמ' רבן שמעון ב"ג לא ניחא לי דתהוי זכותאי גבי זכותך דדמית עלי כאריא ארבא פי' כזאב ערבות שהוא בעל מריבות. פירוש אחר כארי אורב:
ארב [טרוקן פעסל] מר בריה דרבינא מנקטא ליה אימיה בארבי (פסחים מ) אין שורין את המורסן פירוש היתה זהירה הרבה בעקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה:
ארב [פינסטרניש, טונקלהייט] (בפסחים קיא) בגמ' ולא יפחתו לו אמר רב יוסף הני תלת מילי יהבין ארבונא בנהורא פי' מחשיך מאור העינים ענין ערב (אמר בנימין פי' בלשון יוני חשך ואפילה): [הפלאה שבערכין]ארב ד' (בפ' ערבי פסחים דף קיב): אמר רב יוסף הני תלת מילי יהבין ארבונא בנהורא עכ"ל לפנינו איתא לנהורא:
ארב [וויידן בוים] אמר רב טולא דארבא טולא דארבאתא (בפסחים פרק ע"פ) בגמרא דלא יפחתו לו (ובגיטין ו) ורב יוסף אמר מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין עד ארבא תניינתא דגישרא (ובקדושין ע"ב) פ' עשרה יוחסין ובסוף פרק הזורק ואי מלינהו קני ואורבי לית לן בה (ובשבת כ) רבין ואביי הוו שקלי ואזלי בפקת' דטמרוריא חזנהו להנהו ארבאתא דקיימין אמר ליה רבין לאביי היינו ארבא דתנן פירוש ערבה ממש. ארבא תניינתא דגישרא ערבה שנייה העומדת בצד הגשר. פי' אחר מקום שקושרין בו ספינה שנייה. פי' טולא דארבא צל של ספינה. טולא דארבאתא צל של ערבה ואית דאמרי סרפד ויהי אומן את הדסה תרגום תחת הסרפד יעלה הדס חלף ארבניא יסק אסא: [הפלאה שבערכין]ארב ה' שם (קי"א): אמר רב טולא דארבא טולא דארבאתא עכ"ל ברש"י ערבתא צל אילן ערבה:
ארב [שיף] (בבתרא לד) ההיא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי פירוש כלי קטן של כסף דומה לערבה (ב"מ ע"ב) פ' איזהו נשך בגמ' אין פוסקין על הפירות בחיטי דאכלבי וארבי אכלבי אוצרות ארבי ספינות:
ארב [פענסטר] פ"ק דאהלות ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח וכו' ארובה לול:
ארבל [דער נאמן פון אשטאט אין ארץ ישראל]. כלי פשתן הגסים הבאים מארבל. בעל הערוך גרם ארכל עיין שם:
ארבלא [זיב] ומארבל (ב"מ כו) בגמ' דמצא בגל כאשר ינוע בכברה (עמוס ט׳:ט׳) תרגום כמו דמחזרין בארבלא (אמר בנימין פי' בלשון רומי כברה): [הפלאה שבערכין]ארבלא (בבא מציעא דף כ"ו): אייתי ארבלא ומארבל. כאשר ינוע בכברה תרגום כמא דמחזרין בארבלא עכ"ל וכן הך דחולין מ"ט. (עיין מ"ש רבינו בערך רבל):
ארבע [פיר] במשנה (ערובין יז) ד' דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים מדמאי ומלערב פי' בגמ' (שם לח) ובגמ' א"ר הלכה כד' זקנים וכו' ד' דברים היה ר"ע דורשן ואין אני דורש כמותן (ר"ה יח) בגמר' דעל ששה חדשים פי' אלו ארבעה דברים מפורשין בספרי דבי רב בפ' שמע ישראל ובמסכת סוטה בתוספתא ר"ש בן יוחי אמר ד' דברים היה ר"ע דורשן ואף אני דורשן ודברי נראין מדבריו הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק שעבד ע"ז ואני אומר שלא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו' ורואה אני דברי מדבריו. כיוצא בו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' שוה להם כל דברי ר"ע ואני אומר אפי' אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופן לרנן אחריך השיבהו רוח הקודש עתה תראה היקרך דברי אם לא ודברי אני רואה מדבריו. כיוצא בו אתה אומר יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל והלא דברים ק"ו ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנחנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצות ידועות ירש את הארץ אנו שנצטוינו מצות הרבה אינו דין שנירש את הארץ מה נביא משיבן על כך כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם עמדתם על חרבכם עשיתם תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו רואה אני דברי מדברי ר"ע. כיוצא בו אתה אומר כה אמר ה' צום הרביעי וגו' זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי. צום השביעי זה שלש בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בית המקדש. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם שנא' ויהי דבר ה' אל ירמיהו בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם ואני אומר צום העשירי הוא צום החמישי אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגולה על השמועה שנאמר ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותנו בא אלי הפליט וגו' ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה ודברי אני רואה מדבריו. ארבעה צריכין להודות (ברכות נד) שאלו לפני רב האי ז"ל הא דאמר רב יהודה ד' צריכין להודות מאי טעמא לא אמרינן רבנן כסידורא דקראי והשיב הכי אית לפרושי דקראי סדירין לפום דשכיח טפי להולכי דרכים ומדבריות הרבה מצויין הולכין מעיר לעיר ואחריהן מי שהיה חבוש בבית האסורין דמעיטי מנהון והרבה מצויין אפילו על אכרגא וטסקא ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא דמעיטין מן מאן דמיחבשן לשלטונא ושכיחין נמי טובא ובתריהון יורדי הים המעיטין מן כולהון דשמעתא סדירין לפום הקרובים לסכנה יורדי הים טפי קרובין לסכנה דבחד ריגעא אובדין ובתריהון הולכי מדבריות טועים ולא משכחו מאכל ולא משקה וקרובין למיתה יותר מן החיים ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא אפילו חושש בראשו ואפילו חושש בגרונו ובתריהון מי שהיה חבוש בבית האסורין דמרחיק מן הסכנה טפי מכולהון וכל חד מן הני עדיף ניסיה מדבתריה: [הפלאה שבערכין]ארבע (ברכות נ"ד): ארבעה צריכין להודות שאלו לפני רבינו האי כו' מ"ט לא אמרינון רבנן כסידורא דקראי והשיב כו' לפום דשכיחין טפי וכו' עכ"ל וז"ל תוס' ד' צריכין להודות: יורדי הים וכו' ובתהלים לא חשיב כזה אלא חשיב הולכי מדברות ראשון דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה וגמר' נקיט המצויין תחלה. ופליאה דתוס' כתבו בכל הדבר הזה ההיפוך מסברת רב האי שנתן טעם על כל דבור ודבור שזה שכיח וזה קרוב יותר לסכנה מחבירו. אבל דבריהם לכאורה הם כהלכתא בלא טעמא. והיותר צ"ע מ"ש התוס' (ריש מסכת שבת) ד"ה יציאות וכו' ור"ת מפרש דדבר ההוה רגיל הש"ס לשנות תחלה וכן בריש בבא קמא השור והבור והמבעה וההבער ולא נקט כסדר הפרש' וכן מפרש רב האי גבי ד' צריכין להודות בפ' הרואה (דף נ"ד) דלא נקט הש"ס כסדר הפסוק עכ"ל. ואנן חזינן הכא דקרא נקט דבר ההוה וגמר' לא חש לזה:
ארג [דאס בעסטי, דאס גלוסטיגסטי). תרגום כל כבודה בת מלך (תהילים מ״ה:י״ב) כל שפר ארג נכסי והוא לשון חמדה ותרגום ויתאו המלך יפיך (שם) וירגג מלכא שופרך:
ארגבל [מוירער, שטיין הויער]. ויפסלו בוני שלמה ובוני חירם והגבלים (מלכים יב) תרגום ופסלו ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם וארגובליא ולגודרים ולחוצבי האבן דשלמה ודיואש (מלכים יב) ולארגבליא ולפסלי אבניא:
ארגז [קאסטן]. (סנהדרין מו) איבעי ליה למימר כי קבור הוה אמר ליה דעבד ארגז וקבריה ביה אבל קבורה בקרקע לא חזינן ורב האי גאון היה שונה ארגז ופי' רב חמא סבר כי לא למצוה נאמר דבר זה שלא לעשות ההרוג ארגז עראי ולא קבעו פי' ארגז כמו כסוי שמכסין אותו אבל עפר אין במקרא זה: [הפלאה שבערכין]ארגז בסנהדרין (דף מ"ו): דעבד ארגז וקברי' ביה עכ"ל לפנינו איתא דליעביד ליה ארון:
ארגטיס [ארבייטר, האנדווערקר]. בילמדנו בריש ויקח קרח משה נטל לעצמו את המלכות ועשה אותו ארגטיס פירוש כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו פירוש כתף שהיה טוען את הארון (אמר בנימין פי' בלשון יוני פועל ובעל מלאכה):
ארגליא [ווערקצייג] בילמדנו בהעלותך את הנרות בפסוק קח את הלוים מי שמכר לחבירו ספינה ולא פי' כלי ארגליא שלו מהו שיזכה בהן הלוקח כך שנו רבותי' (בב"ב עג) מכר את התורן ואת הנס ואת האוגן פי' ארגליא כלים אלו המרגילים אותה (אמר בנימין פי' בלשון יוני כלי אומנות ופעולה):
ארגמן [פערפל וואל] טוב כל שהוא (בשבת צ) בגט דמיני בשמים ובכלים (פ' כז) הבגד מטמא חוץ משל ארגמן ושל זהורית ובנגעים (בפ' יא) כל הבגדים. חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפי' הן ארגמן:
ארגנטין [אגוטר שופר הייסט ארגאנויט, אונ אויף דעם שילד פאר דעם באד פלעגט פרצייטן צו שטיין אויף גמאלט איין ארגאנויט]. (ב"ר פ' סד) ויצא הראשון אתא הדין ארגנטין מגחיך ומרקד קימוי ועל ארגנטין ומזגא קדמיהון פירוש שר של מרחץ (אמר בנימין פי' בלשון יוני מלאך או רוח העוזר להולכים באניות אמנם אל הרוחות הוא העוזר והוא עושה מלאכיו רוחות):
ארגנטין דכספא (בסוף פיאה ירושלמי) ובפסקא דבחדש השלישי למלך שהיה משיא את בתו והיה לו ארגנטין ישנה אמר המלך אם אני ממתין עד שאני עושה ארגנטין חדשה הרי אני משהא שמחת בתי מה עשה צחצחה ומרקה ונתנה לה וכו'. ס"א אגינטירין פירוש כלי חשוב שמשמשת בו בת המלך (אמר בנימין פי' בלשון רומי כסף וכלי כסף ונעתקה מלה זו גם לכלי זהב (ירושלמי דפיאה פרק מאימתי) יומא דין בארגנטרין דהבא):
ארגסטוס [אווינד וואס קומט פון דער צפון אונ מערב זייע, ער הייסט נארד וועסט ווינד] (בויקרא רבה פ' צו) זובח תודה לפי שבעולם הזה בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מושבת אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגסטוס לעולם שמשמשת בו שתי רוחות הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. ס"א ארגסטוס וכן מסתברא כלומר אגרסתו שלבט"קו בלעז (אמר בנימין פי' בלשון יוני רוח מערבית צפונית):
ארד [שוואם] (ברכות מח) (פסחים קיט) ארדיא לי וגוזליא לאבא פירוש ארדיא כמהין נראין הדברים שהיה שמואל מתאוה להן וכן גוזליא (בע"ז לח) בגמ' דשלקות איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודיסא וכו'. (בכתובות סא) בגמרא ארבע יושבות בקתידרה אייתי לקמיה תבשילא דארדא: [הפלאה שבערכין]ארד א'. (בברכות מז). אילו מייתי לי ארדיא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן (ובפסחים דף קי"ט) מאי אפיקומן כו' שמואל אמר כגון ארדיא לי וגוזליא לאבא. פי' ארדיא כמהין נראה שהיה שמואל מתאוה להן וכו' עכ"ל (בברכות מ"ז). איתא לי ארדיליא לשון רש"י אילו מייתו לי ארדיליא. שמואל חביבין עליו ארדיליא בקינוח סעודה והן כמהין ופטריות. (בפסחים קיט): ז"ל רש"י ארדיליא לי כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי. (בע"ז ל"ח). פי' רש"י ארדי בולי"ץ (בכתובות) הוה קאמינא קמיה דמר שמואל ואייתי ליה תבשילא דארדי ז"ל רש"י תבשילא דארדי מין כמהין ופטריות:
ארד [וואלד אייזל] (עבודה זרה יו) בגמר' דאין מוכרין להן דובים חיה גסה מאי מלאכה עבדא אמר אביי אמר לי מר יהודה דבי רב יוחנא טחני רחיא בארודי. האי מאן דאחזיק מגוד' דערודי ולבר לא הויא חזקה (בב"ב לו) בגמ' חזקתן שלש שנים פי' ארודי חיות כמו ומוסרות ערוד מי פתח ובאות ואוכלות הזרעים שבקצות השדה ויש עושין קירות וגדרות לשדה ומניחין קרקע מעט חוץ לקיר ומשליכים שם זרע ומה שצומח באות החיות ואוכלות ואין נכנסות לשד' ואם החזיק אדם באותו קרקע שהיא חוץ לגדר אינה חזקה דיכול למימר כיון דכל דזרע ערודי אכלי לא איכפת לי עלה:
ארדב [איין פערזישע מאס]. (במציעא פ) בגמר' להביא חטים והביא שעורים תרקבא לכתף ארדב לעריבה. (ערוביו קב) בגמר' דנגר הנגרר ההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהות מחזקא ארדבא פי' ארדב חצי לתך (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ארטב מין מדה פרסית ובנוסח' דידן גרסינן אדריבא: [הפלאה שבערכין]ארדב (בב"מ דף פ') תרקבא לכתף כו' עכ"ל לפנינו איתא קב לכתף: שם במוסף ובנוסחא דידן גרסינן אדריב עכ"ל ופי' רש"י לתך חצי כור ט"ו סאין:
ארדכל [בויאמיינסטר]. (ערובין כו) האי מחיצה דארדכלי לא שמה מחיצה ובסוף גמ' דב"מ בנאי שמסר לאדדכל ארדכל חייב (ובב"ר פ' כח) ויתעצב אל לבו למלך שבנה פלטין על ידי אדרכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי להתרעם על ארדכל. בוני שלמה ובוני חירם תרגומו ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם לחרשי העץ ולבונים: (מלכי' יב)
ארדענא [פרעש, אגשווילכץ אונטר דער צונג] (ירושלמי דשבת פרק שמנה שרצים) הדא אורדענא סכנה תרגום צפרדע ארדענא ויש מין חולי הנקרא צפרדע מהיונים ורומיים והוא מורסא חם הגדל תחת הלשון בין הוורידים):
ארדפני [דער נאמן פון אביטרן בוים] תרגום ירושלמי ויורהו ה' עץ אילן מריר דארדיפני עיין ערך הרדפני:
ארו [נון] בדניאל וארו ארבע חיון פי' הנה:
ארז [צעדרבוים, טענן בוים]. (שבת קנז) אבל לא בעצים שבמוקצה התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון כיס ננהו דאפי' רבי שמעון מודה פי' ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים העשוין לקורות שאין דעתו של אדם להסיקן וגמר והקצה אותן: [הפלאה שבערכין]ארז (שבת דף קנ"ז). התם בארזי ואשוחי כו' פי' ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים וכו' עכ"ל. וז"ל רש"י ארזי ואשוחי ארז זכר וארז נקבה. ועיין מ"ש רבינו בערך אשוחי:
ארזלא [זומר הייזל, איין אויסגשפאנט גצעלט וואס האט הינטן קיין ווענד ניכט). (ערובין כה) הכא בתאי עסקינן דעבידא כי ארזלא פירוש ערסנא כדמתרגמי' כמלונה במקשה כערסל מבתותא והוא חבלים מתוחים מאילן לאילן כמין מטה לשכב עליהן השומר בלילה ולישב תחת צלה ביום ותחתיה פתוח כולו (אמר בנימין תרגום והתנודדה כמלונה ותהי אזלא ואתיא כארזלא: [הפלאה שבערכין]ארזלא א' (עירובין דף כ"ה): הב"ע דעבידא כי ארזלא פי' ערסלא כו' והוא חבלים מתוחין מאילן לאילן כמין מטה וכו' ותוס' כתבו הב"ע דעביד כי ערסלא שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דמתרגם כמלונה במקשה כערסלא כו'. ורש"י גריס כארזילא משופע דלית לה פה ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
ארזלא [איונג וויזל טיר] (בב"ב עג) אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומיה והוי כהר תבור וכמה הוי ד' פרסי. (זבחים קיג) בשלמא למאן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל רימא התם קאי אלא למאן דאמר ירד היכא קם גוריות קטנות הכניס לתיבה והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא וכו' עופר האיילים תרגום אורזילא דאיילא כשני עופרים תאומי צביה כתרי אורזילין תאומי טביא פי' אורזילא דרימ' בר יומיה (אפרוח) ראם בן יומו ותרגום ודישן ורימא: [הפלאה שבערכין]ארזלא ב' (בבבא בתרא ע"ג) אמר רבב"ח לדידי חזי לי אורזילא דימא וכו' עכ"ל לפנינו איתא לדידי חזי לי אורזילא בר יומא וכו' וז"ל הרשב"ם אורזילא בר יומא. ראם בן יום אחד דאותו היום נולד. וז"ל תוספות הכי גרסינן לדידי חזי לי אורזילא דבר ראימא פי' עופר של ראם הבר דמתרגמינן עופר האילים אורזילא דאיילא וכן בסוף זבחים כו' ואי גרסינן אורזילא דימא היינו דג שבים א"כ מאי קשיא ליה האמר (בקידושין י"ג) לא נגזרה על דגים שבים עכ"ל (ובזבחים קי"ג) איתא אורזילא דרימא בר יומא. וז"ל רש"י אורזילא הוא ראם. רימא שהוא על שפת הים. בר יומא ביום שנולד וכתבו תוספות אורזילא דרימא גרסת ר"ת ולא כרבינו שמואל דגריס בהמוכר את הספינה אורזילא דימא ומפרש דג של ים ואגב רהיטא לא דק דהא אמר הכא לא נגזרה גזירה על דגים שבים. עיין קונטרס סימן מ"ב:
ארזילא [וואלפיש]. (בב"ב ע"ג) פרק המוכר את הספינה ארזילי דימא בעל הערוך גריס אדילי עיין שם:
ארזן [גרוס]. (גיטין מ) לחזוזיתא ליתי שב חיטי ארזנייאת' וניקלינהו אמרא חדתא אדנפיק משחא מינייהו ונשוף פירוש שבע חטים גדולים:
ארזף [האמר]. (גיטין נז) יומא חד חליף אבב' דנפחא שמע קל ארזפתא ושתיק ועוד זה (בויקרא רבה פרשת אחרי מות) בפ' ויתרון ארץ ותשם את המקבת בידה ושויא את ארזפת' דנפחי. קורנס של נפחי'. ס"א מרזפתא ס"א מרזנתא והנם בערך מ'. ארזפתא דהני פירי (בב"ק מ) בריש גמ' דשור שנגח את הפרה בא באזרפתא (בב"ב כ"ז) בגמר' דמי רגלים ס"א אפרזתא והוא סם המות של בהמה: [הפלאה שבערכין]ארזף (בב"ק דף מ"ז). ארזפתא דהייני פירי. (בבא בתרא דף כ'). והא עשבים חזו לבהמתו בארזפתא ס"א אפרזתא והוא סם המות של בהמה עכ"ל. וז"ל רש"י באפרזתא והוא סם המות לבהמה ומאן דגריס בארפזתא טועה שהוא קורנוס של נפחים עכ"ל. ודע ז"ש רש"י בארפזתא שהוא קורנס וכו' צל"ע במ"ש רש"י (ברכות ל"ד) וכן (במגלה כ"ה) וד"ה מרזפתא קורנס וכתב לראיה מתרגום ע"ש. (ובגיטין דף נ"ו): כתב רש"י ג"כ ארזפתא פי' קורנס. וע"ע רש"י (ב"ק מ"ז) ד"ה באפרזתא וכו' והוא סם המות לבהמה:
ארח [שטאנג]. כפיסין ארחין (ב"ב נ) (עירובין יד) קורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי לבינה של ג' טפחים. (ביצה לב) דביתהו דרבי חייא נפל לה ארחא בתנורא ביומא טבא אמר לה רבי חייא חזי דאנא רפתא מעלייתא קא בעינא כלומר התיר לה להחזיר האריח למקומה. ס"א נפל לה ארחא בתנורא כלומר נפל אריח שממקום אח' בתנור והתיר לה לגורפו ולהוציאו משם (אמר בנימין תרגום בדי עצי שטים אריחי דאעי שטין: [הפלאה שבערכין]ארח ב'. (ובכתובות דף ס"א). משום דאמר לה קמי ארחי ופרחי מאן טרח. שם (דף ס"ד): דל תלת לארחי ופרחי פי' עוברין ושבין וכו' פ"א ארחי אורח פרחא רוכל וכו' עכ"ל וז"ל רש"י ארחי אורחים המשתהים שבת או חדש. פרחי עוברים לדרכם וכו':
ארח [גאסט, וואנדרער]. (ברכות ס) בגמ' דמקום שנעקרה עבודה זרה אורח טוב מהו אומר וכו'. אורח בזמנו בא (נדה יז) בגמ' דכל הנשים פי' לענין דם נדה הוא אומר שבא לעת הקבוע כאורח. (כתובות סא) בגמ' דהכניסה לו שפחה משום דאמר לה קמי ארחי ופרחי מאן טרח ובגמ' דהמשרה דל תלת לארחי ופרחי פי' עוברין ושבין היורדין וחונין בבית רעיהם: פירוש אחר ארחא אורח פרחא רוכל המחזר בעיירות. בילמדנו בסמך שור או כשב או עז רוח חיים למעלה למשכיל וגו' סלק עצמך מדבר שאינך שלך אם תאמר מהו שכרי אמר הקב"ה דייך שאתה ניצול משאול שנאמר למען סור משאול מטה:
ארטבון [איין איברזעהר, אונ זא האט אויך גהייסן איין פערזישר קעניג). (יומא יא) בגמרא דלשכת פרהדרין מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של ציפורי פי' ארטבון היו קורין אותו ע"ש עירו (אמר בנימין הוא שם אדם אצל הפרסיים והיה נקרא בשם זה מלך ובנה עיר על שמו): [הפלאה שבערכין]ארטבון (יומא דף י"א). מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות וכו' פי' ארטבון כו' על שם עירו עכ"ל וז"ל רש"י ארטבון שם האיש ואמרי לה על שם האומנות:
ארטלאי [מויליטיהר]. האחשתרנים בני הרמכים תרגומא ארטלאי בני רמכים. (אמר בנימין בנוסחאו' דידן כתוב ערטילאי ובעל ספר המתורגמן גריס ארטבלאי):
ארטסים [אויף גבלאזן הוכמיהטיג]. (שמות רבה פרש' בא אל פרעה) מהו הכבדתי שעשה המקום את לבו ככבד הזה שהוא מתבשלת שניה וארטסיס נכנס בתוכה פי' בלשון יוני דבר נפוח מלאים רוח וזה כנוי לגאוה:
אריא [שטאל] (במ"ק י) בגמר' דמכבשיה למיבני אמת דרחיא ולמיבני אוריא אוריאות והאוצרות (בעירובין נה) בגמר' דהיו שם גדודיאות (בכיצד מעברין) כבר פירשתי בערך אהורייריה:
אריא [שוף] ארבא בסוף גמ' דהשואל (ובב"ק פה) כבר פירשתי בערך ארבא:
אריוך [העלד] אריוך מנו שמואל (שבת נג) בגמר' דחמור יוצא. (מנחות לח) אמר ליה לוי לשמואל אריוך לא תתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא התכלת אינה מעכבת את הלבן (קדושין לט) בגמ' כל מצוה שאינה תלויה בארץ לענין ערלה אמר ליה לוי לשמואל אריוך פסק לי ואנא איכול: [הפלאה שבערכין]אריוך (בשבת דף י"ג). אריוך מנו שמואל. (ובמנחות דף ל"ח) א"ל לוי לשמואל אריוך וכו' (ובקידושין ל"ט). לענין ערלה א"ל לוי לשמואל אריוך פסק לי ואנא איכול עכ"ל (ובחולין ע"ו) כבר תרגמא אריוך בבבל. ז"ל רש"י (שבת נ"ו) שמואל קרי אריוך על שם שהיה בקי בדינין ושופט כמלך השופט על הארץ לשון ריכא מלך (ב"ב ד') וז"ל תוספות אריוך של מלך כדכתיב (בראשית י״ד:א׳) אריוך מלך אלסר דנקטיה טפי משאר מלכים לפי שמובלע בו לשון ארי עכ"ל וכלשון הזה כתב רש"י (בחולין ע"ו) על שם אריוך מלך אלסר דהלכתא כוותיה בדיני עכ"ל. נראה דרש"י בא ליתן טעם דנקיט אריוך טפי משאר מלכים ודחיקא ליה לפי שמובלע בו לשון ארי כמ"ש תוספות דאם זאת הכוונה הנ"ל לכנותו ארי כמו דמכונה רב כהנא (בב"ק קיז). ארי עלה מבבל לכך סיים רש"י דהלכתא כוותיה בדיני וזהו מרומז היטב במלך אלסר כאלו כתב אל אסר. ודרך א' הנופל. והיה שמואל בקי בדינים שאינם בגדר האיסור דשם קי"ל הלכתא כרב (בכורות מ"ט): ואמנם (במנחות ל"ח) נראה דגם בזה לא בחר רש"י דיכונה שמואל על שם מלך מאומות ולכך כתב בזה"ל אריוך לשון מלך כמו גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳) להכי קרי לשמואל דקי"ל כוותיה דשמואל בדיני כי היכי דדינא דמלכותא דינא עכ"ל. ובקידושין לא פירש כלום: שם במוסף א"ב ארכי פירושו בלשון יוני נגידות ושררה וכו' עכ"ל וכן כתבו תוספות (בבבא בתרא קס"ד): נראה לר"י דהאי ארכן לאו היינו מלך אלא ממונה שמסירים אותו משררתו לאחר שנה וכו':
אוריון [גרעניץ] (ב"ר) פרשת ויבאו שני המלאכים עד שלא הגיע לבית אוריון שלו פירוש בלשון יוני גבול עיין ערך מתורין:
אריוסטו [אבפיהר מיטטעל] (ירושלמי דשביעית פ' כלל גדול קמא) אריוסטו שרי קטרטון שרי מורסינטון שרי רודמירון שרי אידרורוסטון אסור דיומירון אסור פירוש בלשון יוני איריוסטו רפואה משלשל' הנקרית איריא כלומר קדושה מפני תועלת' ותקנ' יוסטו הרופא פי' קטרטון שם כללי לרפואה המשלשלת פירוש מורסינטון רטייה נעשי' מהדס פי' רודומירון מין משקה עשויה בשמן ורד וכל אליו לרפואה ושרו אבל אידרורוסטון שפירושו בל' יוני מין משקה עשוי מוורדים ודבש ומים ודיימורון שפירושו מין משקה עשוי ממין תותים ודבש אסורי מפני שהם לא לרפואה לבדה כי הם משקים ערבים לחיך ואוכל אדם הם:
ארך [פאסינד, רעכט]. (בבא מציעא עה) הלויני מאה פלפלין במאה ועשרין ואריך (סוכה מד) אתאן בני קרייתא מקשקשין בכרמיא ואכלין זיתא אריך או לא אריך פי' כשר לי להנות מאותן הזיתים שנתקשקשו בשביעית כדכתיב לא אריך לנא למחוי ובשבת סוף גמרא דבמה מדליקיי עיילי' לבי בני והוא קא אריך ליה אבישריה כלומר עורך בשר גופו ומתקנו:
ארך [היילען] (בפרק קמא דכלים) בשר כדי להעלות ארוכ' ראש המשנה פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי פירוש אם נחתך יד ממנו או רגל מחמת חולי או דבר אחר אם יש על האבר החי שנשאר בשר חי אלו היה כמותו באבר הנחתך והיה דבוק בגופו היה מתרפא מטמא במגע ובמשא ובאהל ומפרש בסיפא רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו לעלות ארוכה כדכתיב כי אעלה ארוכה לך:
ארך [לאנג] (ראש השנה כה) פעמי' שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכשבא בקצרה אינו מתכסה אלא י"ב שעות: (תענית יו) מאי שביעית שביעית לארוכה פירוש שביעית לגואל ישראל שהיא ארוכה והיא משמנה עשרה ולא יבא התוספת אלא ששה. (ובסוף פרק קמא דברכות ירושלמי) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך. ארוכות של נחתומים בכלים (בפרק כלי עץ כלי עור ובעדיות ו) בפרק העיד רבי יהושע וכבר פירשתי למעלה בזה הפרק בערך ארב. קור' שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (שבת קנא):
ארך [בעהערשער אובריקייט. ארכיו לייבארצט. בוימיינסטער. רייבער הויפטמאן] (ב"ר פ' ל"ט) ויהי בנסעם מקדם אמר ר' לוי כל מקום שאתה מוצא אכילה ושתייה ארכליסטיס מקרטע זה יצר הרע שהוא משנה את הבריות כיצד עמון ומואב עשו איסטליס וכו'. (ובב"ר פ' ט) וירא אליו לארכיליסטיס שמרד במלך ובריש וישלח יעקב לארכיליסטיס שישן בדרך. ויותר יעקב לבדו לארכיליסטיס נדמה לו אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך פירוש שר של לסטים בב"ר בריש ויהיו חיי שרה ועפרון יושב א"ר יצחק ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכוסטרטיגוס דלא יהא בר נש רב זבין מדבר נש זעיר פירוש שר השרים לשון יין שרים נקראין ארכון סטרטיגון. (ובילמדנו בפ' סוטה) אם יסתר איש במסתרים וגו' משל לארכיטיקון שעשה מדינה ובנה בתוכה מחילין מטרות וטמוניות וכו' פי' גדול האומנין שעשה קיטונות וחדרין. ובפסקא (דויהי בשלח פרעה) רבי אליעזר בר' שמעון אתמני ארכוליפורין בני אינשא דהוו חזייה קטילין פי' ארכוליפורין שר הטבחים. (בב"ר פ' עז) ויירא יעקב מאד פלן עתיר נעבדיניה ארכונטוס. ובמגילה איכה יעיב באפו הוה בר נש מן ביתר נפק לצלותא בירושלם ואמר ליה בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדא ארכונטוס וכו'. (בב"ב קסד) ההוא שטרא דהוי כתיב ביה בשנת פלן ארכן מנהגה של אומה זו שנה ראשונה של מלך קורין לו ארכן (ובילמדנו שתי חצוצרות כסף) ויתא ראשי עם שעם כל חבורה וחבורה הוא בא ונוטל שכר לפרנסם בפני עצמן ולארכונים בפ"ע. איה בית נדיב תרגום אן בית ארכונא (בפסיקת' דזכור) אשר קרך בדרך רבי נחמיה אומר קראן ודאי מה עשה עמלק ירד לבית ארכוון של מצרים ונטל טימוסיהן של שבטים שהיה שמן חקוק עליהן. קרית ספר תרגומו קרית ארכי. (בפ' י' יוחסין) חתום בארכי ישנה של צפורי. פירוש ערכאות של ישראל. פי' אחר מי שהיה חתום בבית דין הקבוע בעיר ששמה ישנה והוא בצפורי דלא מוקמי דיין כי אם מיוחס. ישנה עיר שבציפורי כעין עיר חדשה שביהודה (במסכת עירובין) (אמר בנימין ארכי פירושו בל' יוני נגידות ושררה וארכיליסטיס ראש השודדים ארכיסטרטוגיס ראש ושר צבא ארכיטקטון ראש הבונים ואומרים ארכונטיס וארכון שר אבל ארכי וארכיון פירושו מקום ועד השרים והשופטים ושם נשמרים כתבי העיר):
ארך [פערוויילען]. תרגום וידום השמש ואוריך שמשא וייחל עוד ואוריך עוד):
ארכיאטריס (שמות רבה פ' פסל לך). משל לבן ארכיאטריס פי' בל' יוני ראש הרופאים:
ארכובה [קניא] (פ' י"ד דכלים) כלי מתכות כמה שיעורן מפתח של ארכובה שנשברה מתוך ארכובה פי' כדגרסינן מזוזתא דבי ר' דעבידן כמין נגר ומפרש לא כנגר המוטל לגמרי אלא כאסתורא כי שקא וכרעא דאדם דדמיא לנון כפופה דמיניה כייף ומיניה זקיף וכן מפתח שמתכפל כארכובה עם השוק שמו מפתח של ארכובה:
ארכבתא [צוים צווישן פעלדר] (מציעא קג) אמר רב יוסף בוכרא וטופסא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית פי' היו נוהגין לעשות גבולין סביבות שדותיהן כעין חומה נותנין טיט כשיעור אמה בקרקע סביב השדה ולכשייבש מוסיפין עליה כשיעור אמה אחרת ולאחר שייבש מוסיפים אמה שלישית ראשונה קורין לה בוכרא שהיה כעין בכור שנייה טפסא שהיא אמצעית כדגרסינן לא גדושות ולא מחוקות אלא טפוסות שלישית ארכבתא שהיא על כולן ולמה אינו עושה שלשתן בבת אחת שלא היה יכול לעמוד שהוא טיט בלא אבנים קני דחיזרא פירש יתדות שנועצין בקרקע לגדור סביבותם גדר קוצים: [הפלאה שבערכין]ארכבתא (ב"מ ד' ק"ג) אמר רב יוסף בוכרא וטופסא וארכבתא וכו' פי' היו נוהגין לעשות גבולין סביבות שדותיהן וכו' עכ"ל וז"ל תוס' בוכרא וטפתא פי' ר"ח חריץ ובן חריץ שכך רגילים לעשות כו' בערוך פירש כפירוש הקונטרס עכ"ל: שם וטופסא טפס' שהוא אמצעית וכו' אלא טפוסות עכ"ל לפנינו איתא וטפת': שם לא מחוקות ולא גדושות כו' עכ"ל הך דלא גדושות איתא (ביומא דף מ"ח). והביא הערוך בערך טפף וגריס טפופות. וצע"ק:
ארכידיקי [אמטס פאהרשטעהר] ב"ר פ' ולוט ישב בשער סדם ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכידיקי זו גרסת הערוך בערך ידק ופירש מלה בלשון יוני ראש השופטים ובלשון רומי אומרים ארכי יודקי ובקצת נוסחאות כתוב ארכיקריטיס והיא מלה יונית. והכל אחד ובקצת נוסחאות כתוב ארכי הדינים:
ארכל [שטאדט] בב"ר פ' והנחש היה ערום אבל כלי פשתן מארכל' אם פיחמו אחד מהן מהו. ס"א כלי פשתן הגסין הבאין מארכל פי' בגדים עבים שהן בזול (אמר בנימין בנוסחאות דידן כתוב מארבל ולי נראה שהדין עם בעל הערוך כי היתה עיר נקרא ארכל על שם מלך ארכלאוס):
ארכוניס [בעהערשער] ירושלמי דיבמות פ' הערל אפילו כבנו של ארכוניס פי' שר וארכון וארכונטיס וארכיניס אחד הוא):
ארכיסטריס [טענצער] מדרש שמואל פסקא כהגלות נגלות אחד הרקים אמר רבי אבא בר כהנא כאילין ארכיסטריס פי' בלשון יוני מרקדים ומכרכרים):
ארלוגין [זייגער] בפסיקתא דהחדש למלך שהיה לו אורוליגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורוליגין שלו פי' סימני השעות וכבר פרשנו באבן שעות (אמר בנימין כן פירושו בלשון יוני ורומי):
ארם [אראם] (מגילה כה) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא פירוש לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל הבא על הכותית והוליד לע"ז הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי ע"ז (ברכות ט) אמר להו רבא לבניו אל תחתכו בשר על פיסת היד ואל תשבו על מטה ארמית. (פסחים קיב) ד' דברים צוה רבינו הקדוש את בנו ואחד מהן אל תשב במטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהיה נושה בארמאי מעות אזל למיתבעינהו כיון דעל לביתיה אמר ליה תיב על ערסא והוה ביה ינוקא מית אייתי סהדי אשכחי' לרב פפא דיתיב אערסא אמר ליה אנת קטלתיה באותה שעה אמר אל תשב במטה ארמית. ארמי אובד אבי מכאן שאמירה כמעשה כשרדף לבן ליעקב והשיגו אמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע והעלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן לענין הטובה וכו' בילמדנו ויאמר ה' אל הנחש. שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ תרגומו בארע ארמאה: [הפלאה שבערכין]ארם (מגלה כ"ה) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך כו' בארמיותא פירוש כו' באומה ידועה שמעבירים זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך משמע ששאר אומות כו' מותרים לפיכך משתקין אותו אלא כו' בישראל הבא על הגוי' כו' דל"ש מולך כו' עכ"ל ועיין בתי"ט (במגל' פ"ד מ"ט) פירוש נכון על דברי הערוך האלה. והתרגום יונתן סייעתא לפירוש הערוך (אבל לפי' רש"י מאן דמתרגם כתרגום יונתן משתקין אותו) ע"ש: וע"ע בחידושי הלכות למהרש"א (בדף כ"א) בד"ה מפני שעושה וכו' וע"ע בחידושי אגדות. ומ"ש ביש סדר למשנה: באות הנ"ל. (פסחים קי"ב): אל תשבו על מטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהי' נושה בארמאי מעות כו' א"ל תיב על ערסא והוה ביה תינוק מית אייתי סהדי כו' א"ל אנת קטלתיה כו' עכ"ל כל עובדא דר"פ כמו שכתובה הכא כך כתבו (רש"י ורשב"ם בפסחים בלשון הזה וצע"ג דהא (בברכות בגמרא דף ח'): איתא להדיא עובדא דרב פפא בענין אחר:
ארם [איין לאנד אין סוריא] בגמ' פתילת הבגד מאי לאו בפרסיאתא לא בארמייתא הואיל וחזיין אגב אמייהו ודפרסייתא אסורין פי' תמרי ארמייתא גרעינייהו רכין ונאכלין עם תמרין עצמן (בב"ק נט) בגמרא דכיצד משלמת דיקלא ארמא דיקלא פרסא פי' הלכתא כרב דשם בששים בדיקלא ארמא דחשוב הוא דאילו שיימין באנפי נפשיה פוגם ומזיק והלכתא כריש גלית' דשם באנפי נפשיה אדיקלא פרסא שהן כפניו' מין בוסר שאינן מתבשלין דלא חשוב ולא פגים ומזיק כולי האי: [הפלאה שבערכין]ארם ב' (שבת דף כ"ט) מאי לאו בפרסיאתא לא בארמייתא כו' ודפרסייתא אסורין עכ"ל. וע"ע לקמן בערך פרסא ג': עוד שם פי' תמרי ארמייתא גרעינין רכין ונאכלין עם התמרים עצמן עכ"ל. לפירוש הערוך דחוק קצת מה דקאמר הש"ס הואיל וחזיין אגב אמייהו הלא גם בפני עצמן הואיל ורכין הן חזו. ואפשר דלכך פי' רש"י בענין אחר בזה"ל בארמייתא דאינן מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהם ומשתייר בגרעיניהן וחזו לאדם אגב אמייהו שיש עוד מאמן עליהן. ועל פרסייתא פירוש רש"י תמרים טובים ומתבשלים יפה וכן האוכלין שלהם נפרש מעל גרעיניהן (ודע דרש"י לקמן מ"ג) כתב בזה"ל גרעינים של תמרים והם לבהמה ארמייתא תמרים רעים הם ומאכילין התמרים עצמן לבהמה הילכך אגב אמייהו לבהמה נמי קיימי. פרסייתא תמרים טובים הם ואין מאכילין אותן לבהמה עכ"ל. ותרי תמיהין. חדא לפי מה שפירוש רש"י לקמן משמע דארמייתא לא חזו לאדם ואנן הא חזינן דרב אכל אותן (ובדוחק יש לומר דהיתה אכילה זו אכילה על ידי הדחק דהא ממה דסיפר דהי' המעשה הזה מכי אתא רב לבבל. ובבבל היו תמרים טובים ושכיחים הרבה כדאיתא בפסחים (דף פ"ו) לא הגלה אותן לבבל אלא כדי שיאכלו תמרים (עוד שם ובתענית ט'). מלא צנא דדובשא בזוזי וכו' ע"ש): ועוד צע"ג בדברי רש"י לכאורה בחדא מסכתא סותרים זה את זה בפירושא דמלתא: והואיל וסוגיא זו אתא לידן. משיבין ולמידין. ז"ל תוס' ד"ה והא דרב כו' וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו מנלן דאסור. ויש לומר דאע"ג דמטעם זה וכו' ע"ש תירוץ התוס' דחוק מאוד לכל המסתכל בו. ומהנראה כשנדקדק עוד. דסוגיא בכל המקומות אמר הש"ס ואי מכללא מאי פירוש מאי נפקא מינה אם אמר בפירוש או שנשמע מכללא. ובסוגיא דהכא לא הערה הש"ס כלום. אמנם עיקר הכוונה במאי דקאמר והא דרב כו' בא לתרץ מה שנשאר בתימה אחר דקאמר צריכותא (דעולה כהוגן) דצריכי לכל הני ובבבא דסיפא באגוזים לא סגיא דה"א דהכא הוא דשרי ר"ש דמעיקרא והשתא מיגלו אבל בהנך דכלים וגרעינין אפילו ר"ש מודה. לכך השמיע לידע דאפילו התם מתיר ר"ש. ועדיין קשה בבבא דרישא בכלים ובסיפא באגוזים היה די. דאחרי דחזינן דאפילו בכלים הותר לר"ש מכ"ש בגרעינין. וממה דחזינן באגוזים אף דמעיקרא והשתא מגלו אסור לר"י וכ"ש דאוסר בגרעינין ויהיה קשה על רבא בבא דגרעינין למאי הלכתא אמר (ועיין לקמן דף ק"ב: בתוס' ד"ה אבל בהנך תרתי אימא מודה ומקמייתא ובתרייתא נמי לא ידעינן מציעתא) על זה בא הש"ס גופיה כמודה ועוזב דבאמת רב גופיה לא אמר זה אלא מכללא איתמר ורב יהודה תלמידו מה דחזי מרבו רב במעשה דרב חייא הגיד (ואפשר דהך והא דרב לאו בפירוש אתמר כו' רב יהודה בעצמו ספר זה אלא דהש"ס הפסיק ליישב הצריכותא) וכן מטין דברי רש"י שכתב בזה"ל והא דרב דאמר לר"י אין מסיקין בגרעינין לאו בפירוש איתמר. ומעתה אותן מימרות דכלים ומימרא דאגוזים ודאי דרב אמר בפירוש ונחה שקטה קושית התוס':
ארמלא [וויטווע] (תרגום שבי אלמנ' תיבי ארמל'):
ארמילוס [קעניג רומילוס] (תרגום וברוח שפתיו ימית רשע ארמילוס רשיעא מלך ראשון של רומי רומולוס שמו עיין ערך רמוס):
ארימון [איין זאמעס ארט. וויסט] (בויקרא רבה) אם בחקתי ארימון שהוא משובש בגייסות אמר המלך וכו' (אמר בנימין בריש מדרש קהלת ולמה נקרא שמו ירמיהו שבימיו נעשית ירושלים אירימיה פי' בלשון יוני נקרא מדבר שממה וחרב ארימיה וארימון ובנוסחא שלנו כתוב אדרימון והוא טעות:
ארן [לאדע. קאסטין] בעדיות בפרק כל המטמאין (פ"ג) ובכלים בפרק טבעת אדם (פי"ב) מסמר של שלחני וארון של גרוסות פי' ארון של מוכרי פולים טחונין שבתוכו טוחנין הפולים מלשון ויגרס בחצץ (שבת לב) בגמ' על ג' עבירות ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא לשון בזוי כדרך שקורין למגדל של עץ שבבתיהן (בב"ר פ' לו) לך לך אל ארץ המוריה ובירושלמי בסוף פרק תפלת השחר הר המוריה רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר שמשם הורי' יוצאה לעולם וחד אמר שמשם יראה יוצאה לעולם ארון רב חייא רבה ורבי יוחנן חד אמר שמשם אור יוצאה לעולם וחד אמר שמשם ארירה יוצאה לעולם דבור חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם וחד אמר שמשם דברות יוצאין לעולם:
ארן [דורן]. (בפרה פ"ז) העצים היו מסודרין שם עצי ארנים וברושים פי' ארנים נטע ארן וגשם יגדל. (ר"ה כג) ארונים ערי:
ארנטם [ציהרינג] מדרש איכה פסקא איכה יועם זהב שהוא דומה לארנטס של זהב פי' בלשון רומי תכשיט:
ארגון [גלאז]. בילמדנו פקוד כל בכור זכר משל לאדם פרגמטיוטיס שהיה לו ארנון של זכוכית מוציאן לשוק ומכניסן בלא מנין וכו':
ארנון [שטייער, בייטראג] (פסחים ו) בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או לא פי' שיש בה שותפות לנכרי פטורה מן הבכורה דכל דיד נכרי באמצע פטורה. פ"א מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהם מס חייבות בבכורה אם יש בכור ביניהן או לא כל היכא דמצי לסלוקי בזוזי למקבל המס לא מבעיא דחייבת דאמר ליה כהן הא אשתייר לך הבכור תנהו לי כי קא מבעיא ליה דלא מצו לסלוקי בזוזי מצי אמר ליה כהן שמא אחרת יקח המלך ותן לי הבכור או מצי בעל הבית אומר שמא הבכור יקח ממני (ב"ב ח) דכופין אותו להעיד מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זו ארנונא. (ובסנהדרין כו) בגמ' זה בורר אמר רבי שמעון פוקו וזרעו בשביעיתא משום ארנונא. אייתי ארנוניך אייתי דימוסיך (בפסיק' דכי תשא). פי' מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלת המס שעל בני האדם והלך זו ארנונא ארוחת דורון לשלטון העובר ממדינה למדינה נותנין לו כל עיר שעובר בה ארוחה ופי' מלשון ויבא הלך (אמר בנימין פי' בלשון יוני מה שקובצים אנשי העיר לתת ארוחה או מתנה לשלטון ושר):
ארנוס [שאכטיל איין געשטאלט פון ארביזען] (שבת צא) הכא במאי עסיקינן בארנסי פי' יש בקופות הרוכלים חפצים קטנים כגון חליו' ומרגליות דציירין בצררי דדמו לאגוזים לתאנים ולחרדל זה פי' צררי ופי' ארנסי שהן דומין לקישואין ודלועין והן עצים או קנים שכורכים עליהן צמר או פשתן וקורין האחת מהן בלשון ישמעאל ערנאסה והרבה עדנים ואשה נושאה אותו בידה ומושכ' מהן חוטין לפילכה והיא קופ' הרוכלים שמלאה מהן ומוכרין לנשים והיא האימה ששנינו (בבבא מציעא דכלים) ויש מי ששונה אירוסי ומפרש קיפת הרוכלים שמלאה עצי האלוותא שהן קציעות וכיוצא בהן ודומים לקישיאין ודילועין:
ארנק [בייטל. שאף פעלץ] (סנהדרין ל) בגמר' דגמרו את הדבר אמר רבא מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אמר בארנקי לבנה ואחד אמר בארנקי שחורה פירוש בא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה בשמכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שאחד אומר בארנקי שחורה הלוהו מנה ואחד אמר לא אלא בארנקי לבנה הלוהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמה זה אמר במנה לבן הלוהו וזה אמר במנה שחור הלוהו כלומר ישן אין מצטרפין ואקשינן עליה דרבא והכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני נפשות לא מצטרפין והאמ' רב חסדא אחד אמר כלים שחורים ואחד אמר כלים לבנים הרי זה נכון: פירוש אחר זה אומר מנה שהלוהו בארנקי שחורה היה מונח ואחד אומר בלבנה כיון דלאו גוף מעשה ההלואה הוא לא מסקו אדעתייהו אלא באומדן דעתן קאמרי הלכך מצטרפי אבל אם מכחשי במנה עצמה לא מצטרפי דכל גוף מעשה מדכר דכירי אינשי ושקרי נינהו אחד אומר כלים שחורים ואחד אומר כלים לבנים הרי זה נכון אלמא דעדות דומיא דארנקי שחורה בדיני נפשות כשר (ובמציעא מה) אלא אימא בכל שהוא כי היכי דאמר ליה דאי אמר ליה מארנקי חדשה יהיבנא לך אף על פי דקא יהיב ליה מארנקי ישנה דעדיפי טפי מצי אמר ליה לישנן בעינ' ליה להטמינן בקרקע ולהכי ניחא ליה בחדשות שעדיין לא נתחסרו ביושנן. ובעיי למבזעי' לארנקי דמוחא בריש גמר' דמי שמת (אמר בנימין פירוש בל' יוני עור כבש בעוד צמרו עליו ונקראו כן הכיסים הנעשים ממנו): [הפלאה שבערכין]ארנק (ברכות דף י"ט) ובעי למיבזעיה לארנקי דמוחא עכ"ל ופרש"י כים שהמוח מונח בו:
ארס [גיפט]. (שבת סב) וברגליהן תעכסנה ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס פירוש רוקו של נחש בכעס שהוא ממית כמו שאנו אומרים ארס של נחש בכעס בשיניו הוא עומד לפיכך מכיש כסייף ונחש פטור. פירוש אחר ארס בכעוס כמו שתכעוס החיה ותכה בכעס ומכתה שמשלח' ארס. חמת עכשוב תרגום אירסא דעכוביתא:
ארוס [ליליע רויז] והקיסום ושושנת המלך בכלאים (פרק ה') כרם שחרב. ובאהלות בפרק יש מביאין והאירוס והקיסום וירקות חמור פירוש ארוס סוסכירו והם מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומר הוא עשב וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי מין פרח אשר בו גוונים הרבה כעין הקשת אשר בענן ועל שמו נקרא (ובדברים רבה פ' עקב) למלך שנשא למטרונה והכניסה לו שני' אריסי' פי' בלשון יוני מין אבן טובה ובה גווני הקשת):
ארוס [פויקע] (סוטה מט) בכולמוס של אספיאניס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס. ובריש גמרא דנדה (ובכלים בפ' ט"ו) כל כלי עץ כל כלי עור רבי יהודה אומר הארוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו פירוש אף על גב דאמר רב אלעזר טבלא דחד פומא והוא כלי שיר אפילו רכובה אסור וכל שכן יותר מזה ואינו מותר אלא אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא ובלע"ז טימפ"ני ויש שקורין טנבור"א ויש עוד פירוש אחר באלית ובטבלא:
ארוס [פעלד וועכטער] משנה דבכורים (פרק א קמא) האריסין והחכירות הסקריקין והגזלן ובמשנת דפיאה (פרק גדיש) שנים שקבלו את השדה באריסות פירוש אריס בלשון יוני שומר והוא המקבל את השדה ליתן חלק מהפירות לבעל השדה והשאר שלו:
ארסטוון [זא האט איינר גהייסן] הביא בכורים מאפמיא בסוף משנת חלה פירוש שם האיש והיה סרסור:
ארסטוון [מיטאג מאל] בויקרא רבה זאת החיה בפ' פנחס פתח אזן שומעת תוכחת חיים אמר רבי ברכיה ארסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקי' לעתיד לבוא ובמגילת איכה שרתי במדינות בפלגיה דיומא עבד ליה אריסטון. ובסנהדרין ירושלמי (דנגמר הדין) ארסטו' עבד לבולווטיא דמלכא פירוש סעודה של יום בלשון יון אריסטון וסעודה של ערב דיפנון:
ארסקונס [הערשר, יענראל]. ירושלמי בפרק אין עומדין בגמרא אפילו המלך ר' יונה ורבי יוסי עיילין קומי ארסקונס באנטוכיא חמתון וקם ליה מן קומיהון אמר ליה מן קומי אילין יהודאין את קם אמר לון אפיהן דמלאכין דאילין אנא חמי בקרבא ונצחי פי' שלטון:
ארע [דאס אונטרשטי] (כתובות עז) מעייל ליה לביתא דשב ליבני ואריחא ונטיל ליה תלת מאה כסי ושדי ארישיה עד דרפיא ארעית' דמוחי' וקרע ליה למוחיה (אמר בנימין תרגום לארץ תחתית לארעא ארעיתא):
ארע [בעגעגינין] תרגום ירושלמי ויפגעו את משה וארעו ית משה ואנקלוס תרגום וערעו):
ארעא [ערד] תרגום את הארץ ית ארעא):
אורעיתא [ביהן] תרגום ירושלמי וגם את הצרעה ולחוד ית תחת אורעייתא עיין ערך ערעיתא):
ארפכס [איין ליקי אובן ברייט אונ הינטן שמאל] (בפ' י"ד דכלי') כלי מתכו' ארפכס של מתכת טמאה. ובסוף כלים ואפרכס של זכוכית טהורה. (חגיגה ג) אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנה לך לב לשמוע (חולין פט) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כארפכסת שהיה דורש לא מרובכם וכו'. יהי רקיע הבא לי ארפכס נתן עליו טס של זהב ולא עמדו המים טס של כסף ולא עמדו המים כיון שנתן אצבעו עמדו המים. ס"א אפרקס: ס"א אפרכס ופירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא ופי' ארפכס בבראשית רבה הוא ארק (ומפורש בדיופו) (אמר בנימין פירוש בלשון יוני כלי גננים אשר אם ישים אדם אצבעו על פיו אחר לא יורקו המים מצד אחר): [הפלאה שבערכין]ארפכס (כלים דף כ"ד) ארפכס של מתכת טמאה (ובדף מ"ד) ואפרכס של זכוכית טהורה (חגיגה דף ג') אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע (חולין דף פ"ט) אמר ר"י משום ראב"ש כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת וכו' עכ"ל בחגיגה איתא לפנינו ארפכסת (ובכלים ובחולין) איתא לפנינו אפרכסת: ופירש"י בחגיגה טירמויי"א בלע"ז שעל הריחים ועיין היטיב (בבא בתרא במשנה ג' פרק ד' וכן בכלים סוף פי"ד) ד"ה והאפרכס:
ארפס [עפנען] (בכורות לו) אמר ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו אפרסינהו לעיניה פירוש פקח עיניו רפרם ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא:
ארץ [ערד] (כתובות לז) בגמ' הבא על בתו ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה למה לי מבעי לכדתניא מנין שאם נתערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג מניין שאין פוטרין אותו שנאמר ולארץ לא יכופר וגו':
ארק [איין ליקע מיט קליינע לעכער] מעלין בדיופי ומטיפין מארק בעל הערוך גרס אדק עיין שם):
ארקל [גאטס ווארט] תרגום על פסוק כשבת המלך אחשורוש ארקילין דאזל בריש כלהון ובמדרש שיר השירים ישקני מנשיקות פיהו נשקו על פיו לאורקולאון בן הדימה פי' בלשון רומי דבור רוחניי ומענה אלקי וגם בלשון יוני נקרא כן אך בשינוי נקודות ובפסקא תורי זהב גרס זו תורה שלמד אלקולאון:
ארקילוס [הערקוליס איין גרוסר העלד] ירושלמי דע"ז פ' לפני אדיהן אהן ירידה דצור לגדיה דארקולס פי' בלשון רומי שם שר גבור הפליא בכחו לכבוש ענקים אריות וארצות הוא נמנה בין האלילים):
ארקפט [וויצע קעניג] (זבחים צו) בגמרא אחד שבישל רב יצחק בריה דרב יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא שבקיה אזל לקמיה דרב ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה ארקפטא נקטו ביד רוחא אתי ליה ליד משום דאזלת קמיה דרב ששת הוית לך כרב ששת. ובירושלמי כתב בפ' היה קורא בגמרא קרא וטעה מאן דעייל קדמוי דמלכא קדמוי ארקפתא פירוש אלקפתא הוא אלקפתא שפירשנו מעלה (אמר בנימין פירוש בלשון יוני ראש המושלי' שברומי בכל מדינה היה מושל נשלח מרומי ואנשי המדינה לכבודו היו קוראים אותו בשם חשוב עיין ערך אנטיפטוס): [הפלאה שבערכין]ארקפט (זבחים דף צ"ו) רב יצחק בר יהודה הוה שכיח קמיה דרמי בר חמא שבקיה אזיל לגביה רב ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה ארקפטא נקטו ביד רוחא כו' עכ"ל לפנינו איתא אלקפתא:
ארקתא [לעדערנר רימן] (יבמות קב) מאן דאמר מצות חליצה מנעל לכתחילה לא מ"ט אילימא משום דהויה ליה פנתא מנעל וארקתא מנעל דמנעל פי' כל מנעל עור על גבי עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקרא פנת' והעליון שעליו נקרא ערקת' נמצא ערקתא מעל אותו העו' שעל רגליו והתורה אמרה מעל רגל ולא מעל דמעל: [הפלאה שבערכין]ארקתא (יבמות דף ק"ב) משום דהוה ליה פנתא מעל וארקתא מעל דמעל. פירוש כל מנעל עור על גב עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקרא פנתא והעליון שעליו נקרא ארקתא וכו' עכ"ל עיין רש"י שפי' בענין אחר ע"ש:
ארקתא [גירטל] (שבת נט) פי' בנסכא ובקמרא:
ארקתא [געלזיכט] (שבת קט) מאי יועזר פותנק למאי אכלילה לארקתא פירש רש"י תולעים שבכבד ולי נראה שהוא חולי ירקון וכן נקרא בלשון רומי ונולד חולי זה מסתימת שלפוחית המרה אשר היא בכבד):
אררן [שפיז. האק] (סנהדרין ל) בגמרא זה בורר אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו פירוש כעין איזמל ויש אומרים כמין גרזן:
אריש [בעזיץ] (בב"ב נה) בגמר' דבד"א במחזיק ארישן דפרסאי עד ארבעין שנין פירוש חזקה דפרסאי בלא שטר מ' שנים: [הפלאה שבערכין]אריש א' (בבא בתרא דף נ"ה) ארישן דפרסאי כו' פי' חזקה דפרסאי עכ"ל (אריסותא איתא לפנינו. ופי' רשב"ם דחוק ע"ש:
אריש [גאסטמאל] (במ"ק כב) בגמרא הקובר את אשתו הא בארישת' הא בפירענא פי' במשתה שמחת מריעות בפורענא לאלת' אבל בארישתא כלומר הוא אינו פרוע אלא מתחיל הוא לאחר ל' יום אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס עד י"ב חדש: [הפלאה שבערכין]אריש ב' (במועד קטן כ"ב) הא בארישתא עכ"ל לפנינו איתא באריסותא:
ארות [אקרייטיכץ וואס דער זאפט איז גזונד צו דיא אויגן עס הייסט אויגנטראסט]. (יומא יח) בגמרא כל ז' ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ויצא האחד אל השדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגירא ולמה קרא שמם אורות שמאירין את העינים והוא גרגירא מצראי:
ארת [זומפף. טייך] (בב"ק כ) בגמר' דהחופ' בור ברשות הרבים ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן וכו' עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פירוש אמת המים שמשכה מים מן הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהיינו אמה ומשום הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרגום יאורים אריתא. אי שקיל מריה דתורא קבא דקמחא להוצאה ואזל וגמ' בבי מדרשות וכו' הוי משהי ליה להאי תורא מעת לעת דחיישינן לריסוק איברים ולא אפסדיה (חולין קז) אמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה לידים פי' יאורי המים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בהן את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא. פירוש אחר כיצד היו עושין דולין מן הבור וממלאין צינורות סביביו להשקות השדות והכי קאמר כשממלאין הצינורות אין נוטלין מן הצינורות ואין מטבילין בה ידים (אמר בנימין תרגום לאגם מים לאריתא דמיא:
ארתוקופיון [בעקר גוועלב] מדרש שמואל פסקא אל ישי בית הלחמי בית ארתוקופיון שלו פירוש בלשון יוני חנות של אופים ובית לחם:
אש [פייאר] אש מחתה ומנורה (יומא מה) פי' אש מחתה דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מנורה דכתיב להעלות נר תמיד והיא הדלקת נרות באש. לאשתא בת יומא לאשתא תלתא לאשתא צמירתא (שבת סז) פירוש אשתא בת יומא שאחזתו בכל יום פי' אחר שהוא יום ראשון שאחזתו אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלישי פירוש אחר שלשה ימים שאחזתו. אשתא צמירתא חמה שאוחזת שלשה ימים רצופין ואין נחלצת מן הביני' קשה היא הרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה וליתיותיה למטה מכל ההדקים ולפסקים וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ. אשת' דסיתוא קשה מדקייטא וסימניך תנורא קרירא (יומא כז) בריש גמר' דאמר להם הממונה פי' החמימות של סתיו אלול' שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרירות שיש בעולם כמו התנור הצנון אלולא שהבעירוהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם. (פסחים כה) אמר האי אשת' צמירתא נמי כשעת הסכנה דמיא. (ובשבת קו) לא קשיא הא בחולה מחמת אשת' הא בחולה מחמת אובצנ' פירוש חולה מחמת אשת' יכול לרוץ מחמת אובצנ' משום עייפות אינו יכול לרוץ. פירוש אחר מחמת אשת' החולה ממש הוא דלא יכול למרהט מחמת אובצנ' שנטרח הקיבה ונצטנן רהיט. (ובנדרים י) כאימרא כדירים כאישים כבר פירשתי בערך אמר. (מנחות יב) בגמ' ואם החמיצו שיריה תנו רבנן מניין למעלה מבש' חטאת ומבש' אשם ומבש' קדשים קלים וממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו (יבמות ק) בגמרא כהנת שנתערב ולדה פי' היה יכול למימר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו למה לי לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו: [הפלאה שבערכין]אש א' (שבת ק"ו) הא בחולה מחמת אשתא הא בחולה מחמת אובצנא עכ"ל לעיל גרס בערך אוכצנא:
אש [גרונד] (בב"ק ג) בגמר' החופר בור ברשות היחיד כגון אלו החופרים לאושין פי' יסודות כדכתיב ואושיא יחיטו. ותאכל יסודותיה תרגום ואכלת אושוותהא:
איש [מאן] בפרק י"ב בברייתא דר' אליעזר נקרא שם אדם איש ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהן אמר אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש נאמר כי אש היא עד אבדון תאכל (סוטה יז) דרש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיף מדאיש האי מצריף והאי לא מצריף פירוש אש דאשה אין הפסק בו. איש חרבו על ירכו (בב"ר פר' כא) אמר רשב"א בני י"ג שנה היו. ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים (כתובות) בריש גמ' דשני דייני גזלות. אשה בעלה משמחה (בפ' קמא דקדושין לד) בגמר' כל מצות עשה פי' מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות. איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה (סוטה כג) אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה וגו' כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו' (נזיר פג קדושין פ) ובפרק ג' דפרה (יומא לט) אישי כהן גדול פירוש אדוני וכן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים לב) איש חיל רב פעלי' חי כתיב וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מתי ננהו אלא בן איש חי שבמיתתו קרוי וכו' (ברכות יח). שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר' דדור המבול פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם. אשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל) דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דר' נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה איסתתמן טענתיה דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר: [הפלאה שבערכין]איש (סנהדרין ק"ח) שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה. פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכו' עכ"ל ז"ל הגמ' מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. פירש"י אישות לבהמה מי אית לה נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות. שלא נעבדה בהן עבירה. לא נזקקו אלא לבן זוגם עכ"ל וז"ל המהרש"א בח"א מה שפירש רש"י הכא לא נזקקו אלא לבן זוגם לאו דוקא אלא כיון דמינו הוא היינו בן זוגו דאין אישות לבהמה ואישות שלהן הוא שדבקו במינן כו' עכ"ל: ולכאורה קשה דלא יהיה תשובת רשב"נ אמר ר"י מעין הטענה הלא זה ששאל אישות לבהמה מי אית לה כל עיקר משום דנקבה אחת נשכבת לכמה זכרים וא"כ לא הועילה תשובתו דהא עכ"פ נשכבת לכמה זכרים ממינה. אבל בצירוף דברי הערוך לפרש"י ניחא למאד:
אשה [ווייב] יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא (בגיטין מט) ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר אמר להן דוגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה לא נשתעבד משנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל לא נשתעבדתם משנולד גואל נשתעבדתם (בב"ר פר' עא) ויבא גם אל רחל. איש אינו מיטמא באודם אלא בלובן ואשה מיטמאה באודם אבל לא בלובן (נדה לב) ובספרי וזאת תהיה טמאתו בזובו טומאתו בלובן הוא מיטמא ואינו מיטמא באודם והלא דין הוא וכו' עד טומאת האיש בלובן וטומאת האשה באודם:
אשא [אלטר] כלבא ארסא תרנגולא כבר פירשנו עם אכסא (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסינן אסא כלבא):
אשבורן [אטיפר גרוב מיט וואסר] באהלות (בפ' כל המיטמאין) היה אשבורן או שקרש טמא. ובטהרות בפרק הדר עם הנכרי הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה. ובפרק קמא דמקואות שוה למקוה לטהר באשבורן (פסחים מב) שופכן במקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן (ע"ז עב) בגמרא נטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרוס וכו' פירוש במקום הישר יש מקום עמוק שיקוו בו המים ושם אותו מקום העמוק אשבורן:
אשויא [שפין האלץ] הנוגע בצמר שעל האימה ובאשויא טהור בכלים בפרק הנוגע בכוב' פי' צמר העץ שכורכי' עליו צמר גפן ובלעז קונוק"ולא ובלשון רבנן אורנסי שמו בגמר'. ותני' הנוגע בצמר שעל גבי התשוייא ובטווי שעל גבי הפלך ויש שמוציאין זה הדיבור מתרגום יצועי עלה:
אשוחי [בוקשפאן האלץ] וארזי כבר פירשתי בארזי פירוש אחר אשוחי וארזי עצים מין אילן ששמו שוח והן יפין ומתוקנין למלאכה דומיא דארזי. פי' אחר אשוחי. ארזים נקבות ארזים זכרים:
אשחור [נאהמען] (סוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית:
אשיות [שטאנגן] (סנהדרין קח) בגמ' דדור המבול ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות ברזל שאנו מחפין את הקרקע פי' כמו עששיות של ברזל והן חתיכות של ברזל:
אשך [גמעכטס. דיא בצים פון איין זכר) (בכורות מד) אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה ות"י או דחסיר כוליא רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו פי' כמו נמחו נמעכו ביניו ר"ע אמר כל שרוח באשכיו כלומר נתנפחו. ורבי חנינא בן אנטיגנוס אמר כל שמראיו חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי ביה מראו חשך והיינו כושי: [הפלאה שבערכין]אשך (בכורות דף מ"ד): אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך וכו' עכ"ל עמ"ש בערך חשך:
אשכבתא [פליישהעקר] (שבת קכג) חרבא דאישכפא וסכינא דאשכבתא פי' של קצבים שחותכין בו בשר:
אשכול [אגרוסער גלעהרטר וואס איז גוט אונד פרום] (סוטה מ תמורה טו) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלי האשכולות מאי אשכולות א"ד יהודה אמר שמואל איש שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בהן (אמר בנימין פי' בלשון יוני ורומי בית הלמוד עיין ערך אסכולא):
אשכף [שוסטר] חרתא דאושכפי (שבת קכד) (פסחים קיג) בגמרא ואפילו מן התמחוי כגון רב חנניה ורב הושעיה דאושכפי נינהו פירוש אומנין של מנעלים:
אשכף [היישרעק] (בחולין סה) בגמרא ובחגבים למינהו להביא את האשכף:
אשכר [איין מארגע פעלד] צמדי כרם (ישעיה ה) תרגומו אשכרין דכרם (אמר בנימין תרגום על פסוק בימים ההם כשבת אשכרין ומרגלין פירש צמידים:
אשכרע [בראזילין האלץ] (יומא לז) ובה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בו גמלא של זהב (ובנגעים בפ' ב' בהרת) בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרע לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים (ובב"ב פט) אבל הוא עושה המחק של זית של אגוז של שקמה של אשכרע תדהר ותאשור (ישעיה מא) תרגומו מורנין ואשכרעי פי' בלשון ערב בק"ס ובלשון לע"ז בוש"ו והוא פיקסוני' עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני: [הפלאה שבערכין]אשכרע (בבא בתרא דף פ"ט): אבל עושה הוא מחק של זית כו' ושל אשכרע עכ"ל לפנינו איתא אשכרוע ופי' רשב"ם בושביי"ל:
אשל [אשיינר בוים] (בב"ר פ' כא) ויטע אשל רבי יודן אמר פרדס שאל מה תשאל תאנים ענבי' ורימונים ר' נחמיה אומר פונדק שאל מה תשאל קופד חמר ביעין רבי עזריה בשם רבי יודן אמר אשל סנהדרין הה"ד ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. (סוטה י) בגמר' דשמשון ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. דתליא באשלי רברבי (ביצה כז) בגמ' בכור שנפל לבור (בב"ב לא ע"ז ז) בגמרא וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור פירוש אשלי רברבי חכמים גדולים כדכתיב הנה אסור ארז בלבנון (יחזקאל לד) וכדאמרן אם רצים ליחנק התלה באילן גדול:
אשל [שטריק] לא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי (במציעא עט) בגמר' דהבריקה אי נמי לאשלא יתירא (ובסוכה כג) בגמר' דהעושה סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל. (גיטין סט) אשלא דפוריא עמיקא (כתובות ס') ר' פפא אמר הני שקי דאורדי' ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנסתה מהן. (בכתובו' פה) בגמר' הניח פירות תלושין. פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה (אמר בנימין תרגום ובחבל תשקיע (איוב מ) ובאשלא תקדח):
אשלג [זייפען ווארצל] (שבת פט ובנדה) בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג פי' בגמ' קימוניא א"ר יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא:
אשלג [פערל זאמט] (שבת צו) אמר שמואל שאלתינהו לנחותי ימא ואמרו לי שלגא שמיה ומשתכח' בנוקבא דמרגניתא ומפקי לה מרמצא דפרזלא: (אמר בנימין בנוסחאות דידן גרסי' שונאגא שמיה: [הפלאה שבערכין]אשלג ב' (שבת צ). אמר שמואל שאלתינהו לנחותי ימא ואמרו לי שלגא שמיה וכו' עכ"ל: ובמוסף (א"ב בנוסחאות דידן איתא שונאגא שמיה עכ"ל לפנינו בשבת שם איתא שונאנא שמיה (ובנדה ס"ב) איתא אשלגא שמיה: (ודלא כמו שהעיד הרב המוסף דבנוסחאות דידן איתא שונאגא שמיה) ודע עוד לכאורה ערך אשלג זו שייך לאשלג דלעיל בסמוך:
אשם [שולד אפפער] (הוריות ט) במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין (כריתות יז) (ושם כה) במשנה ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכו'. ובפ' המביא אשם תלוי (דף כה) במשנה ר"א אומר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אמרו לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ובסוף מסכת (תמורה לד) אשם תלוי תשרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף רבי ירמיה אומר יטילנה לאמה פי' בערך חי"ת (אמר בנימין ר' יהודה כתוב): [הפלאה שבערכין]אשם (תמורה דף לד) בסוף המשנה אשם תלוי הבא על הספק ישרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף ר' ירמיה אומר יטילנה לאמה עכ"ל. ובמוסף (א"ב רבי יהודא כתוב) עכ"ל אין לתמוה בגירסת רבינו. כי כבר נמצא (במגלה יח ובמנחות לב) ותניא רבי ירמיה אומר וכו' וא"כ הרי להדיא שר' ירמיה אחד היה תנא ודע (דבפסחים ך"ח) אמרו לו אשם תלוי וחטאות העוף הבא על הספק יוכיחו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה וכו'. וז"ל רש"י אשם תלוי הבא על ספק כרת ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר פליגי בו רבי יהודה ורבנן בשלהי פרק בתרא דתמורה לר' יהודה בקבורה ולרבנן בשריפה: חטאת העוף הבא על הספק. כגון וכו' ופליגי בה ר' יהודה ורבנן בפרק בתרא דתמורה חטאת העוף הבא על הספק תשרף ר' יהודה אומר יטילנה לאמה. ואתה אומר בקבורה. אאשם תלוי קאי דקאמר ר' יהודה יקבר וכו' הנה פי' רש"י דחיקא טובא הלא תרוייהו נקטו חכמים בדבריהם אשם תלוי וחטאת העוף ואיך יתואר דמה שסיימו ואתה אומר בקבורה לא קאי אלא אאשם תלוי (ובחטאת העוף לא קאמר ר' יהודה אלא יטילנה לאמה) אבל לגירסת רבינו שפירש י"ל דר' יהודה ס"ל בתורת כהנים שהביאו התוספות בד"ה ואתה אומר כו' דאשם תלוי וחטאת העוף שניהם בקבורה וזה שאמר בסוף תמורה (במשנה לד). חטאת העוף יטילנה לאמה ר' ירמיה היא מיהו לקמן ערך חט ז' העתיק רבינו יהודה: ועדיין צ"ע:
אשימא [אבאק אן האר]. (סנהדרין סג) בגמר' דהנודר בשמו ואנשי חמת עשו את אשימא ומאי ניהו ברחא קרחא פי' ברחא תיש קרחא שאין לה צמר והוא כקרח ולכן נקרא אשימה שהוא שמם מצמר. ירושלמי בגמ' דפ' כל הצלמים אשומא אמרא כמה דתימא יכפר באיל האשם:
אשמאי [גמיינר מענש]. (קדושין לב) בגמר' כל מצות האב על הבן ת"ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל זקן איסי בן יהודה אומר מפני שיבה אפי' כל שיבה במשמע א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה (אמר בנימין פי' בלשון יוני איש נבזה בלי שם): [הפלאה שבערכין]אשמאי (קידושין דף ל"ב): יכול אפילו מפני זקן אשמאי במוסף פי' בלשון יוני איש נבזה בלי שם. עכ"ל עמ"ש לקמן בערך שמאי: (ועיין תוס' בקידושין):
אשן [הארט]. (שבת קנה) בגמ' דמתירין פקיעי עמיר מה חרובין דאשינא אף שחת דאשינא. (נדרים מט) הא ברכיכי הא באשיני. (חולין עו) גמ' בהמה שנחתכו רגליה אשוני הוו צומת הגידין רכיכי לא הוו צומת הגידין (ושם קלו) ליתיב לי' מהאי דרכיך ומהאי דאשין פי' אשין קשה: [הפלאה שבערכין]אשן א' (שבת דף קנ"ה) מה חרובין דאשינא אף שחת דאשינא. עכ"ל. לפנינו איתא מה חרובין דאקושי אף שחת דאקושא ושם (ע"ב) איתא מה דילועין דאשוני אף נבלה דאשיני:
אשן [שאטן פינסטרניש]. כי על כן באו בצל קורתי תרגום ירושלמי ארום ברם כדין עלו באישון שירותי. וכמו השחר עלה תרגום ירושלמי ובאישון מסקי בן לזקוניו ואשון סיבבותא. לא עת האסף המקנה לא אישון למכנש בעירא ויזרח לו השמש תרגום ירושלמי וטמעה ליה שימשא דלא באשינא: והיה בתבואות. ויהי עוד כברת הארץ: במועד שנת השמיטה: יאכלו האנשים בצהרים. בלא עת נדתה. ולפי העלות הענן (אמר בנימין בנוסחאות גרסינן עלו למיבת תחות טלל כשורא חדא דילי ודע שלפי דעת בעל הערוך התרגום שאנו בלשון המוני וקוראים לו תרגום יונתן בן עזיאל הוא תרגום ירושלמי והפסוקים שנאמרו בתרגום ירישלמי לא נאמרו מבעל תרגום אחר אלא נמצאו נוסחאות שנויות ולכן הביאום ובעל הערוך קרא לתרגום אונקלוס תרגום בבלי ולאחר קרא ירושלמי והראיה שזו היא סברת בעל הערוך שבערך זה אמר בן לזקוניו לאישון המלה זו לא נמצאת בתרגום הנקרא אצנינו ירושלמי כי אם בתרגום המתיחס אל יונתן בן עוזיאל ולפי דעתי יונתן בן עזיאל לא תרגם התורה כי מלבד אשר חז"ל לא הזכירו דבר זה יש ראיה עצומה כי בתרגום התורה נמצא זכר עיר קוסטנטיני בפסוק וצום מיד כתים אשר לא היתה בימי יונתן בן עזיאל ונבנית אחר מותו כמה שנים ודע עוד כי בין נוסחאות שבאו לידי בעל הערוך ונוסחאות דידן יש הפרש גדול ובנוסחאות דידן תרגום ויזרח לו השמש ודנח ליה שמשא קדם זמניה ופי' אישון עת וזמן קבוע וגם מקום: [הפלאה שבערכין]אשן ב' במוסף: ודע שלפי דעת בעל הערוך התרגום שאנו קורין אותו תרגום יונתן בן עוזיאל הוא ירושלמי עכ"ל וע"ע בערוך פתרון מ"ש שם בס"ד: שם במוסף הנ"ל ובעל הערוך קרא לתרגום אונקלוס תרגום בבלי ולאחר קרא ירושלמי וכו' עכ"ל וכן ראיתי בתוס' מנחות דף (מ"ד). ד"ה כל כהן וכו' ובתרגום בבלי נמי מתרגמי' כד יימרון להון וכו' ע"ש וכוונת התוס' על תרגום אונקלוס:
אשן [טונקלי שטוב] (בב"ר פ' לד) ויזכור אלהים את נח רבינו הוה מתני שבחיה דר' חייא רבה קומי רבי ישמעאל ב"ר יוסי אמר ליה יומא חד חמיתיה ביבנה ולא אתכנע מן קמיי אמרי ליה ולמה לא אתכנעת מן קומיי אמר ליה מסתכל הויתי באגדה דתילי' כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידין והוו עלין עמיה לאשונא דלמא ישהי ותגער נפשיה פירוש לאשונא כמו באישון חשך כלומר בחדר של מרחץ שלא יהא עומד יחידי. ומעשה זה (בקדושין לג) בגמ' כל מצות האב על הבן רבי חייא הוה יתיב בי מסותא חליף ואזיל ר"ש ב"ר יוסי לא קם מקמיה ואיקפד ואתא וא"ל לאבוה שני חומשין שניתי לו בספר תילים ולא עמד מפני וכו' עד א"ל שמא בהן יושב ומהרהר: [הפלאה שבערכין]אשן ג' (בב"ר פרשה לד) ויזכור אלהים את נח. רבינו הוה מתני שבחיה דר' חייא רבה קומיה ור' ישמעאל ב"ר יוסי וכו' ומעשה זה בפ"ק (דקידושין דף לג) רבי חייא הוה יתיב בי מסותא חליף ואזיל ד"ש בר רבי וכו' עכ"ל אין הכוונה דעובדא זו הוה שהרי התם ר"ש בר רבי הוה ואילו בב"ר ר' ישמעאל בר יוסי הוה: ותו בקידושין אמר רבא שמא בהן יושב ומהרהר וכו' אלא כוונת רבינו ומעשה כזה וכו':
אשף [שטערן זעהר] בדניאל לכל חרטם ואשף פירש חוזה בככבים:
אשפיז [גאסט. גאסט ווירט, גאסט הויז]. (יומא יב) בגמר' דלשכת פרהדרין אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא לאושפיזיה בריש תוספת' מעשר שני עורות של מוקדשין בעלי אושפיזין נוטלין אותן (אמר בנימין פי' בל' רומי בעל הבית ודאורח נקרא אושפיז והמלון אושפיזא):
אשפר [שניידר] (ע"ז כ) הנהו אשפרי היכי יהבינן להו הא קא מסתכלי וקא עברינן משום ולפני עור לא תתן מכשול אי משום הא לא איריא אומן באומנתו טרוד פירוש אשפרי אומנין שמתקנין הבגדים: [הפלאה שבערכין]אשפר (ע"ז דף כ) הני אשפרי היכי יהבינן להו וכו' פי' אשפרי אומנין שמתקנין הבגדים עכ"ל לשון רש"י לאשפורי כובס המתקן בגדים חדשים:
אשקלון [אשטאט פין דיא פלשתים] בכלים בפרק יג) הסייף והסכין הכדונים האשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת כב' פירשנו בערך אונקלי:
אשקלתא [קויף קאנטראקט] (בב"ב מח) בגמר' דעדים טבי תלא ליה לפפי אכינרא וזבין חתם רבה בר רב הונא אמודעא ואאשקלתא פירוש שטר המקנה (אמר בנימין רבה בר בר חנה כתוב):
אשקוקא [אפרדארבן ווארט וואם האט גאר קיין זון נישט]. (נדרים י) כינוי כינויין דשבועה שבבואל שבותאל שקוקאל מאי אמר שמואל אשקוקא לא אמר כלום:
אשר [בקרעפטוגונג. בשטערגונג]. (כתובות י) בגמר' בתולה כתובתה מאתים תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן פירוש משחנן שמחממות את הגוף משלשלן שמשלשלין את המעים מאשרן שנותנין לו כח כמו חטי דשרירן ולא מפנקן שאין הבשר מתעדן בהן. (גיטין סב) רב יהודה אמר להו הוחזקו רב ששת אמר להו אשרתא פירוש אשרתא היינו הוחזקו אלא שבלשון הזה היה אומר. (ובב"ב קסג) אמר רב לא שנו אלא בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא אפילו טובא נמי כשר פי' אשרא הוא אשרתא והוא קיום השטר שמקיימין ב"ד וכותבין אשרנוהו וקיימנוהו:
אשר [בארגן. גטרואין. גלויבן] (פסחים קיג) ואפי' מן התמחוי כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי וכי אתי מעות רעות נינהו (ובמציעא סג) בגמ' לקח ממנו חטים לא צריכא דאית ליה אשראי במתא (ובגיטין לד) בגמ' המלוה מעות לכהן מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא אמר רבה היינו דאמרי אינשי מית חבריך אשר אתעתר לא תאשר פי' האמן (שם יד) רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלא במחוזא פי' זבין סרבל באמנה במחוזא. פי' אחר חבילה של בגדים: [הפלאה שבערכין]אשר ב' (גיטין דף ל) אמר רבא היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר איתעשר לא תאשר. עכ"ל לפנינו איתא רב פפא:
אשר [איילד, גשווינד] (ברכות נז) בגמ' דמקום שנעקרה ממנו עבודה זרה טרוף להו ידא אגבייהו אמר רהוטו צדיקי. (בשבת קיט) בגמר' כיצד נפלה דליקה אמר להו אשור הייא (בגיטין לד) בגמ' בראשונה היה עושה ב"ד ורבא הא דקא רהיט בתרייהו וא"ל אשור הבו ליה כי היכי דלישלם צער דההוא גברא פירוש אשור הייא מהרו מהרו: [הפלאה שבערכין]אשר ג' (גיטין דף לד) ורבא הא דקא רהיט בתרוייהו דקאמר אשור הבו לה הייא וכו' פירוש אשור הייא מהרו מהרו עכ"ל ורש"י פירש התחזקו לתתו מהר אשור כמו אשרתא דדייני וכמו אשרו חמוץ לשון חזוק:
אשר [דיא פיריעקגע יודשי שריפט. דיא הערליכע] (מגילה ט) ספרים נכתבת בכל לשון תפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית (זבחים סב) ואחד שהעיד על התורה שבכתב אשורית. (סנהדרין כא) בגמר' וכותב לו ס"ת לשמו. ובתוס' סנהדרין למה נקרא שמו אשורית שעלה עמהן מאשור רבי אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל וכו' עד למה שמו אשורית שמאושרת בכתבה. אשור זה סליק (יומא י) בגמ' דלשכת פרהדרין:
אשר [וואל. גוט] (בב"ר י) ואל שדי יתן לכם רחמים א"ר פנחס בשם רבי חנן אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וכו' עד סוף הפרשה. ובכתובות פרק נערה שנתפתתה בגמר' האב אינו חייב אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת וכי אפשר לו לאדם שיעשה צדקה בכל עת וכו':
אשש [גרוסר קוכן] (פסחים לו) בגמר' ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו ת"ר לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא הוא דכתיב ויחלק לכל העם ולכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת אשפר אחד מששה בפר אשישה אחד מששה באיפה כלומר מנה גדולה ולחם גדול:
אשש [וויין פאס] ופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואוהבי אשישי ענבים (בשבת דף קמא) אמר רב לא ליזרי' איניש אודרא בפומא דאשישה דלמא אתי לידי סחיטה ואוהבי אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) תרגום ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמין לגבר דאישתלי ואמר מילה בחמריה (אמר בנימין יפה גרס בעל הערוך ולא כנוסחאות דידן אשר בהם כתוב ואמר מלה בחבריה): [הפלאה שבערכין]אשש ב' (שבת דף קמא) אמר רב לא ליזרי אינש אידרא בפומא דאשישה וכו' עכ"ל. לפנינו איתא אמר רבא לא ליהדוק אינש אודרא בפומא דשישא. פי' רש"י אודרא. מוכין. שישא. פך:
אשש [לינזן] (נדרים נג) הנודר מן העדשים אסור באשישים רבי יוסי מתיר מן האשישים מותר בעדשים. ובילמדנו נקום נקמת ת"ר הנודר מן העדשים מותר באשישים עדשין הן אלא שהוא שוחקן ומשנה אותן מברייתן (אמר בנימין עיין ערך אסיסי ועסיסי):
אשש [בפעסטיגט זיין] (בב"ר ע"ח) ויאמר עשו יש לי רב אמר רבי אייבו לפי שהיו מפוקפקות בידו היכן נתאששו בידו כאן אחי יהי לך אשר לך א"ר אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו פי' נתקיימו ונתחזקו כדכתיב זכרו זאת והתאוששו:
אשיש [טרויבן] תרגום ירושלמי וטעמו כצפיחית בדבש טעמיה כאשישן בדבש ובתרגום אחר כשפוק בדבש ובעל הערוך גרס כששיין בדבש):
אשת [ווייב] (סנהדרין פא) בגמרא מי שנתחייב כ' מיתות ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו. ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה וכו'. ובערך אומנות אמרנו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה (חולין ה) פי' החטין לאשת חבר הן וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא וטהרת עם הארץ טמאה היא אצל חבר כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ואם אשת עם הארץ נדה התירו לטחון לאשת החבר שאינה נוגעת בקמח של עצמה בימי נידתה וכל שכן בקמח חבר. תורא מדישיה אכיל פי' השור אוכל מדישו שנא' לא תחסום שור בדישו: [הפלאה שבערכין]אשת (חולין ו) אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה. פי' החטין לאשת חבר הן וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא וכו' התירו לטחון לאשת החבר עם אשת עם הארץ בזמן שהיא נדה שאינה נוגעת כו' בימי נדתה וכו' עכ"ל כתבו התוספות ד"ה אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה פי' בקונטרס טוחנת תבואה של עם הארץ בזמן שהיא טמאה אשת חבר וכו' וקשה דהך משנה מיתנייא במסכת (טהרות פז) ולפירוש הקונטרס הוה ליה למיתנייא במסכת דמאי ועוד קשה וכו' ומפרש רבינו חננאל וכן ר"ת שהתבואה של חבר איירי וכו' ע"ש והוא הפירוש שכתב הערוך. ודע מה שכתבו תוס' וקשה דהך משנה מיתנייא במסכת טהרות. לא מצאתי בשום משנה וגם בתוספתא לא ראיתיה ועי' ר"ש (פ"ז משנה ד' דטהרות):
אשת [מוילווארף] (מ"ק ו) במשנה צדין את האשות ואת העכברין בשדה הלבן ובשדה אילן כדרכו בשביעית. (ובכלים בפרק הנוגע) בכובד מצודת האשות טהורה פי' בגמ' דמשקין מאי אשות א"ר יהודה בריה שאין לה עינים מאי קראה כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש ושבלול הוא שרץ שכשיצא מנרתיקו והולך רירין נופלין הימנו ונימס ומת תרגום ותנשמת ואשותא:
אשיתא [וואנד]. (ברכות ט) חזאי אשיתא דנפל פירוש כותל: [הפלאה שבערכין]אשיתא (ברכות נו) חזאי אשיתא דנפל. פי' כותל. עכ"ל בפירוש רש"י ובכל המפורשים לא כתבו שום פירוש על זה (אבל דע דזה לשון רש"י בבא קמא דף נ') ד"ה לאישון יסוד לחומת ביתו וכו' וחבירו (בס' עזרא ד') ואושיא יחיטו. ובגמרא נפל אשיתא (ברכות נ"ו) וכתבתי בתיקוני כלי שרת דצ"ל ובגמרא אשיתא דנפל:
אשתידא [דאם דאזיגי יאהר] ירושלמי דמעשר שני אישתקד הוה דידך אישתדא דידי פי' הדא שתא שנה זאת:
אשתדור [רעוואלוציאן]. בעזרא ואשתדור עבדין בגוה פירוש פשע:
אשתומם [זין פרוזינדרן] (חולין כ) א"ל וכי מתה עומד ומולק אשתומם כשעה חדא (אמר בנימין נקט פסוק בדניאל ורצה לומר ששתק והיה מחשב מה יענה): [הפלאה שבערכין]אשתומם (חולין דף כו) אמר ליה וכי מתה עומד ומולק אשתומם כשעה חדא עכ"ל לפנינו ליתא אמנם (דף פ"ד) שם איתא אשתומא קאמר לשמטוה לאמורי' כו' פירוש רש"י דבר תימא כו' אשטרדישי"ן אשתומם כשעה חדא (דניאל ד׳:ט״ז):
אשתקד [דאס פאריגע יאהר]. (שקלים ט) מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. (ובריש גמ' פסחים ב) אשתקד נעשו יפות פי' שנה שעברה כלומר שתא קדמיתא: [הפלאה שבערכין]אשתקד (פסחים דף ג') אשתקד נעשו חטים יפות פירוש שנה שעברה כלומר שתא קדמייתא עכ"ל. בתוי"ט (פרק ו' דב"ב משנה ג' כתב אשתקד) שם מורכב שתא קמייתא. ערוך:
אשתיתא (עירובין נב) פי' שם אדם רב יהודה בר אשתיתא:
את [מיט]. בריש ספרי זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו. אחרים מביאין אותו והלא הוא מביא את עצמו. זו אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה וכו' (בב"ר פ' פה) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם את נקוד עליו מלמד שלא הלכו לרעות אלא עצמן. את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אותו ואת תורתו ירושלמי בפ' הרואה בגמר' דסמך לא יקל: [הפלאה שבערכין]את (קדושין דף ל). א"ר חנינא בר אבא אמר רבי יוחנן. אפילו אב ובנו וכו' עסוקין בתורה בשעה אחד נעשו אויבין כו' אמר רבא ואין זזין משם עד שנעשו אוהבין כו' שנא' את והב בסופה אל תיקרי בסופה אלא (בסיפא) עד כאן לשונו בסופו כך איתא לפנינו:
את [גניסן]. באבות בפ' בן זומא ודאישתמש בתגא חלף הא כל הניאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם (בשבת מב) במשנה אין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. (בברכות נג) במשנה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. (ביצה טו) זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב. שהנשים נאותין בהן בגמרא דלשכת פרהדרין (יומא יא) פי' לשון הנאה. פירוש אחר יאותו לאורו שיהא להם הנאה ברשם המאור שתרגום בזאת נאות ניטפס ויאותו הכהנים לשון תפיסה וטפוס הוא אמוס. ירושלמי רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם מ"ד יעותו לעות את יעף:
את [קימן, ברענגן] והב. תנא שני מצורעים היו וכו' (ברכות נו) (קדושין ל) בגמ' ללמדו תורה בענין אחד אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו אב ובנו הרב ותלמידו עסוקין בתורה בשער אחד נעשין אויבין זה לזה שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' אמר רבא ואין זזין משם עד שנעשין אוהבין זה לזה שנא' את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסיפא:
את [מיט]. (סנהדרין פו) ת"ר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אותו ואת שתיהן וכו' ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי מבעי ליה הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר וכו' (בכתובות לו) בגמרא דהבא על בתו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו ויצחק היכן הוא מי שהיה אומר לעשו גזור עליו שמד ואתה שולט בו אתה מתכיפו לאבוד (בב"ר פ' סח) והיה כאשר תריד (בשבת פט) לעתיד לבא אמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים וכו':
אות [צייכין] (חגיגה טז) ר"ע עלה בשלום וירד בשלום ואתה מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו פי' שאין בכל המלאכים דומה לו והוא ראה מלאכים דומין למטטרון וידע דלאו קודשא בריך הוא. באות מי מרה (מ"ק כה) סמוך לסימן חנן פירוש באו רוב שלישית במים ישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ובא לדגלת שהוא חדקל דבעיתו מיא באות מי מרה שסוטה נבדקה בהם שמו אותותם אותות בילמדנו והיה עקב תשמעון כי תאמר בלבבך בשעה שנכנסו שונאין לבית מקדש היו חורקין שיניהן ומחרפין והיו מנעליהן מסומרין והיו עושות רשומות ברצפה שכן הוא אומר בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. ת"ר אין לוקחין מן הנבע לא אותות ולא דוגמאות (בב"ק קיט) ובסוף כלאים אותות הגרדין ואותות הכובסין אסורין משום כלאים (כלאים פ"ט) פי' חוטין של אורגין שמשימין משום אות והגוזל צמר שמראה בו צבעי דוגמאות היינו נמי שמראה בו:
את [קאמען] תרגום לכה אתי אתיא עמי והוא מל' ואתה מרבבות קדש תרגום קחי קמח איתי קמחא תרגום תנו לי איש איתו לי גברא:
איתיטרון [טיאטר הויז] תרגום בתי אשרים מאי כתים בית חיפאה לאיתיטרון ממדינת אפיליא פי' תאטרון עיין שם:
אתליטין [קראפט הערר] לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגשגשין לפני המלך אלו רצה המלך פירשן לא רצה המלך לפרשן חזק אחד על חברו ונצחו והרגו והיה צווח ואמר איבעי דיני קדם מלכא (בב"ר פ' כג) ויותר יעקב לבדו לאתליטין שעומד ומתגשגש עם בנו של מלך תלה עיניו וראה המלך עומד על גבו והפריש עצמו לפניו. ובילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון תוקעין תחילה ואח"כ האתליטין נכנסים פי' שרים (אמר בנימין פי' בל' יוני ורומי אנשים פוחזים ורקים אשר אומנותם להתאבק ערומים לשמח העם והיו נוטלים שכרם מאת בעלי השחוק והשרים):
אתכליא [טרויבן] (חולין צב) בגמר' ונוהג בבהמה תיבעון רחמי אותכליא על עליה ואילמלא עליה לא מיתוקמו איתכליא:
אתון [קאלך אובן] נוריהון דכשדאי תרגום ירושלמי על באור כשדים:
אתן [קראפט, גרינד] ירח האתנים ירח שנולדו בו איתני עולם הם היסודות. שמעו הרים את ריב ה' הרים מל' הורים האבות והאתני' מוסדי ארץ כלומר הם היסודות (נדה מה) בגמרא דבא סימן קדם צד שמאל לצד ימין וחזר לאיתנו:
אתנן [באהלער לאהן] (תמורה כט) במשנה אי זהו אתנן האומר לזונה הילך זה בשכרך אפי' מאה פעמים כולן אסורין איזהו מחיר כלב האומר לחברו הא לך טלה זה תחת כלב וכו':
אותונית [לייוניט] ירושלמי דסנהדרין פרק כהן גדול נפק לגביה לבוש אותוניתיה פירוש בל' יוני בגד פשתים:
אתנסיאה [יעני וועלט דאס אייביגי לעבן] בויקרא רבה בסוף פ' אל תרא יין כי יתאדם ובפ' אלו מגלחין בגמר' אין קורעין והוא ינהגנו על מות תרגום עקילס אתנסיאת עולם שאין בו מות פי' לשון יון תנסיאה מות:
אתר [ארט] (שבועות לא) בגמ' אינה נוהגת אלא בראויין להעיד רבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה כלומר במקומם (אמר בנימין תרגום אל מקום אחד לאתר חד):
אתרוג [פאראדיז אפיל] תרגום הדר:
אתתא [ווייב] תרגום לזאת יקרא אשה לדא יתקרא אתתא:
אות הבית
אות הגימל
אות הדלת
אות הא
אות הויו
אות הזיין
אות החית
אות הטית
אות היוד
אות הכף
אחל ערך אות הלמד
אות המם
אות הנו"ן
אחל ערך הסמך
אסדה היא אסכדיא היא רפסודות ונביאם לך רפסודו' עד ים יפו ויש מהן בערך אסד: